שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך עובדת טלוויזיה ומאיפה עוברים השידורים?
שידורי הטלוויזיה הקלאסית עובדים כך:
מצלמות הטלוויזיה שבתחנת השידור מצלמות את התוכניות. החומר המצולם והמוקלט מועבר אל מקלטי הטלוויזיה שבבתים על ידי כבלים או באמצעות משדרי טלוויזיה. הכבלים מעבירים את השידור בקוד דיגיטלי, מתחנת הטלוויזיה. הקוד של השידור עובר דרך המרכזיות של חברת הכבלים, אל הממיר שבבתי הצופים. הממיר הופך את הקוד המוצפן לקוד שהטלוויזיה יכולה להבין.
יש חברות שמשדרות דרך לוויין ולא דרך כבלים. בשיטה זו משדרי הטלוויזיה משדרים את התכניות דרך אנטנות, אל לווייני תקשורת שמעבירים את השידורים לכל העולם. בכל בית שבו מוצבת צלחת לוויין מתאימה, נקלטים השידורים ועוברים לממיר הלוויין, כך שהצופים יוכלו לצפות בהם.
כיום יש טלוויזיות חכמות שמקבלות את התוכן שלהן ישירות מהאינטרנט, באמצעות סטרימר, אפליקציות ומערכת הפעלה חכמה. כל אלה מזרימים תוכן כמו סרטים, סדרות ותוכניות, באמצעות רשת האינטרנט.
כך או כך, בטלוויזיה יש מנגנון אלקטרוני שמקבל את הקוד הדיגיטלי של התוכן המשודר או מוזרם אליה ומדליק אלפי נוריות זעירות על המסך. אלפי הנקודות הזעירות שעל המסך יוצרות את הפיקסלים. כל פיקסל נצבע בצבע מסוים וכולם ביחד מרכיבים תמונה גדולה. כך משתנה התמונה עשרות פעמים בשנייה ואנו רואים את התכנית, הסדרה או הסרט.
הנה שידור הטלוויזיה:
http://youtu.be/OmV9aJCXHIg
וכך מסייעים הלוויינים להעביר את שידורי הטלוויזיה לבתי הצופים:
http://youtu.be/p6kZlukStOY
מהן תכניות הריאליטי ומה מניע את הצלחתן?
תּוֹכְנִיות מְצִיאוּת, או תוכניות ריאליטי (Reality show), מככבות בעשורים האחרונים בלוח התכניות של ערוצי הטלוויזיה הפופולריים בעולם כולו. ספורט, זמרה, יופי, חיזור, התנהגות חברתית, כושר פיזי ומה לא - מרתק לחשוב שכמעט לכל היבט באישיות שלנו יש כבר סדרת ריאליטי או פורמט שממנו נגזרות סדרות מתחרות רבות ומגוונות, מתכניות מקומיות שנוצרו אצלנו בטלוויזיה ובעיקר פורמטים עולמיים מצליחים, ש"עושים עלייה" לארץ.
רוצים לדבר על כישרון? - אז יהיו אינספור ריאליטיז של שירה. תחרות בהישרדות? - קיבלתם את הישרדות או המבצר (זוכרים?) משימות לכיבוש העולם? - פעם הייתם צריכים להיות ג'ינגס חאן או אלכסנדר הגדול והיום רק תצטרכו להתקבל ל"המירוץ למיליון".
למצוא בן זוג? - "חתונה ממבט ראשון", או "הרווק" או אלף מקבילים בעולם. לרזות? - המהפך. כושר פיזי? - הנינג'ה.
בא לכם קריירה עסקית? - דונלד טראמפ כבר ישפוט אתכם ב"המתמחה". לרקוד עם כוכבים, או בלי כוכבים, או רק לרקוד? - במה שלא תבחרו, יש כבר כזה והוא רוקד את עצמו בחדווה בין הפרסומות.
הפורמט המצליח וכנראה הקיצוני ביותר בטלוויזיית המיינסטרים של פעם, כלומר בטלוויזיה הפופולרית, היה "האח הגדול". מאז קמו לו בעולם מתחרים רבים. כולם סגרו אנשים בתוך וילה, יכטה, אי בודד או בית כלא מפואר שנראה כמו וילה ומרושת במצלמות. הפורמט הטיל שלל משימות, מאינפנטיליות ועד אכזריות, שבוחנות את היכולת להביא אל הקצה את האישיות של המשתתפים ואת היכולת החברתית שלהם, איך היא עומדת או נכשלת במבחן בתנאי הלחץ שיוצרת ההפקה וכדומה.
אבל למה אנחנו כל כך נהנים מהתכניות הללו? הרי במרבית המקרים אלה לא כוכבי מסך או כוכבים בכלל, ששובים את ליבנו? - נראה שמאה שנים של קולנוע וטלוויזיה, עתירי כוכבים ודמויות פיקטיביות, עוררו בנו צורך ועניין בגיבורים אותנטיים ולא מזויפים. מסתבר שהצופים של סוף המאה ה-20 ערגו לדמויות של אנשים פשוטים, עם סיפורים אישיים מרגשים, שייאבקו ביניהם, ינצחו את האחרים ויהפכו למלכי המסך החדשים.
הקרקע שעליה משגשגות תכניות הריאליטי היא הכמיהה שהייתה לנו כצופים, לשמוע ולראות סיפורים אמיתיים יותר. סיפורים של בני אדם כמונו, שאינם יציר כפיהם של תסריטאים וכותבים מקצועיים. רצינו לראות בני אדם אמיתיות, שהופכים בזמן קצר מאנונימיים מוחלטים למנצחים גדולים, לעשירים, ידוענים ומצליחים.
דומה שאותן 15 דקות של תהילה שהבטיח אנדי וורהול בעתיד לכל אחד מאיתנו מתממשות כאן במדויק ובאופן קיצוני - אל מול עינינו. ואנחנו אוהבים את זה. מנצחי או מי ששבו את ליבנו בריאליטי הופכים בהמשך לסלבריטאים וגדלים אל מול עינינו. אנחנו מרגישים קצת שותפים לתהליך והפרסום, ההצלחה והכסף שהם מרוויחים הם איכשהו מוצדקים יותר ונגישים יותר מבחינתנו כצופים.
וכשיש ביקוש אז יהיה גם היצע. התוצאה היא שצופי הטלוויזיה נמצאים היום במתקפה מתואמת של יוצרי פורמטים קיצוניים, שמבינים שהפקה זולה יחסית, כמו תכנית ריאליטי, יכולה למלא את כיסיהם בממון. יצר המציצנות, שנמצא בכל אחד מאיתנו, יושיב אותנו לראות את כל מה שייראה על המסך - כל זמן שיהיה חושפני, יצרי ורצוי גם קיצוני. ואפרופו קיצוניות - סף הריגושים שלנו עולה ועולה וכל תכנית ריאליטי חדשה צריכה להיות יותר ויותר קיצונית ולחצות גבולות שלא נחצו בעבר.
איפה זה יעצור לדעתכם? או יותר נכון לשאול - האם זה יעצור בכלל?
הנה הסיפור של הריאליטי בישראל (עברית):
https://youtu.be/YYms9cRtHE4
תולדות הראליטי המוסיקלי בישראל (עברית):
https://youtu.be/Cqem-ZxhRnc
הסרט "המופע של טרומן" שמתאר ריאליטי קיצוני שיוצא משליטה:
https://youtu.be/cLJAXu5OD-c
דוגמה למגוון תכניות הריאליטי של עונה אקראית (עברית):
https://youtu.be/G4olNJ7VFX4
ריאליטי ילדים הוא עניין מוקצן ונושא לדיון חינוכי עמוק עוד יותר (עברית):
https://youtu.be/91QO676D_rQ
ושניה של חיוך על פליטי ריאליטי (עברית):
https://youtu.be/HYs_kzoIA2E
מי הוא ג'ון לוגי ביירד, הראשון שהציג לעולם טלוויזיה עובדת?
בימינו הטלוויזיה כל כך מרכזית, שקשה לתפוס שפעם העולם לא כלל את מכשיר הפלא הזה. וה"פעם" הזה היה לפני מאה שנים בלבד..
ג'ון לוגי ביירד (John Logie Baird) הוא מדען שהיה אחד המרכזיים בפיתוח ושכלול הטלוויזיה. רבים היו שותפים לפיתוח ולהמצאת הטלוויזיה, אך ביירד היה הראשון שהציג לעולם טלוויזיה פועלת שהייתה מסוגלת לקלוט שידורים ולהציגם.
ביירד נולד בהלנסבורג שבסקוטלנד בשנת 1888. עוד בילדותו ניכר היה שיש לו כושר המצאה רב. בין השאר הוא תיכנן שלט רחוק למצלמה, חיבר תשתית חשמלית לתאורה בביתו והתקין רשת טלפונית בסיסית בין חדרו שלו לבין חדריהם של חבריו לשכונה.
ביירד החל ללמוד הנדסת חשמל באוניברסיטת גלזגו, אך לימודיו נפסקו עקב מלחמת העולם הראשונה והוא מעולם לא סיים אותם. בשנת 1923, כמו מדענים רבים שניסו לעשות זאת אז, הוא החל לעבוד על פיתוח מכשיר טלוויזיה. את ההישג הגדול הראשון שלו הוא השיג בשנת 1924 כששידר תמונה למרחק של כ-3 מטרים והצליח להציג אותה.
זו הייתה טלוויזיה מכנית, עם תמונה מאד לא ברורה, אבל ככה מתחילים. ביירד המשיך לשפר ולשכלל את הטלוויזיה שלו וב-26 בינואר 1926 הוא הציג לעולם לראשונה טלוויזיה עובדת. זה היה בהדגמה פומבית בלונדון כשמדענים וכתבי עיתונות צפו בשידור הטלוויזיה הפומבי הראשון בהיסטוריה, שהציג בובת פיתום שכינויה היה "סטוקי ביל" שהוצבה מול מצלמה בחדר נפרד מחוץ לטווח הראיה של הקהל.
שנה אחר-כך, בשנת 1927, הדגים ביירד שידור טלוויזיה רחוק טווח בין לונדון שבאנגליה לגלזגו שבסקוטלנד, מרחק של כ-730 קילומטרים. אותות הטלוויזיה הועברו בהדגמה באמצעות קו הטלפון..
גם בהמשך חייו המשיך ביירד לעסוק בפיתוח ושכלול הטלוויזיה. הוא אחראי לפיתוחים רבים בתחום הטלוויזיה, כשהמציא טלוויזיה צבעונית והיה הראשון שפיתח שיטה להקלטת קטעי וידאו באמצעות מכשיר שהוא קרא לו "פונוויז'ן", האבא של מכשיר הווידאו שאנו מכירים.
הנה ג'ון לוגי ביירד, מציג את מצלמת הטלוויזיה שפיתח:
https://youtu.be/PmjXwU0pYao
צוות של ה-BBC מפעיל שוב את הטלוויזיה הראשונה שהוצגה לעולם, 80 שנה אחרי שהוצגה לראשונה:
https://youtu.be/upoWPhjZksk
וסרט תיעודי על ג'ון לוגי ביירד ועל המצאת הטלוויזיה:
https://youtu.be/lCh3pbIcAYA?long=yes
מי המציא את הטלוויזיה שהפכה לבת בית בביתנו?
הטלוויזיה (Television) היא ללא ספק אחת הטכנולוגיות המשפיעות ביותר על חיינו בעידן המודרני. יש הרואים בה, ביחד עם פצצת האטום, את ההמצאה המרכזית של המאה ה-20. אבל גם אם לא עד כדי כך, ניכר שזו טכנולוגיה מהפכנית, שהשפעתה על כל תחומי החיים והתודעה היא משמעותית וארוכת טווח.
מעצם תחושת האינטימיות שהוא משרה על הצופים בו, מקנה מכשיר הטלוויזיה למדיום הטלוויזיוני כוח רב והשפעה עצומה על ההמונים, על טעמם ועל דעותיהם בתחומים רבים. הטלוויזיה משלה את הצופה שהיא מציעה גישה מיידית לאמת ולמציאות ובכך היא זכתה לכוח רב במשך שנים רבות, יותר מכל מדיום אחר בתרבות הפופולרית.
האמת היא שאת הטלוויזיה לא המציא אדם בודד, אלא מספר ממציאים שכל אחד קידם אותה בעוד צעד לכיוון של המכשיר המוצלח שאנו מכירים כיום.
על אף נסיון מוקדם, כבר בשנת 1884, של מודל ראשון ופרימיטיבי של טלוויזיה לא ממש מוצלחת, נבנתה בין השנים 1907-1910 הטלוויזיה האלקטרו-מכנית הראשונה, על ידי הרוסי בוריס רוזינג וולדימיר זוורקין.
בשנת 1925 הוצגה בפעם הראשונה תמונת טלוויזיה בציבור. זה עדיין לא היה שידור מתחנת טלוויזיה, אבל המהנדס הסקוטי ג'ון לוגי ביירד הצליח להציג תמונה בשחור-לבן של צילום מציאותי, גם אם מהבהב ולא ממש ברור. הוא נחשב לממציא הטלוויזיה האמיתית.
בשנת 1927 המציא צעיר אמריקאי בשם פיילו פארנסוורת' טלוויזיה אלקטרונית שהייתה מוצלחת יותר וברורה מהטלוויזיה המכנית של ג'ון לוגי ביירד.
בשנת 1936 החלו לראשונה שידורי טלוויזיה, על ידי שירות השידור הבריטי ה-BBC, שמאז ועד היום נחשב לאחת מרשתות הטלוויזיה הטובות בעולם.
במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20, הפכה תעשיית הטלוויזיה לחזקה מאוד. גם כלכלית וגם בהשפעתה על החיים ועל העולם, תעשיית הטלוויזיה הפכה מאז לאחת החזקות והמשפיעות בתרבות הפופולרית.
המדיום הטלוויזיוני הצטיין בשתי יכולות כמעט מנוגדות. מצד אחד הטלוויזיה היטיבה להציג תיעוד חי של המציאות, בעיקר בשידורי חדשות וסיקור "חי" ממקומות ההתרחשות ומצד שני - ביכולת שלה לבדר ולהציע בריחה מסוימת מהמציאות, בעזרת תכנים מהנים לשעות הפנאי. שעשועונים, דיווחים, תכניות אירוח, אירועי מדיה ותכניות ריאליטי - הטלוויזיה לימדה אותנו שכל עוד יש רייטינג, אין לה שום בעיה לערבב בין הגבוה לנמוך, בין המשמעותי לסתמי ובין הטוב לרע.
בשנים האחרונות הטלוויזיות הפכו לשטוחות והטכנולוגיות מתפתחות במהירות עצומה. מכשירי טלוויזיית פלזמה, LCD וטלוויזיה המבוססת על נורות לד - כל טכנולוגיה כזו מספיקה לכמה שנים ואז מגיעה טכנולוגיה חדשה והופכת לפופולרית יותר.
הנה סיפורו של ג'ון לוגי ביירד, ממציא הטלוויזיה:
https://youtu.be/YdfhcHZEkFU
דוגמה של הטלוויזיה המיכנית שלו עם הצגה של סרט אנימציה של פליקס החתול:
http://youtu.be/llP-uy2rzKE
כאן ממציא הטלוויזיה המיכנית ג'ון לוגי ביירד, מציג את מצלמת הטלוויזיה שפיתח:
https://youtu.be/MuXhV78z0ck
בירד מציג את ההמצאה:
https://youtu.be/PmjXwU0pYao
סרטים אותנטיים שבהם הוא נראה עובד על ההמצאה:
https://youtu.be/nwJ2bMATIAM
על ממשיכו בפיתוח הטלוויזיה, פיילו פרסנוורת' האמריקאי:
https://youtu.be/i9g3KQOEsa0
ותולדות הטלוויזיה (עברית):
https://youtu.be/p8zKhNKVidw?long=yes
מי חשב שהצפייה בטלוויזיה לא תהיה פופולרית?
הצפייה בטלוויזיה (Watching TV) היא אחד התחביבים הפופולריים ביותר וכבר מזמן הפכה לאחד המרכיבים המנצחים ואולי המובילים בתרבות הפנאי העולמית.
"הטלוויזיה לא תוכל להחזיק בכל שוק שהיא תופסת, אחרי השישה חודשים הראשונים. לאנשים בקרוב יימאס לבהות בקופסת עץ מדי ערב." - את ההצהרה המשונה הזו מסר דאריל זאנוק, מפיק סרטים, מחברת פוקס המאה ה-20.
אמנם הוא אמר את הדברים בשנת 1946, כמה שנים לפני שהטלוויזיה הפכה לגורם החשוב ביותר בתחום הבידור בארה"ב ואחר-כך בשאר העולם.
בכל זאת חייבים להודות שבתור איש מקצוע מהתחום שבו הוא עסק, זאנוק די נכשל.. לא זו בלבד שאנשים המשיכו לבהות בקופסת העץ המשונה בעיניו - שעות הצפייה הלכו וגדלו וברבים מהבתים בעולם הטלוויזיה עבדה לאורך כל שעות היום, יום יום!
אפילו בימינו, כשהאינטרנט הפך למתחרה הגדול שלה, הטלוויזיה לא מפסיקה לפרוח. להיפך, סדרות הטלוויזיה של ימינו הפכו טובות מסרטי הקולנוע ורבים כבר מכנים את העידן הנוכחי שלה כ"תור הזהב של הטלוויזיה". לא פחות.
אז אולי על זה נכון לומר ש"מומחה הוא מומחה למה שהיה ורק בעל חזון הוא מומחה למה שיהיה..."
הנה המצאת הטלוויזיה על ידי הממציא הסקוטי ג'ון לוגי ביירד:
https://youtu.be/YdfhcHZEkFU
והדגם הראשון של הטלוויזיה בצבעים:
https://youtu.be/nauvjMM2fzY
מה עושים באולפן טלוויזיה?
אולפן טלוויזיה הוא מקום שבו מצלמים תכניות טלוויזיה ומהדורות חדשות. מצלמות טלוויזיה פרושות באולפן, כדי לצלם מזוויות וכיוונים שונים. מיקרופונים קולטים את הדיבורים והצלילים כדי להקליטם.
בחדר מיוחד מאחורי האולפן נמצא "חדר בקרה" שבו יושבים אנשים שונים שתפקידם לדאוג לכך שהשידור יועבר היטב לבתי הצופים או יוקלט כדי להיות משודר בהמשך היום או בעתיד. ביניהם נתב התמונה, האחראי לכך שהתמונה תיראה היטב, טכנאי הקול שדואג לאיכות השידור או ההקלטה של הצלילים ועוד.
כך עבד פעם אולפן טלוויזיה:
https://youtu.be/YkXzJOuI6dY
אולפן נייד שמוצב במשחקים ואירועי ספורט:
https://youtu.be/XCwAwEwH52s?t=32s
ואולפן טלוויזיה מודרני, עם מסך ירוק שנותן רקע שניתן יהיה למזג עם הדמויות שלפניו:
https://youtu.be/4bd6IXlTKsI?t=2m35s
בואו לאולפן הטלוויזיה:
https://youtu.be/7bADnU-doss?qr=yes
מה היה האנטי מחיקון?
קשה להאמין שפעם, בסוף שנות ה-70, דאגה הממשלה שיווצרו פערים בין עניים לעשירים בישראל. עד כדי כך דאגה הממשלה מפערים חברתיים, שהיא הורתה לערוץ הטלוויזיה היחיד לשדר את כל התכניות בשחור-לבן ולא בצבע.
החשש היה מכך שהעשירים יצפו בתכניות בצבע כשהשאר לא יכולים להרשות לעצמם מכשירים צבעוניים היה גדול. כך הפעילה רשות השידור את המחיקון - מתקן שהמיר את כל התכניות הצבעוניות לשחור לבן.
גם את אלה שצולמו במקור בצבע...
אבל בעם ישראל לא מוותרים בקלות. יזמים מוכשרים בראשות מי שלימים יהיה נשיא חברת אינטל בישראל, מולי אדן, יצרו מתקן הפוך. המתקן שנמכר לכל דורש נקרא אנטי-מחיקון והוא הותקן במכשירי הטלוויזיה הצבעוניים כדי לשחזר את הצבע שהוסר בשידורים הללו.
כך יכולה הייתה הממשלה להתהדר בצעדים חברתיים, בזמן שהציבור בעל הממון ראה בדיוק את מה שהוא רצה.
כמובן שבתוך שנים אחדות בוטלה המדיניות המשונה והלא-יעילה של הממשלה וה"אנטי-מחיקון" הפך למטבע לשון שמצביע על החלטות כושלות ועל ממשלה שמתערבת באופן מיותר בכלכלה החופשית.
הנה סיפורו ההיסטורי של אנטי המחיקון (עברית):
https://youtu.be/8RyTBWCwXtc
וסקירת אודיו על האנטי מחיקון (עברית):
http://youtu.be/PYeNOShS1LA
מי חזה שהטלוויזיה "לא תתפוס"?
הטלוויזיה לא תצליח להחזיק בשום שוק מעל חצי שנה. בקרוב אנשים יתעייפו מלבהות בקופסת עץ בכל ערב. - אמר דריל זנוק מחברת "פוקס המאה ה-20" בשנת 1946.
והוא צדק. אנשים באמת התעייפו מהבהייה בקופסת הפלאים הזו.. הם נרדמו מול הטלוויזיה בכל ערב, אכלו מולה, התעוררו לשידורי הבוקר והיא ליוותה אותם לאורך כל היום. יש להם אלפי ערוצים במכשיר אחד והם מוצפים בשידורים שלעולם לא יוכלו לראות..
באמת מכשיר שלא הצליח, נכון?
הנה קטע מהסרט "רשת" שבו מוצגת ההשפעה האדירה של הטלוויזיה על החברה בעולם (מתורגם):
http://youtu.be/m8dbCNLJS9k
למה צריך לאפר אנשים שמופיעים בטלוויזיה?
שידורי הטלוויזיה הקלאסית עובדים כך:
מצלמות הטלוויזיה שבתחנת השידור מצלמות את התוכניות. החומר המצולם והמוקלט מועבר אל מקלטי הטלוויזיה שבבתים על ידי כבלים או באמצעות משדרי טלוויזיה. הכבלים מעבירים את השידור בקוד דיגיטלי, מתחנת הטלוויזיה. הקוד של השידור עובר דרך המרכזיות של חברת הכבלים, אל הממיר שבבתי הצופים. הממיר הופך את הקוד המוצפן לקוד שהטלוויזיה יכולה להבין.
יש חברות שמשדרות דרך לוויין ולא דרך כבלים. בשיטה זו משדרי הטלוויזיה משדרים את התכניות דרך אנטנות, אל לווייני תקשורת שמעבירים את השידורים לכל העולם. בכל בית שבו מוצבת צלחת לוויין מתאימה, נקלטים השידורים ועוברים לממיר הלוויין, כך שהצופים יוכלו לצפות בהם.
כיום יש טלוויזיות חכמות שמקבלות את התוכן שלהן ישירות מהאינטרנט, באמצעות סטרימר, אפליקציות ומערכת הפעלה חכמה. כל אלה מזרימים תוכן כמו סרטים, סדרות ותוכניות, באמצעות רשת האינטרנט.
כך או כך, בטלוויזיה יש מנגנון אלקטרוני שמקבל את הקוד הדיגיטלי של התוכן המשודר או מוזרם אליה ומדליק אלפי נוריות זעירות על המסך. אלפי הנקודות הזעירות שעל המסך יוצרות את הפיקסלים. כל פיקסל נצבע בצבע מסוים וכולם ביחד מרכיבים תמונה גדולה. כך משתנה התמונה עשרות פעמים בשנייה ואנו רואים את התכנית, הסדרה או הסרט.
הנה שידור הטלוויזיה:
http://youtu.be/OmV9aJCXHIg
וכך מסייעים הלוויינים להעביר את שידורי הטלוויזיה לבתי הצופים:
http://youtu.be/p6kZlukStOY
תּוֹכְנִיות מְצִיאוּת, או תוכניות ריאליטי (Reality show), מככבות בעשורים האחרונים בלוח התכניות של ערוצי הטלוויזיה הפופולריים בעולם כולו. ספורט, זמרה, יופי, חיזור, התנהגות חברתית, כושר פיזי ומה לא - מרתק לחשוב שכמעט לכל היבט באישיות שלנו יש כבר סדרת ריאליטי או פורמט שממנו נגזרות סדרות מתחרות רבות ומגוונות, מתכניות מקומיות שנוצרו אצלנו בטלוויזיה ובעיקר פורמטים עולמיים מצליחים, ש"עושים עלייה" לארץ.
רוצים לדבר על כישרון? - אז יהיו אינספור ריאליטיז של שירה. תחרות בהישרדות? - קיבלתם את הישרדות או המבצר (זוכרים?) משימות לכיבוש העולם? - פעם הייתם צריכים להיות ג'ינגס חאן או אלכסנדר הגדול והיום רק תצטרכו להתקבל ל"המירוץ למיליון".
למצוא בן זוג? - "חתונה ממבט ראשון", או "הרווק" או אלף מקבילים בעולם. לרזות? - המהפך. כושר פיזי? - הנינג'ה.
בא לכם קריירה עסקית? - דונלד טראמפ כבר ישפוט אתכם ב"המתמחה". לרקוד עם כוכבים, או בלי כוכבים, או רק לרקוד? - במה שלא תבחרו, יש כבר כזה והוא רוקד את עצמו בחדווה בין הפרסומות.
הפורמט המצליח וכנראה הקיצוני ביותר בטלוויזיית המיינסטרים של פעם, כלומר בטלוויזיה הפופולרית, היה "האח הגדול". מאז קמו לו בעולם מתחרים רבים. כולם סגרו אנשים בתוך וילה, יכטה, אי בודד או בית כלא מפואר שנראה כמו וילה ומרושת במצלמות. הפורמט הטיל שלל משימות, מאינפנטיליות ועד אכזריות, שבוחנות את היכולת להביא אל הקצה את האישיות של המשתתפים ואת היכולת החברתית שלהם, איך היא עומדת או נכשלת במבחן בתנאי הלחץ שיוצרת ההפקה וכדומה.
אבל למה אנחנו כל כך נהנים מהתכניות הללו? הרי במרבית המקרים אלה לא כוכבי מסך או כוכבים בכלל, ששובים את ליבנו? - נראה שמאה שנים של קולנוע וטלוויזיה, עתירי כוכבים ודמויות פיקטיביות, עוררו בנו צורך ועניין בגיבורים אותנטיים ולא מזויפים. מסתבר שהצופים של סוף המאה ה-20 ערגו לדמויות של אנשים פשוטים, עם סיפורים אישיים מרגשים, שייאבקו ביניהם, ינצחו את האחרים ויהפכו למלכי המסך החדשים.
הקרקע שעליה משגשגות תכניות הריאליטי היא הכמיהה שהייתה לנו כצופים, לשמוע ולראות סיפורים אמיתיים יותר. סיפורים של בני אדם כמונו, שאינם יציר כפיהם של תסריטאים וכותבים מקצועיים. רצינו לראות בני אדם אמיתיות, שהופכים בזמן קצר מאנונימיים מוחלטים למנצחים גדולים, לעשירים, ידוענים ומצליחים.
דומה שאותן 15 דקות של תהילה שהבטיח אנדי וורהול בעתיד לכל אחד מאיתנו מתממשות כאן במדויק ובאופן קיצוני - אל מול עינינו. ואנחנו אוהבים את זה. מנצחי או מי ששבו את ליבנו בריאליטי הופכים בהמשך לסלבריטאים וגדלים אל מול עינינו. אנחנו מרגישים קצת שותפים לתהליך והפרסום, ההצלחה והכסף שהם מרוויחים הם איכשהו מוצדקים יותר ונגישים יותר מבחינתנו כצופים.
וכשיש ביקוש אז יהיה גם היצע. התוצאה היא שצופי הטלוויזיה נמצאים היום במתקפה מתואמת של יוצרי פורמטים קיצוניים, שמבינים שהפקה זולה יחסית, כמו תכנית ריאליטי, יכולה למלא את כיסיהם בממון. יצר המציצנות, שנמצא בכל אחד מאיתנו, יושיב אותנו לראות את כל מה שייראה על המסך - כל זמן שיהיה חושפני, יצרי ורצוי גם קיצוני. ואפרופו קיצוניות - סף הריגושים שלנו עולה ועולה וכל תכנית ריאליטי חדשה צריכה להיות יותר ויותר קיצונית ולחצות גבולות שלא נחצו בעבר.
איפה זה יעצור לדעתכם? או יותר נכון לשאול - האם זה יעצור בכלל?
הנה הסיפור של הריאליטי בישראל (עברית):
https://youtu.be/YYms9cRtHE4
תולדות הראליטי המוסיקלי בישראל (עברית):
https://youtu.be/Cqem-ZxhRnc
הסרט "המופע של טרומן" שמתאר ריאליטי קיצוני שיוצא משליטה:
https://youtu.be/cLJAXu5OD-c
דוגמה למגוון תכניות הריאליטי של עונה אקראית (עברית):
https://youtu.be/G4olNJ7VFX4
ריאליטי ילדים הוא עניין מוקצן ונושא לדיון חינוכי עמוק עוד יותר (עברית):
https://youtu.be/91QO676D_rQ
ושניה של חיוך על פליטי ריאליטי (עברית):
https://youtu.be/HYs_kzoIA2E
בימינו הטלוויזיה כל כך מרכזית, שקשה לתפוס שפעם העולם לא כלל את מכשיר הפלא הזה. וה"פעם" הזה היה לפני מאה שנים בלבד..
ג'ון לוגי ביירד (John Logie Baird) הוא מדען שהיה אחד המרכזיים בפיתוח ושכלול הטלוויזיה. רבים היו שותפים לפיתוח ולהמצאת הטלוויזיה, אך ביירד היה הראשון שהציג לעולם טלוויזיה פועלת שהייתה מסוגלת לקלוט שידורים ולהציגם.
ביירד נולד בהלנסבורג שבסקוטלנד בשנת 1888. עוד בילדותו ניכר היה שיש לו כושר המצאה רב. בין השאר הוא תיכנן שלט רחוק למצלמה, חיבר תשתית חשמלית לתאורה בביתו והתקין רשת טלפונית בסיסית בין חדרו שלו לבין חדריהם של חבריו לשכונה.
ביירד החל ללמוד הנדסת חשמל באוניברסיטת גלזגו, אך לימודיו נפסקו עקב מלחמת העולם הראשונה והוא מעולם לא סיים אותם. בשנת 1923, כמו מדענים רבים שניסו לעשות זאת אז, הוא החל לעבוד על פיתוח מכשיר טלוויזיה. את ההישג הגדול הראשון שלו הוא השיג בשנת 1924 כששידר תמונה למרחק של כ-3 מטרים והצליח להציג אותה.
זו הייתה טלוויזיה מכנית, עם תמונה מאד לא ברורה, אבל ככה מתחילים. ביירד המשיך לשפר ולשכלל את הטלוויזיה שלו וב-26 בינואר 1926 הוא הציג לעולם לראשונה טלוויזיה עובדת. זה היה בהדגמה פומבית בלונדון כשמדענים וכתבי עיתונות צפו בשידור הטלוויזיה הפומבי הראשון בהיסטוריה, שהציג בובת פיתום שכינויה היה "סטוקי ביל" שהוצבה מול מצלמה בחדר נפרד מחוץ לטווח הראיה של הקהל.
שנה אחר-כך, בשנת 1927, הדגים ביירד שידור טלוויזיה רחוק טווח בין לונדון שבאנגליה לגלזגו שבסקוטלנד, מרחק של כ-730 קילומטרים. אותות הטלוויזיה הועברו בהדגמה באמצעות קו הטלפון..
גם בהמשך חייו המשיך ביירד לעסוק בפיתוח ושכלול הטלוויזיה. הוא אחראי לפיתוחים רבים בתחום הטלוויזיה, כשהמציא טלוויזיה צבעונית והיה הראשון שפיתח שיטה להקלטת קטעי וידאו באמצעות מכשיר שהוא קרא לו "פונוויז'ן", האבא של מכשיר הווידאו שאנו מכירים.
הנה ג'ון לוגי ביירד, מציג את מצלמת הטלוויזיה שפיתח:
https://youtu.be/PmjXwU0pYao
צוות של ה-BBC מפעיל שוב את הטלוויזיה הראשונה שהוצגה לעולם, 80 שנה אחרי שהוצגה לראשונה:
https://youtu.be/upoWPhjZksk
וסרט תיעודי על ג'ון לוגי ביירד ועל המצאת הטלוויזיה:
https://youtu.be/lCh3pbIcAYA?long=yes
הטלוויזיה (Television) היא ללא ספק אחת הטכנולוגיות המשפיעות ביותר על חיינו בעידן המודרני. יש הרואים בה, ביחד עם פצצת האטום, את ההמצאה המרכזית של המאה ה-20. אבל גם אם לא עד כדי כך, ניכר שזו טכנולוגיה מהפכנית, שהשפעתה על כל תחומי החיים והתודעה היא משמעותית וארוכת טווח.
מעצם תחושת האינטימיות שהוא משרה על הצופים בו, מקנה מכשיר הטלוויזיה למדיום הטלוויזיוני כוח רב והשפעה עצומה על ההמונים, על טעמם ועל דעותיהם בתחומים רבים. הטלוויזיה משלה את הצופה שהיא מציעה גישה מיידית לאמת ולמציאות ובכך היא זכתה לכוח רב במשך שנים רבות, יותר מכל מדיום אחר בתרבות הפופולרית.
האמת היא שאת הטלוויזיה לא המציא אדם בודד, אלא מספר ממציאים שכל אחד קידם אותה בעוד צעד לכיוון של המכשיר המוצלח שאנו מכירים כיום.
על אף נסיון מוקדם, כבר בשנת 1884, של מודל ראשון ופרימיטיבי של טלוויזיה לא ממש מוצלחת, נבנתה בין השנים 1907-1910 הטלוויזיה האלקטרו-מכנית הראשונה, על ידי הרוסי בוריס רוזינג וולדימיר זוורקין.
בשנת 1925 הוצגה בפעם הראשונה תמונת טלוויזיה בציבור. זה עדיין לא היה שידור מתחנת טלוויזיה, אבל המהנדס הסקוטי ג'ון לוגי ביירד הצליח להציג תמונה בשחור-לבן של צילום מציאותי, גם אם מהבהב ולא ממש ברור. הוא נחשב לממציא הטלוויזיה האמיתית.
בשנת 1927 המציא צעיר אמריקאי בשם פיילו פארנסוורת' טלוויזיה אלקטרונית שהייתה מוצלחת יותר וברורה מהטלוויזיה המכנית של ג'ון לוגי ביירד.
בשנת 1936 החלו לראשונה שידורי טלוויזיה, על ידי שירות השידור הבריטי ה-BBC, שמאז ועד היום נחשב לאחת מרשתות הטלוויזיה הטובות בעולם.
במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20, הפכה תעשיית הטלוויזיה לחזקה מאוד. גם כלכלית וגם בהשפעתה על החיים ועל העולם, תעשיית הטלוויזיה הפכה מאז לאחת החזקות והמשפיעות בתרבות הפופולרית.
המדיום הטלוויזיוני הצטיין בשתי יכולות כמעט מנוגדות. מצד אחד הטלוויזיה היטיבה להציג תיעוד חי של המציאות, בעיקר בשידורי חדשות וסיקור "חי" ממקומות ההתרחשות ומצד שני - ביכולת שלה לבדר ולהציע בריחה מסוימת מהמציאות, בעזרת תכנים מהנים לשעות הפנאי. שעשועונים, דיווחים, תכניות אירוח, אירועי מדיה ותכניות ריאליטי - הטלוויזיה לימדה אותנו שכל עוד יש רייטינג, אין לה שום בעיה לערבב בין הגבוה לנמוך, בין המשמעותי לסתמי ובין הטוב לרע.
בשנים האחרונות הטלוויזיות הפכו לשטוחות והטכנולוגיות מתפתחות במהירות עצומה. מכשירי טלוויזיית פלזמה, LCD וטלוויזיה המבוססת על נורות לד - כל טכנולוגיה כזו מספיקה לכמה שנים ואז מגיעה טכנולוגיה חדשה והופכת לפופולרית יותר.
הנה סיפורו של ג'ון לוגי ביירד, ממציא הטלוויזיה:
https://youtu.be/YdfhcHZEkFU
דוגמה של הטלוויזיה המיכנית שלו עם הצגה של סרט אנימציה של פליקס החתול:
http://youtu.be/llP-uy2rzKE
כאן ממציא הטלוויזיה המיכנית ג'ון לוגי ביירד, מציג את מצלמת הטלוויזיה שפיתח:
https://youtu.be/MuXhV78z0ck
בירד מציג את ההמצאה:
https://youtu.be/PmjXwU0pYao
סרטים אותנטיים שבהם הוא נראה עובד על ההמצאה:
https://youtu.be/nwJ2bMATIAM
על ממשיכו בפיתוח הטלוויזיה, פיילו פרסנוורת' האמריקאי:
https://youtu.be/i9g3KQOEsa0
ותולדות הטלוויזיה (עברית):
https://youtu.be/p8zKhNKVidw?long=yes
טלוויזיה
הצפייה בטלוויזיה (Watching TV) היא אחד התחביבים הפופולריים ביותר וכבר מזמן הפכה לאחד המרכיבים המנצחים ואולי המובילים בתרבות הפנאי העולמית.
"הטלוויזיה לא תוכל להחזיק בכל שוק שהיא תופסת, אחרי השישה חודשים הראשונים. לאנשים בקרוב יימאס לבהות בקופסת עץ מדי ערב." - את ההצהרה המשונה הזו מסר דאריל זאנוק, מפיק סרטים, מחברת פוקס המאה ה-20.
אמנם הוא אמר את הדברים בשנת 1946, כמה שנים לפני שהטלוויזיה הפכה לגורם החשוב ביותר בתחום הבידור בארה"ב ואחר-כך בשאר העולם.
בכל זאת חייבים להודות שבתור איש מקצוע מהתחום שבו הוא עסק, זאנוק די נכשל.. לא זו בלבד שאנשים המשיכו לבהות בקופסת העץ המשונה בעיניו - שעות הצפייה הלכו וגדלו וברבים מהבתים בעולם הטלוויזיה עבדה לאורך כל שעות היום, יום יום!
אפילו בימינו, כשהאינטרנט הפך למתחרה הגדול שלה, הטלוויזיה לא מפסיקה לפרוח. להיפך, סדרות הטלוויזיה של ימינו הפכו טובות מסרטי הקולנוע ורבים כבר מכנים את העידן הנוכחי שלה כ"תור הזהב של הטלוויזיה". לא פחות.
אז אולי על זה נכון לומר ש"מומחה הוא מומחה למה שהיה ורק בעל חזון הוא מומחה למה שיהיה..."
הנה המצאת הטלוויזיה על ידי הממציא הסקוטי ג'ון לוגי ביירד:
https://youtu.be/YdfhcHZEkFU
והדגם הראשון של הטלוויזיה בצבעים:
https://youtu.be/nauvjMM2fzY
אולפן טלוויזיה הוא מקום שבו מצלמים תכניות טלוויזיה ומהדורות חדשות. מצלמות טלוויזיה פרושות באולפן, כדי לצלם מזוויות וכיוונים שונים. מיקרופונים קולטים את הדיבורים והצלילים כדי להקליטם.
בחדר מיוחד מאחורי האולפן נמצא "חדר בקרה" שבו יושבים אנשים שונים שתפקידם לדאוג לכך שהשידור יועבר היטב לבתי הצופים או יוקלט כדי להיות משודר בהמשך היום או בעתיד. ביניהם נתב התמונה, האחראי לכך שהתמונה תיראה היטב, טכנאי הקול שדואג לאיכות השידור או ההקלטה של הצלילים ועוד.
כך עבד פעם אולפן טלוויזיה:
https://youtu.be/YkXzJOuI6dY
אולפן נייד שמוצב במשחקים ואירועי ספורט:
https://youtu.be/XCwAwEwH52s?t=32s
ואולפן טלוויזיה מודרני, עם מסך ירוק שנותן רקע שניתן יהיה למזג עם הדמויות שלפניו:
https://youtu.be/4bd6IXlTKsI?t=2m35s
בואו לאולפן הטלוויזיה:
https://youtu.be/7bADnU-doss?qr=yes
קשה להאמין שפעם, בסוף שנות ה-70, דאגה הממשלה שיווצרו פערים בין עניים לעשירים בישראל. עד כדי כך דאגה הממשלה מפערים חברתיים, שהיא הורתה לערוץ הטלוויזיה היחיד לשדר את כל התכניות בשחור-לבן ולא בצבע.
החשש היה מכך שהעשירים יצפו בתכניות בצבע כשהשאר לא יכולים להרשות לעצמם מכשירים צבעוניים היה גדול. כך הפעילה רשות השידור את המחיקון - מתקן שהמיר את כל התכניות הצבעוניות לשחור לבן.
גם את אלה שצולמו במקור בצבע...
אבל בעם ישראל לא מוותרים בקלות. יזמים מוכשרים בראשות מי שלימים יהיה נשיא חברת אינטל בישראל, מולי אדן, יצרו מתקן הפוך. המתקן שנמכר לכל דורש נקרא אנטי-מחיקון והוא הותקן במכשירי הטלוויזיה הצבעוניים כדי לשחזר את הצבע שהוסר בשידורים הללו.
כך יכולה הייתה הממשלה להתהדר בצעדים חברתיים, בזמן שהציבור בעל הממון ראה בדיוק את מה שהוא רצה.
כמובן שבתוך שנים אחדות בוטלה המדיניות המשונה והלא-יעילה של הממשלה וה"אנטי-מחיקון" הפך למטבע לשון שמצביע על החלטות כושלות ועל ממשלה שמתערבת באופן מיותר בכלכלה החופשית.
הנה סיפורו ההיסטורי של אנטי המחיקון (עברית):
https://youtu.be/8RyTBWCwXtc
וסקירת אודיו על האנטי מחיקון (עברית):
http://youtu.be/PYeNOShS1LA
הטלוויזיה לא תצליח להחזיק בשום שוק מעל חצי שנה. בקרוב אנשים יתעייפו מלבהות בקופסת עץ בכל ערב. - אמר דריל זנוק מחברת "פוקס המאה ה-20" בשנת 1946.
והוא צדק. אנשים באמת התעייפו מהבהייה בקופסת הפלאים הזו.. הם נרדמו מול הטלוויזיה בכל ערב, אכלו מולה, התעוררו לשידורי הבוקר והיא ליוותה אותם לאורך כל היום. יש להם אלפי ערוצים במכשיר אחד והם מוצפים בשידורים שלעולם לא יוכלו לראות..
באמת מכשיר שלא הצליח, נכון?
הנה קטע מהסרט "רשת" שבו מוצגת ההשפעה האדירה של הטלוויזיה על החברה בעולם (מתורגם):
http://youtu.be/m8dbCNLJS9k
למה מאפרים בטלוויזיה ובקולנוע?
שמתם לב שכל מי שבטלוויזיה ובקולנוע נראה מיליון דולר?
פגשתם פעם כוכבים וגיליתם שהם, אפעס, לא נראים ממש כמו עצמם?
אז ברור שהם עצמם נראים הרבה יותר כמו שראיתם אותם במציאות ולא כמו על המסך. מה שעושה אותם כל כך יפים ו"לא מזדקנים אף פעם" הוא האיפור.
האיפור (Makeup) בטלוויזיה ובקולנוע הוא מהמרכיבים החשובים בהפקה המקצועית. משיפור המראה ועד לעיצוב הדמויות, האיפור תורם וחשוב מאד בהפקה. בסרטים וסדרות טלוויזיה, למשל, יוסיף האיפור האמנותי אפקטים כמו חתכים, פציעות וכדומה. מאפר טוב יכול לעשות לגוף האנושי דברים שלא יאומנו, כמו להפוך את הצעיר לזקן, לפצוע, להטיל מומים, לשנות מין ועוד.
אבל תפקיד האיפור בקולנוע ובטלוויזיה הוא קודם כל לשפר את המראה של השחקנים. התאורה באולפן הטלוויזיה ובצילומי הקולנוע חזקה מאד. היא גורמת להזעה ולעור בוהק וחושפת, במיוחד בקלוז-אפ, את הפגמים בעור הפנים. פצעונים, כתמי עור, צלקות, קמטי זקנה וכדומה מועלמים ומוסתרים על ידי האיפור. אפשר לראות את זה בקלות בפניהם של המשתתפים בתכניות הטלוויזיה והסרטים, שנראים חלקים וכמעט ללא קמטים. זו העבודה של המאפרים.
אבל בנוסף להסתרת הפגמים בעור הפנים של המצולמים, עוסק האיפור גם בהדגשת חלקי פנים מחמיאים והעלמה או הסתרה יחסית של מרכיבי הפנים הפחות מחמיאים. כך מחזק האיפור את קווי הפנים ומעניק אופי לדמויות.
התוצאה, אגב, היא שלא פעם אנשים נראים שונים בטלוויזיה מאשר בחיים. אם ראיתם כוכב טלוויזיה או קולנוע ברחוב, אל תעליבו ותאמרו לו שהוא נראה טוב יותר בטלוויזיה א בסרטים. זה האיפור אשם...
כך נראה איפור לטלוויזיה:
https://youtu.be/s7x41HeEAQM
הסבר קצר על עבודתם של מאפרי הטלוויזיה (עברית):
https://youtu.be/OCO1VwvXD0M
ובעידן ה-HD עוד יותר חשוב האיפור כי כל פגם בפנים נחשף מיד:
https://youtu.be/Ethk6q3HQ3w?long=yes
שמתם לב שכל מי שבטלוויזיה ובקולנוע נראה מיליון דולר?
פגשתם פעם כוכבים וגיליתם שהם, אפעס, לא נראים ממש כמו עצמם?
אז ברור שהם עצמם נראים הרבה יותר כמו שראיתם אותם במציאות ולא כמו על המסך. מה שעושה אותם כל כך יפים ו"לא מזדקנים אף פעם" הוא האיפור.
האיפור (Makeup) בטלוויזיה ובקולנוע הוא מהמרכיבים החשובים בהפקה המקצועית. משיפור המראה ועד לעיצוב הדמויות, האיפור תורם וחשוב מאד בהפקה. בסרטים וסדרות טלוויזיה, למשל, יוסיף האיפור האמנותי אפקטים כמו חתכים, פציעות וכדומה. מאפר טוב יכול לעשות לגוף האנושי דברים שלא יאומנו, כמו להפוך את הצעיר לזקן, לפצוע, להטיל מומים, לשנות מין ועוד.
אבל תפקיד האיפור בקולנוע ובטלוויזיה הוא קודם כל לשפר את המראה של השחקנים. התאורה באולפן הטלוויזיה ובצילומי הקולנוע חזקה מאד. היא גורמת להזעה ולעור בוהק וחושפת, במיוחד בקלוז-אפ, את הפגמים בעור הפנים. פצעונים, כתמי עור, צלקות, קמטי זקנה וכדומה מועלמים ומוסתרים על ידי האיפור. אפשר לראות את זה בקלות בפניהם של המשתתפים בתכניות הטלוויזיה והסרטים, שנראים חלקים וכמעט ללא קמטים. זו העבודה של המאפרים.
אבל בנוסף להסתרת הפגמים בעור הפנים של המצולמים, עוסק האיפור גם בהדגשת חלקי פנים מחמיאים והעלמה או הסתרה יחסית של מרכיבי הפנים הפחות מחמיאים. כך מחזק האיפור את קווי הפנים ומעניק אופי לדמויות.
התוצאה, אגב, היא שלא פעם אנשים נראים שונים בטלוויזיה מאשר בחיים. אם ראיתם כוכב טלוויזיה או קולנוע ברחוב, אל תעליבו ותאמרו לו שהוא נראה טוב יותר בטלוויזיה א בסרטים. זה האיפור אשם...
כך נראה איפור לטלוויזיה:
https://youtu.be/s7x41HeEAQM
הסבר קצר על עבודתם של מאפרי הטלוויזיה (עברית):
https://youtu.be/OCO1VwvXD0M
ובעידן ה-HD עוד יותר חשוב האיפור כי כל פגם בפנים נחשף מיד:
https://youtu.be/Ethk6q3HQ3w?long=yes
מה היה מיוחד בקליפ של השיר "מותחן"?
הוידאו קליפ המושקע והמאד יקר לזמנו שיצא לשיר "מותחן" של מייקל ג'קסון היה מאד שונה מכל הקליפים שנעשו עד אז. ראשית, הוא היה באורך של 14 דקות. קליפים באותה התקופה לא היו כה ארוכים, כיוון שהשירים היו קצרים והקליפ הציג את השיר בלבד.
בקליפ של ג'קסון נעשה ניסיון לספר סיפור של ממש, מעין סרט קצר. הקליפ זכה לפופולאריות עצומה ולביקורות מצוינות לגבי האיכויות שלו. בנוסף לשני פרסי גראמי שבהם זכה השיר עצמו, גם הוידאו קליפ זכה בשלושה פרסי MTV - הפרסים היוקרתיים ביותר לוידאו קליפים.
אבל את השיא היה צריך להמתין כדי להשיג - בשנת 1999 דרג ערוץ ה-MTV, מרכז הקליפים העולמי והיוקרתי ביותר, את הוידאו קליפ של "מותחן" כוידאו קליפ הטוב ביותר שנעשה אי פעם!
הנה הקליפ "מותחן" של מייקל ג''קסון:
http://youtu.be/sOnqjkJTMaA
הוידאו קליפ המושקע והמאד יקר לזמנו שיצא לשיר "מותחן" של מייקל ג'קסון היה מאד שונה מכל הקליפים שנעשו עד אז. ראשית, הוא היה באורך של 14 דקות. קליפים באותה התקופה לא היו כה ארוכים, כיוון שהשירים היו קצרים והקליפ הציג את השיר בלבד.
בקליפ של ג'קסון נעשה ניסיון לספר סיפור של ממש, מעין סרט קצר. הקליפ זכה לפופולאריות עצומה ולביקורות מצוינות לגבי האיכויות שלו. בנוסף לשני פרסי גראמי שבהם זכה השיר עצמו, גם הוידאו קליפ זכה בשלושה פרסי MTV - הפרסים היוקרתיים ביותר לוידאו קליפים.
אבל את השיא היה צריך להמתין כדי להשיג - בשנת 1999 דרג ערוץ ה-MTV, מרכז הקליפים העולמי והיוקרתי ביותר, את הוידאו קליפ של "מותחן" כוידאו קליפ הטוב ביותר שנעשה אי פעם!
הנה הקליפ "מותחן" של מייקל ג''קסון:
http://youtu.be/sOnqjkJTMaA
מהו הפרסום הסמוי?
במשך שנים רבות הופיע על שולחנו של גרי סיינפלד, מהסיטקום האגדי "סיינפלד", מחשב מקינטוש מאובזר ונחשק. סיינפלד מעולם לא צולם בסדרה כשהוא משתמש בו, מה שמדגים היטב את רעיון "הפרסום הסמוי".
ואכן, בפרסום סמוי (Product Placement) מעבירים בתקשורת (במיוחד בקולנוע ובטלוויזיה) מסרים פרסומיים, בדרך כלל עבור תשלום ובהסתרה מלאה או חלקית של הכוונה הפרסומית הזו. אם מישהו מזכיר בראיון טלוויזיה או רדיו, מוצר או שירות, כבדרך אגב, במרבית המקרים מדובר בפרסום סמוי או "יחסי ציבור", "קידום מכירות", "ניהול מותג" ושאר מונחים מקבילים או קרובים. המקרים הברורים יותר הם קידום אלבום חדש, שמביים את האמן לראיון העוסק בחייו, אהבותיו וכדומה. סרט חדש שעומד לצאת מביא איתו כמעט תמיד ראיונות של השחקנים הראשיים וכוכבי הסרט, שנועדו לקדם את הסרט.
בסרטים רבים משתמשים בפרסומות סמויות - מהמשקאות ששותים הגיבורים ומוצרי המזון, דרך המכוניות, מוצרי הפנאי ועד לחברות התעופה והמלונות המופיעים בסרט - הרבה מהמרכיבים המסחריים שמוצגים על המסך הם כאלה. העובדה שהמכונית המהירה יותר במרדף קולנועי תהיה זו של יצרן מסוים ולעיתים קרובות מדגם ספציפי של המפעל, שווה המון כסף.
בטלוויזיה וברדיו נחשבות הפרסומות הסמויות לבעייתיות מבחינת האתיקה, מה עוד שיש מקרים שבהם מדובר בפרסומת תת-הכרתית או בלתי מודעת מבחינת הצופה או המאזין ברדיו. יש רבים שרואים בפרסום סמוי פרקטיקה נלוזה, שמפרה את החוזה הבלתי כתוב בין כלי התקשורת לצרכניהם, פרקטיקה שראוי שתעבור מן העולם. הסיכוי לכך הוא נמוך, בעיקר משום התחרות ההולכת ומתגברת בתחום הפרסום, שמקטינה כל הזמן את התקציבים המופנים לכלי התקשורת הללו, לטובת הפרסום באינטרנט שהולך ומתחזק. מה שאגב מזכיר לנו שפרסום סמוי נהוג גם במשחקי מחשב והוא הולך ומתגבר שם...
באופן אירוני, לא פעם נעלמות חברות מסחריות שהשקיעו הון עתק בפרסום סמוי וכך, שנים לאחר שחברות כמו אטארי, TWA ו-Pan Am ירדו מגדולתן או פשטו רגל, אנו ממשיכים לראות את מוצריהם מקודמים בסרט קולנוע וסדרות טלוויזיה.
לחברת Apple, אגב, היה הרבה יותר מזל. המקינטוש הראשון, זה שעל שולחנו של סיינפלד, הפך לאגדה. במקביל הוכרה גם סיינפלד כסיטקום הטוב בהיסטוריה והיא מוקרנת בקביעות בכל העולם, עד היום. כך יוצא שהמותג של Apple זוכה לכך שהפרסומת הסמויה שלו עובדת גם היום, עשרות שנים לאחר הופעתו של המק המיתולוגי ברקע של הפאנצ'ים של ג'ורג' והדחיפות של איליין, יש פרסומת סמויה שממשיכה לעבוד קשה...
זהו הפרסום הסמוי (עברית):
https://youtu.be/KxE5gPvoU-E?t=23s
ההיסטוריה של הפרסום הסמוי:
https://youtu.be/wACBAu9coUU
מהמשקפיים ועד למזון שאוכלות הדמויות -165 מיליון דולר הכניס "איש הפלדה" רק מפרסום סמוי של 100 מותגים!
https://youtu.be/iY56r2qj8f8
הסבר של עולם מיקום המוצרים:
https://youtu.be/pqf-WVgoq9E
דוגמאות של פרסום סמוי במשחקי מחשב:
https://youtu.be/jyo-y3xorAc
וכמה דוגמאות טובות לפרסום סמוי בקולנוע:
https://youtu.be/_3FLKuQa62c?long=yes
במשך שנים רבות הופיע על שולחנו של גרי סיינפלד, מהסיטקום האגדי "סיינפלד", מחשב מקינטוש מאובזר ונחשק. סיינפלד מעולם לא צולם בסדרה כשהוא משתמש בו, מה שמדגים היטב את רעיון "הפרסום הסמוי".
ואכן, בפרסום סמוי (Product Placement) מעבירים בתקשורת (במיוחד בקולנוע ובטלוויזיה) מסרים פרסומיים, בדרך כלל עבור תשלום ובהסתרה מלאה או חלקית של הכוונה הפרסומית הזו. אם מישהו מזכיר בראיון טלוויזיה או רדיו, מוצר או שירות, כבדרך אגב, במרבית המקרים מדובר בפרסום סמוי או "יחסי ציבור", "קידום מכירות", "ניהול מותג" ושאר מונחים מקבילים או קרובים. המקרים הברורים יותר הם קידום אלבום חדש, שמביים את האמן לראיון העוסק בחייו, אהבותיו וכדומה. סרט חדש שעומד לצאת מביא איתו כמעט תמיד ראיונות של השחקנים הראשיים וכוכבי הסרט, שנועדו לקדם את הסרט.
בסרטים רבים משתמשים בפרסומות סמויות - מהמשקאות ששותים הגיבורים ומוצרי המזון, דרך המכוניות, מוצרי הפנאי ועד לחברות התעופה והמלונות המופיעים בסרט - הרבה מהמרכיבים המסחריים שמוצגים על המסך הם כאלה. העובדה שהמכונית המהירה יותר במרדף קולנועי תהיה זו של יצרן מסוים ולעיתים קרובות מדגם ספציפי של המפעל, שווה המון כסף.
בטלוויזיה וברדיו נחשבות הפרסומות הסמויות לבעייתיות מבחינת האתיקה, מה עוד שיש מקרים שבהם מדובר בפרסומת תת-הכרתית או בלתי מודעת מבחינת הצופה או המאזין ברדיו. יש רבים שרואים בפרסום סמוי פרקטיקה נלוזה, שמפרה את החוזה הבלתי כתוב בין כלי התקשורת לצרכניהם, פרקטיקה שראוי שתעבור מן העולם. הסיכוי לכך הוא נמוך, בעיקר משום התחרות ההולכת ומתגברת בתחום הפרסום, שמקטינה כל הזמן את התקציבים המופנים לכלי התקשורת הללו, לטובת הפרסום באינטרנט שהולך ומתחזק. מה שאגב מזכיר לנו שפרסום סמוי נהוג גם במשחקי מחשב והוא הולך ומתגבר שם...
באופן אירוני, לא פעם נעלמות חברות מסחריות שהשקיעו הון עתק בפרסום סמוי וכך, שנים לאחר שחברות כמו אטארי, TWA ו-Pan Am ירדו מגדולתן או פשטו רגל, אנו ממשיכים לראות את מוצריהם מקודמים בסרט קולנוע וסדרות טלוויזיה.
לחברת Apple, אגב, היה הרבה יותר מזל. המקינטוש הראשון, זה שעל שולחנו של סיינפלד, הפך לאגדה. במקביל הוכרה גם סיינפלד כסיטקום הטוב בהיסטוריה והיא מוקרנת בקביעות בכל העולם, עד היום. כך יוצא שהמותג של Apple זוכה לכך שהפרסומת הסמויה שלו עובדת גם היום, עשרות שנים לאחר הופעתו של המק המיתולוגי ברקע של הפאנצ'ים של ג'ורג' והדחיפות של איליין, יש פרסומת סמויה שממשיכה לעבוד קשה...
זהו הפרסום הסמוי (עברית):
https://youtu.be/KxE5gPvoU-E?t=23s
ההיסטוריה של הפרסום הסמוי:
https://youtu.be/wACBAu9coUU
מהמשקפיים ועד למזון שאוכלות הדמויות -165 מיליון דולר הכניס "איש הפלדה" רק מפרסום סמוי של 100 מותגים!
https://youtu.be/iY56r2qj8f8
הסבר של עולם מיקום המוצרים:
https://youtu.be/pqf-WVgoq9E
דוגמאות של פרסום סמוי במשחקי מחשב:
https://youtu.be/jyo-y3xorAc
וכמה דוגמאות טובות לפרסום סמוי בקולנוע:
https://youtu.be/_3FLKuQa62c?long=yes
איך כל הפרקים בסדרות שווים באורכם?
בסדרות טלוויזיה נהוג לחשוב שהפרקים מדודים היטב בזמן. אבל תמיד נשאלת השאלה כיצד יודעים התסריטאים לכתוב בדיוק לפי משך הזמן המוקצב לפרק בטלוויזיה.
אז האמת היא שהיום, בעידן הבינג', הצפייה ב-VOD וההקלטה המאוחרת, הדברים מעט משתנים והפרקים יכולים להיות באורך קצת שונה זה מזה. אבל אם מחויבים להקפיד על האורך של הפרקים יש שיטה. תסריטאים נוהגים לומר שדף תסריט אחד נמשך בממוצע דקה אחת.
אבל גם אז, לאחר שצולמו החומרים והעורך או העורכת יושבים לערוך את הסדרה, ניתן בעריכה לקזז ולחתוך או להוסיף זמן של סרט, עד כמה שדרוש, כדי להביא את הפרק בדיוק למשך הזמן שנדרש.
ואגב, אין לנו סרטון על אורכם של פרקי סדרות.
בסדרות טלוויזיה נהוג לחשוב שהפרקים מדודים היטב בזמן. אבל תמיד נשאלת השאלה כיצד יודעים התסריטאים לכתוב בדיוק לפי משך הזמן המוקצב לפרק בטלוויזיה.
אז האמת היא שהיום, בעידן הבינג', הצפייה ב-VOD וההקלטה המאוחרת, הדברים מעט משתנים והפרקים יכולים להיות באורך קצת שונה זה מזה. אבל אם מחויבים להקפיד על האורך של הפרקים יש שיטה. תסריטאים נוהגים לומר שדף תסריט אחד נמשך בממוצע דקה אחת.
אבל גם אז, לאחר שצולמו החומרים והעורך או העורכת יושבים לערוך את הסדרה, ניתן בעריכה לקזז ולחתוך או להוסיף זמן של סרט, עד כמה שדרוש, כדי להביא את הפרק בדיוק למשך הזמן שנדרש.
ואגב, אין לנו סרטון על אורכם של פרקי סדרות.
מיהם "חותכי הכבלים"?
הטרנד הצעיר הזה הפך כבר לתופעה חברתית ודורית וזכה לשם - תופעת "חותכי הכבלים" (Cord cutters). מדובר בצעירים המתנתקים משירותי הכבלים והלוויין לטובת צפייה בסדרות ובסרטים דרך האינטרנט. בעצם הם מסתמכים על התכנים שזמינים ברשת האינטרנט, תכנים שהם לרוב חינמיים ולעיתים בתשלום, לרוב גם הוא נמוך יחסית.
חיתוך הכבלים כבר הפך לעובדה קיימת וגדלה בארה"ב, אבל כזו ההולכת ומתגברת בארצות רבות, בעיקר בקרב הצעירים. אלה מרוויחים פעמיים, כי בצד החיסכון הכספי הניכר, הם גם חוסכים את הזפזופ והחיפוש המייאש אחרי תוכן מעניין בטלוויזיה.
תרמה לתופעת "חיתוך הכבלים" תופעת הבינג', עוד עניין של מילניאלס, צעירים מדור ה-Y, שצופים ברצף, בעונה שלמה או עונות שלמות של סדרה, מהתחלה ועד הסוף. זאת במקום להמתין לפרק הבא, שיבוא בשבוע הבא. צורת הצפייה הזו נקראת בינג' והיא תופסת במהירות הבזק. כי למי לעזאזל בדור הזה יש סבלנות להמתין שבוע?
כך הצעירים חותכים מהכבלים, או חותכים את הכבלים, לפי הדימוי, כי הם מסרבים לשלם כל כך הרבה לחבילות ערוצים מנופחות ולערוצים שאינם מעוניינים לצפות בהם. הם גם לא צריכים להמתין, כי הם רואים כל פרק מיד אחרי שהוא משודר בחו"ל וכמעט תמיד באיכות טובה יותר.
אז במקום הכבלים או הלוויין הם משתמשים בשירותים מקוונים, בתשלום זעום, או בתוכנות ובאפליקציות פיראטיות. בשנים האחרונות נוטשים צעירים בגילאי 18-34 לא רק את רשתות הכבלים והלוויין אלא גם את ערוצי הטלוויזיה. הם פשוט עברו לצרוך את הסדרות המובילות, בסטרימינג או בהורדות, אבל בכל מקרה דרך הרשת.
אגב, המעבר לסטרימרים הוא לא נטישה של מכשיר הטלוויזיה, כי בשביל לצפות בתוכן כך, משתמשים אמנם בסמארטפון, לפטופ או טאבלט, אבל הצפייה היא עדיין במסכים שמגיעים ל-60 אינץ' ויותר - מסכי הטלוויזיה המוכרים והטובים.
ואם חשבתם שזה הכל, אז המתינו עוד קצת, כי בקרוב יתבגר וייצא לחיים דור ה-Z, דור צעיר עוד יותר, שנולד למציאות נטולת ממיר לחלוטין.
הנה חותכי הכבלים:
https://youtu.be/YvmRbV9AUzk
סטרימרים וטלוויזיות חכמות מזרימים כבר מהעשור השני מדיה בחינם או בזול:
https://youtu.be/BMW85fWELgA
יש מי שמתפרנסים מעזרה לאנשים שרוצים לחתוך את הכבלים וצריכים סיוע:
https://youtu.be/twzJQ7t_V3c
6 אפליקציות לחותכי כבלים:
https://youtu.be/Z7wofSNDi3E
רבים משתמשים בשירותים שכאן:
https://youtu.be/ALDL1lKiTkc
וכך תעשו זאת באמריקה:
https://youtu.be/9_IP2UJfYKU
הטרנד הצעיר הזה הפך כבר לתופעה חברתית ודורית וזכה לשם - תופעת "חותכי הכבלים" (Cord cutters). מדובר בצעירים המתנתקים משירותי הכבלים והלוויין לטובת צפייה בסדרות ובסרטים דרך האינטרנט. בעצם הם מסתמכים על התכנים שזמינים ברשת האינטרנט, תכנים שהם לרוב חינמיים ולעיתים בתשלום, לרוב גם הוא נמוך יחסית.
חיתוך הכבלים כבר הפך לעובדה קיימת וגדלה בארה"ב, אבל כזו ההולכת ומתגברת בארצות רבות, בעיקר בקרב הצעירים. אלה מרוויחים פעמיים, כי בצד החיסכון הכספי הניכר, הם גם חוסכים את הזפזופ והחיפוש המייאש אחרי תוכן מעניין בטלוויזיה.
תרמה לתופעת "חיתוך הכבלים" תופעת הבינג', עוד עניין של מילניאלס, צעירים מדור ה-Y, שצופים ברצף, בעונה שלמה או עונות שלמות של סדרה, מהתחלה ועד הסוף. זאת במקום להמתין לפרק הבא, שיבוא בשבוע הבא. צורת הצפייה הזו נקראת בינג' והיא תופסת במהירות הבזק. כי למי לעזאזל בדור הזה יש סבלנות להמתין שבוע?
כך הצעירים חותכים מהכבלים, או חותכים את הכבלים, לפי הדימוי, כי הם מסרבים לשלם כל כך הרבה לחבילות ערוצים מנופחות ולערוצים שאינם מעוניינים לצפות בהם. הם גם לא צריכים להמתין, כי הם רואים כל פרק מיד אחרי שהוא משודר בחו"ל וכמעט תמיד באיכות טובה יותר.
אז במקום הכבלים או הלוויין הם משתמשים בשירותים מקוונים, בתשלום זעום, או בתוכנות ובאפליקציות פיראטיות. בשנים האחרונות נוטשים צעירים בגילאי 18-34 לא רק את רשתות הכבלים והלוויין אלא גם את ערוצי הטלוויזיה. הם פשוט עברו לצרוך את הסדרות המובילות, בסטרימינג או בהורדות, אבל בכל מקרה דרך הרשת.
אגב, המעבר לסטרימרים הוא לא נטישה של מכשיר הטלוויזיה, כי בשביל לצפות בתוכן כך, משתמשים אמנם בסמארטפון, לפטופ או טאבלט, אבל הצפייה היא עדיין במסכים שמגיעים ל-60 אינץ' ויותר - מסכי הטלוויזיה המוכרים והטובים.
ואם חשבתם שזה הכל, אז המתינו עוד קצת, כי בקרוב יתבגר וייצא לחיים דור ה-Z, דור צעיר עוד יותר, שנולד למציאות נטולת ממיר לחלוטין.
הנה חותכי הכבלים:
https://youtu.be/YvmRbV9AUzk
סטרימרים וטלוויזיות חכמות מזרימים כבר מהעשור השני מדיה בחינם או בזול:
https://youtu.be/BMW85fWELgA
יש מי שמתפרנסים מעזרה לאנשים שרוצים לחתוך את הכבלים וצריכים סיוע:
https://youtu.be/twzJQ7t_V3c
6 אפליקציות לחותכי כבלים:
https://youtu.be/Z7wofSNDi3E
רבים משתמשים בשירותים שכאן:
https://youtu.be/ALDL1lKiTkc
וכך תעשו זאת באמריקה:
https://youtu.be/9_IP2UJfYKU
מי לא ראתה בטלוויזיה משהו שישרוד?
"הטלוויזיה לא תשרוד. מדובר באירוע חולף." אמרה מרי סומרוויל, חלוצת שידורי הרדיו החינוכי, בשנת 1948. היא כמובן טעתה - מאז שנות ה-30 של המאה הקודמת הפכה הטלוויזיה לאחד הגורמים החשובים בתרבות, בפוליטיקה ובחברה העולמית. אין כמעט פיתוח טכנולוגי שמסב כל כך הרבה עונג ובידור לאנשי כדור הארץ. כמעט בכל פינה בעולם ניתן למצוא טלוויזיות ואנשים שצופים בהן.
אם הטלוויזיה תהיה אירוע חולף, זה יהיה דווקא בגלל האינטרנט, שהולך ומחליף את השיטה הטלוויזיונית ויוכל להעביר באופן יעיל ומתוחכם יותר את התכנים המתאימים לכל צופה וצופה, כל אחד בזמן המתאים לו ובמקום שבו יבחר לצפות בתכנים הללו.
הנה התפתחות הטלוויזיה בשנים 1920-2020:
https://youtu.be/PveVwQhNnq8
ותכנית חינוכית על תולדות הטלוויזיה (עברית):
https://youtu.be/p8zKhNKVidw?long=yes
"הטלוויזיה לא תשרוד. מדובר באירוע חולף." אמרה מרי סומרוויל, חלוצת שידורי הרדיו החינוכי, בשנת 1948. היא כמובן טעתה - מאז שנות ה-30 של המאה הקודמת הפכה הטלוויזיה לאחד הגורמים החשובים בתרבות, בפוליטיקה ובחברה העולמית. אין כמעט פיתוח טכנולוגי שמסב כל כך הרבה עונג ובידור לאנשי כדור הארץ. כמעט בכל פינה בעולם ניתן למצוא טלוויזיות ואנשים שצופים בהן.
אם הטלוויזיה תהיה אירוע חולף, זה יהיה דווקא בגלל האינטרנט, שהולך ומחליף את השיטה הטלוויזיונית ויוכל להעביר באופן יעיל ומתוחכם יותר את התכנים המתאימים לכל צופה וצופה, כל אחד בזמן המתאים לו ובמקום שבו יבחר לצפות בתכנים הללו.
הנה התפתחות הטלוויזיה בשנים 1920-2020:
https://youtu.be/PveVwQhNnq8
ותכנית חינוכית על תולדות הטלוויזיה (עברית):
https://youtu.be/p8zKhNKVidw?long=yes
למה צריך עימותי בחירות?
העימותים בבחירות של 2016, בין הילארי קלינטון לדונלד טראמפ, היו מלאי יצרים. מצד אחד עמדה קלינטון עם נתונים, ביטחון עצמי ושליטה בעניינים ומצד שני טראמפ - עם שפת גוף בוטחת, שפה שחצנית ונתונים שפעמים רבות לא עמדו במבחן העובדות והאמת. בבחירות הוא זכה, אז למה חשוב בכלל העימות הטלוויזיוני?
עימות בחירות (Election debate) הוא רגע חשוב מאד במירוץ לשלטון במדינות הדמוקרטיות. עימותי בחירות משודרים בטלוויזיה וצופים בהם אחוזים גבוהים מהמצביעים. בעימותי בחירות נדרשים המתמודדים להנהגה לענות על שאלות בעניינים חשובים שנוגעים למערכת הבחירות ולהנהגה עתידית שלהם. מדיעותיהם בנושאים שונים ועד התנהלות אישית, יכולת להעביר מסרים, להתמודד עם לחצים ולשדר מנהיגות - העימותים הם רגעי שיא במערכת הבחירות ובמדינות דמוקרטיות רואים בהם מבחן למועמדים. הם גם כלי שמאפשר לציבור המצביעים להתרשם מצדדים נוספים באישיותם של המועמדים.
העימות הראשון נערך בארצות הברית בשנת 1960. העימות היה בין המועמדים לנשיאות ארה"ב ג'ון קנדי וריצ'רד ניקסון. הוא היה הראשון בסדרה של ארבעה עימותים ביניהם אך היה לעימות היסטורי, מכיוון שהמחיש לראשונה את כוחה של הטלוויזיה וכיצד שינתה את הפוליטיקה לעד. בעימות הזה קבעו הצופים בטלוויזיה שקנדי ניצח, בעוד שמי שהאזינו לו ברדיו גרסו שניקסון ניצח. למעשה ניצח ג'ון קנדי בבחירות הללו, בזכות מה שראו הצופים בפעם הראשונה על המסך - מועמד שמקרין מנהיגות וקור רוח, למול מועמד שמשדר עייפות, לחץ ומגיע ל"ראיון עבודה אצל העם" כשהוא לא מגולח...
גם עימותים נוספים בהיסטוריה האמריקאית תרמו לניצחון מועמדים או גרמו להפסדים מביכים. אחד המקרים הזכורים הוא של הנשיא ג'ורג' בוש האב המביט בשעונו במהלך העימות ומשדר לחץ וחוסר נוחות, או האנחות של סגן הנשיא אל גור, שנאנח שוב ושוב ומפסיד את הבחירות לבוש הבן, מועמד כמעט חסר סיכוי מולו, שהציפיות ממנו היו כה נמוכות, עד שהביצועים הבינוניים שלו בעימות נתפסו כהישג והביאו אותו לנשיאות. זכור המתמודד רייגן המזלזל בנשיא ג'ימי קרטר במשפט "הנה אתה שוב מתחיל...", כשקרטר מדבר על שיחתו עם בתו בת ה-13 איימי שאמרה לו "מה הנושא החשוב בבחירות האלה". זכור גם המסך המפוצל שבו התעלם ברק אובמה ולא היישיר מבט אל יריבו המדבר ונועץ בו עיניים, מיט רומני. לאובמה לא הזיק העימות ואף הציג אותו שוב כמי שיודע לתקשר באופן מופלא והוא ניצח במירוץ לנשיאות פעמיים.
הטלוויזיה שינתה את כללי המשחק והעימותים לקראת בחירות הפכו למרכיב חובה בדרך שעל המועמדים לעבור בדרך להנהגה. הפוליטיקאים בעולם הדמוקרטי יודעים שעימות הוא רגע קובע וקריטי במירוץ.
הנה הדברים שעוזרים להחליט על המנצח בעימות והטריקים של המועמדים (עברית):
https://youtu.be/9ZB5Vc4pQSU
רגעים משמעותיים בעימותי הבחירות באמריקה - העימותים המקצועיים והקובעים למשרה החזקה בעולם:
https://youtu.be/4Y8SZDH3B_4
ניתוח החשיבות העצומה של שפת הגוף של המועמדים בעימותים טלוויזיוניים:
https://youtu.be/QPWxxmPbWsg
העימות ההיסטורי בין קנדי לניקסון ששינה את פני הפוליטיקה הדמוקרטית לתמיד:
http://youtu.be/zHGs4535W_o
על העימות בין הילארי קלינטון לדונלד טראמפ (עברית):
https://youtu.be/u-tl6fvXm5I
מה קורה כשהעימות הופך לבלגן? (עברית)
https://youtu.be/A2dmoTn72zQ
ובחיוך - מה קורה כשמלחינים את המסרים בעימות לשיר מדהים (מתורגם):
https://youtu.be/95AR87ciruc
העימותים בבחירות של 2016, בין הילארי קלינטון לדונלד טראמפ, היו מלאי יצרים. מצד אחד עמדה קלינטון עם נתונים, ביטחון עצמי ושליטה בעניינים ומצד שני טראמפ - עם שפת גוף בוטחת, שפה שחצנית ונתונים שפעמים רבות לא עמדו במבחן העובדות והאמת. בבחירות הוא זכה, אז למה חשוב בכלל העימות הטלוויזיוני?
עימות בחירות (Election debate) הוא רגע חשוב מאד במירוץ לשלטון במדינות הדמוקרטיות. עימותי בחירות משודרים בטלוויזיה וצופים בהם אחוזים גבוהים מהמצביעים. בעימותי בחירות נדרשים המתמודדים להנהגה לענות על שאלות בעניינים חשובים שנוגעים למערכת הבחירות ולהנהגה עתידית שלהם. מדיעותיהם בנושאים שונים ועד התנהלות אישית, יכולת להעביר מסרים, להתמודד עם לחצים ולשדר מנהיגות - העימותים הם רגעי שיא במערכת הבחירות ובמדינות דמוקרטיות רואים בהם מבחן למועמדים. הם גם כלי שמאפשר לציבור המצביעים להתרשם מצדדים נוספים באישיותם של המועמדים.
העימות הראשון נערך בארצות הברית בשנת 1960. העימות היה בין המועמדים לנשיאות ארה"ב ג'ון קנדי וריצ'רד ניקסון. הוא היה הראשון בסדרה של ארבעה עימותים ביניהם אך היה לעימות היסטורי, מכיוון שהמחיש לראשונה את כוחה של הטלוויזיה וכיצד שינתה את הפוליטיקה לעד. בעימות הזה קבעו הצופים בטלוויזיה שקנדי ניצח, בעוד שמי שהאזינו לו ברדיו גרסו שניקסון ניצח. למעשה ניצח ג'ון קנדי בבחירות הללו, בזכות מה שראו הצופים בפעם הראשונה על המסך - מועמד שמקרין מנהיגות וקור רוח, למול מועמד שמשדר עייפות, לחץ ומגיע ל"ראיון עבודה אצל העם" כשהוא לא מגולח...
גם עימותים נוספים בהיסטוריה האמריקאית תרמו לניצחון מועמדים או גרמו להפסדים מביכים. אחד המקרים הזכורים הוא של הנשיא ג'ורג' בוש האב המביט בשעונו במהלך העימות ומשדר לחץ וחוסר נוחות, או האנחות של סגן הנשיא אל גור, שנאנח שוב ושוב ומפסיד את הבחירות לבוש הבן, מועמד כמעט חסר סיכוי מולו, שהציפיות ממנו היו כה נמוכות, עד שהביצועים הבינוניים שלו בעימות נתפסו כהישג והביאו אותו לנשיאות. זכור המתמודד רייגן המזלזל בנשיא ג'ימי קרטר במשפט "הנה אתה שוב מתחיל...", כשקרטר מדבר על שיחתו עם בתו בת ה-13 איימי שאמרה לו "מה הנושא החשוב בבחירות האלה". זכור גם המסך המפוצל שבו התעלם ברק אובמה ולא היישיר מבט אל יריבו המדבר ונועץ בו עיניים, מיט רומני. לאובמה לא הזיק העימות ואף הציג אותו שוב כמי שיודע לתקשר באופן מופלא והוא ניצח במירוץ לנשיאות פעמיים.
הטלוויזיה שינתה את כללי המשחק והעימותים לקראת בחירות הפכו למרכיב חובה בדרך שעל המועמדים לעבור בדרך להנהגה. הפוליטיקאים בעולם הדמוקרטי יודעים שעימות הוא רגע קובע וקריטי במירוץ.
הנה הדברים שעוזרים להחליט על המנצח בעימות והטריקים של המועמדים (עברית):
https://youtu.be/9ZB5Vc4pQSU
רגעים משמעותיים בעימותי הבחירות באמריקה - העימותים המקצועיים והקובעים למשרה החזקה בעולם:
https://youtu.be/4Y8SZDH3B_4
ניתוח החשיבות העצומה של שפת הגוף של המועמדים בעימותים טלוויזיוניים:
https://youtu.be/QPWxxmPbWsg
העימות ההיסטורי בין קנדי לניקסון ששינה את פני הפוליטיקה הדמוקרטית לתמיד:
http://youtu.be/zHGs4535W_o
על העימות בין הילארי קלינטון לדונלד טראמפ (עברית):
https://youtu.be/u-tl6fvXm5I
מה קורה כשהעימות הופך לבלגן? (עברית)
https://youtu.be/A2dmoTn72zQ
ובחיוך - מה קורה כשמלחינים את המסרים בעימות לשיר מדהים (מתורגם):
https://youtu.be/95AR87ciruc
מהן 15 דקות התהילה של אנדי וורהול?
אנדי וורהול היה כנראה נביא מודרני. אמירתו בשנות ה-70, שבעתיד יוכל כל אחד לזכות ב-15 דקות של תהילה, הפכה לנבואה שהתממשה בדייקנות נדירה. איך? - בתכניות בריאליטי שבטלוויזיה.
ואכן, הנבואה הוורהולית הוגשמה במלואה בעידן תכניות הריאליטי של הטלוויזיה. כשהוא אמר את זה, לא זכו אנשים רגילים להגיע אל מסך הטלוויזיה, אלא אם היו פושעים או עבריינים. כיום, יכול כל אדם להפוך לכוכב או סלבריטאי, רק על ידי הופעה בתכנית ריאליטי בטלוויזיה.
למעשה, תוכניות ריאליטי היו לשינוי התרבותי הגדול של תקשורת ההמונים במילניום החדש. היום, כשהריאליטי הפך לאחד מעמודי התווך של התרבות הפופולרית, עצוב ככל שזה יהיה, אפשר רק להתפלא איך ניבא וורהול בדייקנות כה מופלאה את המיינסטרים העתידי של הז'אנר הטלוויזיוני.
אגב, רעיון התהילה העסיק את וורהול לא מעט. המשפט הידוע היה רק חלק מתפיסתו, שעיצבה רבות מעבודותיו. וורהול עצמו הרי התבסס על תמונות וצילומים של מפורסמים להכנת ההדפסים הכי ידועים שלו. אבל התהליך המעניין באמת הוא שההדפסים הללו עצמם הם חלק מהעבודות שהביאו לפרסומו שלו.
אבל מה הקשר לאותן חמש עשרה דקות תהילה? - עיתונאים רבים נוהגים לכתוב על 15 דקות התהילה של פלוני או אלמוני שהודחו מתכניות ריאליטי - פרק הזמן שעוד זוכרים אותם, מזמינים אותם להשקות של מוצרים ולמסיבות של ידוענים ומדווחים עליהם בטורי הרכילות כסלבריטאים לכל דבר.
כשנגמרים 15 הרגעים הסמליים הללו, במציאות כמובן שהם נמשכים ימים, שבועות וחודשים אחדים, נשכח פליט הריאליטי וחוזר לאלמוניות. נגמרו 15 דקות התהילה שהוקצבו לו על ידי המדיה והחברה האנושית. התחילה עולה חדשה של הריאליטי והמשתתפים החדשים הרבה יותר מעניינים אותן עכשיו.
הנה חמש עשרה הדקות של תהילה:
http://youtu.be/Al6Q0TFqpoU
והרצון להתפרסם ולזכות בתהילה:
http://youtu.be/7CjmvmufdLA
אנדי וורהול היה כנראה נביא מודרני. אמירתו בשנות ה-70, שבעתיד יוכל כל אחד לזכות ב-15 דקות של תהילה, הפכה לנבואה שהתממשה בדייקנות נדירה. איך? - בתכניות בריאליטי שבטלוויזיה.
ואכן, הנבואה הוורהולית הוגשמה במלואה בעידן תכניות הריאליטי של הטלוויזיה. כשהוא אמר את זה, לא זכו אנשים רגילים להגיע אל מסך הטלוויזיה, אלא אם היו פושעים או עבריינים. כיום, יכול כל אדם להפוך לכוכב או סלבריטאי, רק על ידי הופעה בתכנית ריאליטי בטלוויזיה.
למעשה, תוכניות ריאליטי היו לשינוי התרבותי הגדול של תקשורת ההמונים במילניום החדש. היום, כשהריאליטי הפך לאחד מעמודי התווך של התרבות הפופולרית, עצוב ככל שזה יהיה, אפשר רק להתפלא איך ניבא וורהול בדייקנות כה מופלאה את המיינסטרים העתידי של הז'אנר הטלוויזיוני.
אגב, רעיון התהילה העסיק את וורהול לא מעט. המשפט הידוע היה רק חלק מתפיסתו, שעיצבה רבות מעבודותיו. וורהול עצמו הרי התבסס על תמונות וצילומים של מפורסמים להכנת ההדפסים הכי ידועים שלו. אבל התהליך המעניין באמת הוא שההדפסים הללו עצמם הם חלק מהעבודות שהביאו לפרסומו שלו.
אבל מה הקשר לאותן חמש עשרה דקות תהילה? - עיתונאים רבים נוהגים לכתוב על 15 דקות התהילה של פלוני או אלמוני שהודחו מתכניות ריאליטי - פרק הזמן שעוד זוכרים אותם, מזמינים אותם להשקות של מוצרים ולמסיבות של ידוענים ומדווחים עליהם בטורי הרכילות כסלבריטאים לכל דבר.
כשנגמרים 15 הרגעים הסמליים הללו, במציאות כמובן שהם נמשכים ימים, שבועות וחודשים אחדים, נשכח פליט הריאליטי וחוזר לאלמוניות. נגמרו 15 דקות התהילה שהוקצבו לו על ידי המדיה והחברה האנושית. התחילה עולה חדשה של הריאליטי והמשתתפים החדשים הרבה יותר מעניינים אותן עכשיו.
הנה חמש עשרה הדקות של תהילה:
http://youtu.be/Al6Q0TFqpoU
והרצון להתפרסם ולזכות בתהילה:
http://youtu.be/7CjmvmufdLA
איך הפך מקגייוור לסמל היצירתיות?
סדרת הטלוויזיה "מקגייוור" (MacGyver) הייתה סדרת טלוויזיה אמריקאית משנות ה-80, שבמרכזה הסוכן החשאי אנגוס מקגייוור (השחקן ריצ'רד דין אנדרסון), איש יקר המתנגד לאלימות ולאלכוהול ושומר על הסביבה.
החוקים של מקגייוור היו ברורים והלמו את המוסר שלו - רק באגרופים, לעולם ללא נשק חם או קר, תמיד בעזרת כושר האילתור האינסופי והידע המדעי שלו. בסדרה מקגיוור אסור שיהיה דם וצריך שיהיה קצת הומור, גם ואולי במיוחד ברגעים הקשים מאד - בקיצור, ככה עובדת סדרת פעולה שרוצה גם לחנך ולא רק לשפוך קטשופ על השחקנים המסכנים...
אגב, מקגייוור לא משתמש בנשק חם מכיוון שבילדותו הוא איבד את חבר הנפש שלו, לאחר שהאחרון שיחק בנשק חם ומת. אבל הוא עצמו סוכן חשאי ולכן, כתחליף לאקדחים ורובים שלא נוכחים בחייו, הוא פיתח את יכולות ההמצאה המיוחדות והנדירות כל כך שלו. לכן הוא היה סוג של בתיה עוזיאל עם בלורית בלונדינית, יפיוף שקט וקר-רוח וגיבור DIY שיודע לצאת מכל מצב בעזרת יכולות האימפרוביזציה (אילתור) והידע שרכש בשיעורי המלאכה בבית הספר...
הסדרה הזו והגיבור הבלתי-מנוצח ובלתי-מובס שלה, הפכו לאגדה ולסמל ליציאה ממצבים בלתי אפשריים, בעזרת נייר A4, מסטיק ושרוך של נעל ישנה.
הנה הפתיח של הסדרה על הדמות הכי מסתדרת של שנות ה-80:
https://youtu.be/yOEe1uzurKo
סיפורה של סדרת הפעולה "מקגייוור":
https://youtu.be/dle7i-R8n88
ודוגמה לפתרון בעיה קלה...
https://youtu.be/L9L0gVzOLds
סדרת הטלוויזיה "מקגייוור" (MacGyver) הייתה סדרת טלוויזיה אמריקאית משנות ה-80, שבמרכזה הסוכן החשאי אנגוס מקגייוור (השחקן ריצ'רד דין אנדרסון), איש יקר המתנגד לאלימות ולאלכוהול ושומר על הסביבה.
החוקים של מקגייוור היו ברורים והלמו את המוסר שלו - רק באגרופים, לעולם ללא נשק חם או קר, תמיד בעזרת כושר האילתור האינסופי והידע המדעי שלו. בסדרה מקגיוור אסור שיהיה דם וצריך שיהיה קצת הומור, גם ואולי במיוחד ברגעים הקשים מאד - בקיצור, ככה עובדת סדרת פעולה שרוצה גם לחנך ולא רק לשפוך קטשופ על השחקנים המסכנים...
אגב, מקגייוור לא משתמש בנשק חם מכיוון שבילדותו הוא איבד את חבר הנפש שלו, לאחר שהאחרון שיחק בנשק חם ומת. אבל הוא עצמו סוכן חשאי ולכן, כתחליף לאקדחים ורובים שלא נוכחים בחייו, הוא פיתח את יכולות ההמצאה המיוחדות והנדירות כל כך שלו. לכן הוא היה סוג של בתיה עוזיאל עם בלורית בלונדינית, יפיוף שקט וקר-רוח וגיבור DIY שיודע לצאת מכל מצב בעזרת יכולות האימפרוביזציה (אילתור) והידע שרכש בשיעורי המלאכה בבית הספר...
הסדרה הזו והגיבור הבלתי-מנוצח ובלתי-מובס שלה, הפכו לאגדה ולסמל ליציאה ממצבים בלתי אפשריים, בעזרת נייר A4, מסטיק ושרוך של נעל ישנה.
הנה הפתיח של הסדרה על הדמות הכי מסתדרת של שנות ה-80:
https://youtu.be/yOEe1uzurKo
סיפורה של סדרת הפעולה "מקגייוור":
https://youtu.be/dle7i-R8n88
ודוגמה לפתרון בעיה קלה...
https://youtu.be/L9L0gVzOLds
