מיהו ממציאי המטריה?
המטרייה (Umbrella) היא מצד אחד מההמצאות היעילות והחיוניות שיש לאדם. מנגד, כולנו יודעים שהיא אחד המוצרים שברגע המבחן עלולים לקרוס, להתקפל, להישבר ולא למלא את תפקידו.
מה קורה עם ההמצאה הנהדרת הזו ועם המימוש הסיני שלה היום? האם אנו חייבים לקנות מטריות יקרות להחריד כדי שהמטריה שלנו לא תקרוס ברוח? - זו שאלה צרכנית אבל הבה נכיר את תולדות המטריה.
היא, שנראית כה פשוטה וטבעית בעינינו היום, עברה מסע ארוך לאורך ההיסטוריה האנושית, משמירה מהשמש להגנה מהגשם.
ראשיתה של המטריה המוכרת לנו היא בסין העתיקה, שם המציאו אותה לפני מעל 4000 שנה. הסינים הקדמונים יצרו מטריות מנייר משומן שהותקן על מסגרת עשויה במבוק, העיקר להגן על עצמם מפגעי מזג האוויר.
המעניין הוא שהמטריה שהמציאו אותם סינים קדומים לא נועדו להגן מפני הגשם. המטריות הראשונות הללו שימשו כאביזר אופנתי ומעמדי שהגן מפני השמש דווקא. באירופה זה גם הונצח בשמן, כי המילה "מטריה" באנגלית (umbrella) נגזרת מהמילה הלטינית "umbra" שפירושה צל.
רק בתקופה מאוחרת יותר התחילו להשתמש בהן גם להגנה מפני גשם. זה קרה לאחר שהבינו שמריחת שעווה או לכה על הבד וזו הפכה אותן לעמידות למים.
מעניין ללמוד שבחצר המלוכה של האימפריה הסינית, רק לקיסר הייתה הזכות להחזיק מטריה בצבע צהוב, צבע המסמל כוח וריבונות. מטריות עם ארבע שכבות בד יועדו לנסיכים, בעוד אלו עם שלוש שכבות הותרו לפקידים בכירים בלבד. השימוש במטריה היה באותם ימים כה מקודש, עד שהחזקת מטריה בצבע לא מתאים למעמד יכלה להיחשב לפשע חמור.
ממזרח אסיה עשתה המטריה את דרכה למערב דרך נתיבי המסחר העתיקים. ביוון וברומא העתיקות, היא זוהתה עם נשים מהמעמד העליון. גברים נמנעו מלהשתמש בה כי מי שעשו זאת נחשבו לנשיים או רכים. גישה זו נמשכה לאורך מאות שנים ותקופות רבות וארוכות בהיסטוריה האירופית.
רק בשנות ה-50 של המאה ה-18 מתחילים גברים לאמץ את השימוש במטריות. זו מהפכה אמיתית והיא מתרחשת באנגליה של המאה ה-18, היה זה ג'נטלמן אנגלי סוחר ופילנתרופ בשם ג'ונאס הנוואי (Jonas Hanway) שמעז לשבור את המוסכמות החברתיות ומסתובב ללא בושה ברחובות לונדון, כשמטריה בידיו.
הנוואי, סוחר ופילנתרופ אנגלי, הופך את המטריה לפריט גברי לגיטימי. בדרך הוא סופג ביקורת וזלזול, לצד אלימות מילולית ופיזית מנהגי כרכרות שמתפרנסים די טוב גם מהסעת אנשים בימי גשם. אבל הוא מתעקש וממשיך במנהגו ותוך 30 שנה המטריה הופכת לאביזר חובה ונורמטיבי בקרב ג'נטלמנים אנגלים.
עוד שינוי, הפעם מכני, מגיע ב-1852, כאשר סמואל פוקס (Samuel Fox) מפתח את מסגרת הפלדה הגמישה למטריה,. זו מחליפה את הצלעות הכבדות מעץ או עצם לוויתן והופכת את המטריות לגמישות, קלות ועמידות מתמיד וכלכלית גם זמינות לציבור הרחב.
במאה ה-20 מגיעה המטריה המתקפלת המודרנית. זה קורה ב-1929, עם הממציא הגרמני הנס האופט (Hans Haupt) והמטריה שלו משפרת משמעותית את הנוחות והשימושיות של המטריה. את ההמצאה, אגב, מפתח האופט כי נמאס לו לשאת את המטריה הענקית והלא נוחה שלו ברכבת התחתית של ברלין. את המצאתו הוא רושם כפטנט תחת השם "קנירפס" (Knirps שבגרמנית פירושו "זאטוט"). די מהר המילה "קנירפס" הופכת בגרמניה ובארצות נוספות באירופה לשם גנרי למטריות מתקפלות.
מאז ממשיכה טכנולוגיית המטריות להתפתח. בין החידושים וההמצאות נכללים חומרים קלים ועמידים יותר למים, מנגנונים שפותחים את המטריה באופן אוטומטי. כיום יש גם מטריות חכמות ומקוונות המסוגלות להודיע לבעליהן על הגשם הצפוי - מראש .
המטרייה (Umbrella) היא מצד אחד מההמצאות היעילות והחיוניות שיש לאדם. מנגד, כולנו יודעים שהיא אחד המוצרים שברגע המבחן עלולים לקרוס, להתקפל, להישבר ולא למלא את תפקידו.
מה קורה עם ההמצאה הנהדרת הזו ועם המימוש הסיני שלה היום? האם אנו חייבים לקנות מטריות יקרות להחריד כדי שהמטריה שלנו לא תקרוס ברוח? - זו שאלה צרכנית אבל הבה נכיר את תולדות המטריה.
היא, שנראית כה פשוטה וטבעית בעינינו היום, עברה מסע ארוך לאורך ההיסטוריה האנושית, משמירה מהשמש להגנה מהגשם.
ראשיתה של המטריה המוכרת לנו היא בסין העתיקה, שם המציאו אותה לפני מעל 4000 שנה. הסינים הקדמונים יצרו מטריות מנייר משומן שהותקן על מסגרת עשויה במבוק, העיקר להגן על עצמם מפגעי מזג האוויר.
המעניין הוא שהמטריה שהמציאו אותם סינים קדומים לא נועדו להגן מפני הגשם. המטריות הראשונות הללו שימשו כאביזר אופנתי ומעמדי שהגן מפני השמש דווקא. באירופה זה גם הונצח בשמן, כי המילה "מטריה" באנגלית (umbrella) נגזרת מהמילה הלטינית "umbra" שפירושה צל.
רק בתקופה מאוחרת יותר התחילו להשתמש בהן גם להגנה מפני גשם. זה קרה לאחר שהבינו שמריחת שעווה או לכה על הבד וזו הפכה אותן לעמידות למים.
מעניין ללמוד שבחצר המלוכה של האימפריה הסינית, רק לקיסר הייתה הזכות להחזיק מטריה בצבע צהוב, צבע המסמל כוח וריבונות. מטריות עם ארבע שכבות בד יועדו לנסיכים, בעוד אלו עם שלוש שכבות הותרו לפקידים בכירים בלבד. השימוש במטריה היה באותם ימים כה מקודש, עד שהחזקת מטריה בצבע לא מתאים למעמד יכלה להיחשב לפשע חמור.
ממזרח אסיה עשתה המטריה את דרכה למערב דרך נתיבי המסחר העתיקים. ביוון וברומא העתיקות, היא זוהתה עם נשים מהמעמד העליון. גברים נמנעו מלהשתמש בה כי מי שעשו זאת נחשבו לנשיים או רכים. גישה זו נמשכה לאורך מאות שנים ותקופות רבות וארוכות בהיסטוריה האירופית.
רק בשנות ה-50 של המאה ה-18 מתחילים גברים לאמץ את השימוש במטריות. זו מהפכה אמיתית והיא מתרחשת באנגליה של המאה ה-18, היה זה ג'נטלמן אנגלי סוחר ופילנתרופ בשם ג'ונאס הנוואי (Jonas Hanway) שמעז לשבור את המוסכמות החברתיות ומסתובב ללא בושה ברחובות לונדון, כשמטריה בידיו.
הנוואי, סוחר ופילנתרופ אנגלי, הופך את המטריה לפריט גברי לגיטימי. בדרך הוא סופג ביקורת וזלזול, לצד אלימות מילולית ופיזית מנהגי כרכרות שמתפרנסים די טוב גם מהסעת אנשים בימי גשם. אבל הוא מתעקש וממשיך במנהגו ותוך 30 שנה המטריה הופכת לאביזר חובה ונורמטיבי בקרב ג'נטלמנים אנגלים.
עוד שינוי, הפעם מכני, מגיע ב-1852, כאשר סמואל פוקס (Samuel Fox) מפתח את מסגרת הפלדה הגמישה למטריה,. זו מחליפה את הצלעות הכבדות מעץ או עצם לוויתן והופכת את המטריות לגמישות, קלות ועמידות מתמיד וכלכלית גם זמינות לציבור הרחב.
במאה ה-20 מגיעה המטריה המתקפלת המודרנית. זה קורה ב-1929, עם הממציא הגרמני הנס האופט (Hans Haupt) והמטריה שלו משפרת משמעותית את הנוחות והשימושיות של המטריה. את ההמצאה, אגב, מפתח האופט כי נמאס לו לשאת את המטריה הענקית והלא נוחה שלו ברכבת התחתית של ברלין. את המצאתו הוא רושם כפטנט תחת השם "קנירפס" (Knirps שבגרמנית פירושו "זאטוט"). די מהר המילה "קנירפס" הופכת בגרמניה ובארצות נוספות באירופה לשם גנרי למטריות מתקפלות.
מאז ממשיכה טכנולוגיית המטריות להתפתח. בין החידושים וההמצאות נכללים חומרים קלים ועמידים יותר למים, מנגנונים שפותחים את המטריה באופן אוטומטי. כיום יש גם מטריות חכמות ומקוונות המסוגלות להודיע לבעליהן על הגשם הצפוי - מראש .
