» «
א-קפלה
מהי שירת א-קפלה?



א-קפלה היא ביצוע קולי של שיר או מוסיקה, ללא ליווי כלי. המושג בא מאיטלקית שבה הפירוש הוא "כמו בקפלה" (של כנסייה) או "בנוסח קפלה".

שירת א קפלה מקובלת כבר מימי הביניים במוסיקה הכנסייתית של הקתולים, בשל האיסורים או ההגבלות שהוטלו בתקופות הקדומות הללו על נגינה בתוך כנסיות.


הנה שירת א-קפלה:

http://youtu.be/OOGAm0M9xSM


הסבר המושג א-קפלה:

https://youtu.be/yE5rW-2MthY


הנה א-קפלה מפתיעה שהופכת לפלאש מוב מצחיק:

http://youtu.be/Y2q8sbJDLEw


הצעת הנישואין שכולה א-קפלה מרגשת:

http://youtu.be/0jk8hnZTDhU


שיר ישראלי שמוקלט כולו בקולות המחקים כלי נגינה:

http://youtu.be/BCKUr3MYjz0


אקפלה בערוצים של המון זמרים:

https://youtu.be/CMNDdnYOjWw


א-קפלה של אדם אחד, לנעימת הפתיחה של משפחת סימפסון:

https://youtu.be/hZwJ3BZ6gig


וממשרד החיוך:

https://youtu.be/0M8XIsJ3QYI


הנה אפליקציה לטלפון חכם, שמאפשרת להקליט קטעים בקולות א-קפלה:

https://youtu.be/_STHaA2iHfg
קסטרטו
האם זמרי קסטרטי סורסו כדי לשיר?



הקסטרטי (Castrati) היו זמרי האופרה שסורסו באירופה, כדי לשמור על קולם הגבוה. לגברים מתחלף הקול בגיל ההתבגרות. מקול של ילד, שהוא גבוה ודומה לקול של ילדה, או אישה בעלת קול סופרן, משתנה קולו לקול נמוך של גבר.

ברחבי אירופה בכלל ובאיטליה שבין המאה ה-16 ל-18 במיוחד, הייתה האופרה אחת מצורות הבילוי האמנותי החשובות ביותר. הקסטרטי היו ילדים שסורסו בסתר, כדי שיוכלו לשיר באופרות. התופעה של סירוס בכדי לשמור על קול גבוה תפסה מקום מרכזי בתרבות האופראית של אותם ימים. גם השימוש בסירוס כדי לספק לכנסייה זמרים בעלי קול גבוה היה די נפוץ.

באופן מוזר הפכו הקסטרטי, אותם זמרים מסורסים, לסלבריטאים של ממש. הם היו ככל הנראה הידוענים הראשונים בעולם המערבי.

אך חייהם לא היו קלים. הם לא התחתנו ובשל כך לא היו להם משפחה או קשרים בקהילה. הם נדדו ברחבי אירופה, כשמעריצים עוברים איתם מעיר לעיר וצופים בהם שוב ושוב.

באלפי משפחות עניות מדי שנה דאגו אז לביצוע הניתוח מכיוון בכדי שהילד ייהנה מהצלחה כלכלית ואמנותית. חוקרים מעריכים שבתחילת המאה ה-18 סורסו כך כ-4,000 ילדים מדי שנה. מי מהקסטרטי שלא הפכו לזמרים או כוכבים בינלאומיים, עבדו במשרות קבועות בכנסיות ובמוסדות ציבור וזכו לקיום כלכלי טוב. זה הספיק להורים, בכדי לבצע את הניתוח.

זה היה הפילוסוף הצרפתי הנודע ז'אן ז'אק רוסו שביקר קשות את סירוס הילדים למטרות כאלה וחולל גל של התנגדות לתופעה האכזרית. במידה רבה בזכותו הלכה תרבות הקסטרטי ונעלמה במהלך המאה ה-18. הכנסיות עוד המשיכו עם זמרי קסטרטי ששרו בטקסים דתיים, אבל במאה ה-20 הם נעלמו לחלוטין.


הנה אלסנדרו מורשי אחד מאחרוני הקסטרטי בעולם:

https://youtu.be/lQo2PNnwOww


ורשימה של קסטרטי מפורסמים בהיסטוריה:

https://youtu.be/OxSlnE408Eo
גוספל
איך הפכו שירי עבדים לשירת הגוספל?



גוספל (Gospel) הוא סגנון מוסיקלי דתי-כנסייתי של המנוני דת נוצריים, המושרים על ידי הקהילה כולה. המרכזיים בו הם המטיף והמקהלה, שמגישים את המזמורים הדתיים, במהלך המפגש הקהילתי בכנסייה. בהמשך מצטרפים אליהם חברי הקהילה בשירה.

מוסיקת הגוספל ינקה משירי העבדים השחורים באמריקה, שירי הספיריצ'ואלס שהם המציאו על סיפורי הדת הנוצרית, לאחר שהוכרחו להמיר את דתם לנצרות. השירים הלחו התחברו למקצבי הבלוז והרגטיים ולמזמורי הכנסייה האופייניים לכנסיות הפרוטסטנטיות של אמריקה והכניסו את ההשפעה של הסגנון האפריקאי למזמורי הכנסייה, מה שיהפוך עם הזמן למוסיקת הגוספל המוכרת בעולם כולו.

סגנון הגוספל, שהושפע ממוסיקה אפריקאית, שהייתה שורשיהם של העבדים הללו, הפך במהירות לסגנון התפילה והשירה בכנסיות של הקהילות הדתיות השחורות בארצות הברית. הוא כל כך "תפס" באמריקה, עד שאומץ, עם השנים, גם על ידי קהילות לבנות אמריקאיות רבות.

המסר של מוסיקת הגוספל הוא אופטימי וחיובי בדרך כלל. הוא מתבסס על טקסטים מהתנ"ך והברית החדשה ומרבה להמשיל את מצב המאמין לסיפורים משם. כך, לדוגמה, ראו העבדים בסיפור יציאת מצרים כמשל לחירות שתבוא אליהם, מה שבסופו של דבר אכן קרה. גם "הארץ המובטחת" בשירי הגוספל ביטאה לא פעם את הכמיהה לארצם ולחירות וכן הלאה.

המאפיין המוכר ביותר של שירת הגוספל הוא הרגש העצום שמפגינים המתפללים, שמקורו הוא בהזדהות המוחלטת והאמונה החזקה שלהם. הרעיונות החזקים ומלאי התקווה שבטקסטים הדתיים מביאים אותם למעורבות כה עמוקה, עד שלא פעם הם נכנסים ממש ל"טראנס" בשירה, מצב אקסטטי שלא אופייני למצבים אחרים של תפילה.

לא פעם השתמשו הכנסיות בכלי נגינה לליווי שירת הגוספל. כלים כמו תופים וגיטרה בס, כלי קלידים כפסנתר ואורגן האמונד ואפילו כלי נשיפה וגיטרה חשמלית ששימשה בגוספל המודרני, שינק מהסגנון שנולד ממנו - הרוקנ'רול.

שכן הגוספל נחשב לאחת ההשפעות המשמעותיות על סגנון הרוקנ'רול והרוק שנבעו ממנו. סולני הגוספל היו בדרך כלל זמרים מעולים ובעלי יכולת קולית, גם בעוצמה וגם במנעד השירה הרחב, כאלה שיכולים היו לבלוט על רקע המקהלה כולה, שגם היא שרה בקול גדול ובעוצמה רבה. כזה היה גם אלביס פרסלי, חובב גוספל ומי שעתיד להפוך לראשון הרוקרים ולכוכב הגדול של הרוקנ'רול. הקלטות הגוספל שלו, אחרי שהתפרסם, הפכו את הסגנון למוכר ואהוב בכל אמריקה. אחריו הקליטו שירי גוספל עוד כוכבים נוספים, כמו ריי צ'ארלס, ארית'ה פרנקלין, ואחרים. כל אלה הפכו את הסגנון לכל אמריקאי וכמו הג'אז, הבלוז והרוק - גם הוא הפך להצלחה תרבותית אמריקאית, שהתפשטה לכל העולם.


נפתח בשילוב של ריאליטי עם התלהבות אמיתית:

https://youtu.be/N7rCIr-fcr0


גוספל בכנסיה, עם "ישו יכול לעשות את זה":

https://youtu.be/LF6K-Iiqshg?t=28s


הגוספל וההיסטוריה שלו מפי ברק אובמה:

https://youtu.be/TnNxnQ1zZ3I


"גע בי ישו!" - מהמנוני הדת הנוצריים:

https://youtu.be/jmJnLIWs0vE


יש לנו את זה בעברית:

https://youtu.be/TP2iLNUZGcI
שירה בציבור
מה הקסם של השירה בציבור?



שירה בציבור עדיין פופולארית בישראל, אך לעיתים נראה שימי השיא שלה הם בעבר. תכניות השירה בציבור שודרו בטלוויזיה וזכו לצפייה עצומה. מלכי השירה בציבור קיימו ערבי ענק שבהם התכנסו מאות אנשים לשירה משותפת, מעין מקהלה עממית ששרה בגרון ניחר ובהתלהבות אין קץ. קצת קשה לצעירים של היום, בעידן חדרי הקריוקי והיוטיוב המתנגן מהסמארטפון האישי, לדמיין את החוויה הזו כפעילות מגניבה, אבל פעם נהג רוב הציבור הישראלי לשיר כך.

במהלך השנים היו כוהני שירה בציבור כמו אפי נצר, גבי ברלין ושרה'לה שרון, שזכו להצלחה גדולה. הם נהגו לעבור בקיבוצים, מושבים ומקומות עבודה ולארגן ערבי שירה. חלקם הדפיסו חוברות שירים וחלקם נהגו להקרין על מסך את השיקופיות שיצר בשבילם בנציון המיתולוגי, יזם שיצר אלפי שיקופיות לשירה בציבור.


הנה גבי ברלין, מלך השירה בציבור של שנות ה-80:

https://youtu.be/BzMd62jTfxE


ומלכת השירה בציבור, שרה'לה שרון:

https://youtu.be/ub0nPU1STQc


ובשירה בציבור עלו מדי פעם סולנים להוביל את הציבור:

https://youtu.be/ailK3zkasrM

זמרה

קריוקי
איך נולד הקריוקי?



הקריוקי, או קראוקה, הומצא ביפאן של שנות ה-60 על ידי דאיסוקה אינואואה, ממציא מכונת הקריוקי. הרעיון של דאיסוקה היה ליצור מכונה שתאפשר רקע מוסיקלי לשירה לפני חברים ובהשתתפותם. הנוכחים בבר או במועדון קריוקי עלו, כל אחד בתורו ושרו עם הפלייבק, המוסיקה של השיר ללא הזמר, ברקע. היופי הוא שאנשים מהשורה, ביחידים או בקבוצות, שרים וממלאים את מקום הזמר.

הקריוקי הפך תוך שנים אחדות לאחד מבילויי הפנאי הפופולאריים בעולם. והוא רק הלך ונעשה מצחיק כשלקריוקי נוסף הווידאו. אז נולדה השפה הקולנועית המוזרה שלו, שכללה ברוב המקרים שוטים אקראיים ולא קשורים לשיר. הקריוקי המושר בזיופים ושגיאות הפך לחלק מתרבות הבילוי העולמית. די מהר השתלט הקסם העממי שלו, כצורת בילוי שכוללת הרבה הומור וצחוק, אווירה כיפית וחוויה חברתית מדהימה, שמחברת גם בין אנשים זרים. והיה בו עוד דבר - בתקופה שבה כולם רוצים את 15 דקות התהילה שלהם, גם 3 דקות של זיופים ומחיאות כפיים זו התחלה..

אגב, פירוש המילה קריוקי (או בהגייה הנכונה שלה "קראוקה") הוא ביפאנית "תזמורת ריקה".


כך שרים קריוקי בבר ביפאן, מולדת הקריוקי:

https://youtu.be/LJ2PiMkAdM4


הנה ממציא הקריוקי, היפאני דאיסוקה אינואואה:

https://youtu.be/qrmBCirGN2I


הנה קריוקי מהסרט אבודים בטוקיו:

https://youtu.be/Fks66sPZkoQ


וברנש מוזר שהמציא קריוקי מקלחת:

https://youtu.be/Y6wOcXQ1ALQ
שירה בקולות
למה אנשים שרים בקולות?



שירה בקולות היא דרך מיוחדת ליצור הַרְמוֹנְיָה, מה שתורגם לעברית כ"תֹּאַם". שירה כזו יוצרת הרמוניה, שנוצרת במוסיקה כשיש צירוף בין צלילים בעלי גובה שונה, הנשמעים טוב ביחד, באותו זמן. מבחינה אקוסטית, או פיזיקלית, ההרמוניה היא יחס תדירויות מסוים שנוצר בין התדירויות צליל, מה שבמוסיקה הוא הגובה של הצלילים הללו.

בשירה בקולות משלימים הקולות השונים זה את זה ויוצרים את היופי המוסיקלי הקולי. הקולות הראשיים הם סופרן, אלט, טנור ובס. בנוסף להם, יש קולות משניים - מצו סופרן, שהוא הקול שנמצא בין הסופרן לאלט, והבריטון, שהוא הקול שבין קול הטנור לבס.


הנה חבורה קולית ששרה בהרמוניה יפהפיה וללא ליווי:

https://youtu.be/wRoe1pJu2A0


מקהלת גברים מרטיטה בקולות מרטיטים:

https://youtu.be/WyxXGdG3-Io


רביעיית בנות ששרה בקולות, תוך כדי...

https://youtu.be/ouXHy21z73I


מיסטר סאנדמן - אחד השירים הווקליים הכי פופולריים בשנות ה-50:

https://youtu.be/VNUgsbKisp8


מישהו שעלה לרכבת ושר עם הנוסעים כדי לשמח ואנשים "עושים קולות":

https://youtu.be/xctzp0dp9uc
ביטבוקסינג
מה זה ביט בוקס?



אומנות הביטבוקסינג היא מיומנות שבה הזמר מייצר קצב ומוסיקה באמצעות פיו וחלל הפה. זמרי ביטבוקס יכולים לבצע לבדם קטעים שנשמעים כאילו בוצעו בכמה קולות. יש כאלה שמוסיפים גם נגינה בכלי נשיפה, תוך כדי ביצוע מקצבי הביטבוקס שמחקים את כלי ההקשה.

המונח "ביטבוקס" לקוח מהביט-בוקס, מכונות התופים הראשונות של שנות ה-80 שאפשרו לתכנת מקצבים, אותם מקצבים שהיוו את ההשראה למקצבי הקול ושנשמעו דומים להם.

ביטבוקסינג היא אחד היסודות החשובים בתרבות ההיפ הופ, ביחד עם הראפ, הגרפיטי, הברייקדאנס ועוד.


הנה הדגמה מוסברת, מדהימה ומתורגמת של אחד הטובים בביט בוקס:

https://youtu.be/yyjuY9Yw5FM


שירת הביט בוקס:

http://youtu.be/g0_2vmkTmf0


הנה יורי ליין שמנגן במפוחית תוך כדי הוספת ליווי בביטבוקס:

http://youtu.be/7tda6i_bdlA


והנה תותח ביט בוקס מדהים:

http://youtu.be/jLN63bRcY5I


ועוד אחד:

http://youtu.be/rzfbaMnNXOI


סרט ארוך של המון קטעים קצרים של ביט בוקס מדהים:

https://youtu.be/nopp8ByxSFs?long=yes
פלסט
מהו קול פלסט?



פלסֶט (Falsetto), או פלצט, הוא צליל שירה גבוה מאד, טכניקה קולית המאפשרת לזמרים להפיק צלילים שהם מעבר לתחום הקול הרגיל. מה שיוצר את צליל הפלסט הוא רטט של קצות מיתרי הקול.

אמנם גם נשים יכולות לשיר פלסט, אך הוא מוכר יותר כטכניקה של שירה גברית, המאפשרת לגברים להפיק צלילי שירה גבוהים במיוחד, המזכירים קול נשי.

באופרה ובמחזמר הרבו להשתמש בו בעבר, לא פעם לשימושים קומיים שונים. זמרי פלסט, שנקראו "פלסֶטיסטים", וזמרי קונטרה-טנור, שקולם האופייני הוא גבוה במיוחד, נהגו לבצע קטעי שירה גבריים גבוהים במיוחד. בימי הביניים היו סריסים אחראים על הקולות הגבוהים. אלו היו גברים שסורסו בילדותם כדי שקולם לא יתחלף והם יוכלו לשיר בכנסיה את הקולות הגבוהים. נשים לא הורשו לשיר שירה דתית. בתאטרון בוצעו תפקידים נשיים, בדרך כלל על ידי נערים.

בשנות ה-70 של המאה הקודמת היו הפלסט ושירת הקונטרה-טנור פופולריים מאד גם במוסיקה הקלה. הקול הגבוה של הפלסט, צליל הראש הנדיר יחסית אצל סולני רוק, היה רך ונעים והתאים להרכבי רוק מתקדם שונים, במיוחד להקת "Yes", שהפכה אותו לסימן היכר שלה.

גם במוסיקת הפופ והרוק זכו הפלסט הגברי וקולות הקונטרה טנור להצלחה גדולה. שירי פופ רבים באותה תקופה מאד הצליחו בזכות הרכות והקסם "המלאכי" של קולות הפלסט הללו. זה היה אמנם קול גברי גבוה שלא נשמע גברי ומאצ'ו במיוחד, אבל הוא השלים את ההרמוניות הקוליות של הרכבים גבריים ורבים אהבו אותו. להקות גבריות נערצות כמו "הביץ' בויז" בסיקסטיז וה"בי ג'יז", "שיקאגו", "פרנקי ואלי וארבע העונות" של שנות ה-70, הפכו את הפלסט לסימן ההיכר שלהם.

מקור המילה פלסט בא מהמילה האיטלקית פלסטו (Falsetto), הקטנה של "פלסו", שפירושה באיטלקית "מזויף". משעשע ואירוני לחשוב שקול כה גבוה וצלול זכה לקישור מילולי כזה...


הנה בריאן ווילסון, מנהיג הביץ' בויז, שהפלסט שלו התנוסס מעל ההרמוניות המצוינות שלה:

https://youtu.be/6VO6pAUt3rw


"אם תעזבי אותי עכשיו" של להקת "שיקאגו":

https://youtu.be/j1ykMNtzMT8


הפלצט של הבי ג'יז היה לסמל ההיכר שלה:

https://youtu.be/XpqqjU7u5Yc


"מי אוהב אותך?" של להקת "פרנקי ואלי וארבע העונות":

https://youtu.be/ObG9bBJFcIM


להקת יס עם "סיפורים מופלאים" בהופעה עם תזמורת סימפונית:

https://youtu.be/9-BMlq_zyko


זמר הקונטרה-טנור דויד דאור מבצע בפלסט את האדאג'יו מאת תומסו אלבינוני:

https://youtu.be/2ovCLdYnKHg


כך תשירו אתם פלסט:

https://youtu.be/XgQ1VmeELtw


וסרטון תיעודי קצר על זמרי הפלסט המפורסמים:

https://youtu.be/lv7-ZLRMPMI?long=yes


גנגנם סטייל
מהו השיא הלא יאומן של גנגנם סטייל?



"גנגנם סטייל" הוקלט כשיר קצבי של זמר דרום-קוריאני ודי ג'יי לא-מוכר בעולם, אבל מוכר בארצו בכינוי Psy. הקצב המדליק שלו ותנועות הריקוד הייחודיות הסתירו תוכן מילולי לעגני נגד הסנוביות הנשית של העיר סיאול. מצד שני הקצב וההומור הפכו את השיר להצלחת הפופ הגדולה בכל הזמנים! - עובדה: מרגע שהועלה לאתר יוטיוב הוא זכה בתוך 5 חודשים למיליארד צפיות - שיא גינס ומספר צפיות יותר גדול מכל שיר אי-פעם! כיום הוא כבר בסביבות ה-2 מיליארד צפיות - בזמנו זה היה כפול מכל שיר או קליפ אחר באתר!

אבל זו לא הייתה רק הצלחה פופולרית אלא גם תופעה תרבותית. "גנגנם סטייל" זכה למגוון עצום של חיקויים, מחוות ופרודיות באינטרנט. מושר בשפה לא מובנת ועם זמר שאינו בעל קול מדהים או כריזמה בלתי נתפסת, בכל זאת השיר שהביס כל שיר במצעדי ההורדות ומצעדי הפזמונים בכל מקום בעולם, המשיך ושבר את שיא הלייקים של כל הזמנים של יוטיוב ונכנס לספר השיאים של גינס גם בשיא עולמי זה.


הנה הקליפ המקורי של גנגנם סטייל:

http://youtu.be/9bZkp7q19f0


והנה הצילומים של מה שיהפוך לקליפ ההיסטורי הזה:

http://youtu.be/9HPiBJBCOq8
למה גורמת שירת הסירנות?



באודיסיאה היוונית אהבו יצורים אגדיים שמחברים בין איברים של בעלי חיים שונים. סירנות למשל, הן בנות ים, ששוכנות בים. יש להן גוף של ציפור וראש של אשה. הן בעלות קול נעים ומראֶה של אשה, אבל קולותיהן הנפלאים משמשים אותן למטרה רעה, כיוון שמי שצולל בעקבות שירתן היפה של הסירנות, לא נשאר בחיים.

הסירנות נהגו לשבת על אי שהיה מוקף בסלעים ובצוקים גבוהים. הן ישבו על סלע והרבו לזמר בקולן המופלא שירים. אבל שירת הסירנה הייתה קטלנית. מלחים ששטו בים ושמעו את שירת הפיתוי, הזכה והמיוחדת שלהן, התפתו לא פעם לשוט לעבר הסירנות והסלעים היו גורמים לספינות לטבוע במעמקי הים. אחרים העדיפו לקפוץ מהספינות ומתו בדרכם אליהן.

לפי המיתוס היו 3 סירנות, אבל הגיבור הומרוס סיפר בסיפורי המסעות שלו על שתיים בלבד.


הנה בקצרה סיפורן של הסירנות:

https://youtu.be/9zgBfW2UZrs?t=1m26s&end=2m14s


הסיפור של הסירנות והקשר לסירנות המודרניות, שמחוללות אזעקות במלחמה:

https://youtu.be/aUBNj60iH84


שיר שמנסה להציג את מה שהסירנות שרו לאודיסאוס:

https://youtu.be/LtiPgvTRrdk


הסירנות מהסרט של האחים כהן "אחי, איפה אתה?" שסיפורו מתבסס על האודיסיאה:

https://youtu.be/dVi3wU8oEiM


וטים באקלי שר את "שיר לסירנה" המפורסם שכתב ושזכה להרבה ביצועים יפים:

https://youtu.be/vMTEtDBHGY4
מה זה דואט?



דואט (Duet) הוא קטע או יצירה, לרוב מוסיקליים, שמבצעים שניים. מרבית הדואטים מיוחסים לשני זמרים או שני נגני פסנתר המנגנים ביחד על אותו כלי (נגינה ב-4 ידיים). כינוי אחר לדואט בשפת המוסיקה, איטלקית, הוא דואו.


הנה דואט בין גדול מוסיקאי הפופ במאה ה-20 ו"הבוס" של אמריקה - פול מקרטני וברוס ספרינגסטין:

https://youtu.be/kDAMRMQr48g


דואט מפורסם בין שני סגנונות - זמרת הפופ דידו וכוכב הראפ אמינם:

https://youtu.be/8WqSOXpacjE


דואט בין שני נגני גיטרה גדולים, אל דימיולה ופאקו דה לוצ'יה:

https://youtu.be/v35YhhzCrYk


ועשרה מהדואטים הטובים שנוצרו:

https://youtu.be/YAV5i6DObfM?long=yes
מי היו הטרובדורים?



הטרובדורים היו הזמרים של ימי הביניים. הם הופיעו בטירות של האצילים ונהגו לבדר את האצילים ואורחיהם בטירה. פעמים רבות הם שרו בזמן הארוחה, שכן הייתה אמונה רווחת בימי הביניים שהמוסיקה עוזרת לעיכול בשעת האוכל.

הטרובדורים היו זמרים ומשוררים שהחלו לפעול במאה ה-11, בחבל פרובאנס שבצרפת. הם נהגו לשיר וללוות את עצמם בלאוטה, קתרוס או נבל, לעיתים בהרכב ולרוב לבד. איש לא יודע כיצד נשמעו הטרובדורים בדיוק. להקות מעטות בעולם מנסות לשחזר את הצליל המשוער שלהם ואת צורת ההופעה שהייתה נהוגה אז.

בכל ארץ קראו להם אחרת. בצרפת הם כונו "טרוברים" ובגרמניה "מינזינגרים". עד היום נוהגים לכנות בשם זה זמרים בודדים, השרים בליווי כלי נגינה אקוסטיים בלבד ובשירתם שמים דגש על שירים סיפוריים.

חשוב לדעת שהטרובדורים לא היו זמרים ונגנים נודדים דווקא. המוזיקאי הנודד בימי הביניים נקרא דווקא "מינסטרל" או "ז'ונגלר". הוא היה לרוב עני ונחשב לפשוט שבמוסיקאים. לעומתו היו הטרובדור והטרובר משוררים ומלחינים אצילים או מוסיקאים בכירים, שפעלו בחצרות האצילים. הם היו האליטה המוסיקלית של ימי הביניים.


הנה הרכב שמבצע את שירי הטרובדורים של ימי הביניים:

http://youtu.be/7gPf24lXa7A


טרובדור במוסיקת נבל מימי הביניים:

https://youtu.be/ZvaRMZPROSo


ומוסיקת טרובדורים לגיטרה:

http://youtu.be/lEqaCvxrl-s


הרכב של כלי נגינה שמרחיב את מושג הטרובדורים:

http://youtu.be/A9Mb2OBGF7Y
מהי בלדה?



בלדה היא שיר שמספר סיפור. הבלדה נולדה עוד לפני שנולד הדפוס, כשסיפורים עברו בין אנשים - מפה לאוזן, בין דורות - מאב ואם לבן ולבת וממקום למקום - כשאמנים ומספרים נודדים מספרים את הסיפורים ומפיצים אותם. הטרובדור, זמר נודד ששר במקומות שונים, נהג לספר את הבלדה ולשיר אותה.

כשהומצא הדפוס, נאספו הבלדות לספרים ובמקום לעבור מפה לאוזן, הן הופצו באמצעות ספרים. באיטלקית, פירוש המילה "בלדה" הוא "שיר מחול בעל קצב".


הנה דוגמה לבלדה עתיקה שתורגמה לעברית:

http://youtu.be/sCWMgMlKLhA
איך נולד הקסם של גרייס ג'ונס?



"חד פעמית!", "בלתי נתפסת!", "מעולם אחר!" - אם פעם ינסו לחקור למי חייבות מדונה וליידי גאגא את ההופעות המהממות שלהן, ודאי יגלו שההשפעה הניכרת עליהן ועל רבות אחרות היא הדוגמנית ואייקון הזמרה, בעלת המראה האנדרוגיני, גרייס ג'ונס (Grace Jones).

את ג'ונס ניתן להגדיר בפשטות כאם המייסדת של אמניות הזיקית באשר הן - אחת מהאייקונים הגדולים והמרתקים של תקופה שהייתה קיצונית וטווסית בכל מקרה - שנות ה-80.

היא זמרת, שחקנית, מי שהייתה דוגמנית-על, מוזה של אמנים ומעצבים ומאושיות התרבות המשפיעות והשערורייתיות של השנים ההן, הסוערות, המהודרות והמפונפנות ביותר. אבל ההתחלה של גרייס ג'ונס הייתה כילדה בג'מייקה, שנולדה בשנת 1948 בתור בוורלי גרייס מנדוזה.

הוריה של גרייס מנדוזה עבדו בארצות הברית ולכן גדלה עד גיל 13 אצל סביה. בת 13 היא עברה ביחד עם משפחתה למדינת ניו יורק. היא למדה משחק, התפרסמה כדוגמנית, הופיעה בסרטים שונים ובשנות ה-70 פתחה בקריירת זמרה מצליחה.

גבוהה, רזה ועם לוק שכולל תספורות קצרות, מגולפות, וחליפות גבריות שהקנו לה את המראה האנדרוגיני הנודע שלה, גרייס ג'ונס הייתה אושיית האייטיז המרתקת ביותר בעולם. אמנית אמיצה, שהפכה לסמל של עמעום המגדריות וחציית גבולות מיניים. "אני נשית ואני גברית, לא אישה נורמלית!" - היא אמרה פעם בווידוי שלא הבהיר סופית אם זו היא והאישיות שלה, או רק התדמית הציבורית שבנתה, חלק מתג ההצלחה המתמשכת של מי שלא היה גבול שלא עברה.

איש לא נשאר אדיש למראה שלה. מאלה שסברו שהיא בעלת פרצוף חייזרי ומאיים מגלקסיה אחרת, ועד אלה שראו בה את בעלת היופי הכי מיוחד וקיצוני בתעשיית הפופ, כולם ידעו ששום דבר לא יהיה רגיל בשום צילום, קליפ או הופעה שלה אי-פעם. היא תמיד תפתיע בבגדים ביזריים שיפארו את גופה המפואר, החד-פעמי, שנראה שאין כמותו לאף כוכב בעולם כולו, ובחן הבלתי נתפס שלה, זה שמצוי בשמה "גרייס" ונראה כאילו הגיע מעולם אחר.

ואולי זה עולם של כל כך הרבה סמים שהיא צרכה, בשנים שבהן רק הם הצליחו לשמור אותה בשליטה, בתוך רכבת ההרים של הצלחה מסחררת. של הערצה מקהילות כל כך מגוונות, מאוהבי הדיסקו, שבה החלה את הקריירה שלה, דרך הקהילה הגאה, שהיא הייתה מהראשונים שנהנו להופיע בשבילה, בעולם הקולנוע, שבו גילמה דמויות מרושעות ומסתוריות, כולל זו שג'יימס בונד מנסה לתפוס במשך סרט שלם ועד למוזה של מעצבי אופנה, צלמי דוגמניות, אמני פופ-ארט ובימאי וידאו קליפים. כיום היא מזדקנת בחן האופייני לה, עדיין נראית גדולה מהחיים וצעירה משנותיה וממשיכה להופיע.


הנה גרייס ג'ונס ב"ליבר טנגו" - להיטה הגדול הידוע כ-I've Seen That Face Before:

https://youtu.be/nIN3IE3DHqc


"עבד של הקצב":

https://youtu.be/Z0XLzIswI2s


הקליפ של "Pull Up To The Bumper":

https://youtu.be/Tc1IphRx1pk


ראיון עם אגדה:

https://youtu.be/0GtmHKPfk3Y


"Demolition Man" מ-1981:

https://youtu.be/WwUsuf15P3A


"לא מושלמת, אבל מושלמת בשבילך":

https://youtu.be/EMypXV1YJfw


הקאבר המדהים ל"אהבה היא הסם":

https://youtu.be/CdJiIP3KQfo


הופעה חיה בשנים האחרונות:

https://youtu.be/YMCKj6LDZ2U


וסרט תיעודי על הקריירה שלה:

https://youtu.be/feApc7yWtBU?long=yes


ושלל הפנים והמראות שהיא קיבלה במופע הנודע שלה "One Man Show":

https://youtu.be/JHClmfeoXZs?long=yes
מהי ההחמצה של איימי בל?



מבין אגדות הרוקנרול לדורותיהן, הסיפור על הפספוס של איימי בל (Amy Belle) הוא אולי העצוב ביותר, שלא לומר הבלתי נתפס, על החמצה שלא הייתה אמורה להתרחש בעולם המוסיקה הפופולארית. יש דברים, יהיה מי שיאמר, שפשוט לא צריכים לקרות.

האמנם? - שמעו סיפור.

זה היה ב-2004, כשהזמר הסקוטי האלמותי רוד סטיוארט, נתן הופעה חד-פעמית בבית המקדש של הרוק הבריטי, "הרויאל אלברט הול". במופע הוא ביצע את כל להיטיו הגדולים והקהל נמרח מהאיש הצעיר נצחי הזה, שלא איבד כהוא זה מהקול הצרוד שלו, מאז שנות ה-70.

כאילו שקול צרוד אמור להיעלם, אתם אומרים ודאי. אז כן - הצרידות של סטיוארט היא משהו מיוחד, לא מהעולם הזה, אבל זה כבר סיפור לערך אחר.

כך או כך, כשהגיע ללהיט האלמותי שלו, קאבר שהקליט לשיר הפולק-רוק שפרסמו ה"קרייזי הורס", בשם "I don't wanna talk about it", הוא הזמין אל הבמה זמרת לא מוכרת. הקהל לא ידע מי הבחורה האלמונית, צעירה מאד, תמירה, דקיקה ויפה, שעלתה אל הבמה והוצגה בשם איימי בל.

סטיוארט פתח במילים הסתמיות "אוקיי, הנה זה" והחל לשיר את הבית הראשון. איימי בל עמדה בצד, קצת אבודה על הבמה שבה הופיעו כל גדולי הזמר של המאה האחרונה. היא הייתה יפה להפליא אבל נבוכה, במיוחד שסטיוארט שר לה את השורה "אני יכול לומר לפי עינייך שבכית המון".

ואז הגיע הפזמון. בל פתחה את הפה וכמו בל מ"היפה והחיה" לקחה את ההזדמנות הראשונה שלה בפריים טיים ותקתקה את אחד הפזמונים המרגשים בתולדות המוסיקה הפופולארית. גם בשני היא הדהימה את הקהל בקול הבשל, בגזרה המושלמת ובחיוך היפה והנבוך להפליא שלה ואז הקהל לקח את הפזמון השלישי ושר אותו בעצמו.

ניכר שבל הייתה בעננים וכך גם הקהל, שבסוף השיר הזדקף לסטנדינג אוביישן, עמידת התרועה של קהל, שמאז ימי האימפריה הרומית נוהגים להביע באמצעותה הערכה יוצאת דופן לאמנים, אקט מרגש, במיוחד לאמן חדש, כמו שכולנו כבר יודעים מהריאליטיז של הזמרה.

רוד היה מאושר. איימי הייתה בעננים והקהל התפוצץ מעונג.

ועכשיו, אנחנו דווקא כן רוצה לדבר על זה, שמה שקרה מאז הוא פשוט לא יאמן. קודם כל העובדות - רוד סטיוארט לא סתם עשה מעשה יפה ולקח זמרת צעירה לדואט בשיר המרגש הזה. מדובר בחוב מוסרי ישן שהוא חב לאלוהי הרוק ולאחד, לונג ג'ון בולדרי, שמצא אותו בצעירותו כשהוא שר ברחוב והביא אותו לאולפן, כדי להשיק את אחת הקריירות המדהימות של המאה.

על איימי בל סיפר לרוד סטיוארט חבר שלו, שראה אותה מופיעה ברחוב. סטיוארט הזמין אותה לפגישה, שמע אותה ונדהם מהקול, מהאישיות וכן, גם מהיופי. סטיוארט תמיד אהב נשים יפות...

הוא החליט להכיר את ההומלסית הצעירה לקהל,באמצעות דואט. הקהל אכן התפעל. העתיד נראה של בל ולמחרת הוא אכן החל. היא הקליטה המון וניסתה לפרוץ, מאמינה שהפספורט שקיבלה אל האושר יסייע לה להגיע ולהמשיך לפלס את דרכה למעלה.

אבל הקסם, אותו קסם שהיה שם על הבמה באלברט הול, לא הצליח לעבוד. איימי בל, מסתבר, זכתה רק באותן 15 דקות של תהילה. עוד ניסיון ועוד אחד והיא נאלצה בהדרגה לשוב אל מופעי הרחוב, בעיקר כדי להתפרנס אבל גם כדי שיקשיבו לה. תעשיית המוסיקה לא פינתה לה מקום.

אותו קליפ עם סטיוארט, אגב, כבר נושק ל-25 מיליון צפיות, אבל הקריירה של בל זוכה בקושי לכמה עשרות צפיות בכל הופעה ברחוב. אז כן, סוף סוף אפשר לדעת למה נשבר הלב במילים של השיר ההוא. אותו לב נשבר כי בעולם של כל כך הרבה זמרי אינסטנט, בינוניים וחסרי השראה, באה בחורה מהרחוב, לוקחת את האלברט הול ולא מצליחה לעשות את זה שוב, אפילו באולמות קטנים. עצוב.


הנה איימי בל מתארחת אצל רוד סטיוארט:

https://youtu.be/w46bWxS9IjY


כנראה איימי בל בימים שלפני - בתחנת המטרו:

https://youtu.be/ueW6gDMv7JE


קליפ סולו שהוציאה ולא התרומם:

https://youtu.be/luzY53Btmc0


גרסת הסולו שהוציאה לשיר ההוא לא עזרה גם היא:

https://youtu.be/owXb8Pqc0tE


ואגב, הנה הגרסה המקורית לשיר הנפלא הזה:

https://youtu.be/AR3Al4hPKYs
מה הסיפור של שיר הכוסות?



מעל 70 שנה המתין שיר הכוסות (Cup Song) כדי לזכות בפופולריות שלא תאומן. אחרי שהוקלט לראשונה בשנת 1937, על ידי להקה בשם ה"מיינרז מאונטנירז", הוא חזר לפתע בשנת 2009, כ-Cup Song שביצעה ה-Landshapes, להקה עצמאית בריטית שהשתמשה בליווי של כוסות.

אבל אז הופיע שיר הכוסות, הידוע גם כ-“When I’m Gone”, בסרט "Pitch Perfect". היה זה בקליפ שבו שרה ומקישה אותו השחקנית אנה קנדריק, כשבהדרגה מצטרפים אליה כל הסועדים במסעדה שבה היא עובדת. משם פרסו השיר והמקצב כנפיים ועם הכוסות הם הפכו להצלחה מסחררת כמעט בין לילה. השירה הקצבית הזו, מיותר להזכיר, הפכה לאחד הטרנדים הפופולריים אצל בני נוער בכל העולם.

אבל השיגעון לא התפשט בעולם סתם. בני נוער וצעירים בכל העולם עשו אותו באופן אקטיבי. התיאום והקואורדינציה שבביצוע גרמו לכולם להתמכר אליהם. מכל כיוון הועלו לרשת אינספור גרסאות כיסוי ברמות שונות של יצירתיות והציפו את הרשת, תוך שמיליונים צופים בהם ומעבירים הלאה. הנוער היה פשוט בשיגעון של שירה והקשה בכוסות וכולם עשו זאת, בכל פינה ובכל זמן, בכל צורה ועם כל כוס שבנמצא...

עד שהכול, כדרכו של כל טרנד, הסתיים. היה טוב ונשמע מצוין. יחי השירים הישנים שהתחדשו להם!


הנה הביצוע המקורי:

https://youtu.be/UmXSOPDe5-Y


הלמפשיידס:

https://youtu.be/DWCOYJg9ps4


של אנה קנדריק לשיר “When I’m Gone” שהתחיל את הכל - מהסרט:

https://youtu.be/cmSbXsFE3l8


קבוצה גדולה של "מפעילי כוסות":

https://youtu.be/DDfRPtDsedA


כיתה שלימה בצרפת:

https://youtu.be/kAHU4oGYC24


600 תלמידי בית ספר באירלנד החליט לשיר בשפה הגאלית והבריק:

https://youtu.be/Hz63M3v11nE


חבורת צעירים מדויקת ושרה יפה ומתוחכם עוד יותר:

https://youtu.be/6y1aOg_UO_A


ואז באו הריקודים:

https://youtu.be/Q4FYNF02yEM


והפרודיות עם האקדחים:

https://youtu.be/0QtM7X0xYN8


ועם הרעל:

https://youtu.be/rUlznF5We3U
איך נולד הראפ?



נראה שהמקור והשורשים של שירת הראפ נעוצים בטקסים שבטיים אפריקאים שקדמו לעבדות. בטקסי השבטים באפריקה נהגו משוררי השבט לספר סיפורים על גבורת הלוחמים ובני השבט. ממש כמו הראפרים של היום, נהגו המשוררים האפריקאים בשבט לספר אותם בקצב ובליווי של תופים.

אחרי שחרור העבדים באמריקה, התפתחו סגנונות שונים שתמכו בשירת הדיבור הקצבית שתהפוך לראפ. הבלוז של השחורים, אותה שירה יומיומית עתירת סבל ותסכול, הכילה לא פעם קטעי ראפ. זה היה כבר בתחילת המאה ה-20. מאוחר יותר באי ג'מייקה, ערבבו מוסיקאים מקומיית בשנות ה-50 סגנונות מוסיקליים מקומיים כמו הקליפסו והמנטו, עם הג'אז והבלוז האמריקאים. הם יצרו את סגנון ה"סקא" ואת ה"רגאיי" שבא אחריו. באבולוציה הזו על הסגנונות עבר גם הראפ המקומי והיו אמנים שבסוף שנות ה-60 בצעו ראפ על מקצב הרגאיי. משם יוולד הראפ בגרסת השכונות הלא-נכונות של ניו-יורק, מעין שירת מחאה קצבית, ללא מנגינה, אך שנונה ומהירה מאד.

המילה "ראפ" עצמה הייתה בשימוש כבר באנגליה של המאה ה-16. אז הייתה משמעותה "לומר" (to say). בשנות השישים היא אומצה על ידי השחורים באמריקה. הם החלו להשתמש במונח "לעשות ראפ" כדי לתאר בסלנג את השיחה (אם תרצו, זה משהו כמו "הדיבור" של תל-אביב 2014). משם המילה נכנסה לדיבור של כנופיות הנערים והפשע מהשכונות. הצעירים האלה הולידו את זרם ההיפ-הופ בניו-יורק ובערים של אמריקה ומשם הוא הפך לסגנון המוסיקלי הפופולארי כל כך, שאנו מכירים.


הנה ההיסטוריה של ההיפ הופ בכלל ובתוכו של הראפ:

https://youtu.be/yVTTph1nZPw


ראפ על רגאיי בסגנון הג'מייקני:

https://youtu.be/ATobFYV4jQ0


הנה תולדות הראפ ושורשיו:

https://youtu.be/RVL_gHjVn5w


ובקריצה, דקלומי המכירה של סוחרים ניו-יורקיים, שלדברי ג'יי זי נתנו השראה לנערי הראפ של העיר:

https://youtu.be/BFCzEtgxYCg


מהם המזמורים הגרגוריאניים?



המוסיקה הראשונה בהיסטוריה שהועלתה על הכתב הייתה המוסיקה הגרגוריאנית. היא הייתה מוסיקה דתית, מוסיקה נוצרית, שנחשבה בימי הביניים למרכזית בטקסים הכנסייתיים.

אמנם היו גם מנגינות עממיות ונגנים שעברו מעיר לעיר ומכפר אל כפר וניגנו, אבל זו לא נחשבה מוסיקה אמנותית. את המוסיקה הנחשבת שמעו אז בכנסייה. לתפילות הנוצריות בימי הביניים היה צליל אופייני ושונה מתפילות של היום. לאוזני האדם המודרני הן נשמעות כאילו הן לקוחות מעולם אחר. הן הורכבו משירים גרגוריאניים, כלומר מזמורים שאסף גרגוריוס.

המזמורים הגרגוריאניים (Gregorian chant) נולדו כשהאפיפיור גרגוריוס הראשון, שכיהן כאפיפיור בשנים 590-604, אסף וריכז את מזמורי הכנסייה הנוצרית לאוסף מזמורים מרכזי. הם החלו נקראים על שמו "מזמורים גרגוריאנים".

מזמורים גרגוריאניים היו תמיד שירים חד-קוליים שבוצעו ברוב המקרים על ידי גברים או נערים, ללא ליווי של כלי נגינה. המנגינה נעה בהם בצעדים קטנים ובסולם דיאטוני (כאילו על הקלידים הלבנים של הפסנתר בלבד) וללא תחושת פעמה ברורה, כשמנעד המנגינה הוא מצומצם (ללא צלילים גבוהים מאד או נמוכים מאד) ולא עולה לעולם על אוקטבה.

המזמורים הגריגוריאניים הושרו בטקסים הדתיים בשפה הלטינית, כשסולן ומקהלה שרים לסירוגין.


הנה ההיסטוריה של השירים הגרגוריאניים:

http://youtu.be/diaCV-0SOqE


מזמור גרגוריאני:

http://youtu.be/kK5AohCMX0U


מקהלה מבצעת שיר גרגוריאני:

http://youtu.be/CBwh1OXw6uI


וחיבור מגוחך אבל פופולארי בין סגנון הזמר הגרגוריאני לבין שירי פופ:

http://youtu.be/kHxPPwNySzw


הנה סרט תיעודי קצר על השירה הגרגוריאנית:

https://youtu.be/Igoh5kEqj3Y?long=yes


והשירה הגרגוריאנית על רקע סרטים על מסעי הצלב והאצילים של ימי הביניים:

https://youtu.be/KY2KzjVNoKY?long=yes
מה העבודה של הזמרים?



המקצוע של הזמר הוא שירה. זמרים שרים לפני קהל בהופעות, מקליטים שירים באולפן ההקלטות וחלקם מחברים ומלחינים את שיריהם. אנחנו יכולים לראותם גם בקליפים שמשודרים בטלוויזיה ובאינטרנט.


הנה קליפ של הזמרת אפרת גוש:

http://youtu.be/7UAnc7lqJjM


והנה הזמר עברי לידר שר בליווי הפסנתר שלו:

http://youtu.be/igH9ZecAYUI
מה זה ראפ?



לא רבים יודעים שהמוסיקה שלה אנו קוראים בדרך כלל "היפ הופ" היא בעצם שירת ראפ. ראפ (Rap) והפועל "ראפינג" שפירושו "לעשות ראפ", הם קריאה קצובה, מעין דקלום קצבי של מילים, שירה ללא מנגינה ובקצב ברור ומודגש.

אמנות הראפ ושירת הראפ קדמו לתרבות ההיפ-הופ בשנים רבות. הראפ מבוצע במהירות ובקצב מונוטוני, כשהתוכן שלו הוא לרוב של מוסיקת מחאה בועטת ולא מתפשרת במסרים, שלעיתים קרובות הם בוטים ואף קיצוניים וכוללים לא פעם קללות, גסויות והתרסה כנגד הממסד, האליטות והשלטון.

הסגנון נולד בארצות הברית וזוהה עם התרבות של שכונות העוני וכנופיות הפשע שם. לא מעט מהראפרים היו גאנגסטרים, חברים בכנופיות רחוב בשכונות, שמצאו בראפ דרך מחאה נוספת. רבים מהם היו מעורבים במעשי פשע, כולל כוכבים גדולים, כמו "סנופ דוג" שרצח, טופאק שעמד בראש כנופיית פשע ונרצח, הראפר "50 סנטס" שישב בכלא על סחר בסמים ורבים אחרים.

בשנות ה-90 זכו הפכו ההיפ הופ והראפ במיוחד להצלחה עולמית. אז החלו להתפרסם לא מעט ראפרים לבנים וכאלה שאינם אמריקאים. הביסטי בויז הייתה להקת היפ הופ מצליחה במיוחד. הראפר הלבן אמינם הפך לכוכב עולמי והיה לאחד הראפרים המשפיעים והבוטים. במקביל הפך הראפ למוסיקה מסחרית ומצליחה, כשרבים מהכוכבים החדשים הפסיקו למחות והחלו לשקוד על חשבונות בנק שמנים והולכים.


הנה סגנון הראפ של כנופיות הגנגסטרים בניו יורק והמחאה נגד ההתנשאות הלבנה:

https://youtu.be/WbFGdM3mryc


כך לימדו מה זה ראפ באירופה:

https://youtu.be/RPtcE49360U


מי שהפך את הראפ להצלחה עולמית וכונה "אלוהי הראפ" - הראפר אמינם:

https://youtu.be/gOMhN-hfMtY


הנה 27 סגנונות הראפ מודגמים על ידי ראפר מדהים:

https://youtu.be/izgsppAKtjE


כך עושים ראפ בעריכה חכמה מטקסטים של תכנית טלוויזיה עם מדענים:

https://youtu.be/Ws6HPTom2AY


וסרט תיעודי על ההתפתחות הראפ ותרבות ההיפ הופ שהוא חלק ממנה:

http://youtu.be/sMLQsS6DvDo?long=yes
מי הייתה אדית פיאף?



היא הייתה אישה קטנה, לא הכי יפה ובעלת קול שאינו ערב במיוחד. היא גדלה בעוני ובצל הפשע ברחוב, אבל ברגע שהחלה לשיר התאהבה בה כל צרפת. שיריה היו מלאי רגש והיא הייתה מהזמרות האמיתיות והכנות שהופיעו במאה ה-20. האסונות שעברה והקשיים שעליהם התגברה בחייה, רק חישלו את הנפש והאמנות שלה לדרגה שקרובה לשלמות. היא הייתה זמרת שידעה על כל מה ששרה, כי חייה שלה היו כמו סרט מדהים וכמעט לא יאומן.

מעוני, כאב ובדידות ועד אהבה, אובדן ורגש - ההמונים האמינו לה כי היא ידעה על מה היא שרה וסיפור חייה העיד על כך.

אדית פיאף נולדה בחדר מדרגות בפאריס, בירת צרפת. בת למשפחה ענייה של אמני רחוב, שאמה ראתה בה נטל ונטשה אותה. אביה, שהיה חייל במלחמת העולם הראשונה, העבירה לסבתה שגידלה אותה בין פושעים. כשחזר האב מהמלחמה, החל להופיע עם אדית הצעירה ברחוב והיא החלה לשיר, כדי להגדיל את התרומות מהעוברים ושבים. בגיל 16 נישאה לנער שליח ובתם התינוקת מתה ממחלה.

אדית התגלתה ברחוב והחלה להופיע במועדון. היא התפרסמה בגיל 20 וזכתה לכינוי "ציפור דרור" (בצרפתית: פיאף). הכינוי הפך לשמה הבימתי. לבושה בשמלה השחורה הקטנה שלה, היא לא הייתה צריכה כל בגד אחר. בשנות מלחמת העולם השנייה היא המשיכה להופיע בפאריס הכבושה על ידי הנאצים ועוררה ביקורת על חייה הנוחים, בצל הכובש הגרמני.

היו לה הרבה חברים אבל אהבת חייה היה המתאגרף הצרפתי מרסל סרדן. הוא מת בהתרסקות מטוס, כשהיה בדרכו אליה לניו יורק. אבל פיאף, מנוסה בכאב ובקשיים, התעקשה באותו הערב לא לבטל הופעה ולהופיע כרגיל. כל צרפת חשה את כאבה של הכוכבת האהובה שלה. לזכרו היא כתבה את "הימנון לאהבה" המרטיט.

בגיל 48 מתה "האנקור הצרפתי" ממחלת הסרטן והשאירה אומה שלמה כואבת. הסרט "החיים בורוד" שנעשה ב-2007 על חייה, היה לסרט היקר והמצליח ביותר בצרפת אי-פעם.


הנה אדית פיאף בשיר "המנון לאהבה" מתוך סרט:

http://youtu.be/QYgVDXUIAuo


וגדולת זמרות צרפת בשיר "לא, איני מצטערת על דבר":

http://youtu.be/fpHAsb2XQOY


הנה השיר "הקהל" של אדית פיאף שתורגם לעברית:

http://youtu.be/X1OL4-m43U4


והנה אחד משיריה המוכרים ביותר "עלי שלכת":

http://youtu.be/wj9QTpzIcGU


הנה הלווייתה של אדית פיאף ותמונות מהקריירה שלה:

http://youtu.be/KFQm1HXTbhg
מיהו מלך הרוקנ'רול?
מהי שירת היודל?
מי הילדה ששרה בגיל 9 אריה מתוך אופרה כמו זמרת מקצועית?
מהי אריה באופרה?
איך פועל המיקרופון?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.