» «
אדאג'ו בסול מינור
מי כתב את האדאג'ו של אלבינוני?



זה נשמע לא יאומן שאת אחת היצירות המוסיקליות הכי ידועות ומזוהות של תקופת הבארוק, כתב בכלל מוסיקאי מהמאה ה-20.

לא פחות מדהים הוא שהיצירה, הידועה בכל העולם בתור "האדאג'ו בסול מינור של אלבינוני" (Albinoni Adagio in G minor), היא בעצם של מוסיקאי אחר ולא של אלבינוני.

אז יצירה בסגנון הבארוק, שנכתבה במאה ה-20, נחשבת ליצירה של מלחין ברוקי מפורסם, שכלל לא כתב אותה.

מדהים.

הסיפור המוזר הזה מתחיל ברמו ג'אזוטו (Remo Giazotto), פרופסור למוסיקולוגיה באוניברסיטת פירנצה וחוקר מוסיקת בארוק. ג'אזוטו, שהתמחה במחקר יצירותיו של אלבינוני, מלחין איטלקי מתקופת הבארוק, קיבל לבקשתו את תווי סונאטה פרי עטו של המלחין בן תקופת הבארוק, שנמצאה בספריית מדינת סקסוניה בגרמניה.

כשפרסם ג'אזוטו קטע מלודי ויפה להפליא שהועתק לדבריו מתוך אותה סונאטה של אלבינוני, הוא זכה להצלחה רבה. לא הייתה תזמורת שלא ניגנה אותו והוא הפך לפריט חובה בכל רשימת קטעים קלאסיים אהובים שנעשתה בעולם. דומה היה שהיצירה המצודדת שהתפרסמה בתור "אדאג'ו בסול מינור מאת אלבינוני", היא שיא של עידון ויופי בן 300 שנה. האדאג'ו הפך כה מוכר ואהוב בעולם עד שנחשב בעיני רבים למייצג של מוסיקת הבארוק כולה.

אבל הטוויסט בעלילה מגיע כשאותו ג'אזוטו נמלך בדעתו. ביום בהיר אחד הוא הודיע שה"אדאג'ו של אלבינוני" הוא בעצם יצירתו שלו. לטענתו מדובר במוסיקה מקורית שלו, שאמנם התבססה על קו באס שכתב אלבינוני, אבל המלודיה ושאר היצירה הן לגמרי שלו.

העולם המוסיקלי הופתע לשמוע את ההכרזה המסעירה. כשחוקרים ומוסיקולוגים בחנו את הסונטה המקורית של אלבינוני, הם אכן גילו שהאדאג'ו לא נכלל בתוכה. קו הבאס של אלבינוני אכן אותר ביצירה. אך מכיוון שבאס הוא חלק מההרמוניה ועל הרמוניה לא ניתן לרשום זכויות יוצרים, זכה ג'אזוטו, מלחין המנגינה, להירשם בתור מחבר היצירה. למי שחושב שמדובר בעניין טכני או עניין של אגו בלבד, כדאי להזכיר שכשמדובר ביצירה כל כך פופולארית, זכויות היוצרים מניבים כסף רב. מאד.

ואכן, כך נוצר מצב משונה ולא פחות ממדהים, שבו יצירה שנכתבה על ידי מלחין בן המאה ה-20, מקובלת בציבור כאחד הקטעים הפופולאריים והמוכרים של תקופת הבארוק דווקא. לצד הקאנון של פכלבל, עוד "להיט" בארוקי אהוב, נחשב עד היום האדאג'ו בסול מינור לאחד מסמליה העיקריים של מוסיקת הבארוק. גם אם מי שכתב אותו חי 300 שנה אחר-כך...


הנה ה"אדאג'ו בסול מינור" של אלבינוני:

https://youtu.be/_eLU5W1vc8Y


ג'ים מוריסון, סולן להקת הדלתות, מקריא משיריו בהקלטה מ-1968, על רקע האדאג'יו המפורסם בנגינת הלהקה:

https://youtu.be/3qKzjIRtjmI?t=7s


להקת רנסאנס הפכה את הלחן ללהיט ענק בשנות ה-70:

https://youtu.be/FKb2VlcrRn8


בעוגב וכינור:

https://youtu.be/hVgAPrFfvxI


בגיטרה קלאסית:

https://youtu.be/Q1uACEo0D_I


שיר רומנטי על הלחן שלו וקטעי רומיאו ויוליה:

https://youtu.be/8Ay4i7log4U


והגיטריסט היפאני סיו בגירסת גיטרה ודיסטורשן לאדאג'ו:

https://youtu.be/3_J-FlPiU64


גם בארץ עשו שילוב בין תזמורת קלאסית לשירה מרוקאית באדאג'ו:

https://youtu.be/cmS629XoZjU
סימפוניית האלף
מה זו סימפוניית האלף?



בשנת 1909 הניף המלחין היהודי הדגול גוסטב מאהלר את מקל הניצוח ו-1000 נגנים וזמרים החלו לבצע את היצירה שהוא עצמו הגדיר "יצירתי הגדולה ביותר". כיום אמנם לא נדרשים באמת אלף מבצעים כדי לנגן ולשיר אותה, אבל הסימפוניה ה-8 של מאהלר זכתה לכינוי "סימפוניית האלף" בזכות גודל ההרכב שנכתבה לו והממדים של התזמורת, המקהלה וקבוצת הסולנים שהשתתפה בה.

בעיני המלחין הייתה הסימפוניה ביטוי אופטימי לרוח האדם ולגאולה שבאהבה. לכן השוו אותה לא פעם לסימפוניה התשיעית של בטהובן, עוד יצירה נשגבת המוקדשת לרוח האדם.


הנה ביצוע בישראל של סימפוניית ה-1000 של מאהלר:

http://youtu.be/nZAqHni_eJQ


וביצוע הפרק המסיים מהסימפוניה הענקית:

http://youtu.be/9WhNn6zxqVg
סונטת ליל ירח
מה כל כך מיוחד בסונטת ליל ירח של בטהובן?



סונטת ליל ירח (Moonlight Sonata) הוא הכינוי שקיבלה הסונטה לפסנתר מספר 14 של בטהובן ממבקר המוסיקה והמשורר הגרמני לודביג רלסטאב. 31 שנה לאחר כתיבתה של הסונטה הכובשת הזו כתב רלסטאב שהמוסיקה המהפנטת שלה מזכירה לו: "...את אור הירח המשתקף במימי האגם".

נראה שבטהובן, שהקדיש את הסונטה לנערה יפהפיה בת 17 שאהב, היה כנראה מסכים להגדרתו של מבקר המוסיקה. חשוב לציין בכל זאת שאת הסונטה שהפכה עוד בחייו לאחת היצירות האהובות לפסנתר, בטהובן לא מאד העריך וכשנוכח בהצלחתה הוא אמר "יצרתי כבר יצירות טובות יותר..."

היצירה בעלת 3 הפרקים מתחילה מפרק רוגע ואיטי והולכת ונעשית מהירה וקצבית בפרקים הבאים.

להקת "החיפושיות" המצליחה הקליטה את אחד השיריה היפים שלה בהשראת הסונטה. ג'ון לנון שחיבר את Because קיבל השראה מנגינתה של יוקו אונו בעת שניגנה את הפרק הראשון של "סונטת ליל ירח" על הפסנתר. יצירתי וחוקר כמו תמיד, ביקש לנון מיוקו לנגן את הפרק לאחור. וכך הפכה ההרמוניה של בטהובן, כשהיא המנוגנת לאחור, לשיר מרטיט ויפה להפליא. בשיר הוכפלו פעמיים קולותיהם של לנון, מקרטני והאריסון (השיר היחיד של הלהקה שבוצע על ידי שלושה מחבריה) והפכו ל-9 קולות.

השיר נפתח בצליל של צ'מבלו חשמלי, שניגן המפיק האגדי של הביטלס, ג'ורג' מרטין ובהקלטתו הקליטו הביטלס לראשונה סינתיסייזר בשיר שלהם. זה היה הסינטסייזר המסחרי הראשון - המוג (Moog).


הנה סונטת ליל ירח שכתב בטהובן:

http://youtu.be/OsOUcikyGRk


הסבר מלומד ויפה להפליא של דר. אסתרית בלצן על היצירה המהפנטת:

https://youtu.be/UdGim8KbsBM


הביטלס השתמשו בה בהיפוך לליווי Because וכשמשמיעים אותו לאחור מזהים אותה:

http://youtu.be/3QoNrxKAoU8


ואלה הקולות שהם כתבו לשיר המופלא הזה:

http://youtu.be/0pe5_dpJkCQ


מוסיקאי ג'אז מבצע אותה בגיטרה באס ומאלתר לאחר מכן:

http://youtu.be/nnq3ZW6OyTI


ונערה צעירה שמנגנת פרק אחר בווירטואוזיות בלתי נתפסת:

https://youtu.be/o6rBK0BqL2w
המנחה המוזיקלית
איך יצר באך את המנחה המוסיקלית?



זה קרה בשנת 1747 כשבארמונו של פרידריך השני, מלך פרוסיה, ביקר "המלחין המאלתר" יוהן סבסטיאן באך. באך היה ידוע בחייו פחות כמלחין ויותר כנגן מצוין וכמאלתר בחסד, מי שיכול להמציא על הרגע, כלומר ממש במקום, מנגינות נעימות לאוזן ומתוחכמות ביותר.

המלך המארח החליט להשתעשע מעט וביקש מאורחו לנגן אילתורים על מנגינה שניגן לו. באך החל מיד לאלתר פוגה על המנגינה שניגן המלך. האילתור היה מוצלח ובאך קיבל הרבה מחיאות כפיים וכבוד מהמלך הנלהב.

מעט אחרי שחזר באך לביתו, הוא החליט להלחין על בסיס הנושא של המלך מספר פוגות וקנונים. הוא גם החל ליצור פוגה ב-6 קולות. כל הקטעים שיצר היו לחלק מיצירה חדשה שלו, יצירה מונומנטלית שזכתה לשם "המנחה המוסיקלית" (The Musical Offering).


הנה קטע מהמנחה המוסיקלית:

https://youtu.be/z4STsIzfBNI


קטע אחר מ"המנחה המוזיקלית" בגיטרה:

https://youtu.be/8rxkYzotZMY


וביצוע ארוך של חלקים מהמנחה המוסיקלית:

https://youtu.be/23yNGer9Wqs?long=yes

יצירות מפורסמות

ואלס הדקה
כמה זמן נמשך ואלס הדקה?



"ואלס הדקה" של פרדריק שופן נמשך יותר משתי דקות..

ואלס "הדקה" הוא מתוך ואלס אוסף הוואלסים האחרון שכתב שופן. הוא מהיצירות הפופולאריות ביותר שכתב גאון הפסנתר והמלחין הדגול.‏

שופן לא רשם בתווים רבות מיצירותיו. הוא סמך על זכרונו ונהג לנגנם באילתור, כלומר המציא ופיתח את הוואלס שניגן, תוך כדי הנגינה. ואלס "הדקה" הוא מהיצירות שכן רשם והוא מאלה שהעולם הכיר, אך יצירות רבות של שופן לא נרשמו מעולם.


הנה ואלס הדקה בסרטון לילדים:

http://youtu.be/XQsBEEHfnEk


הנה הואלס המנוגן על ידי הפסנתרן המחונן לאנג לאנג:

http://youtu.be/hKILwVH_MdM?t=4s


והנה ביצוע של הואלס בשירה, מתוך רחוב סומסום:

http://youtu.be/MvkcLq0LKVI
בגידת הדימויים
למה על ציור המקטרת שלו אמר מגריט שזו אינה מקטרת?



בשיר ישראלי ידוע של יהודה פוליקר מופיעה השורה "זה לא האש זה הגפרור, זה לא מקטרת זה ציור". האמירה הזו מתוך "איך קוראים לאהבה שלי" מתייחסת לציור של הסוריאליסט הבלגי הנודע, הצייר רנה מגריט.

זה ציור מעניין. רנה מגריט מצייר מקטרת הכי ראליסטית שאפשר ואז רושם מתחתיה "זוהי לא מקטרת", ובצרפתית Ceci n'est pas une pipe. אבל כשנזכרים שמדובר באחד הסוריאליסטים החשובים בזרם הסוריאליזם אז נזכרים ששם מה שמציאותי הרבה פחות חשוב ממה שלא מציאותי.

שמו הרשמי של ציור המקטרת המפורסם כל כך של מגריט הוא "בגידת הדימויים" (The Treachery of Images). ואכן, הסוריאליזם הבלגי מאוד התעניין באשליות ובקשר הלא מובן מאליו שבין הדימוי המצויר למציאות. הניגוד הוא כמובן הסוריאליזם הצרפתי שהרבה יותר קידש את החלומות. זוכרים את סלבדור דאלי?

מגריט הרבה לעסוק בקשר שבין עצמים לייצוג שלהם. ציור המקטרת הזה צויר בשנת 1929. מגריט אמר אז בהתרסה: "נסו לפטם אותה בטבק!" והתכוון לכך. הוא הראה בכך שגם ייצוג כה ריאליסטי של עצם הוא רק ייצוג. הרי אי אפשר באמת לעשן בעזרת הציור או לפטם אותו בטבק, גם אם הוא ממש דומה למקטרת אמיתית. אזכל ניסיון לפטם או לעשן נדון לכישלון...

מגריט ניסח זאת אז שאם היה מוסיף לציור, כמו שנהוג במוזיאונים, את הכיתוב "מקטרת" - הרי שהיה משקר. העיקרון הזה נוסח שוב ושוב לגבי דימויים, ובציטטה יפה של הסמיולוג ויליאם ג'ונס הוא אמר ש"המילה 'כלב' לא יכולה לנבוח"...

הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו גרס שבהצגת הפרדוקס הזה הכריח מגריט את המתבונן ביצירה לחשוב על מושג ה"מציאות".

אגב, בשנת 1966 מגריט שב להציג את המקטרת הזו, בציור בו מופיע כן ציירים, שעליו ציור "בגידת הדימויים", ולצדו מקטרת נוספת. המקטרת המצוירת, כמה מגריט, דומה יותר למקטרת מאשר זו האמיתית...

הציור מוצג היום במוזיאון האמנות המחוזי של העיר לוס אנג'לס, בקליפורניה.


הנה ציור המקטרת של מגריט:

https://youtu.be/k4zKGE6UkVI


ניתוח היצירה:

https://youtu.be/w702yvnip_w


"בגידת הדימויים" הוא הכוכב של התערוכה:

https://youtu.be/JZI_MJg9nKo
הרקוויאם של מוצרט
מה מצמרר ברקוויאם של מוצרט?



מעצם היותו מיסת אשכבה, כלומר תפילה לאשכבת המת, מיסה למתים. בכל רקוויאם (Requiem) יש משהו קשה ומסתורי. אבל אין כמו הרקוויאם של מוצרט להיות מצמרר במיוחד, אירוני וקשה בנסיבות כתיבתו.

הרקויאם הזה הוא מהיפים שברקוויאמים, מיצירותיו הטובות ביותר של ילד הפלא שהיה למלחין גאון. הוא גם הפך לאבן דרך במוסיקה הקלאסית בכלל.

הרקוויאם הוזמן ממוצרט, על ידי אלמוני ששלח שליח וביקש שמוצרט יכתוב מיסת רקוויאם. האלמוני הבטיח תשלום עבור היצירה. מוצרט לא ידע שמזמין היצירה הוא הרוזן פון ואלזג שטופאך, ברנש עשיר ותמהוני שנהג להזמין יצירות אצל טובי המלחינים ולפרסמן לאחר מכן כיצירותיו שלו.

מוצרט החל לעבוד על הרקוויאם כמעט מיד. אבל הזמנה שקיבל מפראג, לאופרה חדשה, גרמה לו להניח אותו ולאחר שסיים את האופרה הוא גם נסע לנצח על הבכורה שלה בפראג. משחזר הוא סיים את האופרה "חליל הקסם", שאותה החל עוד לפני הרקוויאם ואז שב לכתוב אותו. הלחץ האדיר שהיה עליו באותה תקופה גרם למלחין הגאון לקשיים בריאותיים גדולים וכתיבת יצירת המוות הנוצרית הזו החלה להעיק ולדכא אותו. באופן מוזר הלך הרקוויאם ונכתב על ידו, בעת שהוא סובל יותר ויותר ממחלה. מוצרט החל להאמין שהוא כותב את הרקוויאם שלו. הוא צדק.

בפרק הלקרימוזה הספיק מוצרט לכתוב רק כ-8 תיבות ויתכן בהחלט שאלו היו התווים האחרונים שכתב בחייו. הוא מעולם לא סיים את כתיבת הרקוויאם הזה ובמותו הותיר אותו כתוב בחלקו. רק לאחר מותו הוא הושלם על ידי זוסמאייר תלמידו, לבקשת אלמנתו, קונסטנצה, שנזקקה לכסף שהבטיח הרוזן. אגב, בסרט אמדאוס, העוסק בסוף חייו של מוצרט, העדיפו לספר, בלי קשר למציאות, שהמלחין אנטוניו סאליירי הוא שהשלים את הרקוויאם.

באופן אירוני, דווקא מותו של המלחין הגאון מוצרט לא איפשר לרוזן לפרסמו כשלו. הרי למוצרט שולם הרבה מאד כסף, על מנת שיוותר על זכויות היוצרים של הרקוויאם ויכחיש בעת הצורך שכתב את הרקוויאם. אבל מותו שיבש לרוזן את התכניות ובמקום זאת זכה הרקוויאם, שאת חלקו לא מוצרט הוא שכתב, להתפרסם בתור "הרקויאם מוצרט".


הנה סיפור הרקוויאם של מוצרט:

https://youtu.be/PIh4cFSE6lE


פרק הלקרימוזה מהרקוויאם של מוצרט:

https://youtu.be/k1-TrAvp_xs


ובביצוע נוגע ללב של גיטרה:

https://youtu.be/uY8EP9HXV9Q


כל הרקוויאם שכתב מוצרט, בהמחזה מסוימת:

https://youtu.be/05ti_0WyxuM?long=yes
שוברט
מי הלחין את הסימפוניה הבלתי גמורה?



עוני, מחסור, מחלות ודיכאון היו נחלתו של המלחין פרנץ שוברט (Franz Schubert). הוא היה תושב העיר וינה, שבחייו הקצרים הוא מעולם לא עזב אותה.

רק עשר שנים שוברט יצר מוסיקה, לפני שהוא מת - בגיל 31 בלבד. ובכל זאת הוא הותיר אחריו כמה מהיפות שביצירות הקלאסיות. מה היה הסוד של הגאון העצוב, שלא יצא או עזב את העיר וינה לאורך כל חייו ועדיין יצר מוסיקה חובקת עולם ותקופות?

ביצירות של שוברט המופלא יש צירוף שלא יאומן, בין יופי לעצב.

שוברט השאיר אחריו את הסימפוניה מספר 8 בסי מינור דויטש 759, שנהוג לקרוא לה "הסימפוניה הבלתי גמורה". רבים רואים בה יצירה מקסימה ומרתקת שאינה זקוקה להשלמה והיא מושלמת גם כך.


שפטו אתם והאזינו לפרק הראשון מבין שני פרקי "הבלתי גמורה" של שוברט":

http://youtu.be/IAAmC2QCsg4


פרק שני מהסימפוניה הבלתי גמורה - עם אנימציה:

http://youtu.be/2WLpV6TPMsw


סרט תיעודי בשני חלקים על חייו של שוברט:

https://youtu.be/x3m6qvh8t-0?long=yes


וחלק שני:

https://youtu.be/PNE9DowCTmQ?long=yes


לה פולייה
מהי המנגינה ששיגעה דורות?



קוראים לה "לה פוליה" (La Follia), או בעברית "השגעון".

לא ברור איפה נולדה המנגינה הספרדית-פורטוגזית הזו מימי הביניים. ההשערה היא שהיא פרצה לפני כ-700 שנה. נראה שהיא הייתה מנגינה שליוותה מחול, שהרוקדים אותו נראו כמוכי שיגעון ומכאן שמה. מאז היא צצה שוב ושוב ביצירותיהם של גדולי המלחינים בתקופת הרנסאנס, בעידן הבארוק, בתקופה הרומנטית ואפילו במאה ה-20.

זה התחיל עם ריקוד העם הפורטוגזי היפה של ימי הביניים. עם הזמן הפך הניגון של La Folia למנגינה לחליל. בהדרגה היא נפוצה אל כל אירופה. כך החלה המנגינה המהפנטת, עם ההרמוניה הכובשת, לצוץ במוסיקה האמנותית שוב ושוב. ראשית בסונטה מספר 12 של ארקנג'לו קורלי משנת 1700, שהתבססה על הפולייה. היא הייתה כה יפה עד שה"לה פולייה" הפכה מזוהה עם קורלי ורבים זיהו מאז את הפוליה בטעות כיצירה שנכתבה על ידו.

אחרי קוראלי כתבו שוב ושוב מלחיני תקופות הרנסאנס והבארוק וריאציות על ה"פולייה". גדולי המוסיקה כסקרלטי, ויואלדי, לולי, באך ורבים אחרים שילבו את המנגינה הכובשת ביצירותיהם. רבים שינו את המקצב שלה למקצב הסרבנד האופנתי. אחר כך בתקופה הרומנטית השתמשו בה מלחינים כמו ליסט ליצירת וריאציות וגם כנרים מפורסמים נהגו לנגן אותה בתור הדרן.

ובמאה ה-20, כמו אחרים לפניו, המלחין רחמנינוב היה כל כך משוכנע שקורלי הוא שחיבר אותה, שכתב את הווריאציות שלו על לה פוליה בשנת 1931 וקרא ליצירה "וריאציות על נושא של קורלי".


הנה ריקוד ספרדי על הפוליה, ברוח ריקוד המקורי:

https://youtu.be/vFxLNa5vgxM


ה"פוליה" בסונטה לכינור ולקונטיניואו מספר 12 אופוס 5 של קורלי:

https://youtu.be/4YMq9NEMhMA


ריקוד על המוסיקה של קורלי:

https://youtu.be/lzltjVJl_xU


כאן בפסנתר "לה פולייה" של סקרלטי שנכתב לצ'מבלו:

http://youtu.be/zmytKKO9f9g


הקנון ברה מז'ור של פחלבל הוא בעצם שאקון שהבאס בו מתבסס על ההרמוניה של הפוליה:

http://youtu.be/OFfYGoVstgc


באך שילב את הפולייה ב"קנטטת האיכרים" שלו, הקנטטה מספר 212 - כאן באווירה ספרדית:

http://youtu.be/sHK1Xhrh_sY


והנה 15 וריאציות על 'לה פולייה' מאת ויואלדי (שלמד אצל קורלי):

http://youtu.be/iGQWHafmIFo


גאון הפסנתר פרנץ ליסט כלל את ה"פוליה" שלו ביצירה ארוכה בשם "רפסודיה ספרדית":

http://youtu.be/MqlLSHPGeWw


ריקוד רוסי על היצירה:

https://youtu.be/Uiv-vQvxPbY


וריאציות על "לה פוליה" מאת סרגיי רחמנינוב שקרא ליצירתו "וריאציות על נושא של קורלי":

http://youtu.be/sX0Gg3lmh5E


ומוסיקאי הפופ-רוק ונגליס שילב את הרמוניית הפוליה בקטע מרהיב שכתב למקהלה ותזמורת:

http://youtu.be/RvvhRwnYfBM
מה סוער בסונטת הסערה של בטהובן?



הסונטה לפסנתר מספר 17 אופוס 31 ("הסערה") של בטהובן נחשבת לפנינה המוסיקלית הפחות מוכרת של גאון המוסיקה הקלאסית. בתור המלחין הרומנטי הגדול הראשון, לא חסרו לו יצירות אלמותיות שנקשרו בפרטים מחייו, אבל הסונטה הזו נכתבה בזמן של סערה, תרתי-משמע, בחייו.

את "סונטת הסערה", יש המתרגמים אותה ל"הסופה", כתב בטהובן בתקופה הקשה בחייו. גם כך היו לו חיים לא קלים, החל מילדותו תחת אב קשה שהעיר אותו כשחזר בלילה שתוי כדי שיתאמן בנגינה והמשך בחיי בדידות ארוכים ללא אישה אהובה. אבל הסונטה מספר 17 לפסנתר שלו נכתבה בימים בהם גילה שהוא מאבד את שמיעתו. זו הייתה מכה בלתי נתפסת לגאון המוסיקלי של זמנו, מי שאוזניו היו כלי העבודה העיקרי שלו. זו הייתה לו תקופה של הלם בלתי נתפס. הוא אפילו ניסה ונכשל, למזלו ולמזלו של עולם המוסיקה, ליטול את חייו.

כך הלחין את הסונטה הזו לפסנתר. "הסערה" של בטהובן היא פנינה מוסיקלית של גאון כואב וסוער, שמכיר בחרשותו ההולכת ומתגברת ומבין ששום דבר לא יהיה כמו שהיה עד אז. הוא כתב אותה ממעמקי התסכול וההשלמה. כך נכתבה אחת מהיפות והטובות שבסונטות לפסנתר שלו, כשהוא לא זוכה לשמוע אותה כלל. למעשה, הוא כתב כמעט את כולה משמיעה פנימית. הוא דמיין אותה בראשו ורשם את תוויה אל נייר, אבל לא זכה לשמוע אותה בעצמו!


תצוגה מרהיבה של פרק האלגרטו מהסונטה מספר 17 של בטהובן "הסערה":

https://youtu.be/hKkR4YFtyJk


אותו הפרק השלישי מהסונטה מנקודת המבט של פסנתרנית:

https://youtu.be/q0m2RW4m8xE


וגלן גולד שכהרגלו מנגן מהר מאד:

https://youtu.be/1-B2KwFS11w


והנה כל הסונטה המופלאה בקונצרט:

https://youtu.be/PeHA6cnAoRs?long=yes
מה סיפורם של המלחין ויוולדי ושל היצירה ארבע העונות?



4 העונות (The Four Seasons), היצירה הידועה כל כך של אנטוניו ויואלדי היא אחת היצירות הקלאסיות המוכרות, המבוצעות, המוקלטות והפופולריות ביותר בעולם.

ויוואלדי כתב 500 קונצ'רטי (קונצ'רטו בלשון רבים). בגיל 40, לאחר שהיה לגדול הכותבים למנדולינה, הוא הפך למאסטרו די קונצ'רטו. כל מלחיני התקופה נדהמו מהווירטואוזיות של הכתיבה שלו ומהאופן שבו הוא למד לנצל את הפוטנציאל של הכינור המודרני של תקופתו, כלי ששופר על ידי משפחת אמאטי והיה לכלי מדויק ואיכותי מאי-פעם. הגאונות של המלחין הוונציאני עוררה קנאה בכל אירופה. אחד אחרי השני, ישבו רבים מהמלחינים ולמדו את הטכניקות, המהלכים, המרקמים והפראזות שכתב בקונצ'רטי שלו לכינור. הוא היה אשף והם למדו ממי שרבים מהם ראו כגדול שביניהם.

הקריירה שלו בכלל החלה כילד מוכשר מאוד למוסיקה, שלמד בכנסייה, כמו כל בני תקופתו שרצו השכלה במאה ה-18. בתקופתו בוחרים רבים בקריירה במסגרת הכנסייה ובגיל 20 הוא הפך לכומר. אבל 5 שנים אחר כך הוא פרש מהכנסייה ומצא עבודה כמורה למוסיקה בבית מחסה ליתומות בעיר ונציה.

בבית המחסה הוא לימד את הבנות התלמידות לנגן במנדולינה. הוא נהג לכתוב להן סונטות ששילבו מוסיקה נהדרת עם סוג של אימון בנגינת הכלי. כך הוא גרם לתלמידותיו להתאמן, מבלי לסבול את תרגילי הנגינה המשעממים, שכל נגן ותלמיד נגינה יספרו לכם שהם אולי הגורם העיקרי לפרישה מלימודי הנגינה. הם פשוט משעממים. מאוד משעממים. אז הוא כתב להם קונצ'רטו אחרי קונצ'רטו למנדולינה ועודד אותן להצטיין כדי לקבל את הסולואים. כן, כבר אז רבים ומתחרים על סולואים...

ואז הוא מגלה את הכינור והופך לאשף בכתיבת קונצ'רטי לכלי הזה וזוכה לתהילה בחוג המוסיקאים של אירופה. אבל הצלחתו המוסיקלית של ויואלדי לא הועילה להצלחתו האישית. הציבור לא כל כך מכיר אותו והמוסיקאי הגאון נכשל שוב ושוב בקבלת תפקידים שיהלמו את יכולותיו. ברומא למשל, מקום אליו שאף להתקבל, בדקו בכנסייה הקתולית למה הוא לא נשוי ומצאו שהוא חי בחטא עם זמרת, ללא נישואין. אז הוא נדחה בבושת פנים.

כך הוא נדחה שוב ושוב בקבלת משרה מכבדת שתאפשר לו להתפרנס, כמו באך או היידן, מהלחנה של מוסיקה גדולה. אבל זה לא עבד והוא לא התקבל וממש לא מסיבות מוסיקליות. ויואלדי נותר תקוע וכמה שנים אחר-כך הוא מת עני ושבור לב, בבית חברים.

ממש כמו מוצרט, מת הקומפוזיטור הגאון מוונציה מות עניים וממש כמוהו, הוא נקבר בקבר אחים. את מוצרט שכרו והיללו אחרי מותו, אבל ויואלדי נשכח למשך 200 שנה. כמו ששכחו את באך, שתודות למנדלסון התגלה שוב לעולם והפך לאחד משלושת ה-Bים של המוסיקה הקלאסית, השלישיה שלו ושל בטהובן וברהמס שהוכרה כגדולי המוסיקה.

רק במאה ה-20, בזמן השלטון הפשיסטי של מוסוליני, ישב מוסיקולוג בשם ג'אזטו וחוקר את מוסיקת הבארוק. לצד גאונים כמו אלבינוני, שג'אזטו חקר והתעמק בעבודותיהם (תוך שהוא מחולל את הפלא של האדאג'יו, אבל זה בערך אחר) הוא גילה את האוצר של ויואלדי. במחקריו גילה ג'אזטו קטעים ביצירות של באך, שברור היה לו שאינם של המלחין הגרמני. כשהמשיך לחקור הוא גילה את סיפורו של המורה האלמוני והנשכח מבית היתומות בוונציה. הסתבר לו שבאך הגדול, גאון הבארוק שכולם משתחווים בפניו, העתיק מיצירות ויואלדי בלי חשבון (אל תיכנסו להיסטריה - באותה תקופה זה היה מקובל).

וכך חזר שמו של גאון הקונצ'רטו הבארוקי לשיח המוסיקלי בגאון. כולם החלו לבצע את יצירותיו המעטות שזוהו ונמצאו. מכירות הביצועים המוקלטים של יצירותיו נמכרים ומבוצעים היום בלי הפסקה והוא מחזיק בשיאי מכירות קלאסיות ובשיאי ביצועים. הוא הפך לקונצנזוס - מורה. מלחין. גאון.



הנה סיפורו של ויואלדי:

https://youtu.be/xfuUhjvbF24


על היצירה הכי מצליחה שלו - 4 העונות של ויואלדי (מתורגם):

https://youtu.be/Xcpc8VDsv3c


"הקיץ" מתוך העונות בביצוע הכנרת הילארי האן:

https://youtu.be/kaoqCARilbA?t=52


באנימציית חול:

http://youtu.be/go7wlUOC5dg


הנה כל היצירה כולה בסולו של ג'וליה פישר:

https://youtu.be/kS-W3lfcVvY?long=yes
מה מזמין שירים בפרלוד בדו מז'ור של באך?



יש משהו מהפנט בפרלוד בדו מז'ור של באך (Prelude C Major, BWV 846) שגרם למלחינים נוספים להלחין מנגינות כל כך יפות מעליו.

הפרלוד בדו מז'ור הזה הוא אחד הפרלודים המפורסמים בתולדות המוסיקה. הוא היצירה הכי מוכרת מתוך מהכרך הראשון בצמד ספרי "הפסנתר המושווה", אחת מיצירות המופת החשובות של ענק המוסיקה יוהן סבסטיאן באך.

בכל אחד משני כרכי "המקלדת המכוונת היטב", השם הנכון של היצירה העצומה הזו, יש 24 פרלודים ופוגות. לכל אחד מן הסולמות מוקדשים בה פרלוד ופוגה משלו. הכרכים הללו, אגב, הם דוגמה מאלפת לטכניקת הקונטרפונקט, שמגיעה לשיאה בפוגות שביצירה.

הפרלוד בדו מז'ור זינק בפופולריות שלו כשהלחין הקומפוזיטור שארל גונו את המוסיקה הנפלאה שלו לכינור, כשהוא הופך את הפרלוד בדו מז'ור כליווי למנגינה.

אותו פרלוד זכה לעיבודים רבים לכלי סולו, כמו כינור, צ'לו ועוד. במשך השנים שילב זמר בריטון את המנגינה הזו, שכתב באך הפרוטסטנטי, עם הטקסט הקתולי "אווה מריה", המושר בלטינית והופך לשיר חובה בחתונות קתוליות ברחבי העולם.

כמאה אחר כך הפך הפרלוד הנודע מתוך "הפסנתר המושווה" לבסיסו של שיר נפלא בישראל דווקא. המוסיקאי היוצר שלמה גרוניך "הלביש" עליו את התרגום העברי לשיר של המשורר ההודי רבינדרנאט טאגור. הקסם התרחש גם כאן, עם הטקסט היהודי שהולבש עם מנגינה מופלאה על הבסיס הפרלוד הפרוטסטנטי - עוד הוכחה שלמוסיקה אין גבולות, גם לא של דת.


הנה הפרלוד בדו מז'ור של באך:

https://youtu.be/gVah1cr3pU0


גונו כתב עליו מנגינת כינור נפלאה:

https://youtu.be/hK0evyoPj2M


עם השנים הוסיף עליו זמר בריטון את מילות האווה מריה הקתוליות בלטינית:

https://youtu.be/cNM9AYYaXYY


שלמה גרוניך הישראלי הלביש מעליו תרגום שיר נפלא של המשורר ההודי רבינדרנאט טאגור (עברית):

https://youtu.be/xZK_Ii6hu3U


בהופעה שלו בשיר עם מקהלה (עברית):

https://youtu.be/TOHng9BHhhE


בקטע הסולו של השיר היפהפה "כל הדברים היפים באמת" של דניאלה ספקטור (עברית):

https://youtu.be/nryrwfr9CsE


ו"באך ורבע" כשההרכב "פנחס ובניו" בעיבוד כלי נפלא לפרלוד, הוסיף רבע למשקל הלחן המקורי:

https://youtu.be/vyZ1-cu3TVw
למה גזר מאתיס את השבלול?



את היצירה "השבלול" (The Snail) יצר האמן הנרי או אנרי מאתיס שנת 1953. היצירה הזו נולדה כשהוא היה חולה ולא יכול היה לצייר. תקוע במיטת חוליו, החל מאתיס לגזור ולחבר בין גזירים צבעוניים והתוצאות היו מרהיבות ומלאות הבעה.

"השבלול" הוא צורה מופשטת שבה תאר מאתיס משהו מהטבע, מוחשי לחלוטין. ביצירה מונחים מלבני וריבועי הצבע במעין ספירלה, שהיא מבנה מעגלי שהזכיר לו את קונכיית השבלול. בתו סיפרה שהרעיון ליצירה "שבלול" נולד במוחו, לאחר שבמשך זמן רב לפני כן הוא רשם שבלולים ותכנן לציירם.

כששלח מאתיס את היצירה לתערוכה, הגזירים היו מודבקים בעדינות. מכיוון שהוא חשש שיזוזו בהעברה והיצירה הייתה חשובה לו במיוחד, הוא הקפיד לבדוק היטב לאחר מכן ששום גזיר לא זז במהלך המשלוח ושהקומפוזיציה לא נפגמה.

אגב, דומה שיצירתו של מאתיס הייתה כרוכה לא פעם עם המטיב של מחלות. גם בגיל 21, כשהוא הגיע לאמנות לראשונה, זה היה כשהוא חלה ורותק למיטתו למשך זמן רב. כדי להפיג את שעמומו אז, קנתה לו אימו קופסת צבעים וכך הוא הגיע לציור. מאתיס הצעיר נכבש אז לחלוטין בקסם היצירה והקדיש מכאן את חייו לאמנות.

בתחילת שנות החמישים, בגיל מבוגר מאד, הוא החל ליצור מאותם גזרי נייר שעוזריו צבעו קודם לכן בצבעי גואש ובכך גם השפיע על פיקאסו ובראק, שימציאו את הקוביזם ועל האמנות המודרנית כולה.


#משימה יצירתית
גזרו פיסות וצבעו אותם בצבעים שונים. עכשיו נסו להדביק אותם כך שהם ייצרו צורה מופשטת של משהו שמזכיר עצם מהמציאות, בעל חיים, או משהו שמוכר מהטבע. נסו לתת לחבריכם לתת שמות ליצירה שלכם. מה יצא?


הנה הסבר היצירה "השבלול", מהאחרונות בחייו של הנרי מאתיס:

https://youtu.be/7s-PIndA7X0


השבלול בתערוכה שהוקדשה למגזרות של מאתיס במוזיאון הטייט בלונדון:

http://youtu.be/EZubMjK6x9Q


הסבר קצר על הגזירה שלו:

http://youtu.be/zbs776vzVBM


ילדים במוזיאון חווים את עבודות הגזירה, ה-Cut outs של מאתיס:

https://youtu.be/I1W4fdGyS98


בואו גם אתם ליצור באמנות הגזירה אותה יצר מאטיס בשנים האחרונות לחייו (עברית):

https://youtu.be/1A7OT3QntFI


וסרט תיעודי על האמנות של הנרי מאתיס:

https://youtu.be/HWjhgnZ4nl4?long=yes
מהו השילוב של באכיאנס ברזיליירס?



היצירה "באכיאנס ברזיליירס" (Bachianas Brasileiras) של המלחין הברזילאי הייטור וילה לובוס, היא שילוב מופלא בין המבנים והצורות שיצר המלחין הנערץ יוהן סבסטיאן באך לבין המוסיקה העממית והפופולארית של ברזיל, ארצו של וילה לובוס.

היצירה המיוחדת הזו נכתבה כשהחליט המלחין הברזילאי לחבר בין האהבות המוסיקליות שלו - מצד אחד המוסיקה העממית הברזילאית שעליה גדל ומצד שני, המהלכים ההרמוניים והמבנים של מוסיקת הבארוק שכה אהב, במיוחד בהשראת המלחין הנערץ עליו, יוהאן סבסטיאן באך.

הבאכיאנס ברזילראס מורכבת מ-9 סויטות מוסיקליות. במיוחד זכה מתוכם לתהילה עולמית הבאכיאנס ברזילרס מס' 5 שכתב וילה לובוס לסופרן ולתזמורת נגני צ'לו. הסוויטה הזו היא פיוז'ן, שילוב בין מוסיקה ושירה ברזילאית עממית, לבין מהלכים אופייניים לבאך. היא גם מעין הדהוד לאריה למיתר סול הידועה שלו, על מהלכי הבאס, נקודת העוגב, כלי המיתר והמלודיה היפה להפליא שבה.

הסוויטה מחברת יפה בין מנגינה עצובה המתארת לפי המחבר את שעת השקיעה, עם מקצבים ברזילאיים וחיקוי מוסיקלי של שירת הציפורים. אין קסם גדול ממנה ואין יפה מפיוז'ן של מוסיקאי מוכשר כל כך.


באכיאנס ברזיליירס 5 מאת וילה לובוס, שהושפע מאריה למיתר סול של באך:

https://youtu.be/yqfHLqZaSiw


הזמרת הישראלית המצוינת קרן הדר, עם תרגום של המילים לעברית:

https://youtu.be/thBzUeXD1Js


עיבוד לצ'לו וגיטרה:

https://youtu.be/MzPA52RYMj4


וקול הפעמונים של הזמרת היווניה ננה מושקורי:

https://youtu.be/CdXXQBd--4M
מה מיוחד ביצירה המוסיקלית "פטר והזאב"?


"פטר והזאב" (Peter and the Wolf) היא יצירה מוסיקלית המיועדת לילדים על פי אגדת עם, מאת המלחין הרוסי סרגיי פרוקופייב. המלחין כתב את הסיפור והלחן לבקשת ידידה שלו שרצתה להעלות הצגת ילדים בתאטרון שלה.

מה שמיוחד ביצירה אינו עלילת הסיפור, אלא דווקא כלי הנגינה המשתתפים בסיפור. כל דמות בסיפור מיוצגת על ידי כלי נגינה מסוים וכך במהלך שמיעת הסיפור לומדים להכיר את הכלים השונים: חליל, אבוב, חצוצרה, טרומבון, מצלתיים ועוד ועוד.

ליצירה ולסיפור היו גם גרסאות קולנועיות וטלוויזיוניות רבות, חלק מהן גם בעברית.


קונצרט של הפילהרמונית עם יצחק פרלמן כמספר:

https://www.youtube.com/watch?v=TWT5pgujz0A


גרסת הסרט המצויר של הסיפור:

https://youtu.be/EvyN2-f0omE


ועוד גרסה נוספת מצוירת:

https://youtu.be/hNT4SWGxPwc


קטע ישן מאד ובו מצולם המלחין עצמו מנגן ומתראיין על עבודתו (ברוסית):

https://www.youtube.com/watch?v=zA82T3wFyi8
מה הפך את ג'יזל לבלט מסעיר?



הבלט ג'יזל (Giselle) הוא אחד מהאהובים בעולם הבלט. זהו בלט מסוף המאה ה-19 שמכיל איכרים ואצילים, נימפות ורוחות של נערות צעירות שנזנחות על ידי אהוביהן. סיפורו הקשה עוסק באהבה בלתי-אפשרית שסופה מוות. מחול של רוחות נשים צעירות שמצויות בנופים חלומיים של יער, מבלי שזכו לממש את אהבתן.

אלא שבלט זה הוא בעל משמעות חברתית עמוקה הרבה יותר. זאת משום שג'יזל היא בת איכרים שפותתה בידי אלברכט ואותו אהבה. כדי לפתותה התחזה אלברכט לאיכר, אבל הוא בעצם אציל המאורס לבת מעמדו. כשג'יזל מגלה את בגידתו, היא מתה ומצטרפת לוויליס, אלה הן רוחות הרפאים של הנערות שאהוביהן זנחו אותן. אלה מחוללות בשעות שבין חצות הליל לעלות השחר ומתנקמות בכל גבר שנקלע למקום, על ידי כך שהן רוקדות עימו עד שהוא מותש ומת.

אבל ג'יזל עצמה מתעלה על יצר הנקם ונמנעת מלהתיש את אלברכט, שבא אל קברה שבלב היער. היא רוקדת איתו אבל נמנעת מלהתיש אותו עד מוות, חוזרת אל קיברה ומשוחררת לעולמים מהשפעתן של הוויליס. הא עמדה במבחן אהבת האמת ואלברכט נותר לבד בצערו ובבדידותו מאהובתו המתה.  

חוץ מביטוי לאהבה גדולה, יש בבלט הזה ביקורת גלויה על החברה המעמדית של התקופה, שלא מאפשרת לשתי הדמויות הראשיות לממש את אהבתן. הביקורת היא גם על היחסים הלא-שוויוניים שיוצרים תלות של האישה בגבר.


הנה היא ג'יזל (עם סקירה)

http://youtu.be/3TLSrI_hXEw


הסיפור של ג'יזל:

http://youtu.be/3UztrlVbuCI


ריקוד זוגי מתוך "ג'יזל":

http://youtu.be/ql3o-1eSdbQ


הנה היער המכושף?:

http://youtu.be/C4jl-Uf8A84


רקדנים מתוודים למה הם אוהבים את הבאלט ג'יזל:

http://youtu.be/s_3eeU8IhC8
מהו מארש האבל?



"מארש התוגה" של שופן, הידוע כ"מארש האבל" (Funeral March)) אופוס 72, הוא המוכר ביותר מתוך שורה של מארשים כאלה, שנכתבו לאורך ההיסטוריה על ידי אחדים מגדולי המלחינים הקלסיים.

מארש האבל הוא בעצם מעין שיר לכת להלוויה (Funeral March) או לליווי של טקסי זיכרון.

מבחינה מוסיקלית מדובר בשיר לכת, במפעם איטי למדי ובמקצב 2/4, שמתאים לצעידה הטקסית בלוויה. לרוב, גם אם לא תמיד, כתובים מארשי אבל בסולם מינורי, סולם נוגה ומהורהר יותר מהסולם המז'ורי, הנוטה להיות נמרץ יותר.

מארש האבל של שופן מנוגן בטקסי זיכרון לאומיים בפולין ובמותם של אנשים נכבדים במדינה. הפרט המדהים והלא ידוע הוא שפרדריק שופן כתב את המארש לזכר כלבו האהוב דווקא...

שופן כתב את מארש האבל שלו לפסנתר, בשנת 1837. למעשה, המארש הזה הוא הפרק השלישי של הסונטה לפסנתר מספר 2 בסי במול מינור, אופוס 35 של שופן.

במארש האבל הזה מרבים להשתמש גם בתרבות הכללית. הוא מופיע בסרטים מצוירים ובמשחקי מחשב שונים, כמו Digger המיתולוגי בו הוא מושמע בכל פעם שנגמרים החיים שמקבל השחקן במשחק...


הנה "מרש האבל" של שופן בביצוע ארתורו בנדטי מיכלאנג'לי:

https://youtu.be/Hgw_RD_1_5I


מארש האבל של שומאן הוא הפרק השני של חמישיית הפסנתר הנהדרת שלו אופוס 44:

https://youtu.be/HzBPWGDVfg0


לבטהובן מארש אבל בפרק השני של הסימפוניה ה-3 ארואיקה, אולי על נפוליאון שבגד במהפכה, לזכר החיילים שמתו במלחמותיו או לזכר בטהובן עצמו שיודע שהוא הולך ומתחרש:

https://youtu.be/P4l8ah2Rvm0


שוב מארש האבל של שופן:

https://youtu.be/7-9wXQpzESo


ו"מארש האבל" של מנדלסון במחאה על סגירת התרבות בקורונה:

https://youtu.be/ts7S4Xrec-g?t=1m24s


מה הסיפור של הבננה וסרט ההדבקה שנמכרו במאות אלפי דולרים?


הבננה (Banana duct taped to wall) שנמכרה במוזיאון במיאמי היא אחת היצירות המעניינות ביותר של האמנות העכשווית. היצירה נוצרה בידי אמן בשם מאוריציו קאטאלן (Maurizio Cattelan), אמן מצוין שנתן לה בתבונה והומור לא קטן את השם "הקומדיאן" (The Comedian).

היצירה הזו נתלתה באירוע התערוכה העצום Art Basel, שמתקיים במיאמי בכל שנה ושיש לו שם עולמי. באירוע הזה מוצגות מאות ואף אלפי יצירות, חלקן ענקיות, מושקעות, עתירות כשרון ותחכום בהרבה מבננה על קיר. בכל זאת, בתוך שעות ספורות הפכה הבננה על הקיר לסנסציה מטורפת. ההמונים שהגיעו לתערוכה נהרו לחדרון שבו היא הוצגה והצטלמו איתה בהמוניהם.

כמובן שהאינסטגרם והרשתות החברתיות האחרות עשו את עבודתן ורבים נוספים נהרו לראות את הפלא. בננה שתלויה על קיר ונמכרת ב-5 עותקים, 2 מהם ב-120 אלף דולר, השלישי ב-150 אלף ועוד שני עותקים מיוחדים שמר האמן לאנשים מיוחסים ששילמו סכומים לא ידועים אבל ככל הנראה גבוהים עוד יותר.

הצלחה מסחררת ליצירה שכל ילד יכול היה ליצור, לא? - כן. אבל אף אחד לא חשב עליה קודם ואיש לא היה מספיק מכובד ונחשב כאמן, כדי לקבל במה מכובדת כל כך ליצירה שכזו.

אבל רגע, מה קנו הרוכשים? - נתחיל במה שהם לא קנו. זו לא הבננה ולא סרט ההדבקה שחיבר אותה אל הקיר שהם קנו. הם אמנם קיבלו אותם כשקנו את היצירה, אבל את המחיר העצום הם שילמו עבור הרעיון שעומד מאחורי היצירה המשונה והמדליקה הזו. הם קיבלו תעודת מקור של היצירה, המאשרת שזו אינה סתם בננה ושסרט ההדבקה אינו סתם סרט הדבקה. התעודה מוכיחה שהם קנו את הרעיון מהמקור שלו - האמן היוצר עצמו. מבחינתם זה שווה בהחלט 150 אלף דולר. היצירה המדוברת כל כך היא שלהם ולא של אחרים.

בעתיד, אגב, הייו בטוחים ששווייה של הבננה יעלה ויאמיר עוד יותר.

אגב, הסיפור לא הסתיים בכך. במהלך התערוכה הסיר אמן מיצג אמריקני ממוצא גיאורגי, ששמו דיוויד דטונה, את הבננה מהקיר ואכל אותה. הנהלת התערוכה היוקרתית והנחשבת שמה בננה חדשה על הקיר וגרשה אותו מהתערוכה אך לא נקטה נגדו צעדים, מכיוון שהוא הבהיר שאכילת הבננה הייתה מיצג אמנותי שלו.

הצעדים שלא ננקטו כנגד האמן הרעב הוכיחו שאכן היצירה היקרה היא ממש לא הבננה וסרט ההדבקה שלה, אלא הרעיון שעומד מאחריה והעניין שהם עוררו. מכאן שכל בננה וכל סרט הדבקה יוכלו להחליף מבחינת בעלי היצירה, את הבננה המקורית, כמו שכל שחקן טוב יכול לשחק את "רומיאו ויוליה" וכל כנר איכותי יכול לנגן את הקונצ'רטו לכינור במי מינור של מנדלסון.

אז בתיאבון ואת הקליפות... אולי תשמרו ויום אחד תעשו מהן יצירה?


הנה דיווח על היצירה ועל אכילת הבננה:

https://youtu.be/RV3yyjw0OQ0


תגובות המבקרים ליצירה:

https://youtu.be/WsXmohQcbtQ


האמן "הרעב" שאכל את הבננה במוזיאון:

https://youtu.be/jp5B7llEGGQ


וסיפור הבננה שנמכרה במיאמי:

https://youtu.be/so8sB25IL4o?long=yes
איך התגלגל אסטוריאס של אלבניז לכל סגנון אפשרי?



"אסטוריאס" (Asturias) היא מהיצירות האהובות ביותר על נגני גיטרה. אבל לא רבים יודעים שהמלחין איזק אלבניז (Isaac Albéniz), מי שבגיל 4 כבר ניגן בקונצרטים לפסנתר כילד פלא, כתב אותה בכלל לפסנתר.

אז כן. את "אסטוריאס" הלחין המלחין הספרדי לפסנתר בסול מינור. השנה היא 1892 והיא התפרסמה אז בברצלונה כפרלוד מתוך שלוש פרקים של מה שנקרא אז "שירים מספרד" (Chants d'Espagne).

מי שהשכיל ראשון לזהות את מה שהיום מובן מאליו ולהעביר אותה לגיטרה היה הגיטריסט הספרדי פרנסיסקו טרגה (Francisco Tárrega). הנגן הקלאסי העביר אותה לסולם מי מינור הנהדר והאוורירי. זו הייתה הצלחה מיידית.

בפעם השנייה היא עובדה לגיטרה על ידי ענק הגיטרה הספרדי גם הוא, אנדרה סגובייה. העיבוד הזה הוא המפורסם והוא הפך מקובל הרבה יותר. הוא המוכר ביותר היום וגם זה שהכניס את "אסטוריאס" למקום מרכזי ברפרטואר הקלאסי לגיטרה.

למרות שמה, אגב, היצירה לא מושפעת כלל מהמוסיקה העממית של מחוז אסטוריאס, אלא דווקא ממסורות הפלמנקו של אנדלוסיה. היצירה כתובה בסגנון שהביוגרף של אלבניז גם כינה "פלמנקו אנדלוסיני". היא נעה בין שני מקצבים, שמגיעים מהעולם של הפלמנקו. הראשון הוא סגנון ה"בולריאס" (Bulerías), של ריקוד צועני ספרדי. הסגנון הקצר שבאמצע הוא ה"מלגניה" (Malagueña).

הסיבה לסתירה בין השם לסגנון המוזיקלי שלה נעוץ בסיבה שיווקית בכלל. כי לא תמיד היצירה של אלבניז נקראה "אסטוריאס". את השם נתן לה, שנים אחרי מותו של אלבניז, מוציא לאור גרמני בכלל. היה זה המו"ל הופמייסטר (Hofmeister), שגם שילב אותה תחת השם "אגדה"(Leyenda) ב"סוויטה ספרדית" (Suite Española), שהוא פרסם אז לפסנתר.


הנה "אסטוריאס" של איסק אלבניז בגיטרה קלאסית:

https://youtu.be/inBKFMB-yPg


סולו בעיבוד של טרגה:

https://youtu.be/oEfFbuT3I6A


ביצוע פלמנקו עם רקדנית פלמנקו:

https://youtu.be/AwcOCgBRZZ4


ה-Doors מהרוק עם השיר הנהדר "שיירה ספרדית" שכולל אותו:

https://youtu.be/pZhORUIKWtQ


וירטואוז העוד והזמר המצרי פריד אל אטרש ביצע אותו עם תזמורת ערבית:

https://youtu.be/fViuhkOmzvI


מתמודד בריאליטי מנגן פרשנות פלמנקו משלו על גיטרה אקוסטית:

https://youtu.be/pfAw7IwUq3E


והפרלוד המקורי של אלבניז לפסנתר:

https://youtu.be/1sdsfVcxpC0
מה מיוחד בסימפוניה התשיעית של בטהובן?



את הסימפוניה התשיעית של בטהובן (Beethoven's 9th Symphony) הציג המלחין באביב 1824, בווינה. מאחורי לודוויג ון בטהובן, מי שנחשב אז גדול מלחיני אוסטריה וגרמניה, היו כבר 8 סימפוניות שהטביעו חותם של ממש בתולדות המוסיקה הקלאסית ותולדות האמנות המערבית. אבל הסימפוניה הזו הייתה משהו אחר לחלוטין.

נתחיל בכך שאת הסימפוניה הזו הוא הלחין בטהובן 12 שנים לאחר שחיבר את הסימפוניה השמינית שלו. בשנים האלה הוא עבר תהליכים אישיים מטורפים. היו אלה שנים שבהן סבל הגאון ממחלות שונות, נקלע למצוקה נפשית חמורה והסתבך בתביעות משפטיות. אבל לפני הכל - במהלך השנים הללו הוא איבד כמעט לגמרי את שמיעתו והפך למעשה לחירש.

במהלך אותן שנים הוא אמנם יצר והתנסה בכתיבה של יצירות במבנים ובמגוון סוגים אחרים. אבל ההבשלה שעבר הביאה אותו בסופו של דבר למהפכה של ממש בסימפוניה הקלאסית ולכתיבה של יצירה מסוג חדש. כן, בפרק האחרון של הסימפוניה התשיעית והגדולה שלו בטהובן מכניס מקהלה ומשלב זמרים. ב"אוֹדָה לשמחה" (An die Freude), שיר בו מודגש האידאל של חברה אנושית שוויונית, חברה מלאת שמחה ואחווה בין בני-האדם.

חילול הקודש, היו שאמרו, כתבו או הטיחו בו. אין כמו הסימפוניה למלכת היצירות הכליות והסימפוניות. איך הוא מעז להכניס לתוכה את הצד הווקאלי שהוא כל כך זר לה.

אבל ההמונים והמבקרים היו צריכים להמתין מעט ולהתרגל למחשבה שבטהובן התקדם וקידם את הצורה הסימפונית ואת המוסיקה הקלאסית אל עבר עידן חדש. ואכן, הייתה זו ה"אוֹדָה לשמחה" מהפרק הרביעי בסימפוניה התשיעית שלו, אותו שיר וקטע קולי מהמם, שהפכה את בטהובן לא רק גאון ווירטואוז אלא גם למהפכן. כאן הוא מתגלה כאמן שלא קופא על השמרים ומביא שינוי טקטוני לאחת הצורות השמרניות של המוסיקה האירופית הקלאסית.

התזמורת הסימפונית, המקהלה והזמרים משתלבים בסימפוניה הזו כל כך טוב עד שהם יוצרים שלימות. זו מושלמות מהפכנית, פורצת דרך, אם תרצו זו פצצת אטום של כישרון עילאי, מהול בסבל אנושי וכאב, אבל אוהב אדם, שמח בחלקו ובחייו - בפרק הרביעי של הסימפוניה הזו מגיע בטהובן לשיאו, בהרמוניה נפלאה בין היצירה הכלית לבין העומק הקולי שהוא הוסיף לה באודה המפורסמת הזו.

מאז ביצוע הבכורה שלה הפכה התשיעית שלו לאחת מיצירות המופת של בטהובן. היא גם מהיצירות המפורסמות והנערצות ביותר ברפרטואר של המוסיקה המערבית. אבל המעניין ביותר הוא שאין כמו ה"תשיעית" לסמל את התקופה הרומנטית, שבטהובן, במו צליליו, נחשב למבשר שלה ולזה שהעביר את המוסיקה האירופית מהתקופה הקלאסית אליה.

ואגב, המוסיקה של הפרק הרביעי והמהפכני מהסימפוניה התשיעית של בטהובן משמשת מאז שנת 1985 בתור ההמנון הרשמי של האיחוד האירופי. ללא מילים, בשל מגוון השפות של מדינות האיחוד, אבל עם המון יופי מלודי שמתבקש.


הנה הסימפוניה התשיעית של בטהובן:

https://youtu.be/PSxJ3gfjp38?t=8


האודה לשמחה:

https://youtu.be/MsZGY4v3USw


פלאש מוב ברחוב נהדר שלה:

https://youtu.be/cxLbmnvMWM0


הביצוע הגדול ביותר עם 10,000 זמרים ביפן:

https://youtu.be/ITzeRSJQtB4


וגיל שוחט מספר על הסימפוניה התשיעית (עברית):

https://youtu.be/FTFEllMD2E4?long=yes
מה הסיפור העצוב של הקונצ'רטו דה ארנחואז?


קונצ'רטו דה ארנחואז, או בשמו הספרדי "קונסיירטו דה ארנחואס" (Concierto de Aranjuez), היא היצירה המפורסמת ביותר בעולם לגיטרה. אין עוד יצירה מוסיקלית שכה אהובה על שומעיה. גם מי מהם שמתקשים להאזין למוסיקה קלאסית, שומעים את היצירה הספרדית העמוקה ומלאת הרגש הזו ומתאהבים בה מיד.

פרט מעניין כאן הוא שהמלחין הספרדי הצנוע חואקין רודריגו היה עיוור. אבל מה שמדהים ביצירה הזו שהוא בכלל היה פסנתרן, מה שמסביר למה העמיד את הגיטרה במרכז קונצ'רטו, מה שכמעט ולא העיזו לעשות לפניו. אבל רודריגו גם החליט לכתוב קונצ'רטו לגיטרה, מבלי שהוא עצמו ניגן בגיטרה. ולא רק שהוא הצליח להעביר את הגיטרה במיטבה - הוא הצליח לכתוב את יצירת הגיטרה החשובה ביותר והמצליחה אי-פעם!

המנגינה הפיוטית של הפרק השני והקצב הספרדי המשגע ומהדהד, הפלמנקו של הגיטרה לאורך הקונצ'רטו, הדיאלוג של הגיטרה הקטנה-גדולה של הסולן, עם התזמורת הגדולה ומלטפת שכתב רודריגו, כמו גם הטמפרמנט שלה, אותו אופי ספרדי נלהב, מלא תשוקה, רגש, חום ושמחה גם ובמיוחד כשהוא עצוב - כל אלה הפכו את ארנחואז ליצירה שכבשה כל לב.

אבל לא רבים יודעים על הנסיבות העצובות שבהן נכתב הקונצ'רטו לארנחואז. המיתוס מספר שרודריגו כתב את היצירה, במיוחד את הפרק השני העצוב, לאחר הפצצת גרניקה בשנת 1937. אבל המציאות היא שונה. היצירה נכתבה בצל אסון אישי כבד בחייו של המלחין - הוא החל לכתוב אותה מיד לאחר שאיבדו הוא ואשתו ויקטוריה את בנם הראשון, שזה עתה נולד.

כן, כמו שקורה לא פעם לאמנים גדולים, דווקא בשיא הכאב הם יוצרים את יצירותיהם הגדולות ביותר. רודריגו השבור ישב להלחין מתוך עצב והלם רגשי גדול. דווקא מתוך היגון הפרטי והכאב הבלתי נתפס על אובדן בנו הראשון, הוא הצליח להוליד את אותה יצירה נוגעת ללב כולם, יצירה שתפרוס כנפיים לכל העולם ולכל האוזניים ותזכה להיות החשובה בקריירה שלו ואחת הטובות שיצאו מספרד.


הנה אדאג'יו, הפרק השני מהקונצ'רטו דה ארנחואז לגיטרה ולתזמורת:

https://youtu.be/ekznnxaGzNU


ביצוע של הפרק בידי פאקו דה לוסיה, נגן הפלמנקו הנודע:

https://www.youtube.com/watch?v=e9RS4biqyAc


כאן שילב יוצר הג'אז המפורסם צ'יק קוריאה את ארנחואז ביצירתו "Spain":

https://www.youtube.com/watch?v=IWBkVucVMCY&t=84


וכך שרה אישתר את "שיר הקשת" שנכתב על מוסיקת הפרק המפורסם ההוא:

https://www.youtube.com/watch?v=HsGOedQq6qo


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.