מי היה העבד שצוייר ושוחרר על ידי האמן שהחזיק בו?
קראו לו חואן דה פאריה, בספרדית חואן דה פארחה (Juan de Pareja) והוא היה עבד מולאטי, עם אב ספרדי ואם שחורה, ששועבד על ידי הצייר הספרדי דייגו ולאסקז במאה ה-17.
הוא היה העבד של גדול ציירי הבארוק הספרדי ומגדולי הציור בכלל, דייגו ולאסקז. האחרון אף צייר את דיוקנו של חואן המשועבד לעבדות בשנת 1650.
כנראה שזה קרה כשהעבד התלווה לאדונו הצייר, במסעו לרומא. ולסקז יצא למסע במטרה לצייר את האפיפיור אינוקנטיוס העשירי ועל הדרך גם לרכוש עבור המלך הספרדי יצירות מופת. יתכן שהוא השתמש בעבד שלו כאימון ואולי אף כתצוגת יכולות, אך ככל הידוע הוא הציג אותו בקולוסיאום.
הציור הנדיר עשה רושם עז על כל מי שצפו בו. חשוב להבין שעבדים לא הונצחו אז בציורים, ודאי לא בדיוקנאות ועוד פחות באופן כה מרשים ועוצמתי. ההנחה באותם ימים הייתה שגזעים מסוגו של חואן נעדרים את הניצוץ האלוהי ובאופן מסוים אף אינם בני אדם. פעולת הציור של ולסקז את העבד שלו חושפת אנושיות חודרת, שאינה משפילת עיניים.
אחד הביוגרפים של ולסקז טוען שכשהדיוקן הוצג לראשונה, הוא הפך לאבן דרך בז'אנר הפורטרטים וזכה להכרה עולמית שלדעת אינספור ציירים גימד כל דיוקן אחר שנעשה אי-פעם. מכל מקום, כשצייר אותו הצייר ולסקז, הוא ככל הנראה שחרר משהו בתודעתו של העבד, שבאופן מסוים הפך אותו כבר לאדם חופשי.
זו הייתה נבואה שהגשימה את עצמה והפכה לעובדה מרשימה. מדובר באחד הדיוקנאות המדויקים והבולטים בחדירה לעמקי הנפש של המצויר. מהבד מביטה בך דמות גאה ועמוקה, בעלת עוצמה פנימית שקשה להתעלם ממנה.
מרגע שצויר אדם בעל פנימיות, דומה שאי אפשר להחזיק בו כעבד. כשהדיוקן הוצג בפני מלך ספרד, שוחרר חואן לחופשי. המלך הנדהם מכישרונו צוטט אז כמי שאמר ש"שום אדם עם כזה כישרון לא יוכל להיות עבד".
בשנת 1654, זמן מה לאחר שפרסם את דיוקן העבד שלו, שכבר זכה לפרסום בינלאומי, חתם ולסקז על חוזה שחרורו של חואן משעבוד. לא במפתיע, הפך דה פאריה מיידית לצייר עצמאי במדריד, תוך שהוא מצייר בעיקר דיוקנאות וציורי ענק המתארים מראות ואירועים דתיים.
וכך הפך העבד שהיה לאדם חופשי לצייר אמן. בתוך שנים ספורות הוא עבר מלהיות רכושו של אדם אחר, למי שראוי לדיוקן כמו שעושים למלכים ואצילים ולבסוף לצייר בזכות עצמו.
ונזכור שציירים טובים בספרד היו אז מעטים והם נהנו ממעמד כלכלי מרכזי ומבוסס.
במוזיאון הפראדו במדריד מוצג עד היום הציור של חואן דה פאריה משנת 1661 "קריאתו של מתיאוס הקדוש".
קראו לו חואן דה פאריה, בספרדית חואן דה פארחה (Juan de Pareja) והוא היה עבד מולאטי, עם אב ספרדי ואם שחורה, ששועבד על ידי הצייר הספרדי דייגו ולאסקז במאה ה-17.
הוא היה העבד של גדול ציירי הבארוק הספרדי ומגדולי הציור בכלל, דייגו ולאסקז. האחרון אף צייר את דיוקנו של חואן המשועבד לעבדות בשנת 1650.
כנראה שזה קרה כשהעבד התלווה לאדונו הצייר, במסעו לרומא. ולסקז יצא למסע במטרה לצייר את האפיפיור אינוקנטיוס העשירי ועל הדרך גם לרכוש עבור המלך הספרדי יצירות מופת. יתכן שהוא השתמש בעבד שלו כאימון ואולי אף כתצוגת יכולות, אך ככל הידוע הוא הציג אותו בקולוסיאום.
הציור הנדיר עשה רושם עז על כל מי שצפו בו. חשוב להבין שעבדים לא הונצחו אז בציורים, ודאי לא בדיוקנאות ועוד פחות באופן כה מרשים ועוצמתי. ההנחה באותם ימים הייתה שגזעים מסוגו של חואן נעדרים את הניצוץ האלוהי ובאופן מסוים אף אינם בני אדם. פעולת הציור של ולסקז את העבד שלו חושפת אנושיות חודרת, שאינה משפילת עיניים.
אחד הביוגרפים של ולסקז טוען שכשהדיוקן הוצג לראשונה, הוא הפך לאבן דרך בז'אנר הפורטרטים וזכה להכרה עולמית שלדעת אינספור ציירים גימד כל דיוקן אחר שנעשה אי-פעם. מכל מקום, כשצייר אותו הצייר ולסקז, הוא ככל הנראה שחרר משהו בתודעתו של העבד, שבאופן מסוים הפך אותו כבר לאדם חופשי.
זו הייתה נבואה שהגשימה את עצמה והפכה לעובדה מרשימה. מדובר באחד הדיוקנאות המדויקים והבולטים בחדירה לעמקי הנפש של המצויר. מהבד מביטה בך דמות גאה ועמוקה, בעלת עוצמה פנימית שקשה להתעלם ממנה.
מרגע שצויר אדם בעל פנימיות, דומה שאי אפשר להחזיק בו כעבד. כשהדיוקן הוצג בפני מלך ספרד, שוחרר חואן לחופשי. המלך הנדהם מכישרונו צוטט אז כמי שאמר ש"שום אדם עם כזה כישרון לא יוכל להיות עבד".
בשנת 1654, זמן מה לאחר שפרסם את דיוקן העבד שלו, שכבר זכה לפרסום בינלאומי, חתם ולסקז על חוזה שחרורו של חואן משעבוד. לא במפתיע, הפך דה פאריה מיידית לצייר עצמאי במדריד, תוך שהוא מצייר בעיקר דיוקנאות וציורי ענק המתארים מראות ואירועים דתיים.
וכך הפך העבד שהיה לאדם חופשי לצייר אמן. בתוך שנים ספורות הוא עבר מלהיות רכושו של אדם אחר, למי שראוי לדיוקן כמו שעושים למלכים ואצילים ולבסוף לצייר בזכות עצמו.
ונזכור שציירים טובים בספרד היו אז מעטים והם נהנו ממעמד כלכלי מרכזי ומבוסס.
במוזיאון הפראדו במדריד מוצג עד היום הציור של חואן דה פאריה משנת 1661 "קריאתו של מתיאוס הקדוש".
