מהו סידור הקלידים שלא הצליח להחליף את סידור המקלדת המבלבל qwerty?
מאותגרי מקלדת ה-QWERTY, סידור המקלדת שבו כולנו משתמשים, לא ישמחו אולי לדעת שהייתה אפשרות אחרת, אפשרות שנפסלה לחלוטין, על אף שהייץה טובה ונוחה בהרבה מהראשונה. איך זה קרה?
קראו לה מקלדת ה-Dvorak, על שום סידור קלידיה. הסיפור שלה מתחיל בדוקטור אוגוסט דבוראק (Dvorak), איש שחקר לא מעט מכונות כתיבה ואנשים שהקלידו עליהן. לאחר שהגיע למסקנה שסידור האותיות המקובל, של מקלדת ה-QWERTY, רחוק מלהיות אופטימלי לשפה האנגלית, פיתח דבוראק מערך מקשים משלו.
הוא ניסה לייצר מקלדת מוצלחת יותר, גם מבחינת נוחות ההקלדה וגם לשם יעילות מירבית ומהירות הקלדה. דבוראק הצליח במשימתו. המקלדת שלו התגלתה כנוחה, מהירה, קלה ללימוד ובריאה יותר להקלדה.
אבל על אף תכונותיה המעולות, לא הצליחה לחדור לעולם המחשבים. הרי מי יהיה מוכן להרגיל את עצמו למקלדת שאף אחד אחר לא משתמש בה? אנשים דבקו בהמוניהם במקלדת ה-QWERTY הישנה והלא טובה.
אמנם נראה שהיתרון שנתנה מקלדת ה-Dvorak, על-פני QWERTY, היה קטן מכדי להצדיק את המאמץ לשנות את הרגלי ההקלדה שלנו, אבל נראה שלא פחות מזה, שוב התגלה הטבע האנושי של "מי מעיז להזיז את הגבינה שלי?". קבעון, הרגלים, או לפחות חוסר גמישות מצידנו בני האדם, מביאים את האנושות כולה להמשיך ולהשתמש בסידור מקלדת שתוכנן מראש כדי להאיט את ההקלדה, גם בעידן שבו המהירות ושטף ההקלדה נתפסים כחשובים ביותר.
אגב, יש טענה שסידור ה-QWERTY של שולס, שנועד מלכתחילה להאט אותנו בהקלדה, כדי שזרועות מכונת הכתיבה לא ייתקעו, דווקא גרם לאנשים, כמו קלדניות ועיתונאים ובהמשך לכולנו, ללמוד להקליד במהירות ולעתים קרובות בשיטה עיוורת. דווקא מה שנועד להאט אותה, החיש את ההקלדה ובסופו של דבר גם קיבע את השיטה הזו.
מאותגרי מקלדת ה-QWERTY, סידור המקלדת שבו כולנו משתמשים, לא ישמחו אולי לדעת שהייתה אפשרות אחרת, אפשרות שנפסלה לחלוטין, על אף שהייץה טובה ונוחה בהרבה מהראשונה. איך זה קרה?
קראו לה מקלדת ה-Dvorak, על שום סידור קלידיה. הסיפור שלה מתחיל בדוקטור אוגוסט דבוראק (Dvorak), איש שחקר לא מעט מכונות כתיבה ואנשים שהקלידו עליהן. לאחר שהגיע למסקנה שסידור האותיות המקובל, של מקלדת ה-QWERTY, רחוק מלהיות אופטימלי לשפה האנגלית, פיתח דבוראק מערך מקשים משלו.
הוא ניסה לייצר מקלדת מוצלחת יותר, גם מבחינת נוחות ההקלדה וגם לשם יעילות מירבית ומהירות הקלדה. דבוראק הצליח במשימתו. המקלדת שלו התגלתה כנוחה, מהירה, קלה ללימוד ובריאה יותר להקלדה.
אבל על אף תכונותיה המעולות, לא הצליחה לחדור לעולם המחשבים. הרי מי יהיה מוכן להרגיל את עצמו למקלדת שאף אחד אחר לא משתמש בה? אנשים דבקו בהמוניהם במקלדת ה-QWERTY הישנה והלא טובה.
אמנם נראה שהיתרון שנתנה מקלדת ה-Dvorak, על-פני QWERTY, היה קטן מכדי להצדיק את המאמץ לשנות את הרגלי ההקלדה שלנו, אבל נראה שלא פחות מזה, שוב התגלה הטבע האנושי של "מי מעיז להזיז את הגבינה שלי?". קבעון, הרגלים, או לפחות חוסר גמישות מצידנו בני האדם, מביאים את האנושות כולה להמשיך ולהשתמש בסידור מקלדת שתוכנן מראש כדי להאיט את ההקלדה, גם בעידן שבו המהירות ושטף ההקלדה נתפסים כחשובים ביותר.
אגב, יש טענה שסידור ה-QWERTY של שולס, שנועד מלכתחילה להאט אותנו בהקלדה, כדי שזרועות מכונת הכתיבה לא ייתקעו, דווקא גרם לאנשים, כמו קלדניות ועיתונאים ובהמשך לכולנו, ללמוד להקליד במהירות ולעתים קרובות בשיטה עיוורת. דווקא מה שנועד להאט אותה, החיש את ההקלדה ובסופו של דבר גם קיבע את השיטה הזו.
