האם מים שומעים ומבינים תוכן של מילים? - הטענה לגבי רגשות של מים, או יכולת להבין מילים, התקבלה בקרב המדענים בלעג גדול. אבל המדען היפאני מסארו אמוטו (Masaru Emoto) טוען בדיוק את זה. אמוטו ביצע בשנת 1999 מאות ניסויים במים והוכיח לטענתו שמים יכולים לקלוט רעיונות, מילים, מוסיקה ומחשבות ושמולקולות המים מושפעות מתוכן ומים משתנים מהם, עד לרמת המבנה המולקולרי שלהם.

החוקר השמיע למים מגוון של רעיונות, מילים, מוסיקה ואפילו תפילות ונעזר במיקרוסקופ אלקטרוני כדי לצלם את המים בזמן השמעת כל מרכיב. פרסום תגליותיו הדהים את העולם, אך גרר ביקורת רבה בעולם המדעי. לטענתו, נראו המולקולות של מים ששמעו מלים טובות או מוסיקה של באך, אחרת לגמרי ממים ששמעו איומים, קללות או את השם היטלר. מסקנותיו המהפכניות לגבי יחסי הגומלין שבין התנהגותנו למצב המים בגופנו למשל, יכולות לשפוך אור על בריאותנו הפיזית והנפשית ועל האופן שבו מה שאנו אומרים או חשים משפיע עליהן.

כמובן שמרבית המדענים לעגו לממצאים וטענו שהמחקרים לא עמדו בתנאי המחקר המדעי. איש מהם גם לא הצליח להגיע לממצאים דומים במחקרים אחרים שנעשו על פי תנאים מדעיים. הושמעה גם טענה שהמבנה המולקולארי של המים אינו מפתח מבנים יציבים לפרקי זמן ארוכים מכמה נאנו-שניות (מיליוניות השניה). היו שניסו לחקור את הדברים הלאה וגילו ממצאים מעניינים ולא בהכרח סותרים. אמוטו עצמו ביצע מחקר נוסף, שפורסם ב-2008, בו השפיעו כ-2000 איש מאירופה על מים שהוצבו בארה"ב, על ידי התרכזות וחשיבה מתכוונת.

אז מצד אחד יש חוקר עם תוצאות יוצאות דופן ומצד שני הקהילה המדעית לא מקבלת את טענותיו של אמוטו והם נחשבות כיום על ידי מדענים רבים לפסאודו-מדע.. לפני שתחשבו מי לדעתכם צודק, נסו רק לזכור שפעם דחו כולם את הטענה המשונה שהעולם עגול...


הנה הטענה על הרגשות של המים:

http://youtu.be/k1-0ulKgmio

הכבשה דולי היתה המקרה הראשון בהיסטוריה שבו נעשה שיבוט גנטי של יונק, כלומר - יצירה של יונק מתא בוגר אחד של יונק קיים.

היה זה המדען יאן וילמוט ממכון רוזלין באדינבורו, שהצליח בשנת 1997 לשבט את הכבשה דולי.

פריצת הדרך הזו הייתה אדירה. רבים ראו במעשה פריצת דרך בלתי נתפסת כמעט, בדרך לייצור המוני של בעלי חיים לצרכי האדם, כמו הפקה של דם, חלב ואיברים לצורכי ריפוי.

רבים הבינו מיד ששיבוט כזה יאפשר גם לשכפל בעתיד גם בני אדם, מה שיאפשר ליצור כפילים גנטיים של אנשים, כך שישמשו להם כמעין בנק איברים למקרי חירום.

אפשרויות נוספות של ההמצאה הן שכפול של ילד בריא מתא מגופו של ילד העומד למות, כמו גם הארכת חייהם של אנשים קשישים - על ידי יצירת תאומים גנטיים חדשים.

מצד שני, רבים ראו ורואים באפשרות השיבוט של בני אדם עניין מדאיג שיכול גם לשמש למטרות רעות, כמו למשל יצירת צבאות משוכפלים של לוחמים מובחרים, שיוכלו לבצע משימות בשירותם של משטרים תוקפניים ומסוכנים.

ייצור של לוחמים כאלה, חשוב להבין, יהיה מסוכן מפני שאין חשש שימותו. תמיד ניתן יהיה לייצר עוד מהם.

מאז הכבשה דולי, אולי ההישג המדעי הגדול ביותר של סקוטלנד, כבר הצליחו המדענים לשבט עובר אנושי. כיום יש אפילו שירות מסחרי שמשבט חיות מחמד לבעליהם.

בעשורים האחרונים נבחנת אפילו האפשרות שמדענים ישתמשו בשיטת השיבוט של הכבשה דולי לשיבוט של ממותות פרה-היסטוריות, שנעלמו מהעולם לפני עידן ועידנים.


סיפורה של הכבשה דולי:

http://youtu.be/YoEWYJHf0kU


כך שובטה הכבשה דולי:

https://youtu.be/39BbcZVCx8I


על השכפול של הכבשה דולי והמחלוקת על התערבות האדם בטבע:

http://youtu.be/CkZV7hl-kXE


והנה דולי המפוחלצת במוזיאון בעיר אדינבורו:

http://youtu.be/dPreBtCbmgQ

אם היינו אומרים לכם שאתם נעים במהירות מטורפת של 800 אלף קילומטר לשעה ממש עכשיו, בעת שאתם קוראים את הערך הזה, האם הייתם מאמינים? - אז כן, זו מהירותנו כרגע על פני כדור הארץ שהוא חלק ממערכת השמש, שנעה במהירות זו סביב מרכז הגלקסיה שלנו. הסיבה שאיננו מרגישים בכך היא שאיננו משווים את מהירותנו ביחס לגוף אחר שעומד למשל במקום.

זו דוגמה שמראה את הבסיס לאחת התיאוריות המדעיות החשובות בהיסטוריה - תורת היחסות שהגה אלברט איינשטיין. למעשה יש 2 תורות יחסות: תורת היחסות הכללית ותורת היחסות הפרטית.

בתורת היחסות חזה איינשטיין למשל, שכוח הכבידה של גופים גדולים יוכל למשוך אפילו את קרני האור. אפילו גוף גדול כמו השמש יוכל, כך חזה איינשטיין, להטות את קרני האור העוברות קרוב אליו. המדהים הוא שחוקרים שבדקו את התחזית שלו, קבעו על פי מדידות מדויקות ביותר, שאכן קרני האור הוטו לכיוון השמש בעת שעברו בקרבתה!

אם תרצו ללמוד יותר על תורת היחסות - לחצו על אייקון ויקיפדיה שבערך והרחיבו את הידע שם. אנו נאמר רק שתורת היחסות הפרטית גורסת שמהירות האור קבועה בכל מערכת ייחוס. אחת התוצאות המפתיעות הנובעות מהנחה זו היא שאין זמן ומרחב מוחלטים - ככל שמערכת ייחוס נעה במהירות גבוהה יותר (עם מהירות האור כחסם עליון), ממד האורך של המערכת בכיוון התנועה מתכווץ ביחס לצופה נייח, והזמן המקומי שלה מתקדם לאט יותר מנקודת מבטו של אותו צופה.


הנה סיפור הזמן המשתנה לפי איינשטיין בהתייחס למהירות למשל (מתורגם):

https://youtu.be/R3tbVHlsKhs


הסבר של 7 דקות על תורת היחסות (מתורגם):

http://youtu.be/NUAUZ1v4iAs


סרטון קצר שמסביר את היחסות בצורה של 2 ברקים הפוגעים ברכבת:

http://youtu.be/wteiuxyqtoM?t=5s


עוד סרטון שמציג את התיאוריה של היחסיות שהגה אלברט איינשטיין:

http://youtu.be/uTO1kxxlkpw?t=6s


וסרט תיעודי על היחס בין עבר, הווה ועתיד, המתקיימים זה לצד זה:

https://youtu.be/vrqmMoI0wks?long=yes

חלקיק היגס או בוזון היגס הוצג באופן תיאורטי בשנות השישים, במסגרת התאוריה של החלקיקים היסודיים. הפיזיקאי פיטר היגס אז את קיומו של חלקיק מסוג בּוֹזוֹן, מה שהעניק לו את שמו ה"בוזון של היגס".

חלקיק היגס הוא שנתן את המאסה לכל החלקיקים היסודיים האחרים. שדה היגס נוצר חלקיק שניה (משערים שמדובר בעשירית של מיליארדית השנייה!) לאחר המפץ הגדול והיצירה של היקום. הוא נמצא מאז מסביבנו ומכביד על החלקיקים ובכך הוא מקשה עליהם לזוז. זוהי המאסה של החלקיקים. היגס העניק אותה להם ויצר עולם.

בניסויים במאיץ החלקיקים העצום שנבנה בסרן שווייץ הצליחו המדענים להביא להיווצרות של הבוזון של היגס, הישג בלתי נתפס בשביל הפיזיקאים, שהצליחו להוכיח תיאוריה באופן מדעי, בעזרת טכנולוגיה מורכבת ויקרה מאד.


הנה הסבר פשוט לבוזון היגס (מתורגם):

http://youtu.be/joTKd5j3mzk?t=6s


עוד על בוזון היגס (מתורגם):

http://youtu.be/eksz3eobV8A


תגלית קיומו של החלקיק האלוהי, הבוזון היגס (עברית):

https://youtu.be/r9MoEAejuGE


על הניסוי בשווייץ (מתורגם):

https://youtu.be/L1OYAOixW0o


והסבר מפורט על הבוזון היגס (מתורגם):

http://youtu.be/IElHgJG5Fe4?t=13s

מונוסודיום גלוטמט (Monosodium glutamate) הוא חומר שמעצים ומחזק את הטעם של תבשילים ומאכלים שונים. תוכלו לקרוא על גילויו בתגית "מונוסודיום גלוטמט".

כשהתגלתה באמריקה היכולת המופלאה של החומר להדגיש טעמים של מאכלים, הפך ה"מונוסדיום גלוטמט" נפוץ מאוד. ממאכלים במסעדות, דרך מזון תעשייתי ועוד, החיזוק לתחושת הטעם במזון, שנותנת החומצה הגלוטמית שבו, הוביל לאימוץ נרחב של המונוסדיום גלוטמט כתוסף מזון פופולרי.

את המונוסודיום גלוטומט, תראו לא פעם ברשימת הרכיבים של מאכל או חטיף תעשייתי, כשהוא מסומן בתור MSG או כ-E621.

האם מסתירים אותו מהצרכן? - אולי כן.

אבל כיצד התפתחו אמונות שגרסו שהוא לא בריא? ומה מקור הדחייה הציבורית כלפיו, שזכתה לכינוי "תסמונת המסעדה הסינית"?

הסיפור מתחיל ב-1968, כשד"ר הו מאן קוואק, רופא אמריקאי, כתב מכתב למערכת של כתב-העת New England Journal of Medicine. במכתב תיאר הרופא תופעות לוואי שחווה לאחר אכילה במסעדות סיניות. היו שם בחילות, כאבי ראש, בחילה, הזעה ואדמומיות בעור.

ניתוח של גורמי התסמונת האפשריים הביא אותו למסקנה שהאשם הוא במונוסודיום גלוטמט, שהמסעדות הללו הרבו להשתמש בו לחיזוק הטעמים.

כלי התקשורת מיהרו לדווח על ההשערה והחשש בציבור מהמונוסדיום גלוטמט יצר דרישה לאסור על השימוש בו במוצרי מזון. האיסור הזה לא הוכנס ולמותר לציין שהוא היה ונשאר נדיר ביותר, אם בכלל התקיים, גם ברמה העולמית.

ובכל זאת, נראה היה שבציבור כבר התקבעה האמונה העממית בתופעות השליליות שגורם המונוסודיום גלוטמט כתוסף מזון. יותר ויותר אנשים חששו מההשפעות של החומר, לטווח קצר וארוך גם יחד.

אבל מדעית, לא נמצא קשר כמותי בין צריכת מונוסודיום גלוטומט לבין התסמינים שדווחו על ידי הדוקטור ב"תסמונת המסעדה הסינית". נראה שמרבית מי שלוקים בתסמונת הזו אולי חוו אותה במסעדות סיניות, אך לא חוו תסמינים דומים בצריכה של מוצרים עתירי גלוטמט שאינם מהמסעדות הסיניות, כמו אפונה וגבינת פרמזן.

כך יצא שעד 2021, גם אם במדינות רבות נקבעה החובה לסמנו ברשימת המרכיבים של דברי מזון, נחשב מונוסודיום גלוטמט כחומר בטוח לחלוטין לשימוש - בצריכה סבירה.

אז איך בכל זאת נולדה "תסמונת המסעדה הסינית"?

קיימת סברה בקרב מדענים רבים שמקור התיאוריה הוא בכלל חברתי ולא רפואי או תזונתי. מדובר לדעת מרבית החוקרים בתוצר של גזענות, שנאת זרים ופחד ממהגרים סיניים, תופעות שכיחות בקרב ציבורים שונים באמריקה, לאורך כל המאה ה-20.


הנה סיפורה של "תסמונת המסעדה הסינית" (עברית):

https://youtu.be/PKq7Gkiu5I0


הסילוף של המחקרים ו-40 השנים בהן נחשב המונוסודיום גלוטמט אויב:

https://youtu.be/EKgEj5asL3o


והסבר על כך שאין שום רע בריאותי במונוסודיום גלוטמט (עברית):

https://youtu.be/Rei0R4iNf7E?long=yes

בשנות התשעים מצא מחקר אמריקאי ממצא מדהים. הסתבר שילדיהם של מי שחוו טראומה סבלו גם הם, ממש כמו הוריהם הטראומטיים, מייצור נמוך של קוֹרְטִיזוֹל, הורמון מגביר תוקפנות, שמסייע לתפקד בשעת לחץ, סכנה או כעס.

החוקרים החלו להבין שהדנ"א, אותו סליל ייחודי שמכיל בכל תא ממיליארדי תאי הגוף את מפרט התכונות של כל יצור וצמח, הוא לא סתם קוד שמועבר מהורים לילדיהם. יש שם עוד משהו.

במילים פשוטות, הם גילו מנגנון להורשה שאינה דרך הדנ"א אלא דרך מולקולות אחרות שעוברות הורשה.

במחקרים נוספים הלכה והתחזקה תופעת "ההידבקות בטראומה", שלפיה כבר ברחם הועברו לתינוקות תכונות פיזיות שפיתחו הוריהם. בניגוד לסברה המקובלת מסתבר שהגנים משתנים במהירות. לא פעם זה קורה בתוך דור אחד. כל חוויה בדור ההורים יכולה להשפיע על התכונות של ילדיהם.

וכך נולדה ה"אפיגנטיקה" (Epigenetics), תיאוריה שזעזעה באופן מסוים את תורת האבולוציה. היא קובעת שהדנ"א שלנו מגיב לשינויים שהסביבה מותירה בגופנו ומשתנה בעקבותיהם. כל טראומה שאנו חווים, שינויים בתזונה שמשנים את גופנו ומגוון אירועים גדולים וקטנים בחיים, יכולים להותיר בגנום שלנו חותם ולשנות את המטען הגנטי שנעביר לדור הבא ואף ישרוד למשך כמה דורות קדימה.

כן, מחקרים מצאו בהמשך שאף שהורשה אפיגנטית היא הורשה לאורך הדורות והיא לא דרך שינויים ברצף ה-DNA, היא נוטה להיעלם אחרי כמה דורות.

מחקרים שונים הלכו וחזקו את האפיגנטיקה. מעכברים, ששינוי תזונה שלהם השפיע על צבע הפרווה והגודל של הצאצאים שלהם ועד לתאומים שהמטען הגנטי שלהם השתנה בשל מקרי אלימות שחוו - יותר ויותר הוכחות מגלות את ההורשה המושפעת מחוויות ההורים ומשפיעה על התכונות של ילדיהם.

המחקר החדשני של הורשה אפיגנטית נלמד ומתפתח בעצם ימים אלה, אבל ברור שמידה מסוימת של הורשה אפיגנטית מתקיימת, ונראה שהיא מתווכת על ידי העברה מדור לדור של מולקולות מהסוג שהמדענים מכנים small RNA.

אז אם בשחר ימי מחקר האבולוציה סבר למארק שלג'ירף, למשל, יש צוואר ארוך כי אבותיו מתחו את הצוואר כדי להגיע לעלים הגבוהים של העצים, יתכן שבדיעבד יסתבר שהוא בכל זאת לא שגה לחלוטין.


הנה הסבר על הורשה של תכונות נרכשות (עברית):

https://youtu.be/CPalwbil2fQ


על רעיון האפיגנטיקה (מתורגם):

https://youtu.be/_aAhcNjmvhc


כך יכולים זיכרונות לעבור בדנ"א:

https://youtu.be/tbPwzII_g6o


הרצאה של ד"ר עודד רכבי, חוקר אפיגנטיקה ישראלי (עברית):

https://youtu.be/TeXmzbnOo2g?long=yes


והאם אפיגנטיקה מסייעת לטבע לווסת את הילודה באופן טבעי באמצעות נטייה מינית? (מתורגם)

https://youtu.be/4Khn_z9FPmU?long=yes

הפניצילין (Penicillin) היא תרופה אנטיביוטית ובעצם האנטיביוטיקה הראשונה שפותחה בעולם. התגלית הזו היא התגלית הרפואית החשובה ביותר בתולדות המדע ומאות מיליוני בני אדם חייבים את חייהם לאדם אחד.

גילוי הפניצילין חולל מהפכה ברוקחות וברפואה והביא למיגור מחלות שבעבר גרמו למותם של מיליונים רבים של בני-אדם בעולם.

אנטיביוטיקות רבות מבוססות על פניצילין ועד היום מפותחות תרופות חדשות שמבוססות עליה.

מי שפיתח את הפניצילין היה הרופא והביוכימאי אלכסנדר פלמינג (Alexander Fleming), יליד סקוטלנד.

אבל הסיפור של גילוי הבעיה, שהובילה לפיתוח הפניצילין הוא אגדת מדע של ממש. המעניין בהמצאה זו הוא שמדובר בתגלית אקראית לחלוטין, שראוי להכירה.

כמו כל חוקר חיידקים, פלמינג גידל חיידקים בצלחות מיוחדות. באחד הימים יצא פלמינגו לחופשה ולא ביקר במעבדה מספר ימים.

לאחר סופשבוע שבו לא ביקר במעבדה, הוא שם לב ששכח את החלון של המעבדה שלו פתוח. הוא ראה שאחת מצלחות המחקר שלו נשארה פתוחה ליד החלון ושהתפתח בה עובש. רגע לפני שזרק את הצלחת לפח, הוא הביט בה היטב ושם לב לדבר מופלא, דבר על כך מוזר שהוא עומד להיות תגלית אדירה: אמנם התפתחו המוני חיידקים בצלחת הפתוחה, אך בסביבתו של כתם העובש לא התפתחו החיידקים כלל.

פלמינג הבין שכנראה שהעובש גרם למותם של החיידקים. זה היה מאד מעניין. זו היתה ההיכרות הראשונה של מדען עם מה שיהפוך לאחד הגילויים החשובים ברפואה - האנטיביוטיקה.

הוא פיתח מהתגלית הזו את תרופת הפניצילין.

כי פלמינג מצא בהמשך שהפניצילין חזק כנגד חיידקים, יותר מכל תרופה אחרת. הוא גם הראה שהפניצילין הוא בלתי מזיק לאדם ולפיכך הוא יעיל מאד בתור תרופה כנגד מחלות - כמעט התרופה המושלמת.

אגב, 10 שנים לאחר שנתגלה, עדיין לא ידעו מדענים מה לעשות עם הפניצילין. אבל בשנת 1942, תוך כדי המאמץ המלחמתי והרפואי לטפל בפצועי מלחמת העולם השנייה באירופה, נכנס הפניצלין לשימוש אינטנסיבי והפך למוצר יקר ערך עד מאוד. עד כדי כך הוא היה משמעותי ויקר ערך, שנהגו אז לומר שהפניצילין שווה פי כמה מהמשקל שלו בזהב.

ובשולי ההמצאה המדהימה שלו, חשוב לומר שכבר במחקריו המוקדמים של פלמינג, למד מי שלימים עתיד לפתח את הפניצילין שחיידקים עלולים לפתח עמידות לתרופה שהוא יצר. בעצם, הוא זה שהבין לפני כולם את התפתחות העמידות הבקטריאלית לתרופות אנטיביוטיות, בעיה שכיום מתגלה כאיום גדול על האנושות, כשחיידקים הולכים ומפתחים עמידות לאנטיביוטיקה ויותר ויותר מהם כבר עמידים בפני סוגי אנטיביוטיקה רבים.


הנה סיפור גילויו המקרי של הפניצילין ששינה את העולם (מתורגם):

https://youtu.be/CNbnLgetqHs


התגלית המדהימה בשיר (עברית):

https://youtu.be/sjlaRkPNh5s


על גילוי הפניצילין בסרטון מצויר:

https://youtu.be/0ZWjzcsTd5M


מצגת וידאו קצרה על התגלית (עברית):

https://youtu.be/a-j6Ry6eqGc


כך גילה פלמינג את הפניצילין:

https://youtu.be/PdWhVwiJWaU


סיפור חייו של אלכסנדר פלמינג:

http://youtu.be/48BmoGmWAiU


הנה קעריות העובש של פלמינג בסרטון קצר מאד עליו:

http://youtu.be/ZxMq1YAa4qE


סרט תיעודי על הפנצילין - התגלית ששינתה את עולם הרפואה:

https://youtu.be/7qeZLLhx5kU?long=yes


וכך שינה פלמינגו בתגליתו את העולם (עברית):

https://youtu.be/y6084NqO_Sw?long=yes

זה היה באמצע שומקום, ביבשת אפריקה של המאה ה-19, כשחוקר הארצות המפורסם הנרי מורטון סטנלי, פגש את דייוויד ליווינגסטון (David Livingstone) שנעלם והיה חשש לגורלו. סטנלי אמר לאיש שאותו חיפש זמן רב את המשפט המפורסם: "דוקטור ליווינגסטון, אני מניח..."

כך נפגשו שניים מהבולטים במגלי הארצות הבריטים של העת ההיא. אבל מי היה ליווינגסטון?

דייוויד ליווינגסטון היה מגלה ארצות ומיסיונר מסקוטלנד, שחקר במאה ה-19 את אפריקה, כדי לייצר בה דרכי מסחר ולהפיץ בה את הנצרות. בהיסטוריה של גילוי הארצות הוא זכור בתור האירופאי הראשון שגילה את מפלי ויקטוריה, אולי תגליתו המפורסמת ביותר.

אבל הייתה לו גם תרומה חשובה ביותר לחופש ולכבוד האדם. הוא היה האיש שהכריז מלחמת חורמה על העבדות, שהפכה את בני השבטים שנתפסו באפריקה לעבדים חסרי אונים של האדונים הלבנים באירופה ובאמריקה בעיקר. ליווינגסטון השתמש בכל יוקרתו והשפעתו בכדי להילחם בעבדות ובשנת 1875 הוא הצליח לעורר את דעת הקהל האנגלית ולגרום לממשלת בריטניה לעשות את הלא-יאומן - האימפריה הבריטית לחצה על חמוד בן מוחמד, השולטן של זנזיבר ומי שבאי המרכזי שלו התרכז ונוהל סחר העבדים ובכך הופסק באי סחר העבדים.

ליווינגסטון נפטר בזמביה בשנת 1873, בעודו באחד ממסעותיו המפרכים לחיפוש מקורותיו של נהר הנילוס. במסע של חודשים רבים נשלחה גופתו לקבורה בבריטניה, שם קברו אותו בטקס מרשים וגדול, בכנסיית ווסטמינסטר, שבה קוברים הבריטים את גדולי האומה הבריטית.

לזכרו של ליווינגסטון הוקמה בזמביה עיר בשם ליווינגסטון, שיש בה גם מוזיאון על שמו.

על אף שהוא נקבר בכנסיית וסטמינסטר, שבה קבורים גדולי הממלכה, יש שטוענים שלבו של ליווינגסטון טמון בקופסת מתכת בזמביה. לעומתם, מתגאים בקתדרלה האנגליקנית שבזנזיבר, בכך שליבו של ליווינגסטון טמון בקתדרלה שלהם.


הנה סיפור המפגש של ד"ר ליווינגסטון עם סטנלי:

https://youtu.be/6UOkApfRs9A


על המפגש בין ליווינגסטון וסטנלי שמצא אותו סוף סוף:

https://youtu.be/gV5oexwbn2c


תיעוד האיש ותגליותיו:

https://youtu.be/QKshjYa92hA


מצגת וידאו על האיש והחוקר ליווינגסטון:

https://youtu.be/b0xxCpPC44Q


וסרטון קצר על האיש ואפריקה שלו:

http://youtu.be/noIZrttW7E0

בשנת 1570 יצר אברהם אורטליוס את האטלס הראשון. אורטליוס היה האדם הראשון שהבחין בדמיון שבין קווי החוף של הצד המערבי של יבשת אפריקה והחוף המזרחי של אמריקה. הוא טען שאמריקה הייתה מחוברת בעבר הרחוק לאפריקה, אך לא היה בידו הידע שנדרש כדי להוכיח את הטענה הנועזת שלו.

הרעיון המשונה נשכח למשך זמן רב, אבל 200 שנה אחר כך, היה זה המדען הגרמני הרב-תחומי אלפרד וגנר (Alfred Wegener) שמצא לכך הוכחה מדעית. זה קרה כשהוא שם לב שמאובנים זהים נמצאו בשני צידי האוקיינוס האטלנטי.

וגנר הבין ותיאר מצב שבו בעבר הרחוק הייתה בעבר יבשת-על אחת בשם פנגיאה ושהיבשות המוכרות לנו כיום הן בעצם שברים שלה, שהתפצלו והלכו והתרחקו זו מזו, עד למצב הנוכחי של כדור הארץ.

כל הגאולוגים לעגו לאלפרד וגנר ולתיאוריה המוזרה שלו. הם טענו שבעלי החיים, שאת מאובניהם מצא וגנר, עברו מחוף אל חוף דרך הים. וגנר עצמו לא הצליח להסביר מדעית כיצד יכולות יבשות שלמות לנוע למרחקים של אלפי קילומטרים.

החוסר בהסבר מדעי לסוגיה הגאולוגית עשה את שלו והלעג, שהתבסס על זה שווגנר היה אסטרונום ומטאורולוג ולא מדען בעל הכשרה גאולוגית מספקת, המשיך. וגנר מת בגיל 50, כשאבד בשלג. גופתו לא נמצאה והוא נותר בזיכרון כספק-מדען כושל שפעם הגה רעיון משונה.

רק אחרי 30 שנה יגלה עולם הגאולוגיה שאכן וגנר דייק וצדק לחלוטין. זה קרה כשמארי תארפ וברוס היזן מיפו את קרקעית האוקיינוס וזיהו רכס הרים ארוך, שהיה בעל צורה מקבילה לחלוטין לזו של החופים הדומים של מערב אפריקה ומערב אמריקה.

הוכחה נוספת ניתנה כשהמדענים ראו שסלעי בלייה וולקנית עתיקים מאד, בני מיליוני שנים, שמקורם מלבה געשית, לא נמשכו לכיוון צפון כדור הארץ, כמו שצפוי היה שיקרה. הרי מחקרים רבים הראו בעבר שהמחצבים המגנטיים שבסלעים כאלה נוטים להסתדר בכיוון של הצפון המגנטי. כשחישבו המדענים את נטיית היבשות לפי תיאוריית הנדידה של היבשות, הם ראו לתדהמתם שממש כמו הסלעים הצעירים יותר, אחרי הסיבוב הכיווני של הנדידה, הסלעים העתיקים פונים בדיוק לצפון!

כך ניתנה ההוכחה הסופית שנדרשה כדי להראות שנדידת היבשות אכן התקיימה, בדיוק כמו שראו אותה אורטליוס ווגנר בעבר. בדיעבד, שנים אחרי שהושפל, זכה אלפרד וגנר לכבוד של לא-מדען שהיה בעצם מדען ושדווקא עושר התחומים שבהם עסק, הוא שתרם למדע המון. כך הוכר וגנר כמי שגילה את אחת התגליות המדעיות החשובות במאה ה-20, כנגד ועל אף הזלזול והלעג של מדענים אחרים.


הנה סיפורו של אלפרד וגנר ותגליתו הגדולה:

https://youtu.be/rDKiNwTwaNw


תולדות גילוי והוכחת תיאוריית נדידת היבשות:

https://youtu.be/mRqjo-N_TDU?t=14s


הרצאת וידאו קצרה על תגליתו וחייו העצובים:

https://youtu.be/nbU809Cyrao


ריקוד נדידת היבשות שכל העולם רוקד מהסרט "עידן הקרח":

https://youtu.be/uMuJxd2Gpxo


וסרט ארוך על נדידת יבשות העולם:

https://youtu.be/HrKTuCDierM?long=yes

הרופא והפסיכולוג היהודי החשוב זיגמוּנד פרויד (Sigmund Freud) היה נוירולוג וחוקר בתחום הפסיכולוגיה. הוא חי בעיר וינה, ממש בשכנות למייסד וחוזה מדינת ישראל, בנימין זאב הרצל.

כשפרויד הרופא הגיע למסקנה שחלק מתלונות חוליו על כאבים גופניים מקורם בקשיים נפשיים שהם חווים, אך לא מודעים להם - הוא החל לחקור את הנושא. מכאן הגיע לפסיכולוגיה והצטיין בה. הוא אגב, חשב שבבסיס ההתנהגות האנושית נמצא היצר המיני.

פרויד היה אחד ההוגים החשובים ביותר בתחום תורת האישיות ואחד המדענים הבולטים והמשפיעים במאה העשרים. הוא אבי תורת הפסיכואנליזה, שעסקה במבנה האישיות הכולל של האדם, על התפתחותה, פגמיה ודרכי הריפוי שלה.

השפעת המחקרים שלו והתיאוריה שהגה על המאה ה-20 היא אדירה. היא משתרעת על פני תחומים רבים, מהאמנות, השיווק, יחסי הציבור, תעמולה פוליטית ומדינאות, ועד לטיפול בהלומי קרב, היחסים בחברה, המדיה ואפילו תרבות הסלפי והאינדבדואליזם הקיצוני של הפרט במאה ה-21.

פרויד חקר רבות את הלא-מודע ואת החלומות, כעתירי סמלים הקשורים בחייו של החולם. הוא הגדיר את עצמו כ"כובש של הנפש" ובתפיסתו את מחקריו ותפקידו במדע הוא ראה את עצמו כגיבור שחושף את סודות הנפש.

כשניתח את התודעה, גרס פרויד שיש בנפשנו 3 אזורי תודעה:
1. הלא מודע - שתופס את החלק הגדול ביותר של הנפש.
2. תת-המודע - בו מאופסן מידע זמין.
3. המודע - כל מה שאנו מודעים לו ברגע נתון. זהו החלק הקטן ביותר של הנפש.

פרויד חקר גם את הדת והנפש, את ההומור, הפסיכולוגיה של ההמון ואת הדחפים והמיניות האנושית. הוא פיתח את הרעיון שהוריש ניטשה, שהמוח הוא הטייס המכוון את הלב האנושי.

במהלך חייו פיתח פרויד שיטת טיפול חדשה שבה משוחח המטופל עם המטפל, בפגישות קבועות. המטפל מסייע לו בחשיבה מחודשת על עצמו, חשיבה שמסייעת לו לפתור את הקשיים הנפשיים והגופניים שמהם הוא סובל. היום שיטת הטיפול הזו וכמובן שיטת הפסיכואנליזה, שפירושה בחינת הנפש של המטופל, נתפסות כבסיס של הפסיכולוגיה המודרנית.

לא בהכל פרויד צדק, אבל ההשפעה שלו היא בלתי נתפסת והתרומה שלו לעולם הפסיכולוגיה והעולם המודרני היא בלתי נתפסת במונחים של אדם יחיד, שאינו דיקטטור או אלברט איינשטיין.


הנה זיגמונד פרויד והפסיכותרפיה (מתורגם):

https://youtu.be/mQaqXK7z9LM


חייו של זיגמונד פרויד:

https://youtu.be/L1ya3HFN2bM


מה ההיסטוריה אומרת עליו (מתורגם):

https://youtu.be/mKG-PEVYOR8


פרויד בחייו והקלטה שלו מתאר את תגליותיו ותורתו:

http://youtu.be/sj2JFI4BsRQ


שיר שמוקדש לו (עברית):

https://youtu.be/xqwJqgatuD8


שיעור ארוך על פרויד (עברית):

https://youtu.be/O0iIbUvREaI?long=yes


ותכנית טלוויזיה על זיגמונד פרויד (עברית):

https://youtu.be/XwqEbWvWaao?long=yes

נִיקוֹלַאוֹס סְטֶנוֹ (Niels Stensen) הדני היה חוקר שהניח, מבלי לדעת, יסודות חשובים לחשיבה המדעית.

זה היה במאה ה-17, אבל הוא התחיל את דרכו כילד חולני שהפך בבגרותו לאנטומיסט, חוקר גוף האדם. הוא הרבה לחקור את איברי הגוף שניתח. באופן מסוים הוא היה המייסד של מדעי המוח, תחום אופנתי ואפילו לוהט בימינו.

סטנו לא הושפע מכתבים עתיקים אלא התייחס רק לממצאים מדעיים. הוא היה זה שזיהה, לאחר שחקר שיניים של כרישים, ששכבות הסלע נוצרו ממה שהיה בעבר משקעים מהים הקדמון.

סטנו זיהה שמשקעים אלה של בעלי חיים מתים, התאבנו בשכבות. הוא הבין שככל ששכבה נמצאת למטה יותר - היא יותר עתיקה. זו הייתה תיאוריה מהפכנית שהניחה את היסודות למדע הגאולוגיה.

סטנו גם יצק את הבסיס לגישות במדע שיוכיחו בצורה מדעית שגילו של כדור הארץ הוא גדול יותר מ-6,000 שנה, כפי שטענו אנשי הדת. כיום המחשבה המדעית המקובלת מייחסת לכדור הארץ גיל של כ-4.5 מיליארד שנים!

כך גם יצק סטנו את הבסיס למה שיהפוך לתורת האבולוציה. כי אם ניתן להשוות מאובנים שנמצאו בשכבות שונות ולראות מינים שנעלמו עם הזמן, לעומת מינים שהתפתחו עם הזמן ומינים ששרדו - כל אלה מאפשרים לאנשים כמו צ'ארלס דארווין לחשוב על מה שיהפוך להסבר המדעי של התפתחות המינים.


הנה ניקולס סטנו ותגליותיו (מתורגם):

http://youtu.be/If4I3aF1PRg?t=6s

מהו מבנה ההליקס הכפול של הדי אן איי?


"ההליקס הכפול", המחקר המדעי המפורסם על המבנה של הדי אן איי מ-1953 נכתב על ידי החוקרים פרנסיס קריק וג'יימס ווטסון. בהמשך הם גם זכו בפרס נובל ובתהילת עולם על התגלית.

השניים זיהו את מבנה המולקולה של ה-DNA, תגלית שנחשבת לאחת החשובות במאה ה-20. הם גילו שמבנה ה-DNA עשוי משני גדילים שמלופפים סביב אותו ציר. שני הגדילים משלימים זה את זה. הם דומים אך לא זהים.

מסופר על פאב ה'איגל' הנמצא בקיימברידג', שהיה המקום שבו התפרסמה לראשונה עובדת גילוי מבנה ה-DNA. זה קרה כשפרנסיס קריק נכנס אליו בתום יום העבודה, ולמול המדענים שנהגו להיפגש בו ולשתות, הוא הודיע חגיגית לכולם: "גילינו את סוד החיים!"

אך למרבה הבושה, שנים אחר כך הסתבר שהתגלית היא ברובה של רוזלינד פרנקלין, חוקרת שמתה זמן קצר לפני הפרסום של ההליקס הכפול. מעיון במחברות המחקר שלה נמצא ופורסם שהשניים הסתירו את התבססותם על ממצאיה. אלה הועברו לידיהם בתמימות של חוקר שעבד עימה וזמן קצר אחרי מותה הם זכו בתהילה ובפרס נובל. זו אחת הפרשות המבישות בתולדות המדע, שבו נשלל קרדיט ממדען על תגליותיו.

אגב, כ-20 שנה אחר כך ובלי קשר לתגלית החשובה הזו, ממציאים בישראל את הביסלי גריל שזכה לצורה של הליקס משולש דווקא, המזכירה את הפסטה "פוזילי" המסולסלת, לעומת ה-DNA שהוא הליקס כפול.


הנה השתלשלות התגלית של הסליל הכפול:

https://youtu.be/1vm3od_UmFg


סיפור נישולה המביש של המדענית רוזלינד פרנקלין מהתגלית:

https://youtu.be/JiME-W58KpU


מבנה ההליקס הכפול של ה-DNA (מתורגם):

https://youtu.be/vyeYEiWGtQ8


וכך הדי אן איי בנוי (מתורגם):

https://youtu.be/2BwEqpsDrCU

סיפורו המופלא של הנרי מולייסון (Henry Molaison), בקיצור H.M, מוכיח עד כמה לעתים מחלת היחיד היא ההזדמנות של המדע ליהנות ממקור מחקרי מעולה ולסייע בהמשך לאינספור חולים.

ההיסטוריה של חקר המוח זכתה בזכות המחקרים על מוחו של האיש לתנופה של ממש. הוא נחשב לנחקר החשוב ביותר בהיסטוריה של הפסיכולוגיה. תודות לו למד המדע דברים רבים, כשאחד המרכזיים שבהם הוא שיש יותר מסוג אחד של זיכרון.

סיפורו של הילד מולייסון, שנחשב למקרה הרפואי החשוב בתולדות המחקר הפסיכולוגי, מתחיל בגיל 9. הוא נפגע אז מרוכב אופניים שהפיל אותו וגרם לחבלה קשה בראשו. התאונה גרמה לו בגיל הנעורים לסבול מהתקפי אפליפסיה קשים. חוסר הידע של החוקרים הביא אותם לייחס באותה תקופה את ההתקפים למצב נפשי רעוע.

כשמצבו הפך אנוש הפנו את מולייסון למנתח מוח אלמוני ששמו וויליאם סקוביל. הוא האמין שמקור התקפי האפילפסיה הוא אזור במוחו שנקרא "היפוקמפוס".

הידע על החלק הזה במוח היה באותם זמנים דל ביותר. זה הוביל את החוקר לרעיון שהתאים למחקר של אותם זמנים. סקוביל החליט לקדוח חורים בגולגולתו של מולייסון ולשאוב את ההיפוקמפוס של מולייסון מראשו. הוא עשה זאת בעזרת כלי שמזכיר קשית לשתייה.

השאיבה של חלקים ממוחו פגעה בחלקים סמוכים וחשובים במוחו של מולייסון. הוא סבל מאמנזיה, בעברית מחלת השיכחון (Profound Amnesia). ממחלתו עתיד המחקר ללמוד המון. מולייסון ייכנס לספרי ההיסטוריה בתור Patient H.M, שפן ניסויי הזיכרון ואיברי המוח הרלוונטיים החשוב ביותר במאה ה-20.

הבחור לא איבד בניתוח את יכולת הדיבור ואת יכולתו להשתמש בכישורים מוטוריים. גם אישיותו לא השתנתה. הוא היה ונשאר סבלן ואדיב. נכונותו לבצע מבחני זיכרון הייתה גדולה. החוקרים שמרו על פרטיותו בחייו והוא כונה H.M. רק אחרי מותו התפרסם שמו המלא לציבור.

החוקרת מילנר, מי שהתפרסמה כמדענית שגילתה תודות לו את מגוון סוגי הזיכרון סיפרה שבכל פעם שחוקר נכנס לחדרו, מולייסון נהג בו כאילו לא פגש אותו מעולם.

זיכרונו הפגוע גם הוביל לכך שבכל יום נבהל מחדש מי שזכר את עצמו כבן 27, ממראה דמותו המזדקנת במראה.

בכל יום פגש מולייסון מחדש את העולם. ניתן היה לנהל איתו שיחה רגילה, אך שאלות כמו מה אכל בארוחת הבוקר, או מה ראה כשסייר בעיר לא נענו בתשובה של ממש.

כי מאז הניתוח הוא היה מסוגל לזכור דברים שקרו לו ב-20 שניות האחרונות. הגילוי הזה הביא את החוקרים להסיק שנפגע הזיכרון שלו לטווח קצר.

אך פגיעתו של מוליסון הובילה לכך שהוא גם זכר מצוין דברים שהתרחשו בזמן שלפני הניתוח שלו. אירועים היסטוריים גדולים, כמו השפל הגדול של שנת 1929 או מלחמת העולם השנייה, הוא זכר עד יום מותו.

פירוש הדבר היה שהוצאת ההיפוקמפוס לא פגעה בזיכרון שלו לטווח רחוק.

מדעית, המחקר מצא שחלק הזיכרון שנפגע אצל מולייסון היה הזיכרון האפיזודי, שהוא זיכרון מודע. הזיכרון הזה כולל את האוסף של חוויות, רגשות, אנשים שאנו זוכרים וסיפורים שקרו איתם. בכל אלה ניתן להיזכר באופן מודע ולשוחח עליהם.

זיכרון שלא נפגע אצלו היה הזיכרון הפרוצדורלי שאחראי למיומנויות השונות ובדרך כלל המוטוריות. זיכרון זה מבטיח שמרגע שאנו לומדים ללכת, לצייר או לרכוב על אופניים, לא נשכח כיצד לעשות אותם. על סוגי הזיכרון הללו אחראים אזורי מוח אחרים, שהפגיעה בהיפוקמפוס לא משפיעה עליהם. המוח והגוף זוכרים אותם, גם אם אנו לא זוכרים מתי ואיך למדנו אותם.


הנה סיפורו של הנרי מולייסון והעובדות החשובות על ההיפוקמפוס שלמדו דרך המקרה שלו (מתורגם):

https://youtu.be/KkaXNvzE4pk


סיפורו באנגלית של H.M חסר הזיכרון לטווח ארוך:

https://youtu.be/xrFpXPnzvEA


ועוד על סיפורו של H.M שהזיכרון שלו היה פחות מחצי הדקה האחרונה:

https://youtu.be/SQASyR0w8Qo

"כיתה הפוכה" (Flipped classroom) היא שיטת הוראה המבוססת על רעיון הפוך לדרך הלימוד המקובלת. אם בשיטה הרגילה של ההוראה המסורתית לומדים הילדים בכיתה ומתרגלים בבית, במודל "הכיתה ההפוכה" הם לומדים בבית ומתרגלים בכיתה. הלימוד בבית הוא עצמי והתרגול בכיתה הוא אישי או משותף.

זוהי שיטת הוראה שבה התלמידים לומדים בבית ובעצמם, מסרטונים ומחומרי לימוד בענן. לאחר שלמדו לבד בבית, הם מגיעים לכיתה ופוגשים את המורה. בכיתה הם דנים בחומר, מתרגלים באופן עצמאי ובקבוצות ושואלים שאלות. המורה מכוון, מסייע, מנחה, מקדם ומעודד כל תלמיד ותלמיד ברמתו - לחשיבה על החומר הנלמד.

הכיתה ההפוכה מאפשרת להקדיש זמן לבעיות של התלמיד, לדברים שאינו מבין ולהפנמה של הידע שנרכש בבית, במקום לרכוש אותו בכיתה מפי המורים. כך המורה מפנה זמן רב לעבודה עם תלמידים מתקשים, להטלת משימות מתקדמות למתקדמים ובאופן כללי נוצר יותר זמן לעבוד עם התלמיד במקום לדקלם לו בכיתה את החומר הנלמד.

היתרונות של השיטה הזו הם עצומים. סרטונים, במיוחד הקצרים יותר, נוחים יותר ללימוד. ניתן לעצור, לשוב ולשמוע שוב ושוב קטע קשה או את כל השיעור, מורים יכולים לתת סרטונים טובים של מומחים או מורים אחרים, התלמידים יכולים לצפות בסרטונים בכל מקום ומכשיר אפשרי ועוד.

אבל מעבר ליתרונות המיידיים יש ללמידה ההפוכה חשיבות עצומה בממד נוסף ובעל משמעות. מורי ההווה מלמדים ילדים שיחוו עתיד שונה משמעותית ממה שאנו מכירים כיום. אם יהיו להם כלים, הבנה והרגלים של לימוד עצמי, הם יוכלו ללמוד בעתיד דברים רבים בעצמם ולהתקדם בשוק העבודה הרבה יותר ממי שלא זכה לכלים כאלו. מקצועות העתיד יחייבו יכולות כאלה והלימוד העצמי המקוון יהפוך יותר ויותר משמעותי והכרחי להצלחה.

השיטה משנה עוד פאן מוכר ובעייתי מהלימוד הרגיל. במקום שיעניקו המורים תשומת לב רבה מאד לתלמידים הבולטים והחזקים בכיתה, מאפשרת הלמידה ההפוכה למורה למקד את מאמציו בתלמידים המתקשים והזקוקים לו יותר. המתקדמים יוכלו לתרגל בעצמם ולהתקדם וליצור - השאר יוכלו להבין.

מניסויים השוואתיים שונים שנערכו על השפעת השיטה על התוצאות והציונים של תלמידים שלמדו בהן, הסתבר שהשיטה שיפרה באופן דרמטי את ההישגים. במיוחד הוכח הדבר במחקר ניסויי רציני ומקיף שנערך בתיכון אמריקאי בשם קלינטונדייל, בו התוצאות שופרו ביותר כתוצאה מהמעבר ללמדיה הפוכה.


הנה הסבר של גישת הכיתה ההפוכה:

https://youtu.be/4a7NbUIr_iQ


ובעברית, למי שצריך:

https://youtu.be/8xCnzavNiM4


כך מודל "הכיתה ההפוכה" שינה את השיעורים בתיכון קלינטונדייל:

https://youtu.be/SWt5dgOoysU


הלמידה ההפוכה משנה את הדברים במיוחד במונחים של חלל וזמן - איפה ומתי לומדים מה:

https://youtu.be/BfsLbGgUMDU


והכיוון שאליו הולך החינוך המודרני:

https://youtu.be/nA1Aqp0sPQo

רדיום (Radium, בעברית: אורית) הוא יסוד כימי רדיואקטיבי, פי מיליון יותר רדיואקטיבי מהאורניום.

הרדיום התגלה בפאריס על ידי הפיזיקאית הפולנית מארי קירי ובעלה הצרפתי פייר קירי ב-1898 בעפרת אורניום. השניים הפיקו מהעפרה את כל האורניום וגילו שעדיין נשארה רדיואקטיבי.

כך הסיקו צמד החוקרים על קיום יסוד רדיואקטיבי שטרם התגלה - זה היה הרדיום (ביחד עם יסוד נוסף שגילו שם - הפולוניום). הם זכו על כך בפרס נובל.

אגב, בהמשך חייה, לאחר מותו של פייר, זכתה מארי קירי בפרס נובל נוסף והיתה האישה הראשונה שזכתה בשני פרסי נובל.

בהמשך המחקר גילו חוקרים שהרדיום גורם למחלות קשות ולכן פסק השימוש בו לשימושים מסחריים, כגון ייצור של צבעים שזוהרים בחושך.

קיים גם חשש שמותה של מארי קירי, מגלת הרדיום, נגרם מטיפול לא זהיר ברדיום. את יומני המחקר שלה עד היום מתקשים לקרוא, בגלל הרדיואקטיביות המסוכנת שבהם.

בתחילת המאה העשרים השתמשו ברדיום נוכלים רבים כדי למכור לציבור "תרופות פלא" למניעת מחלות ולשיפור כח הגברא. רבים מתו באותה תקופה, כתוצאה מהבורות והתמימות ששלטו ובמידה רבה עודן שולטות גם היום בתחום הרפואה.

גילוי הרדיום והרדיו-אקטיביות השפיעו על פיתוחים מדעיים רבים, כולל הפצצה הגרעינית והמצאות רבות בתחום הרפואה.


הנה הרדיום וחומרים נוספים שהתגלו עם הזמן כקטלניים (מתורגם):

https://youtu.be/gKfjHTk8KrY


ומארי קירי מגלת הרדיו והקורבן הגדול שלו:

http://youtu.be/3KmJsKuJws4

זה החל כשלואי פסטר זיהה את חיידקי הכולרה כגורם למחלה האיומה. במטרה ליצור חיסון נגד מחלת הכולרה של העופות הוא התכוון להזריק לעופות חיידקי כולרה אלימים. אבל העוזר שלו שגה ולקח בטעות תרבית ישָנה. מתרבית לא טריה זו הזריק העוזר לעופות חיידקי כולרה חלשים, שאיבדו את כוחם האלים.

פסטר הבחין בכך ובמקום לכעוס הוא פשוט ביקש מהעוזר להזריק שוב את החיידקים הנכונים. העוזר הזריק גם לאלה שלהם הזריק את החיסון הישן וגם לעופות נוספים.

זמן מה עבר ולואי פסטר שם לב לתופעה מעניינת - העופות שקיבלו את החיידקים המוחלשים לא מתו מחיידקי הכולרה האלימים שהוזרקו להם. לעומתם, העופות שקיבלו רק חיידקים אלימים מתו.

פסטר הסיק מכך שחיסון באמצעות חיידקים מוחלשים הוא דרך מצוינת למנוע את המחלה הקטלנית. כך הוא גם פתח פתח לחיפוש מדעי אחרי חיסונים דומים למחלות אחרות.

מאז עובדים כך חיסונים רבים. הגוף שמקבל נגיף מוחלש, מפתח נוגדנים שנקראים "תאי זיכרון". אלה מקנים לגוף את הזיכרון החיסוני שמאפשר לו לעמוד בעתיד בפני הנגיף הרגיל, אם וכאשר הוא תוקף אותו.


הנה החיסון הראשון שנותן פסטר לכבשים, כדי לבדוק אם הוא מציל אותם:

http://youtu.be/-1Y9XCpkHsc?t=14s


על גילוי החיסון למחלת הכולרה:

http://youtu.be/dWv3yq1Uax4


על ג'ון סנואו וריפוי מחלת הכולרה (עברית):

https://youtu.be/zI7r-62HWaM


וסרטון שמסביר איך למנוע כולרה:

http://youtu.be/jG1VNSCsP5Q

מיפוי של רוב כוכב הלכת נוגה נערך בשנת 1978 על ידי החללית "פיוניר-ונוס". למעשה מדובר בפרויקט פיוניר-ונוס שבו שוגרו הגשושית פיוניר-ונוס 1 והגשושית פיוניר-ונוס 2. השניה כללה 5 גשושיות שחקרו את סביבת הכוכב במהלך הנפילה אל פניו.

הגשושיות הללו הספיקו להעביר מידע רב מהכוכב הלוהט, אך תוך זמן קצר מאד נשמדו. ההרס שלהן נגרם כתוצאה מהחום הרב שעל כוכב הלכת. הסיבות: קרבתו של ונוס לשמש והאטמוספירה עתירת הפחמן הדו-חמצני, שאין מים שימוססו אותו, כמו בכדור הארץ.

גם החללית "מגלן" הקיפה את נוגה באוגוסט 1990. "מגלן" הקיפה את ונוס במשיך 4 שנים. היא חקרה בעיקר את האטמוספירה של נוגה ושידרה מידע רב גם על פני השטח של כוכב הלכת המרתק הזה. לאחר שהשלימה את מיפוי המכ"ם של רוב פני השטח של נוגה, הונמכה מגלן לקרקע והתרסקה.

סוכנות החלל של ברית ממועצות שלחה 16 חלליות 'ונרה' לכוכב נוגה. כל ה-12 הראשונות נהרסו עוד לפני שהצליחו לנחות על הכוכב ורק ונרה 13 הצליחה לנחות על פניו של כוכב נוגה ולשרוד שם קצת יותר משעה לפני שהוכרעה בידי הלחץ האטמוספרי הכבד שעל הכוכב, שמקביל ללחץ בעומק של 950 מטרים מתחת לפני הים.


הנה סרטון על משימת החקר של כוכב נוגה בעזרת חלליות וגשושיות פיוניר-ונוס:

http://youtu.be/Hl08JKiR0qc


לסובייטים הייתה החללית ונרה שנשלחה אל כוכב נוגה:

https://youtu.be/rMGUA77z80E?long=yes

אם היו מציעים לכם ללמוד בעזרת משימות שכוללות קריאה, חקר וכתיבה ולאחר מכן הצגה בפני קהל, במקום לשנן ולרשום פרטי ידע שהמורה או הספר מזרימים אליכם ואז להיבחן עליהם - מה הייתם בוחרים?

למידה מבוססת פרויקטים (Project Based Learning) היא שיטת הוראה מודרנית המהווה חלופה ראויה ללמידה המסורתית. הלמידה מבוססת הפרויקטים, המכונה בראשי התיבות שלה PBL, נתפסת בעיני רבים כנכונה ומתאימה לעידן שבו ידע נגיש בשניות לכל אחד ומידע וידע ספציפיים, המתייחסים לתחום דעת אחד, הם פחות רלוונטיים בחינוך. במקומם מציעה שיטה זו למידה מבוססת פרויקטים, שאלה ותוצר.

השיטה מתבססת על שאלה פוריה, שמניעה את הפרויקט. אז מחליטים על תוצר שאותו מייצרים והוא יניע את תהליך הלמידה. לאחר מכן מתחילות קבוצות הלמידה לבצע את החקר. האמצעים מגוונים - מאינטרנט, ספרות וכתבי עת ועד לפגישות עם מומחים. במהלך הלמידה מגישים התלמידים תוצרי ביניים ומציגים לתלמידים האחרים, שמהם הם לומדים, באמצעות משוב, מה יש לשפר בהמשך המחקר. הלימוד הוא גם לגבי הדרך לקבל ולתת משוב איכותי ומכבד. בסוף התהליך כולו מציגים התלמידים את התוצר בפני הקהל כולו - מהכיתה ועד ההורים, מורים, מומחים שפגשו במהלך העבודה וכדומה.

למידה מבוססת פרויקטים (בראשי תיבות PBL) מעודדת יוזמה של התלמידים ומפתחת את החקר השיטתי. הלומדים רוכשים באמצעותה כישורים רלוונטיים למאה ה-21, כולל יכולת לעבוד בצוות, יכולות טיפול במידע ורכישת ידע, יישום של תהליכי חקר, הפקת תוצרים ברמה גבוהה ולבסוף - רכישת היכולת להציג את רעיונותיהם אל מול קהל - בפרזנטציה (הצגה פומבית בפני קהל), שבה הם מסבירים את התוצר, מגנים עליו ומבצעים רפלקציה, שפירושה שיקוף על תהליך הלמידה.

בתהליך זה משתנה גם מעמדו של המורה. במקום להיות מוסרי הידע לתלמידים, הופכים המורים למורים אוטונומיים, הבונים תכניות לימודים שמעניינות אותם ואת התלמידים. הם הופכים למנחים של למידה פעילה מצד התלמידים, למידת חקר, שבה החשיבה ושיתוף הפעולה מחליפים את שפיכת הידע מהמורה לתלמיד ואל המחברת ולשינון לקראת מבחן.

זה גם אומר שלימוד כזה לא בוחן רק את תוצרי הלמידה אלא גם את תהליך הלמידה עצמו. לכל אורך הלמידה מוגשות ונבחנות טיוטות וסקיצות, מתבצעים תהליכי רפלקציה ומשוב וכדומה. כל אלה נותנים תמונה טובה ומדויקת יותר על הלמידה והתהליך שעובר הלומד.

PBL הם ראשי התיבות באנגלית של 3 שיטות שונות:
למידה מבוססת פרויקטים (Project), למידה מבוססת שאלה (Problem) ולמידה מבוססת תוצר (Product).


הנה הסבר של שיטת הלמידה מבוססת הפרויקטים (מתורגם):

https://youtu.be/L6vBiFxeQCs


המבנה של הלמידה מבוססת הפרויקטים (עברית):

https://youtu.be/jBngtrOCHUk


זה מה שהתלמידים והמורים חווים מהמודל (עברית):

https://youtu.be/l6IguH-aOlQ


הסבר מעמיק (עברית):

https://youtu.be/Aizd6YOnqg8


גם בגיל הרך PBL עובד - עם שטוזים, שטויות בחרוזים (עברית):

https://youtu.be/EITXkXoI790


ההסבר של מושג ה-PBL - למידה מבוססת פרויקטים (עברית):

https://youtu.be/UrK_G5050yI?t=1s


בית ספר מדווח על הלמידה שמתבססת על פרויקטים ומה היא מקנה לתלמיד (עברית):

https://youtu.be/PgjTiNDci3s


ופרויקט PBL מהוואי שהתמקד בתחום המדעי להצלת כדור הארץ (מתורגם):

https://youtu.be/LMVkjBYWQos?long=yes

המתמטיקאי, הגאוגרף והאסטרונום היווני ארטוסתנס (Eratosthenes), שחי במאה השלישית לפני הספירה, חי את רוב חייו באלכסנדריה שבמצרים. שם הוא היה הספרן הראשי ומי שניהל את הספרייה הגדולה של אלכסנדריה.

בין השגיו המדעיים נחשבת השיטה למציאת כל המספרים הראשוניים. לשם כך הוא פיתח את "הנפה של ארטוסתנס" - אלגוריתם פשוט ויעיל למציאת כל המספרים הראשוניים עד למספר שלם מסוים.

אבל ארטוסתנס נודע במיוחד בהישגו החשוב ביותר - מדידת ההיקף של כדור הארץ. בעזרת מקל פשוט ואינטליגנציה מופלאה, הוא הצליח לדייק בסטיה של 15% בלבד מההיקף האמיתי של כדור הארץ.

זוהי רמת דיוק מצוינת לתקופתו. בחישובים שלו התעלה ארטוסתנס במשך מאות שנים על חוקרים שכשלו בכך. שיטתו נחשבת למדויקת אף מזו של תלמי, האסטרונום החשוב ביותר בעת העתיקה, ש-500 שנה אחריו, חישב את היקף כדור-הארץ באופן שגוי.


כך גילה ארתוסטנס את קוטר כדור הארץ (מתורגם):

http://youtu.be/F8UFGu2M2gM?t=1m25s


שלב אחרי שלב, הנה הדרך בה חוקר הגאון את היקף כדור הארץ:

https://youtu.be/EfZ2HZH5CkA


קרל סאגאן האגדי מספר עליו באלכסנדריה:

https://youtu.be/G8cbIWMv0rI


ומדע הגיאודזיה שנולד מתגליתו של ארטוסתנס (מתורגם):

http://youtu.be/wKzhaTFmS5w

לואי פסטר, מהמדענים הגדולים בכל הזמנים, היה כימאי צרפתי שנחשב לאבי המיקרוביולוגיה. בתחילה עשה מחקרים בכימיה ועסק בחקר תכונות החומרים. במהלך עבודתו נתקל פסטר בחיידקים והפך לחוקר מעמיק בתחום זה. הוא צבר תגליות רבות ומשמעותיות, אך החשובה שבתגליותיו היתה גילוי החיסון.

החיסון של פסטר היווה מהפכה בתחום הרפואה, שכן הוא הצליח למצוא דרך שבה החיידקים, מקור רוב המחלות של האדם, ישמידו את עצמם בעצמם. הסוד היה התגלית המדהימה של לואי פסטר, שאם נדביק בעל חיים בחיידקים מוחלשים, הוא יהיה מחוסן. הדבר קורה כיוון שבעל החיים יחלה קלות במחלה ולא ימות ממנה אך לאחר שיתאושש, יוכל בעל החיים לעמוד בפני התקפה של חיידקים חזקים ואלימים מסוג זה, כיוון שהמחלה הקלה חיסנה אותו.

איך זה קורה? - היום אנו יודעים שהגוף שחווה מחלה ומתגבר עליה, מה שקורה כשמזריקים אליו חיידקים או וירוסים מוחלשים, הוא מייצר "תאי זיכרון". הללו נותרים בגוף זמן רב, כשהם רדומים. כשהנגיף תוקף את הגוף שוב, אי שם בעתיד, הם מתעוררים ותוקפים אותו בחזרה. הנוגדנים הללו מהווים את מה שזכה לשם המודרני "זיכרון חיסוני" וללואי פסטר יש זכות ראשונים על העיקרון הזה.

תגלית אחרת של פסטר היא כמובן "פיסטור" המזונות. מהו הפיסטור? - כשבדק פסטר מזונות שמחמיצים, כמו בירה וחלב, הוא הבין שחיידקים מגיעים אליהם מהאוויר וכשחקר את הבעיה גילה שהרתחת הבירה והחלב ישמידו את החיידקים ולא יאפשרו לחלב למשל להחמיץ או להתקלקל. זהו תהליך שנקרא מאז על שמו של פסטר - "פיסטור".


הנה הניסוי הראשון של החיסון שפותח על ידי לואי פסטר - על בעלי חיים:

http://youtu.be/-1Y9XCpkHsc


ותהליך הפיסטור, שפיתח לואי פסטר בשביל בירה. רק שנים אחר-כך יותאם התהליך לפיסטור חלב וישנה את בריאות הפעוטות:

http://youtu.be/0OmWbRKW4K8

זה כמה עשורים שנפוצה הטענה שצמחים מרגישים כאב ושיש להם רגשות. זה החל כשבחורף 1968 פרסם קליב באקסטר (Cleve Backster) שהוא מצא במחקרים שערך, שצמחים שנבדקו במכונת פוליגרף, מגיבים לאמת ולשקר. באקסטר, דוקטור לרפואה משלימה וסוג של מומחה לפוליגרף, טען שהצמחים חווים מגוון של תחושות ורגשות.

הטענה המקובלת הייתה תמיד שלצמחים אין מוח. אין להם גם מרכז עיבוד נתונים אחר, שיחליף את המוח בעיצוב תודעה ורגש. לפיכך, מחקרו של באקסטר היה עלול להיות פצצה בוטנית רבת עוצמה.

אבל במדע נוהגים החוקרים לחזור על מחקרים, כדי לוודא שהתוצאות חוזרות על עצמן ואינן פרי טעויות או תוצר חד-פעמי שהתקבל במקרה. כך יצא שדי מהר החליטו החוקרים הורוביץ, לואיס וגאשטייגר, לבדוק את ממצאיו. לאחר השחזור של המחקר שלו, תוך הפעלת הכלים המדעיים המקובלים, הסתבר שהממצאים המהפכניים שפרסם קליב לא התאמתו.

אבל בציבור היו מי שהתאהבו ברעיון המהפכני. כשיצא שנים מספר אחר כך הספר "החיים הסודיים של הצמחים" מאת עיתונאי בשם פיטר טומפקינס וגנן בשם כריסטופר בירד, התאהב הציבור ברעיון שצמחים הם סוג של בעלי חיים.

לא עזרו טענות המדענים שאין לצמחים רגשות של ממש. הסיפור תפס כמו שריפה בשדה צמחים. המוסיקאי הנערץ סטיבי וונדר הוציא אז אלבום כפול ומצליח של שירים שהוקדשו לספר ולאיש כבר לא היה אכפת מה אומרים החוקרים.

אבל לא. חישה אינה רגש ואין סימן לכך שלצמח יש רגשות. דארווין, הוגה תורת האבולוציה, כתב ששורשי הצמחים והעצים הם שמתפקדים בתור המוח שלהם. מחקרים מצאו שככל הנראה יש לצמחים יכולת לחוש כאב ואפילו יכולת "איתות כימי". באמצעותה הם מעבירים מסרים על סכנה וכאב לצמחים אחרים.

מחקר מ-2014 של צמד החוקרים אפל וקוקרופט גם מצא שכשזחל לועס אותם, צמחי תודרנית לבנה מגיבים לרעידות האוויר של רעש האכילה ומפרישים חומר רעיל שמרתיע אותו.

מחקר אחר הראה שצמחים מעבירים אותות חשמליים כשהם סובלים מכאב. הממצאים נערמים והצמחים חשים ומגיבים יותר משחשבנו, אבל אלו אינן רגשות, אלא תגובות הישרדותיות של אמצעי חישה. רגשות של ממש אין לצמח. עדיין.


הנה מחקרי הרגשות של הצמחים של קליב באקסטר:

http://youtu.be/fStmk7e9lJo


תקשורת בין העצים מתבצעת באמצעות פטריות שגדלות בין השורשים שלהם, מתחת לפני הקרקע, ומעבירות מידע המסייע להם לתקשר ולהזהיר זה את זה גם מהתקפות:

https://youtu.be/yWOqeyPIVRo


הדגמה של הצלילים שבעזרתם מתקשרים הצמחים בינם לבין עצמם:

http://youtu.be/MPpURDTTf8k


והרצאת טד על התקשורת העמית, כולל המשפחתית עם משלוחי המזון לצאצאים (מתורגם):

https://youtu.be/Un2yBgIAxYs?long=yes