שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו הפרח הקטן בעולם?
אין לו שורשים והוא צף בקלות על פני המים, הוא שוקל כ-150 מיליוניות גרם, בצמח עם אבקן אחד ועלי אחד ומהפרח שלו גם מבשיל הפרי הקטן ביותר בעולם. זהו הפורח הקטן ביותר בעולם.
הוא כה קטן שידרשו בערך 5,000 מהם רק כדי למלא אצבעון.
. אנחנו יכולים לעזור אם הבריכה שלך מכוסה בה.
הצמח עם הפרח הזעיר בתבל הוא כדרורית המים, או קמח מים (Wolffia או Watermeal). צמח מים במשפחת עדשת המים. משפחה זו כולה, על 38 המינים שבה, מצטיינת בפריחה הקטנות ביותר בעולם הצומח.
זהו צמח מים רב שנתי זעיר ונפוץ למדי בעולם. יש לו את הפרח הקטן ביותר בעולם. מדובר בצמח מים זעיר, חסר שורשים, שגודלו פחות ממילימטר.
הפרח של כדרורית המים עצמו הוא פשוט מאוד וכולל בקושי אבקן ועלי בודדים. הפרח עצמו נדיר מאוד להופעה. הפריחה מתרחשת בתוך שקע קטן על פני גוף הצמח הזעיר.
הצמח מקביל ל"עשב הברווז" (Duckweed), ששניהם ידועים בחיבתם הרבה של בעלי הכנף, ברווזים, דגים ועופות מים שרואים בו מזון טעים ומזין. שניהם צמחים הצפים חופשיים ולאחר שתפסו אחיזה, הם עמידים ביותר ודי קשה להיפטר מהם.
הצמחים הללו מתפשטים במהירות על פני מאגרים מים ומקווי מים שקטים. בכמות גדולה מבלבלים אותם לעתים קרובות עם אצות, אך למעשה מדובר בצמחים הזעירים הללו.
בתנאים טובים עבורם הם יכולים להכפיל את השטח שהם מכסים תוך ימים אחדים. זה פוגע בצמחי המים ובדגים במאגר, בשל הצמצום בהעברה אל המים, של חמצן לדגים ואור השמש שנדרש לפוטוסינתזה בצמחים.
הנה עשב הברווז:
https://youtu.be/i7Rj19M-TDk
הנה כדרורית המים ועשב הברווז על פני המים:
https://youtu.be/Z-LDLmrGzFs
ההבדלים ביניהם והדמיון:
https://youtu.be/pF7KoVvWd-o
הסבר על הצמחים הללו במקווי מים והצורך בטיפול בהם:
https://youtu.be/PLYLsa5Yrj8
וניקוי עשב הברווז מהמשטחים:
https://youtu.be/KJCH_D21KAI?long=yes
מה הבעיה בסם הקנאביס, הידוע גם בתור "וויד"?
קנאביס (Cannabis), או בלשון החבר'ה "וויד" (עשבים באנגלית), הם שמותיו של צמח טבעי, שהפך סם פופולרי וזוכה להתלהבות רבה בקרב צעירים. הוא מרגיש בעיני רבים כסם נחמד ולא מזיק, אבל בשימוש כסם ולא כחומר רפואי חשוב לומר שהוא מעצב חיים ויכול לחולל הרס אישי וקשיים רבים, מבלי לדפוק חשבון.
קנאביס, הידוע גם כמריחואנה, הוא אחד הסמים הקלים הנפוצים ביותר בעולם. לא חסרים לו עוד המון כינויי רחוב נוספים, חלקם מתייחסים לסוגים שונים שלו. ביניהם תמצאו כינויים כמו גראס, ג'וינט, עשב, חשיש, גאנג'ה, מריחואנה, קיף, סקאנק, ספליף, בום, סמוק, דופ ו-Reefer, Gangster, Super Skunk, Herb, Pot, Mary Jane, Nederweed או Chocolate.
צמח הקנאביס גודל ונצרך על ידי בני אדם במשך אלפי שנים, כאשר השימוש הראשון מתועד בסין העתיקה לפני כ-5000 שנה. עד תחילת המאה ה-20 הוא היה תרופה רשמית, שסייעה למעל 100 מחלות שונות. מרגע שהוכרז רשמית כסם והוצא אל מחוץ לחוק, לא אפשרו בו שימוש חופשי, למעט במדינות מעטות. רק בשנים האחרונות החל הקנאביס להתקבל כחומר רפואי.
צמח הקנאביס מכיל מאות חומרים פעילים, כאשר THC הוא החומר העיקרי האחראי להשפעות הפסיכואקטיביות, או בעברית פשוטה - הוא החומר הממסטל בקנאביס, זה שמשתמשים מדווחים על רגיעה, אופוריה והגברת החושים שהסם הזה נותן להם.
הקנאביס משמש גם כאמצעי רפואי. הסיבות לשימוש מגוונות, החל מהנאה ורגיעה ועד לצרכי רפואה. מי שצורכים אותו להנאה ורגיעה, מעדיפים בדרך כלל לעשן אותו. לאחרים, שצורכים קנאביס רפואי, מתקשים הרופאים להמליץ על עישון. לכן רבים מהמטופלים, שנעזרים בו לטיפול בכאבים, חרדה ובחילות צורכים אותו בצורות כמו אכילה או באידוי.
למרות שנחשב לסם קל יחסית, לקנאביס עלולות להיות השפעות שליליות כמו פגיעה בזיכרון לטווח קצר, קואורדינציה לקויה ובעיות נשימה בשימוש ממושך. לצעירים הוא יכול להזיק אף יותר, שלא לדבר על הפגיעה המתמשכת הנובעת מההתמכרות לו.
הסם הזה, שמבטיח ורבים אומרים שעושה קסמים לחולים, הפך כבר מזמן לגביע הקדוש של הרפואה האלטרנטיבית. גם הרופאים השמרנים יותר מספקים כיום מרשמים לחולים שסובלים מכאבים וזקוקים לו.
במחקר המדעי מזהים שזנים מסויימים של קנאביס תוקפים סוגי סרטן מסוימים. סרטן הוא בעצם שם כללי ליותר ממאה מחלות, בעוד הקנאביס הוא שם כללי למאות צמחים שונים. לכן לא פלא שבתנאי גידול שונים כל צמח כזה יכול להניב חומרים שונים, כשכל זן עשוי להיות יעיל לסוג אחר של סרטן. בטכניון בישראל נמצאת אחת המעבדות היחידות בעולם שיודעת לזהות את כל מרכיבי צמח הקנאביס - ויש יותר מ-100 קנבינואידים או טרפנים, חומרים פעילים שמייחסים להם יכולות רפואיות שונות.
מומחים טוענים שבשנים האחרונות חלה עלייה בחוזק הקנאביס, כשריכוז ה-THC הממסטל שבו עלה מ-4% ופחות בשנות ה-90 לא פעם ליותר מ-20% ממנו כיום.
הנה הסכנות של קנאביס לסוגיו לצעירים (עברית):
https://youtu.be/7_WKRKJr4NI
השפעתו של הקנאביס על המוח (מתורגם):
https://youtu.be/Nlcr1jd_Tok
מכורים לקנאביס שמספקים על מה שעברו בהיותם מכורים (עברית):
https://youtu.be/CFu73hT9ssE
כך הפכה ישראל לקנאביס ניישן (עברית):
https://youtu.be/S1nHty71wAI
המחקר פורץ הדרך בטכניון על תרופות הקנאביס נגד סרטן (עברית):
https://youtu.be/U8eOXSZ2WYs
חברת הרכבת שמכרה כרטיסים עם שמן קנאביס והפכה ללהיט (עברית):
https://youtu.be/u7frC-yiCZg
נפח זכוכית שמייצר את ה"באנגים" למעשנים ומתלונן על המצב (עברית):
https://youtu.be/iNndTnXwlcM
תולדות הקנאביס:
https://youtu.be/ZJqmyLCfA-I?long=yes
ומכורה שנגמלה מקנאביס מספרת על ההתמכרות המשתלטת (עברית):
https://youtu.be/Ua35ZuJSJiM?long=yes
האם צמח הבננה הוא עשב?
הבָּנָנָה (Banana) היא צמח הדומה לעץ, אך על אף גובהה היא מוגדרת כעשב דווקא. כן - מבחינה בוטנית הבננה אינה פרי. קשה אולי להאמין אבל היא עשב, כי בניגוד לעצי פרי אין לה גזע של ממש, אלא מעין גבעול שמורכב שכבות שכבות, כמו שאנו מכירים מהבצל. זו הסיבה שהגזע של עץ הבננה מכונה "גזעול", סוג של הלחם מילים בין גזע לגבעול.
יש בעולם בסביבות 200 זנים של בננות, המשתייכים ל-40 מינים שונים. כמו התמרים, גם הבננות גדלות ב"כפות", קבוצות צפופות של פרי. הכפות מסודרות בשדרה היוצרת את אשכול הבננות הענקי.
הבננה היא צמח טרופי. פירושו של דבר שהבננות גדלות באזורים טרופיים, אזורים חמים, שהם קרובים לקו המשווה. ואכן, הבננה היא מהמזונות העיקריים של מרבית תושבי הארצות החמות.
צבעה של הבננה מבחוץ מתחיל כירוק. ככל שהיא מבשילה, משתנה קליפתה החיצונית מירוק לצהוב. בשלב זה חשוב לדעת שהעמילן שבתוך הפרי מתפרק והופך לסוכר. רק אז מותר לאכול את הבננה, כי לפני כן היא אינה בריאה וכמובן שאינה מתוקה או טעימה.
בשלב האחרון נרקבת הבננה, כשצבע הקליפה הופך לחום אז שחור. בשלב החום הבננה מקבלת טעם מתוק מאד ומרקם המזכיר דבש. השלב השחור שלה, השלב האחרון, הוא שלב הרקב של הבננה, שבו היא אינה ראויה למאכל.
הנה ההיסטוריה של הבננה:
https://youtu.be/SpAHPXNhAwk
מסתבר שהבננות שאנו אוכלים היום אינן הבננות שאכלו הורינו בצעירותם:
https://youtu.be/ex0URF-hWj4
כך קוטפים את הבננות:
https://youtu.be/_l7sak6Vlq8
בננות יכולות להיות בסיס מצוין לגלידה ביתית קלה (עברית):
https://youtu.be/hp9vpZ7QVBs
והנה קינוח בננות קל וללא תנור שמשגע את העולם:
https://youtu.be/vMAkyACJvII
מהן הלואיזה ולואיזה לימונית?
לואיזה (Aloysia) היא סוג של צמחי גינה שלו 35 מינים. המוכר מביניהם הוא לואיזה לימונית - צמח תבלין אהוב, בעל ריח לימוני חזק ורענן ומשמש להכנת חליטות תה נהדרות.
לואיזה לימונית, הנקראת גם למון גראס או עשב הלימון (Lippia citrodora או Aloysia Triphylla), הוא שיח רב שנתי, הפורח בקיץ ומגיע לגובה של עד 2 מטר.
עלי הצמח צרים, מחודדים, משוננים ומאורכים בירוק בהיר.
#שמות
לואיזה לימונית, למון גראס, עשב הלימון, לימונית לואיזה, לימונית, ליפיה לימונית.
#גינון
הלואיזה הלימונית היא צמח שניתן לגדל בבית או בחוץ. משקים אותו רק כשהאדמה ממש יבשה ואז נותנים לו מים עד שהם יוצאים מחורי העציץ למטה.
כדאי להעביר אותו לעציץ גדול או לאדמה, כדי שיגדל יפה ומהר. אם שותלים אותו בחוץ, אז לשתול בצל חלקי או לפחות שעתיים שמש ביום ולא יותר מ-4 שעות שמש ביום.
קטיפת לואיזה רק אחרי שבוע שבועיים מהשתילה. תמיד לקטוף רק מהחלק העליון של כל ענף. כך הוע יגדל תוך חודש יפה וימשיך להיות גדול ומרשים.
בחורף הוא ינשור כולו ויתחדש באביב. לא מתרגשים - זה טבעי וכך הוא מתחדש.
#מטבח
כצמח תבלין, עלי הלמון גראס הם בעלי ריח לימוני חזק. הם מומלצים לשתייה חמה וקרה וכמרכיב בסלטים ובבישול.
אפשר להכין מהם תה נהדר, גם כשהם טריים וגם מעלים מיובשים, השומרים זמן רב על ריחם הלימוני.
הלואיזה משמשת במטבח לעידון טעמם של מאכלים כמו סלטים, עוף ודגים.
עלי הלמון גראס משולבים לא פעם במתכוני פטריות וגם בתיבול של מאכלים מתוקים כמו ריבות, סלטי פירות, פשטידות וגלידות.
לעוגות לימונים אפשר לחלוט עלי לואיזה קצוצים דק עם תמציות סוכר.
#בריאות
הלואיזה הלימונית עשירה בנוגדי חמצון ובוויטמין A.
מעלי עשב לימון, הלואיזה הלימונית, ניתן להכין חליטת צמחים. התה ממנו מרגיע, עוזר להורדת חום ונגד כאבי בטן.
הוא גם משפר עיכול. תה לואיזה לימונית אחרי ארוחה כבדה, משפר את העיכול ובמיוחד יסייע לעכל אוכל עשיר בשומנים. הוא גם מפחית התכווצויות במעי, כאבים ובחילות.
עוד יתרונות בריאותיים בשתיית כוס חמה של לימונית הלואיזה הם הרגעה של כאבי ראש וגרון, טיפוח העור, האטת תהליכי הזדקנות ומניעה של גודש בדרכי הנשימה.
ביכולתה של חליטת תה ירוק גם לזרז שריפת שומנים בגוף היא מסייעת לירידה במשקל.
הרחת שמן לואיזה תסייע בהפגת חרדות, הורדת לחצים, הרגעה ושמירה על ראש נקי. השמן הזה גם יכול למנוע נזק לשרירים באימונים גופניים ומבלי לפגוע בהתפתחותם.
כך מגדלים לואיזה (עברית):
https://youtu.be/OfTFCx0nZwE
עשב הלימון:
https://youtu.be/DgY295I989Y
איך הבזיליקום נחשב באיטליה סמל האהבה?
בזיליקום (Basil), בעברית "רֵיחָן" ובזיקה לשמו הערבי "רַיְחַאן", הוא אחד מצמחי התבלין הפופולריים שיש. הוא משמש במטבח כאחד מעשבי התיבול האהובים ובמטבח האיטלקי הוא מרכזי במיוחד.
כבר מאות שנים שעושים לו כבוד באירופה. כך, למשל, נוהגים במקומות שונים לשים ענף של ריחן בידי המתים, כדי להבטיח להם מסע בטוח לעולם הבא.
אבל באיטליה הריחן הוא סמל האהבה. מי ששם בשערותיו ענף קטן של בזיליקום רומז בכך לאהובתו על כוונתו להינשא לה. היא, אגב, אם תרצה לרמוז לו שתסכים, תניח במרפסת הבית עציץ או כלי עמוס בעלי בזיליקום.
#היסטוריה
לא הצטבר המון ידע על תולדות הבזיליקום. ככל הידוע, מקורו באזורים הטרופיים. ידועים כיום סעיקר אזורים במרכז אפריקה ודרום-מזרח אסיה, בהם גדל הריחן בימי קדם.
ביוון העתיקה כל כך העריכו את ריחו ותכונותיו של הצמח, עד שהמליכו אותו כ"מלך התבלינים". ואכן, מקור השם "בזיליקום" במילה היוונית "בזילאוס" (Basileus), שפירושה מלכותי, מלך, או שולט. וכן המילה "בזיליקה" לכנסיה הנוצרית העתיקה, באה מהמעמד שלה בתור מקום מרכזי ושולט.
בכנסייה היוונית-אורתודוקסית מאמינים עד היום שהריחן יצמח ליד קברו של המשיח בתחיית המתים. מכאן באה חשיבותו הדתית והשימוש בו בהכנה של "המים הקדושים" לטקסים שלהם ושל זרמי כנסיות קרובים, כמו אלה של הבולגרים, הסרבים, הרומנים והמקדונים. אצל חלקם אף מניחים בזיליקום מתחת למזבח.
גם בדת ההינדואיזם ההודית, שהריחן מכונה בה "טולסי", יש לו מעמד קדוש ומשמעותי. בהודו מניחים עלי ריחן בפיות המתים, כדי להבטיח שיגיעו אל האל.
#מטבח
במטבח הבזיליקום ידוע בריחו ובמאכלים הרבים שניתן לתבל בעליו. בעיקר הוא אהוב במטבח האיטלקי, בו הבזיליקום תורם לרטבים, הבולט בהם הוא רוטב הפסטו ולסלטים שונים. יש מנות איטלקיות שרבים בעולם רואים כמושלמות, לא מעט בזכותו. המוכרות ביניהן הן הפסטה עם פסטו והפיצה נפוליטנה.
#בריאות
הבזיליקום מוכר ברפואה העממית גם כצמח מרפא שיכול לעזור בניקוי הגוף, בבקרת הסוכר אצל חולי סוכרת ולבריאות השיניים.
#גינון
ראשית, אם קניתם עציץ ריחן והוא נובל, זה מפני שהרבה ענפי בזיליקום נאבקים בחלל קטן על המים והדשן המוגבלים. אם תפרידו אותם לכמה עציצים נפרדים - תקבלו ים של ריחן.
בגינון יש שיטות שונות להשבחת טעמו של הבזיליקום והרכות של עליו. כדי להשיג את שניהם נוהגים הגננים למנוע את פריחת הבזיליקום. עושים זאת על ידי גיזום מתמיד של ניצני הפריחה שלו, כל אימת שהם מופיעים.
הבזיליקום הוא צמח שונא קור. חורף קר יכול לחסל אותו. הידענים עוטפים אותו בחממה קטנה, חצי בקבוק בעציץ קטן או שקית גדולה בעציץ יותר גדול.
אחד הדברים הנהדרים בבזיליקום הוא שקל להשריש וליצור מחתיכת ענף קטנה עוד ועוד צמחי ריחן חדשים. פשוט חותכים ענף קטן ומכניסים לכוס מים או צנצנת. הוא יגדל שם, יוציא שורשים ותוך כמה שבועות יהיה לכם שתיל גדול לשתילה בעציץ.
הגננים נוהגים להבדיל בין כמה זני בזיליקום. בין הבולטים בהם יש את זן ה"ג'נובס", בעל הטעם הקלאסי וזן שקיבל את הכינוי "מלכת סיאם" ומציע טעם חריף יותר.
הנה הבזיליקום וההיסטוריה שלו:
https://youtu.be/unUoQ5tUNm0
את הריחן, הבזיליקום, אפשר לגדל בקלות (עברית):
https://youtu.be/aOSutGqGIjU
כך משרישים המון בזיליקום:
https://youtu.be/9E78RrwRA3U
כך שומרים עליו ומגדלים בהצלחה גם בחורף (עברית):
https://youtu.be/c7ugf3lQ5h0
כך מגדלים בזיליקום באנגלית:
https://youtu.be/uhYnR1ciT7M?long=yes
והייבוש של הריחן:
https://youtu.be/eALhSi60N-E?long=yes
מהו הצבי היפה והקליל כל כך?
הצבי (Gazelle) הוא ללא ספק אחד מבעלי החיים המרהיבים והמסקרנים במשפחת היונקים. הוא בעל חן רב ומראה אצילי. אבל הצבי גם נחשב בתרבויות רבות לסמל היופי והזריזות.
הצבי שייך למשפחת הפריים (Bovidae), אותה משפחה של בעלי חיים מעלי גרה הכוללת גם את הפרות והכבשים. אולם בניגוד לבני דודיו הכבדים, הצבי התפתח להיות קל ומהיר, עם משקל שנע בין 15 ל-60 קילוגרם, תלוי במין הספציפי.
ישנם כ-16 מינים שונים של צבאים הנפוצים בעיקר בשדות עשב ובסוואנה שבאפריקה, במזרח התיכון ובאסיה, כשבישראל מוכרים בעיקר צבי ארץ-ישראלי (Gazella gazella) והצבי הנגבי, שמוגדר כיום כתת-מין של צבי הדורקס (Gazella dorcas).
המאפיין הבולט ביותר של הצבי הוא מהירותו המדהימה. הצבי מסוגל להגיע למהירויות של עד 100 קמ"ש בריצה מתפרצת ובריצה ממושכת למהירות של עד 50 קמ"ש. הוא גם יכול לקפוץ לגובה של כ-3 מטרים. מהירות זו, יחד עם תנועה זיגזגית ייחודית בעת מנוסה, מאפשרת לו להתחמק מטורפים.
כשהצבי חש סכנה, הוא מבצע לעתים קפיצות גבוהות המכונות "סטוטינג" (Stotting), התנהגות הפגנתית מיוחדת שבה כל ארבע רגליו נמצאות באוויר בו-זמנית. חוקרים משערים שהתנהגות זו משמשת כאיתות לטורפים שכדאי להם לוותר על המרדף מראש.
הצבי ניחן בחושים מפותחים במיוחד. עיניו הגדולות והחומות, הממוקמות בצדי ראשו, מעניקות לו שדה ראייה רחב של כמעט 360 מעלות, המאפשר לו להבחין בטורפים מכל הכיוונים.
גם חוש הריח והשמיעה שלו חדים ביותר, מה שמסייע לצבי לשרוד בסביבה מלאת סכנות.
מבחינת מבנה גופו, הצבי מותאם באופן מושלם לחיים בשטחים פתוחים. גפיו דקות וארוכות, מותאמות לריצה מהירה, וצווארו הארוך מאפשר לו לסרוק את סביבתו ולהגיע למזון.
אחד המאפיינים המזוהים ביותר עם הצבי הם קרניו המעוקלות והיפות, הנמצאות אצל שני המינים במרבית הסוגים, אם כי אצל הנקבות הן בדרך כלל קצרות יותר.
אורח חייו של הצבי מרתק לא פחות ממראהו. הצבאים חיים בקבוצות חברתיות שמבנן משתנה בין המינים השונים והם נהנים בה מהגנה מסוימת נגד טורפים. הדפוס הנפוץ הוא של עדרי נקבות עם צעיריהן, בעוד הזכרים הבוגרים חיים בנפרד או מגנים על טריטוריה משלהם. זכרים נוהגים לבדוק אחד את רעהו, מה שבא לידי ביטוי בהבלטה של הצוואר השרירי שלהם.
בעונת הרבייה, הזכרים מתחרים על הזכות להזדווג עם הנקבות באמצעות קרבות מרשימים וטקסי חיזור מורכבים. נקבות נמשכות גם אל הצבי החזק והכשיר ביותר, שהוא שגם מחזיק טריטוריה בשטח הכי עשיר במזון.
תזונתו של הצבי מבוססת בעיקר על צמחייה קלה לעיכול - עשבים, עלים, פרחים ופירות. הצבאים מותאמים לחיים באזורים יבשים יחסית ויכולים להסתפק בכמויות מים מועטות, שחלקן מגיעות מהמזון שהם אוכלים. יכולת זו מאפשרת להם לשגשג גם באזורים מדבריים למחצה כמו הנגב.
אחת התכונות המרתקות של הצבי היא יכולתו לשמור על טמפרטורת גוף יציבה גם בתנאי מזג אוויר קיצוניים. המערכת הפיזיולוגית שלו כוללת מנגנון לקירור הדם באמצעות רשת כלי דם מיוחדת המכונה "הרשת המופלאה" (Rete mirabile) ומסייעת לו להתמודד עם טמפרטורות גבוהות במיוחד.
למרבה הצער, חלק ממיני הצבאים נמצאים כיום בסכנת הכחדה בשל ציד, אובדן בתי גידול וחציית דרכים. הצבי הארץ-ישראלי, למשל, מוגדר כ"פגיע" (Vulnerable) בדירוג הארגון הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN), ומספרם בטבע ירד משמעותית בעשורים האחרונים. מאמצי שימור בישראל ובמדינות אחרות מנסים להגן על מין מרהיב זה, סמל לחן ולקלילות, שמהווה חלק חשוב במארג האקולוגי של אזורנו.
הנה הצבי הארץ-ישראלי (ללא מילים):
https://youtu.be/5WhqUxrJUe4
על הצבי שיש לו בעיה - בארץ לפחות (עברית):
https://youtu.be/LMrj7xSNRzM
על הצבי לבן הזנב הנפוץ באמריקה הצפונית:
https://youtu.be/dJEQLPdDtv4
צבאים ומסדרונות אקולוגיים (עברית):
https://youtu.be/qrN31eSuKmM
וסרט תיעודי על הצבאים בטבע:
https://youtu.be/O1ogQr87VJI?long=yes
מה סודו של הלוונדר?
לָבֶנְדֶר (Lavender), או בעברית אזוביון, הוא צמח תבלין בעל ריח נעים, הידוע בעולם בפרחים הסגולים והיפים ובפריחה כמעט תמידית של הלבנדר הרפואי.
עם זנים רבים ומגוון סוגים, הלבנדר משמש בתחומים רבים, מהפקת שמן אתרי לצורכי בישום וייצור של סבונים ארומתרפיים, דרך שימוש ביתי במקלוני ריח עשויי לבנדר, הכנת תרופות טבעיות לרפואה עממית וכתוסף למאכלים במטבח. הוא אפילו מרחיק יתושים ומעט מזיקים.
כבר מאות שנים שחקלאי שדות הלבנדר קוטפים אותם וכורכים אותם לזרים, במעין שזירה מיוחדת, או מכניסים פרחי לבנדר ריחניים לשקיקי בד. השקיקים מוכנסים לארונות, כדי לשמור על ריח נעים בבגדים.
הלבנדר, אזוביון, נזכר כבר מימי קדם, כשהיוונים והרומים הרבו להשתמש בו באירופה, כצמח בושם ומרפא. יש לו סגולות רפואיות מגוונות.
ככל הנראה הם השתמשו באזוביון דגול, המין הנפוץ באזור הים התיכון. בארץ הוא פחות נפוץ וכאן השתמשו אבותינו יותר באזוביון הרפואי.
הנה פריחת הלוונדר:
https://youtu.be/GUJCT_1_iGY
קציר בשדות הלוונדר של פרובאנס בדרום צרפת:
https://youtu.be/IDkXXWi0d0I
היום הלוונדר חוזר בגדול גם אל האי הבריטי:
https://youtu.be/s0mDoEd6qUg
על שימושי הלבנדר:
https://youtu.be/riSfwYYC6Gc
מצגת וידאו של שדות הלבנדר:
https://youtu.be/hc4BFoa-bPo
והכנת הבשמים:
https://youtu.be/EV2E-oDOCIs
מהם הראמים?
הראם (Oryx) הוא אוכל עשב, מהגדולים שחיים במדבר. הוא אוכל כל צמחיה שניתן למצוא במדבר.
במיוחד אהובים עליו פקעות ושורשים, שבהם הוא מוצא הרבה לחות. מסעותיו העיקריים של הראם נועדו כדי למצוא מקורות מים במדבר.
בעולם עושים מאמצים רבים לשמר את הראמים, לאחר שהם כמעט ונכחדו.
הנה הראמים החוזרים לארץ (עברית):
http://youtu.be/nd9sfWWd620?t=24s
על המאמצים לשמר את הראמים בעולם:
http://youtu.be/FDzdbJRvWoo
שני ראמים זכרים בקרב על השליטה בעדר:
http://youtu.be/PFnGYxFsv1s
ואפשר לפגוש אותם בחי בר שבערבה (עברית):
https://youtu.be/aTpBgR0v0Lg
מהו הים המכוסה עשב?
המיוחד בים סרגסו הוא שהוא ים ללא חופים. זהו אזור במרכז האוקיינוס האטלנטי הצפוני, שנוצר על ידי זרמי הים המקיפים אותו. מפני שזרמים אלה אינם ישרים, ים סרגסו הוא בצורה של אליפסה (צורת ביצה). אלו הם בעצם גבולות ים הסרגסו. משטחי אזוב ה"סרגאסום" שצף על פני הים הזה הם המאפיינים שלו.
את ים סרגסו גילו בתחילת המאה ה-15 מלחים פורטוגזים, ששמו לב שיש איזור עצום באמצע האוקיינוס שגדל עליו עשב ים. מגלה אמריקה, כריסטופר קולומבוס, תאר ביומן המסע שלו מערבה, שטח נרחב של אזוב באותו האזור, שחלק ממנו מכונה היום "משולש ברמודה". שיר מהמאה ה-5 לספירה המתאר גם הוא ים שמכוסה כולו בעשב ומשום כך חושבים שכבר אז ידעו הרומאים על קיומו של האזור ולא כינו אותו "ים".
הנה גבולותיו של ים סרגאסו: בצפון מהווה הזרם הצפון אטלנטי את גבולו של הים. במזרח זרם הגולף הוא הגבול של סרגסו. הזרם הקנרי הוא הגבול המערבי ובדרום מהווה הזרם המשווני הצפוני את גבולו של ים סרגסו.
ים סרגסו הוא כיום ים בסיכון בשל אשפה רבה שמושלכת אל הים ותנועת מים זעירה.
סרטון אנימציה עם שיר שמציג את נפלאות הימים, כולל האצות של ים סרגסו:
http://youtu.be/z1pxmcE3S8k
ים סרגסו והטבע המופלא שחי בו:
http://youtu.be/AWq1dJXXTbE?t=2m19s
ופרויקט שמגייס כסף כדי לשמור על ים סרגסו מזיהום של פלסטיק שנזרק לים:
http://youtu.be/YI_gvuvZq-c
אין לו שורשים והוא צף בקלות על פני המים, הוא שוקל כ-150 מיליוניות גרם, בצמח עם אבקן אחד ועלי אחד ומהפרח שלו גם מבשיל הפרי הקטן ביותר בעולם. זהו הפורח הקטן ביותר בעולם.
הוא כה קטן שידרשו בערך 5,000 מהם רק כדי למלא אצבעון.
. אנחנו יכולים לעזור אם הבריכה שלך מכוסה בה.
הצמח עם הפרח הזעיר בתבל הוא כדרורית המים, או קמח מים (Wolffia או Watermeal). צמח מים במשפחת עדשת המים. משפחה זו כולה, על 38 המינים שבה, מצטיינת בפריחה הקטנות ביותר בעולם הצומח.
זהו צמח מים רב שנתי זעיר ונפוץ למדי בעולם. יש לו את הפרח הקטן ביותר בעולם. מדובר בצמח מים זעיר, חסר שורשים, שגודלו פחות ממילימטר.
הפרח של כדרורית המים עצמו הוא פשוט מאוד וכולל בקושי אבקן ועלי בודדים. הפרח עצמו נדיר מאוד להופעה. הפריחה מתרחשת בתוך שקע קטן על פני גוף הצמח הזעיר.
הצמח מקביל ל"עשב הברווז" (Duckweed), ששניהם ידועים בחיבתם הרבה של בעלי הכנף, ברווזים, דגים ועופות מים שרואים בו מזון טעים ומזין. שניהם צמחים הצפים חופשיים ולאחר שתפסו אחיזה, הם עמידים ביותר ודי קשה להיפטר מהם.
הצמחים הללו מתפשטים במהירות על פני מאגרים מים ומקווי מים שקטים. בכמות גדולה מבלבלים אותם לעתים קרובות עם אצות, אך למעשה מדובר בצמחים הזעירים הללו.
בתנאים טובים עבורם הם יכולים להכפיל את השטח שהם מכסים תוך ימים אחדים. זה פוגע בצמחי המים ובדגים במאגר, בשל הצמצום בהעברה אל המים, של חמצן לדגים ואור השמש שנדרש לפוטוסינתזה בצמחים.
הנה עשב הברווז:
https://youtu.be/i7Rj19M-TDk
הנה כדרורית המים ועשב הברווז על פני המים:
https://youtu.be/Z-LDLmrGzFs
ההבדלים ביניהם והדמיון:
https://youtu.be/pF7KoVvWd-o
הסבר על הצמחים הללו במקווי מים והצורך בטיפול בהם:
https://youtu.be/PLYLsa5Yrj8
וניקוי עשב הברווז מהמשטחים:
https://youtu.be/KJCH_D21KAI?long=yes
קנאביס (Cannabis), או בלשון החבר'ה "וויד" (עשבים באנגלית), הם שמותיו של צמח טבעי, שהפך סם פופולרי וזוכה להתלהבות רבה בקרב צעירים. הוא מרגיש בעיני רבים כסם נחמד ולא מזיק, אבל בשימוש כסם ולא כחומר רפואי חשוב לומר שהוא מעצב חיים ויכול לחולל הרס אישי וקשיים רבים, מבלי לדפוק חשבון.
קנאביס, הידוע גם כמריחואנה, הוא אחד הסמים הקלים הנפוצים ביותר בעולם. לא חסרים לו עוד המון כינויי רחוב נוספים, חלקם מתייחסים לסוגים שונים שלו. ביניהם תמצאו כינויים כמו גראס, ג'וינט, עשב, חשיש, גאנג'ה, מריחואנה, קיף, סקאנק, ספליף, בום, סמוק, דופ ו-Reefer, Gangster, Super Skunk, Herb, Pot, Mary Jane, Nederweed או Chocolate.
צמח הקנאביס גודל ונצרך על ידי בני אדם במשך אלפי שנים, כאשר השימוש הראשון מתועד בסין העתיקה לפני כ-5000 שנה. עד תחילת המאה ה-20 הוא היה תרופה רשמית, שסייעה למעל 100 מחלות שונות. מרגע שהוכרז רשמית כסם והוצא אל מחוץ לחוק, לא אפשרו בו שימוש חופשי, למעט במדינות מעטות. רק בשנים האחרונות החל הקנאביס להתקבל כחומר רפואי.
צמח הקנאביס מכיל מאות חומרים פעילים, כאשר THC הוא החומר העיקרי האחראי להשפעות הפסיכואקטיביות, או בעברית פשוטה - הוא החומר הממסטל בקנאביס, זה שמשתמשים מדווחים על רגיעה, אופוריה והגברת החושים שהסם הזה נותן להם.
הקנאביס משמש גם כאמצעי רפואי. הסיבות לשימוש מגוונות, החל מהנאה ורגיעה ועד לצרכי רפואה. מי שצורכים אותו להנאה ורגיעה, מעדיפים בדרך כלל לעשן אותו. לאחרים, שצורכים קנאביס רפואי, מתקשים הרופאים להמליץ על עישון. לכן רבים מהמטופלים, שנעזרים בו לטיפול בכאבים, חרדה ובחילות צורכים אותו בצורות כמו אכילה או באידוי.
למרות שנחשב לסם קל יחסית, לקנאביס עלולות להיות השפעות שליליות כמו פגיעה בזיכרון לטווח קצר, קואורדינציה לקויה ובעיות נשימה בשימוש ממושך. לצעירים הוא יכול להזיק אף יותר, שלא לדבר על הפגיעה המתמשכת הנובעת מההתמכרות לו.
הסם הזה, שמבטיח ורבים אומרים שעושה קסמים לחולים, הפך כבר מזמן לגביע הקדוש של הרפואה האלטרנטיבית. גם הרופאים השמרנים יותר מספקים כיום מרשמים לחולים שסובלים מכאבים וזקוקים לו.
במחקר המדעי מזהים שזנים מסויימים של קנאביס תוקפים סוגי סרטן מסוימים. סרטן הוא בעצם שם כללי ליותר ממאה מחלות, בעוד הקנאביס הוא שם כללי למאות צמחים שונים. לכן לא פלא שבתנאי גידול שונים כל צמח כזה יכול להניב חומרים שונים, כשכל זן עשוי להיות יעיל לסוג אחר של סרטן. בטכניון בישראל נמצאת אחת המעבדות היחידות בעולם שיודעת לזהות את כל מרכיבי צמח הקנאביס - ויש יותר מ-100 קנבינואידים או טרפנים, חומרים פעילים שמייחסים להם יכולות רפואיות שונות.
מומחים טוענים שבשנים האחרונות חלה עלייה בחוזק הקנאביס, כשריכוז ה-THC הממסטל שבו עלה מ-4% ופחות בשנות ה-90 לא פעם ליותר מ-20% ממנו כיום.
הנה הסכנות של קנאביס לסוגיו לצעירים (עברית):
https://youtu.be/7_WKRKJr4NI
השפעתו של הקנאביס על המוח (מתורגם):
https://youtu.be/Nlcr1jd_Tok
מכורים לקנאביס שמספקים על מה שעברו בהיותם מכורים (עברית):
https://youtu.be/CFu73hT9ssE
כך הפכה ישראל לקנאביס ניישן (עברית):
https://youtu.be/S1nHty71wAI
המחקר פורץ הדרך בטכניון על תרופות הקנאביס נגד סרטן (עברית):
https://youtu.be/U8eOXSZ2WYs
חברת הרכבת שמכרה כרטיסים עם שמן קנאביס והפכה ללהיט (עברית):
https://youtu.be/u7frC-yiCZg
נפח זכוכית שמייצר את ה"באנגים" למעשנים ומתלונן על המצב (עברית):
https://youtu.be/iNndTnXwlcM
תולדות הקנאביס:
https://youtu.be/ZJqmyLCfA-I?long=yes
ומכורה שנגמלה מקנאביס מספרת על ההתמכרות המשתלטת (עברית):
https://youtu.be/Ua35ZuJSJiM?long=yes
הבָּנָנָה (Banana) היא צמח הדומה לעץ, אך על אף גובהה היא מוגדרת כעשב דווקא. כן - מבחינה בוטנית הבננה אינה פרי. קשה אולי להאמין אבל היא עשב, כי בניגוד לעצי פרי אין לה גזע של ממש, אלא מעין גבעול שמורכב שכבות שכבות, כמו שאנו מכירים מהבצל. זו הסיבה שהגזע של עץ הבננה מכונה "גזעול", סוג של הלחם מילים בין גזע לגבעול.
יש בעולם בסביבות 200 זנים של בננות, המשתייכים ל-40 מינים שונים. כמו התמרים, גם הבננות גדלות ב"כפות", קבוצות צפופות של פרי. הכפות מסודרות בשדרה היוצרת את אשכול הבננות הענקי.
הבננה היא צמח טרופי. פירושו של דבר שהבננות גדלות באזורים טרופיים, אזורים חמים, שהם קרובים לקו המשווה. ואכן, הבננה היא מהמזונות העיקריים של מרבית תושבי הארצות החמות.
צבעה של הבננה מבחוץ מתחיל כירוק. ככל שהיא מבשילה, משתנה קליפתה החיצונית מירוק לצהוב. בשלב זה חשוב לדעת שהעמילן שבתוך הפרי מתפרק והופך לסוכר. רק אז מותר לאכול את הבננה, כי לפני כן היא אינה בריאה וכמובן שאינה מתוקה או טעימה.
בשלב האחרון נרקבת הבננה, כשצבע הקליפה הופך לחום אז שחור. בשלב החום הבננה מקבלת טעם מתוק מאד ומרקם המזכיר דבש. השלב השחור שלה, השלב האחרון, הוא שלב הרקב של הבננה, שבו היא אינה ראויה למאכל.
הנה ההיסטוריה של הבננה:
https://youtu.be/SpAHPXNhAwk
מסתבר שהבננות שאנו אוכלים היום אינן הבננות שאכלו הורינו בצעירותם:
https://youtu.be/ex0URF-hWj4
כך קוטפים את הבננות:
https://youtu.be/_l7sak6Vlq8
בננות יכולות להיות בסיס מצוין לגלידה ביתית קלה (עברית):
https://youtu.be/hp9vpZ7QVBs
והנה קינוח בננות קל וללא תנור שמשגע את העולם:
https://youtu.be/vMAkyACJvII
לואיזה (Aloysia) היא סוג של צמחי גינה שלו 35 מינים. המוכר מביניהם הוא לואיזה לימונית - צמח תבלין אהוב, בעל ריח לימוני חזק ורענן ומשמש להכנת חליטות תה נהדרות.
לואיזה לימונית, הנקראת גם למון גראס או עשב הלימון (Lippia citrodora או Aloysia Triphylla), הוא שיח רב שנתי, הפורח בקיץ ומגיע לגובה של עד 2 מטר.
עלי הצמח צרים, מחודדים, משוננים ומאורכים בירוק בהיר.
#שמות
לואיזה לימונית, למון גראס, עשב הלימון, לימונית לואיזה, לימונית, ליפיה לימונית.
#גינון
הלואיזה הלימונית היא צמח שניתן לגדל בבית או בחוץ. משקים אותו רק כשהאדמה ממש יבשה ואז נותנים לו מים עד שהם יוצאים מחורי העציץ למטה.
כדאי להעביר אותו לעציץ גדול או לאדמה, כדי שיגדל יפה ומהר. אם שותלים אותו בחוץ, אז לשתול בצל חלקי או לפחות שעתיים שמש ביום ולא יותר מ-4 שעות שמש ביום.
קטיפת לואיזה רק אחרי שבוע שבועיים מהשתילה. תמיד לקטוף רק מהחלק העליון של כל ענף. כך הוע יגדל תוך חודש יפה וימשיך להיות גדול ומרשים.
בחורף הוא ינשור כולו ויתחדש באביב. לא מתרגשים - זה טבעי וכך הוא מתחדש.
#מטבח
כצמח תבלין, עלי הלמון גראס הם בעלי ריח לימוני חזק. הם מומלצים לשתייה חמה וקרה וכמרכיב בסלטים ובבישול.
אפשר להכין מהם תה נהדר, גם כשהם טריים וגם מעלים מיובשים, השומרים זמן רב על ריחם הלימוני.
הלואיזה משמשת במטבח לעידון טעמם של מאכלים כמו סלטים, עוף ודגים.
עלי הלמון גראס משולבים לא פעם במתכוני פטריות וגם בתיבול של מאכלים מתוקים כמו ריבות, סלטי פירות, פשטידות וגלידות.
לעוגות לימונים אפשר לחלוט עלי לואיזה קצוצים דק עם תמציות סוכר.
#בריאות
הלואיזה הלימונית עשירה בנוגדי חמצון ובוויטמין A.
מעלי עשב לימון, הלואיזה הלימונית, ניתן להכין חליטת צמחים. התה ממנו מרגיע, עוזר להורדת חום ונגד כאבי בטן.
הוא גם משפר עיכול. תה לואיזה לימונית אחרי ארוחה כבדה, משפר את העיכול ובמיוחד יסייע לעכל אוכל עשיר בשומנים. הוא גם מפחית התכווצויות במעי, כאבים ובחילות.
עוד יתרונות בריאותיים בשתיית כוס חמה של לימונית הלואיזה הם הרגעה של כאבי ראש וגרון, טיפוח העור, האטת תהליכי הזדקנות ומניעה של גודש בדרכי הנשימה.
ביכולתה של חליטת תה ירוק גם לזרז שריפת שומנים בגוף היא מסייעת לירידה במשקל.
הרחת שמן לואיזה תסייע בהפגת חרדות, הורדת לחצים, הרגעה ושמירה על ראש נקי. השמן הזה גם יכול למנוע נזק לשרירים באימונים גופניים ומבלי לפגוע בהתפתחותם.
כך מגדלים לואיזה (עברית):
https://youtu.be/OfTFCx0nZwE
עשב הלימון:
https://youtu.be/DgY295I989Y
עשב
בזיליקום (Basil), בעברית "רֵיחָן" ובזיקה לשמו הערבי "רַיְחַאן", הוא אחד מצמחי התבלין הפופולריים שיש. הוא משמש במטבח כאחד מעשבי התיבול האהובים ובמטבח האיטלקי הוא מרכזי במיוחד.
כבר מאות שנים שעושים לו כבוד באירופה. כך, למשל, נוהגים במקומות שונים לשים ענף של ריחן בידי המתים, כדי להבטיח להם מסע בטוח לעולם הבא.
אבל באיטליה הריחן הוא סמל האהבה. מי ששם בשערותיו ענף קטן של בזיליקום רומז בכך לאהובתו על כוונתו להינשא לה. היא, אגב, אם תרצה לרמוז לו שתסכים, תניח במרפסת הבית עציץ או כלי עמוס בעלי בזיליקום.
#היסטוריה
לא הצטבר המון ידע על תולדות הבזיליקום. ככל הידוע, מקורו באזורים הטרופיים. ידועים כיום סעיקר אזורים במרכז אפריקה ודרום-מזרח אסיה, בהם גדל הריחן בימי קדם.
ביוון העתיקה כל כך העריכו את ריחו ותכונותיו של הצמח, עד שהמליכו אותו כ"מלך התבלינים". ואכן, מקור השם "בזיליקום" במילה היוונית "בזילאוס" (Basileus), שפירושה מלכותי, מלך, או שולט. וכן המילה "בזיליקה" לכנסיה הנוצרית העתיקה, באה מהמעמד שלה בתור מקום מרכזי ושולט.
בכנסייה היוונית-אורתודוקסית מאמינים עד היום שהריחן יצמח ליד קברו של המשיח בתחיית המתים. מכאן באה חשיבותו הדתית והשימוש בו בהכנה של "המים הקדושים" לטקסים שלהם ושל זרמי כנסיות קרובים, כמו אלה של הבולגרים, הסרבים, הרומנים והמקדונים. אצל חלקם אף מניחים בזיליקום מתחת למזבח.
גם בדת ההינדואיזם ההודית, שהריחן מכונה בה "טולסי", יש לו מעמד קדוש ומשמעותי. בהודו מניחים עלי ריחן בפיות המתים, כדי להבטיח שיגיעו אל האל.
#מטבח
במטבח הבזיליקום ידוע בריחו ובמאכלים הרבים שניתן לתבל בעליו. בעיקר הוא אהוב במטבח האיטלקי, בו הבזיליקום תורם לרטבים, הבולט בהם הוא רוטב הפסטו ולסלטים שונים. יש מנות איטלקיות שרבים בעולם רואים כמושלמות, לא מעט בזכותו. המוכרות ביניהן הן הפסטה עם פסטו והפיצה נפוליטנה.
#בריאות
הבזיליקום מוכר ברפואה העממית גם כצמח מרפא שיכול לעזור בניקוי הגוף, בבקרת הסוכר אצל חולי סוכרת ולבריאות השיניים.
#גינון
ראשית, אם קניתם עציץ ריחן והוא נובל, זה מפני שהרבה ענפי בזיליקום נאבקים בחלל קטן על המים והדשן המוגבלים. אם תפרידו אותם לכמה עציצים נפרדים - תקבלו ים של ריחן.
בגינון יש שיטות שונות להשבחת טעמו של הבזיליקום והרכות של עליו. כדי להשיג את שניהם נוהגים הגננים למנוע את פריחת הבזיליקום. עושים זאת על ידי גיזום מתמיד של ניצני הפריחה שלו, כל אימת שהם מופיעים.
הבזיליקום הוא צמח שונא קור. חורף קר יכול לחסל אותו. הידענים עוטפים אותו בחממה קטנה, חצי בקבוק בעציץ קטן או שקית גדולה בעציץ יותר גדול.
אחד הדברים הנהדרים בבזיליקום הוא שקל להשריש וליצור מחתיכת ענף קטנה עוד ועוד צמחי ריחן חדשים. פשוט חותכים ענף קטן ומכניסים לכוס מים או צנצנת. הוא יגדל שם, יוציא שורשים ותוך כמה שבועות יהיה לכם שתיל גדול לשתילה בעציץ.
הגננים נוהגים להבדיל בין כמה זני בזיליקום. בין הבולטים בהם יש את זן ה"ג'נובס", בעל הטעם הקלאסי וזן שקיבל את הכינוי "מלכת סיאם" ומציע טעם חריף יותר.
הנה הבזיליקום וההיסטוריה שלו:
https://youtu.be/unUoQ5tUNm0
את הריחן, הבזיליקום, אפשר לגדל בקלות (עברית):
https://youtu.be/aOSutGqGIjU
כך משרישים המון בזיליקום:
https://youtu.be/9E78RrwRA3U
כך שומרים עליו ומגדלים בהצלחה גם בחורף (עברית):
https://youtu.be/c7ugf3lQ5h0
כך מגדלים בזיליקום באנגלית:
https://youtu.be/uhYnR1ciT7M?long=yes
והייבוש של הריחן:
https://youtu.be/eALhSi60N-E?long=yes
הצבי (Gazelle) הוא ללא ספק אחד מבעלי החיים המרהיבים והמסקרנים במשפחת היונקים. הוא בעל חן רב ומראה אצילי. אבל הצבי גם נחשב בתרבויות רבות לסמל היופי והזריזות.
הצבי שייך למשפחת הפריים (Bovidae), אותה משפחה של בעלי חיים מעלי גרה הכוללת גם את הפרות והכבשים. אולם בניגוד לבני דודיו הכבדים, הצבי התפתח להיות קל ומהיר, עם משקל שנע בין 15 ל-60 קילוגרם, תלוי במין הספציפי.
ישנם כ-16 מינים שונים של צבאים הנפוצים בעיקר בשדות עשב ובסוואנה שבאפריקה, במזרח התיכון ובאסיה, כשבישראל מוכרים בעיקר צבי ארץ-ישראלי (Gazella gazella) והצבי הנגבי, שמוגדר כיום כתת-מין של צבי הדורקס (Gazella dorcas).
המאפיין הבולט ביותר של הצבי הוא מהירותו המדהימה. הצבי מסוגל להגיע למהירויות של עד 100 קמ"ש בריצה מתפרצת ובריצה ממושכת למהירות של עד 50 קמ"ש. הוא גם יכול לקפוץ לגובה של כ-3 מטרים. מהירות זו, יחד עם תנועה זיגזגית ייחודית בעת מנוסה, מאפשרת לו להתחמק מטורפים.
כשהצבי חש סכנה, הוא מבצע לעתים קפיצות גבוהות המכונות "סטוטינג" (Stotting), התנהגות הפגנתית מיוחדת שבה כל ארבע רגליו נמצאות באוויר בו-זמנית. חוקרים משערים שהתנהגות זו משמשת כאיתות לטורפים שכדאי להם לוותר על המרדף מראש.
הצבי ניחן בחושים מפותחים במיוחד. עיניו הגדולות והחומות, הממוקמות בצדי ראשו, מעניקות לו שדה ראייה רחב של כמעט 360 מעלות, המאפשר לו להבחין בטורפים מכל הכיוונים.
גם חוש הריח והשמיעה שלו חדים ביותר, מה שמסייע לצבי לשרוד בסביבה מלאת סכנות.
מבחינת מבנה גופו, הצבי מותאם באופן מושלם לחיים בשטחים פתוחים. גפיו דקות וארוכות, מותאמות לריצה מהירה, וצווארו הארוך מאפשר לו לסרוק את סביבתו ולהגיע למזון.
אחד המאפיינים המזוהים ביותר עם הצבי הם קרניו המעוקלות והיפות, הנמצאות אצל שני המינים במרבית הסוגים, אם כי אצל הנקבות הן בדרך כלל קצרות יותר.
אורח חייו של הצבי מרתק לא פחות ממראהו. הצבאים חיים בקבוצות חברתיות שמבנן משתנה בין המינים השונים והם נהנים בה מהגנה מסוימת נגד טורפים. הדפוס הנפוץ הוא של עדרי נקבות עם צעיריהן, בעוד הזכרים הבוגרים חיים בנפרד או מגנים על טריטוריה משלהם. זכרים נוהגים לבדוק אחד את רעהו, מה שבא לידי ביטוי בהבלטה של הצוואר השרירי שלהם.
בעונת הרבייה, הזכרים מתחרים על הזכות להזדווג עם הנקבות באמצעות קרבות מרשימים וטקסי חיזור מורכבים. נקבות נמשכות גם אל הצבי החזק והכשיר ביותר, שהוא שגם מחזיק טריטוריה בשטח הכי עשיר במזון.
תזונתו של הצבי מבוססת בעיקר על צמחייה קלה לעיכול - עשבים, עלים, פרחים ופירות. הצבאים מותאמים לחיים באזורים יבשים יחסית ויכולים להסתפק בכמויות מים מועטות, שחלקן מגיעות מהמזון שהם אוכלים. יכולת זו מאפשרת להם לשגשג גם באזורים מדבריים למחצה כמו הנגב.
אחת התכונות המרתקות של הצבי היא יכולתו לשמור על טמפרטורת גוף יציבה גם בתנאי מזג אוויר קיצוניים. המערכת הפיזיולוגית שלו כוללת מנגנון לקירור הדם באמצעות רשת כלי דם מיוחדת המכונה "הרשת המופלאה" (Rete mirabile) ומסייעת לו להתמודד עם טמפרטורות גבוהות במיוחד.
למרבה הצער, חלק ממיני הצבאים נמצאים כיום בסכנת הכחדה בשל ציד, אובדן בתי גידול וחציית דרכים. הצבי הארץ-ישראלי, למשל, מוגדר כ"פגיע" (Vulnerable) בדירוג הארגון הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN), ומספרם בטבע ירד משמעותית בעשורים האחרונים. מאמצי שימור בישראל ובמדינות אחרות מנסים להגן על מין מרהיב זה, סמל לחן ולקלילות, שמהווה חלק חשוב במארג האקולוגי של אזורנו.
הנה הצבי הארץ-ישראלי (ללא מילים):
https://youtu.be/5WhqUxrJUe4
על הצבי שיש לו בעיה - בארץ לפחות (עברית):
https://youtu.be/LMrj7xSNRzM
על הצבי לבן הזנב הנפוץ באמריקה הצפונית:
https://youtu.be/dJEQLPdDtv4
צבאים ומסדרונות אקולוגיים (עברית):
https://youtu.be/qrN31eSuKmM
וסרט תיעודי על הצבאים בטבע:
https://youtu.be/O1ogQr87VJI?long=yes
לָבֶנְדֶר (Lavender), או בעברית אזוביון, הוא צמח תבלין בעל ריח נעים, הידוע בעולם בפרחים הסגולים והיפים ובפריחה כמעט תמידית של הלבנדר הרפואי.
עם זנים רבים ומגוון סוגים, הלבנדר משמש בתחומים רבים, מהפקת שמן אתרי לצורכי בישום וייצור של סבונים ארומתרפיים, דרך שימוש ביתי במקלוני ריח עשויי לבנדר, הכנת תרופות טבעיות לרפואה עממית וכתוסף למאכלים במטבח. הוא אפילו מרחיק יתושים ומעט מזיקים.
כבר מאות שנים שחקלאי שדות הלבנדר קוטפים אותם וכורכים אותם לזרים, במעין שזירה מיוחדת, או מכניסים פרחי לבנדר ריחניים לשקיקי בד. השקיקים מוכנסים לארונות, כדי לשמור על ריח נעים בבגדים.
הלבנדר, אזוביון, נזכר כבר מימי קדם, כשהיוונים והרומים הרבו להשתמש בו באירופה, כצמח בושם ומרפא. יש לו סגולות רפואיות מגוונות.
ככל הנראה הם השתמשו באזוביון דגול, המין הנפוץ באזור הים התיכון. בארץ הוא פחות נפוץ וכאן השתמשו אבותינו יותר באזוביון הרפואי.
הנה פריחת הלוונדר:
https://youtu.be/GUJCT_1_iGY
קציר בשדות הלוונדר של פרובאנס בדרום צרפת:
https://youtu.be/IDkXXWi0d0I
היום הלוונדר חוזר בגדול גם אל האי הבריטי:
https://youtu.be/s0mDoEd6qUg
על שימושי הלבנדר:
https://youtu.be/riSfwYYC6Gc
מצגת וידאו של שדות הלבנדר:
https://youtu.be/hc4BFoa-bPo
והכנת הבשמים:
https://youtu.be/EV2E-oDOCIs
הראם (Oryx) הוא אוכל עשב, מהגדולים שחיים במדבר. הוא אוכל כל צמחיה שניתן למצוא במדבר.
במיוחד אהובים עליו פקעות ושורשים, שבהם הוא מוצא הרבה לחות. מסעותיו העיקריים של הראם נועדו כדי למצוא מקורות מים במדבר.
בעולם עושים מאמצים רבים לשמר את הראמים, לאחר שהם כמעט ונכחדו.
הנה הראמים החוזרים לארץ (עברית):
http://youtu.be/nd9sfWWd620?t=24s
על המאמצים לשמר את הראמים בעולם:
http://youtu.be/FDzdbJRvWoo
שני ראמים זכרים בקרב על השליטה בעדר:
http://youtu.be/PFnGYxFsv1s
ואפשר לפגוש אותם בחי בר שבערבה (עברית):
https://youtu.be/aTpBgR0v0Lg
המיוחד בים סרגסו הוא שהוא ים ללא חופים. זהו אזור במרכז האוקיינוס האטלנטי הצפוני, שנוצר על ידי זרמי הים המקיפים אותו. מפני שזרמים אלה אינם ישרים, ים סרגסו הוא בצורה של אליפסה (צורת ביצה). אלו הם בעצם גבולות ים הסרגסו. משטחי אזוב ה"סרגאסום" שצף על פני הים הזה הם המאפיינים שלו.
את ים סרגסו גילו בתחילת המאה ה-15 מלחים פורטוגזים, ששמו לב שיש איזור עצום באמצע האוקיינוס שגדל עליו עשב ים. מגלה אמריקה, כריסטופר קולומבוס, תאר ביומן המסע שלו מערבה, שטח נרחב של אזוב באותו האזור, שחלק ממנו מכונה היום "משולש ברמודה". שיר מהמאה ה-5 לספירה המתאר גם הוא ים שמכוסה כולו בעשב ומשום כך חושבים שכבר אז ידעו הרומאים על קיומו של האזור ולא כינו אותו "ים".
הנה גבולותיו של ים סרגאסו: בצפון מהווה הזרם הצפון אטלנטי את גבולו של הים. במזרח זרם הגולף הוא הגבול של סרגסו. הזרם הקנרי הוא הגבול המערבי ובדרום מהווה הזרם המשווני הצפוני את גבולו של ים סרגסו.
ים סרגסו הוא כיום ים בסיכון בשל אשפה רבה שמושלכת אל הים ותנועת מים זעירה.
סרטון אנימציה עם שיר שמציג את נפלאות הימים, כולל האצות של ים סרגסו:
http://youtu.be/z1pxmcE3S8k
ים סרגסו והטבע המופלא שחי בו:
http://youtu.be/AWq1dJXXTbE?t=2m19s
ופרויקט שמגייס כסף כדי לשמור על ים סרגסו מזיהום של פלסטיק שנזרק לים:
http://youtu.be/YI_gvuvZq-c
מהי אנטילופה?
אנטילופות היא קבוצת יונקים בעלי קרניים ואוכלי עשב. למעשה יש מגוון של אנטילופות, כשהמשותף ביניהן הוא שהן ממשפחת הפריים.
יש מינים רבים בקבוצה זו. אחד הידועים שבהם הוא האנטילופה שחיה בסוואנה של אפריקה. זוהי מעין איילה.
כמה ממיני האנטילופות הם מהיונקים המהירים ביותר בעולם. הדלגן רץ מהר ומדלג בקפיצות מרהיבות מטורפיו.
גם הוא וגם האנטילוקפרה האמריקאית והאנטילופה ההודית מגיעים כולם למהירות של 90 קילומטרים בשעה. שלושתם מתחרים על תואר היונקים השניים במהירות בתבל, לאחר הצ'יטה, היא ברדלס.
הנה גנו ואנטילופות בסרנגטי שבאפריקה:
http://youtu.be/gwTVvQ_1Zvo
אנטילופות היא קבוצת יונקים בעלי קרניים ואוכלי עשב. למעשה יש מגוון של אנטילופות, כשהמשותף ביניהן הוא שהן ממשפחת הפריים.
יש מינים רבים בקבוצה זו. אחד הידועים שבהם הוא האנטילופה שחיה בסוואנה של אפריקה. זוהי מעין איילה.
כמה ממיני האנטילופות הם מהיונקים המהירים ביותר בעולם. הדלגן רץ מהר ומדלג בקפיצות מרהיבות מטורפיו.
גם הוא וגם האנטילוקפרה האמריקאית והאנטילופה ההודית מגיעים כולם למהירות של 90 קילומטרים בשעה. שלושתם מתחרים על תואר היונקים השניים במהירות בתבל, לאחר הצ'יטה, היא ברדלס.
הנה גנו ואנטילופות בסרנגטי שבאפריקה:
http://youtu.be/gwTVvQ_1Zvo
איך מקלון וייטנאמי מסווה את עצמו?
מקלון וייטנאמי (Vietnamese Stick Insect) הוא חרק שההסוואה שלו מדהימה. הוא חי בעיקר על ענפים ושיחים וממש כמו השם שניתן לו, הוא נראה כמו מקלון, זרד קטן, חלק מהצמח.
באמצעות ההסוואה הזו, שלא ניתן להבחין בה, מצליחים המקלונים להיעלם ולהתמזג בסביבה היטב. קשה או אי אפשר להבחין בהם, אלא אם אתם מומחים או יודעים שהם שם ומחפשים אחריהם בעיניים בוחנות.
המקלונים הם אוכלי עשב. הם יכולים להסוות את עצמם, אך אם ציפור או טורף אחר פגע בהם, הם יכולים לגדל מחדש את אברי הגוף הקטועים.
הרבייה של המקלונים היא בהטלת ביצים המוטלות אל האדמה, באופן אקראי. לאחר כשלושה חודשים הן בוקעות ומתוכן מגיחים נימפות, מקלונים צעירים.
שימו לב ליכולות ההסוואה המצוינות של המקלון הווייטנאמי:
https://youtu.be/zRB5xCpJJAI
מקלון וייטנאמי באמצע האוכל, בצילום קלוז-אפ ממש מקרוב:
https://youtu.be/VOSyaPP13V4
ומקלון ויאטנמי בולט על ידיו של אדם ואז מסווה את עצמו על השיח:
https://youtu.be/QNR0CPj4_Wc
מקלון וייטנאמי (Vietnamese Stick Insect) הוא חרק שההסוואה שלו מדהימה. הוא חי בעיקר על ענפים ושיחים וממש כמו השם שניתן לו, הוא נראה כמו מקלון, זרד קטן, חלק מהצמח.
באמצעות ההסוואה הזו, שלא ניתן להבחין בה, מצליחים המקלונים להיעלם ולהתמזג בסביבה היטב. קשה או אי אפשר להבחין בהם, אלא אם אתם מומחים או יודעים שהם שם ומחפשים אחריהם בעיניים בוחנות.
המקלונים הם אוכלי עשב. הם יכולים להסוות את עצמם, אך אם ציפור או טורף אחר פגע בהם, הם יכולים לגדל מחדש את אברי הגוף הקטועים.
הרבייה של המקלונים היא בהטלת ביצים המוטלות אל האדמה, באופן אקראי. לאחר כשלושה חודשים הן בוקעות ומתוכן מגיחים נימפות, מקלונים צעירים.
שימו לב ליכולות ההסוואה המצוינות של המקלון הווייטנאמי:
https://youtu.be/zRB5xCpJJAI
מקלון וייטנאמי באמצע האוכל, בצילום קלוז-אפ ממש מקרוב:
https://youtu.be/VOSyaPP13V4
ומקלון ויאטנמי בולט על ידיו של אדם ואז מסווה את עצמו על השיח:
https://youtu.be/QNR0CPj4_Wc
איך החילזון נע ואיך השתמשו בו בימי קדם?
החילזון (Snail) מתגורר בתוך קונכייה, שנוצרת וגדלה מחומרים שגופו מפריש. כשהוא חש סכנה, או כשחם לו, החילזון נכנס לתוך הקונכייה שלו. בתוכה הוא גם ישן כשהוא עייף.
החילזון ידוע כמחסל גינות וצמחים. ואכן, הוא יכול לאכול כמויות ענקיות של עלים וירקות. הסוד הוא בפיו, שיכול להתרחב לגודל ענקי ביחס לגופו. על לשונו יש לו אלפי שיניים חדות וזעירות, שבעזרתן הוא לועס ומרסק את המזון.
מצד שני, עוד משחר האנושות, אכלו בני האדם חלזונות והכינו מהם תרופות לטיפול בכאבים ומחלות.
החילזון הוא בעל חיים חירש והוא אינו שומע דבר. בראשו יש לו 4 מחושים, ובעזרתם הוא מבחין בין אור לצל. את מזונו ואת דרכו בעולם הוא מוצא בזכות חוש הריח המפותח שלו. את רוב הפעילות שלו עושה החילזון בלילה, או בשעות נעימות, כשהטמפרטורות בהן לא חמות.
אבל איך החילזון נע עם הקונכייה שמעליו, ממקום למקום?
ובכן, גוף החילזון בנוי בצורה של מעין רגל עם שרירים, שהוא מכווץ ומשחרר. בזכות תנועת הגוף-רגל הזה הוא נע לאיטו, ממקום למקום. הוא גם מפריש ריר בזמן התנועה. הריר הזה מקל עליו את התנועה ומונע מגופו הרך פגיעות ונזקים בזמן שהוא נע ממקום למקום.
הריר שהוא מפריש כל כך טוב ומונע כל כך הרבה נזקים, עד כדי כך שהוא מונע ממנו פגיעה, אפילו כשהוא נע מעל זכוכיות חדות או נוגע בסכין גילוח. בריר הזה, אגב, משתמשים בתעשיית הקוסמטיקה לייצור של קרמים שמונעים קמטים.
מה שמזכיר שלחלזונות היה בכל מקרה שימוש רב במהלך ההיסטוריה של הרפואה העממית. בעולם העתיק הם היוו מרכיב של ממש ביצירת תרופות ומשחות לטיפול במחלות וכאבים מגוונים.
גם ליופי השתמשו בחלזונות בימי קדם. משחו אז את הפרשותיהם, מה שנקרא ה"סליים" שיוצא מהם, על עור הפנים.
מכל מקום, יש בעולם מעל 60,000 מינים של חלזונות. בעבר עוד היו ונכחדו מינים רבים נוספים.
אגב, אנו מתייחסים אל החילזון בתור זכר, אבל החלזונות הם בעצם גם זכר וגם נקבה. לכן ניתן להתייחס אליהם גם כזכר וגם כנקבה. נסו לומר "החילזון נעה ממקום למקום..."
הנה סוד התנועה של החלזונות (עברית):
https://youtu.be/MTG4C43ODpE
שימושי היופי ב"סליים" של החלזונות:
https://youtu.be/ac_iW3iA01E
המסע המופלא שלו הוא די דביק:
https://youtu.be/5qmAoTSw63w
ואפשר גם לעשות מרוצים עם חלזונות:
https://youtu.be/FGZv3VDOnDA
החילזון (Snail) מתגורר בתוך קונכייה, שנוצרת וגדלה מחומרים שגופו מפריש. כשהוא חש סכנה, או כשחם לו, החילזון נכנס לתוך הקונכייה שלו. בתוכה הוא גם ישן כשהוא עייף.
החילזון ידוע כמחסל גינות וצמחים. ואכן, הוא יכול לאכול כמויות ענקיות של עלים וירקות. הסוד הוא בפיו, שיכול להתרחב לגודל ענקי ביחס לגופו. על לשונו יש לו אלפי שיניים חדות וזעירות, שבעזרתן הוא לועס ומרסק את המזון.
מצד שני, עוד משחר האנושות, אכלו בני האדם חלזונות והכינו מהם תרופות לטיפול בכאבים ומחלות.
החילזון הוא בעל חיים חירש והוא אינו שומע דבר. בראשו יש לו 4 מחושים, ובעזרתם הוא מבחין בין אור לצל. את מזונו ואת דרכו בעולם הוא מוצא בזכות חוש הריח המפותח שלו. את רוב הפעילות שלו עושה החילזון בלילה, או בשעות נעימות, כשהטמפרטורות בהן לא חמות.
אבל איך החילזון נע עם הקונכייה שמעליו, ממקום למקום?
ובכן, גוף החילזון בנוי בצורה של מעין רגל עם שרירים, שהוא מכווץ ומשחרר. בזכות תנועת הגוף-רגל הזה הוא נע לאיטו, ממקום למקום. הוא גם מפריש ריר בזמן התנועה. הריר הזה מקל עליו את התנועה ומונע מגופו הרך פגיעות ונזקים בזמן שהוא נע ממקום למקום.
הריר שהוא מפריש כל כך טוב ומונע כל כך הרבה נזקים, עד כדי כך שהוא מונע ממנו פגיעה, אפילו כשהוא נע מעל זכוכיות חדות או נוגע בסכין גילוח. בריר הזה, אגב, משתמשים בתעשיית הקוסמטיקה לייצור של קרמים שמונעים קמטים.
מה שמזכיר שלחלזונות היה בכל מקרה שימוש רב במהלך ההיסטוריה של הרפואה העממית. בעולם העתיק הם היוו מרכיב של ממש ביצירת תרופות ומשחות לטיפול במחלות וכאבים מגוונים.
גם ליופי השתמשו בחלזונות בימי קדם. משחו אז את הפרשותיהם, מה שנקרא ה"סליים" שיוצא מהם, על עור הפנים.
מכל מקום, יש בעולם מעל 60,000 מינים של חלזונות. בעבר עוד היו ונכחדו מינים רבים נוספים.
אגב, אנו מתייחסים אל החילזון בתור זכר, אבל החלזונות הם בעצם גם זכר וגם נקבה. לכן ניתן להתייחס אליהם גם כזכר וגם כנקבה. נסו לומר "החילזון נעה ממקום למקום..."
הנה סוד התנועה של החלזונות (עברית):
https://youtu.be/MTG4C43ODpE
שימושי היופי ב"סליים" של החלזונות:
https://youtu.be/ac_iW3iA01E
המסע המופלא שלו הוא די דביק:
https://youtu.be/5qmAoTSw63w
ואפשר גם לעשות מרוצים עם חלזונות:
https://youtu.be/FGZv3VDOnDA
למה טוב צמח המרווה?
מרווה (Salvia) היא מצמחי התבלין וצמחי המרפא העתיקים והנפוצים ביותר בישראל ובאזורי צמחייה באזורי הים התיכון.
מעבר להיותו צמח נוי נהדר, בעל פריחות נאות ומגוונות וניחוחות שונים ונעימים, המשמשים גם לקטורת.
המרווה היא צמח תבלין רב שנתי ובעל שימושים רבים גם ברפואה העממית וגם בקולינריה. זרעי מינים שונים משמשים כתוסף תזונה וכמקור לחומצות שומן חיוניות.
בבישול היא מצוינת לחליטות לתה, לתיבול מאכלים ועד למיני בישולים שונים. המרווה היא גם מקור לחומצות שומן חיוניות ותוסף תזונה מצוין.
ריחם הנפלא של זני המרווה הפכו אותה פופולרית מאוד בארץ. במטבח מתבלים איתה בשרים, גבינות וסלטים וברפואה העממית היא מורידה חום ולחץ דם, ומסייעת לטיפול בכאבי בטן.
למרווה מנגנון האבקה מיוחד. יש לה מעל 1,000 מינים ועשרות רבות של תת-מינים. רובם בני שיח ולעיתים רחוקות שיחים, חלקם עשבים חד-שנתיים ואחרים רב-שנתיים.
מיני המרווה השונים נפוצים ברחבי העולם, במיוחד באזורים טרופיים, באזורים הממוזגים ובאזורים סובטרופיים - כמו אגן הים התיכון ומקסיקו.
טיפ לגינון - בכדי להעצים את צמיחת העלים שלה, גזמו את פרחי המרווה.
הנה המרוות, הבריאות והריחות השונים (עברית):
https://youtu.be/zxNfropYIKQ
מרווה צחורה עם פריחה נהדרת (עברית):
https://youtu.be/j0E3AV3dc0U
מקלות מרווה הן מקלות קטורת ם ריחות נפלאים (עברית):
https://youtu.be/Jez9eRErRdA
מרווה (Salvia) היא מצמחי התבלין וצמחי המרפא העתיקים והנפוצים ביותר בישראל ובאזורי צמחייה באזורי הים התיכון.
מעבר להיותו צמח נוי נהדר, בעל פריחות נאות ומגוונות וניחוחות שונים ונעימים, המשמשים גם לקטורת.
המרווה היא צמח תבלין רב שנתי ובעל שימושים רבים גם ברפואה העממית וגם בקולינריה. זרעי מינים שונים משמשים כתוסף תזונה וכמקור לחומצות שומן חיוניות.
בבישול היא מצוינת לחליטות לתה, לתיבול מאכלים ועד למיני בישולים שונים. המרווה היא גם מקור לחומצות שומן חיוניות ותוסף תזונה מצוין.
ריחם הנפלא של זני המרווה הפכו אותה פופולרית מאוד בארץ. במטבח מתבלים איתה בשרים, גבינות וסלטים וברפואה העממית היא מורידה חום ולחץ דם, ומסייעת לטיפול בכאבי בטן.
למרווה מנגנון האבקה מיוחד. יש לה מעל 1,000 מינים ועשרות רבות של תת-מינים. רובם בני שיח ולעיתים רחוקות שיחים, חלקם עשבים חד-שנתיים ואחרים רב-שנתיים.
מיני המרווה השונים נפוצים ברחבי העולם, במיוחד באזורים טרופיים, באזורים הממוזגים ובאזורים סובטרופיים - כמו אגן הים התיכון ומקסיקו.
טיפ לגינון - בכדי להעצים את צמיחת העלים שלה, גזמו את פרחי המרווה.
הנה המרוות, הבריאות והריחות השונים (עברית):
https://youtu.be/zxNfropYIKQ
מרווה צחורה עם פריחה נהדרת (עברית):
https://youtu.be/j0E3AV3dc0U
מקלות מרווה הן מקלות קטורת ם ריחות נפלאים (עברית):
https://youtu.be/Jez9eRErRdA
למה כוסברה?
כוסברה (Coriander), בעברית "גד השדה", גדל בישראל כצמח בר, או בגידול לשימוש יומיומי. הפריחה שלו באביב ובקיץ היא בצבעים לבן או ורוד עדין.
זהו אחד מצמחי התבלין המוכרים לנו ביותר ושניתן למצוא כמעט בכל בית. הכוסברה היא תבלין שימושי מאוד במטבח ולצד זה בעל ערכים בריאותיים גבוהים.
את הכוסברה מכנים בעולם גם פטרוזיליה סינית.
#במטבח
הכוסברה משמשת כצמח תבלין מצוין לדגים ולירקות. עלים טריים קצוצים של כוסברה הם קישוט טעים בסלטים, מרקים, כמו גם ברטבים, בבשר, על נודלס ועל קארי.
זרעי גד השדה משמשים בקארי, בחמוצים, בלחמים ועוגות וגם בצ'אטני (Chutneys). בכוסברה יש המוצאים טעמים מהפטרוזיליה, המרווה וההדרים.
#גינון
את הכוסברה אפשר לגדל בקלות, כבר משלב הזרע. את הזרע יש לשתול בסוף האביב, היישר בגינה. הוא צריך אדמה פורייה ומנוקזת היטב ומיקום בשמש מלאה או חצי צל.
בסוף הקיץ מומלץ לקצור זרעים. השיטה לעשות את זה היא באמצעות קשירת שקיות נייר על ראשי הפרחים ובהמשך תלייתם הפוכים במקום חמים.
הצמח גדל בקלות אך אם גוזמים יהיה קשה להשתמש בשתיל שוב. מי שרוצים ליהנות מאספקה שוטפת מוזמנים לגדל אותו בכמה אדניות, בשלבים גידול שונים.
כדי להרבות בייצור של עלים, מומלץ לקצוץ ולהסיר גבעולים פורחים.
#ברפואה
מבחינה רפואית זרעי כוסברה הם חזקים ויעילים מאוד. ברפואה העממית הכוסברה מצוינת לניקוי רעלים בגוף. היא עשירה בוויטמין C ומסייעת בהורדת רמות הכולסטרול בדם.
היא מזרזת את תהליך ההרזיה ועירוי סטנדרטי שלה מסייע לעיכול מזון שומני ומרגיע כאבים והתכווצויות של כאבי עיכול. כמו כן היא טובה לטיפול באנמיה, ללחץ דם גבוה ולדלקות בשתן.
בסין העתיקה האמינו שזרעי הכוסברה הם סגולה לאריכות ימים. בצמח הרבו אז להשתמש, כנגד בחילות ולצורך טיפול בטחורים כאבי שיניים.
השמן אתרי של כוסברה יכול לשמש לעיסוי ארומתרפי, לכאבי שרירים ולבעיות עיכול שיש להן קשר למתח נפשי.
#היסטוריה
מקורה של הכוסברה הוא במזרח התיכון. זרעים של כוסברה נמצאו בקברו של תות אנח עמון, המתוארך לסביבות 1,300 לפני הספירה. עד היום משתמשים במצרים בזרעים ובעלים של כוסברה, הן במרקים והן בהכנת הלחם המקומי.
בתנ"ך, ספר שמות ט"ז 31, משווים את הזרעים שלו לאותו מן שירד מהשמיים והזין את עם ישראל במדבר.
לבריטניה הובאה הכוסברה בידי הרומאים, בהיותם כובשי האי הבריטי. במאה ה-1 לספירה השתמש פליניוס האב בשם קוריאנדרום ומציין את התבלין האיכותי במיוחד שמגיע ליוון ממצרים.
הנה הכוסברה:
https://youtu.be/8TZSUPEjSkY?t=11s
על הכוסברה וההיסטוריה שלו:
https://youtu.be/1hX95CxNMzE
מצגת וידאו עם 5 יתרונות בריאותיים שלו:
https://youtu.be/GRFzJwtZNWM?
וכך השתמשו בכוסברה ברפואה עממית במשך דורות:
https://youtu.be/T5Jg__YFTOE
כוסברה (Coriander), בעברית "גד השדה", גדל בישראל כצמח בר, או בגידול לשימוש יומיומי. הפריחה שלו באביב ובקיץ היא בצבעים לבן או ורוד עדין.
זהו אחד מצמחי התבלין המוכרים לנו ביותר ושניתן למצוא כמעט בכל בית. הכוסברה היא תבלין שימושי מאוד במטבח ולצד זה בעל ערכים בריאותיים גבוהים.
את הכוסברה מכנים בעולם גם פטרוזיליה סינית.
#במטבח
הכוסברה משמשת כצמח תבלין מצוין לדגים ולירקות. עלים טריים קצוצים של כוסברה הם קישוט טעים בסלטים, מרקים, כמו גם ברטבים, בבשר, על נודלס ועל קארי.
זרעי גד השדה משמשים בקארי, בחמוצים, בלחמים ועוגות וגם בצ'אטני (Chutneys). בכוסברה יש המוצאים טעמים מהפטרוזיליה, המרווה וההדרים.
#גינון
את הכוסברה אפשר לגדל בקלות, כבר משלב הזרע. את הזרע יש לשתול בסוף האביב, היישר בגינה. הוא צריך אדמה פורייה ומנוקזת היטב ומיקום בשמש מלאה או חצי צל.
בסוף הקיץ מומלץ לקצור זרעים. השיטה לעשות את זה היא באמצעות קשירת שקיות נייר על ראשי הפרחים ובהמשך תלייתם הפוכים במקום חמים.
הצמח גדל בקלות אך אם גוזמים יהיה קשה להשתמש בשתיל שוב. מי שרוצים ליהנות מאספקה שוטפת מוזמנים לגדל אותו בכמה אדניות, בשלבים גידול שונים.
כדי להרבות בייצור של עלים, מומלץ לקצוץ ולהסיר גבעולים פורחים.
#ברפואה
מבחינה רפואית זרעי כוסברה הם חזקים ויעילים מאוד. ברפואה העממית הכוסברה מצוינת לניקוי רעלים בגוף. היא עשירה בוויטמין C ומסייעת בהורדת רמות הכולסטרול בדם.
היא מזרזת את תהליך ההרזיה ועירוי סטנדרטי שלה מסייע לעיכול מזון שומני ומרגיע כאבים והתכווצויות של כאבי עיכול. כמו כן היא טובה לטיפול באנמיה, ללחץ דם גבוה ולדלקות בשתן.
בסין העתיקה האמינו שזרעי הכוסברה הם סגולה לאריכות ימים. בצמח הרבו אז להשתמש, כנגד בחילות ולצורך טיפול בטחורים כאבי שיניים.
השמן אתרי של כוסברה יכול לשמש לעיסוי ארומתרפי, לכאבי שרירים ולבעיות עיכול שיש להן קשר למתח נפשי.
#היסטוריה
מקורה של הכוסברה הוא במזרח התיכון. זרעים של כוסברה נמצאו בקברו של תות אנח עמון, המתוארך לסביבות 1,300 לפני הספירה. עד היום משתמשים במצרים בזרעים ובעלים של כוסברה, הן במרקים והן בהכנת הלחם המקומי.
בתנ"ך, ספר שמות ט"ז 31, משווים את הזרעים שלו לאותו מן שירד מהשמיים והזין את עם ישראל במדבר.
לבריטניה הובאה הכוסברה בידי הרומאים, בהיותם כובשי האי הבריטי. במאה ה-1 לספירה השתמש פליניוס האב בשם קוריאנדרום ומציין את התבלין האיכותי במיוחד שמגיע ליוון ממצרים.
הנה הכוסברה:
https://youtu.be/8TZSUPEjSkY?t=11s
על הכוסברה וההיסטוריה שלו:
https://youtu.be/1hX95CxNMzE
מצגת וידאו עם 5 יתרונות בריאותיים שלו:
https://youtu.be/GRFzJwtZNWM?
וכך השתמשו בכוסברה ברפואה עממית במשך דורות:
https://youtu.be/T5Jg__YFTOE
מה הסיפור של הפטרוזיליה?
פטרוזיליה (Parsley), בעברית פטרוזיל, הוא צמח תבלין עתיק ורב-תכליתי, שמקורו באגן הים התיכון ובעולם הקולינריה הוא נחשב לאחד מהתבלינים העתיקים ביותר שיש.
הפטרוזיליה היא סמל לחוכמת הטבע, צמח תבלין מהנפוצים בעולם, מרענן וטעים להפליא, בריא ובעל עלים ירוקים ועדינים.
שני סוגים עיקריים של פטרוזיליה קיימים. העדינה שבהם היא הפטרוזיליה הסלובית, כשהשנייה היא הפטרוזיליה המסולסלת.
#במטבח
הפטרוזיליה (Petroselinum) היא צמח תבלין נפוץ, שמככב בקולינריה מסורתית, הן כעשב תיבול - בתבשילים ומטבלים - והן כעלים למאכל בסלטים חיים. מדובר בתבלין עתיק שהפך לכוכב מרכזי בעולם הבישול, מוסיף ארומה מיוחדת לכל מנה ומציע הרבה יותר מאשר רק טעם ירקרק נעים.
בין השאר, הפטרוזיליה מומלצת לתיבול דגים, בשר וסלטים, לצד פסטות שאוהבות את הטעם העמוק של הפטרוזיליה האיטלקית.
מקורה של הפטרוזיליה באגן העתיק של הים התיכון ומשם הוא הפך חלק בלתי נפרד ממנות איכות של מטבחים מודרניים ברחבי העולם. כמו הכוסברה, כשרבים מתבלבלים ביניהן, גם הפטרוזיליה תשלים מגוון גדול של תבשילים ביתיים.
במסורת הקולינרית של המזרח התיכון, הפטרוזיליה היא כוכב אמיתי. מעל מנות חומוס איכותיות הוא חייב להתנוסס, לצד שמן הזית, לימון, כמון ופפריקה מתוקה. בסלט הטבולה המפורסם, היא הופכת למרכיב מרכזי המעניק טריות וחדות. גם השפים המקצועיים מבינים את האמנות העדינה של השימוש בו - לא רק כתבלין, אלא כמרכיב שמוסיף חיים וצבע לכל צלחת.
במטבח האירופי, הפטרוזיליה משתלבת במגוון רחב של מנות, מרטבים עשירים, דרך מרקים מפנקים ובתבשילי בשר מסורתיים. דוגמה מושלמת לאיך הפטרוזיליה יכולה להפוך מנה פשוטה ליצירת אמנות קולינרית היא הגרמולטה האיטלקית המפורסמת, המורכבת מתערובת של פטרוזיליה מגורדת, שום וקליפת לימון.
במטבח האשכנזי, הפטרוזיליה מופיעה בלביבות, בסלט תפוח אדמה ובמנות שורשיות מסורתיות. היא מוסיפה נגיעה של רעננות ועומק טעם שמזכיר לרבים את האוכל המנחם, החם והמזמין של בית סבתא.
#בגינון
הפטרוזיליה, הן האיטלקית והן המסולסלת, מצוינות וגדלות היטב בגידול ביתי.
יש לגדל את הפטרוזיליה באדמה פוריה, עם ניקוז מים טוב. אפשר לשתול אותה בערוגה או בעציצים גדולים. הפטרוזיליה אוהבת קור והרבה מים. בדרך כלל ובמיוחד בעונת החורף יש למקם אותה בשמש מלאה.
רק בשיא הקיץ הלוהט שווה להעביר אותה (אם היא בעציץ), לחצי צל.
כדי להצמיח הרבה פטרוזיליה, במשך חודשים רצופים וללא צורך בשתילה מחדש, מומלץ לגזום את הפטרוזיליה ולהוריד את עליה, כך שיצמחו חדשים.
ובכדי לאפשר צמיחה מחודשת של הפטרוזיליה, מומלץ לקטוף אותה מהעלים ולא מהגבעול.
#ברפואה
לפטרוזיליה ערך תזונתי מרשים. זהו צמח תבלין הידוע כצמח מרפא המנקה את הגוף. היא אינה רק תבלין מטבחי מרהיב, אלא גם צמח מרפא עם היסטוריה עשירה של שימושים רפואיים מסורתיים. מאז ימי יוון ורומא העתיקות, רופאים וחכמי מזרח ומערב ראו בו מקור לידע וריפוי וצמח בעל תכונות מרפא מרתקות.
הפטרוזיליה עשירה בוויטמינים ומכילה נוגדי חמצון המסייעים לבריאות הגוף. היא מכילה חומרים פעילים כמו אפיול ומיריסטיצין, שנחקרים על ידי מדענים בניסיון להבין את השפעותיהם הביולוגיות. מחקרים ראשוניים מצביעים על תכונות אנטי-דלקתיות ואנטי-חמצוניות, אך המדע טרם אמר את המילה האחרונה.
בעולם הרפואה המסורתית, הפטרוזיליה נחשבה לצמח רב-תכליתי. תה פטרוזיליה שימש כטיפול עממי לבעיות עיכול, אך המחקר המדעי המודרני מתייחס לטענות אלה בזהירות ובביקורתיות.
הרכב התזונתי של הפטרוזיליה מרשים. היא עשירה בוויטמין C, ברזל, וויטמין K, ומכילה כמויות משמעותיות של אנטי-אוקסידנטים. עם זאת, חשוב להדגיש - צריכה מבוקרת ומושכלת היא המפתח.
קיימות אזהרות חשובות לגבי שימוש בפטרוזיליה. נשים בהיריון צריכות להיוועץ ברופא לפני צריכתה, שכן כמויות גדולות עלולות לגרום לתופעות לוואי.
במסורות עתיקות ברפואה העממית נהוג לייחס לפטרוזיל תכונות של ניקוי דרכי השתן, טיפול בבעיות עיכול חיזוק מערכת החיסון, הורדת לחץ דם גבוה והקלה על אבנים בכליות. המדע המודרני, לעומת זאת, בוחן בזהירות את השימושים הטיפוליים המסורתיים שעושים בו שימוש.
הנה הפטרוזיליה (עברית):
https://youtu.be/eqjDCZS8S9M
גידול פטרוזיליה בעציצים:
https://youtu.be/J7gtUiGay58
הכנת שמן פטרוזיליה:
https://youtu.be/QBCRdr1ikGQ
פסטו פטרוזיליה (עברית):
https://youtu.be/HM-JL8lGNzA
כך שומרים עשבי תיבול במקרר (עברית):
https://youtu.be/koMvT_2GlY0
ויתרונות הבריאות של הפטרוזיליה (עברית):
https://youtu.be/jVsfvBqtHYs?long=yes
פטרוזיליה (Parsley), בעברית פטרוזיל, הוא צמח תבלין עתיק ורב-תכליתי, שמקורו באגן הים התיכון ובעולם הקולינריה הוא נחשב לאחד מהתבלינים העתיקים ביותר שיש.
הפטרוזיליה היא סמל לחוכמת הטבע, צמח תבלין מהנפוצים בעולם, מרענן וטעים להפליא, בריא ובעל עלים ירוקים ועדינים.
שני סוגים עיקריים של פטרוזיליה קיימים. העדינה שבהם היא הפטרוזיליה הסלובית, כשהשנייה היא הפטרוזיליה המסולסלת.
#במטבח
הפטרוזיליה (Petroselinum) היא צמח תבלין נפוץ, שמככב בקולינריה מסורתית, הן כעשב תיבול - בתבשילים ומטבלים - והן כעלים למאכל בסלטים חיים. מדובר בתבלין עתיק שהפך לכוכב מרכזי בעולם הבישול, מוסיף ארומה מיוחדת לכל מנה ומציע הרבה יותר מאשר רק טעם ירקרק נעים.
בין השאר, הפטרוזיליה מומלצת לתיבול דגים, בשר וסלטים, לצד פסטות שאוהבות את הטעם העמוק של הפטרוזיליה האיטלקית.
מקורה של הפטרוזיליה באגן העתיק של הים התיכון ומשם הוא הפך חלק בלתי נפרד ממנות איכות של מטבחים מודרניים ברחבי העולם. כמו הכוסברה, כשרבים מתבלבלים ביניהן, גם הפטרוזיליה תשלים מגוון גדול של תבשילים ביתיים.
במסורת הקולינרית של המזרח התיכון, הפטרוזיליה היא כוכב אמיתי. מעל מנות חומוס איכותיות הוא חייב להתנוסס, לצד שמן הזית, לימון, כמון ופפריקה מתוקה. בסלט הטבולה המפורסם, היא הופכת למרכיב מרכזי המעניק טריות וחדות. גם השפים המקצועיים מבינים את האמנות העדינה של השימוש בו - לא רק כתבלין, אלא כמרכיב שמוסיף חיים וצבע לכל צלחת.
במטבח האירופי, הפטרוזיליה משתלבת במגוון רחב של מנות, מרטבים עשירים, דרך מרקים מפנקים ובתבשילי בשר מסורתיים. דוגמה מושלמת לאיך הפטרוזיליה יכולה להפוך מנה פשוטה ליצירת אמנות קולינרית היא הגרמולטה האיטלקית המפורסמת, המורכבת מתערובת של פטרוזיליה מגורדת, שום וקליפת לימון.
במטבח האשכנזי, הפטרוזיליה מופיעה בלביבות, בסלט תפוח אדמה ובמנות שורשיות מסורתיות. היא מוסיפה נגיעה של רעננות ועומק טעם שמזכיר לרבים את האוכל המנחם, החם והמזמין של בית סבתא.
#בגינון
הפטרוזיליה, הן האיטלקית והן המסולסלת, מצוינות וגדלות היטב בגידול ביתי.
יש לגדל את הפטרוזיליה באדמה פוריה, עם ניקוז מים טוב. אפשר לשתול אותה בערוגה או בעציצים גדולים. הפטרוזיליה אוהבת קור והרבה מים. בדרך כלל ובמיוחד בעונת החורף יש למקם אותה בשמש מלאה.
רק בשיא הקיץ הלוהט שווה להעביר אותה (אם היא בעציץ), לחצי צל.
כדי להצמיח הרבה פטרוזיליה, במשך חודשים רצופים וללא צורך בשתילה מחדש, מומלץ לגזום את הפטרוזיליה ולהוריד את עליה, כך שיצמחו חדשים.
ובכדי לאפשר צמיחה מחודשת של הפטרוזיליה, מומלץ לקטוף אותה מהעלים ולא מהגבעול.
#ברפואה
לפטרוזיליה ערך תזונתי מרשים. זהו צמח תבלין הידוע כצמח מרפא המנקה את הגוף. היא אינה רק תבלין מטבחי מרהיב, אלא גם צמח מרפא עם היסטוריה עשירה של שימושים רפואיים מסורתיים. מאז ימי יוון ורומא העתיקות, רופאים וחכמי מזרח ומערב ראו בו מקור לידע וריפוי וצמח בעל תכונות מרפא מרתקות.
הפטרוזיליה עשירה בוויטמינים ומכילה נוגדי חמצון המסייעים לבריאות הגוף. היא מכילה חומרים פעילים כמו אפיול ומיריסטיצין, שנחקרים על ידי מדענים בניסיון להבין את השפעותיהם הביולוגיות. מחקרים ראשוניים מצביעים על תכונות אנטי-דלקתיות ואנטי-חמצוניות, אך המדע טרם אמר את המילה האחרונה.
בעולם הרפואה המסורתית, הפטרוזיליה נחשבה לצמח רב-תכליתי. תה פטרוזיליה שימש כטיפול עממי לבעיות עיכול, אך המחקר המדעי המודרני מתייחס לטענות אלה בזהירות ובביקורתיות.
הרכב התזונתי של הפטרוזיליה מרשים. היא עשירה בוויטמין C, ברזל, וויטמין K, ומכילה כמויות משמעותיות של אנטי-אוקסידנטים. עם זאת, חשוב להדגיש - צריכה מבוקרת ומושכלת היא המפתח.
קיימות אזהרות חשובות לגבי שימוש בפטרוזיליה. נשים בהיריון צריכות להיוועץ ברופא לפני צריכתה, שכן כמויות גדולות עלולות לגרום לתופעות לוואי.
במסורות עתיקות ברפואה העממית נהוג לייחס לפטרוזיל תכונות של ניקוי דרכי השתן, טיפול בבעיות עיכול חיזוק מערכת החיסון, הורדת לחץ דם גבוה והקלה על אבנים בכליות. המדע המודרני, לעומת זאת, בוחן בזהירות את השימושים הטיפוליים המסורתיים שעושים בו שימוש.
הנה הפטרוזיליה (עברית):
https://youtu.be/eqjDCZS8S9M
גידול פטרוזיליה בעציצים:
https://youtu.be/J7gtUiGay58
הכנת שמן פטרוזיליה:
https://youtu.be/QBCRdr1ikGQ
פסטו פטרוזיליה (עברית):
https://youtu.be/HM-JL8lGNzA
כך שומרים עשבי תיבול במקרר (עברית):
https://youtu.be/koMvT_2GlY0
ויתרונות הבריאות של הפטרוזיליה (עברית):
https://youtu.be/jVsfvBqtHYs?long=yes
מהו צמח הפיגם שנחשב "מגרש השדים"?
פיגם (Achillea millefolium) מצוי, או רודה, הם שמותיו של צמח שיכול לפי האמונה לגרש את השדים והרוחות מהבית ולהביא ברכה לשוכניו.
הרודה, המוכר במסורות עממיות כשומר מפני עין הרע, הוא סמל למלחמה בשדים. צורת העלים שלו מזכירה את ה"חמסה" למזל טוב.
יהודי המזרח גם נהגו להשתמש בעליו לבישום, בזמן ההבדלה של צאת השבת. יהודי צפון אפריקה קראו לו רוטה, התימנים קוראים לו שדאב ("שד בו"), יהודי עיראק זדאב והערבים קוראים לו "פי ג'אן" - כלומר "יש בו שד".
#גינון
הפיגם, הנקרא גם רודה, הוא שיח רב שנתי, עמיד לקרה ולשרב, אוהב שמש ישירה או חצי צל והשקיה בינונית. פריחתו צהובה ובאביב יש לו תפרחת דמויית סוכך.
הוא מדיף ריח עז וריחו החזק לעתים מרתיע אנשים מסוימים, אבל רבים שותלים אותו בעציצים בכניסה לבית ומרחיקים כך את עין הרע.
פריחתו צהובה והוא מפיץ ריח חזק ונהדר. אולי משום כך פונה אליו זחל זנב הסנונית, מהפרפרים היפים שיש, המתגלם על הפיגם. הזחל גם לועס אותו ומוסיף יופי רב לגינה שלנו.
#בריאות
יהודי אתיופיה מכנים את הפיגם "תנאדם", באמהרית "בריאות האדם". ואכן, לפיגם לא מעט סגולות מרפא. תה מעלי פיגם אמור להקל במקרים של הרעלות קיבה, לריפוי דלקות פרקים, לחיטוי ולהרגעה של עצבים והרגעה כללית.
שמן פיגם נחשב מצוין למריחה נגד כאבי ראש, בהצטננות עם קומפרס לחזה, טפטוף לאוזן במקרה של כאבי אוזניים, לטיפול בהרפס ועוד. הוא גם מכווץ ומחזיר טחורים למקומם. נשים בכאבי מחזור ימרחו אותו על הבטן התחתונה ויוקל להן.
אגב, זהירות אם אתם שותים אותו בתה, כי רבים סובלים מאלרגיה אליו.
#מטבח
הפיגם המצוי הוא צמח תבלין עם ארומה נפלאה. יש לו ריח נעים וכתבלין משמשים עליו לתה, לסלטים, למרקים, ירקות כבושים ולמאכלי בשר.
שנים רבות הוא שימש בהרבה מתכונים במזרח התיכון. בעבר הוסיפו אותו לנקניקים, לחמוצים ולזיתים והוסיפו את הניחוח שלו ליינות. היום הוא קצת פחות במטבח.
הנה הפיגם או הרוטה שמרחיק עין הרע ומושך את פרפרי זנב הסנונית המרהיב (עברית):
https://youtu.be/65oKPoLjckY
מלקט צמחים מספר על הפיגם (עברית):
https://youtu.be/8V5HuLmfheU
הצד הבריאותי של הרודה (עברית):
https://youtu.be/hKO0sk-Xlec?long=yes
פיגם (Achillea millefolium) מצוי, או רודה, הם שמותיו של צמח שיכול לפי האמונה לגרש את השדים והרוחות מהבית ולהביא ברכה לשוכניו.
הרודה, המוכר במסורות עממיות כשומר מפני עין הרע, הוא סמל למלחמה בשדים. צורת העלים שלו מזכירה את ה"חמסה" למזל טוב.
יהודי המזרח גם נהגו להשתמש בעליו לבישום, בזמן ההבדלה של צאת השבת. יהודי צפון אפריקה קראו לו רוטה, התימנים קוראים לו שדאב ("שד בו"), יהודי עיראק זדאב והערבים קוראים לו "פי ג'אן" - כלומר "יש בו שד".
#גינון
הפיגם, הנקרא גם רודה, הוא שיח רב שנתי, עמיד לקרה ולשרב, אוהב שמש ישירה או חצי צל והשקיה בינונית. פריחתו צהובה ובאביב יש לו תפרחת דמויית סוכך.
הוא מדיף ריח עז וריחו החזק לעתים מרתיע אנשים מסוימים, אבל רבים שותלים אותו בעציצים בכניסה לבית ומרחיקים כך את עין הרע.
פריחתו צהובה והוא מפיץ ריח חזק ונהדר. אולי משום כך פונה אליו זחל זנב הסנונית, מהפרפרים היפים שיש, המתגלם על הפיגם. הזחל גם לועס אותו ומוסיף יופי רב לגינה שלנו.
#בריאות
יהודי אתיופיה מכנים את הפיגם "תנאדם", באמהרית "בריאות האדם". ואכן, לפיגם לא מעט סגולות מרפא. תה מעלי פיגם אמור להקל במקרים של הרעלות קיבה, לריפוי דלקות פרקים, לחיטוי ולהרגעה של עצבים והרגעה כללית.
שמן פיגם נחשב מצוין למריחה נגד כאבי ראש, בהצטננות עם קומפרס לחזה, טפטוף לאוזן במקרה של כאבי אוזניים, לטיפול בהרפס ועוד. הוא גם מכווץ ומחזיר טחורים למקומם. נשים בכאבי מחזור ימרחו אותו על הבטן התחתונה ויוקל להן.
אגב, זהירות אם אתם שותים אותו בתה, כי רבים סובלים מאלרגיה אליו.
#מטבח
הפיגם המצוי הוא צמח תבלין עם ארומה נפלאה. יש לו ריח נעים וכתבלין משמשים עליו לתה, לסלטים, למרקים, ירקות כבושים ולמאכלי בשר.
שנים רבות הוא שימש בהרבה מתכונים במזרח התיכון. בעבר הוסיפו אותו לנקניקים, לחמוצים ולזיתים והוסיפו את הניחוח שלו ליינות. היום הוא קצת פחות במטבח.
הנה הפיגם או הרוטה שמרחיק עין הרע ומושך את פרפרי זנב הסנונית המרהיב (עברית):
https://youtu.be/65oKPoLjckY
מלקט צמחים מספר על הפיגם (עברית):
https://youtu.be/8V5HuLmfheU
הצד הבריאותי של הרודה (עברית):
https://youtu.be/hKO0sk-Xlec?long=yes
למה טובה הנענע?
נענע (Mentha), או מינתה, הוא ללא ספק צמח התה, התבלין והמרפא הפופולרי ואולי המוכר ביותר, שקל לגדל, אוהב מים וקל לגידול.
אין מי שלא טעם פעם תה עם נענע ים-תיכוני ורבים אוהבים מאוד את חליטת עלי הנענע הטריים, בתוך מים רותחים, עם או בלי תיון.
ואכן, בהיותה עשב תבלין ותה, בריא וטעים, הנענע ידועה בריחה המרענן ובשימושיה הרבים במטבח.
#סיפור הנענע
האגדה מספרת על נערה ששמה מינתה. היא חייתה בארץ השדים והמתים שמתחת לאדמה. מינתה הייתה אהובתו הראשונה של מלך השדים והמתים ואהבה אותו מאוד. אבל המלך לא ממש אהב אותה ובעצם רצה להתחתן עם פרספונה, שהייתה יפה ממנה.
יום אחד הזמין מלך המתים את פרספונה לארמונו. מינתה צעקה לעברו: "מי זו המכשפה המכוערת? אני כבר לא טובה בשבילך?" - היא נסתה לגרש את פרספונה היפה, שנעלבה מהעלבונות שמינתה הטיחה בה והרגה אותה.
מלך השדים והמתים הצטער כל כך על מה שעשה והחליט להעניק למינתה חיי נצח, בתור צמח בעל ריח נהדר. ומאז ועד היום הצמח הזה נקרא מינתה.
#גינון
נענע קל לגדל, בגינה או בעציץ גדול, עם אדמה מאווררת והרבה מים. היא אינה דורשת טיפול רב ויכולה לגדול בתנאים שונים ומגוונים.
אפשר להשריש נענע במים ואפילו לגדל אותה בהם. הפריחה שלה לרוב לבנה-סגולה ומגיעה לגובה של חצי מטר.
מוכרים במיוחד הזנים שלה - הפפרמינט, הספרמינט והנענע הרגילה. יש גם את הנענע המשובלת (Mentha spicata) ונענע חריפה (Mentha piperita) ונענע מרוקאית-ערבית, שאפשר לגוון בהן.
הנענע זקוקה להרבה מים בהשקיה ואוהבת שמש, עד שמש חלקית, הנענע בכל הזנים שלה מעולה לגידול באדנית. אבל חשוב לתת לנענע עציץ, אדנית או מיכל נפרד, כי היא נוטה להשתלט על שורשים של הצמחים האחרים והם לא ישרדו איתה.
#מטבח
הנענע מוכרת כצמח תבלין שניתן להוסיף לסלט וכמובן לתה עם נענע.
לצד התה היא מתאימה גם לתבשילים שונים במטבח. הנענע מעניק את הטאץ' המרענן שלו גם ללימונדה, לשייקים, או כתבלין וקישוט למנות שונות.
ישנם גם מתכוני בשר המשלבים נענע, רטבים ואפילו דגים, במיוחד הנענע המשובלת.
#בריאות
צמח התבלין נענע מרחיק יתושים, אם בגינה ואם בעציץ על החלון.
ברפואה העממית הנענע יכולה לתרום לא מעט. מדובר בצמח בעל יכולות אנטי דלקתיות וגם אנטי אלרגני, מה שייקל על האלרגים שבינינו, במיוחד בעונות המעבר.
חליטת נענע תקל על כאבי ראש ובחילות. בזכות המנטול שבה, הנענע גם פותחת את דרכי הנשימה ומקלה מאוד על הצטטנות וצינון.
הנענע מנטה המרוקאית-ערבית תמנע ריח רע מהפה, תסייע כשיש נפיחות בבטן. תקל על דלקת גרון ותעזור לסובלים מבעיות עיכול.
הנענע מנטה, החריפה יחסית, מציעה תרופה לא רעה לכאבי ראש ואפילו למיגרנות. גם היא מסייעת לפתיחת דרכי הנשימה ומקלה על מערכת העיכול.
#טיפ
כדי לשמור על הטריות של הנענע, מסירים את הגבעולים העבים, שוטפים את הנענע, מייבשים בעדינות עם מגבת נייר, עוטפים בנייר מגבת, מכניסים לשקית אטומה ומוציאים ממנה את האוויר מהשקית לפני סגירתה. שומרים את השקית במקרר.
הנה צמח הנענע (עברית):
https://youtu.be/WvRyOSYd6xM
כך משרישים נענע שקניתם בסופר (עברית):
https://youtu.be/4yiO7sl6vEM
הנענע המשובלת:
https://youtu.be/qdWrQKLe8dg
השקייה של צמחים בעציצים בקיץ (עברית):
https://youtu.be/VqbkHckWy8s
כך שומרים על נענע טריה לאורך זמן (עברית):
https://youtu.be/-55dw8M23C8
נענע (Mentha), או מינתה, הוא ללא ספק צמח התה, התבלין והמרפא הפופולרי ואולי המוכר ביותר, שקל לגדל, אוהב מים וקל לגידול.
אין מי שלא טעם פעם תה עם נענע ים-תיכוני ורבים אוהבים מאוד את חליטת עלי הנענע הטריים, בתוך מים רותחים, עם או בלי תיון.
ואכן, בהיותה עשב תבלין ותה, בריא וטעים, הנענע ידועה בריחה המרענן ובשימושיה הרבים במטבח.
#סיפור הנענע
האגדה מספרת על נערה ששמה מינתה. היא חייתה בארץ השדים והמתים שמתחת לאדמה. מינתה הייתה אהובתו הראשונה של מלך השדים והמתים ואהבה אותו מאוד. אבל המלך לא ממש אהב אותה ובעצם רצה להתחתן עם פרספונה, שהייתה יפה ממנה.
יום אחד הזמין מלך המתים את פרספונה לארמונו. מינתה צעקה לעברו: "מי זו המכשפה המכוערת? אני כבר לא טובה בשבילך?" - היא נסתה לגרש את פרספונה היפה, שנעלבה מהעלבונות שמינתה הטיחה בה והרגה אותה.
מלך השדים והמתים הצטער כל כך על מה שעשה והחליט להעניק למינתה חיי נצח, בתור צמח בעל ריח נהדר. ומאז ועד היום הצמח הזה נקרא מינתה.
#גינון
נענע קל לגדל, בגינה או בעציץ גדול, עם אדמה מאווררת והרבה מים. היא אינה דורשת טיפול רב ויכולה לגדול בתנאים שונים ומגוונים.
אפשר להשריש נענע במים ואפילו לגדל אותה בהם. הפריחה שלה לרוב לבנה-סגולה ומגיעה לגובה של חצי מטר.
מוכרים במיוחד הזנים שלה - הפפרמינט, הספרמינט והנענע הרגילה. יש גם את הנענע המשובלת (Mentha spicata) ונענע חריפה (Mentha piperita) ונענע מרוקאית-ערבית, שאפשר לגוון בהן.
הנענע זקוקה להרבה מים בהשקיה ואוהבת שמש, עד שמש חלקית, הנענע בכל הזנים שלה מעולה לגידול באדנית. אבל חשוב לתת לנענע עציץ, אדנית או מיכל נפרד, כי היא נוטה להשתלט על שורשים של הצמחים האחרים והם לא ישרדו איתה.
#מטבח
הנענע מוכרת כצמח תבלין שניתן להוסיף לסלט וכמובן לתה עם נענע.
לצד התה היא מתאימה גם לתבשילים שונים במטבח. הנענע מעניק את הטאץ' המרענן שלו גם ללימונדה, לשייקים, או כתבלין וקישוט למנות שונות.
ישנם גם מתכוני בשר המשלבים נענע, רטבים ואפילו דגים, במיוחד הנענע המשובלת.
#בריאות
צמח התבלין נענע מרחיק יתושים, אם בגינה ואם בעציץ על החלון.
ברפואה העממית הנענע יכולה לתרום לא מעט. מדובר בצמח בעל יכולות אנטי דלקתיות וגם אנטי אלרגני, מה שייקל על האלרגים שבינינו, במיוחד בעונות המעבר.
חליטת נענע תקל על כאבי ראש ובחילות. בזכות המנטול שבה, הנענע גם פותחת את דרכי הנשימה ומקלה מאוד על הצטטנות וצינון.
הנענע מנטה המרוקאית-ערבית תמנע ריח רע מהפה, תסייע כשיש נפיחות בבטן. תקל על דלקת גרון ותעזור לסובלים מבעיות עיכול.
הנענע מנטה, החריפה יחסית, מציעה תרופה לא רעה לכאבי ראש ואפילו למיגרנות. גם היא מסייעת לפתיחת דרכי הנשימה ומקלה על מערכת העיכול.
#טיפ
כדי לשמור על הטריות של הנענע, מסירים את הגבעולים העבים, שוטפים את הנענע, מייבשים בעדינות עם מגבת נייר, עוטפים בנייר מגבת, מכניסים לשקית אטומה ומוציאים ממנה את האוויר מהשקית לפני סגירתה. שומרים את השקית במקרר.
הנה צמח הנענע (עברית):
https://youtu.be/WvRyOSYd6xM
כך משרישים נענע שקניתם בסופר (עברית):
https://youtu.be/4yiO7sl6vEM
הנענע המשובלת:
https://youtu.be/qdWrQKLe8dg
השקייה של צמחים בעציצים בקיץ (עברית):
https://youtu.be/VqbkHckWy8s
כך שומרים על נענע טריה לאורך זמן (עברית):
https://youtu.be/-55dw8M23C8
