מי היו היניצ'רים?
היניצ'רים (Janissaries) היו חיילים בחיל הרגלים המובחר של הצבא העות'מני, מיחידות העלית של צבא האימפריה העות'מנית.
הם שירתו את האימפריה הטורקית ללא הפסקה, מאז נוסד החיל במאה ה-14 ועד שבוטל בשנת 1826 על ידי סולטאן מהמוט השני בשל המעורבות שלהם במרידה כנגד המשטר.
הרכב יחידות היניצ'רים הראשונות היה של צאצאי שבויי מלחמה ועבדים של העות'מאנים, או ילדים שנלקחו במסגרת ה"דבשירמה" (devşirme), מס הילדים שהטילה האימפריה העות'מנית על ארצות נוצריות. זו הייתה שיטת גיוס של הצבא והממשל העות'מני, בה שועבדו נערים נוצרים וצעירים והפכו לעבדים ומשרתים לצבא הסולטן ולשירות האליטה העות'מאנית.
אותם נערים אומנו להיות עבדים נאמנים, כשהחלשים מביניהם משרתים במנהלה של האימפריה והחזקים כלוחמים יניצ'רים. כמו הממלוכים לפניהם, גם ליניצ'רים גויסו רק נערים לא-מוסלמים ובמיוחד נערים חסונים, בני 15 ויותר. בכדי שיותר להם להתגייס לצבא, הם נאלצו להתאסלם, בדרך כלל מרצונם.
היניצ'רים הראשונים היו צבא הקבע הראשון של האימפריה העות'מאנית. נאמנותם הובטחה בזכות השתייכותם לאוכלוסייה הלא-מוסלמית, שלא הייתה בעלת יכולת או אפילו רצון למרוד בסולטן, כמו זו שהייתה אולי למתחרים מוסלמים אפשריים. בנוסף, היניצרים רצו להוכיח את נאמנותם לאיסלם. תרמה גם העובדה שטורקים רבים לא רצו לשרת בחיל הרגלים, בשל תדמיתו הנחותה לעומת חיל הפרשים.
שכרם ותנאיהם של היניצ'רים היו מעולים ובזכות חיוניותם לסולטן הם חיו חיי שפע ונוחות. אך במהלך המאות הבאות הם הלכו וצברו כוח והגיעו לרמה שהם שלטו בממשלה ואף החליפו סולטנים. בנוסף, היניצ'רים הפכו עשירים ומפונקים וככוח לוחם הם הפכו חלשים ויעילים הרבה פחות.
כדי לשמר את כוחם, היניצ'רים גם התנגדו להתחדשות בצבא, מה שגרם לפיגור טכנולוגי ובשיטות הלחימה צבאית, הביא לתבוסה בקרב וינה ב-1683 והלך ודרדר את האימפריה לכדי מי שקיבלה את הכינוי "האיש החולה של אירופה".
סופם ההיסטורי הגיע כשהייניצ'רים, חזקים ובעלי מעמד אדיר, הפילו את הסולטן שרצה לקדם חידושים בצבא. אבל יורשו, שהבין את הסכנה שלהם לסולטנות, נלחם בהם. הוא חיסל סופית את צבא היניצ'רים האימפריאלי, תוך שהוא לוקח את כל נכסיהם וטובח בהם ללא רחמים.
היניצ'רים (Janissaries) היו חיילים בחיל הרגלים המובחר של הצבא העות'מני, מיחידות העלית של צבא האימפריה העות'מנית.
הם שירתו את האימפריה הטורקית ללא הפסקה, מאז נוסד החיל במאה ה-14 ועד שבוטל בשנת 1826 על ידי סולטאן מהמוט השני בשל המעורבות שלהם במרידה כנגד המשטר.
הרכב יחידות היניצ'רים הראשונות היה של צאצאי שבויי מלחמה ועבדים של העות'מאנים, או ילדים שנלקחו במסגרת ה"דבשירמה" (devşirme), מס הילדים שהטילה האימפריה העות'מנית על ארצות נוצריות. זו הייתה שיטת גיוס של הצבא והממשל העות'מני, בה שועבדו נערים נוצרים וצעירים והפכו לעבדים ומשרתים לצבא הסולטן ולשירות האליטה העות'מאנית.
אותם נערים אומנו להיות עבדים נאמנים, כשהחלשים מביניהם משרתים במנהלה של האימפריה והחזקים כלוחמים יניצ'רים. כמו הממלוכים לפניהם, גם ליניצ'רים גויסו רק נערים לא-מוסלמים ובמיוחד נערים חסונים, בני 15 ויותר. בכדי שיותר להם להתגייס לצבא, הם נאלצו להתאסלם, בדרך כלל מרצונם.
היניצ'רים הראשונים היו צבא הקבע הראשון של האימפריה העות'מאנית. נאמנותם הובטחה בזכות השתייכותם לאוכלוסייה הלא-מוסלמית, שלא הייתה בעלת יכולת או אפילו רצון למרוד בסולטן, כמו זו שהייתה אולי למתחרים מוסלמים אפשריים. בנוסף, היניצרים רצו להוכיח את נאמנותם לאיסלם. תרמה גם העובדה שטורקים רבים לא רצו לשרת בחיל הרגלים, בשל תדמיתו הנחותה לעומת חיל הפרשים.
שכרם ותנאיהם של היניצ'רים היו מעולים ובזכות חיוניותם לסולטן הם חיו חיי שפע ונוחות. אך במהלך המאות הבאות הם הלכו וצברו כוח והגיעו לרמה שהם שלטו בממשלה ואף החליפו סולטנים. בנוסף, היניצ'רים הפכו עשירים ומפונקים וככוח לוחם הם הפכו חלשים ויעילים הרבה פחות.
כדי לשמר את כוחם, היניצ'רים גם התנגדו להתחדשות בצבא, מה שגרם לפיגור טכנולוגי ובשיטות הלחימה צבאית, הביא לתבוסה בקרב וינה ב-1683 והלך ודרדר את האימפריה לכדי מי שקיבלה את הכינוי "האיש החולה של אירופה".
סופם ההיסטורי הגיע כשהייניצ'רים, חזקים ובעלי מעמד אדיר, הפילו את הסולטן שרצה לקדם חידושים בצבא. אבל יורשו, שהבין את הסכנה שלהם לסולטנות, נלחם בהם. הוא חיסל סופית את צבא היניצ'רים האימפריאלי, תוך שהוא לוקח את כל נכסיהם וטובח בהם ללא רחמים.
