» «
תרבות הנגד
מהי תרבות הנגד ולמה מתפתחות תרבויות נגד?



תרבות הנגד (Counterculture) היא קבוצת אופוזיציה לתרבות השלטת. זהו מונח סוציולוגי שמתאר קבוצות חתרניות המחזיקות בערכים מנוגדים לערכים המקובלים בחברה.

תרבויות נגד שונות זוהו במהלך ההיסטוריה, ביניהן בקבוצות כמו ההיפים וילדי הפרחים בשנות ה-60 וה-70, תרבות הפאנק (Punk) של שנות ה-80, נערי הסווינג בגרמניה הנאצית ותרבות ההבי מטאל של השנים האחרונות ועוד.

ההיפים של שנות ה-60 למשל, דגלו ביציאה מוייטנאם, זכויות האדם, שוויון חברתי, התרת שימוש בסמים קלים וכדומה. הם גם פסלו את השיטה החומרנית של התרבות השלטת באמריקה וראו בה פגם חברתי. הדובר המוסיקלי שלהם, שהתנגד להיקרא כך, היה הזמר בוב דילן. עד היום הוא נוהג כתרבות נגד לאליטה, כפי שבא לידי ביטוי בבוז וההשפלה שהוא נוקט כלפי ועדת פרס הנובל, שהחליטה להעניק לו את הפרס החשוב.


הנה סרטון שקורא ל"שינוי מערכת ההפעלה" של העולם והחברה האנושית:

https://youtu.be/IC7aObYkPd4


ההיפים וילדים הפרחים של שנות ה-60 - תרבות הנגד הכי מפורסמת במאה האחרונה (עברית):

https://youtu.be/blO7AYCKJQ0?t=3m11s&end=5m40s


ההופעה החיצונית של תרבות הנגד לאורך השנים:

https://youtu.be/QnEcLFRus6w


"קולו של הדור" בוב דילן:

https://youtu.be/-s3r_zphxvE?t=22s


והקשר בין תרבות הנגד וההיפים של הסיקסטיז ובין מהפכת המידע, במחשב האישי והאינטרנט שיבואו מהם (עברית):

https://youtu.be/qhVJOdNsLjU
דור ה-Y
מיהו דור ה-Y או הדור האבוד?



מכירים את אלו שיודעים לדבר רק דרך מסכים, סמארטפונים ואימוג'י?

דור ה-Y (באנגלית Generation Y), ה"מילניאלס" או "דור המילניום", הם כינויים בעולם המערבי לדור שנולד לאחר דור ה-X. לרוב מונים בדור זה את מי שנולדו במהלך שנות ה-80 ועד אמצע שנות ה-90.

דור זה מזוהה בדרך כלל בצעירים שנפלטים מהלימודים ויוצאים לעולם שאין בו עבודה מספקת והשכר בו נמוך. הוא גם מאופיין בביטחון תעסוקתי נמוך מאד ופיטורים תכופים יחסית. את דור ה-Y מכנים לא פעם "הדור האבוד" וגם "הדור המיותר". יש גם מי שמכנים אותם "בייבי-לוזרס". לא פעם מאפיינים אותם כדור שמתעסק מדי בעצמו, עד כדי נרקיסיזם.

בהכללה נהוג לומר עליהם שהם נולדו וגדלו לפיתוח הטכנולוגי המואץ של עולם המחשבים, האינטרנט והסלולאר ושלבני דור ה-Y, במיוחד במערב, יש נגישות לכלים ואמצעי תקשורת מתקדמים. אבל מיומנותם הטכנולוגית, שליטתם המצוינת במחשב ובאינטרנט והיכולת והמוטיבציה שלהם ללמוד ולהתקדם, כל אלו לא העניקו להם את הפלפל והיוזמה שהיו לדורות שקדמו להם.

מאד באופנה היום ולא בצדק להציג ולהאשים דור ה-Y בנרקסיזם ובטלנות, שכן גם אם הטכנולוגיה תרמה מצד אחד לתופעות כאלה אצלם, מנגד פגש אותם המשבר הכלכלי של 2008 בדיוק כשהגיעו לשוק העבודה החלש ונתקלו בקשיים לא פשוטים למצוא עבודה או תנאי קיום, כמו של הוריהם לפחות. מחקרים מראים שהמילניאלס רוצים גמישות ומוביליות, משמע שהם לא נצמדים יותר מדי - לא למקום מגורים, לא לעבודה, למוצרים, מותגים או אפילו לאנשים, כמו בן הזוג או חברים.

הם בעצם ילדיהם של הבייביבומרס, דור הילדים שנולדו אחרי מלחמת העולם השנייה ונהנו מהגאות הכלכלית של העולם המתחדש והכלכלה הפורחת. אבל לעומתם, בני דור ה־Y לא הצליחו ליישם את הרעיון שכל כך הצליח פעם, לעבוד קשה ולזכות באותן הזדמנויות שהשוק יאפשר להם ושהיו בשפע להוריהם. הם מוכנים ללמוד ולהשקיע, אבל לשוק לא היה בשבילם את ההיצע שניתן להוריהם ושהיה אמור להיות זמין גם בשבילם.

גם התייחסותם של בני דור ה-Y לבעלות היא שונה מדורות קודמים. בבחירה בין רכוש לחוויה הם יעדיפו את החוויה. מטלפון נייד ועד לבני זוג, הם פחות בעניין של רכישת מוצרים, כי תחושתם שהכול משתנה ומתחדש כל הזמן.


כמה עובדות על דור ה-Y (עברית):

https://youtu.be/sJRFvkrBdRw


ניתוח ההתמכרות שיצרו הטלפונים אצלם (עברית):

https://youtu.be/O2ynFR3GfGE


סוציולוג מספר על הדור הציני הזה (עברית):

https://youtu.be/HILtxxEAK50


באנגלית על דור ה־Y:

http://youtu.be/CT8IYKMgadQ


תרבות המילניאלס במבט בוחן:

https://youtu.be/rgbTUttdyNU


דיון על ועם בני הדור הזה:

http://youtu.be/T9jT898xknY


שיר על דור הוואי וואי (עברית):

https://youtu.be/JK6p6X6tmGg


וסרט תיעודי קצר על המילניאלס:

http://youtu.be/GnzzwpWV1Fw?long=yes
משבר האדם המודרני
מהו משבר האדם המודרני?



זה היה עוד בשנת 1938, הרבה לפני האורבניזציה המטורפת, האינטרנט, הכפר הגלובלי, הטלפון הסלולרי והרשתות החברתיות. כבר אז טבע החוקר והפילוסוף היהודי (ובסוף חייו גם ישראלי) מרטין בּוּבֶּר, בסדרת הרצאות שלו, את המושג “משבר האדם המודרני”.

אותו "משבר האדם המודרני" (The modern human crisis), אליו כיוון בובר, נבע מהגילוי שכבר בתקופתו הלכה ונוצרה בעיה חמורה, או לפחות כזו שבעולם המתקדם של אז, נראתה חמורה.

הבעיה שהוא אבחן, במידה רבה של ראיית הנולד, תוארה אז על ידו כמשבר שמתהווה במין האנושי כולו.

ומה המשבר הזה? - אל מול העולם הטכנולוגי, התפתחות מוסדות המדינה המודרנית והמערכות הכלכליות הגדולות, הצביע בובר על מה שנראה כבר אז כהתפוררות של צורות החיים והחברה המסורתיות דוגמת השבט, החמולה ובמידה רבה גם של מוסד המשפחה.

היעלמות המסגרות החברתיות העתיקות כמו השבט והחמולה והיחלשותו הניכרת של מוסד המשפחה בעידן המודרני, הולכים ושומטים את הקרקע היציבה שמתחת לרגלי האדם הפרטי. פעם המסגרות הללו היו אלה שתמכו, חיזקו וסיפקו צרכים חברתיים ראשוניים.

אז הן היוו נקודות של יציבות בחיי האדם. אבל בשלהי שנות ה-30 של המאה הקודמת ראה בובר בבהירות את היעלמותן של חלק מהמסגרות הנכחדות הללו ובחולשתן של אחרות.

כאז גם היום, לאחר שהלכו, השאירו החמולה והשבט אחריהם ואקום של ממש ואותנו הן משאירות לבד. בחברות רבות המשפחה נחלשה גם היא וכשאדם לא מתגורר בקרבתה וחי ללא חיים מסורתיים ומשפחתייים, הוא נותר רק עם עצמו.

רבים מסתדרים עם זה, בונים להם מסגרות חליפיות, אפילו מקוונות, או אפילו מתרגלים לחיים לבד, אבל לאחרים זה גורם למצוקה קשה, ל"ניכור חברתי" ו"בדידות קוסמית". מדכאונות והפרעות נפשיות ועד התאבדויות ומחלות נפש, דומה שהגדלת תוחלת החיים בעידן המודרני מגדילה אף את הקושי להתמודד עם הבדידות והמחסור של מסגרת והשתתפות עוטפת ליחיד.

אז נראה שטענתו העתיקה של בובר על "משבר האדם המודרני" והשיא הקשה וחסר התקדים של המצוקה שהוא ראה בתקופתו, היו אז סוג של כתובת על הקיר, שבדיעבד נראית כמו שבריר של המשבר הנוכחי, אם תרצו "המשבר הפוסט מודרני", בעיה מחרידה ואימתנית, שהיום מתממשת במלוא עוצמתה.



הנה סיפורו של הפילוסוף מרטין בובר:

https://youtu.be/e8C1liIDIM0


כך נראית פגישה בשנות ה-60, בין אדם מודרני לאדם פרימיטיבי מהג'ונגלים:

https://youtu.be/_JXcWwHxCBE


הדרך שבא מציג צ'ארלי צ'פלין את אחד מצדדיו של המשבר הזה:

https://youtu.be/DfGs2Y5WJ14


גם החקלאות תצטרך להשתנות (מתורגם):

https://youtu.be/xFqecEtdGZ0


הטכנולוגיה המתקדמת כל כך מנערת את החברה עם שינויים עצומים בכל תחום (עברית):

https://youtu.be/0ZoEh-x3LvM?long=yes


והבדידות, הו הבדידות (מתורגם):

https://youtu.be/n3Xv_g3g-mA?long=yes
בייבי בומרס
מהו דור הבייבי בומרס?



דור הבייבי בום, או ה"בייבי בומרס" (Baby boomers), הם כינויים שניתנו לדור שנולד במדינות המערב, בתקופת ה"בייבי בום" שלאחר מלחמת העולם השנייה. על דור הבייבי בום נמנים מי שנולדו מה-1 בינואר 1946 ועד ל-31 בדצמבר 1964. הם קיבלו מהוריהם את כל מה שלא זכו לקבל ילדיהם, בני דור ה-Y שגדלו בתקופת המשבר הכלכלי של שנות האלפיים.

"בייבי בום" הוא כינוי ללידות המרובות של המוני תינוקות, שנולדו לאחר ההרג של המלחמה הקטלנית בהיסטוריה האנושית. הכמות העצומה של בני הדור הזה יצרה עליה גדולה מאד באחוז הצעירים באוכלוסייה. בצד הדור הצעיר והגדול הזה נוצרה בשנות ה-50 ובשנות ה-60 כלכלת שפע וצריכה, שלא היה לה תקדים. מכיוון שהם גדלו בתקופה של פריחה כלכלית כזו, יש המכנים את הדור הזה "דור המגיע-לי!"

בניגוד להוריהם, בני הדור שקדם למלחמת העולם השנייה, בני דור הבייבי-בום באמריקה ובאירופה גדלו עם הטלוויזיה וסדרות הטלוויזיה המשפיעות שלה, כגורם משמעותי בחייהם ובתרבות שלהם. הם היו דור שחווה את המרוץ לחלל, את פריצת הטרנזיסטור ומבול מוצרי הצריכה האלקטרוניים שהתבססו עליו, את המחשב האישי והשפעתו על האנושות, כמו גם את האינטרנט והמכשירים הסלולאריים. הם התנסו ראשונים במתירנות, בהפיכתו של סגנון הרוקנרול למוסיקה של הצעירים וגילו את הביטלס, הסטונז, את הדיסקו והפופ שהשתלטו על המדיה. ברקע הם חוו את המלחמה הקרה והמלחמות שנבעו ממנה, כמלחמת וייטנאם והמתנגדות לה. הם היו מ"ילדי הפרחים" של שנות ה-60, או לפחות קינאו בהם וחשו הזדהות עימם ועם מהומות הסטונדטים בפאריס ב-1968.

כיום יוצאים ילידי דור הבייבי בום במדינות רבות במערב לגמלאות. האחוז הגדול של הקשישים והגמלאים שהבייבי בומרס הביאו עימם, יוצר מחסור כלכלי ובעיות לא קטנות למדינות הללו, שצריכות עתה לפרנס יותר גמלאים מאי-פעם בעבר.

המונח "דור הבייבי בום" מקובל בתרבות הפופולרית ובמדעי החברה, בתחומים כמו סוציולוגיה, כלכלה ודמוגרפיה. גם בתחום השיווק מרבים להשתמש בו בהקשר לקהלי יעד לשיווק מוצרי צריכה שונים.


הנה דור הבייבי בומרס:

http://youtu.be/Kh5qYS4kynY


מצגת וידאו על דור הבייבי בום:

http://youtu.be/-5IJexTaLfg


הם בקושי מצליחים לראות דרך ארצות הברית של היום את ארצות הברית של פעם:

http://youtu.be/QhlWKif3Qwg


והיום ה"בייבי-בומרס" כבר בפנסיה:

http://youtu.be/E_NtrcCYK5w

סוציולוגיה

דור ה-X
מיהם בני דור ה-X?



דור האיקס ודור ה-X  (באנגלית Generation X) הם כינויים שניתנו בתרבות הפופולרית ובמדעי החברה לדור שנולד בעולם המערבי בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20. דור האיקס נולד אחרי דור הבייבי בום, הוא דור הילדים של אחרי מלחמת העולם השנייה. הדור הבא אחריו הוא דור ה-Y, שמורכב מילידי שנות ה-80 וה-90.

חוקרים מאפיינים את הדור הזה בנטייה לבעוט במוסכמות החברה, למרוד בסמכות, הדור הזה לא רוצה לשנות את העולם או לחולל בו תמורות כלשהן. דור האיקס לא נצמד למקום עבודה אחד ואף לא למקצוע אחד. בני דור האיקס מחליפים מקום עבודה בקלות גדולה משל הדורות הקודמים ולא נצמדו למקום עבודה אחד לכל חייהם. גם החלפת מקצוע אינה נדירה בחייהם ורבים עשו שינוי מקצועי משמעותי בחייהם.

הדור הזה גדל ושהה בבית יותר מהדור הקודם, הוא הדור הראשון שהרבה לצפות בטלוויזיה, להיחשף לפרסומות רבות ולמעשי אלימות באמצעי התקשורת. בני הדור עלולים להיות ציניים ואף פסימיים לעתים קרובות.

החשיפה הרבה לאמצעי התקשורת ולמסרים השיווקים שהוצגו לו הם בין הדברים שגרמו לו למרוד בסמכות יותר מהדור שלפניו ולהיות פתוח יותר לתרבויות אחרות מזו של המערב.

הכינוי דור ה-X נולד מספר שעסק בו בשם "דור האיקס" מאת דאגלס קופלנד.


הנה סיפורו של דור ה־X בעברית:

https://youtu.be/ORTDIEELJvI


דור ה־X מול דור ה-Y:

https://youtu.be/MybFlN0Vn3s


בהשוואה לדורות האחרים:

http://youtu.be/4_JHGT7TSS4


וזה?

http://youtu.be/BYaqh--Uhx0


מאפיינים:

http://youtu.be/wCE34HfNh1A


וראיון ארוך על דור האיקס:

https://youtu.be/nvyHWbuq59Y?long=yes
אפקט מתי
מהו "אפקט מתי" בחברה האנושית?



"אפקט מתי" הוא אפקט חברתי או אבחנה שמדברים על כך שלמי שכבר יש, יהיו הרבה יותר סיכויים לקבל עוד ולצבור עוד יותר.

העניין הוא בכך שיש יתרון בחברה למי שכבר יש לו. יהיו מי שיאמרו שהאפקט מחזק את התחושה בחברה האנושית ש"כסף הולך לכסף", כלומר שהעשירים נעשים כל הזמן עשירים יותר והעניים הולכים ועניים. במילים אחרות - המנצח זוכה בכל.

האפקט הוא אחד הגורמים לגידול העצום באי-השוויון בחברה, כולל בחברה הישראלית כיום. צעירים יכולים לראות אותו היום מתממש בתופעת ה"משפיענים", או אישיות הרשת, שככל שהם יותר מצליחים, עם יותר עוקבים או לייקים, הם זוכים להצעות כספיות נדיבות, קמפיינים שמעשירים אותם והנחות מפליגות על מוצרי יוקרה.

את השם "אפקט מתי" טבע הסוציולוג רוברט מורטון בשנת 68. מקורו הוא בפסוק מהברית החדשה, שגורס ש"מי שיש לו נתון יינתן לו ויעדיף ומי שאין לו, גם את אשר יש לו יוקח ממנו".


הנה סרטון שמסביר את "אפקט מתי":

http://youtu.be/NrDmPCL_A0w
ביטלמניה
מה הייתה הביטלמניה?



יותר מכל אמן או להקה אחרת לפניה חוותה להקת הביטלס הערצת המונים. ארבעת הצעירים מליברפול לא התכוננו להערצה כה גדולה, מכיוון שזו הייתה הפעם הראשונה שהתופעה הסוציולוגית הזו התרחשה בצורה שכזו. לא היה אמן עד אליהם, שחווה הערצה כה מהממת, משתקת ובהמשך מציקה.

קראו לשיגעון הביטלס שנוצר סביב הלהקה "ביטלמניה". מומחים ידעו לומר שמדובר ב"פסיכוזת המונים". מעריצים מוטרפים, במיוחד נערות בגיל העשרה, שלא מפסיקים לצרוח בעת שחברי הלהקה נגלים לפניהם. הופעות הלהקה התאפיינו אז בצרחות מחרישות אוזניים, שנמשכו לאורך כל ההופעה.
בנים חיקו את התסרוקות של חברי הלהקה ולבשו חליפות צמודות כמו אלה שאיתם הופיעו בצילומים ובהופעות. בנות התגודדו בנמלי התעופה ובבתי מלון שאליהם הגיעו וצרחו כשראו אותם.

זה החל באוקטובר 1963, לאחר שהלהקה הופיעה בשידור חי בטלוויזיה. למחרת דיווחו כל עיתוני בריטניה והחלו לסקר כל פרט על הלהקה הצעירה. כותרות ענק בעיתונים ותמונות שער של חברי הלהקה הפכו לעניין יומיומי, שבאופן מסוים התעלה על כל עניין אחר בממלכה. הפסטיבל התקשורתי התמים יצר גלים של עניין וקופות הכרטיסים לא עמדו בלחץ מעריצים שהמתינו לידן במשך יממות ארוכות, כדי לקנות כרטיס להופעות של הביטלס. בנובמבר 1963 הכריז העיתון הבריטי "הדיילי מירור" על תופעת ה"ביטלמניה" והשימוש במונח הפך לשגרתי.

כשיצאו לסיבוב ההופעות המפורסם באמריקה, התפשטה הביטלמניה אל ארצות הברית ולעולם כולו. בסרט של הביטלס עצמם "A Hard Day's Night" הוצגה התופעה וכיצד הביטלס לא יכולים לעשות צעד, מבלי שהמוני מעריצות נלהבות ישעטו לעברם בצרחות. אבל הסרט וכתבות טלוויזיה שהציגו את ההערצה אל הלהקה רק חיזקו את התופעה ובכל מקום בעולם שאליו הגיעו "ארבעת המופלאים" הם נתקלו במעריצות היסטריות המתגודדות בקבוצות גדולות, צווחות ללא הפסקה ומתעלפות מהתרגשות.

אבל בהדרגה זה החל להפריע. כשהביטלמניה הפכה לחלק מ"ההתנהגות המקובלת" סביב הלהקה, היא מנעה מהביטלס כל מגע עם המעריצים. הם לא יכולים היו לצאת מחדרי המלון שלהם ומצאו עצמם מסוגרים בכל עיר שבה הופיעו, בלי כל קשר עם הסביבה. צעדיהם הוגבלו לנסיעות והופעות. בראיונות עימם הם העידו שלא תמיד הם יודעים איפה הם נמצאים היום..

ואז באה ההודעה על הפסקת ההופעות של הביטלס. הביטלמניה הייתה אולי הסיבה העיקרית להחלטה. חברי הלהקה כבר לא נהנו והטירוף סביבם היקשה על חייהם. ג'ורג' האריסון כתב שנים אחר כך שהחיים הפכו עבורם לגיהנום. הצרחות בהופעות, סיפר פול מקרטני אחרי שנים, גברו על המוסיקה והביטלס כך לא הצליחו לשמוע את עצמם על הבמה.

וכך, באופן פרדוכסלי, גרמה האהבה וההערצה אליהם להחלטה של חברי הלהקה הפופולארית בעולם להפסיק להופיע ולהתמקד בהקלטות אולפן.


הנה תופעת הביטלמניה (עברית):

http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?t=1m16s&end=8m52s


כאן, בדנדי שבסקוטלנד, נתן המפיק לצרחות ההיסטריות את הכינוי "ביטלמניה":

https://youtu.be/dbjlahUpV3Y


גילויי הערצה חסרי תקדים באמריקה:

https://youtu.be/7mw1D3HTGng


המעריצים הישנים בשדה התעופה בהמתנה להם כשהם חוזרים לאנגליה:

http://youtu.be/I6Diyy4SYFE


ביטלמניה בהולנד:

http://youtu.be/YoYwkr1y0UE


וגילויי הערצה בלתי נתפסים גם באוסטרליה הרחוקה:

http://youtu.be/zBhzJjjlMkE
קומיוטינג
מה זה קומיוטינג?





מכירים אנשים שנוסעים מדי יום אל העיר הגדולה, לעבודה? - התופעה הזו היא תופעה חברתית שקיבלה את השם קומיוטינג (commuting), בעברית יוֹמְמוּת.

הקומיוטינג נולד עם המהפכה התעשייתית, במאה ה-19, כשמצד אחד רוכזו מפעלים רבים בערים גדולות ומצד שני שוכללו אמצעי התחבורה ההמוניים ויצרו נגישות גבוהה ויעילה בין המפעלים למקומות המגורים של העובדים.

תודות לנגישות התחבורתית היעילה של העידן המודרני, עברו רבים מהעובדים, להתגורר במרחק רב ממקומות עבודתם, במקומות פחות צפופים וזולים יותר למגורים.

כך נוצרו תופעות חברתיות חדשות. הראשונה שבהן היא ה"פירוור", מעבר של עובדים ממגורים במרכזי הערים, או במרחק הליכה ממקום עבודתם, אל מגורים בפרברים.

תופעה נוספת היא היווצרותן של "ערי שינה" - ערים שבהן מתגוררים עובדים רבים ושבכל בוקר מתרוקנות מאותם עובדים, הנעים בהמוניהם אל המפעלים, המרוכזים לרוב בערים הגדולות או באזורי תעשייה ענקיים.

אבל הקומיוטינג אינו מושלם. רבות נכתב ונחקרו הנזקים השונים של אותה יוממות, החל מנזקים פסיכולוגיים ועד לנזקים בריאותיים אצל היוֹמְמִים. יש גם מחירים סביבתיים אדירים לתנועה היומיומית של המוני אדם, אל מקומות העבודה ובחזרה.

אחד הפתרונות הטובים לבעיות של הקומיוטינג היא הנסיעה המשותפת, המכונה באנגלית "קארפול". היא מאפשרת למספר אנשים לנסוע ביחד. מעבר ליתרונות שבנסיעה כזו, כיותר זולה ופחות איטית ומלאת פקקים, הנסיעה ביחד עם אנשים נוספים היא בריאה, נעימה וחסכונית הרבה יותר.


הנה הקומיוטינג:

https://youtu.be/ofTxs4VUTQI


ההרגלים הלא בריאים של הקומיוטינג:

https://youtu.be/I_LWb8gRaTM


יוממות בירושלים:

https://youtu.be/dbBZJWk5IzE


יתרונות שיתוף הנסיעות לקומיוטינג:

https://youtu.be/e-gIHqeNwTY


יאקירמא
מהו השבט האבוד יאקירמא או הקירמא באנתרופולוגיה?



יאקירמא הוא מונח שהמציאו מדענים בתחום האנתרופולוגיה (בראשות הוראס מיינר) כדי להסביר את האופן שבו מסתכלים במדע זה על חברות זרות לחוקר. האנתרופולוג מתאר תמיד חברות לא מוכרות תוך שמירה על ריחוק אתנוגרפי. כאן הם עשו זאת בתיאור וניתוח דומים, אך של החברה האמריקאית, חברה מודרנית שמתוארת כמו "שבט אבוד" של ילידים לא מוכרים לחוקר.

הנה התיאור של אספקטים שונים של התנהגות חברתית בשבט היאקירמא (היפוך אותיות של אמריקאי):


#השבט האבוד - פולחן הגוף של ה"יאקיראמא"

ל"יאקירמא" כלכלת שוק מפותחת מאוד ובני השבט מקדישים חלק גדול מזמנם לפעילות כלכלית.. עם זאת, מושקעים משאבים רבים בפעילות פולחנית וטקסית. הגוף עומד במוקד הפעילות הפולחנית הזאת. בני השבט מאמינים שמראה הגוף ובריאותו חשובים מאוד. לפי אמונתם, הגוף חלש, מכוער ונוטה למחלות, והדרך היחידה לשיפור מצבו, היא באמצעות השפעתם החזקה של טקסים ופולחנים שונים

בכל בית מצוי מקדש אחד לפחות שבו מתבצעים טקסים ופולחנים כאלה. בבתי האח"מים ניתן למצוא מספר מקדשים כאלה. למעשה, הרווחה של בית מסוים נקבעת על – פי מספר המקדשים הללו.. יותר מקדשים – יותר רווחה.

הטקסים אינם מתנהלים באופן משפחתי אלא באורח פרטי וסודי. לא מקובל לדבר על טקסים אלו, אלא רק עם ילדים קטנים הנצרכים להדרכה מתאימה לגביהם.

אנשי ה"יאקירמא" מרבים לעסוק ב"ענייני הפה". הם מאמינים כי למצבו של הפה השפעה רבה על יחסיהם החברתיים וכי ללא ביצוע "טקסי הפה" היומיים עשויות שיניהם לנשור. פולחן הפה היומי – שייראה לזר דוחה ביותר – כולל הכנסה לפה של אוסף שערות קטן עם חומרים מאגיים מסוימים, והנעתו בתנועות טקסיות מוכתבות מראש.

בנוסף לפולחן הפה היומי, נוהגים בני השבט לבקר מספר פעמים בשנה אצל "איש הפה הקדוש". לכוהנים אלו יש מערכת מרשימה ביותר של אביזרים, הכוללת מחטים שונות, מקדחות ואזמלים. הם נוהגים להרחיב את החורים בשיני בני השבט ולמלא אותם בחומרים מאגיים שונים המונעים, לפי אמונתם, ריקבון.

מובן שתהליך הריקבון נמשך, אבל בני השבט ממשיכי לבקר אצל הכוהנים ואף לתת להם מתנות יקרות ערך. זהו פולחן מכאיב ביותר, המצביע על הנטיות הסדיסטיות והמזוכיסטיות של בני השבט.

הגברים בשבט נוהגים לשרוט מדי יום את פניהם עד זוב דם באמצעות מכשיר חד.
בחדר המקדש ישנה קופסת קסמים בה יש עשבי מרפא, שאיש אינו יודע ממה הם מורכבים.

האדם הולך לאיש מרפא והוא כותב לו משהו על נייר, בכתב סתרים. האדם הולך למומחה לעשבי מרפא וזה מספק לו את המרשם. את השאריות אין מסלקים אלא שומרים בארגז קסמים אשר בלב המקדש מתוך אמונה שהם מגנים על בני השבט.

אגן הטבילה – שמימיו מגיעים מכלל הקהילה ובהם טובלים את כל המשפחה בזה אחר זה.
הגברים שוטפים את פניהם כל בוקר עד זוב דם פעולה רציונאלית מאוד.

הנשים אופות ראשיהן בתנור פעם בכמה זמן, והן מאמינות שהיופי בא דרך השיער.

מקדש מילוח-תיב –אדם חולה באופן רציונאלי מנסה לרפא את עצמו, אך שם ברגע שאדם חולה עוזב את בני משפחתו ונכנס למקדש כל שהו שכל המוסכמות החברתיות, מחיי היומיום משתנים. כמו למשל חשיפת הגוף לפני הכוהנים ונעיצת מחטים בו.

המטפלים בו הם כוהנים וכוהנות ואף אחד לא מתווכח אתם. מטרת אותו מקדש הוא לרפא אנשים, אך חלק גדול מהאנשים שנכנסים לשם, יוצאים ללא רוח חיים.

המקשיבים - אלו אנשים מיוחדים, להם מספרים את כל הסודות והבעיות. אנשים שאמורים להביא מרפא לכל הבעיות ושהם בעצם לא נוגעים בחולה. רק מקשיבים, והחולה ככל שיזכור יותר מידע מימי ילדותו כך קל יותר למקשיב לפתור את בעיותיו.

הנשים בשבט הן מוזרות ביותר. למרות שהנורמה היא צניעות, אישה, שחושפת כמה שיותר מושכת תשומת לב ואהדה, יותר מהנשים הצנועות.


הנה סרטון משעשע של כתבת המציגה את היאקירמא:

https://youtu.be/U5B9lvYqZgA
מהי תאוריית "החלונות השבורים"?



תאוריית "החלונות השבורים" (Broken windows theory) אומרת שכאשר יש בשכונה מסוימת חלון שבור שלא תוקן, במהרה יצטרפו אליו חלונות שבורים רבים אחרים, שלא יתוקנו גם הם, מה שיגרור להזנחה כללית ובהמשך גם הידרדרות לפשע. טענה חשובה היא שהתרופפות של החוקים והאיסורים החברתיים, תביא במשך הזמן לעלייה בפשיעה ובאלימות.

התאוריה הוצגה על ידי צמד החוקרים ג'יימס וילסון וג'ורג' קלינג ב-1982, בכתב העת "The Atlantic Monthly". היא נכללה במאמר על הפשע והאסטרטגיות האפשריות לסילוק הפשע משכונות עירוניות.

כמובן שהחלון השבור הוא סמל להזנחה בתחילת הדרך, של דברים בעייתיים ופשעים קטנים, שאם לא יטופלו, יהפכו לפשעים ובעיות גדולות. המסר המועבר באי תיקון החלון הראשון ואלו הבאים אחריו, הוא למעשה היעדר גבולות וחוסר אכפתיות של הסביבה לרכושה ולתושביה. רק תיקון ובצידו אכיפה בלתי מתפשרת של החוקים, יביאו לשיפור המצב.

השיטה יושמה בשנות ה-80 בעיר ניו-יורק, על ידי ראש העיריה רודי ג'וליאני ונחלה הצלחה מרשימה. בכך היא נתנה אישור לרעיון שתיקון ואכיפה יכולים להביא לשינוי גם במקומות ובקהילות שהכל נראה בהם אבוד. מנגד, יש חוקרים שחולקים על ההצלחה הזו, לאחר שמחקר שערכו גילה שבאותן שנים חלה ירידה מקבילה בפשיעה ובאלימות בכל רחבי ארה"ב ולא רק בעיר ניו יורק.


הנה תיאור קצר של תאוריית החלונות השבורים:

https://youtu.be/vj9WsGbaNAY


הסבר מפורט ומתורגם של התאוריה ואף קורא להפעילה ברמה העולמית:

https://youtu.be/Y-cUr2MYbh8


וראש עיריית ניו-יורק לשעבר מסביר כיצד יישם את מסקנות התאוריה כדי לשפר את מצב הפשע בניו-יורק באופן משמעותי מאד (מתורגם):

http://youtu.be/VX7hDYLPf6s
מיהם בני דור ה-Z "המחוברים"?



דור ה-Z (באנגלית Generation Z) הוא הכינוי שניתן לבני הדור שנולד מאז אמצע שנות ה-90. מכנים אותם לא פעם גם "דור הסיפוק המיידי", או "הדור המחובר". יש לכך סיבות.

בני דור ה-Z הם בדרך כלל בניהם של בני דור ה-X ואחיהם הגדולים, אם הם לא מהדור שלהם, הם בני דור ה-Y. מומחים רבים הסכימו ביניהם שתחילתו של הדור הזה היא בשנת 1994, ביום שבו שודרה הפרסומת הראשונה של ה-World Wide Web.

ואכן, בני דור ה-Z נולדו כשאת חייהם מלווים באורח קבוע האינטרנט המחובר תמיד והטלפון הסלולארי. הללו הם חלק מרכזי בחייהם, בהתבגרותם ובהתפתחותם החברתית. חלק משמעותי בזהות העצמית שלהם קשור בטכנולוגיה, בטלפונים הניידים והטלפונים החכמים ובתפיסתם את מעמדם ברשתות החברתיות. התקשורת שלהם עם חבריהם היא מקוונת יותר מזו של כל דור שקדם להם.

בני דור ה-Z זכו לכינויים שונים ומשונים. אחד מהם הוא הכינוי "ילידים דיגיטליים", על שום החיבור המדהים בינם לבין הטכנולוגיה. יש המכנים את דור ה-Z בשמות נוספים כמו דור ה-M או iGeneration, רמז למכשירים שעימם גדל, בעיקר מכשירי הדגל של חברת Apple, כמו אייפוד, אייפון ודומיהם. עוד כינויים שדבקו בהם הם "דור המסכים" וגם "דור הפלזמה".

זהו דור שרגיל להיות מחובר כל הזמן לאינטרנט ואינו מכיר מציאות שלא כוללת אותו. מסכים, טאבלטים וסמארטפונים כמובן, הם המקום הטבעי שבו בני דור ה-Z מוצאים את עצמם. רובם יעדיפו לגלוש באינטרנט מהטלפון הסלולארי, על פני המחשב. בדרך כלל הם יעדיפו להישאר בחדר, במקום לצאת החוצה לשחק ומשחקי מחשב וסלולארי עדיפים אצלם על משחקים בגני שעשועים.

לא פעם נשמעת טענה שאמצעי התקשרות דיגיטליים, כמו ווטסאפ או מסרים בפייסבוק, ידברו אל דור ה-Z יותר מאשר שיחות פנים אל פנים. ואכן, לעיתים נראים בני הדור מעט מנוכרים בתקשורת חברתית שאינה אונליין. מורים גם יזהו פגיעה מסוימת בקשב והריכוז שלהם, הקשורה ככל הנראה גם בהרגלים כאלו. מצד שני המיומנות שלהם בריבוי משימות, במולטיטסקינג, נראית מרשימה אפילו ביחס לאחיהם הגדולים מדור ה-Y.

ניתן לראות את דור ה-Z כ-"ילידים דיגיטליים". הם דור שאיש אינו מבין עדיין מספיק ולא ברור עד כמה ייפגעו יכולותיהם בשל הילדות המחוברת הזו. האם מה שמסתמן כקושי ביכולת שלהם ליצור אינטימיות רגשית, הוא אכן בעיה?

ומה עם העובדה שהם יכולים לשבת בקבוצה במשך זמן ארוך ולהביט כל אחד אל הסלולארי שלו, מבלי להחליף מילה או להרים את העיניים אל חבריו? ומה פשר העניין העצום שלהם בסלבריטאים, אותם אנשים שהתפרסמו לאו דווקא בזכות הכישורים שלהם?

או שאולי הבעיה היא שהדור הזה מבלה את כל חייו מול מסכים, שלא מפסיקים להראות חיים מושלמים של אחרים?


הכירו את דור ה־Z בעברית:

https://youtu.be/ORTDIEELJvI


והנה הם באנגלית:

http://youtu.be/K1HyDn7dZ1o


מצגת וידאו על דור ה-Z:

http://youtu.be/5lDBjuqAdzM


ראיון משעשע עם מישהי מהדור הזה:

https://youtu.be/o45WPppxA1E
מהי ג'נטריפיקציה של שכונות?



לא פעם אנו רואים שכונה שהאוכלוסייה שלה מתחדשת באופן חד ולא תמיד חלק. זהו תהליך שנקרא גֶ'נְטְרִיפִיקַצְיָה (Gentrification), תהליך שבו נדחקים התושבים הוותיקים של שכונה חלשה, בידי אוכלוסייה מבוססת העוברת לגור בה ובהדרגה "כובשת" אותה.

נווה צדק, פלורנטין, ביצרון או יפו - כל שכונת שוליים, שהאוכלוסייה בה חלשה כלכלית ולא פעם מזדקנת, עשויה לשאוב אליה אוכלוסיה חזקה ובעלת אמצעים כלכליים, במיוחד אם היא ממוקמת במקום טוב ובמרכז העיר וזוכה שיקשרו אותה למונחים כמו אופנתי, טרנדי, או מקום חם... המתיישבים החדשים הללו הולכים ומחליפים את התושבים הוותיקים, תוך שהם משנים, באופן טבעי, את אופי השכונה ואת אורחות החיים בה.

תהליך הגֶ'נְטְרִיפִיקַצְיָה, בעברית עִלּוּת, הוא חלק מהתחדשות עירונית, טבעית או מכוונת על ידי העירייה, המלווה לרוב בשיפוץ בתים, חידוש של פני הרחובות בשכונה ותחלופה הדרגתית של העסקים בשכונה, ההולכים ומציעים שירותים נחוצים לאוכלוסייה החדשה ו... כמה מפתיע - במחירים גבוהים מדי לוותיקים.

כיום יש ויכוח מסוים על משמעות המושג גֶ'נְטְרִיפִיקַצְיָה. הוא בא מהמילה "ג'נטרי" (gentry), שמתארת בצרפתית עתיקה ובאופן כללי, את המעמד הבינוני-גבוה או את העלית החברתית. אבל המונח, שנולד עם משמעות ביקורתית, הלך ואיבד אותה עם הזמן, כשבפי רבים מדי הוא משמש כיום לתיאורים חיוביים של התחדשות עירונית נכונה ובונה, תרתי משמע...

ממציאת המונח, הסוציולוגית הבריטית רות גלאס, ודאי משתוממת כיצד מונח שב-1964 שימש אותה לתאר באופן ביקורתי, את השינויים שהיא זיהתה בלונדון של שנות ה-60, נעשה כל כך חיובי. גלאס עסקה אז בפגיעה במרקם החיים שחוו קהילות ותיקות בשכונות לונדון, שעברו ג'נטריפקציה. היא זיהתה אז תהליכים הדרגתיים, כמו דחיקה כלכלית והתפרקות חברתית ותרבותית, שחוו האוכלוסיות הוותיקות בשכונות אלה. לתהליך סייעו אז שיטות נלוזות של בעלי נכסים בשכונות עוני, כמו הזנחה של הבניינים עד כדי פינוי כפוי של השלטונות את הדיירים, מחשש לחייהם, או תשלום שוחד לפקחים עירוניים, כדי שיוציאו צווי פינוי לדיירי המבנה, שיימכר או ישופץ ויהפוך אז יקר להחריד.

דומה שאז כמו היום, לא השתנו התופעות הללו ומה שהשתנה הוא הנכונות של ה"חזקים" להכיר בהן ולדאוג לשינוי או לפחות עידון של התופעה. יש אף רבים שגורסים שהג'נטריפיקציה,אם מקבלים אותה יפה, אינה כה גרועה. איך זה קורה? - היא מביאה תעסוקה ופרנסה לתושבים המקוריים, אצל העסקים החדשים שנפתחים עבור ההיפסטרים המסודרים, שבאים להתגורר בשכונות.


הנה הג'נטריפיקציה, שלא פעם הופכת מקומות כאלה לערי רפאים, שבמקום תושבים יש בהם דירות ריקות של משקיעים:

https://youtu.be/fsf2fq-jvY8


למי היא טובה ולמי היא רעה?

https://youtu.be/5nyDbHi1YQE


כך מרגיש מי שהג'נטריפיקציה דחקה אותו מהשכונה שבה התגורר בשכר דירה שזינק בחדות למעלה:

https://youtu.be/tYNuR1oaQts


מריבות ג'נטריפיקציה בין "הם" והוותיקים:

https://youtu.be/0wwyb6oaGTg


מצגת וידאו על הג'נטריפיקציה

https://youtu.be/kfOqmSXDAD8


ואחת על הג'נטריפיקציה בתל אביב:

https://youtu.be/mUBE3erWdBI
מי כונו פעם יאפים?



יאפים (Yuppies) הוא הכינוי של צעירים עירוניים ומשכילים. הכינוי הוצמד בשנות ה-80 לצעירים מהמעמד הבינוני-גבוה, בשנות בגילאי 20-30, תושבי הערים הגדולות, שהיו משכילים ובעלי מקצועות חופשיים או מקצועות הצווארון הלבן. היה זה העיתונאי דייוויד ברוקס שכינה את היאפים לראשונה "בוהמיינים בורגנים"...

אנשי מקצוע הצעירים והעירוניים זכו לכינוי זה בתחילת שנות השמונים במאמר של עיתונאי בשם דן רוטנברג במגזין בשיקגו, המונח הלך ותפס, במיוחד כשיצא הספר "המדריך ליאפי" בתחילת 1983 וכשגארי הארט, מועמד לנשיאות ארצות הברית, זכה לכינוי "המועמד היאפי".

ב-1985 כבר החלו יאפים באמריקה להסתייג מהכינוי ובקרב רבים הוא הפך לבעל אסוציאציות שליליות - סמל לאנשים המרוכזים בעצמם וברמת חייהם ואף אטומים לבעיות של אחרים בחברה.

ואגב, היאפים זכו אפילו למחלה... זה קרה כשתסמונת העייפות הכרונית כונתה בציבור "מחלת היאפים", זאת על אף שהם ממש לא היו העיקריים שבנפגעי התסמונת.


הנה היאפים:

https://youtu.be/UqTOZ3sCt_0


כתבה משנות ה-80 על יאפים:

https://youtu.be/CpRYHkXTB6I


קדימון הסרט "וול סטריט" שהציג יאפים שהם סוחרי מניות ורודפי בצע בשנות ה-80:

https://youtu.be/FCctqbRrsBQ


ובסרט "מועדון קרב" זונח יאפי מפוכח את החומרנות של חיי היאפים:

https://youtu.be/J8FRBYOFu2w


סרט קצר על שני היפים שהפכו ליאפים וחולמים לנצח את גוגל:

https://youtu.be/x7R5u1Aa_dw


ובחיוך, מה קורה לאדם שהיה בתרדמת וכשהתעורר גילה שכל העולם מלא ביאפים:

https://youtu.be/Db4VGbK3vws
מה זה העיקרון הפיטרי?
מהו העיקרון הפיטרי?
על מה מדבר העיקרון הפיטרי?


תארו לכם שאתם מנכ"לים של חברה ואחד המנהלים פרש. אתם צריכים למנות במקומו מנהל. את מי תבחרו להחליפו מבין שני הבאים בתור לקידום? את המצטיין או את הבינוני? - רוב הסיכויים שתבחרו את העובד הטוב משניהם, נכון?

יתכן שעשיתם טעות...

העיקרון הפיטרי (Peter Principle) הוא טענה צינית, לא מדעית בשום צורה, שאומרת שעובד טוב יקודם על ידי האירגון עוד ועוד ויטפס במעלה התפקידים. עד שייעצר בתפקיד שהוא לא טוב בו. שמעתם נכון, קידומו של העובד ייעצר דווקא בתפקיד שאותו הוא לא ממלא טוב!

את העיקרון הזה גילה וניסח לורנס ג'יי פיטר ב-1968 בספרו "העיקרון הפיטרי". התוצאה לפי פיטר היא שהארגון נוטה דווקא לתקוע עובדים בתפקידים שאינם מתאימים להם וזה לא טוב לו. ממש לא טוב, כי לטווח הארוך עלול להיווצר מצב שברוב התפקידים ייתקעו אנשים לא מתאימים.

אז את מי תבחרו לקידום עכשיו? את הבינוני או את העובד הטוב? וכן, זה לא פשוט, כי גם לבחור את הבינוני עלול להיות בעייתי. אחרי הכל מי רוצה שהבינוניים יהיו המנהלים אצלו?


הנה הסבר על עיקרון הפיטרי:

https://youtu.be/FsCo68jTBZc?t=10s


איך לא להתקע בעיקרון הפיטרי:

https://youtu.be/5lnd8M2kirA


הסבר מלווה אנימציה על מי שנראים כאילו נתקעו במקום שלא ממש מתאים להם:

https://youtu.be/IbFr5DAyZBM


ומרצה שמסביר את הבעיה:

https://youtu.be/74IhVxcBMu0
מהם סטריאוטיפים?



בטח שמעתם שאנשים אומרים דברים כמו בלונדיניות הן טיפשות, יהודים הם חכמים או אוהבים כסף ושעל ערבים אי אפשר לסמוך - אלה סְטֵרֵאוֹטִיפּים (Stereotypes) והם גרועים, גם אם רובנו איכשהו אוחזים בהם, ברמה זו או אחרת.

סטראוטיפים הם חשיבה על אנשים לא כאינדיבידואלים, כאנשים שהם ייחודיים ושונים מאחרים, אלא כחברים בקבוצה, מה שאומר שמאפייניה של אותה קבוצה דובקים גם בהם כפרטים.

המעניין הוא שלא כל כך חשוב מה טבען של האמונות לגבי הקבוצה - חיוביות, שליליות, נכונות או שגויות. הסטריאוטיפים משמשים אותנו לא פעם כדי לקטלג אנשים אחרים במהירות ובקלות, מבלי להתחשב בהם עצמם, באופיים האמיתי, בייחוד שלהם.

לא טוב.

הרי זו הכללה הקשורה למאפייניה של קבוצה חברתית כלשהי, תוך הדבקה של המאפיינים הללו לכל חבר וחברה בקבוצה, בלי הבדל ביניהם.

אגב, בדרך כלל הסטריאוטיפ יהיה על קבוצה חברתית, שיש לה בסיס אתני, מגדרי ולעתים מאפיין חיצוני, כמו הבלונד שהודגם בהתחלה או בעלי אף סולד למשל.

מדובר בסוג של דעות קדומות או הכללות על קבוצה וחבריה, שקשה מאוד לשנות אותן. ההתייחסות לקבוצות בחברה ולתכונות שלהן או לדברים המיוחסים להן, עוברת לפרטים, כלומר לחברי הקבוצה, ללא הבחנה בין אדם לאדם.

הפירוש של המילה שמקורה ביוונית סְטֵרֵאוֹטִיפּ הוא "רושם מוצק" או בתרגום מילולי "חריתת רושם". יש לו גם מילה עברית לא רעה - "הֶטְפֵּס", מלשון טיפוס.


#מה ההבדל בין סטריאוטיפ לדעה קדומה?
מדובר במשהו שהוא שונה במעט מסתם דעה קדומה. כי בעוד שדעה קדומה היא עמדה מוקדמת, בדרך כלל שלילית כמובן, שיש כלפי אדם שעדיין לא הייתה לנו איתו כל אינטראקציה חברתית, אלא רק על סמך השתייכותו החברתית, בסטריאוטיפ מדביקים את מאפייני הקבוצה על הפרט בכל מקרה, גם אם וכשמכירים אותו.

הדעה הקדומה נוטה להביא ליחס חברתי משפיל, להתנהגות עוינת ולביטויים שליליים ואף מפלים לרעה חברים המשתייכים לקבוצה חברתית מסוימת. כי איכשהו, אצל בעלי דעות קדומות תהיה נטייה כמעט בשגרה להעריך את חבריה של הקבוצה
חברתית באופן שלילי או לפחות להעריך אותם בעיקר על סמך השתייכותם לקבוצה זו.


#האם סטראוטיפים הם שליליים?
בהחלט לא. בניגוד לדעות קדומות, הסטראוטיפ לא חייב להיות בעל אופי שלילי. במקור הוא מסייע לנו להתמודד מול כמויות מידע גדולות במהירות. כי כשאיננו יודעים על אדם יכול המידע על הקבוצות אליהן הוא משתייך לסייע לנו במהירות באבחון של דרכי התקשורת וההבנה שלו או שלה.

הבעיה היא, אפרופו ההבדל שבין סטראוטיפ לדעה קדומה, כשמערבבים ביניהם. אם הופך הסטראוטיפ לדעה קדומה, היא יכולה לפגוע באדם שמולו אנו עומדים. יש גם מי שמזכירים בעיה פחות מדוברת, לפיה דעה קדומה שהייתה לנו ולכאורה מתאמתת אצל אדם פרטי, עלולה להפוך או לחזק סטראוטיפ, שיפגע מעתה באנשים הנמנים על העדה, הדת, הלאום שלו וכדומה.


הנה הסטריאטיפים, שמרגישים לרבים כאילו כולנו ממוינים, מתויגים ומסווגים לתוך קופסאות ומגרות חברתיות מדומות (מתורגם):

https://youtu.be/6HY04AzsomY


יש סטריאוטיפים מגדריים, של בנים ובנות, שפעם היו בכלל הפוכים (מתורגם):

https://youtu.be/c36nzG5VUow


הסיבה שאנחנו לא אוהבים לשמוע שפות זרות ברחוב שלנו (עברית):

https://youtu.be/H2r3W9sOB6o


גם המבטא מציק לנו (עברית):

https://youtu.be/aIYjWWuTJAM


אנחנו כמו שרואים אותנו מבחוץ (עברית):

https://youtu.be/5nSD0yuhR3c


שיר של זמר שלא רוצה שיגדירו אותו (עברית):

https://youtu.be/80GtXgCSYJw


פואטרי סלאם מבריק של ערביה ישראלית (עברית):

https://youtu.be/6z7NL4Saasg


שיר סטריאוטיפי בוואן שוט ובחיוך (עברית):

https://youtu.be/ValQdjCfjN4


וכתבת טלוויזיה על סטראוטיפים בישראל (עברית):

https://youtu.be/Yc-pwo0wNVw?long=yes
מה גורלה של הפרטיות בעולמנו?



הנוחות שלנו בעולם המודרני של המאה ה-21 הולכת וגדלה. אך תמורתה אנו משלמים בצמצום ובעתיד אולי אף באובדן הפרטיות (Privacy) שלנו.

פרטיות היא, בפשטות, הסודות שלנו, הדברים שלא היינו רוצים לשתף בהם את העולם שמסביבנו, את הממשלה שרוצה שליטה בנו ובכל אזרחיה, את החברות המסחריות שמקיפות אותנו ורוצות למכור לנו בכל מחיר ועוד.

יש פרדוקס שנקרא "פרדוקס הפרטיות". כולנו אומרים שהפרטיות שלנו חשובה מאוד ומצד שני משתמשים באתרים, תוכנות ואפליקציות שברור לנו שמפרים את הפרטיות שלנו לחלוטין. כמות המידע שאפליקציות כמו פייסבוק או טינדר אוספת על המשתמשים שלה היא בלתי נתפסת. משתמשת מצרפת שדרשה מטינדר את כל המידע שנאסף עליה קיבלה 800 עמודים של פרטים עליה, שהיו חודרניים מאוד וחלקם אף מביכים בטירוף.

שיתוף המידע שלנו על ההעדפות שלנו, הבחירות שאנו בוחרים, משאלותינו, ההרגלים שלנו ומיקומנו - יש לו מחיר. אלה לא רק מצלמות אבטחה שמתעדות בכל מקום את צעדינו. גם לא תוכנות מעקב שיכולות לגנוב את המידע שלנו מהמחשב ואת הסיסמאות שלנו לחשבון הבנק ולכל שירות אחר שעליו אנו מנויים. זה המידע שאנחנו אפילו לא יודעים שיודעים עלינו.

חשבו על זה רגע... אנו חושפים היום באינטרנט כל כך הרבה מידע על עצמנו שרוב המומחים סבורים שהרשת החברתית שבה אנו פועלים, יודעת עלינו יותר משאנו יודעים על עצמנו. האיסוף האובססיבי של מידע עלינו מאפשר לענקיות האינטרנט והרשתות החברתיות לאסוף כמות עצומה של מידע שמאמן את המכונות הלומדות שלהם והופך את השירותים שלהם לחכמים, אבל מה שיותר חשוב - למכניסים יותר. למעשה למכניסים הרבה יותר!

מתוך הפוסטים בפייסבוק והתמונות באינסטרגם, מהטוויטים בטוויטר והחיפושים בגוגל וביוטיוב - מכמויות הנתונים העצומות שמצטברות עלינו והידע הרב שנאגר עלינו שם ובעוד המוני אתרים, מיכולותיהם של האלגוריתמים של הרשתות החברתיות, אתרי הווידאו הגדולים ומנועי החיפוש המודרניים - מכל אלה מצטבר עלינו ידע עצום ופולשני להחריד, שמעשיר את מפלצות הטכנולוגיה ונותן להן גישה להשפעות חברתיות חסרות תקדים. נאמר זאת בפשטות - האלגוריתם יודע לזהות עלינו דברים שאנו כלל לא מודעים אליהם ולא יודעים על עצמנו!

דמיינו, רק דמיינו לרגע, שמגיע היטלר מודרני טכנולוגי או שיש לו גבלס טכנולוגי, שעוזר לו להשתלט על גוגל, פייסבוק ואמזון, או אפילו רק על אחת או שתיים מהן. דמיינו שהוא מניע את כל אותם אלה שמאופיינים בתכונות הנכונות לו ומקבל את קולם בבחירות ורגע אחרי שהוא נבחר, הוא לוחץ על כפתור שמפוצץ את הרעים בעיניו והעולם שוב במלחמה, אבל הפעם גרעינית... זה רק תסריט אחד ודי מטומטם, אבל היי, הייתם מאמינים שלפני מאה שנים עשו את זה צייר מתוסכל ודוקטור לתיאטרון באמצעות כמה סרטים עם חולדות?

כי כשכולם חשופים למידע כזה עלינו, יהיה קשה לנו לשמור על הפרטיות. זו לא רק הפלישה לראשנו שמטרידה. יש לזה גם מחיר כלכלי מיידי. בכך שחברות חזקות ובעלות כוח זוכות למידע על הרגלי הקניה, תחומי העניין והמשאלות הכי כמוסות ופרטיות שלנו, אנו הופכים למכרה זהב בעבורן. זאת מכיוון שהן יכולות להגדיל את השיווק המותאם לנו אישית ולגרום לנו לצריכה גדלה והולכת, שיש לה מחיר כלכלי גדול.

תחום שהולך ומתחזק בשל החשש מאבדן הפרטיות הוא זה של מדיה חברתית זמנית. למי שלא מעוניינים שהמידע שלהם יישאר זמין ברשת לנצח, יש היום תוכנות ואפליקציות שמדמות את המדיה החברתית ותוכנות המסרים המידיים ומאפשרות קיום של שיחות יומיומיות, אך מבטיחות שהמידע הזה לא מתועד ולא נשמר לעתיד. בתחום התמונות, יישומים כמו Snapchat ו-Poke מאפשרים לשתף תמונות שנעלמות אחרי שניות אחדות. באמצעות השימוש בכלים כאלו, מקווים מי שחרדים לפרטיותם שיוכלו לנהוג בעתיד בספונטניות ובכנות, מבלי לחשוש שדברים תמימים שאמרו, עשו, חיפשו או חשו, ירדפו אותם בעתיד.

עוד כלי חזק למי שדואגים לפרטיות שלהם הם דפדפנים שלא מכילים כלי מעקב ואגירת נתונים על הגולשים. דפדפנים אלו מפותחים על ידי אנשים בעלי מודעות חברתית, המעוניינים לאפשר לציבור להשתמש באינטרנט בתבונה. כך למשל, יש מנועי חיפוש שמשתמשים בקוד הפתוח של מנוע החיפוש של "גוגל" ומתנהגים ממש כמוהו, אבל מתחייבים שדבר לא נשמר בהם על החיפושים שלכם, לאחר השימוש.


הרשת יודעת עלינו הכל ומבלי משים אנו מסגירים לידיה את סודותינו הכמוסים ביותר (עברית):

https://youtu.be/PoR6o5eHPw4


הנה נושא הפרטיות:

https://youtu.be/hsnr_4ccceY


יש המדמים את הפרטיות שלנו כיום לרחצה במקלחת, בעירום, במקום ציבורי:

https://youtu.be/0L0geYTJBOM


יש לזה היבטים משמעותיים שדורשים שינוי חקיקה (עברית):

https://youtu.be/EA0DqwTc3HQ


מה שמדהים הוא שאנו עושים הכל כדי לחשוף את עצמנו לגמרי (עברית):

https://youtu.be/yC_ILdL_vpQ


ראו כמה קל לעקוב אחרינו (עברית):

https://youtu.be/ym6bZzjhzDE?t=15m27s&end=22m17s


אבל יש רובד של פרטיות ברשת, שעליו חשוב ואפשר לשמור עליו כבר מהתחלה (עברית):

https://youtu.be/ICb61rr68sk


ובכל זאת - הבה נחייך (עברית):

https://youtu.be/5c-_mRCiaFg
מהי הבדידות שכל כך מעיקה?



בדידות (loneliness) היא אולי הבעיה הכי כואבת בעולם המודרני. היא כבר זכתה לשם "מגפת הבדידות".

הבדידות נראית לאנשים בעיה איומה, בעיקר כי החיים האנושיים מגדלים אותנו להיות חלק מחברה וממסגרת של חברים ומשפחה, שמהן אנחנו חלק. מצד שני אנו חיים בעידן אינדיבידואלי, של ה"אני" והמימוש העצמי.

אם נחזור רגע לפרהיסטוריה, בימי קדם בני האדם חיו במסגרת חברתית. ממש כמו שבעלי חיים רבים הם חלק מלהקה שמגינה עליהם ומבטיחה הישרדות, כך גם האדם היה. החברה הייתה האופציה שלו לחיות ובלעדיה ההישרדות הייתה פשוט בלתי אפשרית. איך יכול היה אדם קדמון להגן על עצמו מפני טורפים, להשיג מזון, להתחמם בחורף ולחיות לגמרי לבדו?

נסו לדמיין חיים לבד ולתת טיפ לאדם קדמון שחי לבדו - מי ישמור לו על האש כשהוא יוצא לצוד חיות או ללקט ירקות? ואיך יכין אוכל בסופו של כל יום כזה?

מתחילים להבין? - תחושת הבדידות היא סוג של "כאב חברתי" שפיתחה האבולוציה בבני אדם במהלך דורות רבים, כדי שאנשים לא יתפתו להתנהג באופן לא חברתי ולהביא את עצמם לחיים לבד. הדחייה החברתית שפגעה בהם לאחר התנהגות לא חברתית, הביאה אנשים אז לשינוי של התנהגותם, כדי שלא להיזרק מהמסגרת החברתית שלהם. מי שנזרקו התקשו מאוד להישאר בחיים והלקח לנשארים היה משמעותי - בכדי שלא להפוך לגופה הנאכלת בידי טורפים, כדאי לך להיות חברתי.

בימי הביניים של התרבות המערבית היית או צמית או פיאודל, אבל תמיד חלק מקבוצה חברתית מוגדרת. בתקופת הרנסאנס שאחריה החל הפרט לקבל משקל משמעותי מאוד והדת הפרוטסטנטית שאך זה נולדה הדגישה את האחריות האישית. במאות הבאות זה הלך והתחזק כשהמהפכה התעשייתית מביאה יותר ויותר אנשים לנטוש את חברת הכפר ולעבור לערים גדולות ומנוכרות. שם, לגמרי לבד, הם התמקמו עם משפחה גרעינית ובנו את חייהם.

מכאן נחלשה המסגרת החברתית והמשפחה הרחבה, מה שעתיד עוד יותר להתחזק בעולם המודרני ועוד יותר בעידן האינטרנט. כיום אנשים מתרחקים אלפי קילומטרים זה מזה, כדי לעבוד, ללמוד ולהתחתן. המשפחה, החמולה והשבט - התוצאה היא שהרשת החברתית נשארת מאחור.

כשעובדים ומקדישים יותר זמן ללימודים, לעניינים רומנטיים ולקריירה, החברים הקרובים שלנו הולכים ומתמעטים. האינטרנט מחליף עוד יותר את החיים והמפגשים עם חברים, בעוד הצ'אט המקוון מחליף את השיחה על בקבוק בירה עם חבר.

כיום, אנו פוגשים פחות ופחות חברים, באופן אישי, שאינו מקצועי. בתהליך ארוך אבל מתמיד הופכים מפגשים כאלה יותר ויותר נדירים.

זה שלב בחיים שבו המבוגר מתעורר יום אחד ומבין שהוא בודד. בגיל מבוגר למצוא חברים זה הרבה יותר קשה מבעבר. הבדידות הופכת כרונית ובן אדם שמבחינה ביולוגית עדיין זקוק לחברה, חש בודד מתמיד.

זו הסיבה שגם בימינו המודרניים הבדידות מרגישה לנו כל כך כואבת. ככל שהיא כרונית, הבדידות גם הופכת אותנו עוינים וחשדניים יותר ולכן גם מעמיקה. המוח של הבודד הכרוני מתחיל לעוות את המציאות החברתית שמסביבו. העוינות מחליפה את הנועם והנימוס והבודד מאבד את הסיכוי לתפיסה נעימה, אפילו של יחסים פשוטים עם הסובבים אותו.

אבל הבדידות לא רק כואבת לנפש. היא גם הורגת. אנשים בודדים נוטים להזדקן הרבה יותר מהר, מחלות הופכות אצלן קטלניות יותר והם חשופים יותר למחלות מוחיות כמו אלצהיימר. המדע והרפואה גילו שממש כמו עישון ואפילו יותר מהשמנת יתר, הבדידות הורגת אותנו ואת הזיקנה שלנו ופוגעת בבריאות קשות.

וכך, באופן מדהים אבל אמיתי וכואב, מסתבר שגם בעידן המודרני, הבדידות והדחייה החברתית שאנו יוצרים לנו, מבלי משים ולפחות בראשנו שלנו, הן איומות בשבילנו ומסוכנות להישרדותנו לא פחות מבדידותו של האדם הקדמון, ההוא שנשאר מחוץ למשפחה שבמערה החמימה עם האוכל.


הנה הבדידות והמכניזם שלה (מתורגם):

https://youtu.be/AtCR6P5rsXU


בעידן הקורונה - מה עושים עם הבדידות כשאנחנו בבידוד (עברית):

https://youtu.be/0FZ55qGjaHs


הבדידות וההיסטוריה שלה (מתורגם):

https://youtu.be/n3Xv_g3g-mA?long=yes


והטלפון הנייד המושמץ כל כך הוא לפעמים דווקא מה שמסייע לבודדים (עברית)

https://youtu.be/0ZoEh-x3LvM?long=yes


מהן שש דרגות של הפרדה?



שש דרגות של ההפרדה (Small-world experiment) הוא מושג הקושר בתרבות הפופולרית בין כל שני אנשים בעולם, באמצעות 6 היכרויות בלבד. כלומר, אם תיקח כל שני אנשים בעולם, תגלה שהם קשורים ביניהם, באמצעות מקסימום 5 אנשי קשר.

המושג הזה קשור באופן הדוק ונובע מ"תופעת העולם הקטן", שהגה החוקר סטנלי מילגרם בשנת 1967. מילגרם הראה בניסוי שעשה בנושא, שהמספר החציוני של אנשי קשר הנחוצים כדי ליצור קשר בין כל אמריקאים, תושבי ארצות הברית, הוא 5 מתווכים בלבד.

משמעות שש הדרגות שכאן היא שניתן ליצור קשר בין כל שני אנשים, בעולם כולו, דרך מספר זעום של מתווכים.

ההשערה הזו של מילגרם הייתה שנים רבות שנויה במחלוקת ויש הבודקים אותה כיום במחקרים שמתבצעים ברשתות החברתיות החדשות, שנוצרו מאז מילגרם. באוניברסיטת קולומביה, למשל, נעשה מחקר בנושא שבו נבדקה ההשערה הזו, לראשונה בקנה מידה עולמי. היישום המחקרי נעזר ברשת האינטרנט, תוך בחינת הקשרים בין חברי רשתות חברתיות שונות.

אגב, על בסיס הרעיון של 6 דרגות של הפרדה נולד גם משחק הטריוויה "שש דרגות של קווין בייקון". על המשתתפים במשחק למצוא את הקשר בין כל שחקן לכוכב הקולנוע קווין בייקון, על ידי כך שיאתרו סרטים משותפים שבהם השחקן עם בייקון עצמו, או עם אנשים שהם שיחקו עם בייקון בהפקות שונות, או עם אנשים ששיחקו איתו וכך הלאה...

כך או כך, בשנים האחרונות צבר המונח "שש דרגות של הפרדה" פופולריות רבה בתרבות המודרנית ובעיני רבים הוא מבטא את הביטחון שצפיפותה המתגברת של החברה האנושית הנוכחית, בעידן הכפר הגלובלי, דור ה-Y המחובר תמיד, העולם השטוח, ההגירה הקלה מאי-פעם בין מדינות והגלובליזציה על כל היבטיה - כל אלה הופכים את תושבי העולם קרובים מאוד זה לזה, כמעט ללא גבולות מדיניים, לאומיים או חברתיים כלשהם.


הנה הסבר מתוך הסדרה "החממה" - על שש הדרגות של ההפרדה (עברית):

https://youtu.be/7ZTvjT5Nnz8


עוד הסבר לשש דרגות ההפרדה:

https://youtu.be/LeUhVC8xVQI


על ניסוי שש דרגות של הפרדה:

https://youtu.be/NRWSF1c0Ez0


דוגמה לשש הדרגות של הפרדה:

https://youtu.be/TcxZSmzPw8k


מסתבר שיש לדתיים בישראל משהו דומה שנקרא "דתיים שלובים" (עברית):

https://youtu.be/SrG0gWlNj3Y


וכך גוגל משתמש בשיטת 6 דרגות של ההפרדה (מתורגם):

https://youtu.be/eM1KaaTez0A
מה זו בדיוק הערצה?



בשנות ה-60 התגלתה לעולם המערבי תופעה של הערצה מדהימה שהפסיכולוגים כינו "פסיכוזת המונים" והתקשורת כינתה "ביטלמניה". ההערצה המטורפת ללהקת "הביטלס" הגיעה לשיאה אצל מתבגרים, במיוחד בקרב נערות בגיל העשרה, אבל סימנה גם את פתיחתו של שלב חדש ולא מוכר בהערצת כוכבים. כי אחת התופעות החזקות של התרבות המודרנית היא ההערצה (Admiration) שחשים צעירים בכל העולם כלפי זמרים, להקות, כוכבי קולנוע, ספורט, דת ואמנות.

הערצה היא הערכה גדולה ונטולת ביקורת, כלפי אחרים. לרוב מדובר באדם אחר, אך לעתים זה יכול להיות גם כלפי תופעה, כמו ל"מופע הקולנוע של רוקי", או אפילו הערצה לחפץ, דוגמת הג'ינס של ליווייס, האייפון או גיטרת פנדר.

"הערצה מביאה לעיוורון" אמר פעם תומאס ברנהרד. ואכן, הערצה נוטה לרוב להתפעלות ממושא ההערצה, מתכונותיו, מעשיו ואף לכל הקשור בו. המעריצים נוטים להתעלם או להכחיש את תכונותיו השליליות של הנערץ. לרוב הם גם מבטלים את עצמם למולו, מעמידים עצמם מתחת לו ואת רצונותיו לפני אלו שלהם. זה גם ההסבר להליכתם העיוורת של חברי כתות אחרי מנהיגים וגורואים המובילים אותם לא פעם למקומות קשים ולהרס העצמי.

אבל למה אנו מעריצים כל כך את המפורסמים, המצליחים, המוכשרים והנכונים, ככל שיהיו כאלה? - ובכן, אין תשובה פשוטה לכך. מדובר בדבר חמקמק, אך אחד ההסברים הוא שלא פעם המעריץ מלביש על הנערץ את חלומו על האושר ומגשים באופן מסוים, דרך הצלחתו של הנערץ, את האושר שלו עצמו. מה שגורם לו, כמובן, להרגיש טוב יותר. בשל ההערצה הופך האדם הכריזמטי והנערץ סוג של "שליח להצלחה" בשביל המעריץ, שהוא לרוב אדם צעיר או חסר בטחון באופן כלשהו.

הצלחתו של הכוכב מקנה למעריץ תחושה טובה. לרוב גם חשים המעריצים שהם מקבלים מהנערץ המון, שהוא מבין אותם ושיש להם קשר מיוחד עימו, תוך שהם מתעלמים כמובן מהעובדה שהקשר הזה הוא קשר בכיוון אחד בלבד, סוג של אשלייה ליחסים של ממש ביניהם לבין מושא הערצתם.


הנה ההערצה המודרנית (עברית):

https://youtu.be/oe0di23jJ0Y


מעריצות מספרות (עברית):

https://youtu.be/KFx3vx7bfYE


תופעת הביטלמניה (עברית):

http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?t=1m16s&end=8m52s


חיוך לסיום (עברית):

https://youtu.be/4dVehVIq6Ok


ומה קורה אחרי הרבה שנים למושאי ההערצה? (עברית)

https://youtu.be/4J_US3QCOfg?long=yes
מהי תוחלת חיים ואיך מודדים אותה?



האם סטטיסטיקה יכולה להאריך את חיינו? - נראה שלא ממש. אבל היא בהחלט יכולה לזהות שינויים בתוחלת החיים שלנו ולהצביע על הסיכויים שלנו לחיות יותר או פחות.

אבל מהי תוחלת חיים?

תוחלת החיים (Life expectancy), בפשטות, אומרת עד איזה גיל יש לנו את הסיכוי לחיות.

במונחים סטטיסטיים, "תוחלת" ערך נצפה (Expected value) של ממוצע הערכים אותם צפוי משתנה לקבל. במקרה הזה מדובר במדד סטטיסטי שמנבא את הזמן שנותר לפרטים מתוך קבוצה נתונה להישאר בחיים.

כמדד סטטיסטי כמובן שהתוחלת היא סוג של ממוצע. כל ניבוי סטטיסטי מנסה להציע את התחזית המדויקת ביותר אך הוא עדיין סטטיסטי. כפרטים בחברה אנו חיים את חיינו הפרטיים באופן אחר, מטפלים אחרת בגופנו, ניזונים מאוכל שונה, חשופים לזיהומים, סיכונים או סגנונות חיים המשתנים מאדם לאדם וכך הלאה.

אבל כללית, תוחלת החיים היא מדד מצוין לקבלת החלטות והשקעה בעתיד של חברה.

במהלך הדורות למד המין האנושי לחיות יותר ויותר שנים. כיום ברור שבקצב התפתחות המדע והטכנולוגיה ואם לא יתרחשו התפתחויות קשות, חלקן נובעות לצערנו מההתנהגות האנושית כלפי כדור הארץ, תמשיך מגמת הגדילה של תוחלת החיים האנושית.

דוגמאות למגמה הזו? - הבה נביט לשינויים ההיסטוריים בתוחלת החיים. חוקרים מעריכים שבתקופת האבן הקדומה הייתה תוחלת החיים 18 שנה בלבד. בתקופת הברונזה היא עלתה ל-33 שנה, בתקופה הרומית כ-25 שנה, תוחלת חיים שנמשכה פחות או יותר עד ימי הביניים, בשל היגיינה לקויה ותמותת תינוקות גבוהה. המהפכה המדעית ועידן ההשכלה מביאים לשיפור בתנאי החיים והבריאות האנושית ובסוף המאה ה-19 מגיעה תוחלת החיים בארצות המפותחות לכ-50 שנה. חצי מאה אחר כך היא עולה לכ-65 שנה וכך הלאה.

יש סיכוי שהילדים הגדלים בימינו יהיו הדור הראשון שתוחלת החיים שלו תעבור את מחסום 100 השנים.

עוד על הארכת תוחלת החיים אפשר ללמוד בתגית "תוחלת חיים, היסטוריה".


#שתי הערות
צריך לומר שיש אי דיוק מודע במונח "תוחלת חיים". איננו יכולים לחשב את הזמן הצפוי שנותר לאדם לחיות, שזו תוחלת החיים עצמה. מה שאנו כן יכולים לבצע הוא אומדן של תוחלת החיים. ועדיין, לשם קיצור, נהוג לכנות את אומדן תוחלת החיים בשם "תוחלת חיים".

בנוסף, חשוב לדעת שהמושג "תוחלת חיים" מתייחס תמיד לתוחלת החיים בזמן הלידה. זוהי בעצם התוחלת של מספר שנות החיים הצפויות לתינוק ביום היוולדו.


הנה תוחלת החיים ומדידתה:

https://youtu.be/7qFyX6KLCoY


כמה זמן אנו עתידים לחיות?

https://youtu.be/vjlRc1lEIvk


לסטטיסטיקה של מדינות יש תפקיד חשוב בחקר העתיד (מתורגם):

https://youtu.be/RLmKfXwWQtE


למקום בו אדם נולד וחי יש השפעה על תוחלת החיים:

https://youtu.be/KvwIW2dlUj8


וכתבת טלוויזיה על הארכת תוחלת החיים (עברית):

https://youtu.be/_b0rNa-ts2g?t=21s
מהי שיטת הפרד ומשול, המחלישה את הצד השני?



הפרד ומשול (Divide and rule ובלטינית "divide et impera") היא שיטה בה השולט משיג ושומר על עוצמתו, על ידי פיצול הכוח המצוי בידי האחרים.

במילים אחרות, שיטת "הפרד ומשול" מסייעת להפרדה ולפיצול כוחות האויב או הציבור המתנגד, במטרה להחליש את כוחם.

מכיוון ש"השלם גדול מסכום חלקיו", יהיו הפלגים של השלם המאוחד, אותן קבוצות מפוצלות של הצד השני, קטנים וחלשים מאשר הקבוצה המאוחדת והחזקה שלפני ההפרדה. לפיכך ישתדל השליט למנוע התנגדות של קבוצה מאוחדת או אוכלוסייה גדולה, שתקשה על שליטתו בה. הוא ישאף להפריד, כדי למשול.

מי לא עושים שימוש בשיטה הזו? - לא חסרות דוגמאות. הנה שתיים: הנהלות ישאפו לשבור שביתות, על ידי כך שישכנעו חלק מהעובדים המפגינים נגדם ואף שובתים "לשבור שביתה" ובכך יפגעו בסולידריות, ה"ביחד" של השובתים. פוליטיקאים ומנהיגים שנויים במחלוקת ישאפו לפלג את העם ולשסות את האזרחים אלו באלו ובכך להחליש את המתנגדים העושים להפלתם.


#הפרד ומשול בהיסטוריה
את השיטה הזו יישמו בהמון הקשרים היסטוריים. האימפריה הרומית נהגה שוב ושוב לפצל ולבודד עמים כבושים שכבשה בעולם, בכדי שלא יתאחדו נגד שלטונה. כך עשתה רומי במקדוניה, כך עשה יוליוס קיסר במלחמות הגאליות ועוד.

סטרבו, היסטוריון רומי, מתייחס בכתביו לשיטה, בשאיפתה של רומי לפצל את הליגה האכאית במוקדון. הפיצול אפשר לרומאים לנהל משא ומתן שונה, עם כל מדינה בליגה. בעוד שעם חלק מהמדינות מטרת המו"מ הייתה לשמור על כוחן, עם אחרות, שהפריעו לרומי, המטרה הייתה להחליש ולהביא להרס שלהן.

אגב, ברומי השיטה יושמה בארצות שכבשה האימפריה, בצורה של "הפרד וכבוש", כדי שלא ליצור בריתות צבאיות נגדה. בכך היא סתרה את השיטה המדינית ההפוכה שהנהיגה האימפריה הרומית לאחר כיבוש הארצות הללו - שיטה בה איחדו את כל ארצות הכיבוש, אל הקיסרות החזקה והמאוחדת של רומי.

מקיאבלי, בספרו "אמנות המלחמה" (Dell'arte della guerra), הציע גם הוא ליישם את האסטרטגיה הזו בשדה הקרב. הוא המליץ למנהיג לעשות הכל בכדי לפצל את כוחות האויב. הטכניקות הן, בין השאר, לעורר חשד אצל המפקד או המצביא לגבי הנאמנות של חלק מכוחותיו, או אף לספק לו מניע לפיזור של הכוחות בשדה הקרב, כך שהאויב ממילא ייחלש.

גם האימפריה הבריטית בהודו הכבושה התסיסה את הפלגים שונים וגרמה להם להילחם זה בזה, כדי שלא יתאחדו. השיסוי הבריטי של בני דתות שונות בהודו יצר שנאה עזה, שנמשכת עד היום ובאה לידי ביטוי גם בפיצול המוסלמים של הודו למדינה משלהם - פקיסטן.

כששלטו המונגולים בסין, גם הם השתמשו בשיטה בצורה חכמה. המונגולים הביאו אנשי ניהול מוסלמים ממערב אסיה, כדי לנהל בסין את השלטון מטעמם, כשמנגד הם העבירו מנהלנים סיניים, בכדי לנהל אזורים מוסלמיים שכבשו. התוצאה הייתה שהמנהיגות הייתה מפוצלת מהשלטים ובכך הסינים יצרו פיצול אינטרסים מולם.

גם באפריקה הפריד הקולוניאליזם בין חברות, שבטים וארצות - כדי למנוע התקוממות משותפת כנגדו. הקולוניאליסטים ידעו בפירוש שאם האפריקאים יתאחדו נגדם, הם ינצחו אותם לבסוף ולכן השיטה הניבה שלטון בן מאות שנים והעברה של מיליונים לעבדות באירופה ובאמריקה.

במזרח התיכון, אחרי מלחמת העולם הראשונה, חילקו ביניהן בריטניה וצרפת, את המזרח התיכון, בהסכם סייקס פיקו. כך החלישו ופיצלו את המזרח התיכון, שקודם נשלט כיחידה אחת על ידי האימפריה העות'מאנית. הפיצול למדינות ערביות שונות, נועד בעיקר כדי שלא יתמרדו כנגד המעצמות הקולוניאליסטיות מאירופה.

גם כיום משמשת שיטת "הפרד ומשול" לצרכים מגוונים בפוליטיקה ובחברה המודרנית. באמצעות שיטה זו ניתן לפצל עובדים של ארגון גדול ובכך למנוע מהם להתאגד למחאה או שביתה, כנגד ההנהלה או המעסיק. "הפרד ומשול" שימשה גם את הממשלה כדי לסכסך ולפלג את המחאה החברתית בישראל של 2011.


הנה יישום של הפרד ומשול בפוליטיקה - עיתונאית חכמה מסבירה כיצד עושים הפרד ומשול למחאה החברתית ב-2012 (עברית):

https://youtu.be/YEo1X9BbDXE


גלות בבל הייתה חלק משיטה של ממלכת אשור ל"הפרד ומשול" בארצות שכבשה:

https://youtu.be/Wyu-weq5FjY


ושיר על הפרד ומשול (עברית):

https://youtu.be/tRMVAv_XOp0
מה זו תרבות?
מי היו הביטניקים?
כיצד ירדו הפשע והאלימות בניו יורק?
מה השינויים בתוחלת החיים לאורך ההיסטוריה?
מהו עיור ואיך הוא קשור למהפכה התעשייתית?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.