שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי דוכיפת, הציפור הלאומית של ישראל?
בשנת 2008 ולאחר הליך בחירה ארוך שכונה "תחרות הציפור של המדינה" ואורגן על-ידי החברה להגנת הטבע, הכריז נשיא המדינה שמעון פרס על הדוכיפת (Hoopoe) כציפור הלאומית של ישראל.
אבל הדוכיפת, במקביל, היא שנואת נפשם של ציידי הציפורים. כשהיא נמצאת במצב של לחץ, היא מסוגלת להזריק נוזל מסריח מהכיס שלה כמנגנון הגנה. זו תכונה מרגיזה שהפכה אותה פחות אהובה בעיני הצייד שרוצה לשוב הביתה ללא ריח רע בבגדיו.
אך הציפור המיוחדת הזו מתהדרת בשורה נדירה של נוצות, במעין כתר על ראשה. שאר נוצותיה הן בצבעי זהוב-קינמון, עם פסים שחורים ולבנים בכנפיים ובזנב.
מאפיין ייחודי של הדוכיפת הוא הקול שלה - קריאה חוזרת ונשנית של "הוּפ הוּפ הוּפ", שממנה גם נגזר שמה.
זוהי ציפור קרקע שמתמחה בחיפוש חרקים, זחלים ותולעים בעזרת מקורה הארוך והמעוקל.
הדוכיפת נודדת ועוברת דרך ישראל בדרכה בין אירופה לאפריקה, אך חלק מהאוכלוסייה מקנן גם בארץ. היא מעדיפה שטחים פתוחים, עם עצים בודדים ומקננת בחורים שבגזעי עצים או בקירות.
בתרבויות העבר השונות זכתה הדוכיפת להערכה רבה. במצרים העתיקה היא הייתה סמל של ברכה, הסינים רואים בה סמל של אושר וברכה. באיסלאם היא נחשבת לציפור חכמה שבעבר העבירה מסרים בין המלך שלמה למלכת שבא.
הנה שיר הדוכיפת עם תכונותיה ותודותיה לבחירה כציפור הלאומית (עברית):
https://youtu.be/87JDAVEBrXg
קריאת הדוכיפת המקסימה:
https://youtu.be/8vNj9FM6g4Y
מנגנון ההגנה נגד טורפים וציידים:
https://youtu.be/Nch_6t2Gcjg
תכונות הדוכיפת:
https://youtu.be/XmZy3HnAJZw
מה הופך את הסנונית למביאת האביב?
הסנונית (Swallow), שנמנית על הציפורים המוכרות והנפוצות בישראל, היא ציפור המבלה את מרבית זמנה בטיסה וצדה חרקים תוך כדי תנועה.
לסנונית צבעים כחולים-שחורים מלמעלה ולבנים מלמטה, עם רצועה אדומה-חומה בחזה. גם בזכות גופה הדק, כנפיה הארוכות והמחודדות וזנבה המפוצל, אפשר לזהות אותה בקלות.
לבניית הקן המוקפד שלה מצטיינת הסנונית בבנייה של הקן מבוץ וקש. את מיקום הקן היא תעדיף לקבוע על קירות מבנים, גשרים ומצוקים, כלומר מקומות מוגנים אך פתוחים למעופה המהיר.
כאמור, מרבית תזונת הסנוניות מבוססת על חרקים שהן צדות בזמן תעופתן - זבובים, יתושים, כחלילים ופרפרים. יכולת הטיסה שלהם יוצאת דופן, בהיותן מסוגלות לבצע פיתולים מהירים, צלילות תלולות ומתיחות ארוכות.
בתרבות העממית של אירופה הסנונית היא סמל של אביב, חידוש ותקווה. הביטוי "סנונית אחת לא מביאה אביב" מקורו במסורת עתיקה הקושרת בין הופעתה לבין תחילת העונה החדשה ומנגד אומרת שסימן אחד בודד הוא אינו התופעה שהוא חלק ממנה.
דימויים והקשרים אלו מופיעים לא רק ביצירות ספרות ואמנות, אלא כבר בסיפורים מיתולוגיים, בהם הסנונית מצטיירת כמייצגת נדידה, נאמנות, התחדשות ולעיתים גם סמל להקרבה.
בתרבות הסינית הסנונית מסמלת אושר ומזל טוב. במיתולוגיה הגרמנית היא נחשבת למה שמגן על הבית מפני דברים רעים. ישנה גם אמונה עממית שפגיעה בסנונית או בקן שלה תביא אסון על הפוגע.
הנה הסנוניות:
https://youtu.be/bQ6Ol1k20uo
על סנונית הרפתות:
https://youtu.be/Ip8bJdvmugc
סנונית בונה קן (ללא מילים):
https://youtu.be/4VGZZNOtx1c
סנוניות רפתות צעירות ממתינות לאוכל (ללא מילים):
https://youtu.be/mtk_cq0cqTg
ובערים הם למדו לבנות את הקן מבוץ:
https://youtu.be/kzLipxPjeyY?long=yes
כמה הנחליאלי מחקה ציפורים?
הנחליאלי (Wagtail ובשמו המדעי Motacilla) הוא ציפור שיר קטנה וחום-אפרפרה, דקת-גו ומקור, לא בולטת במיוחד מבחינה ויזואלית, אך מפורסמת בכל העולם בזכות שירתה המרהיבה.
את השם העברי "נחליאלי" העניק לו מנדלי מוכר ספרים, בספרו "תולדות הטבע" משנת 1886. הסיבה שהוא מקנן בסמוך לקרקע, בתוך שיחים עבותים וליד מקור מים, כמו גדות הנחלים ומכאן ה"נחל" שבו מתחיל השם. את הקן, אגב, הוא בונה מחומרים צמחיים ומרפד אותם בנוצות ושיער.
הנחליאלי הצהוב נמנה על ציפורי השיר הנודדות לישראל. הוא שייך למשפחת הקיכליים והוא בעל אחד מהרפרטוארים המוסיקליים העשירים בעולם הציפורים.
בגודל של דרור, עם זנב ורגליים ארוכים משלו, הנחליאלי מתעופף בקלילות ומעדיף סבכים צפופים, יערות גלריה ואזורי מעיינות. נוצות הזנב שלו נעות ללא הפסקה בזמן ההליכה. הוא ניזון מחרקים קטנים, זחלים ועכבישים שהוא צד בעיקר בשעות הדמדומים והלילה. בסתיו הוא מוסיף לתפריט גם פירות רכים וגרגרים.
אחרי דגירה של שבועיים מטילה נקבת הנחליאלי בין 4 ל-7 ביצים בכל הטלה ואז מאכילה את הגוזלים עד שהם גדלים ועוזבים את הקן.
אבל תופעה הכי מרהיבה היא השירה של הנחליאלי. הוא שר בעיקר בלילות, במיוחד באביב ובתחילת הקיץ. והוא גם אלוף החיקויים, שמסוגל לייצר למעלה מ-200 תווים שונים ולחקות קולות של מגוון מיני ציפורים אחרים.
בתרבות המערבית הנחליאלי הפך לסמל של רומנטיקה ויופי מוסיקלי. שייקספיר (Shakespeare) הזכיר אותו ב"רומיאו ויוליה" והמשורר הנודע קיטס (Keats), ג'ון קיטס, כתב עליו שיר שנחשב לאחד מפסגות השירה האנגלית. גם במיתולוגיה היוונית הנחליאלי מככב וקשור למיתוס של פילומלה (Philomela) שהפכה לציפור.
הנה הנחליאלים למיניהם (עברית):
https://youtu.be/yl-jCShyJts
על הנחליאלי הלבן:
https://youtu.be/LInV6R9mS6E
הנחליאלי האפור:
https://youtu.be/hnR195RXNCI
ציוציו של הנחליאלי הלבן:
https://youtu.be/bdWCMw2gCfg
השיר "נחליאלי קטן" בביצוע יפה ירקוני (עברית):
https://youtu.be/CtByO418xBE
ו"נחליאלי" של מתי כספי (עברית):
https://youtu.be/NrDpGlYrmHo
מה מיוחד בדררה הירוק?
דררה (Rose-ringed Parakeet) הוא תוכי טרופי קטן עד בינוני, בעל צבע ירוק בהיר וזנב ארוך ומתחדד.
כדאי לדעת שהזכרים הבוגרים מתאפיינים בטבעת ורודה-אדומה אופיינית סביב הצוואר, בעוד הנקבות והצעירים חסרים את הסימון הזה. המקור אדום בולט, והציפור הכללית מגיעה לאורך של כ-40 ס"מ כולל הזנב הארוך.
הדררה מקורה באפריקה ובאסיה, כולל באזור המזרח התיכון. בישראל הדררה היא מין פולש שהתבסס כאן בעקבות שחרור מכוון של ציפורים מגידול בשבי בשנות ה-50. המין הצליח להקים אוכלוסיות יציבות בעיקר באזורים עירוניים ופרבריים, במיוחד במרכز הארץ ובאזור תל אביב.
תזונת הדררה מגוונת וכוללת זרעים, פירות, עלים צעירים ולעיתים אפילו חרקים. בסביבה עירונית היא מסתגלת לאכול מזון מלאכותי המוצע על ידי בני אדם. הדררה מקננת בחללים טבעיים או מלאכותיים, ויכולה להדיר מינים מקומיים ממקומות הקינון הטובים.
אחת התכונות המרתקות של הדררה היא יכולת החיקוי המפותחת שלה. ציפורים מבויתות לומדות לחקות מילים ואפילו משפטים קצרים.
בתרבות ההודית הדררה נחשבת לציפור קדושה והיא מופיעה באמנות ובספרות. במסורות מקומיות קיימות אגדות העוסקות בדררה החכמה שלימדה את האנשים סודות של הטבע.
הנה הדררה הנהדר:
https://youtu.be/Kaz14gI_aH4
מאיפה הגיעו הדררות ללונדון?
https://youtu.be/c_8sJ7wNOxY
קולו של הדררה:
https://youtu.be/tjhsu0wt78U
זוג דררות על העץ:
https://youtu.be/nnr5eXutLzM
והדררה בטבע:
https://youtu.be/IkVFzzvU-nw
מה מיוחד בצוצלת ולמה שמה "יונה צוחקת"?
הצוצלת, באנגלית "יונה צוחקת" (Laughing Dove), היא עוף ייחודי ממשפחת היוניים שדי קל להבחין בו בין שאר היוניים המוכרות לנו. כי בזכות החוצפה והשמחה שיש בהמייתה, הצוצלת נבחרה לא פעם במדורי טבע בישראל כ"עוף העירוני של ישראל".
מה שהופך את הצוצלת למיוחדת הוא קודם כל המייתה, או הצחוק שלה שנשמע כמו "Croo-doo-doo-doo-doo". אלה קולות החיזור של הזכר שנשמעים כגיחוך מורכב, שיש בו מ-4 עד 8 הברות שונות באורכן, עם עליות וירידות במנגינה.
זה שונה ומשעשע בהשוואה לשירת התור, שהיא לרוב מונוטונית ופשוטה יותר. ניתן לומר שהמיית הצוצלת היא כמעט צחוק של עוף, ומכאן קיבלה את שמה המיוחד.
אגב, המיית הזכר – אותה המיה ארוכה העולה ויורדת, דמוית גיחוך חוזר – איננה סתם "שיר חיזור" רגיל, אלא ממש מזכירה צחוק אנושי. בשל כך, אנשים רבים, כולל ילדים וחובבי טבע, מתייחסים אל המיית הצוצלת כחלק מלא הומור בטבע העירוני. לא אחת קורה שמטיילים שומעים לפתע את הגיחוך המפורסם ומשוכנעים לרגע שמישהו מסתתר ומשמיע קולות מצחיקים – עד שמגלים שמדובר בציפור עצמה.
התנהגות הקינון של הצוצלת גם היא יוצאת דופן. בניגוד לעופות רבים אחרים, הצוצלת מקננת מספר רב של פעמים בשנה, בין שלוש לחמש, ולעיתים אף שש פעמים - מה שמעיד על יכולת קינון גבוהה ופעילות רצופה כמעט לאורך כל השנה. תכונה זו מאפשרת לה להתרבות ולהתפזר במהירות בסביבה מתאימה.
#עוד מאפיינים
הצוצלת דומה לתור המצוי, אך קטנה ממנו, עם מראה צנום יותר, כנפיים קצרות וזנב ארוך יחסית. בישראל, הצוצלת נפוצה בכל רחבי הארץ ונחשבת לציפור הרביעית בשכיחותה, עובדה שמייחדת אותה כעוף מוכר אך לא טריוויאלי.
תפוצתה בארץ אינה מקרית: הצוצלת הגיעה לישראל רק בתחילת המאה ה-20, אך הצליחה להסתגל בהצלחה למגוון סביבות מחיה, מהאזורים העירוניים הדחוסים ועד לשדות, ערבות ושטחים מעובדים.
בזכות הקינים שהיא בונה על מזגנים ואדני חלונות, היא קיבלה את מקומה בסביבת האדם, תוך התרחקות יחסית מהמרחבים הפתוחים שלפני כן בעיקר נהגה לשכון בהם. תפוצה זו משקפת יכולת הסתגלות יוצאת דופן על רקע שאר היוניים.
בנוסף להתנהגות הקינון והתפוצה, הצוצלת מתאפיינת בהתנהגות חברתית שונה מרוב היוניים - לרוב היא חיה בזוגות ולא יוצרת להקות גדולות כפי שעושים יוניים רבות אחרות. עם זאת, כשלא בעונת הקינון, ניתן לראותה מתכנסת בקרבת מזון באזורים שופעי מזון.
ואפרופו מזון, הצוצלת ניזונה בעיקר מגרעינים, זרעים, צמחים וחרקים זעירים, כשתנועה מהירה וקצובה של כנפיה מאפשרת לה לעוף בקלות ולחמוק מטורפים ופרעות.
כלומר, הצוצלת מובחנת בעיקר בהמייה הייחודית והמשעשעת שלה, שמזכירה גיחוך, בשיעור הקינון הגבוה שלה לאורך השנה, וביכולת ההסתגלות המרשימה לסביבות מחיה מגוונות, כולל לבתי אדם. כל אלה הופכים אותה לציפור מעניינת מבחינה אורניתולוגית ולחלק חיוני ופעיל מהמערכת האקולוגית המקומית.
הנה הצוצלת, היונה הצוחקת:
https://youtu.be/PdVCiLSCD3w
עובדות מעניינות על הצוצלות:
https://youtu.be/LIicMfPjAIM
צוצלת בחוץ (ללא מילים):
https://youtu.be/4Huqx0mSKCU
והקול של הצוצלת:
https://youtu.be/mb7N9hbQzWw
כיצד הפך הזמיר לציפור כה ידועה?
זמיר (Luscinia) הוא שמה של ציפור שיר המפורסמת בעיקר בזכות השירה המרהיבה שלה. זמיר, או לוסקיניה, הוא בנאי מוכשר ובונה קן מוקפד מענפים, שורשים ובוץ שמצופה מבפנים בעלים רכים. התזונה שלו מגוונת ומשתנה עם העונות - באביב ובקיץ הוא צד חרקים, תולעים וחלזונות, ובסתיו הוא עובר לתזונה עשירה יותר בפירות ובזרעים.
בתנ"ך הוא מוזכר בפסוק ”הַנִּצָּנִים֙ נִרְא֣וּ בָאָ֔רֶץ עֵ֥ת הַזָּמִ֖יר הִגִּ֑יעַ וְק֥וֹל הַתּ֖וֹר נִשְׁמַ֥ע בְּאַרְצֵֽנוּ׃” (שיר השירים ב' י"ב).
למעשה, הזמיר הוא סוג של עוף שבסדרת ציפורי שיר. ישנם מינים שונים של זמיר, כשהמפורסם ביותר הוא ציפור שיר קטנה שנקראת אצלנו זמיר הירדן, או זמיר רונן (nightingale) ומוכר גם בשמו המדעי "Luscinia megarhynchos". האזור הטבעי שלו בישראל הוא יערות האלון ותפוח הבר במרכז ובצפון הארץ, אך הוא הצליח להסתגל גם לסביבות עירוניות ומקנן בפארקים ובגנים.
התזונה של הזמיר עצמו היא מגוונת ומשתנה עם העונות. באביב ובקיץ הוא צד חרקים, תולעים וחלזונות, ובסתיו הוא עובר לתזונה עשירה יותר בפירות ובזרעים.
למען האמת, הלוסקיניה (Luscinia) היא שמו של סוג ציפורי מעבר קטנים שהזמירים נכללים בהם. בעבר נהגו לסווג אותם כחברים במשפחת הקיכליים (Turdidae). כיום השתנו הדברים והם נחשבים ללוכדי זבובים מהעולם הישן (Muscicapidae), מתת-משפחת הקיכליים.
#הזמיר בתרבות
ידוע במיוחד הוא סיפורו של הנס כריסטיאן אנדרסן המספר שבממלכתו של מלך סין חי זמיר מופלא, שהיה מפורסם בכל העולם בקולו המיוחד. יום אחד, מקבל המלך מקיסר יפן זמיר מלאכותי, מכני, יפה להפליא ושר נהדר. כשהקיסר מצווה ששני הזמירים ישירו ביחד העניינים מסתבכים והסיפור מפתיע מאוד. פשוט זה לא הולך להיות...
ידוע מאוד גם רומן ההתבגרות המשפיע ומעורר המחשבה "אל תיגע בזמיר" (במקור: To Kill a Mockingbird). כתבה אותו ורק אותו בחייה הרפר לי בתחילת שנות ה-60. ב-1961 הוא אף זכה בפרס פוליצר. הסיפור, שמדגים את הגזענות והצביעות לבנה בדרום ארצות הברית של עד שנות ה-50, מערב אלימות שמחייבת משפט בו הנאשם הוא אדם שחור. הספר, שנחשב לאחד החשובים בספרות המודרנית של ארצות הברית, עוסק בסיכוי שהמשפט יהיה הוגן.
ואם הזכרנו קודם אוכל, אז זמיר הירדן נקרא בטורקית "בולבול" ועל שמו נקרא המאכל הטורקי "בולבול יובאסי", כלומר "קן הזמיר", שהוא עוגה קטנה שבמרכזה יש גומה שבה אגוזים, פיסטוקים ושברי מקדמיה.
הנה אגדת הזמיר לילדים (אנגלית):
https://youtu.be/cOqkSnUuj6Y
ציוץ הזמיר:
https://youtu.be/XdlIbNrki5o
בולבול יובאסי - העוגה הטורקית שבמרכזה גומה עם שברי פיסטוקים ואגוזים:
https://youtu.be/xGgssbU8ylY
קטע מהסרט שהתבסס על הספר "אל תיגע בזמיר" (מתורגם):
https://youtu.be/YVmFNipmSUo
התרגשות מצויצת של זמיר:
https://youtu.be/gokHFCrYGU8
תכנית לילדים עם אגדת הזמיר מארץ סין שכתב הנס כריסטיאן אנדרסן לילדים (עברית):
https://youtu.be/H8I0MEOM3UY?long=yes
פודקסט על הספר "אל תיגע בזמיר" (עברית):
https://youtu.be/gG_ALoL1NwU?long=yes
מהו העפרוני שמזמר במקהלות?
עֶפרוֹנִי (Alaudidae או Lark) הוא היהלום הקטן של הציפורים ומתמחה באכילת זרעים של צמחי בר.
זוהי ציפור זמר קטנה ויפה שעוברת שינויים מרשימים בחילופי עונות. אם בעונת הרבייה יש לזכר חזה אדום-וורוד בולט וראש אפור, בחורף מתעמעמים צבעיו והופכים לחומים ואפורים.
העפרוני, השייך למשפחת החוחליתיים, מעדיף שטחים פתוחים עם שיחייה נמוכה, אזורים חקלאיים ושולי יישובים. הוא בונה קן קטן ומוקפד בשיח נמוך, בדרך כלל לא גבוה מ-2 מטרים מהקרקע.
עפרונן קצר אצבעות נמנה על ציפורי השיר הנודדות לישראל.
התזונה שלו, כאמור, מבוססת כמעט לחלוטין על זרעים של צמחי בר - דרדר, חוח, כחלית ותלתן,. הוא משחק תפקיד חשוב בהפצת זרעים במערכות אקולוגיות טבעיות.
לא סתם העפרוני מופיע בשיר המפורסם "מקהלה עליזה". הוא חי בקבוצות קטנות ונוהג להקים מעין "מועדוני זמר" שמורכבים מציפורים - כמה זכרים שרים ביחד מאותו מקום, בוקר אחרי בוקר. השירה שלו מתאפיינת בצלילים נמוכים ומלודיים עם הרבה וריאציות.
גם בתרבות הבריטית העפרוני זוכה להערכה מיוחדת ונחשב לאחת מציפורי השיר היפות באירופה. במאה ה-19 הוא היה ציפור כלוב פופולרית בזכות שירתו הנעימה.
הנה על העפרוני:
https://youtu.be/SkCzgWDpHfw
ציוץ העפרוני:
https://youtu.be/zooyNH5KmLU
עפרוני מצויץ מצייץ:
https://youtu.be/YqpEJX8plT0
על העפרוני של דרום אפריקה:
https://youtu.be/XHgefULJ6ZQ
וציוץ של עפרוני מדבר:
https://youtu.be/Klv-PSQJNbI
מהו הבולבול ומה סוד שירתו היפה?
הבולבול (Bulbul או Pycnonotus) הוא הזמר המפורסם של סביבתנו. זוהי ציפור שיר דרום-אסיאתית הידועה במיוחד בשירתה היפה.
למעשה, שמה בערבית "בולבול", ניתן לה בזכות שירתה, כי משמעות השם בולבול בערבית היא בעצם "זמיר". ואכן, שירת הבולבול עשירה ומגוונת, כשהיא כוללת חיקויים של ציפורים אחרות וצלילים מהסביבה.
הבולבול בולט בצבעיו החומים-זהובים, עם ראש שחור מרשים, עיניים לבנות בולטות ומקורם כפוף במקצת, שבבסיסו יש לבולבול זיפים. בישראל חי הבולבול הממושקף (צהוב-שת) שהפך לציפור נפוצה מאוד ביישובים.
הבולבולים, השייכים למשפחת הבולבוליים, חיים בלהקות קטנות ונמצאים יחדיו במשך רוב שעות היום, הם ניזונים בעיקר מחרקים, מפירות ומעלים.
הבולבול מעדיף גנים, פארקים ושולי יישובים עם צמחייה עבותה. כנפיו קצרות ומעוגלות והוא אינו מיטיב לעוף, לכן הוא מרבה לנתר על האדמה או בין ענפי העצים. את הקן הוא בונה בצורת קערה, בתוך סבך או על ענף עץ ולא פעם גם בתוך כדי מים או בתיבות דואר נטושות.
במשפחת הבולבוליים נכללים כ-240 מינים שהם שוכני עצים, הבולבולים מציגים התנהגות חברתית מורכבת ונוהגים לשמור על קשרי זוג חזקים. לרוב הם חיים בצמדים, מרבים לגעת זה בזה ואף נוהגים לסרק אחד את השני.
בתרבות הפרסית והערבית הבולבול הוא סמל של אהבה ויופי מוסיקלי. הוא מופיע בשירה הקלאסית שלהם כמייצג של הזמר המושלם. בספרות הפרסית הקלאסית קיימת מסורת שלמה של שירים על הבולבול והוורד, כסמלים של יופי וארעיות החיים.
הנה זוג בולבולים מצייץ על העץ (ללא מילים):
https://youtu.be/OasdTUWmJMI
בשעת האוכל:
https://youtu.be/iMmh75LBWRg
גוזלי הבולבול:
https://youtu.be/ZI0RRbEcADU
שיר הבולבול של הלל וארגוב (עברית):
https://youtu.be/SVam4snSufs
ויש מי שמשחקים במילים של בולבולים (עברית):
https://youtu.be/QfKx87bUtlA
מהו אנקור והאם הוא הדרור?
אַנְקוֹר (House sparrow) הוא שמו של דרור הבית בתקופת התלמוד, חלק ממשפחת ציפורי-שיר קטנות, שמוזכר הן בתלמוד והן בשירה העברית ובמקורות קלאסיים שונים.
הכירו וראו אותו בתגית "דרור", שמו המקביל של האנקור.
בשנת 2008 ולאחר הליך בחירה ארוך שכונה "תחרות הציפור של המדינה" ואורגן על-ידי החברה להגנת הטבע, הכריז נשיא המדינה שמעון פרס על הדוכיפת (Hoopoe) כציפור הלאומית של ישראל.
אבל הדוכיפת, במקביל, היא שנואת נפשם של ציידי הציפורים. כשהיא נמצאת במצב של לחץ, היא מסוגלת להזריק נוזל מסריח מהכיס שלה כמנגנון הגנה. זו תכונה מרגיזה שהפכה אותה פחות אהובה בעיני הצייד שרוצה לשוב הביתה ללא ריח רע בבגדיו.
אך הציפור המיוחדת הזו מתהדרת בשורה נדירה של נוצות, במעין כתר על ראשה. שאר נוצותיה הן בצבעי זהוב-קינמון, עם פסים שחורים ולבנים בכנפיים ובזנב.
מאפיין ייחודי של הדוכיפת הוא הקול שלה - קריאה חוזרת ונשנית של "הוּפ הוּפ הוּפ", שממנה גם נגזר שמה.
זוהי ציפור קרקע שמתמחה בחיפוש חרקים, זחלים ותולעים בעזרת מקורה הארוך והמעוקל.
הדוכיפת נודדת ועוברת דרך ישראל בדרכה בין אירופה לאפריקה, אך חלק מהאוכלוסייה מקנן גם בארץ. היא מעדיפה שטחים פתוחים, עם עצים בודדים ומקננת בחורים שבגזעי עצים או בקירות.
בתרבויות העבר השונות זכתה הדוכיפת להערכה רבה. במצרים העתיקה היא הייתה סמל של ברכה, הסינים רואים בה סמל של אושר וברכה. באיסלאם היא נחשבת לציפור חכמה שבעבר העבירה מסרים בין המלך שלמה למלכת שבא.
הנה שיר הדוכיפת עם תכונותיה ותודותיה לבחירה כציפור הלאומית (עברית):
https://youtu.be/87JDAVEBrXg
קריאת הדוכיפת המקסימה:
https://youtu.be/8vNj9FM6g4Y
מנגנון ההגנה נגד טורפים וציידים:
https://youtu.be/Nch_6t2Gcjg
תכונות הדוכיפת:
https://youtu.be/XmZy3HnAJZw
הסנונית (Swallow), שנמנית על הציפורים המוכרות והנפוצות בישראל, היא ציפור המבלה את מרבית זמנה בטיסה וצדה חרקים תוך כדי תנועה.
לסנונית צבעים כחולים-שחורים מלמעלה ולבנים מלמטה, עם רצועה אדומה-חומה בחזה. גם בזכות גופה הדק, כנפיה הארוכות והמחודדות וזנבה המפוצל, אפשר לזהות אותה בקלות.
לבניית הקן המוקפד שלה מצטיינת הסנונית בבנייה של הקן מבוץ וקש. את מיקום הקן היא תעדיף לקבוע על קירות מבנים, גשרים ומצוקים, כלומר מקומות מוגנים אך פתוחים למעופה המהיר.
כאמור, מרבית תזונת הסנוניות מבוססת על חרקים שהן צדות בזמן תעופתן - זבובים, יתושים, כחלילים ופרפרים. יכולת הטיסה שלהם יוצאת דופן, בהיותן מסוגלות לבצע פיתולים מהירים, צלילות תלולות ומתיחות ארוכות.
בתרבות העממית של אירופה הסנונית היא סמל של אביב, חידוש ותקווה. הביטוי "סנונית אחת לא מביאה אביב" מקורו במסורת עתיקה הקושרת בין הופעתה לבין תחילת העונה החדשה ומנגד אומרת שסימן אחד בודד הוא אינו התופעה שהוא חלק ממנה.
דימויים והקשרים אלו מופיעים לא רק ביצירות ספרות ואמנות, אלא כבר בסיפורים מיתולוגיים, בהם הסנונית מצטיירת כמייצגת נדידה, נאמנות, התחדשות ולעיתים גם סמל להקרבה.
בתרבות הסינית הסנונית מסמלת אושר ומזל טוב. במיתולוגיה הגרמנית היא נחשבת למה שמגן על הבית מפני דברים רעים. ישנה גם אמונה עממית שפגיעה בסנונית או בקן שלה תביא אסון על הפוגע.
הנה הסנוניות:
https://youtu.be/bQ6Ol1k20uo
על סנונית הרפתות:
https://youtu.be/Ip8bJdvmugc
סנונית בונה קן (ללא מילים):
https://youtu.be/4VGZZNOtx1c
סנוניות רפתות צעירות ממתינות לאוכל (ללא מילים):
https://youtu.be/mtk_cq0cqTg
ובערים הם למדו לבנות את הקן מבוץ:
https://youtu.be/kzLipxPjeyY?long=yes
הנחליאלי (Wagtail ובשמו המדעי Motacilla) הוא ציפור שיר קטנה וחום-אפרפרה, דקת-גו ומקור, לא בולטת במיוחד מבחינה ויזואלית, אך מפורסמת בכל העולם בזכות שירתה המרהיבה.
את השם העברי "נחליאלי" העניק לו מנדלי מוכר ספרים, בספרו "תולדות הטבע" משנת 1886. הסיבה שהוא מקנן בסמוך לקרקע, בתוך שיחים עבותים וליד מקור מים, כמו גדות הנחלים ומכאן ה"נחל" שבו מתחיל השם. את הקן, אגב, הוא בונה מחומרים צמחיים ומרפד אותם בנוצות ושיער.
הנחליאלי הצהוב נמנה על ציפורי השיר הנודדות לישראל. הוא שייך למשפחת הקיכליים והוא בעל אחד מהרפרטוארים המוסיקליים העשירים בעולם הציפורים.
בגודל של דרור, עם זנב ורגליים ארוכים משלו, הנחליאלי מתעופף בקלילות ומעדיף סבכים צפופים, יערות גלריה ואזורי מעיינות. נוצות הזנב שלו נעות ללא הפסקה בזמן ההליכה. הוא ניזון מחרקים קטנים, זחלים ועכבישים שהוא צד בעיקר בשעות הדמדומים והלילה. בסתיו הוא מוסיף לתפריט גם פירות רכים וגרגרים.
אחרי דגירה של שבועיים מטילה נקבת הנחליאלי בין 4 ל-7 ביצים בכל הטלה ואז מאכילה את הגוזלים עד שהם גדלים ועוזבים את הקן.
אבל תופעה הכי מרהיבה היא השירה של הנחליאלי. הוא שר בעיקר בלילות, במיוחד באביב ובתחילת הקיץ. והוא גם אלוף החיקויים, שמסוגל לייצר למעלה מ-200 תווים שונים ולחקות קולות של מגוון מיני ציפורים אחרים.
בתרבות המערבית הנחליאלי הפך לסמל של רומנטיקה ויופי מוסיקלי. שייקספיר (Shakespeare) הזכיר אותו ב"רומיאו ויוליה" והמשורר הנודע קיטס (Keats), ג'ון קיטס, כתב עליו שיר שנחשב לאחד מפסגות השירה האנגלית. גם במיתולוגיה היוונית הנחליאלי מככב וקשור למיתוס של פילומלה (Philomela) שהפכה לציפור.
הנה הנחליאלים למיניהם (עברית):
https://youtu.be/yl-jCShyJts
על הנחליאלי הלבן:
https://youtu.be/LInV6R9mS6E
הנחליאלי האפור:
https://youtu.be/hnR195RXNCI
ציוציו של הנחליאלי הלבן:
https://youtu.be/bdWCMw2gCfg
השיר "נחליאלי קטן" בביצוע יפה ירקוני (עברית):
https://youtu.be/CtByO418xBE
ו"נחליאלי" של מתי כספי (עברית):
https://youtu.be/NrDpGlYrmHo
דררה (Rose-ringed Parakeet) הוא תוכי טרופי קטן עד בינוני, בעל צבע ירוק בהיר וזנב ארוך ומתחדד.
כדאי לדעת שהזכרים הבוגרים מתאפיינים בטבעת ורודה-אדומה אופיינית סביב הצוואר, בעוד הנקבות והצעירים חסרים את הסימון הזה. המקור אדום בולט, והציפור הכללית מגיעה לאורך של כ-40 ס"מ כולל הזנב הארוך.
הדררה מקורה באפריקה ובאסיה, כולל באזור המזרח התיכון. בישראל הדררה היא מין פולש שהתבסס כאן בעקבות שחרור מכוון של ציפורים מגידול בשבי בשנות ה-50. המין הצליח להקים אוכלוסיות יציבות בעיקר באזורים עירוניים ופרבריים, במיוחד במרכز הארץ ובאזור תל אביב.
תזונת הדררה מגוונת וכוללת זרעים, פירות, עלים צעירים ולעיתים אפילו חרקים. בסביבה עירונית היא מסתגלת לאכול מזון מלאכותי המוצע על ידי בני אדם. הדררה מקננת בחללים טבעיים או מלאכותיים, ויכולה להדיר מינים מקומיים ממקומות הקינון הטובים.
אחת התכונות המרתקות של הדררה היא יכולת החיקוי המפותחת שלה. ציפורים מבויתות לומדות לחקות מילים ואפילו משפטים קצרים.
בתרבות ההודית הדררה נחשבת לציפור קדושה והיא מופיעה באמנות ובספרות. במסורות מקומיות קיימות אגדות העוסקות בדררה החכמה שלימדה את האנשים סודות של הטבע.
הנה הדררה הנהדר:
https://youtu.be/Kaz14gI_aH4
מאיפה הגיעו הדררות ללונדון?
https://youtu.be/c_8sJ7wNOxY
קולו של הדררה:
https://youtu.be/tjhsu0wt78U
זוג דררות על העץ:
https://youtu.be/nnr5eXutLzM
והדררה בטבע:
https://youtu.be/IkVFzzvU-nw
ציפורי ישראל
הצוצלת, באנגלית "יונה צוחקת" (Laughing Dove), היא עוף ייחודי ממשפחת היוניים שדי קל להבחין בו בין שאר היוניים המוכרות לנו. כי בזכות החוצפה והשמחה שיש בהמייתה, הצוצלת נבחרה לא פעם במדורי טבע בישראל כ"עוף העירוני של ישראל".
מה שהופך את הצוצלת למיוחדת הוא קודם כל המייתה, או הצחוק שלה שנשמע כמו "Croo-doo-doo-doo-doo". אלה קולות החיזור של הזכר שנשמעים כגיחוך מורכב, שיש בו מ-4 עד 8 הברות שונות באורכן, עם עליות וירידות במנגינה.
זה שונה ומשעשע בהשוואה לשירת התור, שהיא לרוב מונוטונית ופשוטה יותר. ניתן לומר שהמיית הצוצלת היא כמעט צחוק של עוף, ומכאן קיבלה את שמה המיוחד.
אגב, המיית הזכר – אותה המיה ארוכה העולה ויורדת, דמוית גיחוך חוזר – איננה סתם "שיר חיזור" רגיל, אלא ממש מזכירה צחוק אנושי. בשל כך, אנשים רבים, כולל ילדים וחובבי טבע, מתייחסים אל המיית הצוצלת כחלק מלא הומור בטבע העירוני. לא אחת קורה שמטיילים שומעים לפתע את הגיחוך המפורסם ומשוכנעים לרגע שמישהו מסתתר ומשמיע קולות מצחיקים – עד שמגלים שמדובר בציפור עצמה.
התנהגות הקינון של הצוצלת גם היא יוצאת דופן. בניגוד לעופות רבים אחרים, הצוצלת מקננת מספר רב של פעמים בשנה, בין שלוש לחמש, ולעיתים אף שש פעמים - מה שמעיד על יכולת קינון גבוהה ופעילות רצופה כמעט לאורך כל השנה. תכונה זו מאפשרת לה להתרבות ולהתפזר במהירות בסביבה מתאימה.
#עוד מאפיינים
הצוצלת דומה לתור המצוי, אך קטנה ממנו, עם מראה צנום יותר, כנפיים קצרות וזנב ארוך יחסית. בישראל, הצוצלת נפוצה בכל רחבי הארץ ונחשבת לציפור הרביעית בשכיחותה, עובדה שמייחדת אותה כעוף מוכר אך לא טריוויאלי.
תפוצתה בארץ אינה מקרית: הצוצלת הגיעה לישראל רק בתחילת המאה ה-20, אך הצליחה להסתגל בהצלחה למגוון סביבות מחיה, מהאזורים העירוניים הדחוסים ועד לשדות, ערבות ושטחים מעובדים.
בזכות הקינים שהיא בונה על מזגנים ואדני חלונות, היא קיבלה את מקומה בסביבת האדם, תוך התרחקות יחסית מהמרחבים הפתוחים שלפני כן בעיקר נהגה לשכון בהם. תפוצה זו משקפת יכולת הסתגלות יוצאת דופן על רקע שאר היוניים.
בנוסף להתנהגות הקינון והתפוצה, הצוצלת מתאפיינת בהתנהגות חברתית שונה מרוב היוניים - לרוב היא חיה בזוגות ולא יוצרת להקות גדולות כפי שעושים יוניים רבות אחרות. עם זאת, כשלא בעונת הקינון, ניתן לראותה מתכנסת בקרבת מזון באזורים שופעי מזון.
ואפרופו מזון, הצוצלת ניזונה בעיקר מגרעינים, זרעים, צמחים וחרקים זעירים, כשתנועה מהירה וקצובה של כנפיה מאפשרת לה לעוף בקלות ולחמוק מטורפים ופרעות.
כלומר, הצוצלת מובחנת בעיקר בהמייה הייחודית והמשעשעת שלה, שמזכירה גיחוך, בשיעור הקינון הגבוה שלה לאורך השנה, וביכולת ההסתגלות המרשימה לסביבות מחיה מגוונות, כולל לבתי אדם. כל אלה הופכים אותה לציפור מעניינת מבחינה אורניתולוגית ולחלק חיוני ופעיל מהמערכת האקולוגית המקומית.
הנה הצוצלת, היונה הצוחקת:
https://youtu.be/PdVCiLSCD3w
עובדות מעניינות על הצוצלות:
https://youtu.be/LIicMfPjAIM
צוצלת בחוץ (ללא מילים):
https://youtu.be/4Huqx0mSKCU
והקול של הצוצלת:
https://youtu.be/mb7N9hbQzWw
זמיר (Luscinia) הוא שמה של ציפור שיר המפורסמת בעיקר בזכות השירה המרהיבה שלה. זמיר, או לוסקיניה, הוא בנאי מוכשר ובונה קן מוקפד מענפים, שורשים ובוץ שמצופה מבפנים בעלים רכים. התזונה שלו מגוונת ומשתנה עם העונות - באביב ובקיץ הוא צד חרקים, תולעים וחלזונות, ובסתיו הוא עובר לתזונה עשירה יותר בפירות ובזרעים.
בתנ"ך הוא מוזכר בפסוק ”הַנִּצָּנִים֙ נִרְא֣וּ בָאָ֔רֶץ עֵ֥ת הַזָּמִ֖יר הִגִּ֑יעַ וְק֥וֹל הַתּ֖וֹר נִשְׁמַ֥ע בְּאַרְצֵֽנוּ׃” (שיר השירים ב' י"ב).
למעשה, הזמיר הוא סוג של עוף שבסדרת ציפורי שיר. ישנם מינים שונים של זמיר, כשהמפורסם ביותר הוא ציפור שיר קטנה שנקראת אצלנו זמיר הירדן, או זמיר רונן (nightingale) ומוכר גם בשמו המדעי "Luscinia megarhynchos". האזור הטבעי שלו בישראל הוא יערות האלון ותפוח הבר במרכז ובצפון הארץ, אך הוא הצליח להסתגל גם לסביבות עירוניות ומקנן בפארקים ובגנים.
התזונה של הזמיר עצמו היא מגוונת ומשתנה עם העונות. באביב ובקיץ הוא צד חרקים, תולעים וחלזונות, ובסתיו הוא עובר לתזונה עשירה יותר בפירות ובזרעים.
למען האמת, הלוסקיניה (Luscinia) היא שמו של סוג ציפורי מעבר קטנים שהזמירים נכללים בהם. בעבר נהגו לסווג אותם כחברים במשפחת הקיכליים (Turdidae). כיום השתנו הדברים והם נחשבים ללוכדי זבובים מהעולם הישן (Muscicapidae), מתת-משפחת הקיכליים.
#הזמיר בתרבות
ידוע במיוחד הוא סיפורו של הנס כריסטיאן אנדרסן המספר שבממלכתו של מלך סין חי זמיר מופלא, שהיה מפורסם בכל העולם בקולו המיוחד. יום אחד, מקבל המלך מקיסר יפן זמיר מלאכותי, מכני, יפה להפליא ושר נהדר. כשהקיסר מצווה ששני הזמירים ישירו ביחד העניינים מסתבכים והסיפור מפתיע מאוד. פשוט זה לא הולך להיות...
ידוע מאוד גם רומן ההתבגרות המשפיע ומעורר המחשבה "אל תיגע בזמיר" (במקור: To Kill a Mockingbird). כתבה אותו ורק אותו בחייה הרפר לי בתחילת שנות ה-60. ב-1961 הוא אף זכה בפרס פוליצר. הסיפור, שמדגים את הגזענות והצביעות לבנה בדרום ארצות הברית של עד שנות ה-50, מערב אלימות שמחייבת משפט בו הנאשם הוא אדם שחור. הספר, שנחשב לאחד החשובים בספרות המודרנית של ארצות הברית, עוסק בסיכוי שהמשפט יהיה הוגן.
ואם הזכרנו קודם אוכל, אז זמיר הירדן נקרא בטורקית "בולבול" ועל שמו נקרא המאכל הטורקי "בולבול יובאסי", כלומר "קן הזמיר", שהוא עוגה קטנה שבמרכזה יש גומה שבה אגוזים, פיסטוקים ושברי מקדמיה.
הנה אגדת הזמיר לילדים (אנגלית):
https://youtu.be/cOqkSnUuj6Y
ציוץ הזמיר:
https://youtu.be/XdlIbNrki5o
בולבול יובאסי - העוגה הטורקית שבמרכזה גומה עם שברי פיסטוקים ואגוזים:
https://youtu.be/xGgssbU8ylY
קטע מהסרט שהתבסס על הספר "אל תיגע בזמיר" (מתורגם):
https://youtu.be/YVmFNipmSUo
התרגשות מצויצת של זמיר:
https://youtu.be/gokHFCrYGU8
תכנית לילדים עם אגדת הזמיר מארץ סין שכתב הנס כריסטיאן אנדרסן לילדים (עברית):
https://youtu.be/H8I0MEOM3UY?long=yes
פודקסט על הספר "אל תיגע בזמיר" (עברית):
https://youtu.be/gG_ALoL1NwU?long=yes
עֶפרוֹנִי (Alaudidae או Lark) הוא היהלום הקטן של הציפורים ומתמחה באכילת זרעים של צמחי בר.
זוהי ציפור זמר קטנה ויפה שעוברת שינויים מרשימים בחילופי עונות. אם בעונת הרבייה יש לזכר חזה אדום-וורוד בולט וראש אפור, בחורף מתעמעמים צבעיו והופכים לחומים ואפורים.
העפרוני, השייך למשפחת החוחליתיים, מעדיף שטחים פתוחים עם שיחייה נמוכה, אזורים חקלאיים ושולי יישובים. הוא בונה קן קטן ומוקפד בשיח נמוך, בדרך כלל לא גבוה מ-2 מטרים מהקרקע.
עפרונן קצר אצבעות נמנה על ציפורי השיר הנודדות לישראל.
התזונה שלו, כאמור, מבוססת כמעט לחלוטין על זרעים של צמחי בר - דרדר, חוח, כחלית ותלתן,. הוא משחק תפקיד חשוב בהפצת זרעים במערכות אקולוגיות טבעיות.
לא סתם העפרוני מופיע בשיר המפורסם "מקהלה עליזה". הוא חי בקבוצות קטנות ונוהג להקים מעין "מועדוני זמר" שמורכבים מציפורים - כמה זכרים שרים ביחד מאותו מקום, בוקר אחרי בוקר. השירה שלו מתאפיינת בצלילים נמוכים ומלודיים עם הרבה וריאציות.
גם בתרבות הבריטית העפרוני זוכה להערכה מיוחדת ונחשב לאחת מציפורי השיר היפות באירופה. במאה ה-19 הוא היה ציפור כלוב פופולרית בזכות שירתו הנעימה.
הנה על העפרוני:
https://youtu.be/SkCzgWDpHfw
ציוץ העפרוני:
https://youtu.be/zooyNH5KmLU
עפרוני מצויץ מצייץ:
https://youtu.be/YqpEJX8plT0
על העפרוני של דרום אפריקה:
https://youtu.be/XHgefULJ6ZQ
וציוץ של עפרוני מדבר:
https://youtu.be/Klv-PSQJNbI
הבולבול (Bulbul או Pycnonotus) הוא הזמר המפורסם של סביבתנו. זוהי ציפור שיר דרום-אסיאתית הידועה במיוחד בשירתה היפה.
למעשה, שמה בערבית "בולבול", ניתן לה בזכות שירתה, כי משמעות השם בולבול בערבית היא בעצם "זמיר". ואכן, שירת הבולבול עשירה ומגוונת, כשהיא כוללת חיקויים של ציפורים אחרות וצלילים מהסביבה.
הבולבול בולט בצבעיו החומים-זהובים, עם ראש שחור מרשים, עיניים לבנות בולטות ומקורם כפוף במקצת, שבבסיסו יש לבולבול זיפים. בישראל חי הבולבול הממושקף (צהוב-שת) שהפך לציפור נפוצה מאוד ביישובים.
הבולבולים, השייכים למשפחת הבולבוליים, חיים בלהקות קטנות ונמצאים יחדיו במשך רוב שעות היום, הם ניזונים בעיקר מחרקים, מפירות ומעלים.
הבולבול מעדיף גנים, פארקים ושולי יישובים עם צמחייה עבותה. כנפיו קצרות ומעוגלות והוא אינו מיטיב לעוף, לכן הוא מרבה לנתר על האדמה או בין ענפי העצים. את הקן הוא בונה בצורת קערה, בתוך סבך או על ענף עץ ולא פעם גם בתוך כדי מים או בתיבות דואר נטושות.
במשפחת הבולבוליים נכללים כ-240 מינים שהם שוכני עצים, הבולבולים מציגים התנהגות חברתית מורכבת ונוהגים לשמור על קשרי זוג חזקים. לרוב הם חיים בצמדים, מרבים לגעת זה בזה ואף נוהגים לסרק אחד את השני.
בתרבות הפרסית והערבית הבולבול הוא סמל של אהבה ויופי מוסיקלי. הוא מופיע בשירה הקלאסית שלהם כמייצג של הזמר המושלם. בספרות הפרסית הקלאסית קיימת מסורת שלמה של שירים על הבולבול והוורד, כסמלים של יופי וארעיות החיים.
הנה זוג בולבולים מצייץ על העץ (ללא מילים):
https://youtu.be/OasdTUWmJMI
בשעת האוכל:
https://youtu.be/iMmh75LBWRg
גוזלי הבולבול:
https://youtu.be/ZI0RRbEcADU
שיר הבולבול של הלל וארגוב (עברית):
https://youtu.be/SVam4snSufs
ויש מי שמשחקים במילים של בולבולים (עברית):
https://youtu.be/QfKx87bUtlA
אַנְקוֹר (House sparrow) הוא שמו של דרור הבית בתקופת התלמוד, חלק ממשפחת ציפורי-שיר קטנות, שמוזכר הן בתלמוד והן בשירה העברית ובמקורות קלאסיים שונים.
הכירו וראו אותו בתגית "דרור", שמו המקביל של האנקור.
מה מיוחד בציפור דרור?
דרורים הם משפחת ציפורים הכוללת כ-43 מינים הפרוסים ברחבי העולם ונצפים לרוב כשהם עפים בלהקות גדולות וקולניות.
המין המוכר ביותר הוא דְּרוֹר הַבַּיִת (House Sparrow), ציפור הבר הנפוצה ביותר על פני כדור הארץ.
דרור הבית הוא ציפור אוכלת כל, המתגוררת על פני עצים, בערים וביישובים. את דרור הבית אפשר למצוא כמעט בכל יבשת בעולם והוא מהציפורים הנפוצות ביותר גם בישראל.
למעשה, דרור הבית, שבתלמוד נקרא גם אַנְקוֹר, הוא ציפור שיר קטנה, באורך 14-18 סנטימטרים ובמשקל בין 20-35 גרם. הציפור הזו ידועה בהסתגלות שלה לחיים ליד ובקרבת בני-אדם.
זכרי הדרור מתאפיינים בכתם שחור על הצוואר וצבעים בולטים יותר, כשהנקבות חומות יותר עם פסים כהים על הגב. גופם של דרורי הבית הוא שמנמן וקומפקטי, עם זנב קצר ומקור שהוא פחוס אך חזק ומותאם במיוחד לפיצוח זרעים.
ואגב, התזונה של הדרורים משתנה לפי העונה. בחורף הם ניזונים בעיקר מזרעי דשאים וצמחים, כשבעונת הרבייה הם מוסיפים חרקים רבים למזונם כדי לספק חלבון לגוזלים הגדלים.
בסביבה עירונית הם מתאקלמים למזון אנושי, כמו פירורי לחם ושאריות מזון. תופעה מעניינת נצפתה במקומות שונים בעולם שבהם דרורים למדו לפתוח אריזות מזון באמצעות מקורם החד.
המבנה החברתי של הדרורים מורכב במיוחד. הדרורים חיים בקבוצות והם ציפורים חברותיות. הן מתאפיינות בפעילויות קבוצתיות שונות, עם תקשורת של דרורים, מפותחת ומבוססת על שלל ציוצים וצפצופים שהם למדו.
הדרורים מעבירים זה לזה מסרים, בדרך כלל על אודות מזון, סכנה או הזדמנויות רבייה.
הדרורים מונוגמיים ולא נודדים למרחקים, אלא קילומטרים בודדים לשם מגורים וקינון על עצים מתאימים. הם בונים את קיניהם בחורים, במרזבים או בקופסאות קינון, כשהנקבה מטילה בין 3 ל-7 ביצים ואלה בוקעות לאחר עד שבועיים של דגירה.
יכולת ההסתגלות המרשימה של הדרורים הפכה אותם לאחד מסיפורי ההצלחה הגדולים בעולם החי. הם הגיעו לכמעט כל פינה בכדור הארץ, לעתים בעקבות פעילות אנושית. מחקרים הראו שדרורים הם בעלי זיכרון יוצא מן הכלל המסוגל לזהות פנים אנושיות לאורך זמן. הם למדו להעביר מדור לדור ידע חיוני כמו זיהוי טורפים או מקורות מזון, דבר שמסביר את הצלחתם הרבה בהסתגלות לסביבות משתנות ומגוונות.
בעולם המודרני הדרורים ממלאים תפקיד חשוב, בשליטה על מזיקים חקלאיים ובפיזור זרעים. עובדות אלה הופכים אותם לבעלי ברית יקרי ערך לחקלאים ובעצם גם לכלל המערכת האקולוגית העירונית.
הנה דרור הבית:
https://youtu.be/DJlus8c9ZTE
מסתבר שהוא מין פולש במקומות רבים:
https://youtu.be/8pOAC_VffUQ
הציוץ של הדרור:
https://youtu.be/KpOS3h_oSMs
מאכילים את הגוזלים:
https://youtu.be/ekSpqX6ElmE
עובדות על דרורים:
https://youtu.be/-5-One9qZqs
דרורים הם משפחת ציפורים הכוללת כ-43 מינים הפרוסים ברחבי העולם ונצפים לרוב כשהם עפים בלהקות גדולות וקולניות.
המין המוכר ביותר הוא דְּרוֹר הַבַּיִת (House Sparrow), ציפור הבר הנפוצה ביותר על פני כדור הארץ.
דרור הבית הוא ציפור אוכלת כל, המתגוררת על פני עצים, בערים וביישובים. את דרור הבית אפשר למצוא כמעט בכל יבשת בעולם והוא מהציפורים הנפוצות ביותר גם בישראל.
למעשה, דרור הבית, שבתלמוד נקרא גם אַנְקוֹר, הוא ציפור שיר קטנה, באורך 14-18 סנטימטרים ובמשקל בין 20-35 גרם. הציפור הזו ידועה בהסתגלות שלה לחיים ליד ובקרבת בני-אדם.
זכרי הדרור מתאפיינים בכתם שחור על הצוואר וצבעים בולטים יותר, כשהנקבות חומות יותר עם פסים כהים על הגב. גופם של דרורי הבית הוא שמנמן וקומפקטי, עם זנב קצר ומקור שהוא פחוס אך חזק ומותאם במיוחד לפיצוח זרעים.
ואגב, התזונה של הדרורים משתנה לפי העונה. בחורף הם ניזונים בעיקר מזרעי דשאים וצמחים, כשבעונת הרבייה הם מוסיפים חרקים רבים למזונם כדי לספק חלבון לגוזלים הגדלים.
בסביבה עירונית הם מתאקלמים למזון אנושי, כמו פירורי לחם ושאריות מזון. תופעה מעניינת נצפתה במקומות שונים בעולם שבהם דרורים למדו לפתוח אריזות מזון באמצעות מקורם החד.
המבנה החברתי של הדרורים מורכב במיוחד. הדרורים חיים בקבוצות והם ציפורים חברותיות. הן מתאפיינות בפעילויות קבוצתיות שונות, עם תקשורת של דרורים, מפותחת ומבוססת על שלל ציוצים וצפצופים שהם למדו.
הדרורים מעבירים זה לזה מסרים, בדרך כלל על אודות מזון, סכנה או הזדמנויות רבייה.
הדרורים מונוגמיים ולא נודדים למרחקים, אלא קילומטרים בודדים לשם מגורים וקינון על עצים מתאימים. הם בונים את קיניהם בחורים, במרזבים או בקופסאות קינון, כשהנקבה מטילה בין 3 ל-7 ביצים ואלה בוקעות לאחר עד שבועיים של דגירה.
יכולת ההסתגלות המרשימה של הדרורים הפכה אותם לאחד מסיפורי ההצלחה הגדולים בעולם החי. הם הגיעו לכמעט כל פינה בכדור הארץ, לעתים בעקבות פעילות אנושית. מחקרים הראו שדרורים הם בעלי זיכרון יוצא מן הכלל המסוגל לזהות פנים אנושיות לאורך זמן. הם למדו להעביר מדור לדור ידע חיוני כמו זיהוי טורפים או מקורות מזון, דבר שמסביר את הצלחתם הרבה בהסתגלות לסביבות משתנות ומגוונות.
בעולם המודרני הדרורים ממלאים תפקיד חשוב, בשליטה על מזיקים חקלאיים ובפיזור זרעים. עובדות אלה הופכים אותם לבעלי ברית יקרי ערך לחקלאים ובעצם גם לכלל המערכת האקולוגית העירונית.
הנה דרור הבית:
https://youtu.be/DJlus8c9ZTE
מסתבר שהוא מין פולש במקומות רבים:
https://youtu.be/8pOAC_VffUQ
הציוץ של הדרור:
https://youtu.be/KpOS3h_oSMs
מאכילים את הגוזלים:
https://youtu.be/ekSpqX6ElmE
עובדות על דרורים:
https://youtu.be/-5-One9qZqs
מה מיוחד ביונת הסלע?
יונת הסלע (Rock Dove) היא מהציפורים הנפוצות והמוכרות ביותר בעולם וודאי מהעופות הנפוצים בערים.
לא סתם שימשה היונה את נוח המקראי, ששלח אותה למצוא אם קלו המים. מקורה של היונה הזו הוא בצוקי הים התיכון, שם עדיין חיות יוני בר המכונות גם יונות סלע.
ליונה זו מגוון גדול של צבעים וגוונים, החל מצבעי חום וחלודה, דרך אפור-כחלחל עם פסי כנף כהים ועד צבע שחור וכמעט מלא.
היונה היא ציפור מצוינת בטיסה, המסוגלת להגיע למהירויות גבוהות ולמצוא את דרכה הביתה ממרחקים עצומים. יכולת הניווט המדהימה שלה היא שהפכה אותה לבעל חיים כה חשוב בהיסטוריה האנושית.
יונים ניזונות מזרעים, פירות וירקות, אך בסביבה עירונית הן הסתגלו לאכול כמעט כל דבר. הן מרבות לבנות קן ולקנן בבניינים, בחללים שונים, מעל מזגנים ובמקומות מוגנים אחרים, כשבדרך כלל הן מטילות בקן שתי ביצים לבנות.
את גוזליהם מזינים ההורים היונים בחומר יונים מיוחד שהם מייצרים בתוך הזֶפֶק שלהם. זפק זהו איבר כמעין כיס שנמצא בוושט של רבים מהעופות. הוא משמש לאגירה זמנית של מזון, לפני שהוא עובר אל הקיבה.
למרות שחלק מהאנשים רואים ביונים מטרד עירוני, הן נותרו חלק מהמארג האקולוגי והתרבותי של כל עיר גדולה בעולם.
#היסטוריה
החל ממלחמות עתיקות ועד למלחמת העולם הראשונה ובמשך אלפי שנים שימשו יונים לצורכי תקשורת. זה היה כשגילו שהן מעולות בתור "יוני דואר" (ראו בתגית "יוני דואר"). במשך אלפי שנים הן העבירו ידיעות משדה הקרב לארמונות המלכים, או מהשליט המקומי אל ארמונות קיסר האימפריה.
בתרבות העולמית, היונה מסמלת שלום, אהבה ואת רוח הקודש. היא מופיעה במסורות דתיות שונות ובאמנות מכל התקופות.
הנה יונת הסלעים בטבע:
https://youtu.be/DpaCT_oHtGk
מדוע יונת הסלע היא חיית מחמד נפלאה?
https://youtu.be/cx0oBCs2bas
היונים בירושלים (ללא מילים):
https://youtu.be/KWMNTfs-5iw
וכך מגדלים יוני דואר (עברית):
https://youtu.be/Y4BwhnO9aiM
יונת הסלע (Rock Dove) היא מהציפורים הנפוצות והמוכרות ביותר בעולם וודאי מהעופות הנפוצים בערים.
לא סתם שימשה היונה את נוח המקראי, ששלח אותה למצוא אם קלו המים. מקורה של היונה הזו הוא בצוקי הים התיכון, שם עדיין חיות יוני בר המכונות גם יונות סלע.
ליונה זו מגוון גדול של צבעים וגוונים, החל מצבעי חום וחלודה, דרך אפור-כחלחל עם פסי כנף כהים ועד צבע שחור וכמעט מלא.
היונה היא ציפור מצוינת בטיסה, המסוגלת להגיע למהירויות גבוהות ולמצוא את דרכה הביתה ממרחקים עצומים. יכולת הניווט המדהימה שלה היא שהפכה אותה לבעל חיים כה חשוב בהיסטוריה האנושית.
יונים ניזונות מזרעים, פירות וירקות, אך בסביבה עירונית הן הסתגלו לאכול כמעט כל דבר. הן מרבות לבנות קן ולקנן בבניינים, בחללים שונים, מעל מזגנים ובמקומות מוגנים אחרים, כשבדרך כלל הן מטילות בקן שתי ביצים לבנות.
את גוזליהם מזינים ההורים היונים בחומר יונים מיוחד שהם מייצרים בתוך הזֶפֶק שלהם. זפק זהו איבר כמעין כיס שנמצא בוושט של רבים מהעופות. הוא משמש לאגירה זמנית של מזון, לפני שהוא עובר אל הקיבה.
למרות שחלק מהאנשים רואים ביונים מטרד עירוני, הן נותרו חלק מהמארג האקולוגי והתרבותי של כל עיר גדולה בעולם.
#היסטוריה
החל ממלחמות עתיקות ועד למלחמת העולם הראשונה ובמשך אלפי שנים שימשו יונים לצורכי תקשורת. זה היה כשגילו שהן מעולות בתור "יוני דואר" (ראו בתגית "יוני דואר"). במשך אלפי שנים הן העבירו ידיעות משדה הקרב לארמונות המלכים, או מהשליט המקומי אל ארמונות קיסר האימפריה.
בתרבות העולמית, היונה מסמלת שלום, אהבה ואת רוח הקודש. היא מופיעה במסורות דתיות שונות ובאמנות מכל התקופות.
הנה יונת הסלעים בטבע:
https://youtu.be/DpaCT_oHtGk
מדוע יונת הסלע היא חיית מחמד נפלאה?
https://youtu.be/cx0oBCs2bas
היונים בירושלים (ללא מילים):
https://youtu.be/KWMNTfs-5iw
וכך מגדלים יוני דואר (עברית):
https://youtu.be/Y4BwhnO9aiM
מהו ירגזי?
יַרְגָּזִי מָצוּי (Parus major) היא ציפור שיר קטנה ונפוצה שמעופפת בזריזות וניזונה מחרקים.
מה שמעניין כאן זו העובדה שעצים תחת התקפת חרקים מפעילים מערכת הגנה ביולוגית מתוחכמת שנחשפה במחקר שפורסם בכתב העת ה"אקולוגי לטרס" (Ecology Letters).
מסתבר שכאשר זחלים תוקפים את העלים העצים מפרישים חומרי ריח ייחודיים המתפקדים כאות מצוקה כימי. האותות הללו מושכים מיני ציפורים שצדים את אותם מזיקים ובכך גם יוצרים שיתוף פעולה לא מודע בין הצומח לעולם החי.
הירגזי המצוי, אחד ממשפחת הירגזיים (Tit או Paridae), מצליח להבחין בין עצי תפוח שנגועים בזחלי עש לבין עצים בריאים, גם כאשר לא ניתן לראות את הזחלים או את הנזק הפיזי לעלווה. מכאן שההבחנה נעשתה באמצעות חוש הריח בלבד, מה שמעיד על רגישות חושית גבוהה במיוחד.
התגלית הזו מרחיבה את ההבנה שלנו על תקשורת בין מינים בטבע. בעוד שכבר היה ידוע שצמחים מפרישים חומרים כימיים המושכים חרקים טורפים, זו הפעם הראשונה שמוכח שאותות כימיים כאלה משפיעים גם על יונקי חלב ועופות.
ההשלכות של התגלית חשובות במיוחד כי ציפורים נחשבות למדבירות יעילות הרבה יותר מחרקים טורפים, בזכות היכולת שלהן לסרוק שטחים נרחבים ולהגיע במהירות למקורות מזון.
המנגנון הזה מדגים את המורכבות האבולוציונית של קשרי הגומלין באקוסיסטמות. עץ שמצליח לזמן לעזרתו ציפורים באמצעות פיזור ריח מדויק עשוי להינצל מנזק כבד ואפילו מכיליון מוחלט, מה שמקנה לו יתרון הישרדותי משמעותי.
הנה חייו של הירגזי המצוי:
https://youtu.be/9KWBSdqypHI
הירגזי אוכל מהעץ:
https://youtu.be/RSIeUYqIs4E
ירגזי בטבע:
https://youtu.be/E4O4cvAv1pA
שירת הירגזי מצוי:
https://youtu.be/meTo2kdAsGc
וירגזי מקנן בתוך העץ:
https://youtu.be/QYcALyY32UA
יַרְגָּזִי מָצוּי (Parus major) היא ציפור שיר קטנה ונפוצה שמעופפת בזריזות וניזונה מחרקים.
מה שמעניין כאן זו העובדה שעצים תחת התקפת חרקים מפעילים מערכת הגנה ביולוגית מתוחכמת שנחשפה במחקר שפורסם בכתב העת ה"אקולוגי לטרס" (Ecology Letters).
מסתבר שכאשר זחלים תוקפים את העלים העצים מפרישים חומרי ריח ייחודיים המתפקדים כאות מצוקה כימי. האותות הללו מושכים מיני ציפורים שצדים את אותם מזיקים ובכך גם יוצרים שיתוף פעולה לא מודע בין הצומח לעולם החי.
הירגזי המצוי, אחד ממשפחת הירגזיים (Tit או Paridae), מצליח להבחין בין עצי תפוח שנגועים בזחלי עש לבין עצים בריאים, גם כאשר לא ניתן לראות את הזחלים או את הנזק הפיזי לעלווה. מכאן שההבחנה נעשתה באמצעות חוש הריח בלבד, מה שמעיד על רגישות חושית גבוהה במיוחד.
התגלית הזו מרחיבה את ההבנה שלנו על תקשורת בין מינים בטבע. בעוד שכבר היה ידוע שצמחים מפרישים חומרים כימיים המושכים חרקים טורפים, זו הפעם הראשונה שמוכח שאותות כימיים כאלה משפיעים גם על יונקי חלב ועופות.
ההשלכות של התגלית חשובות במיוחד כי ציפורים נחשבות למדבירות יעילות הרבה יותר מחרקים טורפים, בזכות היכולת שלהן לסרוק שטחים נרחבים ולהגיע במהירות למקורות מזון.
המנגנון הזה מדגים את המורכבות האבולוציונית של קשרי הגומלין באקוסיסטמות. עץ שמצליח לזמן לעזרתו ציפורים באמצעות פיזור ריח מדויק עשוי להינצל מנזק כבד ואפילו מכיליון מוחלט, מה שמקנה לו יתרון הישרדותי משמעותי.
הנה חייו של הירגזי המצוי:
https://youtu.be/9KWBSdqypHI
הירגזי אוכל מהעץ:
https://youtu.be/RSIeUYqIs4E
ירגזי בטבע:
https://youtu.be/E4O4cvAv1pA
שירת הירגזי מצוי:
https://youtu.be/meTo2kdAsGc
וירגזי מקנן בתוך העץ:
https://youtu.be/QYcALyY32UA
מה מיוחד בקיכלי?
הקיכלי רונן (Song Thrush) הוא ציפור שיר בינונית במשפחת הקיכליים (Turdidae), בצבע חום-אדמדם עם כתמים כהים על החזה. זהו אחד מזמרי הגינה המוכרים ביותר באירופה ובאסיה, בעל קול מלודי וחזק שנשמע בעיקר בשעות הערב והבוקר המוקדמות. הקיכלי נוהג לשיר מעמדה גבוהה כמו ענף עץ או גג, תוך שהוא מרים את זנבו למעלה באופן אופייני.
הציפור מעדיפה סביבות מלאות צמחייה עבותה כמו גנים, פארקים ושולי יערות. היא ניזונה מתולעים, חרקים ויצורים קטנים נוספים שהיא מחטטת מהאדמה, אך גם מפירות ופירות יער. הקיכלי בונה את קנו בסבך עבות, לא רחוק מהקרקע, משתמש בעשבים, שורשים ובוץ לחיזוק מבנה הקן.
בישראל הקיכלי רונן מופיע כציפור חורפת וחולפת בקבוצות קטנות או בפרטים בודדים, בעיקר באזורים הצפוניים והמרכזיים. הוא מגיע לארץ במהלך תקופת הנדידה ואינו מתרבה כאן באופן קבוע. בתרבויות אירופאיות הקיכלי מסמל את בוא האביב ומופיע בשירה ובפולקלור כציפור המבשרת חידוש וחיים חדשים.
מה שמעניין במיוחד בקיכלי הוא השם העברי שלו - "רונן" - שמציין את יכולת השירה המפותחת שלו. השם המדעי philomelos מורכב מיוונית עתיקה: philo (אוהב) ו-melos (שיר), כלומר "אוהב שיר", ואכן זהו אחד מזמרי הטבע המוכשרים ביותר.
הנה הקיכלי רונן:
https://youtu.be/lG6YdvNyxKU
עובדות על הסונג טראש - קיכלי רונן:
https://youtu.be/SiY7EQovPis
שירתו של הקיכלי רונן:
https://youtu.be/rLrrF8RDEPY
שירת קרובים עם קיכלי חלוד-זנב שנקרא גם קיכלי חכליליתי:
https://youtu.be/FdQIlyuJYPk
הקיכלי נזיר הוא קרוב משפחה שמייצר הרמוניות בשני צלילים:
https://youtu.be/JTpyG_1Wads
הקיכלי רונן (Song Thrush) הוא ציפור שיר בינונית במשפחת הקיכליים (Turdidae), בצבע חום-אדמדם עם כתמים כהים על החזה. זהו אחד מזמרי הגינה המוכרים ביותר באירופה ובאסיה, בעל קול מלודי וחזק שנשמע בעיקר בשעות הערב והבוקר המוקדמות. הקיכלי נוהג לשיר מעמדה גבוהה כמו ענף עץ או גג, תוך שהוא מרים את זנבו למעלה באופן אופייני.
הציפור מעדיפה סביבות מלאות צמחייה עבותה כמו גנים, פארקים ושולי יערות. היא ניזונה מתולעים, חרקים ויצורים קטנים נוספים שהיא מחטטת מהאדמה, אך גם מפירות ופירות יער. הקיכלי בונה את קנו בסבך עבות, לא רחוק מהקרקע, משתמש בעשבים, שורשים ובוץ לחיזוק מבנה הקן.
בישראל הקיכלי רונן מופיע כציפור חורפת וחולפת בקבוצות קטנות או בפרטים בודדים, בעיקר באזורים הצפוניים והמרכזיים. הוא מגיע לארץ במהלך תקופת הנדידה ואינו מתרבה כאן באופן קבוע. בתרבויות אירופאיות הקיכלי מסמל את בוא האביב ומופיע בשירה ובפולקלור כציפור המבשרת חידוש וחיים חדשים.
מה שמעניין במיוחד בקיכלי הוא השם העברי שלו - "רונן" - שמציין את יכולת השירה המפותחת שלו. השם המדעי philomelos מורכב מיוונית עתיקה: philo (אוהב) ו-melos (שיר), כלומר "אוהב שיר", ואכן זהו אחד מזמרי הטבע המוכשרים ביותר.
הנה הקיכלי רונן:
https://youtu.be/lG6YdvNyxKU
עובדות על הסונג טראש - קיכלי רונן:
https://youtu.be/SiY7EQovPis
שירתו של הקיכלי רונן:
https://youtu.be/rLrrF8RDEPY
שירת קרובים עם קיכלי חלוד-זנב שנקרא גם קיכלי חכליליתי:
https://youtu.be/FdQIlyuJYPk
הקיכלי נזיר הוא קרוב משפחה שמייצר הרמוניות בשני צלילים:
https://youtu.be/JTpyG_1Wads
מהי מיינה, הציפור השתלטנית?
מוצאה מהודו ודרום-אסיה, מיינה מצויה (Common Myna) ממשפחת הזרזיריים (Sturnidae) היא הפולשת המצליחה ביותר מהציפורים שפלשו לישראל. בעולם היא נכללת בין מאה המינים הפולשים המסוכנים ביותר בעולם.
אם בתרבות ההודית נחשבת המיינה לציפור קדושה ומופיעה במיתולוגיה כשליחה של האלים, בחיים האמיתיים, כפולשת עם יכולת הסתגלות יוצאת דופן, היא אגרסיבית, חצופה, פולשת למרפסות ואף דירות וצווחת בקולי קולות. היא יודעת לפזר אזהרות ואז לתקוף ציפורים, זוחלים, בעלי חיים ובני אדם. נפוצה מאוד בגינות, בשדות בפארקים של הערים ובחניות ציבוריות ושם היא יודעת להסביר לציפורים אחרות, בכל מיני דרכים, שזה כבר לא המקום שלהן.
מאפייניה הכי בולטים הם המקור הצהוב הבולט על רקע גוף שחור, רגליה הצהובות וכתמים צהובים סביב העין. מאפיינים התנהגותיים? - ללא ספק הטבע הדי אגרסיבי שלה והתנהגותה הקולנית במיוחד.
ידועה ביכולות החיקוי שלה, כולל קולות אנושיים ואף מילים שלמות. קולה הצווחני והמגוון עוזר לה גם הוא, אך כשהיא רוצה בכך, המיינה היא ציפור שיר נהדרת. היא ניזונה מפריטי מזון מגוונים, כולל זרעים, פירות, חרקים ולא מעט שאריות של בני אדם. יכולתה לחקות קולות אנושיים ולעיתים אפילו מילים שלמות.
משערים שאצלנו בישראל היא התרבתה מזוג ציפורים שככל הנראה ברח מאטרקציית הציפורים "צפארי" בפארק הירקון. בהמשך היא התרבתה כרצונה ויש היום מאות אלפי מיינות מצויות (ואולי כבר מיליונים) שהשתלטו על מרבית תל אביב והערים השוכנות מסביבה.
כאחד המינים הפולשים לישראל, המיינה מחוללת בעיות סביבתיות של ממש ושינוי נורא במאזן האקולוגי של העשורים האחרונים. בהיותה תחרותית מאוד, מן הסתם על מה שחשוב לה, היא דוחקת מיני ציפורים ועופות מקומיים ומשפיעה באופן קשה על מערכות אקולוגיות שלמות, במיוחד בערים.
את הדרור למשל, שבעבר נחשב לציפור הנפוצה ביותר בישראל, קשה כבר לראות בעיר ויש אזורים שלמים בארץ שכבר לא ניתן לראות יותר.
הנה פלישת המיינה המצויה לישראל (עברית):
https://youtu.be/glVHuJQ6d78
כך המיינה המצויה הפכה לתמרור אזהרה ממינים פולשים (עברית):
https://youtu.be/OtmGJNluY_4
ציפי המיינה המקסימיינה (עברית):
https://youtu.be/uhMbFHfHNAw
רק אנחנו כאן - מיינות מצויות בגינה (ללא מילים):
https://youtu.be/ZmPn8CwfGaQ
המיינה יחד עם הדררה הם שני המינים הפולשים הבולטים בישראל (עברית):
https://youtu.be/4mZkVaYhoY8?long=yes
מוצאה מהודו ודרום-אסיה, מיינה מצויה (Common Myna) ממשפחת הזרזיריים (Sturnidae) היא הפולשת המצליחה ביותר מהציפורים שפלשו לישראל. בעולם היא נכללת בין מאה המינים הפולשים המסוכנים ביותר בעולם.
אם בתרבות ההודית נחשבת המיינה לציפור קדושה ומופיעה במיתולוגיה כשליחה של האלים, בחיים האמיתיים, כפולשת עם יכולת הסתגלות יוצאת דופן, היא אגרסיבית, חצופה, פולשת למרפסות ואף דירות וצווחת בקולי קולות. היא יודעת לפזר אזהרות ואז לתקוף ציפורים, זוחלים, בעלי חיים ובני אדם. נפוצה מאוד בגינות, בשדות בפארקים של הערים ובחניות ציבוריות ושם היא יודעת להסביר לציפורים אחרות, בכל מיני דרכים, שזה כבר לא המקום שלהן.
מאפייניה הכי בולטים הם המקור הצהוב הבולט על רקע גוף שחור, רגליה הצהובות וכתמים צהובים סביב העין. מאפיינים התנהגותיים? - ללא ספק הטבע הדי אגרסיבי שלה והתנהגותה הקולנית במיוחד.
ידועה ביכולות החיקוי שלה, כולל קולות אנושיים ואף מילים שלמות. קולה הצווחני והמגוון עוזר לה גם הוא, אך כשהיא רוצה בכך, המיינה היא ציפור שיר נהדרת. היא ניזונה מפריטי מזון מגוונים, כולל זרעים, פירות, חרקים ולא מעט שאריות של בני אדם. יכולתה לחקות קולות אנושיים ולעיתים אפילו מילים שלמות.
משערים שאצלנו בישראל היא התרבתה מזוג ציפורים שככל הנראה ברח מאטרקציית הציפורים "צפארי" בפארק הירקון. בהמשך היא התרבתה כרצונה ויש היום מאות אלפי מיינות מצויות (ואולי כבר מיליונים) שהשתלטו על מרבית תל אביב והערים השוכנות מסביבה.
כאחד המינים הפולשים לישראל, המיינה מחוללת בעיות סביבתיות של ממש ושינוי נורא במאזן האקולוגי של העשורים האחרונים. בהיותה תחרותית מאוד, מן הסתם על מה שחשוב לה, היא דוחקת מיני ציפורים ועופות מקומיים ומשפיעה באופן קשה על מערכות אקולוגיות שלמות, במיוחד בערים.
את הדרור למשל, שבעבר נחשב לציפור הנפוצה ביותר בישראל, קשה כבר לראות בעיר ויש אזורים שלמים בארץ שכבר לא ניתן לראות יותר.
הנה פלישת המיינה המצויה לישראל (עברית):
https://youtu.be/glVHuJQ6d78
כך המיינה המצויה הפכה לתמרור אזהרה ממינים פולשים (עברית):
https://youtu.be/OtmGJNluY_4
ציפי המיינה המקסימיינה (עברית):
https://youtu.be/uhMbFHfHNAw
רק אנחנו כאן - מיינות מצויות בגינה (ללא מילים):
https://youtu.be/ZmPn8CwfGaQ
המיינה יחד עם הדררה הם שני המינים הפולשים הבולטים בישראל (עברית):
https://youtu.be/4mZkVaYhoY8?long=yes
האם העורב הוא העוף הכי חכם בטבע?
הידעתם שמבנה המוח של העורב (Crow או Raven) דומה ביותר לזה של האדם? האם ידעתם שהוא העוף בעל המוח הגדול ביותר ביחס לגודל גופו? והאם כבר הבנתם שהוא אחד היצורים הנבונים בטבע?
תודות לפקחות שלהם, העורבים הם בעלי כושר הסתגלות מדהים והם יודעים להתאים את עצמם לשינויים ולמצבים חדשים ולא-מוכרים.
רבים רואים בהם מזל רע ואנשים גם פוחדים מהם. המבוגרים זוכרים את תפקידם המרכזי בסרט האימה "הציפורים" של היצ'קוק. אחרים זוכרים את ההגנה האכזרית שהם מגינים בפני מי שלדעתם מהווה סכנה לגוזליהם.
אגב, מדובר בכל מי שיתקרב או אפילו יסתכל על גוזל עורב שנפל מהקן, כך שאם אתם רואים גוזל עורב - התרחקו מהמקום ואל תביטו בו אפילו. העורבים יכולים להיות אכזריים מאד!
גם הזיכרון שלהם מדהים והם לא שוכחים אנשים. העורב ידוע כציפור בעלת זיכרון מצוין שיודעת לזהות ולזכור אדם שהזיק לה או לגוזליה ולעיתים אף לנקום בו.
הנה עובדות מדהימות על העורבים:
https://youtu.be/tFV_9HRUiI4
ההתמסרות לעורבים של תושבת אמירים (עברית):
https://youtu.be/C6h95FJrtME
על תבונתם של העורבים:
https://youtu.be/s2IBayVsbz8
עורב שמצליח להוציא בוטן מקופסה:
http://youtu.be/ewc_rSSUyik
עורב שלמד לדבר:
http://youtu.be/92hYSsOclLY
מבחן אינטליגנציה לעורב:
http://youtu.be/AVaITA7eBZE
הזיכרון והלמידה החברתית המדהימה שתורמת להישרדותם:
https://youtu.be/ixYVFZnNl6s
ובינה מלאכותית מגלה את שפתם של העורבים:
https://youtu.be/KG9GdpV4adU?long=yes
הידעתם שמבנה המוח של העורב (Crow או Raven) דומה ביותר לזה של האדם? האם ידעתם שהוא העוף בעל המוח הגדול ביותר ביחס לגודל גופו? והאם כבר הבנתם שהוא אחד היצורים הנבונים בטבע?
תודות לפקחות שלהם, העורבים הם בעלי כושר הסתגלות מדהים והם יודעים להתאים את עצמם לשינויים ולמצבים חדשים ולא-מוכרים.
רבים רואים בהם מזל רע ואנשים גם פוחדים מהם. המבוגרים זוכרים את תפקידם המרכזי בסרט האימה "הציפורים" של היצ'קוק. אחרים זוכרים את ההגנה האכזרית שהם מגינים בפני מי שלדעתם מהווה סכנה לגוזליהם.
אגב, מדובר בכל מי שיתקרב או אפילו יסתכל על גוזל עורב שנפל מהקן, כך שאם אתם רואים גוזל עורב - התרחקו מהמקום ואל תביטו בו אפילו. העורבים יכולים להיות אכזריים מאד!
גם הזיכרון שלהם מדהים והם לא שוכחים אנשים. העורב ידוע כציפור בעלת זיכרון מצוין שיודעת לזהות ולזכור אדם שהזיק לה או לגוזליה ולעיתים אף לנקום בו.
הנה עובדות מדהימות על העורבים:
https://youtu.be/tFV_9HRUiI4
ההתמסרות לעורבים של תושבת אמירים (עברית):
https://youtu.be/C6h95FJrtME
על תבונתם של העורבים:
https://youtu.be/s2IBayVsbz8
עורב שמצליח להוציא בוטן מקופסה:
http://youtu.be/ewc_rSSUyik
עורב שלמד לדבר:
http://youtu.be/92hYSsOclLY
מבחן אינטליגנציה לעורב:
http://youtu.be/AVaITA7eBZE
הזיכרון והלמידה החברתית המדהימה שתורמת להישרדותם:
https://youtu.be/ixYVFZnNl6s
ובינה מלאכותית מגלה את שפתם של העורבים:
https://youtu.be/KG9GdpV4adU?long=yes
מהי ציפור הכחל האקרובטית ואיך נפוליאון ואיפור קשורים לעניין?
ציפור. מושב. מעיין ואוצר קדום - על איזו כחל נתחיל לספר?
כָּחָל (European roller) הוא עוף אקרובטי של ממש, יפה להפליא, עוף טורף ממשפחת הכחלאים (Coraciidae).
הכחל ידועה באקרובטיקה המעולה שהיא מבצעת, בהסוואה הצבעונית שלה ובצווחות החביבות שהיא משמיעה, מהתכונות של משפחת העופות הזו.
הכחלאים ידועים בתרגילי האירובטיקה המרהיבים שהם מבצעים בעונת החיזור. בהתקדמותם על הקרקע הם לא ממש הולכים, אלא מקפצים, אבל באוויר - הם מעופפים מצויינים.
יופיה הססגוני של ציפור הכחל הוא פונקציונלי. זהו יופי שיש לו תפקיד, מטרה הישרדותית ויתרון אבולוציוני. איך קשור הצבע לאבולוציה? - אז הסוד של עופות הכחל הוא בצבע התכול הדומיננטי שלהם - צבע שמיטיב להסוות את הכחל על רקע השמיים. באוויר שומר הצבע הזה על הכחל מעופות דורסים, המתקשים להבחין בו מרחוק.
על פני האדמה, צבע התכלת הזה גם מסווה את הכחל מהטרף שלה. בזכות גוון התכלת מתקשים להבחין בה חיפושיות, חרגולים, צרצרים, עקרבים, מכרסמים, חגבים ואפילו צפרדעים, המביטים מהקרקע כלפי מעלה. כשהם מפספסים את הכחל על רקע השמיים, יש לו יתרון ענק. הוא ממתין לשעת כושר ולפתע, כשהם רגועים ולא מודעים להימצאו שם, הכחל מזנק בתעופה מרהיבה, היישר מענף העץ אל הארוחה שלו.
כמו העורבני והשרקרק, הכחל מוכר בטבע גם כצווחן לא קטן. בריקוד החיזור שלו, למשל, הוא משלב את הצווחות שלו עם מעוף ראוותני, גלגולים באוויר, נסיקה למעלה וצלילת ספירלה למטה. אגב, הצלילה הזו מזכירה סיבוב של בורג ומכאן הכחל זכה לשמו הלועזי Roller. החיזור הזה מכיל גם מופע יכולת נחמד. זה קורה כשהזכר, כדי להראות לנקבה את יכולותיו המדהימות בתעופה, משליך לא פעם אבנים קטנות באוויר ואז ממהר לתפוס אותן בצלילה מדויקת למטה. כמובן שגם את המעוף האווירובטי הזה מלווה הכחל בצווחות של התלהבות...
#אגדת מטמון כחל
השם הזה, כָּחָל, הוא שם עתיק מאוד. בתרבויות המזרח התיכון של ימי קדם ידועה אבקת הכחל התכולה, שנטחנה מאבן ושימשה לאיפור העיניים. חוץ מצבעי עיניים השתמשו בה אז גם לרקיחה של תרופות. עד היום הערבים והדרוזים קוראים לאבקה הזו "כוחול".
"עין-כחל" הוא היום שמו של מעיין גדול השוכן על אם הדרך מטבריה לצפת. הוא ממוקם צפונית-מערבית לכנרת. בסמוך לו יש גם מושב הנקרא על שמו, "כחל".
אבל המעיין הזה, "עין-כחל", הוא עתיק מאוד. בדיוק אליו, מספרים ההיסטוריונים, שלח נפוליאון את חייליו, עת ניסה לכבוש את ארץ ישראל, כדי שימצאו בו את המטמון העתיק שלפי האגדה הוסתר לידו.
הבסיס לסיפור המטמון הזה הוא ככל הנראה בסיפורי רבנים, מקובלים וסופרים יהודים. משהו על אוצר גנוז, שהוסתר בהר הגבוה שממזרח לעין-כחל. לפי האגדה אמור להיות בראש ההר שער חסום ומוסתר. מאחוריו גנוזים כלי הקודש הקדומים של בית המקדש היהודי.
יתכן שמקור הכתובים הללו באגדה שנלחשה פה ושם באירופה של ימי הביניים, אולי אף הגיעה בתקופת מסעי הצלב. האגדה דיברה על אוצרות בית המקדש הגנוזים שהוטמנו באזור זה. צריך לזכור שלא רחוק מכאן הובסו הצלבנים בקרב מכריע, בידי צבאו של המצביא המוסלמי צלח א-דין.
נחזור למטמון. לפי הספר "שערי ירושלים" של החוקר והכותב משה ריישר, חפרו חיילי נפוליאון כמעט את חצי ההר, אבל נכשלו ולא מצאו שם דבר. הכישלון, לפי ריישר, נובע מכך שהאוצר הקדוש הוסתר היטב ולא יוכל להתגלות לאיש, עד שיבוא משיח בן דוד.
זה היה ב-1799, שנה בה ניסה הקיסר הצרפתי לכבוש את צפון הארץ, אחרי שכבש את דרומה. בעכו המבוצרת היטב הוא נעצר. ניתן לשער שחולשתו בכיבוש העיר שנשלטה על ידי התורכים העות'מנים נבעה גם מפיצול הכוחות שכפה עליו חיפוש האוצר הזה בזמן שהוא וחייליו זקוקים לכל חייל ולוחם.
אז את אותו מטמון המקדש לא מצאו המחפשים, לא נפוליאון ולא אחרים. רבים חלמו וניסו לגלות אותו, אבל כלום. ליד המעיין שוכן היום מושב כחל. ציפורי הכחל מבקרות אותו בסתיו, במעופן לאפריקה, וישובו בכל אביב, בדרכן בחזרה. נפוליאון הפך גם הוא לאגדה ורק אוצר כלי המקדש האבודים, קיים או לא, טמון איפה שהוא, אולי בראשם, בדמיונם ובחלומותיהם של המחפשים, מבלי לגלות את סודו לאיש.
הנה הכחל בארוחה ובמעופו:
https://youtu.be/5ABZ5QK4Ezc
שיר המתאר את ציפור הכחל (עברית):
https://youtu.be/ByNuRXml63M
משחר לטרף:
https://youtu.be/dxfIKcE4bz0
מביא מתנה:
https://youtu.be/5aJT1U--5xg
גוזלי הכחל גדלים:
https://youtu.be/8Y3K65c3DuM?t=48
הכחל מקרוב:
https://youtu.be/hbnXdJP4igE
ומעט על נפוליאון שחיפש את האוצר בעין כחל:
https://youtu.be/V4QsRYVMuU0
ציפור. מושב. מעיין ואוצר קדום - על איזו כחל נתחיל לספר?
כָּחָל (European roller) הוא עוף אקרובטי של ממש, יפה להפליא, עוף טורף ממשפחת הכחלאים (Coraciidae).
הכחל ידועה באקרובטיקה המעולה שהיא מבצעת, בהסוואה הצבעונית שלה ובצווחות החביבות שהיא משמיעה, מהתכונות של משפחת העופות הזו.
הכחלאים ידועים בתרגילי האירובטיקה המרהיבים שהם מבצעים בעונת החיזור. בהתקדמותם על הקרקע הם לא ממש הולכים, אלא מקפצים, אבל באוויר - הם מעופפים מצויינים.
יופיה הססגוני של ציפור הכחל הוא פונקציונלי. זהו יופי שיש לו תפקיד, מטרה הישרדותית ויתרון אבולוציוני. איך קשור הצבע לאבולוציה? - אז הסוד של עופות הכחל הוא בצבע התכול הדומיננטי שלהם - צבע שמיטיב להסוות את הכחל על רקע השמיים. באוויר שומר הצבע הזה על הכחל מעופות דורסים, המתקשים להבחין בו מרחוק.
על פני האדמה, צבע התכלת הזה גם מסווה את הכחל מהטרף שלה. בזכות גוון התכלת מתקשים להבחין בה חיפושיות, חרגולים, צרצרים, עקרבים, מכרסמים, חגבים ואפילו צפרדעים, המביטים מהקרקע כלפי מעלה. כשהם מפספסים את הכחל על רקע השמיים, יש לו יתרון ענק. הוא ממתין לשעת כושר ולפתע, כשהם רגועים ולא מודעים להימצאו שם, הכחל מזנק בתעופה מרהיבה, היישר מענף העץ אל הארוחה שלו.
כמו העורבני והשרקרק, הכחל מוכר בטבע גם כצווחן לא קטן. בריקוד החיזור שלו, למשל, הוא משלב את הצווחות שלו עם מעוף ראוותני, גלגולים באוויר, נסיקה למעלה וצלילת ספירלה למטה. אגב, הצלילה הזו מזכירה סיבוב של בורג ומכאן הכחל זכה לשמו הלועזי Roller. החיזור הזה מכיל גם מופע יכולת נחמד. זה קורה כשהזכר, כדי להראות לנקבה את יכולותיו המדהימות בתעופה, משליך לא פעם אבנים קטנות באוויר ואז ממהר לתפוס אותן בצלילה מדויקת למטה. כמובן שגם את המעוף האווירובטי הזה מלווה הכחל בצווחות של התלהבות...
#אגדת מטמון כחל
השם הזה, כָּחָל, הוא שם עתיק מאוד. בתרבויות המזרח התיכון של ימי קדם ידועה אבקת הכחל התכולה, שנטחנה מאבן ושימשה לאיפור העיניים. חוץ מצבעי עיניים השתמשו בה אז גם לרקיחה של תרופות. עד היום הערבים והדרוזים קוראים לאבקה הזו "כוחול".
"עין-כחל" הוא היום שמו של מעיין גדול השוכן על אם הדרך מטבריה לצפת. הוא ממוקם צפונית-מערבית לכנרת. בסמוך לו יש גם מושב הנקרא על שמו, "כחל".
אבל המעיין הזה, "עין-כחל", הוא עתיק מאוד. בדיוק אליו, מספרים ההיסטוריונים, שלח נפוליאון את חייליו, עת ניסה לכבוש את ארץ ישראל, כדי שימצאו בו את המטמון העתיק שלפי האגדה הוסתר לידו.
הבסיס לסיפור המטמון הזה הוא ככל הנראה בסיפורי רבנים, מקובלים וסופרים יהודים. משהו על אוצר גנוז, שהוסתר בהר הגבוה שממזרח לעין-כחל. לפי האגדה אמור להיות בראש ההר שער חסום ומוסתר. מאחוריו גנוזים כלי הקודש הקדומים של בית המקדש היהודי.
יתכן שמקור הכתובים הללו באגדה שנלחשה פה ושם באירופה של ימי הביניים, אולי אף הגיעה בתקופת מסעי הצלב. האגדה דיברה על אוצרות בית המקדש הגנוזים שהוטמנו באזור זה. צריך לזכור שלא רחוק מכאן הובסו הצלבנים בקרב מכריע, בידי צבאו של המצביא המוסלמי צלח א-דין.
נחזור למטמון. לפי הספר "שערי ירושלים" של החוקר והכותב משה ריישר, חפרו חיילי נפוליאון כמעט את חצי ההר, אבל נכשלו ולא מצאו שם דבר. הכישלון, לפי ריישר, נובע מכך שהאוצר הקדוש הוסתר היטב ולא יוכל להתגלות לאיש, עד שיבוא משיח בן דוד.
זה היה ב-1799, שנה בה ניסה הקיסר הצרפתי לכבוש את צפון הארץ, אחרי שכבש את דרומה. בעכו המבוצרת היטב הוא נעצר. ניתן לשער שחולשתו בכיבוש העיר שנשלטה על ידי התורכים העות'מנים נבעה גם מפיצול הכוחות שכפה עליו חיפוש האוצר הזה בזמן שהוא וחייליו זקוקים לכל חייל ולוחם.
אז את אותו מטמון המקדש לא מצאו המחפשים, לא נפוליאון ולא אחרים. רבים חלמו וניסו לגלות אותו, אבל כלום. ליד המעיין שוכן היום מושב כחל. ציפורי הכחל מבקרות אותו בסתיו, במעופן לאפריקה, וישובו בכל אביב, בדרכן בחזרה. נפוליאון הפך גם הוא לאגדה ורק אוצר כלי המקדש האבודים, קיים או לא, טמון איפה שהוא, אולי בראשם, בדמיונם ובחלומותיהם של המחפשים, מבלי לגלות את סודו לאיש.
הנה הכחל בארוחה ובמעופו:
https://youtu.be/5ABZ5QK4Ezc
שיר המתאר את ציפור הכחל (עברית):
https://youtu.be/ByNuRXml63M
משחר לטרף:
https://youtu.be/dxfIKcE4bz0
מביא מתנה:
https://youtu.be/5aJT1U--5xg
גוזלי הכחל גדלים:
https://youtu.be/8Y3K65c3DuM?t=48
הכחל מקרוב:
https://youtu.be/hbnXdJP4igE
ומעט על נפוליאון שחיפש את האוצר בעין כחל:
https://youtu.be/V4QsRYVMuU0
מה מיוחד בחסידות המעופפות?
חסידות (Storks), אותו עוף ארוך רגליים ומקור, הם מהעופות המרתקים ביותר בטבע ולאו דווקא בגלל העניין של איך באים ילדים לעולם.
לא פעם אפשר לראות מאות ציפורים ענקיות, עם מוטת כנפיים של 3 מטרים, המרחפות בשמיים ללא כל תנועת כנפיים. כך נראות החסידות בטיסתן המדהימה, כשהן משתמשות בזרמי אוויר חמים עולים בדרך מופלאה שכמעט אין דומה לה בעולם הציפורים.
החסידות שייכות למשפחת החסידתיים (Ciconiidae), משפחה הכוללת כ-20 מינים הפזורים ברחבי העולם. הן ציפורי מים גדולות בעלות רגליים ארוכות, צוואר מוארך ומקור חזק שמשמש אותן לציד דגים וצפרדעים באזורי ביצות.
הניגוד החד בין הנוצות הלבנות לשחורות אצל רוב המינים הופך אותן לבלתי נשכחות במראה שלהן. אגב, זו החסידה הלבנה (White Stork) שעל פי האגדה האירופאית המפורסמת מביאה תינוקות לעולם.
הסוד למעופן המרהיב של החסידות הוא טכניקת הטיסה הגולשת (Soaring) שלהן. בניגוד לציפורים רבות שמנפנפות בכנפיים ללא הרף, החסידות מומחיות בלנצל זרמי אוויר חמים עולים (Thermals), באמצעותם הן עולות לגבהים רבים מבלי להוציא כמעט אנרגיה. בשיטה זו הן יכולות לטוס מאות קילומטרים ביום תוך שימוש מינימלי בתנועת כנפיים אקטיבית.
כמו בעלי כנף רבים, נדידת החסידות היא אחד המופעים המרהיבים בעולם הטבע. בכל סתיו עוברות החסידות הלבנות ממרכז אירופה מסע של אלפי קילומטרים לאפריקה. המסלול המזרחי עובר דרך הבוספורוס ושמי ישראל, בעוד מסלול מערבי נוסף עובר דרך גיברלטר.
מדינת ישראל נמצאת על נתיב נדידה מרכזי של מאות אלפי חסידות העוברות בעונות הנדידה, והשמיים מתמלאים בלהקות אדירות של אלפי ציפורים המרחפות יחד ועוצרות כאן למנוחה, אוכל ושתייה.
החסידות הן חד-זוגיות וכל כך נאמנות שזוגות רבים חוזרים לאותו קן שנה אחר שנה. הקנים הענקיים, שנבנים לרוב על גגות או עמודי חשמל, יכולים להגיע למשקל של עשרות קילוגרמים אחרי שנים של שימוש והם הפכו לסמל קבוע בעיירות רבות באירופה.
הנה החסידה לילדים (עברית):
https://youtu.be/sWfpf_yX--w
החסידות באגמון החולה (ללא מילים):
https://youtu.be/dkr6jHYHzOQ
כך משיגה החסידה מזון (עברית):
https://youtu.be/FJqF2aBTnFQ
זוג חסידות בקן הגדול:
https://youtu.be/wMHDD4xgmko
חסידות עוצרות בארץ במהלך הנדידה (ללא מילים):
https://youtu.be/mA_LWcnjY4g
בחיוך - חסידות עוצרות בדיוטי פרי (עברית):
https://youtu.be/CcBn6dBIpks
וסרט תיעודי קצר על החסידות (מתורגם):
https://youtu.be/9VYZ5KoQk5Q?long=yes
חסידות (Storks), אותו עוף ארוך רגליים ומקור, הם מהעופות המרתקים ביותר בטבע ולאו דווקא בגלל העניין של איך באים ילדים לעולם.
לא פעם אפשר לראות מאות ציפורים ענקיות, עם מוטת כנפיים של 3 מטרים, המרחפות בשמיים ללא כל תנועת כנפיים. כך נראות החסידות בטיסתן המדהימה, כשהן משתמשות בזרמי אוויר חמים עולים בדרך מופלאה שכמעט אין דומה לה בעולם הציפורים.
החסידות שייכות למשפחת החסידתיים (Ciconiidae), משפחה הכוללת כ-20 מינים הפזורים ברחבי העולם. הן ציפורי מים גדולות בעלות רגליים ארוכות, צוואר מוארך ומקור חזק שמשמש אותן לציד דגים וצפרדעים באזורי ביצות.
הניגוד החד בין הנוצות הלבנות לשחורות אצל רוב המינים הופך אותן לבלתי נשכחות במראה שלהן. אגב, זו החסידה הלבנה (White Stork) שעל פי האגדה האירופאית המפורסמת מביאה תינוקות לעולם.
הסוד למעופן המרהיב של החסידות הוא טכניקת הטיסה הגולשת (Soaring) שלהן. בניגוד לציפורים רבות שמנפנפות בכנפיים ללא הרף, החסידות מומחיות בלנצל זרמי אוויר חמים עולים (Thermals), באמצעותם הן עולות לגבהים רבים מבלי להוציא כמעט אנרגיה. בשיטה זו הן יכולות לטוס מאות קילומטרים ביום תוך שימוש מינימלי בתנועת כנפיים אקטיבית.
כמו בעלי כנף רבים, נדידת החסידות היא אחד המופעים המרהיבים בעולם הטבע. בכל סתיו עוברות החסידות הלבנות ממרכז אירופה מסע של אלפי קילומטרים לאפריקה. המסלול המזרחי עובר דרך הבוספורוס ושמי ישראל, בעוד מסלול מערבי נוסף עובר דרך גיברלטר.
מדינת ישראל נמצאת על נתיב נדידה מרכזי של מאות אלפי חסידות העוברות בעונות הנדידה, והשמיים מתמלאים בלהקות אדירות של אלפי ציפורים המרחפות יחד ועוצרות כאן למנוחה, אוכל ושתייה.
החסידות הן חד-זוגיות וכל כך נאמנות שזוגות רבים חוזרים לאותו קן שנה אחר שנה. הקנים הענקיים, שנבנים לרוב על גגות או עמודי חשמל, יכולים להגיע למשקל של עשרות קילוגרמים אחרי שנים של שימוש והם הפכו לסמל קבוע בעיירות רבות באירופה.
הנה החסידה לילדים (עברית):
https://youtu.be/sWfpf_yX--w
החסידות באגמון החולה (ללא מילים):
https://youtu.be/dkr6jHYHzOQ
כך משיגה החסידה מזון (עברית):
https://youtu.be/FJqF2aBTnFQ
זוג חסידות בקן הגדול:
https://youtu.be/wMHDD4xgmko
חסידות עוצרות בארץ במהלך הנדידה (ללא מילים):
https://youtu.be/mA_LWcnjY4g
בחיוך - חסידות עוצרות בדיוטי פרי (עברית):
https://youtu.be/CcBn6dBIpks
וסרט תיעודי קצר על החסידות (מתורגם):
https://youtu.be/9VYZ5KoQk5Q?long=yes
