שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה תפקיד הפירות והירקות ומה הם נושאים בהם?
רבים רואים בפירות (Fruits) את המתנה של הטבע לבעלי החיים, לצורך קיומם. גם האדם וגם מינים רבים אחרים מתענגים על טעמם של הפירות והירקות וניזונים מהם.
הפרי הוא מה שמתפתח מהפרח של הצמח ויש בו תמיד זרעים. כך יפתיע אתכם אולי לדעת שהעגבנייה היא פרי, גם אם במטבח אנו משתמשים בה כירק לכל דבר.
האבולוציה עובדת באופן חכם. בהתפתחות האבולוציונית אין מתנות ואין תכונות שמתפתחות סתם אצל אורגניזם, או לטובת אורגניזם אחר. כדי שתתפתח תכונה מסוימת, היא צריכה להציע יתרון הישרדותי ברור לאורגניזם, כלןמר בעל החיים או הצמח שבו מתפתחת התכונה.
ואכן, הפירות הם אחת הדרכים שבהן מפיצים צמחים ועצים את הזרעים שלהם. שיטות הפצה כאלה נועדו כדי להרבות את הצמח, באמצעות זרעיו.
איך זה עובד?
ככל שבעלי חיים אוכלים ומפרישים את הזרעים, או נושאים עימם את הפרי לאכילה ומשאירים זרעים במקומות רבים, סיכוייו של הצמח או העץ עם הפרי להתרבות ולהשריש במקומות נוספים.
לעומתו, צמחים שלא מפתחים פירות עם זרעים בתוכם, סופם שהאבולוציה תלך ותקטין את מספרם. לכן הם יילכו וייעלמו, במרוצת הדורות.
יעניין אתכם ודאי לדעת שהיום מפתחים בהנדסה גנטית פירות מסויימים ללא זרעים, כמו אבטיח ללא גרעינים, למשל. אבל על כאלה לא בונים שיתרבו בעצמם, אלא מרבים ומגדלים אותם באופן מלאכותי ומהונדס, למטרות של אכילה.
הנה עץ עם הרכבה של המון מיני פרי:
https://youtu.be/ik3l4U_17bI
פירות במקומות אקזוטיים הם מושא הקנאה של תושבי המדינית המפותחות, שהפרי בהן יקר, פחות מגוון, מהונדס ולכן גם פחות טעים:
https://youtu.be/6E8fnQ4y9OE
וכמה פירות שחיברו מיני פרי שונים לאחד:
https://youtu.be/NeK8wS0KJLE
מהיכן הגיע האפרסמון ומה ההיסטוריה שלו?
אמנם האפרסמון (Persimmon) הישראלי נחשב כיום מהטובים בעולם, אבל הפרי הכתום הזה הגיע אלינו מרחוק.
ה"פרסימון", בשמו הבינלאומי, הגיע מסין. שם הוא גדל במשך אלפי שנים, לפני שהתפשט לשאר העולם. העץ מקורו במרכז סין וצפון מזרח הודו ועובד במדינות הביניים יותר מ-2,000 שנה.
מסין הגיע ליפן במאה ה-7-8 ולקוריאה במאה ה-14. שלוש המדינות הללו הן עד היום היצרניות המובילות של הפרי המתוק והעסיסי הזה.
בסין האפרסמון ידוע כבר כ-10,000 שנה, כפי שמעידים ממצאים ארכיאולוגיים ועצים עתיקים שעדיין קיימים. בתחילה הוא גדל באופן פראי, אבל הוחל בביותו מתקופות שושלות צ'ין והאן - בערך מהמאה ה-3 לפני הספירה ועד המאה ה-3 לספירה. גידולו בקנה מידה גדול החל בתקופות טאנג וסונג, בין המאות ה-6 ל-13 לספירה.
באמריקה מתחיל השימוש באפרסמון בזמנים פרהיסטוריים, כשהאינדיאנים אוכלים אותם מיובשים או כמרכיבים בלחמים.
המילה פרסימון (Persimmon) עצמה היא ככל הנראה עיבוד אנגלי של מילה אינדיאנית, אחת המילים הבודדות מהשפות הילידיות ששרדו באנגלית.
בימי קדם שימש האפרסמון הרבה מעבר למזון. את הפרי העשיר בחומרי הזנה ניתן היה לייבש ולהחזיק עד העונה הבאה. פרי הבוסר בעל הטעם החמצמץ שימש למטרות רפואיות - לטיפול בכאבי גרון ופה, כסירופ נגד דלקות בחלל הפה ולטיפול במחלות כבד.
היום ידועים מאות זנים של אפרסמון ברחבי העולם, כשהפרי המתוק והעסיסי משמש הן לאכילה כמו שהוא, נא, והן למגוון מאכלים מבושלים.
אגב, יפנים נוהגים לעתים לייבש אפרסמונים ולהשתמש בהם כקישוטי שנה חדשה. זו מסורת יפהפייה שאך מדגישה את מקומו המיוחד של הפרי הזה בתרבות המזרח הרחוק.
#טיפ למגדלים
אל תרבו בהשקיה של עץ אפרסמון.
הנה פרי האפרסמון:
https://youtu.be/UFa6qTQvmW8
האפרסמון מפוצץ בוויטמינים ומתוק:
https://youtu.be/CKdwa8K9V7s
אפרסמונים יבשים הם טעימים לא פחות:
https://youtu.be/szF9ogdxNb8
האפרסמון האמריקאי:
https://youtu.be/Q9Hl6-FkK0E
ויש גם אפרסמון בר שהוא טעים מאוד (עברית):
https://youtu.be/bn71LmqN9MY
מאיפה באו התפוזים וכיצד הפך המיץ שלהם כה אהוב?
תַּפּוּז (Orange) הוא פרי הדר עגול, שצבעו כתום וטעמו חמוץ מתוק. בתוכו בדרך כלל יהיו 10 פלחים, שעוטפת אותם מעין ציפה לבנה ודקיקה.
לגבי תולדות התפוז, פרי שמוצאו מאסיה, הסברה אצל מרבית החוקרים היא שהתפוז מקורו בהכלאה טבעית ולא ממש מתוקה בין שני פירות הדר שמקורם בסין: הראשון הוא ה"פומלו" (Citrus maxima) והשני הוא "מנדרינה" (Citrus reticulata).
את זן התפוז המתוק הצמיחו לראשונה בספרד ועם השנים הוא הפך לזן הנפוץ ביותר של הפרי. התפוז המתוק הזה צומח בגדלים ובצבעים שונים, בהתאם לתנאי הגידול שלו.
כיום, התפוז הוא אחד מפירות ההדר הנפוצים ביותר. בזכות דמיונו של הפרי לתפוח עץ וצבעו הזהוב נולדה המילה תפוז, מראשי התיבות של "תפוח זהב", שם שהושאל מהפסוק: "תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף" (ספר משלי כה, יא), בו מדובר בתפוחים מלאכותיים כמובן, העשויים זהב של ממש. הקיצור של "תפוח זהב" למילה האחת תַּפּוּז בא בעצת הבלשן יצחק אבינרי בשנת 1932 ועורר בתחילה לא מעט התנגדות.
כיום, השם "תפוז" הוא שם הפרי והעץ נקרא "עץ התפוז".
#התפוז בארץ ישראל
התפוז היה בעבר מהגידולים החקלאיים הנפוצים ביותר בארץ ישראל. את עצי התפוז הביאו לארץ ישראל סוחרים פורטוגליים, לפני מאות שנים. על שמם נגזר השם הערבי "בֻּרתֻקאל", כשיבוש של "פורטוגל".
בראשית הציונות הוא סימל את פריחת ההתיישבות היהודית בארץ. באותה תקופה גידלו אותו בעיקר במרחבים שסביב יפו ועל חלק לא קטן מהאזור המזרחי של תל אביב השתרעו בעבר פרדסים גדולים. הוא נודע אז כתפוז שמוטי, והתפרסם בעולם כתפוזי יפו, או ג'אפה (Jaffa).
בפרדסים הארץ ישראליים ניטעו העצים שעליהם התפוזים שזכו עם השנים להצלחה גדולה. מה שמזכיר שהשם "פרדס" למטע הדרים הגיע מהמילה "פרדייס", שפירושה באנגלית גן עדן .
כן, כשחכמינו דיברו בעבר על "סוד הפרדס" הם לא התכוונו לתפוזים אלא לחוכמת המסתורין, חוכמת גן העדן אם תרצו. המילה פרדס נכתבה אז כראשי תיבות של הצירוף "פשט רמז דרש סוד".
הנה תפוזי יפו שנחשבו לטובים בעולם (עברית):
https://youtu.be/ygu1olLf3kg
להצלחה של התפוזים תרמה הצלחת המיץ הטבעי שלהם:
https://youtu.be/kvWrLXwJzck
דרך פשוטה ונהדרת לקלף תפוזים:
https://youtu.be/s0ZorQ6-q1g
נמרוד הגנן מסביר בקצרה איך לגדל עץ תפוזים בעצמכם (עברית):
https://youtu.be/fwrR488ZXCw
שיר מקסים על תפוז וילד החבוי בו (עברית):
https://youtu.be/gsXsTpCSvn0
וכך מגדלים את התפוזים בחקלאות:
https://youtu.be/Pmql-zeRJqM?long=yes
איך אנשים יודעים לבחור אבטיחים טובים?
אבטיח הוא אחד הפירות המבלבלים ביותר. הוא אמנם בריא ומלא בליקופן שטוב לבריאות, אבל הוא גם כיפי, קייצי וטעים להפליא.
כשהוא טעים.
כי המרחק במראה שבין אבטיח מתוק וטעים להפליא, לבין עמיתו חסר הטעם או החלבי להכעיס, כמעט ולא קיים.
לכן מדענים וטכנולוגים מנסים כבר שנים למצוא את הנוסחה לאיתור אבטיחים טעימים ומתוקים. סטודנטים בטכניון פיתחו בזמנו אפליקציה שמזהה בשביל המוכרים את איכות האבטיח, מבלי שיצטרכו לפתוח אותו "על הסכין".
אנשי תוכנה ומפתחים ישראלים אף פיתחו אפליקציית אייפון המאבחנת את טעם האבטיח לפי הגובה המוסיקלי של הנקישה עליו. כן, לפי ה-pitch שהוא מפיק בהקשה עליו יודעים. הלקוח נוקש על האבטיח והאייפון מנתח ואומר לו עד כמה האבטיח בשל ומתוק.
ועדיין, מסתבר שאנשי באסטות האבטיחים והמוכרים בשוק עושים זאת טוב יותר מהאפליקציות וכלי ה-AI שפותחו לשם כך.
אמנם בישראל נחשבים אבטיחי חצבה בדרך כלל לבחירה העדיפה ולרוב הם הצלחה מבחינת הטעם, אבל עדיין נותרה האבחנה בין הטובים שביניהם והטובים יותר ובכלל - איך לבחור בין אבטיחים מזנים אחרים.
לבחירת אבטיח טוב נוהגים להקפיד על הכללים הללו:
- בהקשה עליו הוא משמיע קול מלא ולא עמום (כמו על עץ מלא). צליל גבוה יחסית. שימו לב - לא חזק אלא גבוה. מוסיקלית!
- רצוי צבע צהוב באחד הצדדים (זה היה הצד התחתון שנגע באדמה).
- חפשו אבטיח שהגבעול שלו יבש ומסביבו צבע ירוק חזק.
- אבטיח מבריק ולא גמיש אלא קשה.
- קנו אבטיח שריחו דומה מעט לריח של מלון.
- לא לקנות אבטיח עם פגיעות, רקבובית או נקודות רכות - רק אחד ללא סדקים.
- לא לקנות אבטיחים לבנים או ירוקים בהירים או קשים במיוחד! - הם לא בשלים.
- כמובן שכדאי, אם אפשר, לבקש לטעום - "על הסכין".
כך בוחרים אבטיחים טובים בעולם האמיתי:
https://youtu.be/5JCQbwj0Kso
אפליקציה לבחירת אבטיחים בבקשה:
https://youtu.be/oIpK6PkpxZI
3 נקישות שאמורות לאבחן את מתיקות האבטיח:
https://youtu.be/FTMT6o-STfg
ובכל זאת - צהוב מיושן ממש הוא הוכחת בשלות טובה:
https://youtu.be/58yvzPA3_m8
ושיר שיזכיר איך לבחור אבטיח (עברית):
https://youtu.be/9RVYCNR3TdI
איך שומרים על הבננות ממזיקים?
אם תשאלו את ההורים, הם יספרו לכם שהבננות של היום הן גדולות משמעותית מאלה שהכירו בילדותם. הסיבות הן אמנם גם הנדסה גנטית, שמאפשרת להגיע לזני בננה גדולים יותר, אבל גם ההגנה הטובה על הבננות.
וההגנה הזו היא ותיקה מאד. במטעי הבננות הגדולים נוהגים כבר שנים רבות המגדלים לכסות את אשכולות הבננות בשקים, כל אשכול והשק שלו. כיסוי הבננות בשקים מגינים עליהם מחרקים ומזיקים ומאפשר להן להבשיל ולגדול הרבה יותר, לפני שהם נקטפים.
כיום מכסים את העץ כולו בחומרי הדברה מתקדמים ורבים מהחקלאים כבר אינם משתמשים בשקים ובדים. אם החקלאים לא היו מכסים את הבננות, כך שימנע מהמזיקים לאכול מהן, היה עליהם לקטוף את הבננות הרבה יותר מוקדם ואז הבננות שהיינו מקבלים בשוק או אצל הירקן היו זעירות משמעותית.
הנה גידול בננות בשקי הגנה:
https://youtu.be/PRtGanL-k5A
וכך התפתחה חקלאות הבננות בקיבוצי ישראל:
https://youtu.be/Gfj_MnmB4ZQ
מאיפה בא המנגו?
הוא הפרי הלאומי של הודו, פקיסטן והפיליפינים והעץ שלו נחשב לעץ הלאומי של בנגלדש. הוא עץ שידועים כ-35 זנים שלו ומדובר בעץ טרופי, מה שאומר שהוא גדל באזורים הטרופיים של הודו, סין והמרחב שבסביבתן.
יודעים מיהו? - רמז: זה כתוב בכותרת... נכון!
מנגו (Mango) הוא אחד הפירות האהובים בעולם. אין מי שטעם מפרי עץ המנגו ולא התאהב בטעם המתוק והמוצלח שלו. זהו העץ שתורבת והופץ למספר המקומות הגדול בתבל. הוא מצוין כמו שהוא, בתור גלידה איטלקית או בקינוחים עתירי מתיקות וכך מזהים אותו בכל מקום. הוא כבר מזמן לא פרי אקזוטי בעולם - בכל מקום הפך המנגו כבר מזמן פרי נפוץ כמו הבננה והתפוח.
המנגו נולד בדרום אסיה. יש למעלה מ-2,000 זני מנגו בעולם. הוא בריא מאד. לא רבים יודעים שיש בו פי 20 ויטמין A מאשר תפוז, שכל כך מזוהה בעינינו עם ויטמינים. הוא גם שופע בנוגדי חמצון שמונעים סרטן. אפילו הקליפה שלו, שכולם זורקים בהתלהבות לאשפה, היא לא רק אכילה, אלא גם תורמת לחיזוק המערכת החיסונית ויכולה אף לסייע לעצירה של גידולים סרטניים.
גם במטבח הוא שונה מהתדמית המתוקה והקינוחית שמזוהה איתו כל כך. ההודים מכינים ממנו מאכלים רבים, רובם לאו דווקא מתוקים. באסיה משתמשים בדרך כלל במנגו כשהוא כבוש או מוחמץ. כך למשל העמבה ההודית, שהגיעה גם לארץ ונקלטה אצלנו יפה, מתבססת על המנגו.
בכלל, בישראל מגדלים המון מנגו, בעיקר בצפון הארץ ובסביבות הכנרת. חלק גדול מהפירות הללו עובר לייצוא לחו"ל, אבל גם אנחנו נהנים ממנגו מעולה, במיוחד מנגו מאיה הפופולרי בישראל.
הנה הכל על המנגו:
https://youtu.be/0kQNSe17FZY
פירות מנגו על העצים בהודו:
https://youtu.be/pfRP_qHUeFQ
כך חותכים מנגו אצלנו:
https://youtu.be/yE0NGXZ_HBs
שיטה מדהימה לחתוך מנגו (עברית):
https://www.youtube.com/watch?v=jyrnOyx_ocI
כך שימש המנגו ככלי תעמולה בסין הקומוניסטית:
https://youtu.be/BGxYMTftuzw
מנגו בהודו:
https://youtu.be/VHmPVZPECZU
במקסיקו:
https://youtu.be/b84xknGwkF8
ולא פלא ששלישיית מנגו שנקראה על שמו, לבשה בגדים בצבעיו:
https://youtu.be/6NN6LaMK_tc
איך קוטפים את פרי הקוקוס?
את אגוזי הקוקוס (Coconut) קוטפים ילידי אפריקה והאזורים הטרופיים על ידי טיפוס על העצים הגבוהים. הילדים מחברים פיסת חבל לרגליהם ובאמצעותה הם נאחזים טוב יותר בגזע הארוך, שאורכו יכול להגיע ל־30 מטרים! - לאחר שהם מגיעים לראש העץ, הם קוטפים מהאגוזים ומשליכים אותם למטה.
את האגוז הם מקלפים באמצעות סכין ופורסים פרוסות של קוקוס לאכילה. כשהם רוצים לשתות, הם פשוט פותחים את אגוז הקוקוס ומשתמשים בו ככוס גדולה.
עץ קוקוס עצמו הוא סוג של דקל. הקליפה של פרי הקוקוס היא קשה מאד וחלב קוקוס, הנוזל שבתוך פרי קוקוס, הוא מרווה מאד וטעים להפליא.
למעשה, קטיף של קוקוס יכול להתבצע רק בטיפוס על הדקלים הגבוהים. גם באפריקה וגם בסרי לנקה, מיצרניות מקוקוס הגדולות בעולם, על 65 מיליון דקלי הקוקוס שלה.
הנה ילד מהאי זנזיבר קוטף ומקלף את פרי הקוקוס:
http://youtu.be/YLmuZvT0cZE
עוד מקטיף הקוקוס בזנזיבר (עברית):
https://youtu.be/cQOwWJTZnQk
הכלכלה סביב הקוקוס בסרי לנקה:
https://youtu.be/Ycj4ivRtAg0
קוטפי הקוקוס מראשי העצים בסרי לנקה:
https://youtu.be/K8KdW77ZIuI
קופים שאולפו לקטוף קוקוס (עברית):
https://youtu.be/PzHov5PEnyU
כך מפרידים את הקוקוס מהקליפה (עברית):
https://youtu.be/ynYA983dSeY
וסרט תיעודי קצר על תעשיית הקוקוס של איי שלמה:
https://youtu.be/UGGLL6x4-eE?long=yes
מה מקורו של האננס והיכן מגדלים אותו כיום?
אננס (Ananas) הוא צמח טרופי המוציא פרי שכולנו אוהבים. פרי האננס הוא פרי טרופי צהוב, בעל קליפה עבה ומעליו ציצת עלים. שיח האננס גדל על ידי שליחת חוטרים וכך הוא מתרבה. מצד שני, כל צמח מניב רק פרי אחד, שיוצא מהגזע שלו.
מרבית יבול האננס העולמי מיועד כיום לתעשיית השימורים והמיצים.
האננס נפוץ מאוד בתאילנד ובסביבות טרופיות. כמעט כל מי שהיה בתאילנד מדבר בערגה על טעמו של האננס התאילנדי. אבל מקורו של האננס הוא ככל הנראה ביערות ברזיל שבאמריקה הדרומית.
לאירופה הגיע האננס עם כריסטופר קולומבוס והמתיישבים באמריקה, שהחלו לשלוח אותו לספרד וממנה אל שאר ארצות "היבשת הישנה". הם גילו את הפרי המתוק והטעים לאירופים הנלהבים וכבר בשנת 1720 גידלו אננס בחממות ברחבי אירופה.
הרחבה עצומה של שטחי החקלאות המוקדשים לאננס החלה בשלהי המאה ה19, עם תחילת הייצור של שימורי אננס.
גם בישראל מגדלים את האננס, מאז שנות ה-80, בחממות פלסטיק או תחת רשתות ובהדרגה הוא הפך לענף חקלאי. גידול האננס בארץ מתקיים ברובו המוחלט באזור החוף.
כיום מגדלים את האננס גם באפריקה, במיוחד בקניה ודרום-אפריקה. אך דווקא ארצות דרום מזרח אסיה, כמו תאילנד, טיוואן, פיליפינים, מלזיה, אוסטרליה וחוף-השנהב הן המובילות העולמיות בגידול האננס. זאת לצד המשך גידול האננס בהוואי וכמובן בברזיל ובמקסיקו שביבשת אמריקה.
מקור המילה "אננס" הוא מהשפה הטופית שבה המילה "אננה" משמעותה "פרי טוב". השם של האננס באנגלית (pineapple) נובע ככל הנראה מהמראה האצטרובלי (pine) שלו.
הנה סיפורו של האננס וכיצד מגדלים ומכינים אותו לשיווק בקופסאות השימורים או כאננס מיובש:
https://youtu.be/-15bEIG7sRY
כך מגדלים את האננס:
https://youtu.be/UVL8NXigTkI
כך עושים ממנו מיץ:
https://youtu.be/_uC5h0xBVDU
כך גדל האננס בהילוך מהיר:
https://youtu.be/LJmHxLxBnko
ואיש מדהים שאת הריצות שלו עושה עם אננס על הראש (עברית):
https://youtu.be/mMSs3W5UXRo
מהן תולדות הבננה וכיצד הגיעו הבננות לאמריקה?
לא רבים יודעים שהבננה התרבותית נולדה בדרום מזרח אסיה, החוקרים סבורים שזה קרה באזור גינאה החדשה. לפני 8-10 אלפים שנה היא בויתה, מה שמעמיד אותה כאחד מצמחי החקלאות הכי קדומים שיש.
במהלך אלפי שנים הופצה הבננה על ידי בני המין האנושי לאזורים טרופיים וסובטרופיים שונים. למערב היא הובאה על ידי סוחרי תבלינים. יש סברה שאלכסנדר הגדול הוא ככל הנראה מי שהביא את הבננה לאירופה, לאחר שגילה את הפרי עתיר האנרגיה בעת שכבש את אסיה.
במאה ה-8 לספירה יש כבר עדויות על אכילה וגידול בננות בארץ ישראל וככל הנראה במזרח התיכון בכלל.
הערבים הם אלה שהביאו את צמחי הבננה לאפריקה וחקלאים החלו לגדל אותם, במיוחד בצד המערבי של היבשת האפריקאית.
משם הועבר צמח הבננה, במאה ה-16, על ידי הכובשים הספרדים אל המושבות שלהם ביבשת אמריקה. הוא נקלט שם היטב וגידול בננות באזורים הטרופיים של יבשת אמריקה היה להצלחה גדולה.
במהלך ההצלחה הכלכלית של גידול הבננות באמריקה, נעקרו שטחים עצומים של יערות גשם, כדי לגדל בננות במטעים חדשים.
אבל פגיעת פטריה בזן הפופולרי ביותר של הבננות, ה"גרו מישל", התפשטה במהירות בין המטעים העצומים הללו של מרכז אמריקה. קראו לתופעה הזו "מגפת פנמה", על שם אחת מהארצות בהן גידלו בננות בכמויות ענק. בעקבות הנזקים עקרו עוד המון עצים ביערות הגשם, כדי לטעת מטעים נקיים ובריאים.
עד כדי כך גדולה הייתה ההיקלטות של הבננה באמריקה, עד שכיום מהוות ארצות אמריקה הדרומית והתיכונה את היצואניות הגדולות של בננות לכלל ארצות העולם. לאור זאת, ודאי לא תתפלאו לדעת שמגדלת הבננות הגדולה בעולם היא אקוודור, השוכנת ביבשת אמריקה.
הנה ההיסטוריה של הבננה:
https://youtu.be/SpAHPXNhAwk
הסיפור הקשה של עקירת יערות הגשם במרכז אמריקה כדי לגדל בננות:
https://youtu.be/esvycD1O3cM
והדרך שעושה הבננה מדרום אמריקה אלינו:
https://youtu.be/2HeO9k7jgVo
רבים רואים בפירות (Fruits) את המתנה של הטבע לבעלי החיים, לצורך קיומם. גם האדם וגם מינים רבים אחרים מתענגים על טעמם של הפירות והירקות וניזונים מהם.
הפרי הוא מה שמתפתח מהפרח של הצמח ויש בו תמיד זרעים. כך יפתיע אתכם אולי לדעת שהעגבנייה היא פרי, גם אם במטבח אנו משתמשים בה כירק לכל דבר.
האבולוציה עובדת באופן חכם. בהתפתחות האבולוציונית אין מתנות ואין תכונות שמתפתחות סתם אצל אורגניזם, או לטובת אורגניזם אחר. כדי שתתפתח תכונה מסוימת, היא צריכה להציע יתרון הישרדותי ברור לאורגניזם, כלןמר בעל החיים או הצמח שבו מתפתחת התכונה.
ואכן, הפירות הם אחת הדרכים שבהן מפיצים צמחים ועצים את הזרעים שלהם. שיטות הפצה כאלה נועדו כדי להרבות את הצמח, באמצעות זרעיו.
איך זה עובד?
ככל שבעלי חיים אוכלים ומפרישים את הזרעים, או נושאים עימם את הפרי לאכילה ומשאירים זרעים במקומות רבים, סיכוייו של הצמח או העץ עם הפרי להתרבות ולהשריש במקומות נוספים.
לעומתו, צמחים שלא מפתחים פירות עם זרעים בתוכם, סופם שהאבולוציה תלך ותקטין את מספרם. לכן הם יילכו וייעלמו, במרוצת הדורות.
יעניין אתכם ודאי לדעת שהיום מפתחים בהנדסה גנטית פירות מסויימים ללא זרעים, כמו אבטיח ללא גרעינים, למשל. אבל על כאלה לא בונים שיתרבו בעצמם, אלא מרבים ומגדלים אותם באופן מלאכותי ומהונדס, למטרות של אכילה.
הנה עץ עם הרכבה של המון מיני פרי:
https://youtu.be/ik3l4U_17bI
פירות במקומות אקזוטיים הם מושא הקנאה של תושבי המדינית המפותחות, שהפרי בהן יקר, פחות מגוון, מהונדס ולכן גם פחות טעים:
https://youtu.be/6E8fnQ4y9OE
וכמה פירות שחיברו מיני פרי שונים לאחד:
https://youtu.be/NeK8wS0KJLE
אמנם האפרסמון (Persimmon) הישראלי נחשב כיום מהטובים בעולם, אבל הפרי הכתום הזה הגיע אלינו מרחוק.
ה"פרסימון", בשמו הבינלאומי, הגיע מסין. שם הוא גדל במשך אלפי שנים, לפני שהתפשט לשאר העולם. העץ מקורו במרכז סין וצפון מזרח הודו ועובד במדינות הביניים יותר מ-2,000 שנה.
מסין הגיע ליפן במאה ה-7-8 ולקוריאה במאה ה-14. שלוש המדינות הללו הן עד היום היצרניות המובילות של הפרי המתוק והעסיסי הזה.
בסין האפרסמון ידוע כבר כ-10,000 שנה, כפי שמעידים ממצאים ארכיאולוגיים ועצים עתיקים שעדיין קיימים. בתחילה הוא גדל באופן פראי, אבל הוחל בביותו מתקופות שושלות צ'ין והאן - בערך מהמאה ה-3 לפני הספירה ועד המאה ה-3 לספירה. גידולו בקנה מידה גדול החל בתקופות טאנג וסונג, בין המאות ה-6 ל-13 לספירה.
באמריקה מתחיל השימוש באפרסמון בזמנים פרהיסטוריים, כשהאינדיאנים אוכלים אותם מיובשים או כמרכיבים בלחמים.
המילה פרסימון (Persimmon) עצמה היא ככל הנראה עיבוד אנגלי של מילה אינדיאנית, אחת המילים הבודדות מהשפות הילידיות ששרדו באנגלית.
בימי קדם שימש האפרסמון הרבה מעבר למזון. את הפרי העשיר בחומרי הזנה ניתן היה לייבש ולהחזיק עד העונה הבאה. פרי הבוסר בעל הטעם החמצמץ שימש למטרות רפואיות - לטיפול בכאבי גרון ופה, כסירופ נגד דלקות בחלל הפה ולטיפול במחלות כבד.
היום ידועים מאות זנים של אפרסמון ברחבי העולם, כשהפרי המתוק והעסיסי משמש הן לאכילה כמו שהוא, נא, והן למגוון מאכלים מבושלים.
אגב, יפנים נוהגים לעתים לייבש אפרסמונים ולהשתמש בהם כקישוטי שנה חדשה. זו מסורת יפהפייה שאך מדגישה את מקומו המיוחד של הפרי הזה בתרבות המזרח הרחוק.
#טיפ למגדלים
אל תרבו בהשקיה של עץ אפרסמון.
הנה פרי האפרסמון:
https://youtu.be/UFa6qTQvmW8
האפרסמון מפוצץ בוויטמינים ומתוק:
https://youtu.be/CKdwa8K9V7s
אפרסמונים יבשים הם טעימים לא פחות:
https://youtu.be/szF9ogdxNb8
האפרסמון האמריקאי:
https://youtu.be/Q9Hl6-FkK0E
ויש גם אפרסמון בר שהוא טעים מאוד (עברית):
https://youtu.be/bn71LmqN9MY
תַּפּוּז (Orange) הוא פרי הדר עגול, שצבעו כתום וטעמו חמוץ מתוק. בתוכו בדרך כלל יהיו 10 פלחים, שעוטפת אותם מעין ציפה לבנה ודקיקה.
לגבי תולדות התפוז, פרי שמוצאו מאסיה, הסברה אצל מרבית החוקרים היא שהתפוז מקורו בהכלאה טבעית ולא ממש מתוקה בין שני פירות הדר שמקורם בסין: הראשון הוא ה"פומלו" (Citrus maxima) והשני הוא "מנדרינה" (Citrus reticulata).
את זן התפוז המתוק הצמיחו לראשונה בספרד ועם השנים הוא הפך לזן הנפוץ ביותר של הפרי. התפוז המתוק הזה צומח בגדלים ובצבעים שונים, בהתאם לתנאי הגידול שלו.
כיום, התפוז הוא אחד מפירות ההדר הנפוצים ביותר. בזכות דמיונו של הפרי לתפוח עץ וצבעו הזהוב נולדה המילה תפוז, מראשי התיבות של "תפוח זהב", שם שהושאל מהפסוק: "תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף" (ספר משלי כה, יא), בו מדובר בתפוחים מלאכותיים כמובן, העשויים זהב של ממש. הקיצור של "תפוח זהב" למילה האחת תַּפּוּז בא בעצת הבלשן יצחק אבינרי בשנת 1932 ועורר בתחילה לא מעט התנגדות.
כיום, השם "תפוז" הוא שם הפרי והעץ נקרא "עץ התפוז".
#התפוז בארץ ישראל
התפוז היה בעבר מהגידולים החקלאיים הנפוצים ביותר בארץ ישראל. את עצי התפוז הביאו לארץ ישראל סוחרים פורטוגליים, לפני מאות שנים. על שמם נגזר השם הערבי "בֻּרתֻקאל", כשיבוש של "פורטוגל".
בראשית הציונות הוא סימל את פריחת ההתיישבות היהודית בארץ. באותה תקופה גידלו אותו בעיקר במרחבים שסביב יפו ועל חלק לא קטן מהאזור המזרחי של תל אביב השתרעו בעבר פרדסים גדולים. הוא נודע אז כתפוז שמוטי, והתפרסם בעולם כתפוזי יפו, או ג'אפה (Jaffa).
בפרדסים הארץ ישראליים ניטעו העצים שעליהם התפוזים שזכו עם השנים להצלחה גדולה. מה שמזכיר שהשם "פרדס" למטע הדרים הגיע מהמילה "פרדייס", שפירושה באנגלית גן עדן .
כן, כשחכמינו דיברו בעבר על "סוד הפרדס" הם לא התכוונו לתפוזים אלא לחוכמת המסתורין, חוכמת גן העדן אם תרצו. המילה פרדס נכתבה אז כראשי תיבות של הצירוף "פשט רמז דרש סוד".
הנה תפוזי יפו שנחשבו לטובים בעולם (עברית):
https://youtu.be/ygu1olLf3kg
להצלחה של התפוזים תרמה הצלחת המיץ הטבעי שלהם:
https://youtu.be/kvWrLXwJzck
דרך פשוטה ונהדרת לקלף תפוזים:
https://youtu.be/s0ZorQ6-q1g
נמרוד הגנן מסביר בקצרה איך לגדל עץ תפוזים בעצמכם (עברית):
https://youtu.be/fwrR488ZXCw
שיר מקסים על תפוז וילד החבוי בו (עברית):
https://youtu.be/gsXsTpCSvn0
וכך מגדלים את התפוזים בחקלאות:
https://youtu.be/Pmql-zeRJqM?long=yes
אבטיח הוא אחד הפירות המבלבלים ביותר. הוא אמנם בריא ומלא בליקופן שטוב לבריאות, אבל הוא גם כיפי, קייצי וטעים להפליא.
כשהוא טעים.
כי המרחק במראה שבין אבטיח מתוק וטעים להפליא, לבין עמיתו חסר הטעם או החלבי להכעיס, כמעט ולא קיים.
לכן מדענים וטכנולוגים מנסים כבר שנים למצוא את הנוסחה לאיתור אבטיחים טעימים ומתוקים. סטודנטים בטכניון פיתחו בזמנו אפליקציה שמזהה בשביל המוכרים את איכות האבטיח, מבלי שיצטרכו לפתוח אותו "על הסכין".
אנשי תוכנה ומפתחים ישראלים אף פיתחו אפליקציית אייפון המאבחנת את טעם האבטיח לפי הגובה המוסיקלי של הנקישה עליו. כן, לפי ה-pitch שהוא מפיק בהקשה עליו יודעים. הלקוח נוקש על האבטיח והאייפון מנתח ואומר לו עד כמה האבטיח בשל ומתוק.
ועדיין, מסתבר שאנשי באסטות האבטיחים והמוכרים בשוק עושים זאת טוב יותר מהאפליקציות וכלי ה-AI שפותחו לשם כך.
אמנם בישראל נחשבים אבטיחי חצבה בדרך כלל לבחירה העדיפה ולרוב הם הצלחה מבחינת הטעם, אבל עדיין נותרה האבחנה בין הטובים שביניהם והטובים יותר ובכלל - איך לבחור בין אבטיחים מזנים אחרים.
לבחירת אבטיח טוב נוהגים להקפיד על הכללים הללו:
- בהקשה עליו הוא משמיע קול מלא ולא עמום (כמו על עץ מלא). צליל גבוה יחסית. שימו לב - לא חזק אלא גבוה. מוסיקלית!
- רצוי צבע צהוב באחד הצדדים (זה היה הצד התחתון שנגע באדמה).
- חפשו אבטיח שהגבעול שלו יבש ומסביבו צבע ירוק חזק.
- אבטיח מבריק ולא גמיש אלא קשה.
- קנו אבטיח שריחו דומה מעט לריח של מלון.
- לא לקנות אבטיח עם פגיעות, רקבובית או נקודות רכות - רק אחד ללא סדקים.
- לא לקנות אבטיחים לבנים או ירוקים בהירים או קשים במיוחד! - הם לא בשלים.
- כמובן שכדאי, אם אפשר, לבקש לטעום - "על הסכין".
כך בוחרים אבטיחים טובים בעולם האמיתי:
https://youtu.be/5JCQbwj0Kso
אפליקציה לבחירת אבטיחים בבקשה:
https://youtu.be/oIpK6PkpxZI
3 נקישות שאמורות לאבחן את מתיקות האבטיח:
https://youtu.be/FTMT6o-STfg
ובכל זאת - צהוב מיושן ממש הוא הוכחת בשלות טובה:
https://youtu.be/58yvzPA3_m8
ושיר שיזכיר איך לבחור אבטיח (עברית):
https://youtu.be/9RVYCNR3TdI
פירות
אם תשאלו את ההורים, הם יספרו לכם שהבננות של היום הן גדולות משמעותית מאלה שהכירו בילדותם. הסיבות הן אמנם גם הנדסה גנטית, שמאפשרת להגיע לזני בננה גדולים יותר, אבל גם ההגנה הטובה על הבננות.
וההגנה הזו היא ותיקה מאד. במטעי הבננות הגדולים נוהגים כבר שנים רבות המגדלים לכסות את אשכולות הבננות בשקים, כל אשכול והשק שלו. כיסוי הבננות בשקים מגינים עליהם מחרקים ומזיקים ומאפשר להן להבשיל ולגדול הרבה יותר, לפני שהם נקטפים.
כיום מכסים את העץ כולו בחומרי הדברה מתקדמים ורבים מהחקלאים כבר אינם משתמשים בשקים ובדים. אם החקלאים לא היו מכסים את הבננות, כך שימנע מהמזיקים לאכול מהן, היה עליהם לקטוף את הבננות הרבה יותר מוקדם ואז הבננות שהיינו מקבלים בשוק או אצל הירקן היו זעירות משמעותית.
הנה גידול בננות בשקי הגנה:
https://youtu.be/PRtGanL-k5A
וכך התפתחה חקלאות הבננות בקיבוצי ישראל:
https://youtu.be/Gfj_MnmB4ZQ
הוא הפרי הלאומי של הודו, פקיסטן והפיליפינים והעץ שלו נחשב לעץ הלאומי של בנגלדש. הוא עץ שידועים כ-35 זנים שלו ומדובר בעץ טרופי, מה שאומר שהוא גדל באזורים הטרופיים של הודו, סין והמרחב שבסביבתן.
יודעים מיהו? - רמז: זה כתוב בכותרת... נכון!
מנגו (Mango) הוא אחד הפירות האהובים בעולם. אין מי שטעם מפרי עץ המנגו ולא התאהב בטעם המתוק והמוצלח שלו. זהו העץ שתורבת והופץ למספר המקומות הגדול בתבל. הוא מצוין כמו שהוא, בתור גלידה איטלקית או בקינוחים עתירי מתיקות וכך מזהים אותו בכל מקום. הוא כבר מזמן לא פרי אקזוטי בעולם - בכל מקום הפך המנגו כבר מזמן פרי נפוץ כמו הבננה והתפוח.
המנגו נולד בדרום אסיה. יש למעלה מ-2,000 זני מנגו בעולם. הוא בריא מאד. לא רבים יודעים שיש בו פי 20 ויטמין A מאשר תפוז, שכל כך מזוהה בעינינו עם ויטמינים. הוא גם שופע בנוגדי חמצון שמונעים סרטן. אפילו הקליפה שלו, שכולם זורקים בהתלהבות לאשפה, היא לא רק אכילה, אלא גם תורמת לחיזוק המערכת החיסונית ויכולה אף לסייע לעצירה של גידולים סרטניים.
גם במטבח הוא שונה מהתדמית המתוקה והקינוחית שמזוהה איתו כל כך. ההודים מכינים ממנו מאכלים רבים, רובם לאו דווקא מתוקים. באסיה משתמשים בדרך כלל במנגו כשהוא כבוש או מוחמץ. כך למשל העמבה ההודית, שהגיעה גם לארץ ונקלטה אצלנו יפה, מתבססת על המנגו.
בכלל, בישראל מגדלים המון מנגו, בעיקר בצפון הארץ ובסביבות הכנרת. חלק גדול מהפירות הללו עובר לייצוא לחו"ל, אבל גם אנחנו נהנים ממנגו מעולה, במיוחד מנגו מאיה הפופולרי בישראל.
הנה הכל על המנגו:
https://youtu.be/0kQNSe17FZY
פירות מנגו על העצים בהודו:
https://youtu.be/pfRP_qHUeFQ
כך חותכים מנגו אצלנו:
https://youtu.be/yE0NGXZ_HBs
שיטה מדהימה לחתוך מנגו (עברית):
https://www.youtube.com/watch?v=jyrnOyx_ocI
כך שימש המנגו ככלי תעמולה בסין הקומוניסטית:
https://youtu.be/BGxYMTftuzw
מנגו בהודו:
https://youtu.be/VHmPVZPECZU
במקסיקו:
https://youtu.be/b84xknGwkF8
ולא פלא ששלישיית מנגו שנקראה על שמו, לבשה בגדים בצבעיו:
https://youtu.be/6NN6LaMK_tc
את אגוזי הקוקוס (Coconut) קוטפים ילידי אפריקה והאזורים הטרופיים על ידי טיפוס על העצים הגבוהים. הילדים מחברים פיסת חבל לרגליהם ובאמצעותה הם נאחזים טוב יותר בגזע הארוך, שאורכו יכול להגיע ל־30 מטרים! - לאחר שהם מגיעים לראש העץ, הם קוטפים מהאגוזים ומשליכים אותם למטה.
את האגוז הם מקלפים באמצעות סכין ופורסים פרוסות של קוקוס לאכילה. כשהם רוצים לשתות, הם פשוט פותחים את אגוז הקוקוס ומשתמשים בו ככוס גדולה.
עץ קוקוס עצמו הוא סוג של דקל. הקליפה של פרי הקוקוס היא קשה מאד וחלב קוקוס, הנוזל שבתוך פרי קוקוס, הוא מרווה מאד וטעים להפליא.
למעשה, קטיף של קוקוס יכול להתבצע רק בטיפוס על הדקלים הגבוהים. גם באפריקה וגם בסרי לנקה, מיצרניות מקוקוס הגדולות בעולם, על 65 מיליון דקלי הקוקוס שלה.
הנה ילד מהאי זנזיבר קוטף ומקלף את פרי הקוקוס:
http://youtu.be/YLmuZvT0cZE
עוד מקטיף הקוקוס בזנזיבר (עברית):
https://youtu.be/cQOwWJTZnQk
הכלכלה סביב הקוקוס בסרי לנקה:
https://youtu.be/Ycj4ivRtAg0
קוטפי הקוקוס מראשי העצים בסרי לנקה:
https://youtu.be/K8KdW77ZIuI
קופים שאולפו לקטוף קוקוס (עברית):
https://youtu.be/PzHov5PEnyU
כך מפרידים את הקוקוס מהקליפה (עברית):
https://youtu.be/ynYA983dSeY
וסרט תיעודי קצר על תעשיית הקוקוס של איי שלמה:
https://youtu.be/UGGLL6x4-eE?long=yes
אננס (Ananas) הוא צמח טרופי המוציא פרי שכולנו אוהבים. פרי האננס הוא פרי טרופי צהוב, בעל קליפה עבה ומעליו ציצת עלים. שיח האננס גדל על ידי שליחת חוטרים וכך הוא מתרבה. מצד שני, כל צמח מניב רק פרי אחד, שיוצא מהגזע שלו.
מרבית יבול האננס העולמי מיועד כיום לתעשיית השימורים והמיצים.
האננס נפוץ מאוד בתאילנד ובסביבות טרופיות. כמעט כל מי שהיה בתאילנד מדבר בערגה על טעמו של האננס התאילנדי. אבל מקורו של האננס הוא ככל הנראה ביערות ברזיל שבאמריקה הדרומית.
לאירופה הגיע האננס עם כריסטופר קולומבוס והמתיישבים באמריקה, שהחלו לשלוח אותו לספרד וממנה אל שאר ארצות "היבשת הישנה". הם גילו את הפרי המתוק והטעים לאירופים הנלהבים וכבר בשנת 1720 גידלו אננס בחממות ברחבי אירופה.
הרחבה עצומה של שטחי החקלאות המוקדשים לאננס החלה בשלהי המאה ה19, עם תחילת הייצור של שימורי אננס.
גם בישראל מגדלים את האננס, מאז שנות ה-80, בחממות פלסטיק או תחת רשתות ובהדרגה הוא הפך לענף חקלאי. גידול האננס בארץ מתקיים ברובו המוחלט באזור החוף.
כיום מגדלים את האננס גם באפריקה, במיוחד בקניה ודרום-אפריקה. אך דווקא ארצות דרום מזרח אסיה, כמו תאילנד, טיוואן, פיליפינים, מלזיה, אוסטרליה וחוף-השנהב הן המובילות העולמיות בגידול האננס. זאת לצד המשך גידול האננס בהוואי וכמובן בברזיל ובמקסיקו שביבשת אמריקה.
מקור המילה "אננס" הוא מהשפה הטופית שבה המילה "אננה" משמעותה "פרי טוב". השם של האננס באנגלית (pineapple) נובע ככל הנראה מהמראה האצטרובלי (pine) שלו.
הנה סיפורו של האננס וכיצד מגדלים ומכינים אותו לשיווק בקופסאות השימורים או כאננס מיובש:
https://youtu.be/-15bEIG7sRY
כך מגדלים את האננס:
https://youtu.be/UVL8NXigTkI
כך עושים ממנו מיץ:
https://youtu.be/_uC5h0xBVDU
כך גדל האננס בהילוך מהיר:
https://youtu.be/LJmHxLxBnko
ואיש מדהים שאת הריצות שלו עושה עם אננס על הראש (עברית):
https://youtu.be/mMSs3W5UXRo
לא רבים יודעים שהבננה התרבותית נולדה בדרום מזרח אסיה, החוקרים סבורים שזה קרה באזור גינאה החדשה. לפני 8-10 אלפים שנה היא בויתה, מה שמעמיד אותה כאחד מצמחי החקלאות הכי קדומים שיש.
במהלך אלפי שנים הופצה הבננה על ידי בני המין האנושי לאזורים טרופיים וסובטרופיים שונים. למערב היא הובאה על ידי סוחרי תבלינים. יש סברה שאלכסנדר הגדול הוא ככל הנראה מי שהביא את הבננה לאירופה, לאחר שגילה את הפרי עתיר האנרגיה בעת שכבש את אסיה.
במאה ה-8 לספירה יש כבר עדויות על אכילה וגידול בננות בארץ ישראל וככל הנראה במזרח התיכון בכלל.
הערבים הם אלה שהביאו את צמחי הבננה לאפריקה וחקלאים החלו לגדל אותם, במיוחד בצד המערבי של היבשת האפריקאית.
משם הועבר צמח הבננה, במאה ה-16, על ידי הכובשים הספרדים אל המושבות שלהם ביבשת אמריקה. הוא נקלט שם היטב וגידול בננות באזורים הטרופיים של יבשת אמריקה היה להצלחה גדולה.
במהלך ההצלחה הכלכלית של גידול הבננות באמריקה, נעקרו שטחים עצומים של יערות גשם, כדי לגדל בננות במטעים חדשים.
אבל פגיעת פטריה בזן הפופולרי ביותר של הבננות, ה"גרו מישל", התפשטה במהירות בין המטעים העצומים הללו של מרכז אמריקה. קראו לתופעה הזו "מגפת פנמה", על שם אחת מהארצות בהן גידלו בננות בכמויות ענק. בעקבות הנזקים עקרו עוד המון עצים ביערות הגשם, כדי לטעת מטעים נקיים ובריאים.
עד כדי כך גדולה הייתה ההיקלטות של הבננה באמריקה, עד שכיום מהוות ארצות אמריקה הדרומית והתיכונה את היצואניות הגדולות של בננות לכלל ארצות העולם. לאור זאת, ודאי לא תתפלאו לדעת שמגדלת הבננות הגדולה בעולם היא אקוודור, השוכנת ביבשת אמריקה.
הנה ההיסטוריה של הבננה:
https://youtu.be/SpAHPXNhAwk
הסיפור הקשה של עקירת יערות הגשם במרכז אמריקה כדי לגדל בננות:
https://youtu.be/esvycD1O3cM
והדרך שעושה הבננה מדרום אמריקה אלינו:
https://youtu.be/2HeO9k7jgVo
מה ההיסטוריה של עצי ההדר?
הדרים (Citrus) הם עשרות מינים של עצים ירוקי-עד, עם פירות מאד אהובים ובריאים. פירות ההדר מספקים מגוון טעמים גדול, שנע בין מתוק לחמוץ. פירות ההדר מכילים מיץ רב.
בימי הביניים הצטיידו ספינות בהדרים לקראת הפלגות ארוכות. ליים למשל, נבחר בזכות תכונותיו לחיזוק בריאותם של ספנים. באותה תקופה האמינו שבעזרת מוצרי מזון חמוצים, כמו הלימון, ניתן למנוע גם את ההידבקות במחלת הדבר, שעל פי האמונה המקובלת אז נתפסה כנגרמת מאוויר רע ומעופש.
אבל לא רבים יודעים שבמקור כללו ההדרים רק מספר קטן של מינים - אתרוג, פומלו, מנדרינה, קיי ליים וחלימי, פרי שקיומו התגלה רק בשנים האחרונות. מהם נוצרו על ידי הרכבה או הכלאה מיני הדרים נוספים, רבים מהם הם מהאהובים והבריאים שבפירות. ביניהם ניתן למנות כיום גם את התפוז, הלימון, האשכולית, המנדרינה, הפומלית, הקלמנטינה, התפוזינה ואחרים.
הרכבה היא חיבור של ענף מעץ אחד, אל עץ שני. כך ניתן לקבל על העץ המארח את ההרכבה את פירות העץ המקורי. על ידי הרכבת העצים יגדלו פירות טעימים על עץ שקודם לכן נתן פירות פחות מוצלחים. כך ניתן גם לייצר פירות חדשים וטעמים לא מוכרים. הלימון למשל, הוא פרי שנוצר מהרכבה של ליים ואתרוג. קראו על כך באאוריקה, בתגית "הרכבה".
אם הרבה פירות וירקות הגיעו אלינו מהעולם החדש, מאמריקה, ההדרים עשו את הדרך ההפוכה. קולומבוס וספניו הם שהביאו אותם לאמריקה.
מאז סוף המאה ה-18 החלו להבין את היתרונות הבריאותיים הגלומים במיץ ההדרים כמקור לוויטמינים. הכירו אותם בתגית "פרי הדר".
הנה תולדות עצי ההדרים:
https://youtu.be/ZxhRgmr2yhY
חקלאות ההדרים:
https://youtu.be/bsMwuISCftE
היתרונות התזונתיים:
https://youtu.be/XuB6N1z9N8k
אורזי מנדרינות להפצה:
https://youtu.be/zeqAlsmoEns
וכך מתפתח פרי הדר:
https://youtu.be/QcFBUp_C1QA
הדרים (Citrus) הם עשרות מינים של עצים ירוקי-עד, עם פירות מאד אהובים ובריאים. פירות ההדר מספקים מגוון טעמים גדול, שנע בין מתוק לחמוץ. פירות ההדר מכילים מיץ רב.
בימי הביניים הצטיידו ספינות בהדרים לקראת הפלגות ארוכות. ליים למשל, נבחר בזכות תכונותיו לחיזוק בריאותם של ספנים. באותה תקופה האמינו שבעזרת מוצרי מזון חמוצים, כמו הלימון, ניתן למנוע גם את ההידבקות במחלת הדבר, שעל פי האמונה המקובלת אז נתפסה כנגרמת מאוויר רע ומעופש.
אבל לא רבים יודעים שבמקור כללו ההדרים רק מספר קטן של מינים - אתרוג, פומלו, מנדרינה, קיי ליים וחלימי, פרי שקיומו התגלה רק בשנים האחרונות. מהם נוצרו על ידי הרכבה או הכלאה מיני הדרים נוספים, רבים מהם הם מהאהובים והבריאים שבפירות. ביניהם ניתן למנות כיום גם את התפוז, הלימון, האשכולית, המנדרינה, הפומלית, הקלמנטינה, התפוזינה ואחרים.
הרכבה היא חיבור של ענף מעץ אחד, אל עץ שני. כך ניתן לקבל על העץ המארח את ההרכבה את פירות העץ המקורי. על ידי הרכבת העצים יגדלו פירות טעימים על עץ שקודם לכן נתן פירות פחות מוצלחים. כך ניתן גם לייצר פירות חדשים וטעמים לא מוכרים. הלימון למשל, הוא פרי שנוצר מהרכבה של ליים ואתרוג. קראו על כך באאוריקה, בתגית "הרכבה".
אם הרבה פירות וירקות הגיעו אלינו מהעולם החדש, מאמריקה, ההדרים עשו את הדרך ההפוכה. קולומבוס וספניו הם שהביאו אותם לאמריקה.
מאז סוף המאה ה-18 החלו להבין את היתרונות הבריאותיים הגלומים במיץ ההדרים כמקור לוויטמינים. הכירו אותם בתגית "פרי הדר".
הנה תולדות עצי ההדרים:
https://youtu.be/ZxhRgmr2yhY
חקלאות ההדרים:
https://youtu.be/bsMwuISCftE
היתרונות התזונתיים:
https://youtu.be/XuB6N1z9N8k
אורזי מנדרינות להפצה:
https://youtu.be/zeqAlsmoEns
וכך מתפתח פרי הדר:
https://youtu.be/QcFBUp_C1QA
מהם תולדות האבטיח?
אין כמו אֲבַטִּיחַ (watermellon) קר, כדי להפוך יום קיץ לוהט לנעים וטעים יותר. ניתן גם לומר שאין פרי המזוהה באופן מוחלט עם הקיץ כמו האבטיח.
בוטנית, האבטיח הוא הפרי הטעים של שיח ירק שרוע, כזה שצומח ומשתרע על פני האדמה. הוא חד מיני, כלומר אין שם זרע נקבי וזכרי. הוא גם חד-שנתי ומשתייך למשפחת הדלועיים.
מקור האבטיחים הוא ביבשת אפריקה, באזור קו המשווה. האבטיח נוצר בתחילה טבעית, כאבטיח בר. לפני שבייתו אותו, כשהוא עוד היה בר, נהגו הולכי המדבר, במהלך המסעות הממושכים עם השיירות, להסתער עליו, לפתוח את הפרי ולשתות ממנו את מימיו המרים.
פרי האבטיח עם הפנים הלבן, שימש אז כמעין מימייה טבעית ועתירת נוזלים, גם אם אבטיחי הבר הללו לא היו טעימים כמו האבטיחים שאנו מכירים היום.
האחראי לטעמו המר של האבטיח הלא מבויית היה גן אחד בלבד. על מוטציות בטח כבר שמעתם (אם לא, ראו בתגית "מוטציות"). ובכן, החוקרים מניחים שפה ושם גדלו אבטיחי בר ללא הטעם המר, אלא עם טעם מתוק.
את האבטיחים המתוקים הללו גילו חקלאים קדומים והרבו אותם, על ידי איסוף הגרעינים שלהם ונטיעה של מקשות אבטיחים שלמות כאלה. כך, במהלך כמה דורות, הפך פרי האבטיח למתוק יותר ופחות מר.
במהלך דורות רבים, הלכו החקלאים והשביחו את האבטיחים, הרבו שוב ושוב את האבטיחים המתוקים ביותר ויצרו את האבטיחים של ימינו, שהפכו להיות אדומים ממש ומתוקים יותר מאי-פעם. אגב, יש קשר קרוב בין הגן שאחראי על המתיקות של האבטיח וגן אחר, שאחראי לצבע האדום של הציפה שלו, החלק שאני נוהגים לאכול.
כך יצא שככל שטעמו של האבטיח הפך מתוק יותר, הוא גם הפך יותר אדום.
במצרים העתיקה התגלו זרעי אבטיח מבויית מהאלף השני והשלישי לפני הספירה. גם בציורי הקיר שלהם נראו אבטיחים. המצרים הקדמונים נהגו לטמון עם המתים בקבריהם כמה אבטיחים, כדי שיוכלו לשתות מהם, במסעם אל העולם הבא.
בסביבות ימי הביניים נפוצו יותר ויותר האבטיחים העסיסיים והמתוקים, עם הציפה האדומה. גם במזרח התיכון, מעידים כתבים מהתקופה, גידלו אז ומכרו אבטיחים.
חקלאים ערביי ארץ ישראל גידלו גם בתקופה העות'מנית אבטיחים מזנים שונים והשביחו אותם. אחד הידועים שבהם היה זן של אבטיח שנקרא 'טללים'. האבטיחים מזן הטללים לא הושקו, אלא גדלו רק על מי תהום ועל הלחות שבאה מהטל בלילה, במה שנקרא חקלאות בעל.
ואכן, החקלאים יודעים לספר גם היום שהאבטיח התרבותי, אף שהוא אוגר המון מים בפירותיו, יכול לגדול גם בתנאי בעל, ללא השקיה.
הנה ההיסטוריה של האבטיחים:
https://youtu.be/QSY2EmcJP_8
אפרו-אמריקאים שתובעים בחזרה את הפרי שנולד באפריקה - האבטיח:
https://youtu.be/KihYpOn32KI
והסיפור של אבטיחי ברדפורד המעולים, הגרסה האמריקאית לאבטיחי חצבה שלנו:
https://youtu.be/ljFJJ4kcNqU
אין כמו אֲבַטִּיחַ (watermellon) קר, כדי להפוך יום קיץ לוהט לנעים וטעים יותר. ניתן גם לומר שאין פרי המזוהה באופן מוחלט עם הקיץ כמו האבטיח.
בוטנית, האבטיח הוא הפרי הטעים של שיח ירק שרוע, כזה שצומח ומשתרע על פני האדמה. הוא חד מיני, כלומר אין שם זרע נקבי וזכרי. הוא גם חד-שנתי ומשתייך למשפחת הדלועיים.
מקור האבטיחים הוא ביבשת אפריקה, באזור קו המשווה. האבטיח נוצר בתחילה טבעית, כאבטיח בר. לפני שבייתו אותו, כשהוא עוד היה בר, נהגו הולכי המדבר, במהלך המסעות הממושכים עם השיירות, להסתער עליו, לפתוח את הפרי ולשתות ממנו את מימיו המרים.
פרי האבטיח עם הפנים הלבן, שימש אז כמעין מימייה טבעית ועתירת נוזלים, גם אם אבטיחי הבר הללו לא היו טעימים כמו האבטיחים שאנו מכירים היום.
האחראי לטעמו המר של האבטיח הלא מבויית היה גן אחד בלבד. על מוטציות בטח כבר שמעתם (אם לא, ראו בתגית "מוטציות"). ובכן, החוקרים מניחים שפה ושם גדלו אבטיחי בר ללא הטעם המר, אלא עם טעם מתוק.
את האבטיחים המתוקים הללו גילו חקלאים קדומים והרבו אותם, על ידי איסוף הגרעינים שלהם ונטיעה של מקשות אבטיחים שלמות כאלה. כך, במהלך כמה דורות, הפך פרי האבטיח למתוק יותר ופחות מר.
במהלך דורות רבים, הלכו החקלאים והשביחו את האבטיחים, הרבו שוב ושוב את האבטיחים המתוקים ביותר ויצרו את האבטיחים של ימינו, שהפכו להיות אדומים ממש ומתוקים יותר מאי-פעם. אגב, יש קשר קרוב בין הגן שאחראי על המתיקות של האבטיח וגן אחר, שאחראי לצבע האדום של הציפה שלו, החלק שאני נוהגים לאכול.
כך יצא שככל שטעמו של האבטיח הפך מתוק יותר, הוא גם הפך יותר אדום.
במצרים העתיקה התגלו זרעי אבטיח מבויית מהאלף השני והשלישי לפני הספירה. גם בציורי הקיר שלהם נראו אבטיחים. המצרים הקדמונים נהגו לטמון עם המתים בקבריהם כמה אבטיחים, כדי שיוכלו לשתות מהם, במסעם אל העולם הבא.
בסביבות ימי הביניים נפוצו יותר ויותר האבטיחים העסיסיים והמתוקים, עם הציפה האדומה. גם במזרח התיכון, מעידים כתבים מהתקופה, גידלו אז ומכרו אבטיחים.
חקלאים ערביי ארץ ישראל גידלו גם בתקופה העות'מנית אבטיחים מזנים שונים והשביחו אותם. אחד הידועים שבהם היה זן של אבטיח שנקרא 'טללים'. האבטיחים מזן הטללים לא הושקו, אלא גדלו רק על מי תהום ועל הלחות שבאה מהטל בלילה, במה שנקרא חקלאות בעל.
ואכן, החקלאים יודעים לספר גם היום שהאבטיח התרבותי, אף שהוא אוגר המון מים בפירותיו, יכול לגדול גם בתנאי בעל, ללא השקיה.
הנה ההיסטוריה של האבטיחים:
https://youtu.be/QSY2EmcJP_8
אפרו-אמריקאים שתובעים בחזרה את הפרי שנולד באפריקה - האבטיח:
https://youtu.be/KihYpOn32KI
והסיפור של אבטיחי ברדפורד המעולים, הגרסה האמריקאית לאבטיחי חצבה שלנו:
https://youtu.be/ljFJJ4kcNqU
איך התפתח תות השדה כפרי מדומה?
תות שדה (Strawberry), או תות גינה, אינו ירק ולא פרי. מבחינה בוטנית מדובר בפרי מדומה, מכיוון שהוא צומח ישר מהגבעול.
הפרי המתוק, האדום, העסיסי והמלא בוויטמין סי, הוא אחד הפירות האהובים והטעימים של זמננו. דומה שהתותים המודרניים איבדו מהמתיקות והטעם הטבעי שלהם, למען הנדסה גנטית, שיצרה זנים עם גודל מרשים וחיי מדף ארוכים. ועדיין - התות הוא מהפירות הללו שקשה לעמוד בפניהם כשהם מונחים מולנו.
ללא קשר משפחתי לתות העץ המשתייך למשפחת התותיים, תות השדה הוא צמח שגבעוליו מכים שורשים וזוחלים על פני הקרקע. נפוץ באזורים הממוזגים של כדור הארץ , לרוב ביערות ובהרים, תות השדה נמנה על משפחת הוורדניים, ביחד עם פירות כמו אגסים, תפוחי עץ, אפרסקים וחבושים.
תות השדה מוכר כבר בפרס העתיקה, בה קראו לו תות פראנגי (Toot Farangi). בארמית תותה ובערבית תות, הוא התגלגל גם ליהדות, בה הוא מוזכר בתלמוד.
בטבע הוא מוכר עוד בתקופת יוון העתיקה. הספרות הרומית היא הראשונה שמזכירה אותו, כצמח מרפא ונוי.
כצמח תרבות גידלו אותו לראשונה איפה שהוא באירופה של ימי הביניים, בסביבות המאה ה-13. במקומות מסוימים הוא ייצג אז יושר ושלמות ונהגו אז להגישו באירועים ממלכתיים חשובים, בתור אות לשלום ולשגשוג כלכלי.
בתור פרי שמזכיר לב אדום, התות היה סמל לאהבה. לא פלא שהצרפתים, מלכי הרומנטיקה ואמנות האהבה, ראו גם הם בו מעורר חשק.
זני תות השדה שעליהם גדלנו נוצרו בסביבות המאה ה-17 באירופה, מהכלאות תוך-מיניות ובין-יבשתיות, עם זני תות שהגיעו מיבשת אמריקה. האגדה מספרת על שני זנים של תותי בר, שמקור אחד מהם בצ'ילה מדרום אמריקה והשני שהובא מצפון אמריקה שנשתלו זה ליד זה בשדה צרפתי ויצרו איכשהו את תות הגינה המוכר לנו כיום.
כך או כך, בעידן המודרני נוצרו מאותם שניים או שלושה זני הבר ההם, עשרות עד מאות של זני תות שדה בעולם, בעלי פרי עסיסי, מתוק ואדום.
אז למה תות השדה יקר כל כך בארץ? (עברית)
https://youtu.be/-jQEAEUh07o
תולדות תות השדה באמריקה:
https://youtu.be/fPxUIz5GHAE
וביפן מגדלים תות שדה לבן:
https://youtu.be/Pns6I6IhVaY
תות שדה (Strawberry), או תות גינה, אינו ירק ולא פרי. מבחינה בוטנית מדובר בפרי מדומה, מכיוון שהוא צומח ישר מהגבעול.
הפרי המתוק, האדום, העסיסי והמלא בוויטמין סי, הוא אחד הפירות האהובים והטעימים של זמננו. דומה שהתותים המודרניים איבדו מהמתיקות והטעם הטבעי שלהם, למען הנדסה גנטית, שיצרה זנים עם גודל מרשים וחיי מדף ארוכים. ועדיין - התות הוא מהפירות הללו שקשה לעמוד בפניהם כשהם מונחים מולנו.
ללא קשר משפחתי לתות העץ המשתייך למשפחת התותיים, תות השדה הוא צמח שגבעוליו מכים שורשים וזוחלים על פני הקרקע. נפוץ באזורים הממוזגים של כדור הארץ , לרוב ביערות ובהרים, תות השדה נמנה על משפחת הוורדניים, ביחד עם פירות כמו אגסים, תפוחי עץ, אפרסקים וחבושים.
תות השדה מוכר כבר בפרס העתיקה, בה קראו לו תות פראנגי (Toot Farangi). בארמית תותה ובערבית תות, הוא התגלגל גם ליהדות, בה הוא מוזכר בתלמוד.
בטבע הוא מוכר עוד בתקופת יוון העתיקה. הספרות הרומית היא הראשונה שמזכירה אותו, כצמח מרפא ונוי.
כצמח תרבות גידלו אותו לראשונה איפה שהוא באירופה של ימי הביניים, בסביבות המאה ה-13. במקומות מסוימים הוא ייצג אז יושר ושלמות ונהגו אז להגישו באירועים ממלכתיים חשובים, בתור אות לשלום ולשגשוג כלכלי.
בתור פרי שמזכיר לב אדום, התות היה סמל לאהבה. לא פלא שהצרפתים, מלכי הרומנטיקה ואמנות האהבה, ראו גם הם בו מעורר חשק.
זני תות השדה שעליהם גדלנו נוצרו בסביבות המאה ה-17 באירופה, מהכלאות תוך-מיניות ובין-יבשתיות, עם זני תות שהגיעו מיבשת אמריקה. האגדה מספרת על שני זנים של תותי בר, שמקור אחד מהם בצ'ילה מדרום אמריקה והשני שהובא מצפון אמריקה שנשתלו זה ליד זה בשדה צרפתי ויצרו איכשהו את תות הגינה המוכר לנו כיום.
כך או כך, בעידן המודרני נוצרו מאותם שניים או שלושה זני הבר ההם, עשרות עד מאות של זני תות שדה בעולם, בעלי פרי עסיסי, מתוק ואדום.
אז למה תות השדה יקר כל כך בארץ? (עברית)
https://youtu.be/-jQEAEUh07o
תולדות תות השדה באמריקה:
https://youtu.be/fPxUIz5GHAE
וביפן מגדלים תות שדה לבן:
https://youtu.be/Pns6I6IhVaY
מה בריא ברימון ומה מקומו בסעודת ראש השנה?
"עץ הרימון נתן ריחו, מים המלח ועד יריחו..." -מי לא גדל על השיר הנהדר הזה, שעבור רובנו הוא זיכרון מתוק מהילדות בארץ ישראל. השיר הזה, אגב, מתחיל בשקר של ממש, או סתם בעובדה בוטאנית חסרת קשר למציאות - שהרי לרימון ולעץ הרימון אין ריח בכלל.
אבל שטויות. חוץ מהטעם הנפלא של פרי הרימון (Pomegranate), אכילת הרימון בסעודה של ראש השנה היא מסורת יהודית ישנה שמסמלת את ההבטחה שלנו לעשות מעשים טובים בשנה החדשה. זה, אם תשאלו אותנו הרבה יותר חשוב מהריח. מעשים טובים!
ואכן, את הברכות כמו "שירבו זכויותינו כרימון" וגם "שנהיה מלאים מצוות כרימון" נוהגים לברך בסעודת החג של ראש השנה.
לפי המסורת, יש ברימון תרי"ג גרגרים, כמספר המצוות שיש בתורה - 613 מצוות. זו הסיבה שהרימון מקודש ביהדות.
מה דעתכם על לספור ולבחון את העובדה הזו? - מעניין יהיה לשמוע את התוצאה. באמת.
גם על מעיל הכוהנים היו תלויים לפי המקרא 613 רימונים זעירים, שסימלו את אותם גרגרי הפרי. יתכן שהיו עשויים חרס.
עוד לפי המקרא, כשנכנסו בני ישראל לארץ המובטחת, היו להם פירות שונים. ביניהם היו תמרים, תאנים וענבים. אבל עם כל הטעם הנפלא של הפירות הללו, רק הרימון היה מקודש ליהודים וסימל את נוכחותו של אלוהים.
אז אם אכילת הרימון, בפרוש השנה החדשה, מסמלת את הבטחותינו להיות טובים ולעשות טוב, אז בואו לא נחכה ונתחיל כבר עכשיו. הייו טובים.
אמן!
הנה מנהג אכילת הרימון בראש השנה (עברית):
http://youtu.be/JSu_LC4qhyU?t=37s
על הצד הבריאותי של שתיית ואכילת רימונים (מתורגם):
https://youtu.be/DrlamMF43nk
ועץ הרימון והרימון עצמו של ראש השנה (עברית):
http://youtu.be/aTMiq_01aws
"עץ הרימון נתן ריחו, מים המלח ועד יריחו..." -מי לא גדל על השיר הנהדר הזה, שעבור רובנו הוא זיכרון מתוק מהילדות בארץ ישראל. השיר הזה, אגב, מתחיל בשקר של ממש, או סתם בעובדה בוטאנית חסרת קשר למציאות - שהרי לרימון ולעץ הרימון אין ריח בכלל.
אבל שטויות. חוץ מהטעם הנפלא של פרי הרימון (Pomegranate), אכילת הרימון בסעודה של ראש השנה היא מסורת יהודית ישנה שמסמלת את ההבטחה שלנו לעשות מעשים טובים בשנה החדשה. זה, אם תשאלו אותנו הרבה יותר חשוב מהריח. מעשים טובים!
ואכן, את הברכות כמו "שירבו זכויותינו כרימון" וגם "שנהיה מלאים מצוות כרימון" נוהגים לברך בסעודת החג של ראש השנה.
לפי המסורת, יש ברימון תרי"ג גרגרים, כמספר המצוות שיש בתורה - 613 מצוות. זו הסיבה שהרימון מקודש ביהדות.
מה דעתכם על לספור ולבחון את העובדה הזו? - מעניין יהיה לשמוע את התוצאה. באמת.
גם על מעיל הכוהנים היו תלויים לפי המקרא 613 רימונים זעירים, שסימלו את אותם גרגרי הפרי. יתכן שהיו עשויים חרס.
עוד לפי המקרא, כשנכנסו בני ישראל לארץ המובטחת, היו להם פירות שונים. ביניהם היו תמרים, תאנים וענבים. אבל עם כל הטעם הנפלא של הפירות הללו, רק הרימון היה מקודש ליהודים וסימל את נוכחותו של אלוהים.
אז אם אכילת הרימון, בפרוש השנה החדשה, מסמלת את הבטחותינו להיות טובים ולעשות טוב, אז בואו לא נחכה ונתחיל כבר עכשיו. הייו טובים.
אמן!
הנה מנהג אכילת הרימון בראש השנה (עברית):
http://youtu.be/JSu_LC4qhyU?t=37s
על הצד הבריאותי של שתיית ואכילת רימונים (מתורגם):
https://youtu.be/DrlamMF43nk
ועץ הרימון והרימון עצמו של ראש השנה (עברית):
http://youtu.be/aTMiq_01aws
מהו פרי הצַּבָּר או הסברס שהפך כינוי לישראלים?
הצַּבָּר (Prickly Pear), בערבית סברס, הוא פרי משונה. מחד, הוא כל כך טעים ומתוק ומנגד, קוצני ומכאיב כל כך עד שבימים עברו השתמשו בו במזרח התיכון כאמצעי תיחום בין חלקות ושטחי חקלאות.
כבר מאות שנים שערביי המזרח התיכון שותלים צבר בגבולות השטחים, כדי למנוע כניסה של גנבים ואורחים לא רצויים.
קוצי הצבר נמצאים גם על העלים הבשרניים וגם על הפרי. הקוצים הללו מהווים אמצעי ההגנה של הצבר, כנגד פגיעה בו.
שמו העברי של הצבר בא על שום צבירת המים שהוא יונק ומגבעוליו המכילים הרבה מים, המסוגלים לקיים אותו לתקופות ארוכות.
על אף שמוצאו של הצבר מאמריקה, תכונותיו הפכו את שמו לכינוי לישראלים. כמו הישראלים המחוספסים וניצתים בקלות מבחוץ, אך מלאי רגש ואחווה מבפנים, כך גם פרי הצבר העסיסי. מדובר בפרי שקוציו המכאיבים מקשים על אכילת תוכנו, אבל למי שמצליחים בכך, מובטח מעדן רך, טעים ומתוק להפליא.
הנה חקלאי שמגדל צברים מספר על הקקטוס המעניין הזה (עברית):
https://youtu.be/fWZN3jprpxA
כך קוטפים ואוכלים את פרי הצבר:
https://youtu.be/DsOix7iFvD0
קציר פירות הצבר:
https://youtu.be/sALAk2NOHu0
יש מי שמכינים מהצבר מיץ נהדר (עברית):
https://youtu.be/JrGu29JQN3M
ורבים בארץ מגדלים קקטוסים בגינה - הנה מישהו עם 5,000 מינים (עברית):
https://youtu.be/sQ3z40iM82E
הצַּבָּר (Prickly Pear), בערבית סברס, הוא פרי משונה. מחד, הוא כל כך טעים ומתוק ומנגד, קוצני ומכאיב כל כך עד שבימים עברו השתמשו בו במזרח התיכון כאמצעי תיחום בין חלקות ושטחי חקלאות.
כבר מאות שנים שערביי המזרח התיכון שותלים צבר בגבולות השטחים, כדי למנוע כניסה של גנבים ואורחים לא רצויים.
קוצי הצבר נמצאים גם על העלים הבשרניים וגם על הפרי. הקוצים הללו מהווים אמצעי ההגנה של הצבר, כנגד פגיעה בו.
שמו העברי של הצבר בא על שום צבירת המים שהוא יונק ומגבעוליו המכילים הרבה מים, המסוגלים לקיים אותו לתקופות ארוכות.
על אף שמוצאו של הצבר מאמריקה, תכונותיו הפכו את שמו לכינוי לישראלים. כמו הישראלים המחוספסים וניצתים בקלות מבחוץ, אך מלאי רגש ואחווה מבפנים, כך גם פרי הצבר העסיסי. מדובר בפרי שקוציו המכאיבים מקשים על אכילת תוכנו, אבל למי שמצליחים בכך, מובטח מעדן רך, טעים ומתוק להפליא.
הנה חקלאי שמגדל צברים מספר על הקקטוס המעניין הזה (עברית):
https://youtu.be/fWZN3jprpxA
כך קוטפים ואוכלים את פרי הצבר:
https://youtu.be/DsOix7iFvD0
קציר פירות הצבר:
https://youtu.be/sALAk2NOHu0
יש מי שמכינים מהצבר מיץ נהדר (עברית):
https://youtu.be/JrGu29JQN3M
ורבים בארץ מגדלים קקטוסים בגינה - הנה מישהו עם 5,000 מינים (עברית):
https://youtu.be/sQ3z40iM82E
מהו האננס ואיך מגדלים אותו?
אננס (Pineapple) הוא צמח טרופי, בעל עלים ארוכים ובשרניים, המזכירים את עלי הצבר, ובעל פרי אקזוטי וטעים.
כל צמח אננס מניב לרוב רק פרי אחד. זה קורה בתוך שנה עד שנתיים מהזמן בו נשתל.
גובהו של האננס מגיע לכ-80 סנטימטרים. כמו צמחים רבים בטבע צמח האננס מצמיח חוטרים שממשיכים את חייו. באמצעות חוטאים כאלה משתמשים החקלאים לריבוי האננס וליצירת שטחי גידול חדשים.
בעולם קיימים שטחים עצומים לגידול אננס. אלה פרושים במדינות רבות, מהעיקריות שבארצות דרום מזרח אסיה, כמו תאילנד, טיוואן, פיליפינים, מלזיה, אוסטרליה, הוואי וחוף-השנהב, דרך קניה ודרום-אפריקה ביבשת אפריקה ועד ברזיל ומקסיקו ביבשת אמריקה.
בישראל, כדי להתגבר על בעיות האקלים הנדרשות לגידול אננס, מגדלים אותו בחממות פלסטיק או תחת רשתות. אצלנו גידול האננס בארץ מתקיים ברובו המוחלט באזור החוף. היסטורית, לקח זמן לגידול האננס להפוך בישראל לענף חקלאי. כך או כך הענף מצומצם יחסית ומחירי הפירות הם בהתאם גבוהים.
הנה סיפורו של האננס:
https://youtu.be/-15bEIG7sRY
למה הוא כה יקר בארץ? (בעברית)
https://youtu.be/ROgiBYWur4A?t=19s
כך נבחר אננס:
https://youtu.be/O7N1h9snv7w
כך חותכים אותו ללא בזבוז:
https://youtu.be/MKjXLk8PJUI
התרצו לגדל מטע של אננס?
https://youtu.be/vpJHgXaPzFA
ניתן לגדל אננס בעציץ בבית (עברית):
https://youtu.be/P2S60Fu_bFI
ולמה האננס כה יקר בישראל? (בעברית)
https://youtu.be/ROgiBYWur4A?t=19s
אננס (Pineapple) הוא צמח טרופי, בעל עלים ארוכים ובשרניים, המזכירים את עלי הצבר, ובעל פרי אקזוטי וטעים.
כל צמח אננס מניב לרוב רק פרי אחד. זה קורה בתוך שנה עד שנתיים מהזמן בו נשתל.
גובהו של האננס מגיע לכ-80 סנטימטרים. כמו צמחים רבים בטבע צמח האננס מצמיח חוטרים שממשיכים את חייו. באמצעות חוטאים כאלה משתמשים החקלאים לריבוי האננס וליצירת שטחי גידול חדשים.
בעולם קיימים שטחים עצומים לגידול אננס. אלה פרושים במדינות רבות, מהעיקריות שבארצות דרום מזרח אסיה, כמו תאילנד, טיוואן, פיליפינים, מלזיה, אוסטרליה, הוואי וחוף-השנהב, דרך קניה ודרום-אפריקה ביבשת אפריקה ועד ברזיל ומקסיקו ביבשת אמריקה.
בישראל, כדי להתגבר על בעיות האקלים הנדרשות לגידול אננס, מגדלים אותו בחממות פלסטיק או תחת רשתות. אצלנו גידול האננס בארץ מתקיים ברובו המוחלט באזור החוף. היסטורית, לקח זמן לגידול האננס להפוך בישראל לענף חקלאי. כך או כך הענף מצומצם יחסית ומחירי הפירות הם בהתאם גבוהים.
הנה סיפורו של האננס:
https://youtu.be/-15bEIG7sRY
למה הוא כה יקר בארץ? (בעברית)
https://youtu.be/ROgiBYWur4A?t=19s
כך נבחר אננס:
https://youtu.be/O7N1h9snv7w
כך חותכים אותו ללא בזבוז:
https://youtu.be/MKjXLk8PJUI
התרצו לגדל מטע של אננס?
https://youtu.be/vpJHgXaPzFA
ניתן לגדל אננס בעציץ בבית (עברית):
https://youtu.be/P2S60Fu_bFI
ולמה האננס כה יקר בישראל? (בעברית)
https://youtu.be/ROgiBYWur4A?t=19s
האם צמח הבננה הוא עשב?
הבָּנָנָה (Banana) היא צמח הדומה לעץ, אך על אף גובהה היא מוגדרת כעשב דווקא. כן - מבחינה בוטנית הבננה אינה פרי. קשה אולי להאמין אבל היא עשב, כי בניגוד לעצי פרי אין לה גזע של ממש, אלא מעין גבעול שמורכב שכבות שכבות, כמו שאנו מכירים מהבצל. זו הסיבה שהגזע של עץ הבננה מכונה "גזעול", סוג של הלחם מילים בין גזע לגבעול.
יש בעולם בסביבות 200 זנים של בננות, המשתייכים ל-40 מינים שונים. כמו התמרים, גם הבננות גדלות ב"כפות", קבוצות צפופות של פרי. הכפות מסודרות בשדרה היוצרת את אשכול הבננות הענקי.
הבננה היא צמח טרופי. פירושו של דבר שהבננות גדלות באזורים טרופיים, אזורים חמים, שהם קרובים לקו המשווה. ואכן, הבננה היא מהמזונות העיקריים של מרבית תושבי הארצות החמות.
צבעה של הבננה מבחוץ מתחיל כירוק. ככל שהיא מבשילה, משתנה קליפתה החיצונית מירוק לצהוב. בשלב זה חשוב לדעת שהעמילן שבתוך הפרי מתפרק והופך לסוכר. רק אז מותר לאכול את הבננה, כי לפני כן היא אינה בריאה וכמובן שאינה מתוקה או טעימה.
בשלב האחרון נרקבת הבננה, כשצבע הקליפה הופך לחום אז שחור. בשלב החום הבננה מקבלת טעם מתוק מאד ומרקם המזכיר דבש. השלב השחור שלה, השלב האחרון, הוא שלב הרקב של הבננה, שבו היא אינה ראויה למאכל.
הנה ההיסטוריה של הבננה:
https://youtu.be/SpAHPXNhAwk
מסתבר שהבננות שאנו אוכלים היום אינן הבננות שאכלו הורינו בצעירותם:
https://youtu.be/ex0URF-hWj4
כך קוטפים את הבננות:
https://youtu.be/_l7sak6Vlq8
בננות יכולות להיות בסיס מצוין לגלידה ביתית קלה (עברית):
https://youtu.be/hp9vpZ7QVBs
והנה קינוח בננות קל וללא תנור שמשגע את העולם:
https://youtu.be/vMAkyACJvII
הבָּנָנָה (Banana) היא צמח הדומה לעץ, אך על אף גובהה היא מוגדרת כעשב דווקא. כן - מבחינה בוטנית הבננה אינה פרי. קשה אולי להאמין אבל היא עשב, כי בניגוד לעצי פרי אין לה גזע של ממש, אלא מעין גבעול שמורכב שכבות שכבות, כמו שאנו מכירים מהבצל. זו הסיבה שהגזע של עץ הבננה מכונה "גזעול", סוג של הלחם מילים בין גזע לגבעול.
יש בעולם בסביבות 200 זנים של בננות, המשתייכים ל-40 מינים שונים. כמו התמרים, גם הבננות גדלות ב"כפות", קבוצות צפופות של פרי. הכפות מסודרות בשדרה היוצרת את אשכול הבננות הענקי.
הבננה היא צמח טרופי. פירושו של דבר שהבננות גדלות באזורים טרופיים, אזורים חמים, שהם קרובים לקו המשווה. ואכן, הבננה היא מהמזונות העיקריים של מרבית תושבי הארצות החמות.
צבעה של הבננה מבחוץ מתחיל כירוק. ככל שהיא מבשילה, משתנה קליפתה החיצונית מירוק לצהוב. בשלב זה חשוב לדעת שהעמילן שבתוך הפרי מתפרק והופך לסוכר. רק אז מותר לאכול את הבננה, כי לפני כן היא אינה בריאה וכמובן שאינה מתוקה או טעימה.
בשלב האחרון נרקבת הבננה, כשצבע הקליפה הופך לחום אז שחור. בשלב החום הבננה מקבלת טעם מתוק מאד ומרקם המזכיר דבש. השלב השחור שלה, השלב האחרון, הוא שלב הרקב של הבננה, שבו היא אינה ראויה למאכל.
הנה ההיסטוריה של הבננה:
https://youtu.be/SpAHPXNhAwk
מסתבר שהבננות שאנו אוכלים היום אינן הבננות שאכלו הורינו בצעירותם:
https://youtu.be/ex0URF-hWj4
כך קוטפים את הבננות:
https://youtu.be/_l7sak6Vlq8
בננות יכולות להיות בסיס מצוין לגלידה ביתית קלה (עברית):
https://youtu.be/hp9vpZ7QVBs
והנה קינוח בננות קל וללא תנור שמשגע את העולם:
https://youtu.be/vMAkyACJvII
מהם תולדות האפרסקים?
אין פרוותי ממנו על מדפי הירקות. אין מתוק וקיצי כמוהו ולרבים הוא מזכיר את הילדות. האפרסק (Peach) הוא פרי בעל ערך תזונתי נהדר, שהגיע אלינו אחרי שעשה דרך ארוכה על פני חצי עולם.
בסינית קוראים לאפרסק "טאו" או "פרסיה". שושלת האפרסקיים מתחילה בסין, בתור עץ בר. לפני 4,000 שנה בערך הוא בוית על ידי חקלאים סינים והפך לעץ האפרסק המודרני.
עם התפתחות דרכי המסחר מסין ובמיוחד "דרך המשי" הארוכה למערב, נודד האפרסק בשנת 400 לפני הספירה אל פרס הרחוקה. כאן מתקבע שמו בפרסית 'פרסיקה', שפירושו "פרי פרסי". שם זה עתיד להיות שגור בלשונות רבים.
מפרס נדד הפרי, ככל הנראה דרך יוון, לכל אגן הים התיכון ומשם כמעט לכל העולם.
מי שהביא את האפרסקים לארץ ישראל היה השלטון הרומי, ששלט כאן בתקופת בית שני. בכך הפכו הפירות הנחשקים מסין, פרס ויוון לחלק מנוף הפירות בארץ ישראל. אומרים שעם האפרסק הגיעו אז לארץ גם הנקטרינות.
כך הלכו ופותחו האפרסק ובעקבותיו גם הנקטרינה, תת-זן שלו, פחות או יותר לפרי שאנו מכירים כיום. ממצאים ארכאולוגים שמעידים על קיומו של האפרסק באזורנו הם בני לפחות 1,700 שנה. בתקופת התלמוד מתקבע שמו ביהדות בתור 'פרסק' וברבים 'אפרסקין'.
בגמרא מסופר על האפרסק כפרי אהוב שנהגו לאכול היהודים, לצד פירות ארץ ישראל הידועים, כמו הרימונים, הענבים, החרובים והשקדים.
יש מפרשים שסיפרו בכתובים על מנהג קדום, לפיו נהגו היהודים לקשט את תקרת הסוכה באפרסקים ונקטרינות. כך הם נהנו לאורך חג הסוכות מריחם הנעים ומצבעיהם העזים של פירות האפרסק.
גם שיטות הגידול המסורתיות שוכללו במהלך הדורות והגיעו לרמת אמנות של ממש. במאה ה-20, עם פריחת הישוב היהודי בארץ, הורחבו נטיעות עצי האפרסק והנקטרינה מאוד.
בארץ נלמדו אז תנאי האקלים שנדרשו לכל זן אפרסק. מהרי הגליל, דרך הרי ירושלים ועד מרכז שפלת החוף - בכל אזור ובהתאם לאזורים הגאוגרפיים והאקלימיים המתאימים להם, ניטעו זני האפרסק המתאימים.
כך מגדלים עצי אפרסקים:
https://youtu.be/jcEoisxKn5c
קטיף ומיון אפרסקים בקיבוץ של פעם (עברית):
https://youtu.be/enBh7I8LtDI
ההבדלים בין אפרסקים לנקטרינות:
https://youtu.be/aBiyuaQojUo
וכך מכינים מסכה לפנים מאפרסקים (עברית):
https://youtu.be/UvoBgQk_s8M
אין פרוותי ממנו על מדפי הירקות. אין מתוק וקיצי כמוהו ולרבים הוא מזכיר את הילדות. האפרסק (Peach) הוא פרי בעל ערך תזונתי נהדר, שהגיע אלינו אחרי שעשה דרך ארוכה על פני חצי עולם.
בסינית קוראים לאפרסק "טאו" או "פרסיה". שושלת האפרסקיים מתחילה בסין, בתור עץ בר. לפני 4,000 שנה בערך הוא בוית על ידי חקלאים סינים והפך לעץ האפרסק המודרני.
עם התפתחות דרכי המסחר מסין ובמיוחד "דרך המשי" הארוכה למערב, נודד האפרסק בשנת 400 לפני הספירה אל פרס הרחוקה. כאן מתקבע שמו בפרסית 'פרסיקה', שפירושו "פרי פרסי". שם זה עתיד להיות שגור בלשונות רבים.
מפרס נדד הפרי, ככל הנראה דרך יוון, לכל אגן הים התיכון ומשם כמעט לכל העולם.
מי שהביא את האפרסקים לארץ ישראל היה השלטון הרומי, ששלט כאן בתקופת בית שני. בכך הפכו הפירות הנחשקים מסין, פרס ויוון לחלק מנוף הפירות בארץ ישראל. אומרים שעם האפרסק הגיעו אז לארץ גם הנקטרינות.
כך הלכו ופותחו האפרסק ובעקבותיו גם הנקטרינה, תת-זן שלו, פחות או יותר לפרי שאנו מכירים כיום. ממצאים ארכאולוגים שמעידים על קיומו של האפרסק באזורנו הם בני לפחות 1,700 שנה. בתקופת התלמוד מתקבע שמו ביהדות בתור 'פרסק' וברבים 'אפרסקין'.
בגמרא מסופר על האפרסק כפרי אהוב שנהגו לאכול היהודים, לצד פירות ארץ ישראל הידועים, כמו הרימונים, הענבים, החרובים והשקדים.
יש מפרשים שסיפרו בכתובים על מנהג קדום, לפיו נהגו היהודים לקשט את תקרת הסוכה באפרסקים ונקטרינות. כך הם נהנו לאורך חג הסוכות מריחם הנעים ומצבעיהם העזים של פירות האפרסק.
גם שיטות הגידול המסורתיות שוכללו במהלך הדורות והגיעו לרמת אמנות של ממש. במאה ה-20, עם פריחת הישוב היהודי בארץ, הורחבו נטיעות עצי האפרסק והנקטרינה מאוד.
בארץ נלמדו אז תנאי האקלים שנדרשו לכל זן אפרסק. מהרי הגליל, דרך הרי ירושלים ועד מרכז שפלת החוף - בכל אזור ובהתאם לאזורים הגאוגרפיים והאקלימיים המתאימים להם, ניטעו זני האפרסק המתאימים.
כך מגדלים עצי אפרסקים:
https://youtu.be/jcEoisxKn5c
קטיף ומיון אפרסקים בקיבוץ של פעם (עברית):
https://youtu.be/enBh7I8LtDI
ההבדלים בין אפרסקים לנקטרינות:
https://youtu.be/aBiyuaQojUo
וכך מכינים מסכה לפנים מאפרסקים (עברית):
https://youtu.be/UvoBgQk_s8M
