שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו הפרח הקטן בעולם?
אין לו שורשים והוא צף בקלות על פני המים, הוא שוקל כ-150 מיליוניות גרם, בצמח עם אבקן אחד ועלי אחד ומהפרח שלו גם מבשיל הפרי הקטן ביותר בעולם. זהו הפורח הקטן ביותר בעולם.
הצמח עם הפרח הזעיר בתבל הוא כדרורית המים, או קמח מים (Wolffia או Watermeal). צמח מים במשפחת עדשת המים. משפחה זו כולה, על 38 המינים שבה, מצטיינת בפריחה הקטנות ביותר בעולם הצומח.
הוא כה קטן שידרשו בערך 5,000 מהם רק כדי למלא אצבעון תפירה קטן.
זהו צמח מים רב שנתי זעיר ונפוץ למדי בעולם. יש לו את הפרח הקטן ביותר בעולם. מדובר בצמח מים זעיר, חסר שורשים, שגודלו פחות ממילימטר.
הפרח של כדרורית המים עצמו הוא פשוט מאוד וכולל בקושי אבקן ועלי בודדים. הפרח עצמו נדיר מאוד להופעה. הפריחה מתרחשת בתוך שקע קטן על פני גוף הצמח הזעיר.
הצמח מקביל ל"עשב הברווז" (Duckweed), ששניהם ידועים בחיבתם הרבה של בעלי הכנף, ברווזים, דגים ועופות מים שרואים בו מזון טעים ומזין. שניהם צמחים הצפים חופשיים ולאחר שתפסו אחיזה, הם עמידים ביותר ודי קשה להיפטר מהם.
הצמחים הללו מתפשטים במהירות על פני מאגרים מים ומקווי מים שקטים. בכמות גדולה מבלבלים אותם לעתים קרובות עם אצות, אך למעשה מדובר בצמחים הזעירים הללו.
בתנאים טובים עבורם הם יכולים להכפיל את השטח שהם מכסים תוך ימים אחדים. זה פוגע בצמחי המים ובדגים במאגר, בשל הצמצום בהעברה אל המים, של חמצן לדגים ואור השמש שנדרש לפוטוסינתזה בצמחים.
הנה עשב הברווז:
https://youtu.be/i7Rj19M-TDk
הנה כדרורית המים ועשב הברווז על פני המים:
https://youtu.be/Z-LDLmrGzFs
ההבדלים ביניהם והדמיון:
https://youtu.be/pF7KoVvWd-o
הסבר על הצמחים הללו במקווי מים והצורך בטיפול בהם:
https://youtu.be/PLYLsa5Yrj8
וניקוי עשב הברווז מהמשטחים:
https://youtu.be/KJCH_D21KAI?long=yes
מה הסיפור של הפטרוזיליה?
פטרוזיליה (Parsley), בעברית פטרוזיל, הוא צמח תבלין עתיק ורב-תכליתי, שמקורו באגן הים התיכון ובעולם הקולינריה הוא נחשב לאחד מהתבלינים העתיקים ביותר שיש.
הפטרוזיליה היא סמל לחוכמת הטבע, צמח תבלין מהנפוצים בעולם, מרענן וטעים להפליא, בריא ובעל עלים ירוקים ועדינים.
שני סוגים עיקריים של פטרוזיליה קיימים. העדינה שבהם היא הפטרוזיליה הסלובית, כשהשנייה היא הפטרוזיליה המסולסלת.
#מטבח
הפטרוזיליה (Petroselinum) היא צמח תבלין נפוץ, שמככב בקולינריה מסורתית, הן כעשב תיבול - בתבשילים ומטבלים - והן כעלים למאכל בסלטים חיים. מדובר בתבלין עתיק שהפך לכוכב מרכזי בעולם הבישול, מוסיף ארומה מיוחדת לכל מנה ומציע הרבה יותר מאשר רק טעם ירקרק נעים.
בין השאר, הפטרוזיליה מומלצת לתיבול דגים, בשר וסלטים, לצד פסטות שאוהבות את הטעם העמוק של הפטרוזיליה האיטלקית.
מקורה של הפטרוזיליה באגן העתיק של הים התיכון ומשם הוא הפך חלק בלתי נפרד ממנות איכות של מטבחים מודרניים ברחבי העולם. כמו הכוסברה, כשרבים מתבלבלים ביניהן, גם הפטרוזיליה תשלים מגוון גדול של תבשילים ביתיים.
במסורת הקולינרית של המזרח התיכון, הפטרוזיליה היא כוכב אמיתי. מעל מנות חומוס איכותיות הוא חייב להתנוסס, לצד שמן הזית, לימון, כמון ופפריקה מתוקה. בסלט הטבולה המפורסם, היא הופכת למרכיב מרכזי המעניק טריות וחדות. גם השפים המקצועיים מבינים את האמנות העדינה של השימוש בו - לא רק כתבלין, אלא כמרכיב שמוסיף חיים וצבע לכל צלחת.
במטבח האירופי, הפטרוזיליה משתלבת במגוון רחב של מנות, מרטבים עשירים, דרך מרקים מפנקים ובתבשילי בשר מסורתיים. דוגמה מושלמת לאיך הפטרוזיליה יכולה להפוך מנה פשוטה ליצירת אמנות קולינרית היא הגרמולטה האיטלקית המפורסמת, המורכבת מתערובת של פטרוזיליה מגורדת, שום וקליפת לימון.
במטבח האשכנזי, הפטרוזיליה מופיעה בלביבות, בסלט תפוח אדמה ובמנות שורשיות מסורתיות. היא מוסיפה נגיעה של רעננות ועומק טעם שמזכיר לרבים את האוכל המנחם, החם והמזמין של בית סבתא.
#גינון
הפטרוזיליה, הן האיטלקית והן המסולסלת, מצוינות וגדלות היטב בגידול ביתי.
יש לגדל את הפטרוזיליה באדמה פוריה, עם ניקוז מים טוב. אפשר לשתול אותה בערוגה או בעציצים גדולים. הפטרוזיליה אוהבת קור והרבה מים. בדרך כלל ובמיוחד בעונת החורף יש למקם אותה בשמש מלאה.
רק בשיא הקיץ הלוהט שווה להעביר אותה (אם היא בעציץ), לחצי צל.
כדי להצמיח הרבה פטרוזיליה, במשך חודשים רצופים וללא צורך בשתילה מחדש, מומלץ לגזום את הפטרוזיליה ולהוריד את עליה, כך שיצמחו חדשים.
ובכדי לאפשר צמיחה מחודשת של הפטרוזיליה, מומלץ לקטוף אותה מהעלים ולא מהגבעול.
#רפואה
לפטרוזיליה ערך תזונתי מרשים. זהו צמח תבלין הידוע כצמח מרפא המנקה את הגוף. היא אינה רק תבלין מטבחי מרהיב, אלא גם צמח מרפא עם היסטוריה עשירה של שימושים רפואיים מסורתיים. מאז ימי יוון ורומא העתיקות, רופאים וחכמי מזרח ומערב ראו בו מקור לידע וריפוי וצמח בעל תכונות מרפא מרתקות.
הפטרוזיליה עשירה בוויטמינים ומכילה נוגדי חמצון המסייעים לבריאות הגוף. היא מכילה חומרים פעילים כמו אפיול ומיריסטיצין, שנחקרים על ידי מדענים בניסיון להבין את השפעותיהם הביולוגיות. מחקרים ראשוניים מצביעים על תכונות אנטי-דלקתיות ואנטי-חמצוניות, אך המדע טרם אמר את המילה האחרונה.
בעולם הרפואה המסורתית, הפטרוזיליה נחשבה לצמח רב-תכליתי. תה פטרוזיליה שימש כטיפול עממי לבעיות עיכול, אך המחקר המדעי המודרני מתייחס לטענות אלה בזהירות ובביקורתיות.
הרכב התזונתי של הפטרוזיליה מרשים. היא עשירה בוויטמין C, ברזל, וויטמין K, ומכילה כמויות משמעותיות של אנטי-אוקסידנטים. עם זאת, חשוב להדגיש - צריכה מבוקרת ומושכלת היא המפתח.
קיימות אזהרות חשובות לגבי שימוש בפטרוזיליה. נשים בהיריון צריכות להיוועץ ברופא לפני צריכתה, שכן כמויות גדולות עלולות לגרום לתופעות לוואי.
במסורות עתיקות ברפואה העממית נהוג לייחס לפטרוזיל תכונות של ניקוי דרכי השתן, טיפול בבעיות עיכול חיזוק מערכת החיסון, הורדת לחץ דם גבוה והקלה על אבנים בכליות. המדע המודרני, לעומת זאת, בוחן בזהירות את השימושים הטיפוליים המסורתיים שעושים בו שימוש.
הנה הפטרוזיליה (עברית):
https://youtu.be/eqjDCZS8S9M
גידול פטרוזיליה בעציצים:
https://youtu.be/J7gtUiGay58
הכנת שמן פטרוזיליה:
https://youtu.be/QBCRdr1ikGQ
פסטו פטרוזיליה (עברית):
https://youtu.be/HM-JL8lGNzA
כך שומרים עשבי תיבול במקרר (עברית):
https://youtu.be/koMvT_2GlY0
ויתרונות הבריאות של הפטרוזיליה (עברית):
https://youtu.be/jVsfvBqtHYs?long=yes
מהו צמח הטימין?
טימין מצוי או תימין (Thyme, Thymine או Thymus vulgaris), בעברית בת-קורנית פשוטה, הוא עשב ארומטי ירוק-עד, רב שנתי במשפחת הנענע.
כבר אלפי שנים שהמין האנושי עושה בו שימושים רפואיים, קולינריים ושימושי נוי. למעשה, בעולם ישנם מאות זני טימין, כשהנפוץ והמוכר ביותר מביניהם הוא הטימין המצוי, צמח תבלין ומרפא, שאצלנו בעברית נקרא גם קורנית.
#היסטוריה
לקורנית, כלומר הטימין, מקום משמעותי בהיסטוריה של עשבי התיבול והמרפא.
מקורו של הטימין באזור הים התיכון. המצרים הקדמונים במצרים העתיקה השתמשו בו לחניטת המתים. היוונים, אחריהם, שרפו אותו כקטורת, באמונה שהוא מקור לאומץ, כמו גם השימוש שהם עשו בו במרחצאות שלהם.
הרומאים, שאחראים באותה תקופה להתפשטות העולם לרחבי אירופה וממנה, נהגו לטהר את חדרי הבתים באמצעות הקורנית.
במטבח הרומי של אותם ימים העניק הטימין טעם ארומטי לגבינות ולמשקאות חריפים.
בימי הביניים האירופיים, הונח הטימין מתחת לכריות, בזכות יכולתו לסייע בשינה ולהרחיק סיוטים. נשים נהגו לתת אז מתנות שכללו עלי טימין לאבירים וללוחמים, תוך אמונה שהם יתנו להם אומץ ללחימה.
באותם ימים גם האמינו שהטימין מבטיח מעבר לעולם הבא ובמהלך הלוויות הונחו עלי טימין על ארונות קבורה וגם שימשו כקטורת.
#גינון
הטימין ידוע כצמח נוי נהדר וחסכוני במים, הנשפך יפה מעציצים ואדניות, או משתרע בגינה. מיקום בשמש לא חזקה והשקייה מעטה יגדילו את עליו יותר.
#מטבח
הקורנית, טימין, משלב בתוכו את מיטב טעמי המזרח התיכון. עליו משמשים לתיבול מאכלי בשר, דגים, סלטים, עוף ורטבים. במטבח האיטלקי הוא פופולרי מאוד, כולל בפיצות, פסטות, גבינות ועוד.
קורנית השפים היא זן בעל עלים רחבים ובשרניים יותר מהקורנית הפשוטה. קורנית לימונית היא זן בעל ארומה וטעם לימוני ויש אפילו זני טימין בעלי ניחוח אורגנו ועשירים בטעם.
#בריאות
ברפואה שימש הטימין כבר אלפי שנים. ברפואה העממית השתמשו בו להורדת חום ולהסדרת פעולות המעיים. לשיעול תה תימין או סירופ קורנית ישמש נגד השיעול.
לשמן קורנית מיוחסות תכונות של חיטוי וחיזוק. כאבי שרירים מבטיחה להרגיע אמבטיה עם עלי קורנית במים.
נוגדי החמצון האנטי-דלקתיים ומחסלי החיידקים שבו, הועילו רבות לבריאות האדם. בעציץ ובגינה הוא גם מרחיק יתושים.
בעידן שלפני האנטיביוטיקה המודרנית השתמשו בשמן טימין גם לתרופות וחבישה. צריכה של הטימין הבטיחה את מערכת העיכול ואת המערכת החיסונית. בעידן המודרני נמצא שהוא גם בעל תכונות אנטי-סרטניות.
הנה התימין (עברית):
https://youtu.be/VRKjfqPBuV0
ההיסטוריה של התימין:
https://youtu.be/g7xD83nVJ1g
סוגי תימין:
https://youtu.be/DBpO0eLku4Q
יתרונות בריאותיים שלו (עברית):
https://youtu.be/ScRKCvg0fCM
כך תימין תורם לבריאות (מתורגם):
https://youtu.be/Mln8JQ2i1Jg
והמלצות מפורטות לגידול טימין (עברית):
https://youtu.be/Mr2YaPMDhUw?long=yes
מהו עשב שיבא?
ידוע בשמו הערבי "שיבּא", השיבה (Shrubby wormwood) או לענה שיחנית בעברית, הוא שיח רב-שנתי מרהיב הבולט בנוף בזכות עלים ייחודיים בגווני כסוף-כחלחל, שטעמו מר וריחו חזק ואופייני.
ניתן להשתמש בכל חלקי הלענה, כולל השורשים, לצורכי מטבח ורפואה. נוטים לייחס לו תכונות מרגיעות ומשתמשים בו כתבלין המוסיף מעט מרירות חביבה לתה המוגש.
זהו צמח חזק במיוחד שמוצאו מאזור הים התיכון ובישראל הוא נדיר מאוד. הסברה היא שהוא גדל בר כצמח מתורבת שהופרה בטבע. תומכת בכך העובדה שאצלנו הוא גדל כצמח בר, בעיקר במקומות הסמוכים לאתרים צלבניים, מה שמחזק את ההשערה שהוא הובא לכאן בידי הצלבנים.
עם גבעולים זקופים ומקצועות כמעט עגולים, השיבא גדל בר בישראל, בעיקר בסלעי ההרים ובחול של מישור החוף.
בהיותו מקובל כצמח שמרחיק את תולעי הבטן, שמו באנגלית הוא "עשב התולעים". שמו המדעי ארטימיסיה, לעומת זאת, בא משמה של ארטמיס (Artemisia arborescens), אלת הציד היוונית.
#היסטוריה
ההיסטוריה של השיבה עשירה ומרתקת. תרבויות רבות באגן הים התיכון השתמשו בה כצמח מרפא לאורך אלפי שנים.
הלענה השיחנית קרובה למיני לענה המוזכרים בטקסטים עתיקים וגם בתנ"ך, בו נכתב בספר משלי "סוף מר כלענה", כמשל למרירות.
אחד השימושים המעניינים היה בתעשיית האלכוהול, שם שימשה להכנת אבסינת, משקה שנאסר במדינות רבות בתחילת המאה ה-20, בשל השפעות שיוחסו לו אז, בעוד שמחקרים מודרניים מצביעים על כך שהסכנות שיוחסו לו כמשקה היו במידה רבה מוגזמות.
#גינון
פורח בין אפריל לאוקטובר, השיבא הוא שיח פליט תרבות שהובא לארץ מאירופה, בתקופת הצלבנים. לגיוון צמחים ירוקים אחרים, הופכים אותה עליה הכסופים לבחירה נהדרת בעיצוב גינות ומסלעות ים-תיכוניות.
הלענה השיחנית היא צמח "חכם" מבחינה אקולוגית - צמח חסכן במים, המשגשג היטב באדמה קלה ומנוקזת היטב, בשמש או חצי צל, אינו דורש טיפוח אינטנסיבי, עמיד לקרה ולשרב ויש להשקותו בהשקיה מועטה עד בינונית ולא יותר.
השיח הזה גדל בר בישראל ובעוד ארצות במזרח התיכון. גובהו חצי מטר ויותר והוא מגיע עד לגובה של מטר וחצי. הלענה מואבקת על ידי דבורים ופרחיה הצהובים מזכירים קרקפות קטנות.
#במטבח
בשל טעמה המריר והעז השיבה משמשת השיבה בעדינות רבה כתבלין במטבח המסורתי הים-תיכוני. בין היתר היא מצוינת לתיבול של בשר, מרקים, סלטים וחמוצים.
בתרבויות מקומיות שונות משתמשים בעלי שיבא לתיבול תבשילים, להכנת תה צמחים מיוחד ולעיתים כתוספת למשקאות אלכוהוליים מרים. כבר בתלמוד הבבלי מוזכר השימוש במיני לענה כתבלין ליין. בעידן המודרני הוא משמש מול יין ורמוט או אבסינת.
את השיבא מוסיפים גם לחליטות תה שונות.
#רפואה
ברפואה המסורתית השיבה זכתה למעמד של "מרפא-כל". היא שימשה לטיפול במגוון רחב של מחלות, החל מבעיות עיכול, בחילות, הקאות, תולעים וטפילי מעיים ועד לכאבי מחזור, דלקות עיניים ומחלות עור.
יש שהשתמשו בשיבא להרגעה, להורדת לחץ הדם וכסיוע לכאבי ראש.
מחקרים מודרניים מאשרים חלק מהשימושים העתיקים ומצביעים על תכונות אנטי-דלקתיות ונוגדות חמצון משמעותיות.
עם זאת, השימוש בשיבה דורש זהירות מיוחדת. הסיבה לכך היא שבמינונים גבוהים היא עלולה להיות רעילה, עובדה שהייתה ידועה גם לרופאים הקדמונים שהשתמשו בה.
#טיפים
בקיץ הלוהט כדאי להעביר את השיבה למקום מוצל.
הנה השיבה וההיסטוריה שלה (עברית):
https://youtu.be/o00VnbFKZdY
הלענה השיחנית תשמור על הגינה כמלכודת מזיקים (עברית):
https://youtu.be/uJytpcsGtTE
כבר מאות רבות השיבה משמשת לריפוי מחלות ומגיפות (עברית):
https://youtu.be/4S0_lEBefZA
ועוד אפשרויות לשימוש בשיבא כצמח מרפא (עברית):
https://youtu.be/5wfTpAG0SLk
מה הבעיה בסם קנאביס או "weed"?
קנאביס (Cannabis), מריחואנה או בלשון החבר'ה "וויד" (באנגלית "עשב"), הם שמותיו של צמח טבעי, שהפך לסם פופולרי וזוכה להתלהבות רבה בקרב צעירים.
בעיני רבים הוא מרגיש כסם נחמד ולא מזיק, אבל בשימוש כסם ולא כחומר רפואי חשוב לומר שהוא מעצב חיים ויכול לחולל הרס אישי וקשיים רבים, מבלי לדפוק חשבון.
קנאביס, הידוע גם בשם הלטיני "מריחואנה", הוא אחד הסמים הקלים הנפוצים ביותר בעולם. לא חסרים לו עוד המון כינויי רחוב נוספים, חלקם מתייחסים לסוגים שונים שלו. ביניהם תמצאו כינויים כמו גראס, ג'וינט, עשב, חשיש, גאנג'ה, קיף, סקאנק, ספליף, בום, סמוק, דופ ו-Reefer, Gangster, Super Skunk, Herb, Pot, Mary Jane, Nederweed או Chocolate.
צמח הקנאביס גודל ונצרך על ידי בני אדם במשך אלפי שנים, כאשר השימוש הראשון מתועד בסין העתיקה לפני כ-5000 שנה. עד תחילת המאה ה-20 הוא היה תרופה רשמית, שסייעה למעל 100 מחלות שונות. מרגע שהוכרז רשמית כסם והוצא אל מחוץ לחוק, לא אפשרו בו שימוש חופשי, למעט במדינות מעטות. רק בשנים האחרונות חזר הקנאביס להתקבל כחומר רפואי.
#שימושים
צמח הקנאביס מכיל מאות חומרים פעילים, כאשר THC הוא החומר העיקרי האחראי להשפעות הפסיכואקטיביות, או בעברית פשוטה - הוא החומר הממסטל בקנאביס, זה שמשתמשים מדווחים על רגיעה, אופוריה והגברת החושים שהסם הזה נותן להם.
הקנאביס משמש גם כאמצעי רפואי. הסיבות לשימוש מגוונות, החל מהנאה ורגיעה ועד לצרכי רפואה. מי שצורכים אותו להנאה ורגיעה, מעדיפים בדרך כלל לעשן אותו. לאחרים, שצורכים קנאביס רפואי, מתקשים הרופאים להמליץ על עישון. לכן רבים מהמטופלים, שנעזרים בו לטיפול בכאבים, חרדה ובחילות צורכים אותו בצורות כמו אכילה או באידוי.
#השפעות
למרות שנחשב לסם קל יחסית, לקנאביס עלולות להיות השפעות שליליות כמו פגיעה בזיכרון לטווח קצר, קואורדינציה לקויה ובעיות נשימה בשימוש ממושך. לצעירים הוא יכול להזיק אף יותר, שלא לדבר על הפגיעה המתמשכת הנובעת מההתמכרות לו.
הסם הזה, שמבטיח ורבים אומרים שעושה קסמים לחולים, הפך כבר מזמן לגביע הקדוש של הרפואה האלטרנטיבית. גם הרופאים השמרנים יותר מספקים כיום מרשמים לחולים שסובלים מכאבים וזקוקים לו.
במחקר המדעי מזהים שזנים מסויימים של קנאביס תוקפים סוגי סרטן מסוימים. סרטן הוא בעצם שם כללי ליותר ממאה מחלות, בעוד הקנאביס הוא שם כללי למאות צמחים שונים. לכן לא פלא שבתנאי גידול שונים כל צמח כזה יכול להניב חומרים שונים, כשכל זן עשוי להיות יעיל לסוג אחר של סרטן. בטכניון בישראל נמצאת אחת המעבדות היחידות בעולם שיודעת לזהות את כל מרכיבי צמח הקנאביס - ויש יותר מ-100 קנבינואידים או טרפנים, חומרים פעילים שמייחסים להם יכולות רפואיות שונות.
מומחים טוענים שבשנים האחרונות חלה עלייה בחוזק הקנאביס, כשריכוז ה-THC הממסטל שבו עלה מ-4% ופחות בשנות ה-90 לא פעם ליותר מ-20% ממנו כיום.
הנה הסכנות של קנאביס לסוגיו לצעירים (עברית):
https://youtu.be/7_WKRKJr4NI
השפעתו של הקנאביס על המוח (מתורגם):
https://youtu.be/Nlcr1jd_Tok
מכורים לקנאביס שמספקים על מה שעברו בהיותם מכורים (עברית):
https://youtu.be/CFu73hT9ssE
כך הפכה ישראל לקנאביס ניישן (עברית):
https://youtu.be/S1nHty71wAI
המחקר פורץ הדרך בטכניון על תרופות הקנאביס נגד סרטן (עברית):
https://youtu.be/U8eOXSZ2WYs
חברת הרכבת שמכרה כרטיסים עם שמן קנאביס והפכה ללהיט (עברית):
https://youtu.be/u7frC-yiCZg
נפח זכוכית שמייצר את ה"באנגים" למעשנים ומתלונן על המצב (עברית):
https://youtu.be/iNndTnXwlcM
ההשפעה של הוויד על השרירים:
https://youtu.be/kLJqdRlsHuc?long=yes
תולדות הקנאביס:
https://youtu.be/ZJqmyLCfA-I?long=yes
ומתי אנשים החלו לעשן וויד:
https://youtu.be/dMN0BHpo2qs?long=yes
האם צמח הבננה הוא עשב?
הבָּנָנָה (Banana) היא צמח הדומה לעץ, אך על אף גובהה היא מוגדרת כעשב דווקא. כן - מבחינה בוטנית הבננה אינה פרי. קשה אולי להאמין אבל היא עשב, כמו פטרוזיליה או נענע.
כי בניגוד לעצי פרי, לבננה אין גזע של ממש, אלא מעין גבעול שמורכב שכבות שכבות, כמו שאנו מכירים מהבצל. זו הסיבה שהגזע של עץ הבננה מכונה "גזעול", הלחם של המילים גזע וגבעול.
זו גם הסיבה שכדי לקטוף את הבננות מגדלי הבננות לא טורחים לטפס על עץ הבננות ולהוריד אותם, אלא כורתים את הגזעול, מה שנראה כגזע כולו. מי שרואה את זה יכול לחשוב שהם עושים טעות והורגים את העץ אבל למעשה הם נותנים לו חיים. בפעם הבאה יצמח חלק אחר ממנו בתור הגזע הבא ויגדל שוב את הבננות באותו צמח עצמו.
יש בעולם בסביבות 200 זנים של בננות, המשתייכים ל-40 מינים שונים. כמו התמרים, גם הבננות גדלות ב"כפות", קבוצות צפופות של פרי. הכפות מסודרות בשדרה היוצרת את אשכול הבננות הענקי.
הבננה היא צמח טרופי. פירושו של דבר שהבננות גדלות באזורים טרופיים, אזורים חמים, שהם קרובים לקו המשווה. ואכן, הבננה היא מהמזונות העיקריים של מרבית תושבי הארצות החמות.
צבעה של הבננה מבחוץ מתחיל כירוק. ככל שהיא מבשילה, משתנה קליפתה החיצונית מירוק לצהוב. בשלב זה חשוב לדעת שהעמילן שבתוך הפרי מתפרק והופך לסוכר. רק אז מותר לאכול את הבננה, כי לפני כן היא אינה בריאה וכמובן שאינה מתוקה או טעימה.
בשלב האחרון נרקבת הבננה, כשצבע הקליפה הופך לחום אז שחור. בשלב החום הבננה מקבלת טעם מתוק מאד ומרקם המזכיר דבש. השלב השחור שלה, השלב האחרון, הוא שלב הרקב של הבננה, שבו היא אינה ראויה למאכל.
הנה ההיסטוריה של הבננה:
https://youtu.be/SpAHPXNhAwk
מסתבר שהבננות שאנו אוכלים היום אינן הבננות שאכלו הורינו בצעירותם:
https://youtu.be/ex0URF-hWj4
כך קוטפים את הבננות:
https://youtu.be/_l7sak6Vlq8
בננות יכולות להיות בסיס מצוין לגלידה ביתית קלה (עברית):
https://youtu.be/hp9vpZ7QVBs
והנה קינוח בננות קל וללא תנור שמשגע את העולם:
https://youtu.be/vMAkyACJvII
מהו הגרניום הלימוני?
גרניום לימוני (Pelargonium graveolens) הוא שיח חזק, יפה וירוק-עד, שמציע שילוב נהדר של יופי, טעם וריח בצמח אהוב אחד.
הוא ידוע בשמות נוספים כמו פלרגון לימוני, פלרגוניום חריף, עַטְרָה או שבת ריחני.
לגרניום הלימוני יש חשיבות רבה בתעשיית הבשמים. בכדי לשמר את ריחו המיוחד מזקקים את העלווה שלו בתהליך תעשייתי. אף שהריח המוכר ביותר שלו הוא ריח הוורדים, יש זנים נוספים, עם ריחות של הדרים, מנטה, ורדים, אגוז מוסקט, קוקוס ועוד.
גם יהודי לוב וגם העולים מתוניסיה, משתמשים בו בהבדלה של מוצאי-שבת ובין השאר לברכת "עצי בשמים". יהודי לוב אף נוהגים להגיש לאורחים משקה חם עם עטרה.
#היסטוריה
מקור הגרניום הלימוני בדרום יבשת אפריקה, בדגש על דרום אפריקה, המדינה. זה אזור שבו צמחו מאות מיני פלרגוניום באופן טבעי. אבל הזן הפופולרי בימינו, כלל לא קיים בטבע, אלא פותח בשנות ה-80, כהכלאה של צמחים שונים שיצר ג'ים וארן, מגדל צמחים מדרום אפריקה.
בצפון אפריקה הגרניום הלימוני הוא צמח פופולרי שגם העולים לישראל ממדינות הים התיכון הכירו אותו בשמות שונים. יהודי לוב, למשל, מכנים אותו "עֲטְּר", בעוד שיהודי טוניסיה קוראים לו "עַטֶרְסָה'".
מכל מקום, הגרניום הלימוני ממשיך להיות צמח פופולרי, אם זה בזכות הקלות בה ניתן לגדל אותו, על שום ריחו הנעים או יופיו ואם בשל תכונותיו, עת ממשיך הצמח הקסום להקסים חובבי צמחים ברחבי העולם, שמרבים לגדלו בגינה, בעציץ, במטבח או בבקבוק רגיל.
#גינון
הגרניום הלימוני הוא צמח תבלין רב-שנתי, מלא בריח ופרחים יפים, בעל עלים משונצים בקצוות, עלווה ארומטית המדיפה ריח לימוני, חסכוני במים, קל להנבטה ומעולה בגינה ים-תיכוניות ובאדניות על המרפסת.
בגינה הוא צמח כיסוי נפלא, שיכול לכסות שטח ריק ולהחליף את העשביה. הפלרגוניום החריף הזה מצטיין בעמידות לתנאי יובש וחום, דורש השקיה מתונה וכדי לשמור על צורתו המסודרת גם גיזום קל, פעם בשנה. כדי לקבל אותו במראה צפוף ומוצק מומלץ לקטום אותו מעת לעת, לפי הצורך.
אחד היתרונות הגדולים שלו הוא יכולתו להפיץ את ריחו הנעים כשנוגעים בעליו או כשהרוח נושבת דרכם. מה שהופך אותו למושלם לשתילה בקרבת שבילים ואזורי ישיבה בגינה.
הצמח גם מושך דבורים ומאביקים ואם יש לכם עצים לא פוריים אז מומלץ ביותר לשתול אותו לידם והוא יביא אותם בהמוניהם.
זהו שיח עגלגל ומרשים, שפרחיו הקטנים פורחים באביב ובקיץ ומצטיינים בגווני ורוד-סגלגל. הצמח מגיע לגובה של בין 60 סנטימטרים ועד 100 סנטימטרים.
#מטבח
קולינרית, עלי הגרניום הלימוני מהווים תוספת ארומטית מפתיעה למגוון תבשילים ומשקאות. אפשר להוסיף אותם לתה, לסלטי פירות, לעוגות ולקינוחים.
במטבח ניתן להוסיף את העלים שלו לתיבול של סלטים, מרקים, חמוצים ובשר. העלים של הגרניום הלימוני יכולים להפוך לתוספי תזונה דיאטטיים, שנקראים מתילהקסנמין.
באפייה הוא מרכיב נהדר בעוגות, כמו גם לבישול ריבות וקונפיטורות.
במשקאות יכולים עלי הגרניום הלימוני להוסיף לתה כחליטת עלים ואפילו כתוסף לקפה שחור. העלים שלו מעולים ומוסיפים טעם וניחוח במשקאות חמים וקרים.
השף הצרפתי הנודע אלן דיקאס היה מהראשונים להכניס את העלים למנות גורמה, כאשר השתמש בהם להקניית ארומה עדינה לסורבה ולרטבים.
חובבי משקאות אלכוהוליים מוסיפים לעתים עלה טרי של גרניום לימוני לכוס ג'ין וטוניק, כדי להוסיף למשקה טוויסט ארומטי.
#רפואה
הגרניום הלימוני נהדר נגד צרבת. רק קוטפים עלה, שמים אותו בפה לרבע שעה והצרבת? - נעלמה.
הוא טוב גם נגד בחילות. מנגד, שנים רבות נפוץ המיתוס שבגינה או בעציץ הגרניום הלימוני ירחיק יתושים. אבל זה כנראה מיתוס אורבני, כי מחקרים מודרניים הפריכו לחלוטין את היכולת הזו שלו והוא לא דוחה ולא מרחיק יתושים.
מאיפה זה נולד, אם כך? - קבלו סיפור: הגרניום הלימוני אינו צמח שגדל בטבע. פיתח אותו בשנות ה-80 מגדל צמחים בשם ג'ים וארן. הוא ביצע הכלאה מיוחדת בין צמחים ויצר את הזן החדש. מסיבה מסחרית כנראה, האיש שיווק את הצמח כצמח דוחה יתושים, טענה שהניבה ודאי הרבה ברכה לביזנס אך כאמור נסתרה במחקרים מדעיים. ועדיין, באותן שנים הספיקה האגדה כדי להפוך אותו ללהיט בגינות פרטיות וציבוריות רבות.
#טיפוח
הגרניום הלימוני זכה לתהילה גם בעולם הארומתרפיה והקוסמטיקה הטבעית.
השמן האתרי המופק מעליו משמש בתכשירי טיפוח ומוצרי ספא, ומיוחסות לו תכונות מרגיעות ומאזנות.
שמן הגרניום מעולה ולא רק לארומתרפיה ועיסויים. משתמשים בו גם כדי לדלל את שמני הוורדים היקרים.
לטיפוח ביתי ממש פשוט ועובד - שימו למשך הלילה כוס של מים חמים, עם מספר עלים של גרניום לימוני. בבוקר תקבלו מי פנים נהדרים שיחדשו את העור, יעשו לו טוב וימתחו אותו.
הלימוני טוב גם נגד ריח רע מהפה. טבילת פיסת בד במישרה, למשל, אם תונח על העיניים - תעביר את הדלקת.
ברפואה העממית משתמשים בחליטות מהעלים של הגרניום הלימוני להקלה על מתח וחרדה, לטיפול בבעיות עיכול קלות ולהקלה על כאבי ראש. חשוב לציין שרוב השימושים הרפואיים אינם מגובים במחקרים קליניים נרחבים.
גרניום לימוני (עברית):
https://youtu.be/kuSHhwXyyoQ
הגרניום הלימוני פופולרי בכל מקום:
https://youtu.be/kK6ijYv4TRg
ויתרונות הגרניום הלימוני (עברית):
https://youtu.be/zWmcZ8jzYJ4
למה טובה הנענע?
נענע (Mentha), או מינתה, הוא ללא ספק צמח התה, התבלין והמרפא הפופולרי ואולי המוכר ביותר, שקל לגדל, אוהב מים וקל לגידול.
אין מי שלא טעם פעם תה עם נענע ים-תיכוני ורבים אוהבים מאוד את חליטת עלי הנענע הטריים, בתוך מים רותחים, עם או בלי תיון.
ואכן, בהיותה עשב תבלין ותה, בריא וטעים, הנענע ידועה בריחה המרענן ובשימושיה הרבים במטבח.
#סיפור הנענע
האגדה מספרת על נערה ששמה מינתה. היא חייתה בארץ השדים והמתים שמתחת לאדמה. מינתה הייתה אהובתו הראשונה של מלך השדים והמתים ואהבה אותו מאוד. אבל המלך לא ממש אהב אותה ובעצם רצה להתחתן עם פרספונה, שהייתה יפה ממנה.
יום אחד הזמין מלך המתים את פרספונה לארמונו. מינתה צעקה לעברו: "מי זו המכשפה המכוערת? אני כבר לא טובה בשבילך?" - היא נסתה לגרש את פרספונה היפה, שנעלבה מהעלבונות שמינתה הטיחה בה והרגה אותה.
מלך השדים והמתים הצטער כל כך על מה שעשה והחליט להעניק למינתה חיי נצח, בתור צמח בעל ריח נהדר. ומאז ועד היום הצמח הזה נקרא מינתה.
#גינון
נענע קל לגדל, בגינה או בעציץ גדול, עם אדמה מאווררת והרבה מים. היא אינה דורשת טיפול רב ויכולה לגדול בתנאים שונים ומגוונים.
אפשר להשריש נענע במים ואפילו לגדל אותה בהם. הפריחה שלה לרוב לבנה-סגולה ומגיעה לגובה של חצי מטר.
מוכרים במיוחד הזנים שלה - הפפרמינט, הספרמינט והנענע הרגילה. יש גם את הנענע המשובלת (Mentha spicata) ונענע חריפה (Mentha piperita) ונענע מרוקאית-ערבית, שאפשר לגוון בהן.
הנענע זקוקה להרבה מים בהשקיה ואוהבת שמש, עד שמש חלקית, הנענע בכל הזנים שלה מעולה לגידול באדנית. אבל חשוב לתת לנענע עציץ, אדנית או מיכל נפרד, כי היא נוטה להשתלט על שורשים של הצמחים האחרים והם לא ישרדו איתה.
#מטבח
הנענע מוכרת כצמח תבלין שניתן להוסיף לסלט וכמובן לתה עם נענע.
לצד התה היא מתאימה גם לתבשילים שונים במטבח. הנענע מעניק את הטאץ' המרענן שלו גם ללימונדה, לשייקים, או כתבלין וקישוט למנות שונות.
ישנם גם מתכוני בשר המשלבים נענע, רטבים ואפילו דגים, במיוחד הנענע המשובלת.
#בריאות
צמח התבלין נענע מרחיק יתושים, אם בגינה ואם בעציץ על החלון.
ברפואה העממית הנענע יכולה לתרום לא מעט. מדובר בצמח בעל יכולות אנטי דלקתיות וגם אנטי אלרגני, מה שייקל על האלרגים שבינינו, במיוחד בעונות המעבר.
חליטת נענע תקל על כאבי ראש ובחילות. בזכות המנטול שבה, הנענע גם פותחת את דרכי הנשימה ומקלה מאוד על הצטטנות וצינון.
הנענע מנטה המרוקאית-ערבית תמנע ריח רע מהפה, תסייע כשיש נפיחות בבטן. תקל על דלקת גרון ותעזור לסובלים מבעיות עיכול.
הנענע מנטה, החריפה יחסית, מציעה תרופה לא רעה לכאבי ראש ואפילו למיגרנות. גם היא מסייעת לפתיחת דרכי הנשימה ומקלה על מערכת העיכול.
#טיפ
כדי לשמור על הטריות של הנענע, מסירים את הגבעולים העבים, שוטפים את הנענע, מייבשים בעדינות עם מגבת נייר, עוטפים בנייר מגבת, מכניסים לשקית אטומה ומוציאים ממנה את האוויר מהשקית לפני סגירתה. שומרים את השקית במקרר.
הנה צמח הנענע (עברית):
https://youtu.be/WvRyOSYd6xM
כך משרישים נענע שקניתם בסופר (עברית):
https://youtu.be/4yiO7sl6vEM
הנענע המשובלת:
https://youtu.be/qdWrQKLe8dg
השקייה של צמחים בעציצים בקיץ (עברית):
https://youtu.be/VqbkHckWy8s
כך שומרים על נענע טריה לאורך זמן (עברית):
https://youtu.be/-55dw8M23C8
איך הבזיליקום נחשב באיטליה סמל האהבה?
בזיליקום (Basil), בעברית "רֵיחָן" ובזיקה לשמו הערבי "רַיְחַאן", הוא אחד מצמחי התבלין הפופולריים שיש. הוא משמש במטבח כאחד מעשבי התיבול האהובים ובמטבח האיטלקי הוא מרכזי במיוחד.
כבר מאות שנים שעושים לו כבוד באירופה. כך, למשל, נוהגים במקומות שונים לשים ענף של ריחן בידי המתים, כדי להבטיח להם מסע בטוח לעולם הבא.
אבל באיטליה הריחן הוא סמל האהבה. מי ששם בשערותיו ענף קטן של בזיליקום רומז בכך לאהובתו על כוונתו להינשא לה. היא, אגב, אם תרצה לרמוז לו שתסכים, תניח במרפסת הבית עציץ או כלי עמוס בעלי בזיליקום.
#היסטוריה
לא הצטבר המון ידע על תולדות הבזיליקום. ככל הידוע, מקורו באזורים הטרופיים. ידועים כיום סעיקר אזורים במרכז אפריקה ודרום-מזרח אסיה, בהם גדל הריחן בימי קדם.
ביוון העתיקה כל כך העריכו את ריחו ותכונותיו של הצמח, עד שהמליכו אותו כ"מלך התבלינים". ואכן, מקור השם "בזיליקום" במילה היוונית "בזילאוס" (Basileus), שפירושה מלכותי, מלך, או שולט. וכן המילה "בזיליקה" לכנסיה הנוצרית העתיקה, באה מהמעמד שלה בתור מקום מרכזי ושולט.
בכנסייה היוונית-אורתודוקסית מאמינים עד היום שהריחן יצמח ליד קברו של המשיח בתחיית המתים. מכאן באה חשיבותו הדתית והשימוש בו בהכנה של "המים הקדושים" לטקסים שלהם ושל זרמי כנסיות קרובים, כמו אלה של הבולגרים, הסרבים, הרומנים והמקדונים. אצל חלקם אף מניחים בזיליקום מתחת למזבח.
גם בדת ההינדואיזם ההודית, שהריחן מכונה בה "טולסי", יש לו מעמד קדוש ומשמעותי. בהודו מניחים עלי ריחן בפיות המתים, כדי להבטיח שיגיעו אל האל.
#גינון
ראשית, אם קניתם עציץ ריחן והוא נובל, זה מפני שהרבה ענפי בזיליקום נאבקים בחלל קטן על המים והדשן המוגבלים. אם תפרידו אותם לכמה עציצים נפרדים - תקבלו ים של ריחן.
בגינון יש שיטות שונות להשבחת טעמו של הבזיליקום והרכות של עליו. כדי להשיג את שניהם נוהגים הגננים למנוע את פריחת הבזיליקום. עושים זאת על ידי גיזום מתמיד של ניצני הפריחה שלו, כל אימת שהם מופיעים.
הבזיליקום הוא צמח שונא קור. חורף קר יכול לחסל אותו. הידענים עוטפים אותו בחממה קטנה, חצי בקבוק בעציץ קטן או שקית גדולה בעציץ יותר גדול.
אחד הדברים הנהדרים בבזיליקום הוא שקל להשריש וליצור מחתיכת ענף קטנה עוד ועוד צמחי ריחן חדשים. פשוט חותכים ענף קטן ומכניסים לכוס מים או צנצנת. הוא יגדל שם, יוציא שורשים ותוך כמה שבועות יהיה לכם שתיל גדול לשתילה בעציץ.
הגננים נוהגים להבדיל בין כמה זני בזיליקום. בין הבולטים בהם יש את זן ה"ג'נובס", בעל הטעם הקלאסי וזן שקיבל את הכינוי "מלכת סיאם" ומציע טעם חריף יותר.
#מטבח
במטבח הבזיליקום ידוע בריחו ובמאכלים הרבים שניתן לתבל בעליו. בעיקר הוא אהוב במטבח האיטלקי, בו הבזיליקום תורם לרטבים, הבולט בהם הוא רוטב הפסטו ולסלטים שונים. יש מנות איטלקיות שרבים בעולם רואים כמושלמות, לא מעט בזכותו. המוכרות ביניהן הן הפסטה עם פסטו והפיצה נפוליטנה.
#בריאות
הבזיליקום מוכר ברפואה העממית גם כצמח מרפא שיכול לעזור בניקוי הגוף, בבקרת הסוכר אצל חולי סוכרת ולבריאות השיניים.
הנה הבזיליקום וההיסטוריה שלו:
https://youtu.be/unUoQ5tUNm0
את הריחן, הבזיליקום, אפשר לגדל בקלות (עברית):
https://youtu.be/aOSutGqGIjU
כך משרישים המון בזיליקום:
https://youtu.be/9E78RrwRA3U
כך שומרים עליו ומגדלים בהצלחה גם בחורף (עברית):
https://youtu.be/c7ugf3lQ5h0
כך מגדלים בזיליקום באנגלית:
https://youtu.be/uhYnR1ciT7M?long=yes
והייבוש של הריחן:
https://youtu.be/eALhSi60N-E?long=yes
אין לו שורשים והוא צף בקלות על פני המים, הוא שוקל כ-150 מיליוניות גרם, בצמח עם אבקן אחד ועלי אחד ומהפרח שלו גם מבשיל הפרי הקטן ביותר בעולם. זהו הפורח הקטן ביותר בעולם.
הצמח עם הפרח הזעיר בתבל הוא כדרורית המים, או קמח מים (Wolffia או Watermeal). צמח מים במשפחת עדשת המים. משפחה זו כולה, על 38 המינים שבה, מצטיינת בפריחה הקטנות ביותר בעולם הצומח.
הוא כה קטן שידרשו בערך 5,000 מהם רק כדי למלא אצבעון תפירה קטן.
זהו צמח מים רב שנתי זעיר ונפוץ למדי בעולם. יש לו את הפרח הקטן ביותר בעולם. מדובר בצמח מים זעיר, חסר שורשים, שגודלו פחות ממילימטר.
הפרח של כדרורית המים עצמו הוא פשוט מאוד וכולל בקושי אבקן ועלי בודדים. הפרח עצמו נדיר מאוד להופעה. הפריחה מתרחשת בתוך שקע קטן על פני גוף הצמח הזעיר.
הצמח מקביל ל"עשב הברווז" (Duckweed), ששניהם ידועים בחיבתם הרבה של בעלי הכנף, ברווזים, דגים ועופות מים שרואים בו מזון טעים ומזין. שניהם צמחים הצפים חופשיים ולאחר שתפסו אחיזה, הם עמידים ביותר ודי קשה להיפטר מהם.
הצמחים הללו מתפשטים במהירות על פני מאגרים מים ומקווי מים שקטים. בכמות גדולה מבלבלים אותם לעתים קרובות עם אצות, אך למעשה מדובר בצמחים הזעירים הללו.
בתנאים טובים עבורם הם יכולים להכפיל את השטח שהם מכסים תוך ימים אחדים. זה פוגע בצמחי המים ובדגים במאגר, בשל הצמצום בהעברה אל המים, של חמצן לדגים ואור השמש שנדרש לפוטוסינתזה בצמחים.
הנה עשב הברווז:
https://youtu.be/i7Rj19M-TDk
הנה כדרורית המים ועשב הברווז על פני המים:
https://youtu.be/Z-LDLmrGzFs
ההבדלים ביניהם והדמיון:
https://youtu.be/pF7KoVvWd-o
הסבר על הצמחים הללו במקווי מים והצורך בטיפול בהם:
https://youtu.be/PLYLsa5Yrj8
וניקוי עשב הברווז מהמשטחים:
https://youtu.be/KJCH_D21KAI?long=yes
פטרוזיליה (Parsley), בעברית פטרוזיל, הוא צמח תבלין עתיק ורב-תכליתי, שמקורו באגן הים התיכון ובעולם הקולינריה הוא נחשב לאחד מהתבלינים העתיקים ביותר שיש.
הפטרוזיליה היא סמל לחוכמת הטבע, צמח תבלין מהנפוצים בעולם, מרענן וטעים להפליא, בריא ובעל עלים ירוקים ועדינים.
שני סוגים עיקריים של פטרוזיליה קיימים. העדינה שבהם היא הפטרוזיליה הסלובית, כשהשנייה היא הפטרוזיליה המסולסלת.
#מטבח
הפטרוזיליה (Petroselinum) היא צמח תבלין נפוץ, שמככב בקולינריה מסורתית, הן כעשב תיבול - בתבשילים ומטבלים - והן כעלים למאכל בסלטים חיים. מדובר בתבלין עתיק שהפך לכוכב מרכזי בעולם הבישול, מוסיף ארומה מיוחדת לכל מנה ומציע הרבה יותר מאשר רק טעם ירקרק נעים.
בין השאר, הפטרוזיליה מומלצת לתיבול דגים, בשר וסלטים, לצד פסטות שאוהבות את הטעם העמוק של הפטרוזיליה האיטלקית.
מקורה של הפטרוזיליה באגן העתיק של הים התיכון ומשם הוא הפך חלק בלתי נפרד ממנות איכות של מטבחים מודרניים ברחבי העולם. כמו הכוסברה, כשרבים מתבלבלים ביניהן, גם הפטרוזיליה תשלים מגוון גדול של תבשילים ביתיים.
במסורת הקולינרית של המזרח התיכון, הפטרוזיליה היא כוכב אמיתי. מעל מנות חומוס איכותיות הוא חייב להתנוסס, לצד שמן הזית, לימון, כמון ופפריקה מתוקה. בסלט הטבולה המפורסם, היא הופכת למרכיב מרכזי המעניק טריות וחדות. גם השפים המקצועיים מבינים את האמנות העדינה של השימוש בו - לא רק כתבלין, אלא כמרכיב שמוסיף חיים וצבע לכל צלחת.
במטבח האירופי, הפטרוזיליה משתלבת במגוון רחב של מנות, מרטבים עשירים, דרך מרקים מפנקים ובתבשילי בשר מסורתיים. דוגמה מושלמת לאיך הפטרוזיליה יכולה להפוך מנה פשוטה ליצירת אמנות קולינרית היא הגרמולטה האיטלקית המפורסמת, המורכבת מתערובת של פטרוזיליה מגורדת, שום וקליפת לימון.
במטבח האשכנזי, הפטרוזיליה מופיעה בלביבות, בסלט תפוח אדמה ובמנות שורשיות מסורתיות. היא מוסיפה נגיעה של רעננות ועומק טעם שמזכיר לרבים את האוכל המנחם, החם והמזמין של בית סבתא.
#גינון
הפטרוזיליה, הן האיטלקית והן המסולסלת, מצוינות וגדלות היטב בגידול ביתי.
יש לגדל את הפטרוזיליה באדמה פוריה, עם ניקוז מים טוב. אפשר לשתול אותה בערוגה או בעציצים גדולים. הפטרוזיליה אוהבת קור והרבה מים. בדרך כלל ובמיוחד בעונת החורף יש למקם אותה בשמש מלאה.
רק בשיא הקיץ הלוהט שווה להעביר אותה (אם היא בעציץ), לחצי צל.
כדי להצמיח הרבה פטרוזיליה, במשך חודשים רצופים וללא צורך בשתילה מחדש, מומלץ לגזום את הפטרוזיליה ולהוריד את עליה, כך שיצמחו חדשים.
ובכדי לאפשר צמיחה מחודשת של הפטרוזיליה, מומלץ לקטוף אותה מהעלים ולא מהגבעול.
#רפואה
לפטרוזיליה ערך תזונתי מרשים. זהו צמח תבלין הידוע כצמח מרפא המנקה את הגוף. היא אינה רק תבלין מטבחי מרהיב, אלא גם צמח מרפא עם היסטוריה עשירה של שימושים רפואיים מסורתיים. מאז ימי יוון ורומא העתיקות, רופאים וחכמי מזרח ומערב ראו בו מקור לידע וריפוי וצמח בעל תכונות מרפא מרתקות.
הפטרוזיליה עשירה בוויטמינים ומכילה נוגדי חמצון המסייעים לבריאות הגוף. היא מכילה חומרים פעילים כמו אפיול ומיריסטיצין, שנחקרים על ידי מדענים בניסיון להבין את השפעותיהם הביולוגיות. מחקרים ראשוניים מצביעים על תכונות אנטי-דלקתיות ואנטי-חמצוניות, אך המדע טרם אמר את המילה האחרונה.
בעולם הרפואה המסורתית, הפטרוזיליה נחשבה לצמח רב-תכליתי. תה פטרוזיליה שימש כטיפול עממי לבעיות עיכול, אך המחקר המדעי המודרני מתייחס לטענות אלה בזהירות ובביקורתיות.
הרכב התזונתי של הפטרוזיליה מרשים. היא עשירה בוויטמין C, ברזל, וויטמין K, ומכילה כמויות משמעותיות של אנטי-אוקסידנטים. עם זאת, חשוב להדגיש - צריכה מבוקרת ומושכלת היא המפתח.
קיימות אזהרות חשובות לגבי שימוש בפטרוזיליה. נשים בהיריון צריכות להיוועץ ברופא לפני צריכתה, שכן כמויות גדולות עלולות לגרום לתופעות לוואי.
במסורות עתיקות ברפואה העממית נהוג לייחס לפטרוזיל תכונות של ניקוי דרכי השתן, טיפול בבעיות עיכול חיזוק מערכת החיסון, הורדת לחץ דם גבוה והקלה על אבנים בכליות. המדע המודרני, לעומת זאת, בוחן בזהירות את השימושים הטיפוליים המסורתיים שעושים בו שימוש.
הנה הפטרוזיליה (עברית):
https://youtu.be/eqjDCZS8S9M
גידול פטרוזיליה בעציצים:
https://youtu.be/J7gtUiGay58
הכנת שמן פטרוזיליה:
https://youtu.be/QBCRdr1ikGQ
פסטו פטרוזיליה (עברית):
https://youtu.be/HM-JL8lGNzA
כך שומרים עשבי תיבול במקרר (עברית):
https://youtu.be/koMvT_2GlY0
ויתרונות הבריאות של הפטרוזיליה (עברית):
https://youtu.be/jVsfvBqtHYs?long=yes
טימין מצוי או תימין (Thyme, Thymine או Thymus vulgaris), בעברית בת-קורנית פשוטה, הוא עשב ארומטי ירוק-עד, רב שנתי במשפחת הנענע.
כבר אלפי שנים שהמין האנושי עושה בו שימושים רפואיים, קולינריים ושימושי נוי. למעשה, בעולם ישנם מאות זני טימין, כשהנפוץ והמוכר ביותר מביניהם הוא הטימין המצוי, צמח תבלין ומרפא, שאצלנו בעברית נקרא גם קורנית.
#היסטוריה
לקורנית, כלומר הטימין, מקום משמעותי בהיסטוריה של עשבי התיבול והמרפא.
מקורו של הטימין באזור הים התיכון. המצרים הקדמונים במצרים העתיקה השתמשו בו לחניטת המתים. היוונים, אחריהם, שרפו אותו כקטורת, באמונה שהוא מקור לאומץ, כמו גם השימוש שהם עשו בו במרחצאות שלהם.
הרומאים, שאחראים באותה תקופה להתפשטות העולם לרחבי אירופה וממנה, נהגו לטהר את חדרי הבתים באמצעות הקורנית.
במטבח הרומי של אותם ימים העניק הטימין טעם ארומטי לגבינות ולמשקאות חריפים.
בימי הביניים האירופיים, הונח הטימין מתחת לכריות, בזכות יכולתו לסייע בשינה ולהרחיק סיוטים. נשים נהגו לתת אז מתנות שכללו עלי טימין לאבירים וללוחמים, תוך אמונה שהם יתנו להם אומץ ללחימה.
באותם ימים גם האמינו שהטימין מבטיח מעבר לעולם הבא ובמהלך הלוויות הונחו עלי טימין על ארונות קבורה וגם שימשו כקטורת.
#גינון
הטימין ידוע כצמח נוי נהדר וחסכוני במים, הנשפך יפה מעציצים ואדניות, או משתרע בגינה. מיקום בשמש לא חזקה והשקייה מעטה יגדילו את עליו יותר.
#מטבח
הקורנית, טימין, משלב בתוכו את מיטב טעמי המזרח התיכון. עליו משמשים לתיבול מאכלי בשר, דגים, סלטים, עוף ורטבים. במטבח האיטלקי הוא פופולרי מאוד, כולל בפיצות, פסטות, גבינות ועוד.
קורנית השפים היא זן בעל עלים רחבים ובשרניים יותר מהקורנית הפשוטה. קורנית לימונית היא זן בעל ארומה וטעם לימוני ויש אפילו זני טימין בעלי ניחוח אורגנו ועשירים בטעם.
#בריאות
ברפואה שימש הטימין כבר אלפי שנים. ברפואה העממית השתמשו בו להורדת חום ולהסדרת פעולות המעיים. לשיעול תה תימין או סירופ קורנית ישמש נגד השיעול.
לשמן קורנית מיוחסות תכונות של חיטוי וחיזוק. כאבי שרירים מבטיחה להרגיע אמבטיה עם עלי קורנית במים.
נוגדי החמצון האנטי-דלקתיים ומחסלי החיידקים שבו, הועילו רבות לבריאות האדם. בעציץ ובגינה הוא גם מרחיק יתושים.
בעידן שלפני האנטיביוטיקה המודרנית השתמשו בשמן טימין גם לתרופות וחבישה. צריכה של הטימין הבטיחה את מערכת העיכול ואת המערכת החיסונית. בעידן המודרני נמצא שהוא גם בעל תכונות אנטי-סרטניות.
הנה התימין (עברית):
https://youtu.be/VRKjfqPBuV0
ההיסטוריה של התימין:
https://youtu.be/g7xD83nVJ1g
סוגי תימין:
https://youtu.be/DBpO0eLku4Q
יתרונות בריאותיים שלו (עברית):
https://youtu.be/ScRKCvg0fCM
כך תימין תורם לבריאות (מתורגם):
https://youtu.be/Mln8JQ2i1Jg
והמלצות מפורטות לגידול טימין (עברית):
https://youtu.be/Mr2YaPMDhUw?long=yes
ידוע בשמו הערבי "שיבּא", השיבה (Shrubby wormwood) או לענה שיחנית בעברית, הוא שיח רב-שנתי מרהיב הבולט בנוף בזכות עלים ייחודיים בגווני כסוף-כחלחל, שטעמו מר וריחו חזק ואופייני.
ניתן להשתמש בכל חלקי הלענה, כולל השורשים, לצורכי מטבח ורפואה. נוטים לייחס לו תכונות מרגיעות ומשתמשים בו כתבלין המוסיף מעט מרירות חביבה לתה המוגש.
זהו צמח חזק במיוחד שמוצאו מאזור הים התיכון ובישראל הוא נדיר מאוד. הסברה היא שהוא גדל בר כצמח מתורבת שהופרה בטבע. תומכת בכך העובדה שאצלנו הוא גדל כצמח בר, בעיקר במקומות הסמוכים לאתרים צלבניים, מה שמחזק את ההשערה שהוא הובא לכאן בידי הצלבנים.
עם גבעולים זקופים ומקצועות כמעט עגולים, השיבא גדל בר בישראל, בעיקר בסלעי ההרים ובחול של מישור החוף.
בהיותו מקובל כצמח שמרחיק את תולעי הבטן, שמו באנגלית הוא "עשב התולעים". שמו המדעי ארטימיסיה, לעומת זאת, בא משמה של ארטמיס (Artemisia arborescens), אלת הציד היוונית.
#היסטוריה
ההיסטוריה של השיבה עשירה ומרתקת. תרבויות רבות באגן הים התיכון השתמשו בה כצמח מרפא לאורך אלפי שנים.
הלענה השיחנית קרובה למיני לענה המוזכרים בטקסטים עתיקים וגם בתנ"ך, בו נכתב בספר משלי "סוף מר כלענה", כמשל למרירות.
אחד השימושים המעניינים היה בתעשיית האלכוהול, שם שימשה להכנת אבסינת, משקה שנאסר במדינות רבות בתחילת המאה ה-20, בשל השפעות שיוחסו לו אז, בעוד שמחקרים מודרניים מצביעים על כך שהסכנות שיוחסו לו כמשקה היו במידה רבה מוגזמות.
#גינון
פורח בין אפריל לאוקטובר, השיבא הוא שיח פליט תרבות שהובא לארץ מאירופה, בתקופת הצלבנים. לגיוון צמחים ירוקים אחרים, הופכים אותה עליה הכסופים לבחירה נהדרת בעיצוב גינות ומסלעות ים-תיכוניות.
הלענה השיחנית היא צמח "חכם" מבחינה אקולוגית - צמח חסכן במים, המשגשג היטב באדמה קלה ומנוקזת היטב, בשמש או חצי צל, אינו דורש טיפוח אינטנסיבי, עמיד לקרה ולשרב ויש להשקותו בהשקיה מועטה עד בינונית ולא יותר.
השיח הזה גדל בר בישראל ובעוד ארצות במזרח התיכון. גובהו חצי מטר ויותר והוא מגיע עד לגובה של מטר וחצי. הלענה מואבקת על ידי דבורים ופרחיה הצהובים מזכירים קרקפות קטנות.
#במטבח
בשל טעמה המריר והעז השיבה משמשת השיבה בעדינות רבה כתבלין במטבח המסורתי הים-תיכוני. בין היתר היא מצוינת לתיבול של בשר, מרקים, סלטים וחמוצים.
בתרבויות מקומיות שונות משתמשים בעלי שיבא לתיבול תבשילים, להכנת תה צמחים מיוחד ולעיתים כתוספת למשקאות אלכוהוליים מרים. כבר בתלמוד הבבלי מוזכר השימוש במיני לענה כתבלין ליין. בעידן המודרני הוא משמש מול יין ורמוט או אבסינת.
את השיבא מוסיפים גם לחליטות תה שונות.
#רפואה
ברפואה המסורתית השיבה זכתה למעמד של "מרפא-כל". היא שימשה לטיפול במגוון רחב של מחלות, החל מבעיות עיכול, בחילות, הקאות, תולעים וטפילי מעיים ועד לכאבי מחזור, דלקות עיניים ומחלות עור.
יש שהשתמשו בשיבא להרגעה, להורדת לחץ הדם וכסיוע לכאבי ראש.
מחקרים מודרניים מאשרים חלק מהשימושים העתיקים ומצביעים על תכונות אנטי-דלקתיות ונוגדות חמצון משמעותיות.
עם זאת, השימוש בשיבה דורש זהירות מיוחדת. הסיבה לכך היא שבמינונים גבוהים היא עלולה להיות רעילה, עובדה שהייתה ידועה גם לרופאים הקדמונים שהשתמשו בה.
#טיפים
בקיץ הלוהט כדאי להעביר את השיבה למקום מוצל.
הנה השיבה וההיסטוריה שלה (עברית):
https://youtu.be/o00VnbFKZdY
הלענה השיחנית תשמור על הגינה כמלכודת מזיקים (עברית):
https://youtu.be/uJytpcsGtTE
כבר מאות רבות השיבה משמשת לריפוי מחלות ומגיפות (עברית):
https://youtu.be/4S0_lEBefZA
ועוד אפשרויות לשימוש בשיבא כצמח מרפא (עברית):
https://youtu.be/5wfTpAG0SLk
עשב
קנאביס (Cannabis), מריחואנה או בלשון החבר'ה "וויד" (באנגלית "עשב"), הם שמותיו של צמח טבעי, שהפך לסם פופולרי וזוכה להתלהבות רבה בקרב צעירים.
בעיני רבים הוא מרגיש כסם נחמד ולא מזיק, אבל בשימוש כסם ולא כחומר רפואי חשוב לומר שהוא מעצב חיים ויכול לחולל הרס אישי וקשיים רבים, מבלי לדפוק חשבון.
קנאביס, הידוע גם בשם הלטיני "מריחואנה", הוא אחד הסמים הקלים הנפוצים ביותר בעולם. לא חסרים לו עוד המון כינויי רחוב נוספים, חלקם מתייחסים לסוגים שונים שלו. ביניהם תמצאו כינויים כמו גראס, ג'וינט, עשב, חשיש, גאנג'ה, קיף, סקאנק, ספליף, בום, סמוק, דופ ו-Reefer, Gangster, Super Skunk, Herb, Pot, Mary Jane, Nederweed או Chocolate.
צמח הקנאביס גודל ונצרך על ידי בני אדם במשך אלפי שנים, כאשר השימוש הראשון מתועד בסין העתיקה לפני כ-5000 שנה. עד תחילת המאה ה-20 הוא היה תרופה רשמית, שסייעה למעל 100 מחלות שונות. מרגע שהוכרז רשמית כסם והוצא אל מחוץ לחוק, לא אפשרו בו שימוש חופשי, למעט במדינות מעטות. רק בשנים האחרונות חזר הקנאביס להתקבל כחומר רפואי.
#שימושים
צמח הקנאביס מכיל מאות חומרים פעילים, כאשר THC הוא החומר העיקרי האחראי להשפעות הפסיכואקטיביות, או בעברית פשוטה - הוא החומר הממסטל בקנאביס, זה שמשתמשים מדווחים על רגיעה, אופוריה והגברת החושים שהסם הזה נותן להם.
הקנאביס משמש גם כאמצעי רפואי. הסיבות לשימוש מגוונות, החל מהנאה ורגיעה ועד לצרכי רפואה. מי שצורכים אותו להנאה ורגיעה, מעדיפים בדרך כלל לעשן אותו. לאחרים, שצורכים קנאביס רפואי, מתקשים הרופאים להמליץ על עישון. לכן רבים מהמטופלים, שנעזרים בו לטיפול בכאבים, חרדה ובחילות צורכים אותו בצורות כמו אכילה או באידוי.
#השפעות
למרות שנחשב לסם קל יחסית, לקנאביס עלולות להיות השפעות שליליות כמו פגיעה בזיכרון לטווח קצר, קואורדינציה לקויה ובעיות נשימה בשימוש ממושך. לצעירים הוא יכול להזיק אף יותר, שלא לדבר על הפגיעה המתמשכת הנובעת מההתמכרות לו.
הסם הזה, שמבטיח ורבים אומרים שעושה קסמים לחולים, הפך כבר מזמן לגביע הקדוש של הרפואה האלטרנטיבית. גם הרופאים השמרנים יותר מספקים כיום מרשמים לחולים שסובלים מכאבים וזקוקים לו.
במחקר המדעי מזהים שזנים מסויימים של קנאביס תוקפים סוגי סרטן מסוימים. סרטן הוא בעצם שם כללי ליותר ממאה מחלות, בעוד הקנאביס הוא שם כללי למאות צמחים שונים. לכן לא פלא שבתנאי גידול שונים כל צמח כזה יכול להניב חומרים שונים, כשכל זן עשוי להיות יעיל לסוג אחר של סרטן. בטכניון בישראל נמצאת אחת המעבדות היחידות בעולם שיודעת לזהות את כל מרכיבי צמח הקנאביס - ויש יותר מ-100 קנבינואידים או טרפנים, חומרים פעילים שמייחסים להם יכולות רפואיות שונות.
מומחים טוענים שבשנים האחרונות חלה עלייה בחוזק הקנאביס, כשריכוז ה-THC הממסטל שבו עלה מ-4% ופחות בשנות ה-90 לא פעם ליותר מ-20% ממנו כיום.
הנה הסכנות של קנאביס לסוגיו לצעירים (עברית):
https://youtu.be/7_WKRKJr4NI
השפעתו של הקנאביס על המוח (מתורגם):
https://youtu.be/Nlcr1jd_Tok
מכורים לקנאביס שמספקים על מה שעברו בהיותם מכורים (עברית):
https://youtu.be/CFu73hT9ssE
כך הפכה ישראל לקנאביס ניישן (עברית):
https://youtu.be/S1nHty71wAI
המחקר פורץ הדרך בטכניון על תרופות הקנאביס נגד סרטן (עברית):
https://youtu.be/U8eOXSZ2WYs
חברת הרכבת שמכרה כרטיסים עם שמן קנאביס והפכה ללהיט (עברית):
https://youtu.be/u7frC-yiCZg
נפח זכוכית שמייצר את ה"באנגים" למעשנים ומתלונן על המצב (עברית):
https://youtu.be/iNndTnXwlcM
ההשפעה של הוויד על השרירים:
https://youtu.be/kLJqdRlsHuc?long=yes
תולדות הקנאביס:
https://youtu.be/ZJqmyLCfA-I?long=yes
ומתי אנשים החלו לעשן וויד:
https://youtu.be/dMN0BHpo2qs?long=yes
הבָּנָנָה (Banana) היא צמח הדומה לעץ, אך על אף גובהה היא מוגדרת כעשב דווקא. כן - מבחינה בוטנית הבננה אינה פרי. קשה אולי להאמין אבל היא עשב, כמו פטרוזיליה או נענע.
כי בניגוד לעצי פרי, לבננה אין גזע של ממש, אלא מעין גבעול שמורכב שכבות שכבות, כמו שאנו מכירים מהבצל. זו הסיבה שהגזע של עץ הבננה מכונה "גזעול", הלחם של המילים גזע וגבעול.
זו גם הסיבה שכדי לקטוף את הבננות מגדלי הבננות לא טורחים לטפס על עץ הבננות ולהוריד אותם, אלא כורתים את הגזעול, מה שנראה כגזע כולו. מי שרואה את זה יכול לחשוב שהם עושים טעות והורגים את העץ אבל למעשה הם נותנים לו חיים. בפעם הבאה יצמח חלק אחר ממנו בתור הגזע הבא ויגדל שוב את הבננות באותו צמח עצמו.
יש בעולם בסביבות 200 זנים של בננות, המשתייכים ל-40 מינים שונים. כמו התמרים, גם הבננות גדלות ב"כפות", קבוצות צפופות של פרי. הכפות מסודרות בשדרה היוצרת את אשכול הבננות הענקי.
הבננה היא צמח טרופי. פירושו של דבר שהבננות גדלות באזורים טרופיים, אזורים חמים, שהם קרובים לקו המשווה. ואכן, הבננה היא מהמזונות העיקריים של מרבית תושבי הארצות החמות.
צבעה של הבננה מבחוץ מתחיל כירוק. ככל שהיא מבשילה, משתנה קליפתה החיצונית מירוק לצהוב. בשלב זה חשוב לדעת שהעמילן שבתוך הפרי מתפרק והופך לסוכר. רק אז מותר לאכול את הבננה, כי לפני כן היא אינה בריאה וכמובן שאינה מתוקה או טעימה.
בשלב האחרון נרקבת הבננה, כשצבע הקליפה הופך לחום אז שחור. בשלב החום הבננה מקבלת טעם מתוק מאד ומרקם המזכיר דבש. השלב השחור שלה, השלב האחרון, הוא שלב הרקב של הבננה, שבו היא אינה ראויה למאכל.
הנה ההיסטוריה של הבננה:
https://youtu.be/SpAHPXNhAwk
מסתבר שהבננות שאנו אוכלים היום אינן הבננות שאכלו הורינו בצעירותם:
https://youtu.be/ex0URF-hWj4
כך קוטפים את הבננות:
https://youtu.be/_l7sak6Vlq8
בננות יכולות להיות בסיס מצוין לגלידה ביתית קלה (עברית):
https://youtu.be/hp9vpZ7QVBs
והנה קינוח בננות קל וללא תנור שמשגע את העולם:
https://youtu.be/vMAkyACJvII
גרניום לימוני (Pelargonium graveolens) הוא שיח חזק, יפה וירוק-עד, שמציע שילוב נהדר של יופי, טעם וריח בצמח אהוב אחד.
הוא ידוע בשמות נוספים כמו פלרגון לימוני, פלרגוניום חריף, עַטְרָה או שבת ריחני.
לגרניום הלימוני יש חשיבות רבה בתעשיית הבשמים. בכדי לשמר את ריחו המיוחד מזקקים את העלווה שלו בתהליך תעשייתי. אף שהריח המוכר ביותר שלו הוא ריח הוורדים, יש זנים נוספים, עם ריחות של הדרים, מנטה, ורדים, אגוז מוסקט, קוקוס ועוד.
גם יהודי לוב וגם העולים מתוניסיה, משתמשים בו בהבדלה של מוצאי-שבת ובין השאר לברכת "עצי בשמים". יהודי לוב אף נוהגים להגיש לאורחים משקה חם עם עטרה.
#היסטוריה
מקור הגרניום הלימוני בדרום יבשת אפריקה, בדגש על דרום אפריקה, המדינה. זה אזור שבו צמחו מאות מיני פלרגוניום באופן טבעי. אבל הזן הפופולרי בימינו, כלל לא קיים בטבע, אלא פותח בשנות ה-80, כהכלאה של צמחים שונים שיצר ג'ים וארן, מגדל צמחים מדרום אפריקה.
בצפון אפריקה הגרניום הלימוני הוא צמח פופולרי שגם העולים לישראל ממדינות הים התיכון הכירו אותו בשמות שונים. יהודי לוב, למשל, מכנים אותו "עֲטְּר", בעוד שיהודי טוניסיה קוראים לו "עַטֶרְסָה'".
מכל מקום, הגרניום הלימוני ממשיך להיות צמח פופולרי, אם זה בזכות הקלות בה ניתן לגדל אותו, על שום ריחו הנעים או יופיו ואם בשל תכונותיו, עת ממשיך הצמח הקסום להקסים חובבי צמחים ברחבי העולם, שמרבים לגדלו בגינה, בעציץ, במטבח או בבקבוק רגיל.
#גינון
הגרניום הלימוני הוא צמח תבלין רב-שנתי, מלא בריח ופרחים יפים, בעל עלים משונצים בקצוות, עלווה ארומטית המדיפה ריח לימוני, חסכוני במים, קל להנבטה ומעולה בגינה ים-תיכוניות ובאדניות על המרפסת.
בגינה הוא צמח כיסוי נפלא, שיכול לכסות שטח ריק ולהחליף את העשביה. הפלרגוניום החריף הזה מצטיין בעמידות לתנאי יובש וחום, דורש השקיה מתונה וכדי לשמור על צורתו המסודרת גם גיזום קל, פעם בשנה. כדי לקבל אותו במראה צפוף ומוצק מומלץ לקטום אותו מעת לעת, לפי הצורך.
אחד היתרונות הגדולים שלו הוא יכולתו להפיץ את ריחו הנעים כשנוגעים בעליו או כשהרוח נושבת דרכם. מה שהופך אותו למושלם לשתילה בקרבת שבילים ואזורי ישיבה בגינה.
הצמח גם מושך דבורים ומאביקים ואם יש לכם עצים לא פוריים אז מומלץ ביותר לשתול אותו לידם והוא יביא אותם בהמוניהם.
זהו שיח עגלגל ומרשים, שפרחיו הקטנים פורחים באביב ובקיץ ומצטיינים בגווני ורוד-סגלגל. הצמח מגיע לגובה של בין 60 סנטימטרים ועד 100 סנטימטרים.
#מטבח
קולינרית, עלי הגרניום הלימוני מהווים תוספת ארומטית מפתיעה למגוון תבשילים ומשקאות. אפשר להוסיף אותם לתה, לסלטי פירות, לעוגות ולקינוחים.
במטבח ניתן להוסיף את העלים שלו לתיבול של סלטים, מרקים, חמוצים ובשר. העלים של הגרניום הלימוני יכולים להפוך לתוספי תזונה דיאטטיים, שנקראים מתילהקסנמין.
באפייה הוא מרכיב נהדר בעוגות, כמו גם לבישול ריבות וקונפיטורות.
במשקאות יכולים עלי הגרניום הלימוני להוסיף לתה כחליטת עלים ואפילו כתוסף לקפה שחור. העלים שלו מעולים ומוסיפים טעם וניחוח במשקאות חמים וקרים.
השף הצרפתי הנודע אלן דיקאס היה מהראשונים להכניס את העלים למנות גורמה, כאשר השתמש בהם להקניית ארומה עדינה לסורבה ולרטבים.
חובבי משקאות אלכוהוליים מוסיפים לעתים עלה טרי של גרניום לימוני לכוס ג'ין וטוניק, כדי להוסיף למשקה טוויסט ארומטי.
#רפואה
הגרניום הלימוני נהדר נגד צרבת. רק קוטפים עלה, שמים אותו בפה לרבע שעה והצרבת? - נעלמה.
הוא טוב גם נגד בחילות. מנגד, שנים רבות נפוץ המיתוס שבגינה או בעציץ הגרניום הלימוני ירחיק יתושים. אבל זה כנראה מיתוס אורבני, כי מחקרים מודרניים הפריכו לחלוטין את היכולת הזו שלו והוא לא דוחה ולא מרחיק יתושים.
מאיפה זה נולד, אם כך? - קבלו סיפור: הגרניום הלימוני אינו צמח שגדל בטבע. פיתח אותו בשנות ה-80 מגדל צמחים בשם ג'ים וארן. הוא ביצע הכלאה מיוחדת בין צמחים ויצר את הזן החדש. מסיבה מסחרית כנראה, האיש שיווק את הצמח כצמח דוחה יתושים, טענה שהניבה ודאי הרבה ברכה לביזנס אך כאמור נסתרה במחקרים מדעיים. ועדיין, באותן שנים הספיקה האגדה כדי להפוך אותו ללהיט בגינות פרטיות וציבוריות רבות.
#טיפוח
הגרניום הלימוני זכה לתהילה גם בעולם הארומתרפיה והקוסמטיקה הטבעית.
השמן האתרי המופק מעליו משמש בתכשירי טיפוח ומוצרי ספא, ומיוחסות לו תכונות מרגיעות ומאזנות.
שמן הגרניום מעולה ולא רק לארומתרפיה ועיסויים. משתמשים בו גם כדי לדלל את שמני הוורדים היקרים.
לטיפוח ביתי ממש פשוט ועובד - שימו למשך הלילה כוס של מים חמים, עם מספר עלים של גרניום לימוני. בבוקר תקבלו מי פנים נהדרים שיחדשו את העור, יעשו לו טוב וימתחו אותו.
הלימוני טוב גם נגד ריח רע מהפה. טבילת פיסת בד במישרה, למשל, אם תונח על העיניים - תעביר את הדלקת.
ברפואה העממית משתמשים בחליטות מהעלים של הגרניום הלימוני להקלה על מתח וחרדה, לטיפול בבעיות עיכול קלות ולהקלה על כאבי ראש. חשוב לציין שרוב השימושים הרפואיים אינם מגובים במחקרים קליניים נרחבים.
גרניום לימוני (עברית):
https://youtu.be/kuSHhwXyyoQ
הגרניום הלימוני פופולרי בכל מקום:
https://youtu.be/kK6ijYv4TRg
ויתרונות הגרניום הלימוני (עברית):
https://youtu.be/zWmcZ8jzYJ4
נענע (Mentha), או מינתה, הוא ללא ספק צמח התה, התבלין והמרפא הפופולרי ואולי המוכר ביותר, שקל לגדל, אוהב מים וקל לגידול.
אין מי שלא טעם פעם תה עם נענע ים-תיכוני ורבים אוהבים מאוד את חליטת עלי הנענע הטריים, בתוך מים רותחים, עם או בלי תיון.
ואכן, בהיותה עשב תבלין ותה, בריא וטעים, הנענע ידועה בריחה המרענן ובשימושיה הרבים במטבח.
#סיפור הנענע
האגדה מספרת על נערה ששמה מינתה. היא חייתה בארץ השדים והמתים שמתחת לאדמה. מינתה הייתה אהובתו הראשונה של מלך השדים והמתים ואהבה אותו מאוד. אבל המלך לא ממש אהב אותה ובעצם רצה להתחתן עם פרספונה, שהייתה יפה ממנה.
יום אחד הזמין מלך המתים את פרספונה לארמונו. מינתה צעקה לעברו: "מי זו המכשפה המכוערת? אני כבר לא טובה בשבילך?" - היא נסתה לגרש את פרספונה היפה, שנעלבה מהעלבונות שמינתה הטיחה בה והרגה אותה.
מלך השדים והמתים הצטער כל כך על מה שעשה והחליט להעניק למינתה חיי נצח, בתור צמח בעל ריח נהדר. ומאז ועד היום הצמח הזה נקרא מינתה.
#גינון
נענע קל לגדל, בגינה או בעציץ גדול, עם אדמה מאווררת והרבה מים. היא אינה דורשת טיפול רב ויכולה לגדול בתנאים שונים ומגוונים.
אפשר להשריש נענע במים ואפילו לגדל אותה בהם. הפריחה שלה לרוב לבנה-סגולה ומגיעה לגובה של חצי מטר.
מוכרים במיוחד הזנים שלה - הפפרמינט, הספרמינט והנענע הרגילה. יש גם את הנענע המשובלת (Mentha spicata) ונענע חריפה (Mentha piperita) ונענע מרוקאית-ערבית, שאפשר לגוון בהן.
הנענע זקוקה להרבה מים בהשקיה ואוהבת שמש, עד שמש חלקית, הנענע בכל הזנים שלה מעולה לגידול באדנית. אבל חשוב לתת לנענע עציץ, אדנית או מיכל נפרד, כי היא נוטה להשתלט על שורשים של הצמחים האחרים והם לא ישרדו איתה.
#מטבח
הנענע מוכרת כצמח תבלין שניתן להוסיף לסלט וכמובן לתה עם נענע.
לצד התה היא מתאימה גם לתבשילים שונים במטבח. הנענע מעניק את הטאץ' המרענן שלו גם ללימונדה, לשייקים, או כתבלין וקישוט למנות שונות.
ישנם גם מתכוני בשר המשלבים נענע, רטבים ואפילו דגים, במיוחד הנענע המשובלת.
#בריאות
צמח התבלין נענע מרחיק יתושים, אם בגינה ואם בעציץ על החלון.
ברפואה העממית הנענע יכולה לתרום לא מעט. מדובר בצמח בעל יכולות אנטי דלקתיות וגם אנטי אלרגני, מה שייקל על האלרגים שבינינו, במיוחד בעונות המעבר.
חליטת נענע תקל על כאבי ראש ובחילות. בזכות המנטול שבה, הנענע גם פותחת את דרכי הנשימה ומקלה מאוד על הצטטנות וצינון.
הנענע מנטה המרוקאית-ערבית תמנע ריח רע מהפה, תסייע כשיש נפיחות בבטן. תקל על דלקת גרון ותעזור לסובלים מבעיות עיכול.
הנענע מנטה, החריפה יחסית, מציעה תרופה לא רעה לכאבי ראש ואפילו למיגרנות. גם היא מסייעת לפתיחת דרכי הנשימה ומקלה על מערכת העיכול.
#טיפ
כדי לשמור על הטריות של הנענע, מסירים את הגבעולים העבים, שוטפים את הנענע, מייבשים בעדינות עם מגבת נייר, עוטפים בנייר מגבת, מכניסים לשקית אטומה ומוציאים ממנה את האוויר מהשקית לפני סגירתה. שומרים את השקית במקרר.
הנה צמח הנענע (עברית):
https://youtu.be/WvRyOSYd6xM
כך משרישים נענע שקניתם בסופר (עברית):
https://youtu.be/4yiO7sl6vEM
הנענע המשובלת:
https://youtu.be/qdWrQKLe8dg
השקייה של צמחים בעציצים בקיץ (עברית):
https://youtu.be/VqbkHckWy8s
כך שומרים על נענע טריה לאורך זמן (עברית):
https://youtu.be/-55dw8M23C8
בזיליקום (Basil), בעברית "רֵיחָן" ובזיקה לשמו הערבי "רַיְחַאן", הוא אחד מצמחי התבלין הפופולריים שיש. הוא משמש במטבח כאחד מעשבי התיבול האהובים ובמטבח האיטלקי הוא מרכזי במיוחד.
כבר מאות שנים שעושים לו כבוד באירופה. כך, למשל, נוהגים במקומות שונים לשים ענף של ריחן בידי המתים, כדי להבטיח להם מסע בטוח לעולם הבא.
אבל באיטליה הריחן הוא סמל האהבה. מי ששם בשערותיו ענף קטן של בזיליקום רומז בכך לאהובתו על כוונתו להינשא לה. היא, אגב, אם תרצה לרמוז לו שתסכים, תניח במרפסת הבית עציץ או כלי עמוס בעלי בזיליקום.
#היסטוריה
לא הצטבר המון ידע על תולדות הבזיליקום. ככל הידוע, מקורו באזורים הטרופיים. ידועים כיום סעיקר אזורים במרכז אפריקה ודרום-מזרח אסיה, בהם גדל הריחן בימי קדם.
ביוון העתיקה כל כך העריכו את ריחו ותכונותיו של הצמח, עד שהמליכו אותו כ"מלך התבלינים". ואכן, מקור השם "בזיליקום" במילה היוונית "בזילאוס" (Basileus), שפירושה מלכותי, מלך, או שולט. וכן המילה "בזיליקה" לכנסיה הנוצרית העתיקה, באה מהמעמד שלה בתור מקום מרכזי ושולט.
בכנסייה היוונית-אורתודוקסית מאמינים עד היום שהריחן יצמח ליד קברו של המשיח בתחיית המתים. מכאן באה חשיבותו הדתית והשימוש בו בהכנה של "המים הקדושים" לטקסים שלהם ושל זרמי כנסיות קרובים, כמו אלה של הבולגרים, הסרבים, הרומנים והמקדונים. אצל חלקם אף מניחים בזיליקום מתחת למזבח.
גם בדת ההינדואיזם ההודית, שהריחן מכונה בה "טולסי", יש לו מעמד קדוש ומשמעותי. בהודו מניחים עלי ריחן בפיות המתים, כדי להבטיח שיגיעו אל האל.
#גינון
ראשית, אם קניתם עציץ ריחן והוא נובל, זה מפני שהרבה ענפי בזיליקום נאבקים בחלל קטן על המים והדשן המוגבלים. אם תפרידו אותם לכמה עציצים נפרדים - תקבלו ים של ריחן.
בגינון יש שיטות שונות להשבחת טעמו של הבזיליקום והרכות של עליו. כדי להשיג את שניהם נוהגים הגננים למנוע את פריחת הבזיליקום. עושים זאת על ידי גיזום מתמיד של ניצני הפריחה שלו, כל אימת שהם מופיעים.
הבזיליקום הוא צמח שונא קור. חורף קר יכול לחסל אותו. הידענים עוטפים אותו בחממה קטנה, חצי בקבוק בעציץ קטן או שקית גדולה בעציץ יותר גדול.
אחד הדברים הנהדרים בבזיליקום הוא שקל להשריש וליצור מחתיכת ענף קטנה עוד ועוד צמחי ריחן חדשים. פשוט חותכים ענף קטן ומכניסים לכוס מים או צנצנת. הוא יגדל שם, יוציא שורשים ותוך כמה שבועות יהיה לכם שתיל גדול לשתילה בעציץ.
הגננים נוהגים להבדיל בין כמה זני בזיליקום. בין הבולטים בהם יש את זן ה"ג'נובס", בעל הטעם הקלאסי וזן שקיבל את הכינוי "מלכת סיאם" ומציע טעם חריף יותר.
#מטבח
במטבח הבזיליקום ידוע בריחו ובמאכלים הרבים שניתן לתבל בעליו. בעיקר הוא אהוב במטבח האיטלקי, בו הבזיליקום תורם לרטבים, הבולט בהם הוא רוטב הפסטו ולסלטים שונים. יש מנות איטלקיות שרבים בעולם רואים כמושלמות, לא מעט בזכותו. המוכרות ביניהן הן הפסטה עם פסטו והפיצה נפוליטנה.
#בריאות
הבזיליקום מוכר ברפואה העממית גם כצמח מרפא שיכול לעזור בניקוי הגוף, בבקרת הסוכר אצל חולי סוכרת ולבריאות השיניים.
הנה הבזיליקום וההיסטוריה שלו:
https://youtu.be/unUoQ5tUNm0
את הריחן, הבזיליקום, אפשר לגדל בקלות (עברית):
https://youtu.be/aOSutGqGIjU
כך משרישים המון בזיליקום:
https://youtu.be/9E78RrwRA3U
כך שומרים עליו ומגדלים בהצלחה גם בחורף (עברית):
https://youtu.be/c7ugf3lQ5h0
כך מגדלים בזיליקום באנגלית:
https://youtu.be/uhYnR1ciT7M?long=yes
והייבוש של הריחן:
https://youtu.be/eALhSi60N-E?long=yes
מהן הלואיזה והלואיזה הלימונית?
לואיזה (Aloysia) היא סוג של צמחי גינה שלו 35 מינים. המוכר מביניהם הוא לואיזה לימונית - צמח תבלין אהוב, בעל ריח לימוני חזק ורענן ומשמש להכנת חליטות תה נהדרות.
לואיזה לימונית, הנקראת גם למון גראס או עשב הלימון (Lippia citrodora או Aloysia Triphylla), הוא שיח רב שנתי, הפורח בקיץ ומגיע לגובה של עד 2 מטר.
עלי הצמח צרים, מחודדים, משוננים ומאורכים בירוק בהיר.
#שמות
לואיזה לימונית, למון גראס, עשב הלימון, לימונית לואיזה, לימונית, ליפיה לימונית.
#גינון
הלואיזה הלימונית היא צמח שניתן לגדל בבית או בחוץ. משקים אותו רק כשהאדמה ממש יבשה ואז נותנים לו מים עד שהם יוצאים מחורי העציץ למטה.
כדאי להעביר אותו לעציץ גדול או לאדמה, כדי שיגדל יפה ומהר. אם שותלים אותו בחוץ, אז לשתול בצל חלקי או לפחות שעתיים שמש ביום ולא יותר מ-4 שעות שמש ביום.
קטיפת לואיזה רק אחרי שבוע שבועיים מהשתילה. תמיד לקטוף רק מהחלק העליון של כל ענף. כך הוע יגדל תוך חודש יפה וימשיך להיות גדול ומרשים.
בחורף הוא ינשור כולו ויתחדש באביב. לא מתרגשים - זה טבעי וכך הוא מתחדש.
#מטבח
כצמח תבלין, עלי הלמון גראס הם בעלי ריח לימוני חזק. הם מומלצים לשתייה חמה וקרה וכמרכיב בסלטים ובבישול.
אפשר להכין מהם תה נהדר, גם כשהם טריים וגם מעלים מיובשים, השומרים זמן רב על ריחם הלימוני.
הלואיזה משמשת במטבח לעידון טעמם של מאכלים כמו סלטים, עוף ודגים.
עלי הלמון גראס משולבים לא פעם במתכוני פטריות וגם בתיבול של מאכלים מתוקים כמו ריבות, סלטי פירות, פשטידות וגלידות.
לעוגות לימונים אפשר לחלוט עלי לואיזה קצוצים דק עם תמציות סוכר.
#בריאות
הלואיזה הלימונית עשירה בנוגדי חמצון ובוויטמין A.
מעלי עשב לימון, הלואיזה הלימונית, ניתן להכין חליטת צמחים. התה ממנו מרגיע, עוזר להורדת חום ונגד כאבי בטן.
הוא גם משפר עיכול. תה לואיזה לימונית אחרי ארוחה כבדה, משפר את העיכול ובמיוחד יסייע לעכל אוכל עשיר בשומנים. הוא גם מפחית התכווצויות במעי, כאבים ובחילות.
עוד יתרונות בריאותיים בשתיית כוס חמה של לימונית הלואיזה הם הרגעה של כאבי ראש וגרון, טיפוח העור, האטת תהליכי הזדקנות ומניעה של גודש בדרכי הנשימה.
ביכולתה של חליטת תה ירוק גם לזרז שריפת שומנים בגוף היא מסייעת לירידה במשקל.
הרחת שמן לואיזה תסייע בהפגת חרדות, הורדת לחצים, הרגעה ושמירה על ראש נקי. השמן הזה גם יכול למנוע נזק לשרירים באימונים גופניים ומבלי לפגוע בהתפתחותם.
כך מגדלים לואיזה (עברית):
https://youtu.be/OfTFCx0nZwE
עשב הלימון:
https://youtu.be/DgY295I989Y
והתפעלות ממנה ומחבר (עברית):
https://youtu.be/UWEf7UqtZW0
לואיזה (Aloysia) היא סוג של צמחי גינה שלו 35 מינים. המוכר מביניהם הוא לואיזה לימונית - צמח תבלין אהוב, בעל ריח לימוני חזק ורענן ומשמש להכנת חליטות תה נהדרות.
לואיזה לימונית, הנקראת גם למון גראס או עשב הלימון (Lippia citrodora או Aloysia Triphylla), הוא שיח רב שנתי, הפורח בקיץ ומגיע לגובה של עד 2 מטר.
עלי הצמח צרים, מחודדים, משוננים ומאורכים בירוק בהיר.
#שמות
לואיזה לימונית, למון גראס, עשב הלימון, לימונית לואיזה, לימונית, ליפיה לימונית.
#גינון
הלואיזה הלימונית היא צמח שניתן לגדל בבית או בחוץ. משקים אותו רק כשהאדמה ממש יבשה ואז נותנים לו מים עד שהם יוצאים מחורי העציץ למטה.
כדאי להעביר אותו לעציץ גדול או לאדמה, כדי שיגדל יפה ומהר. אם שותלים אותו בחוץ, אז לשתול בצל חלקי או לפחות שעתיים שמש ביום ולא יותר מ-4 שעות שמש ביום.
קטיפת לואיזה רק אחרי שבוע שבועיים מהשתילה. תמיד לקטוף רק מהחלק העליון של כל ענף. כך הוע יגדל תוך חודש יפה וימשיך להיות גדול ומרשים.
בחורף הוא ינשור כולו ויתחדש באביב. לא מתרגשים - זה טבעי וכך הוא מתחדש.
#מטבח
כצמח תבלין, עלי הלמון גראס הם בעלי ריח לימוני חזק. הם מומלצים לשתייה חמה וקרה וכמרכיב בסלטים ובבישול.
אפשר להכין מהם תה נהדר, גם כשהם טריים וגם מעלים מיובשים, השומרים זמן רב על ריחם הלימוני.
הלואיזה משמשת במטבח לעידון טעמם של מאכלים כמו סלטים, עוף ודגים.
עלי הלמון גראס משולבים לא פעם במתכוני פטריות וגם בתיבול של מאכלים מתוקים כמו ריבות, סלטי פירות, פשטידות וגלידות.
לעוגות לימונים אפשר לחלוט עלי לואיזה קצוצים דק עם תמציות סוכר.
#בריאות
הלואיזה הלימונית עשירה בנוגדי חמצון ובוויטמין A.
מעלי עשב לימון, הלואיזה הלימונית, ניתן להכין חליטת צמחים. התה ממנו מרגיע, עוזר להורדת חום ונגד כאבי בטן.
הוא גם משפר עיכול. תה לואיזה לימונית אחרי ארוחה כבדה, משפר את העיכול ובמיוחד יסייע לעכל אוכל עשיר בשומנים. הוא גם מפחית התכווצויות במעי, כאבים ובחילות.
עוד יתרונות בריאותיים בשתיית כוס חמה של לימונית הלואיזה הם הרגעה של כאבי ראש וגרון, טיפוח העור, האטת תהליכי הזדקנות ומניעה של גודש בדרכי הנשימה.
ביכולתה של חליטת תה ירוק גם לזרז שריפת שומנים בגוף היא מסייעת לירידה במשקל.
הרחת שמן לואיזה תסייע בהפגת חרדות, הורדת לחצים, הרגעה ושמירה על ראש נקי. השמן הזה גם יכול למנוע נזק לשרירים באימונים גופניים ומבלי לפגוע בהתפתחותם.
כך מגדלים לואיזה (עברית):
https://youtu.be/OfTFCx0nZwE
עשב הלימון:
https://youtu.be/DgY295I989Y
והתפעלות ממנה ומחבר (עברית):
https://youtu.be/UWEf7UqtZW0
מהו הצבי היפה והקליל כל כך?
הצבי (Gazelle) הוא ללא ספק אחד מבעלי החיים המרהיבים והמסקרנים במשפחת היונקים. הוא בעל חן רב ומראה אצילי. אבל הצבי גם נחשב בתרבויות רבות לסמל היופי והזריזות.
הצבי שייך למשפחת הפריים (Bovidae), אותה משפחה של בעלי חיים מעלי גרה הכוללת גם את הפרות והכבשים. אולם בניגוד לבני דודיו הכבדים, הצבי התפתח להיות קל ומהיר, עם משקל שנע בין 15 ל-60 קילוגרם, תלוי במין הספציפי.
ישנם כ-16 מינים שונים של צבאים הנפוצים בעיקר בשדות עשב ובסוואנה שבאפריקה, במזרח התיכון ובאסיה, כשבישראל מוכרים בעיקר צבי ארץ-ישראלי (Gazella gazella) והצבי הנגבי, שמוגדר כיום כתת-מין של צבי הדורקס (Gazella dorcas).
המאפיין הבולט ביותר של הצבי הוא מהירותו המדהימה. הצבי מסוגל להגיע למהירויות של עד 100 קמ"ש בריצה מתפרצת ובריצה ממושכת למהירות של עד 50 קמ"ש. הוא גם יכול לקפוץ לגובה של כ-3 מטרים. מהירות זו, יחד עם תנועה זיגזגית ייחודית בעת מנוסה, מאפשרת לו להתחמק מטורפים.
כשהצבי חש סכנה, הוא מבצע לעתים קפיצות גבוהות המכונות "סטוטינג" (Stotting), התנהגות הפגנתית מיוחדת שבה כל ארבע רגליו נמצאות באוויר בו-זמנית. חוקרים משערים שהתנהגות זו משמשת כאיתות לטורפים שכדאי להם לוותר על המרדף מראש.
הצבי ניחן בחושים מפותחים במיוחד. עיניו הגדולות והחומות, הממוקמות בצדי ראשו, מעניקות לו שדה ראייה רחב של כמעט 360 מעלות, המאפשר לו להבחין בטורפים מכל הכיוונים.
גם חוש הריח והשמיעה שלו חדים ביותר, מה שמסייע לצבי לשרוד בסביבה מלאת סכנות.
מבחינת מבנה גופו, הצבי מותאם באופן מושלם לחיים בשטחים פתוחים. גפיו דקות וארוכות, מותאמות לריצה מהירה, וצווארו הארוך מאפשר לו לסרוק את סביבתו ולהגיע למזון.
אחד המאפיינים המזוהים ביותר עם הצבי הם קרניו המעוקלות והיפות, הנמצאות אצל שני המינים במרבית הסוגים, אם כי אצל הנקבות הן בדרך כלל קצרות יותר.
אורח חייו של הצבי מרתק לא פחות ממראהו. הצבאים חיים בקבוצות חברתיות שמבנן משתנה בין המינים השונים והם נהנים בה מהגנה מסוימת נגד טורפים. הדפוס הנפוץ הוא של עדרי נקבות עם צעיריהן, בעוד הזכרים הבוגרים חיים בנפרד או מגנים על טריטוריה משלהם. זכרים נוהגים לבדוק אחד את רעהו, מה שבא לידי ביטוי בהבלטה של הצוואר השרירי שלהם.
בעונת הרבייה, הזכרים מתחרים על הזכות להזדווג עם הנקבות באמצעות קרבות מרשימים וטקסי חיזור מורכבים. נקבות נמשכות גם אל הצבי החזק והכשיר ביותר, שהוא שגם מחזיק טריטוריה בשטח הכי עשיר במזון.
תזונתו של הצבי מבוססת בעיקר על צמחייה קלה לעיכול - עשבים, עלים, פרחים ופירות. הצבאים מותאמים לחיים באזורים יבשים יחסית ויכולים להסתפק בכמויות מים מועטות, שחלקן מגיעות מהמזון שהם אוכלים. יכולת זו מאפשרת להם לשגשג גם באזורים מדבריים למחצה כמו הנגב.
אחת התכונות המרתקות של הצבי היא יכולתו לשמור על טמפרטורת גוף יציבה גם בתנאי מזג אוויר קיצוניים. המערכת הפיזיולוגית שלו כוללת מנגנון לקירור הדם באמצעות רשת כלי דם מיוחדת המכונה "הרשת המופלאה" (Rete mirabile) ומסייעת לו להתמודד עם טמפרטורות גבוהות במיוחד.
למרבה הצער, חלק ממיני הצבאים נמצאים כיום בסכנת הכחדה בשל ציד, אובדן בתי גידול וחציית דרכים. הצבי הארץ-ישראלי, למשל, מוגדר כ"פגיע" (Vulnerable) בדירוג הארגון הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN), ומספרם בטבע ירד משמעותית בעשורים האחרונים. מאמצי שימור בישראל ובמדינות אחרות מנסים להגן על מין מרהיב זה, סמל לחן ולקלילות, שמהווה חלק חשוב במארג האקולוגי של אזורנו.
הנה הצבי הארץ-ישראלי (ללא מילים):
https://youtu.be/5WhqUxrJUe4
על הצבי שיש לו בעיה - בארץ לפחות (עברית):
https://youtu.be/LMrj7xSNRzM
על הצבי לבן הזנב הנפוץ באמריקה הצפונית:
https://youtu.be/dJEQLPdDtv4
צבאים ומסדרונות אקולוגיים (עברית):
https://youtu.be/qrN31eSuKmM
וסרט תיעודי על הצבאים בטבע:
https://youtu.be/O1ogQr87VJI?long=yes
הצבי (Gazelle) הוא ללא ספק אחד מבעלי החיים המרהיבים והמסקרנים במשפחת היונקים. הוא בעל חן רב ומראה אצילי. אבל הצבי גם נחשב בתרבויות רבות לסמל היופי והזריזות.
הצבי שייך למשפחת הפריים (Bovidae), אותה משפחה של בעלי חיים מעלי גרה הכוללת גם את הפרות והכבשים. אולם בניגוד לבני דודיו הכבדים, הצבי התפתח להיות קל ומהיר, עם משקל שנע בין 15 ל-60 קילוגרם, תלוי במין הספציפי.
ישנם כ-16 מינים שונים של צבאים הנפוצים בעיקר בשדות עשב ובסוואנה שבאפריקה, במזרח התיכון ובאסיה, כשבישראל מוכרים בעיקר צבי ארץ-ישראלי (Gazella gazella) והצבי הנגבי, שמוגדר כיום כתת-מין של צבי הדורקס (Gazella dorcas).
המאפיין הבולט ביותר של הצבי הוא מהירותו המדהימה. הצבי מסוגל להגיע למהירויות של עד 100 קמ"ש בריצה מתפרצת ובריצה ממושכת למהירות של עד 50 קמ"ש. הוא גם יכול לקפוץ לגובה של כ-3 מטרים. מהירות זו, יחד עם תנועה זיגזגית ייחודית בעת מנוסה, מאפשרת לו להתחמק מטורפים.
כשהצבי חש סכנה, הוא מבצע לעתים קפיצות גבוהות המכונות "סטוטינג" (Stotting), התנהגות הפגנתית מיוחדת שבה כל ארבע רגליו נמצאות באוויר בו-זמנית. חוקרים משערים שהתנהגות זו משמשת כאיתות לטורפים שכדאי להם לוותר על המרדף מראש.
הצבי ניחן בחושים מפותחים במיוחד. עיניו הגדולות והחומות, הממוקמות בצדי ראשו, מעניקות לו שדה ראייה רחב של כמעט 360 מעלות, המאפשר לו להבחין בטורפים מכל הכיוונים.
גם חוש הריח והשמיעה שלו חדים ביותר, מה שמסייע לצבי לשרוד בסביבה מלאת סכנות.
מבחינת מבנה גופו, הצבי מותאם באופן מושלם לחיים בשטחים פתוחים. גפיו דקות וארוכות, מותאמות לריצה מהירה, וצווארו הארוך מאפשר לו לסרוק את סביבתו ולהגיע למזון.
אחד המאפיינים המזוהים ביותר עם הצבי הם קרניו המעוקלות והיפות, הנמצאות אצל שני המינים במרבית הסוגים, אם כי אצל הנקבות הן בדרך כלל קצרות יותר.
אורח חייו של הצבי מרתק לא פחות ממראהו. הצבאים חיים בקבוצות חברתיות שמבנן משתנה בין המינים השונים והם נהנים בה מהגנה מסוימת נגד טורפים. הדפוס הנפוץ הוא של עדרי נקבות עם צעיריהן, בעוד הזכרים הבוגרים חיים בנפרד או מגנים על טריטוריה משלהם. זכרים נוהגים לבדוק אחד את רעהו, מה שבא לידי ביטוי בהבלטה של הצוואר השרירי שלהם.
בעונת הרבייה, הזכרים מתחרים על הזכות להזדווג עם הנקבות באמצעות קרבות מרשימים וטקסי חיזור מורכבים. נקבות נמשכות גם אל הצבי החזק והכשיר ביותר, שהוא שגם מחזיק טריטוריה בשטח הכי עשיר במזון.
תזונתו של הצבי מבוססת בעיקר על צמחייה קלה לעיכול - עשבים, עלים, פרחים ופירות. הצבאים מותאמים לחיים באזורים יבשים יחסית ויכולים להסתפק בכמויות מים מועטות, שחלקן מגיעות מהמזון שהם אוכלים. יכולת זו מאפשרת להם לשגשג גם באזורים מדבריים למחצה כמו הנגב.
אחת התכונות המרתקות של הצבי היא יכולתו לשמור על טמפרטורת גוף יציבה גם בתנאי מזג אוויר קיצוניים. המערכת הפיזיולוגית שלו כוללת מנגנון לקירור הדם באמצעות רשת כלי דם מיוחדת המכונה "הרשת המופלאה" (Rete mirabile) ומסייעת לו להתמודד עם טמפרטורות גבוהות במיוחד.
למרבה הצער, חלק ממיני הצבאים נמצאים כיום בסכנת הכחדה בשל ציד, אובדן בתי גידול וחציית דרכים. הצבי הארץ-ישראלי, למשל, מוגדר כ"פגיע" (Vulnerable) בדירוג הארגון הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN), ומספרם בטבע ירד משמעותית בעשורים האחרונים. מאמצי שימור בישראל ובמדינות אחרות מנסים להגן על מין מרהיב זה, סמל לחן ולקלילות, שמהווה חלק חשוב במארג האקולוגי של אזורנו.
הנה הצבי הארץ-ישראלי (ללא מילים):
https://youtu.be/5WhqUxrJUe4
על הצבי שיש לו בעיה - בארץ לפחות (עברית):
https://youtu.be/LMrj7xSNRzM
על הצבי לבן הזנב הנפוץ באמריקה הצפונית:
https://youtu.be/dJEQLPdDtv4
צבאים ומסדרונות אקולוגיים (עברית):
https://youtu.be/qrN31eSuKmM
וסרט תיעודי על הצבאים בטבע:
https://youtu.be/O1ogQr87VJI?long=yes
מה העניין עם הזעתר?
זעתר, צתרה או אזוב מצוי (Satureja) הוא צמח ים-תיכוני, בעל עלווה שעירה, בגוון ירוק - אפרפר
הוא מאוד עמיד בתנאי הגידול השונים במזרח התיכון ואפשר למצוא אותו בקלות בטבע. בעבר נאסר לקטוף אותו בארץ, מחשש להכחדה, אך כיום האיסור בוטל.
לגידולו כצמח לא נחוץ טיפול רב. בגינה מומלץ לגזום אותו מראשי הענפים הבוגרים, מה שישמור אותו צפוף ובריא לאורך זמן ויגדיל את יופיו.
הזעתר הוא צמח יפה וגם טעים. ניתן לעשות בו שימוש רב, הן במטבח והן כצמח מרפא ברפואה העממית.
צמח הזעתר מוזכר פעמים רבות בתנ"ך ותמיד בקשר לסליחה או ניקוי של חטאים. דוד כתב על כך בתהילים נ"א, ז', כשביקש סליחה לאחר שנאף.
אחת הסברות היא ששם הסוג העברי, צתרה, הוא גלגול של השם זעתר. ברומא הוא שימש כסם אהבה.
#גינון
הזעתר משתרע בגינה והטבע. יש לו עלים ארומטיים והוא פורח בקיץ, פריחה קטנטנה בגווני ורוד ולבן.
אם קוטמים אותו בקביעות הוא צומח בצמיחה בריאה ורעננה.
#מטבח
הזעתר כתבלין הוא טעים מאוד, ארומטי ומוסיף טעם ייחודי למאכלים ומאפים. זעתר רומי, בעברית צתרה ורודה, הוא משמש אחד ממרכיבי תבלין הזעתר.
במטבח משתמשים בו לסלטים, גבינות ומאכלים מהמטבח האיטלקי - לסלטים, פסטות ומאכלי בשר.
במטבח הערבי הוא נהדר עם שמן זית על גבינת הלבאנה הערבית וגם מוכרי בייגלה מרבים לצרף מעט זעתר לבייגלה טרי עם שומשום, שהם מוכרים.
גם תה זעתר מסייע נגד הצטננות ולחיזוק פעילות הלב.
#בריאות
לזעתר, הידוע גם כאזובית מצוייה, יוחסו לא מעט סגולות מרפא. מחיסון הגוף ועד לשיפור בכוח הגברא ואפילו בעזרה לחולי סוכרת.
ברפואה העממית הוא מסייע, בתור תה למשל, לסובלים מכאבי ראש, כאבי בטן, תולעים, שלשולים ובעיות במערכת העיכול.
הציטרה תסייע גם לסובלים מקשיים בדרכי הנשימה ולפי האמונה אפילו תחזק את הזיכרון. יש המשתמשים בו גם נגד כאבי שיניים ואוזניים.
הנה הזעתר בטבע וכל מה שקשור בו (עברית):
https://youtu.be/dCtln31l0fM
הציתרה הוורודה, זעתר המלכים ההיסטורי (עברית):
https://youtu.be/Xk6M5eXjVL4
ראו כמה היא יפה:
https://youtu.be/ZabXIkZXMo0
בניגוד לזעפרן היקר להחריד, הזעתר הוא התבלין הכי נפוץ באזורנו (עברית):
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=11m46s&end=13m36s
כך מפיקים שמן אתרי מהזעתר הציתרה הוורודה (מתורגם):
https://youtu.be/uiMB5NGGeic
כתבת טלוויזיה על הזעתר בתרבות, במרפא ובמטבח הערבי (עברית):
https://youtu.be/wyxGG3NOa-s?long=yes
וכך תגדלו זעתר בגינה (עברית):
https://youtu.be/Jgd3GJfV9yQ?long=yes
זעתר, צתרה או אזוב מצוי (Satureja) הוא צמח ים-תיכוני, בעל עלווה שעירה, בגוון ירוק - אפרפר
הוא מאוד עמיד בתנאי הגידול השונים במזרח התיכון ואפשר למצוא אותו בקלות בטבע. בעבר נאסר לקטוף אותו בארץ, מחשש להכחדה, אך כיום האיסור בוטל.
לגידולו כצמח לא נחוץ טיפול רב. בגינה מומלץ לגזום אותו מראשי הענפים הבוגרים, מה שישמור אותו צפוף ובריא לאורך זמן ויגדיל את יופיו.
הזעתר הוא צמח יפה וגם טעים. ניתן לעשות בו שימוש רב, הן במטבח והן כצמח מרפא ברפואה העממית.
צמח הזעתר מוזכר פעמים רבות בתנ"ך ותמיד בקשר לסליחה או ניקוי של חטאים. דוד כתב על כך בתהילים נ"א, ז', כשביקש סליחה לאחר שנאף.
אחת הסברות היא ששם הסוג העברי, צתרה, הוא גלגול של השם זעתר. ברומא הוא שימש כסם אהבה.
#גינון
הזעתר משתרע בגינה והטבע. יש לו עלים ארומטיים והוא פורח בקיץ, פריחה קטנטנה בגווני ורוד ולבן.
אם קוטמים אותו בקביעות הוא צומח בצמיחה בריאה ורעננה.
#מטבח
הזעתר כתבלין הוא טעים מאוד, ארומטי ומוסיף טעם ייחודי למאכלים ומאפים. זעתר רומי, בעברית צתרה ורודה, הוא משמש אחד ממרכיבי תבלין הזעתר.
במטבח משתמשים בו לסלטים, גבינות ומאכלים מהמטבח האיטלקי - לסלטים, פסטות ומאכלי בשר.
במטבח הערבי הוא נהדר עם שמן זית על גבינת הלבאנה הערבית וגם מוכרי בייגלה מרבים לצרף מעט זעתר לבייגלה טרי עם שומשום, שהם מוכרים.
גם תה זעתר מסייע נגד הצטננות ולחיזוק פעילות הלב.
#בריאות
לזעתר, הידוע גם כאזובית מצוייה, יוחסו לא מעט סגולות מרפא. מחיסון הגוף ועד לשיפור בכוח הגברא ואפילו בעזרה לחולי סוכרת.
ברפואה העממית הוא מסייע, בתור תה למשל, לסובלים מכאבי ראש, כאבי בטן, תולעים, שלשולים ובעיות במערכת העיכול.
הציטרה תסייע גם לסובלים מקשיים בדרכי הנשימה ולפי האמונה אפילו תחזק את הזיכרון. יש המשתמשים בו גם נגד כאבי שיניים ואוזניים.
הנה הזעתר בטבע וכל מה שקשור בו (עברית):
https://youtu.be/dCtln31l0fM
הציתרה הוורודה, זעתר המלכים ההיסטורי (עברית):
https://youtu.be/Xk6M5eXjVL4
ראו כמה היא יפה:
https://youtu.be/ZabXIkZXMo0
בניגוד לזעפרן היקר להחריד, הזעתר הוא התבלין הכי נפוץ באזורנו (עברית):
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=11m46s&end=13m36s
כך מפיקים שמן אתרי מהזעתר הציתרה הוורודה (מתורגם):
https://youtu.be/uiMB5NGGeic
כתבת טלוויזיה על הזעתר בתרבות, במרפא ובמטבח הערבי (עברית):
https://youtu.be/wyxGG3NOa-s?long=yes
וכך תגדלו זעתר בגינה (עברית):
https://youtu.be/Jgd3GJfV9yQ?long=yes
איך שמיר שימש בעבר נגד מכשפות?
שמיר (Dill) הוא צמח שגדל בדרום מערב ומרכז אסיה, כולל בישראל. שמם העממי של "שֶׁבֶת רֵיחָנִי" או "נירית הקמה", הוא צמח תבלין ירוק, בעל עלים דקיקים וטעם וריח מיוחד, חזק ודומיננטי, שכיום משתמשים בעיקר בעליו ובזרעים שלו.
זהו צמח ששימש מאז ימי הביניים המוקדמים כתרופה, וכבר במאה הראשונה לספירה כתב עליו ההרבליסט היווני דיוסקורידס. שמו הלועזי של השמיר, dill, נגזר מהמילה הנורדית "להרגעה", שרומזת על התכונות המרגיעות שלו לעיכול.
בימי-הביניים השמיר שימש כקמיע לגירוש שדים ורוחות, והוא נכלל בציד המכשפות. השבת הריחני שימש באותה תקופה לקסמים נגדן, כשמקבל היה לחשוב שהוא מבטל את הקסמים שלהן.
בוטנית, אף שהבוטניקאים חלקם קושרים אותו לאחישבת, התפיסה הרווחת היא ששמיר הוא מין יחיד במינו.
#גינון
השמיר הוא צמח עונתי ומלא ארומה, שגדל גם בתוך הבית. זה נצמח קייצי, חד-שנתי, בעל גבעול בודד ודק, עם עלים עדינים ודקים, באורך של 10–20 סנטימטרים ומעט עבים מעלי השומר, הדומים לחוטים גם הם.
יש לו פרחים קטנים ולבנים-צהבהבים, עם תפרחות קטנות בקוטר של 2–9 סנטימטר.
זרעיו של השמיר שטוחים בגוון סגלגל. אורכם של זרעי השמיר כחצי סנטימטר ועוביים 1 מילימטר. הזרעים הללו ישרים או מעוקלים קמעה ולאורכם קווים.
את השמיר ניתן לגדל בסוף האביב ממספר זרעים בכמה שלבי צמיחה. כל שדרושים לו הם אדמה מנוקזת היטב, עשירה בחומרים מזינים ולחות מספקת.
לשמיר, הצומח לגובה של 40–60 ס"מ עד מטר, בקצב צמיחה מהיר. עלים גזורים בצבע ירוק כהה, עם רכות ומראה אוורירי שאין דומה לו.
#מטבח
השמיר הוא צמח ריחני שבזכות טעמו הייחודי הוא משביח מאכלים, במיוחד כשמשתמשים בו בסמוך לקטיף.
השימוש הקולינרי בשמיר הוא מגוון למדי. בהכנת חמוצים, במיוחד מלפפונים כבושים, נוהגים לתחוב גם עלי שמיר לצנצנת. הם משביחים את הטעם.
הוא משמש לתיבול גבינות, רטבים ולבישול. במטבח מוסיפים העלים הטריים שלו טעם אניס עדין למרקים ולמנות דגים.
עלי השמיר מצוינים גם בסלטים, כגון סלט תירס, סלט מלפפונים, סלט סלק ועוד. כך גם בחמוצים וצ'אטני ובתבשילי ביצים או גבינה.
מלבד השימוש בהם כעשבי תיבול טריים וכתבלין טרי, עלי שמיר מיובשים מהווים גם הם תבלין ואף שגם השמיר משמש למאכל, אין לבלבל בינו לבין השומר.
#בריאות
בנוסף לצמח תבלין, השמיר הוא גם סוג של צמח מרפא. קולפפר אמר על השמיר שהזרעים שלו מחזקים את המוח.
הוא מרענן את הנשימה, נוגד עוויתות ולעיסה של עליו תסייע לתחושת רוגע והרגעה קלה.
לשמיר יכולת ויסות מסוימת של פעולות העיכול. ברפואה ההודית עושים שימוש בזרעיו הטחונים כדי לסייע לשלשול. לעיסה של זרעיו הטריים תמתיק את הנשימה.
ניתן להפיק ממנו שמן אתרי, שמופק בזיקוק באמצעות קיטור ומשמש בתעשיית התרופות.
כימית הוא עשיר בקרבון ולימונן, מכיל רכיבים אנטי דלקתיים ומועשר באשלגן.
תה צמחים מבוסס שמיר הוא דבר מצוין. בחליטה רגילה של עליו מצוינת לעיכול ומתאימה לילדים, החל מגיל 5. הוא יסייע כך לבעיות עיכול, בדגש על זמנים של לחץ וסטרס. חליטת עלי שמיר מצוינת גם להתכווצויות בבטן ולהקלה על עצירות.
הנה השמיר (עברית):
https://youtu.be/CQBEixREHZY
שימושיו הרפואיים של השמיר:
https://youtu.be/ie2vj8fpCkI
השמיר במטבח:
https://youtu.be/q3pjJPDmuHE
כך קוצרים את השמיר:
https://youtu.be/WBmC-ZY17Ss
ומתי קוצרים את עלי השמיר לשימוש:
https://youtu.be/ieJlj7zffnE
כך שומרים שמיר (עברית):
https://youtu.be/0L5hKQu2Dyw
והכל על השמיר:
https://youtu.be/bKbXlK4X1Tk?long=yes
שמיר (Dill) הוא צמח שגדל בדרום מערב ומרכז אסיה, כולל בישראל. שמם העממי של "שֶׁבֶת רֵיחָנִי" או "נירית הקמה", הוא צמח תבלין ירוק, בעל עלים דקיקים וטעם וריח מיוחד, חזק ודומיננטי, שכיום משתמשים בעיקר בעליו ובזרעים שלו.
זהו צמח ששימש מאז ימי הביניים המוקדמים כתרופה, וכבר במאה הראשונה לספירה כתב עליו ההרבליסט היווני דיוסקורידס. שמו הלועזי של השמיר, dill, נגזר מהמילה הנורדית "להרגעה", שרומזת על התכונות המרגיעות שלו לעיכול.
בימי-הביניים השמיר שימש כקמיע לגירוש שדים ורוחות, והוא נכלל בציד המכשפות. השבת הריחני שימש באותה תקופה לקסמים נגדן, כשמקבל היה לחשוב שהוא מבטל את הקסמים שלהן.
בוטנית, אף שהבוטניקאים חלקם קושרים אותו לאחישבת, התפיסה הרווחת היא ששמיר הוא מין יחיד במינו.
#גינון
השמיר הוא צמח עונתי ומלא ארומה, שגדל גם בתוך הבית. זה נצמח קייצי, חד-שנתי, בעל גבעול בודד ודק, עם עלים עדינים ודקים, באורך של 10–20 סנטימטרים ומעט עבים מעלי השומר, הדומים לחוטים גם הם.
יש לו פרחים קטנים ולבנים-צהבהבים, עם תפרחות קטנות בקוטר של 2–9 סנטימטר.
זרעיו של השמיר שטוחים בגוון סגלגל. אורכם של זרעי השמיר כחצי סנטימטר ועוביים 1 מילימטר. הזרעים הללו ישרים או מעוקלים קמעה ולאורכם קווים.
את השמיר ניתן לגדל בסוף האביב ממספר זרעים בכמה שלבי צמיחה. כל שדרושים לו הם אדמה מנוקזת היטב, עשירה בחומרים מזינים ולחות מספקת.
לשמיר, הצומח לגובה של 40–60 ס"מ עד מטר, בקצב צמיחה מהיר. עלים גזורים בצבע ירוק כהה, עם רכות ומראה אוורירי שאין דומה לו.
#מטבח
השמיר הוא צמח ריחני שבזכות טעמו הייחודי הוא משביח מאכלים, במיוחד כשמשתמשים בו בסמוך לקטיף.
השימוש הקולינרי בשמיר הוא מגוון למדי. בהכנת חמוצים, במיוחד מלפפונים כבושים, נוהגים לתחוב גם עלי שמיר לצנצנת. הם משביחים את הטעם.
הוא משמש לתיבול גבינות, רטבים ולבישול. במטבח מוסיפים העלים הטריים שלו טעם אניס עדין למרקים ולמנות דגים.
עלי השמיר מצוינים גם בסלטים, כגון סלט תירס, סלט מלפפונים, סלט סלק ועוד. כך גם בחמוצים וצ'אטני ובתבשילי ביצים או גבינה.
מלבד השימוש בהם כעשבי תיבול טריים וכתבלין טרי, עלי שמיר מיובשים מהווים גם הם תבלין ואף שגם השמיר משמש למאכל, אין לבלבל בינו לבין השומר.
#בריאות
בנוסף לצמח תבלין, השמיר הוא גם סוג של צמח מרפא. קולפפר אמר על השמיר שהזרעים שלו מחזקים את המוח.
הוא מרענן את הנשימה, נוגד עוויתות ולעיסה של עליו תסייע לתחושת רוגע והרגעה קלה.
לשמיר יכולת ויסות מסוימת של פעולות העיכול. ברפואה ההודית עושים שימוש בזרעיו הטחונים כדי לסייע לשלשול. לעיסה של זרעיו הטריים תמתיק את הנשימה.
ניתן להפיק ממנו שמן אתרי, שמופק בזיקוק באמצעות קיטור ומשמש בתעשיית התרופות.
כימית הוא עשיר בקרבון ולימונן, מכיל רכיבים אנטי דלקתיים ומועשר באשלגן.
תה צמחים מבוסס שמיר הוא דבר מצוין. בחליטה רגילה של עליו מצוינת לעיכול ומתאימה לילדים, החל מגיל 5. הוא יסייע כך לבעיות עיכול, בדגש על זמנים של לחץ וסטרס. חליטת עלי שמיר מצוינת גם להתכווצויות בבטן ולהקלה על עצירות.
הנה השמיר (עברית):
https://youtu.be/CQBEixREHZY
שימושיו הרפואיים של השמיר:
https://youtu.be/ie2vj8fpCkI
השמיר במטבח:
https://youtu.be/q3pjJPDmuHE
כך קוצרים את השמיר:
https://youtu.be/WBmC-ZY17Ss
ומתי קוצרים את עלי השמיר לשימוש:
https://youtu.be/ieJlj7zffnE
כך שומרים שמיר (עברית):
https://youtu.be/0L5hKQu2Dyw
והכל על השמיר:
https://youtu.be/bKbXlK4X1Tk?long=yes
מהי הסטיביה שממתיקה במקום סוכר?
סטיביה (Stevia), או בשמה המלא סטביה רבאודיאנה (Stevia rebaudiana), היא צמח טרופי קטן שהעלים שלו מסתירים סוד מתוק ומדהים. העלים מכילים גליקוזידים סטביוליים (Steviol Glycosides) המתוקים פי 50 עד 300 מהסוכר הרגיל, אך הם ללא סוכר וכמעט או כלל ללא קלוריות.
שבטי הגוארני (Guarani) הילידיים בפרגוואי מכירים את הצמח מאות שנים. הם קוראים לו "Ka'a He'ë" שפירושו "עשב מתוק" ומשתמשים בו להמתקת הירבה מאטה (Yerba Mate) המסורתית. המעניין הוא שכמות זעירה של עלים כתושים מספיקה להמתיק משקה שלם.
לראשונה ב-1899, במהלך מחקר בפרגוואי, תיעד מדעית החוקר השוויצרי מויזס סנטיאגו ברטוני (Moisés Santiago Bertoni) את הצמח. ב-1931 הצליחו שני כימאים צרפתיים לבודד את התרכובות האחראיות על המתיקות.
התושבים בפרגוואי וצפון ארגנטינה מוסיפים עד ימינו עלי סטיביה טריים לירבה מאטה שלהם, בדיוק כפי שעשו אבותיהם מאות שנים לפני שהעולם גילה את הצמח המתוק הזה.
בשנות ה-70 יפן הייתה החלוצה בפיתוח הסטיביה המסחרית. חברת קוקה קולה ביפן השתמשה אז ב"סוכר החדש" למשקאות דיאט הרבה לפני האישור במערב. כיום מגדלים סטיביה בסין, הודו וקוריאה הדרומית.
#גינון
הסטיביה הוא צמח נוי עם פריחה לבנה בקיץ. זהו עשב תבלין רב-שנתי, בעל עלווה מתוקה, צומח לגובה של חצי מטר. היא מתאימה לשמש או לצל חלקי ולהשקיה בינונית כל חצי יום.
כדי לחדשה, את הסטיביה יש לגזום באביב. היא יכולה לגדול בכל אזור בישראל, למעט אלו שסובלים בחורף מהקרה.
#מטבח
הסטיביה הוא חלופה מעולה וטבעית לסוכר וכל מה שאתם צריכים לעשות זה לטפטף כמה טיפות למשקה או למזון שלכם ויש לכם טעם מתוק ממקור טבעי ומושלם.
עלי הסטיביה הם הממתיק היחיד בעולם ללא קלוריות או סוכר. בעליו ניתן להשתמש כממתיק לא משמין ועדיין טעים וללא טעם לוואי.
כתבלין ניתן להוסיף את העלים למשקאות, גלידות ומאפים.
#רפואה
מבחינה רפואית, הסטיביה מאזן את רמת הסוכר בדם, לא משפיע עלינו לרעה ונחשב בטוח לצריכה. ה-FDA האמריקני והרשות האירופית לבטיחות מזון אישרו את הסטיביה לשימוש יומיומי.
היא יותר ממומלצת לאנשים הסובלים מבעיית סוכר או שומן עודף. זה מאפשר את השימוש בו לחולי סוכרת, לשומרים על המשקל ולשומרי דיאטת קנדידה ודיאטות דלות פחמימות אחרות.
הנה סטיביה המצוין (עברית):
https://youtu.be/ZqBjTpym2Pc
כך מגדלים בחיוך את הסטיביה (עברית):
https://youtu.be/t2SRLmRLql0
עבור המפרסמים הסטיביה הוא אוצר, כחלק מהטבע (עברית):
https://youtu.be/z2s14gdn3mg
האם הסטיביה בריא יותר מממתיקים אחרים?
https://youtu.be/cCKAe5ltmB4
כפתרון לאיזון הסוכר בדם:
https://youtu.be/OAfT7-EtaH8
והשלב שבו כל מוצר משקה קיבל גרסת סטביה (עברית):
https://youtu.be/iH8spt9qv7o
סטיביה (Stevia), או בשמה המלא סטביה רבאודיאנה (Stevia rebaudiana), היא צמח טרופי קטן שהעלים שלו מסתירים סוד מתוק ומדהים. העלים מכילים גליקוזידים סטביוליים (Steviol Glycosides) המתוקים פי 50 עד 300 מהסוכר הרגיל, אך הם ללא סוכר וכמעט או כלל ללא קלוריות.
שבטי הגוארני (Guarani) הילידיים בפרגוואי מכירים את הצמח מאות שנים. הם קוראים לו "Ka'a He'ë" שפירושו "עשב מתוק" ומשתמשים בו להמתקת הירבה מאטה (Yerba Mate) המסורתית. המעניין הוא שכמות זעירה של עלים כתושים מספיקה להמתיק משקה שלם.
לראשונה ב-1899, במהלך מחקר בפרגוואי, תיעד מדעית החוקר השוויצרי מויזס סנטיאגו ברטוני (Moisés Santiago Bertoni) את הצמח. ב-1931 הצליחו שני כימאים צרפתיים לבודד את התרכובות האחראיות על המתיקות.
התושבים בפרגוואי וצפון ארגנטינה מוסיפים עד ימינו עלי סטיביה טריים לירבה מאטה שלהם, בדיוק כפי שעשו אבותיהם מאות שנים לפני שהעולם גילה את הצמח המתוק הזה.
בשנות ה-70 יפן הייתה החלוצה בפיתוח הסטיביה המסחרית. חברת קוקה קולה ביפן השתמשה אז ב"סוכר החדש" למשקאות דיאט הרבה לפני האישור במערב. כיום מגדלים סטיביה בסין, הודו וקוריאה הדרומית.
#גינון
הסטיביה הוא צמח נוי עם פריחה לבנה בקיץ. זהו עשב תבלין רב-שנתי, בעל עלווה מתוקה, צומח לגובה של חצי מטר. היא מתאימה לשמש או לצל חלקי ולהשקיה בינונית כל חצי יום.
כדי לחדשה, את הסטיביה יש לגזום באביב. היא יכולה לגדול בכל אזור בישראל, למעט אלו שסובלים בחורף מהקרה.
#מטבח
הסטיביה הוא חלופה מעולה וטבעית לסוכר וכל מה שאתם צריכים לעשות זה לטפטף כמה טיפות למשקה או למזון שלכם ויש לכם טעם מתוק ממקור טבעי ומושלם.
עלי הסטיביה הם הממתיק היחיד בעולם ללא קלוריות או סוכר. בעליו ניתן להשתמש כממתיק לא משמין ועדיין טעים וללא טעם לוואי.
כתבלין ניתן להוסיף את העלים למשקאות, גלידות ומאפים.
#רפואה
מבחינה רפואית, הסטיביה מאזן את רמת הסוכר בדם, לא משפיע עלינו לרעה ונחשב בטוח לצריכה. ה-FDA האמריקני והרשות האירופית לבטיחות מזון אישרו את הסטיביה לשימוש יומיומי.
היא יותר ממומלצת לאנשים הסובלים מבעיית סוכר או שומן עודף. זה מאפשר את השימוש בו לחולי סוכרת, לשומרים על המשקל ולשומרי דיאטת קנדידה ודיאטות דלות פחמימות אחרות.
הנה סטיביה המצוין (עברית):
https://youtu.be/ZqBjTpym2Pc
כך מגדלים בחיוך את הסטיביה (עברית):
https://youtu.be/t2SRLmRLql0
עבור המפרסמים הסטיביה הוא אוצר, כחלק מהטבע (עברית):
https://youtu.be/z2s14gdn3mg
האם הסטיביה בריא יותר מממתיקים אחרים?
https://youtu.be/cCKAe5ltmB4
כפתרון לאיזון הסוכר בדם:
https://youtu.be/OAfT7-EtaH8
והשלב שבו כל מוצר משקה קיבל גרסת סטביה (עברית):
https://youtu.be/iH8spt9qv7o
מה הפלא העתיק של הלוונדר?
לָבֶנְדֶר (Lavender), או בעברית אזוביון, הוא צמח תבלין בעל ריח נעים, הידוע בעולם בפרחים הסגולים והיפים ובפריחה כמעט תמידית של הלבנדר הרפואי.
#היסטוריה
הלבנדר, אזוביון, נזכר כבר מימי קדם, כשהיוונים והרומים הרבו להשתמש בו באירופה, כצמח בושם ומרפא. ככל הנראה הם השתמשו באזוביון דגול, המין הנפוץ באזור הים התיכון.
בארץ הוא פחות נפוץ וכאן השתמשו אבותינו יותר באזוביון הרפואי. לצמח הזה היווניים קראו "נרדוס", על שם העיר נהרדעא שעל גדות תעלה בין הפרת לחידקל בצפון סוריה.
#שימושי בית
כבר מאות שנים שחקלאי שדות הלבנדר קוטפים אותם וכורכים אותם לזרים, במעין שזירה מיוחדת, או מכניסים פרחי לבנדר ריחניים לשקיקי בד. השקיקים מוכנסים לארונות, כדי לשמור על ריח נעים בבגדים.
עם זנים רבים ומגוון סוגים, הלבנדר משמש בתחומים רבים, מהפקת שמן אתרי לצורכי בישום וייצור של סבונים ארומתרפיים, דרך שימוש ביתי במקלוני ריח עשויי לבנדר ואפילו להרחקת יתושים ומעט מזיקים.
#מטבח
הלבנדר אינו כוכב המטבח אבל הוא יכול להיות תוסף ראוי במטבח. בפרחי לבנדר אפשר להשתמש לקישוט של עוגות, עוגיות ולחמניות. הם יוסיפו טעם יוצא דופן וגם מראה.
#בריאות
ללוונדר יש כמה סגולות רפואיות. הוא טוב גם להרגעה וגם לחיטוי. תה המכיל את צמח אם שותים אותו כמה פעמים לאורך היום, ידוע כמרגיע חרדה, לחץ כללי ונדודי שינה.
חליטה סטנדרטית של פרחים וגבעולים של הצמח תסייע גם לכאבי ראש, מיגרנות ותסמונת קדם וסתית.
לשימוש חיצוני ניתן להשתמש בחליטה כשטיפה מרגיעה לעור. משחה מועשרת בשמן לבנדר תהיה שימושית מאוד לשרירים כואבים ועם רוזמרין היא גם תשפר את זרימת הדם.
שמן לבנדר יכול לעזור במקרים של דלקות ופצעים, להרגעת העור, להרגעה נפשית ונגד חרדה, אפילו בעוצמה המשתווה לזו של תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים.
השמן האתרי מלוונדר נמצא בשימוש נרחב גם בעיסוי ארומתרפי לכאבי שרירים ולחץ.
הנה הלוונדר (עברית):
https://youtu.be/HmR59ZPbQ04
יולי ושיא הפריחה בדרום צרפת:
https://youtu.be/-EfK8OhRElI
פריחת הלוונדר:
https://youtu.be/GUJCT_1_iGY
קציר בשדות הלוונדר של פרובאנס:
https://youtu.be/IDkXXWi0d0I
היום הלבנדר חוזר בגדול גם אל האי הבריטי:
https://youtu.be/s0mDoEd6qUg
על שימושי הלבנדר:
https://youtu.be/riSfwYYC6Gc
מצגת וידאו של שדות הלבנדר:
https://youtu.be/hc4BFoa-bPo
שדות הלוונדר בפרובאנס:
https://youtu.be/U8AzaciQrcs
קציר מסורתי של פרחי הלבנדר:
https://youtu.be/n4Vx4dPhQGw
והכנת הבשמים:
https://youtu.be/EV2E-oDOCIs
לָבֶנְדֶר (Lavender), או בעברית אזוביון, הוא צמח תבלין בעל ריח נעים, הידוע בעולם בפרחים הסגולים והיפים ובפריחה כמעט תמידית של הלבנדר הרפואי.
#היסטוריה
הלבנדר, אזוביון, נזכר כבר מימי קדם, כשהיוונים והרומים הרבו להשתמש בו באירופה, כצמח בושם ומרפא. ככל הנראה הם השתמשו באזוביון דגול, המין הנפוץ באזור הים התיכון.
בארץ הוא פחות נפוץ וכאן השתמשו אבותינו יותר באזוביון הרפואי. לצמח הזה היווניים קראו "נרדוס", על שם העיר נהרדעא שעל גדות תעלה בין הפרת לחידקל בצפון סוריה.
#שימושי בית
כבר מאות שנים שחקלאי שדות הלבנדר קוטפים אותם וכורכים אותם לזרים, במעין שזירה מיוחדת, או מכניסים פרחי לבנדר ריחניים לשקיקי בד. השקיקים מוכנסים לארונות, כדי לשמור על ריח נעים בבגדים.
עם זנים רבים ומגוון סוגים, הלבנדר משמש בתחומים רבים, מהפקת שמן אתרי לצורכי בישום וייצור של סבונים ארומתרפיים, דרך שימוש ביתי במקלוני ריח עשויי לבנדר ואפילו להרחקת יתושים ומעט מזיקים.
#מטבח
הלבנדר אינו כוכב המטבח אבל הוא יכול להיות תוסף ראוי במטבח. בפרחי לבנדר אפשר להשתמש לקישוט של עוגות, עוגיות ולחמניות. הם יוסיפו טעם יוצא דופן וגם מראה.
#בריאות
ללוונדר יש כמה סגולות רפואיות. הוא טוב גם להרגעה וגם לחיטוי. תה המכיל את צמח אם שותים אותו כמה פעמים לאורך היום, ידוע כמרגיע חרדה, לחץ כללי ונדודי שינה.
חליטה סטנדרטית של פרחים וגבעולים של הצמח תסייע גם לכאבי ראש, מיגרנות ותסמונת קדם וסתית.
לשימוש חיצוני ניתן להשתמש בחליטה כשטיפה מרגיעה לעור. משחה מועשרת בשמן לבנדר תהיה שימושית מאוד לשרירים כואבים ועם רוזמרין היא גם תשפר את זרימת הדם.
שמן לבנדר יכול לעזור במקרים של דלקות ופצעים, להרגעת העור, להרגעה נפשית ונגד חרדה, אפילו בעוצמה המשתווה לזו של תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים.
השמן האתרי מלוונדר נמצא בשימוש נרחב גם בעיסוי ארומתרפי לכאבי שרירים ולחץ.
הנה הלוונדר (עברית):
https://youtu.be/HmR59ZPbQ04
יולי ושיא הפריחה בדרום צרפת:
https://youtu.be/-EfK8OhRElI
פריחת הלוונדר:
https://youtu.be/GUJCT_1_iGY
קציר בשדות הלוונדר של פרובאנס:
https://youtu.be/IDkXXWi0d0I
היום הלבנדר חוזר בגדול גם אל האי הבריטי:
https://youtu.be/s0mDoEd6qUg
על שימושי הלבנדר:
https://youtu.be/riSfwYYC6Gc
מצגת וידאו של שדות הלבנדר:
https://youtu.be/hc4BFoa-bPo
שדות הלוונדר בפרובאנס:
https://youtu.be/U8AzaciQrcs
קציר מסורתי של פרחי הלבנדר:
https://youtu.be/n4Vx4dPhQGw
והכנת הבשמים:
https://youtu.be/EV2E-oDOCIs
מהי זוטה לבנה?
זוטה לבנה (Micromeria fruticosa, White leaved savory או "Tea hyssop"), שהערבים קוראים לה "זופא", היא צמח בר עם ריח משגע, מעורר וממריץ, עשב תיבול ומרפא שגדל באזורי הים התיכון, בדגש על ישראל ומדינות המזרח התיכון.
ידוע אצל הערבים כ"עשב התה", הזוטה הלבנה היא שיח קטן ורב-שנתי המתאפיין בעלים קטנים, אפרפרים ומוארכים ופריחה לבנבנה עד סגלגלה.
לצמח ריח ארומטי עדין המזכיר מנטה. בזכות שמניו האתריים הוא נחשב לאחד מצמחי התבלין והמרפא המסורתיים בתרבות המקומית של ארץ ישראל והאזור.
הזוטה הלבנה מצטיינת בעמידותה לתנאי יובש ובכושרה לשגשג בקרקעות סלעיות ודלות. היא צומחת בטבע מהסלעים והאגדה מספרת שמי ששותים תה זוטה יקבלו ממנה את כוח הסלע.
הצמח מכיל שמנים אתריים המעניקים לו את הטעם והריח המיוחדים, כמו גם את תכונותיו הרפואיות המסורתיות ויכולותיו בהרחקת עש.
מעבר לשימושיו במטבח וברפואה, הזוטה הלבנה משולב בחיי היומיום בדרכים מגוונות. בשל ריחה הנעים, הזוטה משמשת להפגת ריח פה ולרענון הפה בלעיסת העלים הטריים שלה, כמעין "מסטיק טבעי" שהיה נפוץ באזורנו עוד לפני עידן מוצרי ההיגיינה המודרניים.
#גינון
הזוטה הלבנה פורחת לאורך מרבית חודשי השנה, עובדה שמעניקה לה יתרון גם כצמח נוי בגינות ים-תיכוניות.
בגינון, היא מהווה בחירה מצוינת גם לגינות חסכוניות במים, הודות לעמידותה ליובש ולפריחתה הממושכת.
תכונה מעניינת נוספת של הצמח הזה היא יכולתו לשמש כמונע צמחייה לא רצויה. העלים המתים של הזוטה מפרישים חומרים אללופתיים, המעכבים נביטה של צמחים אחרים מסביבה, מה שהופך אותה לצמח יעיל בשליטה טבעית על עשבייה.
#מטבח
ידועה בפי הערבים כ"עשב התה", הזוטה הלבנה מהווה את אחד מצמחי החליטה האהובים בישראל ומשמשת להכנת תה עם טעם מרענן ועדין.
ניתן לקצור אותה, לתלות כמה ענפים מאוגדים יחד לייבוש ולהשתמש כעלים יבשים להכנה של תה.
הטעם שלה מעט מזכיר מנטה, אך הוא עדין יותר ופחות חריף, עם נגיעה מתקתקה משהו. בכך היא תופסת במטבח המקומי מקום של כבוד, בחליטות תה מצוינות.
מעבר לחליטות, עלי הזוטה משתלבים בתיבול מנות שונות במטבח המקומי, במיוחד בתבשילי דגים, עוף וירקות.
במטבח הערבי והישראלי המסורתי, משתמשים בה להענקת ארומה מיוחדת לקישואים, דגים בגריל, תבשילי עוף ובשר, כאשר טעמה הייחודי תורם לעומק הטעמים של המנות. יש אפילו מי שמתבלים בה יוגורט. נסו ותיהנו!
#בריאות
ברפואה העממית, הזוטה הלבנה נחשבת לאוצר של סגולות מרפא. היא משמשת להקלה על בעיות במערכת הנשימה, כגון שיעול, הצטננות ואסתמה, בזכות יכולתה להרחיב סימפונות ולסייע בניקוז הריריות.
כמו כן, הצמח מסייע לשיפור תפקוד מערכת העיכול, מקל על כאבי בטן, גזים, בחילות ובעיות עיכול נוספות הודות לתכונותיו האנטי בקטריאליות.
מסורתית, מייחסים לזוטה גם השפעה מיטיבה על מערכת הלב וכלי הדם, כולל הפחתת לחץ דם.
נשים השתמשו בחליטות זוטה לבנה להקלה על כאבי מחזור, אך מנגד אין לצרוך אותה בתקופת ההיריון ובהנקה.
לצד השפעות על מצב הרוח כצמח משמח ומרגיע, היא משמשת כתרופה עממית גם להכנת קומפרסים להרגעת כוויות, פצעים ודלקות עיניים.
הזוטה הלבנה מהווה דוגמה מצוינת לצמח מקומי שהשתלב היטב בתרבות ובמסורת המקומית, החל מהגינה, דרך המטבח ועד לארון התרופות הביתי העממי, כשהיא מהווה חלק מהמורשת הצמחית העשירה של אזור הים התיכון.
#טיפ חשוב
אין להשתמש בו בתקופת ההריון וההנקה!
הנה הזוטה וההיסטוריה שלה (עברית):
https://youtu.be/DN7qeDt9hZY
פריחת הזוטה הלבנה (ללא מילים):
https://youtu.be/GZjP3Qm9gPI
עוד עליה ועל עליה (עברית):
https://youtu.be/3cIa2ZGh6dc
מצגת וידאו רעשנית על תה זוטה:
https://youtu.be/-IYQh2_yjcg
והגיגים על תה הזוטה הלבנה:
https://youtu.be/ncG3yvICMmI
זוטה לבנה (Micromeria fruticosa, White leaved savory או "Tea hyssop"), שהערבים קוראים לה "זופא", היא צמח בר עם ריח משגע, מעורר וממריץ, עשב תיבול ומרפא שגדל באזורי הים התיכון, בדגש על ישראל ומדינות המזרח התיכון.
ידוע אצל הערבים כ"עשב התה", הזוטה הלבנה היא שיח קטן ורב-שנתי המתאפיין בעלים קטנים, אפרפרים ומוארכים ופריחה לבנבנה עד סגלגלה.
לצמח ריח ארומטי עדין המזכיר מנטה. בזכות שמניו האתריים הוא נחשב לאחד מצמחי התבלין והמרפא המסורתיים בתרבות המקומית של ארץ ישראל והאזור.
הזוטה הלבנה מצטיינת בעמידותה לתנאי יובש ובכושרה לשגשג בקרקעות סלעיות ודלות. היא צומחת בטבע מהסלעים והאגדה מספרת שמי ששותים תה זוטה יקבלו ממנה את כוח הסלע.
הצמח מכיל שמנים אתריים המעניקים לו את הטעם והריח המיוחדים, כמו גם את תכונותיו הרפואיות המסורתיות ויכולותיו בהרחקת עש.
מעבר לשימושיו במטבח וברפואה, הזוטה הלבנה משולב בחיי היומיום בדרכים מגוונות. בשל ריחה הנעים, הזוטה משמשת להפגת ריח פה ולרענון הפה בלעיסת העלים הטריים שלה, כמעין "מסטיק טבעי" שהיה נפוץ באזורנו עוד לפני עידן מוצרי ההיגיינה המודרניים.
#גינון
הזוטה הלבנה פורחת לאורך מרבית חודשי השנה, עובדה שמעניקה לה יתרון גם כצמח נוי בגינות ים-תיכוניות.
בגינון, היא מהווה בחירה מצוינת גם לגינות חסכוניות במים, הודות לעמידותה ליובש ולפריחתה הממושכת.
תכונה מעניינת נוספת של הצמח הזה היא יכולתו לשמש כמונע צמחייה לא רצויה. העלים המתים של הזוטה מפרישים חומרים אללופתיים, המעכבים נביטה של צמחים אחרים מסביבה, מה שהופך אותה לצמח יעיל בשליטה טבעית על עשבייה.
#מטבח
ידועה בפי הערבים כ"עשב התה", הזוטה הלבנה מהווה את אחד מצמחי החליטה האהובים בישראל ומשמשת להכנת תה עם טעם מרענן ועדין.
ניתן לקצור אותה, לתלות כמה ענפים מאוגדים יחד לייבוש ולהשתמש כעלים יבשים להכנה של תה.
הטעם שלה מעט מזכיר מנטה, אך הוא עדין יותר ופחות חריף, עם נגיעה מתקתקה משהו. בכך היא תופסת במטבח המקומי מקום של כבוד, בחליטות תה מצוינות.
מעבר לחליטות, עלי הזוטה משתלבים בתיבול מנות שונות במטבח המקומי, במיוחד בתבשילי דגים, עוף וירקות.
במטבח הערבי והישראלי המסורתי, משתמשים בה להענקת ארומה מיוחדת לקישואים, דגים בגריל, תבשילי עוף ובשר, כאשר טעמה הייחודי תורם לעומק הטעמים של המנות. יש אפילו מי שמתבלים בה יוגורט. נסו ותיהנו!
#בריאות
ברפואה העממית, הזוטה הלבנה נחשבת לאוצר של סגולות מרפא. היא משמשת להקלה על בעיות במערכת הנשימה, כגון שיעול, הצטננות ואסתמה, בזכות יכולתה להרחיב סימפונות ולסייע בניקוז הריריות.
כמו כן, הצמח מסייע לשיפור תפקוד מערכת העיכול, מקל על כאבי בטן, גזים, בחילות ובעיות עיכול נוספות הודות לתכונותיו האנטי בקטריאליות.
מסורתית, מייחסים לזוטה גם השפעה מיטיבה על מערכת הלב וכלי הדם, כולל הפחתת לחץ דם.
נשים השתמשו בחליטות זוטה לבנה להקלה על כאבי מחזור, אך מנגד אין לצרוך אותה בתקופת ההיריון ובהנקה.
לצד השפעות על מצב הרוח כצמח משמח ומרגיע, היא משמשת כתרופה עממית גם להכנת קומפרסים להרגעת כוויות, פצעים ודלקות עיניים.
הזוטה הלבנה מהווה דוגמה מצוינת לצמח מקומי שהשתלב היטב בתרבות ובמסורת המקומית, החל מהגינה, דרך המטבח ועד לארון התרופות הביתי העממי, כשהיא מהווה חלק מהמורשת הצמחית העשירה של אזור הים התיכון.
#טיפ חשוב
אין להשתמש בו בתקופת ההריון וההנקה!
הנה הזוטה וההיסטוריה שלה (עברית):
https://youtu.be/DN7qeDt9hZY
פריחת הזוטה הלבנה (ללא מילים):
https://youtu.be/GZjP3Qm9gPI
עוד עליה ועל עליה (עברית):
https://youtu.be/3cIa2ZGh6dc
מצגת וידאו רעשנית על תה זוטה:
https://youtu.be/-IYQh2_yjcg
והגיגים על תה הזוטה הלבנה:
https://youtu.be/ncG3yvICMmI
איך מקלון וייטנאמי מסווה את עצמו?
מקלון וייטנאמי (Vietnamese Stick Insect) הוא חרק שההסוואה שלו מדהימה. הוא חי בעיקר על ענפים ושיחים וממש כמו השם שניתן לו, הוא נראה כמו מקלון, זרד קטן, חלק מהצמח.
באמצעות ההסוואה הזו, שלא ניתן להבחין בה, מצליחים המקלונים להיעלם ולהתמזג בסביבה היטב. קשה או אי אפשר להבחין בהם, אלא אם אתם מומחים או יודעים שהם שם ומחפשים אחריהם בעיניים בוחנות.
המקלונים הם אוכלי עשב. הם יכולים להסוות את עצמם, אך אם ציפור או טורף אחר פגע בהם, הם יכולים לגדל מחדש את אברי הגוף הקטועים.
הרבייה של המקלונים היא בהטלת ביצים המוטלות אל האדמה, באופן אקראי. לאחר כשלושה חודשים הן בוקעות ומתוכן מגיחים נימפות, מקלונים צעירים.
שימו לב ליכולות ההסוואה המצוינות של המקלון הווייטנאמי:
https://youtu.be/zRB5xCpJJAI
מקלון וייטנאמי באמצע האוכל, בצילום קלוז-אפ ממש מקרוב:
https://youtu.be/VOSyaPP13V4
ומקלון ויאטנמי בולט על ידיו של אדם ואז מסווה את עצמו על השיח:
https://youtu.be/QNR0CPj4_Wc
מקלון וייטנאמי (Vietnamese Stick Insect) הוא חרק שההסוואה שלו מדהימה. הוא חי בעיקר על ענפים ושיחים וממש כמו השם שניתן לו, הוא נראה כמו מקלון, זרד קטן, חלק מהצמח.
באמצעות ההסוואה הזו, שלא ניתן להבחין בה, מצליחים המקלונים להיעלם ולהתמזג בסביבה היטב. קשה או אי אפשר להבחין בהם, אלא אם אתם מומחים או יודעים שהם שם ומחפשים אחריהם בעיניים בוחנות.
המקלונים הם אוכלי עשב. הם יכולים להסוות את עצמם, אך אם ציפור או טורף אחר פגע בהם, הם יכולים לגדל מחדש את אברי הגוף הקטועים.
הרבייה של המקלונים היא בהטלת ביצים המוטלות אל האדמה, באופן אקראי. לאחר כשלושה חודשים הן בוקעות ומתוכן מגיחים נימפות, מקלונים צעירים.
שימו לב ליכולות ההסוואה המצוינות של המקלון הווייטנאמי:
https://youtu.be/zRB5xCpJJAI
מקלון וייטנאמי באמצע האוכל, בצילום קלוז-אפ ממש מקרוב:
https://youtu.be/VOSyaPP13V4
ומקלון ויאטנמי בולט על ידיו של אדם ואז מסווה את עצמו על השיח:
https://youtu.be/QNR0CPj4_Wc
