הומור הוא מה שגורם צחוק. זוהי צורת תקשורת נפוצה, שעל-פי החוקרים נוצרת כשמחברים דברים שאמנם יש בחיבור שלהם היגיון מסוים אך הם אינם תואמים. החיבור ביניהם כל כך מפתיע אותנו, עד שאנו צוחקים ונוצר ההומור. לעג, חיקוי, חריגה מהצפוי ועוד שיטות משמשים כולם ליצירת הומור.

ההומור שהוא היכולת לראות ולבטא את המשעשע, האבסורדי והמגוחך שבחיים, תלוי בהקשר החברתי שבו אנו נמצאים: בחברה, בתרבות, במעמדנו בחברה, באישיותנו ובהקשר שבו אנו נמצאים. לכן, הומור אינו עובר כמו שהוא מחברה לחברה ומהקשר להקשר ודבר שנתפס כמלא הומור בהזדמנות מסוימת, יכול להפוך בקלות למעיק ואפילו למצער בהזדמנות אחרת.

למוחנו, אגב, ההומור הוא ממש עבודה קשה. חוקרים גילו שלא פחות מ-5 אזורים שונים במוחנו נכנסים לפעולה ברגע שמשהו מצחיק אותנו. מה שאגב מסביר היטב את הקשר המקובל שאנו מוצאים בין אינטליגנציה להומור.

יש סוגי הומור שונים, סגנונות וגם הקשרים מגוונים להומור. יש הומור סרקסטי (כלומר עוקצני), פארסה, סאטירה, פרודיה ועוד. יש ז'אנרים במדיה של הומור כמו קומדיית מצבים, קומדיה רומנטית או קומדיית סלפסטיק וכדומה.

הפוקוס בהומור הבימתי, שבו כיכבו בעבר בדרנים, התחלף עם השנים ליותר הומור סטנד-אפ. זה סגנון הומור מאולתר יותר ורגעי ובו הקהל ותשובותיו לשאלות הסטנדאפיסט הם חלק מהמופע.

בכל מקרה, אנשים העוסקים בהומור, כמו בדרנים, סטנדאפיסטים וכותבים מקצועיים של הומור לבמה, יודעים לתכנן ולכתוב חומרים ארוכים ומלאי הומור, שחלקם כתובים כל כך טוב עד שהם נתפסים כאילתור - כאילו הרגע הומצאו בראשו של הדובר.


הנה סרטון משעשע של נהג מונית מתחזה שמייצר אמירות מלאות הומור בשל ההקשר (עברית):

http://youtu.be/4Yem4mgDjOc


הומור המבוסס על עלגות והבדלי תרבות או שפה (מתורגם):

https://youtu.be/vM3i2WCed_I


יש הומור של משחקי מילים כמו זה של יניב חפץ (עברית):

https://youtu.be/nfKbv5TGtPY


במחוות זעירות, תנועות קלות, ציטטות מוכרות - יש הומור שהוא ללא מילים:

https://youtu.be/quKBHQs42Q0


מתיחה קלאסית שנועדה להצחיק, בעיקר כיוון שהנמתחים אינם יודעים שהם נמתחים:

http://youtu.be/uiFpVQHzf34


החריגה מהרגיל היא שמצחיקה אותנו במחול המשעשע הזה:

http://youtu.be/xsRNDo8Upys


מתיחת קולאז' בה ערכו חלקים משיחה אמיתית של אראלה ממפעל הפיס ויצרו שיחה עם מישהו ש"זכה" ב-125 שקלים. שימו לב לניגוד בין הטון של אראלה ובין הטון של "הזוכה" (עברית):

https://youtu.be/jPxUL17-Dq0


והומור טוב נמדד גם ביכולת שלו להתמודד עם הבלתי מצחיק (עברית):

https://youtu.be/AXXXGklaooY?long=yes

סאטירה היא טכניקה ספרותית ואמנותית שלועגת ומבקרת תופעה חברתית, לרוב באופן קומי. בדרך כלל מטרתה של הסאטירה היא להביא או למנוע שינוי על ידי הצגת הדברים באופן מצחיק. הסאטירה פונה לרוב כנגד שלטון, דת, אמונה חברתית, התנהגות מקובלת, מפלגה פוליטית וכדומה. סאטירות חוברו כבר בתקופות יוון הקלאסית והאימפריה הרומית.

ישנם אמצעים רבים להצגת סאטירה. היא מקובלת בתחומי אמנות כמו תיאטרון, ספרות, קולנוע, טלוויזיה וציור. גם קריקטורות הן אמצעי מעולה כדי להעלות חיוך ולהשחיל ביקורת סאטירית.

אחד המבחנים של סאטירה, הוא ביכולתה לעשות את העבודה, מבלי להסתבך ולגרום לגוף שעל חשבונו מועלית הביקורת הקומית להביא לפגיעה בסאטיריקנים. בכדי לשעשע ולבקר באופן נסתר ולא בוטה מדי, משתמשים יוצרי סאטירה באמצעים קומיים כמו אירוניה וסרקזם (לעג נסתר) ובשיטות תיאטרליות כמו פרודיה על דברים מוכרים, הגזמת דברים אמיתיים, ושיטות מורכבות יותר כמו סמיכות והקטנה.


הנה סאטירה מ"החרצופים" על המצב בארץ בתקופת שלטון ערפאת ברשות הפלסטינית (עברית):

https://youtu.be/sW_LFi5tXuo


סאטירה על פאתוס ועל מיתוסים ישראליים בקריאת שירה - "החמישיה הקאמרית" (עברית):

https://youtu.be/Tagi-Klh8dg


שיר סאטירי ושנון של אנסמבל ציפורלה מתקופת הזום והקורונה (עברית):

https://youtu.be/f93UL-CEk4s


מ"היהודים באים" מקבלים בוקס בבטן כשהרוצח ברוך גולדשטיין בתפקיד הראפר אמינם מדבר עם אלוהים ומקבל תשובה (עברית):

https://youtu.be/eicCDSpFChM


פוליטי לפני בחירות - טוביה צפיר בתור אריק שרון שר את "אל תדברי על אריק" (עברית):

https://youtu.be/IKHwx30SpQA


דמויות ב"ארץ נהדרת" - כשבידור וסאטירה מנסים להתערבב (עברית):

https://youtu.be/gQIi9uzPyeE


לקט מתוך תכנית הסאטירה מבוססת הבובות "החרצופים" (עברית):

https://youtu.be/jcu6cF8saH8?long=yes


ולרגל היובל של "ניקוי ראש", תכנית הסאטירה הטלוויזיונית הראשונה בישראל (עברית):

https://youtu.be/aT5beyGPaVQ?long=yes

פרודיה (Parody) היא קטע שמחקה בחיוך יצירה או סוג יצירות מז'אנר כלשהו. פרודיות קיימות בתחומי אמנות שונים, כמו קולנוע, מוסיקה, טלוויזיה, ספרות ועוד. לעיתים מחקים בפרודיה מישהו, בחיקוי הומוריסטי, קריקטוריסטי ולעגני.

כדי שיהיה מובן ההקשר שלה, הפרודיה מוצגת בדרך כלל על דברים מוכרים. יכול למשל להיות שיר פרודי, שלועג לתופעה כלשהי, כמו לדוגמה "האשם תמיד" שהוא פרודיה על היחס אל מלצרים ערביים בישראל, או דת פרודית, שהיא פרודיה על דת או על כת ידועה (הכירו את "מפלצת הספגטי המעופפת", שהיא אלוהי הדת הפרודית "הכנסייה של מפלצת הספגטי המעופפת") וכדומה.

פרודיה קולנועית לועגת לא פעם לז'אנר קולנועי מצליח, כמו במקרה של הפרודיה המפורסמת על סרטי המערבונים "אוכפים לוהטים".


הנה פרודיה טלוויזיונית על פרסומות וסרטי מתיחות משנות ה-70 (עברית):

https://youtu.be/hHC_jITlcNc


צוחקים על להיט הרשת הגדול מכולם, בפרודיה הישראלית הכי מצליחה אי-פעם "גמבה סטייל" (עברית):

https://youtu.be/bTy9gC8BAmQ


הפארודיה המוסיקלית "אריית החתולים" של רוסיני, שמשתעשעת על חשבון זמרות אופרה:

https://youtu.be/O5bJJviAX0c


"האשם תמיד", פרודיה על "ערבי טוב" והתייחסות ליחס הציבור בישראל אל ערבים (עברית):

https://youtu.be/E1wNZXxwPhA


קטעי פרודיה קולנועית על סרטי קולנוע:

https://youtu.be/_oYtuG3ZB48


פרודיה מעט עדתית על סרט הפולחן "צ'ארלי וחצי" (עברית):

https://youtu.be/fj_aJHyqotw


ופרודיה על ההצלחה של סטטיק ובן אל תבורי (עברית):

https://youtu.be/-ksljsJhE8U

המשמעות של שיווד, סווידד (Sweeded), או השוודה (Sweding) היא צילום של גרסה ביתית או מחווה לסרט ידוע.

המושג הסלנגי הומצא בסרט היצירתי "קדימה, תריץ אחורה". בסרט נאלצים שני חבר'ה מבולבלים לשחזר ספריית סרטים שלמה שנמחקה להם, בעת ששמרו עליה בשביל הבעלים שנסע. כשהם מגלים שאין להם רעיון איך לעשות זאת, הם מחליטים לצלם את הסרטים מחדש בעצמם.

למנויי הספריה הם מספרים שהסרטים מגיעים משוודיה ומכאן המושג "שיווד". במהלך הסרט הם מצלמים שורה של שוברי קופות מפורסמים, בגירסת ה"סווידד", גרסאות משוודות שהקליינטים מתלהבים מהם מאוד. את ההמשך תראו בעצמכם... בכל זאת ספוילר...

מאז עליית סרט הפולחן לאקרנים, עולים לאינטרנט סרטים "משוודים" נוספים, שיצרו משתמשים בתור מחווה לסרטים שאהבו.

העילגות של השיוודים והעשייה הזולה, הם חלק מהקסם וההומור המוטרף שבאים לידי ביטוי בהם. זו גם דרך די מגניבה לעקוץ, להתבדח או סתם לומר משהו על התרבות של הקולנוע בימינו ועל האולפנים ההוליוודיים שמשקיעים הון באפקטים ומראות בלתי נתפסים.

אבל דומה שלפני הכל השיווד הוא דרך ליצור חוויה משעשעת, מעין קולנועית, מצטטת ומכבדת, כשהכל נעשה תוך שימוש במינימום האמצעים ובמקסימום היצירתיות.


הנה התופעה והמשוודים שלנו (עברית):

http://youtu.be/jbZ3MaRUI2o?t=18s


וקדימון הסרט עם שיוודים לדוגמה:

http://youtu.be/62CZL9Rhz8Y?t=5s


ככה עושים שיוודים:

http://youtu.be/hZidWV_Ii94


שיווד של השיווד:

http://youtu.be/-B0dJQ35rDs


הסרט "פורסט גאמפ" בדקה אחת:

https://youtu.be/nOvgJ0TxdfI


שיווד לקדימון של הסרט "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר":

http://youtu.be/9eNr5U9cOyQ


ושיווד של "סיוט ברחוב אלם":

http://youtu.be/gESI4GbGt8c

הצחוק הוא פעולה של השמעת קול ושינוי של הבעת הפנים בדומה לחיוך, אך בצורה משמעותית עוד יותר.

הצחוק נוצר בשל רגשות ומצבים שהם לרוב בהקשר של הומור או שמחה. מנגד, פעמים רבות הוא יכול לבוא על רקע של רגשות כמו מבוכה ובמקרים קיצוניים אפילו צער.

מסתבר שהצחוק קיים גם אצל בעלי חיים, בעיקר יונקים אבל אולי גם ציפורים. שם זה כמובן לא מבדיחה או סטנדאפ אלא מדגדוג ושעשוע. כנראה שאבולוציונית הצחוק מסייע לסמן בטבע על ידידות מצד בעל החיים הצוחק ועל זה שאינו תוקפני. כך יכולים קופים, למשל, להאיבק זה בזה במשחק ולצחוק, כשהם מזמנים ש"זה בצחוק..."

אצלנו, בני המין האנושי, הצחוק הפך לכלי חברתי המשמש להבעת רגשות ולהעביר בצורה טובה משמעויות עדינות. הוכחה פשוטה לכך היא שמסתבר שאנחנו צוחקים הרבה פחות, מאותו תוכן משעשע, כשאנחנו לבד...

הצחוק הוא גם מדבק. לא מעט אנשים מתחילים לצחוק רק מפני שמישהו צוחק לידם וגם כשאינם יודעים את סיבת הצחוק ומה הגורם לו. הסברה של החוקרים היא שכך אנו משתפים רגשות ותחושות.


הנה הסיבה שאנו צוחקים (מתורגם):

https://youtu.be/Xu-QfE_1ksk


שר החינוך לשעבר צוחק בעת נאומו בכנסת ולא מצליח לעצור את צחוקו (עברית):

http://youtu.be/kloZhPj1AFM


מראיינת שלא מצליחה שלא לצחוק למשמע מראיין משונה:

http://youtu.be/Rja8eiOOfeA?t=16s


כך בוחנים פרחי קורס שוטרים בארה"ב האם הם מסוגלים לעמוד בקשיחות וללא צחוק לפני האזרחים:

https://youtu.be/qymqjHY_9rg


וצחוק אמיתי של כמה בנות שכנראה לא מצליחות לצאת ממנו:

http://youtu.be/D_RxVaAY4JU

מי לא מכיר את הריקוד המשעשע בו רקדנים מנסים לעבור מתחת למקל אופקי, כשהם מתכופפים לאחור.

לאנשים תמימים שעברו ברחוב הפריזאי הציעו שני ליצנים לשים כיסוי ראש ולעבור מתחת למוט. אלא שבזמן שהם עברו "מתחת למוט", הוא כבר לא היה שם. משעשע.


הנה מתיחת הלימבו:

http://youtu.be/Vi41zAu4FfM

אנו מותחים אנשים כדי להשתעשע על חשבונם. ההומור הזה יכול לפגוע ולהשפיל אבל זו אינה המטרה. מתיחה טובה היא מקורית ולא פוגעת. כשאתם ממציאים מתיחה, נסו לחשוב על רעיון שיבלבל את הנמתח, כך שהוא לא יידע שאתם מותחים אותו ויחשוב שמה שהוא חושב הוא אכן מה שקורה. ראו כמה בתגית "מתיחות גדולות"

במחקר היסטורי שערך פרופסור בשם פול קולינס מאוניברסיטת פורטלנד, הוא מצא שהמתיחה הראשונה שתועדה אי-פעם התרחשה בשנת 1884. היא התבצעה בשיחת טלפון, כשאנשים אנונימיים התקשרו למרכזנית והזמינו אצלה מקררים, פמוטים ואפילו ארונות. ההזמנות בוצעו עבור אנשים שמתו שנים לפני כן..


הנה 10 מתיחות מצחיקות ומשעשעות שלא פוגעות באנשים:

http://youtu.be/psvkyf3PzjE


מתיחת פוטושופ יצירתית, משעשעת וחכמה:

https://youtu.be/OYIJMLs5u-M


מתיחה מפחידה, כשאנשים רואים פצצת אטום מתפוצצת מעליהם:

http://youtu.be/vGBfAUYRSNI


עוד מפחידה אבל לא מובנת כי רואים את הג'ינס של הדינוזאור כל הזמן:

https://youtu.be/J2uJtegKiSM


ומתיחה על עכביש ענק שמפחיד במיוחד:

http://youtu.be/YoB8t0B4jx4

אירוניה (Irony) אינה סתם משהו מצחיק, אלא משהו שהוא ההיפך ממה שצפוי.

נניח שמישהו מתהדר בכישרון כלשהו ונכשל בדיוק במה שהוא טוב בו - זוהי אירוניה. אם לעומת זאת מדובר במישהו לא מוכשר, שנכשל במה שאינו בהכרח המומחיות שלו - זוהי לא אירוניה.


בספרות יש אירוניות מסוגים שונים:

אירוניה מצבית בסיפור היא כאשר מה שמתרחש בסיפור היא לא מה שמצפים שיקרה.

אירוניה דרמתית היא כשהקוראים או הצופים בהצגה יודעים מה שהדמויות בסיפור לא יודעות.

מציל שטובע? - אירוניה.

שוטר שנתפס בגניבה? - אירוניה.

שקרן שנתפס בשקר? - ממש לא אירוניה..


הנה סרטון שמדגים את מושג האירוניה המצבית (מתורגם):

http://youtu.be/tqg6RO8c_W0?t=16s


דוגמה לאירוניה מצבית:

https://youtu.be/WN01S5w9lxo


אירוניה דרמתית:

https://youtu.be/_BQ1n4TARa4


וההסבר לאירוניה בדיבור (מתורגם):

http://youtu.be/IiR-bnCHIYo?t=14s

החיקוי היא פעולה קדמונית ביותר אצל בני אדם והיא תכונה שבעלי חיים חולקים אותה. גם ילדים משתמשים בחיקוי כדי ללמוד תנועות שונות, התנהגויות בחברה, דיבור בשפה וכדומה.

אבל חיקויים על הבמה הם צורה של בידור. בצורה זו האמן משחזר את התנהגותו של אדם מפורסם, בעל חיים ועוד ומנסה להידמות להם ככל האפשר.

הסיבה שחיקוי הוא כל כך מצחיק היא חוסר הטבעיות שבו אנו חוזים בהתנהגותו של אדם אחד, כשהיא לרוב מוגזמת ומוקצנת ואפילו מצחיקה, בידי אדם אחר - האמן.

עובדה היא שאמנים שיודעים לחקות הם לרוב אמנים מאד אהובים ומצחיקים. לרוב, נוספים ליכולת החיקוי המקצועי גם איפור ותלבושת מתאימים ואז הדמות הופכת יותר ויותר דומה, אם כי יותר ויותר מגוחכת ומשעשעת.


הנה שרשרת חיקויים של מיקי גבע את זמרי ישראל (עברית):

http://youtu.be/3anPWbQ6Fmw


כתבה על זמרת שמסוגלת לחקות ברצף כל זמרת אפשרית (עברית):

https://youtu.be/sXi1fJySgSo


חיקוי צלילי האופנועים של המותגים המובילים:

https://youtu.be/mwpKwowBuro


האמנים של פעם בחיקוי בימתי (עברית):

https://youtu.be/EbSe-QfQxaQ


חיקוי מבטאים הוא משעשע אבל נחשב להומור ירוד יחסית (עברית):

https://youtu.be/wqBuIgmusd4


גדול החקיינים של הפוליטיקה הישראלית, טוביה צפיר, בחיקוי מנהיגים פוליטיים משנות ה-80:

https://youtu.be/gg9t-ecsp9w


בחורה מפינלנד, ששרה ומחקה לא פחות מ-14 סגנונות שירה שונים במוסיקה:

http://youtu.be/sQLkJJpAIcU


וכשחיקוי מתחבר לטקסט מצחיק, אנימציה נהדרת ואקטואליה צינית, הוא ממש מצחיק (עברית):

https://youtu.be/r_ApFtBQiqc

הוא היה איש הבמה השחור הראשון אי-פעם בצרפת, כוכב ענק והליצן הראשון בתולדות צרפת שהיה שחור. אבל הוא היה גם פורץ דרך בימתי וגם דמות טרגית, כי ההצלחה עלתה לו לראש והרסה אותו ואת חייו. קראו לו רפאל פדייה (Rafael Padilla), אבל כולם הכירו אותו בתור "שוקולד".

רפאל פדייה נולד בקובה ב-1860 וכשהתבגר, הוא הצטרף לעולם הקרקסים. בתחילה השתמשו בו בקרקס, בכדי להפחיד את הקהל. הוא היה מעין פרא שחור, גורילה אנושית שמאיימת לאכול ילדים. אבל הוא רצה יותר.

צריך להבין שמאז המהפכה הצרפתית הפכה צרפת גן עדן למהגרים ולמיעוטים, אבל במאה ה-19 עדיין לא השתלבו השחורים אפילו בהופעות בקרקסים. האמנות הזו נחשבה אמנות אירופית ולבנה. שחורים ובני גזעים שלא היו לבנים, הוצגו לכל היותר כחיות, במה שנקרא אז "גני חיות אנושיים".

בשיתוף פעולה חסר-תקדים, שעתיד להתקיים במשך שנים, הורשה "שוקולד" להופיע בקרקס הקטן, ביחד עם הקומיקאי הלבן פוטיט. ההופעות שעשו, אל מול הקהל הצרפתי שכאמור לא היה רגיל אז לליצנים שחורים, חשפו את כשרונו האדיר והטבעי והוא הלך והתבלט בקרקס, כבעל כישרון קומי עצום. בהדרגה הפך פדייה לסנסציה בקרקס והשניים הוזמנו להופיע בפאריס. בתוך זמן קצר הם יהפכו לצמד המצחיק והמצליח ביותר בצרפת. בזכות "שוקולד".

כך פילס פדייה את דרכו עד שהיה לליצן המצליח ביותר בצרפת. עם הכינוי "שוקולד" הוא זכה להצלחה שפרצה דרך לרבים אחרים והיה לאמן השחור הראשון שזכה להופיע על במות בצרפת, במה שנראה לזמן מה כהתגברות על הגזענות כלפי כל מי שאינו לבן.

בתור שוקולד כיכב פדייה בסרטים, שלימים עתידים להיות היסטוריים, מכיוון שהם היו סרטיהם של האחים לומייר, ממציאי הקולנוע. הצלחתו הייתה כה גדולה, עד שפרסומאים לקחו אותו לפרסם מוצרים וכך היה גם לשחור הראשון שכיכב בפרסומות בצרפת.

זו הייתה תקופת ה"בֶּל אפּוֹק", בפאריס של סוף המאה ה-19. "שוקולד" היה אז בשיאו. אבל ההצלחה, כמו אצל מצליחנים רבים במהלך ההיסטוריה, לא רק שחורים או בני מיעוטים שלפתע הצליחו, הייתה גדולה עליו מאד. הימורים, המון כסף קל ואפליה הולכת ומתגברת כנגדו, שהפעילו בין השאר בעלי אינטרסים מנוגדים, השפיעו על היחסים עם שותפו לצמד ועל הקריירה שלו בכלל. הוא הלך והדרדר וסיים את חייו כבחור עני וחולה, שריד של מי שפרץ דרך, לרבים אחרים, להצליח בשוק הבידור בצרפת ובאירופה כולה.


הנה סרטים אמיתיים של פדייה עם פוטיט, מסוף המאה ה-19:

https://youtu.be/XjHZ_z23BZY


סיפורו בעברית של רפאל פדייה, מסייה שוקולד:

https://youtu.be/B03hBHfMAmQ?t=26s


על סיפורו נעשה הסרט "מסייה שוקולד".

https://youtu.be/bPoMmYJbx8w


וכאן בסרטון שנצבע, משנת 1900:

https://youtu.be/qpYTanqDzvc

ג'רי סיינפלד היה סטנדאפיסט, בדרן מצליח בניו יורק. יום אחד הוא קיבל הצעה מרשת טלוויזיה, להציג קומדיית מצבים בטלוויזיה. ביחד עם חבר בדרן נוסף, לארי דיוויד, הוא יצר את קומדיית המצבים הפופולרית "סיינפלד", שעסקה כאילו בחייו שלו. הסדרה הזו הצליחה בצורה לא רגילה והיא נחשבת לקומדיית המצבים, הסיטקום, הטובה בכל הזמנים.

הדבר הבסיסי והמיוחד בסדרה היא קודם כל ההומור המשובח שלה והשחקנים המוכשרים והמצחיקים שבה. אך מעבר לזה היא נחשבת מיוחדת מבחינות נוספות.

קודם כל העובדה שהסדרה עסקה בחבורת צעירים שמתעסקת בדברים טפלים, ממש דברים שקורים לכולנו ועושה מהם עניין רב. מעולם לא נראו בטלוויזיה נושאים שטותיים אך מדויקים כל כך. הם עושים ומתעסקים בשלל מעשים שלא מקובל להראות בטלוויזיה, על אף שהם עצמם אנשים רגילים.

יוצרי סיינפלד הכניסו לשפה ולהווי המון ביטויים ושלל דמויות ציוריות והזויות, החל מה"נאצי של המרק", דרך השכן ניומן ועד ל"תעשיות ונדליי" - חברה שלא הייתה קיימת מעולם.

שקרים, המצאות מוזרות, ריבים ובעיות ביחסים - הכל מוצג שם באופן מצחיק ומעורר מחשבה גם יחד.

ניתן לומר שה"סדרה על כלום" חקרה את אבני הבניין של ההתנהגות החברתית ומה זה להיות בן-אדם בחברה המודרנית. סיינפלד עסקה בשלל נושאים, כולל בנימוס, בתחמנות, במה נכון לומר, איך נכון להתנהג, מה שוויין האמיתי של הנורמות החברתיות ומהי זוגיות ראויה. היא גם ניסתה להתמודד עם סוגיות של תקשורת ההמונים, האם תכנית טלוויזיה מעניינת רק "בגלל שהיא בטלוויזיה" או שצריך להיות בה תוכן.

המראה החברתית ההומוריסטית שסיינפלד העמידה בפני החברה האנושית הייתה קודם כל מצחיקה ורק אחר-כך מעוררת מחשבה. זו הסיבה שלומדים עליה באוניברסיטאות ונכתבו עליה ספרי פילוסופיה ומחקר שונים.

ואלה רק חלק קטן מהסיבות שהסדרה הזו נחשבת גאונית ומשודרת באינספור שידורים חוזרים. כמעט בכל רגע ביממה, מוצג פרק של סיינפלד איפה שהוא בעולם, שלא לדבר על נטפליקס שמאפשרת כיום לצפות בכל פרק של סדרת המאסטרפיס של תולדות הטלוויזיה.


הנה אוסף של ציטוטים מהסדרה "סיינפלד":

http://youtu.be/mKsUlf20DF0


על "סיינפלד" (עברית):

http://youtu.be/XRQP9NbI15Y


רמיקס וקליפ מעולה שעשה גולש לסיינפלד:

https://youtu.be/S1uD1wBiHt8


קטע סטנדאפ של ג'רי סיינפלד (מתורגם):

http://youtu.be/NUWIcx9sylQ


וקטע מ"היהודים באים" שמרפרר ל"שואו אבאוט נאט'ינג", ה"תכנית על כלום" מסיינפלד:

https://youtu.be/TEJQre26i5M

המצאות הן מטבען דברים רציניים, שנועדו לסייע ולהקל את חייהם של בני-האדם. אבל רבות הן ההמצאות שיש בהן משהו מגוחך. חלק מהן מיותרות לחלוטין, חלק מהן מסורבלות ולא שימושיות וחלק, מה לעשות, פשוט מגוחכות.




הנה כמה מההמצאות המצחיקות שהוצגו בשנים האחרונות:

http://youtu.be/WN9Tk3cHMeI

פעם, לרגע קט, הייתה אופנה בארץ, להמציא שמות מצחיקים של אנשים, שמות שכאילו קשורים למי שהם או למה שהם עושים. במשך כמה חודשים זה הסעיר את כולם והפך לתחביב לאומי. האינטרנט של התקופה היה צעיר ופרימיטיבי, כשאנשים מתחברים אליו במודמים צפצפניים והוא עצמו זורם במהירות איטית במיוחד. ממים אינטרנטיים לא היו אז תמונות וסרטוני וידאו משעשעים אלא מכתמי הומור וקטעי טקסט מצחיקים.

השמות המצחיקים היו בדיוק מה שתפס. כולם דיברו אז על שוטר התנועה סמי סביב ועל האלחוטנית רות תבור. חבריהם באו במרוצה והצטרפו לחגיגה של צחוקים תמימים ורמים, גם אם לפעמים נגועים בקורטוב של סטריאוטיפים חברתיים שאחר כך, לצד השעשוע, הניעו למחשבה עצובה...


אז הנה הנה רשימת כמעט כל השמות המצחיקים:

אוסף הזבל - מירו כן
אחיות בי"ח - פולי דין ופני צילין
אחראית הנקיון - לאה רים-ליכלוך
איש ההגברה - רם קול
אלה שהלשינו עליו - עוזי מר ואודי בר
אשת הקייטרינג - סימה פפו
בעל המכולת - חן ואני
גולשת הסקי - עטרה חרמון
דיאטנית - לורה זיתה
האדיש - בני חותא
האופה - קים מל
האופטיקאית - עדה שוט
האלחוטנית - רות תבור
האסמטי - פיני סתם
ההבטחה - פוטנציאלה גלומבי
האפסנאי - מיכה טומפו
האצן האתיופי - ברי צקלה
האקרובט - גל גלון
הארכיאולוג - מומי יה
הארכיאולוגים - ראומה מצאתי ומיכה פרפו
האשה המוכה - נטע פלבך
הבארמנים - טים זוגלי וסימה שקה
הביקורתית - לאה איר
הבלאגניסט - בר דקיסט
הבלשית - מירה צח
הברוקר - שוקה הון
הברוקר - שוקי גרותחוב
הבתולה - מינה גבה
הגנן - מישה טל
הגננים - יקי נטון ומישה טלפו
הדוגמנית האיסלמית - עלילה מסלול
הדוורת - עדה בית
הדייל - עמית רומם
הזבלן האמריקאי - אל טיזאכן
הזמר - מיק רופון
החובש הקרבי - סמי רוי
החולה - לאה קיא
החוקר - מישה דד
החלילן הערבי חסר האינטונציה - עללי הלה
החניך המצטיין - מוטי בציה
החששנית - מאיה גידו
החתול העצבני - מיצי ייץ
הטבחית - סימה טבוחה
הטובעת - אניטה ואטי
הטייסת - בטי סקלה
הטירון - מישה טלי
הטכנאית - קולט אדים
הטסטר - שמחה גורה
הילד הקטן - מני יטורי
הילדה האלימה - לאה רביץ
הילדה המעצבנת - לאה ציק
הירקן האתיופי - נגאתה בגמבה
הכדורגלן - ניב דל
הכרטיסנית באוטובוס - מיה שבפו
הלא מקובלת - מינה תנלה
הלא-מתפקדת - בטי קון
הלחוץ בזמן - ברק לשעה
הליצן - מוקי יון
המאוכזבת - אנני קיויתי
המאפרת - תיקי פור
המבריז - מיכה סר
המגישה ברדיו - שירה חרון
המדריך - מיכה סרפו
המהמר - רמי קוב
המוהלת - מלכה צצפו
המוסכניקית - לאה רימתרכב
המורד - עמית קומם
המורה בגימנסיה הרצליה - ספירו לינה
המורה לביולוגיה - עמי לן
המורה לנהיגה - מוטי לוך
המורים להתעמלות - בני תורקל ועמי דתרוש
המושבניק - רותם תסוס
המזכירות - אתי פרון ובטי יוק
המחפש - בן נרות
המטייל בהודו - איציק אידנה
המכוערות - יפה לולה ויפה רונקל ומאיה פבה
המתחזה - עמית חזה
המתנקש - עמית נקש
הנגר - אהרון קיר
המכור לעישון - ניקו טין
המלצר - מתי שתו
המלצרים - מתי שתו ומירה צבירה
המנהיג האוגנדי הטפש - אידי יוט
המנצח - בני צוחו
המנתחת - מלכה חיים
המסיק - אחמד ליק
המסכן - בועז אורלי
המסריח - אסף לוץ
המעצבת - מלי לבוש
המפוצצת - דינה מיט
המפציצה בחיל האוויר - לאה טיל
המציל - לוליק פוץ
המקליטה - לאה דק
המשעממת - לאה רדים
המשת"פ הימני - עלי קוד
המשתחרר - עזרא חוט
המת - יובל מנוחות
המתכנתת - בטי כנות
המתנדבת - מירה צאן
המתנחלים - זוהר צנו וחברו נח לי פה
המתקשה בלימודים - אודי סלקטי
הנאורולוגית - לאה שתין
הנגר - אהרון קיר
הנהג - ניק קב עלי
הנודניק - עמית עקש
הנוכל - אורי מה-אותי
הננטש - בוני שאר-ידידים
הנרקומן - אלכס טאזי
הנשאר כתה - מיקי תה-אלף
הסבלית - תמי טען
הסכסכנית - ריבקה שה
הסלקטורית בנתב"ג - הדר קון
הספר - מיכה פפלו
הספרית - עדן שולדרס
הספרן חולה הנפש - עדי בוק
הספרניות - מיקה ראפו וסימה ניה
העובד בגן-חיות - אלי פנט
העוזר במעבדה - אסי סטנט
העורך דין האיסלמי - עלי מקביל
העיוורים - לורה איתי ומיקי בה-תאור
העיתונאית - גילה יון
הערבי המסומם - בסאם שקע
הערס - מירו צה-מכות
הערסית המבררת - מיה רקפו
הפוליטיקאי הדמגוג - אסף סוף
הפולניה - מיה גידו
הפחדניות - שירן אווי ואנני לא-פה
הפנטומימאי הרוסי - מישה תק
הפנצ`ר מאעכר - גל גלספר
הפסיכולוגים - עזרא נפשית ולאה פנים
הפסיכיאטרית - ציפורה נפש
הפקח - נתן דוח
הפקידה - בטי פול
הפראמדיקית - לאה ציל חיים
הצימחונית - מינה צומח
הקב"נים בצבא - בועז אורלי ואיב חון
הקוסמטיקאי - מני קור
הקופאית - מיקה נתזה
הקמצן - איציק ספנסיב
הקצרנית - בקי צור
הרוסי המסומם - אלכס טזי
הרופאה בטיפול נמרץ - לאה נשימייד
הרקדנים - ארי קוד ומירו קד
הש"ג - ניר דמתי
השבו"ז בצבא - דני מאסלי
השוטרים - שמחה גורה וסמי סביב
השיננים - חני חיים, מרי דול ואסי סטנט
השיפוניק הרוסי - מישה ברתזה
השרירן - מיכה זק
התאורנית - אורנה מוך
התליין - גיל יוטינה
התקליטן - עדי ג'יי
התקליטן D.J - איתן מיך
זה ששבר שמירה - ניר דמתי
זמרת הבלוז - שירה צוב
חברתו לחיים של מוכר הפלאפל - סימה מון כרוב
חולת הסיפליס - אמנדה ווצ'קס
חוקר המשטרה - פולי גרף
חלפן הכספים - תמיר לי-פרנק
טייס המסוק - אלי קופטר
טכנאי המחשבים - מוני טור
טכנאי הפלאפון - אריק סון
כבדת השמיעה - מיקה ראלי
מדריכת הטיולים - נטע יילה
מדריכת הטיולים - ראותה תבור
מדריכת הירי - מיה רע
מוכר האביזרים - אבי זר
מוכר הפלאפל - שמחה ריף
מוכרת בחנות ספרים - סימה ניה
מוכרת הבגדים - שרה פאן
מוכרת החומוס - לאה פליץ
מוכרת הפלאפל - שמחה מוצים
מורה לספרות - מיקה רה
מקפל הנייר - אורי גאמי
מרימת המשקולות - לאה רימישקל
מרצה לפילוסופיה - סופי סטיקייטד
המתאבד - עמית אבד
המתלהב - עמית להב
נהג המונית - סמי ז'בוטינסקי
נהג המונית - סעדיה הוד
נהג המונית היפני - אישימוטו
נהג קו 56 - סעדיה הוד
סוחרת הסמים - מרי חואנה
סוכן הביטוח - פולי סה
עובד בגן ילדים - מיכה מוד
עובד בזק - אסי מון
עובדת Avis - לאה סקרה
עובדת באופיס דיפו - דפני הר
פנסיונרית - גילה עמידה
פסיכולוגית - עלמה נדבר
פצועת התאונה - מירי סקותי
פצצה בלונדינית - דינה מיט
פקח החניה - מיכה נפו
קברניט המטוס - אבי רון
קופץ הבאנג'י - בוני קפוץ
קוראת השעונים במקורות - מונה מים
קצינת רכב - מינה סע
רופא אא"ג - עוז נעים
רופאת האזניים - אורה תוף
רס"ר אוגנדי - שימתה כומתה
שופט הכדורגל - בני בדל
שחקן הכדורסל - טים סרולי
שחקן הסנוקר - ביל יארד


הנה זומביט, תכנית הטכנולוגיה של שנות ה-90 (עברית):

https://youtu.be/NkWPnlO9eXQ

האם אדם יכול לכרות את ראשו ולהישאר בחיים? - מסתבר שכן. לפחות אם לשפוט לפי אותו ברנש שמסתובב לו ברחובות העיר.

אז נתערב אתכם שקוסם שכורת לעצמו את הראש עוד לא ראיתם... כן, הקוסם הבא מצליח לגרום לבהלה לצופים המופתעים שלו ברחוב, כשהוא מתעטש, אוחז בראשו, מוציא אותו ממקומו, נוטל אותו ביד וממשיך ללכת כאילו כלום...

אל תנסו את זה בבית, כן?


הנה קוסם שכורת לעצמו את הראש..

https://youtu.be/QxJPKeqfn7c

יצירתיות, מקוריות, שעשוע ומבט אחר על דברים של יום יום - האמן הבריטי המכונה סלינקאצ'ו (Slinkachu) הוא יוצר בריטי שמרבה להציב דמויות מזעריות על גבי ובסמיכות לאובייקטים שונים, לצלמם ולהעלות חיוך על שפתי המתבוננים בהומור האמנותי שלו.

האמן, ששמו האמיתי הוא סטיוארט פנטול, חי בלונדון ויוצר בסטודיו שלו מיצגים אמנותיים מיניאטוריים. לעתים הוא צובע דמויות קנויות ולא פעם הוא יוצר אותן מאפס. רבים מהמרכיבים של יצירותיו הוא בכלל מוצא בשיטוטיו בעיר.

לאחר מכן הוא בוחר היכן למקמם באנגליה ובעולם, מצלם ואז "זונח" אותם במקומם, מניחן לנפשן, לא מודע לגורלן. בין אם התגלו ונשמרו על ידי עובר אורח או פוספסו ונמעכו בנעליו של אחר.

גם אם מרבית האנשים לא מבחינים במיניאטורות שהוא מותיר, סלינקאצ'ו נרגש מעצם המחשבה על אותו אחד שיעבור וכן יבחין בדמויות שלו. במיוחד ילדים, הוא מעיד, נוטים להיות מרותקים מעבודותיו. הדמיון אצלם, אתם יודעים, עוד לא הוכחד עדיין.

בין המיני יצירות שהוא הותיר במקומו לאחר הצילום זכו חלק מהן לפרסום עולמי. רבים נתקלו ודאי ברשת בצילומים כמו אלה של האיש הזעיר הנאבק לשלוח מעטפה התקועה בחריץ תיבת הדואר, בנזירה המתפללת בחזית כנסייה העשויה מפחית של קוקה קולה, של גולש קליפת הקלמנטינה, של הנדנדה שעל ענף זעיר, של האיש הלכוד בתוך מסטיק לעוס, המבט אל מפל הבקבוק המשפחתי, זה שמנסה להיחלץ ממכסה הביוב או חבורת משכשכי הג'קוזי המיניאטוריים, שהג'קוזי שלהם הוא בעצם פקק של בקבוק.

בימי הסגר והבידוד של הקורונה, זכה לפרסום, כמחווה לאנשי המרפסות, צילום האיש הזעיר המנופף מהמרפסת, שצילם ב-2009.

בבסיס יצירותיו הזעירות והעדינות עומד המבט על האנשים הקטנים בעיר הגדולה. ממש כמו מי שנאבקים לשרוד בחיים האמיתיים, הוא מציב את הדמויות הקטנטנות שלו בנסיבות דומות, בהן הם מוקפים תמיד באנשים רבים, אבל עדיין בודדים, כמעט שקופים ואפילו אבודים.

בעבודתו סלינקאצ'ו משלב טכניקות ורעיונות שונות, מפיסול, אמנות רחוב וצילום, ועד אמנות מיצג ומיניאטורות.

את צילומיו המרהיבים והמקוריים הוא מרבה להעלות אונליין לרשת ואנשים אף משתעשעים בניסיונות לגלות את מיקומן. לא פעם הוא קיבל בתגובה צילום שהציג את המיצג שהותיר ושרד גם שבועות מספר לאחר הצילום.

רבות מעבודותיו מוצגות כיום בשלל מוזיאונים וגלריות בעולם. רבים מהם אף פורסמו בספרי האמנות שהוציא ושהפכו רבי מכר.


הנה עבודות המיניאטורה המצולמות של סלינקצ'ו:

https://youtu.be/zrLBJDPHL_Y


סלינקצ'ו מספר ומראה כיצד הוא יוצר:

https://youtu.be/VqTSqUOHTtg


והאנשים הזעירים של סלינקצ'ו:

https://youtu.be/kRNDs1fsgnE

ליצן (Clown) הוא אחד המקצועות הוותיקים בעולם הבידור. מדובר בבדרנים שעוטים על פניהם מסכות או איפור כבד בצורות שונות, כשאלו נועדו לשעשע ולהקנות להם מראה עליז.

איפורם המודגש והכבד של הליצנים מחליף את המסכה. זה נעשה על ידי מחיקת והעלמת תווי פניהם ויצירה של קלסתרים חדשים ומוכרים היטב.

חברתית, הליצנים נעים בטווח העצום שבין הליצן הרפואי, המצחיקן שמשפר את מצב רוחם ואת בריאותם של החולים, ועד לליצן הרוצח - אותה תופעה חולנית של אנשים המשתמשים בתחפושת הליצן בכדי לפגוע באחרים.

הם אגב, לא ליצנים כלל ולשמחתנו הם גם מעטים הרבה יותר מההדהוד התקשורתי והתרבותי המוגזם לו הם זוכים בעשורים האחרונים.

בתולדות האנושות מקובלת דמות הליצן במשך מאות שנים. בדרך כלל היא בעלת סממני התנהגות המציגים דמות פורצת גבולות, המגלה את האמת החברתית, לא פעם כזו המנוגדת למוסכמות החברתיות ומשתמשת בהומור כדי למלא חיים באי-סדר ובכאוס החברתי.


#תולדות הליצנות
בצורה זו או אחרת, הליצן נולד כבר בחברות פרימיטיביות שהן נחלת העבר הרחוק. בימי קדם ובעיקר בימי הביניים נהגו לא מעט מלכים להחזיק בארמון ג'וקר,שהוא סוג של ליצן חצר. תפקידו של הג'וקר היה לשעשע ולבדר את המלך ואת סביבתו ובכך להפיג מעט את המתח וכובד האחריות שעל כתפי המלך ויועציו הקרובים.

ליצן החצר, למרות שמעמדו היה נחות, כמעמד כל שאר המשרתים ובעלי התפקידים בחצר המלכותית, היה מהאנשים הקרובים ביותר למלך.

בהמשך ההיסטוריה נולדו הקרקסים ובהם החלו ליצנים לשעשע את ההמונים. מקומם של הליצנים בהופעות הקרקס הפך מרכזי יותר ויותר, במיוחד בשלב בו האילוף והשימוש בבעלי חיים בקרקס החל להתפס כהתעללות. ככל שהחלו מדינות לחוקק חוקים האוסרים על שימוש בבעלי חיים בקרקס, כך השעשוע וההומור של הליצנים הלך וקיבל מקום גדול יותר בקרקס.

החל משנות ה-80 של המאה ה-20 החל טרנד של פחד מליצנים, תופעה שבקצה שלה קיבלה את השם "קולרופוביה". התופעה הקיצונית כוללת את המילה "פוביה" ומתארת פחד חריג וקיצוני מליצנים, אבל היא איננה מונח מעולם הפסיכולוגיה. זו יותר תופעה תרבותית, שנולדה בסדרות טלוויזיה, סרטים וסדרות, שכללו דמויות של ליצנים מפחידים ומרושעים. תוכלו לקרוא על התופעה בתגית "הליצנים הרוצחים".


הנה תולדות הליצנים שהביאו גם קצת לפחד:

https://youtu.be/ZfWcyrPD6z0


ההיסטוריה של הליצנות באנימציה:

https://youtu.be/cIb7tnP755Q


ו"מי הליצן?" - מהשירים הידועים בעולם התיאטרון:

https://youtu.be/xgVNryCQxj0

כשאתם מביטים בכוס שיש בה מעט משקה, מה אתם רואים?

העולם, על פי הסטטיסטיקה, מחולק לאנשים שיראו את החצי המלא של הכוס ואחרים שיראו שהיא חצי ריקה. מדובר בשני טיפוסים, שתופסים אך החיים הפוך. יש רואי שחורות ויש שרואים ורוד. הראשונים הם פסימיים ורואי הוורודות הם האופטימיים.

בעולם אפשר לבחור בין להיות פסימיים לאופטימיים. הפסימי רואה תמיד את הצד הרע, העגום והקשה של הדברים. האופטימי רואה דווקא את הצדדים הטובים והשמחים. הפסימי רואה שחורות ותמיד חושש ממה שיקרה ומצפה להיכשל, בעוד שהאופטימי מצפה שהדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר ומאמין שיצליח.

יש המציינים שהפסימיות היא תכונה הישרדותית, שגורמת לפסימי להתכונן מבעוד מועד לקשיים. לעיתים זה מדויק, אבל הנבואות לא פעם מגשימות את עצמן. רובנו מאמינים שהאופטימיים יצליחו טוב יותר בחיים, יזכו בדברים הטובים ויהיו בריאים מהפסימיים, שיתקשו להשיג דברים עם החששות והפחדים שמלווים את חייהם.

יש יתרונות באופטימיות. כשאנו חולים יאמר לנו כל רופא או מטפל, שכדאי לחשוב חיובי ולהאמין שננצח את המחלה. האופטימיסטים מצליחים אכן להתגבר יותר על מחלות. מטפלים רוחניים אומרים "תחשוב טוב - יהיה טוב!"

הם יודעים מה הם מדברים. חשיבה חיובית ואופטימית מרפאת חולים. היום גם רופאים קונבנציונליים רבים מוכנים להודות שהגוף והנפש שלנו מחוברים בצורה נפלאה. תרופות פלצבו למשל, שאין בהן חומר מרפא, משיגות במחקרים תוצאות רפואיות מדהימות, משפרות מדדים ולא פעם אף מרפאות את החולים לחלוטין, רק משום שהחולים מאמינים שקיבלו תרופה שעתידה לרפא אותם. הם חושבים חיובי והתוצאות טובות מי שחושבים שלילי.

זה גם ההבדל הקטן בין מי שמקבל את הדיאגנוזה הרפואית, האבחנה שאומרת "אתה חולה", לבין מי שמאמין לפרוגנוזה, התחזית של הרופא שבה הוא אומד את סיכויי החלמתו של החולה ולרוב היא עשוייה להיות מאד קשה. אל תאמינו לפרוגנוזה, אומרים החוקרים. האמינו בטוב ועשו את הצעדים להגיע אליו. לא פעם זה קשור בצירוף כלשהו של תזונה, פעילות גופנית ואיזה שהוא תהליך נפשי המחבר בין גוף לנפש, כמו מדיטציה, יוגה ודומיהן.

במחקרים וגם ברפואה נמצא בעבר שאנשים אופטימיים סובלים פחות מלחץ ודיכאון וממחלות שנוצרות בשל המצבים הנפשיים הללו. חשיבה חיובית, חשוב לדעת, משפיעה על המציאות. החיים הם נפלאים או נוראים - ההחלטה ביניהם היא שלנו. במה נבחר?

אם נתמקד בדברים החיוביים שבחיים, נחליף את המחשבות השליליות בחיוביות, נדאג לעצמנו, נצחק הרבה, נתמקד בתכונות החזקות והטובות שלנו, נתמלא בבטחון עצמי ונהיה חיוביים ושמחים - נצליח יותר!


הנה ההבדלים שבין פסימי לאופטימי (מתורגם):

https://youtu.be/9n2tmNWn1ec


פסימיות ואופטימיות באות לידי ביטוי גם בשפת הגוף (עברית):

https://youtu.be/BzDqWM-wvuE


כך ניתן להפוך לאופטימיים בעבודה של שינוי:

https://youtu.be/WqmTcjtnl9k


אם לא תצליחו, תמיד תוכלו להתנחם שפסימיות מקנה יתרון הישרדותי מסוים מאד:

https://youtu.be/5jADnNpx3R4


שיר אופטימי (עברית):

https://youtu.be/eHD9XXnFaZU


ובחיוך - גם החבר שתמיד מוריד לך הוא פסימי, אבל עבורך (עברית):

https://youtu.be/zlbE5p9-hmg

רֶמי גאייאר הצרפתי הוא עושה שטויות מקצועי. כבר שנים שהוא מגיח בצרפת מכל מקום ועושה דברים מצחיקים ומגוחכים, שלרוב יש בהם מסר חברתי של “בואו נעשה שטויות”. הוא זכה לכינוי “מי שלא יהיה” והטלוויזיה כבר מכירה אותו זמן רב. הקריירה שלו בתור מצחיקן, שמותח אנשים בלי הכרה, החלה אחרי שפוטר מעבודתו בחנות נעליים והחליט ברוב שעמומו למתוח את הציבור ולהעלות סרטים לרשת.

הוא הפך לתופעת רשת מטורפת. המתיחות שלו מגוחכות לחלוטין ועובדות דווקא משום שהן מקוריות וכמעט בלתי אפשריות בטמטום שבהן. אבל הוא גם מחושב כי ביוטיוב כל סרטון חדש שלו זוכה למיליוני צפיות ומכניס לו לא מעט כסף. בעידן הנוכחי, גאייאר ודומיו הם הרי כוכבים של ממש.

אז פעם הוא מחליט שהוא חילזון ויוצר פקק תנועה, פעם מסדר לו חדר מגורים במעלית, פעם עוקף אישה בתור למכונת הגרלות ועושה כאילו הוא זכה בפרס הראשון והענקי בלוטו ופעם גונב את הדגלים של שחקני הגולף, כי הוא אסטרונאוט..


הנה מתיחת החילזון המפורסמת שלו:

https://youtu.be/gHCxdlZ7G18


מתיחת הקנגורו המקפץ:

https://youtu.be/81szj1vpEu8


כאן רמי החליט לעשות פקמן בעולם האמיתי:

https://youtu.be/pIrvpn3k9A4


וכאן רמי גאייאר מחליט שהוא אסטרונאוט:

https://youtu.be/GAONkS06LFU

הכריש של הדינגטון הוא פסל מרשים שממוקם על גג של בית ברחוב בעיר אוקספורד שבאנגליה. אולי הוא אינו יצירת אמנות נשגבת, אך זהו פסל בלתי נשכח ומעניין, עם אמירה ברורה והרבה קסם! יצר אותו הפסל ג'ון באקלי.


הנה סרטון של הכריש מהדינגטון:

http://youtu.be/Fo5s1AwDqzA

התחביב הזה כבר מזמן יצא משליטה. יש בו המון הומור והמון אתגר, אבל קודם כל הוא מסעיר את הדמיון באחת מהפעולות הביתיות הפחות יצירתיות ומסעירות -
הגיהוץ!

קבלו את גיהוץ האקסטרים, או ה"איירונינג" (Ironing). זהו תחביב מוזר אך משעשע, שבו אנשים נלחמים בבגדים מקומטים, תוך צניחה ממטוסים, דיווש באופניים, בצלילה מתחת לפני הים, בהליכה על כבל שנמתח מעל תהום, או מעל גבי פסגות הרים גבוהים.

"האיירונסטים" מגהצים במקומות הכי פחות צפויים ובשלל מצבי קיצון, לכאורה בלתי-אפשריים, כשהם מציבים לעצמם כל הזמן יעדים מוזרים וקשים יותר ויותר. עם הזמן נולדו רעיונות, כמו למשל "גיהוץ סימולטני", שבו מגהצים עשרות איירוניסטים ביחד, על גבי הר או מתחת לפני הים.

בנוסף לציוד הנחוץ לפעילות הספורטיבית המסוימת, הם נוטלים איתם לכל מקום, על כתפיהם בלבד, גם את ציוד הגיהוץ המלא, מהבגדים לגיהוץ, דרך קרש גיהוץ וראשון הראשונים - המגהץ עצמו!

ואגב, גם תעשיית המגהצים מגיבה לטרנד. עד עתה יצאו כבר לשוק לא מעט פריטי ביגוד שמותאמים לתחביב ואפילו כמה מגהצים שהותאמו לתנאים הקשים של ה"איירונינג".

האגדה מספרת שהטרנד הזה נולד בשנת 1997 כשעובד מתפרה בריטי בשם פיל שואו החליט, בפרץ של יצירתיות, לשלב טיפוס על צוק בסביבת מגוריו, עם פעולת הגיהוץ, השונה כל כך. רבים היו מסתפקים באדרנלין ובחיוך באיזו רשת חברתית נשכחת, אבל שואו החל לפרסם את הרעיון, עד שהוא תפס. באתרים כמו יוטיוב ופייסבוק החלו מאות איירוניסטים לפרסם את חוויות הגיהוץ האתגרי שלהם והצעידו את התחביב המוזר לפרסום עולמי.

אז אם תחשבו על זה שוב, הרי שמגהצי האקסטרים עושים בדיוק את מה שאוהבים כל חובבי הספורט האתגרי, ספורט האקסטרים, לעשות - הם לוקחים פעולה מוכרת אל הקיצון. במקרה שלהם נלקחת פעולת הגיהוץ הפשוטה ובעיני רבים, אחת המשעממות שבעבודות הבית, אל הקצוות הכמעט-הזויים של עולם הספורט.


הנה 25 דוגמאות שונות ומשונות לאיירונינג אתגרי במיוחד:

https://youtu.be/j1y4rsEVzYo


בצניחה:

https://youtu.be/7MV7-tMrbiM


וגם ילדים בעניין:

https://youtu.be/pkRrVVWAfF0

חייזרי, חללי ויצירתי - מופע האלומיניום (The Aluminum Show) הוא מופע מחול מרהיב, שנראה נהדר ומצטלם יפהפה, משלב ריקוד, תיאטרון ויזואלי, תנועה ולא מעט הומור וצחוק.

המופע מתאר את מסעו המופלא של אדם ליקום מקביל, כשהוא מגיע לכוכב רחוק ועתידני העשוי כולו מצינורות אלומיניום. על הבמה הופכים צינורות האלומיניום לדמויות דמיוניות ומשעשעות ומעט מסתוריות. כמו בכל סיפור טוב, על הבמה מתנהל מאבק בין הטוב והרע, כשאל מול התככים, הפחד והרשע ניצבים החמלה והיופי ומנסים לגבור עליהם.

הרקדנים שמופיעים בו רוקדים ומופיעים, כשהם עוטים ועטופים בחליפות, אוחזים בידיהם צינורות ואובייקטים עשויים חומרים המזכירים אלומיניום או עשויים מאלומיניום. מכאן גם שמו. עושים בו שימוש בכמות שמוערכת בכ-20 אלף מטר של צינורות אלומיניום.

המופע הזה חדשני ופורץ דרך. במיוחד מעניין האופן בו עושים בו שימוש בימתי בחומרים מעולמות אחרים, שלא עלו על במות לפני כן. הצורות החייזריות שיוצרים גלילי המעין אלומיניום הללו הן בלתי נשכחות בעוצמה הוויזואלית שלהן ובברק המיוחד ששולחת הבמה את עיני הצופים.

המופע העולמי הזה, שעלה לראשונה בירושלים, במסגרת פסטיבל ישראל 2003, הוא דוגמה לחדשנות ומקוריות אמנותית, פוסט מודרניסטית, שיוצרת אסתטיקה ייחודית ובלתי מוכרת בעולם המחול.

היוצרים הם מישראל, החל מהכוריאוגרף עידו תדמור, שיצר את המחול והתנועה הבימתית של המשתתפים, ועד הכותב והבמאי ליאור כלפון, מי שכבר הביא לעולם כמה מהמופעים הבינלאומיים והמצליחים ביותר שנוצרו כאן, כולל מופע החייזרים המופלא "ווקה פיפל" (Voca People) ועד GLOW.

נראה שהיום המופע לא מתקיים באופן סדיר. אולי ישוב בעתיד או שליאור כלפון יהגה רעיון בימתי מטורף ומדהים חדש, שיספק מכאן לעולם את הוואו הבא.


הנה קדימון למופע:

https://youtu.be/CzxD1kVSEKw


פרסומת מרהיבה:

https://youtu.be/QacQpKbBJEU


סיפור המופע בספרדית:

https://youtu.be/tq5iwk1NQwM


עוד מהמופע המרהיב:

https://youtu.be/XudFHQXv6u8