כלי הנגינה הזה פתח את "שדות תות לנצח", ליווה את "לילות משי לבן" והיה הצליל של הבלדה הכי מפורסמת של "קינג קרימזון". קראו לו מלוטרון והוא כיכב אך גם הקדים את זמנו.

מלוטרון (Mellotron) היה כלי נגינה חשמלי שיוצר בתחילת שנות ה-60 בבירמינגהם שבאנגליה. הוא היה מבוסס על רעיון גאוני, שהפך אותו למעין סוג ראשוני ואנולוגי של סמפלר, דוגם צלילים.

זה עבד כך: בעוד סמפלר, או "דוגם צלילים" הוא כלי נגינה דיגיטלי שמתבסס על צלילים שנדגמו אלקטרונית, כלומר הוקלטו ונשמרו כמידע דיגיטלי באמצעי אחסון של קוד, המלוטרון השתמש בסרטים מגנטיים, שעשו את העבודה הזו.

תזמורות, נגנים ומוסיקאים הקליטו בשביל המלוטרון כל מיני חלקי צלילים והקלטות. הכלי המופלא הזה התבסס והכיל 35 סלילי הקלטה שבהם הוקלטו תזמורת, מיתרים, חצוצרות, חלילים וכדומה. כשהנגן או הנגנית בחרו "סאונד" מסוים, כלומר צליל מוגדר כמו חליל או תזמורת מיתרים, המכשיר כיוון את סרטי ההקלטה לנקודה זהה בכל אחד. כשהם פרטו, כלומר לחצו על קליד כלשהו, החל הסרט של אותו קליד להתנגן.

כל סליל כזה הופעל כשנוגן הקליד שלו במקלדת הכלי, ההקלטה בו הייתה מוגבלת, כך שאחרי שהסרט נוגן במשך 8 שניות, נעצר הצליל שלו והסרט חזר להתחלת הצליל.

אז הסוד שלו היה המכניקה הזו, שפעלה בתוך הכלי. הרעיון מאחורי המכניקה הגאונית הזו היה יצירתי להפליא והוא עבד ועבד היטב. וזה ממש לא שרק קליד אחד ניגן. המלוטרון היה כלי פוליפוני, שיכול היה לנגן וגם ניגן בו-זמנית אקורדים המבוססים על צלילים רבים המושמעים ביחד.


הנה המלוטרון במלוא צליליו:

https://youtu.be/TYNg78XkoqM


הסבר והדגמות נהדרות של המלוטרון:

https://youtu.be/N07-YAKtRAw


בהדגמה מוסברת משנות ה-60:

https://youtu.be/yrXtmKGkSa4


פותח את "שדות תות לנצח" של הביטלס:

https://youtu.be/0YnGVTkoHVk


פול מקרטני מדגים את ההקלטות שהשמיע המלוטרון באולפני אבי רוד:

https://youtu.be/TUcfB5Whp4I


נגינה במלוטרון של "לילות משי לבן" של המודי בלוז:

https://youtu.be/8WzxBv-ZMrM


הנה הקלידן של קינג קרימזון מדגים אותו:

https://youtu.be/Jb2Lw-0gFtA


סרט ארוך שמציג מלוטרון ישן:

https://youtu.be/PHUpRIrFngI?long=yes


וכיום משתמשים בסאונדים הישנים ההם על דוגמים וסינטים חדישים:

https://youtu.be/D8-sI0pI7HI?long=yes

לבנות גיטרה זה תהליך קשה, שדורש מומחיות רבה. בוני הגיטרות הם לרוב בעלי מקצוע מדויקים ומאד מיומנים. הגיטרה שהם בונים בעבודת יד היא מוצר מיוחד ואיכותי, בהתאם למומחיות של בונה הכלי.

משלב בחירת העץ, דרך הניסור, כיפוף, שיוף, חיתוך, עיטור, משיחת הלכה המיוחדת ועד חיבור המיתרים והכוונון המדויק - הכל בבניית גיטרה בעבודת יד מתבצע במומחיות שעוברת מאב לבן.


הנה בונה גיטרות ישראלי (עברית):

https://youtu.be/jO3RFHqje1M


כך בונה אומן גיטרות גיטרת פלמנקו בעבודת יד:

https://youtu.be/DAHzSysIweo


הנה תהליך ייצור הגיטרה כולו, בסרטון הבא:

http://youtu.be/R5AaECtDwWg?t=7


וכך בונים גיטרה פלמנקו:

https://youtu.be/fpfyF4gx3jw?long=yes

טרמין הוא כלי נגינה אלקטרוני וכלי הנגינה הראשון שהנגינה בו מבוצעת ללא מגע. הוא נקרא על שם הרוסי לב טרמין שהמציא אותו בשנת 1919.

הנגינה בטרמין מתבצעת על ידי שינוי מרחק הידיים מזוג אנטנות. המרחק של הידיים משפיע על השדה האלקטרומגנטי שבסביבתן. האות מהאנטנות שולט על מתנד אלקטרוני המחולל את הצליל שמפיק הטרמין.

בנגינה שולטת יד אחת בגובה הצליל (תדר האות), והיד השנייה בעוצמה של הצליל.

הטרמין מנגן צלילים ממושכים ולא ניתן להפיק בו צלילים קצרים או נגינה קטועה, מה שנקרא במוסיקה "סטקטו".


הנה לב טרמין הממציא, מנגן בטרמין בעצמו:

http://youtu.be/w5qf9O6c20o


ביצוע בטרמין לשיר "אי שם מעבר לקשת":

https://youtu.be/K6KbEnGnymk


היום הטרמין הוא וירטואלי והוא בטאבלט או במחשב (ראו למטה קישור):

https://youtu.be/aFK_aq44z4Y

העוּגָב (Organ או Pipe organ) או האורגן הוא ככל הנראה כלי הנגינה הגדול ביותר והכי מסובך במנגנוני הפקת הצליל שלו.

ממש כמו על הפסנתר, נגן העוגב פורט על קלידיו של הכלי. אבל בניגוד לפסנתר, העוגב נחשב כלי נשיפה. הסיבה היא שהצלילים מופקים בצינורות הרבים שלו, בהם עובר האוויר, ממש כמו בחליל וכלי נשיפה אחרים.

הצינורות של העוגב רבים. כל צינור מנפיק צליל בגובה אחר. ככל שהצינור המחובר לקליד הינו ארוך יותר - הצליל שמופק מהקליד הוא יותר נמוך.

כל קבוצת חלילים או צינורות בנויה באופן אחר ולפיכך מפיקה צליל מסוג אחר. קוראים לצלילים הללו בעוגב רֶגִיסְטֶרים. יש רגיסטרים המפיקים צלילים דמויי קלרינט, יש המדמים חצוצרה וכדומה. מגופים מיוחדים, מעין כפתורים ליד המקלדת, מאפשרים לנגן העוגב להחליף רגיסטרים וכך להעשיר ולגוון את הנגינה בצלילים מסוגים שונים.

עוגב כנסייתי אחד יכול להכיל 5,000 צינורות ויותר. האוויר לחלילים מופק בימינו בעזרת חשמל אך בעבר היו אנשים מפעילים בשריריהם מפוחים שיצרו את זרם האוויר הדרוש להפקת הצלילים.

העוגבים, או האורגנים, היו נפוצים בעיקר בכנסיות הגדולות. זאת משום שמחיר בניית עוגב כזה היה גבוה ביותר ודרושה הייתה אחזקה שוטפת ויקרה לכלי.

אגב, שמו העברי של האורגן, העוגב, מוזכר אמנם בתנ"ך, אך אין המדובר באותו הכלי אלא ב"מגרפה" המקראית שהיא סוג של חליל פאן, קודמו של העוגב.

לשונית, נוטים כיום להבדיל בין העוגב לאורגן, בכך שהעוגב הוא הכלי הגדול עם מערכת הצינורות, בעוד השם "אורגן" נשמר לכלי המקלדת החשמלי, המחקה את צליליו. אנו נשמור על המסורת הנכונה ונראה בשמות עוגב ואורגן דבר זהה, בעוד שמו המדויק של הכלי החשמלי הוא למעשה אורגן חשמלי.


כך פועל העוגב:

https://youtu.be/iM3ejYnlBVY


אורגן שאיננו חשמלי ומחייב את הנגן לפדל עם הפדלים כדי לייצר לחץ אוויר בצינורות (עברית):

https://youtu.be/0xynb1uAEC0


כך בנוי העוגב:

https://youtu.be/cfFWiWbXGuY


אלו הם צליליו המגוונים:

https://youtu.be/4S6BErQs-HE


הנה נגן העוגב:

https://youtu.be/ZEgXDlc2dHc


עוד נגן כנסייתי:

https://youtu.be/ey_8VSD7fgc


הטוקטה ופוגה ברה מינור של באך:

https://youtu.be/ho9rZjlsyYY?long=yes


והיכרות לעומק עם העוגב:

https://youtu.be/JeB3JnKp8To?long=yes

תיבת הנגינה (Musical Box) היא מכשיר שמשמיע מוסיקה מרגיעה ונעימה. בתרבות האירופית היא מתחברת לילדים קטנים ותינוקות והרבה לחנים מפורסמים הונצחו בתיבות נגינה שידעו להפיק אותם בלבד.

זה היה לקראת סוף המאה ה-18, כשהחלו אומנים לבנות תיבות נגינה. הן כללו מנגנונים זעירים ומורכבים למדי שהפיקו מנגינות והרמוניות, ליווי מוסיקלי, גם יחד.

בלב כל תיבת נגינה ישנו גליל מסתובב, בעברית צילינדר, הכולל זיזים המסודרים כך שינגנו את המנגינות הרצויות.

תיבות הנגינה השאפתניות עוד יותר היו ממש תזמורות ננסיות, שבהם שולבו כלים שונים. חלקן כללו נגינה של תופים זעירים, פעמונים קטנים, עוגבי זוטא ואף כינורות, שתואמו לנגינה משותפת באמצעות גליל מסתובב, צילינדר.

הדוגמאות המדהימות ביותר הן הפּאנְהַרְמוֹניקוֹן, תיבת נגינה תזמורתית שפותחה ב-1805 בבירת אוסטריה וינה והאוֹרְקֶסְטְריוֹן, שהומצא 50 שנה אחר כך בעיר הגרמנית דרזדן.

הדבר המדהים במכשירי המיני תזמורות הללו היה יכולתם של אמני הבנייה שלהן לדייק בצלילים כמו כינור, אבוב, טרומבון וכדומה. לשם כך הם בנו גרסאות מוקטנות אך מיוחדות של הכלים הללו, כדי שיפיקו את המנגינות הללו בכל כלי ובתיאום מרבי, תוך פתרון בעיות אקוסטיות שנוצרות כשלא מדובר בכלי בגודל מלא ובנגן מומחה המנגן בו.


הנה מוזיאון ה"ספילקלוק" ובו 600 תיבות נגינה מכל התקופות:

https://youtu.be/FkJgug5ycZE


מוזיק-אאוטומט, תיבת נגינה ענקית ומשוכללת:

https://youtu.be/h68mHPzeHu4


אורקסטריון באנג'ו בתשלום:

https://youtu.be/e9ixxcbXkjM


עוד סוג מעניין של תיבת נגינה מורכבת:

https://youtu.be/IvUU8joBb1Q


יש מי שיוצרים אנימציות המדמות כאלה:

https://youtu.be/toXNVbvFXyk


והנה הסבר על אורקסטריון עם 17 כלי נגינה המותקנים בתוכו:

https://youtu.be/5UpriHcn_xs?long=yes

בתחילת שנות השבעים פיתח נגן ג'אז בשם אמת' צ'מפן כלי נגינה חדשני ומסקרן, שאותו הוא כינה "צ'פמן סטיק" (Chapman stick), או סתם "סטיק" יש לכלי נגינה הזה מיתרים רבים, שמקיפים את המנעד שנע מאלו של גיטרה באס ועד לכל צלילי הגיטרה. כך יכול, למעשה, נגן אחד לנגן את תפקידי הבאס והגיטרה החשמלית, על כלי אחד.

אבל המסקרן ב"סטיק" הייתה שיטת הפקת הצליל ממנו. בניגוד לגיטרה, שבה פורטים, או לכלי הקשת, שעליהם מעבירים את קשת השיער והיא שמפיסקה את הצליל, על הסטיק מנגנים בטאפינג, כלומר בהקשה ישירה על המיתרים, עם האצבעות. וזו לא סתם הקשה, כמו שגיטריסטים מנגנים בטאפינג של יד שמאל על הגריף, צוואר הגיטרה. ההקשה בסטיק היא באמצעות האצבעות של שתי הידיים ועל הכלי לא פורטים כלל!

למעשה גיטריסטים מנגנים לא פעם בטאפינג של שתי ידיים על הגיטרה, אבל צ'פמן היה הראשון שחשב על השילוב של מיתרי הגיטרה והבאס, ביחד על אותו כלי. יצירתיות מופלאה!


הנה הסטיק של צ'פמן:

https://youtu.be/AGdUlRRQm4Y


כך זה עובד:

https://youtu.be/2GS0nKIebCc


כך משלבים את תפקידי הבאס והגיטרה באותו כלי:

https://youtu.be/RtXe5T7NFrE


טוקטה ופוגה ברה מינור של באך בסטיק:

https://youtu.be/qM2oFkQmyPk


וטוני לווין מנגן בסטיק בהופעה של להקת Liquid Tension Experiment:

https://youtu.be/edqH0ofRQrM

גיטרה קלאסית (Classical Guitar) היא כלי פריטה שקט ואינטימי שבנוסף למוזיקה קלאסית הוא אהוד מאוד גם במוסיקה עממית ופופולרית.

לא מעט יצירות קלאסיות נכתבו עבור הגיטרה במאות האחרונות ולצידן נעשו הרבה עיבודים לגיטרה מיצירות שנכתבו במקור לכלים אחרים, ביניהן לא מעט מיצירותיו של באך, שנכתבו במקורן ללאוטה, הכלי שממנו נולדה הגיטרה.

נגני הגיטרה סֶגוֹביַה וג'וליאן ברים נחשבים לשניים מגדולי הגיטרה הקלאסית.

המלחין הספרדי פרננדו סוֹר הקדיש את מרבית יצירתו לכלי זה, טורינה חיבר לה בין השאר את "סביליאנה", וכך גם טָרֶגַה ואלבניז שכתבו המון לגיטרה והמלחין רודריגו שכתב לה בין השאר את ה"קונצ'רטו דה ארנחוּאז" לגיטרה ולתזמורת - מהיצירות החשובות לכלי.

גם מלך הכנרים פּגניני היה נגן גיטרה ידוע, שכתב כמה יצירות לכלי זה, כולל את ששת הסונטות שלו לכינור וגיטרה.

במוסיקה העממית הספרדית הפכה הגיטרה לכלי מרכזי ובמיוחד היא מככבת במוסיקת הפלמנקו, סגנון שבמידה רבה מבוסס על צליליה.


הנה קטע לגיטרה קלאסית:

https://youtu.be/8ewDajPGhMA


ביקור אצל סבתא - גיטרה מלווה את העוד:

https://youtu.be/t6jlx6jAb-Q


מהיצירה "אסטוריאס" של אלבניז:

https://youtu.be/inBKFMB-yPg


ו"שיירה ספרדית" של ה-Doors שמצטטת מ"אסטורייס":

https://youtu.be/eszNKHrXxgY

יצא לכם לשמוע פעם, בביקור אצל חברים, פעמונים עדינים וקסומים, בעלי צלילים ערבים ונעימים, שיוצרים אווירה ביתית ושלווה? - ככל הנראה שמעתם פעמון רוח.

פעמוני רוח (Wind Bells) הם כלי הקשה שבנויים בדרך כלל מצינורות מתכת חלולים או מחומרים אחרים, באורכים או בגדלים שונים. אלה תלויים על דסקית עץ שקשורה למפרש ובשל הבדלי האורך ביניהם, כל אחד מהם מפיק צליל אחר. בנוסף לאורכו של הפעמון, צליל הפעמון תלוי גם בחומר שממנו הוא מורכב.

פעמוני רוח בנויים במגוון צורות ומחומרים מגוונים. בנוסף לצינורות המתכת, יש פעמוני רוח מבמבוק, עץ, זכוכית, צדפות, חלוקי נחל, אלומיניום, פלסטיק ועוד.

את פעמון הרוח נוהגים לתלות בדרך כלל במקום פתוח וחשוף לרוח. צליליו העדינים מרגיעים ומהנים מאד, במיוחד כשנושבת רוח קלה המניעה את הפעמון בעדינות. כשזו מנשבת היא מניעה את המפרש שעליו תלויים הצינורות או קטעי הבמבוק, מה שמפיק צלילים מרגיעים.

הפעמונים הללו יוצרו בעבר בעבודת יד. אז עצבו כל פעמון בתשומת לב מרבית, תוך הקפדה על דיוק מוסיקלי. כיום מייצרים אותם גם בייצור תעשייתי, תוך הקפדה על איכות צליל גבוהה.


הנה פעמוני רוח:

https://youtu.be/XTZBVrfgB1E


האזינו לפעמוני הרוח שיוצרים מנגינה:

https://youtu.be/7G4tlzlf4uA


כך יוצרים פעמוני רוח מבמבוק:

https://youtu.be/9rpfH3r5AAo


מצדפים:

https://youtu.be/-N9NU6UqSN8


מסכו"ם:

https://youtu.be/RvVih18--5A


והאזינו לשעה של מוסיקת פעמוני רוח מרגיעה:

https://youtu.be/X7t--zPZdic?long=yes

נגנים בעיר הגדולה חשים לא פעם רדופים. האימונים והתרגילים שהם צריכים לנגן בכל יום מפריעים ויוצאים לשכנים ולבני הבית מהאוזניים, תרתי משמע..

חברת ימהה (Yamaha), יצרנית כלי הנגינה המצליחה מיפאן, החליטה בשנות ה-90 לתקוף את הבעיה מכיוון טכנולוגי. מהנדסיה החלו לבנות כלי נגינה שקטים. אלו כלי נגינה שכמעט ולא מייצרים רעש כלפי חוץ ולמעט המנגן, איש כמעט ולא שומע אותם.

בתחילה יצאו לשוק כלי נשיפה שקטים ממתכת, כמו חצוצרות וטרומבונים. בהמשך נוספו גם כלי מיתר, ביניהם כינור וצ'לו שקטים וגיטרות שקטות. כך הלך התחום והתפתח, כשהוא פותר את הבעיה לנגנים ועל הדרך מציע להם גם כלים עם צליל חדיש ושונה מעט מזה של הכלים האקוסטיים הוותיקים.

הכלים החרישיים לא טובים רק לאימון ותרגול בנגינה. הם גם כלים מעולים להופעות ולהקלטות באולפן, במיוחד בתחומים של מוסיקה קלה ומוסיקה פופולארית. עיצובם המיוחד מקנה להם מראה של כלים עתידניים ומיוחדים והם גם מצטלמים מצויין בהופעות חיות ובמופעי טלוויזיה.


הכלים המעוצבים בעיצוב עתידני נראים מצוין באולפן:

https://youtu.be/mM__oKiTXAg


הנה הגיטרה השקטה:

https://youtu.be/AeVktLtkd80


פסנתר שקט:

https://youtu.be/D4Vlchuckk4


הנה גיטרה חרישית לעומק:

https://youtu.be/zv6VmUyTF04


והנה גיטרה עם גיטרה באס שקטה:

https://youtu.be/JfnlK3cWZxE


הנה חצוצרה שקטה:

https://youtu.be/fBN39jmFEfA


וקליפ עם צ'לו שקט שמצטלם נהדר:

https://youtu.be/DRVvFYppU0w


כיום יש מתחרים נוספים לחברת Yamaha, שמייצרים כלים שקטים ומעוצבים היטב:

https://youtu.be/ieSwa5IVQxA


בכל מקרה, הכלים השקטים משתלבים מצוין עם כלים מסורתיים:

https://youtu.be/AlGfWiueEx8

בוזוקי (Bouzouki) הוא כלי נגינה יווני שצליליו מתוקים ומעט שובבים. יש לו 5 מיתרים וויכוח שלא הסתיים מה מקורו. יש הסבורים שהוא בא מכלי פריטה יווני עתיק ואחרים קושרים אותו ל"באגלמה" התורכית, כלי מיתר שרווח בתורכיה ושמקורו ממונגוליה, ממנה הגיע עם מסעות הכיבוש המונגוליים את אגן הים התיכון, בימי הביניים.

הבוזוקי מקושט בשלל מרכיבים מקושטים, שמקנים לו יופי אסתטי ומיוחד. הנגנים בו נמדדים בווירטואוזיות שלהם, במהירות הנגינה בכלי ובשליטה בנגינה בכלי.

לבוזוקי תיבת תהודה עשויה מפסי עץ מודבקים. על הצוואר הארוך והצר שלו יש שורה של סריגי מתכת, ממש כמו בגיטרה ובמנדולינה.

במקור היו לו רק 3 מיתרים כפולים, שמכוונים באותם הטונים. זה השתנה כשנגן הבוזוקי מנוליס חיוטיס הוסיף לו ב-1955 עוד זוג מיתרים. כך הפך הבוזוקי לכלי שניתן לנגן בו בווירטואוזיות רבה ובמקביל נוספה לו היכולת להפיק אקורדים ולהיות גם כלי הרמוני ומלווה, כמו הגיטרה.

גם בימינו יש ביוון עדיין נגני בוזוקי המנגנים בבוזוקי עם 3 מיתרים ומשמרים את המסורת של המוזיקה השורשית, זו של פעם, מהימים האפלים והעניים שלו.

כי היסטורית הבוזוקי היה כלי מרכזי במוסיקת הרֵמְבֶטיקוֹ היוונית, "הבלוז היווני" אם תרצו. זו הייתה המוסיקה של שכונות העוני והמעמדות הנמוכים ביוון, בעיקר של אלו שהיגרו מתורכיה במסגרת הטרנספר ההדדי שערכו יוון ותורכיה בתחילת המאה העשרים.

משום כך הבוזוקי גם זוהה ביוון במשך שנים רבות עם עבריינים ואנשים מפוקפקים. שמעו אותו אז בעיקר מי שבילו במועדוני השכונות העניות של אתונה וסלוניקי וואפילו בבתי הכלא של יוון.

רק במחצית השנייה של המאה ה-20 זכה הכלי להכרה, לא מעט בזכות המלחין היווני האגדי מיקיס תאודורקיס, שהשתמש בו למוסיקה שכתב לסרט המצליח "זורבה היווני".

מקור שמו גם הוא מעניין. האגדה מספרת שטורקי זקן ראה פעם את הבוזוקי וחשב שזוהי בגלמה שבורה וזהו מקור שמו של הכלי. אבל משמעות השם "בוזוקי" ביוונית הוא "צוואר", מהמילה "בוזוק" ועל שם צווארו הארוך.


הנה נגן בוזוקי מהיר ומוכשר להפליא:

https://youtu.be/3gf5r3R-p9o


נעימת הסרט "זורבה היווני" בנגינת בוזוקי:

https://youtu.be/e_WEjAnslGc


ילד יווני מנגן ושר יפה:

https://youtu.be/_TMGARku0iA?t=4s


גם בישראל יודעים לנגן נפלא בבוזוקי:

https://youtu.be/zSrxP6s7HVU


ונגן ישראלי מדגים מהירות:

https://youtu.be/4y9ohdZlr_I

הסינטסייזר (Synthesizer) הוא כלי אלקטרוני המאפשר יצירה ומיזוג של צלילים באמצעות מעגלים חשמליים. המונח סינתסייזר לא התייחס לסינתטיות של הצליל, אלא לשילוב, הסינתזה של מרכיבי צליל שונים ליצירה של צליל חדש.

הסינטסייזרים הראשונים, בשנות ה-60 וה-70, היו אנלוגיים. פירוש הדבר שהשתמשו במתנדים (אוסצילטורים) על מנת ליצור את הצלילים. כדי לבנות וליצור צלילים חדשים, על המשתמש בסינטסייזר אנלוגי היה לשנות ולקבוע, באמצעות הכפתורים השונים, את מרכיבי הצליל השונים.

פילטרים שונים יצרו גווני צליל וצורות הופעה שונות של הצליל. הסינטסייזר סייע למוסיקאי ליצור צלילים על פי פרמטרים אקוסטיים כמו צורת-גל (Wave table), צלילים עיליים (Overtones), מעטפת צליל (Sound Envelope) וכדומה. כך ניתן היה ליצור צלילים המחקים צלילים של כלי נגינה אמיתיים, לצד מיליוני צלילים חדשים ומרתקים, שאין להם מקבילים במציאות.

בשנות ה-80 התקדמו הסינתסייזרים ולמעשה השתלטו על המוסיקה הפופולרית. סגנונות חדשים כמו ניו אייג' ואלקטרו פופ נולדו והפכו למוזיקת הפופ העיקרית והמצליחה. להקות כמו "אולטרווקס" (UltraVox), "דפש מוד" ו"תמרונים תזמורתיים בחשיכה" (OMD) הצטיידו בסינתסייזרים שהפכו אותן ללוהטות והסגנון קיבל את השם סינת'פופ.

מאז עברו הסינטסייזרים שינויים רבים. נוצרו סינטסייזרים דיגיטליים, נוספו להם יכולות שימוש בדגימות צליל, כמו אלה שיצרו בתחילה הסמפלרים, כלומר דוגמי הצלילים הראשונים ועוד.


הנה הסינטסייזר הראשון - המוג:

https://youtu.be/n3K_fZDvINs?t=11s


דגם מתקדם וקטן יותר של המוג:

https://youtu.be/1cew7dAbDh0?t=5s


מיני מוג משנות ה-70:

https://youtu.be/JZXpF1zpJkc


להקת האלקטרו-פופ UltraVox מהאייטיז:

https://youtu.be/xJeWySiuq1I


סינטסייזר משנות ה-80:

https://youtu.be/wz3oUZfVoIg


להקת OMD מהבולטות בסינת-פופ של התקופה:

https://youtu.be/d5XJ2GiR6Bo


סרטון הדגמה לסינטסייזר של ימינו:

http://youtu.be/uvDfHhuFF5w?t=21s


סינתי או אורגן זה לא חשוב כשככה נשמעות גיטרות עליו:

https://youtu.be/ZCzRwP1x2Fs


ואדם שבונה סינתסייזרים (עברית):

https://youtu.be/GNrgG27nDSM

הצליל המרחף והמלטף של הפסנתר החשמלי "פנדר רודס" (Fender Rhodes) היה צליל ייחודי בתחום הפסנתרים החשמליים. היום יודעים לחקות אותו דיגיטלית הרבה פסנתרים כאלה, אבל בשנות ה-70 של המאה הקודמת הוא היה מכני ושונה מכולם.

בגוף הפסנתר מסודר מערך של "קולנים אסימטריים". אלה קולני מתכת באורכים שונים, שיוצרים גבהי צליל שונים. הקולן האסימטרי הוא מעין מזלג מתכת קטן, עם שתי שיניים שונות בגודלן, שמפיק צליל מדויק, מאוד נקי ובתדירות קבועה. סוד הצליל המתמשך של צלילי הרודס הוא ההבדלים בגודל שתי השיניים שלו, שיוצר המשכיות לרטיטות, מה שממשיך את הצליל זמן מה ודואג שהוא לא ידעך מיד.

כמו בפסנתר הרגיל, יצר הרולד רודס, ממציא הפנדר רודס מנגנון עם שורת פטישים קטנים. כל פריטה, כלומר לחיצה על קליד, מקפיצה את הפטיש וגורמת לו להכות בקולן ולהפיק ממנו צליל מתכתי עדין וחלש. הצליל הזה מזכיר צליל של מטלופון, קסילופון מתכתי.

כמו בגיטרה חשמלית, בה צליל המיתר החלש מיסודו, פסנתר הרודס הוא כלי נגינה אלקטרו-מכני. פריטה על כל אחד מקלידיו יוצרת רטט באחד הקולנים שבתוכו. כמו בגיטרה חשמלית, אם תצמידו את האוזן לפנדר הרודס, תוכלו לשמוע את הצלילים החלשים גם ללא מגבר.

אבל בהיותו כלי נגינה אלקטרו-מכני, פסנתר הרודס ממיר את הרטט המכני שנוצר בשיני הקולנים שבתוכו, כתוצאה מפריטה על הקלידים, לזרם חשמלי מחזורי. כשהוא מחובר למגבר ורמקולים, אותו זרם חשמלי יוגבר ויהפוך לצליל שנשמע היטב.


כך נשמע הפנדר רודס:

https://youtu.be/EKH7gu9lgXI


ה"פנדר רודס" מזוודה היה תענוג נייד להופעות:

https://youtu.be/RD1nBPRZc-I


כך בילי ג'ואל מלווה את עצמו בליטוף מענג:

https://youtu.be/tJWM5FmZyqU


ופול סיימון ליווה בו בלדות מהורהרות:

https://youtu.be/0KM0EcbPjMI


אבל הפנדר רודס היה גם כלי קצבי מאוד, כמו אצל צ'יק קוריאה:

https://youtu.be/DiN8M2ul_9w

כלי הקָשַה (Percussion) הם כלי נגינה שבהם מפיק הנגן על ידי מכה, הקשה בכלי הנגינה. ההקשה מתבצעת באמצעות היד, בעזרת מקל תיפוף או מקושים, או על ידי ניעור. העתיקים ביותר מבין כלי ההקשה הם תופים, כלי נגינה עתיקים, פרהיסטוריים, בהם הצליל מופק בהקשה על עור מתוח, על תיבת תהודה או על מסגרת.

ישנם כלי נגינה, כגון התופים, שעושים בהם שימוש רב במוסיקת הג'אז והפופ. כלי הקשה מדרום אמריקה מכונים כלי הקשה לטיניים או לטינו-אמריקאים. ביניהם מוכרים הקונגס, הבונגוס והטימבּלה, שגם מצאו את דרכם אל מוסיקת הפופ, לרוב בסגנונות הלטיניים שלה - כגון הסלסה והסמבה, ומשם לכל רחבי העולם.

גם במסגרת התזמורת הסימפונית, כלי ההקשה מככבים. לרשות נגני כלי ההקשה בתזמורת עומדים כלי הקשה רבים, המסודרים סביבם על הבמה, והם מחליפים כלי נגינה כל הזמן, על פי דרישות הפרטיטורה.

ראשונים ביניהם הם התופים, שכוללים את הטימפני (או תופי הדוּד), תוף הבס, סנייר, ותוף-מרים.

אחריהם במשפחת כלי ההקשה הקלאסיים באים כלים שמשמיעים רעש ויוצרים גם הם קצב, כמו השליש, הגונג, הקסטנייטות, הרעשן, השוט, התיבה הסינית, והמצילתיים.

אך יש בכלי ההקשה הקלאסיים גם כלים בעלי גובה מוסיקלי מוגדר, כמו כסילופון, גלוקנשפיל, פעמוניה, צ'לסטה, וויברפון. כולם משמשים גם לנגינת מנגינות.

בכמה מכלי ההקשה, כגון המאראקס והרעשן, מנגנים על ידי ניעור ולא הקשה. כלים "מוזרים" אחרים, כגון שרשראות ברזל או צופרי מכוניות, משמשים גם הם, מעת לעת, את נגני כלי ההקשה. בתזמורת הסימפונית, בעיקר ביצירות של מוסיקה מודרנית.


הנה קטע לכלי הקשה מלודיים ותופים:

https://youtu.be/bs_yMbao7IQ?t=17s


כלי הקשה מדרום אמריקה:

https://youtu.be/aFYPs_BeXgU?t=4s


דואט לכלי הקשה:

https://youtu.be/HJvUBLOeFrI


והנה מכונת כלי הקשה שמנגנת לפי מהירות הסיבוב:

https://youtu.be/BJjOdLovlvs


קטע אלקטרוני שבמרכזו כלי הקשה:

https://youtu.be/Bk1pX9qlLGY


הנה כלי הקשה ששמו פאנטם או האנג:

https://youtu.be/xk3BvNLeNgw


קטע לשישיית כלי הקשה, כשכלי הקשה מלודיים במרכזו:

https://youtu.be/e8zzOtKJgSc?t=6s


והנה סרט היכרות ארוך עם כלי ההקשה של התזמורת הסימפונית:

https://youtu.be/-lJctvybAJ8

לאוּטַה (Lute) היא כלי נגינה שקדם לגיטרה הקלאסית (Classical Guitar). זהו כלי פריטה, שהגיע בימי הביניים אל אירופה והפך בתקופת הרנסאנס פופולארי מאד, הן ככלי סולו והן ככלי ליווי לזמרים ולהרכבים קוליים.

הלאוטה מנוגנת בדרך כלל בעזרת האצבעות. היא הובאה לספרד בעת הכיבוש המוּרי ומשם היא התפזרה לכל רחבי אירופה. ביבשת הזו הפכה הלאוטה בסוף ימי הביניים ועד למאה ה-18, לכלי מרכזי שממנו אף התפתחה במאות שאחרי גם הגיטרה.

הלאוטה התפתחה מהעוּד הערבי. למעשה, השם 'לאוטה' הוא שיבוש של המילים בערבית 'אל-עוּד'. אבל מנגנים בה באצבעות, מה שמאפשר נגינה בקולות ובהרמוניה, כלומר בנגינה של אקורדים. בעוד ונגינה בעוד היא הרי באמצעות מפרט ובנגינה חד-קולית בלבד. הלאוטה גם בנויה מעץ שונה מזה של העוד ומנוגנת בסגנון שונה ממנו, מה שהופך את צליליה לשונים משלו.

במהלך תקופת הבארוק התפתחה "לאוטת בארוק", שנקראת גם ארכילאוטה. היא התווספה לתֵיאוֹרבּוֹ, כלי מרובה מיתרים, שהתפתח בתקופת הרנסאנס. הוא הכיל יותר ויותר מיתרים, הלך וגדל עם השנים והציע מנעד שהלך והתרחב, מה שאפשר לו להשתלב בהרכבים מוסיקליים גדולים ומשמעותיים יותר. הגדול שבהם היה התֵיאוֹרבּוֹ-לאוטה שבו הוארך חלק מצוואר הכלי ונוספו לו מיתרים לצורך ליווי הבאס בו.


הנה "לקרימה" של ג'ון דאולנד בן המאה ה-16:

https://youtu.be/fZYzuIGDYGs


הלאוטה האירופית:

https://youtu.be/7goe9JYZJS8


קטע של באך בתֵיאוֹרבּוֹ-לאוטה:

https://youtu.be/FnpaMm_2QYc


ולאוטה מהרנסאנס:

https://youtu.be/L-YjXBylIUI

צ'מבלו (Harpsichord) הוא כלי מקלדת שבמשך כ-300 שנה, עד להחלפתו על ידי הפסנתר, היה כלי המקלדת המרכזי והחשוב ביותר במוסיקה האירופית.

בניגוד לפסנתר, בו כל קליד מחובר לפטיש המקיש על מיתרים, היה הצ'מבלו כלי פריטה. לכל אחד מקלידיו היה מחובר מנגנון עם מפרט קטן, פחות או יותר כמו זה שבו משתמשים לנגינת גיטרה, שהיה פורט על המיתר.

בשל הפריטה על המיתרים היה צבע הצליל שלו שונה מאוד מזה של הפסנתר ועשיר בצלילים עיליים. צליליו של הצ'מבלו, לעומת זאת, היו מוגבלים בטווח דינמי שלהם. כלומר, הפריטה הגבילה אותו ביכולת להפיק צלילים חזקים וחלשים.

בנגינה קצבית, לעומת זאת, היה הצ'מבלו מצוין. ומאחר שהליווי בצ'מבלו היה לרוב אז מאולתר, יכולים היו הנגנים בו ללוות את המוסיקה בדרכים מגוונות ומעניינות, שהם התאימו בזמן הנגינה לרגש שהיצירה מביעה, לאופיה המנוגן ולתנועה שלה.

הצ'מבלו, אשר קדם לפסנתר, הומצא בסוף המאה ה-14. בתוך 200 שנה הוא הפך לכלי פופולרי אצל מלחינים רבים, ביניהם ראמו, שאף כתב קטעי נגינה לימודיים לכלי.

בתקופת הבארוק הצ'מבלו היה כלי המקלדת הנפוץ ביותר. יוהן סבסטיאן באך כתב לו יצירות רבות, ביניהן ה"פסנתר המושווה" ו"וריאציות גולדברג". גם הנדל כתב סוויטות רבות לצ'מבלו וכך גם דומניקו סקרלטי, בנו של אלסנדרו סקרלטי, שבשל הסונטות המגוונות שכתב לכלי, שמו ממש נקשר עם הצ'מבלו.

גם בתזמורות האופרה שולב הצ'מבלו ועד לזמנו של מוצרט הוא היה הכלי המרכזי בה.


הנה הסבר על כלי הפריטה עם המקלדת צ'מבלו:

https://youtu.be/7JqP5qKn8r4


כך נשמע אולי מוצרט על הצ'מבלו:

https://youtu.be/b1GyOFnVELI


איך פועל הצ'מבלו וכיצד קלידי הצ'מבלו פורטים על מיתרי הכלי:

https://youtu.be/nLZhKOFN1es


צ'מבלו מלווה אבוב ביצירה "Nun kommt der Heiden Heiland" של באך:

https://youtu.be/DKYRq8_vC0A


קרוב משפחה דומה - אוטווינו:

https://youtu.be/pZoWGTCshcI


והקונצ'רטו הברנדנבורגי מס' 3 של באך. עם פרדריק שזלן, המנגן צ'מבלו ומנצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית:

https://youtu.be/Cj129QvQDKE?long=yes

הקיטרה, או בשמה הרשמי "גיטרת מיסה דיגיטלית" (Misa digital guitar), היא גיטרה ניסיונית, מודרנית ומסונתזת שמאפשרת לנגני הגיטרה להפיק צלילים של סינטסייזר בנגינה בכלי שנראה כמו גיטרה, אך ממש לא נשמע כמוה. אין בקיטרה מיתרים, אך אצבעות הנגן לוחצות בבתי הצלילים, בדיוק כמו במיקומי הלחיצה על המיתר בגיטרה, מאפשרות להפיק את גובהי הצלילים השונים.

אבל בלב הקיטרה נמצא סינתסייזר, מנגנון להפקת צליל דיגיטלי, המייצר צלילים מגוונים ומלאי עומק. מסך נגיעה הנמצא בגוף הקיטרה, בדיוק במקום שבו לגיטרה אקוסטית יש את פי התהודה, מאפשר למנגן בה לשלוט באופי הצלילים, לשנותם בזמן אמת, להפיק צלילים שונים ומקצבים ועוד.

ייצורה של הקיטרה, שהחל בשנת 2011, הופסק בשנת 2013. היא הוחלפה בכלי אחר, חדשני יותר.


הנה הקיטרה המסונתזת:

http://youtu.be/Q2t5CpIMZQk


סולו בגיטרת סינטי כזו:

http://youtu.be/pWx1nOjOWVU


כך מנגנים איתה דאבסטפ:

http://youtu.be/r4z5di6qhtg


גרסת כיסוי לליידי גאגא עם קיטרה וכלים דיגיטליים נוספים:

https://youtu.be/T5wKHLoOOkc


ולהקה יפאנית בהופעה עם קיטרה:

https://youtu.be/3zb724sWnc4

פעמוני יד (Hand Bells), בסינית פנג-לינג, הם זוג פעמוני נחושת או פליז קטנים שמייצרים צליל צלול ומהדהד כשמקישים אותם זה בזה.

אנו, בארצות המערב, מקשרים אותם למדיטציה הבודהיסטית, אבל פעמוני היד העתיקים משמשים גם בשירים ובריקודי-עם סיניים, במוסיקה להרכבים ובאופרה הסינית המסורתית.

לפעמוני היד מגוון שמות נוספים כמו קערות-פעמון כפולות, מצילות-פעמון ופנג-ג'ונג, בסינית פעמוני הקשה.

מקורם של פעמוני היד הוא בימי שושלת ווי שבצפון סין, בשנים 386-534 לספירה. הם מופיעים גם בפסלים ובציורי קיר בודהיסטיים עתיקים, שהשתמרו במערות דון-הואנג (Dunhuang caves).


הנה פעמוני היד:

https://youtu.be/sYHEHMWA3QM


וכך מייצרים אותם:

https://youtu.be/zN2Xgq6gX2k


קטע נגינה לפעמוני יד:

https://youtu.be/LyFmJxApKRA


564 נגני פעמון יד בביצוע הגדול ביותר אי-פעם:

https://youtu.be/WLMhYmffAIw


ונגנית מיומנת מנגנת לבדה סולו לפעמוני יד:

https://youtu.be/8fjBp8lF3x8

כמו קרוביו, הקאנון המזרחי והסנטור הפרסי, גם הדולצימר (Dulcimer) הוא כלי נגינה, כלי פריטה ממשפחת הציטר. צליליו המיוחדים וקלות הנגינה בו הפכה אותו לכלי מוסיקלי עממי נפוץ מאד באמריקה.

ביחד עם כינור, אקורדיון, דולצימר הוא מהכלים המוסיקליים הפופולאריים במוסיקת העם האמריקנית. בדולצימר ניגנו בעבר זמרי עם אמריקאיים נודעים, ביניהם זמרות הפולק הידועות ג'ון באאז וג'וני מיטשל.

על הדולצימר, שמקורו באיזור הרי האפלאצ'ים שבמזרח ארצות הברית, מנגנים בדרך כלל כשהוא מונח על הברכיים. לדולצימר האפאלאצ'י, ששמו הנוסף הוא "דולצימר הרים", יש בין 3 ל-4 מיתרים. הוא מפיק בדרך כלל סולם צלילים דיאטוניים.

לראשונה תועד דולצימר ההרים בתחילת המאה ה-19, כשניגנו בו מהגרים סקוטים ואירים, בדרום ההרים האפלצ'ים. מכיוון שלא ידוע על כלי קדמוני דומה בארצות המקור שלהם, לא נראה שהללו הביאו אותו מארצות המולדת האירופיות שלהם. זאת על אף שבאירופה עצמה היו כלי פריטה דומים, מאותה משפחת כלי מיתר של קבוצת ה"ציטר". הדולצימר הזה הוא סוג של הכלאה בין כלים קדומים באירופה. הוא נבנה מחומרים זמינים באמריקה ובאופן פשוט יותר, בעיקר בשל חוסר המומחיות של המהגרים הללו.

לדולצימר יש סוג נוסף, שנקרא "דולצימר המקל" (Stick Dulcimer). יש לו שחיף לנגינה, צוואר כלי שדומה לזה של המנדולינה והגיטרה, זה מקנה לנגינה בו נוחות רבה, זאת מכיוון שמנגנים בו כמו המנדולינה והגיטרה, לא כשהוא מונח על הברכיים או על השולחן.


הנה דולצימר ההרים, או או דולצימר אפאלאצ'י:

https://youtu.be/O-AnaBwnEug


דולצימר הרים הפך לכלי אהוב באזורים הכפריים של אמריקה:

https://youtu.be/UurHbXwVo04


כך נהגו ללוות שירה בעזרת דולצימר הרים:

https://youtu.be/I73TVMvOTJ4

פְּסלתריון (Psaltery) הוא כלי נגינה עתיק מאד שמנוגן בקשת או בפריטה. זהו כלי מיתר ממשפחת הציטאר, כלי שנולד בימי הביניים והיה דומה לנבל. שמו מראה שהפסלתריון היה מבוסס על כלי יווני קדום בשם זה, שהיה סוג של נבל משולש.

בתעודות וספרים עתיקים, בין המאות ה-12 ועד ה-15, הופיעו פסלתריונים של ימי הביניים, כשצורתם ומספר מיתריהם משתנים מאחד לשני.

במוסיקה הערבית משמש עד היום הקאנוּן, שהוא סוג של פסלתריון גדול. הפסלתריון הוא גם אבי הצ'מבלו, הפסנתר הקדום, שלהבדיל מפסנתר לא הכיל פטישים אלא מפרטים קטנים, שהיו מחוברים לקלידים ופרטו על מיתריו.

אגב, המילה 'פסנתר' בעברית, מגיעה משמו של הכלי היווני 'פסלתריון'.

הנה הפסלתריון עם הקשת שבה מנגנים בו:

https://youtu.be/83lZ8LT4jm0


דואט של פסלתריונים:

https://youtu.be/_kLYOsoqY9c


המנגינה הנודעת "שרוולים ירוקים" מנוגנת בפסלתריון:

https://youtu.be/sotvgwFm-MI


בימי הביניים ניגנו גם בפסלתריון פריטה:

https://youtu.be/r6ISlBN2rSU?t=8s


ועוד פסלתריון פריטה:

https://youtu.be/0NafOksjVGk?t=6s

חמת החלילים (Bagpipe) הוא כלי נגינה שמשמש כיום בעיקר למוסיקה עממית סקוטית ולנגינה של תזמורות צבאיות.

אבל גם אם זהו כלי נשיפה שמוכר כיום ככלי הנגינה הלאומי של הסקוטים, מקורו הוא יווני קדום או אולי אפילו מהמזרח התיכון. למעשה, חמת החלילים הוא כלי בן לפחות 3,000 שנה.

אף שכלי זה נחשב הכלי הלאומי של סקוטלנד, הוא מצא את דרכו כמעט לכל איזור בעולם, בשמות שונים, החל מהגאיטה הספרדי ועד המוּזֶט הצרפתי, שהיה אופנתי עד המאה ה-18. גם בימינו, בנוסף לסקוטים יש חמת חלילים גם לאירים, לספרדים, שקוראים לו "גאיטה" ולשבדים, המכנים אותו "סקפיפה".

מבנה חמת-החלילים מעניין. הכלי מורכב משק עור, מספר "חלילים" וצינור. הכלי משמיע צליל ארוך, נמוך וממושך שמנוגן כל הזמן, מעין "נקודת עוגב", כשמעליו מתנגנת המנגינה, בצלילים משתנים.

הצליל נמשך זמן רב, בזכות הנגן שלוחץ על השק המנופח והאוויר שיוצא ממנו ו"נושף" בחלילי הכלי. כך נמשכת הנגינה כל הזמן והיא לא מוגבלת בנשיפתו של הנגן, כמו בכלי הנשיפה ה"רגילים".


הנה הסבר על הכלי הסקוטי העממי (עברית):

https://youtu.be/xFXAyEyHUKI?t=1m19s


מצעד חמת חלילים:

https://youtu.be/7rALK_iu5Vs


הכלי בליווי תזמורת מיתרים:

https://youtu.be/U89Qtbnk-Q4


חמת החלילים בליווי תוף:

https://youtu.be/KC9_0MXzcOw


תזמורת צבאית סקוטית צועדת:

https://youtu.be/00a6LsSImhs


ובסרט תקופתי חמת החלילים יכולה להתאים לליווי סצנת קרב:

https://youtu.be/Fye3hVkCX9E

היוּקולֶיְלִי או אוּקוּלֵלֵה (Ukulele) הוא כלי נגינה דרום-אמריקאי המזכיר גיטרה קטנה, בת 4 מיתרי גיטרה.

קל ללמוד לנגן ביוקללי. רבים לא יודעים שבנוסף לצורת הגיטרה יש לו עוד צורות. אחת מהן מזכירה בנג'ו ונקראת "יוקולילי-בנג'ו" או "בנג'ולילי".

אגב, השם יוקלילי פירושו "פרעוש קופץ". מקורו מתנועת האצבעות של הנגן בו, אם כי יש הסבורים שזה היה כינויו בהוואית, שפת הוואי, של בריטי משעשע שחי בחצרו של מלך הוואי.


#תולדות היוקלילי
מקורו של היוקלילי הוא ככל הנראה באיים של דרום-האוקיינוס השקט. מפתחיו המקוריים היו 3 מהגרים שהגיעו ב-1879 להונולולו שבהוואי מפורטוגל. קשה לייחס לחבורה הזו, שכללה את אוגוסטו דיאז, חוזה דה אספריטו סנטו ומנואל נונס, יכולת המצאה מדהימה במיוחד. זאת מכיוון שהיוקלילי דומה לברגואינו, כלי פריטה מפורטוגל, או לקווטרו, גיטרה דרום אמריקאית קטנה ובת 4 מיתרים. שניהם היו נפוצים שנים רבות לפני המצאת היוקולילי.

לארצות הברית ולאירופה הובא היוקלילי בידי מהגרים ממדיירה, מעט אחרי שפותח, בסוף המאה ה-19.

מראשית המאה ה-20 הכלי החל להיות נפוץ למדי בארצות הברית ואמנים אמריקאים רבים ניגנו והתפרסמו בזכות ביצועיהם בו. מארצות הברית הוא עבר די מהר גם לבריטניה ואף שולב במוסיקת ג'אז.

ג'ון לנון, מנהיג להקת הביטלס, החל את דרכו בנגינה כנער עם יוקלילי, מה שאף הוזכר בשיר Free as a bird שהותיר לאחר מותו והושלם בשנת 1995 על ידי חבריו ללהקת הביטלס. גם פול מקרטני וג'ורג' האריסון נהגו לנגן בו.

בעידן החדש זכה היוקלילי להפוך ללהיט, בביצועי יוטיוב מרשימים, של אנשים כמו ישראל קַמַקַוִיווֹאוֹלֶה שליווה את עצמו בביצועים נהדרים לשירים ידועים וכמו ג'ייק שימבקורו הווירטואוזי, מי שזכה לכך שביצוע שצילם בווידאו לשיר של ג'ורג' הריסון והביטלס While My Guitar Gently Weeps הפך לסרטון הוויראלי הראשון אי פעם של האתר Youtube.


הנה סיפורו של היוקלילי (מתורגם):

https://youtu.be/r6BDcTPTAu0


היוקולילי של ג'ייק שימבקורו ששר את השיר While My Guitar Gently Weeps של ג'ורג' הריסון:

https://youtu.be/puSkP3uym5k


פול מקרטני מבצע את השיר Something בליווי יוקולילי, כמחווה לג'ורג' האריסון:

https://youtu.be/F2z09DmoU14?t=4s


וישראל קַמַקַוִיווֹאוֹלֶה שהתפרסם בביצועיו עם היוקולילה שלו, במיוחד בשיר הזה:

https://youtu.be/V1bFr2SWP1I