ציור הוא תחום אמנותי המתרכז ביצירה בצבע, על גבי משטח כמו בד, נייר וכדומה. הציירים מתמחים ביצירת אשליה של אור, תנועה, נפח ועומק, תוך שימוש בטכניקות שונות.

אמנות הציור היא מצורות האמנות הקלאסיות, עם מגוון אדיר של עבודות שנוצרו לאורך אלפי שנות התרבות האנושית. היא נולדה בימי קדם, כשהאדם הקדמון צייר על קירות המערה אירועים שחווה במסעות הצייד שלו בסביבה.

עם הדורות חלו התפתחויות טכנולוגיות בתחום כלי הציור, הצבעים ושיפור היכולות לשמר את הציורים המוגמרים.

כיום עומדים לרשות הציירים סוגי צבעים שונים, כמו צבעי שמן, צבעי מים, אקריליק וטמפרה. לכל צבע יש יתרונות וגם חסרונות.

הצייר יבחר בכל ציור נושאי ציור שונים. אלו מחייבים טיפול שונה של הצייר ובחירת מקורות השראה, כמו ציור של טבע דומם, ציור מודל, ציור נוף וכדומה.

על הצייר לקחת בחשבון היבטים שונים בעבודתו ולהחליט על מרכיבים כמו קומפוזיציה, פרופורציות בציור, אור וצל וכדומה.

כמו כל אמן חזותי, גם הצייר נדרש להחליט על סגנון הציור - פיגורטיבי (Figurative), אקספרסיבי או מופשט.

בדיוק כמו אמנויות הפיסול, הגילוף, ההדפס והתבליט, הציור נחשב במשך שנים רבות לחלק מעולם האמנות החזותית, או בשם אחר שלו האמנות הפלסטית.

לסגנונות שונים ראו בתגית "סגנונות בציור".

לטכניקות הציור פנו לתגית "טכניקות ציור".


הנה הציירים הגדולים בהיסטוריה:

https://youtu.be/t4ftkrHtDd4


כך מציירים ציור נוף (עברית):

https://youtu.be/ZEq-dHjwAfQ


ציור דיוקן (עברית):

https://youtu.be/L6nPtR98kIE


ומשהו חביב - מה קורה כשציורי מוזיאון הפראדו בספרד מתעוררים לחיים?

https://youtu.be/rsI3qyF5SvA

ציור המדרכה הכי גדול בתלת מימד בעולם כולו צויר בלונדון ב-2011. זהו ציור בגודל עצום של קצת יותר מ-1,160 מטרים רבועים!

לצערנו אין סרטון של ציור המדרכה הגדול ביותר בעולם, שצויר בתלת ממד.

מנשה קדישמן היה צייר ופסל ישראלי, שזוהה בציבור בישראל במיוחד בציורי הכבשים שיצר. לכבשים המפורסמות שלו קדישמן הגיע כששירת בנח"ל, בקיבוץ מעיין ברוך שבאצבע הגליל. בתפקידו בקיבוץ כרועה צאן, הוא צייר רישומים רבים של הכבשים שרעה, בעיפרון ופחם. החל משנת 1978 הוא החל לצייר ולפסל כבשים וכך יצא שהוא התפרסם במיוחד באלפי דיוקנאות הכבשים הצבעוניים שצייר.

אבל לצד ציורי הכבשים הוא עשה לו שם גם בציורים אחרים ובפסלים שהוא יצר, רובם בסגנון מופשט, שהיה בו שימוש מרובה בצורות גאומטריות חדות. בין פסליו המפורסמים ניתן למצוא את פסלי "עקידת יצחק" שנמצאים באוניברסיטת ת"א וברחבת מוזיאון תל אביב (שניהם עם כבשים), את "התרוממות", פסל שלושת העיגולים שבכיכר הבימה ואת "מתח" שבמוזיאון ישראל בירושלים.

פסל מרגש ומיוחד במינו הוא "שלכת", שקדישמן פיסל והציב במוזיאון היהודי בברלין. הוא מורכב מאלפי פנים זועקים ממתכת, שמונחים על הרצפה. הם מעין סמל דומם ליהודי אירופה שנספו בשואה. בניגוד לעלי שלכת, הם לא משמיעים קול זעקה כשהמבקרים נאלצים לדרוך עליהם. נשמע רק שקשוק המתכת, שמזכיר יותר את שקשוק המתכת של הרכבות ההן מהשואה.


הנה סרטון על הכבשים של קדישמן וההשראה שהם נותנים לילדים ליצור אמנות:

http://youtu.be/myEerPmEOfc


המיצב "שלכת" של קדישמן שבברלין:

http://youtu.be/3I9MHuI0lU4


הפסל "התרוממות" שבכיכר הבימה, שהפך לאימוג'ים ענקיים לכבוד פורים:

https://youtu.be/GY59ZOMJhqg


סקירה על האמנות המעניינת של מנשה קדישמן לאורך השנים (עברית):

http://youtu.be/464X2D8wHIg?t=28s


ותכנית חינוכית על קדישמן (עברית):

https://youtu.be/5V32aEjxBkA?long=yes

הציור הנאיבי הוא ציור עם אופי תמים, שנראה כאילו צויר על ידי ילד מוכשר או מישהו מבוגר שאינו צייר מקצועי. זהו סגנון ציור חם, עז הבעה וצבעוני מאד. חוץ מהצורות והצבעים שמזכירים בה את הציור הילדותי, בולט בה הציור הדו-ממדי, ללא עומק ופרספקטיבה ומלא בפשטות כמעט מוגזמת שבו.

האמנות הנאיבית, התמימה, או "אמנות פרימיטיבית" כמו שלעיתים קראו לה, הייתה בדרך כלל בתחום הציור וגם מעט בפיסול. סימניה הם הפשטות והקסם שבה. יש בה מרכיבים הנראים "פשוטים" במכוון והיא מזכירה אמנות פרהיסטורית או פרימיטיבית, שאינה דומה לאמנות המערבית המתקדמת.

מפורסמים במיוחד בציור הנאיבי הם ציוריו של אנרי רוסו שהרבה לצייר ג'ונגלים אקזוטיים וצמחייה של ג'ונגל. בלט בזרם הנאיבי גם בן תקופתו פול גוגן, שצייר בטהיטי נשים מקומיות ויפות, על רקע הנוף המיוחד והצמחיה של איי הים הדרומי.


הנה האמנות הנאיבית:

http://youtu.be/8pmBJasutGY


וציוריו בסגנון זה של אנרי רוסו:

http://youtu.be/nZUfdcgkKRQ

אחד הציורים המפורסמים בעולם הוא זה של "הטייל מעל לים הערפילים" (Wanderer above the Sea of Fog). זהו ציור שמן של הצייר הגרמני קספר דוד פרידריך. בשנת 1818 הוא הפליא לצייר את ההשתאות של מטייל העומד נפעם למול הנוף ההררי וים העננים והערפל שלמולו.

הציור מביע בצורה שקטה ויפה את ההתפעלות מהטבע, שרבים מהאמנים בתקופה הרומנטית חשו. זו הסיבה ש"הטייל אל מול ים הערפילים" נחשב לאחת היצירות הידועות והמוכרות מהזרם הרומנטי בתולדות האמנות ורבים רואים בו מייצג של הסגנון והתקופה.


הנה הציור "הטייל מעל לים ערפילים" מקרוב, כך שתוכלו לבחון ולראות את כל חלקיו:

http://youtu.be/HopfapK7DIE


סרטון שמסביר מעט על הציור המופלא:

http://youtu.be/QJEwyARMIXI


אמן שמראה בהעתקה כיצד בנוי הציור:

http://youtu.be/nU5-Dnk3Vic


וסרטון על יוצרי התקופה הרומנטית, כולל הצייר קספר דויד פרידריך:

http://youtu.be/9SEZ8FAXlEI

זה אולי מפתיע לדעת שהאמן המשפיע ביותר על הציור במאה ה-20 הוא אמן יווני, יליד האי כרתים, שחי בעיר טולדו שבספרד במאה ה-16.

אבל העובדות הן ברורות - אל גרקו (בספרדית "היווני") הוא האמן המשפיע ביותר על הציירים המודרניים.

אל גרקו (1541-1614) נולד בכרתים, אך את מרבית חייו הוא בילה באיטליה וספרד. אף שהיה צייר מפורסם בכרתים, אנשים רבים חשבו שציוריו יותר מדי מעוותים ומוזרים.

במשך 400 שנה לאחר מותו, אל גרקו כמעט נשכח לתמיד. אך בסוף המאה ה-19 הסתבר שהוא משפיע על ציירים כמו פיקאסו וסזאן, מי שנחשבים היום מגדולי הציור, הושפעו ממנו וקיבלו השראה מסגנונו.

האופן המשוחרר בו נהג בצורה והתייחסותו לתאורה ולצבע ביצירתו, השפיעו בהמשך על החשובים שבמודרניסטים של המאה ה-20. ביניהם היו האמנים המהפכניים כמו ג'קסון פולוק, האקספרסיוניסט המופשט שטפטף צבע על הבד וכמובן המהפכן הקוביסט של המאה ה-20, פיקאסו.

יש, אגב, מומחים הרואים באל-גרקו את הממציא האמיתי של סגנון הקוביזם, שפיקאסו הוא הצייר הבכיר בו.

ממש כמו שיעשו האמנים הסוריאליסטים במאה ה-20, אל גרקו שילב ביצירותיו מרכיבים דמיוניים. הוא צייר דמויות מוארכות, עד כדי כך שחשדו מסביבו שהוא סובל מבעיות ראיה. הוא השתמש במראות מעוררי הוד ומסתורין, כמו השמיים המנופצים שצייר מעל העיר טולדו ועוד.


הנה אחדים מציוריו של אל גרקו:

https://youtu.be/oaxpKdl1-54


קדימון מהסרט על חיי אל גרקו:

https://youtu.be/V7gCX8RpaYc


ועוד מציוריו:

https://youtu.be/Vr4fY21qxTo

קומיקס (Comics) היא אומנות של סיפור בדמויות מצוירות. הקומיקס מציג את רצף האירועים מתמונה לתמונה. הוא נולד מרצועות הקומיקס המשעשעות שהופיעו בעיתונות של פעם. כיום מכיל הקומיקס גם תכנים שאינם משעשעים.

את הדמויות מציירים אמנים שמתמחים בקומיקס. גם בארץ יש קהילה גדולה של יוצרי קומיקס מוכשרים.

הקומיקס הפך לאמנות ונכנס למוזיאון בזכות אמן הפופ-ארט רוי ליכטנשטיין. הוא היה מראשי זרם הפופ בארה"ב (קראו לזה פופ-ארט), ספג מתרבות הקומיקס לא מעט והירבה לשלב את הקומיקס בציורי הענק שלו.


הנה קדימון קצר לסדרה על הקומיקס והיוצרים:

http://youtu.be/S-sKf3KCRY4


בעשורים האחרונים השתלטו גיבורי הקומיקס על הקולנוע (עברית):

https://youtu.be/IaShFsVoE0Q


על הקומיקס של חברת מרוול:

http://youtu.be/rT1y7uYRrPw


כך מציירים קומיקס (עברית):

http://youtu.be/lD4eAz-xqZk


ודוגמה של קומיקס לתנ"ך: (עברית)

http://youtu.be/S8KXfxwFxx0

ציורי פרסקו, או פרסקאות, הם תמשיחי קיר, ציורים בצבע, המצוירים על קיר או על תקרה - כשהטיח עודנו טרי.

מפני שציורי הפרסקו מצוירים על גבי טיח טרי, צריכים אמני הפרסקו המציירים אותם, לצייר במהירות ולסיים לפני שהטיח יתייבש.

מעבר לגודל המרשים של הציורים שנהגו לצייר כך, לציור על הטיח הלח שעל קירות הבניינים היו יתרונות.

אולי היתרון המרכזי שבהם הוא אורך החיים של הציורים. הציורים בטכניקת ה"פרסקו" משתמרים לאורך זמן ארוך הרבה יותר ולא מתקלפים כמו ציור על טיח יבש.

רבים מציורי הפרסקו צוירו על קירות כנסיות ומבני ציבור בימי הביניים ובתקופת הרנסאנס. ציור הפרסקו המפורסם ביותר הוא הציור "בריאת העולם" של מיכאלאנג'לו שעל תקרת הקפלה הסיסטינית, שבקרית הוותיקן ברומא.


הנה סיפורם של ציורי הפרסקו:

http://youtu.be/-prAIz0urTE


מלכת הפרסקו בעולם היא הקפלה הסיסטינית במדינת הוותיקן, עם פרסקו של רפאל, מיכאלאנג'לו ואחרים:

http://youtu.be/PEE3B8Fsuc0


כך נמכרים הפיגמנטים, המשמשים בין השארמלהכנת הצבע לפרסקו:

http://youtu.be/Icrm9sjjfkE


צייר פרסקו מודרני בעבודה:

https://youtu.be/7dZA4aFffLY


ויצירת פרסקו מודרני עם קישור לאינטרנט:

https://youtu.be/6wxT8hGquXY?t=13s

אחד הסיפורים שהורישה לנו תרבות יוון העתיקה הוא על זאוקסיס ופרהסיוס, שני ציירים שהתחרו ביניהם על יצירת הציור המושלם.

כשזאוקסיס הציג את הציור שלו נראה היה שהציור בו ראו ענבים הצליח להטעות בקלות אפילו ציפורים, שהוטעו לחשוב שהענבים אמיתיים. אבל דווקא פרהסיוס הוא שניצח, כשהציג ציור של וילון שהיה כה ממשי, עד שזאוקסיס ביקש ממנו לראות את הציור עצמו, זה שמסתתר מאחורי הווילון...

ואכן, הציירים (Painters) הם אמנים שמציירים ציורים, כמקצוע או כתחביב. הם מציירים בסטודיו, בטבע או ברחוב, מרישום ועד ציור בצבעי שמן, צבעי מים או בצבעים אקריליים.

מרבית הציירים זוכים להציג בתערוכות והמקצועיים שבהם גם מוכרים ציורים או מציירים בהזמנה, עבור מוסדות או אספנים עשירים. המצליחים שבציירים זוכים עוד בחייהם למכור ציורים במחירי עתק. הפחות מצליחים, כמו ואן גוך או מודליאני, זוכים לעתים בהצלחה עצומה, אבל רק לאחר מותם.

כבר במצרים העתיקה רואים את הציור המפותח, באינספור קברים עתיקים ופירמידות שקירות רבים בהם מכוסים בציורים מרהיבים. משם התפתחה האמנות הזו ובתקופת הרנסנס, היא הפכה לאמנות הנפוצה ביותר. מדיוקנאות של עשירים ועד נושאים תנכיים ודתיים, על בד ציור או על קירות של כנסיות וטירות האצילים, הציורים הפכו לאמנות פופולרית ולסמל מעמד ועושר.

העיסוק בציור הוא בן אלפי שנים, אבל תפיסה שלו כעיסוק בפני עצמו היא צעירה הרבה יותר. בעת העתיקה ציירים היו גם פסלים וקליגרפים והרבו לעבוד בצוות. בימי הביניים למשל, "נדדו" צוותים של אמנים ממקום למקום, בעקבות פרויקטים עבור הכנסייה או לארמונות של מלכים, שהזמינו עבודות אמנות בתשלום.

במאות האחרונות התרחק הציור מעט מהחזון של שני היוונים מהסיפור בו פתחנו. הם הרי ניסו לצייר את הציור הכי מציאותי שניתן ובעצם התחרו על ציור ראליסטי, כזה שמנציח בצורה הכי מדויקת את המציאות. הציור באמנות המודרנית פונה יותר ויותר אל הציור המופשט, בו אין נסיון להציג תמונה של מציאות, אלא רעיון, מושג או רגש שהאמן חש ורוצה להעביר לצופה בציור.


הנה צייר חדור תשוקה שמצייר על זבל ברחוב (עברית):

https://youtu.be/qC29qrnqimc


סיפורה של הציירת ג'ורג'יה אוקיף (מתורגם):

https://youtu.be/4KQeu_mTYTQ


ציירת מודרנית בעבודה בסטודיו שלה:

https://youtu.be/93V-NwGbL2E


יש מי שמציירים בעזרת חול:

https://youtu.be/l5dQlJdMlVI


יש ציירים המציירים על מבנים וקירות:

https://youtu.be/vo_4TktK2FE


ומאיירים, כמו זה שמספר על עבודתו:

https://youtu.be/06rYXkIhBtY


על הציור המופשט של המאה העשרים (עברית):

https://youtu.be/h5dBfzCp84k


ופיקאסו, מגדולי הציירים של המאה ה-20 בעבודה:

https://youtu.be/Nxes8pyHkJc

אמנות הציור בתקופת הרנסאנס הביאה לציור את הריאליזם והרגש. כלומר, האמנים של הרנסאנס השתדלו תמיד להציג את דמות האדם ומושאי הציור בכלל, בצורה אמיתית כל הניתן, או במונח המקובל בעולם האמנות - בצורה ריאליסטית.

לשם כך הם השתמשו בשיטות חדשות, כמו המחשת העומק (פרספקטיבה) או החיקוי המדויק של האופן שבו האור הטבעי מוטל על דברים. ההתבוננות של ציירי הרנסאנס בעולם והחקר המתמיד שלו, אפשרו להם לתעד בציוריהם טוב יותר את המציאות.

ציירי הרנסאנס המרכזיים היו מיכאלאנג'לו, לאונרדו דה וינצ'י ורפאל. בציוריהם הם ציירו דיוקנאות רבים של אנשים, נופים ותמונות שמתארות את סיפורי התנ"ך, אך הם עשו זאת באופן אחר לחלוטין מאמני ימי הביניים.

כי בעוד אמנות ימי הביניים לא ניסתה לדייק בייצוג המציאות והדגישה דווקא את הסמלים הדתיים של הנצרות, אמני הרנסאנס חזרו לריאליזם הקלאסי שאפיין את אמני העת העתיקה, אלו של יוון ורומי העתיקות, והחשיבו מאד את הקומפוזיציה, הסימטריה, הפרספקטיבה והאור.

ואכן, ההשפעות העיקריות על ציירי הרנסנס באו מאמנות יוון העתיקה ורומי העתיקה.


הנה אמני הרנסאנס:

https://youtu.be/ppgsOXjYZlE


סקירה על אמנות הרנסאנס:

https://youtu.be/xf2G2Il8crw


לצורך ציוריו, לאונרדו דה וינצ'י למד את האנטומיה של גוף האדם:

https://youtu.be/jMTJD5hTx4U


ג'וטו די בונדונה, שהיה גם אדריכל, השתמש בחלל והחל את השימוש בפרספקטיבה:

https://youtu.be/3siMvDQkhoE


והנה תכנית חינוכית על רפאל (עברית):

https://youtu.be/G5y0EmxFme0?long=yes

ילדה בת ארבע בשם מרלה אולמסטד התפרסמה לפני שנים אחדות בסרט התיעודי "הילד שלי יכול היה לצייר זאת". מרלה שציירה ציורים מופשטים גדולים ומרשימים הגיעה עם ציוריה לתערוכה שבעקבותיה הציורים הפכו למדוברים בכל עולם האמנות והחלו להימכר בעשרות אלפי דולרים ויותר.

הכל החל כשאביה של מרלה, צייר חובב, הסכים לבקשתה ונתן לה את המכחול, כדי לנסות לצייר גם.. מרלה החלה לצייר וההורים הגאים תלו את ציוריה בבית. ידיד משפחה שיש לו בית קפה, ביקש לתלות את ציוריה בבית הקפה שלו ואנשים שראו אותם ביקשו שוב ושוב לרכוש את הציורים. כולם נדהמו לשמוע מי הציירת שמאחרי הציורים המעניינים הללו..

הסיפור התפשט במהירות ומהעיתון המקומי הוא הגיע לעיתון "הניו יורק טיימס" ולתכנית הטלוויזיה הנחשבת "60 דקות". מכאן החל כדור שלג חיובי שבו מבקרי אמנות הישוו את מארלה לאמנים מודרניים כמו קנדינסקי, פולוק ופיקאסו! גלריות אמנות מציגות תערוכות שלה, שבהן נמכרות עבודותיה של מרלה בת ה-4 במאות אלפי דולרים!

כיום יש כבר אמנית נוספת בת 4 בשם אליטה אנדרה מאוסטרליה, שגם היא מוכרת עבודות ומציגה תערוכות כאלה ואולי בעצם זה השלב הבא באמנות המודרנית - ההכרה בזה שלילדים יש דמיון ויצירתיות מצוינים ועם קצת כישרון - הם יכולים להתחרות בטובים ביותר שבמבוגרים!


הנה הקדימון מהסרט על ילדת הפלא מרלה:

http://youtu.be/j46V9wclBaw?t=7s


ועוד כתבת טלוויזיה שמספרת על מרלה והכישרון המיוחד שלה:

http://youtu.be/CeyM9dG7Uzw

פרספקטיבה (Perspective) היא טכניקת ציור שבה נוצרת אשליה של מרחק ושל עומק.

הפרספקטיבה בציור מאפשרת לשחזר את המציאות באופן מדויק יותר. זוהי מעין שיטה מתמטית שמתבססת על יצירת אשלייה אופטית, כדי לתאר את הטבע באופן מדויק.

הפרספקטיבה הייתה אחד המרכיבים החשובים, ששימשו את אמני תקופת הרנסנס בכדי להתנתק ממסורת הציור של ימי הביניים. בעזרתה הם תיארו טוב יותר את העולם המציאותי, הטבעי, האובייקטיבי והחילוני. תיאורים אלו החליפו את התיאורים שנלקחו מספרי הקודש ולא הוכרחו להיות דומים למה שהאדם רואה במציאות. משום כך היא מכונה לעתים "פרספקטיבת הרנסאנס".

היה זה האדריכל האיטלקי הגאון ברונלסקי שתרם לעולם האמנות את הפרספקטיבה המתמטית. זה היה פיתוח של כלים חישוביים ותכנוניים ליצירת פרספקטיבה מדוייקת להפליא, בתכניות ושרטוטים. בזכות הפיתוח הזה יכולים היו האדריכלים אחריו לבחון ולהדגים לאחרים מבנים אדריכליים שתכננו, עוד בשלבי התכנון והשרטוט שלהם.

כך נתנו השיטות לציור הפרספקטיבה יכולת לתאר את העולם הממשי בדרך של יצירת אשליית עומק ונפח. לאמני הרנסנס והאמנים שבאו אחריהם הייתה הפרספקטיבה כלי מצוין לתיעוד העולם בדיוק רב.

בציור יש טכניקות שונות של פרספקטיבה. אחת הדוגמאות היפות לפרספקטיבה בציור היא ציור "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י. הפרספקטיבה הגאומטרית, או המתמטית, יוצרת בו תחושה של עומק ומושכת את המבט של הצופה אל הדמות שבמרכז התמונה - ישו. הטכניקה הזו מבוססת על זה שעצם נראה קטן יותר ככל שהוא רחוק יותר. כך ניתן לצייר גופים בחלל באופן שהצופה יבין כמה הם רחוקים, ממש כמו שהעין הייתה רואה אותם במציאות.

טכניקה אחרת היא פרספקטיבה אטמוספירית, ספומאטו, שמבוססת על העובדה שעצם רחוק נראה מטושטש יותר מעצם קרוב. גם צבעיו קרים יותר. כשהם משתמשים בטכניקה זו מטשטשים האמנים את העצמים המרוחקים ומשתמשים בצבעים קרים בכדי לתאר אותם. בציור "המונה ליזה" המפורסם השתמש לאונרדו דה וינצ'י בטכניקה הזו, כדי להציג את הנוף שברקע המונה ליזה.

כיום הפרספקטיבה הופכת לא פעם צילומים לאיכותיים ומצליחה להבליט את התלת ממדי בצילום דו-ממדי.


הנה הפרספקטיבה המסוגלת לתת עומק לציור דו ממדי (מתורגם):

https://youtu.be/wujEE3PRVUo


כך יצר ברונלסקי את הפרספקטיבה המתמטית:

https://youtu.be/X80kxg2YAEc


שעובדת כך:

https://youtu.be/SmMjEexA86M


הפרספקטיבה בציור "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י:

https://youtu.be/ODEvCINTADs


פרספקטיבה הפכה גם למושג בהסתכלות על תופעות אחרות (עברית):

https://youtu.be/Jrm3KtHgy6I


ומדריך לציור פרספקטיבה:

https://youtu.be/KoOBsmYMGgM?long=yes

מודל הוא בן-אדם שמציג את גופו מול האמן או מול כיתת תלמידי אמנות והם נעזרים בדמותו כדי ליצור יצירת אמנות שמבוססת על דמות המודל, כעזרה לדמיונם.

מודל עירום הוא אדם שמציג את גופו כשהוא עירום, לשם יצירה של תמונת עירום או פסל עירום. מדובר באמנות לכל דבר והמודל והאמנים אינם חשים מבוכה בסדנה כזו, עם מודל עירום.


הנה סרטון אנימציה שמציג אמנים שנעזרים במודל כדי לפסל ולצייר:

http://youtu.be/stOrl-GWhe0

בהחלט. אמנם לרובוטים אין דמיון והיצירתיות שלהם היא רק בתחילת הפיתוח שלה, אבל רובוטים כבר מציירים.

כי על אף שהמרכיב היצירתי אצל הרובוטים הללו הוא חלקי והם אינם מסוגלים ליצור אמנות מורכבת ומופשטת כמו האמנים האנושיים, עולם הבינה המלאכותית מבטיח שרובוטים בעתיד יוכלו להגיע לרמות מדהימות של יצירה והמצאה, גם בתחום האמנות.

העניין הזה מעלה, אגב, לא מעט שאלות חשובות, הן אמנותיות והן פילוסופיות. אחת הראשונות שבהן תהיה מי ייחשב ליוצר של יצירת אמנות שיצר רובוט - האם האמן שיקבל את הכבוד יהיה יוצר הרובוט או שבעתיד נעמוד בתור לתערוכה מעבודתו של X512V, הרובוט של חברת גוגל.

אגב, את הכסף יקבלו בכל מקרה בעליהם החוקיים של הרובוטים, כך שזה לא עניין כלכלי. יוקרה וכבוד אולי לא ואולי כן, אבל הכסף בכל מקרה יגיע לידיהם.


הנה פול, רובוט פשוט שמצייר דיוקן של מי שמתייצב מולו:

https://youtu.be/bbdQbyff_Sk


אהרון, שהוא רובוט יצירתי שלא מצייר את מה שהוא רואה, אלא גם רעיונות ויצירות אישיות:

https://youtu.be/-U-lQYwzFAQ?t=15s


אולי עוד לא אמן אבל שוליה של אמן או משכתב - בינה מלאכותית נוסח "DALL-E" כבר יכולה לצייר דיוקנאות מתיאור מילולי בשפה טבעית של מה שיכיל הציור:

https://youtu.be/qTgPSKKjfVg


וכן - רובוטים יכולים להיות יצירתיים, בערך... (עברית)

https://youtu.be/Rh9vBczqMk0

בהודו יש אמנים שמתמחים ביצירת ציורים ואפילו פסלים זעירים במיוחד. הם עושים זאת על החומר הזול ביותר והזמין להם ביותר - גרגר אורז.

המומחיות של ציור בגדלים כה קטנים, היא כה גדולה שחלקם מגיעים לציורים שקשה להאמין שעין אדם מצליחה לראות, כל שכן לצייר. חלקם הגדול עושה זאת ללא מכשירים, בעוד שאחרים משתמשים בעדשות ואף במיקרוסקופ.


הנה ציור על גרגר אורז בהודו:

http://youtu.be/JkGO7277ct4


אמן רחוב מצייר על גרגרי אורז:

http://youtu.be/NOdqVHQD49A


ופסל שמפסל בגרגרי אורז:

http://youtu.be/NYOfoqWUZUw

לאונרדו דה וינצ'י חקר כל חייו את האנטומיה של גוף האדם. כאיש אשכולות, בעל תחומי עניין ועיסוק מגוונים, הוא היה גם אמן וצייר, אך גם מהנדס ומדען, שחקר את גוף האדם ולמד דברים רבים וחשובים על המבנה והצורה שבה הוא בנוי. לאונרדו העדיף תמיד ללמוד בעצמו ולבחון דברים בעצמו, במקום להסתמך על ידע קודם. זו אחת הסיבות לחידושים המדהימים שלו ולחשיבה המקורית שגילה, שהובילה לפריצות דרך כמעט בכל תחום שבו עסק.

גם מהלימוד הזה של הגוף האנושי הוא למד דברים חשובים שחלקם שימשו אותו בהמצאות הגאוניות שלו, המצאות שלא פעם הקדימו את זמנן בכמה מאות שנים. הידע האנטומי שרכש תרם גם ליכולות הציור המופלאות שלו, אלה שבזכותם צייר כמה מהציורים הטובים בתולדות האמנות.

לצורך ציוריו, לאונרדו דה וינצ'י נהג להכין רישומים רבים. כל שריר וכל איבר נבחן ונבדק בסקיצות שלו שוב שוב, עד שגילה כיצד נכון לציירו.


הנה קטע מסרט שמתאר את תשוקתו ללמוד את גוף האדם וכיצד לציירו נכון:

https://youtu.be/lyTayrpfGoA


סקירה על חקר האנטומיה של לאונרדו:

https://youtu.be/J9xUL5Yi_8M


על תערוכה שמסבירה את המחקר המתמיד שלו והרישומים שהותיר:

https://youtu.be/jMTJD5hTx4U

האימפרסיוניזם (Impressionism) היה זרם אמנותי בפאריס שהצייר מַאנֶה הוא מייסדו. על הזרם האימפרסיוניסטי נמנים גם הציירים מוֹנֶה, רֶנוּאַר, דֵגָה ופיזארו.

אמני האימפרסיוניזם דגלו בתיאור הטבע על פי הצבעים שלו, חילופי האור שבו ובעיקר את התחושות שיש למתבונן בו. ציורים אימפרסיוניסטיים מצוירים במשיחות מכחול רופפות והם עשירים באור וצל, ניצנוצים והשתקפויות שהאמן רואה כחלק מהחוויה של מה שצייר.

עם מה שנתפס כ"כתם הצבע האימפרסיוניסטי", הסגנון הזה ראה באופן שונה לגמרי מהציור המדוייק והנאמן למציאות של סגנונות העבר, במיוחד מסגנון הריאליזם, ששאף להציג את המציאות בדיוק כמו שהיא.

כשקלוד מונה בחר במילה "התרשמות" לכותרת ציור בו הוא הנציח את נמל לה האבר, הוא לא שיער שהכותרת הזו תהפוך למושג, שיתאר את מה שהעבירו הוא וחבריו האמנותיים בציוריהם. זה קרה כשמבקר לעג לקבוצת האמנים וכינה אותם בלעג "אימפרסיוניסטים" (בעברית "מתרשמים") והם דווקא אימצו את המילה והגדירו את עצמם ככאלה.

ה"אימפרסיוניסטים", במקום לנסות ו"לצלם" את הפרטים בציוריהם, ציירו את האופן שבו הם מתרשמים מהמציאות, כלומר את ההתרשמות שלהם ממנה.

חוץ מאדגר דגה, שהעדיף את הסטודיו, נטו שאר האימפרסיוניסטים לציור ספונטני ובאוויר הפתוח (Plain air). כי ברצונם לחקור את השפעת האור על העצמים ולהדגיש את שינויי האור והתנועה המהירים, הרבו האימפרסיוניסטים לצייר את העולם בצבעים בהירים ובמשיכות מכחול מהירות.

גם מלחינים כמו דביסי, ראוול ודה-פאייה אימצו חשיבה זו ויצרו את המוסיקה האימפרסיוניסטית, המשתמשת בסולמות פחות יציבים, בחסכנות רגשית ובכלים שלא היו מרכזיים בתזמורת הסימפונית, כגון נבל וחליל (ופחות במיתרים). הם גם כתבו מוסיקה עם הרמוניות שונות מהמקובל. בכל השיטות הללו עשו שימוש כדי להעביר את המסר הרגשי, אבל ללא הרגשנות של הסגנון והתקופה הרומנטית.

ההרמוניה האימפרסיוניסטית, אגב, הייתה חדשנית ואפילו מהפכנית לזמנה. היא תשפיע על המוסיקה של המאה ה-20. בדיעבד היא אף עתידה להיות אחד ממקורות ההשפעה המפתיעים על ההרמוניה של סגנון הג'אז, סגנון מוסיקלי שיתפתח מצידו השני של האוקיינוס האטלנטי - בארצות הברית של אמריקה.

אגב, הפָּסל החשוב והנערץ אוגוסט רודֶן היה מהיחידים שסייעו לאימפרסיוניזם הצעיר, כשפיסל לעיתים בלא להשלים את הפסל והשאיר חלק מהאבן בלתי מעובד. בניגוד לזלזול והעלבונות שלהם זכו האימפרסיוניסטים הצעירים, נגד רודן הנערץ התקשו המבקרים להעביר ביקורת ולטעון בזלזול שאינו יודע אמנות. כך סייע רודן לקבלת הסגנון על ידי הציבור ואיפשר לאמנים המוכשרים שיצרו את האמנות האימפרסיוניסטית לזכות במקומם המכובד ופורץ הדרך בתולדות האמנות.


הנה סקירת סגנון האימפרסיוניזם (עברית):

https://youtu.be/IkqFOqcvARs


סיפורו של האימפרסיוניזם:

https://youtu.be/HTOO-ukvs4g


באנגלית על האימפרסיוניזם:

https://youtu.be/yyIFzRs4qQ8


סיפורם של האמנים האימפרסיוניסטים:

http://youtu.be/9RHGbWBgDvI


הסבר על הזרם האימפרסיוניסטי מתוך סקירה על "חבצלות המים" של קלוד מונה:

http://youtu.be/rVNakLfaimw?t=39s


ציורים אימפרסיוניסטיים מפורסמים:

https://youtu.be/pBTmeMeClHE


ומצגת וידאו של עבודות אימפרסיוניסטיות:

http://youtu.be/U4yDLmZXi0w

כמי ששמו המלא היה "פבלו דיאגו ג'וזה פרנסיסקו דה פאולה חואן נפומוסנו מריה דל לוס רמדיוס סיפריאנו דה לה סנטיסימה טרינידד רואיס יא פיקאסו", היה הצייר והפסל הספרדי פבלו פיקאסו, אחד מהאמנים המהפכניים בתולדות האמנות וללא ספק אחד מנותני הטון המרכזיים של האמנית במאה ה-20.

פיקאסו היה ילד פלא שהפך לאמן מרתק ונערץ. הוא לא הפסיק לחקור את האפשרויות האמנותיות שלו, ניסה וניסח חוקים חדשים ובעיקר עשה מהפכות באופן יצירתו.

היו לו תקופות שונות ביצירתו ובכל תקופה הוא צייר בסגנון שונה מהאחרות. בין התקופות ביצירתו: התקופה הכחולה, הוורודה, הקוביזם הפיסולי, הקוביזם האנליטי ועוד.

בין לבין הוא כנראה האמן הפורה בהיסטוריה, עם הערכות של מומחים שבחייו הוא יצר כ-50 אלף עבודות אמנות. חלק מהעבודות הללו, אגב, נוצרו ושורבטו על מפיות בבתי קפה, שכיום שוות הון.

פבלו פיקאסו היה אמן מהפכן, פורץ דרך ומייסד זרם הקוביזם באמנות המודרנית ומי שרבים מחשיבים כאמן החשוב ביותר באמנות המודרנית של המאה ה-20. המדהים הוא שבניגוד לאמנים שעשו מהפכות, איכויותיו והמהפכנות של פיקאסו לא פגעו בו אלא הפכו אותו לאהוב ההמונים.

כמו מידאס האגדי, שכל מה שנגע בו הפך לזהב, כך פיקאסו. ציוריו ופסליו נחשבים כיום מהיקרים ביותר בעולם. עובדה מעניינת היא שהאיש שכל עבודה שלו יכולה לפרנס בעושר משפחה לכל חייה, היה קומוניסט פעיל ומעורב פוליטית, שבחייו נאסרה בשל כך כניסתו לארצות הברית.


כך ניתן להבין את הציורים של פיקאסו:

https://youtu.be/_HGW1DQO1xQ


פיקאסו מצייר:

http://youtu.be/ExCQZ940Rbw


כמה מיצירותיו הגדולות של פיקאסו:

https://youtu.be/ziJOYOeG1yc


פיקאסו בעבודה:

http://youtu.be/CkRS3wDg1xU


רגע, יצירה! - כך תציירו כמו פיקסו:

https://youtu.be/9Jcs0VB5ZUk


סרט תיעודי על פיקאסו - המהפכן של האמנות המודרנית:

https://youtu.be/ANqi-LuH5j8?long=yes


ותכנית טלוויזיה חינוכית על פיקאסו (עברית):

https://youtu.be/Nwq8iDTAZVo?long=yes

הריאליזם (Realism) הוא סגנון שמציג את האופן המדויק שבו נראים דברים במציאות. ציור ריאליסטי, שנקרא גם פיגורטיבי, הוא ציור מדויק. ממש כמו צילום, ציור ריאליסטי משחזר את המראה האמיתי של המצויר בו ועוסק במציאות בלבד, בלי מיתוסים ונושאים מהעבר.

פיסול ריאליסטי יציג את המפוסל באופן מדויק, עם הקפדה על כל פרט ושריר של הדמות המפוסלת למשל.

קולנוע ריאליסטי ידגיש את הפרטים המוכרים מהמציאות, צילום במקומות האמיתיים שבהם התרחשו הדברים, בצילומים מרחוק, טייקים ארוכים וללא עיוות התמונה ואפקטים אמנותיים.


זהו הריאליזם:

https://youtu.be/uH7h4SF2Mfg


כך מציירים ריאליסטי:

https://youtu.be/zkmrsq9jZ7U


וגם כך:

https://youtu.be/yqE6sXhGn5o


אמן ריאליסטי מסביר:

https://youtu.be/5uA1LBdslTg


ניתוח של ציור ריאליסטי:

http://youtu.be/ArCbx99mc8k


ונסו לצייר עין ריאליסטית (עברית):

https://youtu.be/Vg5LXpnQ750

פרספקטיבה (Perspective), אותה טכניקת ציור שבה נוצרת אשליה של מרחק ושל עומק, נולדה בתקופת הרנסאנס. זה התרחש כשנוצרה בפירנצה שיטה ליצירת עומק בציור. השיטה הזו. זכתה לשם "הפרספקטיבה המדעית". כיום היא מכונה לעתים "פרספקטיבת הרנסאנס".

היה זה האדריכל האיטלקי הגאון ברונלסקי שתרם לעולם האמנות את הפרספקטיבה המתמטית. זה היה פיתוח של כלים חישוביים ותכנוניים ליצירת פרספקטיבה מדוייקת להפליא, בתכניות ושרטוטים. בזכות הפיתוח הזה יכולים היו האדריכלים אחריו לבחון ולהדגים לאחרים מבנים אדריכליים שתכננו, עוד בשלבי התכנון והשרטוט שלהם.

כך נתנו השיטות לציור הפרספקטיבה יכולת לתאר את העולם הממשי בדרך של יצירת אשליית עומק ונפח. לאמני הרנסנס והאמנים שבאו אחריהם הייתה הפרספקטיבה כלי מצוין לתיעוד העולם בדיוק רב.

אנשי הרנסאנס השתמשו אז בשיטה החדשה, בכדי להתנתק ממסורת הציור של ימי הביניים. בעזרתה הם תיארו טוב יותר את העולם המציאותי, הטבעי, האובייקטיבי והחילוני. תיאורים אלו החליפו את התיאורים שנלקחו מספרי הקודש ולא הוכרחו להיות דומים למה שהאדם רואה במציאות. משום כך היא מכונה לעתים "פרספקטיבת הרנסאנס".

דוגמאות לפרספקטיבה של הרנסאנס לא חסרות. אחת הטובות היא ציור "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י. בציור זה הפרספקטיבה הגאומטרית, או המתמטית, שיוצרת בו תחושה של עומק ומושכת את המבט של הצופה אל דמותו של ישו.

דוגמה אחרת היא זו של הפרספקטיבה האטמוספירית, המשמשת בציור "המונה ליזה" של לאונרדו. כאן היא מסייעת להבדיל בין מוקד התמונה, המונה ליזה, ובין הנוף שמאחור.


על הפרספקטיבה שהתפתחה בתקופת הרנסאנס (מתורגם):

https://youtu.be/wujEE3PRVUo


ועל הפרספקטיבה באנגלית:

https://youtu.be/WQUi5Ue_fLY


גילוי הפרספקטיבה הלינארית בידי ברונלסקי:

https://youtu.be/xgHTXMEhE2k


ממנה יצר ברונלסקי את הפרספקטיבה המתמטית:

https://youtu.be/X80kxg2YAEc


והפרספקטיבה בסעודה האחרונה של לאונרדו:

https://youtu.be/ODEvCINTADs

הציור שלושה נגנים (Three Musicians) של הצייר הספרדי פאבלו פיקאסו הוא אחת מיצירותיו המפורסמות ביותר של פאבלו פיקסאו. "שלושה מוסיקאים" צוייר בשנת 1921 בצבעי שמן על בד. כמקובל בסגנון הקוביסטי, שבו צוייר, הוא מציג דמויות שבורות ולא הגיוניות, עם פרצופים עקומים, שעיניהם נמצאות באותו צד של הפנים והאף בהם ממש לא במרכזם. בציור גם אין קווים עגולים, או צורות עגולות. הצבעים והצורות בציור מתמזגים ופיקאסו לא צייר בו כלל קווי מתאר.

בשל הצורות של מרכיביו, רבים רואים בו קולאז' אבל הציור הזה הוא כאמור ציור שמן.

מבחינה היסטורית, צייר פיקאסו שני ציורים של הנגנים. ושניהם גם זכו לשם הזה "3 נגנים". אחד מהם נמצא ב-MOMA, המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, בעוד השני שוכן במוזיאון לאמנות של פילדלפיה.


משימת בילוש
==========
נסו למצוא היכן שתל פיקאסו כלב המסתתר ברקע. רואים אותו?


הנה הסבר על האוונגארד דרך הציור המפורסם:

https://youtu.be/D_D4pwe7NSI


הדרכה לילדים על 3 המנגנים של פיקאסו:

https://youtu.be/RlNf5XZDcQs


הסבר קצר להורים:

https://youtu.be/XrpBt65KW7k


הציור הידוע באנימציה:

https://youtu.be/74cQ_YeZQOc


כך מעתיקים אותו בידיים:

https://youtu.be/YjD2rr7N-wc


ושלישיה של נגנים אמיתיים:

https://youtu.be/KGVPByY_ANs