שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה הופך את הסנונית למביאת האביב?
הסנונית (Swallow), שנמנית על הציפורים המוכרות והנפוצות בישראל, היא ציפור המבלה את מרבית זמנה בטיסה וצדה חרקים תוך כדי תנועה.
לסנונית צבעים כחולים-שחורים מלמעלה ולבנים מלמטה, עם רצועה אדומה-חומה בחזה. גם בזכות גופה הדק, כנפיה הארוכות והמחודדות וזנבה המפוצל, אפשר לזהות אותה בקלות.
לבניית הקן המוקפד שלה מצטיינת הסנונית בבנייה של הקן מבוץ וקש. את מיקום הקן היא תעדיף לקבוע על קירות מבנים, גשרים ומצוקים, כלומר מקומות מוגנים אך פתוחים למעופה המהיר.
כאמור, מרבית תזונת הסנוניות מבוססת על חרקים שהן צדות בזמן תעופתן - זבובים, יתושים, כחלילים ופרפרים. יכולת הטיסה שלהם יוצאת דופן, בהיותן מסוגלות לבצע פיתולים מהירים, צלילות תלולות ומתיחות ארוכות.
בתרבות העממית של אירופה הסנונית היא סמל של אביב, חידוש ותקווה. הביטוי "סנונית אחת לא מביאה אביב" מקורו במסורת עתיקה הקושרת בין הופעתה לבין תחילת העונה החדשה ומנגד אומרת שסימן אחד בודד הוא אינו התופעה שהוא חלק ממנה.
דימויים והקשרים אלו מופיעים לא רק ביצירות ספרות ואמנות, אלא כבר בסיפורים מיתולוגיים, בהם הסנונית מצטיירת כמייצגת נדידה, נאמנות, התחדשות ולעיתים גם סמל להקרבה.
בתרבות הסינית הסנונית מסמלת אושר ומזל טוב. במיתולוגיה הגרמנית היא נחשבת למה שמגן על הבית מפני דברים רעים. ישנה גם אמונה עממית שפגיעה בסנונית או בקן שלה תביא אסון על הפוגע.
הנה הסנוניות:
https://youtu.be/bQ6Ol1k20uo
על סנונית הרפתות:
https://youtu.be/Ip8bJdvmugc
סנונית בונה קן (ללא מילים):
https://youtu.be/4VGZZNOtx1c
סנוניות רפתות צעירות ממתינות לאוכל (ללא מילים):
https://youtu.be/mtk_cq0cqTg
ובערים הם למדו לבנות את הקן מבוץ:
https://youtu.be/kzLipxPjeyY?long=yes
מהי דוכיפת, הציפור הלאומית של ישראל?
בשנת 2008 ולאחר הליך בחירה ארוך שכונה "תחרות הציפור של המדינה" ואורגן על-ידי החברה להגנת הטבע, הכריז נשיא המדינה שמעון פרס על הדוכיפת (Hoopoe) כציפור הלאומית של ישראל.
אבל הדוכיפת, במקביל, היא שנואת נפשם של ציידי הציפורים. כשהיא נמצאת במצב של לחץ, היא מסוגלת להזריק נוזל מסריח מהכיס שלה כמנגנון הגנה. זו תכונה מרגיזה שהפכה אותה פחות אהובה בעיני הצייד שרוצה לשוב הביתה ללא ריח רע בבגדיו.
אך הציפור המיוחדת הזו מתהדרת בשורה נדירה של נוצות, במעין כתר על ראשה. שאר נוצותיה הן בצבעי זהוב-קינמון, עם פסים שחורים ולבנים בכנפיים ובזנב.
מאפיין ייחודי של הדוכיפת הוא הקול שלה - קריאה חוזרת ונשנית של "הוּפ הוּפ הוּפ", שממנה גם נגזר שמה.
זוהי ציפור קרקע שמתמחה בחיפוש חרקים, זחלים ותולעים בעזרת מקורה הארוך והמעוקל.
הדוכיפת נודדת ועוברת דרך ישראל בדרכה בין אירופה לאפריקה, אך חלק מהאוכלוסייה מקנן גם בארץ. היא מעדיפה שטחים פתוחים, עם עצים בודדים ומקננת בחורים שבגזעי עצים או בקירות.
בתרבויות העבר השונות זכתה הדוכיפת להערכה רבה. במצרים העתיקה היא הייתה סמל של ברכה, הסינים רואים בה סמל של אושר וברכה. באיסלאם היא נחשבת לציפור חכמה שבעבר העבירה מסרים בין המלך שלמה למלכת שבא.
הנה שיר הדוכיפת עם תכונותיה ותודותיה לבחירה כציפור הלאומית (עברית):
https://youtu.be/87JDAVEBrXg
קריאת הדוכיפת המקסימה:
https://youtu.be/8vNj9FM6g4Y
מנגנון ההגנה נגד טורפים וציידים:
https://youtu.be/Nch_6t2Gcjg
תכונות הדוכיפת:
https://youtu.be/XmZy3HnAJZw
מה מיוחד בציפור דרור?
דרורים הם משפחת ציפורים הכוללת כ-43 מינים הפרוסים ברחבי העולם ונצפים לרוב כשהם עפים בלהקות גדולות וקולניות.
המין המוכר ביותר הוא דְּרוֹר הַבַּיִת (House Sparrow), ציפור הבר הנפוצה ביותר על פני כדור הארץ.
דרור הבית הוא ציפור אוכלת כל, המתגוררת על פני עצים, בערים וביישובים. את דרור הבית אפשר למצוא כמעט בכל יבשת בעולם והוא מהציפורים הנפוצות ביותר גם בישראל.
למעשה, דרור הבית, שבתלמוד נקרא גם אַנְקוֹר, הוא ציפור שיר קטנה, באורך 14-18 סנטימטרים ובמשקל בין 20-35 גרם. הציפור הזו ידועה בהסתגלות שלה לחיים ליד ובקרבת בני-אדם.
זכרי הדרור מתאפיינים בכתם שחור על הצוואר וצבעים בולטים יותר, כשהנקבות חומות יותר עם פסים כהים על הגב. גופם של דרורי הבית הוא שמנמן וקומפקטי, עם זנב קצר ומקור שהוא פחוס אך חזק ומותאם במיוחד לפיצוח זרעים.
ואגב, התזונה של הדרורים משתנה לפי העונה. בחורף הם ניזונים בעיקר מזרעי דשאים וצמחים, כשבעונת הרבייה הם מוסיפים חרקים רבים למזונם כדי לספק חלבון לגוזלים הגדלים.
בסביבה עירונית הם מתאקלמים למזון אנושי, כמו פירורי לחם ושאריות מזון. תופעה מעניינת נצפתה במקומות שונים בעולם שבהם דרורים למדו לפתוח אריזות מזון באמצעות מקורם החד.
המבנה החברתי של הדרורים מורכב במיוחד. הדרורים חיים בקבוצות והם ציפורים חברותיות. הן מתאפיינות בפעילויות קבוצתיות שונות, עם תקשורת של דרורים, מפותחת ומבוססת על שלל ציוצים וצפצופים שהם למדו.
הדרורים מעבירים זה לזה מסרים, בדרך כלל על אודות מזון, סכנה או הזדמנויות רבייה.
הדרורים מונוגמיים ולא נודדים למרחקים, אלא קילומטרים בודדים לשם מגורים וקינון על עצים מתאימים. הם בונים את קיניהם בחורים, במרזבים או בקופסאות קינון, כשהנקבה מטילה בין 3 ל-7 ביצים ואלה בוקעות לאחר עד שבועיים של דגירה.
יכולת ההסתגלות המרשימה של הדרורים הפכה אותם לאחד מסיפורי ההצלחה הגדולים בעולם החי. הם הגיעו לכמעט כל פינה בכדור הארץ, לעתים בעקבות פעילות אנושית. מחקרים הראו שדרורים הם בעלי זיכרון יוצא מן הכלל המסוגל לזהות פנים אנושיות לאורך זמן. הם למדו להעביר מדור לדור ידע חיוני כמו זיהוי טורפים או מקורות מזון, דבר שמסביר את הצלחתם הרבה בהסתגלות לסביבות משתנות ומגוונות.
בעולם המודרני הדרורים ממלאים תפקיד חשוב, בשליטה על מזיקים חקלאיים ובפיזור זרעים. עובדות אלה הופכים אותם לבעלי ברית יקרי ערך לחקלאים ובעצם גם לכלל המערכת האקולוגית העירונית.
הנה דרור הבית:
https://youtu.be/DJlus8c9ZTE
מסתבר שהוא מין פולש במקומות רבים:
https://youtu.be/8pOAC_VffUQ
הציוץ של הדרור:
https://youtu.be/KpOS3h_oSMs
מאכילים את הגוזלים:
https://youtu.be/ekSpqX6ElmE
עובדות על דרורים:
https://youtu.be/-5-One9qZqs
כמה הנחליאלי מחקה ציפורים?
הנחליאלי (Wagtail ובשמו המדעי Motacilla) הוא ציפור שיר קטנה וחום-אפרפרה, דקת-גו ומקור, לא בולטת במיוחד מבחינה ויזואלית, אך מפורסמת בכל העולם בזכות שירתה המרהיבה.
את השם העברי "נחליאלי" העניק לו מנדלי מוכר ספרים, בספרו "תולדות הטבע" משנת 1886. הסיבה שהוא מקנן בסמוך לקרקע, בתוך שיחים עבותים וליד מקור מים, כמו גדות הנחלים ומכאן ה"נחל" שבו מתחיל השם. את הקן, אגב, הוא בונה מחומרים צמחיים ומרפד אותם בנוצות ושיער.
הנחליאלי הצהוב נמנה על ציפורי השיר הנודדות לישראל. הוא שייך למשפחת הקיכליים והוא בעל אחד מהרפרטוארים המוסיקליים העשירים בעולם הציפורים.
בגודל של דרור, עם זנב ורגליים ארוכים משלו, הנחליאלי מתעופף בקלילות ומעדיף סבכים צפופים, יערות גלריה ואזורי מעיינות. נוצות הזנב שלו נעות ללא הפסקה בזמן ההליכה. הוא ניזון מחרקים קטנים, זחלים ועכבישים שהוא צד בעיקר בשעות הדמדומים והלילה. בסתיו הוא מוסיף לתפריט גם פירות רכים וגרגרים.
אחרי דגירה של שבועיים מטילה נקבת הנחליאלי בין 4 ל-7 ביצים בכל הטלה ואז מאכילה את הגוזלים עד שהם גדלים ועוזבים את הקן.
אבל תופעה הכי מרהיבה היא השירה של הנחליאלי. הוא שר בעיקר בלילות, במיוחד באביב ובתחילת הקיץ. והוא גם אלוף החיקויים, שמסוגל לייצר למעלה מ-200 תווים שונים ולחקות קולות של מגוון מיני ציפורים אחרים.
בתרבות המערבית הנחליאלי הפך לסמל של רומנטיקה ויופי מוסיקלי. שייקספיר (Shakespeare) הזכיר אותו ב"רומיאו ויוליה" והמשורר הנודע קיטס (Keats), ג'ון קיטס, כתב עליו שיר שנחשב לאחד מפסגות השירה האנגלית. גם במיתולוגיה היוונית הנחליאלי מככב וקשור למיתוס של פילומלה (Philomela) שהפכה לציפור.
הנה הנחליאלים למיניהם (עברית):
https://youtu.be/yl-jCShyJts
על הנחליאלי הלבן:
https://youtu.be/LInV6R9mS6E
הנחליאלי האפור:
https://youtu.be/hnR195RXNCI
ציוציו של הנחליאלי הלבן:
https://youtu.be/bdWCMw2gCfg
השיר "נחליאלי קטן" בביצוע יפה ירקוני (עברית):
https://youtu.be/CtByO418xBE
ו"נחליאלי" של מתי כספי (עברית):
https://youtu.be/NrDpGlYrmHo
מה מיוחד בצוצלת ולמה שמה "יונה צוחקת"?
הצוצלת, באנגלית "יונה צוחקת" (Laughing Dove), היא עוף ייחודי ממשפחת היוניים שדי קל להבחין בו בין שאר היוניים המוכרות לנו.
דומה לתור המצוי, אך קטנה ממנו, עם מראה צנום יותר, כנפיים קצרות וזנב ארוך יחסית. בישראל, הצוצלת נפוצה בכל רחבי הארץ ונחשבת לציפור הרביעית בשכיחותה, עובדה שמייחדת אותה כעוף מוכר אך לא טריוויאלי.
בזכות החוצפה והשמחה שיש בהמייתה, הצוצלת נבחרה לא פעם במדורי טבע בישראל כ"עוף העירוני של ישראל".
כי מה שהופך את הצוצלת למיוחדת הוא קודם כל המייתה, או הצחוק שלה שנשמע כמו "Croo-doo-doo-doo-doo". אלה קולות החיזור של הזכר שנשמעים כגיחוך מורכב, שיש בו מ-4 עד 8 הברות שונות באורכן, עם עליות וירידות במנגינה.
זה שונה ומשעשע בהשוואה לשירת התור, שהיא לרוב מונוטונית ופשוטה יותר. ניתן לומר שהמיית הצוצלת היא כמעט צחוק של עוף, ומכאן קיבלה את שמה המיוחד.
אגב, המיית הזכר – אותה המיה ארוכה העולה ויורדת, דמוית גיחוך חוזר – איננה סתם "שיר חיזור" רגיל, אלא ממש מזכירה צחוק אנושי. בשל כך, אנשים רבים, כולל ילדים וחובבי טבע, מתייחסים אל המיית הצוצלת כחלק מלא הומור בטבע העירוני. לא אחת קורה שמטיילים שומעים לפתע את הגיחוך המפורסם ומשוכנעים לרגע שמישהו מסתתר ומשמיע קולות מצחיקים – עד שמגלים שמדובר בציפור עצמה.
התנהגות הקינון של הצוצלת גם היא יוצאת דופן. בניגוד לעופות רבים אחרים, הצוצלת מקננת מספר רב של פעמים בשנה, בין שלוש לחמש, ולעיתים אף שש פעמים - מה שמעיד על יכולת קינון גבוהה ופעילות רצופה כמעט לאורך כל השנה. תכונה זו מאפשרת לה להתרבות ולהתפזר במהירות בסביבה מתאימה.
תפוצתה בארץ אינה מקרית: הצוצלת הגיעה לישראל רק בתחילת המאה ה-20, אך הצליחה להסתגל בהצלחה למגוון סביבות מחיה, מהאזורים העירוניים הדחוסים ועד לשדות, ערבות ושטחים מעובדים.
בזכות הקינים שהיא בונה על מזגנים ואדני חלונות, היא קיבלה את מקומה בסביבת האדם, תוך התרחקות יחסית מהמרחבים הפתוחים שלפני כן בעיקר נהגה לשכון בהם. תפוצה זו משקפת יכולת הסתגלות יוצאת דופן על רקע שאר היוניים.
בנוסף להתנהגות הקינון והתפוצה, הצוצלת מתאפיינת בהתנהגות חברתית שונה מרוב היוניים - לרוב היא חיה בזוגות ולא יוצרת להקות גדולות כפי שעושים יוניים רבות אחרות. עם זאת, כשלא בעונת הקינון, ניתן לראותה מתכנסת בקרבת מזון באזורים שופעי מזון.
ואפרופו מזון, הצוצלת ניזונה בעיקר מגרעינים, זרעים, צמחים וחרקים זעירים, כשתנועה מהירה וקצובה של כנפיה מאפשרת לה לעוף בקלות ולחמוק מטורפים ופרעות.
כלומר, הצוצלת מובחנת בעיקר בהמייה הייחודית והמשעשעת שלה, שמזכירה גיחוך, בשיעור הקינון הגבוה שלה לאורך השנה, וביכולת ההסתגלות המרשימה לסביבות מחיה מגוונות, כולל לבתי אדם. כל אלה הופכים אותה לציפור מעניינת מבחינה אורניתולוגית ולחלק חיוני ופעיל מהמערכת האקולוגית המקומית.
הנה הצוצלת, היונה הצוחקת:
https://youtu.be/PdVCiLSCD3w
עובדות מעניינות על הצוצלות:
https://youtu.be/LIicMfPjAIM
צוצלת בחוץ (ללא מילים):
https://youtu.be/4Huqx0mSKCU
והקול של הצוצלת:
https://youtu.be/mb7N9hbQzWw
מהו העפרוני שמזמר במקהלות?
עֶפרוֹנִי (Alaudidae או Lark) הוא היהלום הקטן של הציפורים ומתמחה באכילת זרעים של צמחי בר.
זוהי ציפור זמר קטנה ויפה שעוברת שינויים מרשימים בחילופי עונות. אם בעונת הרבייה יש לזכר חזה אדום-וורוד בולט וראש אפור, בחורף מתעמעמים צבעיו והופכים לחומים ואפורים.
העפרוני, השייך למשפחת החוחליתיים, מעדיף שטחים פתוחים עם שיחייה נמוכה, אזורים חקלאיים ושולי יישובים. הוא בונה קן קטן ומוקפד בשיח נמוך, בדרך כלל לא גבוה מ-2 מטרים מהקרקע.
עפרונן קצר אצבעות נמנה על ציפורי השיר הנודדות לישראל.
התזונה שלו, כאמור, מבוססת כמעט לחלוטין על זרעים של צמחי בר - דרדר, חוח, כחלית ותלתן,. הוא משחק תפקיד חשוב בהפצת זרעים במערכות אקולוגיות טבעיות.
לא סתם העפרוני מופיע בשיר המפורסם "מקהלה עליזה". הוא חי בקבוצות קטנות ונוהג להקים מעין "מועדוני זמר" שמורכבים מציפורים - כמה זכרים שרים ביחד מאותו מקום, בוקר אחרי בוקר. השירה שלו מתאפיינת בצלילים נמוכים ומלודיים עם הרבה וריאציות.
גם בתרבות הבריטית העפרוני זוכה להערכה מיוחדת ונחשב לאחת מציפורי השיר היפות באירופה. במאה ה-19 הוא היה ציפור כלוב פופולרית בזכות שירתו הנעימה.
הנה על העפרוני:
https://youtu.be/SkCzgWDpHfw
ציוץ העפרוני:
https://youtu.be/zooyNH5KmLU
עפרוני מצויץ מצייץ:
https://youtu.be/YqpEJX8plT0
על העפרוני של דרום אפריקה:
https://youtu.be/XHgefULJ6ZQ
וציוץ של עפרוני מדבר:
https://youtu.be/Klv-PSQJNbI
מהו הבולבול ומה סוד שירתו היפה?
הבולבול (Bulbul או Pycnonotus) הוא הזמר המפורסם של סביבתנו. זוהי ציפור שיר דרום-אסיאתית הידועה במיוחד בשירתה היפה. למעשה, שמה בערבית "בולבול", ניתן לה בזכות שירתה, כי משמעות השם בולבול בערבית היא בעצם "זמיר". ואכן, שירת הבולבול עשירה ומגוונת, כשהיא כוללת חיקויים של ציפורים אחרות וצלילים מהסביבה.
הבולבול בולט בצבעיו החומים-זהובים, עם ראש שחור מרשים, עיניים לבנות בולטות ומקורם כפוף במקצת, שבבסיסו יש לבולבול זיפים. בישראל חי הבולבול הממושקף (צהוב-שת) שהפך לציפור נפוצה מאוד ביישובים.
הבולבולים, השייכים למשפחת הבולבוליים, חיים בלהקות קטנות ונמצאים יחדיו במשך רוב שעות היום, הם ניזונים בעיקר מחרקים, מפירות ומעלים.
הבולבול מעדיף גנים, פארקים ושולי יישובים עם צמחייה עבותה. כנפיו קצרות ומעוגלות והוא אינו מיטיב לעוף, לכן הוא מרבה לנתר על האדמה או בין ענפי העצים. את הקן הוא בונה בצורת קערה, בתוך סבך או על ענף עץ ולא פעם גם בתוך כדי מים או בתיבות דואר נטושות.
במשפחת הבולבוליים נכללים כ-240 מינים שהם שוכני עצים, הבולבולים מציגים התנהגות חברתית מורכבת ונוהגים לשמור על קשרי זוג חזקים. לרוב הם חיים בצמדים, מרבים לגעת זה בזה ואף נוהגים לסרק אחד את השני.
בתרבות הפרסית והערבית הבולבול הוא סמל של אהבה ויופי מוסיקל. הוא מופיע בשירה הקלאסית שלהם כמייצג של הזמר המושלם. בספרות הפרסית הקלאסית קיימת מסורת שלמה של שירים על הבולבול והוורד, כסמלים של יופי וארעיות החיים.
הנה זוג בולבולים מצייץ על העץ (ללא מילים):
https://youtu.be/OasdTUWmJMI
בשעת האוכל:
https://youtu.be/iMmh75LBWRg
גוזלי הבולבול:
https://youtu.be/ZI0RRbEcADU
שיר הבולבול של הלל וארגוב (עברית):
https://youtu.be/SVam4snSufs
ויש מי שמשחקים במילים של בולבולים (עברית):
https://youtu.be/QfKx87bUtlA
מה מיוחד בקיכלי?
הקיכלי רונן (Song Thrush) הוא ציפור שיר בינונית במשפחת הקיכליים (Turdidae), בצבע חום-אדמדם עם כתמים כהים על החזה. זהו אחד מזמרי הגינה המוכרים ביותר באירופה ובאסיה, בעל קול מלודי וחזק שנשמע בעיקר בשעות הערב והבוקר המוקדמות. הקיכלי נוהג לשיר מעמדה גבוהה כמו ענף עץ או גג, תוך שהוא מרים את זנבו למעלה באופן אופייני.
הציפור מעדיפה סביבות מלאות צמחייה עבותה כמו גנים, פארקים ושולי יערות. היא ניזונה מתולעים, חרקים ויצורים קטנים נוספים שהיא מחטטת מהאדמה, אך גם מפירות ופירות יער. הקיכלי בונה את קנו בסבך עבות, לא רחוק מהקרקע, משתמש בעשבים, שורשים ובוץ לחיזוק מבנה הקן.
בישראל הקיכלי רונן מופיע כציפור חורפת וחולפת בקבוצות קטנות או בפרטים בודדים, בעיקר באזורים הצפוניים והמרכזיים. הוא מגיע לארץ במהלך תקופת הנדידה ואינו מתרבה כאן באופן קבוע. בתרבויות אירופאיות הקיכלי מסמל את בוא האביב ומופיע בשירה ובפולקלור כציפור המבשרת חידוש וחיים חדשים.
מה שמעניין במיוחד בקיכלי הוא השם העברי שלו - "רונן" - שמציין את יכולת השירה המפותחת שלו. השם המדעי philomelos מורכב מיוונית עתיקה: philo (אוהב) ו-melos (שיר), כלומר "אוהב שיר", ואכן זהו אחד מזמרי הטבע המוכשרים ביותר.
הנה הקיכלי רונן:
https://youtu.be/lG6YdvNyxKU
עובדות על הסונג טראש - קיכלי רונן:
https://youtu.be/SiY7EQovPis
שירתו של הקיכלי רונן:
https://youtu.be/rLrrF8RDEPY
שירת קרובים עם קיכלי חלוד-זנב שנקרא גם קיכלי חכליליתי:
https://youtu.be/FdQIlyuJYPk
הקיכלי נזיר הוא קרוב משפחה שמייצר הרמוניות בשני צלילים:
https://youtu.be/JTpyG_1Wads
מהי הציפור השתלטנית מיינה?
מוצאה מהודו ודרום-אסיה, מיינה מצויה (Common Myna) ממשפחת הזרזיריים (Sturnidae) היא הפולשת המצליחה ביותר מהציפורים שפלשו לישראל. בעולם היא נכללת בין מאה המינים הפולשים המסוכנים ביותר בעולם.
אם בתרבות ההודית נחשבת המיינה לציפור קדושה ומופיעה במיתולוגיה כשליחה של האלים, בחיים האמיתיים, כפולשת עם יכולת הסתגלות יוצאת דופן, היא אגרסיבית, חצופה, פולשת למרפסות ואף דירות וצווחת בקולי קולות. היא יודעת לפזר אזהרות ואז לתקוף ציפורים, זוחלים, בעלי חיים ובני אדם. נפוצה מאוד בגינות, בשדות בפארקים של הערים ובחניות ציבוריות ושם היא יודעת להסביר לציפורים אחרות, בכל מיני דרכים, שזה כבר לא המקום שלהן.
מאפייניה הכי בולטים הם המקור הצהוב הבולט על רקע גוף שחור, רגליה הצהובות וכתמים צהובים סביב העין. מאפיינים התנהגותיים? - ללא ספק הטבע הדי אגרסיבי שלה והתנהגותה הקולנית במיוחד.
ידועה ביכולות החיקוי שלה, כולל קולות אנושיים ואף מילים שלמות. קולה הצווחני והמגוון עוזר לה גם הוא, אך כשהיא רוצה בכך, המיינה היא ציפור שיר נהדרת. היא ניזונה מפריטי מזון מגוונים, כולל זרעים, פירות, חרקים ולא מעט שאריות של בני אדם. יכולתה לחקות קולות אנושיים ולעיתים אפילו מילים שלמות.
משערים שאצלנו בישראל היא התרבתה מזוג ציפורים שככל הנראה ברח מאטרקציית הציפורים "צפארי" בפארק הירקון. בהמשך היא התרבתה כרצונה ויש היום מאות אלפי מיינות מצויות (ואולי כבר מיליונים) שהשתלטו על מרבית תל אביב והערים השוכנות מסביבה.
כאחד המינים הפולשים לישראל, המיינה מחוללת בעיות סביבתיות של ממש ושינוי נורא במאזן האקולוגי של העשורים האחרונים. בהיותה תחרותית מאוד, מן הסתם על מה שחשוב לה, היא דוחקת מיני ציפורים ועופות מקומיים ומשפיעה באופן קשה על מערכות אקולוגיות שלמות, במיוחד בערים.
את הדרור למשל, שבעבר נחשב לציפור הנפוצה ביותר בישראל, קשה כבר לראות בעיר ויש אזורים שלמים בארץ שכבר לא ניתן לראות יותר.
הנה פלישת המיינה המצויה לישראל (עברית):
https://youtu.be/glVHuJQ6d78
כך המיינה המצויה הפכה לתמרור אזהרה ממינים פולשים (עברית):
https://youtu.be/OtmGJNluY_4
ציפי המיינה המקסימיינה (עברית):
https://youtu.be/uhMbFHfHNAw
רק אנחנו כאן - מיינות מצויות בגינה (ללא מילים):
https://youtu.be/ZmPn8CwfGaQ
המיינה יחד עם הדררה הם שני המינים הפולשים הבולטים בישראל (עברית):
https://youtu.be/4mZkVaYhoY8?long=yes
הסנונית (Swallow), שנמנית על הציפורים המוכרות והנפוצות בישראל, היא ציפור המבלה את מרבית זמנה בטיסה וצדה חרקים תוך כדי תנועה.
לסנונית צבעים כחולים-שחורים מלמעלה ולבנים מלמטה, עם רצועה אדומה-חומה בחזה. גם בזכות גופה הדק, כנפיה הארוכות והמחודדות וזנבה המפוצל, אפשר לזהות אותה בקלות.
לבניית הקן המוקפד שלה מצטיינת הסנונית בבנייה של הקן מבוץ וקש. את מיקום הקן היא תעדיף לקבוע על קירות מבנים, גשרים ומצוקים, כלומר מקומות מוגנים אך פתוחים למעופה המהיר.
כאמור, מרבית תזונת הסנוניות מבוססת על חרקים שהן צדות בזמן תעופתן - זבובים, יתושים, כחלילים ופרפרים. יכולת הטיסה שלהם יוצאת דופן, בהיותן מסוגלות לבצע פיתולים מהירים, צלילות תלולות ומתיחות ארוכות.
בתרבות העממית של אירופה הסנונית היא סמל של אביב, חידוש ותקווה. הביטוי "סנונית אחת לא מביאה אביב" מקורו במסורת עתיקה הקושרת בין הופעתה לבין תחילת העונה החדשה ומנגד אומרת שסימן אחד בודד הוא אינו התופעה שהוא חלק ממנה.
דימויים והקשרים אלו מופיעים לא רק ביצירות ספרות ואמנות, אלא כבר בסיפורים מיתולוגיים, בהם הסנונית מצטיירת כמייצגת נדידה, נאמנות, התחדשות ולעיתים גם סמל להקרבה.
בתרבות הסינית הסנונית מסמלת אושר ומזל טוב. במיתולוגיה הגרמנית היא נחשבת למה שמגן על הבית מפני דברים רעים. ישנה גם אמונה עממית שפגיעה בסנונית או בקן שלה תביא אסון על הפוגע.
הנה הסנוניות:
https://youtu.be/bQ6Ol1k20uo
על סנונית הרפתות:
https://youtu.be/Ip8bJdvmugc
סנונית בונה קן (ללא מילים):
https://youtu.be/4VGZZNOtx1c
סנוניות רפתות צעירות ממתינות לאוכל (ללא מילים):
https://youtu.be/mtk_cq0cqTg
ובערים הם למדו לבנות את הקן מבוץ:
https://youtu.be/kzLipxPjeyY?long=yes
בשנת 2008 ולאחר הליך בחירה ארוך שכונה "תחרות הציפור של המדינה" ואורגן על-ידי החברה להגנת הטבע, הכריז נשיא המדינה שמעון פרס על הדוכיפת (Hoopoe) כציפור הלאומית של ישראל.
אבל הדוכיפת, במקביל, היא שנואת נפשם של ציידי הציפורים. כשהיא נמצאת במצב של לחץ, היא מסוגלת להזריק נוזל מסריח מהכיס שלה כמנגנון הגנה. זו תכונה מרגיזה שהפכה אותה פחות אהובה בעיני הצייד שרוצה לשוב הביתה ללא ריח רע בבגדיו.
אך הציפור המיוחדת הזו מתהדרת בשורה נדירה של נוצות, במעין כתר על ראשה. שאר נוצותיה הן בצבעי זהוב-קינמון, עם פסים שחורים ולבנים בכנפיים ובזנב.
מאפיין ייחודי של הדוכיפת הוא הקול שלה - קריאה חוזרת ונשנית של "הוּפ הוּפ הוּפ", שממנה גם נגזר שמה.
זוהי ציפור קרקע שמתמחה בחיפוש חרקים, זחלים ותולעים בעזרת מקורה הארוך והמעוקל.
הדוכיפת נודדת ועוברת דרך ישראל בדרכה בין אירופה לאפריקה, אך חלק מהאוכלוסייה מקנן גם בארץ. היא מעדיפה שטחים פתוחים, עם עצים בודדים ומקננת בחורים שבגזעי עצים או בקירות.
בתרבויות העבר השונות זכתה הדוכיפת להערכה רבה. במצרים העתיקה היא הייתה סמל של ברכה, הסינים רואים בה סמל של אושר וברכה. באיסלאם היא נחשבת לציפור חכמה שבעבר העבירה מסרים בין המלך שלמה למלכת שבא.
הנה שיר הדוכיפת עם תכונותיה ותודותיה לבחירה כציפור הלאומית (עברית):
https://youtu.be/87JDAVEBrXg
קריאת הדוכיפת המקסימה:
https://youtu.be/8vNj9FM6g4Y
מנגנון ההגנה נגד טורפים וציידים:
https://youtu.be/Nch_6t2Gcjg
תכונות הדוכיפת:
https://youtu.be/XmZy3HnAJZw
דרורים הם משפחת ציפורים הכוללת כ-43 מינים הפרוסים ברחבי העולם ונצפים לרוב כשהם עפים בלהקות גדולות וקולניות.
המין המוכר ביותר הוא דְּרוֹר הַבַּיִת (House Sparrow), ציפור הבר הנפוצה ביותר על פני כדור הארץ.
דרור הבית הוא ציפור אוכלת כל, המתגוררת על פני עצים, בערים וביישובים. את דרור הבית אפשר למצוא כמעט בכל יבשת בעולם והוא מהציפורים הנפוצות ביותר גם בישראל.
למעשה, דרור הבית, שבתלמוד נקרא גם אַנְקוֹר, הוא ציפור שיר קטנה, באורך 14-18 סנטימטרים ובמשקל בין 20-35 גרם. הציפור הזו ידועה בהסתגלות שלה לחיים ליד ובקרבת בני-אדם.
זכרי הדרור מתאפיינים בכתם שחור על הצוואר וצבעים בולטים יותר, כשהנקבות חומות יותר עם פסים כהים על הגב. גופם של דרורי הבית הוא שמנמן וקומפקטי, עם זנב קצר ומקור שהוא פחוס אך חזק ומותאם במיוחד לפיצוח זרעים.
ואגב, התזונה של הדרורים משתנה לפי העונה. בחורף הם ניזונים בעיקר מזרעי דשאים וצמחים, כשבעונת הרבייה הם מוסיפים חרקים רבים למזונם כדי לספק חלבון לגוזלים הגדלים.
בסביבה עירונית הם מתאקלמים למזון אנושי, כמו פירורי לחם ושאריות מזון. תופעה מעניינת נצפתה במקומות שונים בעולם שבהם דרורים למדו לפתוח אריזות מזון באמצעות מקורם החד.
המבנה החברתי של הדרורים מורכב במיוחד. הדרורים חיים בקבוצות והם ציפורים חברותיות. הן מתאפיינות בפעילויות קבוצתיות שונות, עם תקשורת של דרורים, מפותחת ומבוססת על שלל ציוצים וצפצופים שהם למדו.
הדרורים מעבירים זה לזה מסרים, בדרך כלל על אודות מזון, סכנה או הזדמנויות רבייה.
הדרורים מונוגמיים ולא נודדים למרחקים, אלא קילומטרים בודדים לשם מגורים וקינון על עצים מתאימים. הם בונים את קיניהם בחורים, במרזבים או בקופסאות קינון, כשהנקבה מטילה בין 3 ל-7 ביצים ואלה בוקעות לאחר עד שבועיים של דגירה.
יכולת ההסתגלות המרשימה של הדרורים הפכה אותם לאחד מסיפורי ההצלחה הגדולים בעולם החי. הם הגיעו לכמעט כל פינה בכדור הארץ, לעתים בעקבות פעילות אנושית. מחקרים הראו שדרורים הם בעלי זיכרון יוצא מן הכלל המסוגל לזהות פנים אנושיות לאורך זמן. הם למדו להעביר מדור לדור ידע חיוני כמו זיהוי טורפים או מקורות מזון, דבר שמסביר את הצלחתם הרבה בהסתגלות לסביבות משתנות ומגוונות.
בעולם המודרני הדרורים ממלאים תפקיד חשוב, בשליטה על מזיקים חקלאיים ובפיזור זרעים. עובדות אלה הופכים אותם לבעלי ברית יקרי ערך לחקלאים ובעצם גם לכלל המערכת האקולוגית העירונית.
הנה דרור הבית:
https://youtu.be/DJlus8c9ZTE
מסתבר שהוא מין פולש במקומות רבים:
https://youtu.be/8pOAC_VffUQ
הציוץ של הדרור:
https://youtu.be/KpOS3h_oSMs
מאכילים את הגוזלים:
https://youtu.be/ekSpqX6ElmE
עובדות על דרורים:
https://youtu.be/-5-One9qZqs
הנחליאלי (Wagtail ובשמו המדעי Motacilla) הוא ציפור שיר קטנה וחום-אפרפרה, דקת-גו ומקור, לא בולטת במיוחד מבחינה ויזואלית, אך מפורסמת בכל העולם בזכות שירתה המרהיבה.
את השם העברי "נחליאלי" העניק לו מנדלי מוכר ספרים, בספרו "תולדות הטבע" משנת 1886. הסיבה שהוא מקנן בסמוך לקרקע, בתוך שיחים עבותים וליד מקור מים, כמו גדות הנחלים ומכאן ה"נחל" שבו מתחיל השם. את הקן, אגב, הוא בונה מחומרים צמחיים ומרפד אותם בנוצות ושיער.
הנחליאלי הצהוב נמנה על ציפורי השיר הנודדות לישראל. הוא שייך למשפחת הקיכליים והוא בעל אחד מהרפרטוארים המוסיקליים העשירים בעולם הציפורים.
בגודל של דרור, עם זנב ורגליים ארוכים משלו, הנחליאלי מתעופף בקלילות ומעדיף סבכים צפופים, יערות גלריה ואזורי מעיינות. נוצות הזנב שלו נעות ללא הפסקה בזמן ההליכה. הוא ניזון מחרקים קטנים, זחלים ועכבישים שהוא צד בעיקר בשעות הדמדומים והלילה. בסתיו הוא מוסיף לתפריט גם פירות רכים וגרגרים.
אחרי דגירה של שבועיים מטילה נקבת הנחליאלי בין 4 ל-7 ביצים בכל הטלה ואז מאכילה את הגוזלים עד שהם גדלים ועוזבים את הקן.
אבל תופעה הכי מרהיבה היא השירה של הנחליאלי. הוא שר בעיקר בלילות, במיוחד באביב ובתחילת הקיץ. והוא גם אלוף החיקויים, שמסוגל לייצר למעלה מ-200 תווים שונים ולחקות קולות של מגוון מיני ציפורים אחרים.
בתרבות המערבית הנחליאלי הפך לסמל של רומנטיקה ויופי מוסיקלי. שייקספיר (Shakespeare) הזכיר אותו ב"רומיאו ויוליה" והמשורר הנודע קיטס (Keats), ג'ון קיטס, כתב עליו שיר שנחשב לאחד מפסגות השירה האנגלית. גם במיתולוגיה היוונית הנחליאלי מככב וקשור למיתוס של פילומלה (Philomela) שהפכה לציפור.
הנה הנחליאלים למיניהם (עברית):
https://youtu.be/yl-jCShyJts
על הנחליאלי הלבן:
https://youtu.be/LInV6R9mS6E
הנחליאלי האפור:
https://youtu.be/hnR195RXNCI
ציוציו של הנחליאלי הלבן:
https://youtu.be/bdWCMw2gCfg
השיר "נחליאלי קטן" בביצוע יפה ירקוני (עברית):
https://youtu.be/CtByO418xBE
ו"נחליאלי" של מתי כספי (עברית):
https://youtu.be/NrDpGlYrmHo
ציפורי ישראל
הצוצלת, באנגלית "יונה צוחקת" (Laughing Dove), היא עוף ייחודי ממשפחת היוניים שדי קל להבחין בו בין שאר היוניים המוכרות לנו.
דומה לתור המצוי, אך קטנה ממנו, עם מראה צנום יותר, כנפיים קצרות וזנב ארוך יחסית. בישראל, הצוצלת נפוצה בכל רחבי הארץ ונחשבת לציפור הרביעית בשכיחותה, עובדה שמייחדת אותה כעוף מוכר אך לא טריוויאלי.
בזכות החוצפה והשמחה שיש בהמייתה, הצוצלת נבחרה לא פעם במדורי טבע בישראל כ"עוף העירוני של ישראל".
כי מה שהופך את הצוצלת למיוחדת הוא קודם כל המייתה, או הצחוק שלה שנשמע כמו "Croo-doo-doo-doo-doo". אלה קולות החיזור של הזכר שנשמעים כגיחוך מורכב, שיש בו מ-4 עד 8 הברות שונות באורכן, עם עליות וירידות במנגינה.
זה שונה ומשעשע בהשוואה לשירת התור, שהיא לרוב מונוטונית ופשוטה יותר. ניתן לומר שהמיית הצוצלת היא כמעט צחוק של עוף, ומכאן קיבלה את שמה המיוחד.
אגב, המיית הזכר – אותה המיה ארוכה העולה ויורדת, דמוית גיחוך חוזר – איננה סתם "שיר חיזור" רגיל, אלא ממש מזכירה צחוק אנושי. בשל כך, אנשים רבים, כולל ילדים וחובבי טבע, מתייחסים אל המיית הצוצלת כחלק מלא הומור בטבע העירוני. לא אחת קורה שמטיילים שומעים לפתע את הגיחוך המפורסם ומשוכנעים לרגע שמישהו מסתתר ומשמיע קולות מצחיקים – עד שמגלים שמדובר בציפור עצמה.
התנהגות הקינון של הצוצלת גם היא יוצאת דופן. בניגוד לעופות רבים אחרים, הצוצלת מקננת מספר רב של פעמים בשנה, בין שלוש לחמש, ולעיתים אף שש פעמים - מה שמעיד על יכולת קינון גבוהה ופעילות רצופה כמעט לאורך כל השנה. תכונה זו מאפשרת לה להתרבות ולהתפזר במהירות בסביבה מתאימה.
תפוצתה בארץ אינה מקרית: הצוצלת הגיעה לישראל רק בתחילת המאה ה-20, אך הצליחה להסתגל בהצלחה למגוון סביבות מחיה, מהאזורים העירוניים הדחוסים ועד לשדות, ערבות ושטחים מעובדים.
בזכות הקינים שהיא בונה על מזגנים ואדני חלונות, היא קיבלה את מקומה בסביבת האדם, תוך התרחקות יחסית מהמרחבים הפתוחים שלפני כן בעיקר נהגה לשכון בהם. תפוצה זו משקפת יכולת הסתגלות יוצאת דופן על רקע שאר היוניים.
בנוסף להתנהגות הקינון והתפוצה, הצוצלת מתאפיינת בהתנהגות חברתית שונה מרוב היוניים - לרוב היא חיה בזוגות ולא יוצרת להקות גדולות כפי שעושים יוניים רבות אחרות. עם זאת, כשלא בעונת הקינון, ניתן לראותה מתכנסת בקרבת מזון באזורים שופעי מזון.
ואפרופו מזון, הצוצלת ניזונה בעיקר מגרעינים, זרעים, צמחים וחרקים זעירים, כשתנועה מהירה וקצובה של כנפיה מאפשרת לה לעוף בקלות ולחמוק מטורפים ופרעות.
כלומר, הצוצלת מובחנת בעיקר בהמייה הייחודית והמשעשעת שלה, שמזכירה גיחוך, בשיעור הקינון הגבוה שלה לאורך השנה, וביכולת ההסתגלות המרשימה לסביבות מחיה מגוונות, כולל לבתי אדם. כל אלה הופכים אותה לציפור מעניינת מבחינה אורניתולוגית ולחלק חיוני ופעיל מהמערכת האקולוגית המקומית.
הנה הצוצלת, היונה הצוחקת:
https://youtu.be/PdVCiLSCD3w
עובדות מעניינות על הצוצלות:
https://youtu.be/LIicMfPjAIM
צוצלת בחוץ (ללא מילים):
https://youtu.be/4Huqx0mSKCU
והקול של הצוצלת:
https://youtu.be/mb7N9hbQzWw
עֶפרוֹנִי (Alaudidae או Lark) הוא היהלום הקטן של הציפורים ומתמחה באכילת זרעים של צמחי בר.
זוהי ציפור זמר קטנה ויפה שעוברת שינויים מרשימים בחילופי עונות. אם בעונת הרבייה יש לזכר חזה אדום-וורוד בולט וראש אפור, בחורף מתעמעמים צבעיו והופכים לחומים ואפורים.
העפרוני, השייך למשפחת החוחליתיים, מעדיף שטחים פתוחים עם שיחייה נמוכה, אזורים חקלאיים ושולי יישובים. הוא בונה קן קטן ומוקפד בשיח נמוך, בדרך כלל לא גבוה מ-2 מטרים מהקרקע.
עפרונן קצר אצבעות נמנה על ציפורי השיר הנודדות לישראל.
התזונה שלו, כאמור, מבוססת כמעט לחלוטין על זרעים של צמחי בר - דרדר, חוח, כחלית ותלתן,. הוא משחק תפקיד חשוב בהפצת זרעים במערכות אקולוגיות טבעיות.
לא סתם העפרוני מופיע בשיר המפורסם "מקהלה עליזה". הוא חי בקבוצות קטנות ונוהג להקים מעין "מועדוני זמר" שמורכבים מציפורים - כמה זכרים שרים ביחד מאותו מקום, בוקר אחרי בוקר. השירה שלו מתאפיינת בצלילים נמוכים ומלודיים עם הרבה וריאציות.
גם בתרבות הבריטית העפרוני זוכה להערכה מיוחדת ונחשב לאחת מציפורי השיר היפות באירופה. במאה ה-19 הוא היה ציפור כלוב פופולרית בזכות שירתו הנעימה.
הנה על העפרוני:
https://youtu.be/SkCzgWDpHfw
ציוץ העפרוני:
https://youtu.be/zooyNH5KmLU
עפרוני מצויץ מצייץ:
https://youtu.be/YqpEJX8plT0
על העפרוני של דרום אפריקה:
https://youtu.be/XHgefULJ6ZQ
וציוץ של עפרוני מדבר:
https://youtu.be/Klv-PSQJNbI
הבולבול (Bulbul או Pycnonotus) הוא הזמר המפורסם של סביבתנו. זוהי ציפור שיר דרום-אסיאתית הידועה במיוחד בשירתה היפה. למעשה, שמה בערבית "בולבול", ניתן לה בזכות שירתה, כי משמעות השם בולבול בערבית היא בעצם "זמיר". ואכן, שירת הבולבול עשירה ומגוונת, כשהיא כוללת חיקויים של ציפורים אחרות וצלילים מהסביבה.
הבולבול בולט בצבעיו החומים-זהובים, עם ראש שחור מרשים, עיניים לבנות בולטות ומקורם כפוף במקצת, שבבסיסו יש לבולבול זיפים. בישראל חי הבולבול הממושקף (צהוב-שת) שהפך לציפור נפוצה מאוד ביישובים.
הבולבולים, השייכים למשפחת הבולבוליים, חיים בלהקות קטנות ונמצאים יחדיו במשך רוב שעות היום, הם ניזונים בעיקר מחרקים, מפירות ומעלים.
הבולבול מעדיף גנים, פארקים ושולי יישובים עם צמחייה עבותה. כנפיו קצרות ומעוגלות והוא אינו מיטיב לעוף, לכן הוא מרבה לנתר על האדמה או בין ענפי העצים. את הקן הוא בונה בצורת קערה, בתוך סבך או על ענף עץ ולא פעם גם בתוך כדי מים או בתיבות דואר נטושות.
במשפחת הבולבוליים נכללים כ-240 מינים שהם שוכני עצים, הבולבולים מציגים התנהגות חברתית מורכבת ונוהגים לשמור על קשרי זוג חזקים. לרוב הם חיים בצמדים, מרבים לגעת זה בזה ואף נוהגים לסרק אחד את השני.
בתרבות הפרסית והערבית הבולבול הוא סמל של אהבה ויופי מוסיקל. הוא מופיע בשירה הקלאסית שלהם כמייצג של הזמר המושלם. בספרות הפרסית הקלאסית קיימת מסורת שלמה של שירים על הבולבול והוורד, כסמלים של יופי וארעיות החיים.
הנה זוג בולבולים מצייץ על העץ (ללא מילים):
https://youtu.be/OasdTUWmJMI
בשעת האוכל:
https://youtu.be/iMmh75LBWRg
גוזלי הבולבול:
https://youtu.be/ZI0RRbEcADU
שיר הבולבול של הלל וארגוב (עברית):
https://youtu.be/SVam4snSufs
ויש מי שמשחקים במילים של בולבולים (עברית):
https://youtu.be/QfKx87bUtlA
הקיכלי רונן (Song Thrush) הוא ציפור שיר בינונית במשפחת הקיכליים (Turdidae), בצבע חום-אדמדם עם כתמים כהים על החזה. זהו אחד מזמרי הגינה המוכרים ביותר באירופה ובאסיה, בעל קול מלודי וחזק שנשמע בעיקר בשעות הערב והבוקר המוקדמות. הקיכלי נוהג לשיר מעמדה גבוהה כמו ענף עץ או גג, תוך שהוא מרים את זנבו למעלה באופן אופייני.
הציפור מעדיפה סביבות מלאות צמחייה עבותה כמו גנים, פארקים ושולי יערות. היא ניזונה מתולעים, חרקים ויצורים קטנים נוספים שהיא מחטטת מהאדמה, אך גם מפירות ופירות יער. הקיכלי בונה את קנו בסבך עבות, לא רחוק מהקרקע, משתמש בעשבים, שורשים ובוץ לחיזוק מבנה הקן.
בישראל הקיכלי רונן מופיע כציפור חורפת וחולפת בקבוצות קטנות או בפרטים בודדים, בעיקר באזורים הצפוניים והמרכזיים. הוא מגיע לארץ במהלך תקופת הנדידה ואינו מתרבה כאן באופן קבוע. בתרבויות אירופאיות הקיכלי מסמל את בוא האביב ומופיע בשירה ובפולקלור כציפור המבשרת חידוש וחיים חדשים.
מה שמעניין במיוחד בקיכלי הוא השם העברי שלו - "רונן" - שמציין את יכולת השירה המפותחת שלו. השם המדעי philomelos מורכב מיוונית עתיקה: philo (אוהב) ו-melos (שיר), כלומר "אוהב שיר", ואכן זהו אחד מזמרי הטבע המוכשרים ביותר.
הנה הקיכלי רונן:
https://youtu.be/lG6YdvNyxKU
עובדות על הסונג טראש - קיכלי רונן:
https://youtu.be/SiY7EQovPis
שירתו של הקיכלי רונן:
https://youtu.be/rLrrF8RDEPY
שירת קרובים עם קיכלי חלוד-זנב שנקרא גם קיכלי חכליליתי:
https://youtu.be/FdQIlyuJYPk
הקיכלי נזיר הוא קרוב משפחה שמייצר הרמוניות בשני צלילים:
https://youtu.be/JTpyG_1Wads
מוצאה מהודו ודרום-אסיה, מיינה מצויה (Common Myna) ממשפחת הזרזיריים (Sturnidae) היא הפולשת המצליחה ביותר מהציפורים שפלשו לישראל. בעולם היא נכללת בין מאה המינים הפולשים המסוכנים ביותר בעולם.
אם בתרבות ההודית נחשבת המיינה לציפור קדושה ומופיעה במיתולוגיה כשליחה של האלים, בחיים האמיתיים, כפולשת עם יכולת הסתגלות יוצאת דופן, היא אגרסיבית, חצופה, פולשת למרפסות ואף דירות וצווחת בקולי קולות. היא יודעת לפזר אזהרות ואז לתקוף ציפורים, זוחלים, בעלי חיים ובני אדם. נפוצה מאוד בגינות, בשדות בפארקים של הערים ובחניות ציבוריות ושם היא יודעת להסביר לציפורים אחרות, בכל מיני דרכים, שזה כבר לא המקום שלהן.
מאפייניה הכי בולטים הם המקור הצהוב הבולט על רקע גוף שחור, רגליה הצהובות וכתמים צהובים סביב העין. מאפיינים התנהגותיים? - ללא ספק הטבע הדי אגרסיבי שלה והתנהגותה הקולנית במיוחד.
ידועה ביכולות החיקוי שלה, כולל קולות אנושיים ואף מילים שלמות. קולה הצווחני והמגוון עוזר לה גם הוא, אך כשהיא רוצה בכך, המיינה היא ציפור שיר נהדרת. היא ניזונה מפריטי מזון מגוונים, כולל זרעים, פירות, חרקים ולא מעט שאריות של בני אדם. יכולתה לחקות קולות אנושיים ולעיתים אפילו מילים שלמות.
משערים שאצלנו בישראל היא התרבתה מזוג ציפורים שככל הנראה ברח מאטרקציית הציפורים "צפארי" בפארק הירקון. בהמשך היא התרבתה כרצונה ויש היום מאות אלפי מיינות מצויות (ואולי כבר מיליונים) שהשתלטו על מרבית תל אביב והערים השוכנות מסביבה.
כאחד המינים הפולשים לישראל, המיינה מחוללת בעיות סביבתיות של ממש ושינוי נורא במאזן האקולוגי של העשורים האחרונים. בהיותה תחרותית מאוד, מן הסתם על מה שחשוב לה, היא דוחקת מיני ציפורים ועופות מקומיים ומשפיעה באופן קשה על מערכות אקולוגיות שלמות, במיוחד בערים.
את הדרור למשל, שבעבר נחשב לציפור הנפוצה ביותר בישראל, קשה כבר לראות בעיר ויש אזורים שלמים בארץ שכבר לא ניתן לראות יותר.
הנה פלישת המיינה המצויה לישראל (עברית):
https://youtu.be/glVHuJQ6d78
כך המיינה המצויה הפכה לתמרור אזהרה ממינים פולשים (עברית):
https://youtu.be/OtmGJNluY_4
ציפי המיינה המקסימיינה (עברית):
https://youtu.be/uhMbFHfHNAw
רק אנחנו כאן - מיינות מצויות בגינה (ללא מילים):
https://youtu.be/ZmPn8CwfGaQ
המיינה יחד עם הדררה הם שני המינים הפולשים הבולטים בישראל (עברית):
https://youtu.be/4mZkVaYhoY8?long=yes
האם העורב הוא העוף הכי חכם בטבע?
הידעתם שמבנה המוח של העורב (Crow או Raven) דומה ביותר לזה של האדם? האם ידעתם שהוא העוף בעל המוח הגדול ביותר ביחס לגודל גופו? והאם כבר הבנתם שהוא אחד היצורים הנבונים בטבע?
תודות לפקחות שלהם, העורבים הם בעלי כושר הסתגלות מדהים והם יודעים להתאים את עצמם לשינויים ולמצבים חדשים ולא-מוכרים.
רבים רואים בהם מזל רע ואנשים גם פוחדים מהם. המבוגרים זוכרים את תפקידם המרכזי בסרט האימה "הציפורים" של היצ'קוק. אחרים זוכרים את ההגנה האכזרית שהם מגינים בפני מי שלדעתם מהווה סכנה לגוזליהם.
אגב, מדובר בכל מי שיתקרב או אפילו יסתכל על גוזל עורב שנפל מהקן, כך שאם אתם רואים גוזל עורב - התרחקו מהמקום ואל תביטו בו אפילו. העורבים יכולים להיות אכזריים מאד!
גם הזיכרון שלהם מדהים והם לא שוכחים אנשים. העורב ידוע כציפור בעלת זיכרון מצוין שיודעת לזהות ולזכור אדם שהזיק לה או לגוזליה ולעיתים אף לנקום בו.
הנה עובדות מדהימות על העורבים:
https://youtu.be/tFV_9HRUiI4
ההתמסרות לעורבים של תושבת אמירים (עברית):
https://youtu.be/C6h95FJrtME
על תבונתם של העורבים:
https://youtu.be/s2IBayVsbz8
עורב שמצליח להוציא בוטן מקופסה:
http://youtu.be/ewc_rSSUyik
עורב שלמד לדבר:
http://youtu.be/92hYSsOclLY
מבחן אינטליגנציה לעורב:
http://youtu.be/AVaITA7eBZE
הזיכרון והלמידה החברתית המדהימה שתורמת להישרדותם:
https://youtu.be/ixYVFZnNl6s
ובינה מלאכותית מגלה את שפתם של העורבים:
https://youtu.be/KG9GdpV4adU?long=yes
הידעתם שמבנה המוח של העורב (Crow או Raven) דומה ביותר לזה של האדם? האם ידעתם שהוא העוף בעל המוח הגדול ביותר ביחס לגודל גופו? והאם כבר הבנתם שהוא אחד היצורים הנבונים בטבע?
תודות לפקחות שלהם, העורבים הם בעלי כושר הסתגלות מדהים והם יודעים להתאים את עצמם לשינויים ולמצבים חדשים ולא-מוכרים.
רבים רואים בהם מזל רע ואנשים גם פוחדים מהם. המבוגרים זוכרים את תפקידם המרכזי בסרט האימה "הציפורים" של היצ'קוק. אחרים זוכרים את ההגנה האכזרית שהם מגינים בפני מי שלדעתם מהווה סכנה לגוזליהם.
אגב, מדובר בכל מי שיתקרב או אפילו יסתכל על גוזל עורב שנפל מהקן, כך שאם אתם רואים גוזל עורב - התרחקו מהמקום ואל תביטו בו אפילו. העורבים יכולים להיות אכזריים מאד!
גם הזיכרון שלהם מדהים והם לא שוכחים אנשים. העורב ידוע כציפור בעלת זיכרון מצוין שיודעת לזהות ולזכור אדם שהזיק לה או לגוזליה ולעיתים אף לנקום בו.
הנה עובדות מדהימות על העורבים:
https://youtu.be/tFV_9HRUiI4
ההתמסרות לעורבים של תושבת אמירים (עברית):
https://youtu.be/C6h95FJrtME
על תבונתם של העורבים:
https://youtu.be/s2IBayVsbz8
עורב שמצליח להוציא בוטן מקופסה:
http://youtu.be/ewc_rSSUyik
עורב שלמד לדבר:
http://youtu.be/92hYSsOclLY
מבחן אינטליגנציה לעורב:
http://youtu.be/AVaITA7eBZE
הזיכרון והלמידה החברתית המדהימה שתורמת להישרדותם:
https://youtu.be/ixYVFZnNl6s
ובינה מלאכותית מגלה את שפתם של העורבים:
https://youtu.be/KG9GdpV4adU?long=yes
מהי ציפור הכחל האקרובטית ואיך נפוליאון ואיפור קשורים לעניין?
ציפור. מושב. מעיין ואוצר קדום - על איזו כחל נתחיל לספר?
כָּחָל (European roller) הוא עוף אקרובטי של ממש, יפה להפליא, עוף טורף ממשפחת הכחלאים (Coraciidae).
הכחל ידועה באקרובטיקה המעולה שהיא מבצעת, בהסוואה הצבעונית שלה ובצווחות החביבות שהיא משמיעה, מהתכונות של משפחת העופות הזו.
הכחלאים ידועים בתרגילי האירובטיקה המרהיבים שהם מבצעים בעונת החיזור. בהתקדמותם על הקרקע הם לא ממש הולכים, אלא מקפצים, אבל באוויר - הם מעופפים מצויינים.
יופיה הססגוני של ציפור הכחל הוא פונקציונלי. זהו יופי שיש לו תפקיד, מטרה הישרדותית ויתרון אבולוציוני. איך קשור הצבע לאבולוציה? - אז הסוד של עופות הכחל הוא בצבע התכול הדומיננטי שלהם - צבע שמיטיב להסוות את הכחל על רקע השמיים. באוויר שומר הצבע הזה על הכחל מעופות דורסים, המתקשים להבחין בו מרחוק.
על פני האדמה, צבע התכלת הזה גם מסווה את הכחל מהטרף שלה. בזכות גוון התכלת מתקשים להבחין בה חיפושיות, חרגולים, צרצרים, עקרבים, מכרסמים, חגבים ואפילו צפרדעים, המביטים מהקרקע כלפי מעלה. כשהם מפספסים את הכחל על רקע השמיים, יש לו יתרון ענק. הוא ממתין לשעת כושר ולפתע, כשהם רגועים ולא מודעים להימצאו שם, הכחל מזנק בתעופה מרהיבה, היישר מענף העץ אל הארוחה שלו.
כמו העורבני והשרקרק, הכחל מוכר בטבע גם כצווחן לא קטן. בריקוד החיזור שלו, למשל, הוא משלב את הצווחות שלו עם מעוף ראוותני, גלגולים באוויר, נסיקה למעלה וצלילת ספירלה למטה. אגב, הצלילה הזו מזכירה סיבוב של בורג ומכאן הכחל זכה לשמו הלועזי Roller. החיזור הזה מכיל גם מופע יכולת נחמד. זה קורה כשהזכר, כדי להראות לנקבה את יכולותיו המדהימות בתעופה, משליך לא פעם אבנים קטנות באוויר ואז ממהר לתפוס אותן בצלילה מדויקת למטה. כמובן שגם את המעוף האווירובטי הזה מלווה הכחל בצווחות של התלהבות...
#אגדת מטמון כחל
השם הזה, כָּחָל, הוא שם עתיק מאוד. בתרבויות המזרח התיכון של ימי קדם ידועה אבקת הכחל התכולה, שנטחנה מאבן ושימשה לאיפור העיניים. חוץ מצבעי עיניים השתמשו בה אז גם לרקיחה של תרופות. עד היום הערבים והדרוזים קוראים לאבקה הזו "כוחול".
"עין-כחל" הוא היום שמו של מעיין גדול השוכן על אם הדרך מטבריה לצפת. הוא ממוקם צפונית-מערבית לכנרת. בסמוך לו יש גם מושב הנקרא על שמו, "כחל".
אבל המעיין הזה, "עין-כחל", הוא עתיק מאוד. בדיוק אליו, מספרים ההיסטוריונים, שלח נפוליאון את חייליו, עת ניסה לכבוש את ארץ ישראל, כדי שימצאו בו את המטמון העתיק שלפי האגדה הוסתר לידו.
הבסיס לסיפור המטמון הזה הוא ככל הנראה בסיפורי רבנים, מקובלים וסופרים יהודים. משהו על אוצר גנוז, שהוסתר בהר הגבוה שממזרח לעין-כחל. לפי האגדה אמור להיות בראש ההר שער חסום ומוסתר. מאחוריו גנוזים כלי הקודש הקדומים של בית המקדש היהודי.
יתכן שמקור הכתובים הללו באגדה שנלחשה פה ושם באירופה של ימי הביניים, אולי אף הגיעה בתקופת מסעי הצלב. האגדה דיברה על אוצרות בית המקדש הגנוזים שהוטמנו באזור זה. צריך לזכור שלא רחוק מכאן הובסו הצלבנים בקרב מכריע, בידי צבאו של המצביא המוסלמי צלח א-דין.
נחזור למטמון. לפי הספר "שערי ירושלים" של החוקר והכותב משה ריישר, חפרו חיילי נפוליאון כמעט את חצי ההר, אבל נכשלו ולא מצאו שם דבר. הכישלון, לפי ריישר, נובע מכך שהאוצר הקדוש הוסתר היטב ולא יוכל להתגלות לאיש, עד שיבוא משיח בן דוד.
זה היה ב-1799, שנה בה ניסה הקיסר הצרפתי לכבוש את צפון הארץ, אחרי שכבש את דרומה. בעכו המבוצרת היטב הוא נעצר. ניתן לשער שחולשתו בכיבוש העיר שנשלטה על ידי התורכים העות'מנים נבעה גם מפיצול הכוחות שכפה עליו חיפוש האוצר הזה בזמן שהוא וחייליו זקוקים לכל חייל ולוחם.
אז את אותו מטמון המקדש לא מצאו המחפשים, לא נפוליאון ולא אחרים. רבים חלמו וניסו לגלות אותו, אבל כלום. ליד המעיין שוכן היום מושב כחל. ציפורי הכחל מבקרות אותו בסתיו, במעופן לאפריקה, וישובו בכל אביב, בדרכן בחזרה. נפוליאון הפך גם הוא לאגדה ורק אוצר כלי המקדש האבודים, קיים או לא, טמון איפה שהוא, אולי בראשם, בדמיונם ובחלומותיהם של המחפשים, מבלי לגלות את סודו לאיש.
הנה הכחל בארוחה ובמעופו:
https://youtu.be/5ABZ5QK4Ezc
שיר המתאר את ציפור הכחל (עברית):
https://youtu.be/ByNuRXml63M
משחר לטרף:
https://youtu.be/dxfIKcE4bz0
מביא מתנה:
https://youtu.be/5aJT1U--5xg
גוזלי הכחל גדלים:
https://youtu.be/8Y3K65c3DuM?t=48
הכחל מקרוב:
https://youtu.be/hbnXdJP4igE
ומעט על נפוליאון שחיפש את האוצר בעין כחל:
https://youtu.be/V4QsRYVMuU0
ציפור. מושב. מעיין ואוצר קדום - על איזו כחל נתחיל לספר?
כָּחָל (European roller) הוא עוף אקרובטי של ממש, יפה להפליא, עוף טורף ממשפחת הכחלאים (Coraciidae).
הכחל ידועה באקרובטיקה המעולה שהיא מבצעת, בהסוואה הצבעונית שלה ובצווחות החביבות שהיא משמיעה, מהתכונות של משפחת העופות הזו.
הכחלאים ידועים בתרגילי האירובטיקה המרהיבים שהם מבצעים בעונת החיזור. בהתקדמותם על הקרקע הם לא ממש הולכים, אלא מקפצים, אבל באוויר - הם מעופפים מצויינים.
יופיה הססגוני של ציפור הכחל הוא פונקציונלי. זהו יופי שיש לו תפקיד, מטרה הישרדותית ויתרון אבולוציוני. איך קשור הצבע לאבולוציה? - אז הסוד של עופות הכחל הוא בצבע התכול הדומיננטי שלהם - צבע שמיטיב להסוות את הכחל על רקע השמיים. באוויר שומר הצבע הזה על הכחל מעופות דורסים, המתקשים להבחין בו מרחוק.
על פני האדמה, צבע התכלת הזה גם מסווה את הכחל מהטרף שלה. בזכות גוון התכלת מתקשים להבחין בה חיפושיות, חרגולים, צרצרים, עקרבים, מכרסמים, חגבים ואפילו צפרדעים, המביטים מהקרקע כלפי מעלה. כשהם מפספסים את הכחל על רקע השמיים, יש לו יתרון ענק. הוא ממתין לשעת כושר ולפתע, כשהם רגועים ולא מודעים להימצאו שם, הכחל מזנק בתעופה מרהיבה, היישר מענף העץ אל הארוחה שלו.
כמו העורבני והשרקרק, הכחל מוכר בטבע גם כצווחן לא קטן. בריקוד החיזור שלו, למשל, הוא משלב את הצווחות שלו עם מעוף ראוותני, גלגולים באוויר, נסיקה למעלה וצלילת ספירלה למטה. אגב, הצלילה הזו מזכירה סיבוב של בורג ומכאן הכחל זכה לשמו הלועזי Roller. החיזור הזה מכיל גם מופע יכולת נחמד. זה קורה כשהזכר, כדי להראות לנקבה את יכולותיו המדהימות בתעופה, משליך לא פעם אבנים קטנות באוויר ואז ממהר לתפוס אותן בצלילה מדויקת למטה. כמובן שגם את המעוף האווירובטי הזה מלווה הכחל בצווחות של התלהבות...
#אגדת מטמון כחל
השם הזה, כָּחָל, הוא שם עתיק מאוד. בתרבויות המזרח התיכון של ימי קדם ידועה אבקת הכחל התכולה, שנטחנה מאבן ושימשה לאיפור העיניים. חוץ מצבעי עיניים השתמשו בה אז גם לרקיחה של תרופות. עד היום הערבים והדרוזים קוראים לאבקה הזו "כוחול".
"עין-כחל" הוא היום שמו של מעיין גדול השוכן על אם הדרך מטבריה לצפת. הוא ממוקם צפונית-מערבית לכנרת. בסמוך לו יש גם מושב הנקרא על שמו, "כחל".
אבל המעיין הזה, "עין-כחל", הוא עתיק מאוד. בדיוק אליו, מספרים ההיסטוריונים, שלח נפוליאון את חייליו, עת ניסה לכבוש את ארץ ישראל, כדי שימצאו בו את המטמון העתיק שלפי האגדה הוסתר לידו.
הבסיס לסיפור המטמון הזה הוא ככל הנראה בסיפורי רבנים, מקובלים וסופרים יהודים. משהו על אוצר גנוז, שהוסתר בהר הגבוה שממזרח לעין-כחל. לפי האגדה אמור להיות בראש ההר שער חסום ומוסתר. מאחוריו גנוזים כלי הקודש הקדומים של בית המקדש היהודי.
יתכן שמקור הכתובים הללו באגדה שנלחשה פה ושם באירופה של ימי הביניים, אולי אף הגיעה בתקופת מסעי הצלב. האגדה דיברה על אוצרות בית המקדש הגנוזים שהוטמנו באזור זה. צריך לזכור שלא רחוק מכאן הובסו הצלבנים בקרב מכריע, בידי צבאו של המצביא המוסלמי צלח א-דין.
נחזור למטמון. לפי הספר "שערי ירושלים" של החוקר והכותב משה ריישר, חפרו חיילי נפוליאון כמעט את חצי ההר, אבל נכשלו ולא מצאו שם דבר. הכישלון, לפי ריישר, נובע מכך שהאוצר הקדוש הוסתר היטב ולא יוכל להתגלות לאיש, עד שיבוא משיח בן דוד.
זה היה ב-1799, שנה בה ניסה הקיסר הצרפתי לכבוש את צפון הארץ, אחרי שכבש את דרומה. בעכו המבוצרת היטב הוא נעצר. ניתן לשער שחולשתו בכיבוש העיר שנשלטה על ידי התורכים העות'מנים נבעה גם מפיצול הכוחות שכפה עליו חיפוש האוצר הזה בזמן שהוא וחייליו זקוקים לכל חייל ולוחם.
אז את אותו מטמון המקדש לא מצאו המחפשים, לא נפוליאון ולא אחרים. רבים חלמו וניסו לגלות אותו, אבל כלום. ליד המעיין שוכן היום מושב כחל. ציפורי הכחל מבקרות אותו בסתיו, במעופן לאפריקה, וישובו בכל אביב, בדרכן בחזרה. נפוליאון הפך גם הוא לאגדה ורק אוצר כלי המקדש האבודים, קיים או לא, טמון איפה שהוא, אולי בראשם, בדמיונם ובחלומותיהם של המחפשים, מבלי לגלות את סודו לאיש.
הנה הכחל בארוחה ובמעופו:
https://youtu.be/5ABZ5QK4Ezc
שיר המתאר את ציפור הכחל (עברית):
https://youtu.be/ByNuRXml63M
משחר לטרף:
https://youtu.be/dxfIKcE4bz0
מביא מתנה:
https://youtu.be/5aJT1U--5xg
גוזלי הכחל גדלים:
https://youtu.be/8Y3K65c3DuM?t=48
הכחל מקרוב:
https://youtu.be/hbnXdJP4igE
ומעט על נפוליאון שחיפש את האוצר בעין כחל:
https://youtu.be/V4QsRYVMuU0
מה מיוחד בקולו של הזרזיר?
יש סיפור מפורסם על המלחין האוסטרי הנודע מוצרט, שכדי ללמוד משירת הציפורים הוא קנה לו זרזיר. שירת הזרזירים היא ייחודית.
ואכן, הזרזירים משתמשים בקולם המגוון, שכולל ציוצים, המהומים, שריקות, זמזומים ונקישות. את כל אלה הם משמיעים לאורך כל השנה, חוץ מתקופת חידוש הניצוי, במעבר העונות.
צלילי שירת הזרזיר בשעת המעוף נשמעים כמו "קווויררררר", בעוד הם מוחלפים בציוץ צ'יפ, כשהוא מתריע לחבריו ללהקת הזרזירים כשהוא רואה טורפים.
לא רבים יודעים שהזרזיר הוא גם חקיין מצוין. הוא יכול לחקות בקולו שלל בעלי חיים, מחתולים וצפרדעים ועד עופות שונים. כשהוא חי בקרבת בני אדם הוא גם מחקה קולות של מכשירים מכניים או חשמליים ואפילו קולות של בני אדם.
הנה הזרזירים שרים:
https://youtu.be/vFmk-RfZaY8
זרזיר אירופי מדבר בחיקוי:
https://youtu.be/yhBaVInb3jI
כך מזהים זרזיר:
https://youtu.be/ypoPyoUn9CY
מעוף היפהפה שלהם:
https://youtu.be/QOGCSBh3kmM
שגם למעוף הזה יש סאונד משלו:
https://youtu.be/V4f_1_r80RY
יש סיפור מפורסם על המלחין האוסטרי הנודע מוצרט, שכדי ללמוד משירת הציפורים הוא קנה לו זרזיר. שירת הזרזירים היא ייחודית.
ואכן, הזרזירים משתמשים בקולם המגוון, שכולל ציוצים, המהומים, שריקות, זמזומים ונקישות. את כל אלה הם משמיעים לאורך כל השנה, חוץ מתקופת חידוש הניצוי, במעבר העונות.
צלילי שירת הזרזיר בשעת המעוף נשמעים כמו "קווויררררר", בעוד הם מוחלפים בציוץ צ'יפ, כשהוא מתריע לחבריו ללהקת הזרזירים כשהוא רואה טורפים.
לא רבים יודעים שהזרזיר הוא גם חקיין מצוין. הוא יכול לחקות בקולו שלל בעלי חיים, מחתולים וצפרדעים ועד עופות שונים. כשהוא חי בקרבת בני אדם הוא גם מחקה קולות של מכשירים מכניים או חשמליים ואפילו קולות של בני אדם.
הנה הזרזירים שרים:
https://youtu.be/vFmk-RfZaY8
זרזיר אירופי מדבר בחיקוי:
https://youtu.be/yhBaVInb3jI
כך מזהים זרזיר:
https://youtu.be/ypoPyoUn9CY
מעוף היפהפה שלהם:
https://youtu.be/QOGCSBh3kmM
שגם למעוף הזה יש סאונד משלו:
https://youtu.be/V4f_1_r80RY
למה צווח הינשוף?
הינשוף הוא צייד לילה מושלם. לינשוף שמיעה מעולה ותודות לנוצות קצרות ורכות הוא עף בשקט ועט על טרפו. ככל הנראה מקור השם "ינשוף" הוא בקולות הנשיפה שהינשוף משמיע.
עיניו של הינשוף רואות בלילה פי 100 טוב יותר מציפורים רגילות והוא יכול לשבת שעות ולצפות על הסביבה, עד שהוא מזהה טרף ויוצא לצוד אותו. ראייתו בלילה היא שהופכת אותו לצייד יעיל של עכברים וחולדות.
בישראל בולטים מיני ינשופים ובהם הנפוץ ביותר הוא ינשוף העצים וקצת פחות שכיח הוא ינשוף השדות.
במסורות רבות הינשוף מוערך כסמל לחוכמה ואינטואיציה. ביוון העתיקה הוא היה סמל לאלת החוכמה אתנה.
בספרי המקרא הוא מוזכר כאחד העופות הטמאים ויש הקושרים אותו למעשי כשפים ולסמלי רוחות רעות.
בנוסף, הינשוף משמש בחלק מהמסורות כבעל חיים שניחן ביכולת לזהות הונאות, להיות מודע לשינויים ולחקור את הלא נודע בצורה אינטואיטיבית.
הנה הינשוף המשעשע... עם תרגום לעברית:
https://youtu.be/XeFxdkaFzRA
ינשוף אורב בלילה:
http://youtu.be/avu5_WhI3l4
וקולות של ינשופים ממינים שונים:
http://youtu.be/ezaBqCf0hv0?t=6s
הינשוף הוא צייד לילה מושלם. לינשוף שמיעה מעולה ותודות לנוצות קצרות ורכות הוא עף בשקט ועט על טרפו. ככל הנראה מקור השם "ינשוף" הוא בקולות הנשיפה שהינשוף משמיע.
עיניו של הינשוף רואות בלילה פי 100 טוב יותר מציפורים רגילות והוא יכול לשבת שעות ולצפות על הסביבה, עד שהוא מזהה טרף ויוצא לצוד אותו. ראייתו בלילה היא שהופכת אותו לצייד יעיל של עכברים וחולדות.
בישראל בולטים מיני ינשופים ובהם הנפוץ ביותר הוא ינשוף העצים וקצת פחות שכיח הוא ינשוף השדות.
במסורות רבות הינשוף מוערך כסמל לחוכמה ואינטואיציה. ביוון העתיקה הוא היה סמל לאלת החוכמה אתנה.
בספרי המקרא הוא מוזכר כאחד העופות הטמאים ויש הקושרים אותו למעשי כשפים ולסמלי רוחות רעות.
בנוסף, הינשוף משמש בחלק מהמסורות כבעל חיים שניחן ביכולת לזהות הונאות, להיות מודע לשינויים ולחקור את הלא נודע בצורה אינטואיטיבית.
הנה הינשוף המשעשע... עם תרגום לעברית:
https://youtu.be/XeFxdkaFzRA
ינשוף אורב בלילה:
http://youtu.be/avu5_WhI3l4
וקולות של ינשופים ממינים שונים:
http://youtu.be/ezaBqCf0hv0?t=6s
למה טבלן מצויץ מגדל את גוזלו על הגב?
טבלן מצויץ (Great crested grebe) הוא אחד העופות המלהיבים שיש. זהו עוף מים ממשפחת הטבלניים, שחי בנהרות, נחלים, אגמים, ימים או במאגרי מים עם סבך צמחייה מסביבם.
מדובר באחת מציפורי המים האלגנטיות שיש. יש לו גוף דמוי סירה, רגלים קבועות ומותאמות לשחיה וצלילה וקרומי שחייה גדולים.
מזונו כולל דגים, סרטנים, חרקי מים וצפרדעים.
גם אצל הטבלן המצויץ, כמו אצל שאר הטבלניים, לבוש החורף והקיץ משתנים. בלבוש הקיץ שלו משחירה כיפת הראש ומתרחבות ומתארכות לכיוון העורף הציציות שבאזור צידי הראש. מסביב לצוואר שלו מתפתח צווארון בגווני זהוב-חלודה.
צבעיו משתנים לקראת עונת הקינון ועימם מבצעים בני הזוג את ריקודי החיזור הנפלאים שלהם. ריקוד החיזור המרהיב שלהם כולל סנכרון מושלם של תנועותיהם על המים, כולל לחיצת חזה אל חזה והרמת הגוף למצב זקוף. הסינכרון שמתגלה, במהלך הריקוד, בין הזכר והנקבה הוא שמסייע להם בזיהוי ההתאמה ביניהם.
גם ההורות של הטבלן המצויץ היא משהו מיוחד. בתחילה מגדלים הזכר והנקבה את גוזליהם ביחד. אחד שומר על הגוזלים, כשהשני יוצא לצוד ולהביא לכולם. אחרי מספר שבועות כאלו, כשהגוזלים גדלים מעט, בני הזוג מתפצלים וכל אחד מהם שומר על אחד מגוזליו.
כמו טבלנים אחרים, גם הטבלן המצויץ מגדל את הגוזלים שלו על גבו, כשהוא שוחה בדומה לברווזים. את צאצאיהם מגדלים ההורים על גבם, כשהם משייטים על פני המים. תוך כדי כך הם גם מלמדים אותם לשחות.
המיוחד והייחודי בטבלנים המצוייצים זה שהם מסוגלים לצלול אל תוך המים, כדי לצוד סרטנים, חסרי חוליות מימיים ודגים, כשהגוזל שלהם על גבם. כך לומד הצאצא הצעיר באמת, כיצד צדים בעומק המים.
הנה טבלן מצויץ מגדל את הגוזלים על גבו ועל המים:
https://youtu.be/nSRVfgXPQf0
כך הגוזל מטפס אל גב אביו:
https://youtu.be/jW7bFpaBSWc
ריקוד החיזור המסונכרן של הזוג מראה להם האם הם מתאימים:
https://youtu.be/06OSZMF-8NU
ועוד ריקוד חיזור:
https://youtu.be/L7-JDRubBok
טבלן מצויץ (Great crested grebe) הוא אחד העופות המלהיבים שיש. זהו עוף מים ממשפחת הטבלניים, שחי בנהרות, נחלים, אגמים, ימים או במאגרי מים עם סבך צמחייה מסביבם.
מדובר באחת מציפורי המים האלגנטיות שיש. יש לו גוף דמוי סירה, רגלים קבועות ומותאמות לשחיה וצלילה וקרומי שחייה גדולים.
מזונו כולל דגים, סרטנים, חרקי מים וצפרדעים.
גם אצל הטבלן המצויץ, כמו אצל שאר הטבלניים, לבוש החורף והקיץ משתנים. בלבוש הקיץ שלו משחירה כיפת הראש ומתרחבות ומתארכות לכיוון העורף הציציות שבאזור צידי הראש. מסביב לצוואר שלו מתפתח צווארון בגווני זהוב-חלודה.
צבעיו משתנים לקראת עונת הקינון ועימם מבצעים בני הזוג את ריקודי החיזור הנפלאים שלהם. ריקוד החיזור המרהיב שלהם כולל סנכרון מושלם של תנועותיהם על המים, כולל לחיצת חזה אל חזה והרמת הגוף למצב זקוף. הסינכרון שמתגלה, במהלך הריקוד, בין הזכר והנקבה הוא שמסייע להם בזיהוי ההתאמה ביניהם.
גם ההורות של הטבלן המצויץ היא משהו מיוחד. בתחילה מגדלים הזכר והנקבה את גוזליהם ביחד. אחד שומר על הגוזלים, כשהשני יוצא לצוד ולהביא לכולם. אחרי מספר שבועות כאלו, כשהגוזלים גדלים מעט, בני הזוג מתפצלים וכל אחד מהם שומר על אחד מגוזליו.
כמו טבלנים אחרים, גם הטבלן המצויץ מגדל את הגוזלים שלו על גבו, כשהוא שוחה בדומה לברווזים. את צאצאיהם מגדלים ההורים על גבם, כשהם משייטים על פני המים. תוך כדי כך הם גם מלמדים אותם לשחות.
המיוחד והייחודי בטבלנים המצוייצים זה שהם מסוגלים לצלול אל תוך המים, כדי לצוד סרטנים, חסרי חוליות מימיים ודגים, כשהגוזל שלהם על גבם. כך לומד הצאצא הצעיר באמת, כיצד צדים בעומק המים.
הנה טבלן מצויץ מגדל את הגוזלים על גבו ועל המים:
https://youtu.be/nSRVfgXPQf0
כך הגוזל מטפס אל גב אביו:
https://youtu.be/jW7bFpaBSWc
ריקוד החיזור המסונכרן של הזוג מראה להם האם הם מתאימים:
https://youtu.be/06OSZMF-8NU
ועוד ריקוד חיזור:
https://youtu.be/L7-JDRubBok
מיהו החיוויאי הדורס שעורף ראשי נחשים?
חיוויאי הנחשים (Circaetus gallicus) הוא עוף דורס יום, שייך למשפחת הנציים ומתמחה בציד נחשים, שהם טרפו העיקרי.
החיוואים ידועים כעופות שעורפים ראשי נחשים וטורפים אותם. יש לחיוואי מקור קצר ומאד חד, שממש מותאם לעריפת ראשיהם של נחשים.
בעונה אחת יכול חיוואי הנחשים לטרוף מאות נחשים. במהלך ציד הנחשים שלו, נוחת החיוויאי על הנחש בשתי רגליו, עורף את ראשו של הנחש, או נותן לו מכת מקור קטלנית ומתחיל לבלעו מהראש.
במקרים של נחשים גדולים במיוחד, מרים אותם החיוויאי לגובה רב, שומט אותם לקרקע ואחרי מותם מהתרסקות - אוכל אותם.
לא תמיד הציד מצליח. במקרים מסוימים נמצאו מתים חיוויאים כרוכים על נחש שחונק אותם ושניהם מתים. ידועים גם מקרים שבהם הנחש נשך בחוזקה את החיוויאי והרגו. במקרים אחרים נכרך הנחש על צוואר החיוויאי והביסו בחניקה למוות.
בישראל החיוואי מקנן בקיץ ונודד בסתיו ובאביב. הוא ידוע ביכולתו לנצל זרמי אוויר חמים לדאייה ולעקוב אחר טרקטורים בזמן החריש כדי לצוד זוחלים ומכרסמים שנחשפים בתלמים בזמן החריש.
הנה חיוויאי הנחשים והנחש שמביאים לגוזל רעב:
http://youtu.be/TBeBcQeqXw0?t=40s
חיוויאי הנחשים (Circaetus gallicus) הוא עוף דורס יום, שייך למשפחת הנציים ומתמחה בציד נחשים, שהם טרפו העיקרי.
החיוואים ידועים כעופות שעורפים ראשי נחשים וטורפים אותם. יש לחיוואי מקור קצר ומאד חד, שממש מותאם לעריפת ראשיהם של נחשים.
בעונה אחת יכול חיוואי הנחשים לטרוף מאות נחשים. במהלך ציד הנחשים שלו, נוחת החיוויאי על הנחש בשתי רגליו, עורף את ראשו של הנחש, או נותן לו מכת מקור קטלנית ומתחיל לבלעו מהראש.
במקרים של נחשים גדולים במיוחד, מרים אותם החיוויאי לגובה רב, שומט אותם לקרקע ואחרי מותם מהתרסקות - אוכל אותם.
לא תמיד הציד מצליח. במקרים מסוימים נמצאו מתים חיוויאים כרוכים על נחש שחונק אותם ושניהם מתים. ידועים גם מקרים שבהם הנחש נשך בחוזקה את החיוויאי והרגו. במקרים אחרים נכרך הנחש על צוואר החיוויאי והביסו בחניקה למוות.
בישראל החיוואי מקנן בקיץ ונודד בסתיו ובאביב. הוא ידוע ביכולתו לנצל זרמי אוויר חמים לדאייה ולעקוב אחר טרקטורים בזמן החריש כדי לצוד זוחלים ומכרסמים שנחשפים בתלמים בזמן החריש.
הנה חיוויאי הנחשים והנחש שמביאים לגוזל רעב:
http://youtu.be/TBeBcQeqXw0?t=40s
כיצד הפך העורבני חקיין?
העורבני החקיין (Jay או Garrulus) הוא אמן החיקוי של עולם הציפורים, ציפור מרתקת ממשפחת העורביים הידועה ביכולת החיקוי המופלאה שלה.
פירוש השם המדעי שלו הוא "צווחן" וגם "פטפטן". כי ציפור נפוצה זו ניחנה באישיות סקרנית וחברתית במיוחד. על אף היות העורבני החקיין אוכל-כול, הוא חובב במיוחד פירות ובלוטי אלון. לכן הוא מוכר גם בשם עורבני אלון.
בישראל העורבני נפוץ מאוד, במיוחד ברצועת הים התיכון ובאזור הכרמל.
בדומה לבני דודיו העורבים והעורבניים האחרים, גם העורבני החקיין נחשב לאחד המוחות המבריקים בממלכת הציפורים, עם יכולת למידה מהירה ותפיסה קולית מדויקת. הוא מתהדר בנוצות כחולות מרהיבות על כנפיו, גוף חום-ורוד וכתם שחור על פניו.
אולם אל תתנו למראה החיצוני המרשים להסיח את דעתכם מכישרון החיקוי הייחודי שלו. כי מה שהופך אותו לכוכב של ממש בעולם הציפורים הוא יכולתו המדהימה לחקות קולות מסביבו וככזה הוא גם זכה להירשם על אחד מסרטי "משחקי הרעב".
#מה מחקה העורבני?
כמעט כל דבר! הוא מסוגל לחקות קולות של ציפורים אחרות בדיוק מרשים, החל מציוץ עדין של ציפורי שיר וכלה בצריחות של עופות דורסים. אך הוא לא מסתפק רק בחיקוי בעלי כנף - העורבני החקיין יכול להפתיע בחיקוי קולות סביבתיים כמו נביחות כלבים, צלצולי טלפון ורעשי מכונות.
כי העורבני החקיין יכול לשמור במוחו מאגר מרשים של קולות שונים ולשלוף אותם בדיוק ברגע המתאים. אגב, בניגוד לעופות כמו בני משפחת התוכיים או העורב האפור, העורבני פחות מוצלח ביכולתו לחקות דיבור אנושי.
#אבולוציית החיקוי
מדוע התפתחה אצל העורבני החקיין יכולת החיקוי המרשימה שלו? מחקרים מצביעים על מספר סיבות אפשריות. ראשית, החיקוי משמש כאמצעי הגנה. כשהעורבני מזהה עוף דורס באזור, הוא מחקה את קולות האזהרה של ציפורים אחרות, כדי להזהיר את בני מינו מפני הסכנה. שנית, החיקוי יכול לסייע לו בהרחקת מתחרים מטריטוריה שלו, כאשר חיקוי קולות של טורפים עשוי להבריח פולשים פוטנציאליים.
גורם מרכזי נוסף הוא תפקיד החיקוי בתקשורת התוך-מינית. העורבני החקיין חי בקבוצות חברתיות מורכבות, ויכולת החיקוי מאפשרת לו לתקשר ביעילות עם חברי הקבוצה. באמצעות חיקוי קולות ספציפיים, הוא מעביר מסרים מדויקים על מקורות מזון, סכנות קרבות או הזדמנויות רבייה, מה שמחזק את הקשרים החברתיים ואת שיתוף הפעולה בקבוצה.
מעניין לציין שיכולת החיקוי משרתת גם מטרות הישרדותיות יומיומיות. העורבני ידוע כאגרן מומחה - הוא אוסף ומחביא בלוטי אלון ומזון אחר במחבואים רבים לקראת החורף. כדי להגן על מאגריו מפני גנבים, הוא מחקה קולות של טורפים כדי להרחיק מתחרים פוטנציאליים מאזורי האגירה שלו.
#יצירתיות
המחקר העדכני בתחום מצביע על כך שהעורבני לא רק מחקה קולות בצורה מכנית, אלא מפגין מידה של יצירתיות בשימוש ביכולות אלה. הוא מסוגל לשלב בין קולות שונים, לשנות את עוצמתם ולהתאים את תזמון השמעתם בהתאם לנסיבות - עדות נוספת לאינטליגנציה הגבוהה של ציפור מרתקת זו.
כך הופך העורבני החקיין לאמן קולי אמיתי בממלכת הציפורים, המשתמש ביכולותיו המיוחדות להישרדות, תקשורת ואולי אפילו להנאה. ואגב, באנגלית משתמשים בשם jay, עבור 10 סוגים דומים לעורבני.
הנה העורבני החקיין:
https://youtu.be/Ei4DG5-7LmQ
עורבני חקיין אירו-אסייתית:
https://youtu.be/f88iyYuGxHg
חיקוי של חתול (ללא מילים):
https://youtu.be/oqJMMgE4hqg
וסאונדים אלקטרוניים מהעורבני החקיין (ללא מילים):
https://youtu.be/HbgVh5Wlz8o
העורבני החקיין (Jay או Garrulus) הוא אמן החיקוי של עולם הציפורים, ציפור מרתקת ממשפחת העורביים הידועה ביכולת החיקוי המופלאה שלה.
פירוש השם המדעי שלו הוא "צווחן" וגם "פטפטן". כי ציפור נפוצה זו ניחנה באישיות סקרנית וחברתית במיוחד. על אף היות העורבני החקיין אוכל-כול, הוא חובב במיוחד פירות ובלוטי אלון. לכן הוא מוכר גם בשם עורבני אלון.
בישראל העורבני נפוץ מאוד, במיוחד ברצועת הים התיכון ובאזור הכרמל.
בדומה לבני דודיו העורבים והעורבניים האחרים, גם העורבני החקיין נחשב לאחד המוחות המבריקים בממלכת הציפורים, עם יכולת למידה מהירה ותפיסה קולית מדויקת. הוא מתהדר בנוצות כחולות מרהיבות על כנפיו, גוף חום-ורוד וכתם שחור על פניו.
אולם אל תתנו למראה החיצוני המרשים להסיח את דעתכם מכישרון החיקוי הייחודי שלו. כי מה שהופך אותו לכוכב של ממש בעולם הציפורים הוא יכולתו המדהימה לחקות קולות מסביבו וככזה הוא גם זכה להירשם על אחד מסרטי "משחקי הרעב".
#מה מחקה העורבני?
כמעט כל דבר! הוא מסוגל לחקות קולות של ציפורים אחרות בדיוק מרשים, החל מציוץ עדין של ציפורי שיר וכלה בצריחות של עופות דורסים. אך הוא לא מסתפק רק בחיקוי בעלי כנף - העורבני החקיין יכול להפתיע בחיקוי קולות סביבתיים כמו נביחות כלבים, צלצולי טלפון ורעשי מכונות.
כי העורבני החקיין יכול לשמור במוחו מאגר מרשים של קולות שונים ולשלוף אותם בדיוק ברגע המתאים. אגב, בניגוד לעופות כמו בני משפחת התוכיים או העורב האפור, העורבני פחות מוצלח ביכולתו לחקות דיבור אנושי.
#אבולוציית החיקוי
מדוע התפתחה אצל העורבני החקיין יכולת החיקוי המרשימה שלו? מחקרים מצביעים על מספר סיבות אפשריות. ראשית, החיקוי משמש כאמצעי הגנה. כשהעורבני מזהה עוף דורס באזור, הוא מחקה את קולות האזהרה של ציפורים אחרות, כדי להזהיר את בני מינו מפני הסכנה. שנית, החיקוי יכול לסייע לו בהרחקת מתחרים מטריטוריה שלו, כאשר חיקוי קולות של טורפים עשוי להבריח פולשים פוטנציאליים.
גורם מרכזי נוסף הוא תפקיד החיקוי בתקשורת התוך-מינית. העורבני החקיין חי בקבוצות חברתיות מורכבות, ויכולת החיקוי מאפשרת לו לתקשר ביעילות עם חברי הקבוצה. באמצעות חיקוי קולות ספציפיים, הוא מעביר מסרים מדויקים על מקורות מזון, סכנות קרבות או הזדמנויות רבייה, מה שמחזק את הקשרים החברתיים ואת שיתוף הפעולה בקבוצה.
מעניין לציין שיכולת החיקוי משרתת גם מטרות הישרדותיות יומיומיות. העורבני ידוע כאגרן מומחה - הוא אוסף ומחביא בלוטי אלון ומזון אחר במחבואים רבים לקראת החורף. כדי להגן על מאגריו מפני גנבים, הוא מחקה קולות של טורפים כדי להרחיק מתחרים פוטנציאליים מאזורי האגירה שלו.
#יצירתיות
המחקר העדכני בתחום מצביע על כך שהעורבני לא רק מחקה קולות בצורה מכנית, אלא מפגין מידה של יצירתיות בשימוש ביכולות אלה. הוא מסוגל לשלב בין קולות שונים, לשנות את עוצמתם ולהתאים את תזמון השמעתם בהתאם לנסיבות - עדות נוספת לאינטליגנציה הגבוהה של ציפור מרתקת זו.
כך הופך העורבני החקיין לאמן קולי אמיתי בממלכת הציפורים, המשתמש ביכולותיו המיוחדות להישרדות, תקשורת ואולי אפילו להנאה. ואגב, באנגלית משתמשים בשם jay, עבור 10 סוגים דומים לעורבני.
הנה העורבני החקיין:
https://youtu.be/Ei4DG5-7LmQ
עורבני חקיין אירו-אסייתית:
https://youtu.be/f88iyYuGxHg
חיקוי של חתול (ללא מילים):
https://youtu.be/oqJMMgE4hqg
וסאונדים אלקטרוניים מהעורבני החקיין (ללא מילים):
https://youtu.be/HbgVh5Wlz8o
מיהו השחרור הזוגי ואיך הביטלס כתבו לו שיר?
השחרור, הידוע בתור בלאקבירד (Common blackbird), הוא ציפור נאמנה מאד והכי זוגי וזוגית שיש.
הזכר והנקבה הקטנים של השחרור לא נפרדים לעולם והם מבלים את כל חייהם ביחד.
הציפור, הידועה גם בשמה המדעי "טורדוס מרולה" (Turdus merula), היא ציפור שיר קטנה, עם שיר ייחודי, מזוהה היטב ושונה לכל אחד ואחת מהם.
השחרורים נפוצים באירופה, אסיה וצפון אפריקה ומקננים גם באזורים רבים בישראל.
יש בציפורי השחרור הבדלי צבעים בין הזכר השחור עם המקור ועיגול העיניים בגווני צהוב ולעתים כתום, לעומת הנקבה החומה יותר ושאין לה את העיגול הצהוב סביב העין.
על הציפור הזו כתב פול מקרטני ב-1968 את השיר "Blackbird" עבור "האלבום הלבן" של הביטלס. את השיר הוא כתב בהשראת שירתה של ציפור שחורה ששמע שוב ושוב בעת שהביטלס שהו אצל המהרישי ברישיקש שבהודו, ברפרור ומסר של תקווה למאבק לצדק ושוויון זכויות השחורים בארצות הברית.
בלחן והליווי הושפע מקרטני מה"בורה במי מינור" של יוהאן סבסטיאן באך, יצירה מפורסמת לגיטרה קלאסית שהתאים בבסיס הליווי של השיר. ההקלטה באולפן הייתה בביצוע סולו שלו, בשירה וגיטרה אקוסטית, כשברקע שובצו ציוצים מוקלטים של הציפור.
השיר המעולה נחשב לאחת היצירות הטובות של הביטלס ולאורך השנים הוא זכה לאינספור קאברים (גרסאות כיסוי), כולל ביצועים נהדרים - מקרלי סיימון וג'ודי קולינס ועד ביונסה - שיר אישי של פול מקרטני, עם רסיסי ילדות וטבע ומילים עם מסר של התקופה המסעירה של סוף שנות ה-60.
הנה השחרור, הבלאקברד של הביטלס:
https://youtu.be/mPqTOEiE7nE
פול מקרטני מסביר את ההשראה שהביאה את הבלאקברד:
https://youtu.be/7UWkn55ByGM
בהופעה שלו עם החיבור בין שניהם:
https://youtu.be/ub7o6PyQHzI
והבורה במי מינור של באך שהיה השראה למקרטני שחיבר את השיר:
https://youtu.be/QIW0BrrA5LE
השחרור, הידוע בתור בלאקבירד (Common blackbird), הוא ציפור נאמנה מאד והכי זוגי וזוגית שיש.
הזכר והנקבה הקטנים של השחרור לא נפרדים לעולם והם מבלים את כל חייהם ביחד.
הציפור, הידועה גם בשמה המדעי "טורדוס מרולה" (Turdus merula), היא ציפור שיר קטנה, עם שיר ייחודי, מזוהה היטב ושונה לכל אחד ואחת מהם.
השחרורים נפוצים באירופה, אסיה וצפון אפריקה ומקננים גם באזורים רבים בישראל.
יש בציפורי השחרור הבדלי צבעים בין הזכר השחור עם המקור ועיגול העיניים בגווני צהוב ולעתים כתום, לעומת הנקבה החומה יותר ושאין לה את העיגול הצהוב סביב העין.
על הציפור הזו כתב פול מקרטני ב-1968 את השיר "Blackbird" עבור "האלבום הלבן" של הביטלס. את השיר הוא כתב בהשראת שירתה של ציפור שחורה ששמע שוב ושוב בעת שהביטלס שהו אצל המהרישי ברישיקש שבהודו, ברפרור ומסר של תקווה למאבק לצדק ושוויון זכויות השחורים בארצות הברית.
בלחן והליווי הושפע מקרטני מה"בורה במי מינור" של יוהאן סבסטיאן באך, יצירה מפורסמת לגיטרה קלאסית שהתאים בבסיס הליווי של השיר. ההקלטה באולפן הייתה בביצוע סולו שלו, בשירה וגיטרה אקוסטית, כשברקע שובצו ציוצים מוקלטים של הציפור.
השיר המעולה נחשב לאחת היצירות הטובות של הביטלס ולאורך השנים הוא זכה לאינספור קאברים (גרסאות כיסוי), כולל ביצועים נהדרים - מקרלי סיימון וג'ודי קולינס ועד ביונסה - שיר אישי של פול מקרטני, עם רסיסי ילדות וטבע ומילים עם מסר של התקופה המסעירה של סוף שנות ה-60.
הנה השחרור, הבלאקברד של הביטלס:
https://youtu.be/mPqTOEiE7nE
פול מקרטני מסביר את ההשראה שהביאה את הבלאקברד:
https://youtu.be/7UWkn55ByGM
בהופעה שלו עם החיבור בין שניהם:
https://youtu.be/ub7o6PyQHzI
והבורה במי מינור של באך שהיה השראה למקרטני שחיבר את השיר:
https://youtu.be/QIW0BrrA5LE
