האם יש באמת ערים של נייר?
בסוף המאה ה-18 התרבו בעולם ההוצאה לאור מקרים של העתקות פרטים ומידע מספרים ופרסומים שונים, מידע ופרטים שעלה כסף רב לאספם.
כדי להתמודד עם התופעה ולמנוע גניבות והעתקות החלו המוציאים לאור להכניס "מלכודות זכויות יוצרים" (Copyright Traps) בתוך מפות, אנציקלופדיות, מילונים, ספרי עיון ועוד.
לא פעם הוכנסו ערכים בדויים לאנציקלופדיות, מילים שלא קיימות למילונים, דיווחים על מחקרים שמעולם לא התקיימו לספרים מדעיים ומקומות שלא קיימים למפות ואטלסים.
אותם מקומות בדויים היו מלכודת. מרחובות שהומצאו, דרך גשרים לא-קיימים ועד עיירות דמיוניות שהוכנסו למפות - אם היו מוצאים את הפרטים הללו במפה של חברה מתחרה, זו הייתה ההוכחה החותכת לגניבת מידע והעתקה של המפה המקורית. אלה היו מעין 'טביעות אצבע קרטוגרפיות' שנועדו להיות הוכחות משפטיות להפרה של זכויות יוצרים.
במפות שהדפיסו אז הוכנסו הרבה פרטים 'מפוברקים' מסוג זה. אפילו איים בדויים בלב האוקיינוס הוכנסו למפות והמנהג היעיל הזה נמשך עד היום. אחד מהמקרים המוכרים כיום הוא של האי סנדי, שלא נמצא על ידי ספנים והוצג אפילו בצילומי לוויין ובמציאות אינו קיים כלל.
את רחובות הנייר הכניסו אפילו למפות בישראל. אחד המקרים המשעשעים הוא של רחוב שאינו קיים ונקרא ענבר לדרמן, על שמה של עובדת חברת מפות, שכלל לא ידעה שהוכנסה למפה בתור רחוב וגילתה זאת שנים אחר-כך...
העיירות שאינן קיימות במציאות זכו לשם 'עיירות של נייר'. במאה ה-21 יצא לאור רב המכר "ערים של נייר", שהפך גם לסרט מצליח ומזכיר את התופעה המרתקת.
בספר ובסרט מוזכרת גם עיירת הנייר הצפון-אמריקאית אגלו (Agloe), המייצגת מקרה ייחודי במיוחד. העיירה הזו הפכה מעיירת נייר למקום אמיתי. זה קרה לאחר שהוקמה עיירה זעירה בשם הבדוי, בדיוק במקום שבו הוצגה העיירה הבדויה על גבי המפה וכך למעשה הגשימה את עצמה הנבואה, או ליתר דיוק מלכודת זכויות היוצרים שהמציא אחד המוציאים לאור של המפות.
בסוף המאה ה-18 התרבו בעולם ההוצאה לאור מקרים של העתקות פרטים ומידע מספרים ופרסומים שונים, מידע ופרטים שעלה כסף רב לאספם.
כדי להתמודד עם התופעה ולמנוע גניבות והעתקות החלו המוציאים לאור להכניס "מלכודות זכויות יוצרים" (Copyright Traps) בתוך מפות, אנציקלופדיות, מילונים, ספרי עיון ועוד.
לא פעם הוכנסו ערכים בדויים לאנציקלופדיות, מילים שלא קיימות למילונים, דיווחים על מחקרים שמעולם לא התקיימו לספרים מדעיים ומקומות שלא קיימים למפות ואטלסים.
אותם מקומות בדויים היו מלכודת. מרחובות שהומצאו, דרך גשרים לא-קיימים ועד עיירות דמיוניות שהוכנסו למפות - אם היו מוצאים את הפרטים הללו במפה של חברה מתחרה, זו הייתה ההוכחה החותכת לגניבת מידע והעתקה של המפה המקורית. אלה היו מעין 'טביעות אצבע קרטוגרפיות' שנועדו להיות הוכחות משפטיות להפרה של זכויות יוצרים.
במפות שהדפיסו אז הוכנסו הרבה פרטים 'מפוברקים' מסוג זה. אפילו איים בדויים בלב האוקיינוס הוכנסו למפות והמנהג היעיל הזה נמשך עד היום. אחד מהמקרים המוכרים כיום הוא של האי סנדי, שלא נמצא על ידי ספנים והוצג אפילו בצילומי לוויין ובמציאות אינו קיים כלל.
את רחובות הנייר הכניסו אפילו למפות בישראל. אחד המקרים המשעשעים הוא של רחוב שאינו קיים ונקרא ענבר לדרמן, על שמה של עובדת חברת מפות, שכלל לא ידעה שהוכנסה למפה בתור רחוב וגילתה זאת שנים אחר-כך...
העיירות שאינן קיימות במציאות זכו לשם 'עיירות של נייר'. במאה ה-21 יצא לאור רב המכר "ערים של נייר", שהפך גם לסרט מצליח ומזכיר את התופעה המרתקת.
בספר ובסרט מוזכרת גם עיירת הנייר הצפון-אמריקאית אגלו (Agloe), המייצגת מקרה ייחודי במיוחד. העיירה הזו הפכה מעיירת נייר למקום אמיתי. זה קרה לאחר שהוקמה עיירה זעירה בשם הבדוי, בדיוק במקום שבו הוצגה העיירה הבדויה על גבי המפה וכך למעשה הגשימה את עצמה הנבואה, או ליתר דיוק מלכודת זכויות היוצרים שהמציא אחד המוציאים לאור של המפות.
קישורים מצורפים:
