מהו אֶתֶר שפעם האמינו שהאלים נושמים?
אֶתֶר (Ethers) הוא חומר הרדמה מפורסם. זהו נוזל חסר צבע ומאוד נדיף שכשאדם שואף לריאות, הוא נרדם במהירות.
הרדמה כללית היא הכרחית לביצוע של ניתוחים מורכבים ומשום כך שימש האֶתֶר מאמצע המאה ה-19 להרדמה כללית. הבעיה הייתה בו שלא פעם התעורר המטופל לאחר ההרדמה, כשהוא סובל מתופעות לוואי כמו בּחילות והקאות.
לראשונה יצרו את האֶתֶר במאה ה-16, אבל את שמו הוא קיבל רק במאה ה-18, בהתייחסות להיותו מעין חומר שמיימי. זאת משום שהיוונים הקדמונים ראו בו "אוויר שמיימי". הם חשבו שזה החומר שנושמים האלים על הר האולימפוס.
בתולדות הרפואה היווה אֶתר חומר שימושי ומרכזי להרדמה. הוא מהחומרים הראשונים ששימשו להרדמה כללית, שבה מאבד אדם את הכרה באופן זמני וחדל לחוש את חושיו, לחוש כאב או להיות מוּדע למתרחש סביבו.
כיום האֶתֶר לא לבד. הוא חומר דליק מאד ולא בטוח מספיק לאיחסון ושימוש. כיום משתמשים בחומרים נוחים ובטוחים יותר, שבעזרתם מבצעים הרדמה כללית לפני ניתוחים.
מי שממשיכים להשתמש באתר הם החוטפים, לפחות בקולנוע, כשהם מצמידים סמרטוט ספוג באתר לפיו של החטוף, כדי להרדימו.
אגב, במשך שנים רבות נקראים שידורי רדיו "גלי האֶתר". הסיבה לכך נעוצה בטעות קדומה - אנשי מדע במאות הקודמות סברו שהאֶתֶר הוא החומר שממלא את היקום. הסברה המקובלת הייתה אז שהגלים האלקטרומגנטיים נעים ומתפשטים על גבי האֶתר, שממלא את היקום, ממש כמו שגלי קול נעים על האוויר. חשבו אז שכך יכולים גלי רדיו, סוג של גלים אלקטרומגנטיים, להגיע אל כדור הארץ, מכוכבים רחוקים ולמעשה לנוע בחלל למרחקים עצומים. היום יודעים שאין קשר בין אתר לחומר שממלא את היקום.
אֶתֶר (Ethers) הוא חומר הרדמה מפורסם. זהו נוזל חסר צבע ומאוד נדיף שכשאדם שואף לריאות, הוא נרדם במהירות.
הרדמה כללית היא הכרחית לביצוע של ניתוחים מורכבים ומשום כך שימש האֶתֶר מאמצע המאה ה-19 להרדמה כללית. הבעיה הייתה בו שלא פעם התעורר המטופל לאחר ההרדמה, כשהוא סובל מתופעות לוואי כמו בּחילות והקאות.
לראשונה יצרו את האֶתֶר במאה ה-16, אבל את שמו הוא קיבל רק במאה ה-18, בהתייחסות להיותו מעין חומר שמיימי. זאת משום שהיוונים הקדמונים ראו בו "אוויר שמיימי". הם חשבו שזה החומר שנושמים האלים על הר האולימפוס.
בתולדות הרפואה היווה אֶתר חומר שימושי ומרכזי להרדמה. הוא מהחומרים הראשונים ששימשו להרדמה כללית, שבה מאבד אדם את הכרה באופן זמני וחדל לחוש את חושיו, לחוש כאב או להיות מוּדע למתרחש סביבו.
כיום האֶתֶר לא לבד. הוא חומר דליק מאד ולא בטוח מספיק לאיחסון ושימוש. כיום משתמשים בחומרים נוחים ובטוחים יותר, שבעזרתם מבצעים הרדמה כללית לפני ניתוחים.
מי שממשיכים להשתמש באתר הם החוטפים, לפחות בקולנוע, כשהם מצמידים סמרטוט ספוג באתר לפיו של החטוף, כדי להרדימו.
אגב, במשך שנים רבות נקראים שידורי רדיו "גלי האֶתר". הסיבה לכך נעוצה בטעות קדומה - אנשי מדע במאות הקודמות סברו שהאֶתֶר הוא החומר שממלא את היקום. הסברה המקובלת הייתה אז שהגלים האלקטרומגנטיים נעים ומתפשטים על גבי האֶתר, שממלא את היקום, ממש כמו שגלי קול נעים על האוויר. חשבו אז שכך יכולים גלי רדיו, סוג של גלים אלקטרומגנטיים, להגיע אל כדור הארץ, מכוכבים רחוקים ולמעשה לנוע בחלל למרחקים עצומים. היום יודעים שאין קשר בין אתר לחומר שממלא את היקום.
