מי היה זה שהניח את היסודות למדע הגאולוגיה?
נִיקוֹלַאוֹס סְטֶנוֹ (Niels Stensen) הדני היה חוקר שהניח, מבלי לדעת, יסודות חשובים לחשיבה המדעית.
זה היה במאה ה-17, אבל הוא התחיל את דרכו כילד חולני שהפך בבגרותו לאנטומיסט, חוקר גוף האדם. הוא הרבה לחקור את איברי הגוף שניתח. באופן מסוים הוא היה המייסד של מדעי המוח, תחום אופנתי ואפילו לוהט בימינו.
סטנו לא הושפע מכתבים עתיקים אלא התייחס רק לממצאים מדעיים. הוא היה זה שזיהה, לאחר שחקר שיניים של כרישים, ששכבות הסלע נוצרו ממה שהיה בעבר משקעים מהים הקדמון.
סטנו זיהה שמשקעים אלה של בעלי חיים מתים, התאבנו בשכבות. הוא הבין שככל ששכבה נמצאת למטה יותר - היא יותר עתיקה. זו הייתה תיאוריה מהפכנית שהניחה את היסודות למדע הגאולוגיה.
סטנו גם יצק את הבסיס לגישות במדע שיוכיחו בצורה מדעית שגילו של כדור הארץ הוא גדול יותר מ-6,000 שנה, כפי שטענו אנשי הדת. כיום המחשבה המדעית המקובלת מייחסת לכדור הארץ גיל של כ-4.5 מיליארד שנים!
כך גם יצק סטנו את הבסיס למה שיהפוך לתורת האבולוציה. כי אם ניתן להשוות מאובנים שנמצאו בשכבות שונות ולראות מינים שנעלמו עם הזמן, לעומת מינים שהתפתחו עם הזמן ומינים ששרדו - כל אלה מאפשרים לאנשים כמו צ'ארלס דארווין לחשוב על מה שיהפוך להסבר המדעי של התפתחות המינים.
נִיקוֹלַאוֹס סְטֶנוֹ (Niels Stensen) הדני היה חוקר שהניח, מבלי לדעת, יסודות חשובים לחשיבה המדעית.
זה היה במאה ה-17, אבל הוא התחיל את דרכו כילד חולני שהפך בבגרותו לאנטומיסט, חוקר גוף האדם. הוא הרבה לחקור את איברי הגוף שניתח. באופן מסוים הוא היה המייסד של מדעי המוח, תחום אופנתי ואפילו לוהט בימינו.
סטנו לא הושפע מכתבים עתיקים אלא התייחס רק לממצאים מדעיים. הוא היה זה שזיהה, לאחר שחקר שיניים של כרישים, ששכבות הסלע נוצרו ממה שהיה בעבר משקעים מהים הקדמון.
סטנו זיהה שמשקעים אלה של בעלי חיים מתים, התאבנו בשכבות. הוא הבין שככל ששכבה נמצאת למטה יותר - היא יותר עתיקה. זו הייתה תיאוריה מהפכנית שהניחה את היסודות למדע הגאולוגיה.
סטנו גם יצק את הבסיס לגישות במדע שיוכיחו בצורה מדעית שגילו של כדור הארץ הוא גדול יותר מ-6,000 שנה, כפי שטענו אנשי הדת. כיום המחשבה המדעית המקובלת מייחסת לכדור הארץ גיל של כ-4.5 מיליארד שנים!
כך גם יצק סטנו את הבסיס למה שיהפוך לתורת האבולוציה. כי אם ניתן להשוות מאובנים שנמצאו בשכבות שונות ולראות מינים שנעלמו עם הזמן, לעומת מינים שהתפתחו עם הזמן ומינים ששרדו - כל אלה מאפשרים לאנשים כמו צ'ארלס דארווין לחשוב על מה שיהפוך להסבר המדעי של התפתחות המינים.
