» «
זעפרן
מהו התבלין היקר ביותר בעולם?



הזעפרן (Saffron) הוא התבלין היקר בעולם. גרם אחד ממנו עולה עשרות שקלים. מחירו הגבוה נובע מנדירותו ומהמאמץ הגדול שנדרש כדי להפיקו, שכן ליקוט קילוגרם של זעפרן נמשך כ-80 שעות והוא נעשה על ידי ייבוש הצלקות האדומות של פרחי צמח כרכום הגינה, צמח ממשפחת האירוסיים. הפקה של קילוגרם אחד של זעפרן מחייבת ליקוט עדין מאד ומוקדם בבוקר של מעל 150 אלף פרחים, שכן בכל פרח יש שלוש צלקות בלבד. צלקות אלה הן חלק ממערכת הרבייה של הצמח ונמצאות בקצות עמוד העֵלי, שקולט את גרגרי האבקה שמיוצרים באבקנים.

כבר יותר מ-3,000 שנים מופק הזעפרן כתבלין. איראן היא המובילה העולמית בהפקת התבלין היקר. כמו בכל מקרה שבו הנוכלים יכולים להרוויח, גם את הזעפרן מרבים לזייף. יש שיטות שונות ומגוונות לחיקוי הזעפרן, ביניהם השיטה שזכתה לכינוי "זעפרן השקרנים", שבה נצבעים חוטים שהופקו מפרח שנקרא "קורטם הצבעים", שרבים מכירים כחריע.

בנוסף לטעמו המשובח, הזעפרן גם נחשב תבלין בריא מאד. מרבים להשתמש בו ברפואה עממית ורפואה משלימה, כזו שמתבססת על עשבי מרפא.

מקור השם זעפרן הוא מהמילה הערבית אָסְפָר, שפירושה צהוב.


הנה הזעפרן - התבלין היקר בתבל:

https://youtu.be/gQaOSggFKQI


על תבלינים בכלל והזעפרן היקר בעולם (עברית):

https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=11m46s&end=13m36s


מצגת וידאו על הזעפרן היקר (עברית):

https://youtu.be/zOzJsstRRl0


הפקת תבלין הזעפרן:

http://youtu.be/Mna7iUIP2fM


עוד על התהליך התובעני של הפקת הזעפרן:

http://youtu.be/-ziANU5T4Rg


וסרטון ארוך יותר על התבלין היקר כמו זהב:

http://youtu.be/JNs6t1A2Fbs
תמרינדי
מהו משקה התמרינדי והפרי שממנו הוא עשוי?



תמרינדי (Tamarind או Tamr Hendi) הוא פרי שבא מעץ התמרינד ההודי (TAMARINDUS INDICA), הוא עץ גדול שממנו בא פרי ממשפחת הקטניות. נופו של העץ גדול ועליו מנוצים. מקורו בסודן וביערות מדגסקר, כמו גם בסוואנה האפריקאית. עצים רבים כאלו גדלים באיי סיישל.

מעץ התמרינד יוצרים את התמרינדי, אחד המשקאות העתיקים והפופולריים ברחובות המזרח. כי משקה התמרינדי הקר והמתוק הוא נווה מדבר בחום הקיץ המזרח תיכוני.

כבר במאה ה-4 לפני הספירה הפרי היה ידוע במצרים הפרעונית וביוון העתיקה. הוא הגיע עד הודו וממנה נפוץ אל פרס ואל חצי האי הערבי. בערב ובמזרח התיכון הוא זכה לשם המסלף את מקורו, "תמר הינדי". שם שאומץ בשאר מדינות העולם.

עצי התמרינדי מאוד נפוצים כיום בדרום הודו. הם משמשים כיום לא רק כעצי פרי אלא גם לנוי והצללה בצידי הדרך. בקליפת העץ משתמשים לרפואה עממית, מבעיות עיכול וקיבה ועד תרופה נגד מלריה.

כמשקה טעים וזול, הוא כאמור להיט עממי. לעיתים הוא נקרא ארק סוס (Erk Sous) ובמקומות אחרים קוראים לו ליקוריץ (Licorice).

הפרי הזה הוא הבסיס להכנת משקה התמרהינדי הפופולרי, אבל הוא לא רק משקה נהדר, אלא גם בסיס לרטבים ולהוספת טעמים לאוכל מוקפץ, לממולאים ולתבשילי בשר נהדרים.

לפרי עצמו תרמילים גדולים, עם זרעים גדולים, עטופים בציפה חומה, עסיסית בטעם חמוץ מתוק. מסביבם קליפה אבנית. מהציפה שמסביב לזרעים מכינים את המשקה הטעים של התמרינדי, כמו גם ממתקים עתיקים שעשויים ממנו.

הפרי הטרי והירוק מריר וחומצי. הוא אורח של קבע במאכלים מלוחים ומתובלים. הפרי הבשל, לעומת זאת,הרבה יותר מתוק אבל עדיין חמוץ מאוד. הוא משמש לקינוחים, חטיפים ולמשקאות ממותקים. בתאילנד יש מיני תמרינדי מתורבתים, עם מרירות נמוכה מאוד. את אלה אוכלים שם גם בתור פרי טרי.


#אפשר מתכון?
את התמרינדי אפשר לקנות כיום באריזת ואקום ובה התרמילים דחוסים בחתיכות.

הכנת תרכיז תמרינדי היא פשוטה: השריה של 200 גרם תמרינדי לכל הלילה, הרתחה בסיר ואז הוספה של 3 כוסות סוכר וערבוב מדי פעם. הנמכה לאש בינונית ובישול של עוד 15 דקות ואז צינון לטמפרטורת החדר. סינון מהיר במסננת והכנסה לקירור במקרר. מגישים בכוס, ביחס של 1/3 תרכיז ו-2/3 מים קרים וכמה קוביות קרח. לרוויה!


הנה דבריו של מוכר התמרינדי באילת (עברית):

https://youtu.be/2wXhQPgbdLI?t=8


מוכרי רחוב בקהיר מספרים על מכירת ה"ארק סוס":

https://youtu.be/5gyig-Z41Z0


מוכרי התמרינדי ברחוב הם לא פעם אטרקציה של ממש:

https://youtu.be/aYDQiaCkFpc?t=14


על פרי התמרינדי:

https://youtu.be/PQCjpyVHn7M


גם הטעם של הפרי עצמו הוא נפלא:

https://youtu.be/CPtEd0o_zaU


מתכון לתמרינדי ביתי:

https://youtu.be/cq7_jbHpCV8


והמתחרה - מוכר הליקוריץ ברחוב:

https://youtu.be/lrgKZdeUS0E
נענע
למה טובה הנענע?



נענע (Mentha), או מינתה, הוא ללא ספק צמח התה, התבלין והמרפא הפופולרי ואולי המוכר ביותר, שקל לגדל, אוהב מים וקל לגידול.

אין מי שלא טעם פעם תה עם נענע ים-תיכוני ורבים אוהבים מאוד את חליטת עלי הנענע הטריים, בתוך מים רותחים, עם או בלי תיון.

ואכן, בהיותה עשב תבלין ותה, בריא וטעים, הנענע ידועה בריחה המרענן ובשימושיה הרבים במטבח.


#סיפור הנענע
האגדה מספרת על נערה ששמה מינתה. היא חייתה בארץ השדים והמתים שמתחת לאדמה. מינתה הייתה אהובתו הראשונה של מלך השדים והמתים ואהבה אותו מאוד. אבל המלך לא ממש אהב אותה ובעצם רצה להתחתן עם פרספונה, שהייתה יפה ממנה.

יום אחד הזמין מלך המתים את פרספונה לארמונו. מינתה צעקה לעברו: "מי זו המכשפה המכוערת? אני כבר לא טובה בשבילך?" - היא נסתה לגרש את פרספונה היפה, שנעלבה מהעלבונות שמינתה הטיחה בה והרגה אותה.

מלך השדים והמתים הצטער כל כך על מה שעשה והחליט להעניק למינתה חיי נצח, בתור צמח בעל ריח נהדר. ומאז ועד היום הצמח הזה נקרא מינתה.


#גינון
נענע קל לגדל, בגינה או בעציץ גדול, עם אדמה מאווררת והרבה מים. היא אינה דורשת טיפול רב ויכולה לגדול בתנאים שונים ומגוונים.

אפשר להשריש נענע במים ואפילו לגדל אותה בהם. הפריחה שלה לרוב לבנה-סגולה ומגיעה לגובה של חצי מטר.

מוכרים במיוחד הזנים שלה - הפפרמינט, הספרמינט והנענע הרגילה. יש גם את הנענע המשובלת (Mentha spicata) ונענע חריפה (Mentha piperita) ונענע מרוקאית-ערבית, שאפשר לגוון בהן.

הנענע זקוקה להרבה מים בהשקיה ואוהבת שמש, עד שמש חלקית, הנענע בכל הזנים שלה מעולה לגידול באדנית. אבל חשוב לתת לנענע עציץ, אדנית או מיכל נפרד, כי היא נוטה להשתלט על שורשים של הצמחים האחרים והם לא ישרדו איתה.


#מטבח
הנענע מוכרת כצמח תבלין שניתן להוסיף לסלט וכמובן לתה עם נענע.

לצד התה היא מתאימה גם לתבשילים שונים במטבח. הנענע מעניק את הטאץ' המרענן שלו גם ללימונדה, לשייקים, או כתבלין וקישוט למנות שונות.

ישנם גם מתכוני בשר המשלבים נענע, רטבים ואפילו דגים, במיוחד הנענע המשובלת.


#בריאות
צמח התבלין נענע מרחיק יתושים, אם בגינה ואם בעציץ על החלון.

ברפואה העממית הנענע יכולה לתרום לא מעט. מדובר בצמח בעל יכולות אנטי דלקתיות וגם אנטי אלרגני, מה שייקל על האלרגים שבינינו, במיוחד בעונות המעבר.

חליטת נענע תקל על כאבי ראש ובחילות. בזכות המנטול שבה, הנענע גם פותחת את דרכי הנשימה ומקלה מאוד על הצטטנות וצינון.

הנענע מנטה המרוקאית-ערבית תמנע ריח רע מהפה, תסייע כשיש נפיחות בבטן. תקל על דלקת גרון ותעזור לסובלים מבעיות עיכול.

הנענע מנטה, החריפה יחסית, מציעה תרופה לא רעה לכאבי ראש ואפילו למיגרנות. גם היא מסייעת לפתיחת דרכי הנשימה ומקלה על מערכת העיכול.


#טיפ
כדי לשמור על הטריות של הנענע, מסירים את הגבעולים העבים, שוטפים את הנענע, מייבשים בעדינות עם מגבת נייר, עוטפים בנייר מגבת, מכניסים לשקית אטומה ומוציאים ממנה את האוויר מהשקית לפני סגירתה. שומרים את השקית במקרר.


הנה צמח הנענע (עברית):

https://youtu.be/WvRyOSYd6xM


כך משרישים נענע שקניתם בסופר (עברית):

https://youtu.be/4yiO7sl6vEM


הנענע המשובלת:

https://youtu.be/qdWrQKLe8dg


השקייה של צמחים בעציצים בקיץ (עברית):

https://youtu.be/VqbkHckWy8s


כך שומרים על נענע טריה לאורך זמן (עברית):

https://youtu.be/-55dw8M23C8
חלזונות
איך החילזון נע ואיך השתמשו בו בימי קדם?



החילזון (Snail) מתגורר בתוך קונכייה, שנוצרת וגדלה מחומרים שגופו מפריש. כשהוא חש סכנה, או כשחם לו, החילזון נכנס לתוך הקונכייה שלו. בתוכה הוא גם ישן כשהוא עייף.

החילזון ידוע כמחסל גינות וצמחים. ואכן, הוא יכול לאכול כמויות ענקיות של עלים וירקות. הסוד הוא בפיו, שיכול להתרחב לגודל ענקי ביחס לגופו. על לשונו יש לו אלפי שיניים חדות וזעירות, שבעזרתן הוא לועס ומרסק את המזון.

מצד שני, עוד משחר האנושות, אכלו בני האדם חלזונות והכינו מהם תרופות לטיפול בכאבים ומחלות.

החילזון הוא בעל חיים חירש והוא אינו שומע דבר. בראשו יש לו 4 מחושים, ובעזרתם הוא מבחין בין אור לצל. את מזונו ואת דרכו בעולם הוא מוצא בזכות חוש הריח המפותח שלו. את רוב הפעילות שלו עושה החילזון בלילה, או בשעות נעימות, כשהטמפרטורות בהן לא חמות.

אבל איך החילזון נע עם הקונכייה שמעליו, ממקום למקום?

ובכן, גוף החילזון בנוי בצורה של מעין רגל עם שרירים, שהוא מכווץ ומשחרר. בזכות תנועת הגוף-רגל הזה הוא נע לאיטו, ממקום למקום. הוא גם מפריש ריר בזמן התנועה. הריר הזה מקל עליו את התנועה ומונע מגופו הרך פגיעות ונזקים בזמן שהוא נע ממקום למקום.

הריר שהוא מפריש כל כך טוב ומונע כל כך הרבה נזקים, עד כדי כך שהוא מונע ממנו פגיעה, אפילו כשהוא נע מעל זכוכיות חדות או נוגע בסכין גילוח. בריר הזה, אגב, משתמשים בתעשיית הקוסמטיקה לייצור של קרמים שמונעים קמטים.

מה שמזכיר שלחלזונות היה בכל מקרה שימוש רב במהלך ההיסטוריה של הרפואה העממית. בעולם העתיק הם היוו מרכיב של ממש ביצירת תרופות ומשחות לטיפול במחלות וכאבים מגוונים.

גם ליופי השתמשו בחלזונות בימי קדם. משחו אז את הפרשותיהם, מה שנקרא ה"סליים" שיוצא מהם, על עור הפנים.

מכל מקום, יש בעולם מעל 60,000 מינים של חלזונות. בעבר עוד היו ונכחדו מינים רבים נוספים.

אגב, אנו מתייחסים אל החילזון בתור זכר, אבל החלזונות הם בעצם גם זכר וגם נקבה. לכן ניתן להתייחס אליהם גם כזכר וגם כנקבה. נסו לומר "החילזון נעה ממקום למקום..."


הנה סוד התנועה של החלזונות (עברית):

https://youtu.be/MTG4C43ODpE


שימושי היופי ב"סליים" של החלזונות:

https://youtu.be/ac_iW3iA01E


המסע המופלא שלו הוא די דביק:

https://youtu.be/5qmAoTSw63w


ואפשר גם לעשות מרוצים עם חלזונות:

https://youtu.be/FGZv3VDOnDA

רפואה עממית

מרווה
למה טוב צמח המרווה?



מרווה (Salvia) היא מצמחי התבלין וצמחי המרפא העתיקים והנפוצים ביותר בישראל ובאזורי צמחייה באזורי הים התיכון.

מעבר להיותו צמח נוי נהדר, בעל פריחות נאות ומגוונות וניחוחות שונים ונעימים, המשמשים גם לקטורת.

המרווה היא צמח תבלין רב שנתי ובעל שימושים רבים גם ברפואה העממית וגם בקולינריה. זרעי מינים שונים משמשים כתוסף תזונה וכמקור לחומצות שומן חיוניות.

בבישול היא מצוינת לחליטות לתה, לתיבול מאכלים ועד למיני בישולים שונים. המרווה היא גם מקור לחומצות שומן חיוניות ותוסף תזונה מצוין.

ריחם הנפלא של זני המרווה הפכו אותה פופולרית מאוד בארץ. במטבח מתבלים איתה בשרים, גבינות וסלטים וברפואה העממית היא מורידה חום ולחץ דם, ומסייעת לטיפול בכאבי בטן.

למרווה מנגנון האבקה מיוחד. יש לה מעל 1,000 מינים ועשרות רבות של תת-מינים. רובם בני שיח ולעיתים רחוקות שיחים, חלקם עשבים חד-שנתיים ואחרים רב-שנתיים.

מיני המרווה השונים נפוצים ברחבי העולם, במיוחד באזורים טרופיים, באזורים הממוזגים ובאזורים סובטרופיים - כמו אגן הים התיכון ומקסיקו.

טיפ לגינון - בכדי להעצים את צמיחת העלים שלה, גזמו את פרחי המרווה.


הנה המרוות, הבריאות והריחות השונים (עברית):

https://youtu.be/zxNfropYIKQ


מרווה צחורה עם פריחה נהדרת (עברית):

https://youtu.be/j0E3AV3dc0U


מקלות מרווה הן מקלות קטורת ם ריחות נפלאים (עברית):

https://youtu.be/Jez9eRErRdA
תימין
מהו צמח הטימין?



טימין מצוי או תימין (Thyme, Thymine או Thymus vulgaris), בעברית בת-קורנית פשוטה, הוא עשב ארומטי ירוק-עד, רב שנתי במשפחת הנענע.

הטימין ידוע כצמח נוי נהדר וחסכוני במים, הנשפך יפה מעציצים ואדניות, או משתרע בגינה. מיקום בשמש לא חזקה והשקייה מעטה יגדילו את עליו יותר.

כבר אלפי שנים שהמין האנושי עושה בו שימושים רפואיים, קולינריים ושימושי נוי. למעשה, בעולם ישנם מאות זני טימין, כשהנפוץ והמוכר ביותר מביניהם הוא הטימין המצוי, צמח תבלין ומרפא, שאצלנו בעברית נקרא גם קורנית.


#תולדות הטימין
לקורנית, כלומר הטימין, מקום משמעותי בהיסטוריה של עשבי התיבול והמרפא.

מקורו של הטימין באזור הים התיכון. המצרים הקדמונים במצרים העתיקה השתמשו בו לחניטת המתים. היוונים, אחריהם, שרפו אותו כקטורת, באמונה שהוא מקור לאומץ, כמו גם השימוש שהם עשו בו במרחצאות שלהם.

הרומאים, שאחראים באותה תקופה להתפשטות העולם לרחבי אירופה וממנה, נהגו לטהר את חדרי הבתים באמצעות הקורנית.

במטבח הרומי של אותם ימים העניק הטימין טעם ארומטי לגבינות ולמשקאות חריפים.

בימי הביניים האירופיים, הונח הטימין מתחת לכריות, בזכות יכולתו לסייע בשינה ולהרחיק סיוטים. נשים נהגו לתת אז מתנות שכללו עלי טימין לאבירים וללוחמים, תוך אמונה שהם יתנו להם אומץ ללחימה.

באותם ימים גם האמינו שהטימין מבטיח מעבר לעולם הבא ובמהלך הלוויות הונחו עלי טימין על ארונות קבורה וגם שימשו כקטורת.


#מטבח
הקורנית, טימין, משלב בתוכו את מיטב טעמי המזרח התיכון. עליו משמשים לתיבול מאכלי בשר, דגים, סלטים, עוף ורטבים. במטבח האיטלקי הוא פופולרי מאוד, כולל בפיצות, פסטות, גבינות ועוד.

קורנית השפים היא זן בעל עלים רחבים ובשרניים יותר מהקורנית הפשוטה. קורנית לימונית היא זן בעל ארומה וטעם לימוני ויש אפילו זני טימין בעלי ניחוח אורגנו ועשירים בטעם.


#רפואה
ברפואה שימש הטימין כבר אלפי שנים. ברפואה העממית השתמשו בו להורדת חום ולהסדרת פעולות המעיים. לשיעול תה תימין או סירופ קורנית ישמש נגד השיעול.

לשמן קורנית מיוחסות תכונות של חיטוי וחיזוק. כאבי שרירים מבטיחה להרגיע אמבטיה עם עלי קורנית במים.

נוגדי החמצון האנטי-דלקתיים ומחסלי החיידקים שבו, הועילו רבות לבריאות האדם. בעציץ ובגינה הוא גם מרחיק יתושים.

בעידן שלפני האנטיביוטיקה המודרנית השתמשו בשמן טימין גם לתרופות וחבישה. צריכה של הטימין הבטיחה את מערכת העיכול ואת המערכת החיסונית. בעידן המודרני נמצא שהוא גם בעל תכונות אנטי-סרטניות.


הנה התימין (עברית):

https://youtu.be/VRKjfqPBuV0


ההיסטוריה של התימין:

https://youtu.be/g7xD83nVJ1g


סוגי תימין:

https://youtu.be/DBpO0eLku4Q


יתרונות בריאותיים שלו (עברית):

https://youtu.be/ScRKCvg0fCM


כך תימין תורם לבריאות (מתורגם):

https://youtu.be/Mln8JQ2i1Jg


והמלצות מפורטות לגידול טימין (עברית):

https://youtu.be/Mr2YaPMDhUw?long=yes
רוזמרין
מהו צמח הרוזמרין?



רוזמרין (Rosemary) הוא עשב רב שנתי וארומטי, שמקורו בים התיכון. הוא אוהב שמש מלאה ולא סובל מחום בדרך כלל.

יחד עם עשבי תיבול כמו אורגנו, בזיליקום, לבנדר וטימין, הרוזמרין הוא בן למשפחת הנענע.

בתרבות האירופית רוזמרין הוא צמח המשמש כאות זיכרון. בהנצחת מלחמות ולוויות באירופה, נהגו אבלים לזרוק עלי רוזמרין אל הקברים כסמל של זיכרון למתים.


#תולדות הצמח
התיעוד הכתוב הראשון של הרוזמרין מופיע על לוחות אבן משנת 5,000 לפני הספירה, בכתב יתדות מוקדם.

בהמשך ידוע שהמצרים הקדמונים השתמשו ברוזמרין בטקסי הקבורה שלהם, בעוד ביוון ורומי העתיקה הוא מופיע כצמח מרפא באחד מספרי צמחי מרפא החשובים בהיסטוריה "materia medecina". בסין מופיע הרוזמרין ומתועד בתקופת קיסרות הָאן (Han), הידועה כ"שושלת האן המאוחרת", בין השנים 25-220 לספירה.

לאנגליה לא ידוע מתי הצמח מגיע. ההיסטוריונים מאמינים שהיו אלה הרומאים שהביאו אותו לאי, במאה ה-1 לספירה כשפלשו לאנגליה. עם זאת, עד המאה ה-8 אין שום תיעוד ברור לכך. הצמח גם לא מתועד בספרות האיים הבריטיים, לפחות עד המאה ה-14, תקופה בה מתועד שימוש נרחב ברוזמרין למטרות רפואיות והוא מתחיל להיות מוזכר ברוב התיעודים של צמחי המרפא באנגלית.

בשלהי ימי הביניים מתחיל להיות מוזכר הרוזמרין כאות וכסמל לזיכרון המתים באירופה. מאז, משמש הצמח להנצחת הנופלים במלחמות ובלוויות ביבשת נוהגים אבלים רבים לזרוק אל הקברים עלי רוזמרין.


#גינון
הרוזמרין הוא צמח חזק, עמיד, קל לגידול וחסכוני בדרישות ההשקיה שלו. מדובר בצמח תבלין, רב שנתי, ירוק תמיד ופורח בחורף. לא כדאי לקצוץ את פרחיו כי אם נעזוב אותו כך, באביב הוא יפרח נהדר. גם ריחו עז וקשה לפספס אותו.

יש לו שני זנים, אחד שמטפס או ניתן להשתמש בו כצמח לכיסוי שטח בגינה, והשני שצומח כלפי מעלה, בגובה שיכול להגיע עד לגובה של 2 מטר ואפילו לשמש כגדר חיה.

זהו שתיל בעל סגולות רבות וצמח שנראה נהדר לאורך כל חודשי השנה. הוא לא אוהב הרבה מים אז חשוב שלא להציף אותו. אם ההשקייה שלו צנועה, הוא יתפתח כצמח עמיד, חזק וקל לגידול בגינה ובמרפסת.

למרות שהוא אוהב סביבה יבשה, חשוב שתהיה תמיד מעט לחות באדמת האדנית. הקפידו שלעולם היא לא תתייבש לחלוטין.


#מטבח
הרוזמרין הוא צמח תבלין מצוין לתיבול של סלט ירקות וגם באפייה, לצד מאכלי תפוח אדמה, עוף, או דגים.

גם במטבח הים תיכוני המסורתי, עלי הרוזמרין משמשים כחומר טעם במזונות שונים, כמו מלית עוף, טלה צלוי ובשר חזיר.

אפשר להשתמש ברוזמרין גם במשקאות חמים, כמו תה צמחים הודי.


#בריאות
הרוזמרין הוא צמח מושלם לתיבול, אך לצד טעמו והתיבול שלו יש לו גם סגולות רפואיות ברורות.

זהו עשב אנטי-מיקרוביאלי יעיל שיש בו חומצה קפאינית וחומצה רוזמרינית, הידועות כנוגדות חמצון ואנטי-דלקתיות. המינרלים שבו יסייעו בהחזרה של איזון האלקטרוליטים בגוף ולעתים יקלו על התכווצויות שרירים.

הרוזמרין גם מומלץ לשיפור הזיכרון ומשמש במוצרי ניקוי ושמפו, לצד קטורת.

בגינה ובעציץ הוא מרחיק יתושים. ברפואה עממית מאמינים שהוא מחזק את שורשי השיער, מנקה את הכבד ומסייע לכאבי ראש ולשיעול.

תה רוזמרין יספק לכם ויטמין A, ויטמין C, קרוטנואידים, סידן, מגנזיום, זרחן ואשלגן.


הנה הרוזמרין וההיסטוריה שלו:

https://youtu.be/unUoQ5tUNm0


הנה הרוזמרין (עברית):

https://youtu.be/RW_mjvNAdLQ


סגולות הריפוי של עשב הרוזמרין (עברית):

https://youtu.be/ov69WboEB_Y


על קלות הגידול והשימוש ברוזמרין (עברית):

https://youtu.be/1NTM8jrHcEM


והרצאת וידאו על צמח הרוזמרין:

https://youtu.be/yK8mIUm1FOc?long=yes
שום
מה סודו המופלא של השום?



קשה לעיתים להבין את מעמדו האייקוני של השום (Garlic). הוא לא רק מאכל חשוב במטבחי העולם, אלא גם תרופה פופולרית, חיטוי לפצועים, תכשיר נגד כינים, אביזר עממי נגד עין הרע ומחזק אנרגטי לעבדים.

צמח השום נולד במרכז אסיה והתפשט משם אל העולם כולו. לריחו וטעמו היחודיים אחראים הטיאואפירים, מעין סולפידים אורגניים שנמצאים בו בריכוז גבוה במיוחד.

ה"שום", גם השם וגם הצמח, שימש תרבויות עתיקות. הללו הרבו להשתמש בשום, שאותו כינו גם "מלך התבלינים". הוא מוזכר גם בתנ"ך וגם בספרים עתיקים של מצרים העתיקה, יוון, רומא, אשור ובבל.

יש סיבה פשוטה לכך שהשום מכונה "האנטיביוטיקה של הטבע". מסתבר שהוא הורג מספר רב של חיידקים שונים. מרגע שגילו ביוון העתיקה שהשום "מנקה את העורקים", הרופאים שם השתמשו בו המון. במאה הראשונה לספירה, למשל, הם נתנו שום נגד שלל בעיות. בין השאר כדי להתמודד עם בעיות נשימה, טפילים בגוף ובעיות עיכול.

היפוקרטס היווני, בכיר הרופאים היווניים של העת העתיקה, נהג לתת אותו למטופליו הסובלים מבעיות מעיים. ממצאים מעידים שממש באותה עת נהגו הספורטאים היוונים, לאכול שום לפני משחקים ותחרויות ספורט, כדי להביא לשיפור הביצועים ולהגדיל את היכולות הפיזיות שלהם.

גם בפינות אחרות של העולם העתיק תפס השום תפקיד חשוב. בהודו העתיקה שימש השום לחיזוק הלב וזרימת הדם ובמקביל הוסיפו לו שמן ומרחו על הראש, כדי להרחיק כינים. באשור שבמסופוטמיה התגלו ממצאים שבהם המליצו עליו אז גם למאכל וגם לרפואה.

במצרים העתיקה נמצא שלפחות 22 תרופות, מתוך כ-800 תרופות שידעו אז להכין, היו על בסיס שום. גם כאן היה השום מוכר כמחזק גופני מעולה והיה מרכיב חובה בתזונתם של הפועלים. במיוחד חיזקו איתו את בוני הפירמידות ושאר המונומנטים הענקיים שנבנו באותה תקופה. כתובת שנמצאה במצרים מעידה על התקוממות שבה מחו פועלים מבוני הפירמידות, בסביבות שנת 1600 לפני הספירה, על שלא קיבלו את מנת השום שלהם באותו יום. ניתן לומר שהשום מילא אז תפקיד מקביל לקפה, או למשקה אנרגיה ממריץ בימינו.

בתנ"ך מוזכר השום כאחד מהמאכלים שבהם בני ישראל נזכרים, כשהם רוצים לשוב למצרים: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים" (במדבר י"א).

כך שמאז הוא משמש, כבר מעל 5,000 שנה, לצרכים רפואיים - הן בפיתוח תרופות של ממש והן ברפואה העממית.

את הזינוק הרפואי שלו לתודעה המודרנית, חייב השום ללואי פסטר, החוקר הנודע. באמצע המאה ה-19 הוא גילה עד כמה השום יעיל בקטילת חיידקים. זה הסביר בדיעבד את סוד היעילות של השום כאמצעי לטיפול הפופולרי של חיילים בפצעיהם.

הצריכה הממוצעת של שום למאכל, עומדת כיום על 12 שיני שום ביום לנפש. שלושת המדינות התופסות את המקומות הראשונים בעולם, גם בכמות השום שמגדלים בהן וגם בגודל הצריכה שלו לנפש, הן איטליה, קוריאה וסין.

אבל כאמור, השום שימש ומשמש עד היום גם מחוץ לצלחת. בצפון אפריקה ובחלק מהעולם הערבי, רואים בו גם אמצעי שמרחיק עין הרע ומזיקים שונים. כשהם קונים רכב חדש, רבים שם מניחים צרור של שום מתחת למושב הנהג. המנהג הזה אף עלה לארץ, עם רבים מעולי צפון אפריקה.

בימינו מטפלים באמצעותו בבעיות נשימה, בטפילים ובבעיות עיכול.


הנה תולדות השום והדרך שבה מגדלים אותו:

https://youtu.be/Vr1326a1JbE


והעונה הנכונה לשתילת השום היא הסתיו:

https://youtu.be/GnFmrLTTPwY


אורגנו
למה משמש האורגנו?



אורגנו (Oregano), בעברית "אזובית פשוטה", הוא אחד מצמחי התבלין המוכרים ואהובים שיש. האורגנו מציע טעם וריח נהדרים לאוכל. הוא פופולרי ברבים ממטבחי העולם ונכנס לכל מתכון אפשרי.

הוא גם עשב תיבול וגם שיח נוי מושלם, האורגנו מקורו מהמזרח התיכון. טעמו מתוק ועדין יותר. פרחיו מככבים בתעשיית התמרוקים וידועים כדוחי עש בארונות בגדים.


#גינון
גידול אורגנו הוא פשוט יחסית ובכל אזורי הארץ. הוא עמיד לשרב ורגיש לקור, ובכל מקרה הוא צמח ידידותי מאוד לגידול, גם בגינה וגם בעציצים.

האורגנו הוא צמח שאוהב שמש, מה שמזמין בחירת מיקום עם לפחות 6 שעות אור שמש ביום.

אורגנו אפשר לשתול מזרעים או משתיל. בנטיעה של זרעים, התחילו את הגידול בחלל סגור ושתלו אותו בחוץ רק בעונה מתאימה, רצוי באביב.

אורגנו אוהב אדמה יבשה יחסית והשקיה מתונה. הקפידו שבשום שלב האדמה לא תהיה רטובה מדי. בעציץ או אדנית חשוב ניקוז טוב של המים.

אורגנו לא זקוק לדישון רב, אבל אפשר לדשן קלות, עם דשן אורגני ולשפר מעת לעת את איכות האדמה, באמצעות קומפוסט.

האורגנו יעיל לגיזום ולשימוש, לרוב לשנתיים עד שלוש, שאז שווה להחליף לשתיל חדש.

כדי לעודד את הצמיחה, קל לעודד צמיחה של האורגנו מחדש על ידי גיזום. אפשר לקצור את העלים בעדינות, רק כשהעלים מגיעים לגובה של 10-15 ס"מ.


#בריאות
ברפואה העממית האורגנו משמש לניקוי הגוף, לבריאות השיניים ולבקרת הסוכר בקרב חולי סוכרת.

להרגעת כאבים והורדת נפיחויות הכינו קומפרסים של אורגנו. לטיפול בכאבי ראש שתו תה מפרחי אורגנו.

שמן אורגנו פראי הוא תחליף אנטיביוטיקה טבעי יטפל מצוין במגוון סוגי דלקות.


#מטבח
מהמטבח האיטלקי ועד לסלט היווני ואפילו בסלט ישראלי, אורגנו הוא תיבול מדהים למנה ארומתית ומיוחדת.

במטבח האיטלקי האורגנו מתאים לרטבים של פסטות ולפיזור על פיצות ופוקצ'ות. הוא משמש כתבלין לבשר, עם ירקות, בשר על הגריל, דגים, מרקים, פסטות, פיצות, סלטים ורטבים לבישולים שונים. יש באיטליה גם תבלין אורגנו, עם ריח וארומה אופיינית, העשוי מעלים מיובשים של הצמח, כשהוא מוכן לשימוש וזמין כל השנה.

במטבח הצרפתי הוא חלק מתערובת תבלינים הידועה בתור "הרב דה פרובאנס" (Herb de Provence).

אורגני יווני מעניק למאכלים שונים, בדגש על הסלט היווני, טעם טבעי ואותנטי של אורגנו.


#מינים
שתיל קלאסי לגידול בתוך הבית הוא אזובית מתוקה. האזובית האיטלקית תעניק למאכלים טעם שמשלב מתוק עם חריף.

אורגנו יווני יגדל באדנית עד לאורך של 10 סנטימטרים. מיני אורגנו נוספים הם אזוביון מנוצה, אזוביון משונן ואזוביון רפואי.


הנה האורגנו והגידול שלו (עברית):

https://youtu.be/mdZhvSR4xdQ


הנה אורגנו עם קרובי משפחה ומקורותיהם (עברית):

https://youtu.be/-xsZ7k5JJqo


כך נציל אורגנו שהתייבש ונשמטו גבעוליו (עברית):

https://youtu.be/8sPO6nPW8WQ


פלא הבריאות והאנטיביוטיקה הטבעית של שמן האורגנו (עברית):

https://youtu.be/IwxVQM0ZwDI


וסקירה מקיפה על האורגנו (עברית):

https://youtu.be/b1NrIOvHkvM?long=yes
מה העניין עם הזעתר?



זעתר, צתרה או אזוב מצוי (Satureja) הוא צמח ים-תיכוני, בעל עלווה שעירה, בגוון ירוק - אפרפר

הוא מאוד עמיד בתנאי הגידול השונים במזרח התיכון ואפשר למצוא אותו בקלות בטבע. בעבר נאסר לקטוף אותו בארץ, מחשש להכחדה, אך כיום האיסור בוטל.

לגידולו כצמח לא נחוץ טיפול רב. בגינה מומלץ לגזום אותו מראשי הענפים הבוגרים, מה שישמור אותו צפוף ובריא לאורך זמן ויגדיל את יופיו.

הזעתר הוא צמח יפה וגם טעים. ניתן לעשות בו שימוש רב, הן במטבח והן כצמח מרפא ברפואה העממית.

אחת הסברות היא ששם הסוג העברי, צתרה, הוא גלגול של השם זעתר. ברומא הוא שימש כסם אהבה.


#בגינה
הזעתר משתרע בגינה והטבע. יש לו עלים ארומטיים והוא פורח בקיץ, פריחה קטנטנה בגווני ורוד ולבן.

אם קוטמים אותו בקביעות הוא צומח בצמיחה בריאה ורעננה.


#מטבח
הזעתר כתבלין הוא טעים מאוד, ארומטי ומוסיף טעם ייחודי למאכלים ומאפים. זעתר רומי, בעברית צתרה ורודה, הוא משמש אחד ממרכיבי תבלין הזעתר.

במטבח משתמשים בו לסלטים, גבינות ומאכלים מהמטבח האיטלקי - לסלטים, פסטות ומאכלי בשר.

במטבח הערבי הוא נהדר עם שמן זית על גבינת הלבאנה הערבית וגם מוכרי בייגלה מרבים לצרף מעט זעתר לבייגלה טרי עם שומשום, שהם מוכרים.

גם תה זעתר מסייע נגד הצטננות ולחיזוק פעילות הלב.


#רפואה
לזעתר, הידוע גם כאזובית מצוייה, יוחסו לא מעט סגולות מרפא. מחיסון הגוף ועד לשיפור בכוח הגברא ואפילו בעזרה לחולי סוכרת.

ברפואה העממית הוא מסייע, בתור תה למשל, לסובלים מכאבי ראש, כאבי בטן, תולעים, שלשולים ובעיות במערכת העיכול.

הציטרה תסייע גם לסובלים מקשיים בדרכי הנשימה ולפי האמונה אפילו תחזק את הזיכרון. יש המשתמשים בו גם נגד כאבי שיניים ואוזניים.


הנה הזעתר בטבע וכל מה שקשור בו (עברית):

https://youtu.be/dCtln31l0fM


הציתרה הוורודה, זעתר המלכים ההיסטורי (עברית):

https://youtu.be/Xk6M5eXjVL4


ראו כמה היא יפה:

https://youtu.be/ZabXIkZXMo0


בניגוד לזעפרן היקר להחריד, הזעתר הוא התבלין הכי נפוץ באזורנו (עברית):

https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=11m46s&end=13m36s


כך מפיקים שמן אתרי מהזעתר הציתרה הוורודה (מתורגם):

https://youtu.be/uiMB5NGGeic


כתבת טלוויזיה על הזעתר בתרבות, במרפא ובמטבח הערבי (עברית):

https://youtu.be/wyxGG3NOa-s?long=yes


וכך תגדלו זעתר בגינה (עברית):

https://youtu.be/Jgd3GJfV9yQ?long=yes
מה סודו של הלוונדר?



לָבֶנְדֶר (Lavender), או בעברית אזוביון, הוא צמח תבלין בעל ריח נעים, הידוע בעולם בפרחים הסגולים והיפים ובפריחה כמעט תמידית של הלבנדר הרפואי.

עם זנים רבים ומגוון סוגים, הלבנדר משמש בתחומים רבים, מהפקת שמן אתרי לצורכי בישום וייצור של סבונים ארומתרפיים, דרך שימוש ביתי במקלוני ריח עשויי לבנדר, הכנת תרופות טבעיות לרפואה עממית וכתוסף למאכלים במטבח. הוא אפילו מרחיק יתושים ומעט מזיקים.

כבר מאות שנים שחקלאי שדות הלבנדר קוטפים אותם וכורכים אותם לזרים, במעין שזירה מיוחדת, או מכניסים פרחי לבנדר ריחניים לשקיקי בד. השקיקים מוכנסים לארונות, כדי לשמור על ריח נעים בבגדים.

הלבנדר, אזוביון, נזכר כבר מימי קדם, כשהיוונים והרומים הרבו להשתמש בו באירופה, כצמח בושם ומרפא. יש לו סגולות רפואיות מגוונות.

ככל הנראה הם השתמשו באזוביון דגול, המין הנפוץ באזור הים התיכון. בארץ הוא פחות נפוץ וכאן השתמשו אבותינו יותר באזוביון הרפואי.


הנה פריחת הלוונדר:

https://youtu.be/GUJCT_1_iGY


קציר בשדות הלוונדר של פרובאנס בדרום צרפת:

https://youtu.be/IDkXXWi0d0I


היום הלוונדר חוזר בגדול גם אל האי הבריטי:

https://youtu.be/s0mDoEd6qUg


על שימושי הלבנדר:

https://youtu.be/riSfwYYC6Gc


מצגת וידאו של שדות הלבנדר:

https://youtu.be/hc4BFoa-bPo


והכנת הבשמים:

https://youtu.be/EV2E-oDOCIs
למה משמש הריחן הידוע כבזיליקום?



בזיליקום (Basil), בעברית "רֵיחָן" ובזיקה לשמו הערבי "רַיְחַאן", הוא אחד מצמחי התבלין הפופולריים שיש. הוא משמש במטבח כאחד מעשבי התיבול האהובים ובמטבח האיטלקי הוא מרכזי במיוחד.

כבר מאות שנים שעושים לו כבוד באירופה. כך, למשל, נוהגים במקומות שונים לשים ענף של ריחן בידי המתים, כדי להבטיח להם מסע בטוח לעולם הבא.

אבל באיטליה הריחן הוא סמל האהבה. מי ששם בשערותיו ענף קטן של בזיליקום רומז בכך לאהובתו על כוונתו להינשא לה. היא, אגב, אם תרצה לרמוז לו שתסכים, תניח במרפסת הבית עציץ או כלי עמוס בעלי בזיליקום.


#היסטוריה
לא הצטבר המון ידע על תולדות הבזיליקום. ככל הידוע, מקורו באזורים הטרופיים. ידועים כיום סעיקר אזורים במרכז אפריקה ודרום-מזרח אסיה, בהם גדל הריחן בימי קדם.

ביוון העתיקה כל כך העריכו את ריחו ותכונותיו של הצמח, עד שהמליכו אותו כ"מלך התבלינים". ואכן, מקור השם "בזיליקום" במילה היוונית "בזילאוס" (Basileus), שפירושה מלכותי, מלך, או שולט. וכן המילה "בזיליקה" לכנסיה הנוצרית העתיקה, באה מהמעמד שלה בתור מקום מרכזי ושולט.

בכנסייה היוונית-אורתודוקסית מאמינים עד היום שהריחן יצמח ליד קברו של המשיח בתחיית המתים. מכאן באה חשיבותו הדתית והשימוש בו בהכנה של "המים הקדושים" לטקסים שלהם ושל זרמי כנסיות קרובים, כמו אלה של הבולגרים, הסרבים, הרומנים והמקדונים. אצל חלקם אף מניחים בזיליקום מתחת למזבח.

גם בדת ההינדואיזם ההודית, שהריחן מכונה בה "טולסי", יש לו מעמד קדוש ומשמעותי. בהודו מניחים עלי ריחן בפיות המתים, כדי להבטיח שיגיעו אל האל.


#מטבח
במטבח הבזיליקום ידוע בריחו ובמאכלים הרבים שניתן לתבל בעליו. בעיקר הוא אהוב במטבח האיטלקי, בו הבזיליקום תורם לרטבים, הבולט בהם הוא רוטב הפסטו ולסלטים שונים. יש מנות איטלקיות שרבים בעולם רואים כמושלמות, לא מעט בזכותו. המוכרות ביניהן הן הפסטה עם פסטו והפיצה נפוליטנה.


#בריאות
הבזיליקום מוכר ברפואה העממית גם כצמח מרפא שיכול לעזור בניקוי הגוף, בבקרת הסוכר אצל חולי סוכרת ולבריאות השיניים.


#גינון
ראשית, אם קניתם עציץ ריחן והוא נובל, זה מפני שהרבה ענפי בזיליקום נאבקים בחלל קטן על המים והדשן המוגבלים. אם תפרידו אותם לכמה עציצים נפרדים - תקבלו ים של ריחן.

בגינון יש שיטות שונות להשבחת טעמו של הבזיליקום והרכות של עליו. כדי להשיג את שניהם נוהגים הגננים למנוע את פריחת הבזיליקום. עושים זאת על ידי גיזום מתמיד של ניצני הפריחה שלו, כל אימת שהם מופיעים.

הבזיליקום הוא צמח שונא קור. חורף קר יכול לחסל אותו. הידענים עוטפים אותו בחממה קטנה, חצי בקבוק בעציץ קטן או שקית גדולה בעציץ יותר גדול.

אחד הדברים הנהדרים בבזיליקום הוא שקל להשריש וליצור מחתיכת ענף קטנה עוד ועוד צמחי ריחן חדשים. פשוט חותכים ענף קטן ומכניסים לכוס מים או צנצנת. הוא יגדל שם, יוציא שורשים ותוך כמה שבועות יהיה לכם שתיל גדול לשתילה בעציץ.

הגננים נוהגים להבדיל בין כמה זני בזיליקום. בין הבולטים בהם יש את זן ה"ג'נובס", בעל הטעם הקלאסי וזן שקיבל את הכינוי "מלכת סיאם" ומציע טעם חריף יותר.


הנה הבזיליקום וההיסטוריה שלו:

https://youtu.be/unUoQ5tUNm0


את הריחן, הבזיליקום, אפשר לגדל בקלות (עברית):

https://youtu.be/aOSutGqGIjU


כך משרישים המון בזיליקום:

https://youtu.be/9E78RrwRA3U


כך שומרים עליו ומגדלים בהצלחה גם בחורף (עברית):

https://youtu.be/c7ugf3lQ5h0


כך מגדלים בזיליקום באנגלית:

https://youtu.be/uhYnR1ciT7M?long=yes


ייבוש הריחן:

https://youtu.be/eALhSi60N-E?long=yes
מאיפה באים התמרים?



גם אם אינם נמנים במפורש על שבעת המינים, נראה שאין כמו התמרים (Clementine) המתוקים ועץ תָּמָר שעליו הם גדלים, כדי שהוא ייחשב לאחד משבעת מיני הפירות החשובים ביותר של ארץ ישראל.

ארץ ישראל ועץ התמר, שבמקרא נקרא גם תֹּמֶר, קשורים היטב. לרבים נראה שאין עץ ארץ ישראלי יותר מהעץ הזה.

לאורך הדורות נהגו היסטוריונים ונוסעים יהודים, רומים, יוונים, פרסים, ערבים וצלייני מסעי הצלב, לציין את האיכותם המעולה של התמרים ביערות עין-גדי ובבקעת בית-שאן.

עץ התמר הוא גבוה מאוד, מהגבוהים ביחס לעצים אחרים. לאיסוף הפירות מהעצים קוראים "גדיד תמרים".

התמר הוא פרי משביע מאוד. את התמר אוכלים יבש או לח. טעמו מאוד מתוק ויש לו צורה מאורכת.

מהתמר מפיקים גם את הסילאן, סירופ המשמש בדרך כלל להכנה של עוגות ותיבול קינוחים ומנות אחרונות.

כבר בעת העתיקה סימל העץ הזה את ארץ ישראל והעם היהודי שבה. הוכחה מסוימת נתנו הרומאים כבר לפני כ-2,000 שנה, כשלרגל דיכוי המרד היהודי הם הוציאו מטבע ושמו "יהודה שבויה". על המטבע מופיעה אישה יהודיה, כשהיא אבלה וישובה תחת עץ תמר ולידה עומד זקוף, חייל רומי ובידו רומח.

בוטנית, טיפוס הפרי הוא ענבה, המאופיין בזרע אחד בתוכו. התמר עצמו הוא עץ דו-בֵּיתי, מה שאומר שיש עצים זכריים המאבקים את עצי הנקבה שיניבו את הפירות.

לתמר גם תפקידים שונים ברפואה העממית העתיקה. באכילת פרי התמר נהגו לטפל למשל באנמיה וחז"ל כתבו שהתמר המשביע גם נחשב כפרי משלשל ומחזק עבור הגוף.

הרמב"ם, מגדולי הרבנות והרפואה היהודית כתב על לבבות הדקל שהם סגולה להגברת פוריות. בזמנים אחרים שימשה אבקה מזרעי תמר קלויים וכתושים לריפוי פצעים ולעצירה של דימומים מהאף.

ואם נשוב לרגע למקורות, על אף שהתמר לא נמנה על שבעת המינים, רבים מהפרשנים המסורתיים של התלמוד מפרשים את ה"דבש", השביעי מתוך שבעת המינים, כדבש תמרים.

בימינו ישנם בישראל מטעי תמרים גדולים בקיבוצי ויישובי הערבה, בעמק בית שאן ובבקעת הירדן. תמר מג'הול המבוקש והאהוב כל כך גדל במטעי ענק בישראל, כשחלק גדול מהפירות הללו מיוצא לחו"ל.


הנה התמרים של ישראל (עברית):

https://youtu.be/KXm3HUfEZYg


האם התמר הוא אחד משבעת המינים? (עברית):

https://youtu.be/yc5AsitmNiw


קטיף התמרים, הגדיד בעיצומו (ללא מילים):

https://youtu.be/vjDWaOOtVLY


והשיר הקסום והמתוק "צל עץ תמר" (עברית):

https://youtu.be/dmcXpGnBuLE


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.