מה עשה אוליבר קרומוול וכיצד ניצח את מלך אנגליה ושלט במקומו?
הכל החל במאה ה-17 כששקעה אנגליה במלחמות אזרחים בין המלוכה לפרלמנט. באותם ימים עלה לגדולה אדם שלא נולד לשלטון. שמו אוליבר קרומוול (Oliver Cromwell) והוא החל את דרכו באנטינגדון (Huntingdon) ומאוחר יותר באיילי (Ely), כבעל קרקעות ממעמד בינוני-גבוה שכיהן בפרלמנט לסירוגין.
עד גיל 43 קרומוול לא ידע כלום על לוחמה ומלחמה. אבל ב-1642, כשפרץ הסכסוך בין המלך צ'ארלס הראשון (Charles I) לפרלמנט האנגלי, משהו התעורר בו. הוא מתנדב לצבא הפרלמנט ודי מהר מתברר שיש לו כישרון טבעי למנהיגות צבאית.
קרומוול מבין שהצבא הפרלמנטרי המסורבל והלא ממושמע לא יוכל לנצח את הפרשים המקצועיים של המלך. הוא מקים יחידת פרשים משלו ומתעקש על רעיון שבאותם ימים נחשב מהפכני: לגייס חיילים על פי יכולת ומסירות, במקום על פי מעמד חברתי.
גישתו של קרומוול היתה שהוא מעדיף קצין פשוט שיודע על מה הוא נלחם, על פני אציל שאין לו אלא שמו ותוארו. יחידת הפרשים שלו קיבלה את הכינוי "צידי-ברזל" (Ironsides), שם שיהפוך לאגדה.
היחידה שלו תהיה בסיסו המרכזי של "צבא המודל החדש" (New Model Army) שנולד כך, הצבא הפרלמנטרי המשוכלל שהוקם ב-1645 ואיחד את כל הכוחות. קרומוול, שפיקד על פרשי הצבא, הטיל משמעת ברזל, הקפיד על תשלום שכר סדיר ודרש התנהגות מוסרית מחייליו. הם התפללו לפני כל קרב, שתו פחות אלכוהול ונלחמו כמו אריות.
בקרב נייזבי (Naseby) ב-1645, הצבא החדש של קרומוול מרסק ומביס את כוחות המלך באופן מכריע.
אבל לנצח מלחמה זה דבר אחד, לדעת מה לעשות עם המלך המובס זה דבר אחר לגמרי. כשצ'ארלס הראשון סירב לקבל את תבוסתו, ניסה לנהל משא ומתן עם הסקוטים וניסה להצית מלחמה נוספת, קרומוול מגיע למסקנה קיצונית וחסרת תקדים: המלך חייב למות. קרומוול עצמו יהיה מהדמויות המרכזיות שידחפו למשפט המלך ולהוצאתו להורג ב-1649, אירוע שיזעזע את אירופה כולה.
אנגליה הופכת לרפובליקה, אבל מהר מאוד התברר שהפרלמנט לבדו לא יכול להחזיק במושכות. ב-1653 קרומוול מפזר את הפרלמנט בכוח, בצעד דרמטי שבו הוא נכנס לאולם הפרלמנט עם חיילים מזוינים ומגרש את חבריו.
זה השלב בו קרומוול מקבל את התואר "לורד פרוטקטור" (Lord Protector) והופך למעשה למלך בלי כתר. ב-1657, כשמוצע לו הכתר רשמית הוא מתלבט חודשים ארוכים, אך בסופו של דבר מסרב להיות מלך מחשש לתגובת הצבא ומתוך אמונה שהכתר סותר את עקרונותיו.
בתקופת שלטונו הוא השליט משטר פוריטני קפדני. הפוריטנים היו פרוטסטנטים קפדניים שרצו חיים דתיים מחמירים וקרומוול כפה על אנגליה את מנהגיהם. הפרלמנט סגר את התיאטראות ב-1642 וקרומוול המשיך במדיניות זו, אסר על חגיגות חג המולד וכפה חוקים מוסריים נוקשים.
כשקרומוול כמנהיג אנגליה ניהל מלחמה נגד אירלנד, פעולותיו הצבאיות ב-1649 היו אכזריות במיוחד. מעשי הטבח בדרוגהדה (Drogheda) ובווקספורד (Wexford), שבהם נהרגו אלפי אזרחים וחיילים, הותירו צלקת עמוקה בזיכרון האירי. קרומוול מצדיק זאת כנקמה על הטבח הקתולי ב-1641, אך האכזריות של צבאו היא קיצונית אפילו לאותה תקופה.
אבל המנהיג הלא שגרתי הזה עתיד גם להביא יציבות לאנגליה. אחרי שנים של כאוס, הוא מחזק את הצבא ואת הצי האנגלי. באופן מפתיע, פוגש קרומוול הפוריטני ב-1655 את רבי מנשה בן ישראל (Menasseh ben Israel) מאמסטרדם. בהמשך לפגישה זו וגם אם לא פרסם על כך מסמך רשמי, הוא מתיר בפועל ליהודים לשוב לאנגליה, לראשונה מאז גירושם ב-1290.
כשקרומוול מת ב-1658, נכשל תוך חודשים ספורים ניסיונו להעביר את השלטון אחריו לבנו ריצ'רד (Richard Cromwell). ב-1660 שוחזרה המלוכה, במה שנקרא בהיסטוריה האנגלית "הרסטורציה" (Restoration). צ'ארלס השני (Charles II), בנו של המלך שקרומוול הוציא להורג, עולה לכס המלכות והופך למלך אנגליה. ועדיין, ההישג לאנגליה יהיה משמעותי, כי מעתה תהיה המלוכה מרוסנת ומוגבלת בכוחה, אל מול הפרלמנט.
ועדיין, בנקמה סמלית של המלך, מוציאים את גופתו של קרומוול מקברו, תולים אותה והחל מ-1661 מציבים את ראשו על יתד מחוץ לארמון ווסטמינסטר (Westminster). הגולגולת תישאר שם עשרות שנים, עד שנפלה או הוסרה.
אבל הסיפור לא נגמר שם. במשך כמעט 300 שנה תחליף הגולגולת ידיים פרטיות. היא תיקבר סופית רק בשנת 1960 בקולג' סידני ססקס (Sidney Sussex College) בקיימברידג', שם קרומוול למד בצעירותו.
באנגליה נותר הסיפור של קרומוול שנוי במחלוקת עד היום. האם היה רודן אכזרי או רפובליקני אידיאליסט? האם מדובר במנהיג צבאי גאון או בפנאט דתי מסוכן? תלוי את מי שואלים. מה שברור הוא שהחקלאי ובעל האדמות הזה שינה את מהלך ההיסטוריה הבריטית בצורה שמעטים הצליחו או יכולים היו לעשות.
קראו עליו עוד בתגית מלחמות האזרחים האנגליות.
הכל החל במאה ה-17 כששקעה אנגליה במלחמות אזרחים בין המלוכה לפרלמנט. באותם ימים עלה לגדולה אדם שלא נולד לשלטון. שמו אוליבר קרומוול (Oliver Cromwell) והוא החל את דרכו באנטינגדון (Huntingdon) ומאוחר יותר באיילי (Ely), כבעל קרקעות ממעמד בינוני-גבוה שכיהן בפרלמנט לסירוגין.
עד גיל 43 קרומוול לא ידע כלום על לוחמה ומלחמה. אבל ב-1642, כשפרץ הסכסוך בין המלך צ'ארלס הראשון (Charles I) לפרלמנט האנגלי, משהו התעורר בו. הוא מתנדב לצבא הפרלמנט ודי מהר מתברר שיש לו כישרון טבעי למנהיגות צבאית.
קרומוול מבין שהצבא הפרלמנטרי המסורבל והלא ממושמע לא יוכל לנצח את הפרשים המקצועיים של המלך. הוא מקים יחידת פרשים משלו ומתעקש על רעיון שבאותם ימים נחשב מהפכני: לגייס חיילים על פי יכולת ומסירות, במקום על פי מעמד חברתי.
גישתו של קרומוול היתה שהוא מעדיף קצין פשוט שיודע על מה הוא נלחם, על פני אציל שאין לו אלא שמו ותוארו. יחידת הפרשים שלו קיבלה את הכינוי "צידי-ברזל" (Ironsides), שם שיהפוך לאגדה.
היחידה שלו תהיה בסיסו המרכזי של "צבא המודל החדש" (New Model Army) שנולד כך, הצבא הפרלמנטרי המשוכלל שהוקם ב-1645 ואיחד את כל הכוחות. קרומוול, שפיקד על פרשי הצבא, הטיל משמעת ברזל, הקפיד על תשלום שכר סדיר ודרש התנהגות מוסרית מחייליו. הם התפללו לפני כל קרב, שתו פחות אלכוהול ונלחמו כמו אריות.
בקרב נייזבי (Naseby) ב-1645, הצבא החדש של קרומוול מרסק ומביס את כוחות המלך באופן מכריע.
אבל לנצח מלחמה זה דבר אחד, לדעת מה לעשות עם המלך המובס זה דבר אחר לגמרי. כשצ'ארלס הראשון סירב לקבל את תבוסתו, ניסה לנהל משא ומתן עם הסקוטים וניסה להצית מלחמה נוספת, קרומוול מגיע למסקנה קיצונית וחסרת תקדים: המלך חייב למות. קרומוול עצמו יהיה מהדמויות המרכזיות שידחפו למשפט המלך ולהוצאתו להורג ב-1649, אירוע שיזעזע את אירופה כולה.
אנגליה הופכת לרפובליקה, אבל מהר מאוד התברר שהפרלמנט לבדו לא יכול להחזיק במושכות. ב-1653 קרומוול מפזר את הפרלמנט בכוח, בצעד דרמטי שבו הוא נכנס לאולם הפרלמנט עם חיילים מזוינים ומגרש את חבריו.
זה השלב בו קרומוול מקבל את התואר "לורד פרוטקטור" (Lord Protector) והופך למעשה למלך בלי כתר. ב-1657, כשמוצע לו הכתר רשמית הוא מתלבט חודשים ארוכים, אך בסופו של דבר מסרב להיות מלך מחשש לתגובת הצבא ומתוך אמונה שהכתר סותר את עקרונותיו.
בתקופת שלטונו הוא השליט משטר פוריטני קפדני. הפוריטנים היו פרוטסטנטים קפדניים שרצו חיים דתיים מחמירים וקרומוול כפה על אנגליה את מנהגיהם. הפרלמנט סגר את התיאטראות ב-1642 וקרומוול המשיך במדיניות זו, אסר על חגיגות חג המולד וכפה חוקים מוסריים נוקשים.
כשקרומוול כמנהיג אנגליה ניהל מלחמה נגד אירלנד, פעולותיו הצבאיות ב-1649 היו אכזריות במיוחד. מעשי הטבח בדרוגהדה (Drogheda) ובווקספורד (Wexford), שבהם נהרגו אלפי אזרחים וחיילים, הותירו צלקת עמוקה בזיכרון האירי. קרומוול מצדיק זאת כנקמה על הטבח הקתולי ב-1641, אך האכזריות של צבאו היא קיצונית אפילו לאותה תקופה.
אבל המנהיג הלא שגרתי הזה עתיד גם להביא יציבות לאנגליה. אחרי שנים של כאוס, הוא מחזק את הצבא ואת הצי האנגלי. באופן מפתיע, פוגש קרומוול הפוריטני ב-1655 את רבי מנשה בן ישראל (Menasseh ben Israel) מאמסטרדם. בהמשך לפגישה זו וגם אם לא פרסם על כך מסמך רשמי, הוא מתיר בפועל ליהודים לשוב לאנגליה, לראשונה מאז גירושם ב-1290.
כשקרומוול מת ב-1658, נכשל תוך חודשים ספורים ניסיונו להעביר את השלטון אחריו לבנו ריצ'רד (Richard Cromwell). ב-1660 שוחזרה המלוכה, במה שנקרא בהיסטוריה האנגלית "הרסטורציה" (Restoration). צ'ארלס השני (Charles II), בנו של המלך שקרומוול הוציא להורג, עולה לכס המלכות והופך למלך אנגליה. ועדיין, ההישג לאנגליה יהיה משמעותי, כי מעתה תהיה המלוכה מרוסנת ומוגבלת בכוחה, אל מול הפרלמנט.
ועדיין, בנקמה סמלית של המלך, מוציאים את גופתו של קרומוול מקברו, תולים אותה והחל מ-1661 מציבים את ראשו על יתד מחוץ לארמון ווסטמינסטר (Westminster). הגולגולת תישאר שם עשרות שנים, עד שנפלה או הוסרה.
אבל הסיפור לא נגמר שם. במשך כמעט 300 שנה תחליף הגולגולת ידיים פרטיות. היא תיקבר סופית רק בשנת 1960 בקולג' סידני ססקס (Sidney Sussex College) בקיימברידג', שם קרומוול למד בצעירותו.
באנגליה נותר הסיפור של קרומוול שנוי במחלוקת עד היום. האם היה רודן אכזרי או רפובליקני אידיאליסט? האם מדובר במנהיג צבאי גאון או בפנאט דתי מסוכן? תלוי את מי שואלים. מה שברור הוא שהחקלאי ובעל האדמות הזה שינה את מהלך ההיסטוריה הבריטית בצורה שמעטים הצליחו או יכולים היו לעשות.
קראו עליו עוד בתגית מלחמות האזרחים האנגליות.
