מהו הרום ששתו הפיראטים?
כבר שנים רבות שהרום (Rum) נחשב למשקה של הים, ההרפתקאות והמסעות למרחקים. נראה שכל חבית רום מכילה עם המשקה גם משהו מהרפתקאות שודדי הים והסיפורים על מלחי הספינות בהפלגות הארוכות של ימים עברו.
רום הוא המשקה האלכוהולי שהמלחים אהבו ללגום במרוצת ההפלגות וכך גם הפיראטים בשנות הזהב שלהם, כשהם עסקו בפשיטות ושוד ימי של אוניות סוחר עמוסות כל טוב וישבו על אוצרות של ממש.
מקור שמו של הרום הוא ככל הנראה מהמילה האנגלית "rumbullion" שמשמעותה רעש גדול או מהומה. המילה מתארת היטב את השפעתו החזקה של המשקה על מי ששתו אותו.
המשקה נולד באי ברבדוס (Barbados) במאה ה-17, כשבעלי מטעי קנה הסוכר הבריטיים גילו שניתן להפיק אלכוהול מהמולסה, תוצר הלוואי המתוק של ייצור הסוכר.
שובבות המשקה המתוק והמשכר הפכה אותו במהירות לאהוב על המלחים והפיראטים וגם על עובדי מטעי הסוכר ברחבי הקאריביים.
הפיראטים בחרו ברום מסיבות מעשיות מובהקות. ראשית, בניגוד למים שהתקלקלו במהירות בחום הטרופי, הרום נשמר חודשים ארוכים ללא קלקול. שנית, הרום חימם אותם במזג האוויר הלח של האוקיינוס ורומם את רוחם במסעות הארוכים בים.
בכך הלך הרום ותפס חלק משמעותי בתרבות חיי הים והספנות.
ולא רק פיראטים. הצי הבריטי חילק גם הוא יחס יומי של רום לכל ספן, במסורת שנמשכה עד שנת 1970. למלחים היה מונח מיוחד לזה - "טוט" (Tot), שפירושה הוא כוס הרום היומית והמנהג לחלקו הסתיים במה שנקרא "יום הטוט השחור" (Black Tot Day).
גם באיים הקאריביים התפתחה תרבות שלמה סביב הרום. בג'מייקה (Jamaica) יצרו זן מיוחד בטעם חזק ופלפלי, בפורטו ריקו (Puerto Rico) פיתחה שיטה מתוחכמת של הכלאת זנים שונים בעוד שבקובה (Cuba) התמחו הקובנים ברום קליל ומתוק יותר.
אנקדוטה מעניינת מספרת על הפיראט הנפיל הזקן אדוארד טיץ' (Edward Teach), הידוע בכינויו "הזקן השחור" (Blackbeard), שהיה שותה את הרום כשהוא מעורב עם אבק שרפה, כדי להפחיד את אויביו בקרבות. הוא גם הציב נרות בזקנו השחור כדי להיראות כמו שד היוצא מהגיהינום.
כיום, נחשב הרום למשקה אלגנטי המופיע בקוקטיילים מתוחכמים כמו הדייקירי (Daiquiri) והמוחיטו (Mojito). איי הקאריביים ממשיכים לייצר את מיטב סוגי הרום בעולם.
ההיסטוריה והמסורת מתמזגים ובכל אי התפתחה במרוצת השנים גישה מקומית וייחודית לטעם ולארומה של המשקה הזה שפעם ליווה את חיי הים הסוערים והיום הפך פופולרי גם בחוגי הבליינים.
בבסיסו, תהליך ייצור הרום הוא פשוט: המולסה מותססת באמצעות שמרים ומזוקקת בכור זיקוק. אך שלושת שלבי הייצור של רום כוללים התססה, זיקוק ויישון.
התססה - בשלב הראשון מועברת המולסה לתסיסה בתנאים מבוקרים. זה השלב בו מפרקים שמרים את הסוכרים ובכך מייצרים אלכוהול.
זיקוק - עכשיו מזקקים את התערובת בכדי להפריד בין האלכוהול לחומרים אחרים.
יישון - בחלק מסוגי הרום הוא עובר יישון בחביות עץ אלון (Oak Barrels), שמהן הוא מקבל את טעמו המיוחד, את הצבע הזהוב, הבהיר או הכהה שלו ואת הארומה הייחודית של כל זן.
בתהליך היישון של חביות העץ מופקים טעמים שונים ומיוחדים, הנעים בין טעם קרמלי למתיקות ולעתים בטעמי עשן-וניל שלא פעם מתווספים לו.
בסוף התהליך מתקבלים זנים שונים של רום, מהרום הלבן הצלול אל הרום הזהוב הקליל או הרום הכהה והעמוק שמתיישן שנים רבות. יש גם זנים יותר מיוחדים, כמו הרום המתובל ורום הפרימיום.
כבר שנים רבות שהרום (Rum) נחשב למשקה של הים, ההרפתקאות והמסעות למרחקים. נראה שכל חבית רום מכילה עם המשקה גם משהו מהרפתקאות שודדי הים והסיפורים על מלחי הספינות בהפלגות הארוכות של ימים עברו.
רום הוא המשקה האלכוהולי שהמלחים אהבו ללגום במרוצת ההפלגות וכך גם הפיראטים בשנות הזהב שלהם, כשהם עסקו בפשיטות ושוד ימי של אוניות סוחר עמוסות כל טוב וישבו על אוצרות של ממש.
מקור שמו של הרום הוא ככל הנראה מהמילה האנגלית "rumbullion" שמשמעותה רעש גדול או מהומה. המילה מתארת היטב את השפעתו החזקה של המשקה על מי ששתו אותו.
היסטוריה
תולדות הרום קשורים קשר הדוק לקולוניאליזם האירופי באיים הקאריביים ולמסחר הימי המתרחב.
המשקה נולד באי ברבדוס (Barbados) במאה ה-17, כשבעלי מטעי קנה הסוכר הבריטיים גילו שניתן להפיק אלכוהול מהמולסה, תוצר הלוואי המתוק של ייצור הסוכר.
שובבות המשקה המתוק והמשכר הפכה אותו במהירות לאהוב על המלחים והפיראטים וגם על עובדי מטעי הסוכר ברחבי הקאריביים.
הפיראטים בחרו ברום מסיבות מעשיות מובהקות. ראשית, בניגוד למים שהתקלקלו במהירות בחום הטרופי, הרום נשמר חודשים ארוכים ללא קלקול. שנית, הרום חימם אותם במזג האוויר הלח של האוקיינוס ורומם את רוחם במסעות הארוכים בים.
בכך הלך הרום ותפס חלק משמעותי בתרבות חיי הים והספנות.
ולא רק פיראטים. הצי הבריטי חילק גם הוא יחס יומי של רום לכל ספן, במסורת שנמשכה עד שנת 1970. למלחים היה מונח מיוחד לזה - "טוט" (Tot), שפירושה הוא כוס הרום היומית והמנהג לחלקו הסתיים במה שנקרא "יום הטוט השחור" (Black Tot Day).
גם באיים הקאריביים התפתחה תרבות שלמה סביב הרום. בג'מייקה (Jamaica) יצרו זן מיוחד בטעם חזק ופלפלי, בפורטו ריקו (Puerto Rico) פיתחה שיטה מתוחכמת של הכלאת זנים שונים בעוד שבקובה (Cuba) התמחו הקובנים ברום קליל ומתוק יותר.
אנקדוטה מעניינת מספרת על הפיראט הנפיל הזקן אדוארד טיץ' (Edward Teach), הידוע בכינויו "הזקן השחור" (Blackbeard), שהיה שותה את הרום כשהוא מעורב עם אבק שרפה, כדי להפחיד את אויביו בקרבות. הוא גם הציב נרות בזקנו השחור כדי להיראות כמו שד היוצא מהגיהינום.
כיום, נחשב הרום למשקה אלגנטי המופיע בקוקטיילים מתוחכמים כמו הדייקירי (Daiquiri) והמוחיטו (Mojito). איי הקאריביים ממשיכים לייצר את מיטב סוגי הרום בעולם.
ההיסטוריה והמסורת מתמזגים ובכל אי התפתחה במרוצת השנים גישה מקומית וייחודית לטעם ולארומה של המשקה הזה שפעם ליווה את חיי הים הסוערים והיום הפך פופולרי גם בחוגי הבליינים.
כיצד מייצרים רום?
רום הוא משקה אלכוהולי מזוקק המופק מתוצרי הלוואי של קנה סוכר, כמו מולסה (Molasses) או מיץ סוכר.
בבסיסו, תהליך ייצור הרום הוא פשוט: המולסה מותססת באמצעות שמרים ומזוקקת בכור זיקוק. אך שלושת שלבי הייצור של רום כוללים התססה, זיקוק ויישון.
התססה - בשלב הראשון מועברת המולסה לתסיסה בתנאים מבוקרים. זה השלב בו מפרקים שמרים את הסוכרים ובכך מייצרים אלכוהול.
זיקוק - עכשיו מזקקים את התערובת בכדי להפריד בין האלכוהול לחומרים אחרים.
יישון - בחלק מסוגי הרום הוא עובר יישון בחביות עץ אלון (Oak Barrels), שמהן הוא מקבל את טעמו המיוחד, את הצבע הזהוב, הבהיר או הכהה שלו ואת הארומה הייחודית של כל זן.
בתהליך היישון של חביות העץ מופקים טעמים שונים ומיוחדים, הנעים בין טעם קרמלי למתיקות ולעתים בטעמי עשן-וניל שלא פעם מתווספים לו.
בסוף התהליך מתקבלים זנים שונים של רום, מהרום הלבן הצלול אל הרום הזהוב הקליל או הרום הכהה והעמוק שמתיישן שנים רבות. יש גם זנים יותר מיוחדים, כמו הרום המתובל ורום הפרימיום.
