מיהי האלה האחראית על המלחמה במצרים העתיקה?
סח'מת או סֶחְמֶט (Sekhmet) היא האלה המצרית בעלת ראש הלביאה (מעליו נראה גם גלגל החמה ולעתים הנחש אוראוס).
זוהי אלה זועמת וחסרת שליטה עצמית ולכן נחשבה לאלת המלחמה של מצרים הקדומה, כמו גם אלת הנקמה והמגיפות. אם כי, למרות כוחותיה ההרסניים היא מצוידת לפי אמונה המצרית גם בכוח ריפוי וכוהניה סייעו לרפא חולים.
ואכן, אופיה הקיצוני של סח'מט מתפרש מהחומל אל האלים, מהסדר אל הבלגן, מצדק לחוסר צדק ומהטהור עד הטמא.
המצרים האמינו שהיא בתו של האל רע, אשתו של פתח ואמו של נפרתם. יחד עם בעלה פתח ובנה נפרתם הם כונו "השלישייה של מף".
זו, אגב, לא השלישייה היחידה במצרים העתיקה. בתרבות המצרית היה אמנם פולחן של אלים יחידים, אך גם פולחן של שילושים קדושים, קבוצות אלים שונות שלכל אחת מהן היה קשר ייחודי כלשהו.
רע כינס מועצת אלים לדון בבעיה ולאל המים נון היה רעיון. להצעתו של נון שלח רע את סח'מת כלביאה ואלת מלחמה להרוג בבני האדם.
שנבין, סח'מט נודעה בראש ובראשונה בתור האלה המגינה של פרעה מפני אויביו. משמעות השם סח'מת היא "בעל כוח אדיר". ואכן, מדובר באלת מלחמה, מלאת זעם וחסרת חמלה או ספקות, עם להבות אש שיכולות לשרוף את אויביו של רע.
כך שמרגע שהחלה להרוג, לא הצליחה סח'מט לשלוט בעצמה והרגה המוני נתינים. כל כך רבים היא הרגה עד שדמם הציף את הארץ במבול של דם.
ככל שסח'מת שתתה מהדם רק הלך וגבר טירוף ההרג שלה. בשלב מסוים איים הטירוף הזה להשמיד את האנושות ואפילו האל רע, שהתחרט על מעשהו, לא היה הצליח יותר לבלום אותה.
אז רע שלח לעירו און (הידועה כיום בתור "הליופוליס") שליחים עם פקודה לנשות העיר להתסיס בירה ולערבב אותה עם אדמת אוכרה אדומה מנהר הנילוס לתערובת אדומה.
כמו מבול הציפה התערובת האדומה הזו את השדות בשיטפון. סח'מת חשבה שהבירה האדומה של נשות העיר היא דם ושתתה אותה. כל כך הרבה בירה היא שתתה עד שהשתכרה ולא יכלה עוד להרוג.
וכך שבה סח'מת לאל רע והוא הפך אותה לאלה העדינה ושואפת השלום חָתְחוּר (). אגב, סיפור זה מוגדר על ידי חוקרים של מיתולוגיות כעוד מיתוס מבול (ראו בתגית מיתוסים של מבול).
סח'מת או סֶחְמֶט (Sekhmet) היא האלה המצרית בעלת ראש הלביאה (מעליו נראה גם גלגל החמה ולעתים הנחש אוראוס).
זוהי אלה זועמת וחסרת שליטה עצמית ולכן נחשבה לאלת המלחמה של מצרים הקדומה, כמו גם אלת הנקמה והמגיפות. אם כי, למרות כוחותיה ההרסניים היא מצוידת לפי אמונה המצרית גם בכוח ריפוי וכוהניה סייעו לרפא חולים.
ואכן, אופיה הקיצוני של סח'מט מתפרש מהחומל אל האלים, מהסדר אל הבלגן, מצדק לחוסר צדק ומהטהור עד הטמא.
המצרים האמינו שהיא בתו של האל רע, אשתו של פתח ואמו של נפרתם. יחד עם בעלה פתח ובנה נפרתם הם כונו "השלישייה של מף".
זו, אגב, לא השלישייה היחידה במצרים העתיקה. בתרבות המצרית היה אמנם פולחן של אלים יחידים, אך גם פולחן של שילושים קדושים, קבוצות אלים שונות שלכל אחת מהן היה קשר ייחודי כלשהו.
סיפורה של סח'מת
הסיפור ב"ספר המתים המצרי" מספר על האל רע, אביה של סח'מת, שלבש דמות של אדם ושלט במצרים כפרעה. אך בתור פרעה האדם הוא החל להזדקן ומצא שנתיניו בממלכה לועגים לו ולא רוצים לציית לחוקיו.
רע כינס מועצת אלים לדון בבעיה ולאל המים נון היה רעיון. להצעתו של נון שלח רע את סח'מת כלביאה ואלת מלחמה להרוג בבני האדם.
שנבין, סח'מט נודעה בראש ובראשונה בתור האלה המגינה של פרעה מפני אויביו. משמעות השם סח'מת היא "בעל כוח אדיר". ואכן, מדובר באלת מלחמה, מלאת זעם וחסרת חמלה או ספקות, עם להבות אש שיכולות לשרוף את אויביו של רע.
כך שמרגע שהחלה להרוג, לא הצליחה סח'מט לשלוט בעצמה והרגה המוני נתינים. כל כך רבים היא הרגה עד שדמם הציף את הארץ במבול של דם.
ככל שסח'מת שתתה מהדם רק הלך וגבר טירוף ההרג שלה. בשלב מסוים איים הטירוף הזה להשמיד את האנושות ואפילו האל רע, שהתחרט על מעשהו, לא היה הצליח יותר לבלום אותה.
אז רע שלח לעירו און (הידועה כיום בתור "הליופוליס") שליחים עם פקודה לנשות העיר להתסיס בירה ולערבב אותה עם אדמת אוכרה אדומה מנהר הנילוס לתערובת אדומה.
כמו מבול הציפה התערובת האדומה הזו את השדות בשיטפון. סח'מת חשבה שהבירה האדומה של נשות העיר היא דם ושתתה אותה. כל כך הרבה בירה היא שתתה עד שהשתכרה ולא יכלה עוד להרוג.
וכך שבה סח'מת לאל רע והוא הפך אותה לאלה העדינה ושואפת השלום חָתְחוּר (). אגב, סיפור זה מוגדר על ידי חוקרים של מיתולוגיות כעוד מיתוס מבול (ראו בתגית מיתוסים של מבול).
