הווארד אייקן (Howard Aiken) הוא שתכנן את המחשב הנקרא "הרווארד סימן 1" או בקיצור "סימן 1". המחשב תוכנן על ידי הווארד אייקן בשביל האוניברסיטת היוקרתית הרווארד, אך הוא נבנה על ידי חברת "יבמ" ונשלח לאוניברסיטת הרווארד בשנת 1944.

הרווארד סימן 1 היה המחשב הספרתי האוטומטי הגדול הראשון בארצות הברית ורבים רואים בו את המחשב הראשון בעולם, לצד מחשב הקולוסוס שנבנה באותה שנה באנגליה. הוא פתח את הדרך למחשבים הגדולים הבאים, ביניהם ENIAC ו-EDVAC.

אגב, בגרסה הבאה של המחשב שנקראה מחשב הרווארד סימן 2 התגלה הבאג הראשון בהיסטוריה. זה היה עש (BUG) שנתקע במחשב וגרם לתקלה. הוא הוסר ממנו והודבק לדף ההתקלות 9 בשנת 1947. בעקבות אותו באג ראשון נהוג להתייחס לתקלות במחשב ובתוכנה כבאגים ומכאן המושג "באג" (יש הטוענים שהמושג הומצא כבר במאה ה-19 אבל יש על כך ויכוחים רבים).


ביקור במחשב החשמלי הראשון (מתורגם):

https://youtu.be/4ObouwCHk8w


זה סיפורו של המחשב האוטומטי הרווארד סימן 1 שתכנן הווארד אייקן:

http://youtu.be/NUnEoouyvGY


עוד עליו:

https://youtu.be/bN7AdQmd8So


סיפורו של אייקן:

https://youtu.be/Ne_WM-jPVu0?long=yes


ותולדות המחשבים או ההיסטוריה של המחשב שהחלו ממנו (עברית):

https://youtu.be/KtK-ZwxfX90?long=yes

הבייסבול או בעברית "כדור בסיס" הוא ספורט קבוצתי לאומי בארה"ב ואחד העתיקים מבין ענפי הספורט הנהוגים בה. כבר בסוף המאה ה-17 התקיימו ככל הידוע משחקי הבייסבול הראשונים ביבשת הצפונית של אמריקה.

למעשה, בארצות הברית זהו אחד מענפי הספורט הפופולאריים ביותר. בימינו הבייסבול הפך פופולרי גם במדינות כמו קובה והרפובליקה הדומיניקאנית ואף במדינות אסייתיות דוגמת יפן וקוריאה.

בבייסבול נזרק ה"בייסבול" - כדור בגודל אגרוף אל עבר החובט. החובט, שחקן אחר עם מחבט, חובט בו ואז רצים השחקנים וצריכים לגעת ב"בסיסים" - נקודות שמסומנות על האדמה ושעל שמן קרוי המשחק.

מטרת משחק הבייסבול היא להביא שחקן אל בסיס הבית, בלי פסילה במהלך הריצה מסביב.

כדור הבסיס נקרא לעתים גם "הארדבול", כיוון שהוא כדור קשה. זאת כיוון שיש משחקים דומים כמו הסופטבול, שבהם משתמשים בכדורים רכים.


הנה עולם הבייסבול וישראל שמשתלבת בו (עברית):

https://youtu.be/KW7IK4IzJUM


אחד המשחקים הגדולים בכל הזמנים (עברית):

https://youtu.be/tpnYy5B6k-M


ליגת הסופטבול בישראל - הבייסבול הנשי (עברית):

https://youtu.be/qxJJpcVasM0


ההטלה:

https://youtu.be/8Httrh2ZrRk


משחק בייסבול בין היאנקיז של ניו יורק לאנג'לס מלוס אנג'לס בארה"ב:

http://youtu.be/Q6_N1uWHYxI


בלטרה ואנדרוס, שני הכוכבים שהם גם קומיים:

https://youtu.be/hQUl9izjG-o


חוקי הבייסבול:

https://youtu.be/skOsApsF0jQ


ושיר אהבה לבייסבול:

https://youtu.be/CbBxgmtED0M?t=13s

על אף שכבר בשנת 1851 פורסם רעיון למשהו דומה, זה לקח עוד 42 שנה עד שאמריקאי בשם ויטקומב ג'אדסון פיתח את רוכסן הנעליים. הריצרץ' שלו התבסס על חישוקים קטנים, ולא על שיניים. זו כנראה הייתה הסיבה שגאדסון לא הצליח להחדיר את המוצר לשוק.

הרוכסן שאנו מכירים הומצא כ-20 שנה אחר-כך בידי המהנדס השבדי-אמריקאי גדעון סאנדבק. בשנת 1917 הוא רשם אותו כפטנט ובימי מלחמת העולם הראשונה, הוא זכה להצלחה מסחררת במדים ובגדים מיוחדים למזג אוויר קשה, שיוצרו בשביל חיל הים האמריקאי.

הייצור ההמוני בסרט נע, שהתפתח בארצות הברית באותן שנים, תרם גם להפיכתו של הרוכסן שימושי מאד לבגדים מסוגים שונים ועל אף בעיות שנפתרו בהמשך, כמו חלודה לאחר כביסה, הוא זכה להצלחה רבה.



הנה סיפור ההמצאה מפי "חבר של הממציא":

http://youtu.be/WBcmLf0xNyg



והנה סרטון מפורט יותר על המצאת הזיפר, הוא הריצ'רץ':

http://youtu.be/CrRN1ugzPWE

זו הייתה אחת ההפתעות הגדולות של עולם הטלוויזיה ומסוג הדברים שרק באמריקה יכולים לקרות. קחו חבורת בובות כף יד משונות, בעלת עיני פלסטיק שהולבשו על גרביים בשלל צבעים, ונסו לדמיין אותה הופכת לסדרת טלוויזיה שמשודרת בשעות הערב, בזמן צפיית השיא של מה שנחשב האימפריה של הטלוויזיה.

מתוכנית "החבובות" המיתולוגית ציפו במקור שתהיה סדרה לילדים, אבל אלה היו דווקא ההורים שלהם שהתמכרו לה. במקום להיות תכנית חינוכית ומרוסנת, בעלת תוכן לילדים ושיח נעים ומכבד, הפכה "החבובות" (השם העברי שניתן לסדרה "The Muppets") לאחד המחזות הפרועים, אבסורדיים וציניים של הטלוויזיה של שנות ה-70. ההומור בה היה בוטה ומשתלח, עסיסי, פרובוקטיבי וגובל בגסות של ממש. לא פעם היא גלשה לרשעות מזוככת...

את הסדרה הזו יצרו ג'ים הנסון ופראנק אוז. הראשון היה בובנאי, יוצר בובות שעלה לגדולה, כשיצר בובות לסדרת הילדים המיתולוגית "רחוב סומסום". הנסון ידע ליצור בובות כף יד שבהזזה מזערית של אצבעות כף היד ניתן היה לשנות את הבעות הפנים שלהן.

בלב הסדרה עמד מי שיהפוך אחד מכוכבי הטלוויזיה האהובים אי-פעם, קרמיט הצפרדע. בניגוד לדמויות ההזויות ואחוזות הטירוף לסוגיו, הוא היה אנושי, שקול, רגיש, צנוע, אמיץ, מצחיק, אדיב ושפוי - צפרדע שהוא נסיך, או בשפה העכשווית "מלך", בקיצור - המבוגר האחראי בבית המשוגעים הבובתי שהחבובות היה...

לא רבים יודעים ששום רשת שידור אמריקאית לא הייתה מעוניינת לשדר את הסדרה שתהפוך לאחת ההצלחות הגדולות בתולדות הטלוויזיה. רק משהיא עלתה לאוויר ברשת בריטית, זכו קרמיט הצפרדע, מיס פיגי החזירה, הכלב רולף, פונזי הדוב, הקשישים סטטלר ווולדורף, גונזו והמתופף המשוגע אנימל, להתפרסם ולארח שלל כוכבי קולנוע ומוסיקה בתכנית.

בהדרגה הפכה "החבובות" לסדרת-על, שהצלחתה העצומה לא האפילה על המקוריות והיצירתיות של כותביה. אמנם שידורה כסדרת טלוויזיה הסתיים ב-1981, אבל היא הפכה למותג מצליח. כמובן שהנסון אחז בפס ייצור אדיר של מרצ'נדייס, מוצרים מסחריים שנשאו את דמויות החבובות, אבל זו הייתה רק ההתחלה. במהלך השנים כיכבו שלל סרטים של החבובות והועלו ספיישלים טלוויזיוניים רבים שלהם. הם הפכו לסדרת אנימציה לילדים ועד למותו ב-1990 נתן להם הנסון פינה בתכניתו המצליחה "The Jim Henson Hour". אפילו לאינטרנט הם הגיעו כסדרת רשת שהוקדשה לקיטורים של צמד הקשישים הנרגן וולדורף וסטטלר.

בשנים האחרונות החליטו בני הזוג קרמיט ופיגי להיפרד, 40 שנה אחרי שהחלו ברומן ביניהם והפכו לזוג... את ההחלטה הקשה לסיים את מערכת היחסים הרומנטית שלהם, הם קיבלו כדי להצליח ולהחזיר לסדרה את הברק שאבד לה כבר מזמן.


כמו תמיד בהתחלה - הנה הפתיח:

https://youtu.be/0ihi7_e2l24


סיפורה של סדרת "החבובות":

https://youtu.be/HzYvIMyOP_A


היו התייחסויות להיסטוריה וללהיטי פופ ענקיים:

https://youtu.be/MTwq1_9VH68


הופעות חיות עם להיטי ענק בביצועם:

https://youtu.be/6_01zRwJOPw


ההומור המרתק של הנסון מפציץ בשירי עם משובשים משהו:

https://youtu.be/JN5Mqr6tRlw


הם ידעו להכיל אפילו קטעים ווקאליים קשים, עם הרבה הומור:

https://youtu.be/T5ZU3TGf7Iw


והיו להם גם סרטים:

https://youtu.be/noFPg60v44M

שפת מורס (Morse code) מורכבת מקווים ונקודות. הללו מייצגים צפצופים ארוכים וקצרים שהיה על המאותת לשדר במכשיר הטלגרף.

יש לשפת המורס או למה שהוא בעצם קוד מורס אלף בית ברור. זהו אלף בית מורס שתוכלו לראות למטה.


הנה האלף בית של המורס העברי:

א • -
ב - • • •
ג - - •
ד - • •
ה - - -
ו •
ז - - • •
ח • • • •
ט • • -
י • •
כ - • -
ל • - • •
מ - -
נ - •
ס - • - •
ע - - - •
פ • - - •
צ • - -
ק - - • -
ר • - •
ש • • •
ת -


1 • - - - -
2 • • - - -
3 • • • - -
4 • • • • -
5 • • • • •
6 - • • • •
7 - - • • •
8 - - - • •
9 - - - - •
0 - - - - -

. • - • - • -
, - - • • - -
? • • - - • •



הנה אותיות אלפבית מורס בשלושה סוגי צלילים כל אחד (עברית):

https://youtu.be/95kwSwOxxXc


סרטון שמציג את כל האותיות בקווים ונקודות לפי שפת מורס באנגלית:

http://youtu.be/_J8YcQETyTw


וכך נשמע שידור מורס:

https://youtu.be/7_MJb94w8iA

זה היה בשנת 1891. מאמן ספורט בקולג' ימק"א שבעיירה ספרינגפילד, במדינת מסצ'וסטס, התבקש להמציא משחק ספורטיבי שהסטודנטים יוכלו לשחק בתוך אולם וכך להמשיך ולשמור על כושר גם בעונת החורף.

אותו המאמן, ג'יימס איי נייסמית' (James Naismith) עתיד לעשות עבודה מצוינת. הוא ימציא את המשחק הפופולרי כדורסל.

בשנת 1892, חודש אחרי שתלה באולם המכללה במסצ'וסטס בארה"ב שני סלי אפרסקים ולימד את שחקני שתי הקבוצות לקלוע אליהם, פרסם נייסמית' את החוקה הרשמית של משחק הכדורסל והשאר היסטוריה.

אבל ד"ר נייסמית' לא היה רק מורה ומאמן. הוא היה רופא, חוקר דת ומורה. הוא היה יליד קנדה ממוצא סקוטי, שמצא את פרנסתו בארה"ב. המצאתו הגדולה הייתה אכן משחק הכדורסל והוא גם הפך למאמן הכדורסל המקצועי הראשון. על שמו של הממציא קרוי היכל התהילה של הכדורסל, או בשמו המלא "היכל התהילה של הכדורסל על שם ג'יימס נייסמית'".


הנה ההמצאה של משחק הכדורסל:

https://youtu.be/ibytktqPN2U


סיפורו של ממציא הכדורסל:

https://youtu.be/AdGeedbI1fg


ראיון משנות השלושים עם ד"ר נייסמית':

https://youtu.be/5yxk6pb64F8


מצגת וידאו קצרה על המצאת הכדורסל בידי נייסמית' ומה שקרה אחר-כך:

http://youtu.be/pl55BvpGY7k


דודל גוגל שמנוע החיפוש הקדיש לו:

https://youtu.be/r-YV-gBesmw


וצעירים מספרים:

https://youtu.be/FGNH1I55Rbg

הפוטבול האמריקאי שונה מהכדורגל. אמנם שניהם משחקי כדור קבוצתיים ומקורם במשחקי הכדור שהיו נפוצים באנגליה במאה ה-19.

אבל בניגוד לשער של הכדורגל, הכדורגל האמריקאי נועד להכניס את הכדור לאזור דומה אצל היריבה, אזור שמכונה "אנד זון" (End Zone).

גם הפוטבול הוא משחק כדור קבוצתי המשלב כוח, מהירות וזריזות, אבל הוא הרבה יותר כוחני והכדור בו אינו עגול, אלא כדור אליפטי ומחודד בקצוות.

במשחק זה גם משתמשים בידיים, זאת בניגוד לכדורגל שבועטים בו רק ברגליים. בפוטבול ההתנגשויות בין שחקנים הן מקובלות, בעוד שבכדורגל הן אסורות ונחשבות לעבירות במשחק.


הנה משחק הפוטבול האמריקאי (עברית):

https://youtu.be/2_6gs4iZSNc


פוטבול בישראל (עברית):

https://youtu.be/Hnoa7Zd87-0


ההיסטוריה של המשחק:

http://youtu.be/6kB2_aXd2Zs


הלבוש של שחקני הפוטבול באמריקה:

http://youtu.be/pD7ibRagIyQ?t=15s


סרטון הדרכה לפוטבול אמריקאי (עברית):

http://youtu.be/TKKrgOb2N1c


והיכרות מחויכת של שוסטר את שוסטר עם הפוטבול (עברית):

https://youtu.be/wSFxZbOwhlc?t=3m27s&end=8m36s?long=yes

היסטריית נייר הטואלט בימי הקורונה, מזכירים לנו שייצור נייר טואלט הוא ענף תעשייתי חדש יחסית ושעד לפני זמן לא רב האנושות חייתה בלעדי ההמצאה הלבנה הזו.

אז מה ההיסטוריה של העגולים והנקיים הללו?

עד להמצאת נייר הטואלט השתמשו בעלים, ענפים ובניירות סתמיים לניקוי הישבן. לרשות המחרבנים לא עמד שום מוצר שתכליתו הייתה ניגוב הישבן.

בימי קדם ניגבו את הישבן בכל מה שהיה בסביבה. עלים, קליפות פרי, שבבי נסורת ואפילו צדפות - הכל היה כשר לניגוב הגייני בתנאים של אותם זמנים.

עדויות כתובות מציינות שבתקופת התלמוד השתמשו לשם כך בחתיכות חרס. לחילופין ובהיעדר שברי חרס, עשו שימוש בצמח שנקרא "פרפיסא" ושנהגו לגדל אותו בעציצים.

הרומאים, כלומר העשירים שבהם, ניקו בעזרת צמר ושטפו במי ורדים. פשוטי רומא לעומתם, נהגו לנגב בשירותים הציבוריים בספוג טבעי מהים שחובר למקל. לאחר הניגוב המקל הושרה בכלי מלא במי מלח לחיטוי.

הוויקינגים ניגבו בצמר כבשים שנותר מהגז, ההודים שטפו וניקו ביד שמאל, יד שגם היום ההודי ייעלב אם תנסו לשלוח ללחיצת ידו.

בתחילת המאה ה-17 הצרפתים המציאו את הבידה, שהיה מעין אסלה ששוטפת את המקום היטב. אבל האנגלים שנאו את הצרפתים ולכן הם לא אימצו את הבידה. למעשה, כל האימפריה הבריטי הענקית נמנעה ממנו. פוליטיקה...

בארצות הברית השתמשו לניגוב הטוסיק בעלי תירס, בניירות עיתון ובמיוחד בקטלוגים הזמינים תמיד ושהגיעו בחינם בדואר, של רשת הכל בו "סירס". זה עבד לאמריקאים שנים רבות, אבל אז הרשת עברה לנייר מבריק, מעין כרומו. הנייר הזה, איך לומר זאת בעדינות, לא היה עדין אל הישבן...

באמצע המאה ה-19 הגיע בדהרה גליל נייר הטואלט, שעוד לא היה גליל אלא מרובע ושעתיד לעשות מהפכה של ממש בהיגיינה האנושית. הטכנולוגיה המדהימה הזו הומצאה בשנת 1857, על ידי הממציא ג'וזף גייטי מהעיר ניו יורק. מבחינתו, אגב, היא נועדה לחולי טחורים. פתרון רפואי.

לקח עוד מעל 50 שנה עד שהאמריקאים החלו לקנות אותו לצרכים שאינם רפואיים. זה קרה רק מפני שבסוף המאה ה-19 החלו לבנות בתים עם שירותים בבית ועם צנרת ביוב פנימית שדפי הקטלוג, העיתון ועלי התירס סתמו אותה.

לקח שנים עד שבאמריקה הפוריטנית נפטרו מהמבוכה ואפילו הבושה לקנות את נייר הטואלט. זה קרה תודות לאקט שיווקי מדהים, שיזם בשנת 1928 יצרן של ניירות טואלט. הוא החל להדפיס על האריזה נשים יפות. הביקוש זינק... שנים אחר כך, אגב, הוחלפו מרבית הנשים בתינוקות ובכלבלבים חמודים. שמתם לב שעד היום הם שורדים שם?

מאז שטף, או נכון יותר ניגב, נייר הטואלט את מרבית מדינות המערב ומיליוני עצים שילמו את מחיר מערכת העיכול האנושית. עד שלמדנו למחזר כמובן...

ואכן, כיום מייצרים את מרבית נייר הטואלט מנייר ממוחזר. הופכים אותו לעיסת נייר ענקית, שממנה משטחים את הנייר לגיליונות נייר ענקיים במפעל, מגלגלים, פורסים והופכים אותם לגלילי נייר טואלט.


הנה תולדות נייר הטואלט (עברית):

https://youtu.be/E7GTCvJdO-M


באנגלית:

https://youtu.be/ae6jAaQylG4


מה ששימש לפני נייר הטואלט:

https://youtu.be/607l_w804xQ?t=2m16s


ייצור נייר הטואלט:

https://youtu.be/Z74OfpUbeac


וכמוסות הטואלט - האם זה העתיד של נייר הטואלט?

https://youtu.be/dP9U7cuzpuY

דרייב אין, באנגלית Drive-in, הוא בית קולנוע שנמצא בחוץ, באוויר הפתוח.

בשנות ה-50, שנים בהן צעירים באמריקה המאוד שמרנית רצו להתבודד, הם עשו את זה באוטו - בדרייב אין. שם איש לא יראה אותם מתנשקים ומתגפפים ויספר להורים או לכומר...

הדרייב-אין היה בנוי ממגרש חניה גדול לכלי רכב, בו יושבים הצופים במכוניות שלהם. מאחור יש בו תא הקרנה המקרין את הסרט על מסך הקולנוע הענקי שניצב מולם.

הדרייב-אין הראשון נולד בניו ג'רסי ב-1933, ביוזמתו של ריצ'ארד הולינגשד, אמריקאי שהחליט להקים בחצר ביתו הגדולה "בית קולנוע למכוניות". הוא הציב אז מקרן סרטים על גג הרכב שלו, חיבר מרקע בין שני עצים גדולים ופירסם שהוא מקרין סרטים אילמים ובהמשך גם סרטים מדברים. ההצלחה הייתה מיידית.

גם בשיא השפל הכלכלי בארצות הברית זכה הקולנוע הזה להצלחה גדולה ובתוך 20 שנה היו בארה"ב לבדה 4000 דרייב-אינים כאלה.

אחת הסיבות לפופולריות העצומה של הדרייבי אינים בארה"ב, בשנות ה-50 וה-60 הייתה נעוצה בכך שהמחיר של סרט היה זול ושניתן היה להביא אוכל מהבית או מרשת מזון מהיר זולה, במקום המחירים היקרים של קולנוע רגיל.

בארה"ב ממשיכים עדיין לפעול כמה מאות דרייב-אינים ובשנים האחרונות הם מתחילים אף להיות פופולאריים מחדש. בישראל היה "דרייב אין" אחד שפעל בשיטה זו ונקרא גם "דרייב אין". הוא נסגר בשנת 2000.


הדרייב אין מהאוויר:

https://youtu.be/CWgpHDkceZk


השיר לסנדי בדרייב-אין מהסרט "גריז":

https://youtu.be/NyLKjp-xDWw


הנה סרטון על דרייב אין:

http://youtu.be/DRfgolxV6CY


זכרונות ותמונות מהדרייב-אינז של פעם:

https://youtu.be/z0dtrj1PsbI


וסרט תיעודי על תולדות הדרייב אין באמריקה:

https://youtu.be/GfnTStV-gcQ?long=yes

עוד לפני שהפכו משקפי השמש לאביזר סטטוס שמגדיר את המעמד הכלכלי, החוש האופנתי ומידת הטרנדיות שלכם, הן היו רק מגן עיניים נגד קרני השמש. אפילו החברה שפיתחה אותן נטלה את השם "Ray-ban", שפירושו "חוסמי הקרניים".

משקפי הרייבן המקוריות שפותחו בשביל טייסים, התפשטו בעולם בתור הדבר הדמוקרטי ביותר שיש. הן לא היו זולות, אבל כמו קסם, הן הקנו לכל החובש אותם מראה של טייס קרב מסוקס. ולא זו בלבד. בזכות העדשות האטומות שלהם שימשו משקפי הטייסים בצה"ל כ"משקפי דיסטאנס", כשכל מפקד צעיר חבש אותן והרגיש לפחות כמו הרמטכ"ל הבא.

אבל הן נולדו בשנות ה-30 של המאה ה-20 כ"משקפי טייסים" (Aviator Sunglasses). האחראי להמצאתם של המשקפיים הללו היה ג'ון מקרידי, טייס חיל האוויר האמריקאי, שחיפש פתרון לשמש הפוגעת בראיית הטייסים בזמן הטיסה.

ביחד עם חברת באוש אנד לומב, מקרידי פיתח משקפי שמש קלות ואלגנטיות לטייסים. משקפי הטייסים שפותחו אז היו קלים, כללו עדשות זכוכית ירוקה ואטומה ובעלי מסגרת מתכת מצופה זהב.

אז זה התחיל מטייבים, אבל לא פחות מהם, משקפי הטייסים היו לקלאסיקה גם אצל כוכבי זמר וקולנוע דוגמת מייקל ג'קסון, ג'יימס דין וטום קרוז, שהופיע איתם בסרט "אהבה בשחקים” ונשיאים יפים כמו ג'ון קנדי וברק אובמה.


הנה משקפי הטייסים:

http://youtu.be/FKekJ8nTa5I


הסיפור שלהם:

https://youtu.be/azg0J84DIOc


ותולדות משקפי רייבן שהחלו ממשקפי הטייסים:

http://youtu.be/NHWm3UXytvs

בין טוב להכי טוב מפריד לא פעם מרחק עצום. את הכלל הזה זוכרים על מי שניסו לעקוף אופנוע מיתולוגי ששמו הארלי דייווידסון (Harley-Davidson). במהלך השנים, זכה האופנוע הכבד הזה למעמד של אייקון תרבותי. כבר שנים, מאז הסרט "אדם בעקבות גורלו" של שנות ה-60, הוא מגלם את החופש וחוסר המחויבות המוחלט.

הוא עבר תהפוכות אינספור ועקפו אותו בסיבוב, תרתי משמע, יצרנים יפאניים עם מפלצות מודרניות של אופנועים, אבל המעמד ומראה הרטרו האייקוני שלו, ההיסטוריה האמריקאית כפי שהיא מוצגת בסרטים, ותדמית ה"דספראדוס", "מלאכי גיהנום" וה"חופשיים על גלגלים" - כל אלה ניצחו לבסוף. ממפעל אמריקאי מצליח, שהפך למפעל כושל, הוא שב והתרומם להיות שוב יצרן האופנועים האמריקאי המוביל ולהיות לאגדה.

סיפורו של ההרלי מתחיל בראשית המאה ה-20, כשהמכונאי הצעיר ויליאם הארלי ושלישיית האחים דייוידסון ממילווקי שבארצות הברית בונים את האופנוע הראשון שלהם. מדובר בלא יותר מאופניים עם מנוע עזר זעיר, אבל החבורה לא עוצרת בקטן ודי מהר הם הופכים למפעל משגשג שבשנות ה-40 כבר מייצר כמעט 100 אלף אופנועים לצבא האמריקאי הנלחם במלחמת העולם השנייה. בין השאר לומדים בהרלי אז את מבנה המנוע וגל ההינע של אופנועי BMW הגרמניים ומשפרים את האופנועים שלהם מאד.

כיום, גם אם מחירם מטורף (80־220 אלף שקל), אופנועי הארלי דיווידסון ממשיכים להיתפס כנחשקים ביותר אצל צעירים, אבל עוד יותר אצל צעירים ברוחם, גברים בגיל מעל 40...

באופן פרדוקסלי חייב ההרלי לא מעט מהפרסום שלו למועדון האופנועים המצטלם היטב של "מלאכי הגיהנום", זה שבעבר גרם לו לנזקים תדמיתיים קשים. אם פעם ניסתה החברה להתנער מכל קשר לדימוי האלים והנוקשה של אותה חבורה כוחנית וחזקה, שהתיישבה על האופנוע שלה ומתעקשת לבחור רק בו, היום היא כבר מבינה שאולי החב'רה המקועקעים האלה, על אף ריח האלכוהול והקעקועים המרתיעים, לא כל כך מזיקים לעסקים...


הנה מפעל האופנועים של הארלי דיווידסון:

https://youtu.be/rFDAzRRCu2I


תולדות אופנועי הארלי דייווידסון והמנועים המטורפים שלהם:

https://youtu.be/zwud-2RKwA0


אי אפשר להבין את הסיפור בלי לראות את הקהילות של הארלי (עברית):

https://youtu.be/WaAMgV3un7c


קטע מסרט על דגם חדש של הארלי בימי השפל הגדול:

https://youtu.be/JGhDsqo8G3M


פרסומת לדגם שמיועד לצעירים:

https://youtu.be/5ixPmvUMnkA


הרלי דייווידסון במצגת וידאו של הדגמים לאורך השנים:

https://youtu.be/gAyEwvVgI3o


המונגולים מסאן דייגו - אחד ממועדוני הרלי רבים בעולם:

https://youtu.be/bZsGXasR8zU


הצליל של ההרלי:

https://youtu.be/31GBuRHxsDo


קבוצה של 600 מלאכי גיהנום על הארלים:

https://youtu.be/8oSHV9BwPZg


קבוצת הישראלים שמטיילים על הארליז (עברית):

https://youtu.be/saW0_Jctdd8?long=yes


וסרט תיעודי על תולדות האופנוע האגדי:

https://youtu.be/OFDIZKps_VI?long=yes

בשנת 1945 פותח המחשב המשוכלל ביותר בתקופתו - EDVAC. האדווק היה מחשב שאחסן בתוכו את כל התוכנה שנזקק לה ובכך הוא היווה פריצת דרך בתולדות המחשבים. המחשב הזה נועד לחקור בעיות במתמטיקה ובפיזיקה ולחשב מודלים במטאורולוגיה.

פיתח את המחשב הזה מי שרבים רואים בו את גדול המתמטיקאים של המאה ה-20, ג'ון לואיס פון נוימן.

פון נוימן היה מתמטיקאי אמריקאי ממוצא יהודי-הונגרי, שהיה גם חלק מצוות הפיתוח של פצצת האטום והתפרסם גם כיוצר של התחום המדעי של תורת המשחקים.

בפיתוח המחשב האלקטרוני שלו, שכונה EDVAC, הפליא ג'ון פון-ניומן להכניס את התוכנה למחשב עצמו. בתכנון המחשב הזה הוא יצר למעשה את הנוסחה של המחשבים, שלפיה בנויים כל מחשבי העולם עד היום.


הנה סרטון על המחשב שפיתח ג'ון פון-ניומן:

http://youtu.be/Po3vwMq_2xA


ופון נוימן מתראיין ועונה לצעירים בטלוויזיה של אותם הימים:

http://youtu.be/vLbllFHBQM4

זו ללא ספק אחת ההמצאות המוזרות בהיסטוריה והיא עברה מהעולם. אבל דמיינו רגע כלובי תינוקות התלויים בין שמיים לארץ, על חלונות הבתים, כשבתוכם כלואים ותלויים להם תינוקות רכים...

אז הייתם מאמינים שפעם, לא ממש מזמן, תינוקות אכן הוכנסו לכלובי תינוקות שנתלו באוויר, מחוץ לחלון, רק בשביל מעט חשיפה לאוויר ולשמש?

אז כן. פטנט ה"כלוב לתינוק" (Baby cage) נולד עם מצוקת העיר, תהליך המעבר לערים ולמבנים גבוהים יותר. יותר ויותר אנשים מצאו את עצמם מתגוררים עם משפחתם בבנייני קומות ללא מעליות, במרחק הולך וגדל מהטבע, מבית שעל הקרקע, מהחצר או הגינה.

דירות עירוניות באותה תקופה נוטות להיות קטנות ומחניקות. הן ודאי לא משופעות באוויר צח, הנחשב בריא וטוב בכל גיל.

במאה ה-19 הסתבר שיותר ויותר תינוקות וילדים רכים סבלו מבעיות נשימה. מחלת השחפת הקשתה על הנשימה והטיפולים בשחפת הכרוכים המליצו על שהייה באוויר הצח.

הורים רצו שילדיהם ינשמו אוויר צח ויספגו חום מקרני השמש, מבלי שהתאפשר להם להוציא אותם מהבית וודאי לא מהעיר התעשייתית. ספר שפרסם דוקטור בשם לותר אמט הולט בשנת 1884 הציע את הרעיון "לאוורר" את התינוקות ובכך לטהר להם את הדם ולחדש אותו.

אז איך לאפשר לילדיהם לשהות בחוץ כמה שיותר ואפילו לישון בחוץ?

היה זה אך הגיוני שהורים יחפשו את הטוב ביותר עבור תינוקות רכים. בשנת 1922 ממציאה גברת אמריקאית בשם אמה ריד את כלובי התינוקות וב-1923 היא גם רושמת עליהם פטנט.

הכלוב התלוי נועד להבטיח שתינוק למשפחה המתגוררת בבניין קומות יקבל מספיק אוויר צח ואור שמש, מבלי שההורים יצטרכו לצאת מהבית ולרדת את כל המדרגות למטה. ההנחה הייתה ששהייה של התינוק בכלוב גם תחזק את המערכת החיסונית שלו ותשפר את בריאותו הכללית.

לא פעם הכלובים הללו, שזכו לכינוי ה"פנטהאוז של התינוקות", נתלו באוויר בקומות גבוהות יחסית. התינוק שהה בהם מחוץ לבית, בזמן שאימא ולא פעם גם אבא, נמצאו בדירה.

אופנת כלובי התינוקות התלויים פרחה בערים החל משנות ה-20 של המאה ה-20. אבל במהלך מלחמת העולם השנייה השימוש בהם פסק ואחרי המלחמה הוא כמעט ולא התחדש.

זה היה סופם של כלובי התינוקות. השינויים בתפיסת הבריאות של הילד והאופן שבו תופסים ילדים בכלל, הביאו להבנה שהמנהג הזה, שלא לומר הטרנד, אינו תואם את החברה האנושית המודרנית ואת האופן שבו צריך לטפל בילדים.


הנה סרטון בריטי אותנטי על כלובי התינוקות שתלויים בין שמיים לארץ:

https://youtu.be/NerS17sC0Bg


מצגת וידאו על כלוב הציפורים לתינוק הפרטי שלהם:

https://youtu.be/4dgzJQsAXfI


ומסתבר שזה לא הדבר המוזר ביותר שהורים עשו עם ילדיהם בתקופה הוויקטוריאנית וקצת אחריה:

https://youtu.be/I5y-oQTBFzQ

נעלי "אול סטאר" (Converse All Star) נולדו בתחילת המאה ה-20 במפעל קטן בבוסטון שבארצות הברית, בשם קונוורס.

המפעל שהתמחה בנעלי גומי עלה על רעיון מקורי. ב-1917 נוצרו הנעליים הללו, עם סוליית גומי וחלק עליון עשוי בד קנווס חזק. הן היו אז שחורות בלבד, קצת כמו הצבע של רכבי הפורד טי, שנודעו בהיותם שחורים בלבד.

מ-1923 הן החלו לשאת את הטלאי העגול עם שמו של שחקן הכדורסל האמריקאי צ'ארלס ("צ'אק") טיילור. הוא היה למקדם המכירות שלהן והפיץ אותם בכל רחבי ארה"ב, כשלימד והדריך רבים בטכניקות הכדורסל שלו.

אז גם נוספה חתימתו של צ'אק טיילור לנעליים והן הפכו רשמית לאגדה. טיילור גם נתן עצות טובות ששיפרו את הנעליים והן הפכו לנעלי הספורט המצליחים בכדורסל ובספורט האולימפי של אמריקה. אחרי מלחמת העולם השנייה נעלו אותם 90% משחקני הכדורסל האמריקאים!

בשנת 1966 החלו לייצר את נעלי האולסטאר בצבעים רבים ובגזרות בגבהים שונים. הן הפכו יותר ויותר מצליחות ועברו את המכירות של 800 מיליון זוגות נעליים, מה שהפך את האולסטאר לנעליים הנמכרות ביותר בהיסטוריה.


הנה ההיסטוריה של נעלי אולסטאר:

https://youtu.be/3HA1yGIXF34


היתרונות של האולסטאר הקלאסיות:

https://youtu.be/Rhus2Py0iMU


האולסטאר בין ובראש נעלי הספורט המצליחים:

https://youtu.be/iBtueK-5p_Q

בשנת 1945 בנו באוניברסיטת פנסילבניה שבעיר פילדלפיה בארה"ב מכונת חישוב כללית ראשונה, מחשב שנקרא ENIAC. אניאק נחשב למחשב המודרני הראשון. הוא שקל מעל 27 טונות והיו בו מעל 18000 שפופרות ריק ("מנורות" בשפה של פעם). צוות שלם של טכנאים עסקו בקביעות בתחזוקת השפופרות של המחשב, שנשרפו בתדירות גבוהה. הם החליפו אלפי שפופרות בכל חודש. ואגב, המחשב הזה, שהסמארטפון שאתם אוחזים ביד חזק ממנו פי כמה וכמה, תפס בניין שלם!

מחשב ENIAC שימש בעיקר לצורך חישובים לפיתוח כלי נשק, טילים ונשק אטומי ולישומים צבאיים מתקדמים. בניגוד למחשבים שיבואו אחר-כך, לא היה לאניאק זכרון, כך שמפעיליו תכנתו אותו לפני כל משימת חישוב שבוצעה בו.

פרספר אקרט וג'ון מאושלי, ממציאיו של מחשב אניאק, בנו שנים מספר לאחר מכן את המחשב הראשון שיזכה לתפוצה מסחרית, מחשב UNIVAC. אם המחשב הראשון שלהם שקל 27 טון, המחשב הזה שקל "רק" 8 טון. מעל 45 מחשבי אוניווק יהיו בשימוש בשנת 1957 - בעיקר במוסדות אקדמיה ומחקר בעלי יכולת כלכלית גבוהה.

אבל המחשב השני הזה שלהם רשם לעצמו הישג מרשים משלו. היסטורית, הוא היה המחשב הראשון שניצח מומחים אנושיים, בתחום המומחיות שלהם. היוניווק הצליח לנבא במדגם הבחירות לנשיאות ארה"ב את נצחונו של אייזנהואר. הניבוי של המחשב היה מנוגד לזה של הסוקרים המקצועיים וכשהאחרון אכן ניצח, התגלה לראשונה לכולם שהמחשב יכול לנצח מוחות אנושיים מובחרים. הישג חסר תקדים שרק רימז על העתיד לבוא.


הנה המחשב האלקטרוני הראשון, האניאק האמריקני ותרומתו למיחשוב המודרני:

http://youtu.be/k4oGI_dNaPc


יומן קולנוע מ-1946 המדווח על מחשב ה-ENIAC של אוניברסיטת פנסילבניה:

http://youtu.be/OSYpYFEwr4o


כך הביס יורשו של אניאק, UNIVAC, את המומחים האנושיים בבחירות לנשיאות:

https://youtu.be/nHov1Atrjzk


וההשוואה בין אניאק למחשבים האישיים שיבואו אחריו:

http://youtu.be/4UPHEPNh8yU

כבר שנים רבות שמשקפי השמש ווייפרר (Wayfarer) הן המשקפיים הכי מגניבות בסביבה. היצרנית, חברת ריי באן, הצליחה להפוך אותן לנחשקות ואופנתיות כמעט לכל אורך התקופה שמאז 1952. כוכבי-על ענקיים כמו מרילין מונרו, בוב דילן, אנדי וורהול, טום קרוז, שרקד עימן בתחתונים בסרט "עסקים מסוכנים" וקייטי פרי - כולם התהדרו במשקפיים העל-זמניים הללו, ששברו כמעט כל שיא אפשרי בתחום.

בזמנו היו ה-Wayfarer חדשניות, כיוון שהן הציעו משקפיים עם מסגרת מפלסטיק, במקום משקפי השמש האחרות של חברת ריי באן ומתחרותיה, שהיו ברובן משקפי מתכת דקים.

מאז צאתן לשוק ובכל מהלך שנות ה-50, הצליחו הווייפרר להפוך למותג מצליח. אבל הזינוק הגדול שלהן היה בשנות ה-60, כשהשחקנית אודרי הפבורן הרכיבה את המשקפיים בסרט המצליח 'ארוחת בוקר בטיפאני'. זה הפך את הווייפרר למשקפיים מאד פופולאריות ששלל סלבריטאים התהדרו בהם ופרסמו אותם בחינם. במהלך שנות ה-70 הן יצאו מהאופנה וכמעט נעלמו. ואז, בתחילת שנות ה-80, בעקבות הסרט הקלאסי 'האחים בלוז', הן הפכו בבת-אחת למשקפי השמש הנמכרות בעולם. אחרי שנים שגלשו לתהום השכחה, שוב הפכו הווייפרר להיות אייקון אופנתי מנצח. מאז הן בפסגה ללא הפסקה.

מעבר להיותן אופנתיות, בעלות מגוון צבעים אדיר והציעו סוגי עדשות וגימורים רבים, דומה שההצלחה של הווייפרר נבעה גם מהעיצוב הנכון והמתאים לכולם, שכן ה-Wayfarer הם משקפי השמש היחידים שיכולים להתאים לכל מבנה פנים.

וכך, דגם ה-Wayfarer הקלאסי ממשיך ובועט מאז שנות ה-50 ועד היום. בין אם הווייפרר הן משקפי השמש הנמכרים ביותר בהיסטוריה ובין אם דווקא משקפי הטייסים של היצרן הן הלהיט המוביל, ברור ששני הדגמים הללו, שבאים מאותו בית ייצור, הצליחו להפוך לאגדה.


הנה משקפי הווייפרר:

https://youtu.be/g3R2JAgrPks


מגניב, צעיר ורענן - זה הסגנון של המשקפיים הללו:

https://youtu.be/6UP6NwUNKfg


וכך זה לקבל אותן בדואר:

https://youtu.be/oHCbPpYgZdA

הרגטיים (Ragtime) הוא אחד מהיסודות החשובים של מוסיקת הג'אז. זהו סגנון נגינה בפסנתר, שהפך פופולארי מאד בסוף המאה ה-19. הרגטיים שפירושו "מקצב של דמעות או סחבות" מאופיין בקצב לא-אחיד וכתוב בתווים.

אבי הסגנון היה פסנתרן מועדונים לא מוכר בשם סקוט ג'ופלין. הנגן המוכשר מהעיר סיינט לואיס המציא לבדו את הסגנון והיה ראשון וגדול מלחיני ונגני הרגטיים. בין יצירותיו המפורסמות נמנים "הבדרן" ו"רגטיים עץ-האדר". בסגנון התערבבו השפעות של שירי לכת ושל מוסיקה קלאסית, כגון קצב זוגי עם מנגינה בהדגשות לא צפויות (סינקופה).

בהמשך השפיע הרגטיים, ביחד עם הבלוז, הספיריטואלז והאילתורים, על הצורות הראשונות של מוסיקת הג'אז. מעניין לגלות שמסגנון מוסיקה קליל, ריקודי, פופולארי ומצליח מאד. נולד אחד הסגנונות המוסיקליים המורכבים והרציניים בתולדות המוסיקה.


הנה סיפורו של סקוט ג'ופלין, ראשון נגני הרגטיים:

https://youtu.be/ZDddxRUwIFc


ג'ופלין לילדים:

https://youtu.be/NgYFeoGHQC0


כך נולד הרגטיים:

http://youtu.be/rk-3owM_MpU


קדימון לסרט על סקוט ג'ופלין:

http://youtu.be/o5KIEdl8iec


דו-קרב פסנתרני רגטיים מתוך הסרט על חייו:

https://youtu.be/NOi9K7yZ6QA


ועיבוד לרגטיים של סקוט ג'ופלין:

http://youtu.be/Um_kIkgqGvA

עגלת קניות (Shopping Cart) היא אחת ההמצאות הצרכניות המבריקות בתולדות המסחר, מבחינת המוכרים כמובן.

לעתים נדמה ודאי שהן, עגלות הסופרמרקט, תמיד היו כאן, אבל האמת היא שגם אותן צריך היה להמציא. וההמצאה היא כל כך חכמה ומדויקת שהיא שינתה את עולם המסחר לחלוטין.

הממציא היה סילבן גולדמן (Sylvan N. Goldman), יהודי מבריק וממולח במיוחד, שלמד מאביו וקרובי משפחתו את תורת המסחר והצטיין בה.

גולדמן היה בן למהגרים יהודים לאמריקה. הוא חגג בר מצווה וגדל להיות יהודי מאמין. בבגרותו הוא הלך בדרכיהם של יהודים רבים בארצות הברית של התקופה והקים סופרמרקט משלו.

הסופר הזה היה באוקלהומה. די מהר הסופר של גולדמן הפך לרשת סופרמרקטים שהלכה וגדלה. יום אחד, כשהוא יושב במשרדו המצוי באחת מחנויות רשת הסופרמרקטים שלו, הוא הביט בקונים שעברו בין המדפים ובידיהם סלים עמוסים כל טוב.

גולדמן שם לב להבעת פניהם של מי מהם שהעמיסו יותר מדי אל תוך הסלים העמוסים. כשחשב על כך לעומק, גולדמן הבין שהבעיה שלו כמוכר הוא לא רק המאמץ של הקונים לסחוב את הסל המלא והמעיק שבידיהם. אך יצליח לפתור את בעיית המשקל הרב של הסל, הוא ידע, הקונים לא ימהרו לפנות אל הקופה כשהסל יתמלא. הם יוכלו להעמיס עוד ועוד, יקנו הרבה יותר ויגדילו את מכירות הרשת.

המנהל המבריק אחז הכסא ממשרדו, הניח עליו סל והחל מזיז אותו בחדר. הוא דמיין גלגלים והבין שזו הדרך שהוא מחפש. הוא קרא לבחור מוכשר וטכני בשם פרד יאנג, שבנה עבור גולדמן את עגלת הקניות הראשונה שלו. בדומה לכיסאות העץ המתקפלים והפופולריים של התקופה, יאנג יצר עגלה המתקפלת ומאפשרת חסכון רב במקום.

בתחתית העגלה, שהכילה מסגרת מתכתית, מיקמו השניים את הגלגלים ומעליהם מיקמו, זה מעל זה, זוג סלי תיל גדולים שחוברו אליה (מדובר בעגלת הקניות הוותיקה יותר).

גולדמן מיהר לרשום פטנט בכותרת "עגלת סל מתקפלת לחנויות בשירות עצמי".מדי מהר יוצרו מאות כאלה ופוזרו בחנויות. אבל ההצלחה, איך לומר זאת בעדינות, איחרה להגיע. הקונים לא ממש רצו בה...

גולדמן לא התייאש והבין שהוא צריך לחשוב שיווק. וזה מה שהוא עשה. הוא מילא את סניפי הרשת ב"לקוחות מדומים" שהסתובבו לאורך כל היום כשהם אוחזים בעגלות וממלאים אותן במצרכים. למתעניינים ולסקרנים הנבוכים הם "ענו" שכן, ממש נוח וקל לעשות כך את הקניות ואמרו להם היכן יש עגלות כאלה. התוצאות לא איחרו לבוא והקונים התמכרו לנוחות ולגודל של העגלות והמכירות טסו כלפי מעלה.

אז זהו. סטיבן גולדמן רצה לשפר את המכירות ונעשה מולטי מליונר. תמלוגים מכל עגלת קניות שנמכרה הזרימו לכיסו כסף מכל הסופרמרקטים בארצות הברית והעולם.

כך יצא שבהמשך גולדמן המציא עוד כמה המצאות לא רעות, כולל את עגלת המטען, המשמשת אותנו עד היום בנמלי התעופה המודרניים.


הנה בקיצור על הממציא שפתר בעיה והגדיל את המכירות:

https://youtu.be/ag_h8ZfKug0


סיפור ההמצאה של עגלות הסופר:

https://youtu.be/hwPRBMBIBL8


עגלת סופר אוטונומית:

https://youtu.be/pQcb9fofmXg


קברו באוקלהומה:

https://youtu.be/IE2XVS_nh7A?long=yes

כולנו מכירים ודאי את הברקוד, אותו קוד קווים מודרני שמאפשר סריקה של קניות בקופת המוצרים, במהירות וביעילות, על ידי סורק אופטי מיוחד. את הרעיון של הדפסה של סדרת פסים רחבים ודקים על מוצרי צריכה, הגה צעיר אמריקני בשם ג'וזף וודלנד. כבר כחניך צעיר בצופים הוא למד את קוד האיתות של שפת מורס. שנים אחר-כך, יהיו הנקודות והקווים של שפת המורס ההשראה להמצאת הברקוד.

הכל החל כשוודלנד חיפש אמצעי יעיל לקידוד מידע של מוצרים, עבור מנהל רשת המרכולים המקומית של הקמפוס שבו למד. וודלנד יש על חוף הים וחשב על הנושא ובתוך כדי כך הוא גרר את אצבעותיו בביטול על חול הים. 4 האצבעות הללו יצרו פסים על החול והוא הבין שקווים רחבים וקווים צרים יוכלו להוות קוד, ממש כמו הקווים והנקודות של שפת מורס.

כשהוא חשב על הקופאי שיסרוק את הקוד שעל המוצר, הבזיק במוחו רעיון - בעזרת ארבע האצבעות הוא צייר מיד מעגל שלם. זה היה הברקוד המקורי, שהצורה העגולה שלו, שמזכירה לוח מטרה עם פסים בעובי משתנה, נועדה לאפשר סריקה בלי להתחשבב בכיוון שבו יחזיק הקופאי את המוצר.

וודלנד פיתח את הרעיון ביחד עם חברו ללימודים ברנרד סילבר והם רשמו פטנט על קוד ויזואלי שהוא מעין "מורס של המספרים" בשנת 1948. אך השניים לא הצליחו להפוך את הברקוד למסחרי והם מכרו את הפטנט לחברה אחרת עבור 15 אלף דולרים בלבד. רק בשנת 1971, משפג הפטנט של השניים, פותח הברקוד המלבני שאנו מכירים, על ידי חברת IBM. הוא זכה לשם "ברקוד אוניברסלי" (universal product code או בקיצור UPC).

כיום מופיע הברקוד על כמעט כל מוצר שנמכר במדינות המפותחות.


הנה ממציא הברקוד:

https://youtu.be/KnK2QoAH6wQ


וכך פועל הברקוד:

https://youtu.be/e6aR1k-ympo

היום, בעידן הקולנוע בתלת-מימד, קצת קשה להאמין שהטכנולוגיה הזו היתה פעם בסיסית ופרימיטיבית ביותר. הסרט הנע הראשון אי-פעם, צולם בשנת 1878, כמעט 20 שנה לפני האחים לומייר שהמציאו את הקולנוע. הסרט קצר מאד וצולם בעזרת 12 מצלמות סטראוסקופיות שחוברו באמצעות כבל והופעלו על ידי תנועות הסוס.


הנה הסרט הנע הראשון שצולם בעולם:

http://youtu.be/UrRUDS1xbNs

היפ הופ (Hip hop) הוא סגנון מוסיקלי איטי יחסית, שמתבסס על דגימות צליל ושירת ראפ, שהיא מעין דיבור מחורז. הכל התחיל מתקליטן, די ג'יי מניו-יורק, שיצר את הסגנון בסוף שנות ה-70, על בסיס "סקרצ'ינג" מתקליטים ישנים והפסקות פתאומיות של הנגינה.

אבל לפני הכל היפ-הופ הוא שם כולל לתת-התרבות שבה נוצר הראפ. להיפ-הופ ארבעה יסודות מרכזיים: ציור הגרפיטי על הקירות, ריקודי הברייקדאנס, אמנות הדי-ג'יי (חיתוך וסקרצ'ינג) ושירת-דיבור הראפ.

היא גם מחוברת לתת-התרבות של הסקייטבורדינג שהתפתחה במקביל אליה, במפגש שבין ילדי ונערי דאונטאון מנהטן והחבר'ה מהברונקס, בין "ראפרים", "ברייקרים" (רקדני ברייקדאנס) ו"סקייטרים" (שעושים סקייטבורד), שלפני שעיריית ניו יורק נכנסה בהם חלקם היו בכלל ציירי גרפיטי.

ההיפ-הופ נולד באמריקה על ידי חברי כנופיות ונערי רחוב שחיפשו דרך ביטוי. היסטוריונים של פופ ממספרים שהם פיתחו את הסגנון המרדני הזה כתגובה למוסיקת הדיסקו המסחרית ששלטה באירופה של שנות ה-70 במאה הקודמת והשתלטה על העולם, אבל האמת היא שהם עשו מוסיקה שהם אהבו בלי קשר לכלום.

רבים מאמני הברייקדאנס והראפרים הראשונים היו למעשה חברי כנופיות שמצאו אפיק פעילות חדש. מצוידים במקצבים שהוקלטו על מכשירי בום בוקס גדולים ועתירי באסים, הם היו שרים ראפ ברחוב, אחר כך במועדון "מארס", הבכור והראשון במועדוני מסיבות ההיפ הופ בעולם ובתכנית הרדיו המיתולוגית של סטרץ' ובאביטו ברדיו של אוניברסיטת קולומביה ב-NYC, תכנית פורצת דרך שהייתה הראשונה בעולם ששידרה היפ הופ.

הנערים וההיפרים המשיכו לעשות באטלים, קרבות ראפ, פרי סטייל ולשפר כל הזמן את היכולת שלהם לחרוז, לדברר ולכתוב את הרעיונות, הביקורת והמחאה שלהם על החיים.

אחר כך באו סרטים כמו "קידס" שעשה לארי קלארק ובו תיעד את סצנת הרחוב ותת-התרבות של ההיפ-הופ בגדול ואז הסרט "מיקסטייפ", בו שימש המיקסטייפ היפ-הופ מהתכניות של סטרץ' ובאביטו כפסקול מדהים לתרבות הסקייטבורדינג, שהצטלמה נהדר והפכה את שני התחומים ללוהטים בכל העולם.

בהמשך נוסדו חברת "Zoo York" האלטרנטיבית, שהייתה החברה הראשונה של ההיפ הופ, וחנות "Supreme", שהייתה חנות הסקייטרים הראשונה בעולם והפכה למעצמת אופנת סקייטרים ואופנת רחוב. שתיהן, אגב, הפכו לאימפריות של מיליארדים, ממש כמו הכוכבים שצמחו מהרחוב למיינסטרים העולמי שהחליף את הרוק בתור המוסיקה המצליחה ביותר.


כך נולד ההיפ הופ (עברית):

https://youtu.be/qKOyGu5hY-s


התפתחות ההיפ הופ:

https://youtu.be/qKkUCwxRWAM


תולדות ההיפ הופ מסופר בסגנון היפ הופ:

http://youtu.be/waHXUdlsuLU


כוכב ההיפ הופ העצום אמינם שהוסיף את הזמרת דיידו:

http://youtu.be/aSLZFdqwh7E


התפתחות ריקודי ההיפ הופ לאורך השנים:

http://youtu.be/_BKXn6vb6gA


היפ הופ ישראלי:

https://youtu.be/eC3EGXuhy6k


ילדים באוגנדה שהפנימו וחיברו לתרבות שלהם:

https://youtu.be/GJm1gnQKxWY


וטריילר הסרט "כל הרחובות שקטים" על לידת ההיפ הופ והסקייטבורדינג בניו יורק:

https://youtu.be/I47ZfSDoZcQ