בעבר הייתה ספרד (Spain) מהמדינות החזקות בעולם. היא הייתה מעצמה ימית משגשגת שגילתה, דרך קולומבוס, את אמריקה. רוב ארצות אמריקה נשלטו בעבר על ידה.

עד היום, אחרי צרפת, ספרד היא המדינה השנייה בגודלה במערב אירופה. היא משתרעת על רוב שטחו של חצי האי האיברי ובינה לבין צרפת חוצצים הרי הפירנאים הגבוהים.

בתחילת המאה ה-20 עשתה ספרד בשכל ולא הצטרפה למלחמת העולם הראשונה. זה שמר עליה שלמה ובריאה, יחסית לאומות שניהלו מלחמות.

כמדינה שמצויה בדרומה של אירופה וחולקת עם פורטוגל את חצי האי האיברי, ספרד היא בעלת אקלים חם ויבש. יש בה המון פרדסים של פרי הדר ומטעי זיתים (היא מייצרת כ-44 אחוז משמן הזית בעולם), כמו גם כרמים של יין טוב.

ספרד היא גם מהארצות המתויירות של אירופה ותיירים רבים מהמדינות הצפוניות של אירופה באים לנפוש בחופיה הנעימים. למעשה היא רביעית בעולם במספר התיירים שמגיעים אליה בכל שנה!

המוסיקה הספרדית זכתה להרבה עניין כבר בסוף המאה ה-19. ניטשה הגרמני אז חלק לה שבחים על האיכויות שלה והשווה אותה למוסיקה הגרמנית המגלומנית ולואגנר שחנק אותה במוטיבים.

אבל המוסיקה של ספרד, האוכל המצוין שלה והאנשים החמים, הם רק חלק מהמדינה המיוחדת הזו. היא נחשבת מעצמת ספורט בקנה מידה עולמי וקבוצות הכדורגל המובילות שלה הן מהטובות ביותר שיש. פעלו בה כמה מהציירים הגדולים בהיסטוריה, מחול הפלמנקו והמוסיקה שלו אהודים מאד בעולם ובה יצר גאודי את סגנון המודרניסטה באדריכלות.


הנה המדינה הספרדית והשוואה שלה לאיראן (עברית):

https://youtu.be/qK6hU_ag8gE


התרבות המדהימה של ספרד:

https://youtu.be/nVCjhBiLSd8


המקומות המדהימים בטבע הספרדי:

https://youtu.be/IzUdMl4wnJo


ופרק בסדרה "היה היה" על תור הזהב של ספרד (עברית):

https://youtu.be/UnEIw3plWJc?long=yes

העיירה ההררית העתיקה רונדה ניצבה שנים על סף התהום. בתי העיר הספרדית רונדה ניצבו ממש על סף המצוקים הגדולים שלידם, מצוקי קניון אל טאחו. בעבר שימש המצוק האימתני גבול הגנה טבעי לעיירה.

עם השנים, כשרצו להגדיל את העיר, החליטו לבנות מעבר למצוק שבתחתיתו ניצב ערוץ אל טאחו הציורי. כך נבנתה רונדה החדשה, בצד השני של התהום הפעורה. למעשה העיר בנויה כשבליבה עוברת תהום עמוקה מאד. במרכז העיירה בנוי כיום גשר המחבר את העיר העתיקה של רונדה עם רונדה החדשה.

על פי האמונה, אגב, ברונדה נערכו לראשונה מרוצי השוורים המסורתיים.


הנה סרטון של העיר רונדה שבנויה על שפת המצוק:

http://youtu.be/RJHwCN5tgW0


והגשר המחבר את העיר העתיקה של רונדה עם רונדה החדשה:

http://youtu.be/C7-JL74GELM

לוחמת השוורים (Bullfighting) בספרד היא מנהג טקסי עתיק של לוחמה בפר, לעתים קרובות עד להריגתו של הפר. לוחמת השוורים מבוססת על לוחם השוורים הנקרא "מטדור" שמשתמש בבד אדום כדי להרגיז את השור ואז נלחם בו בחרב, עד שהלוחם עצמו או השור נפגעים ונכנעים.

שורשי מנהגי ההתגרות בשוורים הם עתיקים מאד ונמצאו להם סימנים כבר בתקופת הברונזה. לוחמת השוורים, עם הבד האדום, היא מאוחרת יותר. המדהים הוא שבניגוד לאמונה הרווחת, זה לא הצבע האדום שגורם לשור להתעצבן ולהסתער על המטדור, אלא הנפנוף של הבד והתנועה שלו. קצת משעשע שהביטוי "סמרטוט אדום" נפוץ בעולם כדי לתאר משהו מרגיז...

הפעילות הזו אהודה במדינות שיש בהן תרבות ספרדית, כמו ספרד, מקסיקו, פורטוגל ואף בדרום צרפת. למלחמות השוורים מגדלים את השוורים האלימים והעצבניים ביותר.

בשנים האחרונות הולכת מלחמת השוורים ויוצאת אל מחוץ לחוק, במדינות רבות וגם בספרד, בעיקר בשל ההתעללות בפרים. מסתבר שמעבר להתעללות בזירת עצמה, כבר בשבועות שלפני שהוא נלחם במטדור, עובר הפר המיועד לזירה תהליך שבו מעייפים ומתישים אותו, באמצעים שונים ואכזריים ביותר. משום כך מלחמות השוורים זוכות להתנגדות רבה, גם אצל חלק ניכר מהציבור הספרדי. התנגדות זו מחוזקת על ידי ארגונים לזכויות בעלי חיים שמתנגדים בחריפות להריגתן של חיות לצורכי בידור.


על לוחמת השוורים:

http://youtu.be/cXh_adjJ_cU?t=5s


חייו של לוחם שוורים:

https://youtu.be/HyZTA3RX5Y8


וזו נקמתו הכוללת של השור, כשהוא מחליט להחזיר לקהל כולו:

https://youtu.be/3YvCdK0hOdM

רבי שמואל הנגיד היה שר האוצר, שר הצבא, מפקד צבאי ומשורר. הוא היה מנהיגם של היהודים בספרד המוסלמית של המאה ה-11. שמואל הנגיד נולד בקורדובה שבדרום ספרד למשפחה יהודית מיוחסת. כשפלשו הברברים לקורדובה והרסו את הקהילה היהודית, עזבה משפחתו לעיר גרנדה, שם התמנה שמואל בשנת 1020, לוָזִיר, שר אצל מלך גרנדה. בשנים שלאחר מכן הוא הוכתר גם כ"נגיד", ראש הקהילה היהודית והידע הרב שלו במדעים גם הוא הפך אותו לבעל סמכות והכניס לו כסף רב, שחלק ניכר ממנו גם תרם לתלמידי חכמים ומשוררים עניים.

במהלך 30 שנים היה שמואל הנגיד בעל תפקידים מרכזיים בממלכת גרנדה, אבל את שמו כמצביא רכש כשעמד בראש הצבא, במשך 19 שנים. הוא המשיך לכתוב שירה ותאר בעשרות מכתבים מלאי שירים, את הקרבות שאותם ניהל.

בנוסף לשמו כמשורר, מנהיג ומצביא עסק שמואל הנגיד גם בחקר המקרא, בהלכה, תלמוד ובמחקר הלשון העברית. הוא הצטיין במחקריו וכתב גם את הפירוש הראשון שנכתב בספרד לתלמוד (שאבד במהלך ההיסטוריה ולא נמצא).

דגל ספרד הוא דגל שמטרתו המקורית הייתה להיות דגל שמזוהה מרחוק בלב ים. ספרד, שהייתה מעצמה ימית בעבר (במיוחד במאה ה-18), בחרה דגל שיהיה קל לזיהוי ולשם כך השתמשה בשני צבעים בולטים: עם שני הפסים האדומים שבו והפס הצהוב האמצעי והעבה. הפס האמצעי העבה הוא מיוחד לדגל ספרד ומכנים אותו "פס ספרדי". הוא נועד לזיהוי פשוט של הדגל הספרדי מעל הספינות של הצי. עם "הפס הספרדי" אי אפשר היה להחמיץ את הדגל הספרדי בים.

הדגל בנוי בצורה שנקראת טריבנד, כלומר הוא בעל 3 אזורי צבע. על הפס הצהוב בצד, יש סמל שהוא צירוף של כל הנסיכויות שהתאחדו והפכו לספרד.


הנה דגל ספרד (עברית):

https://youtu.be/v1G0fh0QYRQ

אנטוני גאודי (או אנטוניו גאודי) היה אדריכל ספרדי שהתפרסם בשילוב של אדריכלות עם פיסול ועיצוב מבנים יחודי. הוא נחשב מראשוני הזרם המודרני באדריכלות, אך "סגנון גאודי" ידוע בכל העולם כסגנון של ממש.

למעשה גאודי הוא חלק מסגנון אדריכלות המכונה "מודרניסטה". סגנון זה שצמח בשנות השמונים של המאה ה-19 הוא ותיק יותר מגאודי, אך הוא מזוהה עימו יותר מכל אדריכל אחר.

גאודי אחראי לבנייתם של לא מעט מבנים בברצלונה, כמו הסגרדה פמיליה, קאזה מילה, פלאו גואל, קאזה בליו ופארק גואל. הבניינים שתוכננו על ידו מפוזרים בכל רחבי ברצלונה והם מהווים אטרקציות לתיירים ומקום עליה לרגל להרבה אדריכלים ומעצבים, מכל רחבי העולם. אפילו בתל אביב, ברחוב הירקון יש בנין המעוצב בסגנון גאודי.


הנה בתים שתכנן גאודי בעירו ברצלונה:

http://youtu.be/OEER1z04nts


על אמנות הפסיפסים הנפלאה שיצר בפארק גואל:

https://youtu.be/DmmQIiMsVjg


בית בסגנון גאודי בתל אביב:

http://youtu.be/zetygp3dLJU


ותכנית חינוכית על גאודי (עברית):

https://youtu.be/FTD4XPE3qSM?long=yes

מאכל רחוב פופולארי במיוחד בספרד הוא הטאפאס (Tapas). מדובר במנות ספרדיות זעירות ומגוונות שמוגשות בדרך כלל עם בירה או משקה אחר. זהו מאכל רחוב שמוגש בדרך כלל בטאפאס בר, מעין מזנון למכירת טאפאס, או מסעדה קטנה. אגב, טאפאס זה כבר ברבים, אז רק טפשים אומרים טאפאסים...

בטאפאס תוכלו למצוא מגוון עצום של מאכלים. מסרדינים טריים מהים, טאפאס של פירות ים, דרך חמון אותנטי לקרניבורים אוהבי בשר, טבעות קלמארי מטוגנות, דגי אנשובי, ארטישוק צרוב, פטריות על הפלנצ'ה, ביצים עלומות עטופות בפנקו, קלמרי בטחינה, פטאטאס, אמפנדס, קרפצ'יו או קוביות תפוחי אדמה חריפות - זו רק ההתחלה של המנות והגיוון המדהים שלהן, כל טאפאס בר עם ההברקות הקולינריות שלו ועם היצירתיות של מי שעל המטבח!

אבל המעניין הוא שטאפאס בר ספרדי מסורתי נבחן בכמות הלכלוך שעל הרצפה. הלקוחות המרוצים נהגו שנים רבות לסיים את הטאפאס ולהשליך את המפית אל הרצפה. דרך מעניינת להפגנת שביעות רצון. ככל שהמקום מלוכלך ומלא במפיות - הספרדי יודע שהמקום מצליח וטוב יותר. הספרדים יודעים לספר שבמקומות פחות מצליחים משליך בעל הבית בעצמו מפיות מלוכלכות על הרצפה, כדי שהבר שלו ייראה מצליח. שלא ייעבדו עליכם עם לכלוך מזויף...

הספרדי לא תמיד סוגר ארוחה במקום אחד, גם אם הוא טוב. הוא מדלג לכמה טאפאס ברים ואוכל בכל מקום את מה שמושך את העין ומגרה את חוש הריח. עוד ועוד מנות בגודל של ביס, כל אחת בטעם ועם מרכיבים אחרים. אפשר לדגום כמה שרוצים ואפשר לחלוק עם אחרים ולא להתמלא. אגב, בניגוד למזטים, אותם סלטים קטנים שמוגשים בהמוניהם במסעדה יוונית למשל ונחשבים רק פתיח לארוחה, הטאפאס הספרדים יהיו הארוחה כולה.

מקור המילה טאפה היא בספרדית "מכסה". פעם נהגו הספרדים להגיש כוסות משקה עם פיסת קלף מעליהן, מעין מכסה שימנע מזבובים לצלול לתוכן. עם הזמן החלו מניחים על המכסה משהו לנשנש וכך נולדו ה"טאפאס", מנות המכסה הטעימות הללו.


הנה חוויית הטאפאס של הספרדים:

http://youtu.be/PNObyf6NCxc


יש לזה חוקים:

http://youtu.be/p6QWF8T0BRA


יש דברים שכדאי לחוות:

http://youtu.be/5CeJtQSxrAo


כמה טאפאסים להכנה בעצמכם (עברית):

https://youtu.be/F3JMT8yKU_A


וזה לא נגמר...

http://youtu.be/7mFE9k0E-2Y

מנזר סנטה מריה דה מונטסראט בן 1000 השנים, הוא מנזר שניצב על הר המונטסראט בקטלוניה שבספרד, מוקף בצוקים מרשימים מכל עבריו. המנזר נחשב למקום שאליו באים צעירים מכל רחבי האזור כדי לטייל בלילה ועד הזריחה מפסגת ההר. הבתולה ממונטסראט, המכונה הבתולה השחורה ופסלה מוצב בכנסייה, מושכת המון עולי רגל שבאים לנשק את פסלה, כדי לקבל את ברכתה ולהצליח בחייהם.

מקהלה הנערים של המנזר, הנוהגת להופיע מדי יום למול המון התיירים הפוקדים את המקום, היא מהעתיקות והמוכרות באירופה ושמה ל'אסקולניה..

גם בתחום האמנות הבזיליקה הזו מצטיינת. יש בה יצירות של גדולי הציירים והפסלים של ספרד, כולל סלבדור דאלי, השכן מקטלוניה, פבלו פיקאסו ואל גרקו.

בית הדפוס המקומי הוא בית הדפוס הפעיל הכי עתיק בעולם. הספר הראשון בבית הדפוס הזה הודפס בשנת 1499 והוא פעיל ומדפיס ספרים עד היום הזה!


הנה מנזר סנטה מריה דה מונטסראט:

http://youtu.be/ZZS1yVH2FC4

ריו טינטו (Rio Tinto), "הנהר האדום" בספרדית, הוא נהר בדרום-מערב ספרד שנובע מהרי סיירה מונרה באנדלוסיה וזורם אל הים.

בנהר האדום יש הרבה ברזל ומתכות נוספות שהופכים את צבע המים שלו לבעלי גוון אדום-חום, קצת מסתורי ומאיים למי שחושש מצבעו שם הדם. ההסבר המדעי לעיתים אינו מספיק לאנשים שחושבים על דברים מפחידים ומאיימים יותר, אבל בספרד יודעים גם להפיק ממנו כבר מאות בשנים מתכות כמו כסף.

כיום מספרים האסטרוביולוגים, חוקרי החיים בחלל, שהחיים שמתקיימים בריו טינטו מצביעים על כך שייתכנו חיים גם בתרכובות דומות שנמצאו על כוכב הלכת מאדים ואותרו מרחוק גם על "אירופה", אחד הירחים של הכוכב יופיטר.

כיום, דיווחים חדשים מצביעים על כך שצבעו של הנהר האדום הולך ודוהה. הנה עוד שינוי שהעידן המודרני הביא לעולם.


הנה סיפורו של הנהר האדום, ריו טינטו בספרד:

https://youtu.be/VtNlQLYKHRQ


הסביבה, המכרות וכל מה שמקיף את הנהר המיוחד הזה:

https://youtu.be/BxbYUK99uiM


וסקירה בספרדית:

https://youtu.be/x25zbTqNkVs

אלהמברה הוא מתחם ארמונות ומבצרים קדום, שבעיני רבים נחשב המקום היפה ביותר באירופה. הארמונות נבנו בתקופת שלטון המוּרִים בעיר גרנדה שבדרום ספרד, בימי הביניים, במאה ה-14.

המתחם המפואר והיפה של ארמון אלהמברה הוקם על גבי גבעה על יד העיר גרנדה בתקופה שהייתה בירת הממלכה המוסלמית האחרונה שהיתה בספרד.

ארמון האלהמברה מדגים את האדריכלות האיסלאמית בשיאה. הוא מורכב משלושה חלקים מרשימים: הארמון המלכותי המורי, ארמון החנרליפה שהיה מעון הקיץ של הסולטנים עם הגנים שלו וה"אלקסבה" - המצודה.

מקור השם הוא כנראה מערבית: "אל-חמרא" שפירושו "האדום", רמז למבצר האדום.


הנה סרטון הסבר על ארמון אלהמברה:

http://youtu.be/iEseJViidy8


הנה היופי המדהים של אלהמברה, ארמון המורים בגרנדה:

http://youtu.be/Mfm9RsEYCsk

סנטיאגו קלטרווה, האדריכל הספרדי יליד ולנסיה, הוא מהארכיטקטים המוכשרים והיצירתיים בעולם. אחד הפרויקטים המפורסמים שתכנן הוא המוזיאון למדע של ולנסיה, עיר הולדתו.

בתכנון המבנה הזה הוא השתמש באשליה אופטית, באמצעותה הצליח לדמות דג שלם על ידי השתקפות של המבנה כולו במים הסובבים אותו.

קלטרבה תכנן את המיזם המדהים בתקווה שיצליח להפוך את ולנסיה לאחת הערים הפופולריות לתיירות, כמו שקרה בבילבאו הספרדית, לאחר שפרנק גרי עיצב בה את מוזיאון גוגנהיים המיוחד.

הפרויקט הוא אכן אחד המיזמים המרהיבים והמיוחדים בספרד. הוא הביא פרסום רב לקלטרבה, שתכנן גם גשרים רבים ומרהיבים בעולם ובנייני ענק מפורסמים.


הנה המרכז לאמנויות ומדעים בוולנסיה:

http://youtu.be/BRCgN_Wn8RI


עוד מהמרכז החייזרי והמרתק הזה:

http://youtu.be/MeRShMk5OL0


וסיפורו של סנטיאגו קלטרבה:

http://youtu.be/qHgU037x_g4

זה אולי מפתיע לדעת שהאמן המשפיע ביותר על הציור במאה ה-20 הוא אמן יווני, יליד האי כרתים, שחי בעיר טולדו שבספרד במאה ה-16.

אבל העובדות הן ברורות - אל גרקו (בספרדית "היווני") הוא האמן המשפיע ביותר על הציירים המודרניים.

אל גרקו (1541-1614) נולד בכרתים, אך את מרבית חייו הוא בילה באיטליה וספרד. אף שהיה צייר מפורסם בכרתים, אנשים רבים חשבו שציוריו יותר מדי מעוותים ומוזרים.

במשך 400 שנה לאחר מותו, אל גרקו כמעט נשכח לתמיד. אך בסוף המאה ה-19 הסתבר שהוא משפיע על ציירים כמו פיקאסו וסזאן, מי שנחשבים היום מגדולי הציור, הושפעו ממנו וקיבלו השראה מסגנונו.

האופן המשוחרר בו נהג בצורה והתייחסותו לתאורה ולצבע ביצירתו, השפיעו בהמשך על החשובים שבמודרניסטים של המאה ה-20. ביניהם היו האמנים המהפכניים כמו ג'קסון פולוק, האקספרסיוניסט המופשט שטפטף צבע על הבד וכמובן המהפכן הקוביסט של המאה ה-20, פיקאסו.

יש, אגב, מומחים הרואים באל-גרקו את הממציא האמיתי של סגנון הקוביזם, שפיקאסו הוא הצייר הבכיר בו.

ממש כמו שיעשו האמנים הסוריאליסטים במאה ה-20, אל גרקו שילב ביצירותיו מרכיבים דמיוניים. הוא צייר דמויות מוארכות, עד כדי כך שחשדו מסביבו שהוא סובל מבעיות ראיה. הוא השתמש במראות מעוררי הוד ומסתורין, כמו השמיים המנופצים שצייר מעל העיר טולדו ועוד.


הנה אחדים מציוריו של אל גרקו:

https://youtu.be/oaxpKdl1-54


קדימון מהסרט על חיי אל גרקו:

https://youtu.be/V7gCX8RpaYc


ועוד מציוריו:

https://youtu.be/Vr4fY21qxTo

המחול הספרדי של הפלמנקו מתחיל בעמידה בוטחת ומתפרץ לשילוב של ריקוד סוחף, מסוגנן ומלא רגש, חופשי בצורתו עם שירה ומאולתר על ידי הרקדנים. הוא מלווה בנגינת גיטרה מלהיבה ומשלב רקיעת הרגליים שיוצרת שילובים קצביים אופייניים ומיוחדים לו. שכן במהלך הריקוד מודגשים מקצבי הפלמנקו במחיאות כפיים וברקיעות עקבי הרקדנים ובתנועות הייחודיות והמאולתרות ברובן של זרועות וידי הרקדנים.

הפלמנקו הוא סגנון מוסיקלי שנולד באנדלוסיה שבדרום ספרד. הוא נוצר ככל הנראה מהצוענים ומשירת הרועים של ההרים. הפלמנקו התפתח בתקופה שבה חיו בה עמים שונים, כמו הצוענים, המוסלמים, היהודים וכמובן הספרדים. תור הזהב של הפלמנקו החל בסוף המאה ה-18 ובהדרגה הפך מסגנון שביטא עצב וסבל לריקוד ממוסחר שסוף המאה ה-19 השתלב באולמות מופעים, בארים ובתי קפה בספרד. בהדרגה השתנה גם אופיו והוא קיבל את האופי החושני והמפתה שלו.

המוסיקה והתרבות של כל העמים שחיו באזור השפיעה ונספגה בפלמנקו, שהפך לסגנון מרתק, מורכב ומגוון. נגינת הגיטרה שנוספה לו בהמשך, מחיאות הכפיים והרקיעות הקצביות - כל אלה הפכו אותו לסגנון ייחודי ואהוד בעולם כולו. כלי הנגינה המרכזיים הם צלילי נגינת הפלמנקו של הגיטרה הספרדית, נקישות הקסטנייטות היחודיות ותוף הפלמנקו, הנקרא קחון. הרקדנים מקבלים השראה בביצוע ובהמצאה משירת הזמרים ונגני הגיטרה.

הלבוש האופייני לריקוד הפלמנקו כולל נעלי עקב, שמלות שופעות או חצאיות, תסרוקות מקושטות, עגילים גדולים. לא פעם אוחזת הרקדנית בידה קסטנייטות, צעיף או מניפה.

מקור המלה 'פלמנקו' לא ברור לחלוטין. חלק רואים בצליל של המלה 'אש', בלטינית Flema, כמוביל למלה Flamenco - בזכות הרגש והחום שמביע הריקוד.


הנה ריקוד פלמנקו זוגי:

http://youtu.be/3VljOe_DxsA


פלמנקו קלאסי:

http://youtu.be/mjQ3jQtFu-k


הרקדן המפורסם חוסה פורסל בריקוד זוגי:

http://youtu.be/IOgcHM7JaQs


ומודוס פריגי, מהלכים הרמוניים מאנדלוסיה והשפעות צועניות - הנה המוסיקה של הפלמנקו:

https://youtu.be/XYgTkW4WK80?long=yes

בסוף יולי 1938 התרחש בנהר האֶבְּרוֹ שבספרד "קרב אברו" (Battle of the Ebro). זה היה אחד הקרבות הגדולים במלחמת האזרחים הספרדית. הכוחות הרפובליקניים ניסו לבלום בו את התקדמות כוחותיו הפשיסטיים של פרנקו במתקפת נגד רחבה שנכשלה. הכשלון של מתקפת הנגד הזו היה תחילת השתלטותו של פרנקו על חבל קטלוניה והמשכו בהשתלטות הפשיסטים של מי שיהיה הדיקטטור הלאומני פרנקו, על ספרד כולה.

נהר אֶבְּרוֹ שבספרד, או בשמו הספרדי "ריו אברו", הוא הנהר השני באורכו בחצי האי האיברי והנהר הארוך ביותר בספרד. ראשיתו של האברו בהרי פיקוס דה אאורופה שליד העיירה ריינוסה. מקור שם הנהר "אברו" במילה העתיקה איבר (Iber) שהיא גם מקור שמם של האיברים.


הנה מצגת וידאו על הקרב באברו:

https://youtu.be/7PML7KACAIc


סרטון של נהר אברו:

http://youtu.be/8gfAtDmk0nY


והנה סרטון נוסף של נהר אברו - מצולם מהאוויר:

http://youtu.be/_kcRHpSZd5k

פְלַמֶנְקוֹ (Flamenco) הוא סגנון מוסיקלי ספרדי-צועני, שבמרכזו גיטרה בדרך כלל, ביחד עם שירה וריקוד.

הסגנון, המתאפיין במחיאות-כף וברקיעות רגליים, התפתח והפך לסמל ספרדי אהוב ומוכר בעולם כולו. רקדני הפלמנקו שואבים השראה ומתאימים את עצמם אל הגיטריסט וה-Cantador, זמר או זמרת הפלמנקו.

סגנונות שונים יש לפלמנקו, כשכמעט כל סגנון מקושר לאחד האזורים בחבל אנדלוסיה שבדרום ספרד, האזור בו הפלמנקו התפתח. כך לדוגמה ה"אלגרייס" מאזור קדיס, או ה"בולריאס" שבא מאזור חרס-דה-לה-פרונטרה.

מקורו ההיסטורי של השם "פלמנקו" לא ידוע. יש הקושרים את המילה ל"פלאח", איכר בערבית. חוקרים אחרים דווקא סבורים שהאנרגיות והרגש שמבוטאים בריקוד שבו קושרים אותו למילה הלטינית "פלמה", שפירושה אש, או להבה.


#תולדות הפלמנקו
מקור הפלמנקו בשירת הרועים מהרי אנדלוסיה. לצד ה"פאלמאס", מחיאות הכפיים הקצובות ולצד רקיעות הרגליים האנרגטיות, החל עם הזמן ללוות את השירה הזו כלי הנגינה הפופולרי של אותם ימים - הגיטרה.

מקור הפְלַמֶנְקוֹ בחבל אנדלוסיה שבדרום ספרד, בו המוסיקה הושפעה ושאבה מהתרבויות המוסיקליות של צוענים נודדים, של מתיישבים יהודים ספרדים, סוחרים מרחבי אגן הים התיכון, ואפילו מהערבים והבֶּרְבֵּרִים של צפון אפריקה, הידועים בשם "מוּרים" ושלטו פעם בדרום ספרד.

בתחילת המאה ה-19, הפלמנקו בוצע בעיקר על ידי צוענים עניים. עם הזמן החלו יותר ויותר מוסיקאים לא-צוענים לבצע את המוסיקה הזו לפרנסתם.

במהלך המאה ה-19 הפך הפלמנקו לאמנות מוכרת ופופולרית בספרד. הנגינה והשירה הצטרף ריקוד הפלמנקו ונוצר השילוש המפורסם, עם שירה, גיטרה וריקוד (Cante, Guitarra y Baile).

בשנות השבעים של המאה ה-20, מצורף תוף הפלמנקו, הנקרא "קחון".

התפתחות ז'אנר מוזיקת העולם הביאה ברבע האחרון של המאה ה-20 להיווצרות הפלמנקו המודרני. זה היה כשהגיטריסט המוביל בפלמנקו פאקו דה לוסיה וחבריו הכניסו לסגנון כלים מוזיקליים מודרניים, כולל הבאס החשמלי, גיטרה חשמלית, חליל צד ואפילו סקסופון.

ביחד עם השינויים הללו נכנסו לפלמנקו מרכיבים והשפעות של מוסיקת הג'אז, מה שיצר דיונים ואף מתח, בין המעוניינים לשמר את הסגנון המקורי של הפלמנקו, לבין אלה הדוגלים ב"פיוז'ן", תמהיל עם סגנונות אחרים.


#הפלמנקו כמוסיקה
כסגנון מוזיקלי, הפלמנקו הוא סגנון מורכב, בעל מעל 50 סוגי מקצב, חלק מהמקצבים הם מורכבים ביותר, ממקצבים המורכבים מ-12 פעימות ולעתים כאלה המבוססים על 6,4,2 או 5.

לכל אחד מסגנונות הפלמנקו קצב משלו והרמוניות אופייניות. הסולמות הנהוגים בהם בדרך כלל הם מז'ור, מינורי ומודוס פריגי.

בין המוסיקאים המפורסמים בעולם הפלמנקו ידועים היו במיוחד הגיטריסט פאקו דֶה לוּצ'יה, ראמון מונטויה וטומטיטו.


הנה נגני פלמנקו עם רקדנית פלמנקו:

https://youtu.be/AwcOCgBRZZ4


המקור של הפלמנקו:

https://youtu.be/dndGALvKTyk


פאקו דה לוסיה:

https://youtu.be/jxodluTaz4g


"אני אוהב אותך כרמן" - הסרט שהביא את הפלמנקו לקולנוע:

https://youtu.be/siz4Cjp6nmk


פלמנקו פוגש ג'אז:

https://youtu.be/v35YhhzCrYk


מתמודד בריאליטי מנגן פרשנות משלו:

https://youtu.be/pfAw7IwUq3E


ובאזורים המסקרנים הללו צמח הפלמנקו (מתורגם):

https://youtu.be/_J2-mTbItwM?long=yes

הקונקיסטאדור (Conquistador), בספרדית "כובש", היה הכינוי לו זכו כובשי "העולם החדש", האזורים באמריקה הלטינית ובאוקייאנוס השקט שצורפו לאימפריה הספרדית. הם פעלו בתקופת הקולוניאליזם הספרדי, שהחלה עם גילוי אמריקה בידי כריסטופר קולומבוס בשנת 1492 ונמשכה לאורך תקופת הכיבוש, עד סוף המאה 16.

הקונקיסטדורים הם שהשתמשו בכינוי לעצמם. בנוסף לפעילותם בכיבוש "העולם החדש", הם גם לחמו ב"רקונקיסטה", מאבק ממושך שקיימו הנוצרים לכיבוש מחודש של חצי האי האיברי שבדרום ספרד, מידי המורים המוסלמים.

בין הקונקיסטאדורים הידועים ניתן למצוא מגלי עולם רבים, כולל כובשי דרום אמריקה, כמו הרנאן קורטס שניצח את האצטקים ופרנסיסקו פיזארו, מחריב אימפריית האינקה. היו שם גם שמות פחות ידועים כמו פדרו דה אלוואראדו, לוקאס וסקס דה איילון, חואן רודריגס קבריו ופדרו דה ואלדיביה.


הנה נצחונו של קורטז הקונקיסטדור על האצטקים:

http://youtu.be/W1-QfatP64Q


סרטון על השתלטות ספרד על דרום אמריקה:

http://youtu.be/V2ZX3eOmFnA?t=26s


השיר קונקיסטדור שהוקדש להם על ידי להקת פרוקול הרום:

https://youtu.be/4Rr9Ys2kXh0


וסרטון על הגירת הקונקיסטדורים לאמריקה (מתורגם):

https://youtu.be/yOMx4Edz3Pk?long=yes

חורש הדקלים האירופי הגדול ביותר הוא מקומה של עיר השלמה השוכנת ממש בתוכו. עם 11 אלף עצי דקל, חורש הדקלים של העיר הספרדית אֶלְצאֶ'ה (Elche) הוא חורש עצי הדקל הגדול ביותר באירופה ומהגדולים בעולם.

העיר הזו, אלצ'ה או אלש, נמצאת בוולנסיה שבספרד, קהילה אוטונומית שיש לה שלטון עצמי. היא כה ציורית ועתיקה שהיא כונתה במשך תקופות רבות כ"ירושלים של ספרד".

הדקלים הראשונים ניטעו ככל הנראה על ידי הפיניקים של קרתגו, בסביבות המאה ה-5 לפני הספירה. גם כיבוש ספרד בידי המורים, ערבים מצפון אפריקה, לא פגע בחורש הענק והכובשים שימרו את חורשת התמרים. במאה ה-8 אף הוקמה בה מערכת השקיה לחורש הדקלים שהלך וגדל.

מערכת השקייה זו פועלת עד היום ומשקה את החורש הגדול של הדקלים, ממימי נחל וינלופו העובר בעיר. תודות לה גדלה חורשת הדקלים מניבה ועד היום אוספים בה בכל חורף יבול תמרים עשיר.

עם השנים העיר גדלה בתוך החורש הענקי שבתוכו שוכנים בתי העיר.


הנה אלצ'ה וחורש הדקלים היחודי שלה:

http://youtu.be/_8tTVGO82ns


וסרטון שבו ניתן לראות את חורש הדקלים שגדל בעיר אלש:

http://youtu.be/YQKxNkLNq6o?t=7s

"אסטוריאס" (Asturias) היא מהיצירות האהובות ביותר על נגני גיטרה. אבל לא רבים יודעים שהמלחין איזק אלבניז (Isaac Albéniz), מי שבגיל 4 כבר ניגן בקונצרטים לפסנתר כילד פלא, כתב אותה בכלל לפסנתר.

אז כן. את "אסטוריאס" הלחין המלחין הספרדי לפסנתר בסול מינור. השנה היא 1892 והיא התפרסמה אז בברצלונה כפרלוד מתוך שלוש פרקים של מה שנקרא אז "שירים מספרד" (Chants d'Espagne).

מי שהשכיל ראשון לזהות את מה שהיום מובן מאליו ולהעביר אותה לגיטרה היה הגיטריסט הספרדי פרנסיסקו טרגה (Francisco Tárrega). הנגן הקלאסי העביר אותה לסולם מי מינור הנהדר והאוורירי. זו הייתה הצלחה מיידית.

בפעם השנייה היא עובדה לגיטרה על ידי ענק הגיטרה הספרדי גם הוא, אנדרה סגובייה. העיבוד הזה הוא המפורסם והוא הפך מקובל הרבה יותר. הוא המוכר ביותר היום וגם זה שהכניס את "אסטוריאס" למקום מרכזי ברפרטואר הקלאסי לגיטרה.

למרות שמה, אגב, היצירה לא מושפעת כלל מהמוסיקה העממית של מחוז אסטוריאס, אלא דווקא ממסורות הפלמנקו של אנדלוסיה. היצירה כתובה בסגנון שהביוגרף של אלבניז גם כינה "פלמנקו אנדלוסיני". היא נעה בין שני מקצבים, שמגיעים מהעולם של הפלמנקו. הראשון הוא סגנון ה"בולריאס" (Bulerías), של ריקוד צועני ספרדי. הסגנון הקצר שבאמצע הוא ה"מלגניה" (Malagueña).

הסיבה לסתירה בין השם לסגנון המוזיקלי שלה נעוץ בסיבה שיווקית בכלל. כי לא תמיד היצירה של אלבניז נקראה "אסטוריאס". את השם נתן לה, שנים אחרי מותו של אלבניז, מוציא לאור גרמני בכלל. היה זה המו"ל הופמייסטר (Hofmeister), שגם שילב אותה תחת השם "אגדה"(Leyenda) ב"סוויטה ספרדית" (Suite Española), שהוא פרסם אז לפסנתר.


הנה "אסטוריאס" של איסק אלבניז בגיטרה קלאסית:

https://youtu.be/inBKFMB-yPg


סולו בעיבוד של טרגה:

https://youtu.be/oEfFbuT3I6A


ביצוע פלמנקו עם רקדנית פלמנקו:

https://youtu.be/AwcOCgBRZZ4


ה-Doors מהרוק עם השיר הנהדר "שיירה ספרדית" שכולל אותו:

https://youtu.be/pZhORUIKWtQ


וירטואוז העוד והזמר המצרי פריד אל אטרש ביצע אותו עם תזמורת ערבית:

https://youtu.be/fViuhkOmzvI


מתמודד בריאליטי מנגן פרשנות פלמנקו משלו על גיטרה אקוסטית:

https://youtu.be/pfAw7IwUq3E


והפרלוד המקורי של אלבניז לפסנתר:

https://youtu.be/1sdsfVcxpC0

לולה פלורס הייתה שחקנית, רקדנית וזמרת פלמנקו, אחת הזמרות הספרדיות האהובות והמוכרות ביותר בספרד בתקופתה.

היא נולדה בשנת 1923 למשפחה ענייה וכבר מגיל צעיר עזרה למשפחתה להתפרנס באמצעות כישרון השירה שלה, בהמשך עברה עם משפחתה למדריד, ומשם צמחה והפכה למוכרת ומוערכת.

היא ייצגה את סגנון הפלמנקו ואמנות ההופעה הצוענית אנדלוסית בפני קהל של מליוני מעריצים בספרד ובאמריקה הלטינית. בערוב ימיה הוענקה לפלורס מדליית זהב מאת ממשלת ספרד כהוקרה על מפעל חייה. בשנת 1995 היא נפטרה במדריד כשהיא בת 72.


הנה נגינה ושירת פלמנקו בכיכובה:

https://youtu.be/MMS3wbQXZXE


הנה קטע בו היא משחקת בסרט ספרדי:

https://www.youtube.com/watch?v=9Hn96uHkthU


ואותו השיר שנים רבות אחרי:

https://youtu.be/wjIiG1xghog

קאמפ נואו (Camp Nou) הוא האצטדיון הגדול באירופה ומהגדולים בעולם. המקום הזה הוא מעין בית מקדש לחובבי הכדורגל האירופי. קאמפ נואו הוא המעון של בארסה, קבוצת הכדורגל המהוללת של ברצלונה.

באצטדיון הכדורגל הקאמפ נואו, "המגרש החדש", יש כמעט 100,000 מקומות ישיבה. שטחו הכולל הוא 55,000 מטרים רבועים, מה שהופך אותו לאצטדיון הגדול באירופה ולאחד הגדולים בעולם.

בשנת 1954 נערך הטקס הראשון בקאמפ נואו. אז הגיע אליו קהל של 60,000 צופים ומאז הוא המשיך להתרחב עוד ועוד. במשחק הבכורה של ברצלונה באצטדיון כבר הגיעו 90,000 צופים וכמות המושבים כיום כבר הגיעה ל-99,354 מקומות ישיבה.

באצטדיון נמצא גם המוזיאון הרשמי של מועדון הכדורגל "בארסה" בברצלונה.


הנה האצטדיון של ברצלונה במבט מרחפן:

https://youtu.be/YN6p_N1FeDI


בואו לבקר במוזיאון ובאצטדיון:

https://youtu.be/cvDpCpabgwM


כך חלמו ותכננו את האצטדיון החדש:

https://youtu.be/-i6gsb_bRW8


וכך מתחזקים ומטפלים באצטדיון הזה בין המשחקים:

https://youtu.be/qiiftWlyv9o

חצאית הפלמנקו השופעת עשויה שכבות בד רבות. הן בדרך כלל בגווני אדום אופייניים, אך לא פעם הרקדניות רוקדות בצבעים אחרים, כל עוד החצאית, לעיתים אלו שמלות של ממש, היא שופעת ומתרחבת בצורת פעמון גדול, כשהרקדנית מרימה את שוליה בידה.

חצאיות ושמלות הפלמנקו הן רק חלק מהלבוש האופייני לריקוד הפלמנקו, שכולל גם נעלי עקב, עגילים גדולים ותסרוקות מקושטות. לא פעם אוחזת הרקדנית בידה קסטנייטות, צעיף או מניפה.

החצאית הזו משרתת היטב את ריקוד הפלמנקו והרקדנית משתמשת בה בריקוד, כחלק מאביזרי הריקוד. האופן שבו הבד מתנופף הוא חלק מהקסם הויזואלי של הפלמנקו.

ריקוד הפלמנקו המבוסס על סגנון מוסיקלי שנולד באנדלוסיה שבדרום ספרד. את הריקוד החושני והמפתה נוהגים לרקוד באולמות, בארים ובתי קפה בספרד.

יתכן שצורת החצאית הזו מתאימה לפירוש המקובל של מקור המלה "פלמנקו", שיתכן ונולד מהמלה 'אש', בלטינית Flema.


הנה ריקוד בחצאית פלמנקו קלאסית:

http://youtu.be/hgitRq_0410


ריקוד פלמנקו זוגי:

http://youtu.be/3VljOe_DxsA


חלק מהרקדניות המודרניות של הפלמנקו החליפו את החצאית המסורתית:

http://youtu.be/69EuqPV-laM