מה כוחה של הקבוצתיות בנחילים הטבעיים?
פעילות קבוצתית בטבע מדגימה שוב ושוב את כוחו של הנחיל ואת התופעה המופלאה של סדר מתוך כאוס שמודגם בפעולה קבוצתית מתואמת, בלא שהיא מובלת על ידי מוח מרכזי.
את הכוח הקבוצתי אפשר לראות גם בטבע בהמון דוגמאות. למשל מושבת הנמלים המתפקדת באופן חכם שעובד היטב וללא מוביל כלשהו. הנמלים במושבה מתקשרות באמצעות סימנים כימיים ולא פעם משנות את תפקידן במושבה, בהתאם לצרכיה המשתנים.
דוגמאות נוספות לא חסרות בטבע, החל מלהקות הציפורים העצומות הנודדות בתיאום מבני, דרך אלפי הדגים הנעים כיחידה אחת, הגחליליות המאירות כולן את הלילה בהבזק אור הנראה למרחוק ועוד.
המתמטיקאים מכנים את התופעה "מַתְנְדִים גלובליים". היא מודגמת אפילו בגופנו, בו מתזמנים מיליוני תאי שריר לב את ההתכווצות המזרימה בכל פעימה של הלב 80 מיליליטרים של דם לעורקינו. כך מתזמנות הציקדות את צרצורן הטורדני וכך מתרחשת התופעה המרתקת של נשים השוהות זמן רב יחד ומגלות שהמחזור החודשי שלהן מתואם ומסונכרן איכשהו.
ביטוי מופלא נוסף לתיאום המוני ומופלא, שאינו מונהג על ידי גורם כלשהו, מודגם במחזוריות של חרק המתרבה אחת ל-13 או 17 שנה ונקרא ציקדה (Cicada). במשך כל השנים הללו מסתתרות הציקדות מתחת לאדמה ואז, בלילה אחד וכאילו קיבלו הוראה לעשות זאת, יוצאים נחילי ענק, מרעישים במיוחד, של מיליארדי ציקדות בו-זמנית ובמטרה למצוא בני-זוג ולהתרבות.
נראה שליכולת האנושית שלנו כבני-אדם לתאם קולות יחידים לכלל מקהלה שבטית או אמנותית, יש שורשים אבולוציוניים ברורים מעולם החי. להם ולאבותינו היא מקנה יתרון הישרדותי משמעותי על טורפים רחוקים, שמנסים להעריך את גודל טרפם לפי הרעש שהוא משמיע ונרתעים מגוף שמייצר רעש משמעותי.
תנועת נחילי הזרזירים הזו אינה מתוזמנת מראש אלא מתרחשת ספונטנית ומתואמת בזמן אמת. המחקר מעריך ששינוי כיוון של ציפור אחת משפיע על הציפורים הקרובות אליה ואלה בתורן משפיעות הלאה, מה שיוצר תגובת שרשרת בכל הלהקה ותנועה צמודה שיוצרת את הנחיל, או הענן המרהיב הזה.
ההתקבצות לנחיל כזה מאפשרת לזרזירים להתגונן מפני עופות דורסים בכך שהיא מקשה על הטורף להתמקד בציפור בודדת. עוד יתרון ב"ביחד" של הזרזירים הוא ביכולת לשמור על חום גופם בלילות חורף קרים והיכולת לחלוק מידע על מוקדי מזון.
מדענים גורסים שצאצאי האדם הקדמון נקרעים בין שני רצונות הפוכים. הרצון הראשון והמיידי ניכר בספונטניות של הבעת הערכה לאמנים על ידי מחיאות כפיים אקראיות ואינטנסיביות שהרעש שהן ייצרו יהיה רב ויעביר את המסר לאמנים. מנגד יש רצון להשתייך לקבוצה ולנסות להביע הערכה לביצועי האמנים על ידי מחיאות כפיים קצובות הנושאות את המסר החברתי והתרבותי ביעילות גבוהה יותר.
אז אולי מחיאות כפיים סוערות ורנדומליות מייצרות רעש רב יותר ומביעות הערכה של רבים, אבל מנגד מחיאות כפיים קצובות, ודאי גם כאלה שמאיצות את הקצב, ישקפו לאמן או האמנים את הדחיפות שבבקשת הקהל ומחזירה אותם בסופו של דבר אל הבמה.
הכירו פעולות קבוצה מתואמות בתגית פעילות קבוצתית.
פעילות קבוצתית בטבע מדגימה שוב ושוב את כוחו של הנחיל ואת התופעה המופלאה של סדר מתוך כאוס שמודגם בפעולה קבוצתית מתואמת, בלא שהיא מובלת על ידי מוח מרכזי.
את הכוח הקבוצתי אפשר לראות גם בטבע בהמון דוגמאות. למשל מושבת הנמלים המתפקדת באופן חכם שעובד היטב וללא מוביל כלשהו. הנמלים במושבה מתקשרות באמצעות סימנים כימיים ולא פעם משנות את תפקידן במושבה, בהתאם לצרכיה המשתנים.
דוגמאות נוספות לא חסרות בטבע, החל מלהקות הציפורים העצומות הנודדות בתיאום מבני, דרך אלפי הדגים הנעים כיחידה אחת, הגחליליות המאירות כולן את הלילה בהבזק אור הנראה למרחוק ועוד.
המתמטיקאים מכנים את התופעה "מַתְנְדִים גלובליים". היא מודגמת אפילו בגופנו, בו מתזמנים מיליוני תאי שריר לב את ההתכווצות המזרימה בכל פעימה של הלב 80 מיליליטרים של דם לעורקינו. כך מתזמנות הציקדות את צרצורן הטורדני וכך מתרחשת התופעה המרתקת של נשים השוהות זמן רב יחד ומגלות שהמחזור החודשי שלהן מתואם ומסונכרן איכשהו.
ביטוי מופלא נוסף לתיאום המוני ומופלא, שאינו מונהג על ידי גורם כלשהו, מודגם במחזוריות של חרק המתרבה אחת ל-13 או 17 שנה ונקרא ציקדה (Cicada). במשך כל השנים הללו מסתתרות הציקדות מתחת לאדמה ואז, בלילה אחד וכאילו קיבלו הוראה לעשות זאת, יוצאים נחילי ענק, מרעישים במיוחד, של מיליארדי ציקדות בו-זמנית ובמטרה למצוא בני-זוג ולהתרבות.
נראה שליכולת האנושית שלנו כבני-אדם לתאם קולות יחידים לכלל מקהלה שבטית או אמנותית, יש שורשים אבולוציוניים ברורים מעולם החי. להם ולאבותינו היא מקנה יתרון הישרדותי משמעותי על טורפים רחוקים, שמנסים להעריך את גודל טרפם לפי הרעש שהוא משמיע ונרתעים מגוף שמייצר רעש משמעותי.
מיליוני זרזירים
אם לפרק רגע דוגמה ספציפית אז הבה נכיר את להקות הזרזירים (Starlings) העצומות, של מאות עד מיליוני ציפורים, בנחיל שנראה כענן שחור ונע באוויר בתנועות מתואמות היוצרות דפוסים מרהיבים ומורכבים בשמיים. מי שראו את זה חזו בתופעת טבע שנקראת "מירמורציה" (Murmuration).
תנועת נחילי הזרזירים הזו אינה מתוזמנת מראש אלא מתרחשת ספונטנית ומתואמת בזמן אמת. המחקר מעריך ששינוי כיוון של ציפור אחת משפיע על הציפורים הקרובות אליה ואלה בתורן משפיעות הלאה, מה שיוצר תגובת שרשרת בכל הלהקה ותנועה צמודה שיוצרת את הנחיל, או הענן המרהיב הזה.
ההתקבצות לנחיל כזה מאפשרת לזרזירים להתגונן מפני עופות דורסים בכך שהיא מקשה על הטורף להתמקד בציפור בודדת. עוד יתרון ב"ביחד" של הזרזירים הוא ביכולת לשמור על חום גופם בלילות חורף קרים והיכולת לחלוק מידע על מוקדי מזון.
אפילו במחיאות כפיים
מי לא מכיר את הריגוש המתלווה להיותנו חלק מקבוצה - כשאנו מעודדים בתחרות ספורטיבית, משתתפים בהפגנה, מוחאים כפיים להופעה או ביצוע מוצלח. ככה זה כשכל העם רואים את הקולות.
מדענים גורסים שצאצאי האדם הקדמון נקרעים בין שני רצונות הפוכים. הרצון הראשון והמיידי ניכר בספונטניות של הבעת הערכה לאמנים על ידי מחיאות כפיים אקראיות ואינטנסיביות שהרעש שהן ייצרו יהיה רב ויעביר את המסר לאמנים. מנגד יש רצון להשתייך לקבוצה ולנסות להביע הערכה לביצועי האמנים על ידי מחיאות כפיים קצובות הנושאות את המסר החברתי והתרבותי ביעילות גבוהה יותר.
אז אולי מחיאות כפיים סוערות ורנדומליות מייצרות רעש רב יותר ומביעות הערכה של רבים, אבל מנגד מחיאות כפיים קצובות, ודאי גם כאלה שמאיצות את הקצב, ישקפו לאמן או האמנים את הדחיפות שבבקשת הקהל ומחזירה אותם בסופו של דבר אל הבמה.
הכירו פעולות קבוצה מתואמות בתגית פעילות קבוצתית.
