מה הצליל של הבסון?
הבאסון, או בסון (Bassoon), הוא כלי נשיפה הגדול ביותר במשפחת כלי נשיפה מעץ. זהו כלי הבאס של המשפחה ומכאן שמו באסון, או בצרפתית פגוט.
אורכו של הבסון כ-1.3 מטרים. הכלי עשוי לרוב מעץ מייפל וצורתו ארוכה, צרה ומסתלסלת, כמו שני קטעי צינור שהתחברו זה לזה. נגן הבסון מניח את קצה הצינור בין השפתיים, מפיק את הצליל בעזרת קנה כפול העשוי מקש דק. לאורך גוף הכלי נקבים רבים עם כיסויי מתכת. סגירה ופתיחה של נקבים נוספים מעלה ומורידה את גובה הצליל.
צליל הבאסון נמוך, עמוק וחמים ויש בו משהו מיוחד - צליל שקל לזהות אפילו בתוך תזמורת שלמה. יש כלי נגינה שכלים אחרים יכולים לחקות, אך את הבאסון קשה מאוד לחקות באמצעות כלי אחר.
בתזמורת הסימפונית הבאסון שייך לקבוצת כלי העץ. תפקידו המרכזי הוא לספק את צליל הבס של הקבוצה ולחבר בין כלי הקשת הנמוכים לבין יתר הכלים. ביצירות רבות גם מקבלים נגני הבאסון קטעי סולו, במיוחד כשהמלחין מחפש צליל עצוב או מצחיק.
בסיפורי פיטר והזאב של פרוקופייב הצליל של הבאסון מייצג את הסבא. כשהסבא מופיע על הבמה הקהל שמכיר את היצירה מזהה את הנגינה הנמוכה מיד, אפילו בלי לראות את הכלי. רגע ידוע נוסף של הבסון בא מהיצירה "פולחן האביב" של סטרווינסקי משנת 1913. הבאסון פותח את היצירה כולה בסולו גבוה במיוחד. בבכורת היצירה פרצה מהומה אדירה בקהל, צעקות, ויכוחים, אנשים נאבקו על ספסליהם. ההופעה נחשבת לאחת ההצגות הסוערות בהיסטוריה של המוזיקה. יש אומרים שהסולו של הבאסון הפך עד מהרה לאחד הרגעים המפורסמים ביותר במאה ה-20.
מהמפורסמות ביותר על הכלי הם שמוצרט העריץ את צליל הבאסון. הוא כתב עבורו קונצ'רטו מפורסם בגיל 18, מה שהפך את היצירה לפופולרית אצל הנגנים עד היום.
הלימוד של נגינת הבאסון דורש סבלנות. המבנה של הכלי מורכב וכמות הנגנים בתזמורת הסימפונית קטנה. בגלל הביקוש הקבוע לנגנים טובים מי שמתמחה בבאסון נהנה מסיכויים גבוהים להופיע בתזמורות מובילות. ילדים שמחליטים ללמוד באסון מגלים כלי שמרתק אותם שנים רבות, כלי שמעניק להם קול ייחודי בתוך כל הרעש הגדול.
הבאסון, או בסון (Bassoon), הוא כלי נשיפה הגדול ביותר במשפחת כלי נשיפה מעץ. זהו כלי הבאס של המשפחה ומכאן שמו באסון, או בצרפתית פגוט.
אורכו של הבסון כ-1.3 מטרים. הכלי עשוי לרוב מעץ מייפל וצורתו ארוכה, צרה ומסתלסלת, כמו שני קטעי צינור שהתחברו זה לזה. נגן הבסון מניח את קצה הצינור בין השפתיים, מפיק את הצליל בעזרת קנה כפול העשוי מקש דק. לאורך גוף הכלי נקבים רבים עם כיסויי מתכת. סגירה ופתיחה של נקבים נוספים מעלה ומורידה את גובה הצליל.
צליל הבאסון נמוך, עמוק וחמים ויש בו משהו מיוחד - צליל שקל לזהות אפילו בתוך תזמורת שלמה. יש כלי נגינה שכלים אחרים יכולים לחקות, אך את הבאסון קשה מאוד לחקות באמצעות כלי אחר.
בתזמורת הסימפונית הבאסון שייך לקבוצת כלי העץ. תפקידו המרכזי הוא לספק את צליל הבס של הקבוצה ולחבר בין כלי הקשת הנמוכים לבין יתר הכלים. ביצירות רבות גם מקבלים נגני הבאסון קטעי סולו, במיוחד כשהמלחין מחפש צליל עצוב או מצחיק.
בסיפורי פיטר והזאב של פרוקופייב הצליל של הבאסון מייצג את הסבא. כשהסבא מופיע על הבמה הקהל שמכיר את היצירה מזהה את הנגינה הנמוכה מיד, אפילו בלי לראות את הכלי. רגע ידוע נוסף של הבסון בא מהיצירה "פולחן האביב" של סטרווינסקי משנת 1913. הבאסון פותח את היצירה כולה בסולו גבוה במיוחד. בבכורת היצירה פרצה מהומה אדירה בקהל, צעקות, ויכוחים, אנשים נאבקו על ספסליהם. ההופעה נחשבת לאחת ההצגות הסוערות בהיסטוריה של המוזיקה. יש אומרים שהסולו של הבאסון הפך עד מהרה לאחד הרגעים המפורסמים ביותר במאה ה-20.
מהמפורסמות ביותר על הכלי הם שמוצרט העריץ את צליל הבאסון. הוא כתב עבורו קונצ'רטו מפורסם בגיל 18, מה שהפך את היצירה לפופולרית אצל הנגנים עד היום.
הלימוד של נגינת הבאסון דורש סבלנות. המבנה של הכלי מורכב וכמות הנגנים בתזמורת הסימפונית קטנה. בגלל הביקוש הקבוע לנגנים טובים מי שמתמחה בבאסון נהנה מסיכויים גבוהים להופיע בתזמורות מובילות. ילדים שמחליטים ללמוד באסון מגלים כלי שמרתק אותם שנים רבות, כלי שמעניק להם קול ייחודי בתוך כל הרעש הגדול.
