מהי הקפיצה הגדולה שהונהגה בסין?
"הקפיצה הגדולה קדימה" (The Great Leap Forward) בסין הייתה רפורמה שיזמה המפלגה הקומוניסטית הקומוניסטית, בראשות מאו דזה דונג.
היא הופעלה בשנים 1958-1961 במטרה לתעש את סין ולהפוך אותה למעצמה תעשייתית, עם ייצור מאורגן ושיתופי. תוצאתה של התכנית שהביאה לבסוף לרעב כבד בסין, שהמית מעל 45 מיליארד סינים מרעב.
הכל מתחיל בשנת 1958, כעשור לאחר שמאו דזה דונג הקים את הרפובליקה העממית של סין. השנה היא 1958 ומאו מכריז על מהלך שאפתני מאוד ששמו "הקפיצה הגדולה קדימה".
מטרתו של מאו היא להפוך את סין, בתוך שנים ספורות, ממדינה ענייה המבוססת בעיקר על חקלאות למעצמה תעשייתית ומודרנית .
מאו מאמין שעם מאמץ משותף (מאמץ קולקטיבי) אפשר להשיג ניסים כלכליים. הוא רצה גם להראות לעולם שסין שלו יכולה להתחרות במעצמות הגדולות ולהפוך, תוך שנים ספורות, ממדינה חקלאית ענקית לאומה קומוניסטית ומתועשת באמצעות קולקטיביזציה מסיבית ותיעוש מהיר.
מטרתו הייתה להפוך את סין ממדינה ענייה שמבוססת על חקלאות למעצמה תעשייתית ומודרנית בתוך שנים ספורות. מאו האמין שעם מאמץ משותף וקולקטיבי (של כולם) ניתן להשיג ניסים כלכליים.
עוד רצה מאו להראות לעולם שסין תוכל להתחרות במעצמות הגדולות ולהפוך בתוך שנים ספורות ממדינה חקלאית ענקית לאומה קומוניסטית ומתועשת.
כדי ליישם את החזון, הועברו מבתיהם מאות מיליוני איכרים לקומונות ענקיות, שם הם חיו ביחד ועבדו יחד. כל המזון, ביגוד וכלים חולקו לכולם שווה בשווה. התוצאה היא שמי שעבד קשה קיבל את אותו חלק כמו מי שנמנעו מעבודה.
בסין של אותם ימים כמעט ולא נותר רכוש פרטי. הרעיון היה שכולם יישאו בעול אחד ובמשותף. נשים הוצאו מהבית לעבודה פיזית כבדה עם סיסמאות שהסבירו שהן "משוחררות" מעבודות הבית לטובת הבנייה הסוציאליסטית.
שיטות חקלאיות כושלות, כמו עקירת מטעי פירות לטובת גידול דגנים בלבד, הובילו לקריסה חקלאית. מי שהעזו לבקר את המדיניות הוקעו כ"אנטי-מהפכנים" ונענשו בהשפלה ציבורית.
חלק גדול מהמאמץ הושם על ייצור הפלדה. מאו הנחה את העם להתיך כל פיסת מתכת זמינה, מכלי בישול ועד כלי עבודה חקלאיים, בתנורי פלדה שנבנו בחצרות הבתים. המטרה הייתה להשיג את בריטניה בייצור פלדה.
כתוצאה מכך עזבו מיליוני איכרים סינים את השדות, יבולים נרקבו ויערות נכרתו להזנת התנורים. ואגב, הפלדה שיוצרה הייתה נחותה, שברירית וחסרת כל תועלת.
באותה תקופה ניהלה הממשלה מסע נגד מזיקים שונים בשדות, ביניהם הדרורים, ציפורי הדרור. הממשלה הזעיקה המוני אזרחים שהגיעו כדי להרוג את הדרורים, שניזונו מדגנים.
נראה שהמסע הצליח יותר מדי. בערים ובכפרים שונים היכו אנשים היכו בסירים ובתופים במשך ימים כדי שלא לאפשר לדרורים לנחת, הציפורים התייגעו וצנחו אל מותם. המסע נמשך גם בתחילת שנות ה-60 ןללא דרורים שאוכלים חרקים זכה העם הסיני גם בפיגוע חקלאי בדמות מכת חגבי ענק שפגעה קשות ביבולים.
כך שבשטח, המציאות הייתה שונה לחלוטין מההבטחות. מנהיגים מקומיים זייפו נתוני ייצור כדי לרצות את בכירי המפלגה והממשלה ממשיכה לקחת נתח גדול מהיבולים שהלכו ופחתו.
התוצאות של "הקפיצה למעלה" הסתמנו כאסון. בזמן שהאיכרים התעסקו בייצור פלדה במקום בעבודת השדות, מנהיגים מקומיים התנבאו שהייצור יזנק. כדי לרצות את הבוסים בכפרים דיווחו החקלאים על שדות שייצרו פי עשרים מן הרגיל, כשאת החיטה שותלים האיכרים צפופה במיוחד - רק כדי שהתמונות יציגו לשלטון "יבול שיא".
איש לא העז להודות בכישלון. בשנים 1959 עד 1961 פרץ בכל רחבי סין רעב קשה. אין הסכמה בין החוקרים על המספר המדויק, אך ההערכות נעות בין 15 ל-45 מיליון בני אדם שמתו ב"רעב הגדול של סין" (Great Chinese Famine) שהיה תוצאת התכנית של מאו.
ב-1962 הודה ליו שאוצ'י (Liu Shaoqi) בפני מאו שכ-70% מהאסון נבע מטעויות אנוש. בתחילת 1963, לאחר שנים של אסון ומוות של עשרות מיליונים, הכריזה הנהגת המפלגה הקומוניסטית רשמית על סיומה של "הקפיצה הגדולה קדימה".
אך בהדרגה חזרה המדיניות הקיצונית של המשטר הסיני ומאו המתין בצד בסבלנות. בשנת 1966 הוא שב במלוא כוחו לשלטון, כשהפעם הוא יוזם עם סביבתו את "מהפכת התרבות" (Cultural Revolution), תכנית נוספת שעתידה להחריף שוב את המצב והחיים בסין. הכירו אותה בתגית מהפכת התרבות.
אם לסכם אז ה"קפיצה הגדולה" נותרת כאחת הדוגמאות הגדולות בהיסטוריה לכך שכוונות טובות, לחץ פוליטי וסירוב להודות באמת יכולים יחד לגרום נזק אדיר. גם היום חוזרים ההיסטוריונים לאסון הזה, בעיקר כדי להבין איך קהילה שלמה ועצומה כל כך יכולה לשתף פעולה עם כישלון כה נורא וגדול.
"הקפיצה הגדולה קדימה" (The Great Leap Forward) בסין הייתה רפורמה שיזמה המפלגה הקומוניסטית הקומוניסטית, בראשות מאו דזה דונג.
היא הופעלה בשנים 1958-1961 במטרה לתעש את סין ולהפוך אותה למעצמה תעשייתית, עם ייצור מאורגן ושיתופי. תוצאתה של התכנית שהביאה לבסוף לרעב כבד בסין, שהמית מעל 45 מיליארד סינים מרעב.
הכל מתחיל בשנת 1958, כעשור לאחר שמאו דזה דונג הקים את הרפובליקה העממית של סין. השנה היא 1958 ומאו מכריז על מהלך שאפתני מאוד ששמו "הקפיצה הגדולה קדימה".
מטרתו של מאו היא להפוך את סין, בתוך שנים ספורות, ממדינה ענייה המבוססת בעיקר על חקלאות למעצמה תעשייתית ומודרנית .
מאו מאמין שעם מאמץ משותף (מאמץ קולקטיבי) אפשר להשיג ניסים כלכליים. הוא רצה גם להראות לעולם שסין שלו יכולה להתחרות במעצמות הגדולות ולהפוך, תוך שנים ספורות, ממדינה חקלאית ענקית לאומה קומוניסטית ומתועשת באמצעות קולקטיביזציה מסיבית ותיעוש מהיר.
היסטוריה
בשנת 1958, כעשור לאחר שהקים מאו דזה דונג את הרפובליקה העממית של סין, הוא הכריז על מהלך אמביציוזי ששמו "הקפיצה הגדולה קדימה" (The Great Leap Forward).
מטרתו הייתה להפוך את סין ממדינה ענייה שמבוססת על חקלאות למעצמה תעשייתית ומודרנית בתוך שנים ספורות. מאו האמין שעם מאמץ משותף וקולקטיבי (של כולם) ניתן להשיג ניסים כלכליים.
עוד רצה מאו להראות לעולם שסין תוכל להתחרות במעצמות הגדולות ולהפוך בתוך שנים ספורות ממדינה חקלאית ענקית לאומה קומוניסטית ומתועשת.
כדי ליישם את החזון, הועברו מבתיהם מאות מיליוני איכרים לקומונות ענקיות, שם הם חיו ביחד ועבדו יחד. כל המזון, ביגוד וכלים חולקו לכולם שווה בשווה. התוצאה היא שמי שעבד קשה קיבל את אותו חלק כמו מי שנמנעו מעבודה.
בסין של אותם ימים כמעט ולא נותר רכוש פרטי. הרעיון היה שכולם יישאו בעול אחד ובמשותף. נשים הוצאו מהבית לעבודה פיזית כבדה עם סיסמאות שהסבירו שהן "משוחררות" מעבודות הבית לטובת הבנייה הסוציאליסטית.
שיטות חקלאיות כושלות, כמו עקירת מטעי פירות לטובת גידול דגנים בלבד, הובילו לקריסה חקלאית. מי שהעזו לבקר את המדיניות הוקעו כ"אנטי-מהפכנים" ונענשו בהשפלה ציבורית.
חלק גדול מהמאמץ הושם על ייצור הפלדה. מאו הנחה את העם להתיך כל פיסת מתכת זמינה, מכלי בישול ועד כלי עבודה חקלאיים, בתנורי פלדה שנבנו בחצרות הבתים. המטרה הייתה להשיג את בריטניה בייצור פלדה.
כתוצאה מכך עזבו מיליוני איכרים סינים את השדות, יבולים נרקבו ויערות נכרתו להזנת התנורים. ואגב, הפלדה שיוצרה הייתה נחותה, שברירית וחסרת כל תועלת.
באותה תקופה ניהלה הממשלה מסע נגד מזיקים שונים בשדות, ביניהם הדרורים, ציפורי הדרור. הממשלה הזעיקה המוני אזרחים שהגיעו כדי להרוג את הדרורים, שניזונו מדגנים.
נראה שהמסע הצליח יותר מדי. בערים ובכפרים שונים היכו אנשים היכו בסירים ובתופים במשך ימים כדי שלא לאפשר לדרורים לנחת, הציפורים התייגעו וצנחו אל מותם. המסע נמשך גם בתחילת שנות ה-60 ןללא דרורים שאוכלים חרקים זכה העם הסיני גם בפיגוע חקלאי בדמות מכת חגבי ענק שפגעה קשות ביבולים.
כך שבשטח, המציאות הייתה שונה לחלוטין מההבטחות. מנהיגים מקומיים זייפו נתוני ייצור כדי לרצות את בכירי המפלגה והממשלה ממשיכה לקחת נתח גדול מהיבולים שהלכו ופחתו.
התוצאות של "הקפיצה למעלה" הסתמנו כאסון. בזמן שהאיכרים התעסקו בייצור פלדה במקום בעבודת השדות, מנהיגים מקומיים התנבאו שהייצור יזנק. כדי לרצות את הבוסים בכפרים דיווחו החקלאים על שדות שייצרו פי עשרים מן הרגיל, כשאת החיטה שותלים האיכרים צפופה במיוחד - רק כדי שהתמונות יציגו לשלטון "יבול שיא".
איש לא העז להודות בכישלון. בשנים 1959 עד 1961 פרץ בכל רחבי סין רעב קשה. אין הסכמה בין החוקרים על המספר המדויק, אך ההערכות נעות בין 15 ל-45 מיליון בני אדם שמתו ב"רעב הגדול של סין" (Great Chinese Famine) שהיה תוצאת התכנית של מאו.
ב-1962 הודה ליו שאוצ'י (Liu Shaoqi) בפני מאו שכ-70% מהאסון נבע מטעויות אנוש. בתחילת 1963, לאחר שנים של אסון ומוות של עשרות מיליונים, הכריזה הנהגת המפלגה הקומוניסטית רשמית על סיומה של "הקפיצה הגדולה קדימה".
תוצאות
מאו הבטיח אוטופיה, אך הביא לעם הסיני את אחד האסונות הגדולים בהיסטוריה האנושית. הוא נדחק לשוליים, איבד חלק מכוחו לג'ואו אנלאי ולמנהיגים מתונים אחרים ופרש מתפקיד יו"ר הרפובליקה.
אך בהדרגה חזרה המדיניות הקיצונית של המשטר הסיני ומאו המתין בצד בסבלנות. בשנת 1966 הוא שב במלוא כוחו לשלטון, כשהפעם הוא יוזם עם סביבתו את "מהפכת התרבות" (Cultural Revolution), תכנית נוספת שעתידה להחריף שוב את המצב והחיים בסין. הכירו אותה בתגית מהפכת התרבות.
אם לסכם אז ה"קפיצה הגדולה" נותרת כאחת הדוגמאות הגדולות בהיסטוריה לכך שכוונות טובות, לחץ פוליטי וסירוב להודות באמת יכולים יחד לגרום נזק אדיר. גם היום חוזרים ההיסטוריונים לאסון הזה, בעיקר כדי להבין איך קהילה שלמה ועצומה כל כך יכולה לשתף פעולה עם כישלון כה נורא וגדול.
