מה סיפורו של צ'ארלי וחצי?

עד שנות השמונים שלטו בישראל הצעירה סרטים עממיים שבעיני רבים היו נלעגים, על אף שהם היו בעצם מלודרמות חברתיות מרתקות.

באיזה שהוא מקום הסרטים הללו, שכונו "סרטי בורקס", הצביעו על הבדלי עדות ומעמדות בישראל ורמזו על השינויים החברתיים והפוליטיים שתעבור החברה הישראלית בעשורים הבאים.

עילגות לשון, מבטאים מזרחיים, קללות בערבית ותכונות רעות היו לא פעם המאפיינים והסימנים של דמות המזרחי, מי שבא מהשכונות העניות בסרטים הללו וגם בחיים ונאלץ לתמרן כדי להסתדר.

האשכנזים לעומת זאת, תוארו כמתנשאים, קרים ולא פעם משעממים. אם הבחורה בסרטים כמו "צ'ארלי וחצי" נמשכת לצ'ארלי, איש השכונות התכמן ועם לב גדול, היא ממש לא נמשכת לבחור הגוץ שהוריו מנסים להדביק אליה כבעל. מצד שני האשכנזים בסרטי הבורקס הם המסודרים, בעלי הממון, מנהלי המפעל, היורשים ואלה שנוסעים במכונית מפוארת (במונחי התקופה).

עם ביטויים חצי פואטיים ומלאי פומפוזיות, כמו "ימשיך כבודו..." הוצג המזרחי כמחובר למקורות, אבל כשהמשפחה האשכנזית מבקרת בביתו, לא קשה שלא לראות כיצד הם מסתייגים מ"המנהגים" שהם רואים, או מעודף החריף שבאוכל...

בסרטים הללו הרבו השחקנים ולא פעם נתנו להם הבמאים לאלתר ולהשתטות, במה שלא פעם יהפוך בעתיד ל"קאלט", פולחן. כי סרטי הבורקס אולי הביאו קהל אבל לא ממש הכניסו כסף ובטח לא זכו להערכה. ג'ורג' עובדיה, מגדולי היוצרים של הסרטים הללו, זכה באוסקר בצרפת אבל בארץ נתפס כיוצר פחות נחשב מבימאים שעשו סרטים אמנותיים, אבל כאלה שלצופים לא הזיזו.

ה"נקמה" של הבורקס, אם אפשר לקרוא לה ככה, הגיעה שנים אחרי, כשביום העצמאות החלו להקרין בערוצי הטלוויזיה דרך קבע דווקא את הסרטים הללו. כמו אוכל מנחם מבית אימא, ישבו הורים שחוו את הבורקס בילדותם והתענגו עליהם. הם הראו לילדיהם ואלה התחברו, צפו שוב ושוב, החלו לצטט משפטים ודיאלוגים שלמים והשאר פולחן.

הנה סיפורם של סרטי הבורקס (עברית):

סצנת הביצים במסעדת השכונה מהסרט "צ'ארלי וחצי":

"משפחת צנעני" תרמה את הדמות של הפרסי:

איכות הקלטה נמוכה הביאה לכך שהוסיפו כתוביות גם בשפת הדיבור, כאן מתוך "לופו":

גבעת חלפון אינה עונה הפך לסרט פולחן:

לא פעם נולדו להיטים בסרטי בורקס כמו המלודרמה "שרית":

ולסיום משעשע במיוחד - גרסה חדשה והפוכה לסרט הפולחן "צ'ארלי וחצי" (עברית):