מה סיפורו של צ'ארלי וחצי?
עד שנות השמונים שלטו בישראל הצעירה סרטים עממיים שבעיני רבים היו נלעגים, על אף שהם היו בעצם מלודרמות חברתיות מרתקות.
מעבר לבידור להמונים, באיזה שהוא מקום הסרטים הללו, שכונו "סרטי בורקס", הצביעו על הבדלי עדות ומעמדות בישראל ורמזו על השינויים החברתיים והפוליטיים שתעבור החברה הישראלית בעשורים הבאים.
כי לצד הפולקלור הישראלי המקומי על כל גווניו, סרטי הבורקס עסקו לא מעט בקונפליקט האשכנזי-מזרחי בישראל הצעירה. כל סרט הדגים בדרכו המשעשעת אספקט אחר שלו. "סאלח שבתי", כנראה הראשון שבהם, הציג את קשיי העלייה מצפון אפריקה. לעומתו "קזבלן" הדגים את הפערים המעמדיים בין העדות, בעוד "צ'ארלי וחצי" נטא אולי הבולט מתוך רבים מסרטי הבורקס שהציגו עד כמה מתנגדת המשפחה האשכנזית לחתן המזרחי של הבת העדינה והיפה שלהם.
עילגות לשון, מבטאים מזרחיים, קללות בערבית ותכונות רעות היו לא פעם המאפיינים והסימנים של דמות המזרחי, מי שבא מהשכונות העניות בסרטים הללו וגם בחיים ונאלץ לתמרן כדי להסתדר. הטובות? - פיקחות ויצירתיות בפתרון בעיות מצד מי שלא זכה להשכלה פורמלית אבל מצליח תמיד להסתדר.
האשכנזים, לעומת זאת, תוארו כמתנשאים, קרים, מחמיצי פנים ולא פעם משעממים. אם הבחורה בסרטים כמו "צ'ארלי וחצי" נמשכת לצ'ארלי, איש השכונות התחמן, חסר ההשכלה גם אם הפיקח ובעל הלב הגדול, היא לא תיגע אפילו במקל בבחור הגוץ שהוריה מנסים להדביק לה כבעל.
מצד שני האשכנזים בסרטי הבורקס הם המסודרים, בעלי הממון, מנהלי המפעל, היורשים ואלה שנוסעים במכונית מפוארת, במונחי התקופה. אבל לא פעם הם גם קמצנים ומביטים על העולם דרך חשבון הבנק שלהם.
עם ביטויים חצי פואטיים ומלאי פומפוזיות, כמו "ימשיך כבודו..." הוצג המזרחי כמחובר למקורות ולנימוס מופגן מארץ מוצאו, אבל כשהמשפחה האשכנזית מבקרת בביתו, קשה שלא לראות כיצד הם מסתייגים מה"מנהגים" המזרחיים שהם רואים ונשרפים מעודף החריף שבאוכל...
בסרטים הללו הרבו השחקנים, לא פעם גם נתנו להם הבימאים, לאלתר ולהשתטות, במה שלא פעם יהפכו בעתיד ל"קאלט", סרטי פולחן. כי סרטי הבורקס אולי הביאו קהל אבל לא ממש הכניסו כסף ובטח לא זכו להערכה.
ג'ורג' עובדיה, למשל, מגדולי היוצרים של הסרטים הללו, זכה באוסקר בצרפת אבל בארץ הוא נתפס כיוצר פחות נחשב מבימאים שעשו סרטים אמנותיים, שכמעט איש לא צפה בהם...
ה"נקמה" של הבורקס, אם אפשר לקרוא לה ככה, הגיעה שנים אחרי. כשבימי העצמאות החלו להקרין בערוצי הטלוויזיה דרך קבע דווקא את הסרטים הללו. כמו אוכל מנחם מבית אימא, ישבו הורים שחוו את הסרטים האלה בילדותם והתענגו עליהם. הם הראו לילדיהם ואלה התחברו, צפו שוב ושוב, לבד ובחבורות והחלו לצטט משפטים ודיאלוגים שלמים. השאר? - פולחן.
עד שנות השמונים שלטו בישראל הצעירה סרטים עממיים שבעיני רבים היו נלעגים, על אף שהם היו בעצם מלודרמות חברתיות מרתקות.
מעבר לבידור להמונים, באיזה שהוא מקום הסרטים הללו, שכונו "סרטי בורקס", הצביעו על הבדלי עדות ומעמדות בישראל ורמזו על השינויים החברתיים והפוליטיים שתעבור החברה הישראלית בעשורים הבאים.
כי לצד הפולקלור הישראלי המקומי על כל גווניו, סרטי הבורקס עסקו לא מעט בקונפליקט האשכנזי-מזרחי בישראל הצעירה. כל סרט הדגים בדרכו המשעשעת אספקט אחר שלו. "סאלח שבתי", כנראה הראשון שבהם, הציג את קשיי העלייה מצפון אפריקה. לעומתו "קזבלן" הדגים את הפערים המעמדיים בין העדות, בעוד "צ'ארלי וחצי" נטא אולי הבולט מתוך רבים מסרטי הבורקס שהציגו עד כמה מתנגדת המשפחה האשכנזית לחתן המזרחי של הבת העדינה והיפה שלהם.
עילגות לשון, מבטאים מזרחיים, קללות בערבית ותכונות רעות היו לא פעם המאפיינים והסימנים של דמות המזרחי, מי שבא מהשכונות העניות בסרטים הללו וגם בחיים ונאלץ לתמרן כדי להסתדר. הטובות? - פיקחות ויצירתיות בפתרון בעיות מצד מי שלא זכה להשכלה פורמלית אבל מצליח תמיד להסתדר.
האשכנזים, לעומת זאת, תוארו כמתנשאים, קרים, מחמיצי פנים ולא פעם משעממים. אם הבחורה בסרטים כמו "צ'ארלי וחצי" נמשכת לצ'ארלי, איש השכונות התחמן, חסר ההשכלה גם אם הפיקח ובעל הלב הגדול, היא לא תיגע אפילו במקל בבחור הגוץ שהוריה מנסים להדביק לה כבעל.
מצד שני האשכנזים בסרטי הבורקס הם המסודרים, בעלי הממון, מנהלי המפעל, היורשים ואלה שנוסעים במכונית מפוארת, במונחי התקופה. אבל לא פעם הם גם קמצנים ומביטים על העולם דרך חשבון הבנק שלהם.
עם ביטויים חצי פואטיים ומלאי פומפוזיות, כמו "ימשיך כבודו..." הוצג המזרחי כמחובר למקורות ולנימוס מופגן מארץ מוצאו, אבל כשהמשפחה האשכנזית מבקרת בביתו, קשה שלא לראות כיצד הם מסתייגים מה"מנהגים" המזרחיים שהם רואים ונשרפים מעודף החריף שבאוכל...
בסרטים הללו הרבו השחקנים, לא פעם גם נתנו להם הבימאים, לאלתר ולהשתטות, במה שלא פעם יהפכו בעתיד ל"קאלט", סרטי פולחן. כי סרטי הבורקס אולי הביאו קהל אבל לא ממש הכניסו כסף ובטח לא זכו להערכה.
ג'ורג' עובדיה, למשל, מגדולי היוצרים של הסרטים הללו, זכה באוסקר בצרפת אבל בארץ הוא נתפס כיוצר פחות נחשב מבימאים שעשו סרטים אמנותיים, שכמעט איש לא צפה בהם...
ה"נקמה" של הבורקס, אם אפשר לקרוא לה ככה, הגיעה שנים אחרי. כשבימי העצמאות החלו להקרין בערוצי הטלוויזיה דרך קבע דווקא את הסרטים הללו. כמו אוכל מנחם מבית אימא, ישבו הורים שחוו את הסרטים האלה בילדותם והתענגו עליהם. הם הראו לילדיהם ואלה התחברו, צפו שוב ושוב, לבד ובחבורות והחלו לצטט משפטים ודיאלוגים שלמים. השאר? - פולחן.
קישורים מצורפים:
