מהו הרובוט הצבאי של הנאצים?
את הפצצה שהופעלה מרחוק, בשם "גוליית" (Goliath Remote Bomb), פיתחה גרמניה בזמן מלחמת העולם השנייה. הגוליית נועד להתגנב לבונקרים ואל מתחת לטנקים של בנות הברית ולהתפוצץ מתחתיהם.
ביוני 1942 הגיח לשדה הקרב כלי נשק שלא נראה כמו אלה שהכירו עד אז
זה היה רכב זחלילי זעיר, נמוך מהברך, שנע בשקט לעבר קווי האויב ומתפוצץ בפקודה. הגרמנים קראו לו גוליית (Goliath), בתקווה שיזרע הרס בין כוחות האויב.
בעיני רבים הגוליית היה סוג מוקדם של רובוט. הוא תוכנן על ידי מהנדס גרמני בשם סבסטיאן ויטמן (Sebastian Wittmann), ונבנה בידי חברת בורג-ווארד (Borgward). הרכב הקטן שקל כ-60 קילוגרם ונשא עד 75 קילוגרם חומר נפץ. הוא נשלט מרחוק באמצעות כבל חשמלי ארוך שנגלל מאחוריו בזמן נסיעה. מפעיל יחיד יכול היה להנחות אותו מתוך מסתור, להכניסו מתחת לטנק אויב ולפוצץ אותו.
נשמע מושלם. אבל בפועל, הגוליית היה כישלון די מביך.
הכבל היה נקודת התורפה הגדולה שלו: חייל אויב יכול היה פשוט לחתוך אותו ולנטרל את הרכב. מהירות הנסיעה שלו הייתה איטית להחריד, בערך 10 קילומטרים לשעה, מה שהפך אותו למטרה קלה להשמדה. עלותו הייתה גבוהה ויצורו היה מסובך יחסית לתוצאה שהניב. החיילים הבריטים שנתקלו בו לראשונה עמדו לידו בתמיהה ושלחו אותו לאנגליה לבחינה.
בסך הכול ובגרסאות שונות יוצרו לאורך המלחמה כ-7,500 יחידות של גוליית. למרות שלא שינה את מהלך הלחימה, הוא נחשב לאחד מאבות הטיפוס הראשונים של כלי נשק נשלטים מרחוק, שורש שממנו צמחו רחפני הנפץ, הכטב"מים ורכבי הלחימה הבלתי מאוישים של ימינו.
את הפצצה שהופעלה מרחוק, בשם "גוליית" (Goliath Remote Bomb), פיתחה גרמניה בזמן מלחמת העולם השנייה. הגוליית נועד להתגנב לבונקרים ואל מתחת לטנקים של בנות הברית ולהתפוצץ מתחתיהם.
ביוני 1942 הגיח לשדה הקרב כלי נשק שלא נראה כמו אלה שהכירו עד אז
זה היה רכב זחלילי זעיר, נמוך מהברך, שנע בשקט לעבר קווי האויב ומתפוצץ בפקודה. הגרמנים קראו לו גוליית (Goliath), בתקווה שיזרע הרס בין כוחות האויב.
בעיני רבים הגוליית היה סוג מוקדם של רובוט. הוא תוכנן על ידי מהנדס גרמני בשם סבסטיאן ויטמן (Sebastian Wittmann), ונבנה בידי חברת בורג-ווארד (Borgward). הרכב הקטן שקל כ-60 קילוגרם ונשא עד 75 קילוגרם חומר נפץ. הוא נשלט מרחוק באמצעות כבל חשמלי ארוך שנגלל מאחוריו בזמן נסיעה. מפעיל יחיד יכול היה להנחות אותו מתוך מסתור, להכניסו מתחת לטנק אויב ולפוצץ אותו.
נשמע מושלם. אבל בפועל, הגוליית היה כישלון די מביך.
הכבל היה נקודת התורפה הגדולה שלו: חייל אויב יכול היה פשוט לחתוך אותו ולנטרל את הרכב. מהירות הנסיעה שלו הייתה איטית להחריד, בערך 10 קילומטרים לשעה, מה שהפך אותו למטרה קלה להשמדה. עלותו הייתה גבוהה ויצורו היה מסובך יחסית לתוצאה שהניב. החיילים הבריטים שנתקלו בו לראשונה עמדו לידו בתמיהה ושלחו אותו לאנגליה לבחינה.
בסך הכול ובגרסאות שונות יוצרו לאורך המלחמה כ-7,500 יחידות של גוליית. למרות שלא שינה את מהלך הלחימה, הוא נחשב לאחד מאבות הטיפוס הראשונים של כלי נשק נשלטים מרחוק, שורש שממנו צמחו רחפני הנפץ, הכטב"מים ורכבי הלחימה הבלתי מאוישים של ימינו.
