היניצ'רים (Janissaries) היו חיילים בחיל הרגלים המובחר של הצבא העות'מני, מיחידות העלית של צבא האימפריה העות'מנית.

הם שירתו את האימפריה הטורקית ללא הפסקה, מאז נוסד החיל במאה ה-14 ועד שבוטל בשנת 1826 על ידי סולטאן מהמוט השני בשל המעורבות שלהם במרידה כנגד המשטר.

הרכב יחידות היניצ'רים הראשונות היה של צאצאי שבויי מלחמה ועבדים של העות'מאנים, או ילדים שנלקחו במסגרת ה"דבשירמה" (devşirme), מס הילדים שהטילה האימפריה העות'מנית על ארצות נוצריות. זו הייתה שיטת גיוס של הצבא והממשל העות'מני, בה שועבדו נערים נוצרים וצעירים והפכו לעבדים ומשרתים לצבא הסולטן ולשירות האליטה העות'מאנית.

אותם נערים אומנו להיות עבדים נאמנים, כשהחלשים מביניהם משרתים במנהלה של האימפריה והחזקים כלוחמים יניצ'רים. כמו הממלוכים לפניהם, גם ליניצ'רים גויסו רק נערים לא-מוסלמים ובמיוחד נערים חסונים, בני 15 ויותר. בכדי שיותר להם להתגייס לצבא, הם נאלצו להתאסלם, בדרך כלל מרצונם.

היניצ'רים הראשונים היו צבא הקבע הראשון של האימפריה העות'מאנית. נאמנותם הובטחה בזכות השתייכותם לאוכלוסייה הלא-מוסלמית, שלא הייתה בעלת יכולת או אפילו רצון למרוד בסולטן, כמו זו שהייתה אולי למתחרים מוסלמים אפשריים. בנוסף, היניצרים רצו להוכיח את נאמנותם לאיסלם. תרמה גם העובדה שטורקים רבים לא רצו לשרת בחיל הרגלים, בשל תדמיתו הנחותה לעומת חיל הפרשים.

שכרם ותנאיהם של היניצ'רים היו מעולים ובזכות חיוניותם לסולטן הם חיו חיי שפע ונוחות. אך במהלך המאות הבאות הם הלכו וצברו כוח והגיעו לרמה שהם שלטו בממשלה ואף החליפו סולטנים. בנוסף, היניצ'רים הפכו עשירים ומפונקים וככוח לוחם הם הפכו חלשים ויעילים הרבה פחות.

כדי לשמר את כוחם, היניצ'רים גם התנגדו להתחדשות בצבא, מה שגרם לפיגור טכנולוגי ובשיטות הלחימה צבאית, הביא לתבוסה בקרב וינה ב-1683 והלך ודרדר את האימפריה לכדי מי שקיבלה את הכינוי "האיש החולה של אירופה".

סופם ההיסטורי הגיע כשהייניצ'רים, חזקים ובעלי מעמד אדיר, הפילו את הסולטן שרצה לקדם חידושים בצבא. אבל יורשו, שהבין את הסכנה שלהם לסולטנות, נלחם בהם. הוא חיסל סופית את צבא היניצ'רים האימפריאלי, תוך שהוא לוקח את כל נכסיהם וטובח בהם ללא רחמים.


כך נראו היניצ'רים, מתוך טקס מודרני המשחזר את קבלת המשכורת שלהם:

https://youtu.be/keNA_5kEI3o


ומארש צבאי שמאמינים שנוגן והושר ליניצ'רים:

https://youtu.be/kkHhLXmDox8

טורטווז או טסטודו (Testudo) הן צורות הצב של ההגנה של חיילי רומי. בעת שהם תקפו מבצר או עיר הם נהגו להרים את מגיניהם מעל לראשיהם, כך שכל המגינים התחברו לשריון לכל הקבוצה. ממש כמו שריון של צב, הגנו עליהם המגינים מלמעלה ושמרו עליהם.

המבנה הזה הגן עליהם היטב מחיצי האויב וזכה לשם תואם. "טסטודו" פירושו ברומית "צב". גם טורטווז הוא צב, בצרפתית.


הנה סרטון שמדגים כיצד הגנה צורת הצב על החיילים הרומיים מחיצים:

http://youtu.be/CgmFycuRwAw


לעיתים פתחו את צורת הצב גם להתנפלות של חיילי האויב על הלוחמים:

http://youtu.be/Ae9Pj2JIero


שחזור מודרני של צורת הצב:

http://youtu.be/WaT0QvHQWhY


וקטע מסרט צרפתי של שיטת הטורטווז:

https://youtu.be/MOtrN-yVhU4

המגן (Shield) הוא כלי הגנה עתיק ששימש את הלוחמים בבלימת התקפות של האויב בכלי נשק כמו חרבות, גרזני קרב, חצים שנורו עליהם וחניתות.

המגן שימש בעיקר להגנה עצמית. כוונתו להגן על הלוחם האוחז בו. למגן טוב הייתה היכולת את מרבית סוגי ההתקפה של כלי הנשק השונים.

המגינים השתנו בין אזורים ותקופות. צורת הייתה מגוונת וכך גם גודלם והחומרים מהם הם נעשו. לרוב יוצרו מלוח עץ או מתכת.


#צורות המגינים
עוד מימי קדם נשאו בדרך כלל חיילי הרגלים הקלים מגינים קטנים ועגולים, שהיו עשויים עץ או מתכת.

השומרים היו הראשונים להשתמש במגנים באופן משמעותי. מערך הפלנקס סו הם סודרו שמר עליהם היטב. המגנים שלהם היו בדרך כלל גדולים, כך שיכסו בקלות על כל גופם של הלוחמים.

הלגיון הרומי לעומתם, החל לשאת מגינים בצורת מלבן ומקומר, כדי להסיט את החיצים הפוגעים בו. המגינים שלהם היו כבדים וגדולים והם נקראו "סקוטום". גם הוויקינגים והשבטים הגרמאנים נשאו בעבר מגיני עץ גדולים.

בימי הביניים הפרשים אחזו בידיהם מגינים מעויינים או אליפטיים עומדים. בכך זכה הפרש להגנה מרבית, אך אחז בידו מגן נוח יחסית לתקיפה ולנהיגת הסוס. במשך השנים הוסר מהמגן החלק העליון שלו, מה שהקל על הפרש לראות. מהצורה החדשה הזו, אגב, נוצרה צורת המגן של האבירים, זו שמוכרת היום בעולם ומשמשת מעין תבנית גרפית לסמלי מדינות, ערים ומשפחות אצולה.

והיו גם מגיני קשתים שנקראו אז "Pavise". אלה היו מגינים גדולים, מלבניים בדרך כלל והם הגנו על הקשתים והצלפים ברובי-הקשת, בעת שטענו מחדש בחיצים. את המגינים הללו הם הציבו על הקרקע לפניהם, במקום לאחוז אותם ביד.

בצרפתית טורטווז וברומית טסטודו (Testudo), הן צורות הצב של ההגנה של חיילי רומי. המבנה הזה הגן עליהם היטב מחיצי האויב וזכה לשם תואם. בעת שהם תקפו מבצר או עיר הם נהגו להרים את מגיניהם מעל לראשיהם, כך שכל המגינים התחברו לשריון לכל הקבוצה. בצורה כזו, ממש כמו שריון של צב, המגינים יצרו מעין גג מעל ראשם, שהגן עליהם מלמעלה ושמר עליהם מהחיצים שנורו עליהם.

המגנים לאבד מחשיבותם, עם המצאת שריון הלוחות המלא, אף שהשתמשו בהם עד המאות ה-16.

השוטרים של ימינו בעולם משתמשים לעתים בהפגנות במגינים שקופים וקטנים יחסית, עשויים מחומרים חדישים שהם קלים, חזקים ונוחים לשימוש.


הנה מגן המלחמה:

https://youtu.be/mNnrG9jfCIY


הגנה בצורת הצב על החיילים הרומיים מחיצים:

http://youtu.be/CgmFycuRwAw


שחזור מודרני של צורת הצב:

http://youtu.be/WaT0QvHQWhY


על המגינים בימי הביניים:

https://youtu.be/tzG6sLMhGd8


וסקירה על מגינים היסטוריים שונים:

https://youtu.be/jkLfPyEPijs?t=24s

קרב קרני חיטין עמד להסתיים. התבוסה הצלבנית הייתה ברורה וצורבת. איש לא ידע שמכאן עומדים המוסלמים להביס את שומרי הארץ הצלבנים, להשתלט על ארץ הקודש ולהפוך לכוח עולמי, שרק יגדל.

אבל בשולי אותה תבוסה גדולה, התחיל בעמק קרני חיטין גם תהליך שיגרום לתבוסתו המתמשכת ולהתפוררתו של הכוח הצבאי החזק של הנוצרים, סוג של "קומנדו נוצרי", של אבירים לוחמים נועזים ומאמינים, שעד אז נחשבו לבלתי-מובסים.

הטמפלרים. בעצם, קראו להם "מסדר אבירי היכל שלמה" (Knights Templar). הם נמנו על מסדר צבאי נוצרי של אבירים-נזירים שפעל מאז המאה ה-12 ובתקופת מסעי הצלב של המלך ריצ'רד ה-1, הידוע בתור "ריצ'ארד לב ארי".

האבירים הטמפלרים היו כוח צבאי חזק בן מאות חיילים, שמילא תפקידים שונים באירופה הנוצרית של אותה תקופה בימי הביניים והיווה במידה רבה את "כוח המחץ" של הצלבנים.

הם נקראו גם "מקדש שלמה" או "האבירים העניים של ישו" אבל לרוב מזכירה אותם ההיסטוריה בשם "טמפלרים". זאת מפני שהאבירים האלה קיבלו את שם המקום שעליו רצו לשמור, הם היו שומרי ה-Temple, ההיכל, או המקדש.

המסדר נוסד כדי להגן על הממלכה הצלבנית בארץ הקודש, ממלכת ירושלים. כמו כן הוא סיפק הגנה לצליינים נוצרים שעלו לרגל לירושלים. במהלך מסעי הצלב נלחמו הטמפלרים במוסלמים והפכו לכוח צבאי מעולה.

הטמפלרים צברו עושר אדיר, בעיקר מהתרומות שהגיעו למסדר. הם גם זכו לתמיכת "הכס הקדוש", הוא האפיפיור. הכספים שלהם, אלו שהרוויחו בשדב הקרב, בכיבושים ובעסקאות שניהלו בתוך הממסד הנוצרי - הכספים האלה הושקעו נכון והפכו את המסדר הטמפלרי לעשיר כקורח.

למסדר הזה הייתה אז גם רשת סניפים שהייתה פרוסה בכל רחבי אירופה וסייעה בהעברת כספים בבטחה ממקום למקום. שירות זה ניתן במיוחד לצליינים שלא רצו לשאת את הכסף בדרכים עתירות השודדים של ימי הביניים ולאנשים אחרים שהסתייעו בשירות המאובטח הזה. גם שירותי ה"בנק הבטוח" שהתבטא בהעברת הכסף הזו, העשירו אותם מאד.

אבל לאחר שהצלבנים הובסו על ידי המוסלמים בקרב קרני חיטין, איבד המסדר הטמפלרי את כל רכושו בארץ ישראל. מרבית הכוח הלוחם שלהם בארץ חוסל גם הוא בתבוסה הנוראה, הן בקרני חיטין והן בקרבות שאחריו. כך החלו הטמפלרים לסגת שוב ושוב.

בשלב מסוים נפלה ירושלים והטמפלרים פינו את מפקדתם לעכו. בעכו הצלבנית הם בנו מבנים מרשימים וחכמים, ביניהם את "מנהרת הטמפלרים", שהובילה ממפקדתם בנתיב גישה סודי אל נמל העיר. מאה שנה לאחר מכן נפלה גם עכו והם עברו בהדרגה לקפריסין, לרודוס ולבסוף למלטה, האי שבו הם פעילים עד היום.

הטמפלרים גם הוסיפו לפעול באירופה עד לחיסולם בה, אבל הם מעולם לא שבו למעמד ולעוצמה שאפיינה את שנות התהילה שלהם במאה ה-12.

רבים טוענים שמקור האמונה הטפלה על המזל הרע של יום שישי ה-13 הוא מתאריך כזה באוקטובר 1307, יום בו הובסו הטמפלרים בצרפת. מכל מקום, הקשר ליום המזל הרע הזה לא היטיב במיוחד עם כל מי שמאמין בנצרות מאז אבל איכשהו דבק בטמפלרים לתמיד. הכירו את העניין בתגית "יום שישי ה-13".

אגדות רבות אחרות סופרו עליהם ואף הוצגו בסרטים רבים, כולל תיאוריית הקונספירציה שהם מצאו את ארון הברית בחפירות שעשו בירושלים ומגוון סיפורים עתירי-דימיון וקצת פחות סבירות.


הנה הטמפלרים בקרב, מתוך סרט משנת 2007:

https://youtu.be/OFfOgVCuJM4


כך מתוארים אבירי היכל שלמה בסרט צופן דה וינצ'י:

https://youtu.be/0g0V8Yi1cQo


ומהלכי המלחמה של הטמפלרים בארץ הקודש, מתוך משחק מחשב:

https://youtu.be/6d09T9cfwzs

גם צבא נפוליאון ניגף בחורף הרוסי וגם הצבא הנאצי במלחמת העולם השניה. היטלר, שהיה חדור בשגעון גדלות, חשב שיוכל לנהל מלחמה בו-זמנית גם נגד רוסיה ותקף אותה בפלישה הגרמנית לברית המועצות ב-22 ביוני 1941.

זו הייתה המתקפה היבשתית הגדולה בהיסטוריה. היטלר האמין שישלים את כיבוש רוסיה עד החורף. הוא טעה. ממש כשהצבא הגרמני עמד בשערי מוסקבה, הגיע החורף הרוסי. לא סתם חורף זה היה, אלא החורף הקר ביותר בהיסטוריה המתועדת של מזג האוויר עד אז.

הצבא של היטלר, על כוחות הענק והציוד הצבאי הרב שלו, לא היה מוכן ללוחמת חורף שכזו. החיילים הגרמנים מצאו את עצמם ללא ציוד חורף. בבגדי הקיץ שלהם, ללא מעילים ואמצעי הגנה בפני הקור העז, הם ניסו שלא לקפוא למוות. רובם נכשלו ומתו מקור. התבוסה שנחלו הנאצים בשערי מוסקבה היתה נקודת המפנה שהביאה לכשלונם במלחמה כולה.

הרוסים, שנצחו בשני המקרים ההיסטוריים, את הכוחות החזקים שתקפו אותם, קראו לשתי המלחמות בשמות דומים. למלחמה נגד גרמניה הנאצית בתקופת מלחמת העולם השנייה קראו "מלחמת המולדת הגדולה". השם רומז למלחמה שניהלה רוסיה נגד כוחות נפוליאון התוקפים בתחילת המאה ה-19 ושקיבלה את השם "מלחמת המולדת של שנת 1812".


הנה סיפור הצבא הנאצי שנוצל בידי החורף הרוסי:

http://youtu.be/rkpJnp-RYSk


על ההפסד של נפוליאון לחורף הרוסי:

https://youtu.be/Y4Mjb2AX0hM


הטענה שזו שטות מוחלטת:

https://youtu.be/XZIDMNWt0Pg


וסרט תיעודי מקיף על ההחלטה שהפסידה להיטלר את המלחמה:

https://youtu.be/N7tupbM5lgw?t=33s?long=yes

הנשק הסודי של חניבעל היה חיל השריון שלו. ולא מדובר בטנקים, אלא בפילים! - אמנם איש לא יכול להיכנס לתוכם כמו לתוך טנק והם גם לא יורים פגזים כמו תותחים, אבל הפילים של חניבעל הם הדוגמה הקדומה של שימוש במפלצות ענק מאיימות ומרתיעות בקרב. הפחד והרתיעה שהטילו הפילים הללו של צבא קרתגו בפיקודו של חניבעל, היו עצומים. פילי ענק במשקל של 5 טון, אולפו כבהמות רכיבה ללוחמים וכשריון שמאפשר ללוחם לתקוף, כשהוא מוגן יחסית מלמעלה. החוקרים משערים שבאמצעות אלכוהול הצליחו הפיניקים של חניבעל להפוך את הפילים לבהמות משא קרביות ומאיימות.

ההשפעה של הפילים התוקפים על החיילים הרומיים שמנגד הייתה מהממת. לא מעט בזכותם, הצליח חניבעל לזכות בניצחונות מדהימים על הצבא החזק בעולם בתקופתו. לקח לרומאים זמן רב עד שסיגלו את שיטות הלוחמה שאפשרו להלחם בהם באופן יעיל ולנצח אותם בקרב. בינתיים השפיל צבא קרתגו בפיקודו, שוב ושוב, את הצבא של האימפריה הרומית.


הנה פילי הקרב של חניבעל:

http://youtu.be/nuVb51MGERY


קדימון של משחק מחשב העוסק במלחמות של חניבעל ברומאים:

http://youtu.be/-QjzH3hqztk


סרט תיעודי על מלחמות חניבעל, צבאו והפילים שלהם:

https://youtu.be/uFhuWHMkUQo?long=yes

חודש יולי, שנת 1187. קרב קרני חיטין (Battle of Hattin), או חיטים, עומד להתחיל. זהו אחד הקרבות החשובים והידועים שהתקיימו על אדמת ישראל אי-פעם. זה עומד להיות קרב ההכרעה בין שתי דתות, שכל אחת רואה בירושלים ובארץ ישראל את המקומות הקדושים לה. מצד אחד עומדים המוסלמים, כוח חזק ועולה שהולך ומשתלט על המזרח התיכון. מנגד - הצלבנים, ששלטו עד עתה בארץ, כבר 88 שנה ורוצים להמשיך לשלוט בארצו של ישו. הם לא יוותרו.

בראש המוסלמים עומד צלאח א-דין. הוא מנהיג צבאי חכם, כריזמטי ואפילו הוגן. בקרב הזה הוא עתיד להשמיד את הצבא הצלבני, לשבות ולהרוג את רנו הצרפתי ואת מלך ממלכת ירושלים, גי דה ליזיניאן. בקרוב, לאחר 88 שנות שליטה צלבנית בה, הוא יכבוש גם את ירושלים. המוסלמים יטהרו את כיפת הסלע ומסגד אל אקצה מכל הסממנים הנוצריים שהוסיפו אליהם הצלבנים ותתחיל תקופה ארוכה מאד של שלטון מוסלמי.

זה היה חודש יולי, חם וצורב, בשיא הקיץ. הצבא הצלבני מגיע אל הקרב המכריע כנגד צבאו של צלאח א-דין. הצלבנים חמושים ועטופים בשריונים לוהטים. גם סוסיהם עטופים מפני פגיעת החִצים של המוסלמים. אבל הם לא יודעים היכן הבארות והמעיינות באזור והם צמאים. מאד. מזג האוויר הלוהט והמחסור במים היו אולי הגורמים העיקריים לתבוסתם. נוספה לכך אש שהוצתה בקוצים ובשדות שמסביב לקרני חיטין והקשו עוד יותר על הנוצרים. במיוחד בהשוואה למוסלמים, ששפעו מים טובים וזמינים והשתמשו במיגון קל יחסית לשריוני האבירים ומרבית חיילי הרגלים של הצבא הצלבני.

צלאח א-דין לא פראייר. הוא פוקד להבעיר את השדות היבשים, תחת רגליהם של הצלבנים. תרגיל מבריק, רושמת לעצמה ההיסטוריה. בעוד הצלבנים, החלשים מצמא ומהחום שבשריוניהם, בעוד הם נאבקים עם סוסיהם באש שתחת רגליהם, המוסלמים קלים ונחושים. הם מנוסים ומכירים את האקלים של המזרח התיכון. הם נחושים להגיע אל סוף הקרב בקרני חיטים, כשהניצחון שלהם.

ואכן, עוד באותו ערב מנצח צלאח א-דין את הצבא הצלבני. זה היה אסון גדול בשביל הצלבנים ונקודת מפנה בתולדות ירושלים וארץ הקודש. ממלכת ירושלים הצלבנית עומדת ליפול. התבוסה הצלבנית הייתה ברורה וצורבת. המוסלמים הביסו את שומרי הארץ הצלבנים, הראו את שליטתם בארץ הקודש ויהפכו מכאן לכוח עולמי.

תוצאותיו של הקרב היו מרחיקות לכת בכל הטווחים. בטווח הקצר הושמד למעשה הצבא הצלבני בקרב. בחודשים הקרובים ינצל צלאח א-דין את ההצלחה ויכבוש כמעט את כל הממלכה הצלבנית, חסרת ההגנה, זו שרוב לוחמיה נהרגו בקרב.

גם בטווח הארוך, נפגעו הצלבנים ומעולם לא הצליחו לשוב למעמדם הקודם. הם שבו אמנם וכבשו מידי צלאח א-דין כעבור שנים אחדות שטחים חשובים, בעיקר החופים המערביים, אבל למרות שהם נשארו באזור עד 1291, זה כבר לא היה אותו שלטון חזק כמו זה שהם התרגלו לו, לפני אותו קרב מכריע.

בשולי אותה תבוסה גדולה, התחיל בעמק קרני חיטין גם תהליך שיגרום לתבוסתו המתמשכת ולהתפוררתו של הכוח הצבאי החזק של הנוצרים, הטמפלרים, "הקומנדו הנוצרי" של אבירים לוחמים נועזים ומאמינים, שעד קרני חיטין נחשבו בלתי-מובסים.

אגב, אם צלאח א-דין חיסל וגירש את נוסעי ונושאי הצלב, ליהודים הוא היה דווקא טוב והתיר להם לשוב לארץ הקודש.

כך או כך, הניצחון בקרב הדרמטי עתיד גם להפוך לאירוע מכונן בלאומיות הערבית עד ימינו. כי מסאדם חוסיין, מי שגדל במקום ממנו יצא גם צלאח א-דין, דרך חאפז אל-אסד, גמאל עבד אל-נאצר ואפילו אנשי חטיבת "חיטין" בצבא השחרור הפלשתיני - כולם ראו את עצמם יורשיו המודרניים של צלאח א-דין.

הרי הוא שניצח את צבא הכופרים במוחמד והפך לשליט כל-יכול, אייקון מוסלמי שדורות ידברו עליו בכבוד ומנהיגים ערביים ינסו להשתוות לו וממש, לא יצליחו.


הנה ההקשר ההיסטורי של קרב קרני חיטים (עברית):

https://youtu.be/TOcwx4SErSw


אתר הקרב בימינו (עברית):

https://youtu.be/9HNnHrdW_Bg


מראות הקרב בקולנוע:

https://youtu.be/ClWM3dTrB58


שחזור הקרב הגדול בקרני חיטין:

https://youtu.be/WUrRA_6SsaU?t=22s?long=yes


הקרב, כחלק מסיפור הצלבנים בארץ ישראל של אותה תקופה (עברית):

https://youtu.be/9FfVvXpHBRw?long=yes


וסיור מודרך וארוך באתר הקרב עצמו (עברית):

https://youtu.be/WfhA1lZzP3o?long=yes