שירה בקולות היא דרך מיוחדת ליצור הַרְמוֹנְיָה, מה שתורגם לעברית כ"תֹּאַם". שירה כזו יוצרת הרמוניה, שנוצרת במוסיקה כשיש צירוף בין צלילים בעלי גובה שונה, הנשמעים טוב ביחד, באותו זמן. מבחינה אקוסטית, או פיזיקלית, ההרמוניה היא יחס תדירויות מסוים שנוצר בין התדירויות צליל, מה שבמוסיקה הוא הגובה של הצלילים הללו.

בשירה בקולות משלימים הקולות השונים זה את זה ויוצרים את היופי המוסיקלי הקולי. הקולות הראשיים הם סופרן, אלט, טנור ובס. בנוסף להם, יש קולות משניים - מצו סופרן, שהוא הקול שנמצא בין הסופרן לאלט, והבריטון, שהוא הקול שבין קול הטנור לבס.


זה אולי שיר הפופ הידוע ביותר בקולות שבו (מתורגם):

https://youtu.be/N-aK6JnyFmk


חבורה קולית ששרה בקולות בהרמוניה יפהפיה:

https://youtu.be/Mjlsmets--0


מקהלת גברים מרטיטה בקולות מרטיטים:

https://youtu.be/WyxXGdG3-Io


רביעיית בנות ששרה בקולות, תוך כדי...

https://youtu.be/ouXHy21z73I


מיסטר סאנדמן - אחד השירים הווקליים הכי פופולריים בשנות ה-50:

https://youtu.be/VNUgsbKisp8


ומישהו שעלה לרכבת ושר עם הנוסעים כדי לשמח ואנשים "עושים קולות":

https://youtu.be/xctzp0dp9uc

גוספל (Gospel) במקור הוא סגנון מוסיקלי דתי-כנסייתי של המנוני דת נוצריים, המושרים על ידי הקהילה כולה. המרכזיים בו הם המטיף והמקהלה, שמגישים את המזמורים הדתיים, במהלך המפגש הקהילתי בכנסייה. בהמשך מצטרפים אליהם חברי הקהילה בשירה.

מוסיקת הגוספל ינקה משירי העבדים השחורים באמריקה, שירי הספיריצ'ואלס שהם המציאו על סיפורי הדת הנוצרית, לאחר שהוכרחו להמיר את דתם לנצרות. השירים הלחו התחברו למקצבי הבלוז והרגטיים ולמזמורי הכנסייה האופייניים לכנסיות הפרוטסטנטיות של אמריקה והכניסו את ההשפעה של הסגנון האפריקאי למזמורי הכנסייה, מה שיהפוך עם הזמן למוסיקת הגוספל המוכרת בעולם כולו.

סגנון הגוספל, שהושפע ממוסיקה אפריקאית, שהייתה שורשיהם של העבדים הללו, הפך במהירות לסגנון התפילה והשירה בכנסיות של הקהילות הדתיות השחורות בארצות הברית. הוא כל כך "תפס" באמריקה, עד שאומץ, עם השנים, גם על ידי קהילות לבנות אמריקאיות רבות.

המסר של מוסיקת הגוספל הוא אופטימי וחיובי בדרך כלל. הוא מתבסס על טקסטים מהתנ"ך והברית החדשה ומרבה להמשיל את מצב המאמין לסיפורים משם. כך, לדוגמה, ראו העבדים בסיפור יציאת מצרים כמשל לחירות שתבוא אליהם, מה שבסופו של דבר אכן קרה. גם "הארץ המובטחת" בשירי הגוספל ביטאה לא פעם את הכמיהה לארצם ולחירות וכן הלאה.

המאפיין המוכר ביותר של שירת הגוספל הוא הרגש העצום שמפגינים המתפללים, שמקורו הוא בהזדהות המוחלטת והאמונה החזקה שלהם. הרעיונות החזקים ומלאי התקווה שבטקסטים הדתיים מביאים אותם למעורבות כה עמוקה, עד שלא פעם הם נכנסים ממש ל"טראנס" בשירה, מצב אקסטטי שלא אופייני למצבים אחרים של תפילה.

לא פעם השתמשו הכנסיות בכלי נגינה לליווי שירת הגוספל. כלים כמו תופים וגיטרה בס, כלי קלידים כפסנתר ואורגן האמונד ואפילו כלי נשיפה וגיטרה חשמלית ששימשה בגוספל המודרני, שינק מהסגנון שנולד ממנו - הרוקנ'רול.

שכן הגוספל נחשב לאחת ההשפעות המשמעותיות על סגנון הרוקנ'רול והרוק שנבעו ממנו. סולני הגוספל היו בדרך כלל זמרים מעולים ובעלי יכולת קולית, גם בעוצמה וגם במנעד השירה הרחב, כאלה שיכולים היו לבלוט על רקע המקהלה כולה, שגם היא שרה בקול גדול ובעוצמה רבה. כזה היה גם אלביס פרסלי, חובב גוספל ומי שעתיד להפוך לראשון הרוקרים ולכוכב הגדול של הרוקנ'רול. הקלטות הגוספל שלו, אחרי שהתפרסם, הפכו את הסגנון למוכר ואהוב בכל אמריקה. אחריו הקליטו שירי גוספל עוד כוכבים נוספים, כמו ריי צ'ארלס, ארית'ה פרנקלין, ואחרים. כל אלה הפכו את הסגנון לכל אמריקאי וכמו הג'אז, הבלוז והרוק - גם הוא הפך להצלחה תרבותית אמריקאית, שהתפשטה לכל העולם.


נפתח בשילוב של ריאליטי עם התלהבות אמיתית:

https://youtu.be/N7rCIr-fcr0


גוספל בכנסיה רגילה, עם "ישו יכול לעשות את זה":

https://youtu.be/KP2BergxPNQ


הגוספל וההיסטוריה שלו מפי ברק אובמה:

https://youtu.be/TnNxnQ1zZ3I


"גע בי לורד ישו!" - מהמנוני הדת הנוצריים:

https://youtu.be/CC8SxbxpzOI


יש לנו את זה בעברית:

https://youtu.be/TP2iLNUZGcI

א-קפלה (A-Cappella) היא ביצוע קולי של שיר או מוסיקה, ללא ליווי כלי. המושג בא מאיטלקית שבה הפירוש הוא "כמו בקפלה" (של כנסייה) או "בנוסח קפלה".

שירת א קפלה הפכה מקובלת כבר מימי הביניים, כולל במוסיקה הכנסייתית של הקתולים, בשל האיסורים או ההגבלות שהוטלו בתקופות הקדומות הללו על נגינה בתוך כנסיות.

כיום השירה הזו היא בעיקר אמנותית, עם הרבה הרכבים בעולם המתמחים בביצועי א-קפלה מעולים, כולל כאלה שמשלבים שירה עם חיקוי ווקאלי של כלי הנגינה ותפקידי הליווי שלהם, המלווים בהרכב את השירה.


אנה ריד, סולנית להקת האינדי-רוק לונדון גראמר פותחת סולו בשירת א-קפלה ואז מצטרפים הכלים:

https://youtu.be/jqhgXAGP4Ho


שירת א-קפלה קבוצתית:

http://youtu.be/OOGAm0M9xSM


סוזן וגה שרה א-קפלה בשיר הידוע שלה Tom’s Diner:

https://youtu.be/DkYPge6ZKSQ?t=1m25s


א-קפלה מקצועית בחיוך:

https://youtu.be/0M8XIsJ3QYI


ג'אזית נהדרת של מנצח מקהלות ישראלי, שללא זמריו שר לבדו, בבידוד בימי קורונה:

https://youtu.be/Qy4wnMKWa-w


מצגת וידאו שמציגה את המושג א-קפלה:

https://youtu.be/yE5rW-2MthY


אקפלה בערוצים של המון זמרים:

https://youtu.be/CMNDdnYOjWw


א-קפלה לשיר ג'אז ידוע מאד:

https://youtu.be/eN7I6dJmAGo


מישהו שהקליט כך את כל נעימת הפתיחה של משפחת סימפסון:

https://youtu.be/hZwJ3BZ6gig


אפליקציה לטלפון חכם, שמאפשרת להקליט קטעים בקולות א-קפלה:

https://youtu.be/_STHaA2iHfg


אחת מפתיעה שהופכת לפלאש מוב מצחיק:

http://youtu.be/Y2q8sbJDLEw


והצעת נישואין שכולה א-קפלה מרגשת:

http://youtu.be/0jk8hnZTDhU

הקסטרטי (Castrati) היו זמרי האופרה שסורסו באירופה, כדי לשמור על קולם הגבוה. לגברים מתחלף הקול בגיל ההתבגרות. מקול של ילד, שהוא גבוה ודומה לקול של ילדה, או אישה בעלת קול סופרן, משתנה קולו לקול נמוך של גבר.

ברחבי אירופה בכלל ובאיטליה שבין המאה ה-16 ל-18 במיוחד, הייתה האופרה אחת מצורות הבילוי האמנותי החשובות ביותר. הקסטרטי היו ילדים שסורסו בסתר, כדי שיוכלו לשיר באופרות. התופעה של סירוס בכדי לשמור על קול גבוה תפסה מקום מרכזי בתרבות האופראית של אותם ימים. גם השימוש בסירוס כדי לספק לכנסייה זמרים בעלי קול גבוה היה די נפוץ.

באופן מוזר הפכו הקסטרטי, אותם זמרים מסורסים, לסלבריטאים של ממש. הם היו ככל הנראה הידוענים הראשונים בעולם המערבי.

אך חייהם לא היו קלים. הם לא התחתנו ובשל כך לא היו להם משפחה או קשרים בקהילה. הם נדדו ברחבי אירופה, כשמעריצים עוברים איתם מעיר לעיר וצופים בהם שוב ושוב.

באלפי משפחות עניות מדי שנה דאגו אז לביצוע הניתוח מכיוון בכדי שהילד ייהנה מהצלחה כלכלית ואמנותית. חוקרים מעריכים שבתחילת המאה ה-18 סורסו כך כ-4,000 ילדים מדי שנה. מי מהקסטרטי שלא הפכו לזמרים או כוכבים בינלאומיים, עבדו במשרות קבועות בכנסיות ובמוסדות ציבור וזכו לקיום כלכלי טוב. זה הספיק להורים, בכדי לבצע את הניתוח.

זה היה הפילוסוף הצרפתי הנודע ז'אן ז'אק רוסו שביקר קשות את סירוס הילדים למטרות כאלה וחולל גל של התנגדות לתופעה האכזרית. במידה רבה בזכותו הלכה תרבות הקסטרטי ונעלמה במהלך המאה ה-18. הכנסיות עוד המשיכו עם זמרי קסטרטי ששרו בטקסים דתיים, אבל במאה ה-20 הם נעלמו לחלוטין.


הנה אלסנדרו מורשי אחד מאחרוני הקסטרטי בעולם:

https://youtu.be/lQo2PNnwOww


ורשימה של קסטרטי מפורסמים בהיסטוריה:

https://youtu.be/OxSlnE408Eo

שירה בציבור עדיין פופולארית בישראל, אך לעיתים נראה שימי השיא שלה הם בעבר. תכניות השירה בציבור שודרו בטלוויזיה וזכו לצפייה עצומה. מלכי השירה בציבור קיימו ערבי ענק שבהם התכנסו מאות אנשים לשירה משותפת, מעין מקהלה עממית ששרה בגרון ניחר ובהתלהבות אין קץ. קצת קשה לצעירים של היום, בעידן חדרי הקריוקי והיוטיוב המתנגן מהסמארטפון האישי, לדמיין את החוויה הזו כפעילות מגניבה, אבל פעם נהג רוב הציבור הישראלי לשיר כך.

במהלך השנים היו כוהני שירה בציבור כמו אפי נצר, גבי ברלין ושרה'לה שרון, שזכו להצלחה גדולה. הם נהגו לעבור בקיבוצים, מושבים ומקומות עבודה ולארגן ערבי שירה. חלקם הדפיסו חוברות שירים וחלקם נהגו להקרין על מסך את השיקופיות שיצר בשבילם בנציון המיתולוגי, יזם שיצר אלפי שיקופיות לשירה בציבור.


הנה גבי ברלין, מלך השירה בציבור של שנות ה-80:

https://youtu.be/BzMd62jTfxE


זו הייתה מלכת השירה בציבור, שרה'לה שרון:

https://youtu.be/wpC6B3cOkXY


ובשירה בציבור עלו מדי פעם סולנים להוביל את הציבור:

https://youtu.be/ailK3zkasrM

"גנגנם סטייל" הוקלט כשיר קצבי של זמר דרום-קוריאני ודי ג'יי לא-מוכר בעולם, אבל מוכר בארצו בכינוי Psy. הקצב המדליק שלו ותנועות הריקוד הייחודיות הסתירו תוכן מילולי לעגני נגד הסנוביות הנשית של העיר סיאול. מצד שני הקצב וההומור הפכו את השיר להצלחת הפופ הגדולה בכל הזמנים! - עובדה: מרגע שהועלה לאתר יוטיוב הוא זכה בתוך 5 חודשים למיליארד צפיות - שיא גינס ומספר צפיות יותר גדול מכל שיר אי-פעם! כיום הוא כבר בסביבות ה-2 מיליארד צפיות - בזמנו זה היה כפול מכל שיר או קליפ אחר באתר!

אבל זו לא הייתה רק הצלחה פופולרית אלא גם תופעה תרבותית. "גנגנם סטייל" זכה למגוון עצום של חיקויים, מחוות ופרודיות באינטרנט. מושר בשפה לא מובנת ועם זמר שאינו בעל קול מדהים או כריזמה בלתי נתפסת, בכל זאת השיר שהביס כל שיר במצעדי ההורדות ומצעדי הפזמונים בכל מקום בעולם, המשיך ושבר את שיא הלייקים של כל הזמנים של יוטיוב ונכנס לספר השיאים של גינס גם בשיא עולמי זה.


הנה הקליפ המקורי של גנגנם סטייל:

http://youtu.be/9bZkp7q19f0


והצילומים של מה שיהפוך לקליפ ההיסטורי הזה:

http://youtu.be/9HPiBJBCOq8

שירת יודל היא טכניקת קול שנפוצה בשירה עממית בשווייץ ואוסטריה ונמצאת בצורות שונות גם בתרבויות נוספות ברחבי העולם, כולל בסגנון הקאנטרי האמריקאי.

היודלינג היא צורת זמרה שמערבת הארכת הצליל ומעברים מהירים בין צלילי שירה רגילים (שירת חזה) לצלילי ראש. כך נשמע הצליל כמתחלף ומקפץ מגבוה לנמוך ובחזרה, שוב ושוב.

מקור המילה "יודל" הוא מהביטוי הגרמני - "להגות את ההברה יוֹ".


הנה סרטון של שירת יודל בהרי שווייץ:

http://youtu.be/XJHn542lPok


הנה שירת יודל בתוך שיר שלם, של להקה משפחתית בשם "הפלמינג פולד":

http://youtu.be/zygRcD0GZ7w

הקריוקי, או קראוקה, הומצא ביפן של שנות ה-60 על ידי דאיסוקה אינואואה, ממציא מכונת הקריוקי.

הרעיון של דאיסוקה היה ליצור מכונה שתאפשר רקע מוסיקלי לשירה לפני חברים ובהשתתפותם. הנוכחים בבר או במועדון קריוקי עלו, כל אחד בתורו ושרו עם הפלייבק, המוסיקה של השיר ללא הזמר, ברקע.

היופי הוא שאנשים מהשורה, ביחידים או בקבוצות, שרים וממלאים את מקום הזמר, הלהקה או הזמרת המקוריים.

הקריוקי הפך תוך שנים אחדות לאחד מבילויי הפנאי הפופולאריים בעולם. בטוקיו בירת יפן היו אז מאות, יש אומרים אלפי אולמות קריוקי.

ותרבות הקריוקי רק הלכה ונעשתה משעשעת כשנוסף לה הווידאו. שם נולדה השפה הקולנועית המוזרה שלו, שכללה ברוב המקרים קטעי וידאו אקראיים ולא קשורים לשיר או לתוכן שלו, אבל מוצגים בזמן שהוא רץ, כרקע למילים וכאילו היו קליפ של ממש. איך הם הגיעו לשם? - חברות הקריוקי קנו קטעי וידאו בזול מ"בנקים של וידאו", חברות שמכרו קטעים כאלו לעורכי סרטים בכמויות ובזול.

כך או כך, הקריוקי המושר בזיופים ושגיאות הפך עם השנים מבילוי יפני כמעט אנתרופולוגי, לחלק מתרבות הבילוי העולמית. די מהר השתלט על העולם הקסם העממי שלו, כצורת בילוי שכוללת הרבה הומור וצחוק, אווירה כיפית וחוויה חברתית, שמחברת גם בין אנשים זרים.

והיה בו עוד דבר - בתקופה שבה כולם רוצים את 15 דקות התהילה שלהם, גם 3 דקות של זיופים ומחיאות כפיים שאדם מקבל - גם זו התחלה.

אגב, פירוש המילה קריוקי (או בהגייה הנכונה שלה "קראוקה") הוא ביפאנית "תזמורת ריקה".


כך שרים קריוקי בבר ביפאן, מולדת הקריוקי:

https://youtu.be/LJ2PiMkAdM4


ממציא הקריוקי, היפאני דאיסוקה אינואואה:

https://youtu.be/qrmBCirGN2I


קריוקי מהסרט "אבודים בטוקיו":

https://youtu.be/Fks66sPZkoQ


וברנש מוזר שהמציא קריוקי מקלחת:

https://youtu.be/Y6wOcXQ1ALQ

אומנות הביטבוקסינג היא מיומנות שבה הזמר מייצר קצב ומוסיקה באמצעות פיו וחלל הפה. זמרי ביטבוקס יכולים לבצע לבדם קטעים שנשמעים כאילו בוצעו בכמה קולות. יש כאלה שמוסיפים גם נגינה בכלי נשיפה, תוך כדי ביצוע מקצבי הביטבוקס שמחקים את כלי ההקשה.

המונח "ביטבוקס" לקוח מהביט-בוקס, מכונות התופים הראשונות של שנות ה-80 שאפשרו לתכנת מקצבים, אותם מקצבים שהיוו את ההשראה למקצבי הקול ושנשמעו דומים להם.

ביטבוקסינג היא אחד היסודות החשובים בתרבות ההיפ הופ, ביחד עם הראפ, הגרפיטי, הברייקדאנס ועוד.


הנה הדגמה מוסברת, מדהימה ומתורגמת של אחד הטובים בביט בוקס:

https://youtu.be/yyjuY9Yw5FM


שירת הביט בוקס:

http://youtu.be/g0_2vmkTmf0


הנה יורי ליין שמנגן במפוחית תוך כדי הוספת ליווי בביטבוקס:

http://youtu.be/7tda6i_bdlA


והנה תותח ביט בוקס מדהים:

http://youtu.be/jLN63bRcY5I


ועוד אחד:

http://youtu.be/rzfbaMnNXOI

מלכת דראג (Drag queen) היא סוג של מופע בו מופיעה דמות דראג בפני קהל.

דמות דראג או מלכת דראג היא בדרך כלל גבר בלבוש נשי מוגזם, המופיע בתור אישה, לרוב תוך הגזמה גם של ההתנהגות הנשית והקצנת המחוות והתגובות הבימתיות שלה.

לבוש הדראג כולל שמלות ארוכות ומוגזמות וביחד איתו כל התוספות, כולל איפור נשי ומודגש, חזה נשי מלאכותי ואיברים שופעים.

מופעי דראג נעים במטרותיהם בין בידור פשוט ומלא הומור למופעי מחאה. באירועי גאווה, מצעדי גאווה וכדומה יופיעו מלכות דראג לא פעם תוך העברת מסרים חברתיים, תרבותיים ואף פוליטיים.


#הצלחה תרבותית גוברת
מצוידות בלבוש נשי ואיפור מוגזמים, במופעים סאטיריים, עם קורטוב של דרמה, הומור מעולה ונוקב שלא פעם הוא גם הומור עצמי - פעם מצאו את מלכות הדראג בעיקר במועדונים קטנים ובמסיבות רווקות, בתור המופע הקומי והמרומז. היום הן נכנסו למיינסטרים וזו תעשיית בידור מצליחה יותר ויותר, המגלגלת הרבה מאוד כסף.

אם פעם היו מלכות הדראג מופע שולי וקווירי, מששהו שבין גימיק להט"בי לבידור זול, בתחילת העשור השני של המאה ה-21 פרצו למדיה אפילו תוכניות ריאליטי המוקדשת למלכות דראג.

הראשונה בהן הייתה "מרוץ הדראג של רופול". יצר אותה מי שבניינטיז פרץ כמלכת דראג והפך לסופרמודל עולמי וכמצליחן של התחום. שמו רופול צ'ארלס (Rupaul Charles) והוא התפרסם בתחילה כאורח בתוכניות אירוח ומשם הוזמן לשלל קמפיינים, בין השאר של חברת האיפור Mac, והופיע אפילו בקליפים של כוכבי-על דוגמת אלטון ג'ון.

מלכות הדראג מופיעות היום על כל במה אפשרית, כולל בטלוויזיה ובקולנוע. הן שרות בלייב, רוקדות, עושות סטנדאפ, משחקות, עושות ליפ סינק לשירים ידועים ואפילו מנחות מופעים ואירועים.

במופעי דראג מקפידים ה"דראג קווינס" להעביר מסרים אישיים, חברתיים וכמובן תרבותיים, בעיקר של תרבות להט"ב. לעתים הן אף נכנסות לפוליטיקה ובכל מקרה יש להן נוכחות מרתקת ובעידן הנוכחי אף הולכת ומתחזקת.

ואגב, התפיסה המקובלת לפיה מלכות דראג הן גברים בלבד אינה לגמרי מדויקת. גם אם גברים החלו בכך והם עדיין הרוב המוחלט של הדראג קוויס בעולם, יש נשים רבות העושות מופעי דראג. הן זכו לכינוי "דראג FtF" (קיצור של Female to Femme).


#מקור השם
מקור המילה דראג לא נסגר סופית. או שהיא באה ממלכות הדראג הראשונות, שהופיעו בשמלות גדולות ונגררות (באנגלית Drag).

מצד שני ייתכן שהמקור הוא בכלל שייקספיר, גדול המחזאים, שבתקופתו לא הופיעו נשים בתיאטרון. בהוראות הלבוש שלו לשחקנים הגברים ששיחקו נשים הוא נהג לציין את המילה Drag בתור ראשי התיבות של Dreesed as a Girl, "לבוש כנערה".


וידויה של מלכת דראג צעירה (עברית):

https://youtu.be/u3C2kbC1dCk


רופול, מלכת הדראג המפורסמת בעולם (עברית):

https://youtu.be/ZBzBmZmZf6Y


סרט המסע המעולה שהפך פולחן דראג מטורף "פריסיליה מלכת המדבר":

https://youtu.be/wGWWeourHUg


והמחזמר של "פריסיליה מלכת המדבר" (עברית):

https://youtu.be/aS4J8NPT0xI


אלטון ג'ון בדואט המפורסם עם רופול צ'ארלס, מלך מלכות הדראג:

https://youtu.be/-esD-o4XrJ0


קליפ של פרדי מרקורי וקווין, עם המון דראג קווינס:

https://youtu.be/DedaEVIbTkY


ובני נוער שעושים גם הם דראג (עברית):

https://youtu.be/365JWEhbcHU?long=yes

פלסֶט (Falsetto), או פלצט, הוא צליל שירה גבוה מאד, טכניקה קולית המאפשרת לזמרים להפיק צלילים שהם מעבר לתחום הקול הרגיל. מה שיוצר את צליל הפלסט הוא רטט של קצות מיתרי הקול.

אמנם גם נשים יכולות לשיר פלסט, אך הוא מוכר יותר כטכניקה של שירה גברית, המאפשרת לגברים להפיק צלילי שירה גבוהים במיוחד, המזכירים קול נשי.

באופרה ובמחזמר הרבו להשתמש בו בעבר, לא פעם לשימושים קומיים שונים. זמרי פלסט, שנקראו "פלסֶטיסטים", וזמרי קונטרה-טנור, שקולם האופייני הוא גבוה במיוחד, נהגו לבצע קטעי שירה גבריים גבוהים במיוחד. בימי הביניים היו סריסים אחראים על הקולות הגבוהים. אלו היו גברים שסורסו בילדותם כדי שקולם לא יתחלף והם יוכלו לשיר בכנסיה את הקולות הגבוהים. נשים לא הורשו לשיר שירה דתית. בתאטרון בוצעו תפקידים נשיים, בדרך כלל על ידי נערים.

בשנות ה-70 של המאה הקודמת היו הפלסט ושירת הקונטרה-טנור פופולריים מאד גם במוסיקה הקלה. הקול הגבוה של הפלסט, צליל הראש הנדיר יחסית אצל סולני רוק, היה רך ונעים והתאים להרכבי רוק מתקדם שונים, במיוחד להקת "Yes", שהפכה אותו לסימן היכר שלה.

גם במוסיקת הפופ והרוק זכו הפלסט הגברי וקולות הקונטרה טנור להצלחה גדולה. שירי פופ רבים באותה תקופה מאד הצליחו בזכות הרכות והקסם "המלאכי" של קולות הפלסט הללו. זה היה אמנם קול גברי גבוה שלא נשמע גברי ומאצ'ו במיוחד, אבל הוא השלים את ההרמוניות הקוליות של הרכבים גבריים ורבים אהבו אותו. להקות גבריות נערצות כמו "הביץ' בויז" בסיקסטיז וה"בי ג'יז", "שיקאגו", "פרנקי ואלי וארבע העונות" של שנות ה-70, הפכו את הפלסט לסימן ההיכר שלהם.

מקור המילה פלסט בא מהמילה האיטלקית פלסטו (Falsetto), הקטנה של "פלסו", שפירושה באיטלקית "מזויף". משעשע ואירוני לחשוב שקול כה גבוה וצלול זכה לקישור מילולי כזה...


הנה בריאן ווילסון, מנהיג הביץ' בויז, שהפלסט שלו התנוסס מעל ההרמוניות המצוינות שלה:

https://youtu.be/6VO6pAUt3rw


"אם תעזבי אותי עכשיו" של להקת "שיקאגו":

https://youtu.be/j1ykMNtzMT8


הפלצט של הבי ג'יז היה לסמל ההיכר שלה:

https://youtu.be/XpqqjU7u5Yc


להקת יס עם "סיפורים מופלאים" בהופעה עם תזמורת סימפונית:

https://youtu.be/9-BMlq_zyko


זמר הקונטרה-טנור דויד דאור מבצע בפלסט את האדאג'יו מאת תומסו אלבינוני:

https://youtu.be/2ovCLdYnKHg


כך תשירו אתם פלסט:

https://youtu.be/XgQ1VmeELtw


מה הסיפור של שירת הפלסט שחזרה בגדול?

https://youtu.be/qJT2h5uGAC0?long=yes


וסרטון תיעודי קצר על זמרי הפלסט המפורסמים:

https://youtu.be/lv7-ZLRMPMI?long=yes

ה"שיר לסירנה" (Song to the Siren), מתוך "Starsailor", אלבומו השישי מ-1970 של טים באקלי, הוא אחד השירים העצובים והמרים ביותר בתולדות הפופ.

כתיבת השיר לא רמזה על הדרמה הגדולה שהוא יתרום לעולם. איך שבאקלי קיבל את מילות השיר החדש מלארי בקט, שותפו הנאמן לכתיבה, הוא התיישב ליד שולחן במטבח והלחין אותו.

השיר הזה מפוצץ בכאב, סבל וכמיהה. זו קינת אהבה נואשת ועצובה, שיופיה מתעתע ומתחרה רק באפילתה. זו הגאונות של בקט, בדמותו את האהבה הנואשת להתרסקות ספינת המלחים מהמיתולוגיה היוונית, כשהם מתקרבים אל האי שעליו יושבות הסירנות המיתולוגיות ושרות. למדו על הסיפור בתגית "סירנה, האודיסיאה היוונית".

אגב, מסכנת אותן סירנות נולד שמה של הצפירה בתרבות המערבית, "סירנה" - לאותה קריאת אזהרה ממשהו מסוכן מאוד.

נחזור לשיר עצמו.

האהובה הטרופה, כמו הספינה הטרופה במיתולוגיה, היא דימוי מרתק שהופך את השיר היפה הזה לעמוק ודרמתי במיוחד. באקלי מוסיף על הטקסט הנהדר של בקט את המלודיה המלנכולית שלו וזועק לשמיים כאב.

טים באקלי היה רק בן 28, כשמת ממנת יתר של סם ההירואין. בלילה אחד איבד העולם מוסיקאי ומבצע מצוין שהקליט 9 תקליטים משמעותיים ואף חלוציים מבחינה אמנותית. המיתוס שלו נשאר, אבל אתם - הייו חכמים ואל תעשו סמים!

אחרי זה בא גם הביצוע של להקת "This Mortal coil", שיצא 10 שנים אחרי מותו של היוצר. שם הלהקה באנגלית לקוח משייקספיר. פירושו המילולי של הביטוי "This Mortal coil" הוא "הפתיל בן האלמוות". אבל משמעותו היא בעצם "עול החיים הזה", הקשיים האינסופיים שביום יום ואתגריו...

הביצוע של הלהקה הזו נפלא, בדרכו המסתורית ובשירה המצמררת והקסומה של הסולנית אליזבת פרייזר. ובדיוק את הגרסה הזו של "דיס מורטל קויל" בחר גאון הקולנוע דיוויד לינץ' לסרטו "כביש אבוד".

במשך השנים יצאו עוד גרסאות רבות של "השיר לסירנה". עוד מהמיוחדות שבהן היא זו של רוברט פלנט, סולנה של להקת "לד זפלין" עליה השלום. האזינו גם לו. הוא נהדר.


הנה טים באקלי שר את "שיר לסירנה" בביצוע מרטיט:

https://youtu.be/vMTEtDBHGY4


הביצוע של This Mortal Coil בהופעה חיה:

https://youtu.be/SuwfsS5-iM8


והביצוע המרטיט של רוברט פלנט ל"6666":

https://youtu.be/sqOHGXyajxM

דואט (Duet) הוא קטע או יצירה, לרוב מוסיקליים, שמבצעים שניים. מרבית הדואטים מיוחסים לשני זמרים או שני נגני פסנתר המנגנים ביחד על אותו כלי (נגינה ב-4 ידיים). כינוי אחר לדואט בשפת המוסיקה, איטלקית, הוא דואו.


הנה דואט בין גדול מוסיקאי הפופ במאה ה-20 ו"הבוס" של אמריקה - פול מקרטני וברוס ספרינגסטין:

https://youtu.be/L6qIrZFAp6Y


דואט גיטרות:

https://youtu.be/PT9hvyDvKHA


דואט מפורסם בין שני סגנונות - זמרת הפופ דיידו וכוכב ההיפ הופ אמינם:

https://youtu.be/8WqSOXpacjE


ודואט בין שני נגני גיטרה גדולים, אל דימיולה ופאקו דה לוצ'יה:

https://youtu.be/v35YhhzCrYk


ועשרה מהדואטים הטובים שנוצרו:

https://youtu.be/YAV5i6DObfM?long=yes

הטרובדורים היו הזמרים של ימי הביניים. הם הופיעו בטירות של האצילים ונהגו לבדר את האצילים ואורחיהם בטירה. פעמים רבות הם שרו בזמן הארוחה, שכן הייתה אמונה רווחת בימי הביניים שהמוסיקה עוזרת לעיכול בשעת האוכל.

הטרובדורים היו זמרים ומשוררים שהחלו לפעול במאה ה-11, בחבל פרובאנס שבצרפת. הם נהגו לשיר וללוות את עצמם בלאוטה, קתרוס או נבל, לעיתים בהרכב ולרוב לבד. איש לא יודע כיצד נשמעו הטרובדורים בדיוק. להקות מעטות בעולם מנסות לשחזר את הצליל המשוער שלהם ואת צורת ההופעה שהייתה נהוגה אז.

בכל ארץ קראו להם אחרת. בצרפת הם כונו "טרוברים" ובגרמניה "מינזינגרים". עד היום נוהגים לכנות בשם זה זמרים בודדים, השרים בליווי כלי נגינה אקוסטיים בלבד ובשירתם שמים דגש על שירים סיפוריים.

חשוב לדעת שהטרובדורים לא היו זמרים ונגנים נודדים דווקא. המוזיקאי הנודד בימי הביניים נקרא דווקא "מינסטרל" או "ז'ונגלר". הוא היה לרוב עני ונחשב לפשוט שבמוסיקאים. לעומתו היו הטרובדור והטרובר משוררים ומלחינים אצילים או מוסיקאים בכירים, שפעלו בחצרות האצילים. הם היו האליטה המוסיקלית של ימי הביניים.


הנה הרכב שמבצע את שירי הטרובדורים של ימי הביניים:

http://youtu.be/7gPf24lXa7A


טרובדור במוסיקת נבל מימי הביניים:

https://youtu.be/ZvaRMZPROSo


ומוסיקת טרובדורים לגיטרה:

http://youtu.be/lEqaCvxrl-s


הרכב של כלי נגינה שמרחיב את מושג הטרובדורים:

http://youtu.be/A9Mb2OBGF7Y

בלדה היא שיר שמספר סיפור. הבלדה נולדה עוד לפני שנולד הדפוס, כשסיפורים עברו בין אנשים - מפה לאוזן, בין דורות - מאב ואם לבן ולבת וממקום למקום - כשאמנים ומספרים נודדים מספרים את הסיפורים ומפיצים אותם. הטרובדור, זמר נודד ששר במקומות שונים, נהג לספר את הבלדה ולשיר אותה.

כשהומצא הדפוס, נאספו הבלדות לספרים ובמקום לעבור מפה לאוזן, הן הופצו באמצעות ספרים. באיטלקית, פירוש המילה "בלדה" הוא "שיר מחול בעל קצב".


הנה דוגמה לבלדה עתיקה שתורגמה לעברית:

http://youtu.be/sCWMgMlKLhA

נראה שהמקור והשורשים של שירת הראפ נעוצים בטקסים שבטיים אפריקאים שקדמו לעבדות. בטקסי השבטים באפריקה נהגו משוררי השבט לספר סיפורים על גבורת הלוחמים ובני השבט. ממש כמו הראפרים של היום, נהגו המשוררים האפריקאים בשבט לספר אותם בקצב ובליווי של תופים.

אחרי שחרור העבדים באמריקה, התפתחו סגנונות שונים שתמכו בשירת הדיבור הקצבית שתהפוך לראפ. הבלוז של השחורים, אותה שירה יומיומית עתירת סבל ותסכול, הכילה לא פעם קטעי ראפ. זה היה כבר בתחילת המאה ה-20.

מאוחר יותר באי ג'מייקה, ערבבו מוסיקאים מקומיית בשנות ה-50 סגנונות מוסיקליים מקומיים כמו הקליפסו והמנטו, עם הג'אז והבלוז האמריקאים. הם יצרו את סגנון ה"סקא" ואת ה"רגאיי" שבא אחריו. באבולוציה הזו על הסגנונות עבר גם הראפ המקומי והיו אמנים שבסוף שנות ה-60 בצעו ראפ על מקצב הרגאיי. משם יוולד הראפ בגרסת השכונות הלא-נכונות של ניו-יורק, מעין שירת מחאה קצבית, ללא מנגינה, אך שנונה ומהירה מאד.

המילה "ראפ" עצמה הייתה בשימוש כבר באנגליה של המאה ה-16. אז הייתה משמעותה "לומר" (to say). בשנות השישים היא אומצה על ידי השחורים באמריקה. הם החלו להשתמש במונח "לעשות ראפ" כדי לתאר בסלנג את השיחה (אם תרצו, זה משהו כמו "הדיבור" של תל-אביב 2014). משם המילה נכנסה לדיבור של כנופיות הנערים והפשע מהשכונות.

הצעירים האלה הולידו את זרם ההיפ-הופ בניו-יורק ובערים של אמריקה. עם צמיחתה של תרבות ההיפ הופ וכניסתה למועדונים, הם שימשו כ-MC, קיצור של "מאסטר אוף דה סרמוני", או בקצרה - המנחים... תפקידם העיקרי היה אז להזמין אל הבמה את המלך של המועדון - הדי ג'יי. אבל בהמשך קרה משהו מדהים, כשהם הפכו למלכי הבמה והמסיבה. היה להם מה לומר והצעירים התאהבו במסרים ובגרוב שלהם. הראפר הפך מהמגיש למעדן. כך הפך הראפ לסגנון המוסיקלי הפופולארי כל כך, שאנו מכירים בתור היפ הופ.


הנה המעבר מהמקורות של הראפ אל המרכזיות שלו בהיפ הופ:

https://youtu.be/OvxaALJRB7g


הנה תולדות הראפ ושורשיו:

https://youtu.be/RVL_gHjVn5w


אחר כך ד"ר דרה יגלה את אמינם בקלטת אקראית באולפן מבולגן, יאזין לה והראפ יעוף לחלל:

https://youtu.be/wgztAU7p-WM?long=yes


והנה ניתוח של תבניות ראפ מעולות ומה הופך אותן לכל כך טובות:

https://youtu.be/QWveXdj6oZU?long=yes

המקצוע של הזמרים (Singers) הוא שירה. אלו אנשים שיודעים לשיר באופן שאנשים נהנים ממנו ולרוב מתפרנסים מזמרה.

זמרים שרים לפני קהל בהופעות, מקליטים שירים באולפן ההקלטות וחלקם מחברים ומלחינים את שיריהם ומכונים אז "זמר יוצר", או באנגלית "סינגר סונגרייטר".

את הזמרים אנו יכולים לראות בקליפים שמשודרים בטלוויזיה ובאינטרנט, או בהופעה חיה, מולנו על הבמה.

זמרים צעירים ולא מוכרים מנסים לא פעם "להתגלות" בתכניות ריאליטי בטלוויזיה. לא פעם זמרים מצוינים מפוספסים כך ומודחים, כי האיכות הקולית לא תמיד מספיקה.

זה קורה בזמן שזמרים אחרים, עם סיפור קורע לב או כריזמה שלא תמיד קשורה באיכות השירה שלהם דווקא, מתקדמים למעלה והופכים לכוכבים. זה שוק הבידור וזו המלאכה - גם של הזמרים.


הנה זמרת מצוינת בתכנית ריאליטי - היא לא ניצחה ומאוד חבל:

https://youtu.be/Bj7ccRTzdQI


זמרים שנפטרו לפני שנים וקולם שוחזר באמצעות בינה מלאכותית (עברית):

https://youtu.be/7ND1Pw6QD_0


קליפ של זמרת בעבודה (עברית):

http://youtu.be/7UAnc7lqJjM


וזמר ששר ומלווה את עצמו בפסנתר (עברית):

http://youtu.be/igH9ZecAYUI

באודיסיאה היוונית אהבו יצורים אגדיים שמחברים בין איברים של בעלי חיים שונים.

סירנות, למשל, הן בנות ים השוכנות בים. יש להן גוף של ציפור וראש של אשה. הן בעלות קול נעים ומראֶה של אשה, אבל קולותיהן הנפלאים משמשים אותן למטרה רעה, כיוון שמי שצולל בעקבות שירתן היפה של הסירנות, לא נשאר בחיים.

הסירנות נהגו לשבת על אי שהיה מוקף בסלעים ובצוקים גבוהים. הן ישבו על סלע והירבו לזמר בקולן המופלא שירים יפים להפליא.

אך שירת הסירנה הייתה קטלנית. מלחים ששטו בים ושמעו את שירת הפיתוי הזכה והמיוחדת שלהן, התפתו לא פעם לשוט לעבר הסירנות. הסלעים שעל החוף גרמו תמיד לספינות לטבוע במעמקי הים. המלחים היו טובעים עם הספינות ומי שהעדיפו לקפוץ מהן ולשחות אל החוף, מתו בדרכם אליו.

על שם הסירנות המיתולוגיות נקראים צופרי האזעקות "סירנות". ממש כמו הסירנות מהאיים שבמיתולוגיה, מסמנות הצפירות הללו בימינו סכנה.

אגב, לפי המיתוס היו 3 סירנות. אבל הומרוס סיפר באודיסאה, סיפור המסע של אודיסאוס הביתה, על שתיים בלבד.


הנה בקצרה סיפורן של הסירנות:

https://youtu.be/9zgBfW2UZrs?t=1m26s&end=2m14s


הסיפור של הסירנות והקשר לסירנות המודרניות, שמחוללות אזעקות במלחמה:

https://youtu.be/aUBNj60iH84


שיר שמנסה להציג את מה שהסירנות שרו לאודיסאוס:

https://youtu.be/LtiPgvTRrdk


הסירנות מהסרט של האחים כהן "אחי, איפה אתה?" שסיפורו מתבסס על האודיסיאה:



וטים באקלי שר את "שיר לסירנה" המפורסם שכתב ושזכה להרבה ביצועים יפים:

https://youtu.be/vMTEtDBHGY4

כוסות וספלים משמשים לשתייה, כבר מאות שנים. אבל בסוף העשור הראשון של שנות ה-2000 נוצר להם לרגע שימוש אחר. מוסיקלי. לזמן מה הם הפכו לאחד מכלי ההקשה הפופולריים בעולם הצעירים.

מה הסיפור אתם שואלים?

מעל 70 שנה המתין שיר הכוסות (Cup Song) כדי לזכות בפופולריות שלא תאומן. אחרי שהוקלט לראשונה בשנת 1937, על ידי להקה בשם ה"מיינרז מאונטנירז", הוא חזר לפתע בשנת 2009, כ-Cup Song שביצעה ה-Landshapes, להקה עצמאית בריטית שהשתמשה בליווי של כוסות.

אבל אז הופיע שיר הכוסות, הידוע גם כ-“When I’m Gone”, בסרט "Pitch Perfect". היה זה בקליפ שבו שרה ומקישה אותו השחקנית אנה קנדריק, כשבהדרגה מצטרפים אליה כל הסועדים במסעדה שבה היא עובדת. משם פרסו השיר והמקצב כנפיים ועם הכוסות הם הפכו להצלחה מסחררת כמעט בין לילה. השירה הקצבית הזו, מיותר להזכיר, הפכה לאחד הטרנדים הפופולריים אצל בני נוער בכל העולם.

אבל השיגעון לא התפשט בעולם סתם. בני נוער וצעירים בכל העולם עשו אותו באופן אקטיבי. התיאום והקואורדינציה שבביצוע גרמו לכולם להתמכר אליהם. מכל כיוון הועלו לרשת אינספור גרסאות כיסוי ברמות שונות של יצירתיות והציפו את הרשת, תוך שמיליונים צופים בהם ומעבירים הלאה. הנוער היה פשוט בשיגעון של שירה והקשה בכוסות וכולם עשו זאת, בכל פינה ובכל זמן, בכל צורה ועם כל כוס שבנמצא...

עד שהכול, כדרכו של כל טרנד, הסתיים. היה טוב ונשמע מצוין. יחי השירים הישנים שהתחדשו להם!


הנה הביצוע המקורי:

https://youtu.be/UmXSOPDe5-Y


הלמפשיידס:

https://youtu.be/DWCOYJg9ps4


של אנה קנדריק לשיר “When I’m Gone” שהתחיל את הכל - מהסרט:

https://youtu.be/cmSbXsFE3l8


קבוצה גדולה של "מפעילי כוסות":

https://youtu.be/DDfRPtDsedA


כיתה שלמה בצרפת:

https://youtu.be/kAHU4oGYC24


600 תלמידי בית ספר באירלנד החליט לשיר בשפה הגאלית והבריק:

https://youtu.be/Hz63M3v11nE


חבורת צעירים מדויקת ושרה יפה ומתוחכם עוד יותר:

https://youtu.be/6y1aOg_UO_A


ואז באו הריקודים:

https://youtu.be/Q4FYNF02yEM


הפרודיות עם האקדחים:

https://youtu.be/0QtM7X0xYN8


ועם הרעל:

https://youtu.be/rUlznF5We3U

לא רבים יודעים שהמוסיקה שלה אנו קוראים בדרך כלל "היפ הופ" היא בעצם שירת ראפ. ראפ (Rap) והפועל "ראפינג" שפירושו "לעשות ראפ", הם קריאה קצובה, מעין דקלום קצבי של מילים, שירה ללא מנגינה ובקצב ברור ומודגש.

אמנות הראפ ושירת הראפ קדמו לתרבות ההיפ-הופ בשנים רבות. הראפ מבוצע במהירות ובקצב מונוטוני, כשהתוכן שלו הוא לרוב של מוסיקת מחאה בועטת ולא מתפשרת במסרים, שלעיתים קרובות הם בוטים ואף קיצוניים וכוללים לא פעם קללות, גסויות והתרסה כנגד הממסד, האליטות והשלטון.

הסגנון נולד בארצות הברית וזוהה עם התרבות של שכונות העוני וכנופיות הפשע שם. לא מעט מהראפרים היו גאנגסטרים, חברים בכנופיות רחוב בשכונות, שמצאו בראפ דרך מחאה נוספת. רבים מהם היו מעורבים במעשי פשע, כולל כוכבים גדולים, כמו "סנופ דוג" שרצח, טופאק שעמד בראש כנופיית פשע ונרצח, הראפר "50 סנטס" שישב בכלא על סחר בסמים ורבים אחרים.

בשנות ה-90 זכו הפכו ההיפ הופ והראפ במיוחד להצלחה עולמית. לצד טופאק החלו להתפרסם ביגי, סנופ דוג, פיפטי סנט ו-NWA עם הגנגסטה ראפ המשובח שלהם שגם סיבך אותם לא מעט עם המשטרה, במיוחד עם הלהיט "F the police".

אז התפרסמו גם לא מעט ראפרים לבנים וכאלה שאינם אמריקאים. הביסטי בויז הייתה להקת היפ הופ מצליחה במיוחד. אמינם, ראפר לבן גם הוא, הפך לכוכב עולמי והיה לאחד הראפרים המשפיעים, בולטים ובוטים.

כמה מכל אלה בתגית "ראפרים".

במאה ה-21 הפך הראפ למיינסטרים החדש - מוסיקה מסחרית ומצליחה, כשרבים מהכוכבים החדשים הפסיקו למחות והחלו לשקוד על חשבונות בנק משמינים והולכים. שמות כמו קנדריק לאמאר, דרייק ו"דה וויקנד" מפוצצים את הכספות שלהם בסכומי עתק והפרודיוסר "דוקטור דרה", שצמח מהשכונות עם NWA והקים את חברת Beats שנמכרה במיליארדים ל-Apple - הוא בכלל הפך למיליארדר.


הנה סגנון הראפ של כנופיות הגנגסטרים בניו יורק והמחאה נגד ההתנשאות הלבנה:

https://youtu.be/WbFGdM3mryc


כך לימדו מה זה ראפ באירופה:

https://youtu.be/RPtcE49360U


מי שהפך את הראפ להצלחה עולמית וכונה "אלוהי הראפ" - הראפר אמינם:

https://youtu.be/gOMhN-hfMtY


הנה 27 סגנונות הראפ מודגמים על ידי ראפר מדהים:

https://youtu.be/izgsppAKtjE


כך עושים ראפ בעריכה חכמה מטקסטים של תכנית טלוויזיה עם מדענים:

https://youtu.be/Ws6HPTom2AY


לוג'יק, ראפר שפרש כדי לטפל בתינוק שנולד לו, משחרר שיר:

https://youtu.be/9u5w44l16eI


כך מייצרים היום ראפ באמצעות AI:

https://youtu.be/H-iTu0C3Bd8


ותכנית חינוכית על ראפ וראפרים (עברית):

https://youtu.be/3MkwVdsdy-k?long=yes

"חד פעמית!", "בלתי נתפסת!", "מעולם אחר!" - אם פעם ינסו לחקור למי חייבות מדונה וליידי גאגא את ההופעות המהממות שלהן, ודאי יגלו שההשפעה הניכרת עליהן ועל רבות אחרות היא הדוגמנית ואייקון הזמרה, בעלת המראה האנדרוגיני, גרייס ג'ונס (Grace Jones).

את ג'ונס ניתן להגדיר בפשטות כאם המייסדת של אמניות הזיקית באשר הן - אחת מהאייקונים הגדולים והמרתקים של תקופה שהייתה קיצונית וטווסית בכל מקרה - שנות ה-80.

היא זמרת, שחקנית, מי שהייתה דוגמנית-על, הפוסטר של מותגים כמו איב סן לורן וקנזו טקדה, מוזה של אמנים ומעצבים ואחת מאושיות התרבות המשפיעות והשערורייתיות של השנים ההן, הסוערות, המהודרות והמפונפנות ביותר.

אבל ההתחלה של גרייס ג'ונס הייתה כילדה בג'מייקה, שנולדה בשנת 1948 בתור בוורלי גרייס מנדוזה. הוריה של גרייס מנדוזה עבדו בארצות הברית ולכן גדלה עד גיל 13 אצל סביה. בת 13 היא עברה ביחד עם משפחתה למדינת ניו יורק.

היא למדה משחק אך ב-1966 היא חותמת כדוגמנית עם וילהלמינה מודלס, עוברת לפריז ב-1970 ומשם היא ממריאה די מהר, עם הופעה נועזת ומראה פורץ דרך. כמובן שהיא מתפרסמת כדוגמנית אבל די מהר מופיעה גם בסרטים ובמהלך שנות ה-70 פותחת גם בקריירת זמרה מצליחה.

גבוהה, רזה ועם לוק שכולל תספורות קצרות, מגולפות, וחליפות גבריות שהקנו לה את המראה האנדרוגיני הנודע שלה, בעשור הבא גרייס ג'ונס היא כבר אושיית האייטיז המרתקת ביותר בעולם. אמנית אמיצה, שהפכה לסמל של עמעום המגדריות וחציית גבולות מיניים. "אני נשית ואני גברית, לא אישה נורמלית!" - היא אמרה פעם בווידוי שלא הבהיר סופית אם זו היא והאישיות שלה, או רק התדמית הציבורית שבנתה, חלק מתג ההצלחה המתמשכת של מי שלא היה גבול שלא עברה.

איש לא נשאר אדיש למראה שלה. מאלה שסברו שהיא בעלת פרצוף חייזרי ומאיים מגלקסיה אחרת, ועד אלה שראו בה את בעלת היופי הכי מיוחד וקיצוני בתעשיית הפופ, כולם ידעו ששום דבר לא יהיה רגיל בשום צילום, קליפ או הופעה שלה אי-פעם. היא תמיד תפתיע בבגדים ביזריים שיפארו את גופה המפואר, החד-פעמי, שנראה שאין כמותו לאף כוכב בעולם כולו, ובחן הבלתי נתפס שלה, זה שמצוי בשמה "גרייס" ונראה כאילו הגיע מעולם אחר.

ואולי זה עולם של כל כך הרבה סמים שהיא צרכה, בשנים שבהן רק הם הצליחו לשמור אותה בשליטה, בתוך רכבת ההרים של הצלחה מסחררת. של הערצה מקהילות כל כך מגוונות, מאוהבי מוסיקת הדיסקו, שבה החלה את הקריירה שלה, דרך הקהילה הגאה, שהיא הייתה מהראשונים שנהנו להופיע בשבילה.

היא גם הצליחה בעולם הקולנוע, בו גילמה דמויות מרושעות ומסתוריות, כולל זו שג'יימס בונד מנסה לתפוס במשך סרט שלם ועד למוזה של מעצבי אופנה, צלמי דוגמניות, אמני פופ-ארט ובימאי וידאו קליפים.

זקנתה עשתה לה טוב ולצד זכייה למקום בצמרת הבילבורד ב-2016 היא המשיכה עם החן האופייני לה, מראה צעיר משנותיה, של אישה גדולה מהחיים ומי שלרגע לא מפסיקה להופיע.


הנה גרייס ג'ונס ב"ליבר טנגו" - להיטה הגדול הידוע כ-I've Seen That Face Before:

https://youtu.be/nIN3IE3DHqc


"עבד של הקצב" בהופעה מטורפת שלא מראה את פניה:

https://youtu.be/OXn4mUQIJzk


הקליפ של "Pull Up To The Bumper":

https://youtu.be/Tc1IphRx1pk


ראיון עם אגדה:

https://youtu.be/0GtmHKPfk3Y


"Demolition Man" מ-1981:

https://youtu.be/WwUsuf15P3A


"לא מושלמת, אבל מושלמת בשבילך":

https://youtu.be/EMypXV1YJfw


הקאבר המדהים ל"אהבה היא הסם":

https://youtu.be/CdJiIP3KQfo


הופעה חיה בשנים האחרונות:

https://youtu.be/YMCKj6LDZ2U


וסרט תיעודי על הקריירה שלה:

https://youtu.be/feApc7yWtBU?long=yes