» «
דור ה-Y
מיהו דור ה־Y או הדור האבוד?



מכירים את אלו שיודעים לדבר רק דרך מסכים, סמארטפונים ואימוג'י?

דור ה-Y (באנגלית Generation Y), ה"מילניאלס" או "דור המילניום", הם כינויים בעולם המערבי לדור שנולד לאחר דור ה-X. לרוב מונים בדור זה את מי שנולדו במהלך שנות ה-80 ועד אמצע שנות ה-90.

דור זה מזוהה בדרך כלל בצעירים שנפלטים מהלימודים ויוצאים לעולם שאין בו עבודה מספקת והשכר בו נמוך. הוא גם מאופיין בביטחון תעסוקתי נמוך מאד ופיטורים תכופים יחסית. את דור ה-Y מכנים לא פעם "הדור האבוד" וגם "הדור המיותר". יש גם מי שמכנים אותם "בייבי-לוזרס". לא פעם מאפיינים אותם כדור שמתעסק מדי בעצמו, עד כדי נרקיסיזם.

בהכללה נהוג לומר עליהם שהם נולדו וגדלו לפיתוח הטכנולוגי המואץ של עולם המחשבים, האינטרנט והסלולאר ושלבני דור ה-Y, במיוחד במערב, יש נגישות לכלים ואמצעי תקשורת מתקדמים. אבל מיומנותם הטכנולוגית, שליטתם המצוינת במחשב ובאינטרנט והיכולת והמוטיבציה שלהם ללמוד ולהתקדם, כל אלו לא העניקו להם את הפלפל והיוזמה שהיו לדורות שקדמו להם.

מאד באופנה היום ולא בצדק להציג ולהאשים דור ה-Y בנרקסיזם ובטלנות, שכן גם אם הטכנולוגיה תרמה מצד אחד לתופעות כאלה אצלם, מנגד פגש אותם המשבר הכלכלי של 2008 בדיוק כשהגיעו לשוק העבודה החלש ונתקלו בקשיים לא פשוטים למצוא עבודה או תנאי קיום, כמו של הוריהם לפחות. מחקרים מראים שהמילניאלס רוצים גמישות ומוביליות, משמע שהם לא נצמדים יותר מדי - לא למקום מגורים, לא לעבודה, למוצרים, מותגים או אפילו לאנשים, כמו בן הזוג או חברים.

הם בעצם ילדיהם של הבייביבומרס, דור הילדים שנולדו אחרי מלחמת העולם השנייה ונהנו מהגאות הכלכלית של העולם המתחדש והכלכלה הפורחת. אבל לעומתם, בני דור ה־Y לא הצליחו ליישם את הרעיון שכל כך הצליח פעם, לעבוד קשה ולזכות באותן הזדמנויות שהשוק יאפשר להם ושהיו בשפע להוריהם. הם מוכנים ללמוד ולהשקיע, אבל לשוק לא היה בשבילם את ההיצע שניתן להוריהם ושהיה אמור להיות זמין גם בשבילם.

גם התייחסותם של בני דור ה-Y לבעלות היא שונה מדורות קודמים. בבחירה בין רכוש לחוויה הם יעדיפו את החוויה. מטלפון נייד ועד לבני זוג, הם פחות בעניין של רכישת מוצרים, כי תחושתם שהכול משתנה ומתחדש כל הזמן.


כמה עובדות על דור ה־Y בעברית:

https://youtu.be/sJRFvkrBdRw


ניתוח ההתמכרות שיצרו הטלפונים אצלם:

https://youtu.be/O2ynFR3GfGE


סוציולוג מספר על הדור הציני הזה בעברית:

https://youtu.be/HILtxxEAK50


באנגלית על דור ה־Y:

http://youtu.be/CT8IYKMgadQ


תרבות המילניאלס במבט בוחן:

https://youtu.be/rgbTUttdyNU


דיון על ועם בני הדור הזה:

http://youtu.be/T9jT898xknY


שיר על דור הוואי וואי:

https://youtu.be/JK6p6X6tmGg


וסרט תיעודי קצר על המילניאלס:

http://youtu.be/GnzzwpWV1Fw?long=yes
תרבות הנגד
למה מתפתחות תרבויות הנגד?



תרבות הנגד (Counterculture) היא קבוצת אופוזיציה לתרבות השלטת. זהו מונח סוציולוגי שמתאר קבוצות חתרניות המחזיקות בערכים מנוגדים לערכים המקובלים בחברה.

תרבויות נגד שונות זוהו במהלך ההיסטוריה, ביניהן בקבוצות כמו ההיפים וילדי הפרחים בשנות ה-60 וה-70, תרבות הפאנק (Punk) של שנות ה-80, נערי הסווינג בגרמניה הנאצית ותרבות ההבי מטאל‏ של השנים האחרונות ועוד.

ההיפים של שנות ה-60 למשל, דגלו ביציאה מוייטנאם, זכויות האדם, שוויון חברתי, התרת שימוש בסמים קלים וכדומה. הם גם פסלו את השיטה החומרנית של התרבות השלטת באמריקה וראו בה פגם חברתי. הדובר המוסיקלי שלהם, שהתנגד להיקרא כך, היה הזמר בוב דילן. עד היום הוא נוהג כתרבות נגד לאליטה, כפי שבא לידי ביטוי בבוז וההשפלה שהוא נוקט כלפי ועדת פרס הנובל, שהחליטה להעניק לו את הפרס החשוב.


הנה סרטון שקורא ל"שינוי מערכת ההפעלה" של העולם והחברה האנושית:

https://youtu.be/IC7aObYkPd4


הנה ההיפים וילדים הפרחים של שנות ה-60 - תרבות הנגד הכי מפורסמת במאה האחרונה:

https://youtu.be/jRJ7pmif9Dc


"קולו של הדור" בוב דילן:

https://youtu.be/-s3r_zphxvE?t=22s


והנה הקשר בין תרבות הנגד וההיפים של הסיקסטיז ובין מהפכת המידע, במחשב האישי והאינטרנט שיבואו מהם:

https://youtu.be/qhVJOdNsLjU
דור ה-X
מיהם בני דור ה־X?



דור האיקס ודור ה-X  (באנגלית Generation X) הם כינויים שניתנו בתרבות הפופולרית ובמדעי החברה לדור שנולד בעולם המערבי בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20. דור האיקס נולד אחרי דור הבייבי בום, הוא דור הילדים של אחרי מלחמת העולם השנייה. הדור הבא אחריו הוא דור ה-Y, שמורכב מילידי שנות ה-80 וה-90.

חוקרים מאפיינים את הדור הזה בנטייה לבעוט במוסכמות החברה, למרוד בסמכות, הדור הזה לא רוצה לשנות את העולם או לחולל בו תמורות כלשהן. דור האיקס לא נצמד למקום עבודה אחד ואף לא למקצוע אחד. בני דור האיקס מחליפים מקום עבודה בקלות גדולה משל הדורות הקודמים ולא נצמדו למקום עבודה אחד לכל חייהם. גם החלפת מקצוע אינה נדירה בחייהם ורבים עשו שינוי מקצועי משמעותי בחייהם.

הדור הזה גדל ושהה בבית יותר מהדור הקודם, הוא הדור הראשון שהרבה לצפות בטלוויזיה, להיחשף לפרסומות רבות ולמעשי אלימות באמצעי התקשורת. בני הדור עלולים להיות ציניים ואף פסימיים לעתים קרובות.

החשיפה הרבה לאמצעי התקשורת ולמסרים השיווקים שהוצגו לו הם בין הדברים שגרמו לו למרוד בסמכות יותר מהדור שלפניו ולהיות פתוח יותר לתרבויות אחרות מזו של המערב.

הכינוי דור ה-X נולד מספר שעסק בו בשם "דור האיקס" מאת דאגלס קופלנד.


הנה סיפורו של דור ה־X בעברית:

https://youtu.be/ORTDIEELJvI


דור ה־X מול דור ה-Y:

https://youtu.be/MybFlN0Vn3s


בהשוואה לדורות האחרים:

http://youtu.be/4_JHGT7TSS4


וזה?

http://youtu.be/BYaqh--Uhx0


מאפיינים:

http://youtu.be/wCE34HfNh1A


וראיון ארוך על דור האיקס:

https://youtu.be/nvyHWbuq59Y?long=yes
בייבי בומרס
מהו דור הבייבי בומרס?



דור הבייבי בום, או ה"בייבי בומרס" (Baby boomers), הם כינויים שניתנו לדור שנולד במדינות המערב, בתקופת ה"בייבי בום" שלאחר מלחמת העולם השנייה. על דור הבייבי בום נמנים מי שנולדו מה-1 בינואר 1946 ועד ל-31 בדצמבר 1964. הם קיבלו מהוריהם את כל מה שלא זכו לקבל ילדיהם, בני דור ה-Y שגדלו בתקופת המשבר הכלכלי של שנות האלפיים.

"בייבי בום" הוא כינוי ללידות המרובות של המוני תינוקות, שנולדו לאחר ההרג של המלחמה הקטלנית בהיסטוריה האנושית. הכמות העצומה של בני הדור הזה יצרה עליה גדולה מאד באחוז הצעירים באוכלוסייה. בצד הדור הצעיר והגדול הזה נוצרה בשנות ה-50 ובשנות ה-60 כלכלת שפע וצריכה, שלא היה לה תקדים. מכיוון שהם גדלו בתקופה של פריחה כלכלית כזו, יש המכנים את הדור הזה "דור המגיע-לי!"

בניגוד להוריהם, בני הדור שקדם למלחמת העולם השנייה, בני דור הבייבי-בום באמריקה ובאירופה גדלו עם הטלוויזיה וסדרות הטלוויזיה המשפיעות שלה, כגורם משמעותי בחייהם ובתרבות שלהם. הם היו דור שחווה את המרוץ לחלל, את פריצת הטרנזיסטור ומבול מוצרי הצריכה האלקטרוניים שהתבססו עליו, את המחשב האישי והשפעתו על האנושות, כמו גם את האינטרנט והמכשירים הסלולאריים. הם התנסו ראשונים במתירנות, בהפיכתו של סגנון הרוקנרול למוסיקה של הצעירים וגילו את הביטלס, הסטונז, את הדיסקו והפופ שהשתלטו על המדיה. ברקע הם חוו את המלחמה הקרה והמלחמות שנבעו ממנה, כמלחמת וייטנאם והמתנגדות לה. הם היו מ"ילדי הפרחים" של שנות ה-60, או לפחות קינאו בהם וחשו הזדהות עימם ועם מהומות הסטונדטים בפאריס ב-1968.

כיום יוצאים ילידי דור הבייבי בום במדינות רבות במערב לגמלאות. האחוז הגדול של הקשישים והגמלאים שהבייבי בומרס הביאו עימם, יוצר מחסור כלכלי ובעיות לא קטנות למדינות הללו, שצריכות עתה לפרנס יותר גמלאים מאי-פעם בעבר.

המונח "דור הבייבי בום" מקובל בתרבות הפופולרית ובמדעי החברה, בתחומים כמו סוציולוגיה, כלכלה ודמוגרפיה. גם בתחום השיווק מרבים להשתמש בו בהקשר לקהלי יעד לשיווק מוצרי צריכה שונים.


הנה דור הבייבי בומרס:

http://youtu.be/Kh5qYS4kynY


מצגת וידאו על דור הבייבי בום:

http://youtu.be/-5IJexTaLfg


הם בקושי מצליחים לראות דרך ארצות הברית של היום את ארצות הברית של פעם:

http://youtu.be/QhlWKif3Qwg


היום יוצאים ה"בייבי-בומרס" לפנסיה:

http://youtu.be/E_NtrcCYK5w


והנה סרט תיעודי על דור הבייבי בומרס בר-המזל:

http://youtu.be/Gmka2mydsD0?long=yes

סוציולוגיה

קומיוטינג
מה זה קומיוטינג?





מכירים אנשים שנוסעים מדי יום אל העיר הגדולה, לעבודה? - התופעה הזו היא תופעה חברתית שקיבלה את השם קומיוטינג (commuting), בעברית יוֹמְמוּת.

הקומיוטינג נולד עם המהפכה התעשייתית, במאה ה-19, כשמצד אחד רוכזו מפעלים רבים בערים גדולות ומצד שני שוכללו אמצעי התחבורה ההמוניים ויצרו נגישות גבוהה ויעילה בין המפעלים למקומות המגורים של העובדים.

תודות לנגישות התחבורתית היעילה של העידן המודרני, עברו רבים מהעובדים, להתגורר במרחק רב ממקומות עבודתם, במקומות פחות צפופים וזולים יותר למגורים.

כך נוצרו תופעות חברתיות חדשות. הראשונה שבהן היא ה"פירוור", מעבר של עובדים ממגורים במרכזי הערים, או במרחק הליכה ממקום עבודתם, אל מגורים בפרברים.

תופעה נוספת היא היווצרותן של "ערי שינה" - ערים שבהן מתגוררים עובדים רבים ושבכל בוקר מתרוקנות מאותם עובדים, הנעים בהמוניהם אל המפעלים, המרוכזים לרוב בערים הגדולות או באזורי תעשייה ענקיים.

אבל הקומיוטינג אינו מושלם. רבות נכתב ונחקרו הנזקים השונים של אותה יוממות, החל מנזקים פסיכולוגיים ועד לנזקים בריאותיים אצל היוֹמְמִים. יש גם מחירים סביבתיים אדירים לתנועה היומיומית של המוני אדם, אל מקומות העבודה ובחזרה.

אחד הפתרונות הטובים לבעיות של הקומיוטינג היא הנסיעה המשותפת, המכונה באנגלית "קארפול". היא מאפשרת למספר אנשים לנסוע ביחד. מעבר ליתרונות שבנסיעה כזו, כיותר זולה ופחות איטית ומלאת פקקים, הנסיעה ביחד עם אנשים נוספים היא בריאה, נעימה וחסכונית הרבה יותר.


הנה הקומיוטינג:

https://youtu.be/ofTxs4VUTQI


ההרגלים הלא בריאים של הקומיוטינג:

https://youtu.be/I_LWb8gRaTM


יוממות בירושלים:

https://youtu.be/dbBZJWk5IzE


יתרונות שיתוף הנסיעות לקומיוטינג:

https://youtu.be/e-gIHqeNwTY
דור ה-Z
מיהם בני דור ה־Z "המחוברים"?



דור ה-Z (באנגלית Generation Z) הוא הכינוי שניתן לבני הדור שנולד מאז אמצע שנות ה-90. מכנים אותם לא פעם גם "דור הסיפוק המיידי", או "הדור המחובר". יש לכך סיבות.

בני דור ה-Z הם בדרך כלל בניהם של בני דור ה-X ואחיהם הגדולים, אם הם לא מהדור שלהם, הם בני דור ה-Y. מומחים רבים הסכימו ביניהם שתחילתו של הדור הזה היא בשנת 1994, ביום שבו שודרה הפרסומת הראשונה של ה-World Wide Web.

ואכן, בני דור ה-Z נולדו כשאת חייהם מלווים באורח קבוע האינטרנט המחובר תמיד והטלפון הסלולארי. הללו הם חלק מרכזי בחייהם, בהתבגרותם ובהתפתחותם החברתית. חלק משמעותי בזהות העצמית שלהם קשור בטכנולוגיה, בטלפונים הניידים והטלפונים החכמים ובתפיסתם את מעמדם ברשתות החברתיות. התקשורת שלהם עם חבריהם היא מקוונת יותר מזו של כל דור שקדם להם.

בני דור ה-Z זכו לכינויים שונים ומשונים. אחד מהם הוא הכינוי "ילידים דיגיטליים", על שום החיבור המדהים בינם לבין הטכנולוגיה. יש המכנים את דור ה-Z בשמות נוספים כמו דור ה-M או iGeneration, רמז למכשירים שעימם גדל, בעיקר מכשירי הדגל של חברת Apple, כמו אייפוד, אייפון ודומיהם. עוד כינויים שדבקו בהם הם "דור המסכים" וגם "דור הפלזמה".

זהו דור שרגיל להיות מחובר כל הזמן לאינטרנט ואינו מכיר מציאות שלא כוללת אותו. מסכים, טאבלטים וסמארטפונים כמובן, הם המקום הטבעי שבו בני דור ה-Z מוצאים את עצמם. רובם יעדיפו לגלוש באינטרנט מהטלפון הסלולארי, על פני המחשב. בדרך כלל הם יעדיפו להישאר בחדר, במקום לצאת החוצה לשחק ומשחקי מחשב וסלולארי עדיפים אצלם על משחקים בגני שעשועים.

לא פעם נשמעת טענה שאמצעי התקשרות דיגיטליים, כמו ווטסאפ או מסרים בפייסבוק, ידברו אל דור ה-Z יותר מאשר שיחות פנים אל פנים. ואכן, לעיתים נראים בני הדור מעט מנוכרים בתקשורת חברתית שאינה אונליין. מורים גם יזהו פגיעה מסוימת בקשב והריכוז שלהם, הקשורה ככל הנראה גם בהרגלים כאלו. מצד שני המיומנות שלהם בריבוי משימות, במולטיטסקינג, נראית מרשימה אפילו ביחס לאחיהם הגדולים מדור ה-Y.

ניתן לראות את דור ה-Z כ-"ילידים דיגיטליים". הם דור שאיש אינו מבין עדיין מספיק ולא ברור עד כמה ייפגעו יכולותיהם בשל הילדות המחוברת הזו. האם מה שמסתמן כקושי ביכולת שלהם ליצור אינטימיות רגשית, הוא אכן בעיה? ומה עם העובדה שהם יכולים לשבת בקבוצה במשך זמן ארוך ולהביט כל אחד אל הסלולארי שלו, מבלי להחליף מילה או להרים את העיניים אל חבריו? ומה פשר העניין העצום שלהם בסלבריטאים, אותם אנשים שהתפרסמו לאו דווקא בזכות הכישורים שלהם?


הכירו את דור ה־Z בעברית:

https://youtu.be/ORTDIEELJvI


והנה הם באנגלית:

http://youtu.be/K1HyDn7dZ1o


מצגת וידאו על דור ה-Z:

http://youtu.be/5lDBjuqAdzM


ראיון משעשע עם מישהי מהדור הזה:

https://youtu.be/o45WPppxA1E
יאקירמא
מהו השבט האבוד יאקירמא או הקירמא באנתרופולוגיה?



יאקירמא הוא מונח שהמציאו מדענים בתחום האנתרופולוגיה (בראשות הוראס מיינר) כדי להסביר את האופן שבו מסתכלים במדע זה על חברות זרות לחוקר. האנתרופולוג מתאר תמיד חברות לא מוכרות תוך שמירה על ריחוק אתנוגרפי. כאן הם עשו זאת בתיאור וניתוח דומים, אך של החברה האמריקאית, חברה מודרנית שמתוארת כמו "שבט אבוד" של ילידים לא מוכרים לחוקר.

הנה התיאור של אספקטים שונים של התנהגות חברתית בשבט היאקירמא (היפוך אותיות של אמריקאי):

השבט האבוד - פולחן הגוף של ה"יאקיראמא"
======================================

ל"יאקירמא" כלכלת שוק מפותחת מאוד ובני השבט מקדישים חלק גדול מזמנם לפעילות כלכלית.. עם זאת, מושקעים משאבים רבים בפעילות פולחנית וטקסית. הגוף עומד במוקד הפעילות הפולחנית הזאת. בני השבט מאמינים שמראה הגוף ובריאותו חשובים מאוד. לפי אמונתם, הגוף חלש, מכוער ונוטה למחלות, והדרך היחידה לשיפור מצבו, היא באמצעות השפעתם החזקה של טקסים ופולחנים שונים

בכל בית מצוי מקדש אחד לפחות שבו מתבצעים טקסים ופולחנים כאלה. בבתי האח"מים ניתן למצוא מספר מקדשים כאלה. למעשה, הרווחה של בית מסוים נקבעת על – פי מספר המקדשים הללו.. יותר מקדשים – יותר רווחה.
הטקסים אינם מתנהלים באופן משפחתי אלא באורח פרטי וסודי. לא מקובל לדבר על טקסים אלו, אלא רק עם ילדים קטנים הנצרכים להדרכה מתאימה לגביהם.
אנשי ה"יאקירמא" מרבים לעסוק ב"ענייני הפה". הם מאמינים כי למצבו של הפה השפעה רבה על יחסיהם החברתיים וכי ללא ביצוע "טקסי הפה" היומיים עשויות שיניהם לנשור. פולחן הפה היומי – שייראה לזר דוחה ביותר – כולל הכנסה לפה של אוסף שערות קטן עם חומרים מאגיים מסוימים, והנעתו בתנועות טקסיות מוכתבות מראש.
בנוסף לפולחן הפה היומי, נוהגים בני השבט לבקר מספר פעמים בשנה אצל "איש הפה הקדוש". לכוהנים אלו יש מערכת מרשימה ביותר של אביזרים, הכוללת מחטים שונות, מקדחות ואזמלים. הם נוהגים להרחיב את החורים בשיני בני השבט ולמלא אותם בחומרים מאגיים שונים המונעים, לפי אמונתם, ריקבון. מובן שתהליך הריקבון נמשך, אבל בני השבט ממשיכי לבקר אצל הכוהנים ואף לתת להם מתנות יקרות ערך. זהו פולחן מכאיב ביותר, המצביע על הנטיות הסדיסטיות והמזוכיסטיות של בני השבט.
הגברים בשבט נוהגים לשרוט מדי יום את פניהם עד זוב דם באמצעות מכשיר חד.
בחדר המקדש ישנה קופסת קסמים בה יש עשבי מרפא, שאיש אינו יודע ממה הם מורכבים.
האדם הולך לאיש מרפא והוא כותב לו משהו על נייר, בכתב סתרים. האדם הולך למומחה לעשבי מרפא וזה מספק לו את המרשם. את השאריות אין מסלקים אלא שומרים בארגז קסמים אשר בלב המקדש מתוך אמונה שהם מגנים על בני השבט.
אגן הטבילה – שמימיו מגיעים מכלל הקהילה ובהם טובלים את כל המשפחה בזה אחר זה.
הגברים שוטפים את פניהם כל בוקר עד זוב דם פעולה רציונאלית מאוד.
הנשים אופות ראשיהן בתנור פעם בכמה זמן, והן מאמינות שהיופי בא דרך השיער.
מקדש מילוח-תיב –אדם חולה באופן רציונאלי מנסה לרפא את עצמו, אך שם ברגע שאדם חולה עוזב את בני משפחתו ונכנס למקדש כל שהו שכל המוסכמות החברתיות, מחיי היומיום משתנים. כמו למשל חשיפת הגוף לפני הכוהנים ונעיצת מחטים בו. המטפלים בו הם כוהנים וכוהנות ואף אחד לא מתווכח אתם. מטרת אותו מקדש הוא לרפא אנשים, אך חלק גדול מהאנשים שנכנסים לשם, יוצאים ללא רוח חיים.
המקשיבים – אנשים מיוחדים להם מספרים את כל הסודות והבעיות. אנשים שאמורים להביא מרפא לכל הבעיות ושהם בעצם לא נוגעים בחולה. רק מקשיבים, והחולה ככל שיזכור יותר מידע מימי ילדותו כך קל יותר למקשיב לפתור את בעיותיו.
הנשים בשבט הן מוזרות ביותר. למרות שהנורמה היא צניעות, אישה, שחושפת כמה שיותר מושכת תשומת לב ואהדה, יותר מהנשים הצנועות.


הנה סרטון משעשע של כתבת המציגה את היאקירמא:

https://youtu.be/U5B9lvYqZgA
פרטיות
מה גורלה של הפרטיות בעולמנו?



הנוחות שלנו בעולם המודרני של המאה ה-21 הולכת וגדלה. אך תמורתה אנו משלמים בצמצום ובעתיד אולי אף באובדן הפרטיות (Privacy) שלנו.

פרטיות היא, בפשטות, הסודות שלנו, הדברים שלא היינו רוצים לשתף בהם את העולם שמסביבנו, את הממשלה שרוצה שליטה בנו ובכל אזרחיה, את החברות המסחריות שמקיפות אותנו ורוצות למכור לנו בכל מחיר ועוד.

שיתוף המידע שלנו על ההעדפות שלנו, הבחירות שאנו בוחרים, משאלותינו, ההרגלים שלנו ומיקומנו - יש לו מחיר. אלה לא רק מצלמות אבטחה שמתעדות בכל מקום את צעדינו. גם לא תוכנות מעקב שיכולות לגנוב את המידע שלנו מהמחשב ואת הסיסמאות שלנו לחשבון הבנק ולכל שירות אחר שעליו אנו מנויים. זה המידע שאנחנו אפילו לא יודעים שיודעים עלינו.

חשבו על זה רגע... אנו חושפים היום באינטרנט כל כך הרבה מידע על עצמנו שרוב המומחים סבורים שהרשת החברתית שבה אנו פועלים, יודעת עלינו יותר משאנו יודעים על עצמנו. האיסוף האובססיבי של מידע עלינו מאפשר לענקיות האינטרנט והרשתות החברתיות לאסוף כמות עצומה של מידע שמאמן את המכונות הלומדות שלהם והופך את השירותים שלהם לחכמים, אבל מה שיותר חשוב - למכניסים יותר. למעשה למכניסים הרבה יותר!

מתוך הפוסטים בפייסבוק והתמונות באינסטרגם, מהטוויטים בטוויטר והחיפושים בגוגל וביוטיוב - מכמויות הנתונים העצומות שמצטברות עלינו והידע הרב שנאגר עלינו שם ובעוד המוני אתרים, מיכולותיהם של האלגוריתמים של הרשתות החברתיות, אתרי הווידאו הגדולים ומנועי החיפוש המודרניים - מכל אלה מצטבר עלינו ידע עצום ופולשני להחריד, שמעשיר את מפלצות הטכנולוגיה ונותן להן גישה להשפעות חברתיות חסרות תקדים. נאמר זאת בפשטות - האלגוריתם יודע לזהות עלינו דברים שאנו כלל לא מודעים אליהם ולא יודעים על עצמנו!

דמיינו, רק דמיינו לרגע, שמגיע היטלר מודרני טכנולוגי או שיש לו גבלס טכנולוגי, שעוזר לו להשתלט על גוגל, פייסבוק ואמזון, או אפילו רק על אחת או שתיים מהן. דמיינו שהוא מניע את כל אותם אלה שמאופיינים בתכונות הנכונות לו ומקבל את קולם בבחירות ורגע אחרי שהוא נבחר, הוא לוחץ על כפתור שמפוצץ את הרעים בעיניו והעולם שוב במלחמה, אבל הפעם גרעינית... זה רק תסריט אחד ודי מטומטם, אבל היי, הייתם מאמינים שלפני מאה שנים עשו את זה צייר מתוסכל ודוקטור לתיאטרון באמצעות כמה סרטים עם חולדות?

כי כשכולם חשופים למידע כזה עלינו, יהיה קשה לנו לשמור על הפרטיות. זו לא רק הפלישה לראשנו שמטרידה. יש לזה גם מחיר כלכלי מיידי. בכך שחברות חזקות ובעלות כוח זוכות למידע על הרגלי הקניה, תחומי העניין והמשאלות הכי כמוסות ופרטיות שלנו, אנו הופכים למכרה זהב בעבורן. זאת מכיוון שהן יכולות להגדיל את השיווק המותאם לנו אישית ולגרום לנו לצריכה גדלה והולכת, שיש לה מחיר כלכלי גדול.

תחום שהולך ומתחזק בשל החשש מאבדן הפרטיות הוא זה של מדיה חברתית זמנית. למי שלא מעוניינים שהמידע שלהם יישאר זמין ברשת לנצח, יש היום תוכנות ואפליקציות שמדמות את המדיה החברתית ותוכנות המסרים המידיים ומאפשרות קיום של שיחות יומיומיות, אך מבטיחות שהמידע הזה לא מתועד ולא נשמר לעתיד. בתחום התמונות, יישומים כמו Snapchat ו-Poke מאפשרים לשתף תמונות שנעלמות אחרי שניות אחדות. באמצעות השימוש בכלים כאלו, מקווים מי שחרדים לפרטיותם שיוכלו לנהוג בעתיד בספונטניות ובכנות, מבלי לחשוש שדברים תמימים שאמרו, עשו, חיפשו או חשו, ירדפו אותם בעתיד.

עוד כלי חזק למי שדואגים לפרטיות שלהם הם דפדפנים שלא מכילים כלי מעקב ואגירת נתונים על הגולשים. דפדפנים אלו מפותחים על ידי אנשים בעלי מודעות חברתית, המעוניינים לאפשר לציבור להשתמש באינטרנט בתבונה. כך למשל, יש מנועי חיפוש שמשתמשים בקוד הפתוח של מנוע החיפוש של "גוגל" ומתנהגים ממש כמוהו, אבל מתחייבים שדבר לא נשמר בהם על החיפושים שלכם, לאחר השימוש.


הרשת יודעת עלינו הכל ומבלי משים אנו מסגירים לידיה את סודותינו הכמוסים ביותר:

https://youtu.be/PoR6o5eHPw4


הנה נושא הפרטיות:

https://youtu.be/hsnr_4ccceY


יש המדמים את הפרטיות שלנו כיום לרחצה במקלחת, בעירום, במקום ציבורי:

https://youtu.be/0L0geYTJBOM


ומה שמדהים הוא שאנו עושים הכל כדי לחשוף את עצמנו לגמרי:

https://youtu.be/yC_ILdL_vpQ


ראו כמה קל לעקוב אחרינו:

https://youtu.be/ym6bZzjhzDE?t=15m27s&end=22m17s


אבל יש רובד של פרטיות ברשת, שעליו חשוב ואפשר לשמור עליו כבר מהתחלה:

https://youtu.be/ICb61rr68sk


ובכל זאת - הבה נחייך:

https://youtu.be/5c-_mRCiaFg


ביטלמניה
מה הייתה הביטלמניה?



יותר מכל אמן או להקה אחרת לפניה חוותה להקת הביטלס הערצת המונים. ארבעת הצעירים מליברפול לא התכוננו להערצה כה גדולה, מכיוון שזו הייתה הפעם הראשונה שהתופעה הסוציולוגית הזו התרחשה בצורה שכזו. לא היה אמן עד אליהם, שחווה הערצה כה מהממת, משתקת ובהמשך מציקה.

קראו לשיגעון הביטלס שנוצר סביב הלהקה "ביטלמניה". מומחים ידעו לומר שמדובר ב"פסיכוזת המונים". מעריצים מוטרפים, במיוחד נערות בגיל העשרה, שלא מפסיקים לצרוח בעת שחברי הלהקה נגלים לפניהם. הופעות הלהקה התאפיינו אז בצרחות מחרישות אוזניים, שנמשכו לאורך כל ההופעה.
בנים חיקו את התסרוקות של חברי הלהקה ולבשו חליפות צמודות כמו אלה שאיתם הופיעו בצילומים ובהופעות. בנות התגודדו בנמלי התעופה ובבתי מלון שאליהם הגיעו וצרחו כשראו אותם.

זה החל באוקטובר 1963, לאחר שהלהקה הופיעה בשידור חי בטלוויזיה. למחרת דיווחו כל עיתוני בריטניה והחלו לסקר כל פרט על הלהקה הצעירה. כותרות ענק בעיתונים ותמונות שער של חברי הלהקה הפכו לעניין יומיומי, שבאופן מסוים התעלה על כל עניין אחר בממלכה. הפסטיבל התקשורתי התמים יצר גלים של עניין וקופות הכרטיסים לא עמדו בלחץ מעריצים שהמתינו לידן במשך יממות ארוכות, כדי לקנות כרטיס להופעות של הביטלס. בנובמבר 1963 הכריז העיתון הבריטי "הדיילי מירור" על תופעת ה"ביטלמניה" והשימוש במונח הפך לשגרתי.

כשיצאו לסיבוב ההופעות המפורסם באמריקה, התפשטה הביטלמניה אל ארצות הברית ולעולם כולו. בסרט של הביטלס עצמם "A Hard Day's Night" הוצגה התופעה וכיצד הביטלס לא יכולים לעשות צעד, מבלי שהמוני מעריצות נלהבות ישעטו לעברם בצרחות. אבל הסרט וכתבות טלוויזיה שהציגו את ההערצה אל הלהקה רק חיזקו את התופעה ובכל מקום בעולם שאליו הגיעו "ארבעת המופלאים" הם נתקלו במעריצות היסטריות המתגודדות בקבוצות גדולות, צווחות ללא הפסקה ומתעלפות מהתרגשות.

אבל בהדרגה זה החל להפריע. כשהביטלמניה הפכה לחלק מ"ההתנהגות המקובלת" סביב הלהקה, היא מנעה מהביטלס כל מגע עם המעריצים. הם לא יכולים היו לצאת מחדרי המלון שלהם ומצאו עצמם מסוגרים בכל עיר שבה הופיעו, בלי כל קשר עם הסביבה. צעדיהם הוגבלו לנסיעות והופעות. בראיונות עימם הם העידו שלא תמיד הם יודעים איפה הם נמצאים היום..

ואז באה ההודעה על הפסקת ההופעות של הביטלס. הביטלמניה הייתה אולי הסיבה העיקרית להחלטה. חברי הלהקה כבר לא נהנו והטירוף סביבם היקשה על חייהם. ג'ורג' האריסון כתב שנים אחר כך שהחיים הפכו עבורם לגיהנום. הצרחות בהופעות, סיפר פול מקרטני אחרי שנים, גברו על המוסיקה והביטלס כך לא הצליחו לשמוע את עצמם על הבמה.

וכך, באופן פרדוכסלי, גרמה האהבה וההערצה אליהם להחלטה של חברי הלהקה הפופולארית בעולם להפסיק להופיע ולהתמקד בהקלטות אולפן.


הנה תופעת הביטלמניה:

http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?t=1m16s&end=8m52s


ביטלמנים באמריקה:

http://youtu.be/7mw1D3HTGng


והמעריצים הישנים בשדה התעופה בהמתנה להם כשהם חוזרים לאנגליה:

http://youtu.be/I6Diyy4SYFE


ביטלמניה בהולנד:

http://youtu.be/YoYwkr1y0UE


וגילויי הערצה בלתי נתפסים גם באוסטרליה הרחוקה:

http://youtu.be/zBhzJjjlMkE


סיפור השנים ההן מפי הצוות שליווה את הלהקה באותם ימים:

http://youtu.be/6YpqVO1lfXM


הופעה של הביטלס מתקופת הביטלמניה:

https://youtu.be/e6r523MsuUk?long=yes
מהו "אפקט מתי" בחברה האנושית?



"אפקט מתי" הוא אפקט חברתי שמדבר על כך שלמי שכבר יש, יהיו הרבה יותר סיכויים לקבל עוד ולצבור עוד יותר. העניין הוא בכך שיש יתרון בחברה למי שכבר יש לו. יהיו מי שיאמרו שהאפקט מחזק את התחושה בחברה האנושית ש"כסף הולך לכסף", כלומר שהעשירים נעשים כל הזמן עשירים יותר והעניים הולכים ועניים. במילים אחרות - המנצח זוכה בכל.

האפקט הוא אחד הגורמים לגידול העצום באי-השוויון בחברה, כולל בחברה הישראלית כיום.

את השם "אפקט מתי" טבע הסוציולוג רוברט מורטון בשנת 68. מקורו הוא בפסוק מהברית החדשה, שגורס ש"מי שיש לו נתון יינתן לו ויעדיף ומי שאין לו, גם את אשר יש לו יוקח ממנו".


הנה סרטון שמסביר את "אפקט מתי":

http://youtu.be/NrDmPCL_A0w
מי כונו פעם יאפים?



יאפים (Yuppies) הוא הכינוי של צעירים עירוניים ומשכילים. הכינוי הוצמד בשנות ה-80 לצעירים מהמעמד הבינוני-גבוה, בשנות בגילאי 20-30, תושבי הערים הגדולות, שהיו משכילים ובעלי מקצועות חופשיים או מקצועות הצווארון הלבן. היה זה העיתונאי דייוויד ברוקס שכינה את היאפים לראשונה "בוהמיינים בורגנים"...

אנשי מקצוע הצעירים והעירוניים זכו לכינוי זה בתחילת שנות השמונים במאמר של עיתונאי בשם דן רוטנברג במגזין בשיקגו, המונח הלך ותפס, במיוחד כשיצא הספר "המדריך ליאפי" בתחילת 1983 וכשגארי הארט, מועמד לנשיאות ארצות הברית, זכה לכינוי "המועמד היאפי".

ב-1985 כבר החלו יאפים באמריקה להסתייג מהכינוי ובקרב רבים הוא הפך לבעל אסוציאציות שליליות - סמל לאנשים המרוכזים בעצמם וברמת חייהם ואף אטומים לבעיות של אחרים בחברה.

ואגב, היאפים זכו אפילו למחלה... זה קרה כשתסמונת העייפות הכרונית כונתה בציבור "מחלת היאפים", זאת על אף שהם ממש לא היו העיקריים שבנפגעי התסמונת.


הנה היאפים:

https://youtu.be/UqTOZ3sCt_0


כתבה משנות ה-80 על יאפים:

https://youtu.be/CpRYHkXTB6I


קדימון הסרט "וול סטריט" שהציג יאפים שהם סוחרי מניות ורודפי בצע בשנות ה-80:

https://youtu.be/FCctqbRrsBQ


ובסרט "מועדון קרב" זונח יאפי מפוכח את החומרנות של חיי היאפים:

https://youtu.be/J8FRBYOFu2w


סרט קצר על שני היפים שהפכו ליאפים וחולמים לנצח את גוגל:

https://youtu.be/x7R5u1Aa_dw


ובחיוך, מה קורה לאדם שהיה בתרדמת וכשהתעורר גילה שכל העולם מלא ביאפים:

https://youtu.be/Db4VGbK3vws
מהי ג'נטריפיקציה של שכונות?



לא פעם אנו רואים שכונה שהאוכלוסייה שלה מתחדשת באופן חד ולא תמיד חלק. זהו תהליך שנקרא גֶ'נְטְרִיפִיקַצְיָה (Gentrification), תהליך שבו נדחקים התושבים הוותיקים של שכונה חלשה, בידי אוכלוסייה מבוססת העוברת לגור בה ובהדרגה "כובשת" אותה.

נווה צדק, פלורנטין, ביצרון או יפו - כל שכונת שוליים, שהאוכלוסייה בה חלשה כלכלית ולא פעם מזדקנת, עשויה לשאוב אליה אוכלוסיה חזקה ובעלת אמצעים כלכליים, במיוחד אם היא ממוקמת במקום טוב ובמרכז העיר וזוכה שיקשרו אותה למונחים כמו אופנתי, טרנדי, או מקום חם... המתיישבים החדשים הללו הולכים ומחליפים את התושבים הוותיקים, תוך שהם משנים, באופן טבעי, את אופי השכונה ואת אורחות החיים בה.

התהליך, שהוא חלק מהתחדשות עירונית טבעית או מכוונת על ידי העירייה, מלווה לרוב בשיפוץ בתים, חידוש של פני הרחובות בשכונה ותחלופה הדרגתית של העסקים בשכונה, ההולכים ומציעים שירותים נחוצים לאוכלוסייה החדשה ו... כמה מפתיע - במחירים גבוהים מדי לוותיקים.

כיום יש ויכוח מסוים על משמעות המושג גֶ'נְטְרִיפִיקַצְיָה. הוא בא מהמילה "ג'נטרי" (gentry), שמתארת בצרפתית עתיקה ובאופן כללי, את המעמד הבינוני-גבוה או את העלית החברתית. אבל המונח, שנולד עם משמעות ביקורתית, הלך ואיבד אותה עם הזמן, כשבפי רבים מדי הוא משמש כיום לתיאורים חיוביים של התחדשות עירונית נכונה ובונה, תרתי משמע...

ממציאת המונח, הסוציולוגית הבריטית רות גלאס, ודאי משתוממת כיצד מונח ששימש אותה לתאר ב-1964, באופן ביקורתי, את השינויים שהיא זיהתה בלונדון של שנות ה-60, נעשה כל כך חיובי. גלאס עסקה אז בפגיעה במרקם החיים שחוו קהילות ותיקות בשכונות לונדון, שעברו ג'נטריפקציה. היא זיהתה אז תהליכים הדרגתיים, כמו דחיקה כלכלית והתפרקות חברתית ותרבותית, שחוו האוכלוסיות הוותיקות בשכונות אלה. דומה שאז כמו היום, לא השתנו התופעות הללו ומה שהשתנה הוא הנכונות של ה"חזקים" להכיר בהן ולדאוג לשינוי או לפחות עידון של התופעה.


הנה הג'נטריפיקציה, שלא פעם הופכת מקומות כאלה לערי רפאים, שבמקום תושבים יש בהם דירות ריקות של משקיעים:

https://youtu.be/fsf2fq-jvY8


למי היא טובה ולמי היא רעה?

https://youtu.be/5nyDbHi1YQE


כך מרגיש מי שהג'נטריפיקציה דחקה אותו מהשכונה שבה התגורר בשכר דירה שזינק בחדות למעלה:

https://youtu.be/tYNuR1oaQts


מריבות ג'נטריפיקציה בין "הם" והוותיקים:

https://youtu.be/0wwyb6oaGTg


מצגת וידאו על הג'נטריפיקציה

https://youtu.be/kfOqmSXDAD8


ואחת על הג'נטריפיקציה בתל אביב:

https://youtu.be/mUBE3erWdBI
מה זה העיקרון הפיטרי?
מהו העיקרון הפיטרי?
על מה מדבר העיקרון הפיטרי?


תארו לכם שאתם מנכ"לים של חברה ואחד המנהלים פרש. אתם צריכים למנות במקומו מנהל. את מי תבחרו להחליפו מבין שני הבאים בתור לקידום? את המצטיין או את הבינוני? - רוב הסיכויים שתבחרו את העובד הטוב משניהם, נכון?

יתכן שעשיתם טעות...

העיקרון הפיטרי (Peter Principle) הוא טענה צינית, לא מדעית בשום צורה, שאומרת שעובד טוב יקודם על ידי האירגון עוד ועוד ויטפס במעלה התפקידים. עד שייעצר בתפקיד שהוא לא טוב בו. שמעתם נכון, קידומו של העובד ייעצר דווקא בתפקיד שאותו הוא לא ממלא טוב!

את העיקרון הזה גילה וניסח לורנס ג'יי פיטר ב-1968 בספרו "העיקרון הפיטרי". התוצאה לפי פיטר היא שהארגון נוטה דווקא לתקוע עובדים בתפקידים שאינם מתאימים להם וזה לא טוב לו. ממש לא טוב, כי לטווח הארוך עלול להיווצר מצב שברוב התפקידים ייתקעו אנשים לא מתאימים. אז את מי תבחרו לקידום עכשיו? - לא שזה פשוט, כי גם לבחור את הבינוני עלול להיות בעייתי..


הנה הסבר על עיקרון הפיטרי:

https://youtu.be/FsCo68jTBZc?t=10s


איך לא להתקע בעיקרון הפיטרי:

https://youtu.be/5lnd8M2kirA


ודמות אנימציה שמסבירה את זה, אבל נראית כאילו היא עצמה נתקעה במקום שלא ממש מתאים לה:

https://youtu.be/Uptw9GKt1og


מרצה שמסביר את הבעיה:

https://youtu.be/74IhVxcBMu0
מה זו בדיוק הערצה?



בשנות ה-60 התגלתה לעולם המערבי תופעה של הערצה מדהימה שהפסיכולוגים כינו "פסיכוזת המונים" והתקשורת כינתה "ביטלמניה". ההערצה המטורפת ללהקת "הביטלס" הגיעה לשיאה אצל מתבגרים, במיוחד בקרב נערות בגיל העשרה, אבל סימנה גם את פתיחתו של שלב חדש ולא מוכר בהערצת כוכבים. כי אחת התופעות החזקות של התרבות המודרנית היא ההערצה (Admiration) שחשים צעירים בכל העולם כלפי זמרים, להקות, כוכבי קולנוע, ספורט, דת ואמנות.

הערצה היא הערכה גדולה ונטולת ביקורת, כלפי אחרים. לרוב מדובר באדם אחר, אך לעתים זה יכול להיות גם כלפי תופעה, כמו ל"מופע הקולנוע של רוקי", או אפילו הערצה לחפץ, דוגמת הג'ינס של ליווייס, האייפון או גיטרת פנדר.

"הערצה מביאה לעיוורון" אמר פעם תומאס ברנהרד. ואכן, הערצה נוטה לרוב להתפעלות ממושא ההערצה, מתכונותיו, מעשיו ואף לכל הקשור בו. המעריצים נוטים להתעלם או להכחיש את תכונותיו השליליות של הנערץ. לרוב הם גם מבטלים את עצמם למולו, מעמידים עצמם מתחת לו ואת רצונותיו לפני אלו שלהם. זה גם ההסבר להליכתם העיוורת של חברי כתות אחרי מנהיגים וגורואים המובילים אותם לא פעם למקומות קשים ולהרס העצמי.

אבל למה אנו מעריצים כל כך את המפורסמים, המצליחים, המוכשרים והנכונים, ככל שיהיו כאלה? - ובכן, אין תשובה פשוטה לכך. מדובר בדבר חמקמק, אך אחד ההסברים הוא שלא פעם המעריץ מלביש על הנערץ את חלומו על האושר ומגשים באופן מסוים, דרך הצלחתו של הנערץ, את האושר שלו עצמו. מה שגורם לו, כמובן, להרגיש טוב יותר. בשל ההערצה הופך האדם הכריזמטי והנערץ סוג של "שליח להצלחה" בשביל המעריץ, שהוא לרוב אדם צעיר או חסר בטחון באופן כלשהו.

הצלחתו של הכוכב מקנה למעריץ תחושה טובה. לרוב גם חשים המעריצים שהם מקבלים מהנערץ המון, שהוא מבין אותם ושיש להם קשר מיוחד עימו, תוך שהם מתעלמים כמובן מהעובדה שהקשר הזה הוא קשר בכיוון אחד בלבד, סוג של אשלייה ליחסים של ממש ביניהם לבין מושא הערצתם.


הנה ההערצה המודרנית:

https://youtu.be/oe0di23jJ0Y


מעריצות מספרות:

https://youtu.be/KFx3vx7bfYE


תופעת הביטלמניה:

http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?t=1m16s&end=8m52s


חיוך לסיום:

https://youtu.be/4dVehVIq6Ok


ומה קורה אחרי הרבה שנים למושאי ההערצה?

https://youtu.be/4J_US3QCOfg?long=yes
כיצד ירדו הפשע והאלימות בניו יורק?



לאחר שפורסם המחקר של החוקרים ג'יימס וילסון וג'ורג' קלינג ב-1982, על מה שנקרא "תאוריית החלונות השבורים" (Broken windows theory), החליטו בניו יורק לאמץ את התאוריה ולנסות ולתקן את המצב הקשה בעיר. שיטת העבודה של רודי ג'וליאני הייתה לתקן את ההזנחה, לנקות את השכונות ובמקביל - לנקוט גישה של אפס-סובלנות באכיפת החוקים בעיר.

ראש העירייה הנבחר של העיר ניו יורק האמין שאם הפשיעה והאלימות היא תוצאה הכרחית של אי-סדר, לכלוך והרס, תיקון של הגורמים הללו ואכיפה של החוקים יביאו לתיקון המצב. התוצאה הייתה מצוינת. הסתבר שאימוץ הרעיון הצליח להקטין באופן דרמטי את הפשיעה בניו יורק. כמות הרציחות ירדה לפחות מ-20% ממה שהייתה לפני הפעלת התכנית, מ-30 רציחות למאה אלף איש, ל-5 בלבד!


הנה סרטון שמסביר כיצד יושמה התאוריה של החלונות השבורים בעיר ניו יורק:

https://youtu.be/k0KfrAJU3w8


ג'וליאני מסביר כיצד יישם את מסקנות התאוריה כדי לשפר את מצב הפשע בניו-יורק באופן משמעותי מאד:

http://youtu.be/VX7hDYLPf6s
מהן שש דרגות של הפרדה?



שש דרגות של ההפרדה (Small-world experiment) הוא מושג הקושר בתרבות הפופולרית בין כל שני אנשים בעולם, באמצעות 6 היכרויות בלבד. כלומר, אם תיקח כל שני אנשים בעולם, תגלה שהם קשורים ביניהם, באמצעות מקסימום 5 אנשי קשר.

המושג הזה קשור באופן הדוק ונובע מ"תופעת העולם הקטן", שהגה החוקר סטנלי מילגרם בשנת 1967. מילגרם הראה בניסוי שעשה בנושא, שהמספר החציוני של אנשי קשר הנחוצים כדי ליצור קשר בין כל אמריקאים, תושבי ארצות הברית, הוא 5 מתווכים בלבד.

משמעות שש הדרגות שכאן היא שניתן ליצור קשר בין כל שני אנשים, בעולם כולו, דרך מספר זעום של מתווכים.

ההשערה הזו של מילגרם הייתה שנים רבות שנויה במחלוקת ויש הבודקים אותה כיום במחקרים שמתבצעים ברשתות החברתיות החדשות, שנוצרו מאז מילגרם. באוניברסיטת קולומביה, למשל, נעשה מחקר בנושא שבו נבדקה ההשערה הזו, לראשונה בקנה מידה עולמי. היישום המחקרי נעזר ברשת האינטרנט, תוך בחינת הקשרים בין חברי רשתות חברתיות שונות.

אגב, על בסיס הרעיון של 6 דרגות של הפרדה נולד גם משחק הטריוויה "שש דרגות של קווין בייקון". על המשתתפים במשחק למצוא את הקשר בין כל שחקן לכוכב הקולנוע קווין בייקון, על ידי כך שיאתרו סרטים משותפים שבהם השחקן עם בייקון עצמו, או עם אנשים שהם שיחקו עם בייקון בהפקות שונות, או עם אנשים ששיחקו איתו וכך הלאה...

כך או כך, בשנים האחרונות צבר המונח "שש דרגות של הפרדה" פופולריות רבה בתרבות המודרנית ובעיני רבים הוא מבטא את הביטחון שצפיפותה המתגברת של החברה האנושית הנוכחית, בעידן הכפר הגלובלי, דור ה-Y המחובר תמיד, העולם השטוח, ההגירה הקלה מאי-פעם בין מדינות והגלובליזציה על כל היבטיה - כל אלה הופכים את תושבי העולם קרובים מאוד זה לזה, כמעט ללא גבולות מדיניים, לאומיים או חברתיים כלשהם.


הנה בעברית, מתוך הסדרה "החממה" - על שש הדרגות של ההפרדה:

https://youtu.be/7ZTvjT5Nnz8


עוד הסבר שש דרגות ההפרדה:

https://youtu.be/LeUhVC8xVQI


על ניסוי שש דרגות של הפרדה:

https://youtu.be/NRWSF1c0Ez0


וכך גוגל משתמש בשיטת 6 דרגות של ההפרדה (מתורגם):

https://youtu.be/eM1KaaTez0A


דוגמה לשש הדרגות של הפרדה:

https://youtu.be/TcxZSmzPw8k
למה אנשים עוברים לגור בערים?



בתקופות שונות עוברים ההמונים מהאזורים הכפריים לגור בערים. תהליך זה, של מעבר מהכפר אל העיר נקרא "עיור". העיור הוא תהליך שקורה כבר מאות שנים, בכל העולם. המהפכה התעשייתית האיצה במדינות רבות את המעבר לערים, שכן רבים מהאיכרים לא עמדו בתחרות עם בעלי האחוזות הגדולים ועברו אל העיר, רק כדי להיות לפועלים או לבעלי מפעלים.

כתוצאה מהעיור גדלה האוכלוסייה באזורים העירוניים. גידול האוכלוסייה מוביל לכך שהערים מתפתחות ומתרחבות במהירות רבה. בחלק גדול מהן נוצר מצב שעל אף שפעמים רבות המעבר לעיר הוא כדי למצוא פרנסה, לעתים קרובות גדילת הערים מגדילה את העוני בהן.


הנה סרטון על תהליך העיור:

http://youtu.be/fKnAJCSGSdk


כך זה נראה בהודו (בעברית):

https://youtu.be/_MSkmgD2QQ4


מהי תאוריית "החלונות השבורים"?



תאוריית "החלונות השבורים" (Broken windows theory) אומרת שכאשר יש בשכונה מסוימת חלון שבור שלא תוקן, במהרה יצטרפו אליו חלונות שבורים רבים אחרים, שלא יתוקנו גם הם, מה שיגרור להזנחה כללית ובהמשך גם הידרדרות לפשע. טענה חשובה היא שהתרופפות של החוקים והאיסורים החברתיים, תביא במשך הזמן לעלייה בפשיעה ובאלימות.

התאוריה הוצגה על ידי צמד החוקרים ג'יימס וילסון וג'ורג' קלינג ב-1982, בכתב העת "The Atlantic Monthly". היא נכללה במאמר על הפשע והאסטרטגיות האפשריות לסילוק הפשע משכונות עירוניות.

כמובן שהחלון השבור הוא סמל להזנחה בתחילת הדרך, של דברים בעייתיים ופשעים קטנים, שאם לא יטופלו, יהפכו לפשעים ובעיות גדולות. המסר המועבר באי תיקון החלון הראשון ואלו הבאים אחריו, הוא למעשה היעדר גבולות וחוסר אכפתיות של הסביבה לרכושה ולתושביה. רק תיקון ובצידו אכיפה בלתי מתפשרת של החוקים, יביאו לשיפור המצב.

השיטה יושמה בשנות ה-80 בעיר ניו-יורק, על ידי ראש העיריה רודי ג'וליאני ונחלה הצלחה מרשימה. בכך היא נתנה אישור לרעיון שתיקון ואכיפה יכולים להביא לשינוי גם במקומות ובקהילות שהכל נראה בהם אבוד. מנגד, יש חוקרים שחולקים על ההצלחה הזו, לאחר שמחקר שערכו גילה שבאותן שנים חלה ירידה מקבילה בפשיעה ובאלימות בכל רחבי ארה"ב ולא רק בעיר ניו יורק.


הנה תיאור קצר של תאוריית החלונות השבורים:

https://youtu.be/vj9WsGbaNAY


הסבר מפורט ומתורגם של התאוריה ואף קורא להפעילה ברמה העולמית:

https://youtu.be/Y-cUr2MYbh8


ראש עיריית ניו-יורק לשעבר מסביר כיצד יישם את מסקנות התאוריה כדי לשפר את מצב הפשע בניו-יורק באופן משמעותי מאד:

http://youtu.be/VX7hDYLPf6s
מי כונו "דור האספרסו"?



בשנות ה-50, לאחר שהתבקש לתקן מכונת אספרסו ביתית, הקים החרט הצעיר מרדכי שור מפעל קטן לייצור מכונות אספרסו עבריות בשם 'לה פבוריטה'. המכונה שפיתח שור הפכה להצלחה מסחררת וזכתה לפופולאריות רבה בבתי הקפה ובתי מלון בישראל. הצעירים החלו לשבת בבתי הקפה ולבלות בהם את הזמן הפנוי.

בדיון על תקציב משרד החינוך, תהה ח"כ יזהר סמילנסקי, הלא הוא הסופר ס. יזהר, מה אפשר להציע לצעירים "המבקשים להם חוויית-מעט ובלבד שתהיה חריפה, מהירה וזולה". הוא גילה תהייה על בילויי בתי הקפה של צעירי ישראל, שזה עתה יצאה מתקופת הצנע של שנות ה-50 הקשות, ועל החיבה שלהם לנהנתנות ועל האגואיזם והחומרנות שדבקו בהם. לרבים הפריעה אז הנהייה של הצעירים אחרי כוכבי הרוקנ'רול מחו"ל.

וכך במהלך אותה ישיבה של מפלגת מפא"י בשנת 1960, טבע יזהר את המונח "דור האספרסו". בכינוי זה הגדיר והאשים יזהר את צעירי המדינה ברדיפה אחרי בידור ושעשועים וקריירה. זה היה ההיפך הגמור מדור הפלמ"ח הנערץ, שקדם להם ושישב "מסביב למדורה".

מיותר לציין ש-7 שנים לאחר מכן, במלחמת ששת הימים בשנת 1967, הביאו הצעירים של "דור האספרסו" למדינת ישראל את הניצחון הצבאי המדהים בהיסטוריה המודרנית. הם זכו טז לכינויים כמו "צאצאי המכבים" ו"מלח הארץ"..


הנה אווירת השירים של "דור האספרסו":

http://youtu.be/UAqqRXplxP8


אווירת הבילויים וההנאות של הצעירים הללו:

http://youtu.be/wkmXie9NBhU


ומכונות האספרסו ההן פילסו דרך לתרבות הקפה הישראלית של היום:

http://youtu.be/5cZktr6Qf0w
מי היו נערי הסווינג?



"נערי הסווינג" (Swing Kids) הייתה תנועת התנגדות למשטר הנאצי בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת, שכללה נערים ונערות גרמניים. חבורת הנערים התנגדה לשלטון וחיפשה דרך למרוד ולהימלט ממנו, ומצאה זאת בסווינג. מוזיקת הסווינג שמקורה בתרבות האמריקאית, סימלה רעיונות של אהבה וחופש והייתה אסורה להשמעה בתחנות הרדיו בגרמניה.

הנערים התקוממו נגד ניסיונות הנאצים להחדיר בבני הנוער הגרמניים רעיונות גזעניים ואלימים. בחירתם בסווינג נבעה מאהבתם למוזיקה, וגם כי היא ניגנו אותה שחורים ויהודים, שהיו קבוצות מיעוט שהנאצים רדפו ורצחו.

חלק עיקרי בפעילותם של נערי הסווינג כלל ארגון של תחרויות ריקוד, שאליהן הוזמנו להקות סווינג. סגנון הלבוש שאפיין אותם היה גנדרני ונוצץ.

בתחילת שנות ה-40 סבלה התנועה מרדיפות וממעצרים, עד שלבסוף נשלחו כלל הנערים על ידי הנאצים למחנות ריכוז.


הנה תנועת הנגד של הצעירים בגרמניה שנקראה "נערי הסווינג":

https://youtu.be/J7awpjXrWls


וקדימון של סרט שנעשה על נערי הסווינג בגרמניה:

https://youtu.be/VX7AReML354
מהו עיור ואיך הוא קשור למהפכה התעשייתית?



כבר מאז הפוליס, העיר היוונית העתיקה של לפני 2,500 שנה, ועד ימינו, הערים היו המקומות המרכזיים לכלכלה, לחברה, לתרבות, למדיניות ולתעסוקה. לכן, כל אימת שקיימת התפתחות כלכלית של ממש, הן ממגנטות את ההמונים ומושכות אותם אליהן.

החל מהמאה ה-18, שינתה המהפכה התעשייתית את העולם. אחת התוצאות המשמעותיות של המהפכה התעשייתית וההתפתחות המהירה של התעשייה באירופה, הייתה המעבר המהיר של אוכלוסיות עצומות מהכפרים אל הערים. תהליך זה נקרא "עיור", בלועזית אורבניזציה. העיור, או הזרימה אל הערים, הוא הסחף של ההמונים מהכפר אל הערים הגדולות ואל חיים בצפיפות, בתנאים ירודים ובעוני יחסי - רק כדי לזכות בעבודה במפעלים שצצו בהמוניהם בעיר.

העיור הוא תהליך שבו גדל אחוז התושבים העירוניים במדינה, לעומת אחוז התושבים הכפריים. כתוצאה ממנו גדל גם מספר הערים וגם מספר התושבים שמתגוררים בערים בכלל. העיור לא התרחש רק במהפכה התעשייתית שבאירופה - הוא התרחש ומתרחש ברמות שונות, במקומות שונים בעולם ובמהלך תקופות שונות בהיסטוריה, כולל היום, למשל בסין.


הנה העיור שהתרחש במהלך ההיסטוריה ועד למהפכה התעשייתית:

https://youtu.be/fKnAJCSGSdk?t=7s


והנה העיור ההיסטורי כפי שהתרחש באמריקה:

https://youtu.be/lN8HUGuRqjk


הנה החיים הכפריים שלפני המהפכה התעשייתית והעיור:

https://youtu.be/h4IYXvNN3GM


ומצגת וידאו שמסבירה את העיור:

https://youtu.be/WO9rPmuMiaw
מי היו הביטניקים?
מהי נייטרליות הרשת?
מהי גזענות?
מה עשו ההיפים של שנות ה-60?
מהו חוק פרקינסון?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.