מהן תולדות הדיוקן?
דיוקנאות, או פורטרטים (Portraits) הם חלונות מרתקים אל נשמתו של האדם המצויר או המצולם.
לידתם של הדיוקנאות נעוצה בתקופות קדומות. באמנות מצרים העתיקה נהגו לפסל את פסלוני הדיוקנאות של פרעונים וכוהנים. במסורת זו המשיכו גם היווָנים (Greeks) והרומאים (Romans) הקדומים, כשהם מייצרים פסלי דיוקן מרשימים המבטאים את גדולתם של מנהיגים וגיבורים.
בתקופת הרנסנס החלה מהפכה מרשימה באמנות הדיוקן. ציירים כמו לאונרדו דה וינצ'י (Leonardo da Vinci) ורפאל (Raphael) יוצרים פורטרטים שנחשבים עד היום לשיאי היצירה האמנותית. הציור המפורסם ביותר בעולם, "המונה ליזה" (Mona Lisa), הוא שיא היצירה של דיוקן היסטורי מורכב ומסתורי.
בהמשך מצייר האמן ההולנדי רמברנדט (Rembrandt van Rijn) ומחולל מהפכה נוספת בטכניקת הדיוקן. הוא משתמש בהצללות דרמטיות ובטכניקות המשלבות אור וצל ויוצרות עומק נפשי ומדהים. הפורטרטים של רמברנדט חשפו את הנפש האנושית בכל עומקה.
במאה ה-19 מגיעה המצאת הצילום ואנשים יכולים לתעד את עצמם באופן מדויק יותר. אך האמנים ממשיכים בציור דיוקנאות מצוירים.
ציירים כמו וינסנט ואן גוך (Vincent van Gogh) יוצרים דיוקנאות שחורגים מסתם תיעוד ריאליסטי ונוגעים בעולם הרגשי והפנימי. ואן גוך מצטיין אז בפורטרטים עצמיים (Self portraits) שלו, המון דיוקנאות של עצמו, שהוא מצייר לאורך חייו, תוך שהוא חושף בהם את השינויים הדרמטיים שהוא עובר.
אמנים שונים בתקופה המודרנית הופכים את הדיוקן העצמי לכלי עוצמתי של ביטוי אישי ופוליטי. אולי המוכרת מביניהם היא פרידה קאלו (Frida Kahlo), שדיוקנאותיה משקפים את כאביה האישיים ואת המאבק הנשי שהיא ניהלה. במקביל יוצרים צלמים שונים דיוקנאות ויש אף שזכו לשם עולמי בתור צלמי דיוקן.
וכך, בדיוקנאות שהם יוצרים לאורך ההיסטוריה האנושית, אמנים מחוננים מספרים סיפורים עמוקים דרך דמויותיהם של בני אדם. להיכרות עם אמני פורטרטים גדולים ודיוקנאות מעולים בתולדות האמנות, ראו בתגית דיוקנאות.
דיוקנאות, או פורטרטים (Portraits) הם חלונות מרתקים אל נשמתו של האדם המצויר או המצולם.
לידתם של הדיוקנאות נעוצה בתקופות קדומות. באמנות מצרים העתיקה נהגו לפסל את פסלוני הדיוקנאות של פרעונים וכוהנים. במסורת זו המשיכו גם היווָנים (Greeks) והרומאים (Romans) הקדומים, כשהם מייצרים פסלי דיוקן מרשימים המבטאים את גדולתם של מנהיגים וגיבורים.
בתקופת הרנסנס החלה מהפכה מרשימה באמנות הדיוקן. ציירים כמו לאונרדו דה וינצ'י (Leonardo da Vinci) ורפאל (Raphael) יוצרים פורטרטים שנחשבים עד היום לשיאי היצירה האמנותית. הציור המפורסם ביותר בעולם, "המונה ליזה" (Mona Lisa), הוא שיא היצירה של דיוקן היסטורי מורכב ומסתורי.
בהמשך מצייר האמן ההולנדי רמברנדט (Rembrandt van Rijn) ומחולל מהפכה נוספת בטכניקת הדיוקן. הוא משתמש בהצללות דרמטיות ובטכניקות המשלבות אור וצל ויוצרות עומק נפשי ומדהים. הפורטרטים של רמברנדט חשפו את הנפש האנושית בכל עומקה.
במאה ה-19 מגיעה המצאת הצילום ואנשים יכולים לתעד את עצמם באופן מדויק יותר. אך האמנים ממשיכים בציור דיוקנאות מצוירים.
ציירים כמו וינסנט ואן גוך (Vincent van Gogh) יוצרים דיוקנאות שחורגים מסתם תיעוד ריאליסטי ונוגעים בעולם הרגשי והפנימי. ואן גוך מצטיין אז בפורטרטים עצמיים (Self portraits) שלו, המון דיוקנאות של עצמו, שהוא מצייר לאורך חייו, תוך שהוא חושף בהם את השינויים הדרמטיים שהוא עובר.
אמנים שונים בתקופה המודרנית הופכים את הדיוקן העצמי לכלי עוצמתי של ביטוי אישי ופוליטי. אולי המוכרת מביניהם היא פרידה קאלו (Frida Kahlo), שדיוקנאותיה משקפים את כאביה האישיים ואת המאבק הנשי שהיא ניהלה. במקביל יוצרים צלמים שונים דיוקנאות ויש אף שזכו לשם עולמי בתור צלמי דיוקן.
וכך, בדיוקנאות שהם יוצרים לאורך ההיסטוריה האנושית, אמנים מחוננים מספרים סיפורים עמוקים דרך דמויותיהם של בני אדם. להיכרות עם אמני פורטרטים גדולים ודיוקנאות מעולים בתולדות האמנות, ראו בתגית דיוקנאות.