בתור הציור היקר בעולם נחשב בתחילת 2025 הציור "מושיע העולם", באיטלקית "סלבטורה מונדי" (Salvatore Mondi). זהו ציורו המפורסם של ליאונרדו דה וינצ'י ובאופן די אירוני הוא אפילו לא מצויר על בד קנבס, אלא על... לוח עץ.

בציור הזה מתואר ישו, כשהוא אוחז בידו השמאלית כדור בדולח. והמסתורין של כדור הבדולח מתחבר גם לסיפורו של הציור, המתאפיין בהיסטוריה מטורפת והפכפכה במיוחד.

תולדותיו של ציור "מושיע העולם" (בלטינית "סלבטור מונדי"), נפרשים על פני יותר מ-500 שנים. הזמין אותו מהצייר מלך צרפת לואי ה-12 וזה היה בתחילת המאה ה-16.

במהלך השנים הבאות אבדו עקבותיו של הציור והוא נחשב להעתק שצייר אחד מהשוליות של לאונרדו ולא למקור. במשך מאות שנים הוא אף נעלם ולא אותר. איש לא ידע על קיומו או סופו של "סלבטור מונדי" ומה עלה בגורלו.

ואז, כשהוא צץ לפתע, הציור האבוד נחשב לחיקוי שנוצר בידי אמן אלמוני. ב-2005 הוא נמכר במכירה פומבית וזכה למחיר נמוך במיוחד של 10,000 דולר. זה היה מחיר סביר להעתק ואיש לא הרים על כך גבה. אלא שאז החוקרים לקחו אותו לבדיקה וגילו לעולם שלמרבה התדהמה מדובר בציור המקורי, מעשה ידיו של לאונרדו דה וינצ'י, בכבודו ובעצמו.

זיהויו של "סלבטורה מונדי" כעבודה אותנטית של לאונרדו הקפיץ את ערכו מיד במאות אחוזים. גם השיקום הארוך שאליו הוא הועבר העלה את שוויו ובהרבה יותר.

החל משנת 2011 הוצג "מושיע העולם" בגלריה הלאומית של לונדון. אבל הציור נכנס לפנתאון העולמי כמעט תוך יום, כשהוא נמכר במכירה פומבית ב-2017 לנסיך סעודיה מוחמד בן סלמאן.

האיש קנה אותו בלא פחות מ-450 מיליון דולר.

המחיר הזה הוא המחיר הגבוה היותר ששולם עד אז לציור כלשהו. זה לא סתם שהוא עקף ציורים אחרים במחיר כה גבוה. מדובר באחד מציורי השמן הבודדים של לאונרדו דה וינצ’י, ציור שהוחזק בידיים פרטיות וזו בדיוק הסיבה שהוא נמכר במכירה פומבית, לכל המרבה במחיר והפך ליצירת אמנות כל כך יקרה, הכי יקרה בעולם.

בעקבות הרכישה אמור היה "מושיע העולם" להיות מוצג במוזיאון הלובר באבו דאבי, מוזיאון שהוא סניף אמירויות המפרץ של הלובר המפורסם של פריז.

אך הציור נעלם והשמועות לא הפסיקו לרגע באשר אליו. על פי דיווחים מסוימים הוא שמור במקום פרטי בסעודיה. יש טענה אחרת, שהוא נמצא בכלל על היאכטה של שליט סעודיה בפועל והבעלים שלו, מוחמד בן סלמאן. שמועות אחרות מדברות על כך שהציור הועבר למקום כלשהו בשווייץ.


הנה סיפורו של הסלבטור מונדי של לאונרדו:

https://youtu.be/hCHD-6s2tes


מומחה שטוען שזה ציור שאינו של לאונרדו:

https://youtu.be/GhzpRYP48is


אז מי הקונה המסתורי שלו ב-450 מיליון?

https://youtu.be/lGvqjcU52vg


התהייה האם ה"סלבדור מונדי" אכן צויר על ידי לאונרדו דה וינצ'י ותולדות מחיריו לאורך השנים:

https://youtu.be/e4go8056VTQ?long=yes


ו"מושיע העולם" בראש רשימת הציורים היקרים בהיסטוריה:

https://youtu.be/FvMzjXMLOqU?long=yes

זה קרה בשנת 1994 כשהצעיר הצרפתי ג'אן-מארי שובה וחבריו גילו מערה ארוכה מאד ולא נגמרת, באורך של 2 קילומטרים. במערה שנקראה על שמו, מערת שוֹבֵה (Chauvet), יש ציורי סלע מהתקופה הפלאוליתית המאוחרת, כלומר מלפני 35 אלף שנה לפחות.

כשגילו את המערה, התקשו החוקרים להאמין שציורים כל כך מושלמים מבחינה אסתטית, נעשו בתקופה קדומה כל כך בהיסטוריה האנושית. הציורים האלה מעידים גם על מיומנות גבוהה של האמנים הקדמונים שציירו אותם וגם על יכולת התבוננות חדה בפרטים.

מאז שהתגלתה מערת שובה בשנת 1994 והסתבר שהציורים שבה הם מלפני יותר מ-30 אלף שנה לפני הספירה, היא הפכה למערה בעלת ציורי המערות, המפורסמת ביותר באירופה. רק גילוי המערה הספרדית "אל קסטיו", שציוריה עוד יותר עתיקים, הוריד במעט את העניין בה.


הנה תיאור של המערה והציורים שבה:

http://youtu.be/3OLaNtKoJFk


וציורי מערת שובה מקרוב:

http://youtu.be/wZrZxyRBAlM?t=18s

את מערת לאסקו (Lascaux Cave) שבחבל דורדון הצרפתי גילו מספר נערים מהעיירה הצרפתית מונטינייאק. זה היה בשנת 1940, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. הנערים טיילו בחורשה באזור ולפתע גילו את אחד הממצאים הגדולים בתולדות חקר האמנות הפרהיסטורית.

כיום מערת לאסקו שבצרפת מפורסמת בציורי הסלע המרשימים שבה. בולטים בה בעיקר ציורי חיות, שצוירו ככל הנראה למטרות של פולחן. בציורים מופיעים בעלי חיים שראה האדם הקדמון מסביבו באותה העת, חלקם כבר מזמן אינם מצויים באירופה.

כי צריך לזכור שגילם של הציורים במערת לסקו מוערך ב-17,300 שנים לפני זמננו.

בין בעלי החיים המצויירים בלאסקו יש איילים אדומים, פרים קדמונים וענקיים, ביזונים, עדרי סוסים פראיים ואפילו אריות. מאובנים של רוב בעלי החיים שצוירו בציורים נמצאו באזור המערה, כך שברור שאלו היו חיות שהקיפו את אמני המערות הללו.

נראה שהציורים שבמערה צוירו לאור לפידים. מצוירים בה כ-2,000 דמויות של בני אדם, בעלי חיים וסימנים חסרי-משמעות ברורה, מופשטים. יש מחקר חדש שגילה שחלק מהציורים המופשטים הללו מתאר מפות כוכבים, כפי שהן נראו בתקופות הפרהיסטוריות. לפי ממצאים אלו צבירי נקודות שבציורים מתארים קבוצות כוכבים כמו הפליאדות (ראו בתגית "פליאדות"), שור ו-3 הכוכבים הבהירים של משולש הקיץ.


הנה סיפור הגילוי של המערה והמבנה שלה:

https://youtu.be/0XPFS2dRqPE


מצגת וידאו על גילוי הציורים במערת לסקו:

http://youtu.be/QrOQiknOE9w?t=28s


ציורי המערות הקדומים של מערת לסקו:

http://youtu.be/UnSq0c7jM-A


וסיור וירטואלי חרישי במערה:

https://youtu.be/2hiFqqqjTxQ

המונה ליזה היא ללא ספק הציור המפורסם בעולם. מאות עותקים וזיופים שלה שרדו במהלך השנים. המומחים אומרים שהיא הציור הכי מועתק בעולם.

אבל בניגוד לכל העותקים והזיופים, מתבלט לאחרונה ציור עם סיפור מסעיר באמת. מדובר באותה גברת המכונה "מונה ליזה" שצויירה על ידי לאונרדו כעשור לפני הציור המפורסם. הגברת צעירה יותר, הנוף שונה, הגוונים בהירים יותר, אך תנוחות הידיים והבעת הפנים דומות. מצוירים בו אפילו עמודי השיש שנחתכו מהמונה ליזה המוכרת.

לכינוי "המונה ליזה מאיילוורת'" (Isleworth Mona Lisa) זכה ציור שהתגלה לאחר שבמשך מאות שנים לא הוצג לציבור. רק בתחילת המאה העשרים הוא צץ. באירופה, ממש במקביל לגניבה המפורסמת של המונה ליזה ממוזיאון הלובר. זו גם הסיבה שמומחים שונים האמינו שמדובר בעוד זיוף מתוחכם, או בעבודה של תלמיד של דה-וינצ'י, אבל תיארוך פחמן מדויק העלה שמדובר בעבודה שנוצרה לפני המונה ליזה. כך קבעו סופית המומחים שהציור הוא פרי מכחולו של לאונרדו.


כך המונה ליזה מאיילוורת' נחשפה לעולם:

https://youtu.be/T4g4iuZS3ro


הנה סיפור המונה ליזה מאיילוורת':

https://youtu.be/oAkOL0Rxfeo


דברים מפי אחד המומחים שאימת את היותה פרי מכחולו של לאונרדו:

https://youtu.be/dcOHoyC8i9w


יש החושדים שמדובר בעוד עותק של הציור המפורסם:

https://youtu.be/PJ_85jjF4sQ


וסרט תיעודי על הציור של המונה ליזה הצעירה:

https://youtu.be/ISowhGz5wnk?long=yes

בציור המפורסם משנת 1434 "נישואי הזוג ארנולפיני" מאת יאן ואן אייק מוצג זוג לבוש בהידור שניצב בטקס נישואיו. הציור הזה מפגין את שליטתו והבנתו המעמיקים של הצייר בהולכת האור והבנת התאורה הטבעית.

על אף שכנראה מדובר בדיוקן כפול של בני הזוג ולא בתיעוד של טקס הנישואין האמיתי, הוא נותן הרגשה של רגע מיוחד בחייהם. הם ניצבים בחדר אופייני של בני המעמד. הציור כל כך אמיתי (ריאליסטי) שהוא ממש מעניק הרגשה לצופה שהוא עד בטקס הנישואין. הדמויות ניצבות בחזית ופונות אל הצופה, הכאילו ניצב בטקס השבועה של הזוג. רמת הדיוק בפרטים, בלבוש ובאביזרים היא גבוהה, כמקובל אצל הציירים הריאליסטיים הגדולים. ישנו גם שימוש בסמלים רבים, כמו הנר שמסמל את אש האהבה של בני הזוג, הכלב שמסמל נאמנות, נעלי הבית שמייצגים את הביתיות. גם האישה אוחזת בבטנה, אולי סימן להריון ופוריות.

הצייר ואן אייק העיד על שצייר את הציור והעיד על הנישואין בחתימה שצייר בגוף הציור, מעל המראה העגולה שבמרכז: "יאן ואן אייק היה כאן, 1434". גם דמותו נשקפת במראה שמאחורי הזוג, לצד העד השני בנישואין. הכללת הדיוקן של האמן וחתימתו בגוף התמונה היא שינוי של ממש לעומת הנוהג בתקופה בה צויר הציור, ימי הביניים.

הציור נמצא היום ב"גלריה הלאומית" שבלונדון.


הנה סרטון על ציור נישואי הזוג ארנולפיני (עברית):

https://youtu.be/a-lG-sXxQeY


באנגלית על היצירה:

http://youtu.be/U38V_XwaRxM


תכנית חינוכית על יאן ואן אייק (עברית):

https://youtu.be/3tU24nO6QZk?long=yes


והסבר מעמיק על היצירה:

https://youtu.be/T15Kv6dtYO0?long=yes

הציור החשוב ביותר של הצייר הספרדי דייגו ולסקז "לאס מנינאס" (Las Meninas) נחשב בעיני אמנים, חוקרים ומומחים לאמנות כציור הטוב בהיסטוריה. אבל מה כל כך טוב בו?

ציורו של ולסקאז, המציג את הנסיכה ופמליית העוזרות שלה, נערות החצר המשרתות אותה בסטודיו עם הצייר עצמו. הנסיכה, בתו של פיליפ הרביעי, המלך שאירח ופירנס את הצייר בארמונו מתוארת עם שושבינותיה וכולם ביחד עם הצייר מביטים אל משהו שאינו בציור.

גם המלך והמלכה המשתקפים במראה, מביטים. לא ברור אם בהם כולם מביטים או שכולם, כולל אותם מביטים במלאכתו של הצייר (שגם הוא נוכח בתמונה ומביט). הרעיון שהדבר החשוב בתמונה, שכל הדמויות מתייחסות אליו, אינו נמצא בה, היה מהפכני ומיוחד מאד.

לאס מנינאס צויר במאה ה-17 ומאז לא חדל לרתק אוהבי ציור - מציירים דגולים ועד אחרוני החובבים. הוא זכה לגירסאות אין ספור, כולל של פיקאסו, שצייר אותו באותה העמדת דמויות מקורית של ולסקז אבל עם הדמויות והצורות הקוביסטיות שהוא נהג ליצור, ושל סלבדור דאלי הסוריאליסט שהדהים והפך את הדמויות של ולסקז למספרים.

המיוחד ב"לאס מנינאס" הוא בעיקר החשיבה החדשנית שבו, הנסיונות בהשתקפויות ובנקודות מבט והכנסת עצמו לציור - לא כתמונת דיוקן עצמי כמו שעשו תמיד, אלא כחלק מההתרחשות המתוארת בו.


הנה היצירה המפורסמת, שיש הרואים בה את הציור הטוב בהיסטוריה (מתורגם):

https://youtu.be/loMy3sbW64g


ניתוח באנגלית של הציור לאס מנינאס מאת ולסקז:

https://youtu.be/IiTtGENiVOA


סרטון בתלת ממד שמשתעשע בהצגת "לאס מנינאס" מכל הכיוונים:

http://youtu.be/jtv38YIzpy8


על הציור שהוא מעין "מכונת זמן אמנותית":

https://youtu.be/FvhO8W8ubts?long=yes


וסרט תיעודי קצר שמסביר מדוע זה הציור החשוב בתולדות האמנות:

https://youtu.be/WKRKrpz09Fk?long=yes

ציור "אי המתים" (Isle of the Dead) הוא פרי מכחולו של הצייר השוויצרי ארנולד בקלין (Arnold Bocklin), מי שנולד בעיר באזל שבשווייץ ולמד בגרמניה, צרפת וברומא.

בקלין התמחה בהעתקה של גדולי הציירים ההולנדיים והפלמים ושכלל את הטכניקה שלו, כצייר נופים וסצנות מהמיתולוגיה היוונית והרומית.

בקלין הירבה לצייר חורבות איטלקיות ובתים ליד הים. את ההשראה ל"אי המתים" הוא קיבל מבית הקברות האנגלי בפירנצה, מקום בו נקברה בתו התינוקת, מריה. בית הקברות הזה ממוקם בעיר, במרכזה של דרך גדולה ויצר מעין אי במרכזה. בשל מיקומו המיוחד בלב הדרך, החלו הפלורנטינים, תושבי פירנצה, לקרוא לו "אי המתים" (L'isola dei Morti). השם המעורר הזה עורר את דמיונו של בקלין.

את ההשראה לאי המצויר משערים שבקלין קיבל מהאי היווני הזעיר פונטיקוניסי (Pontikonisi) שבקורפו, ששמו העממי "אי העכבר".

על כל פנים, ציורי "אי המתים" נתנו השראה לאינספור אמנים, שיצרו בהשראתם מחזות, ספרים, יצירות מוסיקליות, סדרות וציורים, כולל סלבדור דאלי.

מבין המלחינים השונים שכתבו יצירות בשם זה בולטים גוסטב מאהלר היהודי אוסטרי והמלחין הרוסי סרגיי רחמנינוב, שכתב פואמה סימפונית באותו שם.

בסוף המאה ה-20 כתב בהשראתו גם המלחין הגרמני מקס רגר את הליד, השיר הנוגה "Die Toteninsel", בעברית "אי המתים".

אגב, על חלק מהציורים הללו הצייר חתום ביחד עם בנו קרלו בקלין, שצייר גם הוא והרבה להעתיק את ציורי אביו לצורכי פרנסה.

הקשר המחריד של בקלין אל המוות היה מהיכרות אישית ומתמשכת באופן כואב במיוחד. הוא ראה בעיניו טבח אזרחים אכזרי בפאריס של שנת 1848. שנתיים אחר כך איבד הצייר את ארוסתו האהובה. בהמשך חייו הוא שכל את אשתו האיטלקיה אנג'לה ובמהלך חייו מתו לא פחות מ-8 מתוך 14 ילדיו.


#גרסאות הציור
בקלין צייר לא פחות מ-5 גירסאות שונות של "אי המתים". הציור הראשון היה ברור ומסתורי גם יחד. בכל הגרסאות מתקרבת הסירה אל האי, כשעליה ארון מתים, חותר הסירה במשוטים ומלווה מסתורי.

הגרסה השנייה הייתה לבקשת אלמנה שרצתה לזהות בו את דרכו האחרונה של בעלה האהוב.

את הגרסה השלישית רכש הצורר וצייר הנופים הכושל אדולף היטלר, שהעריץ את בקלין וראה בו "צייר ארי" כהגדרתו. הוא תלה את הציור בלשכתו בברלין.

הגרסה הרביעית נרכשה על ידי תעשיין גרמני והופצצה במלחמת העולם השנייה. החמישית שרדה.


הנה הציור הנודע "אי המתים":

http://youtu.be/ulO8TMusLrM


אנימציה על הציור המפורסם:

http://youtu.be/ac2y9uRUYnQ


בית הקברות האנגלי בפירנצה:

https://youtu.be/Bdr995r5GpI


הפואמה הסימפונית "אי המתים" של רחמנינוב, שהושפעה ממנו:

http://youtu.be/dbbtmskCRUY


ואי המתים של מקס רגר:

https://youtu.be/FUtqUf_BOJo

ציור "אוכלי הבולבוסים" (The Potato Eaters), או "אוכלי תפוחי האדמה", הוא אחד הציורים המעניינים והמוכרים של הצייר ההולנדי וינסנט ואן גוך. זהו ציור מדכא, חשוך וכהה. יש לכך סיבות.

את "אוכלי הבולבוסים" צייר ואן גוך באפריל 1885 בעיר נינן (Nuenen) שבהולנד. הוא צייר את הדמויות כגסות וכעורות, גם מתוך תחושותיו באותה תקופה, בשל חוויות של חוסר הערכה לאמנותו ומצבו הנפשי המעורער, אך גם מתוך החלטה אמנותית לייצג כך את בני המעמד הנמוך.

הסיבה היא שוינסנט ואן גוך רצה לתאר איכרים אמיתיים, שאוכלים באותן ידיים שבהן עבדו את האדמה ואספו את תפוחי האדמה. לדבריו אלה אנשים ש"הרוויחו את מזונם ביושר". בציור הם אוכלים תפוחי אדמה לאור מנורת הנפט, בקומפוזיציה סוגרת ואף מאיימת. את התחושה הזו הקנה ואן גוך ליצירה ובכך גם העביר, אולי ללא כוונה, גם את הדיכאון וחוסר התקווה שחש באותה תקופה ושעברו בציורים נוספים שצייר אז.

הציור מוצג כיום במוזיאון ואן גוך באמסטרדם.


הנה ציור "אוכלי הבולבוסים":

https://youtu.be/psqgWqzHGPg


כך יצר הצייר ליתוגרפיה של הציור:

https://youtu.be/dl7zfMitWPA


וסרטון שמדגים בתלת ממד את התנועה שבציור:

https://youtu.be/wpp9_e4cluo

"אימו של ויסלר" (Whistler's Mother), או בשמה הרשמי "סידור באפור ושחור: אמו של האמן" היא אחת היצירות האמריקאיות החשובות ביותר. היא צוירה בידי הצייר האמריקאי ג'יימס מקניל ויסלר. אפילו את המסגרת של הציור עיצב האמן, מתוך מחשבה על החוויה הכוללת שניסה להעביר לצופה. כמו שקורה לא פעם בתולדות האמנות, גם היצירה הזו שהוגשה להצגה בתערוכת הקיץ של האקדמיה המלכותית לאמנות, כמעט ונדחתה על ידי חברי האקדמיה. האמן נעלב קשות אבל היא הוצגה לבסוף והפכה לסמל לאמהות, עד כדי כך שבשנת 1934 הונפק בול דואר לכבודה ונכתב בו "לזכר ולכבוד אימהות אמריקה".

אז להיכן נעלמה אימו של ויסלר? - כיום מי שמחפש את אמו של הצייר במוזיאון אמריקאי לא ימצא אותה שם. הציור והמסגרת מוצגים במוזיאון ד'אורסיי בפאריס וזה קצת מפתיע לאור זה שמדובר באחת היצירות האמריקניות החשובות ביותר בתולדות האמנות.


הנה קטע מסרט של מיסטר בין שבו הוא צריך להרצות על "אמו של ויסלר" בלי שהוא מבין דבר באמנות:

http://youtu.be/NNzMjrJQKsc


באותה רוח של שעשוע, הנה המון גרסאות משעשעות שנעשו במהלך השנים לאמא הכי מפורסמת בתולדות האמנות:

http://youtu.be/5gvLvswW6g8


וסרט תיעודי על תולדות הציור האייקוני הזה וחשיבותו:

https://youtu.be/baUJTGZTOvU?long=yes

"הכרם האדום" (Red Vineyard) הוא ציור שמן משנת 1888, של הצייר וינסנט ואן גוך.

הציור הזה נכנס להיסטוריה בהיותו היצירה היחידה של האמן הנודע, שנמכרה על ידו בימי חייו. ון גוך לא זכה בחייו, אם לנקוט לשון המעטה, להצלחה גדולה עם הציורים שלו.

במהלך השנה שבה אושפז בבית חולים לחולי נפש בכפר סן רמי שבדרום צרפת, בין 1889 ל-1990, היה ון גוך בשיא היה הפוריות שלו כאמן. דווקא כשסבל מהפרעות נפשיות קשות, שחוקרים מעריכים כיום שסביר שהיו הפרעה דו-קוטבית, הוא צייר המון. 150 ציורים מאותה תקופה שרדו, ביניהם כמה מציוריו הטובים והידועים ביותר, בראשם "ליל כוכבים" הנהדר.

אבל כאמור, זה לא עזר לו בזמן אמיתי. ציוריו לא ענייניו איש. הוא רצה לתת מהם במתנה לרופאו בבית החולים ולתרום כמה מהם לנזירות המנזר שניהלו את בית החולים. איש מכל אלה לא רצה לקחת את ציוריו, כי הם סברו שהם "מטרידים"...

הסוף הוא שווינסנט ון גוך מת זמן קצר אחר כך, כשהוא עני מרוד. רק אחרי מותו הוא זכה לתהילה ויצירותיו הפכו יקרות מאד. כיום הן נמכרות במאות מליוני דולרים לציור.


הנה סיפורו של ציור "הכרם האדום":

https://youtu.be/_sy3hBlvhrk


צייר המשחזר את "הכרם האדום" בדייקנות רבה:

http://youtu.be/0QlEN-vPt1U


וכמה עובדות על הגאון שלא זכה ליהנות מהצלחת עבודותיו:

https://youtu.be/H4_pk6fOUVA

את הציור "שבועת ההוראטים" (Oath of Horatii), או "שבועת האחים ההוראטים", צייר הצייר הצרפתי הנודע ז'אק-לואי דויד.

בציור מוצגים שלושת האחים ההוראטים, בניו של קיסר רומא, היוצאים לקרב נגד שלושת האחים הקוריאטים משבט אלבה לונגה הגרמני, שאיים לפלוש לרומא. בציור משביע הקיסר את בניו בחרבות להילחם באומץ בבני משפחה שעתידים לבוא מהשבט הגרמני.

הסיפור מהמאה ה-7 לפני הספירה מציג נושא פטריוטי ומוסרי מאוד. יש כאן תיאור של האחים, הנשבעים לחרב ומתאחדים למען המטרה. הם מאמינים בצדקתם ומעמידים את טובת המדינה מעל השיקולים האישיים ואפילו מעל טובת משפחתם. זו דוגמה אמנותית שמציג האמן לפטריוטיזם ולקבלת הדין בשלוות נפש סטואית.

האחים ההוראטים מדגימים לעם הצרפתי אזרחים הנקראים להקריב למען מדינתם את כל כולם. דויד קורא לצרפתים בעצם, להניח בצד את רצונותיהם ואת טובתם האישית ולהקריב את עצמם למען המדינה בכל מחיר.

הצייר דויד חילק את התמונה בין האב, האחים ודמויות הנשים. כל אחד מהמרכיבים הללו ממוסגר בחלק של הארקדה. שימו לב לדמויות, הממוקמות במעין במה צרה.

הרמז היחידי לאבל בציור הוא הדאגה והבכי של האמהות והאחיות שברקע. אבל המשפחה היריבה קשורה בקשר משפחתי גם למשפחת האימהות ואבלן הוא על הסיכוי הברור שיאבדו או בעל או אח.

בתום הקרב ניצל אחד האחים, אבל הוא הרג את אחותו, על שבכתה על אחד מאויביו, שמת בקרב ולו היא הייתה מאורסת. האח הרוצח הורשע על הרצח במשפחה אך רצון העם הביא לו מחילה.

נקודת המגוז בציור נמצאת בחרבות שהוראטיוס נותן לבניו. שני האחים שמאחור מחזיקים את החרבות ביד שמאל, בעוד האח הקידמי אוחז את החרב ביד ימין ובה הוא נשבע.

מבחינה אמנותית דויד עשה זאת ככל הנראה, כדרך ליצור הרמוניה בין הדמויות. ישנם רבים שאוחזים בדעה שהאח שבחזית הציור יהיה האח שישרוד בקרב.

שימו לב גם לחרבות המנצנצות בציור. הקודקוד המשולש שהן יוצרות, ביחד עם זוויות הידיים האוחזות בהן. זה משולש הרמוני, שמביא את הקומפוזיציה כולה לשיא.


#רקע
הציור נמצא היום במוזיאון הלובר בפאריס. ההיסטוריונים רואים בו סנונית ראשונה של עידן הניאו קלאסיקה, סגנון האמנות החזק בצרפת של המחצית הראשונה של המאה ה-19 (1790–1840). הסגנון הוא תוצר של האמנות הצרפתית בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, שהושפעה מהמהפכה הצרפתית ומהרעיונות שהולידו אותה.

דויד שאף ליצור בסגנון מקורי וחדש, שיהיה מנוגד לסגנון הרוקוקו והבארוק השולטים באותה עת. אחרי שנסע לרומא ללמוד מהסגנון הקלאסי, הוא יצר את הציור שהדגים את עוצמת ההשפעה של הקלאסיקה עליו.

ואכן, הקומפוזיציה מסודרת כאן ממש כמו בבמה של תאטרון. הרצפה והקירות מדגישים את מבנה החלל הגיאומטרי. מאחור תוכלו לראות שלוש קשתות המהדהדות את קשתות הניצחון הרומיות. בכל קשת ממקם האמן את אחת מהקבוצות שבציור. הניאו קלאסיות מדויקת כאן בקשתות הרומיות המעוגלות, שנתמכות בעמודים הדוריים של העידן הקלאסי.


הנה סרטון על הציור "שבועת ההוראטים":

https://youtu.be/eTKkj_IQnGc


הסבר של סטודנטים:

https://youtu.be/H-6i4JFM5AY


ומצגת וידאו קצרה על הציור:

https://youtu.be/n56XNIjTnrU

דמיינו את האלה הרומית ונוס נולדת מתוך צדפה ומגלי הים כאישה בוגרת ויפה להפליא. זה עתה דמיינתם את הציור "הולדת ונוס" (The Birth of Venus), אחד הציורים הידועים והנערצים בתולדות האמנות.

נושא הציור מתבסס על המיתולוגיה היוונית. האגדה מספרת על איבר מינו הכרות של אורנוס, שנזרק לים בידי בנו, הטיטאן קרונוס. ונוס נולדה משצף הגלים שנוצרו במפגש שבין הים לאיבר המין הכרות.

בציור יש עירוב בין העולם הפיזי והעולם האלוהי. במרכז הציור ניצבת ונוס, יפה להפליא ועירומה. היא עומדת בתוך צדפת "מסרק יעקב" גדולה, שעליה היא הובלה על ידי הרוח, לפי המיתולוגיה, אל חופי קפריסין.

ליד ונוס עומדת אישה נוספת, ממתינה עם שמיכה בידה, כדי לכסות את ונוס ולהצניעה.

מצידה השני מציג הציור שני מלאכים המרחפים מעל המים, דמויות של גבר ואישה. הם מייצגים בציור את רוח האלוהים והשלמות, שסוחפת את הצדפה אל החוף ומביאה לעולם את היופי וההרמוניה, המשתקפים בדמותה של ונוס.

הציור הזה נוצר בידי הצייר האיטלקי סנדרו בוטיצ'לי, בשנת 1486, בעיר האיטלקית פירנצה. בוטיצ'לי הוא לא הראשון שצייר את לידתה של אפרודיטה, האלה היוונית שממנה נולדה ונוס הרומית. היא עצמה יפה אך לא מושלמת.

גם כצייר רנסאנס, עדיין בוטיצ'לי הוא לא לאונרדו דה וינצ'י. כי עם צוואר ארוך מדי וכתפיים שמוטות, גופה של ונוס רחוק מלהיות מושלם. אפילו הגלים מצויירים ברישול מסוים.

מי ששימשה מודל לציור, היא סימונטה וספוצ'י, מהנשים היפות בפירנצה ומי שהייתה פילגשו של ג'וליאנו, אחיו הצעיר של שליט פירנצה לורנצו מדיצ'י, פטרון האמנות הנודע.

אגב, אם שם המשפחה שלה מזכיר לכם משהו, אז זה מפני שהיא קרובת משפחתו של הימאי המפורסם אמריגו וספוצ'י. אמריגו היה זה שגילה שקולומבוס נחת לא בהודו אלא בעצם ביבשת חדשה, שנקראה לבסוף על שמו של אמריגו - "אמריקה".

הציור "הולדת ונוס" מוצג כיום במוזיאון גלריית אופיצי שבפירנצה.


הנה "הולדת ונוס" של סנדרו בוטיצ'לי:

https://youtu.be/L3J-JDa2knc


סיפורו של הציור המפורסם והייחודי של ונוס העולה מן הים:

https://youtu.be/K6PBfbkMzFU


איך השלמות הזו גם היא מתחברת לפיבונאצ'י ומי המשתתפים בתמונה:

https://youtu.be/TR-TPuOPvZA


המלחין אוטורינו רספיגי כתב על הציור הזה לצד שני ציורים של בוטיצ'לי את היצירה "לידת ונוס":

https://youtu.be/WQYJ57r8M7E


וסרט תיעודי קצר על הציור המפורסם ביותר של בוטיצ'לי:

https://youtu.be/l9ZIJOX0Jjo?long=yes

ציור שמן של הצייר הצרפתי אנרי רוסו מ-1897, "הצוענייה הישנה", הוא ציור בסגנון נאיבי, כמו מרבית ציוריו של רוסו. היצירה הוצגה לראשונה בפריז ונמכרה לסוחר פריזאי, שבהמשך ימכור אותו לסימון גוגנהיים.

בציור מתוארת אישה ישנה לאור הירח ולידה מנדולינה וכד. אריה עומד מאחריה, ספק צופה בה אך לא פוגע בה, כמו שתיאר הצייר עצמו. אור ירח מלא הופך את האווירה לפואטית ומוארת ברכות של לילה.

כיום הציור הנודע מוצג במוזיאון לאמנות מודרנית, MOMA, בניו יורק.


הנה סרטון עם "הצוענייה הנמה" מאת הנרי רוסו:

http://youtu.be/X1P2eDlU6cs

מרפסת בית הקפה בלילה (Cafe Terrace at Night) הוא אחד הציורים הידועים ביותר בתולדות הציור, בהצגת סביבה יומיומית. הוא צוייר בידי הצייר ואן גוך, שהתאפיין בכותרות הפשוטות שנתן לציוריו, כמו זו. בתחילה, אגב, הוא נקרא סתם "המרפסת".

נושא הציור, בית הקפה, הוא המוקד המואר והבהיר בציור. מדובר ככל הנראה בבית קפה אמיתי שהתקיים במציאות בעיירה ארל. גם אם לא היה פרי דמיונו של ואן גוך, הציור מתעד את המציאות באופן מהתל.

במציאות אין סיכוי שהעין תבחין בצורה כה ברורה בכוכבי השמיים, כשלפניהם יש מוקד תאורה כה חזק, כמו זה שמופיע סביב בית הקפה. הנקודה הזו, כמו אלמנטים אחרים בציוריו, מציגה שוב את התפיסה האישית של ואן גוך את המציאות, כפי שהוא ראה אותה בחזיונותיו האמנותיים והאישיים כל כך.

למרות שואן גוך מעולם לא חתם על היצירה, הוא מתייחס אליה רבות במסמכים מקצועיים רבים. הוא החל להכין את הרישומים לציור במקביל לציור אחר ומפורסם שלו, הציור "ליל כוכבים". זה היה בתקופה שבה שהה בעיר ארל שבחבל פרובנס בדרום צרפת וסבל, כמו שאר אנשי העיירה, מעוני, רעב וחולי. אבל יצירתיותו של ואן-גוך, כידוע, ניזונה דווקא מהמחסור שידע בתקופות חייו השונות ובארל הוא יצר מאות ציורים בתוך שנתיים.

בניגוד למנהגו באותה תקופה, צייר ואן גוך את הציור בגוונים נועזים. במיוחד הוא השתמש בו בהרבה מהגוון הצהוב. בשחור, לעומת זאת, כמעט ולא השתמש. זאת על אף שמדובר בלילה. באומץ הוא החליף את הצבע השחור והמתבקש ללילה, באריגת צבעים רבים שגורמת למתבונן להשלימו לבד.

בציור הוא גם הצמיד גוונים בהירים לגוונים כהים וכך יצר מצב שבו גם השמיים הבהירים שצייר הפכו קודרים, מגוון הבניינים הכהה שסמוכים להם. האפקט הזה נקרא "אפקט ההסמכה".

אגב, יש סברה שבציור רפרר ואן גוך לציור "הסעודה האחרונה" של לאונרדו. זה כולל את 12 הדמויות היושבות לשולחנות בית הקפה, ממש כמו הציור המפורסם של דה וינצ'י, דרך האיש העוזב את בית הקפה (יהודה איש קריות?) ועוד רמזים הקושרים את ואן גוך, בן לאיש דת שאף חשב בצעירותו להיות איש דת בעצמו, לציור הנודע על ארוחתו האחרונה של ישו.


הנה סיפורו של הציור "מרפסת בית קפה בלילה":

https://youtu.be/MAEw6G5dCLU


תרגיל אנימציה של סטודנט שנותן פרשנות וחיים לציור המופלא:

https://youtu.be/-8IPIfUwu78


על התפוצצות היצירה של ון גוך בארל:

https://youtu.be/S4rDlBUvyCE


מקומות שוואן גוך צייר לעומת המציאות:

https://youtu.be/Ftwpn9CfRwI


יש מקומות שבהם המרפסת הופכת לשמלה:

https://youtu.be/K-K2HKyhDgE


או משחק בדו-וחצי ממד:

https://youtu.be/6wYdtYMKlQw

הציור "אני והכפר" של הצייר היהודי מארק שאגאל צויר בשנת 1911. בציור מתוארת העיר ויטבסק, כמו שזכר אותה שאגאל מרוסיה. הוא צייר אותו לאחר שעבר להתגורר בפריז.

במרכז היצירה מתוארות שתי דמויות המביטות זו בזו. בצד ימין דיוקן עצמי של שאגאל בפנים ירוקות וכובע. בצד שמאל ראש של עז או כבשה. לשתיהן שרשרות דומות, עם צלב במרכזן. מרחוק דמויות של חקלאי פוסע ואישה חולבת פרה.

השילוב ביצירה הוא בין השיחה של שתי הדמויות הגדולות (יש עיגול החוצה אותן) ומרכיבים של תנועה בחיי הכפר. בתים צבעוניים, חלקם הפוכים, באווירה סוריאליסטית משהו, שהשפיעה על סוריאליסטים רבים.

הציור משלב את סגנון הקוביזם עם ציור באווירה עממית רוסית ויהודית. הוא אינו מוסדר ומנומק כמו הקוביזם ולא מצויר בפרספקטיבה, כאילו הרעיון העממי הוא המקבל את המקום המרכזי ולא השיטה האמנותית. הצירוף של זכרונות וחלומות שנראה שהוא משופע בו השפיע מאד על הזרם הסוריאליסטי באמנות.


הנה היצירה "אני והכפר" במוזיאון לאמנות חדישה בניו יורק:

https://youtu.be/hg24zE5hSJc


והנה עיירה יהודית לפני מלחמת העולם השנייה:

https://youtu.be/RRnMrGy9LYk

פוינטיליזם (Pointillism) היא טכניקת של ציור בנקודות של צבעי יסוד וצבעים משלימים. הציירים בשיטה זו מכסים את התמונה בנקודות וכתמים זעירים, שהם מנקדים זה בצד זה.

מקרוב נראים הציורים כאוסף של נקודות צבעוניות, אך מבט בציור כזה ממרחק ממזג את נקודות הצבע למראה ברור יותר. בצד מה שמוצג בציור, חווים בצפייה גם סוג של אשליה אופטית, כשהתמונה נראית קפואה ולעתים אף מנוכרת, לעומת החיים והתנועה שבציורים אימפרסיוניסטיים.

טכניקת הפוינטיליזם התפתחה בצרפת, בה היא נקראה "פואנטיליזם". מפתחיה היו כמה ציירים צרפתיים מהזרם של ה"פוסט אימפרסיוניזם", זה שבא אחרי האימפרסיוניזם. גם האמנים הפוינטליסטים, כמו האימפרסיוניסטים, נהגו לצייר בעיקר את חיי המעמד הבורגני בפריז של התקופה.

הפוינטליסטים יצרו את הטכניקה הזו, כשהחלו לחפש טכניקות וצורות ביטוי חדשות בציור, במטרה לשמור על רלוונטיות בעולם האמנותי המשתנה של פריז בשלהי המאה ה-19.

הבולט שבהם היה הצייר ז'ורז' סרה. הטכניקה הזו מבוססת על מחקריו של סרה. בשנת 1883 הוא החל לחקור ולפתח את שיטת הציור הזו, ביומרה מעניינת שהתכוונה להפוך את הטכניקה האימפרסיוניסטית למדעית יותר ולשפר אותה.

סרה לא המציא את הרעיון הזה. הוא הסתמך על תגלית של מישל שברויי שהראה שעיני המתבונן במקטעי צבעים שגובלים זה בזה מתמזגות אותם ושהצבע הממוזג שחווים בהתבוננות בציור כזה נראה נקי וטהור מהצבעים שמערבבים ציירים בדרך כלל על ה"פלטה" שלהם, לוח הצבעים של הצייר.

בין הציירים הנוספים שהשתמשו בטכניקה הזו היו קאמי פיסארו, אלפרד סיסלי, אנרי מאטיס ואפילו ענק הציור וינסנט ואן גוך.

ולא פחות מעניין שהיו גם מלחינים שניסו לחבר מוסיקה פוינטיליסטית. בתקופה זו היו קשרים והשפעות כל הזמן בין מוסיקה לציור. אחד הבולטים שבהם היה אנטון וברן, שכמו אחרים חיבר גם הוא מוסיקה שכתב ב"נגיעות של צלילים", בזה אחר זה.


הנה ילדה המספרת על הצייר ז'ורז' סרה (עברית):

https://youtu.be/9IS_TlPPqgw


הציור "Sunday on La Granda Jatte" של סרה:

https://youtu.be/Wn6YJR14m2M


עוד דוגמה נהדרת ניתן לראות בציור "מרפסת בית קפה בלילה" של ון-גוך:

https://youtu.be/MAEw6G5dCLU


האמנות הפוינטיליסטית של פול סיניאק:

https://youtu.be/xYCEWB08-8Q


ציור פוינטיליסטי הולך ונוצר:

https://youtu.be/onD7MLxy5JQ


ושיעור ציור פוינטליסטי (עברית):

https://youtu.be/r1upScNk3Ds?long=yes

מי מצוירת בציור "העולם של כריסטינה"?
מיהי כריסטינה מהציור המפורסם?


הצייר אנדרו ווייט הכיר בשנת 1939 את כריסטינה אולסון בת ה-46 שסבלה משיתוק ברגליים עקב מחלת הפוליו שממנה סבלה. במשך שנים הוא הכיר את דמותה הזוחלת בשדה, שאותה ראה בבית הקיץ שלו במדינת מיין ורק עתה זכה להכירה אישית. הוא התרשם ממנה מאד והתיידד איתה.

זה לקח עוד כמה שנים והוא הנציח אותה באחד הציורים המרגשים והאהובים בכל הזמנים - העולם של כריסטינה. הציור שמעולם לא זכה בהערכה מספקת מבחינה אמנותית, הפך לציור ידוע בכל העולם ובאופן מסוים לסמל של האמנות האמריקאית בעולם, סמל לרגישות של אמן שידע להביט מהחלון ולראות הרבה מעבר לנוף שנשקף ממנו.

ביתה של כריסטינה אולסון, אגב, הפך מפורסם. הבית הזה, שבו התגוררה כל חייה, הוא היום אתר היסטורי שאלפי מבקרים באים לפקוד אותו בכל שנה.


על הציור "העולם של כריסטינה" ועל הצייר אנדרו ווייט:

http://youtu.be/8XFbddzvT5A


הבית המפורסם של כריסטינה אולסון:

http://youtu.be/gTJx0Ytxiv4


ובחירת מסגרת חדשה ונכונה מבחינה אמנותית לציור החשוב הזה:

http://youtu.be/S6d5oAS-jUc

הציור של רמברנדט שנקרא "משמר הלילה", או "משמרת הלילה" כמו שלפעמים כותבים את שמו, הוא עבודת מופת של הצייר ההולנדי רמברנדט ואן ריין. הציור הזה נחשב לציור המפורסם ביותר של האמן וכנראה עבודת האמנות הכי חשובה של הולנד.

הציור הושלם בשנת 1642 ומתאר את הכוח האזרחי של קפטן קוך (לבוש בשחור ואדום) וסגנו וילם ואן רויטנבורך, בצירוף חיילי המחלקה שלהם.

אגב, השם הזה אינו שמו האמיתי של הציור. מדובר בכינוי קליט שתפס ומאז הפך לשם המוכר שלו. הכינוי "משמר הלילה" ניתן לה על אף שלא מדובר בתמונה לילית, כיוון שהיא צופתה בלכה כהה שמקנה לצופה את התחושה שמדובר בלילה.

ההיסטוריה של האמנות יודעת לספר שהעובדה שלא כל חברי המשמר צוירו עם פניהם בצורה ברורה ולחלקם הוסתרו הפנים, גרמה לכך שהתמונה נדחתה על ידי המזמינים והיא נתלתה בבניין העיריה של אמסטרדם. היא גם נחתכה בשוליה, כדי לתלות אותה על קיר קטן מדי. התמונה המלאה נותרה כיום רק בהעתק מוקטן של התמונה המקורית.

"משמר הלילה" נמצא היום במוזיאון "רייקסמוזיאום" המפורסם באמסטרדם.


הנה סיפורו של "משמר הלילה", שזה כלל אינו שמו:

https://youtu.be/BvkUZlNedC0


הציור הזה פותח וסוגר את הצגת עבודותיו של רמברנדט במוזיאון רייקסמוזיאום:

http://youtu.be/5SBun3S52xA


ניתוח של היצירה:

https://youtu.be/0D_rc92g27w


ומבט מעמיק על חשיבות היצירה הזו:

https://youtu.be/5E8f64yj1Jk?long=yes

הציור "שלושה במאי 1808" (The Third of May 1808) הוא אחד מציוריו המפורסמים של הצייר הספרדי פרנסיסקו דה גויה. כדרכו של האמן המתקדם של זמנו, הוא הוקדש לתיאור אימי המלחמה, אבל מזווית מקורית מאוד, חתרנית ואפילו מסוכנת לו עצמו.

כיום נמצא הציור במוזיאון הפראדו במדריד, אבל את הציור יצר גויה בזמן הכיבוש הצרפתי הנפוליאוני של ספרד, ברקע מלחמת השחרור הספרדית. באותה תקופה הוא שימש כצייר הארמון של מלך צרפת. בסודי סודות ובמקביל לשירות המלוכה הצרפתית, הוא צייר סדרה קשה ומזעזעת של 82 הדפסים שקיבלו את השם "זוועות המלחמה". ההדפסים הללו עתידים להתפרסם רק אחרי מותו של גויה והציור הזה יהפוך למפורסם בעבודותיו.

בציור מופיעים חייליו של נפוליאון, המוציאים להורג, בכיתת יורים צבאית, קבוצת מורדים ספרדים שניסו להילחם בצבא הצרפתי החזק.

בדרך שמתאימה לציוריו של גויה, מהציירים האמיצים והמפורשים, שלא עשו הנחות למלכים כשציירו את דיוקנם המכוער ולא חששו להראות אלים כמו סאטורן האוכל את ילדו, זה היה ציור שלא נמנע מלהראות את הברבריות, הברוטליות (אכזריות) והכיעור שבמלחמה.

בשלישי למאי גויה לא מפנק את המתבונן בגיבורים הנלחמים בשדה הקרב. אין כאן תהילה או דגלים מונפים אל על. במקומם הוא מציג את המוות הלא מפואר, רווי הדם והלכלוך, בזמן הוצאה להורג של חבריו הספרדים, בידי חיילי אויב קשוחים. זו תמונה לילית, חשוכה, לא מפרגנת ומאירה בזרקור את החלקים שעד אז לא נראו בציורים אמנותיים.

בעוד כיתת היורים ניצבת כאיש אחד לעשות את מלאכתה, ללא אישיות לכל אחד מהם ואפילו את פניהם איננו רואים כאן, הספרדים מתחננים, מתפללים, מזועזעים ואף מוטלים מתים על האדמה. זוועה בתנועה.

יש כאן גם דימוי דתי. נראה שכל הרובים מכוונים אל הספרדי שעומד במרכז התמונה, לבוש בחולצה לבנה ומרים את ידיו. צבע חולצתו הטהור, צורת עמידתו וידיו המורמות מתקשרים ישירות עם ישו הצלוב. גויה מדמה את היורים לחיילים הרומאים שצלבו את ישו. האור שבציורי התקופה מאיר בדרך כלל את הקדוש והאלוהי עוטף כאן את ישו הספרדי וחבריו, הצלובים המודרניים בידי חיילים מודרניים.

ציירים מאוחרים יותר, כמו מאנה במאה ה-19 ופיקאסו במאה ה-20 הושפעו מהציור הזה בציורי ההוצאות להורג של תקופתם. האחרון אפילו הושפע ממנו ב"גרניקה", אחד מציוריו החשובים ביותר (ראו בתגית "גרניקה").


הנה הסבר על הציור "שלושה במאי 1808":

https://youtu.be/erUTRRQ56DU


הרצאה קצרה על הציור הענקי:

https://youtu.be/ziCighJ4bGA


וסרטון תיעודי שמתייחס לציור ומנתח אותו:

https://youtu.be/_QM-DfhrNv8?long=yes

ציורי המערות מהתקופה הפרהיסטורית הם עתיקים מאד ורבים מהם נמצאו באירופה. העתיקים שבהם הם בני יותר מ-40,000 שנים ונמצאו במערת אל קסטיו (La cueva del Castillo) שבאזור קנטבריה בצפון ספרד.

בין ציורי הקיר העתיקים שנמצאו במערה ישנם ציורי מערות מהתקופה הפלאוליתית העליונה, בשנים שלפני 20 אלף עד 40 אלף שנים! במערה נמצא גם ציור בן לפחות 40,000 שנה, שנחשב לציור העתיק ביותר ששרד בעולם כולו. לאחרונה אף נטען שאת הציורים העתיקים ביותר במערה ציירו אנשים ניאנדרטליים.

יש במערה חלק ששמו "פאנל הידיים" (Panel de las Manos) ובו מצוירות כ-40 כפות ידיים עתיקות, ביחד עם עשרות עיגולים אדומים, מעין דיסקים מצוירים. על פי החוקרים נראה שאלו ממצאים עתיקים במיוחד. במיוחד מרשים הוא עיגול אדום שגילו מוערך ביותר מ-40 אלף שנה. יש חוקרים הרואים בו את ציור הקיר הקדום ביותר בתולדות האדם.


הנה הציורים הקדומים ביותר שנמצאו באירופה - במערת אל קסטיו בספרד:

http://youtu.be/74woCKzVEIc


ציור הביזון העומד:

http://youtu.be/FdbMAZgC7VA


במערות העתיקות הללו נולדה למעשה הגרפיקה - תקשורת חזותית, באמצעות ציורים, סמלים וכדומה:

https://youtu.be/-edCo-ZZIiE

"מערת הידיים" (Cueva de las manos) היא מערה מרהיבה בדרום ארגנטינה, הידועה באוסף המדהים של אמנות מערות מתקופת האדם הקדמון (לפני כ-10,000 שנים).

מקור שמה של מערת הידיים הוא אוסף ענק של צלליות ידיים המצויירות על קירותיה. יחד עם סימני הידיים הרבים שעל קירותיה, יש במערה גם מגוון גדול של ציורי חיות וצורות גאומטריות מגוונות, שחלקם אפוף עדיין במסתורין.

הציורים במערת הידיים אינן של אמן קדמוני יחיד. למעשה, הם מתוארכים לשלוש תקופות שונות, המשתרעות על כ-4,000 שנה, בין 11,000 ל-7,000 שנה לפני הספירה.

המערה, שבשנת 1999 הוכרזה כאתר שימור מורשת עולמי (World Heritage Site) על-ידי אונסק"ו, נמצאת בסמוך לנהר הציורים (Rio Pinturas), בקרבת העיירה פריטו מורנו (Perito Moreno), שאגב לא קשורה לקרחון המפורסם באותו שם.


בואו לבקר במערה:

https://youtu.be/Zv1N9bHft04?qr=yes


הנה מערת הידיים :

https://youtu.be/pfHW49lNLjQ


מצגת וידאו של מערת הידיים:

https://youtu.be/qkAS8tf9TtM