דוכני רחוב (Street food) הם דוכנים ומזנונים המציעים אוכל זול, שנאכל בעמידה, תוך כדי הליכה, או בישיבה קצרה של מספר דקות.

לא פעם האוכל שנמכר בהם הוא אוכל מקומי וייחודי, אך כיום ניתן למצוא בכל העולם דוכני ומזנונים אוכל רחוב פופולרי, עם מאכלים שהפכו כבר בינלאומיים. כך נמכרים בכל העולם פיצה איטלקית, קרפ צרפתי, שווארמה טורקית וכדומה.

למטיילים מהווים הדוכנים הללו קודם כל פתרון זול לבילויים בחו"ל, לאכילה מהירה ולא מחייבת בימים של סיורים ורצון לראות ולגמוע מהחוויות בטיול בעולם.

אבל יש שם עוד משהו. בעולם שהפך כל כך גלובלי, עם מסעדות שגם המחירים וגם האוכל נוטים להיות כל כך יקרים ועשויים, רבים מוצאים את עצמם נהנים הכי הרבה מהפשוט והמנחם שבאוכל העממי.

בעולם כזה מציעים מאכלי הרחוב משהו אותנטי יותר, שמקרב למקומיים האמיתיים ומאפשר להתחבר אליהם קצת יותר ובאמת.

מאכלי הרחוב הם עממיים, איכותיים יותר כי הם פונים למקומיים ואת אלה קשה יותר למרוח. מרביתם מבוססים על מתכונים שאיש לא רושם ושחלקם הגדול עובר בירושה, דור אחרי דור.

הדוכנים האלה עוברים סוג של ברירה טבעית. כל דוכן שהכין אוכל לא טעים, לא איכותי ולא משביע רצון - פשוט ייסגר כי לא יהיו לו מספיק לקוחות מקומיים והם אלה שמאפשרים לך לשרוד בתקופה שאין תיירים.

רבים מהמאכלים הללו בעולם תוכלו לראות בתגית "מאכלי רחוב".


הנה הקסם של דוכני אוכל רחוב:

https://youtu.be/lZGnEC8y158


דוכן עוף עם אורז ונודלס עם מישלן בגרושים:

https://youtu.be/90IJanuV_0M


דוכן פאד תאי בבנגקוק תאילנד:

https://youtu.be/5YM56jWINsk


תירס בצד הדרך בהודו:

https://youtu.be/01jSw0GOerM


האם גם לארץ יגיע ה"פוד טראק" מאמריקה (עברית):

https://youtu.be/eIKov_XltIk


ולנו יש פלאפל - ללא ספק אוכל הרחוב הפופולרי במזרח התיכון (עברית):

https://youtu.be/zWpqusURdwI

התירס, שמקורו במרכז אמריקה, הוא הגידול הנפוץ ביותר בעולם, לפני החיטה והאורז. זהו ירק שמהווה מרכיב חשוב ומאוד משמעותי במזון העולמי.

התירס נפוץ כיום ברחבי העולם והוא נחשב לאחד ממאכלי הרחוב האהובים ביותר. כמעט בכל ארץ ניתן לקנות אותו כמאכל רחוב, כשהוא מבושל בסיר ומוגש עטוף בעלים שלו, כשהוא צלוי על הגריל או בתור גרגרים מפוררים בכוס.

עבור מיליונים רבים של אנשים תירס חם ברחוב הוא ממאכלי הרחוב הכי נפוצים, נגישים כספית ומנחמים.


הנה תירס מורתח במים ברחוב:

https://youtu.be/ahSWl7FHpfE


באפריקה על האש:

https://youtu.be/78B0QYbPXZ4


גרגרים בפקיסטן:

https://youtu.be/Ds2kkesFBuU


באלי על הגריל:

https://youtu.be/TW5Os_vkSyI


דוכן בהודו:

https://youtu.be/wlsa9qCqwY8


בארצות הברית עם חמאה:

https://youtu.be/QbuzGC18SPk


במקסיקו חריף:

https://youtu.be/aC-U0-bJNs8


בסלט אלטה מקסיקני:

https://youtu.be/VG5lJMwjlcU

קרפ צרפתי, בעברית "חביתית צרפתית", הוא מאכל פופולארי שהתפשט למקומות רבים בעולם. באופן מסוים הוא אפילו האבא של הפנקייק שהאמריקאים כל כך אוהבים, אבל למעשה יש חביתיות מקבילות כמעט לכל עם. הידועים הם הפלצ'ינטה ההונגרית, הפנקייק הבריטי והפְּפָאנקוכן של הגרמנים.

כך או כך, הצרפתים מתים על הקרפ והתור בדוכני ומסעדות הקרפרי (Crêperie), מלא תמיד בשוחרי הקרפים המתוקים והמלוחים הללו. מגוון הקרפים שניתן לקנות בבתי-הקרפ, הקרפרי של פריז הוא גדול ועשיר בטעמים ובסגנונות ההכנה.

הקרפ הצרפתי הוא מעין שכבת בצק דקה שמתבססת על תערובת של אחד מסוגי הקמח עם נוזל - חלב, מים, או אפילו בירה. אפשר לאכול את הקרפ בסגנון מלוח או מתוק, שאז יהיו התוספות ריבה, סוכר, שוקולד, קצפת, או סירופ מייפל וכדומה.

הקרפ הוא המאכל שנוהגים הצרפתים להכין כבר שנים רבות בשנדלאר, חג נוצרי שנחוג ב-2 לפברואר בכל שנה, לזכר היום שבו הובא ישו התינוק לראשונה על ידי מריה אמו, אל בית המקדש בירושלים.

כמו חגים נוצריים שונים גם לחג זה יש כנראה שורשים עתיקים יותר ומקובל שבימי קדם נהגו תמיד בתחילת פברואר, להתחיל את הזריעות הראשונות של החורף. הנוהג בצרפת היה כבר אז להכין מהקמח שנותר בבית קרפים, שהיו מעין סמל לשגשוג חקלאי וליבול חיטה משובח שקיוו לו בסוף החורף המתחיל.


כך מכינים קרפ צרפתי במטבח:

https://youtu.be/ABfDv9OJuCI


רוצים בעברית? - שגב משה מלמד (עברית):

https://youtu.be/q16hpR_mDw8


דוכן הקרפ הצרפתי בפאריס:

https://youtu.be/yRmm9Y6_x_g


קרפ צרפתי ביפאן:

https://youtu.be/xBZhj0qn2PI


והמופע האמיתי שנותן דווקא חוליו מספרד:

https://youtu.be/4VBY7CpDr1A

בניגוד לתחושתם של רבים, ישראל אינה מולדת הפלאפל. הפלאפל הומצא ככל הנראה על ידי הקופטים במצרים, בעת שנזקקו למנה עיקרית, במקום מנת הבשר שנמנעה מהם בחגים מסוימים, לפי אמונתם. זה קרה ככל הנראה בין המאות ה-3 ל-7 לספירה והקופטים השתמשו בפול מצרי להכנת הפלאפל שלהם.

ממצרים התפשט המאכל הטעים והפשוט להכנה למדינות אחרות במזרח התיכון, כמו ישראל של היום, סוריה ולבנון. במקומות אלה החלו להכינו מגרגרי חומוס דווקא.

אם יש תרומה ישראלית בנושא הפלאפל, ניתן לשער שבאה לידי ביטוי בהכנסת קציצות הפלאפל אל תוך הפיתה. זהו מנהג שהחל כפי הנראה בשנות ה-50 דווקא בישראל הקטנה, עת אנשים רבים נזקקו למזון מהיר וזול שניתן לקחת. כך שבאופן מסוים הפלאפל הוא בכל זאת גם אוכל ישראלי.


הנה הפלאפל הלאומי (עברית):

https://youtu.be/zWpqusURdwI


סרטון על מוכר הפלאפל (עברית):

https://youtu.be/vUC5sYIwRxo


בישראל הפלאפל הפך כמעט דת (עברית):

http://youtu.be/f31Fq2uTiFg?t=6s


כמה דברים שלא ידעתם על המאכל הלאומי של ישראל (עברית):

https://youtu.be/O5nwvhiCvfk


על הוויכוח לגבי מקורו של הפלאפל:

http://youtu.be/DEtGtEqCgTA


יש מי שמשלב פלאפל עם פיתה תימנית (עברית):

https://youtu.be/2EHcLMwDogc


איך מכינים פלאפל בבית? (עברית)

https://youtu.be/sgLibb93mps


בחיוך - הפלאפל הכי מקצועי בסביבה (עברית)

https://youtu.be/lo43jpDD7WE


ועוד אוכל רחוב ישראלי (עברית):

https://youtu.be/H59sVeCGMME?long=yes

הגלידה האמריקאית (Soft serve, creemee או soft ice cream) הייתה פעם המלכה. זו הייתה תקופה אחרת אבל את היתרון שלה על הגלידה הרגילה והמסיבית שבגושים אף אחד לא יוכל לקחת ממנה.

הסוד שלה הוא המרקם האוורירי והרך לעומת זה של הגלידה הפופולרית כיום.

האווריריות הזו לא נוצרה סתם. חוקרים אנגלים מצאו דרך להכפיל את נפח האוויר שניתן להחדיר לגלידה, מה שמשנה את טעמו ומרקמו של המוצר.

הפיתוח הזה איפשר ליצרני הגלידה האמריקאית להקטין את כמות חומרי הגלם בגלידה, להוזיל את הייצור ולאפשר מחירים זולים יותר אפילו לקונים. עד היום משתמשים בתהליך הזה מרבית יצרני הגלידה הגדולים.

למוכרי הגלידה האמריקאית זה גם אפשר להגיש את הגלידה מברזים במכונת הגלידה, היישר אל הגביע. זה יצר גם סוג של מינימליזם בטעמים ואפשרויות התוספת. מכך יצא שאת הגלידה האמריקאית הציעה המכונה בדרך כלל בשני טעמים, לרוב וניל ושוקולד ולעתים גלידה מעורבת בשניהם.

כך יצא שבמקומות כמו גלידה מונטנה איש לא תקע בשנים ההן כפיות זעירות במשך רבע שעה במיכלי עשרות טעמים, רק כדי לתת לטעום. עם עודף אפשרויות, צבעים וטעמים כה גדול כמו שיש בימינו אין מצד המוכר הרבה ברירות אלא לאפשר ללקוח לנסות ולטעום כרצונו, עד שיואיל להזמין את 2 או 3 הטעמים המדויקים שבהם חשקה נפשה.

מעבר לטעם הפשוט והנפלא והמרקם האוורירי שלה, הסוד כמעט תמיד היה בסירופ שהניחו מעליה. זה היה סירופ שוקולד או סירופ דובדבנים אדום ומתוק להפליא. במונטנה גם הציעו קצפת מתחתיו ובוטנים שבורים מעל.


הנה גלידה אמריקאית דור 2 (עברית):

https://youtu.be/-CaLMfPZ-A0


הגלידה האמריקאית הגבוהה:

https://youtu.be/XmdbhHYtGWU


כך נכין גלידה כזו בבית:

https://youtu.be/MMm_kkwkYQM


מתיחת גלידה אמריקאית מעולה:

https://youtu.be/tsGplFM6Ue4


עוד משהו ממשרד החיוך:

https://youtu.be/TiNRqTV2udg


וסרט תיעודי קצר של תולדות הגלידה:

https://youtu.be/1pIxcnLJLzs?long=yes

במדינות המזרח הרחוק אי-אפשר להימנע מדוכני הרחוב הרבים שבהם מוכרים את הנודלס (Noodles). זהו סוג של אטריות אורז שמקורם בסין. הנודלס הן רצועות בצק דקיקות שעשויות מקמח, ביצים ומים. הטבחים הסיניים נוהגים להכין אותו כשהוא מוקפץ במחשבת הווק העמוקה. דוכני הנודלס בסין הם פופולאריים מאד. גם במסעדות ובארוחות איכותיות הוא מוגש כשהוא מלווה מאכלים יקרים ונחשבים הרבה יותר.

אבל הנודלס הפשוט הוא גם טעים להפליא. הסינים נוהגים לשלב אותו עם ירקות, סוגי בשר שונים ועוד. הם גם מכינים מרק עם נודלס רחבים יותר.

מנולדס עשוי גם המאכל הלוהט של תאילנד - פאד תאי (Pad Thai). הוא נולד ממהגרים שהגיעו מדרום סין שהביאו את מסורת הכנת הנודלס לתאילנד. דוכני הרחוב הרבים מציעים בתאילנד את המנה התאילנדית המסורתית הזו. מכינים בהם איטריות אורז מטוגנות בשילוב עם ביצים, ירקות, צ'ילי, רוטב סויה ושבבי בוטנים מלמעלה.


הנודלס נולד בסין:

https://youtu.be/cBmhnmD47I8


כך מכינים נודלס בסין:

https://youtu.be/UEkbRb2vCNQ


נודלס הוא מאכל הרחוב הסיני:

https://youtu.be/7AhOlaNIlec


כך מכינים את הנודלס במסעדה:

https://youtu.be/PHoQN9vQwHE


הבן של הנודלס ועשוי מנודלס הוא הפאד תאי של תאילנד:

https://youtu.be/uLT6oCr2a38


תולדות הפאד-תאי שנולד מהנודלס:

https://youtu.be/I1ajv_Yt7Tg


ומישהי שמחליטה לבדוק כל מיני סוגי נודלס מוזרים יותר ופחות:

https://youtu.be/5H_oHVm3WC0

אמפנדה (Empanada), ברבים אמפנדס (Empanadas), הוא סוג של מאפה טעים ונפוץ בדרום אמריקה, שהארגנטינאים טוענים שמקורו בארצם. גם בצ'ילה, ונצואלה ומדינות שכנות ניתן למצוא אותו, כמעט בכל פינה.

האמפנדס הם מאפים ממולאים, סוג של כיסוני בצק עם שלל מילויים. מובן מאליו שבארגנטינה אוהבים הארגנטינאים "חולי הבשר" את האמפנדס כשהם ממולאים בבשר בקר. אלה נחשבים בה לטעימים ביותר. אבל יש גם מגוון של מילויים אחרים, כמו האמפנדס הממולאים בתרד, גבינה, תירס וטונה.


הנה איש האמפנדס בישראל (עברית):

https://youtu.be/6Y4asQOoGO4


הקיפול המפורסם:

https://youtu.be/rueFQHetB3Q


כך מכינים אמפנדס:

https://youtu.be/jLKXD51XK0A


מתכון צמחוני:

https://youtu.be/5D5GA9rJKlk


ואמפנדס בארגנטינה:

https://youtu.be/RkC0JhqaE2A

פעם היו מגישים אותם ברחוב בנייר עיתון, הילדים מתים עליהם והם מההברקות הקולינריות, אולי היחידות, של המטבח הבריטי. יש שיאמרו שזו מנת הדגל שלהם.

בכל מקרה, פיש אנד צ'יפס (Fish & Chips) הוא מאכל רחוב מטוגן וטעים להפליא. מכינים אותו מדג שנטבל בבלילה, טוגן בשמן עמוק והוא מוגש ביחד עם טוגנים, צ'יפס בשבילכם, או בצל כבוש. בבריטניה לא תמצאו פאב שמכבד את עצמו ולא יגיש למבקשים מנה פריכה של פיש נ צ'יפס, כמו שצריך..

במאכל הזה חיברו הבריטים את הצ'יפס שלמדו להכין מהצרפתים ומהבלגים בסביבות המאה ה-17, לחטיפי דג שבעבר הם הכינו אפויים אבל הבינו שכמו הצ'יפס, ניתן לטגן אותם, מה שנותן להם טעם טוב בהרבה. אגב, יש טענות שדווקא מהגרים יהודים הם אלו שהביאו את המאכל הזה לאנגליה, מספרד ופורטוגל.

הייתה כאן סגירת מעגל בחיבור שבין הדג לצ'יפס, כי היסטורית הצ'יפס שימש את האירופים כתחליף לדגים מטוגנים בתקופות החורף, כשלא ניתן היה לדוג בנהרות הקפואים.

כיום הפיש אנד צ'יפס הוא מאכל טייק אוויי פופולארי במקומות רבים בעולם והוא מזוהה עם המטבח הבריטי, מה שאומר שבכל מדינות הכתר הבריטי הוא נפוץ כמזון רחוב אהוד. ואכן, בתקופת האימפריה הבריטית הוא היה אחד מסמליה. להמחשה עד כמה - ההערכה היא שבשנת 1900 מכרו בבריטניה פיש אנד צ'יפס, לפחות 30 אלף מסעדות ודוכני רחוב!


הנה תולדות הפיש אנד צ'יפס:

https://youtu.be/aMuiUjDbZbo


כך עובד דוכן אנגלי של פיש נ' צ'יפס:

https://youtu.be/Qim5UfWOm6o


האהבה האדירה של האנגלים לפיש אנד צ'יפס:

https://youtu.be/8A2Sd9cWu1A?t=29s


מחקר טלוויזיוני של הפיש אנד צ'יפס:

https://youtu.be/GOXjtR4N524?long=yes


וסרט תיעודי על האהבה למאכל הזה בסקוטלנד:

https://youtu.be/3CJQph5gLeE?long=yes

המטיילים בהונגריה נתקלים בדוכני המכירה של מאפה שמרים עממי ומתוק בצורת גליל בשם קיורטוש (Kürtős Kalács). הקיורטוש הוא מאפה שמרים חלול בצורת גליל. האופים מפזרים עליו סוכר שאחרי שהוא נאפה על המנגל (כן!) יהפוך לקרמל. לא פעם מוסיפים לו תוספות כמו שקדים ואגוזים, שוקולד, קינמון ועוד.

גם בישראל מוכרים כיום בקונדיטוריות רבות את הקיורטוש הטעים, אם כי המחירים יקרים הרבה יותר מאשר בהונגריה, בה נחשב הקיורטוש למאכל רחוב זול ועממי.

מקור שמו הוא מהמילה "קורטוש" שפירושה בהונגרית ארובה. ואכן, הפירוש של שמו הוא "עוגת ארובה" (Chimney cake). זאת על שום צורת הגליל של המאפה המתוק הזה.

מקורו של המאפה הוא למרבה ההפתעה ברומניה דווקא. ככל הנראה ואם לומר את האמת, עד שנות האלפיים לא הכירו בהונגריה את המאפה הפופולארי הזה, שאיכשהו הפך בעיני רבים מאז למאפה הונגרי שורשי...


הנה הקיורטוש והכנתו בדוכני הרחוב:

http://youtu.be/dSGOWO2XHQI


כך מכינים אותו במאפיה:

http://youtu.be/aIAhj_e6leY


ודוכן קיורטוש בלונדון:

http://youtu.be/4vwQxf20Tqo

חַצַ'פוּרי (Khachapuri) הוא מאפה שמוצאו מגאורגיה ויש לו צורות שונות. המילה חאצ'פורי מורכבת משתי המילים הגאורגיות: "חאצ'וֹ", שהיא גבינה כחושה ו"פּוּרי" שמשמעותו לחם בגאורגית.

המאפה הגאורגי הזה מזכיר בטעמו בורקס, אך הוא עשוי בצורות ובמילויים שונים. לרוב הוא ממולא בצירופים שונים של גבינות ומגוון משתנה של עשבי תיבול.

נראה שאי אפשר לבקר בגיאורגיה ולא לאכול לפחות אחת מהגירסאות של המאפה החלומי הזה של החצ'אפורי.

יש סוגים שונים של חצ'אפורים. הכי מצולמים הם מן הסתם הטופ מודל של החצ'אפורי - החצ'פורי אצ'ארולי או אצ'אריאן חצ'פורי דמויי הסירה, שבהם משובצת ביצת עין במרכז. מקורו של האצ'ארולי החצ'פורי הוא בחבל אג'ארה (Adgara) שעל שפת הים השחור.

המדהים באצ'רוּלי הזה הוא שיש בו ארוחה שלמה. הוא עשוי מבצק שמרים ואפוי בתנור, צורתו כסירה וכמוה הוא פתוח מלמעלה, עם הגבינה החשופה לראווה, עליה ביצת עין והמון חמאה.


#סוגי חצ'פורי
בגאורגיה נהוגים 5 סוגי חצ'פורי:

אצ'אריאן חצ'פורי - דמויי הסירה, שבהם משובצת ביצת עין במרכז.

אימֶרוּלי חצ'פורי - הוא החצ'פורי העגול, סגור ושטוח. זהו מאפה ממולא בגבינה, אפוי או מטוגן. לרוב הוא מוגש כשהוא פרוס למשולשים, בחיתוך שמזכיר פיצה. נקרא גם חצ'פורי אימרולי.

מֶגרוּלי חצ'פורי - דומה לאימרולי, אך בתוספת גבינה מותכת מלמעלה או ביצה מלמעלה.

חצ'אפורי פנובאני - החצ'פורי המרובעים.

חצ'אפורי אצ'מה - החצ'פורי דמוי הלזניה.

ואגב, בארץ נוספו, עם עליית יהודי גאורגיה, סוגים נוספים שבהם עושים שימוש בסוגי הגבינה של ישראל ובבצקים מוכנים.


רוצים להכין לבד אג'אריאן חצ'פורי? (עברית)

https://youtu.be/A_bjnGH5sMY


כך מכינים את החצ'פורי אצ'אריאן:

https://youtu.be/VTJLSPDZRnE


מֶגרוּלי חצ'פורי:

https://youtu.be/jekG9aqbImo


ובואו נכין בקלות חצ'פיתה (עברית):

https://youtu.be/8TB-kDlAuGo

היא אחד מהמאכלים האהובים בעולם כולו. הפיצה (Pizza) נולדה באיטליה של ימי הביניים, אבל יש לה שורשים עתיקים הרבה יותר. היסטוריונים סבורים שכבר במאה ה-6 לפני הספירה השתמשו היוונים ואולי הפרסים במאפי בצק כבסיסים להגשה של מאכלים.

אפילו המילה "פיצה" באה מהמילה היוונית "פקטוס" (pektos), שפירושה מוצק.

מאז רווח המנהג ברחבי אגן הים התיכון ובמהלך השנים הוא הגיע עד התרבויות הערביות שבצפון אפריקה. כולם גילו את הטעם המצוין של בצק מרודד מקמח ועם השנים גם מבצק שמרים, שנאפה על גבי האבן החמה. בהמשך נולד הטאבון, תנור האפייה מאבן. הבצקים המרודדים החלו נאפים בעוד ועוד מקומות, כשבהם מגולגלים או מונחים מעליהם מאכלים שונים.

במאה ה-10 לספירה, כשכבשו המורים, מוסלמים מצפון אפריקה, חלקים מדרום איטליה, הם הביאו עימם את הפיתה. לא לחינם יש דמיון בין המילים פיתה ופיצה - המילה "פיצה" נולדה בנאפולי, העיר שבה הוקמה אז הפיצריה הראשונה בעולם.

האיטלקים ירשו אמנם מהאימפריה הרומית את המנהג להכין מאפים מרודדים, אבל המפגש עם הפיתה הערבית המלאה בכל-טוב הצית את הדמיון האיטלקי והם שכללו מאז את מאפה הפיצה, עד לדרגת אמנות.

ההבדל הוא שהאיטלקים לא מלאו את הפיתה במאכלים כמו הערבים, או גלגלו אותם בתוכה כמו הגירוס או הסופלקי היווני, אלא הניחו מעל הבצק את התוספות וכך אפו אותם ביחד.

רעיון נהדר. יום הולדת שמח! הפיצה נולדה!

הפיצות הראשונות החלו לכלול ירקות וגבינות מגוונים. על ה"פיצה ביאנקה", הפיצה הלבנה, בצק בלבד, החלו להניח את שני המרכיבים שיהפכו אותה לסנסציית שולחן כה פופולארית - רוטב שנעשה מהעגבניות, אותו ירק שהגיע לא מזמן מאמריקה, המכונה אז "העולם החדש". השני הוא גבינת המוצרלה, שהגיעה לאיטליה מהודו, שם היא הוכנה מחלב הבאפלו, התאו. כך נולדה בנאפולי פיצת ה"נאפוליטנה" - הפיצה הנפוצה בעולם.

ועדיין, הפיצה נחשבה אז למאכל עממי שהאצילים לא נהגו לאכול. השינוי הגיע במאה ה-18, כשמלכת נאפולי, מריה קרולינה, התאהבה בפיצה. היא החלה להגיש פיצות לאורחיה ובהדרגה החלו גם בני המעמד העליון באיטליה "להתמכר" לטעם של הפיצה הנאפוליטנית.

מאה אחר כך, לקראת סוף המאה ה-19, התענגו אומברטו הראשון ומשפחתו, מלכי איטליה הראשונים, על הפיצות שהכין לבני הארמון רפאל אספוזיטו, אופה הפיצות הגדול של התקופה. על הפיצה שהייתה חביבה במיוחד על מלכת איטליה, מרגריטה דה סבויה, נהג רפאל להניח עגבניות, גבינת מוצרלה ובזיליקום (ריחן). הוא קרא לפיצה "פיצה מרגריטה", על שמה של המלכה. כיאה לעידן הלאומיות, הפיצה הזו הייתה פיצה לאומית - עם הלבן של הגבינה, האדום של העגבנייה והירוק של הבזיליקום, היא "נצבעה" כולה בצבעי הדגל האיטלקי.

כשבסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, היגרו רבים מהאיטלקים לאמריקה, הפכה הפיצה למאכל פופולרי גם שם. מהגרים איטלקים החלו לפתוח פיצריות זולות ומשביעות והמאכל הפך למאכל רחוב אמריקאי מוביל.

בשנות ה-40 יתחילו להכין שם את הפיצות דמויות הפאי - פיצות עם בצק עבה. אמנם הטעם הנפלא והמאוזן של הפיצה האיטלקית הדקיקה נעדר מהן, אבל הפיצות עבות הבצק נמכרו היטב, היו משביעות מאד וזולות להפליא ומשום כך הן התאימו לתקופה. כיום חלק גדול מהפיצות שנמכרות ברחבי העולם הן פיצות אמריקניות בסגנון זה, במיוחד ברשתות הפיצה העולמיות שמשווקות אותן בהצלחה.


הנה תולדות הפיצה:

https://youtu.be/yzS4YQ45EyQ


מהמאה ה-18 הפכה הפיצה למאכל הנפוץ בעולם:

https://youtu.be/mxR3aGGBXt0


מפרקים את התפתחות הפיצה לפרטים:

https://youtu.be/PRn5iONxSQQ


סרטון אנימציה עם ההיסטוריה של הפיצה:

https://youtu.be/DtkG_Md6Ykk


השינויים שחלו בפיצה במהלך אלפי שנים:

https://youtu.be/XVX0tKmjQN8


והעיר האיטלקית נאפולי הטוענת כנראה בצדק לבכורה על הפיצה:

https://youtu.be/JZoruOm3_5w

בשנים האחרונות כבשה את הרשת נלה זיסר, דוגמנית ומלכת היופי של ניו זילנד. זיסר שמתנסה לעיני ממנויי ערוץ היוטיוב שלה באכילת מאכלים דוחים במיוחד או בכמויות בלתי נתפסות עד הגזמה, אכלה 10 עקרבים לעיני המצלמות ויצאה מזה בחיים.

במקום אחר בעולם, הצליח מג'דל מאלכי, צעיר סעודי עוטה כפיה, לשבור שיא גינס. הוא אכל לעיני המצלמה 22 עקרבים חיים בתוך 10 שניות!

אבל בארצות שונות במזרח הרחוק מהווה אכילת עקרבים מטוגנים עניין יומיומי ולא מסעיר במיוחד. בדוכני רחוב בכל פינה ניתן למצוא דוכנים של שרצים מטוגנים, שניתן לרכוש משופדים על מקל. בתאילנד ובסין למשל, מתענגים ההמונים שיוצאים לבלות ברחוב, על שיפודי עקרבים פריכים, מתובלים היטב ומטוגנים נכון.

מעדן מתוק, שתיירים רבים פגשו בשווקים של תאילנד, הוא עקרבים שחורים מצופים סוכר, שנמכרים כשהם משופדים כמו מרשמלו, על שיפודים מעץ.

אם זה נשמע לכם תמוה ומגעיל, כדאי לדעת שבעולם המערבי מקדמים כיום את אכילת השרצים הללו, כמו גם מיני חרקים רבים. הטענה שהוכחה במחקרי תזונה ובריאות, היא שהערכים התזונתיים של כל אלה הם גבוהים מאד. בנוסף, אכילתם לא תפגע בסביבה כמו אכילת בשר ותאזן את כמויות החרקים והשרצים בעולם.


כך אוכלים עקרבים בסין:

https://youtu.be/TTMJ0Ku2FO8


הכנת עקרבים ומקקים במזרח הרחוק:

https://youtu.be/jw8LcSGuC5s


קונים "ממתקי שרצים" בסין:

https://youtu.be/8yzO-1MJZSM


יש מי שאוכלים אותם חיים:

https://youtu.be/LdceFN7l3_g


וכך נראית מלכת היופי שאוכלת עקרבים במהירות שיא:

https://youtu.be/rLQDS4Ak45Y

שווארמה (Shawarma), או קבב דונר, היא מאכל בשרי שנוהגים לייצר מנתחי בשר כבש, הודו, עוף או בקר ואצל היוונים מבשר חזיר.

מקור השווארמה הוא מהמטבח הטורקי וזה של המזרח התיכון. השווארמה, בטורקית קבב דונר (döner kebab) וביוונית גירוס, זכו לפופולריות עצומה ברחבי העולם.


#המקור
כיום היא מנה טעימה ופופולרית בכל העולם, אבל במקור השווארמה היא טורקית ושם היא מכונה קבב דונר. כבר מאות שנים שבטורקיה היא אחד ממאכלי הרחוב האייקוניים והאהובים.

השווארמה הטורקית התפתחה משיטות מוקדמות בהן עשו שימוש במטבחי המזרח התיכון. מהם היא גם קיבלה את הטעמים המיוחדים ואת טכניקות ההכנה שלה.

מקור השם "שווארמה" הוא בשפה הטורקית, אבל בעצם זו הצורה הערבית של המילה "צ'ווירמה" (çevirme), שמשמעותה בטורקית סיבוב או להסתובב. כמובן שהשם מתייחס לשיטת הבישול המשמשת לבשר המסתובב. בטורקיה של ימינו, אגב, משתמשים במילה הזו עבור חיה שלמה המשופדת ומסתובבת מעל אש.


#בעולם
עם השנים היא הפכה למאכל רחוב פופולרי במדינות רבות, עם וריאציות והתאמות לטעמים המקומיים. כיום ניתן למצוא דוכני קבב דונר בערים רבות ברחבי העולם, מה שהופך אותו לאחד ממאכלי הרחוב הנגישים ביותר.

את הדונר המקביל לשווארמה מוצאים כיום במדינות רבות, כולל יוון שבה הוא נקרא "גירוס" (Γύρος). הגירוס היווני מורכב משבבים של בשר טלה או חזיר שנחתכים משיפוד בשר גדול ומוגשים עסיסיים במיוחד. כמו הסופלקי היווני, גם הגירוס מוגש על הפיתה הקלוייה היוונית, ביחד עם ירקות וצאזיקי או טחינה.

בשווארמיות בישראל משתמשים בלוחות גריל שמובערים בגז בישול או בבישול חשמלי, בניגוד למדפי הגחלים המסורתיים של פעם. לראש השווארמה התרגלו להוסיף כאן נתחי שומן טעימים אך משמינים במיוחד.

גם בגרמניה הפך קבב הדונר לחלק בלתי נפרד מתרבות המזון המהיר. במקומות רבים יצרו טבחים יצירתיים מנות פיוז'ן ועיבודים מקומיים שונים ומשונים עד מסעירים של המנה המוכרת הזו.

עם שילוב טעמים מענג וטכניקת בישול ייחודית שכבשה את ליבם וחיכם של אנשים ברחבי העולם, הדונר קבב הוכר רשמית ב-2017, על ידי אונסק"ו, כחלק מהמורשת התרבותית של גרמניה.


#ההכנה
את הבשר של השווארמה עורמים על המכשיר המסתובב בצורה אנכית והוא מתבשל באיטיות על ידי החום המוקרן מהפחמים הזוהרים או הלהבות.

זה מאפשר לשכבות החיצוניות שלו להתפרך בעוד החלק הפנימי נשאר רך ועסיסי. תוך כדי הבישול, פורסים את השכבה החיצונית דק והבשר המגולח דק יוצא טעים.

שילוב הטעמים והמרקמים של השווארמה או הדונר יוצר בדרך כלל ארוחה משביעה וטעימה. ההגשה של הדונר היא לרוב בפיתה או בלחם שטוח וחם המכונה לאוואש. הבשר פרוס דק ומוגש עם מגוון תוספות כגון ירקות טריים, חמוצים, עשבי תיבול ורטבים כמו טחינה או יוגורט שום.

כיום נוהגים לשווק גם שווארמה טבעונית, עשויה ממקורות שונים מהצומח - מטופו, פטריות וירקות ויש גם שווארמה עשויה סייטן.


הנה השווארמה בישראל וכמה שהיא פופולרית (עברית):

https://youtu.be/rYTHQL6MpJQ


השווארמה בטורקיה שנקראת דונר:

https://youtu.be/v8PjU66MUc8


הגירוס היווני שהיוונים טוענים שהוא הדרך לגן עדן:

https://youtu.be/OZZzgC8Jssk


להכין לבד בבית שווארמה ביתית (עברית):

https://youtu.be/HLmOHqCwC-0


ועוד אוכל רחוב תורכי (מתורגם):

https://youtu.be/h9gigs3hQP0?long=yes

מטרנטולות מטוגנות ועד עכבישים בטיגון עמוק, אכילת עכבישים במזרח הרחוק היא להיט לא קטן. בקמבודיה, למשל, קוקטייל עכבישים הוא להיט ענק. מדובר על כוס יין אורז מקומי, שבתוכה עכביש טרנטולה ענק, מעדן אהוב במיוחד שהדובדבן האמיתי בו הוא העכביש האכיל בכבודו ובעצמו.

אל תוך הקוקטייל הזה, הכולל משקה ופירות, מושלך לפני ההגשה טרנטולה ענקי וחי והמשקה מוגש לשותים. הקמבודים גורסים שאכילה של עכבישים כאלו היא טובה לפעילות הלב ולחשק.

אנשים ששתו את הקוקטייל הזה מעידים שהטרנטולה בסוף היא טעימה. מישהו שאכל את הרגליים שלו, העיד שהן היו מתוקות וקראנצ'יות...

תיירים מערביים מוצאים עניין בטיולי אוכל ובקמבודיה הם כבר מובלים בידי נהגי טוק-טוק מקומיים לאתרי הציד של הטרנטורלות. בסוף הסיורים הללו הם גם טועמים מהקוקטייל ומחווים את דעתם.

אז בין עכבישים מטוגנים לקוקטייל טרנטולות - יכול להיות שהם יודעים משהו שאנחנו לא?


כך אוכלים עכבישים:

https://youtu.be/7SAmjzWbg7c


בתאילנד ובקמבודיה אוכלים עכבישי טרנטולה בתאווה:

https://youtu.be/663y8_mYCTg


השף גורדון ראמזי שהחליט לטעום גם הוא:

https://youtu.be/9Z_UndhO2ME


וזוג שהחליט לטעום מהכל:

https://youtu.be/nvYXersXSdw

הוט-דוג או האט-דוג (Hot Dog) בעגה הניו-יורקית היא לא סתם נקניקיה בלחמנייה. מדובר במאכל הפופולארי ביותר ברחובות ניו יורק. לאן שלא תפנו בעיר הגדולה והמשופעת בכל טוב הזו, תוכלו לראות דוכן נקניקיות. הדוכנים האלה יציעו לכם בכל שעה ביום את הנקניקייה החמה בתוך לחמנייה טרייה, כשמעליה תקבלו תוספות מענגות כמו הקטשופ ההכרחי, החרדל הצהוב שמקנה קצת חריפות, בצל מטוגן שהניו יורקים חייבים מעל ההוט דוג שלהם, מיונז שאפשר בלעדיו אבל יש כאלה שרוצים רק איתו, מעט חמוצים ועוד.

הנקניקיות בלחמניה הן מהמאכלים האהובים ביותר של האמריקאים ולא רק בדוכני ההוט דוג שברחוב אוכלים אותן. גם נשיאים אמריקניים אהבו אותם ואף הגישו לאורחים רבי-מעלה. זכור במיוחד ההוט דוג שהוגש לדרישת הנשיא רוזוולט, טעם לחיכו של מלך אנגליה ג'ורג' החמישי, כשביקר בבית הלבן בשנת 1939.

אז אמנם הנקניקייה הזו, שהגיעה בכלל מפרנקפורט שבגרמניה, לא הפכה לסמל ההתפשטות של האמריקנה בעולם, כמו ההמבורגר האמריקאי, אבל עדיין מהווה ה"הוט דוג" את אחד מהמאכלים המבוקשים ביותר בארה"ב והוא מזון הרחוב האהוב והנגיש ביותר.


הנה דוכן הנקניקיות האופייני לעיר ניו יורק:

http://youtu.be/1FedB10W9es


כך מכינים את ההוט דוג הניו-יורקי:

http://youtu.be/6jQF0_tuGdU


אפשר לשדרג את ההוט דוג עוד יותר:

http://youtu.be/D0EAxdmzjzE


והפרנסה בדוכן הוט דוג לא קלה תמיד אבל נראה שנהנים בה:

http://youtu.be/hmW5HZ8XqmA

מבין הקינוחים בעולם, רבים תופסים את הוופל הבלגי (Belgian waffles) כאחד מקינוחי השחיתות האלה שהבלגים חוגגים. אבל האמת שבבלגיה איש אינו קורא לוופלים הללו בלגיים. הם קוראים לסוגי וסגנונות הכנת הוופלים שלהם בשמות ערים, כמו "ופל בריסל" ו"ופל לייז'".

כללית, ופל בלגי הוא ופל שעשוי מתערובת אפויה, של ריבועים גדולים ועמוקים שהותפחו על ידי סודה לשתייה. מעליו נוהגים להוסיף בעולם קצפת או גלידת וניל, פירות רכים, סירופ שוקולד, תותים וכדומה.

לראשונה נחשף העולם לוופל הבלגי בתערוכה העולמית של בריסל, בשנת 1958. האמריקאים שיהפכו אותו לכזה להיט, הכירו אותו ב-1962, ביריד שנערך בסיאטל. שם לראשונה הוגש ופל בלגי כקינוח, כשעליו כדורי גלידה ותותים.

הוופל הבלגי צבר פופולריות נוספת לאחר שהוצג ביריד העולמי בניו יורק בשנת 1964 בפארק פלאשינג מדוז. היזם שהביא אותו ליריד בניו-יורק, מהגר בשם ורמרש, הוא ששינה את שמו של הקינוח מ"וופל בריסל" ל"וופל בלגי". ורמרש מכר את הוופל ביריד בניו יורק עם קצפת ותותים, במחיר של דולר אחד והוא הפך להיט ענק. מניו יורק הוא התפשט לכל ארצות הברית ומשם למדינות רבות בעולם, בשמו החדש - "ופל בלגי".


כך מכינים ופל בלגי לארוחת בוקר:

https://youtu.be/aM3kVxSxF5s


עוד מתכון:

https://youtu.be/kkzv-r39MVU


טעמים של ופל בלגי:

https://youtu.be/U-E2UJx4o6M


ובתנור:

https://youtu.be/0g-h-HEQg-s

ג'ינג'ר (Ginger), זַנְגְּבִיל או זנגביל רפואי, הוא צמח תבלין רב-שנתי במשפחת הזנגביליים, שמקורו בדרום-מזרח אסיה. הוא מתנשא עד לגובה של מטר, גבעולו הזקוף גם נושא עלים דמויי אזמל מוארך וגם נעטף בניצני עלים חדשים.

הג'ינג'ר הוא תבלין חשוב במטבחים רבים בעולם. לתבשילים הוא נותן חריפות ולמאפים הוא נותן ארומה מיוחדת. הזנגביל משמש במגוון יישומים קולינריים, מאוכל מלוח ועד קינוחים מתוקים. הג'ינג'ר בכל מצב - טרי, טחון או מסוכר - מציע תוספת של טעם למתכונים ומנות רבות.

גם בתה ובבירה הג'ינג'ר מככב. בבתי הקפה ובמטבח הביתי הפך תה הג'ינג'ר לאחד המשקאות הפופולריים. קנה השורש של הג'ינג'ר משמש לתוספת במשקה חם. מעט פרוסות ג'ינג'ר טרי, המוטלים ביחד עם מקל קינמון וסוכר אל תוך מים רותחים הם חוויה נהדרת.

המבינים מקפידים לקנות את ג'ינג'ר כשהוא טרי מאוד, עם קליפה חלקה ומראה צעיר. מתבלים איתו מגוון רחב של מאכלים.

השם זנגביל בא ככל הנראה מהשפה ההודית העתיקה סנסקריט, בה פירוש המילה סינגאברה (śṛṅgavera) הוא "שורש קרניים". זאת על שום דמיונו של קנה השורש המסועף שלו לקרניים.


#במטבח היפני
שורש הג'ינג'ר הוא מהירקות השימושיים ביותר במטבח היפני. הג'ינג'ר הכבוש הוא אחד החמוצים הפופולריים והחשובים ביפן, המלווה כל ארוחת סושי.

באכילת הסושי משמש הג'ינג'ר הכבוש ליד רוטב סויה ורוטב וואסבי בצלוחיות קטנות. בנוסף לג'ינג'ר המוחמץ, שעבר כבישה, נוהגים להשתמש בו גם בשורש הטרי או במיץ שנסחט ממנו.

במקור אכלו את הג'ינג'ר ביפן בין מנות הסושי ולא עם המנות. הג'ינג'ר החמוץ מתוק נועד לנקות את החיך בין המנות השונות, לרענן ולהכין את הפה לטעם שונה - בין מנה למנה.


הנה הג'ינג'ר בגרסת התה:

https://youtu.be/Oj0jGMbKgBQ


הזנגביל במטבח (עברית):

https://youtu.be/TXjHB2na-MA


הג'ינג'ר בגינה:

https://youtu.be/E8W2u1LBxzU


תה ג'ינג'ר:

https://youtu.be/JoQ1B_h0xiU


בירה ג'ינג'ר בהכנה ביתית:

https://youtu.be/SsW1Icf7v6c


וכך תכינו ג'ינג'ר כבוש לסושי (עברית):

https://youtu.be/hVLvwiaK-Xw

מרק פו (PHO soup) ,עם פ' רפויה, F ולא P, הוא המרק הלאומי של וייטנאם. הוא הנוזל שבאמצעותו מאזנים בוויטנאם את הגוף בבוקר.

העניין של הפו, לפי הרעיון של היין והיאנג המקומי, הוא איזון של בוקר לגוף, אחרי שלא אכלנו ושתינו כל הלילה.

למעשה, הווייטנאמים נוהגים לשתות בבוקר לא קפה, אלא נוזל מזין וחם אחר - מרק פו. המרק הזה הוא ארוחה שלמה בקערה.

הפו הוא מרק בשר! - על הבוקר. מדובר במרק שמבוסס על אטריות אורז ובשר בקר או בשר עוף ומרק חם. כשהם אוכלים אותו, הוויטנאמים מוסיפים למרק תיבול כמו שום, לימון, חומץ ויניגר וצ'ילי חריף.

לתפיסתם של המקומיים המרק הזה מאזן את הגוף אחרי צום הלילה. האיזון מצוין בעיניהם, סוג של ארוחה מלאה ומושלמת בקערה אחת, שטוב לפתוח איתה את הבוקר.

הוויטנאמים, אגב, אוכלים את מרק הפו בעזרת מקלות אכילה (ראו בתגית "צ'ופסטיקס") ובלי לגעת בהם תוך כדי אכילה, עם הלשון או השיניים. את הנוזל של המרק הם לוגמים ישירות מהקערה.

בערים הגדולות של וייטנאם, אגב, מוכרים אותו כמאכל רחוב, שהקונים אוכלים, ישובים על גבי שרפרפים קטנים שהונחו על המדרכה.


כך אוכלים מרק פו וייטנאמי:

https://youtu.be/C92m3c7BczM


כך מכינים אותו:

https://youtu.be/9Sg21AHuO4A


הכנה שקטה:

https://youtu.be/3ArSvRALhHk


המרק פו מוכן:

https://youtu.be/kJxA0pk1q-Y

צ'וּרְצְ'חֵלָה (Churchkhela) הוא ממתק עממי, מסורתי שנאכל בגאורגיה כקינוח.

בממתק, שנראה כמו נקניק, אין כמובן בשר. הוא עשוי מאגוזים ומעיסה שמכינים ממיץ ענבים מבושלים, בצירוף קמח או קורנפלור, תלוי באזור.

באמצעות חוט ומחט, שוזרים בהכנה את האגוזים זה לזה בחוט. לאחר מכן טובלים אותם בעיסת דבש הענבים המבושלת.

לאחר מכן, נתלים ה"נקניקים המתוקים" לייבוש כמו כביסה. הצ'ורצ'חלות שנוצרו כך הולכות ודומות לנקניקיות צבעוניות, בהתאם לסוג המרכיבים. כשהם מתייבשים הם עומדים למכירה בדוכני רחוב ברחבי המדינה.

ממתק הצ'ורצ'חלה קיים כבר מאות שנים בגאורגיה. הוא נמכר בכל רחבי המדינה, כמו במדינות שכנות כטורקיה, רוסיה וארמניה, בה היא נקראת בכלל "סוג'וך".

השם צ'ורצ'חלה מגיע מהדמיון שלה לנקניקייה. מכאן בא גם השם, שבא מטורקית בכלל. משמעותו "נקניק אגוז" (Cevizli Sucuk).


הנה תיאור הצ'ורצ'חלה (עברית):

https://youtu.be/_AACVmOJRKI


דוכן צ'ורצ'חלה במגוון טעמים בגאורגיה:

https://youtu.be/2kMRW8pijwk


הכנה של הממתק בטורקיה:

https://youtu.be/_-l6LLWFDCA


ותהליך הכנת הצ'ורצחלות בגאורגיה:

https://youtu.be/hdKTMHa-vJ4?long=yes

הסופלקי, והמדייקים יאמרו סובלקי (souvlaki), הוא מאכל שיפודים המוגש בפיתה ונחשב המזון המהיר של יוון. ביחד עם אחיו הגירוס (), שהוא המקבילה היוונית לשווארמה, הסופלקי הוא אוכל הרחוב היווני הפופולרי ביותר והבחירה הטבעית עבור יוונים ותיירים כאחד.

הסופלאקי היווני, ברבים "סופלאקיה", מורכב מחתיכות קטנות של בשר, בדרך כלל חזיר, אך לעתים בשר עוף או כבש. את הבשר משרים בדרך כלל במרינדה של שמן זית, שום ועשבי תיבול, מה שנותן לו טעם ורוך טעימים. הבשר משופד ונצלה על האש, במנגל עמוס גחלים לוהטות, מה שנקנה לו טעם מעושן וחרוך.

הבשר בסופלקי מוכנס בדרך כלל לפיתה העוטפת בקלות את הבשר והתוספות, ביחד עם עגבניות טריות או רוטב שלהן, בצל וצזיקי, שהוא יוגורט קרמי וחריף, עם חתיכות מלפפון, שום ושמיר.

כמאכל רחוב פופולרי מאוד ביוון הסופלקי נאכל בדרך כלל כארוחת צהריים מהירה ונוחה או כנשנוש, ברגע של רעב ותוך כדי תנועה. במסעדות יווניות נוהגים להגיש אותו לעתים, בתור מנה עיקרית לצד סלט ותפוחי אדמה צלויים.


הנה הסופלקי היווני:

https://youtu.be/I3kGlI5l6zg


הגירוס המבוסס על שווארמה:

https://youtu.be/edB-vqQakzs


וכך מכינים סופלאקי לבד:

https://youtu.be/oMoYxUMJG4c

צלחת הטאלי (Thali) ההודית היא חוויה קולינרית ותרבותית מדהימה. ייחודית למדינת הענק הזו, הטאלי מציעה דרך נפלאה לחוות בארוחה אחת, על צלחת מחולקת, את העושר האדיר של המטבח ההודי.

כל רכיב בטאלי נבחר בקפידה, במטרה ליצור ארוחה מאוזנת ומזינה, המשקפת את הפילוסופיה ההודית של הרמוניה תזונתית וערך תזונתי מעולה.

כשמדברים על טאלי מדברים על ארוחה שלמה. על צלחת מחולקת אחת היא כוללת מגוון מרשים של טעמים וטקסטורות. כל אלה מוגשים היום על מגש עגול וגדול, בדרך כלל עשוי מתכת.

ההודים העניים נהגו ועד היום מגישים אותו על עלה גדול ואוכלים אותו ביד. האכילה בידיים, לרוב ביד ימין, היא חלק מהחוויה האותנטית של הודו.

הטאלי מציגה בדרך כלל אורז, במרכז הצלחת, כשהוא מוקף מסביב במבחר תבשילים קטנים המייצגים את כל מגוון הטעמים של האוכל ההודי הנהדר - מתוק, חמוץ, מלוח, מר וכמובן - חריף.

בדרך כלל נכללים בטאלי תבשיל ירקות שנקרא "סאבג'י", מגוון סוגי קארי, תבשיל עדשים שנקרא אצלם "דאל", צ'אטני, יוגורט "קֶארד" או ראיטה לוויסות החריפות וצ'פאטי (פיתה דקיקה שנאפית מעל האש, או נאן שהם מיני לחם הודי.

מרקם מעניין מוסיף לארוחת הטאלי הפפאד, שהוא מעין קרקר מקומי פריך וקראנצ'י.

גורם מעניין מאוד בטאלי הוא המקומיות שלה. מדובר במגוון שמשתנה לפי האזור. המבנה הבסיסי שלה תמיד דומה, אך התכולה משתנה בהודו מאזור לאזור. בהשוואה בין צלחות טאלי באזורי הודו השונים, ניכרים הטעמים והמסורות הייחודיים של כל אזור ומקום.

בסוף, הטאלי היא לא רק ארוחה, אלא ייצוג נפלא של המגוון והעושר שבתרבות ההודית. אין כמעט פועל בתת-היבשת ההודית שארוחת טאלי אינה הארוחה היומית שלו.

זו ארוחה עם אמירה תרבותית עממית, שמדגישה את חשיבות האיזון בחיים ואת האהבה העמוקה לאוכל טוב ורב צדדים וטעמים.


הנה הסבר על הטאלי של הודו (עברית):

https://youtu.be/K-GuoPd2OP0


הטאלי זה אוכל רחוב מוביל בהודו:

https://youtu.be/ZK7rF23rW-U


כך אוכלים אותו:

https://youtu.be/RXp1ndWek_M


מנת ענק של טאלי:

https://youtu.be/kASNJiWuvDY?long=yes


ופרק טלוויזיה על אוכל רחוב במומבאי שבהודו (מתורגם):

https://youtu.be/GDpGxEeJdvo?long=yes