מלחמת העולם השנייה היתה מלחמה שפרצה לפני הכל בשל הדיקטטורה של אדולף היטלר, ששאף לכבוש את העולם ולעשות בו סדר חדש וגזעני.

למלחמת העולם השנייה היה גם רקע היסטורי, שנבע מהתוצאות הקשות שידעה גרמניה מהסכם ורסאי הדרקוני. על ההסכם הזה הוחתמה גרמניה, לאחר שהובסה במלחמת העולם הראשונה. היטלר עשה שימוש ציני ומניפולטיבי ברגשות העם הגרמני הפגוע ומרושש כתוצאה מהחובות האדירים שגרמניה נדרשה להשיב למנצחים במלחמה הקודמת, כדי לעלות לשלטון ובהמשך כדי לפתוח במלחמה עולמית נוספת ואף גרועה מקודמתה.

מלחמת העולם השנייה היא ללא ספק האסון מעשה ידי אדם, הגדול בתולדות האנושות. זוהי המלחמה הגדולה ביותר בתולדות המים האנושי והיא הביאה למותם של כ-60 עד 70 מיליון איש, מתוכם כ-40 מיליון אזרחים!

מלחמת העולם השנייה פרצה ב-1 בספטמבר 1939, עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין והסתיימה ב-8 במאי 1945 עם חתימת גרמניה הנאצית על חוזה הכניעה הסופי.

במקביל לזירה האירופית שלה החלו אירועי המלחמה באסיה, בתחילת מלחמת סין-יפן השנייה ב-7 ביולי 1937. לאחר מכן, פתחו היפאנים במלחמה עם ארה"ב בפרל הרבור והמלחמה הפכה עולמית. הנאצים הכריזו מלחמה גם הם על ארה"ב והיא החלה להילחם גם ביפאנים וגם לצד הבריטים באירופה. מלחמת העולם השנייה בזירה האסייתית הסתיימה ב-15 באוגוסט 1945 עם כניעת יפן לארצות הברית.

במהלך מלחמת העולם השנייה התרחשה השואה, מבצע של רצח עם שלא היה לו תקדים בתולדות האנושות. באופן אירוני, מעריכים רבים מהמומחים וההיסטוריונים שדווקא אידיאולוגיית ומדיניות ההשמדה שהנהיגה גרמניה הנאצית, הן שהביאו לתבוסתה במלחמה.


הנה הסיבות לפרוץ מלחמת העולם השנייה (עברית):

https://youtu.be/a79rj6ztgPE


כך פרצה המלחמה האלימה והגדולה בהיסטוריה (עברית):

https://youtu.be/OSTNcYqNFWg


היהודים מיד יתחילו לסבול (עברית):

https://youtu.be/0CAYxRHOYLQ


השתלשלות האירועים שהביאו לפרוץ המלחמה (עברית):

https://youtu.be/LyX5zDoLyIc


מפתח המלחמה הדינמית והשתלשלות מלחמת העולם השנייה (מתורגם):

https://youtu.be/yUzpLl3CZJM


סקירה על מלחמת העולם השנייה באנגלית:

https://youtu.be/HUqy-OQvVtI


ומתקפת הבזק שיובילו הגרמנים בפתיחת מלחמת העולם השנייה והממו בה את אירופה (עברית):

https://youtu.be/HLIFpBE1SfU

זה קרה קצת אחרי עלות השחר ב-7 בדצמבר 1941, במפרץ פרל-הארבור שבהוואי. זוהי תחילתה של התקפת פתע של כוחות יפן על אחד מנמלי הצבא האמריקאי הגדולים שבהוואי. בתוך רגעים הפך המפרץ השקט לשדה קרב שכמותו לא הכיר הצי האמריקאי מעולם.

מאות מטוסים יפאניים הגיעו מ-6 נושאות מטוסים יפאניות, שעגנו כ-300 קילומטרים מפרל-הארבור. הטייס היפני המוביל, קרא בקשר את האות למתקפה "טורה, טורה, טורה" והמטוסים החלו להמטיר פצצות על ספינות המלחמה, מאות מטוסים ואלפי חיילים ואזרחים.

המתקפה הזו הייתה כשלון מודיעיני קשה של צבא ארה"ב, שלא העלה על דעתו את המתקפה הזו. האובדן העצום של אלפי חיילים, 12 ספינות קרב וכמעט 200 מטוסים אמריקניים היה רק חלק מהתמונה.

אבל היפנים לא שברו את אמריקה. להיפך - פרך הקבור יצרה התגייסות מטורפת למלחמה ביפנים והנשיא האמריקאי שרצה זמן רב להיכנס למלחמה ולהכריע אותה קיבל בעקבותיה את רשות העם לעשות זאת בקלות.

וכך הצטרפה יפן למצעד האיוולת של ההחלטות המטומטמות בהיסטוריה, לפי ההיסטוריונית ברברה טוכמן. בעקבות ההתקפה על פרל הרבור הצטרפה ארה"ב למלחמת העולם השנייה והצטרפותה הפכה את המלחמה למלחמת עולם.

בזכות השתתפותה של אמריקה במלחמה גברו בנות הברית על הנאצים ובנות בריתם, כולל יפן הקיסרית. את יפן הכריעה ארה"ב בפצצות אטום הרסניות והורידה אותה על ברכיה, כשהיא שמה סוף למחשבות האימפריאליות של הקיסר היפני וחבורתו, שרצו להכניע את אמריקה ויצאו מובסים והרוסים.


הנה סיפור המתקפה היפנית שהכניסה את. ארה"ב למלחמת העולם ולחיסול האימפריה היפנית (עברית):

https://youtu.be/CiEsymncJuQ


על המתקפה על פרל הארבור באנגלית:

https://youtu.be/QG6jooK3Jxs


סצנת המתקפה על פרל הרבור מהסרט:

https://youtu.be/jU3kvXOI5B8


קדימון הסרט על פרל הארבור:

https://youtu.be/oGYcxjywx0o


עוד מאותה התקפה קשה:

http://youtu.be/jbF0cjl8yB8?t=6s


הנקמה שלא תאחר לבוא ב"מבצע דוליטל" (עברית):

https://youtu.be/QeNDrRqIV1c


אחת התוצאות הקשות של ההתקפה היפנית היא מחנות הבידוד האמריקאים (מתורגם):

https://youtu.be/hI4NoVWq87M


הפיוס אחרי 70 שנה (עברית):

https://youtu.be/6hQdRJIOKiY


תכנית חינוכית על המתקפה על פרל הארבור (עברית):

https://youtu.be/lSdMhuI44No?long=yes


וסרט תיעודי על פרל הרבור, המתקפה הגדולה ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית:

https://youtu.be/XxilMWYBFDk?long=yes

משוררת למגירה ולוחמת נועזת. איך זה מסתדר? - התשובה היא בחורה צעירה, מוכשרת ואידיאליסטית למופת. קראו לה חנה סנש (Hannah Szenes).

מעבר להיותה משוררת ברוכת כישרון, חנה סנש הייתה לוחמת יהודית נגד הנאצים במלחמת העולם השניה. היא עלתה לארץ בשנת 1939 והיתה מהצעירים שהקימו את קיבוץ שדות ים.

חנה סנש היתה חלק מקבוצת צנחני היישוב שהתנדבו לשרת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ובמסגרת פעולה קרבית היא צנחה ביחד עם חבריה בהונגריה הכבושה, נתפסה על ידי ההונגרים שהסגירו אותה לנאצים, עונתה והוצאה להורג, בהיותה בת 23 בלבד.

לאחר מותה, נמצאו בין חפציה שבארץ שירים שכתבה בחשאי וביניהם התפרסמו בין השאר שירים כמו "אשרי הגפרור" ו"הליכה לקיסריה", המוכר במילותיו "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם".


הנה סרטון קצר על חנה סנש (עברית):

http://youtu.be/scnr3Kgid-E


על השירים שלה ששמורים היום בפנתיאון (עברית):

https://youtu.be/4UrGOjVn094


"הליכה לקיסריה" - מהשירים הידועים שכתבה (עברית):

https://youtu.be/YgUI9JH4pbE


קטעים מעצרת שנערכה לציון 65 שנה למותה של סנש (עברית):

http://youtu.be/VPNEsU6wiRc


מצגת וידאו על חנה סנש (עברית):

http://youtu.be/8O2L90U68YA


סרט נפלא לטלפון על הצנחנית והמשוררת (עברית):

https://youtu.be/mkzZSQwCc-g?long=yes


תכנית חינוכית על חנה סנש (עברית):

https://youtu.be/YgUI9JH4pbE?long=yes


וסרט תיעודי על המשוררת והלוחמת האמיצה בנאצים (עברית):

https://youtu.be/blAifBSkY3E?long=yes

ג'ינו ברטאלי (Gino Bartali) הוא הספורטאי עם הלב הגדול בהיסטוריה. אנו קובעים זאת בלי חשש כיוון שהאיטלקי הזה, אלוף העולם ברכיבה על אופניים ומי שנתפס כגדול ספורטאי איטליה בכל הזמנים, עשה כמה דברים לא נתפסים באותה העת:

הוא השבית את הקריירה שלו בגלל התנאי שהציב לו המשטר להזדהות עם הדיקטטור האיטלקי מוסוליני בשנות מלחמת העולם השנייה - דבר שברטאלי סרב לעשות והיה מוכן לשלם את המחיר על כך, אפילו במחיר חייו.

לאחר מכן, במהלך המלחמה, הוא סיכן את חייו ואת חיי משפחתו כשהשתמש באופניו כדי להבריח תעודות מזוייפות ליהודי איטליה והציל מעל 800 יהודים! הוא הסתיר את התעודות בתוך צינורות האופניים שעליהן רכב ובהתחזות לאימוני רכיבה הוא עשה את הדרך מעיר לעיר כדי להביא את התעודות מבית הדפוס של המחתרת אל היהודים הממתינים לו. בשלב אחר במלחמה הוא סייע להגניב יהודים לרכבות אל החופש, בכך שנהג לעורר סנסציה בהגיעו לתחנת הרכבת ולגרום לכולם להתקבץ סביב כוכב הספורט, כולל שומרי הרכבות שניסו לעשות סדר, באותו הזמן התגנבו אל הרכבת יהודים ופליטים רבים וניצלו ממוות בטוח.

גם לאחר המלחמה הוא סרב לכל נסיון לפרסם את דבר מעשי הגבורה שלו לאורך כל חייו. הסוד נשמר עד למותו והוא הקפיד עליו כשאמר לבני משפחתו את המשפט הצנוע והכן כל כך: "איני רוצה להיראות גיבור. גיבורים הם מי שמתו, נפצעו או בילו חודשים ארוכים בכלא".

ג'ינו ברטאלי זכה לכבוד ותהילה כספורטאי, אבל אנחנו לומדים ממנו שעלינו להיות קודם כל בני אדם, או במילים שאמר לבנו: "אם אתה טוב בספורט, מצמידים מדליות לחזה שלך ואז הן נוצצות במוזיאון כלשהו, אבל מה שמושג במעשים טובים, מוצמד לנשמתך וינצוץ בכל מקום שתהיה בו".

אגב, ג'ינו קיבל את ההזדמנות הנוספת שלו כספורטאי וחזר להתחרות במירוץ ה"טור דה פראנס" גם אחרי המלחמה ואחרי תבוסת הפשיסטים באיטליה. הוא הדהים את העולם כשזכה שוב בגיל מבוגר מאד בתואר האלוף ובכך הוא כבש גם את השיא העולמי שלא נשבר מאז - הוא האדם שזכה בטור דה פראנס לאחר הפרש השנים הגדול ביותר - עשור שלם עבר בין נצחונותיו!

לאחרונה הוענק באופן רשמי התואר "חסיד אומות העולם" לברטאלי ובכך הודה לו גם העם היהודי על תמיכתו ואנושיותו.


הנה סיפורו של ג'ינו ברטלי:

https://youtu.be/TZjUH_BWJFQ


מצגת וידאו על גבורתו במלחמה (עברית):

https://youtu.be/RTGTc9dwVXA


סרטון מרגש על סיפורו של ג'ינו ברטאלי בתמונות:

http://youtu.be/CHH59GcSo40


תיאור מסרט תיעודי על ג'ינו ברטאלי ומעשיו (עברית):

http://youtu.be/OpftW-DO2dM


פארק אופניים שהוקדש לזכרו בנתניה (עברית):

https://youtu.be/5E0nC9ZDVig


והרצאה על חייו וגבורתו (עברית):

https://youtu.be/F4dyDyzz-6Y?long=yes

אם נספר לכם שקצין בריטי שגופתו התגלתה בים שינה את מהלך המלחמה הגדולה בכל הזמנים, תאמינו? ואם נספר לכם שהקצין הזה מעולם לא היה קצין, אלא חסר בית אומלל שמת בלונדון כמה ימים לפני כן?

הסיפור המדהים הזה נחשב לתרמית הצבאית הכי מוצלחת אי-פעם. בעלות הברית שהחלו להכין את הפלישה לאירופה הכבושה, חיפשו דרך להסוות את ריכוז הכוחות הגדול שלהם. "מבצע קציצה" (Operation Mincemeat) שהגו נועד להיות מה שיטעה את הנאצים וישכנע אותם שהם יודעים מה מתכננות בנות הברית..

במסגרת ההטעיה שתלו הבריטים בים גופה של קצין בריטי, שכאילו טבע לאחר שמטוסו הופל. כדי "לשחק את הגופה" הם בחרו בגופת הומלס בריטי, שנבחרה לאחר חיפוש מדוקדק בחדרי מתים. בכיסו של "הקצין" המת נשתלו ידיעה כוזבת על הפלישה שבנות הברית מכינים ליוון, עם הטעייה בסיציליה. לצד הידיעה הזו היו בכיסו גם מכתבי אהבה ותמונת אהובתו, חיילת יפה בצבא הבריטי, שנועדו להגדיל את האמינות של המת..

דיג ספרדי שמצא את הגופה העבירה אל המודיעין הגרמני והם נפלו בפח. הצבא הגרמני ריכז את מירב כוחותיו ביוון. בנות הברית מצידם נחתו דווקא בסיציליה וכבשו אותה ללא התנגדות ואבדות משמעותיות. בזכות הפלישה הזו הודח מוסוליני האיטלקי מהשלטון, איטליה יצאה מהברית עם גרמניה והיטלר נחלש באופן קשה. "הגרמנים בלעו את הקציצה, על כרעיה ועל קרביה", נכתב במברק ששלחו מהמודיעין לראש הממשלה צ'רצ'יל..

בריטים רבים טוענים שהמבצע המבריק שינה את פני המלחמה ולא כולם יודעים שאת הרעיון למבצע נתן למודיעין הבריטי הסופר איאן פלמינג, מי שיחבר לימים את סדרת ספרי ג'יימס בונד.


הנה סיפורו של מבצע קציצה:

https://youtu.be/_f4rhmWZfEQ


התיאור בחוף שבו עשו זאת:

https://youtu.be/8lQtdhtw5eI


עוד על הסיפור המדהים של ההטעייה כנגד הנאצים:

https://youtu.be/ZbqUliTbNp4


וסרט טלוויזיה על פרשת קציצה:

https://youtu.be/hBk3sSUB5X4?long=yes

מחנות המעצר ליפנים-אמריקאים בארצות הברית אכן היו והתקיימו. הם נועדו לרכז את מי שהממשל האמריקאי תפס כסיכון אפשרי לבטחון האומה.

הסיבה? - זה היה במהלך מלחמת העולם השנייה, מיד לאחר ובעקבות ההתקפה הקטלנית של יפן על פרל הרבור, בחודש דצמבר 1941.

בהוראת הממשל האמריקאי נאספו אז 120 אלף אמריקאים שאבותיהם היו יפנים ונשלחו למחנות המעצר שהוקמו עבורם. כל זאת תוך שהמעשה רומס באופן ברור ובוטה את זכויותיהם של העצורים הללו.

האם ניתן לכנות את המחנות הללו "מחנות ריכוז"? - באופן מסוים כן. כי הם הוקפו בחוטי תיל, בשומרים חמושים והתאפיינו באובדן החופש של הכלואים בהם. אך כמובן שללא האכזריות שאפיינה את מחנות הריכוז של הנאצים.

הסיבות ההיסטוריות להקמת המחנות הללו היו מורכבות ונבעו ממספר גורמים. ראשית, הממשל האמריקאי טען שהמעצר נדרש לצורך הגנה על הביטחון הלאומי. היה אז חשש אמיתי מריגול של האוכלוסיה הזו ומהיותם סוג של "גיס חמישי", שישמש כמרגלים או סייענים ליפן, מתוך ארצות הברית.

המעצרים גם נבעו מלחץ רב של הציבור והפוליטיקאים על הנשיא פרנקלין רוזוולט לנקוט פעולה נגד יפנים-אמריקאים, מה שהוביל אותו לחתום על צו מנהלי 9066, שאיפשר את הקמת המחנות. המעצר הזה גם הסתדר עם הדעות הקדומות והגזענות באמריקה, כלפי היפנים-אמריקאים, תופעות שהתגברו מאוד לאחר ההתקפה על פרל הארבור והובילו להיסטריה ציבורית של ממש.

כיום הצעד ההיסטורי ההוא נחשב בארצות הברית כהפרה חמורה של זכויות אדם וכתם על ההיסטוריה האמריקאית. בשנת 1988 התנצל הממשל האמריקני רשמית בפני המשפחות שנאסרו במחנות והעניק פיצויים לניצולים מהמחנות הללו.


זה סיפורם של מחנות המעצר ליפנים אמריקאים במלחמת העולם השנייה (עברית):

https://youtu.be/tA5oAYUHGdU


כך הוקמו מחנות המעצר ליפאנים (מתורגם):

https://youtu.be/hI4NoVWq87M


עדויות על הכליאה במחנה המשפיל לאחר ההתקפה היפנית על פרל הארבור:

https://youtu.be/XXp178BNIKA


והצצה למחנה מעצר של יפנים-אמריקאים מאותם ימים:

https://youtu.be/KVMm3r2mCZQ?long=yes

דיוויד גריי היה טייס במלחמת העולם הראשונה. הוא הפך שבוי של הגרמנים לאחר שמטוסו הופל. הוא ניסה 5 פעמים לברוח ונכשל. גריי הועבר ב-1918 למחנה הולצמינדן ומיד עמד בראש החופרים. מחנה השבויים הקשה והאכזרי ביותר לקצינים שבויים. מפקד המחנה היה אכזרי וקשה וכולם כולל השומרים, שנאו אותו.

במנהרה שאורכה 55 מטרים זחלו 29 שבויים וברחו. הם חצו את נהר הוויזר והחלו לברוח לכיוון הולנד הנייטרלית.

3 הטייסים בראשות גריי הצליחו לברוח, כשהעמידו פנים שהיחיד מביניהם שלא ידע גרמנית הוא משוגע והשניים האחרים מובילים אותו לבית חולים פסיכיאטרי..

בסך הכל הצליחו 10 מהבורחים להגיע להולנד ולברוח ממנה לאנגליה. זו הייתה הבריחה הנועזת ביותר במלחמת העולם הראשונה.


הנה בריחות מפורסמות של שבויים:

http://youtu.be/WKXiCtV9lFw

האם שמעתם על השיר שגרם לחיילים משני צידי המתרס לשיר אותו במלחמת העולם השניה?

זהו שיר שנכתב בידי חייל גרמני עוד בזמן מלחמת העולם הראשונה. הוא עוסק בנערתו של חייל, לילי מרלן שמה, הממתינה לו מתחת לפנס, עם הישלחו לחזית. הוא גם מדבר על געגועיו העזים של החייל לנערתו שממשיכה להמתין.

השיר הולחן והוקלט בגרמניה בתור "הנערה מתחת לפנס". לאלה אנדרסון, זמרת שוודית שהופיעה במועדוני ברלין, שרה אותו כל ערב, אבל איש לא חשב שהשיר הקטן והנוגה יעשה היסטוריה.

"לילי מרלן" היה נשאר ודאי בזכרונם של מעטים ולא זוכה לכבוד כלשהו, אלמלא רצה הגורל ובמהלך מלחמת העולם השנייה כבש הצבא הגרמני את בלגרד והתקליט עם השיר הזה היה אחד היחידים מהתקליטים שהביאו עימם הגרמנים ושרדו את הלוחמה.

די מהר גם הנכבשים החלו להשמיע אותו בשידורים לחיילים והשיר התחבב גם עליהם מאד.

תוך זמן קצר אהבו והכירו אותו חיילי הצדדים השונים למלחמה בתור "לילי מרלן" - שמה של גיבורת השיר. לא כל הנאצים אהבו את השיר והם אסרו על השמעתו ברדיו בתחילה, אך המפקד הנערץ הגנרל פלדמרשל ארווין רומל התלהב ממנו והורה לשלבו בתחנת השידור של הצבא הגרמני בחזית צפון אפריקה. בהדרגה הוא הפך לשיר המושמע ביותר בכל החזיתות.

כשגם הבריטים החלו לשדר את הגרסה שלהם באנגלית, הפך השיר הגרמני לפופולרי ביותר משני עברי החזית, במהלך המלחמה הארוכה. גם המסר היה כל-כך קרוב לליבו של כל חייל. הרי זה שיר המבטא געגועים לבית ולאהובה שמחכה לו שם.

אבל גם הלחן הנוגע והביצועים הנוגים של זמרות כמו מרלן דיטריך, לאלה אנדרסן ולוסי מלר הבריטית - כל אלה הפכו את השיר להמנון כמיהה לסיום המלחמה ולשיבה הביתה. זה היה כאילו זמרות בכל הצדדים התאחדו לתמוך בכאב הלוחמים ובגעגועים שלהם הביתה.

השיר הוקלט בגירסאות אין-ספור. הייתה אפילו חברת תקליטים שהגדילה והוציאה את אחד האלבומים המשונים בהיסטוריה, אלבום בו מוקלטות 195 גרסאות של השיר הזה, על גבי 7 דיסקים.


הנה השיר "לילי מרלן" בביצוע מרלן דיטריך:

http://youtu.be/ml_ueR763S8


פניה היפות של דיטריך בשיר הנודע:

https://youtu.be/2jlT_Jb2efU


והביצוע של לאלה אנדרסן לשיר "לילי מרלן":

https://youtu.be/8btnYYDbkqQ

"הקרב על הבליטה" (Battle of the Bulge) הוא הכינוי שניתן למתקפה הגרמנית האחרונה במלחמת העולם השנייה. זו הייתה מערכה קשה ומדממת, בין בעלות הברית לוורמכט, צבא גרמניה הנאצית. הוא התקיים על הארדנים - אזור גבעות ויערות, בגבול בלגיה-צרפת, אזור שקיבל את שמו מאלת הציד הגאלית, ארדואנה.

את המערכה הזו יוזם היטלר. האיש שקוע בהזיות ועדיין מאמין ביכולתו לנצח במלחמה. הוא מחליט להשקיע את מרב הכוח בהדיפת בעלות הברית, במקום להתרכז בחזית המזרחית נגד כוחותיו של סטאלין. הוא גם דוחה את אזהרות גודריאן, גאון צבאי גרמני שרואה הה שגיאה איומה ומזהיר ממתקפת הענק הרוסית שמתקרבת. היטלר מאמין שכמו פרידריך הגדול, הוא ינצח את המלחמה כולה, לאחר שיפרק את הברית שנלחמת בו, על ידי הניצחון כאן.

בהחלטה פוליטית ולא צבאית, אין להיטלר קשב גם לאזהרות הגנרלים שניהול שתי חזיתות בו-זמנית נוגד את התפיסה האסטרטגית הגרמנית ומה שנקרא "תכנית שליפן". בניגוד לדעת מרבית מפקדי הוורמכט המנוסים, מטרתו היא לנצל את הבקיעים בין הבריטים לאמריקאים ולפצל את כוחות בעלות הברית, המתקדמים אל גרמניה, לכתר את הצבא הבריטי, כמו שעשה ב-1940 לפני מבצע דנקירק, לייאש את בנות הברית, לגרום להם לחתום איתו הסכם שלום ולאפשר לו להתרכז בחזית המזרחית ולבלום את צבאו של סטלין.

וכך, בפעולה מהירה ומפתיע ותוך אחד הכישלונות הקשים ביותר של מודיעין בעלות הברית במלחמה, באה המתקפה הגרמנית בבוקר של ה-16 בדצמבר 1944 יוצרת פריצה מהירה וכיבוש הבליטה בקווי ההגנה של האמריקאים.

מכאן מתנהל הקרב, מאמצע דצמבר 1944 ואמצע ינואר 1945. במערב קוראים לו "על הבליטה", על שום הניסיון האמריקאי ל"יישר" את הבליטה שיצרו הגרמנים בקו ההגנה של כוחות בעלות הברית.

בשלב הזה אין לבנות הברית יומינט, מודיעין אנושי ולא יכולת לאתר כוונות בתקשורת הצבאית של הצד השני. הגרמנים כבר לא משתמשים באלחוט, לאחר שבמפקדה של היטלר מבינים שבנות הברית פיצחו את צופן האניגמה והפיהרר מורה למפקדים הגרמנים לתקשר רק בקשר קווי של טלפוני שדה.

מאז מבצע אוברלורד, בו נחתו בעלות הברית בחופי צרפת ב-6 ביוני 1944, הם עדיין לא הצליחו לפרוץ לגרמניה ולהעביר לשטחה את המלחמה. אייזנהאואר גם מתח יותר מדי את קווי האספקה שלו ולא תמיד ניצל את הכוח האמריקאי כראוי. בנוסף, הוא הזניח את הארמיה השלישית של ג'ורג' פטון, שמצא את עצמו בקרב סטטי, באזור אלזס-לוריין.

וכך, במתקפה הגרמנית המוצלחת, גורמים הגרמנים לאבדות כבדות אצל האמריקאים. אבל אלה מתעשתים ובולמים אחרי 10 ימים את המתקפה. הגנרל פטון, המפקד הבולט ביותר של הכוחות האמריקאים, הוא שעולה על הדרך הנכונה לניצחון. הוא מציע הצעה נועזת ובלתי נתפסת במונחים צבאיים, לצאת למתקפת נגד תוך 3 ימים.

המצב מבחינת בעלות הברית לא מזהיר. אבל אייזנהאואר והפיקוד העליון שבראשו עמד השכילו לנהל את המערכה נכון, לבלום ולשבור את הגרמנים. בהחלטה מבריקה אייזנהאואר מעביר שתי ארמיות מנותקות יחסית לפיקודו של "מונטי", המנצח הגדול של אל-עלמיין והמתקפה יוצאת לדרך. מתקפת הנגד מנוהלת היטב, פטון עומד במשימה הלא הגיונית שלקח על עצמו וביחד עם גבורת החיילים האמריקאים והנחישות חסרת התקדים שלהם, הצבא הגרמני נבלם ומותקף בחזרה.

בתום חודש מתחילת המערכה שבים הגרמנים ומורחקים לקו שממנו התחילו אותה. הקרבות על הבליטה הפכו מאז לאחד הרגעים היפים בתולדות הצבא האמריקאי, כולל סירובו המפורסם של מפקד הדיוויזיה המוטסת ה-101, גנרל אנטוני מקאוליף, להיכנע ולא להתחסל על ידי הצבא הגרמני, שצר על כוחותיו בעיר בסטון ומאיים לחסלם.

מקאוליף ענה בכתב עם מילה בודדת שתהפוך למיתוס "Nuts", סלנג אמריקאי שאומר "לכו לכל הרוחות". התשובה העיפה לשמיים את מורל הלוחמים שלו והכניסה את תשובתו לספרי ההיסטוריה. 4 ימים אחר כך הגיעו כוחותיו של הגנרל פטון וביחד הם הסירו את המצור הגרמני והכניעו את הגרמנים שכתרו את העיר ואיימו להשמידה על כל יושביה.


הנה סיפורו של קרב הבליטה:

https://youtu.be/IgU5PRc9glw


מתוך סרט קולנוע על הקרב:

https://youtu.be/mdjau_yi5AY


סרטון תיעודי הסוקר את הקרב על הבליטה:

https://youtu.be/0THpux__SXA?long=yes


תיאור באנימציה על הקרב של הבליטה:

https://youtu.be/75APY0XhtCQ?long=yes


ופודקסט רדיו של ד"ר יצחק נוי על הקרב (עברית):

https://youtu.be/1sLnkOG2TrA?long=yes

במלחמת העולם השנייה לא היה עוד קרב כמו קרב סטלינגרד (Battle of Stalingrad). לא היה קרב שיכול להיחשב כנקודת התפנית של המלחמה. בקרב העקוב מדם במלחמה, עם אבידות של כמיליון הרוגים, זהו הקרב הקשה ביותר שנוהל במלחמה הזו, שחיי אדם בה לא נחשבו יותר מדי, בטח לא חיי החיילים.

קרב סטלינגרד, שהתנהל בין השנים 1942 ל-1943, היה ההימור הגדול של היטלר. למקורביו נראה היה שבהיטלר נכנס שיגעון של ממש, לכבוש את סטלינגרד. האובססיה הזו, שחלקה נבע מעצם העובדה שהעיר נשאה את שמו של סטלין, הדיקטטור הרוסי שהצליח לראשונה במלחמה, לעצור את צבא היטלר בכיבושיו.

האמת היא שכמעט איש בעולם לא האמין שדווקא בסטלינגרד ייעצר הצבא הגרמני. אבל היטלר, במקום לרכז את כוחותיו ולהלום זירה אחרי זירה באויביו, נהג בטפשות. מונע בשגעון גדלות מטורף ונגוע בחוסר הבנה טוטאלי באסטרטגיה צבאית, הוא פרס את הוורמאכט, הצבא הגרמני, ברחבי העולם, בצורה מוגזמת ולא חכמה.

איפה לא היו הגרמנים באותו שלב - מחופי צרפת שעל האוקיינוס האטלנטי, דרך צפון אירופה, על נהר הוולגה וברחבי מדבר סהרה - בכל חזית ניסה היטלר, בו-זמנית, לייצר נצחונות. אבל הפריסה הזו רידדה את הכוח הגרמני ופוררה אותו. במקום אגרוף ברזל מוצק, הוא נעשה חלש יחסית, במוקדי הקרבות המרובים.

בסטלינגרד עמד מולו הצבא האדום. אמנם חבול ומוכה, אבל צבא פטריוטי שיודע דבר או שניים על החורף המתקרב, על חיסול של כובשים מהמערב בכפור ובשלג הטובעני. צבא שקיבל מסטלין פקודה לא לסגת בשום מחיר. הצבא הזה השיב בסטלינגרד מלחמה ועמד על מקומו, עד שניצח.

זה לא היה פשוט. העיר הסובייטית נכתשה עד דק בהפצצות של טייסות הלופטוואפה, חיל האוויר הגרמני, בפיקודו של ריכטהופן. מפציצי הצלילה מדגם שטוקה הותירו את העיר שוב ושוב עם אינספור תימרות עשן שעולים מבנייניה החרבים וממכלי הנפט וחומרי הבעירה, הנשרפים במחסני המפעלים ובנייני התעשייה הרבים שבה.

אבל אל מול הגרמנים העמיד סטאלין גנרל פראי וחסר-מעצורים, בדיוק כמו שהגיע להיטלר לפגוש. קראו לו צ'ויקוב. החיילים העריצו אותו והוא ידע להיות בשדה הקרב בשבילם. המורל עלה מרגע שהוא הגיע לזירה.

צ'ויקוב היה רוסי עם מנטליות של איכר קשוח, חסר-רחמים וערמומי במיוחד. הוא לא היה אסטרטג גדול, אבל היה חריף והבין שעליו להתיש את הגרמנים ולהחזיק מעמד בכל מחיר.

צ'ויקוב הוציא פקודה להוציא להורג את העריקים הרוסים, שברחו בהמוניהם משדה הקרב ועצר באחת את העריקה. הוא קרב את חייליו בקבוצות קטנות אל הגדודים הגרמניים. בכך הוא מנע הפצצות של חיל האוויר הגרמני עליהם, מחשש לפגיעה בחיילים הגרמנים.

בעיר ההרוסה עצמה טמן צ'ויקוב פח לחיילים הגרמנים ויצר שטח הריגה אכזרי. צלפים והמון נשים שהיו צלפיות מצטיינות עשו מלאכה מדויקת ומכאיבה לגרמנים. במקביל הוא הורה לארטילריה שלו להפגיז, מהגדה המזרחית של הוולגה, את ריכוזי הכוחות של הגרמנים היוצאים להתקפה. תוך זמן קצר מצא עצמו הצבא החזק בעולם נכתש בסטלינגרד, על ידי 20 אלף חיילים, שהונהגו על ידי שועל ערבות רוסי, חסר עכבות, אכזרי ובעל משמעת ברזל, שלא הסכים לזוז בסנטימטר ממקומו.

ואז לקרב האחרון.

בנובמבר הגיעה מתקפת הנגד הסובייטית, ב"מבצע אורנוס". הגרמנים היו המומים. זו הייתה הונאה מתוחכמת של ז'וקוב, הסגן של סטלין וראש הצבא הסובייטי. האיש תכנן ומימש את המתקפה הזו כבר חודשים, כולל מבצע חימוש מחדש, עם טנקים, ארטילריה ומטוסים חדשים בפס יצור חדש. בנוסף, הצבא הרוסי תקף בתנועת מלקחיים שהובילה אותו לתקיפה מתוחכמת מאחור של הגרמנים. כל זאת נעשה מבלי לעורר חשד בקרב המטה הגרמני או אצל פאולוס, המפקד הגרמני בחזית סטלינגרד.

וכך, מופתעים לחלוטין, ללא ציוד מספק או תזונה מספיקה, קפואים ומשותקים מהקור, הנאצים חוו בסטלינגרד ההרוסה צבא רוסי של מיליון איש ואישה, מצויד במיטב הנשק והציוד וכולו מוקדש לחיסולם. הצבא הרוסי הנחית מכת מוות איומה על הצבא הגרמני השחצן, שזילזל בו תמיד והחזיק בשלב הזה ב-90% מסטלינגרד.

עתה היטלר איבד את הכל.

העיר ניצלה. הפסד המערכה על סטלינגרד יעצור לגמרי את המומנטום הגרמני. אם עד כאן לא הפסיד היטלר כמעט באף קרב, מעתה הוא כמעט ולא ינצח עוד. ההיסטוריה מעתה תפנה לעברו וכנגדו.


הנה סיפורו של קרב סטלינגרד:

https://youtu.be/gHkELWFqGKQ


מהלכי הקרב (עברית):

https://youtu.be/hLcmaCWM-AE


על הקרב:

https://youtu.be/bCQBSf1rb7o


וסרטים אמיתיים מהקרב הגדול על סטלינגרד:

https://youtu.be/iPrHDQ85Blk

הגטו היה שכונה או רחוב של יהודים, שהיה לרוב מופרד וסגור משאר חלקי העיר. בתקופות שונות בהיסטוריה העדיפו השלטונות להכניס את היהודים לגטאות ולהפרידם מהאוכלוסייה הרגילה.

המונח "גטו" נולד בשנת 1516 בעיר האיטלקית ונציה. בוונציה הוכנסו היהודים לשכונה סגורה ונפרדת. קראו למקום "גטו נואובו", באיטלקית: 'בית היציקה החדש' וחלק מהשם תפס והפך למושג שהשתמשו בו שליטים אנטישמיים רבים ורעים.

האחרונים להשתמש בגטאות בקנה מידה גדול היו הנאצים בשואה. הם הפרידו את היהודים מהאוכלוסיה, בערים רבות במזרח אירופה, בזזו את הרכוש שהשאירו היהודים בלית ברירה מאחריהם והקלו את מלאכת העברתם למחנות ההשמדה.

הגטאות של הנאצים נודעו בתנאי המחיה הקשים באופן קיצוני מהם סבלו היהודים בהם. הצפיפות הבלתי נסבלת, לא פעם שתי משפחות בחדר, היגיינה ירודה, מחסור קשה עד רעב קיצוני, הגבלות לא אנושיות וכמובן התעללויות ואלימות נאצית איומה.

למרבה הזוועה, רבים מיהודי אירופה נספו עוד בשלב הגטו. לשורדי הגטאות, הגטו היווה תחנת מעבר בדרך להשמדה קשה במחנות.

כיום המונח "גטו" עדיין בשימוש, במיוחד באזורים מופרדים תרבותית בעולם, בהם מתגוררים ברוב המקרים עניים.


על יצירת הגטאות ליהודים על ידי הנאצים (עברית):

http://youtu.be/P6QXvPD98JM?t=14s


הגטו היהודי בשואה (עברית):

https://youtu.be/5A6TUzyGsfQ


סרטונים שצולמו בגטו ורשה (ללא מילים):

http://youtu.be/ZIYzLa0z-OA


ותקציר של הצגה על הגטו מתיאטרון הקאמרי (עברית):

http://youtu.be/4PHwhl0jNYI

אם ראו בשנות ה-30 בסלובקיה צעירה דוהרת על אופנוע זו הייתה בטח היא.. מי שתהיה חברת פלמ"ח אמיצה ואידיאליסטית, הייתה אז נערה יהודיה נחושה ומלאת חלומות, ולפי הסיפורים גם אחת היחידות שהרהיבו עוז לדהור כך על אופנוע.

עשור אחר-כך, הצנחנית חביבה רייק היא כבר צעירה ישראלית, חברה בפלמ"ח, ילידת סלובקיה שיוצאת בשליחות הצנחנים לאירופה, למחוזות ילדותה שבסלובקיה. זה היה לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, כשנשלחו צנחנים יהודיים לשליחות המסוכנת. מטרתם הייתה לעזור לבעלות הברית במלחמה המשותפת בנאצים ובמקביל לעשות הכל כדי להציל יהודים ממלתעות הנאצים.

כחברתה לשליחות של חנה סנש הייתה חביבה יותר צנועה ופחות ידועה, אבל לא פחות אמיצה ונועזת. עד שנתפסה ונרצחה על ידי הנאצים, היא הצילה באירופה מאות יהודים ועשרות אנשי צוות בריטיים. בסלובקיה נחשבת כיום חביבה רייק לגיבורה, אחת היחידות מהארץ הזו שנאבקה בנאצים. מעניין וקצת אירוני שסלובקיה, שרבים בה שיתפו פעולה עם הנאצים, מתהדרת כיום באומץ ליבה של יהודיה שבאה מארץ ישראל להילחם בהם.

בארץ קראו על שמה של חביבה רייק רחובות, ישובים ומקומות, ביניהם גבעת חביבה, להבות חביבה, נחל חביבה ועוד.


הנה סיפורה של הצנחנית חביבה רייק:

http://youtu.be/Oq4aFjggz9c

הן מחנות הריכוז והן מחנות ההשמדה היו מחנות גדולים, ששימשו את גרמניה הנאצית במהלך השואה ומלחמת העולם השנייה.

אך לכל סוג של מחנות היה את המטרות העיקריות שלו. בעוד שמחנות הריכוז היו בעיקרם מחנות כלא, מחנות ההשמדה היו מחנות המוות ונבנו במטרה להרוג המוני אנשים.

מטרת מחנות הריכוז הייתה לכלוא את מי שנחשבו בידי השלטון הנאצי לאויבים או לפחות "בלתי רצויים" לו. חוץ מיהודים זה כלל גם יריבים פוליטיים, לוחמי התנגדות, צוענים וסלאבים.

גם אם התנאים במחנות הריכוז היו קשים מאוד ורבים מהאסירים מתו מרעב, מחלות והתעללות של הנאצים, המחנות הללו לא נועדו דווקא להשמדה או הרג המוני.

מחנות ההשמדה, מנגד, נבנו במטרה להרוג אנשים בקנה מידה עצום. כחלק מ"הפתרון הסופי" של היטלר, עיקר הקורבנות בהם היו יהודים. בהם מומשה תוכנית רצח העם היהודי באירופה.

לביצוע הרציחות צוידו מחנות המוות הללו בתאי גזים שבהם נרצחו ברציפות אלפי אנשים, כולל נשים, ילדים, זקנים וגברים. שיטת הרצח הייתה באמצעות גז ציקלון בי רעיל, שהוחדר לתאי הגזים.

אז גם אם שני סוגי המחנות היו איומים ומחרידים, מחנות ההשמדה, שתוכננו כמרכזי המתה המונית, בקנה מידה תעשייתי של יהודים וקבוצות אחרות, במחנות ריכוז כלאו המונים, בתנאים אכזריים ולרוב ולא אנושיים, אך לא במטרה ממפורשת לבצע רצח המוני.

ואגב, היו גם מחנות עבודה - ראו בתגית "מחנות עבודה".

הנה מחנות הריכוז של הנאצים:

https://youtu.be/cKycPLJ446k


כך הגיעו היהודים למחנה ההשמדה אושוויץ:

https://youtu.be/tyTa24alUbo


סצנת קולנוע המראה את היהודים מגיעים למחנה ההשמדה:

https://youtu.be/wVzKflI18D4


והנה מחנה ההשמדה אושוויץ:

https://youtu.be/1o8n3UxAROE?long=yes

הנמרים המעופפים (Flying Tigers) היתה קבוצת המתנדבים האמריקנים הראשונה שהתנדבה לחיל האוויר הסיני. קבוצת הטייסים ועובדי התעופה הנוספים הוקמה ולחמה בשנים 1941 - 1942 לטובת סין, במלחמת סין-יפן השנייה. לכוח היו כ-60 מטוסים, בשלוש טייסות קרב. ב-1942 החליף "כוח של חיל האוויר האמריקני" את "הנמרים המעופפים".

הקבוצה הוקמה והיתה בפיקודו של קלייר שנו, בשיתוף פעולה על ממשלת ארה"ב. הוא החל בארגון "הנמרים המעופפים" עוד בטרם הצטרפה ארה"ב רשמית למלחמת העולם השנייה, כשמרבית הכוח גויס מחיל האוויר, הצי וחיל הנחתים האמריקניים, ביחד עם אזרחים בתפקידי קרקע. הם קיבלו שכר גבוה בהרבה מהמקובל בצבא ורבים טענו שהיו למעשה שכירי חרב.

"הנמרים המעופפים" ניצחו כמעט בכל קרבות האוויר שערכו. הדבר בלט למול התבוסות שספגו בעלות הברית מובסות כמעט בכל חזית בה נלחמו כנגד היפנים. בתקופה זו היו פעולות "הנמרים המעופפים" קרן האור הכמעט יחידה בלוחמה של בעלות הברית, בחזית המזרח הרחוק.


הנה סרטון על הנמרים המעופפים:

https://youtu.be/F5Gaw-fKQr0


וסרטונים אותנטיים שלהם:

http://youtu.be/I36cglDOtJg

בריוקאן שבנורווגיה יש מפעל ענקי לייצור חשמל ומים כבדים. במהלך מלחמת העולם השנייה השתלט הצבא הנאצי על המפעל וייצר בו מים כבדים. המים הכבדים הם רכיב חובה לייצור של פצצות אטום ונשק גרעיני שהיטלר כל כך רצה, כדי להכריע את המלחמה ולשלוט בעולם.

כדי למנוע מהיטלר לקבל את הנשק האימתני הזה ולכבוש את העולם, סייעו אנשי המחתרת הנורווגית לבריטים ולבעלות הברית לפוצץ את המפעל. בהמשך הם גם הטביעו באגם טינסיון את המעבורת שנשאה מים כבדים, מעבורת שהנאצים חילצו וניסו להשיט בדרך לגרמניה. בכך הצליחה המחתרת הנורווגית האמיצה לסכל את תכנית הגרעין המאיימת של היטלר ולסייע לתבוסת גרמניה הנאצית במלחמה כולה.


כך פוצצו אנשי המחתרת הנורווגית לנאצים את המפעל הנורווגי למים כבדים:

https://youtu.be/b4uD1VcC1V0


קדימון לסרט על החבורה האמיצה שהצליחה למנוע מהיטלר את הפצצה:

https://youtu.be/_K3Ry2K4yNE


וכך הוטבעה המעבורת שחיסלה את תכנית האטום של הנאצים:

http://youtu.be/RzJ1RH-W67w

"ג'רי-קן" (באנגלית "מכלים של גרמנים") הוא מיכל הדלק המצוין שפיתחו יצרני הנשק של בעלות הברית במלחמת העולם השניה, על ידי חיקוי של פיתוח גרמני זהה שנפל לידיהם. בתהליך של הנדסה לאחור, הם למדו את המבנה של מיכלים גרמניים שנתפסו שלל ואת יתרונותיהם ויצרו מיכלים דומים לנפט, מים ונוזלים אחרים.


הנה ג'ריקן ממלחמת העולם השנייה:

https://youtu.be/8F0lGZrxqBI


והיום יש ג'ריקנים מפלסטיק וגם חיוכים (עברית):

https://youtu.be/x7UWszUSTqg

פעם, ברגע של כעס, אמר שארל דה גול (Charles de Gaulle), הגנרל הגבוה שהפך לנשיא צרפת "איך אפשר לשלוט בעם שיש לו 246 סוגי גבינה שונים?"

הגנרל הזה, שעוד כחייל מן השורה, במהלך מלחמת העולם הראשונה, גילה גבורה אישית,
הצליח להציל את העם הצרפתי, כנגד כל הסיכויים, מציפורני הנאצים. לא פלא שהוא מהדמויות המעניינות והמרשימות בהיסטוריה של צרפת ואירופה כולה, גם אם היה ונשאר שנוי במחלוקת.

שארל דה גול זינק להיסטוריה הצרפתית בנאום 18 ביוני ("L'Appel du 18 Juin"), אותו נאום שנשא מלונדון ביום 18 ביוני 1940. בנאומו ברדיו ה-BBC הוא הכריז שעל אף תבוסת צרפת שזה עתה ניגפה מפני הצבא הנאצי, הוא לא מתכוון להיכנע וימשיך את המאבק בנאצים, עד לניצחון הסופי עליהם.

הנאום הזה, שההיסטוריון אנטוני ביוור כינה "נאום מהפנט", הדליק את לפיד ההתנגדות והיה קריאת התעוררות לצרפת המובסת. הוא שימש בסיס חשוב למאבק על שחרור צרפת ונחשב לאחד הנאומים החשובים שנישאו במלחמת העולם השנייה.

נאום ה-18 ביוני, אף שהוא נישא במועד הלא נוח של יום השנה לקרב ווטרלו, הקרב בו הובס נפוליאון סופית, נתן כמעט מיד השראה ואומץ לצרפתים. הנועזים שבהם הקימו, מול פניהם של חיילי הוורמכט את מחתרת הרזיסטאנס. שאר הצרפתים בצרפת הכבושה, התמלאו תקווה וקיוו לטוב. מכאן גם החלה ההתארגנות מחוץ לצרפת, של לוחמי צרפת החופשית, בכוונה לשחרר אותה מציפורניו של היטלר.

כך זכה דה גול לתפקידו ההיסטורי, המכוון להצלת כבודה של צרפת המובסת במלחמת העולם השנייה. בשעה שמנהיגים צרפתים רבים נהגו בתבוסתנות ובשיתוף פעולה עם הנאצים, הוא הקים ופיקד על “צבא צרפת החופשית” ויזכה לכבוש אותה מחדש, עם המטרייה האדירה של בנות הברית כמובן.

ב-1958, שנים אחרי הניצחון וכיבוש צרפת מחדש, בבחירות שלאחר קריסת הרפובליקה הרביעית, הופך לנשיא צרפת ולאדם שעיצב את דמותה בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה.

בנאום מלא בכפיות טובה, שנשא דה גול לאחר הניצחון, הוא התעלם כמעט לחלוטין מתפקידם של האמריקאים והקומוניסטים בשחרור צרפת.

הנאום הזה סימן את תדמיתו בעיני מנהיגים רבים בעולם. אם בצרפת הוא נחשב לדמות הרואית וגיבור עתיר זכויות, בארה"ב ראו בו נפיל. אך המנהיגים האמריקאים, שמוקירים צניעות, גמישות, פשטות וקשרים נוחים, לא התחברו לגינוני השלטון שלו ולהתנהגותו. דה גול נתפס בעיניהם כאדם מתנשא, יהיר ומי שקשה להסתדר איתו.

בישראל, שידעה לא פעם חיכוכים קשים עם דה גול, בן גוריון דווקא הפליג בשבחיו, בדברי הערכה "ללא ספק דה גול היה האיש שהציל את צרפת", הוא אמר "בישראל אפשר לזקוף דבר כזה רק לזכותו של צה"ל כולו".

שלטונו של דה גול כנשיא צרפת, לאחר המלחמה, היה שלטון חזק ובוטח בעצמו. הנשיא הגיבור, הגנרל דה גול, נבחר לתפקידו ומנהיג ביד רמה את האומה הצרפתית.

תדמיתו כמנהיג גדול, גם בגובהו וגם במעשיו, לא מנעה ממנו התנגדויות פוליטיות. גם בארצו היה דה גול שנוי במחלוקת. כמנהיג, הוא החליט בעצמו על מה שנכון בעיניו ולא שעה להתנגדויות.

ב-1958, עת שארל דה גול נבחר לנשיאות, מלחמת אלג'יריה היא בעיצומה. כאן הוא מוצא את עצמו בחילופי תפקידים, ככובש ומנהיג הצבא הצרפתי, אל מול המחתרת המקומית של אלג'יריה. ראשי הצבא הצרפתי סמכו עליו, בין השאר לאחר ביקורו באלג'יריה, כשקרא בדרמטיות מפיחת תקוות לקהל תומכי “אלג'יריה צרפתית” בנאום פומבי “הבנתי אתכם”.

בפועל, הוא פעל הפוך, כשהחל לנהל משא ומתן על מתן עצמאות לאלג'יריה מוסלמית. הוא לא נבהל מקריאות וגילויי מרד בחלקים מהצבא ואפילו מתאי מחתרת שניסו שוב ושוב להתנקש בחייו. רק בנס הוא ניצל מהם.

אף שהוא ויתר למרשל פטן, מנהיג משטר וישי שנכנע לגרמניה ונידון לאחר המלחמה למוות, לאחד ממתנקשיו, איש צבא עתיר זכויות ובעל עבר מפואר, הוא לא הושיט יד ואפשר את הוצאתו להורג.

סוף שלטונו הגיע כמעט כבדרך אגב. היה זה באפריל 1969, כשדה גול יוזם מישאל עם, על נושא שולי למדי ומודיע שאם לא תתקבל דעתו הוא יגיש את התפטרותו. התוצאה נגדה את דעתו והוא עזב את השלטון.

לאחר שסיים את הקריירה הפוליטית, התיישב דה גול בביתו וזמן קצר לאחר מכן מת, כשהוא ממתין לחדשות הערב ברדיו. כשמת דה גול, בגיל 79, הפסיקו תחנות הרדיו הצרפתיות את תוכניותיהן הרגילות ועברו לשדר מוסיקה קלאסית.

ז'ורז' פומפידו, הנשיא שחצי שנה לפני לכן החליף את דה גול בתפקיד, לאחר שהאחרון פרש, אמר בנאומו לאומה: "הגנרל דה גול מת - צרפת התאלמנה".

נאמר עליו אז שב-1940 הוא הציל את כבוד צרפת, ב-1944 הביאה לשחרור ולנצחון, וב-1958 הוא חסך לה את תלאות מלחמת האזרחים. מארו גם שדה גול היה מי שהעניק לצרפת המודרנית את מוסדותיה, עצמאותה ואת מקומה בעולם.


הנה סיפורו של דה גול:

https://youtu.be/Jj8sF7gTZmQ


דה גול חוזר לצרפת עם הניצחון וצ'רצ'יל בסביבה:

https://youtu.be/H1vqFwo1Y98


תכנית חינוכית על האיש והמנהיג (עברית):

https://youtu.be/VEui2VM5Oag?long=yes


הפודקסט של הפרופסור האגדי הרסגור (עברית):

https://youtu.be/8cKk8LvNoAc?long=yes


סרט תיעודי על המנהיג דה גול:

https://youtu.be/PsNJDWs9JYw?long=yes


ועוד אחד:

https://youtu.be/17mjfbXWW4g?long=yes

הנאצים לא אפשרו לאיש לצלם את אירועי הזוועה שעל רמפות הרכבות או במחנות הריכוז. הם עמלו קשות על הסתרת תהליך ההשמדה של היהודים מעיני שאר העולם. צילומים כאלה יכולים היו להקים עליהם את העולם כולו. אבל חייל נאצי אחד לפחות צילם במחנה הריכוז הגדול מכולם ואסף את התמונות לאלבום. נסו לדמיין אלבום תמונות יחיד במינו, שמתעד את הגעתה של קהילה שלמה למחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו ושרד. ועכשיו דמיינו שמי שמוצאת אותו, לאחר המלחמה ובמרחק רב מאושוויץ, היא ניצולה של אותו משלוח יהודים שצולם באלבום.

הסיפור הלא-יאומן של האלבום, הוא סיפורה האישי של נערה יהודיה בת 18 בשם לילי יעקב. זה היה לקראת סוף המלחמה, באביב של שנת 1944. לילי הגיעה לאושוויץ ביחד עם משפחתה, באחת הרכבות שהובילו את יהדות הונגריה. על הרמפה של אושוויץ היא הופרדה מהמשפחה כולה. מבעד לדמעות הספיקה לילי לראות את הוריה ואחיה הקטנים הולכים ומתרחקים. היא לא תראה אותם יותר. הם נשלחו לתאי הגזים.

לילי עצמה נשלחה לעבודה רחוק משם, במחנה הריכוז דורה. בעוד שאיש מהאנשים שהיא אהבה לא שרד, היא הצליחה להישאר בחיים. בודדה ואומללה, הצליחה לילי לשרוד את כל המלחמה.

יום השחרור היה אמנם יום מאושר, שבו ברחו החיילים והקצינים הנאצים והמחנה ננטש. אבל הוא התחיל רע, כי לפני שהם ברחו, חיסלו השומרים הנאצים כמה שיותר מהאסירים.

לילי ניצלה מהחיסול כי הייתה בחדר החולים. חלושה ורעבה היא יצאה מחדר החולים וכששמעה שהשומרים ברחו, היא החליטה לחפש מזון בביתנים של החיילים הנאצים. בין החפצים שננטשו על ידי הנאצים בחדרים היא מצאה אלבום תמונות. צילם אותו קצין נאצי שהורשה לצלם יום בעבודה למטרותיו הפרטיות. מעין אלבום מזכרת שטני...

כשהביטה היטב בתמונות לילי יעקב נדהמה. הסתבר לה שהיא מצאה זה עתה אלבום תמונות שהנציח את הגעת הטרנספורט שלה עצמה לאושוויץ. זה היה משלוח היהודים שהגיע מהונגריה ברכבת ובו היא, משפחתה ורבים מידידיה ושכניה. התמונות שבאלבום הציגו את הקהילה שלה יורדת מהרכבת אל הרציף, עוברת סלקציה אכזרית ומחולקת למי שהולכים לעבודה ומי שממתינים לתאי הגזים. התמונות המצמררות ביותר הן של האמהות והילדים הממתינים ליד העצים, מבלי לדעת שרובם ימותו בשעות הקרובות. חלק גדול מהם היא הכירה באופן אישי.

לילי זיהתה ברבות מהתמונות שבאלבום את עצמה, את משפחתה וחברים רבים.

במשך שנים רבות החזיקה לילי באלבום. טיפין טיפין הגיעו ניצולים מאותו משלוח וזכו לקחת תמונה של יקיריהם מתוכו. אבל עם השנים הסתבר עד כמה האלבום הזה הוא יחודי. "אלבום אושוויץ" שמצאה לילי יעקב היה ונשאר העדות המצולמת היחידה שהנציחה באופן ברור את הגעת יהודים למחנה השמדה כלשהו. היו בו התמונות הבלעדיות שהנציחו את הסלקציה שעברו היהודים ואת מנגנון ההשמדה הנאצי. האלבום אמנם מתמקד במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, אבל היה לעדות ברורה לתהליך שרבים מניצולי השואה העידו עליו בעל פה, ללא עדויות מצולמות אחרות.

לקראת סוף חייה, לאחר שנים רבות שבהן האלבום היה ברשותה, תרמה לילי יעקב את אלבום התמונות היחיד של השואה, שהוא גם אלבומם האחרון של בני משפחתה וחבריה, למוסד "יד ושם".


הנה סיפורו של אלבום אושוויץ (עברית):

https://youtu.be/Johmwy48P2w


וסרט תיעודי על האלבום והחיים במחנה כפי שמשתקפים ממנו (מתורגם):

https://youtu.be/1o8n3UxAROE?long=yes

לא רבים בהיסטוריה היו חתומים על כישלון אסטרטגי כה מהדהד, כמו שר המלחמה הצרפתי מז'ינו. כגנרל ששירת במלחמת העולם הראשונה הוא היה משוכנע בנחיצות קו ביצורים שיעצור את הגרמנים במלחמה עתידית ויאפשר זמן להתארגנות צבאית נגדם. האבידות הרבות של צרפת במלחמת העולם הראשונה שכנעו אותו שיש להביט אל העתיד ולהתכונן לקראתו.

בפועל, רצועת ההגנה בת כ-350 הקילומטרים ו-108 המתחמים המבוצרים שבנתה צרפת בתחילת שנות ה-30 והאמינה שאינם חדירים, הפכו לבדיחה היסטורית, לאחר שהצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה כבש בקלות את בלגיה הנייטרלית ב-1940 ופלש לצרפת משם.

קו מז'ינו (Maginot Line) כלל עמדות "פילבוקס" שהיו מתחמים מבוצרים בבטון, מערכת מנהרות קישור, מכשולים נגד טנקים, עמדות תותחים ומקלעים, גדרות תיל, שדות מוקשים, ועוד.

הקו "הבלתי עביר" נותר דוגמה היסטורית לשגיאות בקריאת המפה הצבאית. צרפת האמינה שאם קן מז'ינו יוארך לגבול צרפת-בלגיה, ישמש הדבר אמתלה לתקיפה גרמנית נגד בלגיה. בפועל הגרמנים לא נזקקו לסיבה כזו - הם כבשו את בלגיה הנייטרלית בקלות וללא סיבה כלשהי וממנה את צרפת..

כך הסתבר שבעוד צרפת למדה לקח אחד מהמלחמה הקודמת, פיתחה גרמניה לקח למלחמה הבאה - הם פיתחו גישה של מלחמת תנועה מהירה ביותר, תוך הפעלת שריון מסיבי והבקעה לעורף האויב בנקודות התורפה שלו.

בכך שאיגפו היטלר והגנרלים שלו את המכשול שהציבו הצרפתים לפניהם, הם הצליחו לכבוש די מהר את המעצמה האירופית ש-20 שנה לפני כן ניצחה אותם ולשלוט בה עד סוף המלחמה.

זה, אגב, לא יפריע להיטלר עצמו לשחזר במדויק את השגיאה של קו מז'ינו לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, כשבנה את "החומה האטלנטית", להגנה מפני פלישה מהמערב. החומה הזו שהורכבה מכמעט 10 אלפים מוצבים, קרסה בתוך שעות אחדות.


הנה סיפורו של הקו "הבלתי חדיר" של מז'ינו:

https://youtu.be/F9lhFO6k9D8


יש מספרים שאוכל טוב דווקא יצא משם, כמו לחם מז'ינו:

https://youtu.be/xmfwXGD8NV4


כך בנו בונקרים נגד הגרמנים:

https://youtu.be/Z0a1SJx5auA


מצגת וידאו של מראות הבונקרים הנטושים בקו מז'ינו:

https://youtu.be/FCHn6OgI8o8


וסיפורו ההיסטורי של קו מז'ינו (עברית):

http://youtu.be/TMz4rPLiKWw

רכבת הזהב הנאצית (Nazi Gold Train) היא רכבת שעליה העמיסו הנאצים, על פי השמועות, טונות של זהב וחפצי ערך שנבזזו מהאסירים היהודים במחנות ההשמדה. זמן קצר לפני תום מלחמת העולם השנייה, כשהנאצים הבינו שהם בדרך לתבוסה, הם הסיעו אותה מפולין לעבר גרמניה.

זה היה באפריל שנת 1945. סמוך לעיר ורוצלאב שבמערב פולין נעלמה הרכבת עמוסת האוצרות, שאורכה כ-90 מטרים. עד היום לא התגלו עקבותיה וציידי אוצרות מנסים מאז למצוא את עקבותיה. ממשלת פולין העניקה במהלך השנים למספר צוותי חיפוש לנסות ולגלות את רכבת הזהב הנאצית אך ללא תוצאות.

בחודש אוגוסט 2015 טען אחד הצוותים שחיפשו את רכבת הזהב המסתורית, שהוא חשף את מיקום הרכבת הנעלמת של הנאצים. הוטל עליו לספק הוכחות לפני שאנשיו יקבלו רשות לחפור במקום. כשנשאלו מהיכן קיבלו מידע על הרכבת, טענו אנשי הצוות שקיבלו מידע מאדם שהיה בסביבה בזמן שהרכבת נעלמה. הם מקווים למצוא הוכחות לקיומה מתחת לפני האדמה בעזרת ציוד טכנולוגי משוכלל, הכולל בין השאר מצלמות תרמיות, גלאי מתכות משוכללים ורדארים חדישים.

הצוות הזה טען שגילה בעזרת רדאר משוכלל את הרכבת הקבורה. לדבריהם חפרו הנאצים תעלות תת-קרקעיות והניחו מסילות שהובילו את הרכבת היישר לתוכן. לאחר שהסירו את המסילות, כיסו הנאצים את הרכבת, בכוונה לחזור בעתיד ולהשתמש באוצרות שבה.

אך בספטמבר 2015 הודיע נציג ממשלת פולין שהדיווח על מציאת רכבת הזהב הנאצית היה מתיחה ואין שום מידע חדש בנושא. לא ברור האם אכן לא נמצא דבר, או שיתכן שהממשלה הפולנית מעדיפה שלא לחלק את המידע על מציאת האוצר הגדול בעולם עם בעלי הנכסים שברכבת. ככל הידוע, חלק גדול מהאוצר שברכבת האבודה, אם היא אכן קיימת, שייך ליורשיהם של יהודים שנגזלו בשואה ולמדינות שנכבשו על ידי הנאצים.


זהו סיפורה של רכבת הזהב הנאצית מסוף מלחמת העולם השנייה:

https://youtu.be/EDr2jGny-Uk


האם היא נמצאה:

https://youtu.be/bYYZl9tp4AY


ודיווח נוסף על מציאתה של רכבת הזהב הנאצי:

https://youtu.be/7xmEMGpCHLI

מרד גטו ורשה היה מעשה ההתקוממות הגדול ביותר של יהודים בשואה. תנועות התנגדות מחתרתיות צמחו בחלק מהגטאות בפולין של אותה תקופה.

זהו המרד הראשון של יהודים בתולדות השואה. התנגדות חמושה, בעיקר של צעירים, כלפי הנאצים. התנגדות כזו, אגב, הייתה בהתחלה שנויה במחלוקת בקרב הציבור היהודי ואצל ראשי ההנהגה שלו בגטאות. הדברים עתידים להשתנות כשיתברר בהדרגה שה"משלוחים" של היהודים מהגטו ברכבות, מופנים אל מחנות הריכוז וההשמדה.

הארגון היהודי הלוחם, בקיצור אי"ל, היה ארגון המרד הכי גדול והפעיל ביותר בקרב מורדי הגטאות. הוא יפעל בעיקר בגטו ורשה, אך גם בגטאות נוספים.

את תנועת ההתקוממות של אי"ל, בפרוץ מרד גטו ורשה בפסח 1943, הוביל מרדכי אנילביץ'. המרד פרץ, כאמור, לאחר שהחלו להגיע ידיעות על מעשי הרצח של הנאצים במחנה ההשמדה חלמנו ובמזרח בכלל. לראשונה הבינו היהודים שהרכבות מובילות להשמדה ולא לעבודה.

צעירים רבים בגטו החליטו לשמור על כבודם ולמות במאבק ובהתנגדות ולא בכניעה לנאצים. הנאצים שלא הצליחו לגבור על המורדים וללכוד אותם, החליטו בגלל המרד לשרוף בית אחר בית בגטו.

השרפות התפשטו בכל בנייני הגטו ומשהחום הגדול הקשה על המשך הלחימה בבונקרים שבהם הסתתרו הלוחמים, הם החלו לצאת ולהילחם מחוץ למקומות המסתור שלהם ונהרגו או נפלו לידי הנאצים.

בחודש מאי 1943, רגע לפני שתיפול המפקדה של אי"ל וכדי שלא ליפול חיים לידי הנאצים, התאבדו מרדכי אנילביץ’ המפקד ועימו המורדים והלוחמים הרבים שהתבצרו איתו בבונקר הפיקוד האחרון.


הנה סרטון על מרד גטו ורשה (עברית):

https://youtu.be/HB4_SCbmUtM


פרטים וצילומים מאתרי המרד (עברית):

http://youtu.be/o0sFc-0jFEw?t=3s


עדויות מהמרד בגטו ורשה (עברית):

https://youtu.be/BNJ09OhhYnk


ותכנית חינוכית בעברית על המרד ההירואי בגטו (עברית):

https://youtu.be/QAXgEXY1CA4?long=yes