מהו תן?
תן (Jackal) הוא טורף לילי, בעל חיים מהטורפים הבינוניים שחיים בקבוצות קטנות ופעילים ביום ובלילה.
שמו של התן, לפי הסברה, מגיע מהקולות דמויי הזעקה שמשמיעים התנים. יתכן שהשם קשור לשורש בעברית ת.נ.ה, שפירושו להשמיע קולות אבל והספד. שמם של לא מעט מיני טורפים ליליים נובע מקולות הצער דמויי הבכי והנהי שהם משמיעים.
התן הוא אוכל נבלות. התנים ניזונים בעיקר מנבלות, לצד אכילת בעלי חיים קטנים עד בינוניים ופירות זמינים.
בשם תן נכללים מינים שונים במשפחת הכלביים בעלי הגוף הבינוני, המצויים באפריקה ובדרום אסיה. בישראל חי המין של התן הזהוב, מין שבימינו עובר ביות מואץ, דוגמת תהליך הביות שהחל לפני אלפי שנים, בו החלו תנים וזאבים לחיות בקרב בני האדם ולאמץ התנהגות כלבית, ידידותית לאדם וניזונה ממנו, מה שיהפוך אותם לכלבים שאנו מכירים.
החוקרים משערים כי בשל תזונתם וקרבתם אל אדמות קבורה, ייחסו בהיסטוריה לתנים את התפקיד של מייצגי המוות. בהיסטוריה היה התן אחת החיות הקדושות של בבל. אל המוות המצרי, אנוביס, היה בעל גוף אדם וראש של תן. בכדי שהאל אנוביס ייתן לנפטר המצרי כבוד ומקום בגן עדן, נהגו במצרים העתיקה להביא תנים להלוויות של המכובדים.
ואולם, התן המוזכר בתנ"ך הוא ככל הנראה אינו התן של ימינו. בניגוד לתן של ימינו, זה שאוהב לחיות באזורים הומי אדם, לעומת התן שמוזכר במקורות היהודיים וחי באזורי מדבר וחורבות.
תן (Jackal) הוא טורף לילי, בעל חיים מהטורפים הבינוניים שחיים בקבוצות קטנות ופעילים ביום ובלילה.
שמו של התן, לפי הסברה, מגיע מהקולות דמויי הזעקה שמשמיעים התנים. יתכן שהשם קשור לשורש בעברית ת.נ.ה, שפירושו להשמיע קולות אבל והספד. שמם של לא מעט מיני טורפים ליליים נובע מקולות הצער דמויי הבכי והנהי שהם משמיעים.
התן הוא אוכל נבלות. התנים ניזונים בעיקר מנבלות, לצד אכילת בעלי חיים קטנים עד בינוניים ופירות זמינים.
בשם תן נכללים מינים שונים במשפחת הכלביים בעלי הגוף הבינוני, המצויים באפריקה ובדרום אסיה. בישראל חי המין של התן הזהוב, מין שבימינו עובר ביות מואץ, דוגמת תהליך הביות שהחל לפני אלפי שנים, בו החלו תנים וזאבים לחיות בקרב בני האדם ולאמץ התנהגות כלבית, ידידותית לאדם וניזונה ממנו, מה שיהפוך אותם לכלבים שאנו מכירים.
החוקרים משערים כי בשל תזונתם וקרבתם אל אדמות קבורה, ייחסו בהיסטוריה לתנים את התפקיד של מייצגי המוות. בהיסטוריה היה התן אחת החיות הקדושות של בבל. אל המוות המצרי, אנוביס, היה בעל גוף אדם וראש של תן. בכדי שהאל אנוביס ייתן לנפטר המצרי כבוד ומקום בגן עדן, נהגו במצרים העתיקה להביא תנים להלוויות של המכובדים.
ואולם, התן המוזכר בתנ"ך הוא ככל הנראה אינו התן של ימינו. בניגוד לתן של ימינו, זה שאוהב לחיות באזורים הומי אדם, לעומת התן שמוזכר במקורות היהודיים וחי באזורי מדבר וחורבות.
