מי היה ממציא סיכת הביטחון?
סיכת ביטחון (Safety Pin) היא המצאה קטנה, נראית שולית ולא משהו מיוחד, אבל היא פתרה בעיה כואבת לאדם, כואבת תרתי משמע. הגאונות שלה מתבטאת גם בפתרון המבריק והפשוט כל כך לחיבור של בדים וגם בבטיחות הנהדרת שלה, בכך שהסיכה הקלאסית נחבאת בה ולא מסכנת בנעיצה כואבת בעורו של הלובש או המשתמש בה.
סיכת ביטחון היא אביזר רכיסה שבו נכללים סיכה, מנגנון קפיצי וחבק שמכסה את קצה הסיכה ומונע ממנו לדקור. זו אחת ההמצאות המרהיבות בפשטותן, שנועדה להדק או לחבר בדים, באופן זמני כמובן ותוך שמירה על קלות הפעלה ובטיחות מירבית.
הממציא וולטר האנט (walter Hunt), או בקיצור וולט, גם הוא דמות מדהימה. הוא מגדולי הממציאים ואחד המוחות הפוריים ביותר בתחום ההמצאה והפתרונות. מנגד, הוא אחד הממציאים הכי פחות מוכרים בעולם, כולל במולדתו - ארצות הברית.
המדהים הוא שסיכת הביטחון המודרנית אינה הראשונה שנועדה לפתור את בעיית הרכיסה של בדים. ב-1849 היא הומצאה מחדש על ידי וולטר האנט, אבל מקור הרעיון, אם כי במימוש פחות מוצלח בהרבה, היה ביוון העתיקה. שם השתמשו באביזר דומה לסיכת הביטחון המודרנית שנקרא פיבולה ונשכח. ביוון העתיקה הוא שימש לרכיסת בגדים ותכשיטים כמו סיכות בגד, אך נשכח והתגלה רק כממצא ארכאולוגי, בעיר מיקנה.
סיכת הביטחון נחשבת לאביזר שימושי ויומיומי, אך היה שלב בהיסטוריה שבו היא הפכה למרכיב אופנתי של ממש. זה היה בשנות ה-80 של המאה הקודמת, עת הפכה סיכת הביטחון גם לאביזר אופנה. מדובר בתרבות הפאנק, עם האופנה המובחנת שבחרו לעצמם חובבי הז'אנר. הם אמצו את סיכות הביטחון כאמצעי קישוט שכיח לבגדים בסגנון הפנקיסטי.
בתחילה אומצה סיכת הביטחון על ידי הפנקיסטים בשביל הצורך לחבר יחד בגדים מרופטים, קרועים ומחוררים. די מהר הם גם חיברו באמצעותה טלאים עם מסרים וסמלי להקות שהם אהבו, לצד האחורי של הז'קט או הבגד. לעתים הם גם תחבו את סיכת הביטחון לחורי עגילים באוזן, כסוג פשוט וחתרני של מעין "עגילי פאנק".
סיכת ביטחון (Safety Pin) היא המצאה קטנה, נראית שולית ולא משהו מיוחד, אבל היא פתרה בעיה כואבת לאדם, כואבת תרתי משמע. הגאונות שלה מתבטאת גם בפתרון המבריק והפשוט כל כך לחיבור של בדים וגם בבטיחות הנהדרת שלה, בכך שהסיכה הקלאסית נחבאת בה ולא מסכנת בנעיצה כואבת בעורו של הלובש או המשתמש בה.
סיכת ביטחון היא אביזר רכיסה שבו נכללים סיכה, מנגנון קפיצי וחבק שמכסה את קצה הסיכה ומונע ממנו לדקור. זו אחת ההמצאות המרהיבות בפשטותן, שנועדה להדק או לחבר בדים, באופן זמני כמובן ותוך שמירה על קלות הפעלה ובטיחות מירבית.
הממציא וולטר האנט (walter Hunt), או בקיצור וולט, גם הוא דמות מדהימה. הוא מגדולי הממציאים ואחד המוחות הפוריים ביותר בתחום ההמצאה והפתרונות. מנגד, הוא אחד הממציאים הכי פחות מוכרים בעולם, כולל במולדתו - ארצות הברית.
המדהים הוא שסיכת הביטחון המודרנית אינה הראשונה שנועדה לפתור את בעיית הרכיסה של בדים. ב-1849 היא הומצאה מחדש על ידי וולטר האנט, אבל מקור הרעיון, אם כי במימוש פחות מוצלח בהרבה, היה ביוון העתיקה. שם השתמשו באביזר דומה לסיכת הביטחון המודרנית שנקרא פיבולה ונשכח. ביוון העתיקה הוא שימש לרכיסת בגדים ותכשיטים כמו סיכות בגד, אך נשכח והתגלה רק כממצא ארכאולוגי, בעיר מיקנה.
סיכת הביטחון נחשבת לאביזר שימושי ויומיומי, אך היה שלב בהיסטוריה שבו היא הפכה למרכיב אופנתי של ממש. זה היה בשנות ה-80 של המאה הקודמת, עת הפכה סיכת הביטחון גם לאביזר אופנה. מדובר בתרבות הפאנק, עם האופנה המובחנת שבחרו לעצמם חובבי הז'אנר. הם אמצו את סיכות הביטחון כאמצעי קישוט שכיח לבגדים בסגנון הפנקיסטי.
בתחילה אומצה סיכת הביטחון על ידי הפנקיסטים בשביל הצורך לחבר יחד בגדים מרופטים, קרועים ומחוררים. די מהר הם גם חיברו באמצעותה טלאים עם מסרים וסמלי להקות שהם אהבו, לצד האחורי של הז'קט או הבגד. לעתים הם גם תחבו את סיכת הביטחון לחורי עגילים באוזן, כסוג פשוט וחתרני של מעין "עגילי פאנק".
