למעשה האדם תמיד רקד, אפילו לפני שהיה אדם. את הריקודים (Dances) אפשר הרי לראות גם אצל בעלי חיים, בטקסי החיזור שלהם. אצל האדם הם חלק בלתי נפרד מאירועי הפולחן והתרבות השונים.

הריקוד הוא אחת מצורות האמנות והבידור העתיקות ביותר של המין האנושי. ציורי מערות מראות שהאדם רקד עוד מימי האדם הקדמון. מקצבים ושירה כמו גם הריקוד שהתלווה אליהם, היו אהובים מאד במערות וביערות שבהם התגורר אז האדם.

פעמים רבות נהגו בני האדם הקדמון לרקוד לפני היציאה לציד או לקרב, כחלק מהחגיגות, האמונה בכוחות עליונים ולצרכים החברתיים של גיבוש והתכוננות לסכנה.

משם התפתחו הריקודים לצורת תרבות ובילוי מקובלת בכל תרבות אנושית שהיא. הריקודים שרתו צרכים רבים, מפולחן, חיזור, חגיגות ושמחות ועד לשימור המסורת והתרבות של הקהילות, מהעולם העתיק ועד כל התרבויות והארצות של היום.


הנה ריקוד משוער ממצרים העתיקה ששוחזר אחרי מחקר מעמיק:

https://youtu.be/k2CJew86cOg


ריקוד ההאקה של המאורים, ככל הנראה קרוב לריקודים קדומים:

https://youtu.be/BI851yJUQQw


ריקוד וודו בהאיטי:

https://youtu.be/afOZMwJox3w


ריקוד מסין העתיקה:

https://youtu.be/yJcNbkA1jvc


הריקוד הוא מרכיב חשוב במיוזיקל:

https://youtu.be/lM9H1eYz-lc


היום כולם רוקדים - האמנות בלי שפה או גבול:

https://youtu.be/jLRJKKHNueI


וההיסטוריה העתיקה של הריקוד:

https://youtu.be/wTKKnhmNMu0?long=yes

הריקוד (Dancing) היא פעולה מהנה ומעוררת, פיזית ואנרגטית, שיש לה תפקיד רגשי והיא מחזקת אהבה בין הרוקדים. אבל יש לריקודים עוד המון תרומות נוספות לרוקדים והן נוגעות בשלל תחומים והיבטים של חייהם. הציצו בתגית "ריקודים" ותבינו עד כמה העולם הזה מגוון ורחב.

אז ראשית, הריקוד הוא פעילות חברתית נהדרת ומהנה, המוציאה אותנו מהבית, מקטינה את הבדידות והשגרה ובמרבית המקרים היא גם חינמית לחלוטין. נסו רק לחשוב על פעילות נוספת שאנו עושים בכל כך הרבה סיטואציות ואירועים בחיינו - ממסיבות ושמחות ועד חגים, חוגים ובילויים - כשהכל ללא צורך בהכשרה ארוכה ויקרה, או כישרון מיוחד.

הריקוד גם משפר את הכושר הגופני שלנו. זה גם שריפת הקלוריות, אבל לא רק זה, כי הריקוד הוא גם פעילות שרירית ויכול אפילו להיות מאמץ מרוכז ואירובי, כשבתוך ההנאה הרבה ממנו כמעט ואיננו חשים או חווים את הקושי שבמאמץ.

רגשית, במחקרים נמצא שבריקוד זוגי מופרש במוח המון אוקסיטוצין, אותו הורמון אהבה מפורסם. מסתבר שסנכרון התנועות המשותפות עם בני הזוג לריקוד עושה לנו טוב ומחזק את הקשר הרומנטי והבינאישי.

הריקוד גם מחבר אותנו לגופנו וזה ודאי לא דבר של מה בכך. כל כך הרבה שיטות רוחניות עמלות על זה, אך דורשות כל כך הרבה מאמץ והתמסרות. לא שזה רע קצת רוחניות ומאמץ, אבל הריקוד מגיע עם כל אלה כבר בפנים, בילט-אין.

אז אתם יודעים מה בא עכשיו - קומו לרקוד!


הנה היתרונות החברתיים שבריקוד (מתורגם):

https://youtu.be/dpCBMwAweDI


רקדני רחוב:

https://youtu.be/wcps0MFV-6s


ריקוד אמנותי כמו הבאלט האירופי:

https://youtu.be/g_5jtaXHtKg


הגדילו מסך לטרנדים של ריקוד ב-2025:

https://youtu.be/PYHeSOgQTrg


לפעמים לריקוד יש תפקיד דתי, כמו אצל הדרווישים המחוללים:

http://youtu.be/W_Km4j36khA


וריקודי עם בישראל:

https://youtu.be/FLhwxlrteS4

בסוף שנות ה-50, רגע לפני שיתחיל העשור המתפוצץ של האהבה החופשית וילדי הפרחים, הפך ריקוד הטוויסט (Twist) לאופנה עולמית לוהטת. הוא לא היה הריקוד היחיד שצץ באותה תקופה. היו אז אופנות ריקוד קצביות רבות. כולן באו ונעלמו בתוך זמן קצר. דומה שהצעירים גילו את הריקודים הסלוניים ומרוב התלהבות הם החליפו אותם בזה אחר זה.

הטוויסט היה שם כדי להישאר. הוא הצליח באמריקה בצורה גורפת וממנה יצא לכל רחבי העולם. מאירופה ועד המזרח, כולם רקדו טוויסט. אפילו בגוש הקומוניסטי ירקדו הצעירים בסתר את הטוויסט, לאחר שנאסר על ידי השלטונות.

מי שיתחיל את האופנה הזו יהיה זמר צעיר בשם האנק בלארד, שיקליט קאבר בשם "Twist". הוא היה שיר הטוויסט הראשון בגל ההצלחה הזה ומי שיחדש אותו יהיה הזמר צ'אבי צ'קר. הוא יהפוך ללהיט עולמי.

ההצלחה הגדולה של השיר "טוויסט" תביא ללהיט ענק נוסף והפעם מקורי שנכתב לצ'קר בשם "Let's Twist Again". בעקבותיו יקליטו במהירות שורת אמנים מצליחים כמה להיטי טוויסט שיזכו להצלחה רבה. ביניהם היו גם אלוויס פרסלי ולהקה בריטית שתהפוך להצלחה מסחררת בשם הביטלס, עם להיט חורך מצעדים בשם "Twist and Shout".

בעונת הטוויסט החדשה והלוהטת הזו, של שנות השישים, זמרים רבים באירופה לא שרדו את המהפך בטעם הקהל. רבים מהם נדחקו מהשוק על ידי המתחרים הצעירים והטוויסט שלהם. בצרפת למשל, נכנסה דלידה לקצב ולמרות שלא אהבה את הטוויסט במיוחד, היא הקליטה שירים כמו "איטסי ביטסי פטי ביקיני" ו"פטי גונזלס", שכמו תמיד אצלה זכו להצלחה מסחררת.

שם הריקוד טוויסט, פירושו "עווית". זאת מכיוון שבעת הריקוד בלטה בו תנועת עיוות חיננית של הגוף. ההורים, המורים ובאופן כללי מי שלא היו צעירים חסרי מנוח, כולם ראו בריקוד הזה ריקוד פרוע ואף אלים. היו שכינו אותו "חיקוי של קופים".

לא מעט ביקורת התעוררה משום שהטוויסט לא היה ריקוד זוגי. עד אז רקדו ריקודים בזוגות והטוויסט שבר את המנהג הזה ואפשר גם לאדם יחיד לרקוד ברחבה. הקבוצה הרוקדת שהחלה להיווצר על רחבת הריקודים איימה על המנהג לרקוד בזוג והטוויסט יהיה הריקוד שיוליד את הטרנד החדש, שיהפוך מאז לצורת הריקוד של הצעירים, עד היום.

באמצע שנות ה-60 יילך הטוויסט ויאבד את קסמו. מוסיקת הרוק תתבגר ולהקות כמו הרולינג סטונז והביטלס יגרמו לצעירים לרקוד אחרת. פה ושם עוד הוציאו שירי טוויסט, כדי לעשות מחווה לסגנון המלהיב שהלהיב את הצעירים, אבל האופנה הזו הגיעה לבסוף אל סופה.


הנה "טוויסט" של צ'אבי צ'קר שהחל את השגעון:

http://youtu.be/pHGXwQeUk7M


הרוקדים את הטוויסט התמכרו לתנועות הסיבוב:

https://youtu.be/im9XuJJXylw


צ'אבי צ'קר בלהיט ההמשך "Let's Twist Again":

http://youtu.be/eh8eb_ACLl8?t=6s


וכשהביטלס באו עם "טוויסט וצעקה", אז הגיעו הצעקות:

https://youtu.be/b-VAxGJdJeQ


הפופ הצרפתי נשטף בטוויסט - "איטסי ביטסי פטי ביקיני" של דלידה:

https://youtu.be/6Eva66d4t-g?t=8s


עיר שלמה רוקדת "טוויסט וצעקה" של הביטלס, בסרט "היום החופשי של פריס ביולר":

http://youtu.be/up329jBbywM


וגם שלדים מתים על טוויסט...

http://youtu.be/RFjvmThY4wU

ריקוד הקוויקסטפ (Quickstep) הוא אחד מריקודי הסלון הסטנדרטיים המהירים והחיוניים ביותר, ריקוד בצעדים קופצניים משהו, המשלב אלגנטיות עם קצב נמרץ ותחושה של תנועה מתמדת על פני רחבת הריקוד.

הקוויקסטפ נולד מתוך תאונה מוסיקלית מקסימה. בשנות ה-20 של המאה ה-20, תזמורות ג'אז באנגליה החלו לנגן את הפוקסטרוט (Foxtrot) המכובד בקצב מהיר יותר ויותר, עד שהרקדנים גילו שהם פשוט לא יכולים לרקוד אותו כמו פעם.

הפתרון היה יצירתי - הם החלו לקפוץ, לדלג ולשלב תנועות מריקוד הצ'רלסטון (Charleston) והשאג (Shag) שהיו אז בשיא האופנה. כך נולד אחד מריקודי הסלון המהירים והמרגשים ביותר, שהוא בעצם סוג של משאפ (Mashup), מיזוג של ריקודים אחרים.

המוסיקה של הקוויקסטפ נמדדת בכ-200BPM, כלומר פעימות לדקה, קצב שדורש מהרקדנים לנוע כמעט ללא הפסקה על פני רחבת הריקוד.

הסוד הוא בדפוס המפורסם "מהיר-מהיר-איטי" (quick-quick-slow), שיוצר תחושה של קפיציות קלילה יחד עם תנועות מהירות שנראות כמו גלישה על הפרקט. הזוג נע נגד כיוון השעון בזרימה מתמדת שדורשת תיאום מושלם ואנרגיה שלא נגמרת.

בשנות ה-30 האימפריאל סוסייטי בלונדון (Imperial Society of Teachers of Dancing) הפכה את הריקוד לחלק רשמי מתחרויות הריקוד הסטנדרטיות. מאז, רקדנים מקצועיים פיתחו תנועות מרהיבות של קפיצות, הרמות ופניות מסחררות שהופכות את הקוויקסטפ למופע דרמטי במיוחד.

הקוויקסטפ גם נחשב לריקוד המשמח ביותר בעולם הסטנדרטי של הריקודים הסלוניים. הוא דורש כושר גופני מעולה ותחושת קצב חדה, אבל מעל הכל הוא משדר שמחה טהורה. רקדנים מקצועיים מתארים אותו כניסיון לחייך רחב תוך כדי ריצת מרתון, שילוב של אלגנטיות קלאסית עם אנרגיה פראית של עידן הג'אז.

אמירה מפורסמת בקרב רקדנים מספרת ששופטים בתחרויות יכולים לזהות מיד את המתחרים הטובים ביותר לפי הביטוי בפניהם, המשלב התרגשות אמיתית עם מאמץ שנראה קליל לחלוטין.


הנה ריקוד קוויקסטפ ישראלי ב"רוקדים עם כוכבים":

https://youtu.be/_eMbNNyu708


איך רוקדים קוויקסטפ?

https://youtu.be/sA-5oJmlOfw


אלופי ריקודים סלוניים בריטים בקוויקסטפ:

https://youtu.be/vVciDrbmjxQ


חזרות והקפדות בקוויק סטפ:

https://youtu.be/4ZwcuNbYBRc


וקוויקסטפ ממש מהיר וקצר:

https://youtu.be/yM9zSwautak

המחול הספרדי של הפלמנקו מתחיל בעמידה בוטחת ומתפרץ לשילוב של ריקוד סוחף, מסוגנן ומלא רגש, חופשי בצורתו עם שירה ומאולתר על ידי הרקדנים. הוא מלווה בנגינת גיטרה מלהיבה ומשלב רקיעת הרגליים שיוצרת שילובים קצביים אופייניים ומיוחדים לו. שכן במהלך הריקוד מודגשים מקצבי הפלמנקו במחיאות כפיים וברקיעות עקבי הרקדנים ובתנועות הייחודיות והמאולתרות ברובן של זרועות וידי הרקדנים.

הפלמנקו הוא סגנון מוסיקלי שנולד באנדלוסיה שבדרום ספרד. הוא נוצר ככל הנראה מהצוענים ומשירת הרועים של ההרים. הפלמנקו התפתח בתקופה שבה חיו בה עמים שונים, כמו הצוענים, המוסלמים, היהודים וכמובן הספרדים. תור הזהב של הפלמנקו החל בסוף המאה ה-18 ובהדרגה הפך מסגנון שביטא עצב וסבל לריקוד ממוסחר שסוף המאה ה-19 השתלב באולמות מופעים, בארים ובתי קפה בספרד. בהדרגה השתנה גם אופיו והוא קיבל את האופי החושני והמפתה שלו.

המוסיקה והתרבות של כל העמים שחיו באזור השפיעה ונספגה בפלמנקו, שהפך לסגנון מרתק, מורכב ומגוון. נגינת הגיטרה שנוספה לו בהמשך, מחיאות הכפיים והרקיעות הקצביות - כל אלה הפכו אותו לסגנון ייחודי ואהוד בעולם כולו. כלי הנגינה המרכזיים הם צלילי נגינת הפלמנקו של הגיטרה הספרדית, נקישות הקסטנייטות היחודיות ותוף הפלמנקו, הנקרא קחון. הרקדנים מקבלים השראה בביצוע ובהמצאה משירת הזמרים ונגני הגיטרה.

הלבוש האופייני לריקוד הפלמנקו כולל נעלי עקב, שמלות שופעות או חצאיות, תסרוקות מקושטות, עגילים גדולים. לא פעם אוחזת הרקדנית בידה קסטנייטות, צעיף או מניפה.

מקור המלה 'פלמנקו' לא ברור לחלוטין. חלק רואים בצליל של המלה 'אש', בלטינית Flema, כמוביל למלה Flamenco - בזכות הרגש והחום שמביע הריקוד.


הנה ריקוד פלמנקו זוגי:

http://youtu.be/3VljOe_DxsA


פלמנקו קלאסי:

http://youtu.be/mjQ3jQtFu-k


הרקדן המפורסם חוסה פורסל בריקוד זוגי:

http://youtu.be/IOgcHM7JaQs


ומודוס פריגי, מהלכים הרמוניים מאנדלוסיה והשפעות צועניות - הנה המוסיקה של הפלמנקו:

https://youtu.be/XYgTkW4WK80?long=yes

רגליים נשלחות לצדדים, מתעוותות בסגנון ומתכופפות בשלל כיוונים - הוא היה להיט בשנות ה-20 הסוערות, של המאה הקודמת. ריקוד הצ'ארלסטון (Charleston), אחד מהמוצלחים שבקבוצת "ריקודי הסווינג", היה ממש הסמל של הדור הצעיר בתקופה זו, שאנו מכירים כ"תקופת הג'אז" או "עידן הסווינג".

הריקוד הסוער תפס במהירות את כל אירופה והתאים היטב לזמנים. הכיצד? - הוא פשוט לא התאים לשמלות ארוכות, שכן חייב את הרוקדים בתנועות רגליים ואגן מהירות ואנרגטיות. לכן התפתחו, כאילו לכבודו, שמלות קצרות יותר, לימים יקראו להן "מידי", שיאפשרו לנשים לרקוד צ'רלסטון בחופשיות.

התקופה התאימה גם היא ככפפה לצ'ארלסטון. אנו מכירים את "שנות העשרים הסוערות" בתור העידן שבין שתי מלחמות העולם, אבל בני התקופה לא ידעו על המלחמה הבאה וראו את התקופה כזו שאחרי המלחמה הגדולה והאיומה, שלימים תיקרא מלחמת העולם הראשונה.

העידן כולו היה של שבירת המוסכמות ופריצת הגבולות, שכן העולם ובמיוחד הנשים שבו, הלכו והשתחררו מכבליה הנוקשים של התקופה הויקטוריאנית. המאבק לשחרור האישה כבר החל והנשים גילו במלחמה את כשלונו של הסדר העולמי הגברי, המבוסס על כוח, הרג ואכזריות בלתי נתפסת. העניין היה לחיות את החיים עד תום!

וכך רקדו הנשים את הריקוד החדש והמשוחרר, בתחילה אגב, כריקוד נשי בלעדי ורק בהמשך כריקוד זוגי. עם גבר... הבגדים והלבוש נעשו קלילים וכמוהם גם כללי ההתנהגות בחברה וחוקי הנימוס, שהלכו והשתחררו במהירות. נוצרו לו מגוון של גרסאות וביצועים אבל הוא עדיין היה סוער, אפילו וירטואוזי ומהיר מאד, בסביבות 350 פעימות בדקה!

לצ'ארלסטון התאימו המקצבים הסוערים של סגנון הג'אז והוא נוגן ובוצע על ידי מיטב תזמורות הג'אז ולהקות הריקודים של התקופה. הצ'ארלסטון היה אמנם ריקוד לבן, אבל המקצב הגיע ככל הנראה ממוסיקה שחורה או קובנית . כך או כך, הריקודים לצלילי ה-Big Band, שנתנו אז את הטון, היו פשוט מושלמים לנשים המשוחררות ולגברים הרוקדים איתן בקצב.

מקור שמו של הריקוד הוא בשיר The Charleston מאת ג'יימס פ. ג'ונסון, שהושפע מביקורו בעיר צ'ארלסטון בקרוליינה הדרומית. השיר התפרסם בברודוויי, במחזה Runnin' Wild, שהוצג בשנים 1923-1924.


הנה ריקוד הצ'ארלסטון:

https://youtu.be/ZRsan_COiD0


המיומנות והווירטואוזיות:

https://youtu.be/psch9N4PmO4


ריקודים בסגנון הטוונטיז:

https://youtu.be/XBJXSwJtx9o


אוסף מרהיב של תנועות הצ'רלסטון:

https://youtu.be/DHzE4mBQTqs


צ'ארלסטון אותנטי בסגנון שנות העשרים:

https://youtu.be/pUpAcPAipDA


וברחובות רקדו כך את הצ'רלסטון, כדי לבדר את העוברים והשבים:

https://youtu.be/KZrEaGGIfiU

"נערי הסווינג" (Swing Kids) הייתה תנועת התנגדות למשטר הנאצי בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת, שכללה נערים ונערות גרמניים. חבורת הנערים התנגדה לשלטון וחיפשה דרך למרוד ולהימלט ממנו, ומצאה זאת בסווינג. מוזיקת הסווינג שמקורה בתרבות האמריקאית, סימלה רעיונות של אהבה וחופש והייתה אסורה להשמעה בתחנות הרדיו בגרמניה.

הנערים התקוממו נגד ניסיונות הנאצים להחדיר בבני הנוער הגרמניים רעיונות גזעניים ואלימים. בחירתם בסווינג נבעה מאהבתם למוזיקה, וגם כי היא ניגנו אותה שחורים ויהודים, שהיו קבוצות מיעוט שהנאצים רדפו ורצחו.

חלק עיקרי בפעילותם של נערי הסווינג כלל ארגון של תחרויות ריקוד, שאליהן הוזמנו להקות סווינג. סגנון הלבוש שאפיין אותם היה גנדרני ונוצץ.

בתחילת שנות ה-40 סבלה התנועה מרדיפות וממעצרים, עד שלבסוף נשלחו כלל הנערים על ידי הנאצים למחנות ריכוז.


הנה תנועת הנגד של הצעירים בגרמניה שנקראה "נערי הסווינג":

https://youtu.be/J7awpjXrWls


וקדימון של סרט שנעשה על נערי הסווינג בגרמניה:

https://youtu.be/VX7AReML354

הדרוויש הוא איש דת מוסלמי, מהזרם המיסטי של הסוּפים. אלו נמנים על הזרם הרוחני באיסלאם.

לרוב חיים הדרווישים כמו נזירים. הם מתמסרים לדת ולעיון בכתבים הדתיים. לעתים קרובות הם בוחרים מתוך אמונה בחיים של סגפנות והימנעות מתענוגות.

מפורסם במיוחד הוא ריקוד הדרווישים שלהם. זהו ריקוד מסתובב של דרווישים סוּפיים בתורכיה. במסדר המוולוי של תורכיה רוקדים "הדרווישים המסתובבים", כדי להגיע במחול להתעלות אקסטטית ושיכרון חושים דתי וליצור קשר עם האל דרך הריקוד.

הריקוד הזה הוא סוג של מדיטציה, שמעבר להיבט הדתי שלה, היא גם מושכת כיום תיירים רבים. אלו מגיעים לצפות בריקוד המהפנט, שבכך גם מהווה מקור הכנסה לא קטן לאנשי הדת של הסוּפיות.


הנה ההיסטוריה של ריקוד הסופים המחוללים:

https://youtu.be/fHjFgOfoZ7M


הדרווישים המחוללים בהופעה:

http://youtu.be/W_Km4j36khA


סיפורם של הסופים והריקוד הסופי:

https://youtu.be/7uJJP6cddlM?t=55s&end=10m30s


ותכנית חינוכית על הסופים הרוחניים (עברית):

https://youtu.be/yjkHhjOCLkI?long=yes

מועדון הלילה "Miniscule of Sound", מועדון הריקודים הקטן ביותר בכדור הארץ, נמצא בלונדון. המועדון מסוגל להכיל עד כ-14 אנשים, כולל הדי-ג'יי.

עם רחבת ריקודים בגודל של 2 מ"ר, המועדון הוא מועדון נייד שהגיע כבר לפסטיבלים רבים ברחבי העולם, כולל אוסטרליה וסין.


הנה המועדון הזעיר לריקודים Miniscule of Sound:

http://youtu.be/fqWTvwwCbNA

פסודובלה או פסדובלה (Pasodoble או Paso Doble), או "פאסו", הוא ריקוד ספרדי דרמטי שמקורו בצעידה הצבאית של המאה ה-18 ופירוש שמו בספרדית הוא "צעד כפול".

הצורה הזו התחילה את דרכה כליווי מוסיקלי לצעידות חיילים, אך עם הזמן חדרה לזירות מפוארות יותר. זה החל כשבמאה ה-19 הפסודובלה הפך לסמל בלתי נפרד מתרבות מלחמות השוורים (Bullfighting) הספרדית.

המוסיקה ליוותה את הכניסה המפוארת של הטוררו (Torero) לזירה ומאוחר יותר גם את הרגעים הדרמטיים של המאבק עצמו. המטאדור (Matador) הוא הדמות המרכזית שסביבה נבנה כל הריקוד.

כשהריקוד עלה לרחבות הריקוד האירופאיות בשנות ה-1920, הוא עבר טרנספורמציה (שינוי). הגבר בזוג מגלם את המטאדור, כשהאישה משחקת תפקיד כפול: לפעמים היא בד הקרב האדום (Muleta) שהמטאדור מנופף מול השור ולפעמים היא נערת סביליה הגאה שלצידו.

אנקדוטה נחמדה: כשהאיחוד הבינלאומי של הריקודים הסלוניים ניסה לקדד את הפסודובלה לתחרויות רשמיות, נוהלו ויכוחים ארוכים כיצד לכלוא ריקוד שנולד מהאנרגיה החיה של הזירה הספרדית בתוך כללים קשיחים. חלק מהרקדנים טענו שהניסיון הזה הורס את נשמתו. האם הם צדקו?


#על הריקוד
הפאסודובלה משלב תנועות מריקודי הפלמנקו. עם טמפו רשמי שעומד על 60 פעימות בדקה וממש כמו ריקוד הפלמנקו הוא מהיר, גאה, מלא בתנוחות ראש גבוהות, צעידה נחרצת, תנועות זרועות רחבות ובעל כוח תאטרלי ייחודי.

הריקוד הזה שונה מהריקודים הלטיניים האחרים בכך שאין בו כמעט תנועת ירכיים, אולי המאפיין הכי בולט של הרומבה (Rumba) או הסמבה (Samba) הלטיניים.


הנה ריקוד פסדובלה בספרד:

https://youtu.be/vRUJMEFMgB8


בתחרות:

https://youtu.be/CxZx2r9bfJw


ופאסודובלה בתחרות ריאליטי:

https://youtu.be/7ONCE5aGfaQ

הצ'ה צ'ה צ'ה (cha cha cha) הוא ריקוד סלוני, רומנטי וקובני במקור, שנוצר בכדי להביע אהבה בין בני זוג. במרבית חלקיו של הריקוד בן הזוג הוא השולט, אך ישנם חלקים בהם יכולה גם בת הזוג לקחת את השליטה.


#תולדות הצ'ה צ'ה צ'ה
חוקרים מצאו קשר בין דפוסי הצעדים של הצ'ה צ'ה צ'ה לריקודים אפרו-קובניים עתיקים מדת הסנטריה (Santería), במיוחד לריקוד של האוריישה אוגון (Ogún).

השם צ'ה צ'ה צ'ה מגיע מהצליל שרגלי הרקדנים יצרו כשגררו אותן על הרצפה בשלושת הצעדים המהירים.

בשנות ה-50 המוקדמות, רקדנים במועדוני הריקוד בהוואנה התקשו עם הקצב המסובך של הדנסון-ממבו. לכן עשה צעד ראשון הכנר והמלחין אנריקה חורין (Enrique Jorrín), חבר בתזמורת אורקסטה אמריקה (Orquesta América) של נינון מונדחאר (Ninón Mondéjar). אותו אנריקה שם לב לבעיה וכתב יצירות עם מלודיה ברורה יותר שגם מדגישה את הפעימה הראשונה של התיבה.

ב-1950 הופיעה במועדונים ברחוב פראדו ונפטונו יצירתו הראשונה בסגנון החדש, "לה אנגניאדורה" (La Engañadora). במרץ 1953 הוקלט השיר עם סילבר סטאר (Silver Star) והפך ללהיט מיידי.

שיר שנקרא "לה אנגניאדורה" מספר על אישה יפהפייה שעברה ברחוב פראדו והקסימה גברים. אך כשהם גילו שהיא השתמשה בכריות מתחת לבגדיה כדי ליצור צורת גוף מלאה ועגולה יותר הם איבדו עניין. המילים מספרות שהאישה רימתה אותם בקסמיה המזויפים. הסיפור הזה, שלפי חורין התבסס על חוויות אמיתיות שלו ושל חבריו ברחובות הוואנה, הפך לסמל של הריקוד עצמו - קליל, שובב ומלא חן.

ב-1954 עזב חורין את התזמורת בגלל מחלוקות על קרדיטים והקים תזמורת משלו במקסיקו, שם שהה עד 1958.

משם התפשטה מוסיקת הצ'ה צ'ה צ'ה והריקוד בשם זה לכל אמריקה הלטינית, ובסוף שנות ה-50 הגיעו לארצות הברית ולאירופה.

פייר זורשר-מרגולה (Pierre Zurcher-Margolle) שביקר בקובה ב-1952 הביא את הריקוד ללונדון ועיצב את הגרסה הבינלאומית שלו. כיום הצ'ה צ'ה צ'ה הוא אחד מחמשת ריקודי הלטין הסטנדרטיים בתחרויות בינלאומיות של ריקודים סלוניים, לצד הסמבה, הרומבה, הפאסו דובלה והג'ייב.


#על הריקוד
הריקוד מבוצע בקצב 4/4 במהירות של כ-30 פעימות לדקה. הספירה המקורית הקובנית היא 2-3-cha-cha-cha כאשר הצ'ה-צ'ה-צ'ה הם שלושה צעדים מהירים שמתבצעים על פעימה אחת מפוצלת.

הרקדנים עושים צעדים על כדורי הרגליים עם תנועות ירכיים אופייניות שנוצרות מכיפוף וישור הברכיים. הגבר עושה צעד קדימה ברגל שמאל, מעביר משקל חזרה לרגל ימין, ואז מבצע את הצ'אסה (chassé) - שלושה צעדים מהירים שבהם רגל אחת כאילו דוחפת את השנייה. האישה עושה את התנועות הפוך.


הנה ריקוד הצ'ה צ'ה צ'ה:

https://youtu.be/hzD3DiEwe1c


תיאום מושלם בכוריאוגרפיית צ'ה צ'ה:

https://youtu.be/Rz55mgfxhxA


ארבעת מרכיבי הצ'ה צ'ה צ'ה:

https://youtu.be/PWiLi22Cq8w


וכך תרקדו צ'ה צ'ה צ'ה:

https://youtu.be/QjcWXpvA5e8?long=yes

בשנת 1927 מתה איזדורה דאנקן (Isadora Duncan), המורדת במוסכמות, מבשרת המחול המודרני ומהפכנית המחול החשובה ביותר במאה ה-20.

לבושה טוגה, תמיד יחפה ונהגה לרקוד בסגנון ריקוד שיותר הזכיר ריקודים פופולריים מאשר אמנות, דאנקן הייתה הראשונה לצאת נגד המוסכמות הקפדניות של הבלט הקלאסי מבית היוצר של הבלט הקיסרי, תוצר של תרבות הצאר הרוסי מהמאה ה-19.

דאנקן נולדה ב-1878 למשפחה שטבעה בחובות בסן פרנציסקו. האב נעלם, האם נאלצה למכור פסנתרים כדי לשרוד ואיזדורה הקטנה החליטה שהיא תציל את המשפחה. כבר בגיל 6 היא גילתה שהיא יכולה להרוויח כסף על ידי שלימדה את הילדות השכנות לרקוד.

ככל שהתבגרה היא התעניינה במחול האמנותי ובעיניים יותר ויותר ביקורתיות. המחול של אותם ימים היה קשוח ומלאכותי עד כאב. רקדניות בלט נדחסו בקורסטים, עמדו על קצות האצבעות בנעליים שגרמו לכאבים נוראים, ביצעו תנוחות שלא היו קשורות לשום דבר טבעי בגוף האדם. דאנקן חשה שזה לא נכון והיה לה רעיון פשוט ובו זמנית מהפכני: המחול צריך לבוא מהלב, לא מהכללים.

איזדורה פנתה ליוון העתיקה בחיפוש אחר השראה. היא בחנה תמונות של רקדנים יחפים, עטופים בבדים זורמים ומבטאים רגשות אמיתיים דרך תנועות חופשיות. דאנקן החליטה שזה המחול האמיתי שהעולם איבד איכשהו בדרך. חודשים היא הקדישה לחקר השרירים שבגוף האדם, למדה איך הנשימה משפיעה על התנועה ואיך כוח הכבידה יכול להיות בן ברית במקום אויב.

כשהגיעה לפריז ב-1900 היא עשתה משהו שאף אחד לא העז לפניה: דאנקן עלתה על הבמה יחפה, לבושה בטוניקה יוונית פשוטה, רקדה על רקע מוסיקה של בטהובן (Beethoven) ללא שום כוריאוגרפיה מוכנה מראש. הקהל התלהב עד כדי טירוף. לראשונה בחייהם ראו הצופים רקדנית שמבטאת רגשות אמיתיים דרך גופה.

דאנקן פיתחה שיטה פשוטה אך מהפכנית: כל תנועה מתחילה ממרכז הגוף, באזור בית החזה כשמשם היא זורמת החוצה, כמו גלים. היא לימדה את תלמידיה להקשיב לנשימה שלהם, להרגיש את כוח הכבידה, לתת לגוף לזרום במקום להילחם נגדו. זה נשמע פשוט היום, אבל אז זה היה מהפכני. קצת כמו לגלות את החשמל.

כך יצא שאיזדורה דאנקן פיתחה בתחילת המאה ה-20 צורת מחול חדשה שתיקרא "מחול מודרני" ותשנה את עולם המחול האמנותי. אמנים צעירים ברוסיה, ביניהם הכוריאוגרף מיכאל פוקין, אימצו בשמחה את רעיונותיה, הושפעו מהם בהתלהבות והיו בשלים לשינוי.

מכאן דאנקן תיחשב למהפכנית שהרסה את כל מה שהמחול המערבי הכיר במשך מאות שנים.

חייה הפרטיים היו דרמטיים כמו המחול שלה. היא התאהבה במשורר רוסי צעיר בשם סרגיי יסנין (Sergei Yesenin) ונישאה לו, למרות הפרש הגילאים של 18 שנים. אך היא ראתה אותו מתרסק נפשית ומתאבד.

טרגדיה גדולה נוספת, כנראה הגדולה בחייה, הייתה מות שני ילדיה בתאונת דרכים - המכונית שלהם התהפכה לתוך נהר הסיין. היא לא התאוששה מזה לעולם.

מותה עצמו היה תיאטרלי כמו חייה. בעיר ניס, ב-14 בספטמבר 1927 ולפני שעלתה למכונית ספורט פתוחה, היא קראה לחבריה: "שלום חברי, אני הולכת לאהבה". כשהחלה הנסיעה הסתבך הצעיף הארוך שלה בגלגלי הרכב והיא נזרקה החוצה ומתה מיד.

איזדורא דאנקן לא רק שינתה את המחול - היא יצרה שפה חדשה לגמרי לביטוי הגוף האנושי. כל רקדן מודרני עד היום, מבלי דעת, משתמש בעקרונות שהיא פיתחה. היא הראתה לעולם שהמחול הוא לא רק בידור או אמנות יפה - הוא דרך לגעת בנשמה ולשיר עם הגוף.


משימת חקר
========
נסו לגלות ולכתוב מסמר קצר על: מי היו ה"איזדורבלז"?


הנה קיצור חייה של איזדורה דאנקן:

https://youtu.be/DBR5gf8fgDM


המהפכה שעשתה דאנקן בעולם המחול:

https://youtu.be/SPlN_gO5TOM


מצגת וידאו עליה:

https://youtu.be/EdHiFMYUzkw


סרטונים אותנטיים של דאנקן:

https://youtu.be/rkr_h0jlo7A


סיפורה של חלוצת המחול המודרני - איזדורה דאנקן:

https://youtu.be/BAvImswonng


תמונות מחייה:

https://youtu.be/XEkf3lBzJn4


ריקוד ברוחה, של הלהקה שנקראת על שמה:

https://youtu.be/nUvaraDf_3Y


וסיפור חייה המדהים והטראגי של איזדורה דאנקן:

https://youtu.be/kq8vsL4Gx-U?long=yes

ריקודי קביים (Stilts dancing) נהוגים במקומות שונים בעולם, אבל הם נולדו ככל הנראה באפריקה.

בקרב שבטים אפריקאים נולדה האמונה שהמוקו ג'ומבי (Moko Jumbie), המגינים הרוחניים של הכפר, מסוגלים לראות למרחק, בכך להזהיר את תושבי הכפר או השבט מבעוד מועד ולשמור מהרוע, עוד לפני שהוא מגיע.

פירוש המילה ג'מבי באנגלית היא רוח של מת, לרוב מרושעת.

גובהו של ה-Moko Jumbie הוא שמקל על ראיית הרוע לפני האנשים הרגילים. רקדני המוקו ג'ומבי מצוידים במסכות ורוקדים בצעדים ארוכים כשהם נישאים על גבי קביים, בגובה של 3-5 מטרים.

בטרינידד לומדים, כבר מגיל צעיר, לרקוד על קביים ו"לגעת בשמיים". בטרינידד, קבוצה בשם "Touch D Sky" רוקדת על קביים את ריקודי המוקו ג'ומבי (Moko Jumbie).

בשלב מסוים זכו ריקודי הקביים של טרינידד לפרסום בעולם. אך עם הזמן, לאחר שהם נעלמו מעט, שבים הריקודים המיוחדים הללו לעין הציבורית, למשל בניו יורק, בה לומדים צעירים בברוקלין את הריקוד המיוחד הזה.


הנה ריקודי הקביים של טרינידד:

https://youtu.be/Qn9fHjJVNj8


כך נראים ריקודי הקביים המיוחדים הללו:

https://youtu.be/vHiUIHgPhus


וצעירים בברוקלין שבניו יורק רוקדים ג'ומבי:

https://youtu.be/kPyFEczEoB0

מסיבות רייב (Rave) הן מסיבות ענק ורבות משתתפים, של צעירים שרוקדים לצלילי די ג'ייז מקצועיים. מסיבות הרייב הן בדרך כלל מסיבות פתוחות הנמשכות כל הלילה וערוכות בצורה שמזכירה פולחן קדום. לעיתים קרובות מתרחש הרייב מתחת לכיפת השמיים. משם כך הוא נקרא גם "מסיבת טבע". מסיבות רייב זכו לשמות נוספים כמו "מסיבות טראנס", "מסיבות יער" ובהשפעת הסמים שצרכו בהם הרוקדים, גם "מסיבות אסיד".

ה"רייברז", כלומר אוהדי הרייב, רואים בו מסורת שממשיכה חגיגות קדומות וטקסים שבטיים, כמו אלה של האינדיאנים, האסקימואים ושבטים ברחבי העולם. מצד שני, יש בו ממד של מרד והתנגדות לעיר ולחוק ולא פעם המשטרה פושטת על הרייבים כדי לאתר שימוש בסמים.

סביב המוסיקה האלקטרונית, שבמרכז המסיבות ההמוניות הללו, נוצרת החוויה המשותפת. המוסיקה הזו רפטטיבית, עם מקצבים שחוזרים שוב שוב ומרגישים כמו פולחן קדום של שבט פרימיטיבי. צליליה הכילו צלילים לא מוכרים, בתדירויות קיצוניות שלא נשמעו כמו רוק או ג'אז או כל מוסיקה מוכרת. היא הצליחה להחזיר למשתתפים משהו פולחני ורוחני שאנשים כבר הספיקו לשכוח שקיים באירועי מוסיקה.

למוסיקת הרייב נוספים האפקטים החזותיים שבם חלק חשוב בהתרחשות. הם יכולים לכלול זרקור אחד או מסכי ענק של וידאו, אפקטים של לייזר, גרפיקה ממוחשבת וסרטי וידיאו מתוכנות וי ג'יי, המייצרות גרפיקה מדהימה שמושפעת מהמוסיקה המנוגנת - כל אלה מעצימים את החוויה המהפנטת ומחזקים את השפעתה של המוסיקה האלקטרונית.

שיאו של עידן הרייב היה בסוף שנות ה-80 עד תחילת שנות ה-90. עם השנים זכה הרייב להיחשב גם לסגנון מוסיקלי, שמשלב מוסיקת טכנו, עם סגנונות נוספים כמו האוס, טראנס ואסיד-טכנו.

משמעות המושג "רייב" היא 'להתלהב'.


הנה אווירת הרייבים בלילה:

http://youtu.be/dzu934VCQ9s


רייב חוף בישראל:

http://youtu.be/PVvvbMLlunE


רייב מאולתר באזור ירושלים:

http://youtu.be/tlUBl_1YSbw


וממשרד החיוך - פרודיה על סרטי טבע הקשר למסיבות טבע:

https://youtu.be/q8zwIphm5r4

ואלס (Waltz) הוא ריקוד פופולארי במשקל משולש שמקורו ככל הנראה בגרמניה. הריקוד היה אחד הפופולריים באירופה של התקופה הרומנטית, החל מהמאה ה-18, ולמעשה רוקדים אותו עד היום, בחתונות ובמסיבות של החברה הגבוהה.

שיאו של הוואלס היה בסוף המאה ה-19 ובמיוחד בעיר וינה, בה הפך לריקוד הכי פופולארי ושממנה התפרסם ויצא לכל אירופה.


#בריקודים סלוניים
בריקודים הסלוניים מככב עד היום הוואלס הווינאי, שהוא גרסת ואלס מהירה ורבת סיבובים, בקצב של שלושה רבעים.

אבל ליד הוואלס הווינאי, המהיר ומרובה הסיבובים, שמנוגן במשקל מוסיקלי של שלושה רבעים, יש עוד סוג של ואלס. זהו ואלס אנגלי, שגם הוא במשקל של שלושה רבעים, אך הוא ריקוד איטי יותר.

וכמו הוואלס הווינאי, גם הוואלס האנגלי נכלל בקבוצת הריקודים הסלוניים הסטנדרטיים, הנקראים גם הריקודים האירופיים.


#במוסיקה
אם יוהן שטראוס הבן, המנצח והמלחין הוינאי הנודע, שהוביל את התזמורת הכי פופולארית בעיר, כתב וביצע עימה המון ואלסים שכתב לריקודים וצ'ייקובסקי הרוסי שילב את הוואלס ביצירותיו, כדי ללוות ריקודי באלט.

האמת היא שבתולדות המוסיקה נכתבו גם ואלסים רבים שאינם לריקוד, אלא נחשבים ליצירות של מוסיקה קלאסית. היה זה גאון הפסנתר פרדריק שופן, מי שכתב ואלסים מקסימים לנגינה בכלי, מבלי שהתכוון שהם ילוו ריקוד כלל.


הנה ואלס הדנובה הכחולה שהלחין יוהאן שטראוס הבן:

https://youtu.be/LmsIGxYHelQ


זוגות רבים רוקדים ואלס מס' 2 של שוסטקוביץ':

https://youtu.be/-2-Zqog-p5c


ואלס בטלוויזיה ב"רוקדים עם כוכבים הבריטי":

https://youtu.be/jN4dXenlxbI


לימדו לרקוד ואלס:

https://youtu.be/0QXpnqXvn_s?t=36s


הנה ואלס בדו דיאז מינור מספר 2 אופוס 64 של שופן בפסנתר:

https://youtu.be/wTSu1jjKpgI


"ואלס הפרחים" nהבלט "מפצח האגוזים" שהלחין צ'ייקובסקי:

https://youtu.be/VpSq69IiFaU


והנה ואלס הדקה של שופן בשירה משעשעת, מתוך רחוב סומסום:

http://youtu.be/MvkcLq0LKVI

ריקוד השייק (Shake) היה פופולרי ואופנתי מאד באמצע שנות ה-60. זה היה ריקוד משונה, לעומת כל הריקודים שקדמו לו, מכיוון שלא היו לו תנועות מוגדרות, או צעדים מקובלים. להיפך, הוא היה ריקוד חופשי לגמרי, שהתבסס על טלטול או הרעדה של הראש והגפיים.

השייק נולד כנראה לצלילי מוסיקת הרית'ם אנד בלוז של צ'אק ברי ודי מהר הוא החליף את הטוויסט, בתור הריקוד ה"לוהט" של התקופה. הוא היה ריקוד אישי, אינדיווידואליסטי, בלי "פרטנר", שותף או בן זוג לריקוד.

זה היה ריקוד שלדור ההורים נראה פראי וחסר הגיון, אבל עבור הצעירים הוא סימל תקופה החדשה, עידן שהביא את הרוק, הביטלס, החופש והמרד. בלי שום צעדים, בראש רועד, רגליים רועדות וזרועות מתנועעות באופן שרירותי - כך רקדו צעירי שנות השישים, בהתלהבות ובקצב תוסס.

מריקוד השייק של הסיקסטיז יוולדו סגנון הדיסקו של שנות ה-70 ואפילו הדאנס של סוף המאה ה-20.


הנה ריקוד השייק:

https://youtu.be/LD3NdJF2NqM


השייק בפרסומת לפלאש החדשני שנמכר למצלמות התקופה:

https://youtu.be/11Mpj2CwsOw


ואוסף התנועות היצירתיות שנוצר תוך כמה שנים:

https://youtu.be/YiTn4Vv7Qmk


ולהקת Shocking Blue ההולנדית בלהיט Venus:

https://youtu.be/U2DBcbZc3ck

הייתם פעם במסיבה שנסגרה בגלל הרעש? קרה שלא אהבתם את המוסיקה? או שהיא הייתה חזקה לכם? או חלשה?

מסיבת אוזניות (Silent disco) היא מסיבה שאין בה רמקולים. במקום המוסיקה מהרמקולים, מצוידים כל המשתתפים בה בזוג אוזניות אלחוטיות, שאליהן משודרת המוסיקה לריקודים. מסיבות כאלה חביבות על שוחרי איכות הסביבה, שמעדיפים לצמצם כך את "זיהום הרעש" שגורמות מסיבות הרמקולים הרועשות. במסיבות הפתוחות שבחופי גואה בהודו, מקיימים כבר שנים מסיבות כאלה, בשל ההגבלות שהטילה הממשלה על עריכת מסיבות ורעש במקומות פתוחים.

מסיבת הריקודים באוזניות משודרת רק אליהן ובמרבית המקרים לא שומעים מסביב דבר. המעניין הוא שבמסיבה כזו ניתן לשדר לאוזניות במספר ערוצים שונים. כך יכולים לשמוע הרוקדים בטווח השידור מוסיקה שונה, שמשודרת ממספר די ג'ייז שונים. וכך במסיבה אחת ניתן לרקוד בו-זמנית גם טראנס, גם היפ הופ וגם דאבסטפ. כל משתתף יכול להחליש ולחזק כרצונו את המוסיקה באוזניות שלו ולבחור איזו מוסיקה לרקוד ולשמוע - הכל בלחיצה על כפתור באוזניות.

היתרון שבמסיבות אוזניות הוא היכולת לקיימן גם בנסיבות שבהן רעש יפריע לאנשים מסביב. כך הן למשל מאפשרות לקיים מסיבות רחוב נטולות רעש שמתקיימות גם בשעות שבהן רעש פומבי ומוסיקה רועשת עלולים להפריע. הפסקת השימוש במערכות הגברה וברמקולים רועשים היא ברכה גם לשוחרי בריאות, שאינם מעוניינים לפגוע בשמיעה של המשתתפים.

כבר בשנת 1969 חזה סרט מדע-בדיוני פיני את מסיבות האוזניות. הסרט ששמו "Ruusujen Aika" היה הראשון להציג את מה שנחשב מסיבת האוזניות הראשונה אי-פעם.

בישראל מתקיימות לעיתים מסיבות רחוב כמסיבות אוזניות. הן פותרות את בעיית הרעש ולא פעם מהוות פיתרון מצוין להעדפות הסגנון השונות של משתתפים אקראיים ברחוב.


הנה מסיבת האזניות, רק שימו לב שהמוסיקה נוספה רק לסרטון בלבד כי במציאות שומעים דממה:

https://youtu.be/CSUmopDW1GE


די ג'יי מסביר כיצד מפעילים מסיבת אוזניות:

https://youtu.be/ejOWd6QUSaA


הרוקדים מתלוננים שהמסיבה הזו היא לא חברתית:

https://youtu.be/zQUTxirnl4M


ובחיוך - כך היא נשמעת:

http://youtu.be/2v33W2h8HJI

בתהלוכות ראש השנה הסינית נוהגים הסינים לרקוד כשהם מחופשים לדְּרָקוֹנִים.

מדוע להתחפש דווקא לדרקון? - האמונה כאן היא שהדרקונים ימנעו מהרוּחוֹת הרעות להרוס את השנה החדשה שמתחילה בראש השנה הזה.

ריקוד הדרקון הוא ריקוד סיני מסורתי, חלק מהפולחן המקובל בסין כבר מאות שנים. הוא ללא ספק אחת מהאטרקציות הפופולאריות ביותר בחגיגות ראש השנה הסיני. תחפושת הדרקון בריקוד משמשת לגירוש הרוחות הרעות בתחילת השנה החדשה.

את ריקוד הדרקון מבצע צוות רקדנים שיכול להגיע ל-50 איש. לרוב מחזיקים הרקדנים את בובת הדרקון באמצעות מקלות שמחוברים אל הבובה ומזיזים אותה בקצב המוסיקה והצעידה.


הנה סרטון של ריקוד הדרקון הסיני:

https://youtu.be/4WUnWPpRslM


ריקוד הדרקון מתחת למים בתאילנד:

https://youtu.be/JPVEOOg37sA


וריקוד הדרקון ביפאן:

https://youtu.be/hKlO_3-hRCE

רבים זוכרים את הדמות של זורבה כשהוא רוקד על החוף ובטוחים שהריקוד הזה, ריקוד הסירטאקי, הוא ריקוד יווני עממי בן מאות שנים. ובכן - ודאי יעניין אותם לדעת שאין שום דבר מסורתי בריקוד הזה.

נהפוך הוא - ריקוד הסירטקי הומצא ונוצר במיוחד עבור סרט הקולנוע "זורבה היווני", לקראת הצילומים בשנת 1964. הסרט זכה להצלחה כה עצומה בכל העולם, שהריקוד הפך מפורסם ואהוב מאד בעולם כולו ובאופן לא מפתיע גם ביוון עצמה.

ריקוד הסירטקי מהסרט מבוסס על הריקוד היווני המסורתי "חסאפיקו". גם המוסיקה לריקוד שמופיע בסרט לא נולדה מזמן. כתב אותה המלחין היווני הנודע מיקיס תאודוראקיס. ממש כמו הריקוד, גם היא נשמעת עממית ובעלת שורשים בני שנים רבות, אבל גם המוסיקה הזו הוזמנה מתאודוראקיס, המוכר כגדול מלחיני יוון, ונכתבה על ידו במיוחד עבור פסקול הסרט.

שניהם, הריקוד והניגון, הם מקרה נדיר מאד שבו מוסיקה שנכתבה על ידי מלחין ידוע וריקוד שהומצא על ידי כוריאוגרף - הופכים למוסיקה וריקוד עממיים. זה כמעט ולא קורה בעולם!

כן, אנחנו יודעים שעכשיו תזכירו לנו את עשרות השירים שהפכו לריקודי עם בישראל - נחמד מאד אבל ישראל היא מקרה יחודי, שבו ריקודים עממיים נוצרים על ידי עשרות מדריכים לריקודי-עם, הממציאים ומלמדים את הריקודים שהמציאו לשירים וכך הופכים אותם לנחלת העם היושב בציון. ובא לציון רוקד...


הנה סרטון של ריקוד הסירטאקי הכי מפורסם בעולם, מתוך הסרט "זורבה היווני":

https://youtu.be/BS0w3Wkric8


ריקוד סירטקי שמתחיל באיש אחד ומלהיב הרבה מהצופים להצטרף אליו לריקוד המוני:

http://youtu.be/UhDgpXWkFHE


שורת רוקדים בקפריסין, שרוקדים את ריקוד החסאפיקו שעליו מתבסס הסירטאקי:

http://youtu.be/zFG3CMG6xsE


שורת רוקדים יוונים בריקוד מהיר בכרתים:

https://youtu.be/YiVJYkohj7U


ושורה אחרונה בריקוד יווני נמרץ:

https://youtu.be/GGQPEvxW4cI

לא רבים יודעים שאף שהוא ריקוד רומנטי, ריקוד הפוקסטרוט (Foxtrot) המקצועי נחשב לאחד הקשים ביותר בתחום של הריקודים הסלוניים.

אף שישנה גם הגרסה העממית, הפשוטה יותר ומיועדת לחובבים ורוקדים רגילים, כדי להצליח ולרקוד פוקסטרוט אמיתי בריקוד הסלוני, נדרשת שליטה מעולה בגוף וקואורדינציה גבוהה.

הפוקסטרוט הוא ריקוד זוג קלאסי שמתאפיין בתנועות חלקות וזורמות המחקות הליכה טבעית באלגנטיות מיוחדת. הוא נחשב לאחד מריקודי הזוג הבסיסיים והפופולריים ביותר בעולם המערבי ומשלב פשטות עם יופי אמנותי, אלגנטיות ורומנטיקה.

כיום, הפוקסטרוט הוא אחד מחמשת הריקודים הסטנדרטיים בתחרויות ריקודי זוגות בינלאומיות, לצד הוואלס (Waltz), הטנגו (Tango), הוואלס הווינאי (Viennese Waltz) והקוויק סטפ (Quickstep).


#היסטוריה
ריקוד הפוקסטרוט נוצר בסביבות שנות ה-10 של המאה ה-20 בארצות הברית, על ידי הזמר והרקדן הארי פוקס (Harry Fox).

פוקס ביצע סוג חדש של ריקוד טרוט במועדון ריקודים בניו יורק שכלל צעדים קלים ותנועות מהירות. הקהל אהב את הסגנון החדש וכינה אותו "Fox's Trot" על שם היוצר.

בשנות ה-20 התפשט הפוקסטרוט במהירות, ברחבי העולם המערבי. החברה הגבוהה באירופה ובאמריקה אימצה אותו כסמל של תרבות ועידון ודי מהר הפך הריקוד לריקוד חובה בכל אירוע חברתי מכובד ולמופת של אלגנטיות ורוח מודרנית.

בסרטיהם משנות ה-30 הפך זוג הרקדנים האגדי פרד אסטר (Fred Astaire) וג'ינג'ר רוג'רס (Ginger Rogers) את הפוקסטרוט לאמנות אמיתית. השניים רקדו בצורה כל כך מושלמת עד שנראו כאילו הם מרחפים מעל הרצפה. אסטר היה מפורסם בזכות הדיוק והפרפקציוניזם שלו בעת הכנת הכוריאוגרפיות ולעיתים חזר על אותה סצנה עשרות פעמים עד שהגיע לתוצאה המושלמת שחיפש, אגב בו בעת שרגליה של ג'ינג'ר רוג'רס כבר כואבות...

בשנות ה-30 ובשנים שאחריהן התפתח הפוקסטרוט לשני זרמים מרכזיים. הזרם החברתי נותר פשוט ונגיש למתחילים בעוד הזרם התחרותי התפתח לריקוד מורכב במיוחד, הכולל תנועות אקרובטיות מרהיבות - כמו ליפטים גבוהים וזריקות מהירות.

במהלך השנים מאז התפתח הריקוד מצורתו המקורית המהירה והפראית והיה לריקוד מעודן ואלגנטי יותר.

בימינו הפוקסטרוט ממשיך להיות פופולרי בחתונות ובאירועים חברתיים ברחבי העולם. חוגים ותחרויות לריקודים, לצד תוכניות טלוויזיה כמו "רוקדים עם כוכבים" (Dancing with the Stars) הביאו אותו לתודעה של דור חדש ולקיום ופופולריות גם הלאה.


#הסגנון
מכיוון שהוא מלמד את כל העקרונות הבסיסיים הנדרשים לריקודי זוג, הפוקסטרוט כולל הובלה, מעקב, איזון, תזמון ותקשורת גופנית בין השותפים.

המאפיין הטכני הייחודי של הפוקסטרוט הוא מערכת המקצבים המיוחדת שלו. הריקוד מבוסס על דפוס "איטי-איטי-מהיר-מהיר", כאשר הצעדים האיטיים תופסים 2 מקצבים מוסיקליים כל אחד והצעדים המהירים תופסים מקצב אחד בלבד.

התוצאה היא תחושה של תנועה טבעית וחלקה שמזכירה הליכה רגילה אך עם הדר ואלגנטיות מיוחדים.

מבחינה מוסיקלית, הפוקסטרוט מבוצע במשקל של 4/4 בטמפו של 30 פעימות בערך לדקה. המוסיקה המתאימה לו ביותר היא בדרך כלל ג'אז סטנדרטי, מוסיקת ביג בנד קלאסית ובלדות זורמות.

שירים מפורסמים כמו "Cheek to Cheek" של אירווינג ברלין (Irving Berlin) או "The Way You Look Tonight" נחשבים כמתאימים באופן מושלם לאווירה הרומנטית של הריקוד הזה.


הנה ריקוד הפוקסטרוט בתחרות בינלאומית:

https://youtu.be/ku0dN3_StFs


פוקסטרוט בטלוויזיה:

https://youtu.be/uB6YO8qlmNE


שיעור פוקסטרוט ראשון:

https://youtu.be/QUdzjRk7TNA


ועכשיו לרקוד:

https://youtu.be/jZx7_arHFeM

נוף המוסיקה הפופולרית ב-100 השנים האחרונות השתנה במהירות אדירה. השינויים והז'אנרים המצליחים בכל עשור היו אחרים. אם הרוקנ'רול היה הסגנון הכי לוהט בשנות ה-50 וההיפ הופ שלט במאה ה-21, המוסיקה הכי לוהטת באמצע הייתה מוסיקת הריקודים של הדיסקו.

דיסקו (Disco) הוא סגנון מוסיקלי שכולו ריקוד ופרח וזכה להצלחה מסחרית עצומה במהלך שנות ה-70. זה היה מהסגנונות שבלטו במוסיקת הריקודים וברדיו של אותה תקופה והיה המקביל לסווינג של המחצית הראשונה של המאה ה-20 ולרוקנ'רול של אחרי מלחמת העולם השנייה.

אבל הוא ספח השפעות מגוונות נוספות. כי הדיסקו התפתח מסגנונות מוסיקליים שהצליחו בעשור שלפניו, כמו פאנק (Funk), ריתם נ' בלוז (R&B) ומוסיקת נשמה (Soul).

אם במשך עשור שלם היה הדיסקו סגנון המוסיקה המצליח ביותר בעולם ועם הזמן אימץ יותר ויותר מרכיבים של מוסיקת פופ, בתחילת שנות ה-80 הוא הלך ונמוג, אם כי לא נעלם לגמרי.

מוסיקת הדאנס ספחה לתוכה מאפיינים שונים של דיסקו ומיקסים רבים שנוגנו בהצלחה רבה במועדוני ולהיטי דאנס, האוס, טכנו והיפ הופ, כללו סימפולים ומרכיבים מעידן הדיסקו. באופן זה הוא זכה לתחייה קטנה בשנות ה-90, אבל זו הייתה יותר תופעת רטרו מאשר תחייה אמיתית.

אמנם הדיסקו היה ז'אנר של מפיקים וכותבים, יותר מאשר של זמרים-כוכבים, אבל בכל זאת בלטו בו כוכבים ושמות מסוימים, שגם די נעלמו כשהסגנון ירד.

הבולטים ביניהם היו אמנים כמו דונה סאמר, גלוריה גיינור ובארי ווייט, בצד להקות דיסקו מצליחות כמו "חמישיית הג'קסונים" (עם הסולן הילד מייקל ג'קסון), "אנשי הכפר", "בוני אם" ו"קיי סי והסאנשיין באנד".

גם אמני רוק ופופ רבים שלא היו מהתחום, נסחפו בשנות ה-70 למוסיקת הדיסקו ויצרו שירים במקצב האופייני והפופולארי. ביניהם היו להקות מוכרות כמו הבי-ג'יז (Bee Gees), בלונדי, להקת אבבא השוודית ואפילו הרולינג סטונס האגדיים. היו גם אמנים מוערכים כמו אלטון ג'ון שהצטרפו לחגיגה המסחרית והמוסיקלית החזקה ביותר של הסוונטיז ועשו בה חיל והרבה כסף.

כמובן שגם הקולנוע התקשה להתעלם מהדיסקו. הסרט "שגעון המוסיקה" ("Saturday Night Fever") בכיכובו של ג'ון טרבולטה, כלל להיטי דיסקו רבים של להקת הבי-ג'יז והדגים ריקודי דיסקו ברמה גבוהה, שהפכו למושא החיקוי של בני נוער במועדונים ובמסיבות בסוונטיז.

מקור השם "דיסקו" הוא מהמילה הצרפתית "דיסקוטק", שם של מועדון לילה לריקודים שהמוסיקה לריקודים בו הושמעה מתקליטים. הדיסקוטק הראשון היה La Discothèque שנמצא בפאריס וממנו נולד המושג ובעקבותיו הסגנון המוסיקלי דיסקו.


באה מנשמה - הדיסקו של "הקומודורס" כגרסה סופר פופולרית של מוסיקת סול מתוקתקת:

https://youtu.be/vVoMJSMgsUM


הולך נהדר עם אפרו - להיט הדיסקו של גלוריה גיינור:

http://youtu.be/-67I3Aqaj7Y


דיסקו ישראלי של יגאל בשן (עברית):

https://youtu.be/ZRPGVONyAck


הדיסקו החל להיוולד כבר בסוף שנות ה-60:

http://youtu.be/xxrVjBKPSHw


ההופעה הסוחפת של "מלכת הדיסקו" דונה סאמר:

http://youtu.be/wPlV2dzXWCw


להקת הרוק הבריטית בלונדי הצטרפה גם היא לדיסקו:

http://youtu.be/WGU_4-5RaxU


להקת הפופ המצליחה בעולם, להקת אבבא השוודית, הפכה בעצמה לספקית להיטי דיסקו בכמויות:

http://youtu.be/xFrGuyw1V8s


להיטי דיסקו מגוונים משנות ה-70:

http://youtu.be/JlzlNpttvVM


ו"אני מרגישה אהבה" - הלהיט שסימן את המעבר מדיסקו לדאנס אלקטרוני:

https://youtu.be/o3epEnJAyu4?long=yes