מי הקומיקאי שגילם נשיא בטלוויזיה ונבחר לנשיאות?
המתקפה האיומה של רוסיה על אוקראינה חשפה בפני העולם את הגיבור הלא צפוי ביותר בהיסטוריה המודרנית, מנהיג צעיר ולא מנוסה, הניצב לפני מנהיג מעצמה גרעינית, אחד המנהיגים הקשוחים והאלימים ומהמנוסים והוותיקים בעולם.
עד לפני שנים בודדות היה ולודימיר זלינסקי (Volodymyr Zelenskyy) סטנדאפיסט, שחקן תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע צעיר. בתפקידו האחרון בטלוויזיה, הוא כיכב בסדרה "משרת העם", בה גילם את דמותו של מורה אלמוני להיסטוריה, המתמנה לתפקיד של נשיא אוקראינה.
בחיים, הוא החליט להפוך את הסדרה למציאות. נערץ ואהוב באוקראינה כולה, הוא הודיע בגיל 41 שהוא רץ לנשיאות והבטיח שייאבק בשחיתות ולתיקון הכלכלה המקרטעת של המדינה בת 40 מיליון האזרחים.
כבר במסע הבחירות שלו זלינסקי הודיע שלא יוותר לרוסיה של פוטין בדרישות הרבות והלא דמוקרטיות שהיא הציבה לאוקראינה. בבחירתו, עם רוב של מעל 70% וניצחון סוחף, אל מול נשיא מכהן וחזק, הוא קיבל מהעם את המנדט לנהל את המאבק הזה.
ניצב אל מול הדוב הרוסי האלים והכבד, מנהל זלינסקי עדיין את המלחמה שניתן לשער שלא חשב שייאלץ לנהל כשנבחר. כבר עם תחילת המתקפה, הוא הודיע בשם האוקראינים שעמו יילחם עד החייל האחרון. גם הוא עצמו לא נוטש את משמרתו, על אף הסכנה הגלומה בהכרזת פוטין מנהיג רוסיה על כל שהוא המטרה הישירה שלו. זלינסקי דחה את כל ההצעות שזרמו אליו, להימלט מקייב ולנהל מרחוק את המאבק.
ספון בבונקר שלו, הנשיא הצעיר והלא מנוסה מתגלה לא רק כמנהיג ישר וחכם, אלא גם כאיש אמיץ במיוחד, הלומד להתנהל ולנהל את עמו תחת הפצצות ופגזים ועושה את זה לא רע. במקביל אליו מאבד פוטין המנוסה יותר ויותר מקור רוחו, במיוחד לאור ההתנהלות העלובה של צבאו והעמידה המרשימה של העם האוקראיני נגדו.
במיוחד מרשימה היכולת של אנשי זלנסקי להשתמש בחוכמה ובמיומנות מדהימים במדיה ובאינטרנט לצרכי אוקראינה. הוא גם מפליא בנאומי הטלוויזיה שהוא מנהל, מול כל פרלמנט אפשרי בעולם, כדי לקבל תמיכה ועזרה במלחמה נגד הענק הרוסי.
זלינסקי מצליח בימים אלה לכתוב את הסיפור של אוקראינה במלחמה ולהציג לעולם השראה שכבר שנים לא קיבלה ממנהיג אירופי. הוא ללא ספק האדם הפופולרי ביותר בעולם כרגע.
סיפור דוד וגוליית שהוא מספר מחדש במלחמה הזו לא היה מעולם הולם יותר. ודאי לא למי שהוא גם מנהיג יהודי של מדינת ענק אירופית ובו-זמנית גם תסריטאי שכותב את ההיסטוריה, ממש במו ידיו.
המתקפה האיומה של רוסיה על אוקראינה חשפה בפני העולם את הגיבור הלא צפוי ביותר בהיסטוריה המודרנית, מנהיג צעיר ולא מנוסה, הניצב לפני מנהיג מעצמה גרעינית, אחד המנהיגים הקשוחים והאלימים ומהמנוסים והוותיקים בעולם.
עד לפני שנים בודדות היה ולודימיר זלינסקי (Volodymyr Zelenskyy) סטנדאפיסט, שחקן תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע צעיר. בתפקידו האחרון בטלוויזיה, הוא כיכב בסדרה "משרת העם", בה גילם את דמותו של מורה אלמוני להיסטוריה, המתמנה לתפקיד של נשיא אוקראינה.
בחיים, הוא החליט להפוך את הסדרה למציאות. נערץ ואהוב באוקראינה כולה, הוא הודיע בגיל 41 שהוא רץ לנשיאות והבטיח שייאבק בשחיתות ולתיקון הכלכלה המקרטעת של המדינה בת 40 מיליון האזרחים.
כבר במסע הבחירות שלו זלינסקי הודיע שלא יוותר לרוסיה של פוטין בדרישות הרבות והלא דמוקרטיות שהיא הציבה לאוקראינה. בבחירתו, עם רוב של מעל 70% וניצחון סוחף, אל מול נשיא מכהן וחזק, הוא קיבל מהעם את המנדט לנהל את המאבק הזה.
ניצב אל מול הדוב הרוסי האלים והכבד, מנהל זלינסקי עדיין את המלחמה שניתן לשער שלא חשב שייאלץ לנהל כשנבחר. כבר עם תחילת המתקפה, הוא הודיע בשם האוקראינים שעמו יילחם עד החייל האחרון. גם הוא עצמו לא נוטש את משמרתו, על אף הסכנה הגלומה בהכרזת פוטין מנהיג רוסיה על כל שהוא המטרה הישירה שלו. זלינסקי דחה את כל ההצעות שזרמו אליו, להימלט מקייב ולנהל מרחוק את המאבק.
ספון בבונקר שלו, הנשיא הצעיר והלא מנוסה מתגלה לא רק כמנהיג ישר וחכם, אלא גם כאיש אמיץ במיוחד, הלומד להתנהל ולנהל את עמו תחת הפצצות ופגזים ועושה את זה לא רע. במקביל אליו מאבד פוטין המנוסה יותר ויותר מקור רוחו, במיוחד לאור ההתנהלות העלובה של צבאו והעמידה המרשימה של העם האוקראיני נגדו.
במיוחד מרשימה היכולת של אנשי זלנסקי להשתמש בחוכמה ובמיומנות מדהימים במדיה ובאינטרנט לצרכי אוקראינה. הוא גם מפליא בנאומי הטלוויזיה שהוא מנהל, מול כל פרלמנט אפשרי בעולם, כדי לקבל תמיכה ועזרה במלחמה נגד הענק הרוסי.
זלינסקי מצליח בימים אלה לכתוב את הסיפור של אוקראינה במלחמה ולהציג לעולם השראה שכבר שנים לא קיבלה ממנהיג אירופי. הוא ללא ספק האדם הפופולרי ביותר בעולם כרגע.
סיפור דוד וגוליית שהוא מספר מחדש במלחמה הזו לא היה מעולם הולם יותר. ודאי לא למי שהוא גם מנהיג יהודי של מדינת ענק אירופית ובו-זמנית גם תסריטאי שכותב את ההיסטוריה, ממש במו ידיו.
