שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי המציא את השירותים?
המצאת השירותים (Toilet) היא אבולוציה ולא מהפכה המצאתית של אדם אחד. אם בעת העתיקה הומצאו מתקני השירותים כבר בהודו של המאה ה-25 לפני הספירה (!!) ואלף ומשהו אחרי כן פותחו שירותים דומים במצרים העתיקה, כל הידע הזה נעלם עם שתי התרבויות הללו והעולם עבר לגרסאות שונות של סירי לילה כאלה ואחרים.
אמנם הרומאים פיתחו מערכת ביוב וחדרי שירותים ציבוריים, עם עשרות אסלות לא פעם, אבל האצילים הרומיים נהגו להשתין ואולי אף יותר - לתוך סיר לילה שאחז בידו העבד שלהם.
כל זה נעלם כשירדה האימפריה הרומית מגדולתה. ימי הביניים עברו להם בזוהמה, בסירי לילה שהעניים, למשל, נהגו לרוקן אל הנהר. בארמון או בטירה היו מנגבים משרתים מיוחדים את הישבן של האציל והמלך. זו נחשבה משרה נעלה ומכובדת, במיוחד אל מול המשרתים הנחותים שהיו נושאים אז את דליי הצואה של האצילים אל הנהר. אגב, באותו נהר נהגו העניים לכבס את בגדיהם ולהתרחץ כדי להתנקות, מה שמזמין סימן שאלה הן לגבי ניקיון הנהר והן ביחס להיגיינה של הרוחצים בו.
המרחבים בטבע היו אז מחראות פתוחות ולא מאורגנות, גם אם החוק אסר על כך. לא שזה השתנה לחלוטין בימינו אבל פלא שהסירחון שלט בימי הביניים ושכול כך הרבה חולים היו אז?
רק בסוף המאה ה-16 החל המסע לפיתוח של טכנולוגיה ממשית לחדרי נוחיות או שירותים של ממש. זה היה כשאחד מאנשי החצר של המלכה אליזבת הראשונה, שמו ג'ון הרינגטון, פרסם מאמר סאטירי, שכלל תוכנית פורצת דרך לבתי שימוש עם אסלה נשטפת.
המתקן שלו כלל את כול מרכיבי הבסיס המוכרים לנו בבתי השימוש המודרניים. היה בו שסתום מכני שסגר את השירותים וגם את הניאגרה של זמננו, מיכל המים שנועדו להדחה.
הממציא הסקוטי אלכסנדר קמינגס פרסם ורשם פטנט ב-1775 על שיטה שנועדה למנוע התפשטות של ריחות לא נעימים. השיטה שלו הייתה למלא את האסלה בקביעות במים ובכך להקל על הריח הרע בשירותים.
במאה ה-19 שופרו מנגנון ההדחה, הניקוז וזרימת המים. שטיפת האסלה החלה בלונדון, כבר במאה ה-19. אך השירותים המודרניים הללו לא פגשו מערכת ביוב מודרנית. לכן נהגו אז להזרים את השפכים לנהר התמזה ששימש גם למי השתייה. עובדה זו הובילה להתפרצויות רבות וחמורות של מגיפות כולרה ולסירחון הגדול ששרר בבירה האנגלית בקיץ 1858. כך הסתבר שהשירותים המודרניים הקדימו את מערכת הביוב. בשלהי המאה ה-19 הוקמה בלונדון מערכת הביוב המודרנית הראשונה מסוגה בעולם. השפכים נוקזו באמצעותה אל מחוץ לעיר. בעקבות הצלחתה והקטנת התחלואה בעיר, נבנו מערכות ביוב דומות ומודרניות במדינות רבות בעולם.
הנה תולדות השירותים:
https://youtu.be/0dYk99S98Jc
מצגת וידאו על תולדות השירותים:
https://youtu.be/d-K3lUUmrak
סיפורם של בתי השימוש ההיסטוריים של הרומאים וימי הביניים שאחריהם:
https://youtu.be/Us8FsyWw29k
ובינתיים בסין - היסטוריית שירותים משלה:
https://youtu.be/5Sq2xmBfPqc
על ענייני השירותים שלנו (בעברית):
https://youtu.be/PwqSX5168x0
גם במאה ה-20 לא היה קל, כשהיה צריך להמציא שירותים למטוסים (בעברית):
https://youtu.be/gRoxPo_Bgl0
על ההיגיינה של המאה ה-18:
https://youtu.be/BoT3C-ae8io?long=yes
ותכנית חפרנית על השירותים בימי הביניים (בעברית):
https://youtu.be/bvChd5xo9K0?long=yes
מהו בידה?
בִּידֵה (Bidet) הוא מתקן בנוחיות, שמזכיר את האסלה. אבל בידה הוא בעצם מעין כיור נמוך, שעליו ניתן לשבת ולרחוץ את פי הטבעת ואיברי השתן, לאחר השהיה בשירותים.
הבידה נפוץ במדינות אירופאיות כמו צרפת, יוון, פורטוגל, איטליה, ספרד, טורקיה, כמו גם ביפאן, ארצות ערב וברבות מארצות אמריקה הלטינית.
על אף מראהו הדומה לאסלה, נכון יותר להשוותו לכיור או לסוג של אמבטיה. בניגוד לאנשים שבאים ממדינות שבהן השימוש בבידה שכיח, רבים בעולם עדיין לא מכירים את המתקן הזה ומתפלאים לראותו בשירותי בתי מלון. יש מהם הטועים לחשוב שהבידה הוא סוג של מַשתֵנה.
על הבידה נהוג לשבת לאחר הישיבה על האסלה, בדרך כלל כשהפנים לברז המים. במרבית מתקני הבידה יש מעין טוש שמתיז מים.
לא מעט סוגי בידה הם מתקנים משולבים באסלה, כך שאל האסלה מחובר טוש המשמש לניקוי האיברים האינטימיים. יש גם מתקנים שכוללים חימום של משטח הישיבה וייבוש באמצעות אוויר חם.
הנה ההצדקה וההיסטוריה שהובילה לשימוש בבידה (עברית):
https://youtu.be/E7GTCvJdO-M
משולב באסלה:
https://youtu.be/55x6IM_2udI
היום יש בייבידה גם לתינוקות:
https://youtu.be/tnVMu7qdBDI
איך מייצרים נייר טואלט?
ייצור נייר טואלט (Toilet paper) הוא ענף תעשייתי חדש יחסית. עד להמצאת נייר הטואלט השתמשו בעלים וניירות מזדמנים לניקוי הישבן. אבל בשנת 1890 המציאו את גליל נייר הטואלט, שעשה מהפכה בהיגיינה האנושית.
נייר טואלט מייצרים כיום מנייר ממוחזר, שהופך לעיסת נייר ענקית. העיסה משוטחת על ידי גלילים ענקיים במפעל והופכת לגיליונות נייר. הללו מגולגלים ונחתכים לגלילי נייר הטואלט המוכרים, נארזים ונשלחים לחנויות.
כך מייצרים את נייר הטואלט:
https://youtu.be/Z74OfpUbeac
תעשיית ייצור גלילי נייר הטואלט:
https://youtu.be/B7Rmf-UQ1To
והסבר נוסף על ייצור נייר הטואלט:
https://youtu.be/wrg_6dny6Po
מהי ההיסטוריה של נייר הטואלט?
היסטריית נייר הטואלט בימי הקורונה, מזכירים לנו שייצור נייר טואלט הוא ענף תעשייתי חדש יחסית ושעד לפני זמן לא רב האנושות חייתה בלעדי ההמצאה הלבנה הזו.
אז מה ההיסטוריה של העגולים והנקיים הללו?
עד להמצאת נייר הטואלט השתמשו בעלים, ענפים ובניירות סתמיים לניקוי הישבן. לרשות המחרבנים לא עמד שום מוצר שתכליתו הייתה ניגוב הישבן.
בימי קדם ניגבו את הישבן בכל מה שהיה בסביבה. עלים, קליפות פרי, שבבי נסורת ואפילו צדפות - הכל היה כשר לניגוב הגייני בתנאים של אותם זמנים.
עדויות כתובות מציינות שבתקופת התלמוד השתמשו לשם כך בחתיכות חרס. לחילופין ובהיעדר שברי חרס, עשו שימוש בצמח שנקרא "פרפיסא" ושנהגו לגדל אותו בעציצים.
הרומאים, כלומר העשירים שבהם, ניקו בעזרת צמר ושטפו במי ורדים. פשוטי רומא לעומתם, נהגו לנגב בשירותים הציבוריים בספוג טבעי מהים שחובר למקל. לאחר הניגוב המקל הושרה בכלי מלא במי מלח לחיטוי.
הוויקינגים ניגבו בצמר כבשים שנותר מהגז, ההודים שטפו וניקו ביד שמאל, יד שגם היום ההודי ייעלב אם תנסו לשלוח ללחיצת ידו.
בתחילת המאה ה-17 הצרפתים המציאו את הבידה, שהיה מעין אסלה ששוטפת את המקום היטב. אבל האנגלים שנאו את הצרפתים ולכן הם לא אימצו את הבידה. למעשה, כל האימפריה הבריטי הענקית נמנעה ממנו. פוליטיקה...
בארצות הברית השתמשו לניגוב הטוסיק בעלי תירס, בניירות עיתון ובמיוחד בקטלוגים הזמינים תמיד ושהגיעו בחינם בדואר, של רשת הכל בו "סירס". זה עבד לאמריקאים שנים רבות, אבל אז הרשת עברה לנייר מבריק, מעין כרומו. הנייר הזה, איך לומר זאת בעדינות, לא היה עדין אל הישבן...
באמצע המאה ה-19 הגיע בדהרה גליל נייר הטואלט, שעוד לא היה גליל אלא מרובע ושעתיד לעשות מהפכה של ממש בהיגיינה האנושית. הטכנולוגיה המדהימה הזו הומצאה בשנת 1857, על ידי הממציא ג'וזף גייטי מהעיר ניו יורק. מבחינתו, אגב, היא נועדה לחולי טחורים. פתרון רפואי.
לקח עוד מעל 50 שנה עד שהאמריקאים החלו לקנות אותו לצרכים שאינם רפואיים. זה קרה רק מפני שבסוף המאה ה-19 החלו לבנות בתים עם שירותים בבית ועם צנרת ביוב פנימית שדפי הקטלוג, העיתון ועלי התירס סתמו אותה.
לקח שנים עד שבאמריקה הפוריטנית נפטרו מהמבוכה ואפילו הבושה לקנות את נייר הטואלט. זה קרה תודות לאקט שיווקי מדהים, שיזם בשנת 1928 יצרן של ניירות טואלט. הוא החל להדפיס על האריזה נשים יפות. הביקוש זינק... שנים אחר כך, אגב, הוחלפו מרבית הנשים בתינוקות ובכלבלבים חמודים. שמתם לב שעד היום הם שורדים שם?
מאז שטף, או נכון יותר ניגב, נייר הטואלט את מרבית מדינות המערב ומיליוני עצים שילמו את מחיר מערכת העיכול האנושית. עד שלמדנו למחזר כמובן...
ואכן, כיום מייצרים את מרבית נייר הטואלט מנייר ממוחזר. הופכים אותו לעיסת נייר ענקית, שממנה משטחים את הנייר לגיליונות נייר ענקיים במפעל, מגלגלים, פורסים והופכים אותם לגלילי נייר טואלט.
הנה תולדות נייר הטואלט (עברית):
https://youtu.be/E7GTCvJdO-M
באנגלית:
https://youtu.be/ae6jAaQylG4
מה ששימש לפני נייר הטואלט:
https://youtu.be/607l_w804xQ?t=2m16s
ייצור נייר הטואלט:
https://youtu.be/Z74OfpUbeac
וכמוסות הטואלט - האם זה העתיד של נייר הטואלט?
https://youtu.be/dP9U7cuzpuY
מה זה מרחץ טורקי?
בית מרחץ טורקי, או בערבית "חמאם" הוא מקום רחצה לח שמקורו במזרח התיכון ובצפון אפריקה. בעבר רק הגברים הורשו להגיע ולהיכנס לחמאם. היום יש כאלה במקומות רבים גם לנשים, אבל בנפרד מהגברים.
במזרח התיכון ובתחומי האימפרייה העותמאנית שימש ה"חמאם" בעיקר לרחיצת הגוף, שהרי למרבית האוכלוסיה ובעיקר לעניים לא היו מקלחות בבית. נעשו בו גם מעט עיסוים שונים, עיסוי ה"קסה" שמטרתו הייתה המרצת הדם בגוף.
בחמאם יש סאונה רטובה וסאונה יבשה, עם חום מפנק שחודר לעצמות ורחצה קרה אחרי הזעה. בחמאם רובצים ומזיעים בנחת וכשחם נשטפים במים קרירים.
בעבר נהגו הרוחצים לשכב באמבטיה של שיש, אפופי אדים וחום ולנשום את בשמי המזרח הריחניים. אם היה להם ממון, גופם היה ממורק ומעוסה בידי אנשי החמאם ובסיום הטיפול הם ישבו על כריות מהודרות ועישנו נרגילות מזרחיות.
בחמאם לא רק ניקו את הגוף. מבחינה תרבותית שימש החמאם גם מקום להתכנסות, שיחות, רכילות, שידוכים ויצירה של קשרים חברתיים ועסקיים.
#תולדות החמאם
השם "מרחץ טורקי" הוא שם שגוי שנתנו לו האירופאים, כיוון שהם הכירו את החמאם במגעיהם עם האימפריה העות'מאנית (הטורקית), לכן הוא כונה "מרחץ טורקי". אבל המקור אינו תורכי, אלא בית המרחץ הרומי, שהיה נהוג בערים רבות ברחבי האימפריה הרומית, שמרכזה היה ברומא.
החמאם התורכי נולד במאה ה-7 לספירה, עת נכבשה טורקיה בידי המוסלמים. דת האיסלאם ציוותה על המאמינים לרחוץ את גופם ומיזוג התרבויות שהתרחש אז בטורקיה הוא שהסב את המרחץ הרומי, שבטורקיה הוא ביזנטי, אל ה"חמאם". כאן עתידים לגלותו לא מעט מהאירופאים, שיעתיקו את בית המרחץ האקזוטי של הטורקים ליבשת שלהם, מבלי לזהות שבעצם הוא נולד אצלם.
כיום יש ברחבי העולם כולו "סאונות" שהן מקבילות לחמאם באפשרויות הנקיון והבריאות שהן מציעות - להזיע היטב ואז לרחוץ במים קרים ולעתים גם לקבל מסאז' מפנק. אבל הקסם של המזרח עדיין מושך רבים.
הנה סרטון על החמאם הטורקי:
https://youtu.be/BpMxxcBx1J0
החמאם של איה סופיה:
http://youtu.be/YGkoIMY60QA
והחמאם באיסטנבול:
http://youtu.be/cqI9VivNKms
חוק 3 השניות מהו?
"חוק שלוש השניות" אומר שמזון ששהה פחות משלוש שניות על הרצפה לא הספיק להתלכלך עדיין וראוי לפיכך למאכל. זה לא חוק אמיתי אלא מעין רעיון חברתי משעשע שמאפשר לאנשים להרים מהרצפה אוכל שנפל ומאד חבל להם שנפל...
האם אכן מותר להרים מהרצפה אוכל שנפל? - בבדיקות רציניות שנערכו בנושא התברר שחוק 3 השניות לא תמיד נכון, אבל לפעמים כן. כלומר, סוג המזון שנפל על הרצפה וכמות הלכלוך שעל הרצפה, חשובים יותר להחלטה אם לאכול או לא מאשר משך הזמן שהמזון היה על הארץ.
בקיצור, הפעילו את הראש וחשבו האם האוכל נפל במקום סביר, כמה הוא יבש (מה שאומר שלא ספח לכלוך) והאם באמת אין לו תחליף... אם אינכם בטוחים בדברים הללו, אל תאכלו אבל הרימו והניחו את האוכל שנפל בפח האשפה הקרוב.
הנה סרטון משעשע על כניסת חוק שלוש השניות לתוקף:
http://youtu.be/pa5nOKuYYHw
המצאת השירותים (Toilet) היא אבולוציה ולא מהפכה המצאתית של אדם אחד. אם בעת העתיקה הומצאו מתקני השירותים כבר בהודו של המאה ה-25 לפני הספירה (!!) ואלף ומשהו אחרי כן פותחו שירותים דומים במצרים העתיקה, כל הידע הזה נעלם עם שתי התרבויות הללו והעולם עבר לגרסאות שונות של סירי לילה כאלה ואחרים.
אמנם הרומאים פיתחו מערכת ביוב וחדרי שירותים ציבוריים, עם עשרות אסלות לא פעם, אבל האצילים הרומיים נהגו להשתין ואולי אף יותר - לתוך סיר לילה שאחז בידו העבד שלהם.
כל זה נעלם כשירדה האימפריה הרומית מגדולתה. ימי הביניים עברו להם בזוהמה, בסירי לילה שהעניים, למשל, נהגו לרוקן אל הנהר. בארמון או בטירה היו מנגבים משרתים מיוחדים את הישבן של האציל והמלך. זו נחשבה משרה נעלה ומכובדת, במיוחד אל מול המשרתים הנחותים שהיו נושאים אז את דליי הצואה של האצילים אל הנהר. אגב, באותו נהר נהגו העניים לכבס את בגדיהם ולהתרחץ כדי להתנקות, מה שמזמין סימן שאלה הן לגבי ניקיון הנהר והן ביחס להיגיינה של הרוחצים בו.
המרחבים בטבע היו אז מחראות פתוחות ולא מאורגנות, גם אם החוק אסר על כך. לא שזה השתנה לחלוטין בימינו אבל פלא שהסירחון שלט בימי הביניים ושכול כך הרבה חולים היו אז?
רק בסוף המאה ה-16 החל המסע לפיתוח של טכנולוגיה ממשית לחדרי נוחיות או שירותים של ממש. זה היה כשאחד מאנשי החצר של המלכה אליזבת הראשונה, שמו ג'ון הרינגטון, פרסם מאמר סאטירי, שכלל תוכנית פורצת דרך לבתי שימוש עם אסלה נשטפת.
המתקן שלו כלל את כול מרכיבי הבסיס המוכרים לנו בבתי השימוש המודרניים. היה בו שסתום מכני שסגר את השירותים וגם את הניאגרה של זמננו, מיכל המים שנועדו להדחה.
הממציא הסקוטי אלכסנדר קמינגס פרסם ורשם פטנט ב-1775 על שיטה שנועדה למנוע התפשטות של ריחות לא נעימים. השיטה שלו הייתה למלא את האסלה בקביעות במים ובכך להקל על הריח הרע בשירותים.
במאה ה-19 שופרו מנגנון ההדחה, הניקוז וזרימת המים. שטיפת האסלה החלה בלונדון, כבר במאה ה-19. אך השירותים המודרניים הללו לא פגשו מערכת ביוב מודרנית. לכן נהגו אז להזרים את השפכים לנהר התמזה ששימש גם למי השתייה. עובדה זו הובילה להתפרצויות רבות וחמורות של מגיפות כולרה ולסירחון הגדול ששרר בבירה האנגלית בקיץ 1858. כך הסתבר שהשירותים המודרניים הקדימו את מערכת הביוב. בשלהי המאה ה-19 הוקמה בלונדון מערכת הביוב המודרנית הראשונה מסוגה בעולם. השפכים נוקזו באמצעותה אל מחוץ לעיר. בעקבות הצלחתה והקטנת התחלואה בעיר, נבנו מערכות ביוב דומות ומודרניות במדינות רבות בעולם.
הנה תולדות השירותים:
https://youtu.be/0dYk99S98Jc
מצגת וידאו על תולדות השירותים:
https://youtu.be/d-K3lUUmrak
סיפורם של בתי השימוש ההיסטוריים של הרומאים וימי הביניים שאחריהם:
https://youtu.be/Us8FsyWw29k
ובינתיים בסין - היסטוריית שירותים משלה:
https://youtu.be/5Sq2xmBfPqc
על ענייני השירותים שלנו (בעברית):
https://youtu.be/PwqSX5168x0
גם במאה ה-20 לא היה קל, כשהיה צריך להמציא שירותים למטוסים (בעברית):
https://youtu.be/gRoxPo_Bgl0
על ההיגיינה של המאה ה-18:
https://youtu.be/BoT3C-ae8io?long=yes
ותכנית חפרנית על השירותים בימי הביניים (בעברית):
https://youtu.be/bvChd5xo9K0?long=yes
בִּידֵה (Bidet) הוא מתקן בנוחיות, שמזכיר את האסלה. אבל בידה הוא בעצם מעין כיור נמוך, שעליו ניתן לשבת ולרחוץ את פי הטבעת ואיברי השתן, לאחר השהיה בשירותים.
הבידה נפוץ במדינות אירופאיות כמו צרפת, יוון, פורטוגל, איטליה, ספרד, טורקיה, כמו גם ביפאן, ארצות ערב וברבות מארצות אמריקה הלטינית.
על אף מראהו הדומה לאסלה, נכון יותר להשוותו לכיור או לסוג של אמבטיה. בניגוד לאנשים שבאים ממדינות שבהן השימוש בבידה שכיח, רבים בעולם עדיין לא מכירים את המתקן הזה ומתפלאים לראותו בשירותי בתי מלון. יש מהם הטועים לחשוב שהבידה הוא סוג של מַשתֵנה.
על הבידה נהוג לשבת לאחר הישיבה על האסלה, בדרך כלל כשהפנים לברז המים. במרבית מתקני הבידה יש מעין טוש שמתיז מים.
לא מעט סוגי בידה הם מתקנים משולבים באסלה, כך שאל האסלה מחובר טוש המשמש לניקוי האיברים האינטימיים. יש גם מתקנים שכוללים חימום של משטח הישיבה וייבוש באמצעות אוויר חם.
הנה ההצדקה וההיסטוריה שהובילה לשימוש בבידה (עברית):
https://youtu.be/E7GTCvJdO-M
משולב באסלה:
https://youtu.be/55x6IM_2udI
היום יש בייבידה גם לתינוקות:
https://youtu.be/tnVMu7qdBDI
ייצור נייר טואלט (Toilet paper) הוא ענף תעשייתי חדש יחסית. עד להמצאת נייר הטואלט השתמשו בעלים וניירות מזדמנים לניקוי הישבן. אבל בשנת 1890 המציאו את גליל נייר הטואלט, שעשה מהפכה בהיגיינה האנושית.
נייר טואלט מייצרים כיום מנייר ממוחזר, שהופך לעיסת נייר ענקית. העיסה משוטחת על ידי גלילים ענקיים במפעל והופכת לגיליונות נייר. הללו מגולגלים ונחתכים לגלילי נייר הטואלט המוכרים, נארזים ונשלחים לחנויות.
כך מייצרים את נייר הטואלט:
https://youtu.be/Z74OfpUbeac
תעשיית ייצור גלילי נייר הטואלט:
https://youtu.be/B7Rmf-UQ1To
והסבר נוסף על ייצור נייר הטואלט:
https://youtu.be/wrg_6dny6Po
היסטריית נייר הטואלט בימי הקורונה, מזכירים לנו שייצור נייר טואלט הוא ענף תעשייתי חדש יחסית ושעד לפני זמן לא רב האנושות חייתה בלעדי ההמצאה הלבנה הזו.
אז מה ההיסטוריה של העגולים והנקיים הללו?
עד להמצאת נייר הטואלט השתמשו בעלים, ענפים ובניירות סתמיים לניקוי הישבן. לרשות המחרבנים לא עמד שום מוצר שתכליתו הייתה ניגוב הישבן.
בימי קדם ניגבו את הישבן בכל מה שהיה בסביבה. עלים, קליפות פרי, שבבי נסורת ואפילו צדפות - הכל היה כשר לניגוב הגייני בתנאים של אותם זמנים.
עדויות כתובות מציינות שבתקופת התלמוד השתמשו לשם כך בחתיכות חרס. לחילופין ובהיעדר שברי חרס, עשו שימוש בצמח שנקרא "פרפיסא" ושנהגו לגדל אותו בעציצים.
הרומאים, כלומר העשירים שבהם, ניקו בעזרת צמר ושטפו במי ורדים. פשוטי רומא לעומתם, נהגו לנגב בשירותים הציבוריים בספוג טבעי מהים שחובר למקל. לאחר הניגוב המקל הושרה בכלי מלא במי מלח לחיטוי.
הוויקינגים ניגבו בצמר כבשים שנותר מהגז, ההודים שטפו וניקו ביד שמאל, יד שגם היום ההודי ייעלב אם תנסו לשלוח ללחיצת ידו.
בתחילת המאה ה-17 הצרפתים המציאו את הבידה, שהיה מעין אסלה ששוטפת את המקום היטב. אבל האנגלים שנאו את הצרפתים ולכן הם לא אימצו את הבידה. למעשה, כל האימפריה הבריטי הענקית נמנעה ממנו. פוליטיקה...
בארצות הברית השתמשו לניגוב הטוסיק בעלי תירס, בניירות עיתון ובמיוחד בקטלוגים הזמינים תמיד ושהגיעו בחינם בדואר, של רשת הכל בו "סירס". זה עבד לאמריקאים שנים רבות, אבל אז הרשת עברה לנייר מבריק, מעין כרומו. הנייר הזה, איך לומר זאת בעדינות, לא היה עדין אל הישבן...
באמצע המאה ה-19 הגיע בדהרה גליל נייר הטואלט, שעוד לא היה גליל אלא מרובע ושעתיד לעשות מהפכה של ממש בהיגיינה האנושית. הטכנולוגיה המדהימה הזו הומצאה בשנת 1857, על ידי הממציא ג'וזף גייטי מהעיר ניו יורק. מבחינתו, אגב, היא נועדה לחולי טחורים. פתרון רפואי.
לקח עוד מעל 50 שנה עד שהאמריקאים החלו לקנות אותו לצרכים שאינם רפואיים. זה קרה רק מפני שבסוף המאה ה-19 החלו לבנות בתים עם שירותים בבית ועם צנרת ביוב פנימית שדפי הקטלוג, העיתון ועלי התירס סתמו אותה.
לקח שנים עד שבאמריקה הפוריטנית נפטרו מהמבוכה ואפילו הבושה לקנות את נייר הטואלט. זה קרה תודות לאקט שיווקי מדהים, שיזם בשנת 1928 יצרן של ניירות טואלט. הוא החל להדפיס על האריזה נשים יפות. הביקוש זינק... שנים אחר כך, אגב, הוחלפו מרבית הנשים בתינוקות ובכלבלבים חמודים. שמתם לב שעד היום הם שורדים שם?
מאז שטף, או נכון יותר ניגב, נייר הטואלט את מרבית מדינות המערב ומיליוני עצים שילמו את מחיר מערכת העיכול האנושית. עד שלמדנו למחזר כמובן...
ואכן, כיום מייצרים את מרבית נייר הטואלט מנייר ממוחזר. הופכים אותו לעיסת נייר ענקית, שממנה משטחים את הנייר לגיליונות נייר ענקיים במפעל, מגלגלים, פורסים והופכים אותם לגלילי נייר טואלט.
הנה תולדות נייר הטואלט (עברית):
https://youtu.be/E7GTCvJdO-M
באנגלית:
https://youtu.be/ae6jAaQylG4
מה ששימש לפני נייר הטואלט:
https://youtu.be/607l_w804xQ?t=2m16s
ייצור נייר הטואלט:
https://youtu.be/Z74OfpUbeac
וכמוסות הטואלט - האם זה העתיד של נייר הטואלט?
https://youtu.be/dP9U7cuzpuY
שירותים
בית מרחץ טורקי, או בערבית "חמאם" הוא מקום רחצה לח שמקורו במזרח התיכון ובצפון אפריקה. בעבר רק הגברים הורשו להגיע ולהיכנס לחמאם. היום יש כאלה במקומות רבים גם לנשים, אבל בנפרד מהגברים.
במזרח התיכון ובתחומי האימפרייה העותמאנית שימש ה"חמאם" בעיקר לרחיצת הגוף, שהרי למרבית האוכלוסיה ובעיקר לעניים לא היו מקלחות בבית. נעשו בו גם מעט עיסוים שונים, עיסוי ה"קסה" שמטרתו הייתה המרצת הדם בגוף.
בחמאם יש סאונה רטובה וסאונה יבשה, עם חום מפנק שחודר לעצמות ורחצה קרה אחרי הזעה. בחמאם רובצים ומזיעים בנחת וכשחם נשטפים במים קרירים.
בעבר נהגו הרוחצים לשכב באמבטיה של שיש, אפופי אדים וחום ולנשום את בשמי המזרח הריחניים. אם היה להם ממון, גופם היה ממורק ומעוסה בידי אנשי החמאם ובסיום הטיפול הם ישבו על כריות מהודרות ועישנו נרגילות מזרחיות.
בחמאם לא רק ניקו את הגוף. מבחינה תרבותית שימש החמאם גם מקום להתכנסות, שיחות, רכילות, שידוכים ויצירה של קשרים חברתיים ועסקיים.
#תולדות החמאם
השם "מרחץ טורקי" הוא שם שגוי שנתנו לו האירופאים, כיוון שהם הכירו את החמאם במגעיהם עם האימפריה העות'מאנית (הטורקית), לכן הוא כונה "מרחץ טורקי". אבל המקור אינו תורכי, אלא בית המרחץ הרומי, שהיה נהוג בערים רבות ברחבי האימפריה הרומית, שמרכזה היה ברומא.
החמאם התורכי נולד במאה ה-7 לספירה, עת נכבשה טורקיה בידי המוסלמים. דת האיסלאם ציוותה על המאמינים לרחוץ את גופם ומיזוג התרבויות שהתרחש אז בטורקיה הוא שהסב את המרחץ הרומי, שבטורקיה הוא ביזנטי, אל ה"חמאם". כאן עתידים לגלותו לא מעט מהאירופאים, שיעתיקו את בית המרחץ האקזוטי של הטורקים ליבשת שלהם, מבלי לזהות שבעצם הוא נולד אצלם.
כיום יש ברחבי העולם כולו "סאונות" שהן מקבילות לחמאם באפשרויות הנקיון והבריאות שהן מציעות - להזיע היטב ואז לרחוץ במים קרים ולעתים גם לקבל מסאז' מפנק. אבל הקסם של המזרח עדיין מושך רבים.
הנה סרטון על החמאם הטורקי:
https://youtu.be/BpMxxcBx1J0
החמאם של איה סופיה:
http://youtu.be/YGkoIMY60QA
והחמאם באיסטנבול:
http://youtu.be/cqI9VivNKms
"חוק שלוש השניות" אומר שמזון ששהה פחות משלוש שניות על הרצפה לא הספיק להתלכלך עדיין וראוי לפיכך למאכל. זה לא חוק אמיתי אלא מעין רעיון חברתי משעשע שמאפשר לאנשים להרים מהרצפה אוכל שנפל ומאד חבל להם שנפל...
האם אכן מותר להרים מהרצפה אוכל שנפל? - בבדיקות רציניות שנערכו בנושא התברר שחוק 3 השניות לא תמיד נכון, אבל לפעמים כן. כלומר, סוג המזון שנפל על הרצפה וכמות הלכלוך שעל הרצפה, חשובים יותר להחלטה אם לאכול או לא מאשר משך הזמן שהמזון היה על הארץ.
בקיצור, הפעילו את הראש וחשבו האם האוכל נפל במקום סביר, כמה הוא יבש (מה שאומר שלא ספח לכלוך) והאם באמת אין לו תחליף... אם אינכם בטוחים בדברים הללו, אל תאכלו אבל הרימו והניחו את האוכל שנפל בפח האשפה הקרוב.
הנה סרטון משעשע על כניסת חוק שלוש השניות לתוקף:
http://youtu.be/pa5nOKuYYHw
