מה היה ניסוי ההרעבה של מינסוטה?
באוניברסיטת מינסוטה, במהלך מלחמת העולם השנייה, התקיים אחד הניסויים המדעיים הקשים והמרתקים ביותר בתולדות המחקר הפסיכולוגי. ניסוי ההרעבה של מינסוטה (Minnesota Starvation Experiment) נערך בין השנים 1944-1946 על ידי הפסיכולוג אנסל קיז (Ancel Keys) במטרה לחקור את השפעותיה הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות של הרעבה על הגוף האנושי.
36 גברים צעירים, כולם מתנדבים שסירבו לשרת בצבא מסיבות מצפוניות, הסכימו להשתתף במחקר הקשה. במשך 6 חודשים הראשונים הם אכלו 3,200 קלוריות ביום, ואחר כך במשך 6 חודשים נוספים צומצמה תזונתם לחצי מזה - רק 1,600 קלוריות יומיות, בדיוק כמו האוכלוסיות הרעבות באירופה הכבושה.
התוצאות היו דרמטיות. המשתתפים איבדו כ-25% ממשקל גופם, אך השינויים הנפשיים היו אף יותר מדהימים. הם פיתחו אובססיה לאוכל, חלמו על אוכל בלילות, קיבלו ספרי בישול והחלו לאסוף מתכונים בכפייתיות. חלקם אף החלו לפתח התנהגויות מוזרות כמו אכילה איטית במיוחד או ערבוב מוזר של מנות.
אחד המשתתפים, סם לייג (Sam Legg), היה כל כך נואש שחתך שלושה מאצבעותיו בגרזן כדי לצאת מהניסוי, למרות שמאוחר יותר לא זכר אם עשה זאת בכוונה או במקרה. אחר, פרנקלין ווטקינס (Franklin Watkins), נתפס כשגנב ממתקים ופרש מהמחקר בבושה.
המחקר גילה שהחלמה מהרעבה ממושכת אורכת זמן רב בהרבה מהצפוי. גם שנה לאחר סיום הניסוי, רבים מהמשתתפים עדיין סבלו מבעיות פסיכולוגיות ומאכילה כפייתית. הניסוי הפך לבסיס מחקרי חשוב להבנת הפרעות אכילה ועזר לפתח תוכניות שיקום לפליטים ולניצולי רעב המוני.
באוניברסיטת מינסוטה, במהלך מלחמת העולם השנייה, התקיים אחד הניסויים המדעיים הקשים והמרתקים ביותר בתולדות המחקר הפסיכולוגי. ניסוי ההרעבה של מינסוטה (Minnesota Starvation Experiment) נערך בין השנים 1944-1946 על ידי הפסיכולוג אנסל קיז (Ancel Keys) במטרה לחקור את השפעותיה הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות של הרעבה על הגוף האנושי.
36 גברים צעירים, כולם מתנדבים שסירבו לשרת בצבא מסיבות מצפוניות, הסכימו להשתתף במחקר הקשה. במשך 6 חודשים הראשונים הם אכלו 3,200 קלוריות ביום, ואחר כך במשך 6 חודשים נוספים צומצמה תזונתם לחצי מזה - רק 1,600 קלוריות יומיות, בדיוק כמו האוכלוסיות הרעבות באירופה הכבושה.
התוצאות היו דרמטיות. המשתתפים איבדו כ-25% ממשקל גופם, אך השינויים הנפשיים היו אף יותר מדהימים. הם פיתחו אובססיה לאוכל, חלמו על אוכל בלילות, קיבלו ספרי בישול והחלו לאסוף מתכונים בכפייתיות. חלקם אף החלו לפתח התנהגויות מוזרות כמו אכילה איטית במיוחד או ערבוב מוזר של מנות.
אחד המשתתפים, סם לייג (Sam Legg), היה כל כך נואש שחתך שלושה מאצבעותיו בגרזן כדי לצאת מהניסוי, למרות שמאוחר יותר לא זכר אם עשה זאת בכוונה או במקרה. אחר, פרנקלין ווטקינס (Franklin Watkins), נתפס כשגנב ממתקים ופרש מהמחקר בבושה.
המחקר גילה שהחלמה מהרעבה ממושכת אורכת זמן רב בהרבה מהצפוי. גם שנה לאחר סיום הניסוי, רבים מהמשתתפים עדיין סבלו מבעיות פסיכולוגיות ומאכילה כפייתית. הניסוי הפך לבסיס מחקרי חשוב להבנת הפרעות אכילה ועזר לפתח תוכניות שיקום לפליטים ולניצולי רעב המוני.
