שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מיהו הילד ההולנדי עם האצבע בחור הסכר?
המשל על הילד ההולנדי שסתם חור בסכר בעזרת אצבעו התפרסם בספר "הנס ברינקר, או מחליקיים של כסף". זהו ספר ילדים שפרסמה בשנת 1865 הסופרת האמריקאית מרי מייפס דודג'.
בסיפור שמופיע בספר "גיבורהּ של הארלם" מזהה ילד בן 8 חור בסכר הפולדר המקומי, פרצה זעירה בסכר שדרכה מתחילים לזרום המים. היות והולנד היא מדינה מישורית והסכרים שומרים עליה מהים, מבין הילד שהמים עלולים לסחוף את הסכר ולהציף את העיר. הוא מחליט לטפס על הסוללה ובעזרת הזרת שלו הוא סותם את הפרצה. אבל איש לא שומע כשהוא זועק לעזרה והוא מבלה את הלילה הקר כשהוא סותם את החור שבסכר. רק בבוא השחר מבחינים בו ומגיעים לתקן את החור שבסכר.
הסיפור הזה הפך למשל תרבותי בעולם כולו. זהו משל לנזקים קטנים בחברה ובמשטר ובדברים גדולים, פגיעות קטנות שאם לא נטפל בהן בשלב מוקדם - הן יהפכו לבעיות גדולות ובלתי ניתנות לפתרון שאינו כרוך בנזקים גדולים לפני כן ובעלויות וקשיים רבים.
הנה סרטון עם פסל הילד ההולנדי עם האצבע בחומה:
http://youtu.be/g_I0DjpJ3a0
ופרודיה רומנית שמראה איך איכר מתגבר על החור שבסכר, עד ש...
http://youtu.be/t0UNUwGWlB0
מה חשיבות הקריאה והכתיבה והאם סיפורים משנים משהו בעולם?
סיפורים בעידן המודרני הופכים ומשמשים כלי רב עוצמה בשינוי, ביצירת אמון ובהנעה של תהליכי שינוי.
יותר ויותר מתגלה אמנות הסיפור, גם בעידן המודרני, כמרכיב חשוב בקריירה ובהעברת רעיונות קטנים כגדולים בחברה האנושית - מרמת החבר הבודד, דרך הארגון כולו, מול עובדיו והלקוחות מולם ניצבים נציגיו ועד לאומות, בהן הוכח שוב ושוב בעבר כוחם של הסיפורים שסיפרו מנהיגים ומובילי דעה.
המחקר מנסה למפות ולחקור את הדרכים בהן סיפורים מסייעים בתהליכי שינוי, בריכוך התנגדויות לשינויים, בהנעה של שינוי בקרב פרטים וחברות שלמות, בסגירת עסקאות מסחריות ובגיוס אנשים לקהילות המחוללות שינוי - כל אלו ועוד באמצעות הכוח העצום של סיפורים.
אם בתקופה הקלאסית, כשנולדו במאות שלפני הספירה, נחשבו הספרים להמצאה שעלולה לפגוע בחשיבה וביכולות השכליות של האדם (כמו הטלוויזיה בזמנה, המחשב והאינטרנט היום), היום כבר ברור שהם עשו בדיוק את ההיפך. במקום ליצור את מה שסוקרטס הגדיר כ"שכחה בנשמה", הם פתחו לנשמה עולמות נהדרים וציידו אותה בספינות מטפוריות להפליג בהם.
מאז המשוררת הראשונה, הכוהנת הגדולה של האימפריה השומרית אנהדואנה, מי שכתבה על רגשות ורעיונות בכתב יתדות, ועד ימינו אנו, עם החוגים והפוסטים ברשתות החברתיות, הכתיבה שימשה ככלי ביטוי וחיבור אנושי ראשון במעלה.
יותר מכל גורם אחר, הייתה זו המצאת הדפוס במאה ה-15 שעתידה לאפשר את אגירת הידע האנושי, הפצתו ופיתוחו. במהלך השנים היא עתידה להביא לפריחה אנושית אדירה, שתוליד את תקופת הרנסאנס, המהפכה המדעית, עידן ההשכלה ובהמשך את העידן המודרני.
החשיבות של הקריאה והסיפור בחיינו היא אדירה. אם השעונים המכניים הניעו והניחו את היסודות לחשיבה המדעית, הספרים יצקו את היסודות לנאורות ולהשכלה. הם לימדו את האדם להעמיק בחשיבה ונתנו לו כלים לנתח מצבים ומגמות.
יש משהו מיוחד בשקיעה הזו בקריאה של ספר. דומה שהיא משאירה את הרעש והגירויים של העולם שבחוץ. יותר מכל, היא מאמנת אותנו בריכוז ובחשיבה מעמיקה על דברים, על רעיונות ועל סיפורים שמניעים אותם והמסקנות שהם מייצרים במוחנו.
היטיב לנסח זאת חלוץ חקר התקשורת מרשל מקלוהן, כשאמר ש"המדיום הוא המסר". שיטת המסירה של המסר משפיעה לדבריו לא פחות ואפילו יותר מתוכנו של המסר. אז אולי ניתן לומר בפראפראזה ש"הספר והסיפור הם הרקטות של המסר"?
המדהים הוא שרבים מהאנשים המצליחים, החזקים והעשירים ביותר בעולם הם גם קוראים אובססיביים. אמנם הם אינם נוטים לקרוא מגזינים ועיתונים יומיים או ספרי מדע בדיוני, אלא יותר ביוגרפיות של אנשים גדולים וספרי ידע והשכלה, אבל כך הם קונים את היכולת לספר את הסיפורים שלהם ולתקשר לקהלים גדולים את רעיונותיהם.
רשת האינטרנט, על השינויים שהיא מחוללת, גם היא עושה עתה שירות נהדר לרעיונות העוברים בסיפורים כאלה. אמנים שהצליחו, דרך סטארטאפים קטנים ועד לתאגידי ענק - כולם רוצים למצוא את הסיפור שיהפוך אותם למעניינים מעט יותר מחבורה של אנשים שרוצה לעשות כסף (דוגמאות בתגית "סיפורי חברה"). אז הם מספרים את הסיפור המיוחד שלהם, שיוסיף ריגוש והתרגשות להצלחתם ה"מוצדקת".
ובכיוון אחר, בו אפשר לראות את ה"סטורי טלינג" השולט הזה - אם יש נוסחה שתמיד עובדת בהרצאות האינטרנט בנוסח "Ted", שכל כך נפוצות היום, הרי שהיא כוללת תמיד ולפני הכל סוג של סיפור מעולה.
הנה הסבר מרתק על כוחו של הסיפור וחשיבותו לאנושות:
https://youtu.be/lHZ72NkBueU
הנה הטוב שבספרות:
https://youtu.be/4RCFLobfqcw
על כוחם של ספרים וסיפורים להשפיע על החיים האמיתיים ועל התפיסות החברתיות (מתורגם):
https://youtu.be/ctaPAm14L10
רנדל וואלאס רואה בסיפור את הדרך הטובה ביותר להפיץ אמת:
https://youtu.be/zfJCN9tzClo
המשוררת והסופרת הראשונה בהיסטוריה תקשרה עוד בימי השומרים בכתיבה (מתורגם):
https://youtu.be/XhNw1BhV6sw
פרסומת שמציגה את הכוח הטמון בסיפורים:
https://youtu.be/YuoVnBc7RvE
ובחיוך, הנה הכוח של סיפור טוב בחיים:
https://youtu.be/GdJT5hjRSR4
הקריאה היא התחביב של האנשים המצליחים ביותר בעולם:
https://youtu.be/jrBFyUnJdcA
והנה הרצאה מדהימה שמוכיחה שאמנות הסיפור מוכרת ובגדול ואם תרצו הצלחה כדאי ללמוד לספר את הסיפור הנכון:
https://youtu.be/Nj-hdQMa3uA?long=yes
מהו סיפורו של נילס הולגרסון?
הספר "מסע הפלאים של נילס הולגרסון" הוא ספר ילדים מאת הסופרת השבדית סלמה לגרלף. הספר מספר על נילס הולגרסון, ילד שוודי עצלן ואכזרי לבעלי חיים.
לאחר שהוא מתעלל בגמד, נענש נילס על ידו והופך לננס בעצמו.
במסגרת העונש הוא גם מקבל את היכולת לשוחח עם בעלי החיים בשפתם. לאחר שהוא מצטרף לאווזי הבר ועף על גבם בכל רחבי שבדיה, הוא הולך ונעשה אוהב חיות, מתבגר ונעשה נער חביב ונעים הליכות.
הספר שיצא לאור ב-1906 הוא אחד מספרי הילדים האהובים ביותר בכל הזמנים. במהלך השנים נעשו סרטים על נילס וגם סדרת טלוויזיה מצוירת, שהצליחה בכל העולם.
הנה הפתיח של סדרת טלוויזיה ארוכה ואהובה על מסע הפלאים של נילס:
https://youtu.be/9SZZDDXyWVY
ופרק מסדרת נילס הולגרסון בטלוויזיה:
https://youtu.be/TvA59bsxfrg?long=yes
מה זה משל ולמה נועדו משלים?
משל (Fable) הוא סיפור קצר ופשוט בעלילה, הכולל בדרך כלל בעלי חיים המתנהגים כמו בני אדם ומעביר מוסר השכל, לקח מוסרי או מסר חינוכי ששווה ללמוד.
המשלים של הכותבים הגדולים, דוגמת איזופוס, קרילוב ולה פונטיין, בנויים בדרך כלל סביב דמויות של בעלי חיים, המשמשות ככלי להעברת לקחים מוסריים עמוקים. כל משל קצר מסתיים במסר ברור שנועד לכוון את הקורא להתנהגות נאותה, חכמה או ערכית.
בניגוד לסתם סיפור, ייחודו של המשל טמון ביכולתו להעביר רעיונות מורכבים, לקח וערכים חשובים. הוא עושה זאת באמצעות דימויים וסמלים המשובצים בסיפור ודרך אירועים ותיאורים פשוטים ויומיומיים שקורים לבעלי חיים.
עוצמתם של המשלים טמונה ביכולת שלהם להעביר אמיתות אנושיות מורכבות בצורה פשוטה ואף משעשעת. דרך בעלי החיים הם מדברים על חולשות אנושיות כמו תאוות בצע, יהירות, קנאה וטיפשות, אך לבסוף הם גם מדגישים מעלות כמו נדיבות, מוסר, חוכמה וצדק.
#חלקי המוסר
בכל משל יש שני מרכיבים או חלקים:
המשל - זהו החלק הראשון שמסתיר רעיון או חידה כלשהם. זה הסיפור הגלוי, לרוב על בעל חיים שעובר משהו.
הנמשל - הוא המסר שעל הקורא לפענח או להבין מהסיפור ואז להעבירו לעולם האנושי, לגבי התנהגות נכונה יותר בעולם שלנו בני האדם.
#דמויות המשלים
הדמויות במשל הן בדרך כלל מעולם החי, הצומח או מחיי האנשים הפשוטים. הדמויות הללו מייצגות תכונות אנושיות, אירועים ומצבים שאנשים בכל מקום יכולים להתחבר אליהם ולהבינם.
#ההצלחה
בזכות יכולתו הייחודית לשלב בין הנאה ללמידה, המשל נשאר כלי חינוכי אהוב ויעיל גם בעידן המודרני. הסיפור המעניין מושך את תשומת הלב, בעוד שהמסר המוסרי מחלחל ללב באופן טבעי.
המשלים הם יצירות ספרותיות עתיקות מאוד. עד שהועלו על הכתב הם הועברו בעל פה ומדור לדור ובשלב מסוים, במיוחד בתקופת ההשכלה, החלו לרכז את חלקם ולקבצם לספרי משלים ידועים.
איכשהו, המשל הצליח לשרוד כאמנות סיפור עתיקה וחינוכית, שלא איבדה מכוחה - במיוחד בתקופה שבה הורים ומחנכים מודעים מחפשים דרכים יצירתיות להעברת ערכים ומסרים משמעותיים וחשובים לדורות הבאים.
#עוצמת המשל
כוחו הגדול של המשל נובע מיכולתו להנגיש רעיונות מופשטים באמצעות סיפור קליט וממוקד, שאינו מעוגן במקום ובזמן כלשהם.
קחו את המשל המפורסם על הנמלה והצרצר ושימו לב איזו דרך נפלאה יש לו לחנך על חשיבות החריצות והתכנון לטווח ארוך. המשל עושה זאת דרך סיפור פשוט שכל אחד יכול להבין - הנמלה החרוצה מתכוננת לחורף ללא ליאות, בזמן זהצרצר קל הדעת חי רק את הרגע, לא מתכונן וכשמגיע החורף גם סובל.
אחד היתרונות המשמעותיים של המשל הוא יכולתו להעביר ביקורת חברתית ומסרים מוסריים בדרך עקיפה ועדינה. במקום להטיף ישירות, המשל מאפשר לקורא או למאזין להגיע למסקנות בכוחות עצמו.
גישה זו יעילה במיוחד בחינוך ילדים וצעירים, שכן היא מאפשרת להם להזדהות עם הדמויות ולהפנים את המסר בדרך חווייתית וטבעית. עובדה זו סייעה במהלך ההיסטוריה להפוך את ספרות המשל העולמית ליצירה חשובה ומשמעותית.
#המשל בעולם ובהיסטוריה
בתרבות היהודית המשל הוא כלי חינוכי מרכזי, החל מהתנ"ך וכלה בספרות חז"ל. דוגמה מובהקת לכך היא משל "כִּבְשַׂת הָרָשׁ", בו השתמש נתן הנביא כדי להוכיח את דוד המלך. משלים אחרים הופיעו שוב ושוב בספרי המקרא כמו משלי, איוב, קוהלת ושיר השירים.
חכמי המדרש והתלמוד הירבו להשתמש גם הם במשלים כדי להסביר רעיונות מופשטים בתורה ובמחשבת ישראל. בספרות חז"ל משמשים אגדות ומדרשים כאמצעים מצוינים לחינוך והוראה של רעיונות דתיים ומוסריים ביהדות.
אך חשיבותו של המשל אינה מוגבלת לתרבות היהודית או היוונית בלבד. בתרבות המערבית, מוכר ההיסטוריון היווני הרודוטוס שמספר במאה ה-6 לפני הספירה על משליו של איזופוס (Aesop) שמעולם לא הועלו על הכתב, אך נפוצו בכל העולם.
משלי איזופוס מיוון העתיקה ממשיכים לשמש מקור השראה ולימוד עד ימינו. המשלים הללו מדגימים כיצד באמצעות סיפורים פשוטים אך עמוקים יכולות לעבור מדור לדור אמיתות על טבע האדם, כאלה שאינן תלויות בזמן או במקום כלשהם ונתפסות כראויות תמיד.
בהקשר זה ראוי להזכיר גם את משלי קרילוב (Ivan Krylov), המשורר והמספר הרוסי שחי במאה ה-18 וה-19. קרילוב נחשב לאחד מגדולי כותבי המשלים בספרות העולמית. הוא הצליח ליצור משלים שמשלבים הומור שנון עם ביקורת חברתית נוקבת. משליו המפורסמים, כמו "הברווז, הדג והסרטן" ו"הנגן בתזמורת", מתארים בחדות ובדיוק סיטואציות אנושיות מורכבות ומגוחכות כאחד.
ראוי לציין גם את לה פונטיין (Jean de La Fontaine), הסופר וממשיל המשלים הצרפתי שעיבד במאה ה-17 את משלי איזופוס ואף כתב משלים מקוריים משלו.
הסופר הרוסי קרילוב, שהושפע רבות ממשלי לה פונטיין, פרסם במאה ה-18 קובץ משלים בחרוזים, בחלקם מקוריים ובחלקם עיבודים למשלי איזופוס ולה פונטיין. הוא הצליח להתאים למציאות הרוסית את סגנון המשל של כותב המשלים הצרפתי ולהעניק להם צביון מקורי ומיוחד משלו.
משלי קרילוב מדגימים היטב כיצד המשל יכול לשמש ככלי לביקורת חברתית ופוליטית. באמצעות דמויות של חיות ומצבים לכאורה תמימים, הוא העביר ביקורת נוקבת על השחיתות בממסד הרוסי, על הבירוקרטיה המסואבת ועל חולשות אנושיות שונות.
יש ספרים שלמים שהם משלים. אחד הידועים שבהם הוא ספרו של ג'ורג' אורוול "חוות החיות" שבו חיות מתארות תכונות ומעשים אנושיים. כך עושים גם ספרי גוליבר של ג'ונתן סוויפט וכך גם "על העיוורון", ספרו של ז'ורז' סאראמגו. זהו ספר שהוא כולו משל על הטבע החברתי של אדם וכיצד הוא מתנהל בזמנים של מצוקה.
כל הדוגמאות הללו מדגישות את כוחו של המשל ככלי ספרותי שמסוגל לעקוף צנזורה ולהעביר מסרים חתרניים באופן עקיף אך אפקטיבי.
כמה משלים ידועים תמצאו בתגית "משלים".
חיפזון וזהירון מסבירים מהו משל (עברית):
https://youtu.be/YDKOE7zliwM
הנה, למשל, משל השועל והכרם המפורסם (עברית):
https://youtu.be/LTctzR5Pzss
משל המערה של אפלטון הוא אחד המשלים החכמים והעתיקים בהיסטוריה (מתורגם):
https://youtu.be/1jrgE7PSY38
משל המרכבה הוא משל יהודי (עברית):
https://youtu.be/-vukbQovRPw
משל נהדר אך גם עצוב על החברה האנושית וכיצד היא מתנהלת בדפוס דומה שוב ושוב:
https://youtu.be/HTDdIO74BuA
משל שלא סופר מהטלוויזיה הלימודית של פעם (עברית):
https://youtu.be/grFxRr3HJnk
והחיים כמשל על צפרדעים (עברית):
https://youtu.be/ANP4y5PUuB4
איך היה הנס כריסטיאן אנדרסן לסופר ילדים?
מה התרומה של דון קישוט לתרבות האנושית?
"דון קיחוטה איש לה-מנשה" של מיגל דה סרוונטס היה ספר חדשני לזמנו.
הגיבור, איש ממחוז לה-מנשה, אדם מוזר ומשונה, שבהשפעת קריאה מופרזת של סיפורי אבירים, מדמיין שהוא אביר שהוטלה עליו שליחות. במסגרת שליחות זו, הוא מנהל מאבק מתמיד, של מלחמות צדק שאין לו שום סיכוי לנצח בהן. במהלך הסיפור הוא נלחם בטחנות רוח שהוא מדמה לענקים, סמל לאותן מלחמות שלא ניתן לנצח בהן.
דון קישוט מתאהב בנערה כפרית שראה בחטף והיא כלל לא יודעת על קיומו. הוא קורא לה "דולציניאה". בדמיונו הוא הופך את דולציניאה לגבירה אצילה ומכובדת.
דון קיחוטה רוכב על סוס כחוש בשם רוסיננטה. עימו רוכב תמיד סנצ'ו פנצ'ו, נושא הכלים הערמומי והשמנמן. סנצ'ו פנצ'ו רכוב תמיד על חמור. דמותם המשונה, זה על סוס תמיר והשני על חמור נמוך, הפכה לאייקון תרבותי.
הספר הוא פורץ דרך בספרות. יחסי הגיבור, המספר והמחבר, דה סרוונטס, כתובים בצורה חדשנית ואפילו מהפכנית. אבל תרומתו הגדולה של דון קישוט לתרבות היא בהבנה שיש מלחמות שאנשים מנהלים כנגד גופים חזקים או דמיוניים, מלחמות או מאבקים שהם בלתי מציאותיים ושאין כל סיכוי אמיתי לנצח בהם. לתיאור התנהגות כזו משתמשים עד היום בביטויים כמו "מלחמה בטחנות רוח" ואנשים כאלה מכונים לעיתים "דון קישוט".
סיפורו של דון קישוט היווה בסיס להמון שירים, סיפורים והתייחסויות אחרות בתרבות האנושית.
הנה סיפור "דון קישוט" (עברית):
https://youtu.be/GVjTcBO2CgI
חשיבותו של הספר "דון קישוט" (מתורגם):
https://youtu.be/dDUPu6tMWHY
סיפור חייו של הסופר, מיגל דה סרוונטס:
https://youtu.be/kr4MtPoD3r4
השיר "דון קישוט" של אריק איינשטיין (עברית):
https://youtu.be/A2wccbY4s7o
וקדימון ההצגה "אני דון קיחוטה" של תאטרון גשר (ללא מילים):
https://youtu.be/cHmz4UQzYg4
מיהו פיטר פן שמסרב לגדול?
פיטר פן (Peter Pan) הוא ילד, או ליתר דיוק דמות ספרותית של ילד שמסרב לגדול. יצר אותו הסופר הסקוטי ג'יימס בארי ב-1902 בספר "הציפור הקטנה והלבנה", אבל להצלחה הוא זכה 3 שנים אחר-כך במחזה "פיטר פן - הילד שלא רצה לגדול".
הספר על פיטר וונדי נכתב כמה שנים לאחר בכורת המחזה. ב-1950 הופק המחזמר, שאת לחניו חיבר ליאונרד ברנשטיין.
מאז הוא הפך לאחת הדמויות הספרותיות האהובות על הילדים. סרטי פיטר פן, במיוחד זה של וולט דיסני, והמחזמר עם המוסיקה של ליאונרד ברנשטיין, הפכו את דמות הילד הנצחי לאחת מהדמויות הספרותיות שיצאו מגבולות הספרות אל התרבות כולה והפכו לסוג של אייקון.
עד היום, אחת למספר שנים מועלה סיפורו של פיטר פן מחדש, אם זה בהפקות תיאטרון, בטלוויזיה או בקולנוע. באחת מהן, אגב, שילב אותו היוצר הקולנועי סטיבן שפילברג ב"הוק", בה דמותו של פיטר היא כבר כאיש מבוגר. זה ללא ספק טוויסט מעניין עבור דמות הילד שרצה להישאר ילד לעולם ולא להתבגר...
הנה סיפורו של פיטר פן (עברית):
https://youtu.be/X_WkMLqUBUA?t=20s
פיטר פן בגרסת וולט דיסני (עברית):
https://youtu.be/Erg_lQwhA8o
קדימון לסרט פיטר פן וונדי:
https://youtu.be/9Ji5U2sTlLU
ביקורת משעשעת על הסרט וונדי והוא (עברית):
https://youtu.be/PJIOnHX6s8s
וסיפורו המלא בהצגה על פיטר פן (עברית):
https://youtu.be/2A90lzn7XX8?long=yes
איך נולד "העץ הנדיב"?
יש סיפור שהכתיבה של ספר הילדים המפורסם "העץ הנדיב" (The Giving Tree) באה מהתערבות של המחבר, שאמר לעורכת ספרי ילדים שסיפורי הילדים הם פשוטים מדי וילדים יכולים להתחבר לסיפורים הרבה יותר עמוקים. היא אתגרה אותו שינסה לכתוב אחד כזה והוא אכן ניסה והצליח בגדול.
לא ברור אם הסיפור הזה אמיתי, כי מלבד פודקסט של שני חבר'ה שלפחות אחד מהם העיד שהוא צרך משהו לפני ההקלטה, אין לו שום סימוכין ברשומות. ועדיין - סיפור טוב, על ספר מצוין שאכן מדגים עד כמה ספר ילדים יכול להיות הרבה יותר מסתם סיפור.
ואכן, של סילברסטיין (Shel Silverstein) פרסם בשנת 1964 את הספר "העץ הנדיב", שנחשב עד היום לאחד מספרי הילדים הפופולריים, אם גם השנויים במחלוקת שיש.
#הסיפור עצמו
הספר מספר על ילד ועץ שמפתחים ידידות. בילדותו הילד מטפס על העץ, אוכל מתפוחיו ונהנה מצילו. העץ שמח, אבל ככל שהילד מתבגר ונעשה לבחור, גבר ואז זקן, הוא שב אל העץ רק כדי לקחת ממנו עוד ועוד. תפוחים שימכור, ענפים לבניית בית, גזע לבניית סירה - הכל עד שלא נותר מהעץ אלא גדם. בכל פעם העץ נתן באושר, אבל גם כשהנער הפליג בסירה העץ שמח, אבל לא ממש.
#על הספר
הסיפור על העץ שנותן הכל לילד התברר לא רק כמשל חכם חכם ובעל משמעות עמוקה ביחסים, בין הורים לילדים לפחות. הוא התגלה כטקסט מורכב שמעורר דיונים סוערים עד היום, אם כי מעטים יודעים איך הספר הזה בכלל נכתב.
מסתבר שסילברסטיין היה דמות לא שגרתית. לפני שהפך לכותב ילדים מצליח, הוא עבד כקריקטוריסט במגזין למבוגרים, כתב שירי פולק וביקר במקומות אקזוטיים ברחבי העולם. הוא לא תכנן לכתוב ספרי ילדים כלל. בראיון מ-1975 הוא סיפר שחברו האמן טומי אנגרר התעקש והוביל אותו, כמעט בכוח, למשרדה של עורכת בשם אורסולה נורדסטרום מהוצאת הארפר אנד רו (Harper & Row). היא שכנעה אותו שאנגרר צודק ושהוא יכול לכתוב ספרי ילדים.
הרעיון לעץ הנדיב צץ אצל סילברסטיין מתוך ציור פשוט של עץ שצייר. במקור הוא לא היה בטוח בסיפור הזה. עוד לפני כן, כששלח אותו להוצאות נתקל בקשיים. עורך בהוצאת סיימון ושוסטר דחה את כתב היד כי חשב שהוא עצוב מדי לילדים ועבור מבוגרים הוא פשוט מדי.
אבל העורכת נורדסטרום האמינה בפוטנציאל של הסיפור. היא הבינה שמתחת לפשטות המדומה מסתתר משהו עמוק על אהבה, נתינה והקרבה.
המהדורה הראשונה שיצאה ב-1964 לא נמכרה מדי, רק בין 5,000 ל-7,500 עותקים. אבל די מהר הספר הפך ללהיט. המכירות כמעט הוכפלו בכל שנה בעשור הראשון שלו. גם האיורים המקוריים עברו שינויים: בהתחלה נראו כמו הקריקטורות של המגזין למבוגרים, אבל נורדסטרום שכנעה את סילברסטיין לפשט ולהמתיק את הסגנון שלהם.
סילברסטיין עצמו סירב לפרש את הספר. כשנשאל מי העץ ומי הילד, הוא ענה שכל אחד יכול למצוא בסיפור את מה שהוא ירצה. בראיון מ-1978 הוא אמר בפשטות: זו סתם מערכת יחסים בין שני אנשים, אחד נותן והשני לוקח. חלקם רואים בו אלגוריה על אהבת אם, אחרים על יחסים רעילים. יש אפילו מי שמפרש אותו כמשל סביבתי על ניצול הטבע. הדו-משמעות הזו היא בדיוק מה שהופך את הספר לכל כך מרתק ושנוי במחלוקת.
הספר נמכר ביותר מ-10 מיליון עותקים ברחבי העולם ותורגם לעשרות שפות, אבל סילברסטיין מעולם לא התמכר לפופולריות. הוא המשיך לחיות חיים של אמן עצמאי, נמנע מראיונות ועד מותו ב-1999 המשיך לשמור על הפרטיות שלו.
הנה סיפור העץ הנדיב (בעברית):
https://youtu.be/QZEuL0YNFbo
הסיפור באנגלית:
https://youtu.be/XFQZfeHq9wo
באנימציה מצוירת:
https://youtu.be/1TZCP6OqRlE
באנימציית סטופ מושן:
https://youtu.be/fbLaX20hNw8
האם יש בו מסרים מוצפנים? (עברית)
https://youtu.be/ekYv-IiINQ4
והגרסה המחוצפת למבוגרים (בעברית):
https://youtu.be/O5gf-2y8uA4
מהם משלי איזופוס?
משלי איזופוס (Aesop Fables) הם אוסף של משלים קצרים שהעבירו בעדינות לקחים מוסריים. כתב אותם חכם יווני מיוון העתיקה בשם איזופוס שידוע כיום בזכות מאות משליו. כל אחד מהם מכיל מוסר השכל מרכזי, בין אם מדובר בהתנהגות רצויה או לא רצויה של בני אדם.
היה זה ההיסטוריון היווני הרודוטוס, מי שנחשב ל"אבי ההיסטוריה", שסיפר על חייו של מספר המשלים היווני איזופוס, שחי במאה שלפניו, אי שם באמצע המאה ה-6 לפני הספירה, בימיו של המלך המצרי אמאזיס.
איזופוס, לפי ההיסטוריון הקדום, היה עבד שחי באי סאמוס וידע לספר סיפורים נהדרים, עם מוסר השכל. הוא ככל הנראה נהרג מידיהם של בני דלפוי. הסיפורים שנקשרו בשמו של איזופוס נכתבו בהמשך על ידי סופרים כמו אריסטופנס ואריסטו.
מהדורות מודרניות כוללות לרוב בין 200 ל-300 ממשליו של איזופוס, אף שמספרם המלא הללו הוא 725. כל משל כזה מלמד את על דברים טובים ורעים ומדגיש כמעט תמיד בחירות גרועות.
החוכמה במשלי איזופוס היא שהקורא לא מרגיש נזוף או שמלמדים אותו לקח וזאת בזכות ההברקה של ללהק בהם בעלי חיים, המצוידים במאפיינים אנושיים ועושים דברים כמו בני אדם.
שמו ומשליו של איזופוס הפכו אותו לדמות אגדית ושוב ושוב נשאלת השאלה האם הוא באמת היה קיים. עם השנים הלכו והתווספו פרטים שונים על תולדות חייו של האיש, כשברור היום שלא כולם נכונים וחלקם הם בבירור פרי המצאות ואגדות.
מה שכן ידוע על האיש הם המשלים שהוא חיבר וסיפר וידועים מאז ימי קדם. אלה משלים חכמים וחינוכיים שצוטטו שוב ושוב על-ידי סופרים, משוררים והוגי דעות - לא רק יווניים אלא בני עמים שונים ובמהלך דורות רבים.
שמו של איזופוס היה כל כך נחשב ומוערך, עד שלא מעט מהמשלים שכתבו סופרים ומחברים אחרים צוינו כמשלי איזופוס, רק כדי להפוך אותם לפופולריים ולהתהדר בשמו ובכישרונו בקידום משלים שהם עצמם המציאו.
הנה סיפורם של משלי איזופוס:
https://youtu.be/ZjkzXpRxBQM
איזופוס מסייע להסביר לילדים מהו משל (עברית):
https://youtu.be/YDKOE7zliwM
משל הצב והארנב המפורסם (עברית):
https://youtu.be/cYpwq3-RdPs
הנה סרטון ארוך יותר על תולדות משלי איזופוס:
https://youtu.be/pBY3RUx4F1U?long=yes
והמשלים של איזופוס שהפכו לבלו פרינט של מספרי הסיפורים:
https://youtu.be/cwxtdD5vaBI?long=yes
המשל על הילד ההולנדי שסתם חור בסכר בעזרת אצבעו התפרסם בספר "הנס ברינקר, או מחליקיים של כסף". זהו ספר ילדים שפרסמה בשנת 1865 הסופרת האמריקאית מרי מייפס דודג'.
בסיפור שמופיע בספר "גיבורהּ של הארלם" מזהה ילד בן 8 חור בסכר הפולדר המקומי, פרצה זעירה בסכר שדרכה מתחילים לזרום המים. היות והולנד היא מדינה מישורית והסכרים שומרים עליה מהים, מבין הילד שהמים עלולים לסחוף את הסכר ולהציף את העיר. הוא מחליט לטפס על הסוללה ובעזרת הזרת שלו הוא סותם את הפרצה. אבל איש לא שומע כשהוא זועק לעזרה והוא מבלה את הלילה הקר כשהוא סותם את החור שבסכר. רק בבוא השחר מבחינים בו ומגיעים לתקן את החור שבסכר.
הסיפור הזה הפך למשל תרבותי בעולם כולו. זהו משל לנזקים קטנים בחברה ובמשטר ובדברים גדולים, פגיעות קטנות שאם לא נטפל בהן בשלב מוקדם - הן יהפכו לבעיות גדולות ובלתי ניתנות לפתרון שאינו כרוך בנזקים גדולים לפני כן ובעלויות וקשיים רבים.
הנה סרטון עם פסל הילד ההולנדי עם האצבע בחומה:
http://youtu.be/g_I0DjpJ3a0
ופרודיה רומנית שמראה איך איכר מתגבר על החור שבסכר, עד ש...
http://youtu.be/t0UNUwGWlB0
סיפורים בעידן המודרני הופכים ומשמשים כלי רב עוצמה בשינוי, ביצירת אמון ובהנעה של תהליכי שינוי.
יותר ויותר מתגלה אמנות הסיפור, גם בעידן המודרני, כמרכיב חשוב בקריירה ובהעברת רעיונות קטנים כגדולים בחברה האנושית - מרמת החבר הבודד, דרך הארגון כולו, מול עובדיו והלקוחות מולם ניצבים נציגיו ועד לאומות, בהן הוכח שוב ושוב בעבר כוחם של הסיפורים שסיפרו מנהיגים ומובילי דעה.
המחקר מנסה למפות ולחקור את הדרכים בהן סיפורים מסייעים בתהליכי שינוי, בריכוך התנגדויות לשינויים, בהנעה של שינוי בקרב פרטים וחברות שלמות, בסגירת עסקאות מסחריות ובגיוס אנשים לקהילות המחוללות שינוי - כל אלו ועוד באמצעות הכוח העצום של סיפורים.
אם בתקופה הקלאסית, כשנולדו במאות שלפני הספירה, נחשבו הספרים להמצאה שעלולה לפגוע בחשיבה וביכולות השכליות של האדם (כמו הטלוויזיה בזמנה, המחשב והאינטרנט היום), היום כבר ברור שהם עשו בדיוק את ההיפך. במקום ליצור את מה שסוקרטס הגדיר כ"שכחה בנשמה", הם פתחו לנשמה עולמות נהדרים וציידו אותה בספינות מטפוריות להפליג בהם.
מאז המשוררת הראשונה, הכוהנת הגדולה של האימפריה השומרית אנהדואנה, מי שכתבה על רגשות ורעיונות בכתב יתדות, ועד ימינו אנו, עם החוגים והפוסטים ברשתות החברתיות, הכתיבה שימשה ככלי ביטוי וחיבור אנושי ראשון במעלה.
יותר מכל גורם אחר, הייתה זו המצאת הדפוס במאה ה-15 שעתידה לאפשר את אגירת הידע האנושי, הפצתו ופיתוחו. במהלך השנים היא עתידה להביא לפריחה אנושית אדירה, שתוליד את תקופת הרנסאנס, המהפכה המדעית, עידן ההשכלה ובהמשך את העידן המודרני.
החשיבות של הקריאה והסיפור בחיינו היא אדירה. אם השעונים המכניים הניעו והניחו את היסודות לחשיבה המדעית, הספרים יצקו את היסודות לנאורות ולהשכלה. הם לימדו את האדם להעמיק בחשיבה ונתנו לו כלים לנתח מצבים ומגמות.
יש משהו מיוחד בשקיעה הזו בקריאה של ספר. דומה שהיא משאירה את הרעש והגירויים של העולם שבחוץ. יותר מכל, היא מאמנת אותנו בריכוז ובחשיבה מעמיקה על דברים, על רעיונות ועל סיפורים שמניעים אותם והמסקנות שהם מייצרים במוחנו.
היטיב לנסח זאת חלוץ חקר התקשורת מרשל מקלוהן, כשאמר ש"המדיום הוא המסר". שיטת המסירה של המסר משפיעה לדבריו לא פחות ואפילו יותר מתוכנו של המסר. אז אולי ניתן לומר בפראפראזה ש"הספר והסיפור הם הרקטות של המסר"?
המדהים הוא שרבים מהאנשים המצליחים, החזקים והעשירים ביותר בעולם הם גם קוראים אובססיביים. אמנם הם אינם נוטים לקרוא מגזינים ועיתונים יומיים או ספרי מדע בדיוני, אלא יותר ביוגרפיות של אנשים גדולים וספרי ידע והשכלה, אבל כך הם קונים את היכולת לספר את הסיפורים שלהם ולתקשר לקהלים גדולים את רעיונותיהם.
רשת האינטרנט, על השינויים שהיא מחוללת, גם היא עושה עתה שירות נהדר לרעיונות העוברים בסיפורים כאלה. אמנים שהצליחו, דרך סטארטאפים קטנים ועד לתאגידי ענק - כולם רוצים למצוא את הסיפור שיהפוך אותם למעניינים מעט יותר מחבורה של אנשים שרוצה לעשות כסף (דוגמאות בתגית "סיפורי חברה"). אז הם מספרים את הסיפור המיוחד שלהם, שיוסיף ריגוש והתרגשות להצלחתם ה"מוצדקת".
ובכיוון אחר, בו אפשר לראות את ה"סטורי טלינג" השולט הזה - אם יש נוסחה שתמיד עובדת בהרצאות האינטרנט בנוסח "Ted", שכל כך נפוצות היום, הרי שהיא כוללת תמיד ולפני הכל סוג של סיפור מעולה.
הנה הסבר מרתק על כוחו של הסיפור וחשיבותו לאנושות:
https://youtu.be/lHZ72NkBueU
הנה הטוב שבספרות:
https://youtu.be/4RCFLobfqcw
על כוחם של ספרים וסיפורים להשפיע על החיים האמיתיים ועל התפיסות החברתיות (מתורגם):
https://youtu.be/ctaPAm14L10
רנדל וואלאס רואה בסיפור את הדרך הטובה ביותר להפיץ אמת:
https://youtu.be/zfJCN9tzClo
המשוררת והסופרת הראשונה בהיסטוריה תקשרה עוד בימי השומרים בכתיבה (מתורגם):
https://youtu.be/XhNw1BhV6sw
פרסומת שמציגה את הכוח הטמון בסיפורים:
https://youtu.be/YuoVnBc7RvE
ובחיוך, הנה הכוח של סיפור טוב בחיים:
https://youtu.be/GdJT5hjRSR4
הקריאה היא התחביב של האנשים המצליחים ביותר בעולם:
https://youtu.be/jrBFyUnJdcA
והנה הרצאה מדהימה שמוכיחה שאמנות הסיפור מוכרת ובגדול ואם תרצו הצלחה כדאי ללמוד לספר את הסיפור הנכון:
https://youtu.be/Nj-hdQMa3uA?long=yes
הספר "מסע הפלאים של נילס הולגרסון" הוא ספר ילדים מאת הסופרת השבדית סלמה לגרלף. הספר מספר על נילס הולגרסון, ילד שוודי עצלן ואכזרי לבעלי חיים.
לאחר שהוא מתעלל בגמד, נענש נילס על ידו והופך לננס בעצמו.
במסגרת העונש הוא גם מקבל את היכולת לשוחח עם בעלי החיים בשפתם. לאחר שהוא מצטרף לאווזי הבר ועף על גבם בכל רחבי שבדיה, הוא הולך ונעשה אוהב חיות, מתבגר ונעשה נער חביב ונעים הליכות.
הספר שיצא לאור ב-1906 הוא אחד מספרי הילדים האהובים ביותר בכל הזמנים. במהלך השנים נעשו סרטים על נילס וגם סדרת טלוויזיה מצוירת, שהצליחה בכל העולם.
הנה הפתיח של סדרת טלוויזיה ארוכה ואהובה על מסע הפלאים של נילס:
https://youtu.be/9SZZDDXyWVY
ופרק מסדרת נילס הולגרסון בטלוויזיה:
https://youtu.be/TvA59bsxfrg?long=yes
משל (Fable) הוא סיפור קצר ופשוט בעלילה, הכולל בדרך כלל בעלי חיים המתנהגים כמו בני אדם ומעביר מוסר השכל, לקח מוסרי או מסר חינוכי ששווה ללמוד.
המשלים של הכותבים הגדולים, דוגמת איזופוס, קרילוב ולה פונטיין, בנויים בדרך כלל סביב דמויות של בעלי חיים, המשמשות ככלי להעברת לקחים מוסריים עמוקים. כל משל קצר מסתיים במסר ברור שנועד לכוון את הקורא להתנהגות נאותה, חכמה או ערכית.
בניגוד לסתם סיפור, ייחודו של המשל טמון ביכולתו להעביר רעיונות מורכבים, לקח וערכים חשובים. הוא עושה זאת באמצעות דימויים וסמלים המשובצים בסיפור ודרך אירועים ותיאורים פשוטים ויומיומיים שקורים לבעלי חיים.
עוצמתם של המשלים טמונה ביכולת שלהם להעביר אמיתות אנושיות מורכבות בצורה פשוטה ואף משעשעת. דרך בעלי החיים הם מדברים על חולשות אנושיות כמו תאוות בצע, יהירות, קנאה וטיפשות, אך לבסוף הם גם מדגישים מעלות כמו נדיבות, מוסר, חוכמה וצדק.
#חלקי המוסר
בכל משל יש שני מרכיבים או חלקים:
המשל - זהו החלק הראשון שמסתיר רעיון או חידה כלשהם. זה הסיפור הגלוי, לרוב על בעל חיים שעובר משהו.
הנמשל - הוא המסר שעל הקורא לפענח או להבין מהסיפור ואז להעבירו לעולם האנושי, לגבי התנהגות נכונה יותר בעולם שלנו בני האדם.
#דמויות המשלים
הדמויות במשל הן בדרך כלל מעולם החי, הצומח או מחיי האנשים הפשוטים. הדמויות הללו מייצגות תכונות אנושיות, אירועים ומצבים שאנשים בכל מקום יכולים להתחבר אליהם ולהבינם.
#ההצלחה
בזכות יכולתו הייחודית לשלב בין הנאה ללמידה, המשל נשאר כלי חינוכי אהוב ויעיל גם בעידן המודרני. הסיפור המעניין מושך את תשומת הלב, בעוד שהמסר המוסרי מחלחל ללב באופן טבעי.
המשלים הם יצירות ספרותיות עתיקות מאוד. עד שהועלו על הכתב הם הועברו בעל פה ומדור לדור ובשלב מסוים, במיוחד בתקופת ההשכלה, החלו לרכז את חלקם ולקבצם לספרי משלים ידועים.
איכשהו, המשל הצליח לשרוד כאמנות סיפור עתיקה וחינוכית, שלא איבדה מכוחה - במיוחד בתקופה שבה הורים ומחנכים מודעים מחפשים דרכים יצירתיות להעברת ערכים ומסרים משמעותיים וחשובים לדורות הבאים.
#עוצמת המשל
כוחו הגדול של המשל נובע מיכולתו להנגיש רעיונות מופשטים באמצעות סיפור קליט וממוקד, שאינו מעוגן במקום ובזמן כלשהם.
קחו את המשל המפורסם על הנמלה והצרצר ושימו לב איזו דרך נפלאה יש לו לחנך על חשיבות החריצות והתכנון לטווח ארוך. המשל עושה זאת דרך סיפור פשוט שכל אחד יכול להבין - הנמלה החרוצה מתכוננת לחורף ללא ליאות, בזמן זהצרצר קל הדעת חי רק את הרגע, לא מתכונן וכשמגיע החורף גם סובל.
אחד היתרונות המשמעותיים של המשל הוא יכולתו להעביר ביקורת חברתית ומסרים מוסריים בדרך עקיפה ועדינה. במקום להטיף ישירות, המשל מאפשר לקורא או למאזין להגיע למסקנות בכוחות עצמו.
גישה זו יעילה במיוחד בחינוך ילדים וצעירים, שכן היא מאפשרת להם להזדהות עם הדמויות ולהפנים את המסר בדרך חווייתית וטבעית. עובדה זו סייעה במהלך ההיסטוריה להפוך את ספרות המשל העולמית ליצירה חשובה ומשמעותית.
#המשל בעולם ובהיסטוריה
בתרבות היהודית המשל הוא כלי חינוכי מרכזי, החל מהתנ"ך וכלה בספרות חז"ל. דוגמה מובהקת לכך היא משל "כִּבְשַׂת הָרָשׁ", בו השתמש נתן הנביא כדי להוכיח את דוד המלך. משלים אחרים הופיעו שוב ושוב בספרי המקרא כמו משלי, איוב, קוהלת ושיר השירים.
חכמי המדרש והתלמוד הירבו להשתמש גם הם במשלים כדי להסביר רעיונות מופשטים בתורה ובמחשבת ישראל. בספרות חז"ל משמשים אגדות ומדרשים כאמצעים מצוינים לחינוך והוראה של רעיונות דתיים ומוסריים ביהדות.
אך חשיבותו של המשל אינה מוגבלת לתרבות היהודית או היוונית בלבד. בתרבות המערבית, מוכר ההיסטוריון היווני הרודוטוס שמספר במאה ה-6 לפני הספירה על משליו של איזופוס (Aesop) שמעולם לא הועלו על הכתב, אך נפוצו בכל העולם.
משלי איזופוס מיוון העתיקה ממשיכים לשמש מקור השראה ולימוד עד ימינו. המשלים הללו מדגימים כיצד באמצעות סיפורים פשוטים אך עמוקים יכולות לעבור מדור לדור אמיתות על טבע האדם, כאלה שאינן תלויות בזמן או במקום כלשהם ונתפסות כראויות תמיד.
בהקשר זה ראוי להזכיר גם את משלי קרילוב (Ivan Krylov), המשורר והמספר הרוסי שחי במאה ה-18 וה-19. קרילוב נחשב לאחד מגדולי כותבי המשלים בספרות העולמית. הוא הצליח ליצור משלים שמשלבים הומור שנון עם ביקורת חברתית נוקבת. משליו המפורסמים, כמו "הברווז, הדג והסרטן" ו"הנגן בתזמורת", מתארים בחדות ובדיוק סיטואציות אנושיות מורכבות ומגוחכות כאחד.
ראוי לציין גם את לה פונטיין (Jean de La Fontaine), הסופר וממשיל המשלים הצרפתי שעיבד במאה ה-17 את משלי איזופוס ואף כתב משלים מקוריים משלו.
הסופר הרוסי קרילוב, שהושפע רבות ממשלי לה פונטיין, פרסם במאה ה-18 קובץ משלים בחרוזים, בחלקם מקוריים ובחלקם עיבודים למשלי איזופוס ולה פונטיין. הוא הצליח להתאים למציאות הרוסית את סגנון המשל של כותב המשלים הצרפתי ולהעניק להם צביון מקורי ומיוחד משלו.
משלי קרילוב מדגימים היטב כיצד המשל יכול לשמש ככלי לביקורת חברתית ופוליטית. באמצעות דמויות של חיות ומצבים לכאורה תמימים, הוא העביר ביקורת נוקבת על השחיתות בממסד הרוסי, על הבירוקרטיה המסואבת ועל חולשות אנושיות שונות.
יש ספרים שלמים שהם משלים. אחד הידועים שבהם הוא ספרו של ג'ורג' אורוול "חוות החיות" שבו חיות מתארות תכונות ומעשים אנושיים. כך עושים גם ספרי גוליבר של ג'ונתן סוויפט וכך גם "על העיוורון", ספרו של ז'ורז' סאראמגו. זהו ספר שהוא כולו משל על הטבע החברתי של אדם וכיצד הוא מתנהל בזמנים של מצוקה.
כל הדוגמאות הללו מדגישות את כוחו של המשל ככלי ספרותי שמסוגל לעקוף צנזורה ולהעביר מסרים חתרניים באופן עקיף אך אפקטיבי.
כמה משלים ידועים תמצאו בתגית "משלים".
חיפזון וזהירון מסבירים מהו משל (עברית):
https://youtu.be/YDKOE7zliwM
הנה, למשל, משל השועל והכרם המפורסם (עברית):
https://youtu.be/LTctzR5Pzss
משל המערה של אפלטון הוא אחד המשלים החכמים והעתיקים בהיסטוריה (מתורגם):
https://youtu.be/1jrgE7PSY38
משל המרכבה הוא משל יהודי (עברית):
https://youtu.be/-vukbQovRPw
משל נהדר אך גם עצוב על החברה האנושית וכיצד היא מתנהלת בדפוס דומה שוב ושוב:
https://youtu.be/HTDdIO74BuA
משל שלא סופר מהטלוויזיה הלימודית של פעם (עברית):
https://youtu.be/grFxRr3HJnk
והחיים כמשל על צפרדעים (עברית):
https://youtu.be/ANP4y5PUuB4
ספרות
#
הסופר הדני המפורסם הנס כריסטיאן אנדרסן (Hans Christian Andersen) היה אחד מגדולי סופרי הילדים בכל הזמנים. הוא כתב מאות סיפורים נפלאים לילדים והיטיב להבין את עולמם, אך בעצמו לא זכה להקים משפחה ולהיות לאב לילדים.
ילד גבוה ורזה, בעל אף ארוך, הנס נחשב בילדותו לנער כעור ולא מושך. הוא היה אומלל מאוד מהילדים שמסביבו, אלו שנהגו ללעוג לו. לא רבים יודעים ש"הברווזון המכוער", אחד מסיפוריו היפים ביותר וללא ספק מהידועים שבהם, הוא סוג של אוטוביוגרפיה סמלית בה הוא מספר בעצם את סיפור חייו שלו.
בתור מי שבא מבית עני מאוד ובשל מחסור בכסף, אנדרסן הוצא בגיל צעיר מבית הספר. כדי לסייע בפרנסת משפחתו הענייה, הוא נאלץ לצאת לעבוד בגיל צעיר ולא למד באופן מסודר כשאר בני גילו.
הנס סבל שנים של רעב והשפלה, עד שבגיל 14 הוא עזב את ביתו ויצא לבדו לקופנהגן. הוא התקבל ללימודים בבית הספר המלכותי ואף קיבל מלגה ממלך דנמרק שמימנה לו טיול באירופה.
בשנת 1835 והוא בן 30 הוא פרסם אוסף אגדות ראשון. רק אז הוא הצליח לשנות את מצבו וכשרונו החל להקנות לו הערכה והצלחה הולכים וגדלים.
מעתה יחל אנדרסן לכתוב מחזות, ספרי מסע ואפילו שירים. אבל אין ספק שלתהילה עולמית הוא זכה בזכות כמעט 170 אגדות שהוא פרסם ושחלקן עובד לילדים וזכה לפרסום עולמי.
בסיפוריו של אנדרסן מורגשת השפעה של חייו המוקדמים, בעיירת ילדותו אודנסה. ההשפעה הזו באה מהעוני שאפיין את מרבית תושבי אודנסה, דרך המסורות המקומיות שקוימו בה ועד תיאטרון הבובות המקומי וההצגות שהוא זכה לראות בו. הנס יצא למסעות בעולם והתארח בבתי אצולה ובארמונות של מלכים, אבל נשאר תמיד מספר הסיפורים המוכשר ההוא, מהבית העני וקשה היום.
במוזיאון לתולדות חייו, שקרוי על שמו בקופנהגן, אפשר עד היום לראות חלק מכתבי היד המקוריים של סיפוריו הידועים. הם מוצגים לצד מהדורות הבכורה והעותקים הראשונים של כמה מספריו האהובים והמוכרים ביותר.
הנס לא זכה להקים משפחה ונשאר ערירי עד יומו האחרון. הוא אהב לרקוד, לשיר, לתפור בגדים ולעשות תאטרון בובות.
בשנת 1875 והוא בן 70, מת מספר האגדות המהולל. אבל סיפוריו לילדים היו לירושה הנפלאה שהוא יכול היה להותיר לעולם כולו, כי מי לא היה ילד ושמע לפחות אחד מהסיפורים של הנס כריסטיאן אנדרסן?
הנה סקירה על חיי הסופר:
https://youtu.be/MxZvMePNPps
השחקן דני קיי מגלם את דמותו בסרט:
https://youtu.be/KJzwC_8f6nA
המוזיאון שהוקדש לו בעיר הולדתו:
https://youtu.be/acyZu01vofg
פסל "בת הים הקטנה" בקופנהגן, על פי אחד מסיפוריו הידועים:
https://youtu.be/PkoUtZ3whZA
הצגה על חייו (עברית):
https://youtu.be/2rEPQ1SAElc?long=yes
ותכנית על ספריו של אנדרסן (עברית):
https://youtu.be/OaU3F32DcQc?long=yes
הסופר הדני המפורסם הנס כריסטיאן אנדרסן (Hans Christian Andersen) היה אחד מגדולי סופרי הילדים בכל הזמנים. הוא כתב מאות סיפורים נפלאים לילדים והיטיב להבין את עולמם, אך בעצמו לא זכה להקים משפחה ולהיות לאב לילדים.
ילד גבוה ורזה, בעל אף ארוך, הנס נחשב בילדותו לנער כעור ולא מושך. הוא היה אומלל מאוד מהילדים שמסביבו, אלו שנהגו ללעוג לו. לא רבים יודעים ש"הברווזון המכוער", אחד מסיפוריו היפים ביותר וללא ספק מהידועים שבהם, הוא סוג של אוטוביוגרפיה סמלית בה הוא מספר בעצם את סיפור חייו שלו.
בתור מי שבא מבית עני מאוד ובשל מחסור בכסף, אנדרסן הוצא בגיל צעיר מבית הספר. כדי לסייע בפרנסת משפחתו הענייה, הוא נאלץ לצאת לעבוד בגיל צעיר ולא למד באופן מסודר כשאר בני גילו.
הנס סבל שנים של רעב והשפלה, עד שבגיל 14 הוא עזב את ביתו ויצא לבדו לקופנהגן. הוא התקבל ללימודים בבית הספר המלכותי ואף קיבל מלגה ממלך דנמרק שמימנה לו טיול באירופה.
בשנת 1835 והוא בן 30 הוא פרסם אוסף אגדות ראשון. רק אז הוא הצליח לשנות את מצבו וכשרונו החל להקנות לו הערכה והצלחה הולכים וגדלים.
מעתה יחל אנדרסן לכתוב מחזות, ספרי מסע ואפילו שירים. אבל אין ספק שלתהילה עולמית הוא זכה בזכות כמעט 170 אגדות שהוא פרסם ושחלקן עובד לילדים וזכה לפרסום עולמי.
בסיפוריו של אנדרסן מורגשת השפעה של חייו המוקדמים, בעיירת ילדותו אודנסה. ההשפעה הזו באה מהעוני שאפיין את מרבית תושבי אודנסה, דרך המסורות המקומיות שקוימו בה ועד תיאטרון הבובות המקומי וההצגות שהוא זכה לראות בו. הנס יצא למסעות בעולם והתארח בבתי אצולה ובארמונות של מלכים, אבל נשאר תמיד מספר הסיפורים המוכשר ההוא, מהבית העני וקשה היום.
במוזיאון לתולדות חייו, שקרוי על שמו בקופנהגן, אפשר עד היום לראות חלק מכתבי היד המקוריים של סיפוריו הידועים. הם מוצגים לצד מהדורות הבכורה והעותקים הראשונים של כמה מספריו האהובים והמוכרים ביותר.
הנס לא זכה להקים משפחה ונשאר ערירי עד יומו האחרון. הוא אהב לרקוד, לשיר, לתפור בגדים ולעשות תאטרון בובות.
בשנת 1875 והוא בן 70, מת מספר האגדות המהולל. אבל סיפוריו לילדים היו לירושה הנפלאה שהוא יכול היה להותיר לעולם כולו, כי מי לא היה ילד ושמע לפחות אחד מהסיפורים של הנס כריסטיאן אנדרסן?
הנה סקירה על חיי הסופר:
https://youtu.be/MxZvMePNPps
השחקן דני קיי מגלם את דמותו בסרט:
https://youtu.be/KJzwC_8f6nA
המוזיאון שהוקדש לו בעיר הולדתו:
https://youtu.be/acyZu01vofg
פסל "בת הים הקטנה" בקופנהגן, על פי אחד מסיפוריו הידועים:
https://youtu.be/PkoUtZ3whZA
הצגה על חייו (עברית):
https://youtu.be/2rEPQ1SAElc?long=yes
ותכנית על ספריו של אנדרסן (עברית):
https://youtu.be/OaU3F32DcQc?long=yes
"דון קיחוטה איש לה-מנשה" של מיגל דה סרוונטס היה ספר חדשני לזמנו.
הגיבור, איש ממחוז לה-מנשה, אדם מוזר ומשונה, שבהשפעת קריאה מופרזת של סיפורי אבירים, מדמיין שהוא אביר שהוטלה עליו שליחות. במסגרת שליחות זו, הוא מנהל מאבק מתמיד, של מלחמות צדק שאין לו שום סיכוי לנצח בהן. במהלך הסיפור הוא נלחם בטחנות רוח שהוא מדמה לענקים, סמל לאותן מלחמות שלא ניתן לנצח בהן.
דון קישוט מתאהב בנערה כפרית שראה בחטף והיא כלל לא יודעת על קיומו. הוא קורא לה "דולציניאה". בדמיונו הוא הופך את דולציניאה לגבירה אצילה ומכובדת.
דון קיחוטה רוכב על סוס כחוש בשם רוסיננטה. עימו רוכב תמיד סנצ'ו פנצ'ו, נושא הכלים הערמומי והשמנמן. סנצ'ו פנצ'ו רכוב תמיד על חמור. דמותם המשונה, זה על סוס תמיר והשני על חמור נמוך, הפכה לאייקון תרבותי.
הספר הוא פורץ דרך בספרות. יחסי הגיבור, המספר והמחבר, דה סרוונטס, כתובים בצורה חדשנית ואפילו מהפכנית. אבל תרומתו הגדולה של דון קישוט לתרבות היא בהבנה שיש מלחמות שאנשים מנהלים כנגד גופים חזקים או דמיוניים, מלחמות או מאבקים שהם בלתי מציאותיים ושאין כל סיכוי אמיתי לנצח בהם. לתיאור התנהגות כזו משתמשים עד היום בביטויים כמו "מלחמה בטחנות רוח" ואנשים כאלה מכונים לעיתים "דון קישוט".
סיפורו של דון קישוט היווה בסיס להמון שירים, סיפורים והתייחסויות אחרות בתרבות האנושית.
הנה סיפור "דון קישוט" (עברית):
https://youtu.be/GVjTcBO2CgI
חשיבותו של הספר "דון קישוט" (מתורגם):
https://youtu.be/dDUPu6tMWHY
סיפור חייו של הסופר, מיגל דה סרוונטס:
https://youtu.be/kr4MtPoD3r4
השיר "דון קישוט" של אריק איינשטיין (עברית):
https://youtu.be/A2wccbY4s7o
וקדימון ההצגה "אני דון קיחוטה" של תאטרון גשר (ללא מילים):
https://youtu.be/cHmz4UQzYg4
פיטר פן (Peter Pan) הוא ילד, או ליתר דיוק דמות ספרותית של ילד שמסרב לגדול. יצר אותו הסופר הסקוטי ג'יימס בארי ב-1902 בספר "הציפור הקטנה והלבנה", אבל להצלחה הוא זכה 3 שנים אחר-כך במחזה "פיטר פן - הילד שלא רצה לגדול".
הספר על פיטר וונדי נכתב כמה שנים לאחר בכורת המחזה. ב-1950 הופק המחזמר, שאת לחניו חיבר ליאונרד ברנשטיין.
מאז הוא הפך לאחת הדמויות הספרותיות האהובות על הילדים. סרטי פיטר פן, במיוחד זה של וולט דיסני, והמחזמר עם המוסיקה של ליאונרד ברנשטיין, הפכו את דמות הילד הנצחי לאחת מהדמויות הספרותיות שיצאו מגבולות הספרות אל התרבות כולה והפכו לסוג של אייקון.
עד היום, אחת למספר שנים מועלה סיפורו של פיטר פן מחדש, אם זה בהפקות תיאטרון, בטלוויזיה או בקולנוע. באחת מהן, אגב, שילב אותו היוצר הקולנועי סטיבן שפילברג ב"הוק", בה דמותו של פיטר היא כבר כאיש מבוגר. זה ללא ספק טוויסט מעניין עבור דמות הילד שרצה להישאר ילד לעולם ולא להתבגר...
הנה סיפורו של פיטר פן (עברית):
https://youtu.be/X_WkMLqUBUA?t=20s
פיטר פן בגרסת וולט דיסני (עברית):
https://youtu.be/Erg_lQwhA8o
קדימון לסרט פיטר פן וונדי:
https://youtu.be/9Ji5U2sTlLU
ביקורת משעשעת על הסרט וונדי והוא (עברית):
https://youtu.be/PJIOnHX6s8s
וסיפורו המלא בהצגה על פיטר פן (עברית):
https://youtu.be/2A90lzn7XX8?long=yes
יש סיפור שהכתיבה של ספר הילדים המפורסם "העץ הנדיב" (The Giving Tree) באה מהתערבות של המחבר, שאמר לעורכת ספרי ילדים שסיפורי הילדים הם פשוטים מדי וילדים יכולים להתחבר לסיפורים הרבה יותר עמוקים. היא אתגרה אותו שינסה לכתוב אחד כזה והוא אכן ניסה והצליח בגדול.
לא ברור אם הסיפור הזה אמיתי, כי מלבד פודקסט של שני חבר'ה שלפחות אחד מהם העיד שהוא צרך משהו לפני ההקלטה, אין לו שום סימוכין ברשומות. ועדיין - סיפור טוב, על ספר מצוין שאכן מדגים עד כמה ספר ילדים יכול להיות הרבה יותר מסתם סיפור.
ואכן, של סילברסטיין (Shel Silverstein) פרסם בשנת 1964 את הספר "העץ הנדיב", שנחשב עד היום לאחד מספרי הילדים הפופולריים, אם גם השנויים במחלוקת שיש.
#הסיפור עצמו
הספר מספר על ילד ועץ שמפתחים ידידות. בילדותו הילד מטפס על העץ, אוכל מתפוחיו ונהנה מצילו. העץ שמח, אבל ככל שהילד מתבגר ונעשה לבחור, גבר ואז זקן, הוא שב אל העץ רק כדי לקחת ממנו עוד ועוד. תפוחים שימכור, ענפים לבניית בית, גזע לבניית סירה - הכל עד שלא נותר מהעץ אלא גדם. בכל פעם העץ נתן באושר, אבל גם כשהנער הפליג בסירה העץ שמח, אבל לא ממש.
#על הספר
הסיפור על העץ שנותן הכל לילד התברר לא רק כמשל חכם חכם ובעל משמעות עמוקה ביחסים, בין הורים לילדים לפחות. הוא התגלה כטקסט מורכב שמעורר דיונים סוערים עד היום, אם כי מעטים יודעים איך הספר הזה בכלל נכתב.
מסתבר שסילברסטיין היה דמות לא שגרתית. לפני שהפך לכותב ילדים מצליח, הוא עבד כקריקטוריסט במגזין למבוגרים, כתב שירי פולק וביקר במקומות אקזוטיים ברחבי העולם. הוא לא תכנן לכתוב ספרי ילדים כלל. בראיון מ-1975 הוא סיפר שחברו האמן טומי אנגרר התעקש והוביל אותו, כמעט בכוח, למשרדה של עורכת בשם אורסולה נורדסטרום מהוצאת הארפר אנד רו (Harper & Row). היא שכנעה אותו שאנגרר צודק ושהוא יכול לכתוב ספרי ילדים.
הרעיון לעץ הנדיב צץ אצל סילברסטיין מתוך ציור פשוט של עץ שצייר. במקור הוא לא היה בטוח בסיפור הזה. עוד לפני כן, כששלח אותו להוצאות נתקל בקשיים. עורך בהוצאת סיימון ושוסטר דחה את כתב היד כי חשב שהוא עצוב מדי לילדים ועבור מבוגרים הוא פשוט מדי.
אבל העורכת נורדסטרום האמינה בפוטנציאל של הסיפור. היא הבינה שמתחת לפשטות המדומה מסתתר משהו עמוק על אהבה, נתינה והקרבה.
המהדורה הראשונה שיצאה ב-1964 לא נמכרה מדי, רק בין 5,000 ל-7,500 עותקים. אבל די מהר הספר הפך ללהיט. המכירות כמעט הוכפלו בכל שנה בעשור הראשון שלו. גם האיורים המקוריים עברו שינויים: בהתחלה נראו כמו הקריקטורות של המגזין למבוגרים, אבל נורדסטרום שכנעה את סילברסטיין לפשט ולהמתיק את הסגנון שלהם.
סילברסטיין עצמו סירב לפרש את הספר. כשנשאל מי העץ ומי הילד, הוא ענה שכל אחד יכול למצוא בסיפור את מה שהוא ירצה. בראיון מ-1978 הוא אמר בפשטות: זו סתם מערכת יחסים בין שני אנשים, אחד נותן והשני לוקח. חלקם רואים בו אלגוריה על אהבת אם, אחרים על יחסים רעילים. יש אפילו מי שמפרש אותו כמשל סביבתי על ניצול הטבע. הדו-משמעות הזו היא בדיוק מה שהופך את הספר לכל כך מרתק ושנוי במחלוקת.
הספר נמכר ביותר מ-10 מיליון עותקים ברחבי העולם ותורגם לעשרות שפות, אבל סילברסטיין מעולם לא התמכר לפופולריות. הוא המשיך לחיות חיים של אמן עצמאי, נמנע מראיונות ועד מותו ב-1999 המשיך לשמור על הפרטיות שלו.
הנה סיפור העץ הנדיב (בעברית):
https://youtu.be/QZEuL0YNFbo
הסיפור באנגלית:
https://youtu.be/XFQZfeHq9wo
באנימציה מצוירת:
https://youtu.be/1TZCP6OqRlE
באנימציית סטופ מושן:
https://youtu.be/fbLaX20hNw8
האם יש בו מסרים מוצפנים? (עברית)
https://youtu.be/ekYv-IiINQ4
והגרסה המחוצפת למבוגרים (בעברית):
https://youtu.be/O5gf-2y8uA4
משלי איזופוס (Aesop Fables) הם אוסף של משלים קצרים שהעבירו בעדינות לקחים מוסריים. כתב אותם חכם יווני מיוון העתיקה בשם איזופוס שידוע כיום בזכות מאות משליו. כל אחד מהם מכיל מוסר השכל מרכזי, בין אם מדובר בהתנהגות רצויה או לא רצויה של בני אדם.
היה זה ההיסטוריון היווני הרודוטוס, מי שנחשב ל"אבי ההיסטוריה", שסיפר על חייו של מספר המשלים היווני איזופוס, שחי במאה שלפניו, אי שם באמצע המאה ה-6 לפני הספירה, בימיו של המלך המצרי אמאזיס.
איזופוס, לפי ההיסטוריון הקדום, היה עבד שחי באי סאמוס וידע לספר סיפורים נהדרים, עם מוסר השכל. הוא ככל הנראה נהרג מידיהם של בני דלפוי. הסיפורים שנקשרו בשמו של איזופוס נכתבו בהמשך על ידי סופרים כמו אריסטופנס ואריסטו.
מהדורות מודרניות כוללות לרוב בין 200 ל-300 ממשליו של איזופוס, אף שמספרם המלא הללו הוא 725. כל משל כזה מלמד את על דברים טובים ורעים ומדגיש כמעט תמיד בחירות גרועות.
החוכמה במשלי איזופוס היא שהקורא לא מרגיש נזוף או שמלמדים אותו לקח וזאת בזכות ההברקה של ללהק בהם בעלי חיים, המצוידים במאפיינים אנושיים ועושים דברים כמו בני אדם.
שמו ומשליו של איזופוס הפכו אותו לדמות אגדית ושוב ושוב נשאלת השאלה האם הוא באמת היה קיים. עם השנים הלכו והתווספו פרטים שונים על תולדות חייו של האיש, כשברור היום שלא כולם נכונים וחלקם הם בבירור פרי המצאות ואגדות.
מה שכן ידוע על האיש הם המשלים שהוא חיבר וסיפר וידועים מאז ימי קדם. אלה משלים חכמים וחינוכיים שצוטטו שוב ושוב על-ידי סופרים, משוררים והוגי דעות - לא רק יווניים אלא בני עמים שונים ובמהלך דורות רבים.
שמו של איזופוס היה כל כך נחשב ומוערך, עד שלא מעט מהמשלים שכתבו סופרים ומחברים אחרים צוינו כמשלי איזופוס, רק כדי להפוך אותם לפופולריים ולהתהדר בשמו ובכישרונו בקידום משלים שהם עצמם המציאו.
הנה סיפורם של משלי איזופוס:
https://youtu.be/ZjkzXpRxBQM
איזופוס מסייע להסביר לילדים מהו משל (עברית):
https://youtu.be/YDKOE7zliwM
משל הצב והארנב המפורסם (עברית):
https://youtu.be/cYpwq3-RdPs
הנה סרטון ארוך יותר על תולדות משלי איזופוס:
https://youtu.be/pBY3RUx4F1U?long=yes
והמשלים של איזופוס שהפכו לבלו פרינט של מספרי הסיפורים:
https://youtu.be/cwxtdD5vaBI?long=yes
מי חיבר את משלי קרילוב?
משלי קרילוב (Krylov Fables) נכתבו על ידי איוון אנדרייביץ' קרילוב (Ivan Krylov) הרוסי במאה ה-18.
קרילוב נולד במוסקבה בשנת 1769. כשהיה בן 9 מת אביו והנער הצעיר נאלץ לצאת ולסייע לאימו בפרנסת המשפחה. למרות קשייי היום-יום, מצליח קרילוב הצעיר להרחיב את השכלתו. הוא מרבה לקרוא ספרים, לצייר וככל רוסי צעיר ממשפחה טובה - אפילו לנגן.
בשנת 1783 והוא רק בן 14, מגיע קרילוב לעיר הגדולה סנט-פטרבורג. כאן הוא משלב עבודה פקידותית בכתיבה ספרותית, תוך שהוא מצטרף לחוגים ספרותיים-תרבותיים נאורים. הוא עוסק בכתיבת מחזות ומצטרף לכתיבה בירחון ספרותי בעיר.
ביצירותיו הוא מרבה לבקר את החברה ואת השחיתות הפוליטית ברוסיה. אך מכיוון שהמשטר לא תמיד מגלה סובלנות לבקורת מצליפה בסגנון שהוא כותב, הוא נאלץ מעת לעת לברוח ולהיעלם לתקופות באזורים רחוקים ובערים קטנות ורחוקות מהמרכז.
בשלב מסוים נחשף קרילוב למשלים העתיקים של איזופוס היווני ולה-פונטיין הצרפתי. הוא מתחיל לכתוב כמה מהם בסגנונו שלו ומגלה שכתיבת משלים על בעלי חיים לא מסכנת אותו כמו הביקורת הישירה שנהג עד אז לכתוב על מוסדות השלטון.
מושפע רבות ממשלי לה פונטיין, קרילוב מפרסם קובץ משלים בחרוזים, בחלקם מקוריים ובחלקם עיבודים למשלי איזופוס ולה פונטיין. הוא משכיל להתאים אותם למציאות הרוסית ולהווי החיים בכפר הרוסי של אותם ימים ובכך להעניק להם צביון משלו.
בהדרגה הולך קרילוב ומפתח את יכולתו לכתוב יצירות שנונות שגיבוריהן הן בעלי חיים והסיפורים בהן הם בעצם אלגוריות על בני-אדם. כך זוכים ספריו להצלחה, המשלים שלו הופכים פופולריים ברוסיה של המאה ה-18 ומחזות הסאטירה שלו, חלקם בהשפעת המשלים שהוא מפרסם, מועלים ומוצגים על במות שונות.
מכאן ועד למותו, ב-1844, קרילוב לא מפסיק לכתוב, ללטש ולשכלל את משליו. יצירותיו המופלאות מספרות באנושיות ובהומור על חיות שהן בעצם בני-אדם ומדגימות תופעות חברתיות מגוונות.
משלי קרילוב, אוסף של למעלה מ-200 משלים שהוא מפרסם, עוסקים בנושאים כמו קנאה, תחרות, ערמומיות, רדיפת כבוד ותעלולים חברתיים. כל אלה תוכננו להאיר את טבע האדם, אך בצד ההיבט הפואטי, הם מהווים מאגר של ביקורת חברתית על רוסיה של ימיו, בצד דיוקן של החברה הרוסית בתקופת חייו.
המשלים שלו נחשבים לקלאסיקה של סאטירה, כשדרך סיפורים על בעלי חיים והתנהגויות אנושיות הם מבטאים מוסרי השכל אוניברסליים, שנכונים לכל מקום.
בישראל תורגמו המשלים של קרילוב לעברית שוב ושוב לאורך השנים. זכור התרגום העדכני של חנניה רייכמן (Hananya Reichman) עם איוריו של הצייר נחום גוטמן (Nahum Gutman), אחד מכמה שהתאימו את משלי קרילוב לעולם העכשווי.
דומה שמאז ימיו של הסופר המוכשר משלי קרילוב מצליחים לחנך וללמד מוסר וחוכמה יותר מכל מאמר או מחזה שיוצאים אז והופכים, תרתי משמע, לאגדה.
#דוגמה למשל שלו
אחד מהמשלים הידועים במיוחד של קרילוב הוא משל "הצפרדע והשור". משל זה מספר על צפרדע קטנה שרואה שור גדול ומסיבי ועל ידי ניפוח גופה היא מנסה לגדול יותר ממנו. הצפרדע מתאמצת ומתנפחת עוד ועוד, עד שהיא מתפוצצת.
מוסר ההשכל של המשל מדבר על סכנות הגאווה, על הרצון להתעלות מעל המידה שלנו ועל כך שאין להעמיס על עצמנו יותר ממה שאנו מסוגלים לשאת.
משל זה מדגים היטב את סגנונו של קרילוב – שילוב של דמות חיה שמעוררת הזדהות, עם נמשל מוסרי ברור ותובנה אנושית עמוקה.
הנה קיצור סיפורו של איוון קרילוב:
https://youtu.be/1R6geB5wTHo
הברבור, הסרטן והדג הטורף - משל קרילוב שמסביר מדוע יש לעבוד ביחד ולא לבד:
https://youtu.be/bxcEWWHwBWw
משל השועל והענבים המיוחס לְאִיזוֹפּוֹס ועיבד קרילוב:
https://youtu.be/hvTFenNBgiU
ספינת נופש שנקראה על שמו:
https://youtu.be/8ts3MfMkR3s
ומשלי שועלים שאופייניים לקרילוב (עברית):
https://youtu.be/Tn8ti5e5kDw?long=yes
משלי קרילוב (Krylov Fables) נכתבו על ידי איוון אנדרייביץ' קרילוב (Ivan Krylov) הרוסי במאה ה-18.
קרילוב נולד במוסקבה בשנת 1769. כשהיה בן 9 מת אביו והנער הצעיר נאלץ לצאת ולסייע לאימו בפרנסת המשפחה. למרות קשייי היום-יום, מצליח קרילוב הצעיר להרחיב את השכלתו. הוא מרבה לקרוא ספרים, לצייר וככל רוסי צעיר ממשפחה טובה - אפילו לנגן.
בשנת 1783 והוא רק בן 14, מגיע קרילוב לעיר הגדולה סנט-פטרבורג. כאן הוא משלב עבודה פקידותית בכתיבה ספרותית, תוך שהוא מצטרף לחוגים ספרותיים-תרבותיים נאורים. הוא עוסק בכתיבת מחזות ומצטרף לכתיבה בירחון ספרותי בעיר.
ביצירותיו הוא מרבה לבקר את החברה ואת השחיתות הפוליטית ברוסיה. אך מכיוון שהמשטר לא תמיד מגלה סובלנות לבקורת מצליפה בסגנון שהוא כותב, הוא נאלץ מעת לעת לברוח ולהיעלם לתקופות באזורים רחוקים ובערים קטנות ורחוקות מהמרכז.
בשלב מסוים נחשף קרילוב למשלים העתיקים של איזופוס היווני ולה-פונטיין הצרפתי. הוא מתחיל לכתוב כמה מהם בסגנונו שלו ומגלה שכתיבת משלים על בעלי חיים לא מסכנת אותו כמו הביקורת הישירה שנהג עד אז לכתוב על מוסדות השלטון.
מושפע רבות ממשלי לה פונטיין, קרילוב מפרסם קובץ משלים בחרוזים, בחלקם מקוריים ובחלקם עיבודים למשלי איזופוס ולה פונטיין. הוא משכיל להתאים אותם למציאות הרוסית ולהווי החיים בכפר הרוסי של אותם ימים ובכך להעניק להם צביון משלו.
בהדרגה הולך קרילוב ומפתח את יכולתו לכתוב יצירות שנונות שגיבוריהן הן בעלי חיים והסיפורים בהן הם בעצם אלגוריות על בני-אדם. כך זוכים ספריו להצלחה, המשלים שלו הופכים פופולריים ברוסיה של המאה ה-18 ומחזות הסאטירה שלו, חלקם בהשפעת המשלים שהוא מפרסם, מועלים ומוצגים על במות שונות.
מכאן ועד למותו, ב-1844, קרילוב לא מפסיק לכתוב, ללטש ולשכלל את משליו. יצירותיו המופלאות מספרות באנושיות ובהומור על חיות שהן בעצם בני-אדם ומדגימות תופעות חברתיות מגוונות.
משלי קרילוב, אוסף של למעלה מ-200 משלים שהוא מפרסם, עוסקים בנושאים כמו קנאה, תחרות, ערמומיות, רדיפת כבוד ותעלולים חברתיים. כל אלה תוכננו להאיר את טבע האדם, אך בצד ההיבט הפואטי, הם מהווים מאגר של ביקורת חברתית על רוסיה של ימיו, בצד דיוקן של החברה הרוסית בתקופת חייו.
המשלים שלו נחשבים לקלאסיקה של סאטירה, כשדרך סיפורים על בעלי חיים והתנהגויות אנושיות הם מבטאים מוסרי השכל אוניברסליים, שנכונים לכל מקום.
בישראל תורגמו המשלים של קרילוב לעברית שוב ושוב לאורך השנים. זכור התרגום העדכני של חנניה רייכמן (Hananya Reichman) עם איוריו של הצייר נחום גוטמן (Nahum Gutman), אחד מכמה שהתאימו את משלי קרילוב לעולם העכשווי.
דומה שמאז ימיו של הסופר המוכשר משלי קרילוב מצליחים לחנך וללמד מוסר וחוכמה יותר מכל מאמר או מחזה שיוצאים אז והופכים, תרתי משמע, לאגדה.
#דוגמה למשל שלו
אחד מהמשלים הידועים במיוחד של קרילוב הוא משל "הצפרדע והשור". משל זה מספר על צפרדע קטנה שרואה שור גדול ומסיבי ועל ידי ניפוח גופה היא מנסה לגדול יותר ממנו. הצפרדע מתאמצת ומתנפחת עוד ועוד, עד שהיא מתפוצצת.
מוסר ההשכל של המשל מדבר על סכנות הגאווה, על הרצון להתעלות מעל המידה שלנו ועל כך שאין להעמיס על עצמנו יותר ממה שאנו מסוגלים לשאת.
משל זה מדגים היטב את סגנונו של קרילוב – שילוב של דמות חיה שמעוררת הזדהות, עם נמשל מוסרי ברור ותובנה אנושית עמוקה.
הנה קיצור סיפורו של איוון קרילוב:
https://youtu.be/1R6geB5wTHo
הברבור, הסרטן והדג הטורף - משל קרילוב שמסביר מדוע יש לעבוד ביחד ולא לבד:
https://youtu.be/bxcEWWHwBWw
משל השועל והענבים המיוחס לְאִיזוֹפּוֹס ועיבד קרילוב:
https://youtu.be/hvTFenNBgiU
ספינת נופש שנקראה על שמו:
https://youtu.be/8ts3MfMkR3s
ומשלי שועלים שאופייניים לקרילוב (עברית):
https://youtu.be/Tn8ti5e5kDw?long=yes
מהם משלי לה פונטיין?
משלי לה פונטיין (La Fontaine Fables) הם אוסף של משלים שכתב מחבר המשלים הידוע ז'אן דה-לה-פונטיין (Jean de La Fontaine), בסוף המאה ה-17.
המשלים שלו פורסמו בכותרת "משלים" בשלושה כרכים שיצאו בין השנים 1668 ל-1694 ונחשבים לקלאסיקה של הספרות הצרפתית. האיש בילה 26 שנים בכתיבת גרסאות משלו למשלים שרובם מקוריים מפרי עטו וחלקם לא מקוריים, אך בדרך כלל שונים למדי ורהוטים יותר מהמשלים שכתב איזופוס באותם שמות.
בסך הכל הוא כתב 243 משלים שבמקור נכתבו בצרפתית על ידו. משליו הגדולים של לה-פונטן, כמו העורב והשועל, הנמלה והחגב, או הזאב והטלה, עדיין נלמדים, מדוקלמים ומוערכים מאות שנים לאחר שנכתבו.
המשלים הצנועים של לה פונטיין התגלו כמראה נצחית של הטבע האנושי, תוך שהם חושפים פרשנות נוקבת על חברה, יהירות, כוח וצדק. הם שנונים, מעודנים, אירוניים ומלאי הומור.
אין בטקסטים שלו הטפה באופן ישיר אלא הצגת מצבים שמזמינים את הקוראים להסיק מסקנות בעצמם. זה חלק מהקסם שלהם, שהפך את משלי לה פונטין לכלי חינוכי רב עוצמה לדורות.
במקור הם כוונו למבוגרים וכך גם נכתבו. אך במאות הבאות הם הוכנסו למערכת החינוך והיו לחובת למידה עבור תלמידי בית ספר במקומות שונים בעולם.
נולד בשנת 1621 בצרפת, למשפחה בורגנית ומסודרת, לה-פונטיין שימש במשך שנים רבות כמפקח היערות ונתיבי המים במחוז מגוריו. במקביל, הוא עסק בכתיבה של מחזות.
במאה ה-17 הוא מגלה את משלי איזופוס האגדיים. הוא מתחיל לערוך אותם, לכתוב ולהתאים לקוראים בצרפת ובהשפעתם הברורה גם לכתוב משלים מקוריים משלו.
בתור מי שמקורב לעשירים ואנשי אצולה ז'אן דה לה פונטיין זוכה לתמיכה משמעותית בפעילות הספרותית שלו. אותם בעלי הון ואצילים נהגו לארח אותו בטרקלינים שלהם והוא בילה רבות במחיצם של סופרים והוגי דעות מפורסמים.
ז'אן דה לה-פונטיין זכה בהוקרה רבה על יצירתו הספרותית והוכר כמי שיצירותיו מיוחדות במינן. רבים רואים בו פילוסוף בתחפושת של סופר משלים. בשנת 1683 הוא אף נבחר כחבר באקדמיה היוקרתית של צרפת.
אמנם משלי לה-פונטיין הם הידועים שביצירותיו, אך ז'אן דה-לה-פונטיין כתב גם שירה ויצירות מחורזות נוספות עד למותו בפאריס, בשנת 1695. הוא נחשב למשורר וכותב המשלים הגדול ביותר של צרפת.
הנה סיפורו של מחבר המשלים לה פונטיין:
https://youtu.be/WlLrBI-LzBk
משל העורב והשועל:
https://youtu.be/r0puPLYmdXg
משל הזאב והכבשה מאויר ב-AI:
https://youtu.be/swupxiqlfbk
וספר המשלים שלו מאויר משנת 1906:
https://youtu.be/ROiC9FwV4Lo
משלי לה פונטיין (La Fontaine Fables) הם אוסף של משלים שכתב מחבר המשלים הידוע ז'אן דה-לה-פונטיין (Jean de La Fontaine), בסוף המאה ה-17.
המשלים שלו פורסמו בכותרת "משלים" בשלושה כרכים שיצאו בין השנים 1668 ל-1694 ונחשבים לקלאסיקה של הספרות הצרפתית. האיש בילה 26 שנים בכתיבת גרסאות משלו למשלים שרובם מקוריים מפרי עטו וחלקם לא מקוריים, אך בדרך כלל שונים למדי ורהוטים יותר מהמשלים שכתב איזופוס באותם שמות.
בסך הכל הוא כתב 243 משלים שבמקור נכתבו בצרפתית על ידו. משליו הגדולים של לה-פונטן, כמו העורב והשועל, הנמלה והחגב, או הזאב והטלה, עדיין נלמדים, מדוקלמים ומוערכים מאות שנים לאחר שנכתבו.
המשלים הצנועים של לה פונטיין התגלו כמראה נצחית של הטבע האנושי, תוך שהם חושפים פרשנות נוקבת על חברה, יהירות, כוח וצדק. הם שנונים, מעודנים, אירוניים ומלאי הומור.
אין בטקסטים שלו הטפה באופן ישיר אלא הצגת מצבים שמזמינים את הקוראים להסיק מסקנות בעצמם. זה חלק מהקסם שלהם, שהפך את משלי לה פונטין לכלי חינוכי רב עוצמה לדורות.
במקור הם כוונו למבוגרים וכך גם נכתבו. אך במאות הבאות הם הוכנסו למערכת החינוך והיו לחובת למידה עבור תלמידי בית ספר במקומות שונים בעולם.
נולד בשנת 1621 בצרפת, למשפחה בורגנית ומסודרת, לה-פונטיין שימש במשך שנים רבות כמפקח היערות ונתיבי המים במחוז מגוריו. במקביל, הוא עסק בכתיבה של מחזות.
במאה ה-17 הוא מגלה את משלי איזופוס האגדיים. הוא מתחיל לערוך אותם, לכתוב ולהתאים לקוראים בצרפת ובהשפעתם הברורה גם לכתוב משלים מקוריים משלו.
בתור מי שמקורב לעשירים ואנשי אצולה ז'אן דה לה פונטיין זוכה לתמיכה משמעותית בפעילות הספרותית שלו. אותם בעלי הון ואצילים נהגו לארח אותו בטרקלינים שלהם והוא בילה רבות במחיצם של סופרים והוגי דעות מפורסמים.
ז'אן דה לה-פונטיין זכה בהוקרה רבה על יצירתו הספרותית והוכר כמי שיצירותיו מיוחדות במינן. רבים רואים בו פילוסוף בתחפושת של סופר משלים. בשנת 1683 הוא אף נבחר כחבר באקדמיה היוקרתית של צרפת.
אמנם משלי לה-פונטיין הם הידועים שביצירותיו, אך ז'אן דה-לה-פונטיין כתב גם שירה ויצירות מחורזות נוספות עד למותו בפאריס, בשנת 1695. הוא נחשב למשורר וכותב המשלים הגדול ביותר של צרפת.
הנה סיפורו של מחבר המשלים לה פונטיין:
https://youtu.be/WlLrBI-LzBk
משל העורב והשועל:
https://youtu.be/r0puPLYmdXg
משל הזאב והכבשה מאויר ב-AI:
https://youtu.be/swupxiqlfbk
וספר המשלים שלו מאויר משנת 1906:
https://youtu.be/ROiC9FwV4Lo
מי עשה מסע "מסביב לעולם בשמונים יום" של ז'ול ורן?
ספרו של ז'ול ורן "מסביב לעולם בשמונים יום" הוא אחד מספרי ההרפתקאות הנודעים בכל הזמנים. בספר המתרחש בלונדון בשנת 1872 יוצאים ג'נטלמן בריטי עקשן בשם פִיליַאס פוֹג, ומשרתו הצרפתי הנאמן פֶּספֶּרטוּ למסע מסביב לעולם ב-80 יום. זהו מסע עתיר הרפתקאות משעשעות והמון תהפוכות וריגושים.
ז'ול ורן עצמו חי במאה ה-19, לקראת סוף המהפכה התעשייתית. סיפורי המסע שלו עסקו כולם ביציאה אל הלא-נודע ובחוויות של עולמות וחוויות בדיוניות ועתידניות. הוא כתב על המצאות טכנולוגיות מדהימות שחזה. חלקן, כמו הצוללת, החללית לירח, הצוללות והטלוויזיה - הפכו למציאות במאה השנים שלאחר מכן והראו עד כמה הדמיון שלו היה מפותח אך מדויק ומבוסס על הגיון טכנולוגי ומדעי.
על הספר הידוע של ז'ול ורן (עברית):
https://youtu.be/Lfs3BLJFcv0
סרטון על הסיפור:
http://youtu.be/TseW4U8P6Hg
שיר מתוך המחזה (עברית):
https://youtu.be/wFdK3DLmgA8
ומחווה לספר בשם "מסביב לעולם בשמונים שניות":
http://youtu.be/2N8NaUHR5XI
ספרו של ז'ול ורן "מסביב לעולם בשמונים יום" הוא אחד מספרי ההרפתקאות הנודעים בכל הזמנים. בספר המתרחש בלונדון בשנת 1872 יוצאים ג'נטלמן בריטי עקשן בשם פִיליַאס פוֹג, ומשרתו הצרפתי הנאמן פֶּספֶּרטוּ למסע מסביב לעולם ב-80 יום. זהו מסע עתיר הרפתקאות משעשעות והמון תהפוכות וריגושים.
ז'ול ורן עצמו חי במאה ה-19, לקראת סוף המהפכה התעשייתית. סיפורי המסע שלו עסקו כולם ביציאה אל הלא-נודע ובחוויות של עולמות וחוויות בדיוניות ועתידניות. הוא כתב על המצאות טכנולוגיות מדהימות שחזה. חלקן, כמו הצוללת, החללית לירח, הצוללות והטלוויזיה - הפכו למציאות במאה השנים שלאחר מכן והראו עד כמה הדמיון שלו היה מפותח אך מדויק ומבוסס על הגיון טכנולוגי ומדעי.
על הספר הידוע של ז'ול ורן (עברית):
https://youtu.be/Lfs3BLJFcv0
סרטון על הסיפור:
http://youtu.be/TseW4U8P6Hg
שיר מתוך המחזה (עברית):
https://youtu.be/wFdK3DLmgA8
ומחווה לספר בשם "מסביב לעולם בשמונים שניות":
http://youtu.be/2N8NaUHR5XI
על מה מדבר הספר "מובי דיק"?
הספר המהפכני לזמנו "מובי דיק" מאת הרמן מלוויל כלל תיאורי שיטות שונות לציד לווייתנים, סיפורי הרפתקאות, ומחשבות של הסופר - כולם שזורים בתוך הסיפור עצמו.
הספר עוסק בצוות הספינה "פקווד" עם הקברניט אחאב, העוסקים במסע ציד לווייתנים מסביב לעולם. אחאב עוסק ללא הרף ברצון לנקום בלווייתן הלבן והענקי מובי דיק. הלוויתן שגרם לאחאב לאבד את רגלו והשאיר את גופו מצולק, הוא שנוא נפשו של הקברניט הזה. יום אחד, נשבע אחאב, הוא יתפוס את היצור האימתני וינצח אותו.
הנה קדימון הסרט "מובי דיק" מ-2010:
https://youtu.be/P-cM6xo_NTU
לעומת הטריילר לגרסה משנות ה-50:
https://youtu.be/m8irclBV5CA
הקברניט אחאב ניצב מול מובי דיק:
http://youtu.be/eLTlfljynV4
והנה טריוויה מסיפורי "מובי דיק":
http://youtu.be/btxMWZeO88Y
הספר המהפכני לזמנו "מובי דיק" מאת הרמן מלוויל כלל תיאורי שיטות שונות לציד לווייתנים, סיפורי הרפתקאות, ומחשבות של הסופר - כולם שזורים בתוך הסיפור עצמו.
הספר עוסק בצוות הספינה "פקווד" עם הקברניט אחאב, העוסקים במסע ציד לווייתנים מסביב לעולם. אחאב עוסק ללא הרף ברצון לנקום בלווייתן הלבן והענקי מובי דיק. הלוויתן שגרם לאחאב לאבד את רגלו והשאיר את גופו מצולק, הוא שנוא נפשו של הקברניט הזה. יום אחד, נשבע אחאב, הוא יתפוס את היצור האימתני וינצח אותו.
הנה קדימון הסרט "מובי דיק" מ-2010:
https://youtu.be/P-cM6xo_NTU
לעומת הטריילר לגרסה משנות ה-50:
https://youtu.be/m8irclBV5CA
הקברניט אחאב ניצב מול מובי דיק:
http://youtu.be/eLTlfljynV4
והנה טריוויה מסיפורי "מובי דיק":
http://youtu.be/btxMWZeO88Y
מי היה ארנסט המינגוויי ומהו סיפור חייו?
ארנסט המינגוויי (Ernest Hemingway), מי שכונה בחייו Ol' Ernie, נחשב עוד בחייו לאחד הסופרים המצליחים, המשובחים והאהובים בעולם וכתב כמה מהיצירות החשובות ביותר בספרות האמריקאית והעולמית.
עוד בילדות לקח אותו אביו לאזורי הבר של צפון מישיגן (Michigan). שם הוא למד לצוד, לדוג לחיות ביערות וצבר חוויות שיחלחלו בהמשך עמוק לכל יצירותיו.
את חייו הבוגרים הוא החל כשנפצע קשה מרסיסי פגז בזמן שירותו כנהג אמבולנס בחזית האיטלקית במלחמת העולם הראשונה. פציעותיו יותירו אותו עם כאבים קשים ופגיעות שילוו אותו להמשך חייו.
אגב, בבית החולים במילאנו הוא מתאהב באחות אמריקאית, אגנס פון קורובסקי שבסופו של דבר עזבה אותו. את האהבה הזו הוא יהפוך ב-1929 לבסיסו של הרומן "פרידה מן הנשק" (A Farewell to Arms).
ספריו של מי שכתב את "וזרח השמש", ספרו הראשון הגדול שלכד את רוח הדור האבוד בדייקנות עוקצנית, "למי צלצלו הפעמונים" (רומן שכתב על מלחמת האזרחים הספרדית אותה סיקר כעיתונאי) ו"הזקן והים" המיתולוגי ועוד כמה מיצירות המופת הגדולות של הספרות במאה ה-20.
לשיאיו הספרותיים הוא הגיע ב-1952 עם ספרו "הזקן והים" (The Old Man and the Sea), בו כתב על דייג קובני מבוגר הנאבק לתפוס דג מפרשן ענק בלב האוקיינוס. הנובלה הזו זיכתה אותו בפרס פוליצר (Pulitzer Prize) ושנתיים לאחר מכן הוענק לו פרס נובל לספרות (Nobel Prize in Literature), שיא ההכרה של העולם הספרותי.
ספריו, לא זו בלבד שהיו מוערכים והקנו לו פרסים רבים שבראשם פרס נובל לספרות, אלא גם נמכרו בעשרות מיליוני עותקים ותורגמו לכל שפה אפשרית.
בזכות כתיבתו הפך המינגוויי כסופר לאיש עשיר. אמרו עליו שלכל רומן שלו הוא נזקק לאישה חדשה. כי המינגוויי היה גם גבר נאה, שרמנטי, מאצ'ו וחביב הנשים.
הוא חי חיים גדושי עניין וסקרנות, צייד ודיג חובב שמרבה לטייל בעולם, מתחתן 4 פעמים ושורד 2 תאונות מטוס ברצף. המינגוויי בילה באינספור טיולים ברחבי העולם וביקר במקומות אקזוטיים והיה הרפתקן שחיפש ריגושים בכל מקום, נפגש עם מנהיגים, מלכים, ציידים, שודדים וידוענים.
כבר מרומן הביכורים שפרסם אותו, "וזרח השמש" הוא נודע בכתיבתו המינימליסטית, עם הפרוזה החסכנית והבולטת שלו. המינגוויי האמין שככל שהסופר משמיט יותר, הסיפור מתחזק. זאת בתנאי שהסופר יודע מה הוא משמיט.
מנגד, יש עובדה מעניינת ולא ידועה על הסופר המפורסם שהוא היה, עם קולו הייחודי, הדמויות המרתקות שאותן הגה בספריו והדיאלוגים החזקים שלו. לאורך חייו התקשה המינגוויי באיות סיפוריו והוצאת הספרים שלו העסיקה מגיהים שיתקנו את שגיאותיו. כשעורכיו התלוננו על הכתיב הלקוי שלו, ענה ביובש: "בשביל זה שכרו אתכם לתקן."
בספריו הוא מספר לא פעם על דמויות שמנהלות מרדף נחוש אחרי מטרה קשה להשגה. כזה הוא, למשל, הדייג הקובני שהוא גיבור "הזקן והים", מספריו המהוללים של המינגוויי, ששנתיים לאחר פרסומו זיכה אותו בפרס נובל לספרות.
בזקנתו של ארנסט המינגוויי, שרוי בדיכאון עמוק שנבע מהזדקנות, אבדן זיכרון, פגיעה קוגניטיבית, לצד התמכרות לאלכוהול ומחלת נפש שהביאו אותו לדיכאון קליני שלא טופל ולמצב בו כל הישגיו נראו חסרי משמעות. הוא לקח את הרובה של אביו, רובה מימי מלחמת האזרחים ושם קץ לחייו, ממש כמו האב שעשה זאת 33 שנה לפני כן.
השפעתו על הספרות האמריקאית והעולמית היא עמוקה ויסודית. יצירותיו השפיעו על סופרים ואמנים רבים ומשכו גם יוצרי קולנוע. הפרסים בהם זכה הם רק הכתר על יצירותיו של מי שסחף מיליוני קוראים ומעריצים שראו בו מורה דרך לחיים בעלי ערך.
הנה קיצור תולדות חייו של אחד מגדולי הסופרים במאה ה-20:
https://youtu.be/0JQDe0GCNHg
"למי צלצלו הפעמונים?" - אחת מיצירות המופת שלו (עברית):
https://youtu.be/zxKJ8XWK0_E
"הזקן והים" - עוד פנינה ספרותית מדהימה:
https://youtu.be/KcD7gf0XMEg
ביתו שבאי קובה וסיפור אהבתו אליה:
https://youtu.be/EcaC3QO2n6M
ראיון עם המינגוויי:
https://youtu.be/Nsv63C9tDJE
תכנית חינוכית על חייו ופועלו של ארנסט המינגוויי (עברית):
https://youtu.be/V_tPtn8vdas?long=yes
ותכנית חינוכית על הספר "הזקן והים" (עברית):
https://youtu.be/1jHFk-FDLXE?long=yes
ארנסט המינגוויי (Ernest Hemingway), מי שכונה בחייו Ol' Ernie, נחשב עוד בחייו לאחד הסופרים המצליחים, המשובחים והאהובים בעולם וכתב כמה מהיצירות החשובות ביותר בספרות האמריקאית והעולמית.
עוד בילדות לקח אותו אביו לאזורי הבר של צפון מישיגן (Michigan). שם הוא למד לצוד, לדוג לחיות ביערות וצבר חוויות שיחלחלו בהמשך עמוק לכל יצירותיו.
את חייו הבוגרים הוא החל כשנפצע קשה מרסיסי פגז בזמן שירותו כנהג אמבולנס בחזית האיטלקית במלחמת העולם הראשונה. פציעותיו יותירו אותו עם כאבים קשים ופגיעות שילוו אותו להמשך חייו.
אגב, בבית החולים במילאנו הוא מתאהב באחות אמריקאית, אגנס פון קורובסקי שבסופו של דבר עזבה אותו. את האהבה הזו הוא יהפוך ב-1929 לבסיסו של הרומן "פרידה מן הנשק" (A Farewell to Arms).
ספריו של מי שכתב את "וזרח השמש", ספרו הראשון הגדול שלכד את רוח הדור האבוד בדייקנות עוקצנית, "למי צלצלו הפעמונים" (רומן שכתב על מלחמת האזרחים הספרדית אותה סיקר כעיתונאי) ו"הזקן והים" המיתולוגי ועוד כמה מיצירות המופת הגדולות של הספרות במאה ה-20.
לשיאיו הספרותיים הוא הגיע ב-1952 עם ספרו "הזקן והים" (The Old Man and the Sea), בו כתב על דייג קובני מבוגר הנאבק לתפוס דג מפרשן ענק בלב האוקיינוס. הנובלה הזו זיכתה אותו בפרס פוליצר (Pulitzer Prize) ושנתיים לאחר מכן הוענק לו פרס נובל לספרות (Nobel Prize in Literature), שיא ההכרה של העולם הספרותי.
ספריו, לא זו בלבד שהיו מוערכים והקנו לו פרסים רבים שבראשם פרס נובל לספרות, אלא גם נמכרו בעשרות מיליוני עותקים ותורגמו לכל שפה אפשרית.
בזכות כתיבתו הפך המינגוויי כסופר לאיש עשיר. אמרו עליו שלכל רומן שלו הוא נזקק לאישה חדשה. כי המינגוויי היה גם גבר נאה, שרמנטי, מאצ'ו וחביב הנשים.
הוא חי חיים גדושי עניין וסקרנות, צייד ודיג חובב שמרבה לטייל בעולם, מתחתן 4 פעמים ושורד 2 תאונות מטוס ברצף. המינגוויי בילה באינספור טיולים ברחבי העולם וביקר במקומות אקזוטיים והיה הרפתקן שחיפש ריגושים בכל מקום, נפגש עם מנהיגים, מלכים, ציידים, שודדים וידוענים.
כבר מרומן הביכורים שפרסם אותו, "וזרח השמש" הוא נודע בכתיבתו המינימליסטית, עם הפרוזה החסכנית והבולטת שלו. המינגוויי האמין שככל שהסופר משמיט יותר, הסיפור מתחזק. זאת בתנאי שהסופר יודע מה הוא משמיט.
מנגד, יש עובדה מעניינת ולא ידועה על הסופר המפורסם שהוא היה, עם קולו הייחודי, הדמויות המרתקות שאותן הגה בספריו והדיאלוגים החזקים שלו. לאורך חייו התקשה המינגוויי באיות סיפוריו והוצאת הספרים שלו העסיקה מגיהים שיתקנו את שגיאותיו. כשעורכיו התלוננו על הכתיב הלקוי שלו, ענה ביובש: "בשביל זה שכרו אתכם לתקן."
בספריו הוא מספר לא פעם על דמויות שמנהלות מרדף נחוש אחרי מטרה קשה להשגה. כזה הוא, למשל, הדייג הקובני שהוא גיבור "הזקן והים", מספריו המהוללים של המינגוויי, ששנתיים לאחר פרסומו זיכה אותו בפרס נובל לספרות.
בזקנתו של ארנסט המינגוויי, שרוי בדיכאון עמוק שנבע מהזדקנות, אבדן זיכרון, פגיעה קוגניטיבית, לצד התמכרות לאלכוהול ומחלת נפש שהביאו אותו לדיכאון קליני שלא טופל ולמצב בו כל הישגיו נראו חסרי משמעות. הוא לקח את הרובה של אביו, רובה מימי מלחמת האזרחים ושם קץ לחייו, ממש כמו האב שעשה זאת 33 שנה לפני כן.
השפעתו על הספרות האמריקאית והעולמית היא עמוקה ויסודית. יצירותיו השפיעו על סופרים ואמנים רבים ומשכו גם יוצרי קולנוע. הפרסים בהם זכה הם רק הכתר על יצירותיו של מי שסחף מיליוני קוראים ומעריצים שראו בו מורה דרך לחיים בעלי ערך.
הנה קיצור תולדות חייו של אחד מגדולי הסופרים במאה ה-20:
https://youtu.be/0JQDe0GCNHg
"למי צלצלו הפעמונים?" - אחת מיצירות המופת שלו (עברית):
https://youtu.be/zxKJ8XWK0_E
"הזקן והים" - עוד פנינה ספרותית מדהימה:
https://youtu.be/KcD7gf0XMEg
ביתו שבאי קובה וסיפור אהבתו אליה:
https://youtu.be/EcaC3QO2n6M
ראיון עם המינגוויי:
https://youtu.be/Nsv63C9tDJE
תכנית חינוכית על חייו ופועלו של ארנסט המינגוויי (עברית):
https://youtu.be/V_tPtn8vdas?long=yes
ותכנית חינוכית על הספר "הזקן והים" (עברית):
https://youtu.be/1jHFk-FDLXE?long=yes
מה המשל בספר "חוות החיות" של ג'ורג' אורוול?
הספר "חוות החיות" (Animal Farm) שפורסם בשנת 1945 על ידי ג'ורג' אורוול, הוא אלגוריה. כלומר הוא מציג באמצעות משל, את ביקורתו של הסופר על המשטר הקומוניסטי בברית המועצות.
הדבר נעשה דרך תיאור חברה של חיות, שבה החזירים הם הכת השלטת במדינה.
מה שאורוול עשה זה לשתול ביצירה רעיון סמוי, מה שנקרא "סאבטקסט".
במרכז הספר קבוצת חיות בחווה באנגליה שרוצה להפוך מ"עם משועבד" ל"עם חופשי". בספר מגשימות החיות את חלומן ונתקלות במכשולים ולא מעט קשיים, אך מצליחות להתגבר על הקשיים ולהגשים את המטרה. אך בתוך החופש שזכו לו החיות שבחווה, מנהיגי המרד הופכים את עצמם בהדרגה לעריצים וממש כמו שקרה בבברית המועצות שלאחר מלחמת העולם הראשונה, החיות הנשלטות לא מתנגדות ולא שמות לב שהשתלטה עליהן קבוצת מנהיגים מושחתת.
הספר שמדבר על מעמדו של היחיד בחברה וזכויותיו, גם דן ביחסים החברתיים של כלל החברה. אורוול סיפר כיצד הגיע לכתיבת הספר כשראה ילד קטן מוביל סוס ומצליף בו בשוט. לדבריו, הוא הבין ש"בני-האדם למעשה מנצלים חיות באותו אופן שהעשירים מנצלים את מעמד הפועלים."
בקולנוע נעשו גם כמה גרסאות של סיפור "חוות החיות". הסרטים מ-1954 ומ-1999 ידועים יותר.
הנה קדימון הסרט "חוות החיות" של ג'ורג' אורוול:
http://youtu.be/LAeKX5n-5IE
הסבר על האלגוריה המבריקה שהצליחה להעביר היטב את הרעיון של שלטון רקוב וקשוח המוציא את האזרחים למרד:
https://youtu.be/SIZ8i9UUQMI
נאום ההמרדה האחרון של החיות:
https://youtu.be/Rx5iLRpw8jg
והסיפור כולו בווידאו מצויר:
https://youtu.be/BFP1IMyKyy4
הספר "חוות החיות" (Animal Farm) שפורסם בשנת 1945 על ידי ג'ורג' אורוול, הוא אלגוריה. כלומר הוא מציג באמצעות משל, את ביקורתו של הסופר על המשטר הקומוניסטי בברית המועצות.
הדבר נעשה דרך תיאור חברה של חיות, שבה החזירים הם הכת השלטת במדינה.
מה שאורוול עשה זה לשתול ביצירה רעיון סמוי, מה שנקרא "סאבטקסט".
במרכז הספר קבוצת חיות בחווה באנגליה שרוצה להפוך מ"עם משועבד" ל"עם חופשי". בספר מגשימות החיות את חלומן ונתקלות במכשולים ולא מעט קשיים, אך מצליחות להתגבר על הקשיים ולהגשים את המטרה. אך בתוך החופש שזכו לו החיות שבחווה, מנהיגי המרד הופכים את עצמם בהדרגה לעריצים וממש כמו שקרה בבברית המועצות שלאחר מלחמת העולם הראשונה, החיות הנשלטות לא מתנגדות ולא שמות לב שהשתלטה עליהן קבוצת מנהיגים מושחתת.
הספר שמדבר על מעמדו של היחיד בחברה וזכויותיו, גם דן ביחסים החברתיים של כלל החברה. אורוול סיפר כיצד הגיע לכתיבת הספר כשראה ילד קטן מוביל סוס ומצליף בו בשוט. לדבריו, הוא הבין ש"בני-האדם למעשה מנצלים חיות באותו אופן שהעשירים מנצלים את מעמד הפועלים."
בקולנוע נעשו גם כמה גרסאות של סיפור "חוות החיות". הסרטים מ-1954 ומ-1999 ידועים יותר.
הנה קדימון הסרט "חוות החיות" של ג'ורג' אורוול:
http://youtu.be/LAeKX5n-5IE
הסבר על האלגוריה המבריקה שהצליחה להעביר היטב את הרעיון של שלטון רקוב וקשוח המוציא את האזרחים למרד:
https://youtu.be/SIZ8i9UUQMI
נאום ההמרדה האחרון של החיות:
https://youtu.be/Rx5iLRpw8jg
והסיפור כולו בווידאו מצויר:
https://youtu.be/BFP1IMyKyy4
מהי הטירה של המלט?
טירת קרונבורג שבדנמרק נבנתה בשנת 1420. למרות שנעשו בה הרבה שינויים במהלך השנים, היא נחשבת אחת הטירות השמורות ביותר שנותרו בעולם מתקופת הרנסאנס.
מיקומה בסמוך לגבול הימי עם שבדיה נחשב חשוב מאד מבחינת ההגנה מהצבא השוודי, מה שלא הצליח למנוע את כיבושה של דנמרק בשנת 1658.
אבל את מירב פרסומה של טירת קרונבורג היא קיבלה תודות להשראה שנתנה למחזאי שייקספיר שכתב על טירת אלסינור - הטירה שבה מתרחש סיפור העלילה של המחזה המפורסם שלו "המלט", זה שבו נאמר המשפט הידוע "משהו רקוב בממלכת דנמרק..."
הנה טירת קרונבורג:
https://youtu.be/Wvn23YZVcfE
ומבט מרהיב מהאוויר:
https://youtu.be/Z9KBgPivvuU
טירת קרונבורג שבדנמרק נבנתה בשנת 1420. למרות שנעשו בה הרבה שינויים במהלך השנים, היא נחשבת אחת הטירות השמורות ביותר שנותרו בעולם מתקופת הרנסאנס.
מיקומה בסמוך לגבול הימי עם שבדיה נחשב חשוב מאד מבחינת ההגנה מהצבא השוודי, מה שלא הצליח למנוע את כיבושה של דנמרק בשנת 1658.
אבל את מירב פרסומה של טירת קרונבורג היא קיבלה תודות להשראה שנתנה למחזאי שייקספיר שכתב על טירת אלסינור - הטירה שבה מתרחש סיפור העלילה של המחזה המפורסם שלו "המלט", זה שבו נאמר המשפט הידוע "משהו רקוב בממלכת דנמרק..."
הנה טירת קרונבורג:
https://youtu.be/Wvn23YZVcfE
ומבט מרהיב מהאוויר:
https://youtu.be/Z9KBgPivvuU
מה מיוחד בספר "שלושה בסירה אחת"?
"שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)" היא יצירתו הידועה ביותר של הסופר והמחזאי האנגלי ג'רום ק. ג'רום. הספר יצא ב-1889 והוא אחד מהספרים ששפתם העשירה, הביטויים הציוריים שהם מלאים בהם והמקרים המשעשעים שמוצגים שם ממחישים את אופיו של ההומור האנגלי היבש, זה ששנים אחר-כך יככב בסדרות הקומיות של ה-BBC בטלוויזיה..
הסיפור עוסק בשלושה חברים שיוצאים עם הכלב מונמורנסי לשיט בסירה קטנה על פני נהר התמזה שבלונדון, אנגליה. שלושת החברים, ג'ורג', האריס וג'רום, עוברים חוויות מגוונות ומשעשעות אך גם פחות משעשות ולבסוף מוכרעים ומוותרים על המסע בשל כמה ימי גשם שמכריחים אותם לנטוש את הסירה.
יחודו של הספר אינו בעלילה שלו, אלא באנקדוטות המשעשעות הפזורות לכל אורכו, בשפתו העשירה ובביטויים הציוריים ומלאי ההומור.
הנה סקירה באנגלית על הספר:
https://youtu.be/AMbG8n3onRI
3 ליצנים ששטים במבצר מתנפח בתחרות סירות - לדבריהם סוג של "שלושה בסירה אחת"..
http://youtu.be/aItZLhS0mAU
וקדימון להצגה של "שלושה בסירה אחת":
http://youtu.be/WWBmVGrqj5g
"שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)" היא יצירתו הידועה ביותר של הסופר והמחזאי האנגלי ג'רום ק. ג'רום. הספר יצא ב-1889 והוא אחד מהספרים ששפתם העשירה, הביטויים הציוריים שהם מלאים בהם והמקרים המשעשעים שמוצגים שם ממחישים את אופיו של ההומור האנגלי היבש, זה ששנים אחר-כך יככב בסדרות הקומיות של ה-BBC בטלוויזיה..
הסיפור עוסק בשלושה חברים שיוצאים עם הכלב מונמורנסי לשיט בסירה קטנה על פני נהר התמזה שבלונדון, אנגליה. שלושת החברים, ג'ורג', האריס וג'רום, עוברים חוויות מגוונות ומשעשעות אך גם פחות משעשות ולבסוף מוכרעים ומוותרים על המסע בשל כמה ימי גשם שמכריחים אותם לנטוש את הסירה.
יחודו של הספר אינו בעלילה שלו, אלא באנקדוטות המשעשעות הפזורות לכל אורכו, בשפתו העשירה ובביטויים הציוריים ומלאי ההומור.
הנה סקירה באנגלית על הספר:
https://youtu.be/AMbG8n3onRI
3 ליצנים ששטים במבצר מתנפח בתחרות סירות - לדבריהם סוג של "שלושה בסירה אחת"..
http://youtu.be/aItZLhS0mAU
וקדימון להצגה של "שלושה בסירה אחת":
http://youtu.be/WWBmVGrqj5g
