» «
ניתוח
איך ניתחו בני אדם בימי קדם?



האדם הקדמון עשה ניתוחים כבר בימי קדם. כל הניתוחים הללו התבצעו כשהחולה ער לחלוטין. ההרדמה תומצא אלפי שנים אחר-כך. גולגלות פרהיסטוריות, שבהן התגלו חורים סימטריים ושהעצם בחלקן החלימה לפני שהמנותח מת, מעידות על כך שהחורים בגולגולת נעשו על ידי אדם. היות והידע על הגוף האנושי היה אז מועט ביותר, מעריכים שמטרת החורים בגולגולת הייתה לאפשר יציאה של רוחות רעות מהראש, רוחות שעל פי האמונה גרמו לשגעון ולכאבים.

הרופאים הקדומים ניתחו בני אדם כבר מתקופת האבן. ניתוחי ראש שכללו קדיחה בגולגולות של המנותח בוצעו כבר לפני 7,600 שנה. ידע כירורגי דומה היה גם בהודו, לפני 3,000 שנה.

גם במצרים הקדומה נעשו ניתוחים, כולל ניתוחי ראש, כבר באלף השלישי לפני הספירה. גולגולות מנוקבות או חסרות פלח עצם נמצאו בקברים מצריים עתיקים. ההשערה היא שהניתוחים הללו בוצעו כדי להקל על כאבי ראש ומיגרנות אצל המנותחים. הממצאים מראים שמנתחים מצריים ביצעו גם כריתות גפיים, כנראה בשל פציעות שהובילו לנמק.

באירופה של ימי הביניים לא היו המנתחים רופאים אלא גלבים, בעלי מקצוע שעסקו בדרך כלל בגילוח הלקוחות.. כנראה שכירורגיה הייתה קצת יותר מסובכת בשבילם, שכן הידע המועט שלהם על גוף האדם ודרך הפעולה של איבריו, גרמו לרבים מהמנותחים למות במהלך הניתוחים הללו. זיהומים, איבוד דם וכאבי תופת היו הגורמים המקובלים למוות בניתוח או אחריו.

קשה אולי להאמין, אבל מצב זה נמשך מהזמן העתיק, דרך ימי הביניים, העת החדשה ועד למאה ה-19. זיהום מקום הניתוח הייתה במשך דורות הבעיה הקשה שעמדה בפני המנתחים. בעיית הזיהום הכירורגי נפתרה משהתגלו החיידקים ומדענים פיתחו אפשרויות חיטוי יעילות.

גם הרדמה, שבימי קדם כלל לא הייתה בידי המנתחים ובימי הביניים אפשרה רק טשטוש באמצעות אלכוהול וסמים, התגלתה רק במאה ה-19. חומרים חדשים החלו אז לשמש להרדמת החולה ולמניעת הסבל הרב שכרוך בניתוח הכואב.


הנה הניתוחים של ימי קדם וכיצד התפתחו:

https://youtu.be/ezZf_mOqyFU


גולגלות מנותחות מתקופות קדומות:

http://youtu.be/Xxw8qEIj8-E


הנה התפתחות הניתוחים מאז:

http://youtu.be/dAe4kkNMCpk


ניתוחים במאה ה-19, בתקופה הוויקטוריאנית:

http://youtu.be/C8WbrS0O5FE


והרפואה על ניתוחיה בימי הביניים:

https://youtu.be/2p0Z2wNwcf8?long=yes
מנתח
מה עושה הרופא המנתח?


המנתח הוא רופא שיודע כיצד לבצע טיפולים מסובכים בחולים. מנתחים יכולים לחתוך את גופם של החולים ולתקן פגיעות בגוף, להוציא איברים חולים, ואפילו להשתיל איברים במקומם.

כיום משתילים איברים שנתרמו על ידי אנשים אחרים. בעתיד ישתילו יותר ויותר איברים מלאכותיים ואף יושתלו יותר ויותר איברים מלאכותיים ומתקנים שישפרו את תפקוד איברי הגוף הפנימיים.

מנתחים מצילים חיי אדם, כלומר הם עוזרים לאנשים לחיות ולהיות בריאים. לפני הניתוח, נוהג הרופא המנתח לחטא את ידיו היטב, בכדי שלא לזהם את גופו של החולה בחיידקים. גם חדר הניתוח מחוטא היטב, עובר ניקוי יסודי, כך שלא יהיה מזוהם בחיידקים, שיסכנו את המנותחים.


הנה רופאים מנתחים בניתוח מודרני:

https://youtu.be/KoBw_-xj68E


בחיוך - טוב שלא אלה מנתחים אותנו, לא? (עברית)

https://youtu.be/WB2fjZ1JGiI


וכתבת טלוויזיה מרגשת על ניתוח שלא יאומן בילדה ישראלית (עברית):

https://youtu.be/wgDUpMKzPR8?long=yes
הנרי גוסטאב מולייסון
מה למד המדע מ-H.M וממוחו חסר ההיפוקמפוס?



סיפורו המופלא של הנרי מולייסון (Henry Molaison), בקיצור H.M, מוכיח עד כמה לעתים מחלת היחיד היא ההזדמנות של המדע ליהנות ממקור מחקרי מעולה ולסייע בהמשך לאינספור חולים.

ההיסטוריה של חקר המוח זכתה בזכות המחקרים על מוחו של האיש לתנופה של ממש. הוא נחשב לנחקר החשוב ביותר בהיסטוריה של הפסיכולוגיה. תודות לו למד המדע דברים רבים, כשאחד המרכזיים שבהם הוא שיש יותר מסוג אחד של זיכרון.

סיפורו של הילד מולייסון, שנחשב למקרה הרפואי החשוב בתולדות המחקר הפסיכולוגי, מתחיל בגיל 9. הוא נפגע אז מרוכב אופניים שהפיל אותו וגרם לחבלה קשה בראשו. התאונה גרמה לו בגיל הנעורים לסבול מהתקפי אפליפסיה קשים. חוסר הידע של החוקרים הביא אותם לייחס באותה תקופה את ההתקפים למצב נפשי רעוע.

כשמצבו הפך אנוש הפנו את מולייסון למנתח מוח אלמוני ששמו וויליאם סקוביל. הוא האמין שמקור התקפי האפילפסיה הוא אזור במוחו שנקרא "היפוקמפוס".

הידע על החלק הזה במוח היה באותם זמנים דל ביותר. זה הוביל את החוקר לרעיון שהתאים למחקר של אותם זמנים. סקוביל החליט לקדוח חורים בגולגולתו של מולייסון ולשאוב את ההיפוקמפוס של מולייסון מראשו. הוא עשה זאת בעזרת כלי שמזכיר קשית לשתייה.

השאיבה של חלקים ממוחו פגעה בחלקים סמוכים וחשובים במוחו של מולייסון. הוא סבל מאמנזיה, בעברית מחלת השיכחון (Profound Amnesia). ממחלתו עתיד המחקר ללמוד המון. מולייסון ייכנס לספרי ההיסטוריה בתור Patient H.M, שפן ניסויי הזיכרון ואיברי המוח הרלוונטיים החשוב ביותר במאה ה-20.

הבחור לא איבד בניתוח את יכולת הדיבור ואת יכולתו להשתמש בכישורים מוטוריים. גם אישיותו לא השתנתה. הוא היה ונשאר סבלן ואדיב. נכונותו לבצע מבחני זיכרון הייתה גדולה. החוקרים שמרו על פרטיותו בחייו והוא כונה H.M. רק אחרי מותו התפרסם שמו המלא לציבור.

החוקרת מילנר, מי שהתפרסמה כמדענית שגילתה תודות לו את מגוון סוגי הזיכרון סיפרה שבכל פעם שחוקר נכנס לחדרו, מולייסון נהג בו כאילו לא פגש אותו מעולם.

זיכרונו הפגוע גם הוביל לכך שבכל יום נבהל מחדש מי שזכר את עצמו כבן 27, ממראה דמותו המזדקנת במראה.

בכל יום פגש מולייסון מחדש את העולם. ניתן היה לנהל איתו שיחה רגילה, אך שאלות כמו מה אכל בארוחת הבוקר, או מה ראה כשסייר בעיר לא נענו בתשובה של ממש.

כי מאז הניתוח הוא היה מסוגל לזכור דברים שקרו לו ב-20 שניות האחרונות. הגילוי הזה הביא את החוקרים להסיק שנפגע הזיכרון שלו לטווח קצר.

אך פגיעתו של מוליסון הובילה לכך שהוא גם זכר מצוין דברים שהתרחשו בזמן שלפני הניתוח שלו. אירועים היסטוריים גדולים, כמו השפל הגדול של שנת 1929 או מלחמת העולם השנייה, הוא זכר עד יום מותו.

פירוש הדבר היה שהוצאת ההיפוקמפוס לא פגעה בזיכרון שלו לטווח רחוק.

מדעית, המחקר מצא שחלק הזיכרון שנפגע אצל מולייסון היה הזיכרון האפיזודי, שהוא זיכרון מודע. הזיכרון הזה כולל את האוסף של חוויות, רגשות, אנשים שאנו זוכרים וסיפורים שקרו איתם. בכל אלה ניתן להיזכר באופן מודע ולשוחח עליהם.

זיכרון שלא נפגע אצלו היה הזיכרון הפרוצדורלי שאחראי למיומנויות השונות ובדרך כלל המוטוריות. זיכרון זה מבטיח שמרגע שאנו לומדים ללכת, לצייר או לרכוב על אופניים, לא נשכח כיצד לעשות אותם. על סוגי הזיכרון הללו אחראים אזורי מוח אחרים, שהפגיעה בהיפוקמפוס לא משפיעה עליהם. המוח והגוף זוכרים אותם, גם אם אנו לא זוכרים מתי ואיך למדנו אותם.


הנה סיפורו של הנרי מולייסון והעובדות החשובות על ההיפוקמפוס שלמדו דרך המקרה שלו (מתורגם):

https://youtu.be/KkaXNvzE4pk


סיפורו באנגלית של H.M חסר הזיכרון לטווח ארוך:

https://youtu.be/xrFpXPnzvEA


ועוד על סיפורו של H.M שהזיכרון שלו היה פחות מחצי הדקה האחרונה:

https://youtu.be/SQASyR0w8Qo
היפוקמפוס
מהו ההיפוקמפוס הזוכר הכל?



היפוקמפוס (Hippocampus) הוא החלק במוחנו שקשור בזיכרון, למידה ושליטה בלחצים.

ההיפוקמפוס הוא מאגר הזיכרון של היצורים החיים. הוא אוגר זכרונות ועל סמך ניסיונות העבר שלנו, הוא שמיידע אותנו אם גירוי מסוים מבטיח לנו תגמול או שהוא מאיים עלינו וכדאי להילחם בו או לברוח (ראו בתגית "הילחם או ברח").

איך אנו יודעים דברים? איך אנו זוכרים את. הדרך ממקום למקום? איך נזכור איפה התעוררנו הבוקר? ואיך אני זוכר מי אני?

את כל המידע הזה מוחנו מאחסן בהיפוקמפוס, שגם אחראי לכך שנוכל לאתר אותו מיד ולדעת אותו, או ליתר דיוק להיזכר בו.

על זה אחראי ההיפוקמפוס. הוא שומר מידע, מנהל אותו ושולף אותו כשצריך. ההיפוקמפוס הוא הארכיבאי שלנו, האחראי על הזכרונות, מי שלא רק מטפל בזיכרון, אלא גם מעורב בלמידה בהתמצאות במרחב ועוד.

יש לנו במוח סוג של מערכת המיקום, מעין GPS פנימי, השמור בתאי הגריד, תאים שיוצרים בהיפוקמפוס מערכת מיקום ואיתור מסלולים המאפשרת לנו לזהות את מיקומנו, מה שנחוץ כדי לנווט אפילו במקומות המוכרים לנו וביניהם (איך להגיע מ.. ל..).

ההיפוקמפוס הזוכר הכל, כמו ארכיון, יותר מעין מפה של כל החלל המוכר לנו ומקיף אותנו ומנחה כיצד לנווט בו את דרכנו.


#מחקרים מעניינים על ההיפוקמפוס
שני מחקרים שנחמד להכיר גילו עד כמה חשוב ההיפוקמפוס לזיכרון ולהתמצאות.

היפוקמפוס של נהג מונית - לונדון הייתה ידועה בעבר בנהגי המוניות שניווטו בעיר הענקית הזו באופן מעורר השתאות וללא מפה. במחקר על נהגי מוניות בלונדון, עוד לפני עידן מערכות ה-GPS ואפליקציות הניווט, גילו החוקרים שההיפוקמפוס של הנהגים הללו היה גדול בהרבה משל נבדקים רגילים שאינם נהגי מוניות לונדוניים.

שינה והיפוקמפוס - מחקר שהשתמש בסריקות MRI במוח גילה שחוסר שינה אצל הנבדקים הוריד לאפס את הפעילות בהיפוקמפוס. הפעילות בהיפוקמפוס של נבדקים שהקפידו של שינה בת 8 שעות, לעומת זאת, הייתה ברירה ונורמלית.

ווקר, אחד החוקרים שערכו את המחקר, תיאר את ההיפוקמפוס כמעין INBOX, תיבת דואר נכנס שיש לנו במוח. "תיבת הדואר" הזו מתפקדת היטב בקליטה ושמירה של זיכרונות חדשים. אבל כשחוסר שינה משבית אותה, זיכרונות חדשים לא נאגרים בה עוד.


כך ההיפוקמפוס משתנה עם הגדילה ומתרכז בזכרונות לטווח קצר (עברית):

https://youtu.be/TO1KD-k4fdE


הנה ההיפוקמפוס:

https://youtu.be/lkegFMnGY74


כך פועל ההיפוקמפוס שלנו:

https://youtu.be/5EyaGR8GGhs


ולמה ההיפוקמפוס שלנו אוהב שאנו ישנים? (מתורגם)

https://youtu.be/gedoSfZvBgE

ניתוחים

הארכת גולגולת
מה ההיסטוריה של הארכת הגולגולת?



תופעת הארכת הגולגלות נעשית באמצעות חבישות וקיבועים שגורמים לגולגולת לגדול לצורה של החבישה או הקיבוע. כלומר, מבנה הגולגולת משתנה תחת לחץ מלאכותי שיוצרים עליה.

התהליך של הארכה מלאכותית של הגולגולת הונהג בחלק מהתרבויות בהיסטוריה, בכדי לשפר את האינטליגנציה. בתרבויות קדומות נחשבו בעלי גולגולות מוארכות כבעלי חוש שישי ויכולות נבואיות, כולל הפיכתם לשמאנים, המסוגלים לזהות סכנות עתידיות ולחזות שינויים במזג האוויר.

המנהג נולד ככל הנראה במונגוליה, בערבות אסיה, אם כי גם בתרבות השומרית ובהמשך בתרבויות מסופוטמיה נוספות, נהגו להאריך את ראשיהם בנסיבות דתיות.

המנהג היה נפוץ גם בקרב האצולה המצרית בימי השושלת ה-18. יתכן שהמנהג באזור היה קדום הרבה יותר, שכן נמצאה באזור מצרים גולגולת מוארכת בת 45 אלף שנה. כך או כך, גם המלכה המצרית נפרטיטי היתה בעלת ראש מוארך וכך גם המלך הפרעוני תות ענח' אמון. יש מחלוקת בין החוקרים, אם מדובר במאפיין גנטי של משפחת הפרעונים או בהארכה מלאכותית של הגולגולת.

ההונים הביאו אותו לאירופה וגם הגותים ביבשת האירופית אימצו את המנהג. מדובר בתופעה שהפכה נפוצה בכל העולם ובמהלך ההיסטוריה לא היה איזור גאוגרפי מסוים שרק הוא התאפיין בה.

בהמשך ההיסטוריה אימצו תרבויות שונות את מנהג הזה כשהסיבות מגוונות - הן סיבות דתיות, חברתיות, אסתטיות ולעתים מנימוקים בריאותיים.

במאה האחרונה זוהה המנהג הזה גם בתורכיה וגם בדרום צרפת. למשל באזור העיר הצרפתית טולוז, שאנתרופולוגים מצאו בה מקרים כאלו. יתכן שמדובר במנהג שמזכיר שבטים גותיים שנהגו להאריך גולגלות.

האינדיאנים ברחבי אמריקה האמינו שעליהם להאריך את הגולגולת כדי לחזק את הקשר עם עולם הרוחות. במרכז אמריקה יכולים היו רק העשירים לעצב את הגולגולת. גם שבטים באפריקה נהגו ונוהגים גם כיום להאריך את הגולגלות. הסיבות שלהם גם הן דתיות. שבט המנגבוטו בקונגו, למשל, מאמין שהמנהג הזה "מרצה את האלים".


הנה סרטון על הארכת הגולגלות בעמים עתיקים:

https://youtu.be/JnERUZNqwbc
רובוט דה וינצ'י
האם רובוטים יכולים לנתח בני אדם?



רובוט דה וינצ'י הוא רובוט מנתח שארבעת הזרועות שלו מחליפות את ידי המנתח בניתוחים מורכבים וחודרניים ומאפשרים לו לבצע ניתוח בלי צורך בחיתוכים קשים וחודרניים לגופו של המנותח. ניתוח של כריתת קיבה חלקית למשל, הוא ניתוח כזה שניתן כיום לבצע בעזרת הרובוט דה וינצ'י בקלות יחסית.

אפשרות נוספת שרובוט דה-וינצ'י מאפשר היא לשמש כמערכת רובוטית המאפשרת לנתח חולה מרחוק - בעוד שהחולה נמצא במקום אחד בעולם, יכול הרופא המומחה להימצא ביבשת אחרת ולנתחו בעזרת השליטה על הרובוט מרחוק!

מדובר במהפכה של ממש בתחום הרפואי ובמיוחד בתחום הננו-רפואה, שמבוסס על עבודה עדינה ביותר.


הנה יכולות רובוט הדה וינצ'י בניתוחים בישראל (עברית):

http://youtu.be/CJnEQkGo9wQ?t=13s


עוד שימוש ברובוט הדה-וינצ'י לניתוחי כריתת הערמונית (עברית):

http://youtu.be/KGfSEwlk8zM


ניתוח לב פתוח באמצעות רובוט (עברית):

https://youtu.be/e5aJaKWXBF4


ועוד מרובוט הניתוחים דה וינצ'י:

http://youtu.be/gooEGitgC8w
אתר (כימיה)
מהו האֶתֶר המרדים?



אֶתֶר (Ethers) הוא חומר הרדמה מפורסם. זהו נוזל חסר צבע ומאוד נדיף שכשאדם שואף לריאות, הוא נרדם במהירות.

הרדמה כללית היא הכרחית לביצוע של ניתוחים מורכבים ומשום כך שימש האֶתֶר מאמצע המאה ה-19 להרדמה כללית. הבעיה הייתה בו שלא פעם התעורר המטופל לאחר ההרדמה, כשהוא סובל מתופעות לוואי כמו בּחילות והקאות.

לראשונה יצרו את האֶתֶר במאה ה-16, אבל את שמו הוא קיבל רק במאה ה-18, בהתייחסות להיותו מעין חומר שמיימי. זאת משום שהיוונים הקדמונים ראו בו "אוויר שמיימי". הם חשבו שזה החומר שנושמים האלים על הר האולימפוס.

בתולדות הרפואה היווה אֶתר חומר שימושי ומרכזי להרדמה. הוא מהחומרים הראשונים ששימשו להרדמה כללית, שבה מאבד אדם את הכרה באופן זמני וחדל לחוש את חושיו, לחוש כאב או להיות מוּדע למתרחש סביבו.

כיום האֶתֶר לא לבד. הוא חומר דליק מאד ולא בטוח מספיק לאיחסון ושימוש. כיום משתמשים בחומרים נוחים ובטוחים יותר, שבעזרתם מבצעים הרדמה כללית לפני ניתוחים.

מי שממשיכים להשתמש באתר הם החוטפים, לפחות בקולנוע, כשהם מצמידים סמרטוט ספוג באתר לפיו של החטוף, כדי להרדימו.

אגב, במשך שנים רבות נקראים שידורי רדיו "גלי האֶתר". הסיבה לכך נעוצה בטעות קדומה - אנשי מדע במאות הקודמות סברו שהאֶתֶר הוא החומר שממלא את היקום. הסברה המקובלת הייתה אז שהגלים האלקטרומגנטיים נעים ומתפשטים על גבי האֶתר, שממלא את היקום, ממש כמו שגלי קול נעים על האוויר. חשבו אז שכך יכולים גלי רדיו, סוג של גלים אלקטרומגנטיים, להגיע אל כדור הארץ, מכוכבים רחוקים ולמעשה לנוע בחלל למרחקים עצומים. היום יודעים שאין קשר בין אתר לחומר שממלא את היקום.



כך פועלת הרדמה רפואית (מתורגם):

https://youtu.be/B_tTymvDWXk


סיפור המצאת האֶתֶר:

https://youtu.be/mlndFAFnkGY


הסבר על האֶתֶר ששימש להרדמה בניתוחים עד המאה ה-19:

https://youtu.be/T_frUsNT8d4


הנה ההלם של מי שהורדמה לעקירת שן בינה ולא מאמינה שהכל נגמר:

https://youtu.be/YxwoJ9Ld3Rw


וסרט תיעודי קצר של תלמיד בי"ס על המהפכה שעשה האתר ברפואה:

https://youtu.be/NKUrHe1Nzso?long=yes
חמצן דו-חנקני
מהו גז צחוק ואיך הוא עוזר לילדים?



"גז הצחוק" (Laughing gas) הוא השם החביב שנבחר לגז המשמש בעולם הרפואה להרדמה, גז שהכימאים קוראים לו "חמצן דו-חנקני" (Nitrous oxide). לפני 300 שנה גילה מדען אנגלי שאם שואפים אותו, גורם הגז הזה לתחושה משונה של שיכרון ורבים מתחילים גם לצחוק בצורה מוגזמת. מכאן הגיע שמו העממי של גז הצחוק.

כבר משנת 1868 משתמשים בו כגז הרדמה בתחום הרפואה. מי שמצאו את "גז הצחוק" שימושי במיוחד הם רופאי השיניים. הם שמו לב שאנשים שחוששים מטיפולי שיניים כואבים כמו סתימה או טיפול שורש, נרגעים מאד אחרי שהם שואפים מעט מהגז הזה.

אז בפעם הבאה שאתם אצל רופא השיניים והטיפול מפחיד אתכם, בקשו ממנו (ברצינות) לתת לכם קצת גז צחוק.


הנה סרטון על המצאת גז הצחוק:

https://youtu.be/bD8w-nYltKI


על תולדות ההמצאה:

https://youtu.be/2dLyeEVJr70


על הפחד של ילדים לפני טיפול שיניים ואיך גז צחוק יכול לעזור:

http://youtu.be/Qxhq98Ay-dU


מצגת וידאו על גז צחוק ושימושיו ברפואת השיניים:

http://youtu.be/U9WTtjCuNXM


ובצחוק - על התוצאות של גז צחוק:

https://youtu.be/THXS96p9Slw


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.