» «
ראינוע
מה היה הראינוע?



לא תמיד סרטים כללו גם מוסיקה, דיבור וקולות דיבור כמו הסרטים של היום. בתחילת ימי הקולנוע, לפני 100 שנה, סרטי הקולנוע היו חרישיים. קראו לקולנוע אז "ראינוע", כלומר "מראות זזים" (Movies).

ואכן, הראינוע, או הסרט האילם, היו יצירות מצולמות בתנועה, אך ללא קולות וצלילים. הם צולמו באופן פשוט למדי. בסרט האילם לא היה אפילו "קלוז אפ", כלומר לא צילמו מקרוב. זאת מכיוון שההתייחסות אליו הייתה אז כאל תיאטרון מצולם.

ומכיוון שהסרט האילם היה ללא קולות, הושיבו בעלי בתי הקולנוע נגנים שישבו באולם וליוו את הסרט, כשהם מנגנים מוסיקה שמתאימה להתרחשויות שבו.

רק בשנות ה-30 של המאה ה-20, כשנוספה היכולת להקליט ולהשמיע קולות בסרטים, השתנה המושג ל"קולנוע" - סרטים עם קול. במקום "מוביז", סרטים נעים, הם נקראו "טוקיז", הסרטים המדברים.


הנה סיפור הראינוע:

http://youtu.be/qva68R2FSJo


כך הוא משתלב בתולדות הקולנוע בכלל:

https://youtu.be/7CDyjMouQyc


קטע מהסרט המדבר הראשון, ששבר את מסורת הראינוע:

http://youtu.be/PIaj7FNHnjQ


והמלך הבלתי מעורער של הראינוע, מר צ'ארלי צ'פלין:

http://youtu.be/mpjEyBKSfJQ
קלרה בו
איך הרג הסרט המדבר את האיט גירל הראשונה קלרה בואו?



הטוקיז (Talkies), או הסרטים המדברים היו המצאה טכנולוגית מדהימה, שבתוך שנתיים הפכה להצלחה עסקית וקולנועית מסחררת. לפתע יכול היה קהל הצופים לשמוע את השיחות בין הדמויות ולחוות את המתרחש, ממש כמו בחיים.

אבל היו להצלחה הזו גם קורבנות.

קלרה בואו או קלרה בו (Clara Bow) הייתה אחת הכוכבות הגדולות של הסרט האילם. היא הייתה שחקנית יפהפייה, עם שפתיים בצורת "קשת קופידון" שנחשבו למושלמות, אבל לא זה היה העניין. היא הייתה פשוט מבריקה בתקופת הסרט האילם. שחקנית כובשת, אקספרסיבית וכריזמטית במיוחד, It girl כמו שאמרו אז עליה ומאז יאמרו על שכמותה.

בסוף שנות ה-20 קלרה בואו לא רק כיכבה בסרטים האילמים - במידה רבה היא הייתה הסרט האילם. באותה תקופה לא הייתה כוכבת גדולה ממנה. כל דבר שהיא עשתה אז הפך להצלחה מדהימה.

דמותה בסרט It מ-1927 יצקה לתרבות את המונח "It girl", מישהי שיש לה את "זה". כלומר את אותו ניצוץ של כריזמה נשית, שגורם לגברים לרצות להיות אתה ולנשים לרצות להיות כמוה.

באותה שנה בואו גם הופיעה בסרט "כנפיים", שעתיד לזכות באוסקר הראשון בהיסטוריה והיא עצמה זכתה בגרי קופר, שחקן נערץ שכיכב בו לצידה ושמדורי הרכילות לא פסקו לסקר את הרומן שלהם.

אבל "מלכת הוליווד" לא הצליחה להסתגל למעבר אל הסרט המדבר. אמנם בתחילה נראה היה שזה קורה ושכניסת הסרט המדבר לא תפגע בקריירה שלה, אבל הקול שלה ובמיוחד המבטא המתנגן שלה הדגיש את מוצאה מברוקלין הענייה של בואו בת מעמד הפועלים. המיקרופון פגם בקסם שלה.

היא לא הייתה היחידה שהסרט המדבר ניפץ את ההצלחה והתדמית שלהם. כמוה היו עוד שחקנים, כמו קארל דיין (Karl Dane) למשל, שפשוט לא הצליחו להשלים את המעבר אליו.

היו שמצאו שהדיאלוגים בסרטים הסגירו את חולשותיהם. אם זה הקול המעצבן, המבטא הלא פופולרי, האותיות השורקות או אלו שלא הצליחו לשנן טקסטים ארוכים בעל-פה.

כשקולם מתחיל לקלקל את הקריירה הקולנועית המצליחה שלהם, הם גילו שהם כבר לא מבוקשים כבעבר והתפקידים ממאנים להגיע.

לעתים הם גם פיתחו רגש נחיתות, שרק הלך ופגע בביצועי המשחק שלהם. וכך, בהדרגה, הלכו השחקנים הללו ונעלמו מהמסך.

כך ראו קלרה בואו וחבריה כיצד הולכים ומחליפים אותם שחקנים מהתיאטרון, מי שקולם ברור ומוצק, שמסוגלים לנהל דיאלוגים ארוכים שהם שיננו בקלות רבה וכאלה שלא רק נתוניהם הגופניים או יופיים הביאו אותם אל המסך.

אולי המפורסם מאותם כוכבים חדשים היה אל ג'ונסון, שחקן מנוסה שהופיע בברודווי והיה לשחקן הראשי בסרט המדבר הראשון "זמר הג'אז".

ובואו? - מתחילת שנות ה-30 היא החלה להיעלם מהמסך. התדלדלות הסרטים ומנגד - שערוריות ציבוריות ומשפטיות פגעו קשות בתדמיתה הציבורית. לאחר שפרשה מהמשחק פתחה קלרה בואו בית קפה בשדרות הוליווד וקראה לו "It cafe".

אבל מצבה לא היה טוב. עם הזמן התערערה מי שגם אימה לקתה בנפשה ומתה כשהייתה בת 18. בשנות ה-50 החלה שרשרת אשפוזים בבתי חולים פסיכיאטריים וב-1965 היא הלכה לעולמה מהתקף לב.


הנה קלרה בואו:

https://youtu.be/iCIZgrvmT58


הקול שלא התאים לטוקיז:

https://youtu.be/Ipbkx8DtSo0


סרט אילם שלה בצבע:

https://youtu.be/SM_pfYTx71Q


בביקור באנגליה:

https://youtu.be/9kCpl1SiQHQ


בבית הקפה שלה בהוליווד "It cafe":

https://youtu.be/5Lp5x4590Ts


השחקנית לואיז ברוקס מספרת עליה:

https://youtu.be/bwIc8FjuRdc


לעומתה נולדו כוכבים חדשים בקולנוע המדבר, כמו אל ג'ולסון שבא מברודווי:

https://youtu.be/ZATUZ66EKaA


סיפורה של קלרה בואו:

https://youtu.be/_SeOhQPvy_0?long=yes


עובדות מעניינות על מלכת שנות ה-20:

https://youtu.be/eZ01KQM-NNM?long=yes


ו"It" - הסרט שהפך אותה כוכבת וממנו בא הביטוי "איט גירל":

https://youtu.be/S4MOQSRC_bM?long=yes
הקולנוע המוקדם
מי המציאו את הקולנוע ואיך זה היה בהתחלה?



הקולנוע, או הראינוע כמו שקראו לו פעם בעברית, הומצא בשנת 1895 בידי האחים לואי ואוגוסט לומייר (Lumière Brothers), שני ממציאים צרפתיים.

סרטיהם הראשונים של האחים לומייר היו קצרים ביותר, באורך של דקה בלבד. בסרטים אלה הם צילמו בפעם הראשונה קטעים בתנועה, שנראו כל כך אמיתיים עד שהצופים המתפעלים שילמו המון כסף כדי לראותם.

סרטונים שלהם מאותה תקופה, כמו "הכניסה של הרכבת לתחנה" למשל, נראו כל כך אמיתיים לצופים הראשונים של הקולנוע, שמספרים שברגע בו הופיע הקטר המתקרב בסרט, הם ברחו מהאולם, מחשש לחייהם.

סרט אחר שצילמו האחים תיעד עובדים במפעל בהפסקת הצהריים שלהם. גם הוא עורר סקרנות ואולי אפילו תיאבון מסוים.

הסרטים שצולמו על ידי האחים לומייר וממשיכיהם היו ללא קול או צליל כלשהו ולכן הם נקראים היום "סרטים אילמים". זה לא הפריע להם להיות בהדרגה ארוכים יותר, מורכבים ומעניינים, כי הם חשפו לפני הצופים מקומות והתרחשויות שלא הכירו מעולם, כי רובם לא נסעו הרחק מהעיר בה הם חיו.

בתקופת הסרט האילם ליווה נגן שישב באולם הקולנוע את הסרט, תוך כדי הקרנתו. רק כ-30 שנה לאחר המצאת הקולנוע פותחה הטכנולוגיה שאיפשרה להוסיף גם קול לסרטים ואז נוצר ה"פסקול" של הסרט.

הסרט הראשון שהוקרן עם פסקול שבו מוסיקה ודיבורים היה "זמר הג'אז" משנת 1927. אם עד אז הסרטים נקראו Movie, כלומר "סרט זז", עכשיו נולד ה"טוקי" - הסרט המדבר. אגב, הסרט הזה סיפר את סיפורו של חזן יהודי שהפך לזמר ג'אז.

כל הסרטים של אותה התקופה היו בשחור-לבן. רק בשנות ה-50 פותחה הטכנולוגיה של הסרט הצבעוני והסרטים הפכו אמיתיים הרבה יותר.


הנה סיפורם של האחים לומייר (מתורגם):

https://youtu.be/aFkSjdaqbyE


הסרטונים הראשונים שהוקרנו לציבור, בהקרנת הבכורה שלהם ב-1895:

http://youtu.be/S1G6v4Ycmnk


הסרט המפורסם ביותר של האחים לומייר - הרכבת שנכנסת לתחנה וגרמה לצופים לברוח מהאולם בבהלה:

http://youtu.be/1dgLEDdFddk


והסרט הנע הראשון אי-פעם, משנת 1878. הוא צולם על ידי אדוארד מייברידג' כמעט 20 שנה לפני האחים לומייר, בעזרת 12 מצלמות:

http://youtu.be/UrRUDS1xbNs
גרטה גרבו
כיצד הצליחה גרטה גרבו בסרט המדבר אפילו יותר?



גרטה גרבו (Greta Garbo) הייתה כוכבת ענק הוליוודית, בתקופת הסרט האילם. כשנולד הסרט המדבר חוו שחקנים רבים נפילה בקריירה שלהם. קולותיהם לא עבדו בסרטים, לעומת המראה המצודד שלהם והם מצאו את עצמם עם קריירה שפחות או יותר הסתיימה.

גרבו, ששמה האמיתי היה גרטה לואיזה גוסטפסון, עברה תהליך הפוך. אבל מי זו גרטה גרבו?

היא הייתה שחקנית ראינוע וקולנוע משבדיה שהפכה לאחת המצליחות בתולדות הוליווד ובהיסטוריה של הקולנוע. אך בשיא תהילתה פרשה מעולם הקולנוע.

גרטה גרבו נולדה כבת למשפחה ענייה. לאחר שהתייתמה מהוריה בגיל צעיר, היא החלה לפרנס את עצמה בעבודות שונות ובמקביל שיחקה בתפקיד משני בסרט. כך התגלתה והתקבלה ללמוד תיאטרון. היא התגלתה על ידי במאי שבשלב מסוים עבר להוליווד ולקח אותה איתו.

בעידן הראינוע (הסרט האילם) היא הפכה לשחקנית מבוקשת בהוליווד, בתפקידים מסתוריים וטרגיים. כשהסרטים החלו לדבר, החלה גרבו להופיע בסרטי קולנוע שאינם סרטים אילמים והצלחתה הפכה עוד יותר משמעותית. איך זה קרה?

הקול נמוך והמיוחד שלה והמבטא השבדי הבולט - שניהם משכו את הקהל, במיוחד את הגברים שראו בה אישה מושכת ומושלמת, עם קול סקסי ואקזוטי. המבטא והקול המיוחד שלה הפכו מעתה לכרטיס ביקור של השחקנית הגדולה שהיא הייתה והיקנו לה חסינות מגורלם של שחקני ראינוע שדווקא נחשפו כבעלי קול לא מושך.

מכאן היא הופיעה בסרטים גדולים והפכה לשחקנית המובילה בעולם כולו. אבל בשנת 1941, בעקבות סרט כושל, היא חדלה מהופעות בסרטים. כך היה עד שהגיעה לגיל 84, בו מתה בניו יורק.

אחדים מסרטיה הגדולים ביותר היו "אנה קרנינה" משנת 1935, "מאטה הארי" (1931), "אנה כריסטי" (1930), "רומאנס" (1930), "קאמיל" (1937) והקומדיה הראשונה שלה "נינוצ'קה" (1939). היא הייתה תמיד האישה הנחשקת, המיוחדת, העמוקה, לעתים המתוסבכת מעט, אבל תמיד אישה ותמיד כוכבת נערצת במיוחד.


הנה תמונות וקטעים מסרטיה של גרטה גרבו:

http://youtu.be/W44y_HbT9ys


סצנה מסרט של גרבו משנת 1933:

http://youtu.be/jH4STASYVes


עוד מפניה של גרטה גרבו:

http://youtu.be/vdR74mwmTzg?t=25s


וקליפ עם שיר צווחני שמזכיר את שמה (עברית):

https://youtu.be/LtoIxhxbxzM

ראינוע

באסטר קיטון
מיהו ענק הסרט האילם שלא חייך?



רבים מכירים את צ'ארלי צ'אפלין כשחקן הקומדיה הגדול ביותר מתקופת הסרט האילם וכלל לא מכירים את המתחרה הגדול שלו ומי שבעיני רבים נחשב אז לגדול השחקנים והיוצרים בתחום הקומדיה של אותם ימים.

קראו לו באסטר קיטון (Buster Keaton) וסרטו "הגנרל" הוא מהסרטים הגדולים בתולדות הקולנוע. הוא כתב, ביים ושיחק בסרטיו בצורה גאונית והיה אולי המלך של שחקני הקומדיה בעידן הסרט האילם.

באסטר קיטון ידע להפיק קטעי קומדיה מצולמים ומורכבים, שהיו חסרי תקדים בסרטים הקומיים של ה"מוביז", הסרטים האילמים של תחילת המאה העשרים. המצבים הקומיים שהוא ידע ליצור בסרטיו היו מתוחכמים ומסונכרנים באופן מדהים ומשעשע במיוחד.

כמו צ'אפלין, היו לו רעיונות מדהימים ויצירתיים והוא עשה קולנוע מלא דימיון, פעולה ובידור - במלוא הרצינות.

סמלו המסחרי של קיטון היו הפנים החתומות שלו. הקומדיה שלו היתה גופנית והוא היה אלוף הביצועים המצחיקים. אבל הוא סירב לחייך ותמיד עשה הכל עם פני "פוקר פייס". נים לא נע בפניו, כשמסביב הכל אחוז טירוף וצחוק. זה היה חלק מהקסם שלו. חלק מכריע כנראה.

אז נכון שגדול שחקני הקומדיה הזה לא חייך מעולם בסרטיו והבעת פניו החתומה לא השתנתה אפילו בסצנות המשעשעות ביותר, אבל הקהל התפוצץ מצחוק.

כי דווקא הניגוד שבין פניו הקפואות וללא ההבעה ובין הביצועים ה"מפילים" שלו הוא שהפך אותו לאגדה ולענק קומדיה מטורף.

אבל בניגוד לצ'אפלין, לא הצליח קיטון לצלוח את המעבר לסרט המדבר. כל סרטיו המדברים נכשלו והוא לא חזר לעצמו. מדי פעם זכה לתפקידים קטנים בסרטים של גדולי הקולנוע, כולל צ'ארלי צ'אפלין עצמו, אבל אלה היו תפקידים זעירים שניתנו לו יותר מרחמים ומתוך כבוד למי שהיה, מאשר מתוך הערכה למשחקו בהווה.

רק בשנות ה-60 של המאה הקודמת גילו את באסטר קיטון מחדש והחלו לחפש עותקים ישנים של סרטיו, כדי לתת לו את הכבוד המגיע לו כאחד מגדולי הראינוע.

בסרטיו הגדולים מתקופת הסרט האילם, באסטר קיטון גם לא נעזר בכפילים או פעלולנים. הוא עצמו עשה את כל הפעלולים והפעולות המסוכנות, המפחידות והיצירתיות שכל כך אפיינו את סרטיו - לגמרי בעצמו.


הנה סרטון על באסטר קיטון:

https://youtu.be/UWEjxkkB8Xs


קטעים מצחיקים מתוך סרטיו:

http://youtu.be/LWEo4M8nZQQ


פעלולים מטורפים שעשה בעצמו וללא כפילים:

https://youtu.be/frYIj2FGmMA


באסטר קיטון לומד איגרוף:

https://youtu.be/2IKEJcVE_M0


קיתון בקטע רציני מתוך סרטו "הצלם":

http://youtu.be/3a69Ek4KWts


וסיפורו המלא של ענק הסרט האילם שסירב לחייך:

https://youtu.be/72FQIV-jpEk?long=yes
סרט נע
מה היה הסרט הנע הראשון בעולם?



היום, בעידן הקולנוע בתלת-מימד, קצת קשה להאמין שהטכנולוגיה הזו היתה פעם בסיסית ופרימיטיבית ביותר. הסרט הנע הראשון אי-פעם, צולם בשנת 1878, כמעט 20 שנה לפני האחים לומייר שהמציאו את הקולנוע. הסרט קצר מאד וצולם בעזרת 12 מצלמות סטראוסקופיות שחוברו באמצעות כבל והופעלו על ידי תנועות הסוס.


הנה הסרט הנע הראשון שצולם בעולם:

http://youtu.be/UrRUDS1xbNs
צ'ארלי צ'אפלין
מי היה כוכב הקולנוע הגדול של תקופת הסרט האילם?



צ'ארלי צ'פלין נחשב מגדולי שחקני הקולנוע ובמאי הקולנוע בכל הזמנים, אך הוא היה גם הכוכב הגדול של הקולנוע האילם. צ'פלין המציא את דמות "הנווד", דמות קולנועית מרתקת ואהובה שרבים בעולם רצו לראות כל סרט שבו היא משתתפת.

צ'ארלי צ'פלין היה גם מהכוכבים היחידים של הסרט האילם, שהצליחו לשמור על מעמדם גם בתקופת הסרט המדבר וליצור סרטים מדברים מצליחים ובעלי משמעות.


הנה צ'ארלי צ'פלין בכלוב האריה:

https://youtu.be/mpjEyBKSfJQ


קטע מסרט "הנער" של צ'ארלי צ'פלין, שבו הילד שלו שובר חלון ואז מופיע "במקרה" צ'ארלי הזגג בסביבה..

https://youtu.be/7K5mdTDFLZY


צ'ארלי העובד במפעל בסרט "זמנים מודרניים":

http://youtu.be/DfGs2Y5WJ14


בתוך גלגלי המכונה הגדולה:

https://youtu.be/ZdvEGPt4s0Y


ומה קורה כשהוא נבחר לנסות במפעל את "אוטומט המזון":

https://youtu.be/n_1apYo6-Ow


מתאגרף ב"אורות הכרך":

https://youtu.be/btLDdpf9YAE


ורואה את אהובתו, העיוורת שעכשיו רואה:

https://youtu.be/C_vqnySNhQ0


אוסף של "פספוסים" של צ'ארלי צ'אפלין מסרטיו השונים:

https://youtu.be/2A_xERLt-2U


וכתבת טלוויזיה על חייו שלא היו תמיד פשוטים (עברית):

https://youtu.be/CmAWhlEbQfE?long=yes
בית קולנוע
מה היה הניקלודיאון?



ניקלודיאון, או ניקלאודיאון (Nickelodeon) היה שמם של בתי הקולנוע הראשונים. הניקולדאון הראשון שהשתמש בשם זה נולד בשנת 1905, כשיזם בשם הארי דיוויס פתח אותו בפיטסברג ארה"ב ואחריו פתח רבים נוספים. היו אמנם אולמות דומים לפניו, אבל השם ניקלודיאון הצליח מעל למשוער וסחף עוד ועוד יזמים להקים כאלה. השם הזה, אגב, ניתן לניקלודיאון בשל עלות כרטיס הכניסה לסרט, שהייתה 5 סנט, המכונים באמריקה "ניקל". ה"אודיאון" הוא ביוונית "תיאטרון מקורה" (עם גג).


הניקלודאונים מוקמו ברוב המקרים בחנויות שהוסבו לאולמות הקרנה קטנים, לכמה עשרות אנשים. לעיתים, כשנדרש מקום נוסף, שכרו היזמים גם חנויות שכנות והגדילו את הניקלודיון. הם נפתחו תמיד בשכונות של בני מעמד הפועלים והקרינו סרטים קצרים ומשעשעים לאורך כל היום, מהבוקר ועד חצות, כאמור במחירים זולים מאד.

בשנת 1914 הגיע מספר הניקלודאונים בארצות הברית ל-18,000 ומיליוני צופים ביקרו בהם בכל יום. אבל אופנת הניקלודיאונים הלכה ונחלשה כשהחלו בהוליווד לצלם סרטים ארוכים ומחיר ההקרנה עלה הרבה יותר מניקל.. בנוסף, הפופולאריות של הסרטים הלכה וגדלה ונדרשו אולמות גדולים, מה שהוביל לאודיטוריומים ענקיים שהכניסו מאות אנשים בכל הקרנה ולסגירת הניקלודיאונים.


הנה סקירת וידאו על הניקלודיאון של תחילת המאה ה-20:

http://youtu.be/6gsPtot_d7Y


ריקוד הלחמניות
איך נולדה סצנת ריקוד הלחמניות של צ'אפלין?



כשצ'ארלי צ'פלין יצר את ריקוד הלחמניות בסרט הנפלא שלו "הבהלה לזהב'", הוא יצר סצנה אגדית ששרדה הרבה שנים אחריו. עד היום הסצנה הזו נחשבת לאחד מרגעי הקסם הגדולים של הקולנוע בכלל ושל הסרט האילם בפרט.

זוכרים את הנווד האגדי ששיחק צ'פלין בסרטיו?

בסרט הזה מחפש הנווד האגדי הזה זהב, כמו כל מחפשי הזהב בקליפורניה של תקופת "הבהלה לזהב".

הנווד הגמלוני מתמודד עם הקשיים והבדידות, עם הרעב, העוני והבטן המציקה. אבל במקביל הוא מנסה לזכות בג'ורג'יה, אהובת ליבו. כשהוא מזמין אותה לארוחת ערב, שאליה היא עתידה לבוא עם חברותיה, הוא מחליט, במקום לתת נאום מרשים של מארח לכבודן, לשעשע את הבנות בריקוד.

ריקוד של לחמניות...

כי הנווד העגמומי והמצחיק עד דמעות לא יודע כאן לרקוד. במקום לרקוד בעצמו, הוא תוקע שתי לחמניות מהשולחן על מזלגות. ברגע אחד הופכות הלחמניות השמנמנות לרגליים של רקדנית בלט.

ואז הוא מתחיל להרקיד אותן. כמו במעין תיאטרון בובות משעשע, הן רוקדות ריקוד נפלא לצלילי המוסיקה מפסקול הסרט.

התוצאה היא נהדרת ומצחיקה, יפה, מרגשת וגם מעט עצובה. בעליבותו ובפשטותו הקולנועית, מנסה הנווד הבודד להרשים את ג'ורג'יה ולתת לה סיבה קטנה לגאווה. הוא לא חזק בכלום ולא מדבר יותר מדי (אחרי הכל זה סרט אילם...) ובקיצור, אין לו טריקים מיוחדים.

אין לו טריקים כלל, מלבד הכישרון הקטן הזה ליצור ולאלתר אצלן מעט שמחה ולסחוט חיוך קטן בזכות כישרונו.

כאן רואים את גאוניותו של היותר המשופם והמוכשר הזה. בעיה לרקוד הרי לא באמת הייתה לו. בתחילת חייו הבוגרים היה צ'פלין בדרן רחוב באנגליה והוא גם היה רקדן. יש מספרים שאפילו רקד בלט נהדר.

גם לביים קומדיה אין מי שידע יותר ממנו וכמובן שאת פס הקול והמוסיקה של סרטיו הוא היה זה שהלחין, גם אם לא ידע תווים כדי לרשום בעצמו את מנגינותיו על הדף...

אבל הוא מעדיף את ההומור המקורי של לחמניות רוקדות, על עוד ריקוד של הנווד שלו, ריקוד שכמותו כבר ביצע בסרטיו לפני כן.

מה שמדגיש כמה שהוא היה ענק קולנועי חד פעמי גאון מרובה כישרונות וללא ספק אחד האנשים היצירתיים בתולדות המאה ה-20.

ואגב, לאחר מאמצים רבים מתעשר בסופו של דבר בסרט גם הנווד שלו. זה קורה לאחר שהוא מוצא את מטמון הזהב שחיפש כל כך. גם ג'ורג'יה מוצאת בדרך מטמון אבל אותו תצטרכו לגלות בעצמכם, בצפייה בסרט.


הנה מחול הלחמניות של צ'ארלי צ'אפלין:

https://youtu.be/ww5pb-z0o0I


והתפתחות הריקוד הזה שלו מרעיון של יוצר אחר:

https://youtu.be/pPYMrDYWkXc
מתי הומצאה אשליית התנועה בצילום?



אשליית התנועה בצילום נוצרה לראשונה על ידי אדוארד מייברידג' (Eadweard Muybridge). בשנת 1877 הוא התבקש על ידי בעל חווה במערב ארצות ארצות הברית, לסייע לו. בעל החווה התערב עם ידיד, שבחלק מהזמן שבו הוא דוהר, נמצא סוס לגמרי באוויר. מייברידג', צלם מיומן ובעל חוש טכני מצוין, הגה רעיון שבאמצעותו יוכל להוכיח האם הדבר נכון.

מייברידג' החליט להשתמש ב-18 מצלמות כדי לצלם סדרה של תמונות עוקבות של סוס דוהר. הוא העמיד אותן לאורך מסלול הריצה וכשהסוס עבר על פניהן, הן צילמו אותו, כל מצלמה בתורה. לאחר מכן הוא פיתח מקרן שיאפשר לו להציג את התמונות הללו ברצף וכך הצליח להוכיח שברגע מסוים אכן נמצא הסוס לגמרי באוויר.

באמצעות המכשיר שפיתח לשם כך, זכה בעל חוות הסוסים בהתערבות ובסכום של 25 אלף דולר.

אבל בזכות ההתערבות הזו, יצר אדוארד מייברידג', לראשונה בתולדות הצילום, את האשליה של התנועה. הוא הצליח להקרין רצף של צילומים ולהציג תנועה מסרט. זה עוד לא היה ממש קולנוע, אך מאיברידג' הציג בהמצאותיו מרכיבים הכרחיים בהולדת הקולנוע, שיגיע רק כ-20 שנה אחר-כך. בכך הוא היה לחלוץ חשוב בהתפתחות של החשיבה הקולנועית המוקדמת.


הנה הניסויים והסרטונים שנעשו על ידי מייבריג' בסוף המאה ה-19:

https://youtu.be/2KnnGeNrvdE


סיפור ההמצאה של מייברידג', שיצרה את אשליית התנועה הראשונה:

https://youtu.be/FYKZif9ooxs


הסרטון המפורסם שיצר אדוארד מיברידג' בשנת 1878 ובו סוס ורוכבו הדוהרים קדימה:

http://youtu.be/UrRUDS1xbNs


דוגמאות של לוחות התמונות העוקבות ומה שכל רצף לוחות כזה מציג בתנועה:

https://youtu.be/2B7nm9e3o_Q


וסרט תיעודי על תגליותיו של מייברידג':

https://youtu.be/5Awo-P3t4Ho?long=yes
מיהו ז'ורז' מלייס, הקוסם שהפך לקולנוען?



ז'ורז' מלייס (Georges Melies) היה קוסם שגילה את ראינוע, הקולנוע המוקדם והתאהב במדיום החדש, שאפשר לו לעשות את הקסמים שלו, בסרטים מלאי דמיון ורעיונות בדיוניים.

כך הפך מלייס לבמאי של סרטי פנטזיה עם המצאת הקולנוע. כקוסם לשעבר ואמן של אפקטים, מלייס לא הפסיק ליצור ולהמציא מגוון רעיונות ופתרונות קולנועיים יצירתיים ואפילו מדהימים. הסגנון של האפקטים המיוחדים שהכניס לסרטיו היה פורץ דרך וחדשני כל כך, שאנשים חשבו על רבים מהם כקסמים ומסתוריים.

והאמת שהדברים שעשה היו בדיוק כאלה. קסומים ומסתוריים. איכשהו, האיש שבא מעולם הבידור של תקופתו, ניבא בסרטיו את הכיוון שתיקח הוליווד כשתהפוך את הקולנוע לבידורי, דמיוני ושל הקהל. הדימויים של מלייס ואחיזת העיניים ששימשה בבסיס הסרטים שלו, הם הסבים והסבתות של הקולנוע עתיר האפקטים והאמצעים המיוחדים של ימינו.

"מסע אל הירח", סרטו הגדול ביותר של ז'ורז' מלייס, הוא בעיני רבים סרט המדע הבדיוני הראשון בהיסטוריה. הוא עתיד להפוך את היוצר השונה כל כך לאבי סרטי הפנטזיה והאפקטים המיוחדים בקולנוע.

אבל באמנות כמו בתולדות האמנות, הגאון שפורץ דרך הופך לא פעם לבדיחה, זמן לא רב אחר-כך. בתוך עשור הפכו סרטיו של מלייס למיושנים והצופים מאסו בהם לחלוטין. זה לא שהוא לא ניסה לשנות סגנון ואפילו התחיל לצלם מערבונים מצליחים, אבל ההצלחה לא האירה לו פנים לאורך זמן ולבסוף הוא פרש לחלוטין מהראינוע.

טכנית, כל כך הרבה שיטות ורעיונות קולנועיים הוא פיתח. בין השאר הוא פיתח את הג'אמפ קאט, שהוא מעין "קפיצה בחיתוך". היא נוצרת כשלמשל דמות נמצאת בקצה הפריים ואחרי ה"קאט" היא באמצע הפריים, מה שיוצר מעבר לא נקי ולא המשכי.

עוד מהמצאותיו הם ה"טיים לאפס" - סוג של הילוך מהיר מאד על ידי קפיצות זמן, כמו גם הכפלת דמויות בסרטים, על ידי חשיפות מרובות של הפילם. מלייס גם השתמש ראשון בדיזולב, שהוא מעבר מפריים לפריים בצורה של התמוססות. הוא הראשון להשתמש ב"הקרנה אחורית", מה שהיום אנו מכנים "מסך ירוק" או "מסך כחול" והוא אפילו היה הראשון להוסיף צבע לסרטיו, על ידי צביעה ידנית על הפילם!

בדיעבד, גם אם חייו המקצועיים הסתיימו בכישלון, מה שקרה ללא מעט פורצי דרך בתולדות האמנות והקולנוע המוקדם, עולם הקולנוע לא ישכח את הקוסם שהיה לבמאי ראינוע והמציא את סרטי המדע הבדיוני, הותיר מורשת מרהיבה של תעוזה ודמיון והרבה זיכרונות מעוררי חיוך ונוסטלגיה, לאופן שבו ראו פעם את הירח, הטכנולוגיה והעתיד.

הספר והסרט "הוגו" של השנים האחרונות, הזכירו לעולם את הקסם שבמורשת הקולנועית של מי שיכולתו "לשנות את המציאות", בצילום ועריכה, הקנתה לו בחייו את הכינוי "צלם קוסם" (Cinemagician).


הנה סיפורו המתורגם של מלייס:

https://youtu.be/L8is28gAOTc


סרטון שהקדיש לדמיונות והרעיונות שלו מנוע החיפוש גוגל:

https://youtu.be/BEePFpC9qG8


ז'ורז' מלייס עשה את הסרט הבדיוני הראשון בהיסטוריה - "מסע לירח":

https://youtu.be/uMBkDT_eG5g


סרט נוסף שבו ז'ורז' מלייס משתמש ברעיונותיו כדי ליצור את "האיש שהוא תזמורת":

http://youtu.be/3RMp32GPWww


הסרט "הוגו" המספר על מלייס וסרטיו היצירתיים:

https://youtu.be/Paneo9Urjc4


תכנית שרגא בישגדא מהחינוכית, שהוקדשה לז'ורז' מלייס:

https://youtu.be/jKeEcYyx97s?long=yes


וסרט על תולדות הקולנוע המוקדם, שעושה כבוד למלייס:

https://youtu.be/87km5sFrIQQ?long=yes
מה אמר הדיקטטור הגדול?



צ'ארלי צ'פלין היה אחד היוצרים הגדולים בתולדות הקולנוע. בעידן הסרטים המדברים, סוף סוף נשמע קולם של כוכבי הראינוע, הסרט האילם. רבים מהם התגלו לצופים כבעלי קולות מצחיקים, משונים, או לא מעניינים והקהל הפסיק לצפות בהם. צ'ארלי צ'פלין המתין שנים לפני שהחל לעשות "טוקיז", סרטים מדברים.

כשעשה זאת לבסוף, צ'אפלין היה מהכוכבים היחידים של הראינוע (הסרט האילם) שעברו אל "הסרט המדבר" בהצלחה מרובה. וצ'פלין לא סתם דיבר, אלא עשה סרט גדול, שבו לגלג על הדיקטטורה ועל הדיקטטור הנאצי היטלר. בסרט "הדיקטטור הגדול" הוא נתן את נאום חייו.

הסרט "הדיקטטור הגדול" שיצא לאקרנים בשנת 1940 הפליא צ'ארלי צ'אפלין להציג בצורה סאטירית את הדיקטטור המגוחך, שרוצה לשלוט בעולם ומסתבך בשיגעונו. בסופו מציג צ'אפלין את אחד הנאומים המרגשים והחכמים בתולדות הקולנוע, נאום של שלום, מלא אהבה וחמלה, של דיקטטור קולנועי לעולם אמיתי, שעמד לחוות בתוך זמן קצר את המלחמה האיומה בתולדותיו.

צריך להבין שרק ב-1929, עוד בטרם הפך לשליט גרמניה, זכה היטלר לנצל את ההמצאה החדשה, המיקרופון שמחובר למערכת הגברה, כדי לנאום בפני 18 אלף איש בבת-אחת. זו הייתה התקדמות עצומה, למי שנאלץ עד אז לנאום לפני מאות בודדות של מאזינים בכל פעם. באופן כללי, היטלר היה ידוע בניצול של כל המצאה חדשה בכדי לזכות בתמיכה, לשלוט ולהשיג את מטרות המפלגה הנאצית.

בסרט הזה מנצל דווקא הקומיקאי המצליח בעולם, את ההמצאות החדשות של הקולנוע וההגברה, בכדי ללעוג לפיהרר של גרמניה. לשמחתנו, במירוץ החידושים הזה ניצח הדיקטטור הקולנועי הטוב את הדיקטטור הנאצי האמיתי. הטוב ניצח את הרע, האמן ניצח את האנטישמי, הרשע והרצחני.

אגב, עוזריו של היטלר העידו שהרודן הנאצי אהב מאד את סרטין של צ'אפלין וגם את הסרט הזה, גם אם הפך אותו לבדיחה קולנועית.


הנה נאום הדיקטטור הגדול, מהנאומים הגדולים בתולדות הקולנוע (מתורגם):

http://youtu.be/Uizz0W9ynuk


קדימון הסרט "הדיקטטור הגדול":

https://youtu.be/zroWIN-lS8E


הנאום המעודכן מהאינטרנט (מתורגם):

https://youtu.be/j5U0pwdm5IU


וסצנת הנאום מהסרט (מתורגם):

https://youtu.be/tgWEeHD5Fhs
מה זה פנטזמגוריה בתולדות הקולנוע?



הפנטזמגוריה (Phantasmagoria) הייתה אשליה של תנועה על המסך, שאפשרה בעבר להקרין על המסך לא רק תמונות קפואות, שאינן זזות.

ממציאי הפנטזמגוריה היו אטיין רוברטסון הבלגי ופיליפשטל מאנגליה שפיתחו את הטכנולוגיות הללו החל משנת 1790. הם הפכו את הפנטסמגוריה לצורת בידור של מעין סרטי אימה מוקדמים, שזכו להצלחה רבה בפאריס של סוף המאה ה-18. שלדים, גולגלות ואנשים מפחידים - כל אלו ריתקו את דמיונם של הפאריזאים והיו כנראה הסוג המוקדם של סרטי האימה שאנו מכירים כל כך טוב בימינו.


הנה תולדות האנימציה כשהפנטזמגוריה היא כבר בתחילתה:

https://youtu.be/z6TOQzCDO7Y


סרטון שמדגים את הפנטזמגוריה:

http://youtu.be/S9hVVLOHdTI


סרט הפנטזמגוריה של אמיל קול (Émile Cohl) מ-1908:

https://youtu.be/o1d28X0lkJ4


והרצאה על הפנטזמגוריה:

https://youtu.be/hJVhhh6t_LI?long=yes
מי היו האחים לומייר, ראשוני המסך הגדול?



האנשים הראשונים שהקרינו סרטים על קיר ומסך היו האחים לואי ואוגוסט לומייר (Lumière Brothers).

לשם כך השניים המציאו את ה"סינמטוגרף" (Cinématographe), מכשיר מופלא, במשקל של 5 קילוגרם בלבד, שהיה מצלמה, מכשיר הקרנה ומכשיר לפיתוח ושכפול של הסרטים שנוצרו בו.

מצלמת הקולנוע הזו, שיצרו האחים לומייר, נחשבת לתחילתה של מהפכה תרבותית - עידן הראינוע, הסרט האילם, שיהיה תחילתו של עולם הקולנוע.

האחים לומייר לא המציאו את המקרן שלהם משום מקום. הם התבססו בין השאר על הטכנולוגיה של הפרקסינוסקופ (Praxinoscope), שפיתח אמיל רנו כדי להקרין על מסך סרטונים מצוירים שיצר (ראו באאוריקה בתגית "אמיל רנו").

אבל האחים לומייר תרמו שני חידושים משמעותיים, שגם אם התבססו על המצאות קודמות, הם היו לסימני ההיכר של חדשנותם הטכנולוגית - הם הראשונים שצילמו מחוץ לאולפן וגם אלה שהקרינו את סרטיהם על מסך גדול.

הם יצרו את סרט הראינוע הראשון. הסרטים הראשונים שיצרו האחים לומייר היו לאגדה. ובכל זאת, איכשהו הם התייחסו לסרטי קולנוע כאל שעשוע נחמד, אבל חסר חשיבות של ממש. לואי לומייר אמר אז על הקולנוע את המשפט הנבואי המשעשע ביותר שאמר ממציא כלשהו: "הקולנוע היא טכנולוגיה שאין לה עתיד..."


הנה האחים לומייר:

https://youtu.be/16Z-ZkWKK-I


"הרכבת מגיעה לתחנה" שהאגדה מספרת שחלק מהצופים הראשונים ברחו מהאולם מפחד הרכבת המתקרבת אליהם:

http://youtu.be/yJuziSzbZO0


הקומדיה הקולנועית הראשונה - הסרט "המשקה המושקה" של האחים לומייר:

http://youtu.be/Hqo1dBBSwJI


"יציאה מהמפעל" שבו הם מראים אנשים מסיימים את יום העבודה שלהם:

http://youtu.be/4X2cw7eJqjg


וסרט תיעודי על סיפורם של האחים לומייר והמצאת הקולנוע על המסך הגדול:

https://youtu.be/qdIVbGm1uK8?long=yes
מי היה רודולף ולנטינו?



היתה תקופה שרודולף ולנטינו היה השחקן הנערץ ביותר בעולם. רודולף ולנטינו הוא שם הבמה של שחקן קולנוע איטלקי בשם הקצר "רודולפו אלפונסו פייטרו פיליברטו רפאלו גוליילמי". ולנטינו שהיה רקדן מוכשר, החל את דרכו בראינוע (הקולנוע האילם) בעיקר בסרטים אילמים בהם רקד. לאחר שהתגלה, הוא שודרג לסרטים יוקרתיים בהוליווד והפך למאהב יפה-התואר שהירבה לשחק בסרטיו.

הוא הפך לכוכב הראינוע החשוב הראשון בעולם, צבר מליוני מעריצות בכל העולם ועולם הבידור של אותה התקופה הפך אותו לאגדה עוד בחייו - תופעה שהיתה חדשה בקולנוע ולא היתה מוכרת כלל בתקופות שלפני כן.

בגיל 31 ולנטינו שסבל מהרעלת דם לאחר ניתוח כיב קיבה שפקע, מת בתוך ימים ספורים והיכה את העולם בתדהמה. האבל על האובדן של רודולף ולנטינו היה עצום. מסע הלווייה העמיד אלפי מעריצים בתחנות הרכבת שעבר ארונו בדרך להוליווד ומעל 100 אלף מעריצים בוכיים לאורך המסלול שעבר ארונו, בדרך לטקס האשכבה שבכנסייה. עשרות אלפי מעריצים אבלים התקבצו בתוך ומחוץ לבית הקברות שבו נטמנה גופתו ואווירון השליך על הקבר והקהל האבל ורדים מלמעלה.


הנה קטעים מסרטיו של רודולף ולנטינו:

http://youtu.be/9e1GaEee2DU


ולנטינו בחיים:

http://youtu.be/He1J_2XA5H0


ושיר עברי ששרה גלי עטרי על "נסיך החלומות" ולנטינו (עברית):

http://youtu.be/v8Hkz6s4O5k?t=32s
איך נולדו הסרטים המצוירים הראשונים של אמיל רנו?



הפרקסינוסקופ (Praxinoscope), המכונה לעיתים בטעות פאראקסינוסקופ, הוא מכשיר האנימציה המוקדם ביותר שהומצא. זה היה פנס קסם לאנימציה, מכשיר להקרנת סרטים מצוירים על הקיר, שהמציא בשנת 1873 האמן והממציא הצרפתי אמיל רנו.

הפרקסינוסקופ העגול מזכיר סיר רחב. לדופן הפנימית שלו הוצמדה סדרת ציורים של שלבים שונים בתנועה. זו השתקפת במערכת מראות וכשסובבו את הפרקסינוסקופ ראו הצופים מעין סרט מצויר, שהיה תולדה של אשליה, שהתבססה על תנועה.

את הפרקסינוסקופ יצר אמיל רנו הצרפתי בשנת 1888, עוד פיתוח שנוצר, לאחר סדרה של מכשירים קטנים להקרנת סרטונים, שנוצרו בידי אחרים, כמו הפנקיסטוסקופ, הסטרובוסקופ והזואיטרופ. ההבדל בינו לבינם היה שלראשונה הצליח אמיל רנו להקרין את הסרטון המצויר על הקיר.

אבל איך הוא עשה זאת?

רנו המוכשר הוסיף לפרקסינוסקופ פנס קסם נוסף, שהקרין תמונת רקע שאינה זזה. על התמונה הזו הוקרנו סרטוני התנועה של הפרקסינוסקופ. כך הוא יצר מופע של סרט מצויר שאמיל רנו כינה "התאטרון האופטי". זו הייתה צורת הבידור המוקדמת ביותר של הסרטים המצוירים לקהל הרחב והפעם הראשונה שבה סופר סיפור של ממש על גבי מסך.


הנה סיפורו של הפרקסינוסקופ של אמיל רנו:

https://youtu.be/TK_K_Hvf-24


מספר אנימציות מתוך סרטוני הפרקסינוסקופ:

https://youtu.be/TxYP1nOSVJY


מכשיר הפרקסינוסקופ שהמציא אמיל רנו:

https://youtu.be/ChRD0UG0txw


הפרקסינוסקופ בפעולה:

http://youtu.be/xOItdZOGnx8


פראקסינוסקופ משנת 1906 שנקרא "שלבים משעשעים של פרצופים מצחיקים":

http://youtu.be/8dRe85cNXwg


סרטוני פארקסינוסקופ מודרניים:

http://youtu.be/AznclmOj9UI?t=24s


ודגם של פארקסינוסקופ במוזיאון הקולנוע, שמצורפת לו גם תיבת נגינה קטנה:

http://youtu.be/ChRD0UG0txw
מי היו הצמד השמן והרזה?



לכינוי 'השמן והרזה' בישראל זכו צמד השחקנים 'לורל והארדי'. מדובר בצמד שחקני הקולנוע הקומי, סטן לורל ואוליבר הארדי שהיו ידועים בשאר העולם כ'לורל והארדי'. השניים היו מהשחקנים עם הדמויות האהובות בעולם וזכו לאהדה עצומה של שחרי הקולנוע והקומדיה בכל העולם.

הכל אולי החל בשנת 1917, כשהשניים הופיעו בסרט קטן, בשם "כלב בר מזל", אבל עברו כמעט 10 שנים עד שמפיק חכם החליט לחבר בין שני השחקנים הקומיים המנוגדים ולהפוך אותם לצמד. בתוך כמה שנים הם יצרו מעל 20 סרטים אילמים שהצליחו מאד. העיקרון היה תמיד שהארדי (השמן) מפיל את העבודה הקשה על לורל (הרזה) כשלורל היה "מפשל" שניהם היו נכווים..

במציאות, אגב, הם היו חברים טובים והארדי השמן היה מלא הערכה ליכולות של לורל בהמצאת קטעים קומיים מבריקים.

בסוף תקופת הסרט האילם הם עברו לסרטים מדברים והצלחתם גדלה עוד יותר.. מסתבר שהקולות של השניים עבדו מצוין גם בסרט המדבר. הציטוט של הארדי: "הנה עוד בלגן נאה שהכנסת אותנו אליו!" הפך למשפט מפתח בתרבות הקולנוע.

הסרט המצוין "The Music Box", שבו השניים מנסים להעלות פסנתר לקומה גבוהה ומסתבכים כהרגלם, זכה באוסקר לסרט הקצר הטוב ביותר לשנת 1932.


הנה הם רוקדים:

https://youtu.be/LAmb4dVJAmU


קדימון מסרט עליהם:

https://youtu.be/MYHhVXMYmfw


סצנה מסרט של השמן והרזה, שבו הם מדברים:

http://youtu.be/MK3JNlSA0z8


על הגג:

https://youtu.be/Nsc0s0kUXjQ


וקטע נדיר מצילומים של סרט שלהם:

http://youtu.be/OF-ij0SfAGQ


מהו "מסע אל הירח" הסרט הבדיוני הראשון?



"מסע אל הירח" של ז'ורז' מלייס הוא סרט בדיוני, שרבים רואים בו את סרט המדע הבדיוני הראשון בהיסטוריה.

הסרט הושפע מספרים שהיו פופולאריים בתקופתו, כשאחד המרכזיים שבהם היה ספרו של ז'ול ורן "אל הירח". הספר תאר מסע עתידי של בני-אדם אל הירח. גיבוריו נורים אל הירח בתוך פגז, מגיעים אליו ונוחתים על הירח. שם, כמה אופייני לטבע האדם, הם מתעמתים עם חייזרים ולאחר שהם גוברים עליהם, הם שבים הביתה, אל כדור הארץ.

המדהים הוא שז'ול ורן הצליח לנבא די במדויק את המסע שיתקיים בדיוק 99 שנה לאחר מכן. היה זה כשהחללית "אפולו 11" תמריא אל הירח, גם היא מאויישת ב-3 אסטרונאוטים. גם היא הגיעה אל הירח פחות או יותר בזמן שנקב ז'ול ורן בספרו. היא אמנם לא נורתה כפגז אלא הונעה בכוחו של מנוע רקטי, אבל הגאון הספרותי הבידיוני ידע לחזות את העתיד די יפה.

מלייס התרשם מאד מהספר ויצר את הסרט שלו, שהושפע ממנו בבירור. כדי לספר את סיפור הטיסה אל הירח המציא מלייס, קוסם לשעבר ואמן של אפקטים, ויצר מגוון אדיר של רעיונות ופתרונות קולנועיים יצירתיים. למעשה, הסרטים התמימים ואפילו הילדותיים שלו, בישרו את הכיוון של הקולנוע הבידורי. הם הראו לממשיכיו של מלייס את הדרך, כשהדימויים של מלייס היו אמנם אחיזת עיניים ברורה, אבל הם היו מלאי דמיון ומעוררי השראה.

מלייס יצר המון סרטים והצליח מאד לתקופה קצרה. אבל בתוך עשור הם הפכו למיושנים והצופים מאסו בהם. הוא עוד הספיק לשנות סגנון ולצלם מערבונים מצליחים, אך לבסוף פרש לחלוטין מהתחום.


הנה הסרט הבדיוני הראשון בהיסטוריה "מסע לירח":

https://youtu.be/uMBkDT_eG5g


סרט נוסף שבו ז'ורז' מלייס משתמש ברעיונותיו כדי ליצור את "האיש שהוא תזמורת":

http://youtu.be/3RMp32GPWww


הסרט המקסים והעכשווי "הוגו" מספר על מלייס וסרטיו היצירתיים:

https://youtu.be/Paneo9Urjc4


וסרט על תולדות הקולנוע המוקדם, שבו שמור למלייס מקום של כבוד:

https://youtu.be/87km5sFrIQQ?long=yes
מה היה הקינטוסקופ שבו הציצו וצפו בסרטים?



קינטוסקופ (Kinetoscope) הוא מכשיר שבו אפשר היה לצפות בתמונות נעות מבעד לעינית שמוצבת בראשו. ניתן להגדיר את הקינטוסקופ כסוג של מציג סרטים אישי קדום. זהו, אם תרצו, האייפוד הראשון בהיסטוריה...

זה היה בסוף המאה ה-19, ממש בעשור האחרון של המאה. ממציא הקינטוסקופ, תומאס אלווה אדיסון רב הפעלים, שילב את כל הפיתוחים שנוצרו לפניו בתחום (הפנקיסטוסקופ, הסטרובוסקופ, הזואיטרופ, אקדח התמונות והצילום הרציף שפיתח מאיברידג') ויצר בשנת 1891 מתחמי קינטוסקופים - אולמות לצפיה אישית בסרטונים.

במתחמים הללו ביקרו אנשים, שלשלו מטבעות לשורת מכשירי קינטוסקופ והציצו אליהם כדי לצפות בסרטונים קצרים שצולמו באולפן של אדיסון, סרטים שהציגו תנועה.

זו הייתה מהפכה מוחלטת וקפיצה אדירה למה שיהיה הקולנוע. אמנם החוויה היא לאדם בודד אבל היא הייתה חדשנית ומהנה מאד. 3 שנים לאחר הצגתם לציבור, כבר ניתן היה לקנות קינטוסקופים מחברת אדיסון. האייפוד הראשון כבר אמרנו?


הנה סיפורו של מכשיר הקינטוסקופ:

https://youtu.be/sfI0NVC0hLU


סרטון מתקופת אדיסון שמראה כיצד השתמשו בקינטוסקופ ומה ראו בו:

http://youtu.be/zxuW9NmFZtQ


הקינטוסקופ של אדיסון:

http://youtu.be/SRIjUYh3MEs


כמה סרטונים שהוצגו בקינטוסקופים של אדיסון:

http://youtu.be/686Y7bZYavA
מאיפה באה המוסיקה בסרט האילם?



פעם, בזמן הסרט האילם, לא היה קול בקולנוע. קראו לו אז "ראינוע", כי רק ראו ולא שמעו דבר. הקלטה של מוסיקה לסרט עד לא הייתה קיימת. במקומה היה פסנתרן או נגן אורגן יושב באולם ומנגן על רקע הסרט האילם.

הפסנתרן נהג או לאלתר, כלומר להמציא במקום ועל הרגע את המוסיקה שתתאים לסצנה שרואים על המסך, או לנגן מהמבחר של המנגינות שתמיד יכול היה לשלוף - קטעי מוסיקה מתאימים לכל מצב וסצנה שונים בסרט.

בכך שכל סצנה קיבלה את המוזיקה שנכונה לה, היא חיזקה את החוויה הקולנועית. רק באולמות הגדולים ובסרטים המושקעים, נהגה תזמורת שלמה לנגן על רקע הסרט, מוסיקה שנכתבה מראש.

בדיוק כך נולדו הפסקולים לסרטים של גדולי הראינוע, כמו צ'ארלי צ'פלין, לורל והארדי ואחרים.


הנה המוסיקה בראינוע:

https://youtu.be/EXeqqlbEJRM? T=36s&end=4m11s


האורגן שמשמש עד היום לליווי סרטים אילמים:

https://youtu.be/nbOEkXnNnB8


וכך ניגנו תזמורות באולמי הקולנוע היוקרתיים יותר:

https://youtu.be/pix9uya4m_Q
מי היה הגאון השלישי של הסרט האילם?



רבים מכירים את שני גאוני הסרט האילם, צ'ארלי צ'אפלין ובאסטר קיטון. אבל לא רבים זוכרים את הקומיקאי הממושקף הרולד לויד, הגאון השלישי של הראינוע. הקומדיות האילמות שיצר הן לא פחות מעולות משל השניים האחרים ובכל זאת הוא הצליח להישכח.

מעבר להיותו שחקן מצוין במעל 200 קומדיות שיצר, לויד נודע גם בסצנות הנועזות והפעלולים המסוכנים שהופיעו בסרטיו. את רובם ביצע בעצמו.


הנה אחד הסרטים החשובים והמפורסמים של הרולד לויד - הסרט "לעזאזל הבטיחות":

http://youtu.be/QEcTjhUN_7U


ואוסף של סצנות מסרטים שונים שלו:

http://youtu.be/shdzRq4BYWk
מה ראו הצופים במכשיר הזואיטרופ?
מיהו מצ'יסטה, גיבור העל של הסרט האילם?
מה היה התאטרון האופטי של אמיל רנו?
מה היה אקדח התמונות של מארה ומה הוא ירה?
מהו הסרט המדבר הראשון בתולדות הקולנוע?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.