כיצד מזיק הפלסטיק לסביבה?
פלסטיק (Plastic), בניגוד לחומרים אורגניים, טבעיים, ידוע כחומר שאיננו מתכלה ובטח לא “נעלם” מהסביבה. לרוב הוא מתפרק רק בתנאים מסוימים ובכל מקרה בקצב איטי מאוד, של שנים רבות.
מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת ייצר העולם מעל 9 מיליארד טון פלסטיק. פחות מ-9% עברו מיחזור, כ-12% נשרפו, ו-79% הנותרים הצטברו במזבלות, בשדות, בנהרות ובים.
כדי לדמיין את הכמות ניתן לכם דוגמה: אם נערום את כל הפלסטיק שיוצר אי פעם, נוכל לכסות את כל שטח ארצות הברית (ארץ ענקית) בשכבה של כמה מטרים.
כ-8 מיליון טון פלסטיק מגיעים לים מדי שנה. זה שווה ערך לשפיכת משאית אשפה מלאה לים בכל דקה. באוקיינוס השקט, בתחום שבין קליפורניה לאיי הוואי, נמצא "כתם האשפה הגדול של האוקיינוס השקט" (The Great Pacific Garbage Patch), מעין אי עצום של אשפה, אזור שזכה לכינוי "היבשת השביעית" ובו מצטבר פלסטיק בריכוזים גבוהים ומשתרע על כ-1.6 מיליון קילומטרים רבועים, גדול פי 3 בקירוב משטח צרפת.
כשפלסטיק נחשף לשמש ולגלים הוא אינו מתפרק לחומרים אורגניים אלא מתכווץ לחלקיקים זעירים הנקראים מיקרופלסטיק (microplastic), חלקיקים קטנים מ-5 מילימטר. החלקיקים הללו נמצאו בקרקעית האוקיינוסים, בשלג של הרי האלפים (Alps), בדם של בני אדם ובחלב אם. ההשלכות הבריאותיות שלהם עדיין נחקרות, אך יש עדויות מדאיגות לפגיעה במערכת ההורמונלית ובפריון שלנו.
בכל כביסה של בגדים שעשויים מחומרים סינתטיים כמו פוליאסטר (polyester) משתחררים מאות אלפי סיבי מיקרופייבר (microfiber) זעירים, החומקים דרך תחנות טיהור המים ומגיעים לים. לווייתנים נמצאו עם עשרות קילוגרמים של פלסטיק בבטנם. יותר מ-700 מינים ימיים נמצאים בסכנה בשל הפלסטיק.
ב-1997, בסערה מול חופי קורנוול (Cornwall) שבאנגליה, אבדו מספינת המשא Tokio Express 12 מכולות. אחת מהן הכילה 4.8 מיליון חלקי לגו (LEGO). עד היום ממשיכים חלקיקי לגו בצורת תמנונים וסוסי ים להגיע לחופי אנגליה, עדות חיה לכך שפלסטיק אינו מתפרק בים גם לאחר עשרות שנים.
ב-2016 התגלה חיידק יפני בשם Ideonella sakaiensis שמסוגל לאכול פלסטיק מסוג PET. זו תגלית מבטיחה שאולי ניתן יהיה לנצל לטיפול בפסולת פלסטית, אך הפתרון האמיתי ידרוש שינוי עמוק בהרגלי הצריכה, רגולציה נוקשה על יצרנים מפלסטיק ופיתוח אריזות מתכלות. מסתבר שהפלסטיק הזול שאנחנו קונים בסופרמרקט עלול לעלות לנו ביוקר רב בעתיד.
מנגד, הפחתה בכמות הפלסטיק המיוצרת בעולם תביא להפחתה בעומס הסביבתי
ולצמצם באופן משמעותי פליטת גזי חממה. בנוסף, מיחזור הפלסטיק לאחר השימוש בו, עדיף מבחינה סביבתית על
פני שריפת הפלסטיק או הטמנתו במטמנות המזיקות לסביבה.
פלסטיק (Plastic), בניגוד לחומרים אורגניים, טבעיים, ידוע כחומר שאיננו מתכלה ובטח לא “נעלם” מהסביבה. לרוב הוא מתפרק רק בתנאים מסוימים ובכל מקרה בקצב איטי מאוד, של שנים רבות.
מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת ייצר העולם מעל 9 מיליארד טון פלסטיק. פחות מ-9% עברו מיחזור, כ-12% נשרפו, ו-79% הנותרים הצטברו במזבלות, בשדות, בנהרות ובים.
כדי לדמיין את הכמות ניתן לכם דוגמה: אם נערום את כל הפלסטיק שיוצר אי פעם, נוכל לכסות את כל שטח ארצות הברית (ארץ ענקית) בשכבה של כמה מטרים.
כ-8 מיליון טון פלסטיק מגיעים לים מדי שנה. זה שווה ערך לשפיכת משאית אשפה מלאה לים בכל דקה. באוקיינוס השקט, בתחום שבין קליפורניה לאיי הוואי, נמצא "כתם האשפה הגדול של האוקיינוס השקט" (The Great Pacific Garbage Patch), מעין אי עצום של אשפה, אזור שזכה לכינוי "היבשת השביעית" ובו מצטבר פלסטיק בריכוזים גבוהים ומשתרע על כ-1.6 מיליון קילומטרים רבועים, גדול פי 3 בקירוב משטח צרפת.
כשפלסטיק נחשף לשמש ולגלים הוא אינו מתפרק לחומרים אורגניים אלא מתכווץ לחלקיקים זעירים הנקראים מיקרופלסטיק (microplastic), חלקיקים קטנים מ-5 מילימטר. החלקיקים הללו נמצאו בקרקעית האוקיינוסים, בשלג של הרי האלפים (Alps), בדם של בני אדם ובחלב אם. ההשלכות הבריאותיות שלהם עדיין נחקרות, אך יש עדויות מדאיגות לפגיעה במערכת ההורמונלית ובפריון שלנו.
בכל כביסה של בגדים שעשויים מחומרים סינתטיים כמו פוליאסטר (polyester) משתחררים מאות אלפי סיבי מיקרופייבר (microfiber) זעירים, החומקים דרך תחנות טיהור המים ומגיעים לים. לווייתנים נמצאו עם עשרות קילוגרמים של פלסטיק בבטנם. יותר מ-700 מינים ימיים נמצאים בסכנה בשל הפלסטיק.
ב-1997, בסערה מול חופי קורנוול (Cornwall) שבאנגליה, אבדו מספינת המשא Tokio Express 12 מכולות. אחת מהן הכילה 4.8 מיליון חלקי לגו (LEGO). עד היום ממשיכים חלקיקי לגו בצורת תמנונים וסוסי ים להגיע לחופי אנגליה, עדות חיה לכך שפלסטיק אינו מתפרק בים גם לאחר עשרות שנים.
ב-2016 התגלה חיידק יפני בשם Ideonella sakaiensis שמסוגל לאכול פלסטיק מסוג PET. זו תגלית מבטיחה שאולי ניתן יהיה לנצל לטיפול בפסולת פלסטית, אך הפתרון האמיתי ידרוש שינוי עמוק בהרגלי הצריכה, רגולציה נוקשה על יצרנים מפלסטיק ופיתוח אריזות מתכלות. מסתבר שהפלסטיק הזול שאנחנו קונים בסופרמרקט עלול לעלות לנו ביוקר רב בעתיד.
מנגד, הפחתה בכמות הפלסטיק המיוצרת בעולם תביא להפחתה בעומס הסביבתי
ולצמצם באופן משמעותי פליטת גזי חממה. בנוסף, מיחזור הפלסטיק לאחר השימוש בו, עדיף מבחינה סביבתית על
פני שריפת הפלסטיק או הטמנתו במטמנות המזיקות לסביבה.
