הקקטוס (Cactus Coat Hanger) היה מתלה בגדים צבעוני שעוצב בשנת 1972, תחילת שנות ה-70, על ידי המעצבים האיטלקיים גידו דרוקו ופרנקו מלו (Drocco and Mello), בצורה של קקטוס מדברי. המעצבים הללו השתייכו לקבוצת האמנים שכונתה "סטודיו 65" ושעבודותיה נראו יותר כפסלים מאשר כמוצרים שימושיים ליום יום. הם היו חלק מגל של מעצבים איטלקיים רדיקלים שעשו שימוש רב בדימויים אדריכליים מהעבר ויצרו עיצוב מסקרן ומעורר עניין.

ב"קקטוס", כמו במוצרים אחרים בסגנון הזה, לא ברור מיד מה השימוש. ואכן, התפיסה ששימושיות יכולה להיות נסתרת והצורה היא שמעוררת את העניין הראשוני והחוש האסתטי והיא שמושכת להשתמש במוצר, היו חדשניים ופורצי-דרך. רק אחרי שמבינים שהקקטוס הוא מתלה לבגדים, רק אז בא החיוך הגדול ומצליחים להבין עד כמה יכולה להיות גדולה ההנאה ממוצרים שהפונקציונליות שלהם, השימושיות, אינה מה שמכתיב את עיצובם.

בשל בעיות רישוי בייצור שלהם, נמכרים כיום הקקטוסים ביחידות מעטות והסדרות שמיוצרות אינן בצבע ירוק. סדרה בשם מטה-קקטוס הביאה לייצור של 3000 יחידות נוספות וסדרה בת 100 פרטים יצאה בצבע אדום-ירוק.


הנה הקקטוס של דרוקו ומלו בתערוכה:

https://youtu.be/no7kBKHvVSs


בין מוצרים נוספים של דרוקו ומלו:

https://youtu.be/YOZBq2YH-2o?t=52s

כסא הנדנדה RAR של צ'ארלס וריי איימס הוא מפורסם למדי בעולם העיצוב. אמנם הוא לא להיט אינסופי ורציף שנים, כמו דגמי הפלסטיק האייקונים של זוג המעצבים האמריקאיים, אבל מאז נוצר על ידי הזוג איימס ב-1948, הכסא הזה הוא אחד ממלכי הוותק בגן העדן של עיצוב הבית החכם.

מאז יצר אותם זוג המעצבים המפורסם, מעט לפני שנות ה-50, כסאות איימס (Eames) המקוריים הם יקרים להחריד. כיום נמכרים בעולם רבים מאד מהם, אך ללא קשר למעצב הרשמי שלהם. הסיבה היא שלכסאות של הזוג איימס יש חיקויים רבים, רובם מיוצרים בסין והם נראים ממש כמו המקור. הם כה פופולאריים תודות למחירם הזול, לפחות רבע ממחירו של הכיסא הרשמי.

מקור השם שלו הוא קיצור של. כל השמות שנבחרו על ידי ריי ובעלה לכסאות שלהם קיבלו ראשי תיבות של התיאור, המבנה, החומר או אפילו של המהות של הכיסא. כך גם בכיסא זה, ה-RAR הוא קיצור של "כיסא נדנדה עם בסיס מתכת" (Rocking Armchair Rod Base).


הנה האייקון הנוח של איימס ופרטים עליו:

https://youtu.be/wA3s2vkIDZo


עוד מכסא הנדנדה של הזוג הנודע של עולם העיצוב:

https://youtu.be/hLSEOHxmUFE


יש לכסא הנדנדה מפלסטיק צבעוני מגוון של צבעים בגוונים יפים להפליא:

https://youtu.be/GJnxL3S2iSA


כך מרכיבים את כסא הנדנדה שקונים כיום באינטרנט:

https://youtu.be/jpJ6aYxvzyE

קארים ראשיד (Karim Rashid) הוא מעצב תעשייתי, מהחשובים והמשפיעים בעולם בעשורים האחרונים.

ראשיד הוא ממוצא מצרי, בן למשפחה אמידה שנדדה בעולם, בעקבות הקריירה של אב אמן. מעבר לשמו ולאישיותו הצבעונית של קארים, כולל אהבתו העצומה לצבע הוורוד, הוא ידוע גם בכך שהוא מעצב לשוק הרחב ולהמונים ולא רק לעשירים, כמו שמרבית מעצבי-העל נוהגים לעשות.

גם בהופעתו החיצונית ראשיד ידוע כבעל סגנון ייחודי - הוא נוהג ללבוש תמיד חליפות בצבעים ורוד או לבן, עם אביזרים ותוספות בצבעים חזקים, כמו הנעליים והמשקפיים שהוא נוהג לחבוש, כמעט תמיד מעיצוביו שלו.

גם הקעקועים שעל גופו של ראשיד מעניינים ומהווים מעין שפה אישית וייחודית לו, של צורות ומוטיבים קבועים, מעין הירוגליפים מודרניים. את הסימנים הללו הוא מטביע לעיתים על עיצוביו, שכוללים רהיטים, גופי תאורה, משקפיים, פח הניירות המפורסם "גרבו" שעיצב ועד לחנויות, מסעדות ובמיוחד למלון 'סמירמיס' באתונה, שכל חדריו מסומנים בסימנים במקום במספרים.

מעצבים רבים רואים בראשיד איש שיווק מצוין יותר מאשר מעצב והם מבקרים את העובדה ששום עיצוב שלו לא הפך לאייקון של ממש. מצד שני, אלפי המוצרים שעיצב ראשיד החרוץ והעובדה שעשרות מוזיאונים חשובים מציגים עיצובים שלו באוספים הקבועים שלהם, מעידה שהוא הפך לאחד המשפיעים והמוכרים בתחום העיצוב בעולם.


הנה קארים ראשיד בביקור בישראל:

http://youtu.be/QqFGfbKKfcs


ועיצוב שעשה רשיד לפרויקט XO:

http://youtu.be/vByB76SAphs

קראו לו ורנר פנטון (Verner Panton) והוא היה ככל הנראה המעצב המהנה, הצבעוני והמודרניסטי ביותר בתקופתו. מי שהחל את הקריירה שלו כשוליית אדריכלים, גילה מאוחר יותר את התשוקה שלו לעיצוב ונכנס לעולם הזה.

הוא החל ללמוד הרבה משני המנטורים שלו, המעצבים פול הנינגסן וארן ג'ייקובסן. אבל משלב מסוים פנטון החל ליצור אסתטיקה משלו. הוא בחר בדרך שונה ממעצבים דנים אחרים. התפיסה שלו הייתה שונה משלהם. הוא לא הלך כמו גדולי העיצוב הדני על קווים נקיים ומסורתיים. הרבה יותר סיקרן אותו העולם הפסיכדלי ולעצב רהיטים בסגנון עידן החלל.

כך הוא הלך והפך עם הזמן לאחד המעצבים הדניים הגדולים ביותר בכל הזמנים ולאחד המעצבים שהשפיעו הכי הרבה על העיצוב בימינו.

פנטון היה אולי המרכזי בזרם הפופ ארט הדני בעיצוב, שהתפתח בסיקסטיז, שנות ה-60 של המאה הקודמת, והפך פופולרי ביותר בעשור שאחריו. עם תשוקה לחומרים סינתטיים, כמו פרספקס, גומי וקצף, ידע פנטון לבחור לעיצובים שלו צבעים חזקים, מוארים ומגוונים מאוד. הוא מצא דרכים חדשניות ותוססות לשימוש שלו בצבעים.

פנטון היה ממש מקורי ומי שלגמרי האמין באפשרויות ללא גבול שמספקים שינויים של ובצורות המסורתיות. הוא הגה ופיתח תיאוריות חדשות לגבי אובייקטים המוכרים לנו, גם מהבחינה הפונקציונלית וגם מהבחינה הצורנית. כי גם בתחום הצורני הוא הבריק, במיוחד ביצירת צורות חדשניות ומקוריות לעיצובי הרהיטים שלו.

וכך, פנטון לא הפסיק לנסות ולהתנסות בהמון חומרים ותכונות חומר בעיצובים שלו והקפיד לעשות זאת במקביל לחקר ההתפתחות המתמדת של הטכנולוגיה והשינויים שהיא מביאה.


הנה סיפורו של המעצב ורנר פנטון ביחד עם דיטר ראמס הגרמני:

https://youtu.be/E9LL6vB2ET4


כיסא פנטון המפורסם:

http://youtu.be/0b-XvdiTbZ0


כיסא הקונוס:

https://youtu.be/6nDIGoBxb8w


ארמון ווארנה בדנמרק כפי שהוא עיצב בשנות ה-70:

https://youtu.be/ocpT2CNlHbY


מנורת הפרח:

https://youtu.be/-HS6luNj3qM


הנורות היפהפיות יצאו במגוון צבעים, כולל נורת ביצת העין (Fried egg lamp):

https://youtu.be/c--ZAQt1XqU


מנורות שפיגל קנטין שלו:

https://youtu.be/S7NZwrjgesU


עוד כמה מהכיסאות השווים של פנטון:

https://youtu.be/keOwch8X0lU


וסרט תיעודי על המעצב שאהב חומרים סינתטיים וצבעים:

https://youtu.be/jeJCY2RZI20?long=yes

בוקה פירושה "פה" באיטלקית. ספת בוקה היא ספה בצורת שפתיים שהפכה פופולרית בעולם העיצוב. הספה בצורת השפתיים עוצבה בשנת 1972 על ידי סטודיו 65, עבור חברת "Gufram" באיטליה.

הרעיון של חברת גופרם היה ליצור אוסף של יצירות פיסוליות מודרניות.

הספה האדומה והדרמטית הזו מבוססת על רעיון של ענק הציור הסוריאליסטי סלבדור דאלי, שיצר שני פריטים בשם "שפתיה של מיי וסט" בשנת 1937. סך הכל הוא יצר 3 פריטים, שהתבססו על רעיון שיצר בציורו "פניה של מי וסט יכולים לשמש דירה סוריאליסטית".

בציור של דאלי צוירו פניה של כוכבת הקולנוע הגדולה של שנות ה-30 כמו חדר סוריאליסטי של ממש, כשהאף הוא אח, העיניים הן תמונות על הקיר והשפתיים - נו, אתם כבר מבינים... ספה.


הנה ספת השפתיים:

https://youtu.be/FbLlKmyKp90


פרסומת עתיקה שמראה כיצד היא בולעת אנשים:

https://youtu.be/J2OisqczozI


היצירה המקורית של "שפתי מיי וסט" במוזיאון:

https://youtu.be/tlSYzassBNU


ומיצוב של היצירה של דאלי במוזיאון על שמו:

http://youtu.be/O21-vwRmjww

כיסא הבועה, הבאבל צ'ייר (Bubble chair), הוא כיסא שבאופן מסוים הפך לסמל של העיצוב המודרני, שהפך בשנות ה-60 לצופה פני עתיד. בתקופה זו, כשסגנון החיים המעוצב, הקולנוע העתידני, חומרים וטכנולוגיות ייצור חדשות ותרבות הפופ ארט נפגשו, החלו רבים לרהט את בתיהם בפרטי עיצוב שנראו לקוחים מסרטים עתידניים.

בתוך הסצנה העיצובית הזו יצר המעצב הפיני אירו ארניו בשנת 196 את כסא הבועה. הוא היה סוג של התכתבות עם יצירת פאר עיצובית אחרת שלו, כיסא הכדור. אמנם כיסא הבועה היה קטן ממנו, אך יחודו לעומת הכדור הניצב היה בהיותו תלוי מהתקרה ושקוף לחלוטין. בצורה כזו איפשר המעצב לאור לחדור מכל הכיוונים ולמלא את הכסא.

החומר שבזכותו ניתן היה ליצור כסא שקוף שכזה היה אקריליק. בתהליך הייצור נהגו לחמם את האקריליק ולהביא אותו לטמפרטורות גבוהות ואז ניפחו אותו בתוך תבנית, עד שקיבל צורה של בועת סבון. את החמימות סיפק המושב המרופד בבד או עור.

לכיסא גם יתרון אקוסטי מסוים, בכך שהוא סוגר על היושב בו ומבודד אותו מעט מרעשים בסביבה.


שקוף, זוהר וחדשני - הנה כיסא הבועה:

https://youtu.be/S9Be5dy7JaE


לא חייבים דווקא לשבת על כיסא הבועה:

https://youtu.be/yZzeLFR6Xuk


כשכיסא הבועה מזמין גם תנועה:

https://youtu.be/XGZaX_STsbw


ועיצובים חדשים ברוח כיסא הבועה:

https://youtu.be/94BUCqlNykU

כיצד מכופפים עץ לעיצוב רהיטים?
מהי טכנולוגיית "העץ המכופף"?


טכנולוגיית כיפוף העץ או "עץ מכופף" (moulded plywood) היא אחת הטכנולוגיות שהתחדשו בשנות ה-40 וקידמו את עולם העיצוב מאד. רבים מהמעצבים הנודעים של התקופה החלו לכופף עץ וליצור דגמי ריהוט שהפכו לאייקונים של ממש. מ"כסא הצדפה" של הנס וגנר, דרך ה-DSW או כסא הלאונג' של הזוג איימס ועוד המון דגמי כסאות וכורסאות שהשתמשו בטכנולוגיה החדשנית שפותחה אז.

בטכניקת כיפוף העץ משמשת מכונה גדולה בתור "מחדד" ענקי, ליצירה של "דיקטים", שהם פלטות עץ גדולות ודקות מגזעי עצים. תודות לגודל הגזעים ניתן היה לייצר כך לראשונה, פלטות עץ ארוכות מאד. הדבקת הדיקטים זה לזה, אפשרה ליצור עץ "סנדוויץ'". עץ זה מתרכך בקלות יחסית וניתן לפסל צורות מורכבות מאד, שבעץ רגיל בלתי אפשרי לייצר.

כיפוף העץ עצמו נעשה בשיטות שונות, חלקן עתיקות ואחרות מודרניות. בכולן מרוכך העץ. שיטת ההרטבה והחימום בתיבת קיטור או במים ואז מכופפים אותו לפי תבנית מסוימת, כך שניתן יהה ליצור ממנו חפצי עץ מכופף שונים, כמו רהיטים, חביות, גלגלים מעץ וסירות. בכיפוף בחום מרטיבים גליונות-עץ דקים ו"מגהצים" אותם לצורך עיצוב לצורתם המעוקלת. לאחר מכן, משרים את לוחות העץ במים וכשהם ספוגים במים, מהדקים אותם אל משטח פלדה בצורה רצוייה. להשלמת התהליך מצמידים מגהץ חם אל העץ ומייבשים אותו, לאחר שקיבל את הצורה הרצוייה.

רהיטי העץ המכופף הפכו בעשורים שלאחר מכן פופולאריים מאד. הם חזקים, עמידים, חסכוניים בעץ. עוד בטרם הכנסת הפלסטיק לעולם הרהיטים, הם הפכו את הרהיטים האיכותיים והמעוצבים לזמינים יותר לכולם.


כך נוצר העץ המכופף בשביל לייצר את "כסאות הצדפה" של המעצב הדני הנס וגנר:

http://youtu.be/lIPg7fZcsFg


כך מכופפים את העץ לייצור של "כסא החלומות" של המעצב טדאו אנדו:

http://youtu.be/UXa1-zRI9D0


כך מכופפים עץ בעזרת אדים:

http://youtu.be/LYxawx_GjSI


והנה כסא שרגליו והמשענות כופפו באמצעות אדים:

http://youtu.be/HiAfP1PBcoo

כסא הקוקוס (Coconut Lounge Chair) הוא כיסא שעוצב בידי האדריכל והמעצב ג'ורג' נלסון, מראשוני המודרניזם באמריקה. זהו כסא שצורתו כמו של פלח קוקוס, הפרי הטרופי המוכר. מטרתו של נלסון הייתה לשלב נוחות עם חופש תנועה מירבי. ואכן, הכיסא הזה חסר גבולות ואפשר לשבת או להשתרע עליו בכל צורה שרוצים, ללא מגבלות שמוכרות מכיסאות וכורסאות בני זמנו.

הכיסא הוצג ב-1955 על ידי חברת הרמן מילר, שבה הועסק נלסון כמעצב ראשי. הסיסמה של נלסון, אחד המעצבים היצירתיים ומי שהביא את המודרניזם בעיצוב לאמריקה, הייתה "עיצוב כולל הוא לא פחות ולא יותר, כי אם התהליך של שיוך כל דבר לכל דבר".

נלסון, הידוע כמי שעיצב עוד כמה "רהיטי מזון" משונים ומקסימים כאחד, ביניהם "ספת המרשמלו", ספה משעשעת ושונה מכל מה שהיה מוכר אז. בדיעבד היו שתי עבודותיו אלה מהמבשרות של זרם הפופ ארט, שיבוא שנים אחר-כך.


הנה כיסא הקוקוס:

https://youtu.be/55h8vD13W04


עיצובים נוספים של ג'ורג' נלסון, מעצב "כיסא הקוקוס":

http://youtu.be/FdH5f4lQxCM?t=1m40s


וכך משווקים את כסאות הקוקוס:

https://youtu.be/nePClb3CVR0

כסא טום ואק (Tom Vac) החייזרי עוצב בידי המעצב הישראלי רון ארד בשת 1997. את הכיסא המודרניסטי ומינימליסטי יצר המעצב המחונן היושב בלונדון כבר שנים רבות מיציקת פוליפרופילן, חומר מלאכותי פלסטי שהופך את הכיסא לעמיד בתנאי מזג האוויר ולישיבה ושימוש גם מחוץ לבית ועדיין לכיסא נוח מאד לישיבה.

בעיצוב כיסא זה הוכיח ארד לא בפעם הראשונה, את הבנתו בשימושיות של המוצר. הטום ואק הוא כיסא נערם, מה שאומר שניתן להערים כיסאות רבים זה מעל זה. עובדה זו הופכת אותו מתאים לאיחסון כשאין בו שימוש. משום כך הוא מתאים גם למקומות קטנים בהם אין מקום רב לאיחסון וגם למקומות הזקוקים לאירוח ויש בהם צורך בכיסאות רבים לאירוח מזדמן.

תכונה נוספת של הפוליפרופילן היא העמידות שלו כנגד דהייה. בכיסא הזה ניתן להשתמש בכל מזג אוויר וצבעו לא ידהה לעולם.


רון ארד מספר שהצלחת כיסא הטום ואק היא עניין של מזל:

https://youtu.be/SgoX03ZJErE


הכיסא בווריאציות שונות ומגוונות:

http://youtu.be/u3p18wPUNf8


הכיסא תופס מקום מכובד בסדנה של האמן:

http://youtu.be/I_EPya1tRKk


ויש מעצבים שיצרו כיסאות היברידיים, שהם שילוב של הטום ואק עם כסא מפורסם אחר:

http://youtu.be/RYq2dXLTg3Y

התקופה המכונה בתולדות העיצוב "עידן החלל", הייתה בין השנים 1968 ל-1972. במהלך שנים אלה נחת לראשונה אדם על הירח והמרוץ לחלל הגיע לשלב חדש, בו שתי המעצמות היו שטופות ברוח החלל ועולם האסטרונאוטיקה. זה היה השיא של השפעת החלל על התרבות, שהחלה כבר בסוף שנות ה-50, עם ההמראה לחלל של הקוסמונאוט הרוסי יורי גגארין, ונמשכה במהלך כל שנות ה-60, עידן המרוץ לחלל.

באווירה כזו פנו מעצבים רבים לעיצוב בסגנון חללי, עתידני וברוח הפוטוריזם. מעצבי אופנה החלו להציג לבוש ופריטים שדמו לקסדות האסטרונאוטים. הם עשו שימוש בפריטי לבוש מחומרים חדשים, שנראו כאילו הגיעו מהעתיד. עיצוב הפנים והרהיטים לבית קיבלו צורה חדשנית, שגם אם נראתה מנוכרת לרבים, היא כבשה את עולם העיצוב. בצילום, בקולנוע ובמגזינים שונים הציגו עוד ועוד פריטים מלאי השראה. מכוניות עוצבו כמו טילים וחלליות ומוצרים אלקטרוניים נראו כמכשירים שלקוחים מתכנית החלל.

אפילו בעולם האדריכלות החלו לעצב בתים עתידניים וחדשניים בצורתם. מבנים בעלי אופי "חללי", שלא לומר חייזרי, החלו לצוץ במקומות שונים ואפשרו לדמיין כיצד ייראו המבנים של העתיד. תחנות דלק החלו להיראות כמו בסיסים על הירח או על כוכבים רחוקים. בתים פרטיים ומוסדות ציבור נבנו ככדורים גדולים.

בין פריטי העיצוב השונים של התקופה ניתן לציין את "אופנת החלל", עם עבודות של מעצבי האופנה אנדרה קוראז', פייר קרדן ואחרים.

גם עיצובי מכשירים שונים באותה התקופה, ביניהם הוידאוספרה (Videosphere), פאנאפט (Panapet), מנורת השולחן סרפנטה (Serpente) והולטרון (Weltron) - כולם עוצבו בהשראת המסע את הירח, לבוש האסטרונאוטים, צורת החלליות וכדומה.


הנה השתקפות עידן החלל בעולם העיצוב:

https://youtu.be/m12zFE6e1pg


תצוגה של עיצובים מעידן החלל:

https://youtu.be/WzCPla4NcD8


אופנת החלל:

https://youtu.be/d7E9jDxWF30


מכוניות החלל:

https://youtu.be/wxw-_VjfwqQ


אפילו התספורות יצאו אל החלל:

https://youtu.be/nh-IRZM8fFM

שרפרף הפרפר (Butterfly stool) הוא עבודה מפורסמת של המעצב היפני סורי יאנאגי (Sori Yanagi) משנת 1954. הוא נבנה משתי יחידות זהות של דיקט מייפל, שחוברו במרכזן זו לזו, באמצעות בורג מתכת אחד.

יש בצורת השרפרף כמה השפעות או התכתבויות, מצורת הקליגרפיה שלו המזכירה אות מסורתית של כתיבה במזרח, דרך כנפי הפרפר שבטבע, זנבות לוויתן, או מבנה הטורי (torii) - צורת הכניסה של מקדשי השינטו ביפאן.

עד היום מכנים רבים את השרפרף המפורסם על שמו של המעצב "Sori Yanagi". שרפרף הפרפר הוא שילוב של צורות ממזרח-אסיה עם העץ הלבוד (טכניקת הסנדביץ'), שפיתח בשנות ה-40 זוג המעצבים האמריקאים הנודע ריי וצ'ארלס איימס (Ray & Charles Eames).

צנוע, שימושי ואפקטיבי, ה"פרפר" מציג שילוב של ישן וחדש וחיבור בין רעיונות מהמזרח ומהמערב. על אף המראה המודרניסטי שלו, נבנה שרפרף הפרפר בשיטות מסורתיות, מהתכנון שנעשה באיור ביד ועד לבנייה הידנית של האבטיפוס.


הנה שרפרף הפרפר:

http://youtu.be/U3B8r4m1i8U


מבט מקרוב:

http://youtu.be/h9xyA5_xwyU


וכך מוכרים הסינים שלמות מינימליסטית יפאנית:

http://youtu.be/9caXYP_osqI

יש שקוראים להם בחיבה "הביטלס של העיצוב" - הזוג צ'ארלס וריי איימס היו זוג מעצבים אגדי מאמצע המאה ה-20, שתכננו בתים, ספרים, צעצועים, בדים, מצלמות, סרטים ובראש ובראשונה ריהוט מודרני, שהפך לקלאסיקה בתולדות העיצוב. החברות הגדולות והמצליחות ביותר היו לקוחות של השניים והם לא פעם מצאו את עצמם מעצבים מטוסים לחברת בואינג ואפילו צוללות מסחריות. הזוג איימס פתרו בעיות עיצוביות למוצרים החשובים של זמנם ועשו זאת במקצוענות, אך גם בהרבה הומור.

כאמור, בראש ובראשונה נודעו בני הזוג איימס בזכות הכיסאות הרבים והחדשניים שעוצבו בסטודיו שלהם, כמו דגמי הלאונג' וה-DSW שעיצבו ונחשבים לאייקוניים ומצליחים עד היום, בכל רחבי העולם. יש להם תפקיד חשוב בשינוי החדשני והדמוקרטי שעבר עולם העיצוב, שינוי שבמהלכו הפך הכיסא מפריט יקר שיוצר בעבודת יד לרהיט שהופך בייצור המוני ותעשייתי. הם היו הראשונים ליצור כיסאות מפלסטיק ופיברגלס ואימצו חומרים וצורות חדשות בסגנון המודרניזם, שהם הפכו מהמובילים שבו.

אבל הזוג אימס גם עיצבו פתרונות למוצרים רבים, יצרו תערוכות מדע וסרטי מדע פופולארי, תכננו בית לעצמם, שנודע עד היום כבית מודרניסטי מוצלח במיוחד ויצרו גם ארט דיירקשן ותפאורות לסרטי קולנוע. הם שילבו היטב במוצרים שהם עיצבו בין תחכום לפשטות, בין שימושיות ורצינות לשובבות, ובין ניקיון ואסתטיקה לחמימות אנושית. הזוג הזה יצר עבודות מהחשובות ביותר במודרניזם העיצובי של המאה ה-20. יש שכינו אותם "הביטלס של עולם העיצוב"..


הנה קדימון של הסרט הדוקומנטרי "איימס: הארכיטקט והציירת", שנעשה על הזוג המצליח:

https://youtu.be/_YMzmuBBBzo


דגמי הריהוט המגוונים של הזוג איימס:

http://youtu.be/TBHozkkfb1Y


סיפורם של בני הזוג המעצבים והבית המופתי שתכננו לעצמם:

https://youtu.be/E5gyCqw8Vxk


חיקויים של כסא ה-DSW כפי שהוא נמכר היום:

https://youtu.be/xotoL87m76Q


כיום יוצאים הרבה כסאות בסגנון ה-DSW, אבל עם טוויסט - כגון זה שהפלסטיק עזב אותו:

http://youtu.be/ivswfCJtbnE


ושיחה ארוכה על כיסאות הפלסטיק הנצחיים שלהם:

https://youtu.be/Dxnxuw9Y4lU?long=yes

כוננית "תולעת הספרים" (Bookworm) של מעצב-העל הישראלי רון ארד, היא מכונניות הספרים המודרניות והמעניינות ביותר מבחינה עיצובית ומרגע שהחלו לשווק אותה, היא הפכה כמעט מידית לאייקון בעולם העיצוב ולסנסציה שעשתה ממש מהפיכה בעולם העיצוב.

המעצב, שבצעירותו היגר ללונדון כדי ללמוד אדריכלות, היה סטודנט תפרן בעיר יקרה ולא היו ברשותו המשאבים לקנות ריהוט לבית. מחומרי מתכת שמצא ברחוב הוא בנה לעצמו כוננית ספרים וקרא לה ""This Mortal Coil". הכוננית שנראתה כמו תולעת זכתה לכינוי הדו-משמעי "תולעת ספרים" ועוררה התלהבות בקרב כל מי שראה אותה. בהמשך, "תולעת הספרים" הפכה למוצר חשוב בשוק העיצוב המודרני והיא מיוצרת כיום מפלסטיק ומשווקת בכל רחבי העולם, בהצלחה רבה ומרשימה.


רון ארד המעצב מספר על תולעת הספרים:

https://youtu.be/GqgeWK9atLY


כך היא משווקת:

https://youtu.be/n-yi7Iv3dtI


מרכיבים אותה:

https://youtu.be/7xfQp3EkN60


מורכבת על הקיר:

http://youtu.be/bo5s_9-tdAc


קפיצות זמן של הרכבת "תולעת הספרים" על הקיר:

http://youtu.be/zal32oYCIqM


וסרטון תיעודי על תולעת הספרים של רון ארד:

https://youtu.be/ottMjbjOufY?long=yes

בין הכיסאות מודרניים, אנו מכירים לא מעט כיסאות בייצור המוני, המורכבים מצינורות פלדת אל-חלד חלולים ומכופפים, שעליהם מתוחות יריעות עור. אבל הראשון שבהם נולד בשנת 1925 ויצר מהפכה סגנונית של ממש.

קראו לו "כיסא ואסילי" (The Wassily Chair). זהו כיסא מרובע ממתכת (Tubular steel armchair) שתכנן ועיצב מרסל בּרוֹיֶיר (Marcel Breuer), שהושפע משלדת האופניים, שהפכו אז פופולריים מאוד.

מיד עם צאתו של הכיסא לשוק, הוא הפך לכיסא המוכר בעולם ולדוגמה המוכרת ביותר של כיסאות מודרניסטיים.

המהפכנות של "כיסא וסילי" נעוצה בכך שהוא היה הכיסא הראשון שלא התבסס על ארבע הרגליים המסורתיות, של כל הכיסאות אי-פעם. עליו אנו יושבים כשמשקלנו לא נתמך באמצעות רגלי הכיסא אלא בכוח ההתנגדות של צינור המתכת המכופף.

למעשה, ברוייר פירק וצמצם את הכורסה הקלאסית של אותה תקופה לאוסף של קווים עשויי מתכת חלולה ומשטחים עשויי רצועות בד, שנמתחים על שלד המתכת ויוצרים מושב ומשענת.

מיליוני החיקויים שנוצרו לו, רק הוכיחו עד כמה תפס כסא וסילי, שהפך עד מהרה לכיסא הפופולרי והמפורסם בעולם.

למעשה, נולד כיסא ואסילי, שנקרא גם "כיסא מועדון בי 3", בבית הספר באוהאוס. הוא היה כל כך מוצלח, עד שהפך כמעט מיידית לאייקון העיצובי הידוע ביותר של בית הספר המפורסם גם כך. כמובן שהכיסא הזה העניק מיידית גם לברוייר פרסום והכרה בינלאומית, כאחד מגדולי המעצבים בהיסטוריה.

מקור השם "כיסא ואסילי" הוא בשמו של הצייר ואסילי קאנדינסקי, שהיה מורה בבית הספר באוהאוס וחברו הטוב של ברוייר.


הנה כיסא וסילי כדוגמה לעיצובי זרם הבאוהאוס:

http://youtu.be/yv-OwS67OHM


כיסא ואסילי בשלל צבעים:

https://youtu.be/jpxscfYHUzs


וכך מזהים אם הוא אמיתי או לא:

https://youtu.be/oSBiJRvGKp0

המעצב התעשייתי מצרפת, פיליפ סטארק, הוא אחד ממעצבי-על המוכרים והנערצים ביותר בעולם כיום. כדרכם של מעצבי העל המודרניים, הוא רואה עצמו כמעצב תעשייתי רב תחומי. כלומר, גם הוא אינו עוסק רק בעיצוב מוצרים לבית אלא שולח את ידו וכשרונו גם לאדריכלות ועיצוב פנים ואף עיצב יכטות וכלי רכב.

בין השאר, עיצב סטארק שפעיל כבר מאז שנת 1968, את הכיסא המעצבים הנמכר ביותר בכל הזמנים - כיסא ה"לואי גוסט" - מעין גירסה מודרניסטית ושקופה של כיסא בסגנון המלך הצרפתי לואי ה-15.

עבודה אייקונית אחרת של פיליפ סטארק היא מסחטת הלימונים החייזרית "ג'וסי סליף" (Juicy Salif) שעיצב ב-1990 והפכה מאז לאחד הפריטים הידועים בעולם העיצוב ולפריט שהרבה אספנים רוכשים או מחפשים לרכוש.

בתל אביב עיצב סטארק את מגדלי YOO היוקרתיים, שגם קיבלו את השם מסדרת פרויקטים, בעלי אותו השם, שעיצב בכל העולם.


הנה סרטון עם ראיון ועבודות של פיליפ סטארק:

http://youtu.be/t6HLou_w5VM



הנה יאכטה שעיצב פיליפ סטרק בשביל מליונר רוסי:

http://youtu.be/vbucJO3zDCE?t=4s

קאפיטלו (Capitello) הוא אחד מפריטי העיצוב שהוצגו במסגרת תערוכה במוזאון לאמנות מודרנית בניו יורק, שבה הוצגו העבודות הראשונות של חברי "סטודיו 65" מאיטליה.

זוהי כורסה מעוצבת שהוצגה בשנת 1971 בצורת כותרת של עמוד קלאסי, השקועה באדמה. כמו פריטי ריהוט נוספים של הקבוצה, גם היא נראתה יותר כפסל מאשר כפריט ריהוט לשימוש יומיומי. החומר שאיפשר את הפיסול השימושי הזה היה הפלסטיק, שגמישותו והיכולת לעצב אותו בצורה פשוטה יחסית, באמצעות תבניות ייצור, הייתה המפתח לעיצובה של כורסת הקאפיטלו.

באותה תערוכה הפכו העיצובים של קבוצת "סטודיו 65" לסנסציה. הם החזירו בבת אחת את תשומת הלב לעיצוב האיטלקי, שהלך ואיבד מזוהרו בעשורים הקודמים. פריטים כמו ספת השפתיים הנודעת "בוקה" ומתלה הבגדים "קקטוס" שעוצב בצורה של קקטוס ירוק משכו במהלך אותן שנים המון תשומת לב ואהדה בקרב חובבי העיצוב.


הנה כסא הקאפיטלו:

https://youtu.be/Qpf19cYlXac


מודל של הקפיטלו על מסך המחשב:

https://youtu.be/-PfdXJ3h5sE


והקמה של חנות חדשה של גופרם (Gufram) החברה שמפיצה את כיסא הקפיטלו:

http://youtu.be/jx-GO7SYULY

כיסא הקונוס (Cone chair) של וורנר פנטון, משנת 1958, הוא כיסא מהפכני למדי בתולדות הרהיטים. יותר מאשר כיסא הוא דמה לפסל.

הוא לא היה היחיד. ביחד עם עוד כיסא שלו, כיסא "הלב" שפנטון עיצב שנה אחריו, ה"קונוס" שינה למעשה את המבנה המסורתי של הכיסאות.

כי מכאן יהיו כיסאות שלא זו בלבד שהם מחוסרי משענת, הם גם ללא רגליים. אלה כיסאות שיותר הזכירו פסל מאשר כיסא או כל חפץ שימושי, פונקציונלי אחר.

אגב, בין השאר בשל העובדות הללו, המבקרים של הטרנד המודרניסטי שפנטון פתח בשינוי הזה הציעו שהכיסאות הללו לא ייקראו כיסא אלא מושב (Seat).


הנה כיסא הקונוס:

https://youtu.be/6nDIGoBxb8w


סרטון עיצובי קטן לכיסא הקונוס והשרפרף:

https://youtu.be/7hlNMwUcYk4


והוא רק אחד מני כיסאות רבים ונהדרים שעיצב ורנר פנטון:

https://youtu.be/keOwch8X0lU

בשנים האחרונות הפך העיצוב הסקנדינבי (Scandinavian design) לפופולרי מאד בעולם. הוא משלב פשטות, מינימליזם ושימושיות.

סוד המראה החמים של העיצובים הנורדיים, מארצות הקור דוגמת שבדיה, פינלנד ודנמרק, הוא השילוב המיוחד שבו, המציע פשטות טבעית, מוארת וחמימה, תוך הימנעות ממינימליזם מנוכר, שכל כך אופייני לא פעם למודרניזם העיצובי.

העיצוב הנורדי מתאפיין בקווים נקיים, מתבסס על קירות צבועים בגוונים בהירים ונעימים ופלטת צבעים שבמרכזה צבעי השחור-לבן-אפור, תוך שילוב של עץ בצורה הרמונית, ביחד עם זכוכית, כמו גם צמחייה עשירה.

זה נמשך במונוכרומטיות ואסתטיקה. עם קירות בגווני לבן, שמנת או אפור בהיר, פינות עם בטון חשוף, ריהוט בגווני עץ טבעיים ובהירים ובדים בגווני פסטל. לעושר החומרי יכולים לתרום גם פריטי קרמיקה צבעוניים ומתכת לא מעובדת, במיוחד ברזל גולמי.

הרהיטים בעיצוב הסקנדינבי הם פונקציונליים, נוחים, פשוטים ומשלבים לא פעם בתבונה פתרונות אחסון חכמים. הצורה בהם משרתת את השימושיות והם משלבים לא פעם אלמנטים מהטבע.

אביזרים בגוונים דומיננטיים וחזקים, הדפסים רכים ונייטרליים, המשלבים גרפיקה מגוונת וצורות גאומטריות, כריות נוחות וצבעוניות על גבי פינות ישיבה בהירות, משלימים את עיצוב החלל הנורדי.

החוט המקשר בין העקרונות העיצוביים של הסגנון הוא השימושיות. החורף הצפוני הקשה והקור העז ששורר במהלכו בסקנדינביה, הביאו לכך שהמעצבים הנורדים העמידו תמיד את הצרכים לפני היופי. בשל הבידוד הגיאוגרפי, הם גם הרבו לעשות שימוש בחומרי גלם שנמצאו בהישג יד, דוגמת העצים המקומיים.

אגב, יש סיבות נוספות לכך שהעיצוב הסקנדינבי, סגנון מוערך ובעל ותק רב, כובש בשנים האחרונות חללים בכל העולם. אם זו ענקית הריהוט הסקנדינבית "איקאה", שמנגישה את חוויית המגורים הסקנדינבית לעולם כולו ומשלבת ריהוט זול ונוח, עם שיטות שיווק מתקדמות ויעילות.

בנוסף, בסקנדינביה זוכה הענף לתמיכה כספית על ידי הממשלות, שגם מקדמות את הפצתו ומעודדות את התפתחותו בדרכים שונות.


הכירו את העיצוב הסקנדינבי:

https://youtu.be/nJtBgBVtI3E


הסבר של מומחה לעיצוב נורדי סקנדינבי:

https://youtu.be/Afv2Zj4hDJ0


בית בעיצוב סקנדינבי - הרבה אור:

https://youtu.be/bXLtO7cV5NM


על העיצוב הדני, מהמרכזיים בעיצוב הסקנדינבי:

https://youtu.be/Z5LaUkGnMtw


בעלי מלאכה בדנמרק מייצרים אסתטיקה וגימור מוקפדים במיוחד:

https://youtu.be/2iCvmhJsjfI


דוגמאות מתוך בתים בעיצוב הסקנדינבי:

https://youtu.be/OFxDxKvCEVk


וסרט תיעודי על הריהוט הסקנדינבי:

https://youtu.be/Fl0_-PRr-hs?long=yes

הארי ברטויה היה פסל איטלקי שעבר להתגורר בקנדה ואחרי עשור עקר לארה"ב. בשנות ה-50 הוא עיצב את כיסא הרשת הקרוי על שמו: כיסא ברטויה, שזכה לכינוי המוכר עוד יותר "כיסא היהלום" (Diamond chair).

במראה הכיסא מורגש שמי שעיצב את "כיסא היהלום" היה פסל מודרני. מראה שלד המתכת שלו הפך את היהלום של ברטויה לפריט אייקוני ואת הארי ברטויה עצמו לאחד היוצרים המוערכים בעולם העיצוב. הכיסא נחשב עד היום לאחד הכיסאות החדשניים של המאה ה-20. אפשר בקלות לומר עליו שהוא "יהלום של כיסא".


הנה סיפורו של כיסא היהלום וכיצד נולד:

https://youtu.be/aFXSFswhdIA


מעט על הפסל והמעצב האייקוני הארי ברטויה:

http://youtu.be/OFr7hBCxRdg


וראו את כיסא היהלום במלוא הדרו:

http://youtu.be/IKKeNzRy-XU

המעצב והאדריכל הדני ארנה יאקובסן היה מהמעצבים הבולטים בסגנון העיצוב הדני של המאה ה-20 המאוחרת. הוא אולי הדוגמה הכי מוכרת לעיצוב הסקנדינבי, המובחן ואהוד כיום על רבים.

ארנה יאקובסן עיצב ב-1952 את "כיסא הנמלה" (Ant chair), עבור חברת "פריץ הנסן". ההזמנה מיאקובסן הייתה לכיסא שישמש את הבניין החדש של חברת שירותי בריאות מקומית והוא כל כך הצליח, עד שהפך לאחד הסמלים המוכרים והמצליחים של העיצוב הסקנדינבי בכלל והעיצוב הדני במיוחד.

על ידי חיבור רגלי פלדה קלות עם גוף מעוגל ועשוי מעץ לבוד מכופף, הצליח יאקובסן ליצור את אחד מהכיסאות השימושיים והנוחים ובהמשך לאחד הכיסאות הפופולריים בעולם.


הנה סרטון על כיסא הנמלה:

http://youtu.be/w-5KaxbQN3U


על ארנה יאקובסן עצמו:

http://youtu.be/fPiRH5W_Xg0


ועוד מהעיצובים של המעצב הסקנדינבי הנודע יאקובסן:

http://youtu.be/KG0h1HpIAWA

הכיסא DSW הוא כיסא שאמנם תוכנן בשנות ה-40 על ידי צמד המעצבים המפורסם צ'ארלס וריי איימס, אך הוא שרד 70 שנים של עיצוב ונחשב גם יום ללהיט עיצובי היסטרי. העיצוב האיקוני של הכיסא הזה נשאר רלוונטי וגם כיום הכיסאות הללו הם מהמבוקשים שעיצוב פנים ברחבי העולם.

הכיסאות הללו שנקראו Dining Side Wooden, בקיצור DSW, עוצבו על ידי שני המעצבים בשנת 1948. בתחילה הם נבנו עם מושבי עץ, אבל כיום ניתן למצוא אותם עם מושבי פלסטיק, פיברגלאס ועוד.

רגלי העץ, לעומת זאת, שרדו עד היום במרבית הכיסאות הללו והעותקים המתחרים. בדגמים מסוימים הם הוחלפו בבסיס מניקל. רגלי עץ של כסא ה-DSW חוברו באמצעות קושרות מתכת, שבאותה תקופה מאד אהבו בני הזוג אימס לשלב ברהיטים שעיצבו. הם ראו בשילוב הזה פתרון מצוין לחוזק משולב באסתטיקה. אלמנטים כאלה שולבו בשולחנות הקטנים וביחידות האחסון שעיצבו בסוף שנות ה-40 ותחילת העשור שאחריו, כמו יחידות האחסון מסדרת ESU, שולחן הקפה Surfer והשולחן הקטן LTR.

הכיסאות הקלאסיים הללו של צמד המעצבים המפורסם, שכונה "הביטלס של העיצוב", כובשים גם את הבתים הישראלים. ב"יום הרווקים" של 2015 נרכשו מעל 750 מערכות של הכיסאות הללו, כשאחד הספקים הציע אותם למכירה במחיר טוב..


הנה כיסא הפלסטיק המקורי מדגם DSW המפורסם:

https://youtu.be/t8YpnC6zBEs


הרכבה:

http://youtu.be/Kj7P5iPq07U


גם כאן:

http://youtu.be/VWlQacQPDaI


והנה חיקויים שנראים לא פחות טוב:

http://youtu.be/b5_5RFYz8Qg


הנה קרוביהם המעוצבים לא פחות של ה-DSW:

http://youtu.be/aP201HQtFE0


הנה כיסאות האייפל:

http://youtu.be/ruvXDy1cTvQ