שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך ניתחו בני אדם בימי קדם?
האדם הקדמון עשה ניתוחים כבר בימי קדם. כל הניתוחים הללו התבצעו כשהחולה ער לחלוטין. ההרדמה תומצא אלפי שנים אחר-כך. גולגלות פרהיסטוריות, שבהן התגלו חורים סימטריים ושהעצם בחלקן החלימה לפני שהמנותח מת, מעידות על כך שהחורים בגולגולת נעשו על ידי אדם. היות והידע על הגוף האנושי היה אז מועט ביותר, מעריכים שמטרת החורים בגולגולת הייתה לאפשר יציאה של רוחות רעות מהראש, רוחות שעל פי האמונה גרמו לשגעון ולכאבים.
הרופאים הקדומים ניתחו בני אדם כבר מתקופת האבן. ניתוחי ראש שכללו קדיחה בגולגולות של המנותח בוצעו כבר לפני 7,600 שנה. ידע כירורגי דומה היה גם בהודו, לפני 3,000 שנה.
גם במצרים הקדומה נעשו ניתוחים, כולל ניתוחי ראש, כבר באלף השלישי לפני הספירה. גולגולות מנוקבות או חסרות פלח עצם נמצאו בקברים מצריים עתיקים. ההשערה היא שהניתוחים הללו בוצעו כדי להקל על כאבי ראש ומיגרנות אצל המנותחים. הממצאים מראים שמנתחים מצריים ביצעו גם כריתות גפיים, כנראה בשל פציעות שהובילו לנמק.
באירופה של ימי הביניים לא היו המנתחים רופאים אלא גלבים, בעלי מקצוע שעסקו בדרך כלל בגילוח הלקוחות.. כנראה שכירורגיה הייתה קצת יותר מסובכת בשבילם, שכן הידע המועט שלהם על גוף האדם ודרך הפעולה של איבריו, גרמו לרבים מהמנותחים למות במהלך הניתוחים הללו. זיהומים, איבוד דם וכאבי תופת היו הגורמים המקובלים למוות בניתוח או אחריו.
קשה אולי להאמין, אבל מצב זה נמשך מהזמן העתיק, דרך ימי הביניים, העת החדשה ועד למאה ה-19. זיהום מקום הניתוח הייתה במשך דורות הבעיה הקשה שעמדה בפני המנתחים. בעיית הזיהום הכירורגי נפתרה משהתגלו החיידקים ומדענים פיתחו אפשרויות חיטוי יעילות.
גם הרדמה, שבימי קדם כלל לא הייתה בידי המנתחים ובימי הביניים אפשרה רק טשטוש באמצעות אלכוהול וסמים, התגלתה רק במאה ה-19. חומרים חדשים החלו אז לשמש להרדמת החולה ולמניעת הסבל הרב שכרוך בניתוח הכואב.
הנה הניתוחים של ימי קדם וכיצד התפתחו:
https://youtu.be/ezZf_mOqyFU
גולגלות מנותחות מתקופות קדומות:
http://youtu.be/Xxw8qEIj8-E
הנה התפתחות הניתוחים מאז:
http://youtu.be/dAe4kkNMCpk
ניתוחים במאה ה-19, בתקופה הוויקטוריאנית:
http://youtu.be/C8WbrS0O5FE
והרפואה על ניתוחיה בימי הביניים:
https://youtu.be/2p0Z2wNwcf8?long=yes
איך מתבצעים ניתוחי לייזר להסרת משקפיים?
ניתוחי הלייזר להסרת משקפיים (Laser eyeglass removal surgery) הוא ניתוח די נפוץ היום, מהמהירים ביותר בעולם הרפואה.
בעבר ניתוחים להסרת הקרנית היו רבי סיכונים. עשו אותם רק במקרים רפואיים ולא להסרת משקפיים.
אבל עידן הלייזר שינה את הכל ובתור מי שחיים בעידן של התקדמות מדהימה ברפואה, במדע, בטכנולוגיה הרפואית אנו רואים את החלומות של חובשי המשקפיים מתממשים.
זה היה בשנות ה-90 כשהשימוש בלייזר הבשיל והחל לאיטו להחליף את סכין המנתחים. מאז צברה הטכנולוגיה הזו תאוצה וניתוחי הלייזר הגיעו גם לאנשים שאינם בעלי הון ועשירים.
היתרון של השימוש בלייזר בניתוחי עיניים כאלה נובע מהדיוק המתאפשר בעיצוב קרנית העין במקום ההכרח להסירה בכל מקרה.
הבשלת טכנולוגיית הלייזר גם הורידה פלאים את רמת הסיכון של ניתוחים כאלו. התוצאות השתבחו והלכו והצלחתם של ניתוחי לייזר להסרה של משקפיים הרקיעה שחקים.
#ליקויי הראייה הניתנים לטיפול
בין הבעיות הרפואיות שניתן לתקן באמצעות ניתוחים וטיפולים שכאלה המוכרים ביותר הם קוצר ראייה ורוחק ראייה, לאותם שנאלצים לחבוש משקפיים לראייה רחוקה ולקריאה, בהתאמה. עוד בעיות הן היפראופיה, אסטיגמציה, פרסביופיה, צילינדר ו"זוקן ראייה".
#לפני הניתוח
טרם הניתוח מתקיימת בדיקת התאמה מעמיקה של העיניים, בדיקה שאורכת כ-3 שעות. במהלך הבדיקה נבחנים על ידי צוות המנתחים נתונים שונים הדרושים להחלטה אם ואיך יבוצע הניתוח.
חשוב לדעת שרק כ-70% מהנבדקים זוכים לאישור והתאמה לניתוח. מה שיקבעו זאת הם פרטים רבים שייבדקו וינותחו על ידי המומחים. בין הנתונים הללו נמצאים עובי הקרנית והטופוגרפיה שלה, מחלות עיניים, לחץ תוך עיני, יובש בעיניים ובעיות פיזיולוגיות נוספות הקשורות בעיניים ועלולות לגרום לקשיים בניתוח או לאחריו.
#על הניתוח עצמו
יש שתי שיטות עיקריות לניתוחים שמטרתם הסרת המשקפיים באמצעות לייזר.
הראשונה היא שיטת המבוססת על שיוף. בשיטת השיוף מתבצע ההליך הרפואי על פני שטח הקרנית והמנצח למעשה מעצב את הקרנית לצורה הרצויה לראייה מיטבית.
השיטה השנייה היא שיטת חיתוך. בשיטה זו אכן מתבצע חיתוך של ההקרנית לעובי הרצוי, כדי להחזיר לה את הראייה המבוקשת.
הניתוח עצמו, שמו הרפואי הוא "ניתוח תשבורת", נמשך מספר דקות בלבד. במהלכו מתקנים את כושר השבירה של הקרנית והוא מתבצע בכל עין לחוד.
כמובן שעם הזמן וככל שנכנס לשימוש מיכשור מתקדם עוד יותר הולכות ומשתכללות גם שיטות הניתוח הללו.
כך מנתחים ניתוחי לייזר בעיניים (מתורגם):
https://youtu.be/XPDVmBg5DeE
המחשה של ניתוח לייזר להסרת משקפיים (עברית):
https://youtu.be/VmaoQ46j0WA
כך מתבצעים ניתוחי לייזר להסרת המשקפיים (עברית):
https://youtu.be/abp1ZaodlnM
והסבר על ניתוחי הסרת משקפיים באמצעות לייזר (עברית):
https://youtu.be/oyjJaLCVQuA
מה עושה הרופא המנתח?
המנתח הוא רופא שיודע כיצד לבצע טיפולים מסובכים בחולים. מנתחים יכולים לחתוך את גופם של החולים ולתקן פגיעות בגוף, להוציא איברים חולים, ואפילו להשתיל איברים במקומם.
כיום משתילים איברים שנתרמו על ידי אנשים אחרים. בעתיד ישתילו יותר ויותר איברים מלאכותיים ואף יושתלו יותר ויותר איברים מלאכותיים ומתקנים שישפרו את תפקוד איברי הגוף הפנימיים.
מנתחים מצילים חיי אדם, כלומר הם עוזרים לאנשים לחיות ולהיות בריאים. לפני הניתוח, נוהג הרופא המנתח לחטא את ידיו היטב, בכדי שלא לזהם את גופו של החולה בחיידקים. גם חדר הניתוח מחוטא היטב, עובר ניקוי יסודי, כך שלא יהיה מזוהם בחיידקים, שיסכנו את המנותחים.
כך מנתחים למשל ניתוחי לייזר בעיניים (מתורגם):
https://youtu.be/XPDVmBg5DeE
הנה רופאים מנתחים בניתוח מודרני:
https://youtu.be/KoBw_-xj68E
בחיוך - טוב שלא אלה מנתחים אותנו, לא? (עברית)
https://youtu.be/WB2fjZ1JGiI
וכתבת טלוויזיה מרגשת על ניתוח שלא יאומן בילדה ישראלית (עברית):
https://youtu.be/wgDUpMKzPR8?long=yes
מה למד המדע מ-H.M וממוחו חסר ההיפוקמפוס?
סיפורו המופלא של הנרי מולייסון (Henry Molaison), בקיצור H.M, מוכיח עד כמה לעתים מחלת היחיד היא ההזדמנות של המדע ליהנות ממקור מחקרי מעולה ולסייע בהמשך לאינספור חולים.
ההיסטוריה של חקר המוח זכתה בזכות המחקרים על מוחו של האיש לתנופה של ממש. הוא נחשב לנחקר החשוב ביותר בהיסטוריה של הפסיכולוגיה. תודות לו למד המדע דברים רבים, כשאחד המרכזיים שבהם הוא שיש יותר מסוג אחד של זיכרון.
סיפורו של הילד מולייסון, שנחשב למקרה הרפואי החשוב בתולדות המחקר הפסיכולוגי, מתחיל בגיל 9. הוא נפגע אז מרוכב אופניים שהפיל אותו וגרם לחבלה קשה בראשו. התאונה גרמה לו בגיל הנעורים לסבול מהתקפי אפליפסיה קשים. חוסר הידע של החוקרים הביא אותם לייחס באותה תקופה את ההתקפים למצב נפשי רעוע.
כשמצבו הפך אנוש הפנו את מולייסון למנתח מוח אלמוני ששמו וויליאם סקוביל. הוא האמין שמקור התקפי האפילפסיה הוא אזור במוחו שנקרא "היפוקמפוס".
הידע על החלק הזה במוח היה באותם זמנים דל ביותר. זה הוביל את החוקר לרעיון שהתאים למחקר של אותם זמנים. סקוביל החליט לקדוח חורים בגולגולתו של מולייסון ולשאוב את ההיפוקמפוס של מולייסון מראשו. הוא עשה זאת בעזרת כלי שמזכיר קשית לשתייה.
השאיבה של חלקים ממוחו פגעה בחלקים סמוכים וחשובים במוחו של מולייסון. הוא סבל מאמנזיה, בעברית מחלת השיכחון (Profound Amnesia). ממחלתו עתיד המחקר ללמוד המון. מולייסון ייכנס לספרי ההיסטוריה בתור Patient H.M, שפן ניסויי הזיכרון ואיברי המוח הרלוונטיים החשוב ביותר במאה ה-20.
הבחור לא איבד בניתוח את יכולת הדיבור ואת יכולתו להשתמש בכישורים מוטוריים. גם אישיותו לא השתנתה. הוא היה ונשאר סבלן ואדיב. נכונותו לבצע מבחני זיכרון הייתה גדולה. החוקרים שמרו על פרטיותו בחייו והוא כונה H.M. רק אחרי מותו התפרסם שמו המלא לציבור.
החוקרת מילנר, מי שהתפרסמה כמדענית שגילתה תודות לו את מגוון סוגי הזיכרון סיפרה שבכל פעם שחוקר נכנס לחדרו, מולייסון נהג בו כאילו לא פגש אותו מעולם.
זיכרונו הפגוע גם הוביל לכך שבכל יום נבהל מחדש מי שזכר את עצמו כבן 27, ממראה דמותו המזדקנת במראה.
בכל יום פגש מולייסון מחדש את העולם. ניתן היה לנהל איתו שיחה רגילה, אך שאלות כמו מה אכל בארוחת הבוקר, או מה ראה כשסייר בעיר לא נענו בתשובה של ממש.
כי מאז הניתוח הוא היה מסוגל לזכור דברים שקרו לו ב-20 שניות האחרונות. הגילוי הזה הביא את החוקרים להסיק שנפגע הזיכרון שלו לטווח קצר.
אך פגיעתו של מוליסון הובילה לכך שהוא גם זכר מצוין דברים שהתרחשו בזמן שלפני הניתוח שלו. אירועים היסטוריים גדולים, כמו השפל הגדול של שנת 1929 או מלחמת העולם השנייה, הוא זכר עד יום מותו.
פירוש הדבר היה שהוצאת ההיפוקמפוס לא פגעה בזיכרון שלו לטווח רחוק.
מדעית, המחקר מצא שחלק הזיכרון שנפגע אצל מולייסון היה הזיכרון האפיזודי, שהוא זיכרון מודע. הזיכרון הזה כולל את האוסף של חוויות, רגשות, אנשים שאנו זוכרים וסיפורים שקרו איתם. בכל אלה ניתן להיזכר באופן מודע ולשוחח עליהם.
זיכרון שלא נפגע אצלו היה הזיכרון הפרוצדורלי שאחראי למיומנויות השונות ובדרך כלל המוטוריות. זיכרון זה מבטיח שמרגע שאנו לומדים ללכת, לצייר או לרכוב על אופניים, לא נשכח כיצד לעשות אותם. על סוגי הזיכרון הללו אחראים אזורי מוח אחרים, שהפגיעה בהיפוקמפוס לא משפיעה עליהם. המוח והגוף זוכרים אותם, גם אם אנו לא זוכרים מתי ואיך למדנו אותם.
הנה סיפורו של הנרי מולייסון והעובדות החשובות על ההיפוקמפוס שלמדו דרך המקרה שלו (מתורגם):
https://youtu.be/KkaXNvzE4pk
סיפורו באנגלית של H.M חסר הזיכרון לטווח ארוך:
https://youtu.be/xrFpXPnzvEA
ועוד על סיפורו של H.M שהזיכרון שלו היה פחות מחצי הדקה האחרונה:
https://youtu.be/SQASyR0w8Qo
מה ההיסטוריה של הארכת הגולגולת?
תופעת הארכת הגולגלות נעשית באמצעות חבישות וקיבועים שגורמים לגולגולת לגדול לצורה של החבישה או הקיבוע. כלומר, מבנה הגולגולת משתנה תחת לחץ מלאכותי שיוצרים עליה.
התהליך של הארכה מלאכותית של הגולגולת הונהג בחלק מהתרבויות בהיסטוריה, בכדי לשפר את האינטליגנציה. בתרבויות קדומות נחשבו בעלי גולגולות מוארכות כבעלי חוש שישי ויכולות נבואיות, כולל הפיכתם לשמאנים, המסוגלים לזהות סכנות עתידיות ולחזות שינויים במזג האוויר.
המנהג נולד ככל הנראה במונגוליה, בערבות אסיה, אם כי גם בתרבות השומרית ובהמשך בתרבויות מסופוטמיה נוספות, נהגו להאריך את ראשיהם בנסיבות דתיות.
המנהג היה נפוץ גם בקרב האצולה המצרית בימי השושלת ה-18. יתכן שהמנהג באזור היה קדום הרבה יותר, שכן נמצאה באזור מצרים גולגולת מוארכת בת 45 אלף שנה. כך או כך, גם המלכה המצרית נפרטיטי היתה בעלת ראש מוארך וכך גם המלך הפרעוני תות ענח' אמון. יש מחלוקת בין החוקרים, אם מדובר במאפיין גנטי של משפחת הפרעונים או בהארכה מלאכותית של הגולגולת.
ההונים הביאו אותו לאירופה וגם הגותים ביבשת האירופית אימצו את המנהג. מדובר בתופעה שהפכה נפוצה בכל העולם ובמהלך ההיסטוריה לא היה איזור גאוגרפי מסוים שרק הוא התאפיין בה.
בהמשך ההיסטוריה אימצו תרבויות שונות את מנהג הזה כשהסיבות מגוונות - הן סיבות דתיות, חברתיות, אסתטיות ולעתים מנימוקים בריאותיים.
במאה האחרונה זוהה המנהג הזה גם בתורכיה וגם בדרום צרפת. למשל באזור העיר הצרפתית טולוז, שאנתרופולוגים מצאו בה מקרים כאלו. יתכן שמדובר במנהג שמזכיר שבטים גותיים שנהגו להאריך גולגלות.
האינדיאנים ברחבי אמריקה האמינו שעליהם להאריך את הגולגולת כדי לחזק את הקשר עם עולם הרוחות. במרכז אמריקה יכולים היו רק העשירים לעצב את הגולגולת. גם שבטים באפריקה נהגו ונוהגים גם כיום להאריך את הגולגלות. הסיבות שלהם גם הן דתיות. שבט המנגבוטו בקונגו, למשל, מאמין שהמנהג הזה "מרצה את האלים".
הנה סרטון על הארכת הגולגלות בעמים עתיקים:
https://youtu.be/JnERUZNqwbc
מהו ההיפוקמפוס הזוכר הכל?
היפוקמפוס (Hippocampus) הוא החלק במוחנו שקשור בזיכרון, למידה ושליטה בלחצים.
ההיפוקמפוס הוא מאגר הזיכרון של היצורים החיים. הוא אוגר זכרונות ועל סמך ניסיונות העבר שלנו, הוא שמיידע אותנו אם גירוי מסוים מבטיח לנו תגמול או שהוא מאיים עלינו וכדאי להילחם בו או לברוח (ראו בתגית "הילחם או ברח").
איך אנו יודעים דברים? איך אנו זוכרים את הדרך ממקום למקום? איך נזכור איפה התעוררנו הבוקר? ואיך אני זוכר מי אני? - את כל המידע הזה מוחנו מאחסן בהיפוקמפוס, שהוא גם האיבר האחראי לכך שנוכל לאתר אותו מיד ולדעת אותו, או ליתר דיוק להיזכר בו.
ההיפוקמפוס הוא הארכיבאי שלנו, האחראי על הזכרונות, מי שלא רק מטפל בזיכרון, אלא גם מעורב בלמידה בהתמצאות במרחב ועוד. הוא שומר מידע, מנהל אותו ושולף אותו כשצריך.
יש לנו במוח סוג של מערכת מיקום, מעין GPS פנימי, השמור בתאי הגריד. תאים אלה יוצרים בהיפוקמפוס מערכת מיקום ואיתור מסלולים המאפשרת לנו לזהות את מיקומנו, מה שנחוץ כדי לנווט אפילו במקומות המוכרים לנו וביניהם (איך להגיע מ.. ל..).
ההיפוקמפוס הזוכר הכל הוא גם ארכיון, אבל לא פחות הוא מעין מפה של כל החלל המוכר לנו ומקיף אותנו והוא שמנחה כיצד לנווט בו את דרכנו.
#מחקרים מעניינים על ההיפוקמפוס
שני מחקרים שנחמד להכיר גילו עד כמה חשוב ההיפוקמפוס לזיכרון ולהתמצאות.
היפוקמפוס של נהג מונית - לונדון הייתה ידועה בעבר בנהגי המוניות שניווטו בעיר הענקית הזו באופן מעורר השתאות וללא מפה. במחקר על נהגי מוניות בלונדון, עוד לפני עידן מערכות ה-GPS ואפליקציות הניווט, גילו החוקרים שההיפוקמפוס של הנהגים הללו היה גדול בהרבה משל נבדקים רגילים שאינם נהגי מוניות לונדוניים.
שינה והיפוקמפוס - מחקר שהשתמש בסריקות MRI במוח גילה שחוסר שינה אצל הנבדקים הוריד לאפס את הפעילות בהיפוקמפוס. הפעילות בהיפוקמפוס של נבדקים שהקפידו של שינה בת 8 שעות, לעומת זאת, הייתה מהירה ונורמלית.
ווקר, אחד החוקרים שערכו את המחקר, תיאר את ההיפוקמפוס כמעין Inbox, תיבת דואר נכנס שיש לנו במוח. "תיבת הדואר" הזו מתפקדת היטב בקליטה ושמירה של זיכרונות חדשים. אבל כשחוסר שינה משבית אותה, זיכרונות חדשים לא נאגרים בה עוד וזכרוננו נפגע.
כך ההיפוקמפוס משתנה עם הגדילה ומתרכז בזכרונות לטווח קצר (עברית):
https://youtu.be/TO1KD-k4fdE
הנה ההיפוקמפוס:
https://youtu.be/lkegFMnGY74
כך פועל ההיפוקמפוס שלנו:
https://youtu.be/5EyaGR8GGhs
ולמה ההיפוקמפוס שלנו אוהב שאנו ישנים? (מתורגם)
https://youtu.be/gedoSfZvBgE
מיהו אבי הכירורגיה המודרנית מימי הביניים?
הוא היה מדען ורופא אנדלוסי, שהצטיין במדע הרפואה על ענפיו השונים, מגדולי הרופאים והמנתחים של ימי הביניים ומתואר כ"אבי הכירורגיה המודרנית", עם שיטות ומכשור כירורגי שפיתח ופרסם בעולם כולו.
קראו לו אבו אל-קאסם א-זהראווי (al-Zahrawi), או בשמו המלא אַבּוּ אלְ-קַאסִם חַ'לַף בְּן אלְ-עַבַּאס א-זַּהְרַאוִיּ (Katab a-Tasrif to Man Ajaz An a-Talif).
א-זהראווי עבד, ריפא וניתח בבית החולים בעיר קורדובה. כבר בשנת 1,000 הוא הקדים את זמנו ולימד את גדולי המנתחים אחריו כיצד מנתחים ובאילו כלים להשתמש.
אבי הניתוח המודרני וגאון הרפואה שהוא היה, יכול היה לשמור את הידע שלו לעצמו. אבל הוא ראה בעצמו מדען והעדיף לשתף ולפרסם בקרב עמיתיו את הידע שרכש.
א-זהראווי פרסם את "כתאב א-תסריף למן עג'ז ען א-תאליף" - אנציקלופדיה רפואית בת 33 כרכים לפרקטיקה רפואית. היא כללה את טכניקות הרפואה שביצע ולימד. הופיעו בה לא פחות מ-350 סוגי ניתוחים שונים שתיעד ואת חלקם הוא המציא. הם הוצגו לצד מאות מחקרים, ניסויים והסברים מאוירים של 200 כלי כירורגיה ופריטים חסרי תקדים שהמציא לניתוח. חלקם משמשים בחדרי ניתוח מתקדמים עד היום.
ההשפעה העמוקה שלו על עולם הרפואה בולטת במיוחד בכך שספרו תורגם ללטינית ולשפות אחרות וממנו יצאו ספרי רפואה רבים.
עם הטכניקות והכלים החדשניים שפיתח, חולל מהפכה של ממש בעולם הרפואה החוקר והרופא, שהיה גם מורה דגול, לימד וכתב. לכן, אלה לא רק הערבים, שקוראים לאבו אל-קאסים אבן חלף אלזהראווי "אבו אל-ג'ראהין", כלומר "אבי הניתוח". גם רפואת המערב מלאת הערכה אל האיש ומורשתו, שהשפעתם על רפואת המזרח והמערב היא משמעותית ביותר.
#מורשתו
"כתאב א-תסריף", שנחשבה לאחד הכתבים המפורטים והמקיפים ביותר עד ימיו של א-זהראווי, כיסתה שלל נושאים ותחומי רפואה, כולל רפואה כללית, אורתופדיה, מיילדות וגינקולוגיה, ועד כירורגיה, נוירוכירורגיה, רוקחות ותזונה.
כחלק מהאחריות המקצועית המוטלת על הרופאים, הוא גם הדגיש את החשיבות ביחסים תקינים בין הרופא למטופל ולדאוג לרווחתו. הוא גרס שבכדי לאבחן את החולה בצורה המדויקת ביותר ולטפל בו נכון, חשוב לדעת על מצבו הכללי, עברו הרפואי, לברר את אורח חייו ולבצע מעקב על מצבו במהלך ההחלמה.
הנה גדול מורי הכירורגיה של העת העתיקה:
https://youtu.be/BHpxcQKEl24
סיפורו של המוסלמי שלימד את העולם לנתח:
https://youtu.be/b0UyO18Iy80
על האנציקלופדיה פורצת הדרך של אבי הכירורגיה המודרנית משנת 1000:
https://youtu.be/Pp58pIrNGx8
מצגת וידאו על גדולתו של ראשון המנתחים של העת המודרנית:
https://youtu.be/U9bIgDjKfk0
קטע מסרט בו שחקן מגלם אותו:
https://youtu.be/y8kT2OPtGZY
וסרט תיעודי על האיש והספר:
https://youtu.be/z0Nnn9PoBak?long=yes
מהו האֶתֶר המרדים?
אֶתֶר (Ethers) הוא חומר הרדמה מפורסם. זהו נוזל חסר צבע ומאוד נדיף שכשאדם שואף לריאות, הוא נרדם במהירות.
הרדמה כללית היא הכרחית לביצוע של ניתוחים מורכבים ומשום כך שימש האֶתֶר מאמצע המאה ה-19 להרדמה כללית. הבעיה בשימוש בו הייתה שלא פעם התעורר המטופל לאחר ההרדמה, כשהוא סובל מתופעות לוואי כמו בּחילות והקאות.
לראשונה יצרו את האֶתֶר במאה ה-16, אבל את שמו הוא קיבל רק במאה ה-18, בהתייחסות להיותו מעין חומר שמיימי. זאת משום שהיוונים הקדמונים ראו בו "אוויר שמיימי". הם חשבו שזה החומר שנושמים האלים על הר האולימפוס.
בתולדות הרפואה היווה האֶתר חומר שימושי ומרכזי להרדמה. הוא היה אחד החומרים הראשונים ששימשו להרדמה כללית, בה מאבד אדם לקראת הניתוח את הכרתו באופן זמני וחדל לחוש את חושיו, כולל לחוש כאב או להיות מוּדע למתרחש סביבו.
בימינו האֶתֶר לא לבד. ים השנים הסתבר שהוא חומר דליק מאד ולא בטוח מספיק לאיחסון ושימוש. משום כך נמצאו חומרי הרדמה טובים יותר והוא הוחלף עם השנים בניתוחים. התוצאה היא חומרי הרדמה נוחים ובטוחים יותר, בעזרתם מבצעים הרדמה כללית לפני ניתוחים.
מי שממשיכים להשתמש באתר הם החוטפים, לפחות בקולנוע, כשהם מצמידים סמרטוט ספוג באתר לפיו של החטוף, כדי להרדימו.
אגב, במשך שנים רבות נקראים שידורי רדיו "גלי האֶתר". הסיבה לכך נעוצה בטעות קדומה שקשרה בין החומר הזה ליקום כולו.
אנשי מדע במאות הקודמות סברו שהאֶתֶר הוא החומר שממלא את היקום. הסברה המקובלת הייתה אז שהגלים האלקטרומגנטיים נעים ומתפשטים על גבי האֶתר, שממלא את היקום, ממש כמו שגלי קול נעים על האוויר.
באותה תקופה חשבו שכך יכולים גלי רדיו, סוג של גלים אלקטרומגנטיים, להגיע אל כדור הארץ, מכוכבים רחוקים ולמעשה לנוע בחלל למרחקים עצומים. היום המדע יודע לומר שאין כל קשר בין האֶתר והחומר שממלא את היקום.
כך פועלת הרדמה רפואית (מתורגם):
https://youtu.be/B_tTymvDWXk
סיפור המצאת האֶתֶר:
https://youtu.be/mlndFAFnkGY
הסבר על האֶתֶר ששימש להרדמה בניתוחים עד המאה ה-19:
https://youtu.be/T_frUsNT8d4
הלם של מי שהורדמה לעקירת שן בינה ולא מאמינה שהכל נגמר:
https://youtu.be/YxwoJ9Ld3Rw
אתם בטח רוצים לדעת איך ניתחו לפני המצאת ההרדמה (מתורגם):
https://youtu.be/FBlcU4GdxCc
וסרט תיעודי קצר של תלמיד בי"ס על המהפכה שעשה האתר ברפואה:
https://youtu.be/NKUrHe1Nzso?long=yes
האם רובוטים יכולים לנתח בני אדם?
רובוט דה וינצ'י הוא רובוט מנתח שארבעת הזרועות שלו מחליפות את ידי המנתח בניתוחים מורכבים וחודרניים ומאפשרים לו לבצע ניתוח בלי צורך בחיתוכים קשים וחודרניים לגופו של המנותח. ניתוח של כריתת קיבה חלקית למשל, הוא ניתוח כזה שניתן כיום לבצע בעזרת הרובוט דה וינצ'י בקלות יחסית.
אפשרות נוספת שרובוט דה-וינצ'י מאפשר היא לשמש כמערכת רובוטית המאפשרת לנתח חולה מרחוק - בעוד שהחולה נמצא במקום אחד בעולם, יכול הרופא המומחה להימצא ביבשת אחרת ולנתחו בעזרת השליטה על הרובוט מרחוק!
מדובר במהפכה של ממש בתחום הרפואי ובמיוחד בתחום הננו-רפואה, שמבוסס על עבודה עדינה ביותר.
הנה יכולות רובוט הדה וינצ'י בניתוחים בישראל (עברית):
http://youtu.be/CJnEQkGo9wQ?t=13s
עוד שימוש ברובוט הדה-וינצ'י לניתוחי כריתת הערמונית (עברית):
http://youtu.be/KGfSEwlk8zM
ניתוח לב פתוח באמצעות רובוט (עברית):
https://youtu.be/e5aJaKWXBF4
ועוד מרובוט הניתוחים דה וינצ'י:
http://youtu.be/gooEGitgC8w
האדם הקדמון עשה ניתוחים כבר בימי קדם. כל הניתוחים הללו התבצעו כשהחולה ער לחלוטין. ההרדמה תומצא אלפי שנים אחר-כך. גולגלות פרהיסטוריות, שבהן התגלו חורים סימטריים ושהעצם בחלקן החלימה לפני שהמנותח מת, מעידות על כך שהחורים בגולגולת נעשו על ידי אדם. היות והידע על הגוף האנושי היה אז מועט ביותר, מעריכים שמטרת החורים בגולגולת הייתה לאפשר יציאה של רוחות רעות מהראש, רוחות שעל פי האמונה גרמו לשגעון ולכאבים.
הרופאים הקדומים ניתחו בני אדם כבר מתקופת האבן. ניתוחי ראש שכללו קדיחה בגולגולות של המנותח בוצעו כבר לפני 7,600 שנה. ידע כירורגי דומה היה גם בהודו, לפני 3,000 שנה.
גם במצרים הקדומה נעשו ניתוחים, כולל ניתוחי ראש, כבר באלף השלישי לפני הספירה. גולגולות מנוקבות או חסרות פלח עצם נמצאו בקברים מצריים עתיקים. ההשערה היא שהניתוחים הללו בוצעו כדי להקל על כאבי ראש ומיגרנות אצל המנותחים. הממצאים מראים שמנתחים מצריים ביצעו גם כריתות גפיים, כנראה בשל פציעות שהובילו לנמק.
באירופה של ימי הביניים לא היו המנתחים רופאים אלא גלבים, בעלי מקצוע שעסקו בדרך כלל בגילוח הלקוחות.. כנראה שכירורגיה הייתה קצת יותר מסובכת בשבילם, שכן הידע המועט שלהם על גוף האדם ודרך הפעולה של איבריו, גרמו לרבים מהמנותחים למות במהלך הניתוחים הללו. זיהומים, איבוד דם וכאבי תופת היו הגורמים המקובלים למוות בניתוח או אחריו.
קשה אולי להאמין, אבל מצב זה נמשך מהזמן העתיק, דרך ימי הביניים, העת החדשה ועד למאה ה-19. זיהום מקום הניתוח הייתה במשך דורות הבעיה הקשה שעמדה בפני המנתחים. בעיית הזיהום הכירורגי נפתרה משהתגלו החיידקים ומדענים פיתחו אפשרויות חיטוי יעילות.
גם הרדמה, שבימי קדם כלל לא הייתה בידי המנתחים ובימי הביניים אפשרה רק טשטוש באמצעות אלכוהול וסמים, התגלתה רק במאה ה-19. חומרים חדשים החלו אז לשמש להרדמת החולה ולמניעת הסבל הרב שכרוך בניתוח הכואב.
הנה הניתוחים של ימי קדם וכיצד התפתחו:
https://youtu.be/ezZf_mOqyFU
גולגלות מנותחות מתקופות קדומות:
http://youtu.be/Xxw8qEIj8-E
הנה התפתחות הניתוחים מאז:
http://youtu.be/dAe4kkNMCpk
ניתוחים במאה ה-19, בתקופה הוויקטוריאנית:
http://youtu.be/C8WbrS0O5FE
והרפואה על ניתוחיה בימי הביניים:
https://youtu.be/2p0Z2wNwcf8?long=yes
ניתוחי הלייזר להסרת משקפיים (Laser eyeglass removal surgery) הוא ניתוח די נפוץ היום, מהמהירים ביותר בעולם הרפואה.
בעבר ניתוחים להסרת הקרנית היו רבי סיכונים. עשו אותם רק במקרים רפואיים ולא להסרת משקפיים.
אבל עידן הלייזר שינה את הכל ובתור מי שחיים בעידן של התקדמות מדהימה ברפואה, במדע, בטכנולוגיה הרפואית אנו רואים את החלומות של חובשי המשקפיים מתממשים.
זה היה בשנות ה-90 כשהשימוש בלייזר הבשיל והחל לאיטו להחליף את סכין המנתחים. מאז צברה הטכנולוגיה הזו תאוצה וניתוחי הלייזר הגיעו גם לאנשים שאינם בעלי הון ועשירים.
היתרון של השימוש בלייזר בניתוחי עיניים כאלה נובע מהדיוק המתאפשר בעיצוב קרנית העין במקום ההכרח להסירה בכל מקרה.
הבשלת טכנולוגיית הלייזר גם הורידה פלאים את רמת הסיכון של ניתוחים כאלו. התוצאות השתבחו והלכו והצלחתם של ניתוחי לייזר להסרה של משקפיים הרקיעה שחקים.
#ליקויי הראייה הניתנים לטיפול
בין הבעיות הרפואיות שניתן לתקן באמצעות ניתוחים וטיפולים שכאלה המוכרים ביותר הם קוצר ראייה ורוחק ראייה, לאותם שנאלצים לחבוש משקפיים לראייה רחוקה ולקריאה, בהתאמה. עוד בעיות הן היפראופיה, אסטיגמציה, פרסביופיה, צילינדר ו"זוקן ראייה".
#לפני הניתוח
טרם הניתוח מתקיימת בדיקת התאמה מעמיקה של העיניים, בדיקה שאורכת כ-3 שעות. במהלך הבדיקה נבחנים על ידי צוות המנתחים נתונים שונים הדרושים להחלטה אם ואיך יבוצע הניתוח.
חשוב לדעת שרק כ-70% מהנבדקים זוכים לאישור והתאמה לניתוח. מה שיקבעו זאת הם פרטים רבים שייבדקו וינותחו על ידי המומחים. בין הנתונים הללו נמצאים עובי הקרנית והטופוגרפיה שלה, מחלות עיניים, לחץ תוך עיני, יובש בעיניים ובעיות פיזיולוגיות נוספות הקשורות בעיניים ועלולות לגרום לקשיים בניתוח או לאחריו.
#על הניתוח עצמו
יש שתי שיטות עיקריות לניתוחים שמטרתם הסרת המשקפיים באמצעות לייזר.
הראשונה היא שיטת המבוססת על שיוף. בשיטת השיוף מתבצע ההליך הרפואי על פני שטח הקרנית והמנצח למעשה מעצב את הקרנית לצורה הרצויה לראייה מיטבית.
השיטה השנייה היא שיטת חיתוך. בשיטה זו אכן מתבצע חיתוך של ההקרנית לעובי הרצוי, כדי להחזיר לה את הראייה המבוקשת.
הניתוח עצמו, שמו הרפואי הוא "ניתוח תשבורת", נמשך מספר דקות בלבד. במהלכו מתקנים את כושר השבירה של הקרנית והוא מתבצע בכל עין לחוד.
כמובן שעם הזמן וככל שנכנס לשימוש מיכשור מתקדם עוד יותר הולכות ומשתכללות גם שיטות הניתוח הללו.
כך מנתחים ניתוחי לייזר בעיניים (מתורגם):
https://youtu.be/XPDVmBg5DeE
המחשה של ניתוח לייזר להסרת משקפיים (עברית):
https://youtu.be/VmaoQ46j0WA
כך מתבצעים ניתוחי לייזר להסרת המשקפיים (עברית):
https://youtu.be/abp1ZaodlnM
והסבר על ניתוחי הסרת משקפיים באמצעות לייזר (עברית):
https://youtu.be/oyjJaLCVQuA
המנתח הוא רופא שיודע כיצד לבצע טיפולים מסובכים בחולים. מנתחים יכולים לחתוך את גופם של החולים ולתקן פגיעות בגוף, להוציא איברים חולים, ואפילו להשתיל איברים במקומם.
כיום משתילים איברים שנתרמו על ידי אנשים אחרים. בעתיד ישתילו יותר ויותר איברים מלאכותיים ואף יושתלו יותר ויותר איברים מלאכותיים ומתקנים שישפרו את תפקוד איברי הגוף הפנימיים.
מנתחים מצילים חיי אדם, כלומר הם עוזרים לאנשים לחיות ולהיות בריאים. לפני הניתוח, נוהג הרופא המנתח לחטא את ידיו היטב, בכדי שלא לזהם את גופו של החולה בחיידקים. גם חדר הניתוח מחוטא היטב, עובר ניקוי יסודי, כך שלא יהיה מזוהם בחיידקים, שיסכנו את המנותחים.
כך מנתחים למשל ניתוחי לייזר בעיניים (מתורגם):
https://youtu.be/XPDVmBg5DeE
הנה רופאים מנתחים בניתוח מודרני:
https://youtu.be/KoBw_-xj68E
בחיוך - טוב שלא אלה מנתחים אותנו, לא? (עברית)
https://youtu.be/WB2fjZ1JGiI
וכתבת טלוויזיה מרגשת על ניתוח שלא יאומן בילדה ישראלית (עברית):
https://youtu.be/wgDUpMKzPR8?long=yes
סיפורו המופלא של הנרי מולייסון (Henry Molaison), בקיצור H.M, מוכיח עד כמה לעתים מחלת היחיד היא ההזדמנות של המדע ליהנות ממקור מחקרי מעולה ולסייע בהמשך לאינספור חולים.
ההיסטוריה של חקר המוח זכתה בזכות המחקרים על מוחו של האיש לתנופה של ממש. הוא נחשב לנחקר החשוב ביותר בהיסטוריה של הפסיכולוגיה. תודות לו למד המדע דברים רבים, כשאחד המרכזיים שבהם הוא שיש יותר מסוג אחד של זיכרון.
סיפורו של הילד מולייסון, שנחשב למקרה הרפואי החשוב בתולדות המחקר הפסיכולוגי, מתחיל בגיל 9. הוא נפגע אז מרוכב אופניים שהפיל אותו וגרם לחבלה קשה בראשו. התאונה גרמה לו בגיל הנעורים לסבול מהתקפי אפליפסיה קשים. חוסר הידע של החוקרים הביא אותם לייחס באותה תקופה את ההתקפים למצב נפשי רעוע.
כשמצבו הפך אנוש הפנו את מולייסון למנתח מוח אלמוני ששמו וויליאם סקוביל. הוא האמין שמקור התקפי האפילפסיה הוא אזור במוחו שנקרא "היפוקמפוס".
הידע על החלק הזה במוח היה באותם זמנים דל ביותר. זה הוביל את החוקר לרעיון שהתאים למחקר של אותם זמנים. סקוביל החליט לקדוח חורים בגולגולתו של מולייסון ולשאוב את ההיפוקמפוס של מולייסון מראשו. הוא עשה זאת בעזרת כלי שמזכיר קשית לשתייה.
השאיבה של חלקים ממוחו פגעה בחלקים סמוכים וחשובים במוחו של מולייסון. הוא סבל מאמנזיה, בעברית מחלת השיכחון (Profound Amnesia). ממחלתו עתיד המחקר ללמוד המון. מולייסון ייכנס לספרי ההיסטוריה בתור Patient H.M, שפן ניסויי הזיכרון ואיברי המוח הרלוונטיים החשוב ביותר במאה ה-20.
הבחור לא איבד בניתוח את יכולת הדיבור ואת יכולתו להשתמש בכישורים מוטוריים. גם אישיותו לא השתנתה. הוא היה ונשאר סבלן ואדיב. נכונותו לבצע מבחני זיכרון הייתה גדולה. החוקרים שמרו על פרטיותו בחייו והוא כונה H.M. רק אחרי מותו התפרסם שמו המלא לציבור.
החוקרת מילנר, מי שהתפרסמה כמדענית שגילתה תודות לו את מגוון סוגי הזיכרון סיפרה שבכל פעם שחוקר נכנס לחדרו, מולייסון נהג בו כאילו לא פגש אותו מעולם.
זיכרונו הפגוע גם הוביל לכך שבכל יום נבהל מחדש מי שזכר את עצמו כבן 27, ממראה דמותו המזדקנת במראה.
בכל יום פגש מולייסון מחדש את העולם. ניתן היה לנהל איתו שיחה רגילה, אך שאלות כמו מה אכל בארוחת הבוקר, או מה ראה כשסייר בעיר לא נענו בתשובה של ממש.
כי מאז הניתוח הוא היה מסוגל לזכור דברים שקרו לו ב-20 שניות האחרונות. הגילוי הזה הביא את החוקרים להסיק שנפגע הזיכרון שלו לטווח קצר.
אך פגיעתו של מוליסון הובילה לכך שהוא גם זכר מצוין דברים שהתרחשו בזמן שלפני הניתוח שלו. אירועים היסטוריים גדולים, כמו השפל הגדול של שנת 1929 או מלחמת העולם השנייה, הוא זכר עד יום מותו.
פירוש הדבר היה שהוצאת ההיפוקמפוס לא פגעה בזיכרון שלו לטווח רחוק.
מדעית, המחקר מצא שחלק הזיכרון שנפגע אצל מולייסון היה הזיכרון האפיזודי, שהוא זיכרון מודע. הזיכרון הזה כולל את האוסף של חוויות, רגשות, אנשים שאנו זוכרים וסיפורים שקרו איתם. בכל אלה ניתן להיזכר באופן מודע ולשוחח עליהם.
זיכרון שלא נפגע אצלו היה הזיכרון הפרוצדורלי שאחראי למיומנויות השונות ובדרך כלל המוטוריות. זיכרון זה מבטיח שמרגע שאנו לומדים ללכת, לצייר או לרכוב על אופניים, לא נשכח כיצד לעשות אותם. על סוגי הזיכרון הללו אחראים אזורי מוח אחרים, שהפגיעה בהיפוקמפוס לא משפיעה עליהם. המוח והגוף זוכרים אותם, גם אם אנו לא זוכרים מתי ואיך למדנו אותם.
הנה סיפורו של הנרי מולייסון והעובדות החשובות על ההיפוקמפוס שלמדו דרך המקרה שלו (מתורגם):
https://youtu.be/KkaXNvzE4pk
סיפורו באנגלית של H.M חסר הזיכרון לטווח ארוך:
https://youtu.be/xrFpXPnzvEA
ועוד על סיפורו של H.M שהזיכרון שלו היה פחות מחצי הדקה האחרונה:
https://youtu.be/SQASyR0w8Qo
ניתוחים
תופעת הארכת הגולגלות נעשית באמצעות חבישות וקיבועים שגורמים לגולגולת לגדול לצורה של החבישה או הקיבוע. כלומר, מבנה הגולגולת משתנה תחת לחץ מלאכותי שיוצרים עליה.
התהליך של הארכה מלאכותית של הגולגולת הונהג בחלק מהתרבויות בהיסטוריה, בכדי לשפר את האינטליגנציה. בתרבויות קדומות נחשבו בעלי גולגולות מוארכות כבעלי חוש שישי ויכולות נבואיות, כולל הפיכתם לשמאנים, המסוגלים לזהות סכנות עתידיות ולחזות שינויים במזג האוויר.
המנהג נולד ככל הנראה במונגוליה, בערבות אסיה, אם כי גם בתרבות השומרית ובהמשך בתרבויות מסופוטמיה נוספות, נהגו להאריך את ראשיהם בנסיבות דתיות.
המנהג היה נפוץ גם בקרב האצולה המצרית בימי השושלת ה-18. יתכן שהמנהג באזור היה קדום הרבה יותר, שכן נמצאה באזור מצרים גולגולת מוארכת בת 45 אלף שנה. כך או כך, גם המלכה המצרית נפרטיטי היתה בעלת ראש מוארך וכך גם המלך הפרעוני תות ענח' אמון. יש מחלוקת בין החוקרים, אם מדובר במאפיין גנטי של משפחת הפרעונים או בהארכה מלאכותית של הגולגולת.
ההונים הביאו אותו לאירופה וגם הגותים ביבשת האירופית אימצו את המנהג. מדובר בתופעה שהפכה נפוצה בכל העולם ובמהלך ההיסטוריה לא היה איזור גאוגרפי מסוים שרק הוא התאפיין בה.
בהמשך ההיסטוריה אימצו תרבויות שונות את מנהג הזה כשהסיבות מגוונות - הן סיבות דתיות, חברתיות, אסתטיות ולעתים מנימוקים בריאותיים.
במאה האחרונה זוהה המנהג הזה גם בתורכיה וגם בדרום צרפת. למשל באזור העיר הצרפתית טולוז, שאנתרופולוגים מצאו בה מקרים כאלו. יתכן שמדובר במנהג שמזכיר שבטים גותיים שנהגו להאריך גולגלות.
האינדיאנים ברחבי אמריקה האמינו שעליהם להאריך את הגולגולת כדי לחזק את הקשר עם עולם הרוחות. במרכז אמריקה יכולים היו רק העשירים לעצב את הגולגולת. גם שבטים באפריקה נהגו ונוהגים גם כיום להאריך את הגולגלות. הסיבות שלהם גם הן דתיות. שבט המנגבוטו בקונגו, למשל, מאמין שהמנהג הזה "מרצה את האלים".
הנה סרטון על הארכת הגולגלות בעמים עתיקים:
https://youtu.be/JnERUZNqwbc
היפוקמפוס (Hippocampus) הוא החלק במוחנו שקשור בזיכרון, למידה ושליטה בלחצים.
ההיפוקמפוס הוא מאגר הזיכרון של היצורים החיים. הוא אוגר זכרונות ועל סמך ניסיונות העבר שלנו, הוא שמיידע אותנו אם גירוי מסוים מבטיח לנו תגמול או שהוא מאיים עלינו וכדאי להילחם בו או לברוח (ראו בתגית "הילחם או ברח").
איך אנו יודעים דברים? איך אנו זוכרים את הדרך ממקום למקום? איך נזכור איפה התעוררנו הבוקר? ואיך אני זוכר מי אני? - את כל המידע הזה מוחנו מאחסן בהיפוקמפוס, שהוא גם האיבר האחראי לכך שנוכל לאתר אותו מיד ולדעת אותו, או ליתר דיוק להיזכר בו.
ההיפוקמפוס הוא הארכיבאי שלנו, האחראי על הזכרונות, מי שלא רק מטפל בזיכרון, אלא גם מעורב בלמידה בהתמצאות במרחב ועוד. הוא שומר מידע, מנהל אותו ושולף אותו כשצריך.
יש לנו במוח סוג של מערכת מיקום, מעין GPS פנימי, השמור בתאי הגריד. תאים אלה יוצרים בהיפוקמפוס מערכת מיקום ואיתור מסלולים המאפשרת לנו לזהות את מיקומנו, מה שנחוץ כדי לנווט אפילו במקומות המוכרים לנו וביניהם (איך להגיע מ.. ל..).
ההיפוקמפוס הזוכר הכל הוא גם ארכיון, אבל לא פחות הוא מעין מפה של כל החלל המוכר לנו ומקיף אותנו והוא שמנחה כיצד לנווט בו את דרכנו.
#מחקרים מעניינים על ההיפוקמפוס
שני מחקרים שנחמד להכיר גילו עד כמה חשוב ההיפוקמפוס לזיכרון ולהתמצאות.
היפוקמפוס של נהג מונית - לונדון הייתה ידועה בעבר בנהגי המוניות שניווטו בעיר הענקית הזו באופן מעורר השתאות וללא מפה. במחקר על נהגי מוניות בלונדון, עוד לפני עידן מערכות ה-GPS ואפליקציות הניווט, גילו החוקרים שההיפוקמפוס של הנהגים הללו היה גדול בהרבה משל נבדקים רגילים שאינם נהגי מוניות לונדוניים.
שינה והיפוקמפוס - מחקר שהשתמש בסריקות MRI במוח גילה שחוסר שינה אצל הנבדקים הוריד לאפס את הפעילות בהיפוקמפוס. הפעילות בהיפוקמפוס של נבדקים שהקפידו של שינה בת 8 שעות, לעומת זאת, הייתה מהירה ונורמלית.
ווקר, אחד החוקרים שערכו את המחקר, תיאר את ההיפוקמפוס כמעין Inbox, תיבת דואר נכנס שיש לנו במוח. "תיבת הדואר" הזו מתפקדת היטב בקליטה ושמירה של זיכרונות חדשים. אבל כשחוסר שינה משבית אותה, זיכרונות חדשים לא נאגרים בה עוד וזכרוננו נפגע.
כך ההיפוקמפוס משתנה עם הגדילה ומתרכז בזכרונות לטווח קצר (עברית):
https://youtu.be/TO1KD-k4fdE
הנה ההיפוקמפוס:
https://youtu.be/lkegFMnGY74
כך פועל ההיפוקמפוס שלנו:
https://youtu.be/5EyaGR8GGhs
ולמה ההיפוקמפוס שלנו אוהב שאנו ישנים? (מתורגם)
https://youtu.be/gedoSfZvBgE
הוא היה מדען ורופא אנדלוסי, שהצטיין במדע הרפואה על ענפיו השונים, מגדולי הרופאים והמנתחים של ימי הביניים ומתואר כ"אבי הכירורגיה המודרנית", עם שיטות ומכשור כירורגי שפיתח ופרסם בעולם כולו.
קראו לו אבו אל-קאסם א-זהראווי (al-Zahrawi), או בשמו המלא אַבּוּ אלְ-קַאסִם חַ'לַף בְּן אלְ-עַבַּאס א-זַּהְרַאוִיּ (Katab a-Tasrif to Man Ajaz An a-Talif).
א-זהראווי עבד, ריפא וניתח בבית החולים בעיר קורדובה. כבר בשנת 1,000 הוא הקדים את זמנו ולימד את גדולי המנתחים אחריו כיצד מנתחים ובאילו כלים להשתמש.
אבי הניתוח המודרני וגאון הרפואה שהוא היה, יכול היה לשמור את הידע שלו לעצמו. אבל הוא ראה בעצמו מדען והעדיף לשתף ולפרסם בקרב עמיתיו את הידע שרכש.
א-זהראווי פרסם את "כתאב א-תסריף למן עג'ז ען א-תאליף" - אנציקלופדיה רפואית בת 33 כרכים לפרקטיקה רפואית. היא כללה את טכניקות הרפואה שביצע ולימד. הופיעו בה לא פחות מ-350 סוגי ניתוחים שונים שתיעד ואת חלקם הוא המציא. הם הוצגו לצד מאות מחקרים, ניסויים והסברים מאוירים של 200 כלי כירורגיה ופריטים חסרי תקדים שהמציא לניתוח. חלקם משמשים בחדרי ניתוח מתקדמים עד היום.
ההשפעה העמוקה שלו על עולם הרפואה בולטת במיוחד בכך שספרו תורגם ללטינית ולשפות אחרות וממנו יצאו ספרי רפואה רבים.
עם הטכניקות והכלים החדשניים שפיתח, חולל מהפכה של ממש בעולם הרפואה החוקר והרופא, שהיה גם מורה דגול, לימד וכתב. לכן, אלה לא רק הערבים, שקוראים לאבו אל-קאסים אבן חלף אלזהראווי "אבו אל-ג'ראהין", כלומר "אבי הניתוח". גם רפואת המערב מלאת הערכה אל האיש ומורשתו, שהשפעתם על רפואת המזרח והמערב היא משמעותית ביותר.
#מורשתו
"כתאב א-תסריף", שנחשבה לאחד הכתבים המפורטים והמקיפים ביותר עד ימיו של א-זהראווי, כיסתה שלל נושאים ותחומי רפואה, כולל רפואה כללית, אורתופדיה, מיילדות וגינקולוגיה, ועד כירורגיה, נוירוכירורגיה, רוקחות ותזונה.
כחלק מהאחריות המקצועית המוטלת על הרופאים, הוא גם הדגיש את החשיבות ביחסים תקינים בין הרופא למטופל ולדאוג לרווחתו. הוא גרס שבכדי לאבחן את החולה בצורה המדויקת ביותר ולטפל בו נכון, חשוב לדעת על מצבו הכללי, עברו הרפואי, לברר את אורח חייו ולבצע מעקב על מצבו במהלך ההחלמה.
הנה גדול מורי הכירורגיה של העת העתיקה:
https://youtu.be/BHpxcQKEl24
סיפורו של המוסלמי שלימד את העולם לנתח:
https://youtu.be/b0UyO18Iy80
על האנציקלופדיה פורצת הדרך של אבי הכירורגיה המודרנית משנת 1000:
https://youtu.be/Pp58pIrNGx8
מצגת וידאו על גדולתו של ראשון המנתחים של העת המודרנית:
https://youtu.be/U9bIgDjKfk0
קטע מסרט בו שחקן מגלם אותו:
https://youtu.be/y8kT2OPtGZY
וסרט תיעודי על האיש והספר:
https://youtu.be/z0Nnn9PoBak?long=yes
אֶתֶר (Ethers) הוא חומר הרדמה מפורסם. זהו נוזל חסר צבע ומאוד נדיף שכשאדם שואף לריאות, הוא נרדם במהירות.
הרדמה כללית היא הכרחית לביצוע של ניתוחים מורכבים ומשום כך שימש האֶתֶר מאמצע המאה ה-19 להרדמה כללית. הבעיה בשימוש בו הייתה שלא פעם התעורר המטופל לאחר ההרדמה, כשהוא סובל מתופעות לוואי כמו בּחילות והקאות.
לראשונה יצרו את האֶתֶר במאה ה-16, אבל את שמו הוא קיבל רק במאה ה-18, בהתייחסות להיותו מעין חומר שמיימי. זאת משום שהיוונים הקדמונים ראו בו "אוויר שמיימי". הם חשבו שזה החומר שנושמים האלים על הר האולימפוס.
בתולדות הרפואה היווה האֶתר חומר שימושי ומרכזי להרדמה. הוא היה אחד החומרים הראשונים ששימשו להרדמה כללית, בה מאבד אדם לקראת הניתוח את הכרתו באופן זמני וחדל לחוש את חושיו, כולל לחוש כאב או להיות מוּדע למתרחש סביבו.
בימינו האֶתֶר לא לבד. ים השנים הסתבר שהוא חומר דליק מאד ולא בטוח מספיק לאיחסון ושימוש. משום כך נמצאו חומרי הרדמה טובים יותר והוא הוחלף עם השנים בניתוחים. התוצאה היא חומרי הרדמה נוחים ובטוחים יותר, בעזרתם מבצעים הרדמה כללית לפני ניתוחים.
מי שממשיכים להשתמש באתר הם החוטפים, לפחות בקולנוע, כשהם מצמידים סמרטוט ספוג באתר לפיו של החטוף, כדי להרדימו.
אגב, במשך שנים רבות נקראים שידורי רדיו "גלי האֶתר". הסיבה לכך נעוצה בטעות קדומה שקשרה בין החומר הזה ליקום כולו.
אנשי מדע במאות הקודמות סברו שהאֶתֶר הוא החומר שממלא את היקום. הסברה המקובלת הייתה אז שהגלים האלקטרומגנטיים נעים ומתפשטים על גבי האֶתר, שממלא את היקום, ממש כמו שגלי קול נעים על האוויר.
באותה תקופה חשבו שכך יכולים גלי רדיו, סוג של גלים אלקטרומגנטיים, להגיע אל כדור הארץ, מכוכבים רחוקים ולמעשה לנוע בחלל למרחקים עצומים. היום המדע יודע לומר שאין כל קשר בין האֶתר והחומר שממלא את היקום.
כך פועלת הרדמה רפואית (מתורגם):
https://youtu.be/B_tTymvDWXk
סיפור המצאת האֶתֶר:
https://youtu.be/mlndFAFnkGY
הסבר על האֶתֶר ששימש להרדמה בניתוחים עד המאה ה-19:
https://youtu.be/T_frUsNT8d4
הלם של מי שהורדמה לעקירת שן בינה ולא מאמינה שהכל נגמר:
https://youtu.be/YxwoJ9Ld3Rw
אתם בטח רוצים לדעת איך ניתחו לפני המצאת ההרדמה (מתורגם):
https://youtu.be/FBlcU4GdxCc
וסרט תיעודי קצר של תלמיד בי"ס על המהפכה שעשה האתר ברפואה:
https://youtu.be/NKUrHe1Nzso?long=yes
רובוט דה וינצ'י הוא רובוט מנתח שארבעת הזרועות שלו מחליפות את ידי המנתח בניתוחים מורכבים וחודרניים ומאפשרים לו לבצע ניתוח בלי צורך בחיתוכים קשים וחודרניים לגופו של המנותח. ניתוח של כריתת קיבה חלקית למשל, הוא ניתוח כזה שניתן כיום לבצע בעזרת הרובוט דה וינצ'י בקלות יחסית.
אפשרות נוספת שרובוט דה-וינצ'י מאפשר היא לשמש כמערכת רובוטית המאפשרת לנתח חולה מרחוק - בעוד שהחולה נמצא במקום אחד בעולם, יכול הרופא המומחה להימצא ביבשת אחרת ולנתחו בעזרת השליטה על הרובוט מרחוק!
מדובר במהפכה של ממש בתחום הרפואי ובמיוחד בתחום הננו-רפואה, שמבוסס על עבודה עדינה ביותר.
הנה יכולות רובוט הדה וינצ'י בניתוחים בישראל (עברית):
http://youtu.be/CJnEQkGo9wQ?t=13s
עוד שימוש ברובוט הדה-וינצ'י לניתוחי כריתת הערמונית (עברית):
http://youtu.be/KGfSEwlk8zM
ניתוח לב פתוח באמצעות רובוט (עברית):
https://youtu.be/e5aJaKWXBF4
ועוד מרובוט הניתוחים דה וינצ'י:
http://youtu.be/gooEGitgC8w
מהו גז צחוק ואיך הוא עוזר לילדים?
"גז הצחוק" (Laughing gas) הוא השם החביב שנבחר לגז המשמש בעולם הרפואה להרדמה, גז שהכימאים קוראים לו "חמצן דו-חנקני" (Nitrous oxide). לפני 300 שנה גילה מדען אנגלי שאם שואפים אותו, גורם הגז הזה לתחושה משונה של שיכרון ורבים מתחילים גם לצחוק בצורה מוגזמת. מכאן הגיע שמו העממי של גז הצחוק.
כבר משנת 1868 משתמשים בו כגז הרדמה בתחום הרפואה. מי שמצאו את "גז הצחוק" שימושי במיוחד הם רופאי השיניים. הם שמו לב שאנשים שחוששים מטיפולי שיניים כואבים כמו סתימה או טיפול שורש, נרגעים מאד אחרי שהם שואפים מעט מהגז הזה.
אז בפעם הבאה שאתם אצל רופא השיניים והטיפול מפחיד אתכם, בקשו ממנו (ברצינות) לתת לכם קצת גז צחוק.
הנה סרטון על המצאת גז הצחוק:
https://youtu.be/bD8w-nYltKI
על תולדות ההמצאה:
https://youtu.be/2dLyeEVJr70
על הפחד של ילדים לפני טיפול שיניים ואיך גז צחוק יכול לעזור:
http://youtu.be/Qxhq98Ay-dU
מצגת וידאו על גז צחוק ושימושיו ברפואת השיניים:
http://youtu.be/U9WTtjCuNXM
ובצחוק - על התוצאות של גז צחוק:
https://youtu.be/THXS96p9Slw
"גז הצחוק" (Laughing gas) הוא השם החביב שנבחר לגז המשמש בעולם הרפואה להרדמה, גז שהכימאים קוראים לו "חמצן דו-חנקני" (Nitrous oxide). לפני 300 שנה גילה מדען אנגלי שאם שואפים אותו, גורם הגז הזה לתחושה משונה של שיכרון ורבים מתחילים גם לצחוק בצורה מוגזמת. מכאן הגיע שמו העממי של גז הצחוק.
כבר משנת 1868 משתמשים בו כגז הרדמה בתחום הרפואה. מי שמצאו את "גז הצחוק" שימושי במיוחד הם רופאי השיניים. הם שמו לב שאנשים שחוששים מטיפולי שיניים כואבים כמו סתימה או טיפול שורש, נרגעים מאד אחרי שהם שואפים מעט מהגז הזה.
אז בפעם הבאה שאתם אצל רופא השיניים והטיפול מפחיד אתכם, בקשו ממנו (ברצינות) לתת לכם קצת גז צחוק.
הנה סרטון על המצאת גז הצחוק:
https://youtu.be/bD8w-nYltKI
על תולדות ההמצאה:
https://youtu.be/2dLyeEVJr70
על הפחד של ילדים לפני טיפול שיניים ואיך גז צחוק יכול לעזור:
http://youtu.be/Qxhq98Ay-dU
מצגת וידאו על גז צחוק ושימושיו ברפואת השיניים:
http://youtu.be/U9WTtjCuNXM
ובצחוק - על התוצאות של גז צחוק:
https://youtu.be/THXS96p9Slw
מהו הדורבן ומה לימדו הקוצים שלו את הרפואה?
דָרְבָּן (Hystrix) הוא מכרסם גדול יחסית. כמו כל קיפוד גם הוא מגן על עצמו מטורפים בעזרת הקוצים שלו. אבל בניגוד לשמועות, הדורבן לא מטיל את קוציו להגנה על עצמו מטורפים.
כי הדורבן מגן על עצמו על ידי הרתעה. הוא פורש את קוצי הזנב החלולים שלו ובאופן כזה מייצר לעצמו מראה גדול יותר ומאיים, כך שמרבית הטורפים נמנעים ממנו. בנוסף לכך, מייצרת הרעדת הקוצים של הדורבן קול מרתיע, שמפחיד את הטורפים ולרוב מבריח אותם. במקרה הצורך מגן על עצמו הדורבן על ידי הטחת הזנב שלו בתוקף, כך שהקוצים חודרים לבשרו.
המעניין הוא שמהדורבנים לומדים היום לייצר חוטים כירורגיים, מהסוג שמשמש לתפרים אחרי ניתוחים.
כי אדם אחד, מישהו שנדקר פעם מקוץ של דורבן, שם לב ראשון לפרט מעניין. הוא הבחין שהרבה יותר כואב להוציא את הקוץ של הדורבן מהגוף מאשר הכאב המקורי שחש כשהקוץ ננעץ מלכתחילה בבשרו.
כשהוא חשב על זה היטב הוא הבין שיש כאן יתרון רפואי מבטיח. כי אחרי ניתוחים נוהג המנתח לסגור את התפרים באמצעות סוגרי מתכת או חוט כירורגי. הסוגר או חוט צריך להיות נוח לסגירת התפר מצד אחד ומנגד, כזה שלא יפתח בקלות. כי תפרים שנפתחים יוצרים קשיים ולכל הפחות עיכוב בהחלמה.
אז הוא החליט לייצר באופן דומה סוגרים וחוטים כירורגיים שיהיו קל לתפירה ומנגד - שלא ייפתחו בקלות. כך נתנו קוצי הפורקיופיין או הדורבן, השראה לסגירת תפרים באמצעות סוגרים שלא נופלים, כמו גם לחוט הכירורגי הנסגר היטב שמייצרת בהשראת הדרבן חברת "אנגיוסיל" (AngioSeal).
הנה הדרבן (עברית):
https://youtu.be/jrdc4X5cTGk
לדורבן הגנה עצמית כפולה, עם קוצים שנתקעים הטורף וחומר מרפא שמסביבם ומונע זיהום גם ממנו אם בטעות נדקר בעצמו:
https://youtu.be/h2XftIcqQFw
כך נתנו קוצי הפורקיופיין או הדורבן, השראה לסגירת תפרים באמצעות סוגרים שלא נופלים:
https://youtu.be/ZphlCdI2yqA
הסאונד של שקשוק והרעדת הקוצים:
https://youtu.be/9je_89CeKuo
קולו התינוקי של הדורבן:
https://youtu.be/Su-N1O6Nijw
והצרחות כשהוא עצבני:
https://youtu.be/pBBEzsGOq9w
דָרְבָּן (Hystrix) הוא מכרסם גדול יחסית. כמו כל קיפוד גם הוא מגן על עצמו מטורפים בעזרת הקוצים שלו. אבל בניגוד לשמועות, הדורבן לא מטיל את קוציו להגנה על עצמו מטורפים.
כי הדורבן מגן על עצמו על ידי הרתעה. הוא פורש את קוצי הזנב החלולים שלו ובאופן כזה מייצר לעצמו מראה גדול יותר ומאיים, כך שמרבית הטורפים נמנעים ממנו. בנוסף לכך, מייצרת הרעדת הקוצים של הדורבן קול מרתיע, שמפחיד את הטורפים ולרוב מבריח אותם. במקרה הצורך מגן על עצמו הדורבן על ידי הטחת הזנב שלו בתוקף, כך שהקוצים חודרים לבשרו.
המעניין הוא שמהדורבנים לומדים היום לייצר חוטים כירורגיים, מהסוג שמשמש לתפרים אחרי ניתוחים.
כי אדם אחד, מישהו שנדקר פעם מקוץ של דורבן, שם לב ראשון לפרט מעניין. הוא הבחין שהרבה יותר כואב להוציא את הקוץ של הדורבן מהגוף מאשר הכאב המקורי שחש כשהקוץ ננעץ מלכתחילה בבשרו.
כשהוא חשב על זה היטב הוא הבין שיש כאן יתרון רפואי מבטיח. כי אחרי ניתוחים נוהג המנתח לסגור את התפרים באמצעות סוגרי מתכת או חוט כירורגי. הסוגר או חוט צריך להיות נוח לסגירת התפר מצד אחד ומנגד, כזה שלא יפתח בקלות. כי תפרים שנפתחים יוצרים קשיים ולכל הפחות עיכוב בהחלמה.
אז הוא החליט לייצר באופן דומה סוגרים וחוטים כירורגיים שיהיו קל לתפירה ומנגד - שלא ייפתחו בקלות. כך נתנו קוצי הפורקיופיין או הדורבן, השראה לסגירת תפרים באמצעות סוגרים שלא נופלים, כמו גם לחוט הכירורגי הנסגר היטב שמייצרת בהשראת הדרבן חברת "אנגיוסיל" (AngioSeal).
הנה הדרבן (עברית):
https://youtu.be/jrdc4X5cTGk
לדורבן הגנה עצמית כפולה, עם קוצים שנתקעים הטורף וחומר מרפא שמסביבם ומונע זיהום גם ממנו אם בטעות נדקר בעצמו:
https://youtu.be/h2XftIcqQFw
כך נתנו קוצי הפורקיופיין או הדורבן, השראה לסגירת תפרים באמצעות סוגרים שלא נופלים:
https://youtu.be/ZphlCdI2yqA
הסאונד של שקשוק והרעדת הקוצים:
https://youtu.be/9je_89CeKuo
קולו התינוקי של הדורבן:
https://youtu.be/Su-N1O6Nijw
והצרחות כשהוא עצבני:
https://youtu.be/pBBEzsGOq9w
איך התפתח מדע האנטומיה?
מדע האנטומיה (Anatomy) הוא עתיק מאד. במצרים העתיקה נרכש ככל הנראה הידע האנטומי הנחוץ לניתוחים קדומים מהידע שצברו בעלי המקצוע שהכינו מומיות מגופות המתים. גם ידע שרכשו אז אנשי דת שחקרו את הקורבנות שהוקרבו לאלים היו מקור של ידע רב.
אצל היוונים הידע האנטומי התפתח עוד יותר. חוקרים יווניים ניתחו גופות אדם, במיוחד בעיר אלכסנדריה שבה החוק היווני איפשר זאת. שם גילה למשל החוקר הירופילוס שבניגוד לתיאוריה של אריסטו, שהלב הוא ששולט בתנועה, דווקא המוח הוא האחראי לתנועת הגוף. החוקר ארסיסטרטוס כמעט וגילה את מחזור הדם, מה שייקח עוד מאות שנים עד שאכן יקרה.
היוונים לא היו מנתחים מוצלחים, כמו שהצליחו בכריתת איברים כירורגית ובאיחוי שברים. הרומאים לעומתם רכשו ידע רב מניתוחי גלדיאטורים וחיילים פצועים. היו להם רבים משני הסוגים... רופא גלדיאטורים בשם קלאודיוס גאלן ניתח ב-170 לפני הספירה חיות וגילה אז תגליות חשובות על מערכת העצבים ומחזור הדם. אך גאלן הותיר גם שגיאות שגרמו לבלבול רב אצל חוקרים בהמשך, כמו ארבעת הנוזלים שטען שיש במוח והם שקובעים את הטמפרמנט של כל אדם ותפקוד גופו.
לאחר התקופה הרומית ובמהלך ימי הביניים, נעצר המחקר האנטומי באירופה לחלוטין. הכנסייה הנוצרית אסרה על ניתוחים ועל לימוד האנטומיה. את ההתעסקות בגוף האדם היא השאירה רק לאלוהים.
מי שהפכו למוקד הידע והמחקר על גוף האדם היו מדענים איסלאמיים. הם זכו בידע רב מתרבויות רומי ויוון, שתפסו הכובשים המוסלמים ומיתרון, בזכות הנגישות לידע מדעי ממזרח אסיה ומאירופה גם יחד. מצד שני, גם לפי חוק האיסלאם אסור היה לנתח גופות.
באירופה החלו אוניברסיטאות לקבל רשות לנתח גופות החל מהמאה ה-14. רוחו של גאלן שרתה עדיין על המחקר ובמקרים שבהם סתרו הממצאים את התיאוריה שלו, הם נחשבו שגויים... רק במאה ה-16 יעיז חוקר אמיץ בשם אנדריאס וסליוס לסתור חלק מהממצאים של גאלן. בזכותו ובזכות תגליותיו בתקופת הרנסאנס יגיע מעתה גל של תגליות.
הגל הזה יתחזק עוד יותר, עם המצאת המיקרוסקופ במאה ה-17. בספרו על "פעולת גוף האדם" יצייר גם וסליוס וירשום לראשונה את מראה המוח האנושי.
מדע האנטומיה מתחיל בידע שנרכש ממומיות לרפואה וניתוחים:
http://youtu.be/3YuFg6dxVlI
ותגליות האנטומיה הרבות של עידן ההשכלה:
http://youtu.be/vrQKYIbPQfs
מדע האנטומיה (Anatomy) הוא עתיק מאד. במצרים העתיקה נרכש ככל הנראה הידע האנטומי הנחוץ לניתוחים קדומים מהידע שצברו בעלי המקצוע שהכינו מומיות מגופות המתים. גם ידע שרכשו אז אנשי דת שחקרו את הקורבנות שהוקרבו לאלים היו מקור של ידע רב.
אצל היוונים הידע האנטומי התפתח עוד יותר. חוקרים יווניים ניתחו גופות אדם, במיוחד בעיר אלכסנדריה שבה החוק היווני איפשר זאת. שם גילה למשל החוקר הירופילוס שבניגוד לתיאוריה של אריסטו, שהלב הוא ששולט בתנועה, דווקא המוח הוא האחראי לתנועת הגוף. החוקר ארסיסטרטוס כמעט וגילה את מחזור הדם, מה שייקח עוד מאות שנים עד שאכן יקרה.
היוונים לא היו מנתחים מוצלחים, כמו שהצליחו בכריתת איברים כירורגית ובאיחוי שברים. הרומאים לעומתם רכשו ידע רב מניתוחי גלדיאטורים וחיילים פצועים. היו להם רבים משני הסוגים... רופא גלדיאטורים בשם קלאודיוס גאלן ניתח ב-170 לפני הספירה חיות וגילה אז תגליות חשובות על מערכת העצבים ומחזור הדם. אך גאלן הותיר גם שגיאות שגרמו לבלבול רב אצל חוקרים בהמשך, כמו ארבעת הנוזלים שטען שיש במוח והם שקובעים את הטמפרמנט של כל אדם ותפקוד גופו.
לאחר התקופה הרומית ובמהלך ימי הביניים, נעצר המחקר האנטומי באירופה לחלוטין. הכנסייה הנוצרית אסרה על ניתוחים ועל לימוד האנטומיה. את ההתעסקות בגוף האדם היא השאירה רק לאלוהים.
מי שהפכו למוקד הידע והמחקר על גוף האדם היו מדענים איסלאמיים. הם זכו בידע רב מתרבויות רומי ויוון, שתפסו הכובשים המוסלמים ומיתרון, בזכות הנגישות לידע מדעי ממזרח אסיה ומאירופה גם יחד. מצד שני, גם לפי חוק האיסלאם אסור היה לנתח גופות.
באירופה החלו אוניברסיטאות לקבל רשות לנתח גופות החל מהמאה ה-14. רוחו של גאלן שרתה עדיין על המחקר ובמקרים שבהם סתרו הממצאים את התיאוריה שלו, הם נחשבו שגויים... רק במאה ה-16 יעיז חוקר אמיץ בשם אנדריאס וסליוס לסתור חלק מהממצאים של גאלן. בזכותו ובזכות תגליותיו בתקופת הרנסאנס יגיע מעתה גל של תגליות.
הגל הזה יתחזק עוד יותר, עם המצאת המיקרוסקופ במאה ה-17. בספרו על "פעולת גוף האדם" יצייר גם וסליוס וירשום לראשונה את מראה המוח האנושי.
מדע האנטומיה מתחיל בידע שנרכש ממומיות לרפואה וניתוחים:
http://youtu.be/3YuFg6dxVlI
ותגליות האנטומיה הרבות של עידן ההשכלה:
http://youtu.be/vrQKYIbPQfs
מהו הנס הלא-יאומן של פיניאס גייג' ואיך תרם למדע?
סיפורו המדהים של פיניאס גייג' (Phineas Gage) האמריקאי הוא אחד המקרים המרתקים והמשפיעים ביותר בתולדות חקר המוח.
השנה היא 1848, כגייג', פועל מסילות רכבת אמריקאי בן 25, עובר תאונה מזעזעת בה חודר מוט ברזל ארוך למוחו, דרך לחיו השמאלית, ואחרי ביקור במוח שלו - יוצא מהחלק הקדמי העליון של גולגולתו.
המדהים הוא שלמרות חומרת הפציעה בראשו והעובדה שמוט ארוך עובר את כל ראשו ויוצא, שורד המהנדס באופן מפתיע, מצליח לדבר, לתפקד וללכת לרופא, דקות לאחר התאונה.
הוא מקבל טיפול ומתאושש תוך זמן קצר לחלוטין. נס רפואי מדהים ומתפקד. אבל משפחתו, חבריו ועובדיו מבחינים די מהר שהוא השתנה להם. השינויים משמעותיים וקשורים לאו דווקא בתפקוד החשיבה אלא באישיותו ובהתנהגות שלו. מי שלפני התאונה נחשב לאדם חברותי ואחראי הפך לאדם אימפולסיבי, שנוטה להתפרץ על אנשים ולתקשר באופן לא חיובי, בלשון המעטה. השינויים הללו נמשכו עד מותו, כ-12 שנים לאחר התאונה.
#פיניאס גייג' וחקר המוח
המקרה היה ולכאורה הסתיים עם מותו של האיש, אבל בתולדות חקר המוח הוא היה לפורץ דרך. גייג' הפך למה שאחד החוקרים מכנה "ספר הלימוד לשינוי אישיות פוסט טראומטית". תרומתו להבנת הקשר בין מבנה המוח לבין האישיות וההתנהגות היא אדירה. עד היום הוא נחשב לאבן דרך בתחומים כמו נוירולוגיה ופסיכולוגיה.
כי לאורך שנים רבות עניין המקרה של גייג' את החוקרים וזכה לתשומת לב מדעית רבה. היה זה ד"ר ג'ון מרטין הרלו, הרופא שטיפל בגייג' מיד לאחר התאונה, שפרסם מאמר ראשון מיד לאחר התאונה ב-1848. ד"ר הנרי ג'ייקוב ביגלו, רופא מבוסטון, בדק את גייג' ופרסם מאמר על המקרה ב-1850. לאחר מכן, ב-1868, ד"ר הרלו פרסם מאמר שני המסכם את תצפיותיו על גייג' לאורך 20 השנים שחלפו מאז התאונה. בשנות ה-1880, הנוירולוג הבריטי ד"ר דיוויד פרייר חקר את גולגולתו של גייג' והשתמש במקרה לתמיכה בתיאוריות שלו על לוקליזציה של פונקציות מוחיות.
המחקר על מקרה גייג' המשיך גם בעשורים האחרונים. ב-1994, ד"ר הנה דמסיו וד"ר אנטוניו דמסיו פרסמו מחקר שבו השתמשו בטכנולוגיית הדמיה מתקדמת לשחזור מסלול הפגיעה במוחו של גייג', מה שסיפק תובנות חדשות על האזורים המדויקים במוח שנפגעו. ד"ר מלקולם מקמילן, היסטוריון של הפסיכולוגיה, פרסם ספר מקיף על המקרה בשנת 2000, המנתח את השפעתו על מדע המוח. ב-2012, ד"ר ג'ון ון הורן ועמיתיו השתמשו בהדמיית MRI מתקדמת לשחזור מדויק יותר של מסלול הפגיעה ולהערכת היקף הנזק למוח.
למרות המחקר הנרחב והמחלוקות על איכות הממצאים והקביעות שבמחקר זמן רב לאחר מות המנותח, ממשיך עניינו שך פיניאס גייג' להיות נושא למחקר ולדיון בתחומי הנוירולוגיה והפסיכולוגיה, ועדיין נחשב לאבן יסוד בהבנת הקשר המורכב בין המוח, האישיות וההתנהגות האנושית.
הנה סיפורו של פיניאס גייג' (עברית):
https://youtu.be/aBJVVv-8H8c
הסיפור של גייג' באנגלית:
https://youtu.be/yXbAMHzYGJ0
הסבר של רופא באנגלית:
https://youtu.be/WY5v1yIjxEo
הגילויים שלא היו אלמלא אותה תאונה מזעזעת:
https://youtu.be/aw0zbyQVCEc
סיפורו המדהים של פיניאס גייג' (Phineas Gage) האמריקאי הוא אחד המקרים המרתקים והמשפיעים ביותר בתולדות חקר המוח.
השנה היא 1848, כגייג', פועל מסילות רכבת אמריקאי בן 25, עובר תאונה מזעזעת בה חודר מוט ברזל ארוך למוחו, דרך לחיו השמאלית, ואחרי ביקור במוח שלו - יוצא מהחלק הקדמי העליון של גולגולתו.
המדהים הוא שלמרות חומרת הפציעה בראשו והעובדה שמוט ארוך עובר את כל ראשו ויוצא, שורד המהנדס באופן מפתיע, מצליח לדבר, לתפקד וללכת לרופא, דקות לאחר התאונה.
הוא מקבל טיפול ומתאושש תוך זמן קצר לחלוטין. נס רפואי מדהים ומתפקד. אבל משפחתו, חבריו ועובדיו מבחינים די מהר שהוא השתנה להם. השינויים משמעותיים וקשורים לאו דווקא בתפקוד החשיבה אלא באישיותו ובהתנהגות שלו. מי שלפני התאונה נחשב לאדם חברותי ואחראי הפך לאדם אימפולסיבי, שנוטה להתפרץ על אנשים ולתקשר באופן לא חיובי, בלשון המעטה. השינויים הללו נמשכו עד מותו, כ-12 שנים לאחר התאונה.
#פיניאס גייג' וחקר המוח
המקרה היה ולכאורה הסתיים עם מותו של האיש, אבל בתולדות חקר המוח הוא היה לפורץ דרך. גייג' הפך למה שאחד החוקרים מכנה "ספר הלימוד לשינוי אישיות פוסט טראומטית". תרומתו להבנת הקשר בין מבנה המוח לבין האישיות וההתנהגות היא אדירה. עד היום הוא נחשב לאבן דרך בתחומים כמו נוירולוגיה ופסיכולוגיה.
כי לאורך שנים רבות עניין המקרה של גייג' את החוקרים וזכה לתשומת לב מדעית רבה. היה זה ד"ר ג'ון מרטין הרלו, הרופא שטיפל בגייג' מיד לאחר התאונה, שפרסם מאמר ראשון מיד לאחר התאונה ב-1848. ד"ר הנרי ג'ייקוב ביגלו, רופא מבוסטון, בדק את גייג' ופרסם מאמר על המקרה ב-1850. לאחר מכן, ב-1868, ד"ר הרלו פרסם מאמר שני המסכם את תצפיותיו על גייג' לאורך 20 השנים שחלפו מאז התאונה. בשנות ה-1880, הנוירולוג הבריטי ד"ר דיוויד פרייר חקר את גולגולתו של גייג' והשתמש במקרה לתמיכה בתיאוריות שלו על לוקליזציה של פונקציות מוחיות.
המחקר על מקרה גייג' המשיך גם בעשורים האחרונים. ב-1994, ד"ר הנה דמסיו וד"ר אנטוניו דמסיו פרסמו מחקר שבו השתמשו בטכנולוגיית הדמיה מתקדמת לשחזור מסלול הפגיעה במוחו של גייג', מה שסיפק תובנות חדשות על האזורים המדויקים במוח שנפגעו. ד"ר מלקולם מקמילן, היסטוריון של הפסיכולוגיה, פרסם ספר מקיף על המקרה בשנת 2000, המנתח את השפעתו על מדע המוח. ב-2012, ד"ר ג'ון ון הורן ועמיתיו השתמשו בהדמיית MRI מתקדמת לשחזור מדויק יותר של מסלול הפגיעה ולהערכת היקף הנזק למוח.
למרות המחקר הנרחב והמחלוקות על איכות הממצאים והקביעות שבמחקר זמן רב לאחר מות המנותח, ממשיך עניינו שך פיניאס גייג' להיות נושא למחקר ולדיון בתחומי הנוירולוגיה והפסיכולוגיה, ועדיין נחשב לאבן יסוד בהבנת הקשר המורכב בין המוח, האישיות וההתנהגות האנושית.
הנה סיפורו של פיניאס גייג' (עברית):
https://youtu.be/aBJVVv-8H8c
הסיפור של גייג' באנגלית:
https://youtu.be/yXbAMHzYGJ0
הסבר של רופא באנגלית:
https://youtu.be/WY5v1yIjxEo
הגילויים שלא היו אלמלא אותה תאונה מזעזעת:
https://youtu.be/aw0zbyQVCEc
