היצירה המונומנטלית "מסע החורף" (Winterreise), של פרנץ שוברט, היא פרי המפגש בין המלחין המדוכא וגאון הלידר (השיר האמנותי הגרמני), לאוסף שירים מופלא שכתב צעיר מדוכא אחר, שחווה אהבה נכזבת.

זה היה בחורף של 1827. שוברט שרוי במלנכוליה, סוג של דיכאון. כבר כמה שנים שפרנסתו של המלחין הצעיר היא סיפור לא פשוט ובאותה תקופה היא עוד פחות מוצלחת. גם מותו של בטהובן הנערץ בסוף מרץ של אותה שנה גורם אצלו לא רק לצער על המלחין הדגול אלא גם למחשבות קשות על המוות המתקרב, מחשבות שהולכות ומשתלטות עליו.

מצב רוחו הירוד מביא את שוברט למצב נפשי שברירי מאוד. ובדיוק אז לוכדות את תשומת ליבו כמה פואמות מתוך אוסף השירים Winterreise, בעברית "מסע חורף", מחזור שיריו הכתובים של משורר גרמני צעיר.

הפואמות של המשורר וילהלם מולר, במקור מעל 70 כאלה, מספרות על צעיר שאהבתו הנכזבת גורמת לו לחיבוטים נפשיים, שמגיעים עד לכאבים פיזיים. הוא יוצא למסע בחורף המושלג, כשהשירים מספרים על מה שעיניו רואות והאנשים שהוא פוגש ואיך הדברים משתלבים בנפשו הכואבת.

מולר, שחיבר את מחזור השירים החורפיים הללו, הוא מהמשוררים הבולטים בשירה הגרמנית של התקופה הרומנטית. הוא גם מי שחיבר את מחזור השירים "הטוחנת היפה", אוסף שיהיה בסיס לעוד מחזור לידר מופלא של שוברט.

אהבה נכזבת היא לא רק בתיאוריה אצל מולר. הוא עצמו חווה אהבה כזו, כשהתאהב בעלמה בת 18 ששמה לואיז הנזל. אותה צעירה הייתה כנראה מצודדת במיוחד, כי מולר לא היה המשורר היחיד שהתאהב בה וכתב שירים בהשפעתה.

אבל ליבה של הנזל לא היה שם. היא סרבה להינשא, גם למולר המאוהב וגם לאחרים. במקום להינשא לו היא עודדה אותו דווקא לכתוב שירים. בהמשך היא אף תהפוך לקתולית אדוקה ותתכנן להפוך לנזירה.

השירים החורפיים, עתירי השלג ומראות גרמניה הכפרית והעממית שוטפים את שוברט ובאים לו בדיוק בזמן. חברו הטוב, המשורר מאיירהופר אמר פעם על תקופת ההלחנה של המחזור הזה "החיים איבדו את הוורוד שלהם והחורף ירד עליו."

וכאן מתרחש "מסע החורף" הטרגי של שוברט. זה המפגש הקשה שבין השירים הכואבים ורוויי הדיכאון של מולר לשוברט המיוסר והכואב, מסיבות אחרות, אבל מרוצה וגאה לדברי חבריו מהיצירה הקודרת והמופלאה שהצליח להלחין.

לאורך המחזור כולו בולט תפקיד הפסנתר האופייני לשוברט, כמלווה הזמרה, שבמקביל גם אחראי על האפקטים העשירים, בספקו בצלילים את דימויי הטבע, קולות בעלי החיים, התרועה של קרן הדואר או צליליה החוזרים של תיבת הנגינה.

ואגב, הוא חולה כבר שנים במחלת העגבת שהולכת ומחמירה. ממש לקראת מותו, שוברט עוד עוסק בתיקון פרטים ביצירה הזו, שהוא כל כך אהב. שוברט יודע שהוא חווה את מחלתו האחרונה, זו שממנה לא יקום עוד. היצירה הזו היא אולי המורשת העצובה והכנה שלו.


הנה הליד הפותח "לילה טוב":

https://youtu.be/UE3bxY-oT3U


תרגום וביצוע נפלאים (עברית):

https://youtu.be/playlist?list=PLUj9OedNbsOv6qOgJsoubdeT7V-sd9EUQ


פודקסט על המחזור ששמו המדויק הוא "מסע חורף" (עברית):

https://youtu.be/0QxkqWs9qes?long=yes


וכל מחזור "מסע החורף" של שוברט בגרמנית:

https://youtu.be/wh1Ky7gj4vw?long=yes

המלחין פרנץ יוזף היידן (Joseph Haydn) הוא מהמלחינים החשובים בתולדות המוסיקה, מלחין שהקריירה שלו נמשכה כמעט לכל אורכה של המאה ה-18.

בחייו הוא זכה לכינוי החיבה "פאפא היידן", מה שנראה הגיוני למלחין שנחשב כאחד מאבות הסגנון הקלאסי כולו.

מי שנחשב "אבי הסימפוניה" היה אביהם של שני ז'אנרים מהחשובים במוסיקה הקלאסית - הסימפוניה, סוג של יצירה לתזמורת הגדולה ביותר במוסיקה הקלסית, והקוורטט - היא רביעית המיתרים.

היידן היה הגאון שהכשיר גאונים. האיש שבטהובן עבר לווינה במיוחד כדי ללמוד אצלו ומי שמוצרט קיבל ממנו את האישור לגאוניותו ולמד גם הוא אצלו.

מי שהפך למופת של מלחין חרוץ לא המתין להשראה כדי לכתוב, אלא פשוט כותב מוסיקה ונוהג כמו פועל של יצירה - יושב בבוקר ומתחיל לכתוב ובשעה קבועה מניח את העט ויוצא לביתו.

היידן הוא המלחין הגדול האחרון ששירת את הרוזנים והנסיכים - כמוסיקאי ומלחין. הוא הלחין בשבילם מוסיקה בכמות ובאיכות חסרת תקדים. אופרות, סימפוניות, מוסיקה קולית וכלית, מוסיקה קאמרית ומוזיקה לתזמורות גדולות - הכל סופק לדרישת האדונים.

הקריירה המוסיקלית שלו נשאה אותו ממקום למקום. הוא החל כחבר מקהלה בקתדרלת סיינט-סטפן שבוינה ומאוחר יותר התמנה למנהל המוסיקלי של ארמון אסטרהאזי, שם שירת את הנסיך. מותו של האחרון ב-1790 אפשר להיידן לעזוב ולנסוע ללונדון, משם עבר לאייזנשטט ואז חזר להתגורר בווינה.

בעיר וינה מת היידן ב-1809, ממש בזמן שחיילי נפוליאון כבשו ונכנסו אליה בכיבוש וינה המפורסם. הוא חי 77 שנים שלמות, שבתקופתו זה המון, משהו כמו לחיות היום עד גיל 100.

תלמידו מוצרט הקדיש להיידן סדרת רביעיות שכתב. הרי היידן נחשב לאבי רביעיית המיתרים, כצורה מוסיקלית מרכזית במוסיקה הקאמרית. הוא גם יצר צורה נוספת ומקסימה של מוסיקה קאמרית - שלישיית הפסנתר.

בתקופה מסויימת היידן גם כתב מיסות רבות, לדרישת אחד מנסיכי אוסטריה שאצלו עבד ושלא אהב מוסיקה כלית. אז הוא גם כתב את האורטוריה המפורסמת שלו "בריאת העולם".

האורטוריות שכתב, יצירות דתיות בסגנון שמזכיר אופרה, הושפעו מהאורטוריה "משיח" של הנדל, שהיידן שמע בכנסיית ווסטמינסטר, בעת ביקורו בלונדון.

היידן כתב יותר מ-100 סימפוניות, שהמוכרות ביניהן "סימפוניית לונדון" מספר 104 ו"סימפוניית ההפתעה", בה הפתיע והכניס בהלה במאזינים הנרדמים בפרק השני, הפרק האיטי של הסימפוניות שלו.

את הקונצ'רטו לחצוצרה הוא הקדיש לפיתוח החדשני באותה תקופה, של חצוצרה עם לחצנים. היידן גם חיבר את "המנון הקיסר", שהפך להמנון האוסטרים ומאוחר יותר אומץ להמנון הגרמני.



כמה מילים על יוזף היידן, הגאון היוזם (עברית):

https://youtu.be/4pEP_n0Ja9k


לא להירדם ולא להיבהל - הפרק עם ההפתעה מסימפוניית ההפתעה:

https://youtu.be/tF5kr251BRs


על האורטוריה הנהדרת שלו, בה הלחין אל סיפור הבריאה מספר בראשית (עברית):

https://youtu.be/ebDywzfh5u4


קטע נפלא מתוך קונצ'רטו לחצוצרה של היידן:

https://youtu.be/hecPOYhwLk4


וגדולתו כמלחין שהעביר את המוסיקה הקלאסית לרומנטיקה:

https://youtu.be/uHo7-PMXf9Q?long=yes

זה קרה בשנת 1747 כשבארמונו של פרידריך השני, מלך פרוסיה, ביקר "המלחין המאלתר" יוהן סבסטיאן באך. באך היה ידוע בחייו פחות כמלחין ויותר כנגן מצוין וכמאלתר בחסד, מי שיכול להמציא על הרגע, כלומר ממש במקום, מנגינות נעימות לאוזן ומתוחכמות ביותר.

המלך המארח החליט להשתעשע מעט וביקש מאורחו לנגן אילתורים על מנגינה שניגן לו. באך החל מיד לאלתר פוגה על המנגינה שניגן המלך. האילתור היה מוצלח ובאך קיבל הרבה מחיאות כפיים וכבוד מהמלך הנלהב.

מעט אחרי שחזר באך לביתו, הוא החליט להלחין על בסיס הנושא של המלך מספר פוגות וקנונים. הוא גם החל ליצור פוגה ב-6 קולות. כל הקטעים שיצר היו לחלק מיצירה חדשה שלו, יצירה מונומנטלית שזכתה לשם "המנחה המוסיקלית" (The Musical Offering).


הנה קטע מהמנחה המוסיקלית:

https://youtu.be/z4STsIzfBNI


עוד מ"המנחה המוזיקלית" בגיטרה:

https://youtu.be/WTdsBQhoCWk


וביצוע ארוך של חלקים מהמנחה המוסיקלית:

https://youtu.be/23yNGer9Wqs?long=yes

זה קרה כשג'ון לנון, מנהיג להקת "החיפושיות", שמע את זוגתו יוקו אונו מנגנת בפסנתר את הפרק הראשון של "סונטת ליל ירח" של בטהובן.

את הסונטה הזו, הסונטה לפסנתר מספר 14, הקדיש בטהובן לנערה צעירה בת 17, נערה שהוא לימד נגינה בפסנתר ואהב מאוד, אבל בחייו לא זכה בטהובן כידוע ולו בקמץ של אהבת אישה.

נחזור לג'ון ויורו - בהברקה יצירתית, די אופיינית לג'ון לנון האמן, יש לציין, הוא ביקש מיוקו לנגן את פירוקי האקורדים שמרכיבים את הפרק, אבל לנגן אותם לאחור.

יוקו נעתרה לו וניגנה כך את פרק הסונטת ליל ירח הפותח. ג'ון מצא את התוצאה מעניינת מאוד. הוא מיהר לחבר לחן משלו, כשהוא הופך את הארפג'י, פירוקי האקורדים ההפוכים של בטהובן, להרמוניה של הלחן שלו.

אחרי שהוסיף גם טקסט שבו כיכבו גם העגלוליות של מהלכי האקורדים המפורקים וגם משחקי המילים הידועים כל כך של לנון, היה שיר.

ולא סתם שיר. התוצאה הייתה לאחד השירים היפים של הביטלס, אם לא היפה שבהם - שיר ווקאלי להפליא עם פתיחה בשירת א-קפלה, ללא ליווי.

קוראים לו "Because", בעברית "בגלל" או "מפני".

מי שר שם? - כולם חוץ מרינגו וכמה פעמים כל אחד. בשיר הוכפלו מספר פעמים קולותיהם של לנון, מקרטני והאריסון, ששרו באולפן בהקלטת ערוצים. התוצאה הייתה בעלת 9 קולות.

מקהלה של 3 אנשים ששרים 9 תפקידים? - ללא ספק מהחידושים ומפלאי הטכנולוגיה המופלאים של התקופה.

השיר נפתח בקטע פתיחה המנוגן בצ'מבלו חשמלי. מי שניגן אותו היה ג'ורג' מרטין, המפיק המוסיקלי האגדי ובעל הידע במוסיקה קלסית של הביטלס. כך נשמר גם הנופך הקלאסי בשיר.

השיר היה גם הראשון בקריירה שלהם בו הביטלס שילבו סינתיסייזר, המצאה חדשה שעתידה לשנות את עולם הרוק והמוסיקה הקלה בכלל ולהפוך לקלסיקה בזכות עצמה. היה זה המוג (Moog) - הסינטסייזר המסחרי הראשון בעולם, שמצא את דרכו לאלבומים רבים באותה תקופה.


הנה סונטת ליל ירח של בטהובן בביצוע אלישיה קיז ובליווי לא נחוץ של מיתרים:

https://youtu.be/bT6WmWVYPhI


על ההמרה של בטהובן לפופ ביטלסי מובחר:

https://youtu.be/KeG95UnWyFo


ארכיאולוגיה מוסיקולוגית - השיר של הביטלס מושמע כשהוא הפוך ודרכו שומעים את צלילי הסונטה של בטהובן:

http://youtu.be/3QoNrxKAoU8


ופירוק הקולות שהביטלס יצרו על גב הסונטה ההפוכה:

http://youtu.be/0pe5_dpJkCQ

התזמורת הסימפונית (Symphonic Orchestra), או בשמה הנרדף תזמורת פילהרמונית, היא תזמורת המנגנת מוסיקה קלאסית, התזמורת הכי נפוצה מבין התזמורות והגדולה מכל התזמורות.

לרוב מנגנת התזמורת הסימפונית מוסיקה קלאסית, מהתקופות השונות בתולדות המוסיקה, החל מתקופת הבארוק ועד למוסיקה בת זמננו.

בתזמורת זו נכללים עשרות או אף מאות נגנים, מ-60 נגנים ויותר. בתזמורת הפילהרמונית הישראלית, למשל, יש כ-100 נגנים.

בתזמורת הסימפונית מיוצגות כל מחלקות המוסיקה (מה שקרוי סקציות). בכל קבוצת כלים כזו יש נגן ראשון, נגן שאחראי לסקציה כולה ומנגן מפעם לפעם קטעי סולו ביצירות שונות.

את התזמורת מנהל מוסיקלית המנצח (ראו בתגית "מנצח תזמורת"). הוא מכין אותה לביצוע ומנצח במהלך הקונצרט. אך בראש התזמורת עומד ומסייע למנצח הכנר הראשי, המכונה מסורתית "קונצרטמייסטר".


#סקציות - מחלקות הכלים
בין קבוצות הכלים התזמורת הסימפונית נכללים:

כלי קשת - נכללים בהם כינור, ויולה, צ'לו וקונטרבס. זו קבוצת הקשתים, הסקציה הגדולה ביותר בתזמורת.

כלי נשיפה ממתכת - חצוצרה, קרן יער, טרומבון, טובה.

כלי נשיפה מעץ - פיקולו, חליל צד, אבוב, קלרנית ובסון.

כלי הקשה - טימפני, צ'לסטה, פעמונים, מצלתיים וקסילופון.


#הרכב התזמורת
הרכבי הכלים משתנים לפי הצורך והיצירה המנוגנת. יש הבדלים ברורים בין יצירות מתקופת הבארוק, כמו המיסות או הפסיון של באך, ליצירות מהתקופה הקלאסית דוגמת העידן ומוצרט ויצירות מהתקופה הרומנטית, כמו אלה של ברליוז, מאהלר ועד ליצירות מהמאה ה-20, כמו אלה של סטרווינסקי או שוסטקוביץ'.

יצירות כמו המיסה בסי מינור או מתאוס פסיון של באך דורשות הרכב שונה של כלים מיצירה של מאהלר, למשל, וביצוע יצירה של יוזף היידן דורש הרכב שונה מזה הדרוש ליצירה של סטרווינסקי.

ביצירות שונות, כמו הקונצ'רטו (יצירה לסולן ולתזמורת), מצטרפים לתזמורת סולנים. ביצירות אחרות מצורפים אליה כלים ייחודיים, שאינם קבועים בתזמורת הסימפונית. ביניהם פסנתר, גיטרה, עוגב ונבל.


הנה כלי התזמורת בשיר:

https://youtu.be/JVY4tj-JTBc


התזמורת הסימפונית ירושלים מנגנת:

https://youtu.be/3bi7YnYZWPo


נגן בתזמורת מספר על עצמו ועליה (עברית):

https://youtu.be/YQh8EwPUPFM


תזמורת סימפונית מבצעת קונצ'רטו של באך עם שתי ילדות פלא נהדרות (עברית):

https://youtu.be/cBJXIfYE6i8


התזמורת הסימפונית ירושלים מנגנת את התקווה בקורונה:

https://youtu.be/HY9G3kp5ux0


הנה כלי התזמורת, אחד אחרי השני:

https://youtu.be/EfedK-dqXWc


הכינו את עצמכם לזיהוי הכלים של התזמורת הסימפונית:

https://youtu.be/dcm-1UP5O2Y


ובחנו את עצמכם בזיהוי כלי התזמורת:

https://youtu.be/tb0gHAzpQPE

היא יפה, מנומסת, מוסיקאית וירטואוזית ומבריקה בפרשנות ובביצוע על שניים מהכלים המוסיקליים התובעניים ביותר, כינור ופסנתר. בגיל 25 היא הייתה לפרופסורית הצעירה בתולדות גרמניה ונראה שהיא גם נחמדה.

יוליה פישר (Julia Fischer) היא כנראה ההוכחה לכך שאין צדק בעולם.

היא מעולם לא החליטה במה היא רוצה להתמחות מהכלים המוסיקליים. נראה שיוליה היא אחת מאלו שאלוהים נגע בהם באצבעו כשנולדו. הכישרון שלה לא שחצני אבל אי אפשר לטעות בו. גם בכינור וגם על פסנתר - היא מנגנת בלהט ובתבונה מוסיקלית שיש רק למבצעים גדולים.

השליטה הטכנית שלה בכלים הללו מתחברת ליכולת הבעה ופרשנות נפלאה וחכמה שהיא עושה ליצירות מוסיקליות שגם ותיקים מאד מתקשים כבר לתת להן פרשנויות שמצליחות לחדש ולרגש.

כמי שהייתה ילדת פלא והפכה למוסיקאית צעירה נפלאה, אפשר רק לומר עליה שהילדה הלכה אבל הפלא לא זו בלבד שנשאר - הוא אף הולך ומשתפר.


הנה סיפורה של יוליה פישר:

https://youtu.be/_3r01IXl8Bc


הקונצ'רטו של גריג בפסנתר:

https://youtu.be/Kjx-AxpZUxQ


24 הקפריצ'ו של פגניני:

https://youtu.be/-095jDDgrQo

הוא סופר-סטאר ענקי, מעין אלביס של הפסנתר הקלאסי, אדם שמאזינים נוהרים לקונצרטים שלו בהתלהבות שנשמרה עד היום לכוכבי רוק. הוא וירטואוז פסנתר המלהט על המקלדת כמו אל מול כלי הקשה פשוט, בחור שממש גדל מילדות על במת הקונצרטים וזכה לתרועות בעמידה כמעט לאורך כל חייו.

כבר בשנות ה-30 לחייו, הגיע הפסנתרן הסיני לאנג לאנג (Lang Lang) למעמד של אחד הפסנתרנים המיומנים בעולם. רבים רואים בו את אחד הנגנים אחד המוכשרים והמקצועיים שבין הנגנים הקלאסיים בעולם של תחילת המאה ה-21.

הוא החל כילד פלא, בן עניים סיני שהחל ללמוד פסנתר בגיל 3. כבר אז בלטו הריכוז והכישרון המובהקים שלו. בלטה גם יכולת ההבעה שלו, שהקדימה את גילו הכרונולוגי, זה שעל הנייר, בשנים רבות. הוא ניגן כמו מוסיקאי בוגר.

מההופעות בצעירותו רבים זוכרים לו את גלגולי העיניים, המניירות המעצבנות והפרצופים היצירתיים שעשה תוך כדי נגינה אז. בילדותו סלחו לו על אלה, כי הוא היה עילוי ומכל בחינה אחרת הוא ניגן כמו פסנתרן בוגר ועמוק עד בלי די. מצד שני, יש רבים שרואים בשפת הגוף שלו את הביטוי לתחושה והקשר המדויקים כל כך של המוסיקה, שבהן הוא ניחן.

כיום הוא נחשב לגדול הפסנתרנים הצעירים בעולם. מהפרצופים והמניירות ההם כבר נפטר מזמן ונשאר רק הכישרון היוצא הדופן והבלתי נדלה שלו, העומק, ההבעה והפרשנות המוסיקלית המקורית וייחודית לו. לצד אלו, הוא מלא חיים וחוש הומור, אישיותו הקורנת ושמחת החיים שלו בולטת בהופעותיו הליצניות בתכניות טלוויזיה ובראיונות "טוק שואו". הוא מבין את תפקיד האמן בעידן המודרני ומתחבר לכל קהל ולכל פינה בכפר הגלובלי, שדומה שהוא הכוכב הגדול שלו כיום.

ההערצה לה הוא זוכה, לא קלקלה את לאנג לאנג והוא עובד קשה לפרנסתו. הוא מרבה בהופעות ובהקלטות והנהירה לרכישת ההקלטות שלו מזכירה את הימים הגדולים של תעשיית התקליטים.

אגב, בסינית פירוש השם "לאנג לאנג" הוא "אדם מבריק"...


הנה לאנג לאנג בגיל 12:

https://youtu.be/lJg6ibz5Bvg


לאנג לאנג מנגן בקלות את "ואלס הדקה" אופוס 64, מספר 1 של שופן:

https://youtu.be/hKILwVH_MdM


ראיון עם לאנג לאנג מגלה את סיפורו של האמן המצליח במוסיקה הקלאסית העולמית:

https://youtu.be/3W6P0eL41O4


מחווה ללאונרד כהן אחרי מותו:

https://youtu.be/2xTpS3cn2fU


וסרט תיעודי על מכונת הנגינה המושלמת - לאנג לאנג:

https://youtu.be/6khZk6LCDUw?long=yes

חֲלִיל-צַד (flute), או הסירינְקְס הוא חליל המנוגן לרוחב, בניגוד לחלילית אותה מחזיק הנגן קדימה.

חליל הצד, שהופיע במאה ה-13, דחק בהדרגה את החלילית מהתזמורת הסימפונית, עד שהיידן הוציא את החלילית מהתזמורת באורח סופי. עוצמתו הגדולה יותר וצליליו הבהירים גרמו למלחינים רבים להעדיפו על פני החלילית השקטה והאינטימית.

מתקופת הבארוק ידוע במיוחד הבדינרי מתוך הסוויטה לחליל מס' 2 של באך.

בתקופה הקלאסית והרומנטית היה החליל פופולארי ביותר ומלחינים רבים כתבו לו קטעי סולו רבים. בין המלחינים הבולטים לכלי היו אז היידן (סונטה לחליל ולצ'מבלו), מוצרט (קונצ'רטי בסול מז'ור וברה מז'ור וקונצ'רטו כפול לחליל ולנבל) ובטהובן (הסרנדה לחליל, כינור וויולה).

במאה ה-19 היצירה המפורסמת ביותר לחליל היא הפרלוד ל"מנחת פאון"Prelude to the Afternoon of a Faun - Debussy שכתב דביסי בסגנון האימפרסיוניסטי שאפיין אותו. החליל פותח בה בנגינת הנושא הראשי. דביוסי גם כתב את "סירינְקְס" המפורסם לחליל סולו.

אבל קוואנץ, מלחין פחות מוכר בימינו, כתב לחליל למעלה מ-300 קונצ'רטי. הם נכתבו עבור מלך פרוסיה, פרידריך הגדול, שהיה גם חלילן מצוין. בכך השיג קוואנץ את מה שהוא, ללא ספק, השיא העולמי בכתיבה לחליל.

במאה ה-19 הפכה מערכת המנופים והמכסים שפיתח תאוֹבַּלד בֶּהְם, חלילן וירטואוז מבוואריה, את הכלי לנוח ביותר לנגינה והגדילה את אפשרויות הנגינה בסולמות שונים.


הנה "מחול הרוחות הטובות" מתוך האופרה "אורפיאוס ואורידיצ'ה" של גלוק:

https://youtu.be/oou2ywIbRxc


הבדינרי מתוך הסוויטה לחליל מס' 2 של באך:

https://youtu.be/Kl6R4Ui9blc


הפרלוד ל"מנחת פאון" של האימפרסיוניסט קלוד דביסי מהמאה ה-19:

https://youtu.be/EvnRC7tSX50


חלילן הג'אז ג'יימס מודי מוביל את "דרבן, השועל האדום":

https://youtu.be/_qu-blRye9I


הרבי מן מנגן חליל צד ג'אז ב-1982:

https://youtu.be/RJPMOMX4mwk


והפיקולו שהוא החליל הקטן וגבוה בצליליו, כאן מנגן שוסטקוביץ':

https://youtu.be/gFh0FzuydGo

הסימפוניה ה-7 ( Shostakovich: The War Music, Symphony #7) של שוסטקוביץ', נקראת סימפוניית "לנינגרד", על שם העיר הנצורה במלחמת העולם השנייה, שבעצם ניצחה את הצבא הגרמני, לאחר שקטעה את שרשרת הניצחונות שלו, קטלה את מרבית חייליו בחזית ברוסית והביאה אותו אל מסע התבוסה הגדול שלו, אל מול החורף הרוסי.

הסימפוניה הזו נכתבת בעיר לנינגרד, כשהיא במצור ותחת איום של השמדה. היא בוצעה לראשונה בעיר הנצורה עצמה, בזמן בו תושביה חוו את רגעיהם הקשים ביותר.

לנינגרד באותו שלב היא עיר עצובה, הרוסה ונואשת לעזרה שלא מגיעה. הנגנים, כמו שאר תושביה, מורעבים ורבים מהם מזכירים במראה שלהם שלדים מהלכים. כשאין בה אוכל, החשמל מזמן לא קיים, בכל יום מתים עוד תושבים מקור ומרעב ואפילו כלי הנגינה שלהם חלודים.

אבל דווקא אז, מתכנסים אותם מוסיקאים בעיר ההרוסה ומנגנים, ליטרלי לצלילי ההפגזות הגרמניות, את ביצוע הבכורה של הסימפוניה של שוסטקוביץ'. חלק מחבריהם לתזמורת כבר נהרגו או מתו ממחלות, אבל הם לא נרתעו ועשו את הכל כדי לתת למוסיקה לדבר ולומר את דברה, כנגד האלימות, האכזריות והאימה של המפלצת הנאצית.

בהמשך הוברחו למערב תווי הסימפוניה ומיקרופילם שהציג את הנסיבות בהן היא נכתבה ובוצעה לראשונה. אלה התפרסמו והפכו אותה לסמל של התנגדות לנאציזם ולתוקפנות הנאצית. היא הפכה אז ובצדק להצהרה מוסיקלית מובילה, סמל ההתנגדות האמנותית והשאיפה לחיים.

המנצח הרוסי הנודע גרגאייב אמר פעם שהמסר של הקונצרט הזה לגרמנים היה שהם לא ינצחו ארץ שבה מוסיקאים שהם כמעט מתים מסוגלים לנגן קונצרט בכורה של יצירה כזו, יצירה שעניינה הוא ניצחון. ואכן, אחרי מצור גרמני של 3 שנים על לנינגרד ומיליון וחצי מתושבי לנינגרד שנספו, מנצחים העיר ההרוסה ותושביה את היטלר ואת חייליו האכזריים.

את שוסטקוביץ' עצמו, אגב, הפכה הסימפוניה הזו למפורסם וממש לידוען עולמי. הסימפוניה תיוותר לשנים רבות סמל מוסיקלי עוצמתי להתנגדות הרוסית לפשיזם הנאצי והמלחין עצמו יחבר את הסימפוניה ה-13 שלו, יצירה לה יקרא "באבי יאר" ותוקדש ליהודים שנרצחו בשואה.


הנה סיפורה של הסימפוניה ה-7 של שוסטקוביץ':

https://youtu.be/eB__vPsfGXU


הנושא המפורסם מסימפוניית "לנינגרד":

https://youtu.be/RgTfPAON4_s


שוסטקוביץ מנגן קטעים מהסיפוניה בפסנתר:

https://youtu.be/nOKL_q-Ribs


ופודקסט על סימפוניית בלנינגרד ומה שליווה אותה:

https://youtu.be/Ad64YLnnRvk?t=6m55s&long=yes

הצ'לו (Cello), בשמו המלא ויולונצ'לו, הוא כלי קשת המפיק צלילים חמים ונמוכים, שמזכירים את הקול האנושי הנמוך. החל מהמאה ה-17 ממלא הצ'לו תפקידי באס. באותה תקופה הוא היה אחראי על תפקיד ה"באסו קונטינואו", שהיה סגנון ליווי ייחודי וצורה קדומה של הרמוניה.

מי שתרם רבות לרפרטואר של הצ'לו היה יוהן סבסטיאן באך, שכתב יצירות שונות לכלי ובמיוחד ידועות 6 הסוויטות שלו לצ'לו סולו. המלחין סן-סאנס כתב לצ'לו את תפקיד הברבור ביצירתו "קרנבל החיות". גם היידן תרם את חלקו בקונצ'רטו לצ'לו בדו מז'ור.

אבל אחת היצירות היפות לכלי היא הקונצ'רטו לצ'לו במי מינור אופוס 85 מאת אלגר. העולם כולו זוכר את הביצוע יוצא-הדופן של הצ'לנית המנוחה ז'קלין דה-פרה, שהייתה מזוהה עם היצירה והירבתה להופיע איתה בכל העולם, בטרם מותה בגיל צעיר, ממחלת הטרשת הנפוצה.


הנה תולדות הצ'לו:

https://youtu.be/_P6ZI4USsHY


נגן צ'לו מספר על עצמו ועל הכלי:

http://youtu.be/F6VWSbFaAm8


צמד נגני צ'לו שחזר לתקופה הקלאסית ואז איבד שליטה:

https://youtu.be/uT3SBzmDxGk


יש נגנים שמוציאים ממנו המון:

http://youtu.be/Ry4BzonlVlw


ילדה שמנגנת את "הברבור":

http://youtu.be/lOmgFOxPdHM


צ'לו אלקטרוני ללא גוף תהודה:

http://youtu.be/mJ_fkw5j-t0


ותכנית שלמה על הצ'לו (עברית):

https://youtu.be/Amk2-B9yFgo?long=yes

את היצירה "אגם הברבורים" (Swan Lake) כתב המלחין הרוסי פיוטר איליץ' צ'ייקוביסקי והיא נחשבת למוזיקת הבלט המפורסמת בעולם.

עלילת הסיפור היא על נסיך המתאהב בעלמה יפה, שקוסם מרושע כישף אותה. בגלל הכישוף כל בוקר היא הופכת לברבור לבן ויפה ורק בלילה חוזרת לדמותה המקורית.

המלחין צ'ייקובסקי נולד ב-1840 בכפר ברוסיה. מגיל צעיר גילה עניין במוסיקה אך מכיוון שלא התבלט יותר מדי בתחום זה, כיוונו אותו הוריו ללמוד להיות עורך דין. צ'ייקובסקי לא אהב את תחום המשפטים ובגיל 23 התפטר והתחיל לעסוק במוזיקה. בשנים הבאות הפך להיות אחד מהמלחינים הגדולים של רוסיה, ואחד מהחשובים בתקופתו.

פרט ל"אגם הברבורים" הלחין צ'ייקובסקי עוד יצירות מוכרות רבות. ביניהן בלטה "היפהפייה הנמה", וגם הבלט הידוע "מפצח האגוזים", שזכה לגרסאות רבות, כולל גרסה לילדים.


הנה קטע מתוך בלט אגם הברבורים:

https://www.youtube.com/watch?v=Xd2nTXsivHs


מתוך קונצרט לילדים "היפהפייה הנמה":

https://www.youtube.com/watch?v=cq0rKjt2i4w


סרט של דיסני על חייו של המלחין:

https://www.youtube.com/watch?v=Qi_V52tySAY


והמנצח גיל שוחט מספר על אגם הברבורים:

https://youtu.be/L5B9EtivDow?long=yes

"מארש התוגה" של שופן, הידוע כ"מארש האבל" (Funeral March)) אופוס 72, הוא המוכר ביותר מתוך שורה של מארשים כאלה, שנכתבו לאורך ההיסטוריה על ידי אחדים מגדולי המלחינים הקלסיים.

מארש האבל הוא בעצם מעין שיר לכת להלוויה (Funeral March) או לליווי של טקסי זיכרון.

מבחינה מוסיקלית מדובר בשיר לכת, במפעם איטי למדי ובמקצב 2/4, שמתאים לצעידה הטקסית בלוויה. לרוב, גם אם לא תמיד, כתובים מארשי אבל בסולם מינורי, סולם נוגה ומהורהר יותר מהסולם המז'ורי, הנוטה להיות נמרץ יותר.

מארש האבל של שופן מנוגן בטקסי זיכרון לאומיים בפולין ובמותם של אנשים נכבדים במדינה. הפרט המדהים והלא ידוע הוא שפרדריק שופן כתב את המארש לזכר כלבו האהוב דווקא...

שופן כתב את מארש האבל שלו לפסנתר, בשנת 1837. למעשה, המארש הזה הוא הפרק השלישי של הסונטה לפסנתר מספר 2 בסי במול מינור, אופוס 35 של שופן.

במארש האבל הזה מרבים להשתמש גם בתרבות הכללית. הוא מופיע בסרטים מצוירים ובמשחקי מחשב שונים, כמו Digger המיתולוגי בו הוא מושמע בכל פעם שנגמרים החיים שמקבל השחקן במשחק...


הנה "מרש האבל" בלוויה מלכותית בריטית:

https://youtu.be/pT9j4mjPSrw


מרש האבל של שופן בביצוע ארתורו בנדטי מיכלאנג'לי:

https://youtu.be/Hgw_RD_1_5I


מארש האבל של שומאן הוא הפרק השני של חמישיית הפסנתר הנהדרת שלו אופוס 44:

https://youtu.be/HzBPWGDVfg0


לבטהובן מרש אבל בפרק השני של הסימפוניה ה-3 ארואיקה, אולי על נפוליאון שבגד במהפכה, לזכר החיילים שמתו במלחמותיו או לזכר בטהובן עצמו שיודע שהוא הולך ומתחרש:

https://youtu.be/P4l8ah2Rvm0


שוב מארש האבל של שופן:

https://youtu.be/7-9wXQpzESo


ו"מארש האבל" של מנדלסון במחאה על סגירת התרבות בקורונה:

https://youtu.be/ts7S4Xrec-g?t=1m24s

הזמר האמריקאי אריק כרמן ניגן פסנתר עוד בטרם היה בן 3. בשנת 1975, לאחר שהתפרקה להקתו "Raspberries", הוא מצא את עצמו לבד, מהרהר בעתידו ומנגן בבית, כותב שירים חדשים.

כרמן, זמר רוק שעד היום מנגן מדי פעם יצירות קלסיות לפסנתר, מצא את עצמו מנגן את הפרק השני מהקונצ'רטו לפסנתר מספר 2 של רחמנינוב. תוך כדי כך הוא התחיל למלמל לחן שעלה בראשו. הוא המשיך את הרעיון ולפתע מצא את עצמו מלחין את השיר "all by myself".

השיר האינטימי והרומנטי היה להצלחה עצומה במצעדים. הצלחתו העולמית היממה את הזמר הצעיר והוא מצא את עצמו לפתע כוכב ענק. הוא הקליט אלבום שלם שהיה להצלחה מסחררת גם הוא ובכל מקום דובר על אריק כרמן, המלחין ששאב לחן ענקי מיצירה קלאסית. הציניקנים אמרו שקצת אירוני שכדי ליצור שיר שנקרא "לגמרי בעצמי", אריק כרמן היה צריך להיעזר ביצירתו של מלחין אחר...

אבל פרט מעניין נוסף הוא שאריק כרמן התבסס על הנושא של הפרק השני של רחמנינוב, במחשבה די תמימה, שבשל היות המלחין מת, היצירה כבר לא מוגנת בזכויות יוצרים. רק לאחר שהשיר הופץ והפך להיט ענק, דרשו יורשיו מכרמן חלק בתמלוגים ממנו. לאחר דיונים משפטיים, הם הגיעו להסכם על חלוקת התמלוגים מהשיר ועל שינוי הקרדיט של מלחין השיר ל"אריק כרמן וסרגיי רחמנינוב".

כך שאולי זה לא היה "אול ביי הימסלף"...


הנה אריק קרמן בשיר All by Myself:

https://youtu.be/V-6X7VR9Abo


האדאג'ו של רחמנינוב שעליו מבוסס השיר:

https://youtu.be/K5l9LaS2xRA


לעולם לא אתאהב שוב:

https://youtu.be/RxEQIyKRKlc


הפופולריות של האדאג'ו סוסטנוטו בלימודי פסנתר:

https://youtu.be/RQ4Dkb2LRkc


הקריירה של אריק קרמן וכיצד היא התפתחה לשיר והצלחה בעזרת המוסיקה של רחמנינוב:

https://youtu.be/KS-87tBU1gA?long=yes


וביצוע עם תזמורת של הלן גרימו לפרק השני מהקונצ'רטו לפסנתר מספר 2 של רחמנינוב:

https://youtu.be/znlUBaLH2zY?long=yes

דניאל בארנבוים נולד בארגנטינה, להורים יהודים רוסים, שניהם מורים לפסנתר. הוא החל ללמוד פסנתר מאמו בגיל 5.

עוד לפני שהיה דניאל בן 8, הוא ניגן לראשונה בקונצרט בבואנוס איירס. כשעלה לישראל הוא הפך לתלמיד שקדן של מורים רבים ומעולים והפך בתוך שנים אחדות לילד הפלא העולמי של הפסנתר. בגיל 10 הוא כבר הופיע כפסנתרן ברומא ובווינה והפך לפסנתרן מקצועי שמופיע בכל המקומות המרכזיים בעולם.

במקביל, הוא החל ללמוד ניצוח, הרמוניה והלחנה ושקד על בסיס מוסיקלי רחב, שאיפשר לו בהמשך הקריירה להפוך גם לאחד מגדולי המנצחים בעולם כיום.


בארנבוים הצעיר מנגן עם מי שתהיה אשתו, הצ'לנית ז'קלין דה פרה:

http://youtu.be/mOLc1VGacq8


והנה דניאל בארנבוים בשנים האחרונות, מנגן את הקונצ'רטו מספר 5 של בטהובן:

http://youtu.be/IS-pFFEvzFY


תכנית חינוכית על גאון הפסנתר ברנבוים (עברית):

https://youtu.be/5Tq8AdDr0Gg?long=yes


ואוסף ראיונות מכל השנים, שמדגים את האיש ותפיסותיו (עברית):

https://youtu.be/owDpPG56V7I?long=yes

פוּגָה (Fugue) היא שיטת הלחנה פוליפונית לכמה קולות, שנולדה בתקופת הרנסאנס והגיעה לשיא בתקופת הבארוק. גם אחרי תקופת הבארוק ממשיכה הפוגה להופיע, מפוגות בתקופה הקלאסית ועד לפוגות מהתקופה הרומנטית ובמאה ה-20.

בתחילת הפוגה מנוגן הנושא הראשי ובהמשך הוא מושמע שוב ושוב, כשבכל פעם הוא "עובר" לקול אחר, בין הקולות השונים. אך בכל קול הוא מנוגן בשינויים מסוימים. לעתים השינוי מלודי, כלומר במנגינה שלו, ולעתים הוא ריתמי, בקצב שלו. כך הוא מתאים לקולות האחרים ולסולמות השונים.

חוץ מהנושא הראשי, יש בפוגה גם נושאים משניים וקטעי מעבר, שמושמעים כל הזמן למולו, כנושאים נגדיים או מקבילים. קצת כמו שיחה שבה ניתן להבין את דברי כולם, על אף שהם מדברים ביחד וממש בו-זמנית - כך הקולות בפוגה עצמאיים ועדיין יש ביניהם שילוב הרמוני המשתלב היטב לכדי שלמות אחת. בכך הפוגה שונה מצורות מוסיקליות אחרות שלא מבוססות על קונטרפונקט.

יצירות שנכתבו בטכניקת הפוגה נקראות במרבית המקרים גם הן "פוגה". פוגות כאלה יכולות להיכתב לכלי יחיד, לרוב כלי מקלדת כמו פסנתר, להרכבים כליים וקוליים, דוגמת רביעיית מיתרים, תזמורת מלאה או מקהלה.

פוגות מפורסמות ניתן למצוא בסימפוניה השלישית של בטהובן, בקטע ה"אמן" מתוך הרקוויאם של מוצרט, וברבות מיצירותיו של יוהאן סבסטיאן באך.


כך נראית פוגה:

https://youtu.be/95gLT7NzHAM


הנה הפוגה הגדולה בסול מינור של באך קכל 542:

https://youtu.be/4WhPUqpaRp4


פוגת "אמן" מתוך הרקוויאם של מוצרט:

https://youtu.be/-IfB7VmGaNQ


הפוגה מפרק רביעי בסימפוניה השלישית של בטהובן:

https://youtu.be/ZkP3XVkLxL4


סרט תיעודי שמסביר את הפוגה:

https://youtu.be/vAFETgpt9PA?long=yes


הסבר נוסף ומעמיק על הפוגה והצד המתמטי שלה:

https://youtu.be/ZG4SKgCpppE?long=yes


ו"אמנות הפוגה" של באך בביצוע הפסנתרן גלן גולד:

https://youtu.be/exD8bhJP1eo?long=yes

אליס שרה אוט (Alice Sara Ott) היא פסנתרנית מטאורית וצעירה, יפאנית שגדלה בגרמניה. בגיל 3 היא שמעה פסנתר בקונצרט והחליטה שזה מה שתרצה לעשות בחיים. מאז היא מנגנת, מתאמנת 3-4 שעות בכל יום וכבר בגיל 10 זכתה במקום הראשון בתחרות פסנתר נחשבת.

בגיל 22 היא נבחרה על ידי "דויטשה גרמופון", חברת התקליטים החשובה ביותר במוסיקה הקלאסית, להקליט בה את האטיודים של ליסט.

אחר-כך באו הוואלסים של שופן ועוד המון. לאורך כל הזמן מנגנת אליס שרה אוט ברחבי העולם והקהל מרבה לעמוד על רגליו בסיום הקונצרטים שלה ולמחוא לה כפיים ארוכות.

הכי יפה שעם הנגינה הווירטואוזית שלה בפסנתר, אוסף הכישרונות שלה, חכמת הנגינה ויופייה העדין, אין בה שמץ של הצגה או הגזמה - היא מנגנת בפשטות ונוהגת בענווה וצניעות טבעית.


הנה אליס שרה אוט מדברת:

http://youtu.be/Ftm_NZVrxV8


ראיון עם הפסנתרנית הנהדרת:

https://youtu.be/WtVUiUmbKSQ


ואליס יודעת לנגן היטב גם מוסיקה מודרנית:

http://youtu.be/dlLS-j0X0Y8

רבים נוטים לכלול נושא ווריאציות (Theme and variations) כצורה מוסיקלית, המאפיינת יצירות המבוססות על נושא אחד, החוזר פעמים רבות, כשבכל פעם יש בו שינוי (בלועזית: וריאציה) אחר. למען הדיוק, הווריאציה היא יותר דרך לטיפול בנושא מוסיקלי מאשר צורה מוסיקלית של ממש, אבל כדי לזכור אותה אין בעיה שתזכרו כך.

בכל מקרה, וריאציות שונות יכולות להיות ליצירה שכזו. ביניהן יהיו אלמנטים כמו שינוי סולם, שינוי מקצב, שינויים הרמוניים, קישוט כלשהו של המנגינה וכדומה. כדי שהזיהוי של הנושא יישמר, בכל וריאציה שומרים המלחינים על אחד מהיסודות של המנגינה המקורית לפחות.

במהלך הדורות יצרו מלחינים רבים וריאציות על נושאים מוסיקליים שכתבו מלחינים אחרים. בין המפורסמים שביניהם היו באך, היידן, מוצרט, בטהובן, ברהמס, רחמנינוב ועוד.

דוגמאות? - אין בעיה...

באך למשל, כתב את "וריאציות גולדברג" המפורסמות שלו, עבור תלמידו גולדברג, שהיה נגן צ'מבלו. בטהובן הפציץ בכישרונו את "וריאציות דיאבלי" הנפלאות והמלחין הבריטי אלגר יצר את "וריאציות אניגמה", הווריאציות החידתיות של המאה ה-20.


הנה נושא ווריאציות מומחשים על יצירה של היידן:

https://youtu.be/C0DZARmcRso


וריאציות לגיטרה על לחן מוכר בסגנונות מוסיקליים היסטוריים:

https://youtu.be/aT-NB8uzsGQ


ה"אריה די קאפו" המפורסמת מתוך "וריאציות גולדברג" של יוהן סבסטיאן באך:

https://youtu.be/eZCSOdi19jQ


גלן גולד מבצע את "וריאציות דיאבלי" של בטהובן, שרבים רואים כיצירה התובענית והמורכבת ביותר שנכתבה אי-פעם לפסנתר:

https://youtu.be/UoWXRlw9vBA


רחמנינוב - וריאציות על נושא של פגניני אופוס 43:

https://youtu.be/ppJ5uITLECE


ברנבוים מנצח על הווריאציה ה-9 והנהדרת "נמרוד" מתוך "וריאציות אניגמה" של אלגר אופוס 36, שהתבססו על נושא שמקורו אינו ידוע:

https://youtu.be/sUgoBb8m1eE

משורר, מלחין, זמר ונגן לאוטה אנגלי, המיוחד בג'ון דאולנד (John Dowland), המלחין בן המאה ה-16 ומי שכונה "אורפיאוס האנגלי", הוא היותו פופולרי עד ימינו. לא רבים ממלחיני הרנסנס הצליחו לשמור במשך 400 שנה כל כך יפה על הפופולריות של המוסיקה שלהם.

דאולנד היה מלחין דגול. באנגליה של המלכה אליזבת הראשונה, שיקפו שיריו את מה שנחשב עד היום כ"תור הזהב" במוסיקה ובשירה. עד היום הוא נחשב ככל הנראה כמפורסם ביותר מבין מלחיני התקופה הבולטים, ביניהם ענקי קומפוזיציה כמו ז'וסקן דה פרה, פלסטרינה, גיום דופאי, פרסקובלדי, אורלנדו לסוס וג'זואלדו.

ההישג הזה הוא עוד יותר מדהים, כי זה בסדר והגיוני שברפרטואר של המאה ה-20 תצליח המוסיקה הכלית הנהדרת שהוא חיבר ללאוטה (הגיטרה העתיקה, שהתפתחה באירופה מהעוד הערבי). הרי הגיטרה היא כלי אהוב תמיד.

אבל נהדר ומקסים הוא שזכתה לתחייה ומקום ברור ברפרטואר המודרני גם המוסיקה הקולית של המלחין מהאי הבריטי. כך הצליחו גם שיריו האנגליים העגמומיים משהו, שביניהם "Come again", "Flow my tears", "I saw my Lady weepe", "In darkness let me dwell" וכמובן השיר "Come, heavy sleep" שעתיד להיות במאה ה-20 הבסיס ליצירה "Nocturnal" של המלחין הבריטי הדגול בנג'מין בריטן.

אבל אחרי בריטן הוקלטו שיריו של דאולנד לא רק על ידי מבצעים "רגילים" ונהדרים של מוסיקה עתיקה. גם כוכבי פופ וג'אז ענקיים מצאו עניין בשירים הללו והקליטו שירים בודדים ועד אלבומים שלמים של שיריו.

אם זה אלביס קוסטלו שהקליט את השיר או היצירה "Can she excuse my wrongs" של דאולנד לאלבומו The Juliet Letters. אם זה סטינג, אחד האמנים המצליחים בעולם הרוק ונגן ג'אז מעולה בעברו, שהקליט אלבום משיריו וקרא לו Songs from the Labyrinth. ואם אלו נגני הג'אז האנגליים ג'ון סורמן וברי גאי, ששיתפו פעולה עם חבורה קלאסית של נגנים באלבום נוסף משיריו - העובדות מראות כולן שג'ון דאולנד כאן כדי להישאר.


הנה מצגת וידאו על חייו של ג'ון דאולנד:

https://youtu.be/CuDFOnZKM_U


נגינה בלאוטה של יצירתו "לקרימה" (Lachrimae):

https://youtu.be/rMwZ6ZkzjgU


אותו השיר של דאולנד, הלקרימה, בזמרה קסומה:

https://youtu.be/u3clX2CJqzs


"האם היא תוכל לסלוח לי על טעויותי" (Can She Excuse My Wrongs):

https://youtu.be/IEt6Bp3xcf4


השיר הקסום Flow my tears:

https://youtu.be/jkRrzAo9Wl4


השיר "בוא שוב" (Come again) של דאולנד:

https://youtu.be/LpvAtdzPV78


כוכב הרוק סטינג בביצוע אותו שיר, בליווי לאוטה:

https://youtu.be/d4EmIPY8yqY


"הזמן עומד מלכת" - הזמרת אמה קירקבי ונגן הלאוטה אנתוני רולי הם מהידועים במבצעי שיריו:

https://youtu.be/1CVyC5hxPSY

את הסימפוניה התשיעית של בטהובן (Beethoven's 9th Symphony) הציג המלחין באביב 1824, בווינה. מאחורי לודוויג ון בטהובן, מי שנחשב אז גדול מלחיני אוסטריה וגרמניה, היו כבר 8 סימפוניות שהטביעו חותם של ממש בתולדות המוסיקה הקלאסית ותולדות האמנות המערבית. אבל הסימפוניה הזו הייתה משהו אחר לחלוטין.

נתחיל בכך שאת הסימפוניה הזו הוא הלחין בטהובן 12 שנים לאחר שחיבר את הסימפוניה השמינית שלו. בשנים האלה הוא עבר תהליכים אישיים מטורפים. היו אלה שנים שבהן סבל הגאון ממחלות שונות, נקלע למצוקה נפשית חמורה והסתבך בתביעות משפטיות. אבל לפני הכל - במהלך השנים הללו הוא איבד כמעט לגמרי את שמיעתו והפך למעשה לחירש.

במהלך אותן שנים הוא אמנם יצר והתנסה בכתיבה של יצירות במבנים ובמגוון סוגים אחרים. אבל ההבשלה שעבר הביאה אותו בסופו של דבר למהפכה של ממש בסימפוניה הקלאסית ולכתיבה של יצירה מסוג חדש. כן, בפרק האחרון של הסימפוניה התשיעית והגדולה שלו בטהובן מכניס מקהלה ומשלב זמרים. ב"אוֹדָה לשמחה" (An die Freude), שיר בו מודגש האידאל של חברה אנושית שוויונית, חברה מלאת שמחה ואחווה בין בני-האדם.

חילול הקודש, היו שאמרו, כתבו או הטיחו בו. אין כמו הסימפוניה למלכת היצירות הכליות והסימפוניות. איך הוא מעז להכניס לתוכה את הצד הווקאלי שהוא כל כך זר לה.

אבל ההמונים והמבקרים היו צריכים להמתין מעט ולהתרגל למחשבה שבטהובן התקדם וקידם את הצורה הסימפונית ואת המוסיקה הקלאסית אל עבר עידן חדש. ואכן, הייתה זו ה"אוֹדָה לשמחה" מהפרק הרביעי בסימפוניה התשיעית שלו, אותו שיר וקטע קולי מהמם, שהפכה את בטהובן לא רק גאון ווירטואוז אלא גם למהפכן. כאן הוא מתגלה כאמן שלא קופא על השמרים ומביא שינוי טקטוני לאחת הצורות השמרניות של המוסיקה האירופית הקלאסית.

התזמורת הסימפונית, המקהלה והזמרים משתלבים בסימפוניה הזו כל כך טוב עד שהם יוצרים שלימות. זו מושלמות מהפכנית, פורצת דרך, אם תרצו זו פצצת אטום של כישרון עילאי, מהול בסבל אנושי וכאב, אבל אוהב אדם, שמח בחלקו ובחייו - בפרק הרביעי של הסימפוניה הזו מגיע בטהובן לשיאו, בהרמוניה נפלאה בין היצירה הכלית לבין העומק הקולי שהוא הוסיף לה באודה המפורסמת הזו.

מאז ביצוע הבכורה שלה הפכה התשיעית שלו לאחת מיצירות המופת של בטהובן. היא גם מהיצירות המפורסמות והנערצות ביותר ברפרטואר של המוסיקה המערבית. אבל המעניין ביותר הוא שאין כמו ה"תשיעית" לסמל את התקופה הרומנטית, שבטהובן, במו צליליו, נחשב למבשר שלה ולזה שהעביר את המוסיקה האירופית מהתקופה הקלאסית אליה.

ואגב, המוסיקה של הפרק הרביעי והמהפכני מהסימפוניה התשיעית של בטהובן משמשת מאז שנת 1985 בתור ההמנון הרשמי של האיחוד האירופי. ללא מילים, בשל מגוון השפות של מדינות האיחוד, אבל עם המון יופי מלודי שמתבקש.


הנה הסימפוניה התשיעית של בטהובן:

https://youtu.be/PSxJ3gfjp38?t=8


האודה לשמחה:

https://youtu.be/MsZGY4v3USw


פלאש מוב ברחוב נהדר שלה:

https://youtu.be/cxLbmnvMWM0


הביצוע הגדול ביותר עם 10,000 זמרים בעיר אוסקה שביפן:

https://youtu.be/ITzeRSJQtB4


וגיל שוחט מספר על הסימפוניה התשיעית (עברית):

https://youtu.be/FTFEllMD2E4?long=yes

העוּגָב (Organ או Pipe organ) או האורגן הוא ככל הנראה כלי הנגינה הגדול ביותר והכי מסובך במנגנוני הפקת הצליל שלו.

ממש כמו על הפסנתר, נגן העוגב פורט על קלידיו של הכלי. אבל בניגוד לפסנתר, העוגב נחשב כלי נשיפה. הסיבה היא שהצלילים מופקים בצינורות הרבים שלו, בהם עובר האוויר, ממש כמו בחליל וכלי נשיפה אחרים.

הצינורות של העוגב רבים. כל צינור מנפיק צליל בגובה אחר. ככל שהצינור המחובר לקליד הינו ארוך יותר - הצליל שמופק מהקליד הוא יותר נמוך.

כל קבוצת חלילים או צינורות בנויה באופן אחר ולפיכך מפיקה צליל מסוג אחר. קוראים לצלילים הללו בעוגב רֶגִיסְטֶרים. יש רגיסטרים המפיקים צלילים דמויי קלרינט, יש המדמים חצוצרה וכדומה. מגופים מיוחדים, מעין כפתורים ליד המקלדת, מאפשרים לנגן העוגב להחליף רגיסטרים וכך להעשיר ולגוון את הנגינה בצלילים מסוגים שונים.

עוגב כנסייתי אחד יכול להכיל 5,000 צינורות ויותר. האוויר לחלילים מופק בימינו בעזרת חשמל אך בעבר היו אנשים מפעילים בשריריהם מפוחים שיצרו את זרם האוויר הדרוש להפקת הצלילים.

העוגבים, או האורגנים, היו נפוצים בעיקר בכנסיות הגדולות. זאת משום שמחיר בניית עוגב כזה היה גבוה ביותר ודרושה הייתה אחזקה שוטפת ויקרה לכלי.

אגב, שמו העברי של האורגן, העוגב, מוזכר אמנם בתנ"ך, אך אין המדובר באותו הכלי אלא ב"מגרפה" המקראית שהיא סוג של חליל פאן, קודמו של העוגב.

לשונית, נוטים כיום להבדיל בין העוגב לאורגן, בכך שהעוגב הוא הכלי הגדול עם מערכת הצינורות, בעוד השם "אורגן" נשמר לכלי המקלדת החשמלי, המחקה את צליליו. אנו נשמור על המסורת הנכונה ונראה בשמות עוגב ואורגן דבר זהה, בעוד שמו המדויק של הכלי החשמלי הוא למעשה אורגן חשמלי.


כך פועל העוגב:

https://youtu.be/iM3ejYnlBVY


אורגן שאיננו חשמלי ומחייב את הנגן לפדל עם הפדלים כדי לייצר לחץ אוויר בצינורות (עברית):

https://youtu.be/0xynb1uAEC0


כך בנוי העוגב:

https://youtu.be/cfFWiWbXGuY


אלו הם צליליו המגוונים:

https://youtu.be/4S6BErQs-HE


הנה נגן העוגב:

https://youtu.be/ZEgXDlc2dHc


עוד נגן כנסייתי:

https://youtu.be/ey_8VSD7fgc


הטוקטה ופוגה ברה מינור של באך:

https://youtu.be/ho9rZjlsyYY?long=yes


והיכרות לעומק עם העוגב:

https://youtu.be/JeB3JnKp8To?long=yes

הקוֹנְטְרַבָּאס (Bass Guitar) הוא הגדול במשפחת כל הקשת וזה שמנגן את תפקיד הבס הנמוך. זהו כלי נגינה ענק שמזכיר כינור עומד, בגובה של איש גבוה.

כשמו כן הוא - זהו כלי שמנגן צלילי בס, הצלילים הנמוכים, הנגדיים למנגינה, שנותנים לה קונטרה ויוצרים הרמוניה מושלמת.

מכיוון שצליליו של הקונטרבס נמוכים מאוד, הוא לא מבצע תפקידי סולו במסגרת תזמורתית, אלא לעתים רחוקות. הקונטרבס גם אינו חבר בהרכבי מוסיקה קאמרית, כמו שאר כלי הקשת.

במוסיקה סימפונית, תפקיד הקונטרבסים חשוב, כשלרוב הם מנגנים תפקיד זהה לזה של הצ'לו, באוקטבה נמוך ממנו ומוסיפים עומק לביצוע היצירה.

בטהובן הפקיד בידי הקונטרבס את הנושא המפורסם בסימפוניה התשיעית. ב"קרנבל החיות" של סן-סאנס הוא מייצג את הפילים.

היסטורית, הקונטרבס ירש כמה תכונות ייחודיות מקודמו העתיק, הבס-ויול. משום כך הופעתו ומאפייניו שונים במקצת מאלה של שאר בני משפחתו. במראהו, למשל, ההבדל הבולט ביותר שלו לעומת הצ'לו, הוא בכתפי הכלי. הכתפיים הללו בקונטרבס משתפלות יותר כלפי מטה.


#קונטרבס בג'אז
אם במוסיקה קלאסית מנגנים בדרך כלל באמצעות הקשת, במוסיקת הג'אז נוהגים נגני הקונטרבאס לנגן בנגינת פִּיצִיקָטוֹ (pizzicato), כלומר לנגן בפריטה על מיתריו של הכלי, במקום בנגינה עם הקשת.

במוסיקת הג'אז הקונטרבס מקובל הרבה יותר ומשמעותי יותר בתפקידיו, אם כי בהרכבי ג'אז מודרניים, הרבה נגני באס מנגנים כיום בגיטרה בס.

הליווי של הקונטרבס בג'אז הקלאסי התאפיין במהלך שנקרא "Walking Bass", בו הבאסים מנוגנים במעין צעדים למעלה ולמטה בגובה, על פי ההרמוניה. כיום נגני באס פיתחו את הנגינה בבס והיא הרבה יותר מעניינת ומתוחכמת.

בין הקונטרבסיסטים המפורסמים בג'אז העולמי נמצאים רון קרטר וסטנלי קלארק האמריקאים ואבישי כהן הישראלי.


נגינת פיציקטו בקונטרבס:

https://youtu.be/YMZZtQ1v1fc


ההרכב של סטנלי קלארק עם "רכבת אחרונה לשפיות":

https://youtu.be/jsCGkInBn3I


קונטרבס מחזיק לבדו הרכב קולי ששר א-קפלה:

https://youtu.be/MDBgOyEN2OU


נגן קלאסי מציג את הכלי ומספר עליו - כולל הקשת:

https://youtu.be/nUUVSxZ4ohI


"חתולי הרחוב" - להקת הרוק הכי ידועה שהיה בה קונטרבס:

https://youtu.be/zk_WpqVFYZg


נגן הבאס של להקת "ג'יין בורדו" מנגן קונטרבס:

https://youtu.be/Xc83jmVtiBQ


במוסיקת הפופ הגיטרה באס החליפה אותו:

https://youtu.be/ST9--HWOTA8


ואחת היצירות הקלאסיות היחידות בכיכובו - קונצ'רטו לקונטרבס של ואנהל:

https://youtu.be/Dt-bNf6h0tI?long=yes