שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי "אמנות מנוונת"?
זה היה בתקופת השלטון הנאצי בגרמניה. תושבי העיר מינכן, עיר שהוכתרה על ידי היטלר כבירת האמנות הגרמנית, הוכרחו לשלם 10 פני ולהיכנס לתערוכה בה יצפו בעבודות של יהודים וקומוניסטים.
התערוכה עסקה במה שהנאצים כינו "אמנות מנוונת" (Entartete Kunst) או "אמנות דגנרטיבית". היא נועדה להציג את מה שבעיני הנאצים נחשב לאמנות מושחתת, מנוונת וסוטה. אמנות שמראה גרמנים לא יפים, לא הגרמנים ה"ארים", לא בלונדינים, עם עיניים כחולות, גבוהים ומרשימים כמו שהיטלר וגבלס תיארו בתעמולה שלהם.
למעשה נועדה התערוכה להכפיש את האמנות המודרנית ולגרום לאמנים היוצרים אותה להתיישר עם האמנות היפה בעיני הנאצים, האמנות "הנכונה" בעיני היטלר.
בין המושמצים על ידי הנאצים, אגב, היו כמה מהשמות הגדולים של אמנות המאה ה-20, כולל אנרי מאטיס, פבלו פיקאסו, מקס ארנסט, פיט מונדריאן, אדוורד מונק, וסילי קנדינסקי ומארק שאגאל.
השמות הללו גם מבהירים מהם הזרמים המודרניסטיים שבהם ראו היטלר ונאמניו אמנות מנוונת - פוביזם, אקספרסיוניזם, דאדא, סוריאליזם, קוביזם ו"האובייקטיביות החדשה".
הנאצים, שרצו להשליט מדיניות תרבותית אחידה, העריצו את האמנות הקלאסית, בנוסח היווני והרומי שלה. במסעם להשליט את האסתטיקה הזו על גרמניה כולה, הם רצו לטהר את המוזיאונים מ"האמנות המנוונת" (Decadent art), או "האמנות הדגנרטיבית" כפי שכינו אותה. הם הפכו את התערוכה לתערוכה נודדת, שעברה מעיר לעיר ברחבי הרייך השלישי.
התערוכה הזו לא הייתה האקט היחיד של הנאצים כנגד האמנות המודרנית, שעליה השתלטו לדבריהם היהודים. הם הוקיעו את האמנות הזו במגוון דרכים אחרות, החריבו יצירות מודרניות ובזזו רבות אחרות.
אבל צחוק הגורל הוא שהתערוכה המקורית, שנאסר על ילדים לצפות בה, בשל "המוסריות הירודה" שהנאצים ראו בה, דווקא חשפה קהל עצום בגרמניה, לאמנות המודרנית ובדיעבד השיגה את ההיפך ממה שהתכוונה. האוצרים בתערוכה הצמידו לכל יצירה תווית שמסבירה אותה ובדיעבד עשו מלאכה מצוינת לקידום ההבנה והאימוץ של המודרניזם. אז בפראפרזה על המשפט הידוע "כך חולף טמטום עולם!"
הנה סיפור התיעוב שחשו היטלר והנאצים כלפי האמנות המודרנית:
https://youtu.be/_0Rm9uZSyvQ
תערוכה של אמנות דגנרטית, כפי שכינו אותה הנאצים:
https://youtu.be/xmyynpSHx_4
וזרם הפוביזם בציור:
https://youtu.be/tcjJEOapNKY
איך וכיצד עלו הנאצים לשלטון בגרמניה?
כיום נוטים להניח שהמפלגה הנאצית התחזקה והשתלטה על השלטון בגרמניה באופן לא דמוקרטי. זה לא ממש מדויק, כיוון שהיטלר והנאצים השתלטו על גרמניה באופן דמוקרטי, גם אם עשו בשקט מספר מעשי אלימות ופשע, שאפשרו לה לקבל את השלטון.
היטלר, מנהיגה הקיצוני של המפלגה, קיבל את ההזדמנות להנהיג את גרמניה, בעיקר מכיוון שנשיא גרמניה חשב שיוכל לשלוט בו ומצד שני לזכות בשקט בציבור הגרמני הסוער של אותם ימים (חלק ניכר מה"בלגן" בגרמניה היה בגלל הנאצים).
אבל משקיבל היטלר את השלטון, הוא לא בזבז זמן והחל בשרשרת צעדים שיהפכו אותו לשליט יחיד ולא יאפשרו להחזיר את המצב לקדמותו. הוא עשה זאת במהירות ובאכזריות שלא יאומנו. בתוך זמן קצר הפכה גרמניה לדיקטטורה גזענית, שניהלה כלכלת מלחמה מצליחה ובנתה שוב צבא גרמני עצום, שהיה לכוח מאיים, מהחזקים בעולם. הוא גם ניצל את אמצעי התקשורת המתפתחים, כמו הרדיו והקולנוע, הוא עשה שימוש בפסיכולוגיית המונים, כדי להסית את הגרמנים כנגד היהודים ובעד תורת הגזע האיומה שלו ולביצור מעמדו כשליט עליון של גרמניה ומי שצודק תמיד.
6 שנים אחר-כך יובילו הנאצים את המלחמה האיומה בהיסטוריה האנושית. כך הושלם תהליך שלפיו הצליחה מפלגה קטנה ונרדפת להפוך לשליטה של אומה גדולה וחזקה, לאיים על העולם כולו ובהמשך לפתוח במלחמת עולם, המלחמה הקשה והקטלנית בתולדות האדם.
כך עלו הנאצים לשלטון (עברית):
http://youtu.be/TMz4rPLiKWw
הנה האירועים שהעלו את היטלר לשלטון:
https://youtu.be/9CFWH4Fhkak
על עלייתו של היטלר לשלטון (מתורגם):
https://youtu.be/jFICRFKtAc4
הרצאה (עברית):
https://youtu.be/e8t4eDxaLwo
וסיפור העלייה לשלטון של הצייר המתוסכל שהיה למנהיג הנאצים ולרודן ברוטלי:
https://youtu.be/95zvP1ZuNlA?long=yes
מה היה פוטש בית הבירה שהביא את היטלר לכלא?
פוטש בית הבירה (Beer Hall Putsch), או פוטש מרתף הבירה, היה הפיכה שניסו היטלר וחבריו הלאומנים לבצע בבאווריה, לקראת מה שקיוו שתהיה השתלטות על גרמניה כולה.
הפוטש הזה, מילה בגרמנית שפירושה "הפיכה", היה יריית הפתיחה של המהפכה הנאצית. זה היה האקט האלים הראשון של מי שעתיד להשתלט על גרמניה ולהפוך אותו לתליין הגדול בהיסטוריה ואת אירופה לבית המטבחיים שלו.
הכל מתחיל ב-8 בנובמבר 1923, ערב יום השנה החמישי לנפילת הרייך הקיסרי, כשאדולף היטלר וכנופייתו נכנסים לכינוס של מפלגת ימין יריבה ושלטת בבאווריה, שמתקיים בבית הבירה הגדול במרכז מינכן, ה"בירגרברויקלר".
החבורה הנאצית משתלטת על הכינוס. אחד המשתלטים ירה אל התקרה והפיהרר לעתיד הכריז: "המהפכה הלאומית החלה!" ומשכנע באיומי אקדח את שלישית המנהיגים בה לתמוך בה. זמן קצר לאחר מכן יוצאים היטלר ואנשיו מהמקום ומנסים לסייע להשלים את כיבטש המפקדה הצבאית שבעיר.
אבל העניינים מסתבכים וההפיכה לא מתרוממת. למחרת היטלר מנסה לתקן וצועד עם כמה אלפי חברי מפלגה מקווה עדיין להשתלט על גרמניה. אבל הוא נתקל בהתנגדות ובירי על אנשיו. הוא, גרינג ורבים נפצעים ו-13 נהרגים. הפוטש נכשל.
בעקבות הפוטש הכושל נשפט היטלר. אבל את השופטים למשפט בחר פקיד אוהד של הנאצים בממשל הבווארי. אלה היו שופטים לאומניים בעצמם והם אפשרו להיטלר להפוך את אולם בית המשפט לבמה בה הציג את רעיונותיו הלאומניים.
במקום לכפור בהאשמות נגדו, היטלר צייר את עצמו כפטריוט הרוצה להפיל את הממשלה הבוגדת. הסיקור העיתונאי של המשפט הלך והתגבר והביא את התועמלן והפוליטיקאי השולי מבאווריה לתודעה של כל אזרחי גרמניה. רבים במדינה "קנו" את רעיונותיו על מלחמתו ה"פטריוטית" כנגד הממשלה הדמוקרטית ששריה הם בוגדים...
לאחר שנגזרו עליו 5 שנות מאסר, היטלר נשלח לבית הכלא. אבל שופטיו דאגו להכניס לגזר הדין סעיף קטן ובו אפשרות לשחרור מוקדם, כבר לאחר חצי שנה, במידה והתנהגותו בכלא תהיה טובה.
גם המאסר עצמו לא היה מאסר רציני. להיפך. בחדרו שבכלא כתב הצורר הנאצי לעתיד את ספר השטנה שלו "מיין קאמף", אירח חברים ותכנן את צעדיו הבאים.
הפוטש הכושל, מסתבר בדיעבד, העלה אותו ואת רעיונותיו לליגה הלאומית. הוא הפך לשחקן מרכזי בפוליטיקה הגרמנית ובמסלול לא יאומן של תמימות מצד המנהיגות שנכנעת לו ואלימות מעורבת בציניות אין גבול, הוא יהפוך עשור אחר כך לשליט גרמניה ועשור נוסף אחרי כן למחריב אירופה וגרמניה בתוכה.
ה"בירגרברויקלר" שבכיכר רוזנהיימר, אותו מרתף בירה שבו החל הפוטש, כבר לא קיים. 16 שנים אחר כך נכשל בו ניסיון התנקשות בהיטלר.
המתעקשים לנשום את ההיסטוריה מעוררת החלחלה של הנאצים, יכולים להתנחם ולפנות אל בית בירה אחר, במרחק קצר משם. שם מצוי ה"הופברויהאוס", מקום המארח בכל ערב מאות גרמנים חובבי בירה.
כאן הציג היטלר בפברואר 1920 את מצע המפלגה הנציונל-סוציאליסטית, או בשמה המוכר היותר המפלגה הנאצית.
הנה סיפור הפוטש של בית הבירה, עם שחקנים:
https://youtu.be/r4a9MJg5CvA
הפרטים:
https://youtu.be/mTFerHrvm18
'פוטש מרתף הבירה' של הנאצים:
http://youtu.be/FpUA1Kbmaow
בהיסטוריה:
http://youtu.be/lbvMnFwe4lc
סיפור הפוטש הזה:
http://youtu.be/DvD8bbCiAVE
וסיפורו המלא של פוטש בית הבירה:
https://youtu.be/0-hDmm2itO0?long=yes
מי הקולנוענית שמכרה את נפשה לשטן?
בתולדות האמנות קשה למצוא הרבה אנשים שהיו כה מלאי סתירות כמו לני ריפנשטאל. מצד אחד קראו לה "בימאית השטן" ו"הדיווה של הרוע" ומצד שני, כל מי שמבין בקולנוע יודע שהיא גאון. היא הגתה חידושים מהפכניים בקולנוע ומנגד - היא הציגה בסרטיה את הטיעונים הפרימיטיביים ביותר שיש. היא עשתה עבודה טובה עבור הרע שבמשטרים והייתה אחד הגורמים החשובים שהעלו את האיש הכי סתמי בעולם לדרגה של אל נאצי ושטן שכל העולם החופשי חשש ממנו.
דומה שאין רבים שיכולים להעיד יותר מהצלמת והבמאית הנאצית לני ריפנשטאל על תקופת הרייך השלישי ועל עוצמת התעמולה הנאצית בגרמניה שלפני מלחמת העולם השנייה. זו הייתה תקופה שבה הודחו ונכלאו רבים מהאמנים הטובים והמשכילים של גרמניה, רק מפני שלא הסכימו להשתתף בפסטיבל השנאה שהיטלר אירגן.
לעומתם, היא הייתה מאלה שלא רק שיתפו פעולה, אלא הצטיינו בכך.
לני ריפנשטאל נולדה בגרמניה של תחילת המאה ה-20. כבר בגיל צעיר הפכה לשחקנית בסרטים. היא הצטיינה כשחקנית בז'אנר של סרטי הרים והופיעה בסרטים עם שמות כמו "הטירוף הלבן" ו"ההר הקדוש". כנראה שהיטלר העריץ אותה כבר אז.
אבל ריפנשטאל המוכשרת החליטה להיות יותר משחקנית. די מהר היא הפכה לצלמת והיו לה רעיונות אמנותיים ויצירתיים להפליא, שלא לדבר על עין ותפיסה מרחבית ונקודת מבט.
גם כשהחליטה לביים סרטים היא הצטיינה מיד. ב-1932 היא ביימה את סרטה הראשון "אור כחול" וזכתה במדליית הזהב בפסטיבל ונציה. כבר אז הבינו כולם שהיא חלוצה. מצילום בנסיעה, דרך צילום על עגורן (קריין) ועד לצילום בו-זמני במצלמות רבות - היא תמציא בסרטיה חידושים קולנועיים מהפכניים ופורצי-דרך שהתעשייה תהפוך מאז לכלי עבודה.
בשלב הזה בקריירה שלה היא פגשה את היטלר ונכבשה. היטלר, רודן עם עבר של אמן מתוסכל, לא הצליח לקשור קשרים עם אמנים איכותיים. בה הוא מצא בה בדיוק את מה שחיפש. היא הייתה מוכשרת להפליא, מוקסמת מדמותו ומוכנה לעשות הכל למען האידיאולוגיה שלו. העתיד היה של שניהם - היא הפכה ל"מוזה שלו" והוא לפטרון שלה.
בשנת 1936 ביימה ריפנשטאל את "אולימפיה", סרט שתיעד את אולימפיאדת ברלין. כרקדנית לשעבר, היא העריצה את הגוף האנושי וצילמה את הספורטאים בצורה מעוררת השתאות. הרבה מהחידושים שלה בסרט הזה הפכו לטכניקות יסוד בקולנוע עד ימינו.
אחד ההישגים הקולנועיים שלה הוא המצאה שהיום נפוצה ומוכרת מאד ואז הייתה חידוש אמנותי מרתק - הצגת מהלכים ספורטיביים בהילוך איטי. אגב, כדי להנציח את חברותה עם הפיהרר ולעלות את ערכה בעיני ההמונים, היא גם כללה בסרט קטע שבו היא מצולמת עם היטלר. אחרי המלחמה היא עתידה כמובן להכחיש כל קשר חברי איתו.
ריפנשטאל המשיכה לצלם ולביים סרטי תעמולה נאציים. מצד אחד הם היו חדשניים, מלאי המצאה ואף גאוניים ומצד שני הסרטים הללו העלו את הנאציזם בגרמניה ובמדינות רבות לדרגה של דת חדשה. האסתטיקה והחזון הקולנועי שלה היו כה מרשימים עד שהם הצליחו לחולל את הלא-יאומן ולהפוך פשיסט מתלהם לאחד האנשים הפופולאריים בעולם.
כך למשל הסרט "ניצחון הרצון", בו הנציחה ריפנשטאל את העצרת הנאצית בנירנברג. זה היה סרט התעמולה הטוב ביותר שהיטלר יכול היה לחלום עליו. זוויות וטכניקות הצילום והעריכה היו כה מבריקים שהם הפכו את היטלר למנהיג שהגרמנים סגדו לו. ז'אן קוקטו, אחד מבמאי הקולנוע המפורסמים של התקופה אמר לה אז "העלית את אמנות הקולנוע לגבהים שלא ייאמנו".
לאחר המלחמה ריפנשטאל הייתה כה מזוהה עם המשטר הנאצי שלא ניתן היה לראותה עושה דבר אחר. האופן טבעי אנשי הקולנוע נידו אותה.
בהדרגה היא הלכה ושינתה כיוון לחלוטין. הבימאית פורצת הדרך החלה לצלם ובעיקר במצלמת סטילס. היא התמקדה בעולמות רחוקים, שבהם לא הכירו את עברה.
מסרטים תיעודיים באפריקה ועד סרטים בעומק הים, כישרונה של לני ריפנשטאל המשיך לבלוט, אך לעיניהם של מעטים. הצלחתה מעולם לא שבה להיות כבהתחלה והגאונות שלה נבלמה בכעס אדיר על מי שהעמידה את כלי האמנות לשירות הצורר הנאצי ולחסדיו.
וידאו אסיי, מאמר וידאו על הקריירה והבחירה של לני ריפנשטאל:
https://youtu.be/LgBliZmpJFg
סיפור החיבור שלה עם היטלר:
https://youtu.be/UhKSUa-SMk0
ריפנשטאל כשחקנית מעולה בתחילת הקריירה שלה:
https://youtu.be/A8mSFJDf_7U
עבודה מצמררת המשלבת עדות מהשואה על אושוויץ עם חלקי סרט של ריפנשטאל שמראים את האידיליה הגרמנית באותו זמן:
https://youtu.be/2AucSaE80B0
והאסתטיקה שלה שהשפיעה על דורות של יוצרים כמו בקליפ "שיר הקתדרלה" של טניטה טיקרם:
https://youtu.be/URflja3pE3Q
כיצד השתנתה ברלין במאה האחרונה?
אין כמו העיר ברלין, בירתה ההיסטורית של גרמניה, בכדי להעיד על השינוי שעברה גרמניה מאז ימי הנאצים ומלחמת העולם השנייה. כאן ניסו הגרמנים עוד קודם לכן, לייסד דמוקרטיה ברפובליקת ויימאר, אבל הם נפלו למשברים כלכליים שפוררו את הדמוקרטיה הצעירה לחלוטין. כאן נולדו הדאדא, האקספרסיוניזם הגרמני בקולנוע, הקברט, ה"באוהאוס", בית הספר החשוב לעיצוב ואדריכלות ועוד.
אחר כך השתלט השד הנאצי על ברלין ומכאן ניסה להשתלט על העולם. כאן הובס סופית בידי בנות הברית ואז נחצתה העיר לשניים, נבנתה "חומת ברלין" וירד על אירופה מה שכינה אז ווינסטון צ'רצ'יל "מסך הברזל", בין מזרח למערב.
כאן התאחדו הגרמנים בסוף שנות השמונים וממזרח גרמניה ומערבה, הם החלו לבנות את גרמניה החדשה, מנהיגת האיחוד האירופי, אומה עם ערכים חדשים. זו גרמניה שמנהיגותה נותנת דוגמה לאומות העולם כיצד יש לסייע לפליטי מלחמה, גם כשהמחיר הפוליטי שהיא משלמת כבד.
וברלין התוססת של היום היא אולי העיר הכי קוסמופוליטית, סובלנית, חיה ותוססת באירופה. זוהי עיר שמושכת אליה כמו מגנט, מכל רחבי גרמניה והעולם, המוני צעירים טובים, יפים ומוכשרים.
הנה ברלין של הרייך השני, בעידן האימפריה הגרמנית שלפני מלחמת העולם הראשונה:
http://youtu.be/B-m9A8mY-U0
ברלין של 1936, בעידן הנאצי של לפני מלחמת העולם השניה:
http://youtu.be/Es6f7K4c-y8
ברלין ההרוסה של אחרי מלחמת העולם השנייה:
https://youtu.be/lLeUcJ7_vvw
האווירה בה אז:
https://youtu.be/4seFRk8F-eE
וברלין של היום מול אותה ברלין של מלחמת העולם השנייה:
https://youtu.be/zEkbYT5Bji0
האם מוסרי היה לשחק בטירה הנאצית?
המשחק Wolfenstein 3D, שרבים כינו בשם "הטירה הנאצית", נחשב אחד ממשחקי הפעולה המצליחים ביותר.
היו לא מעט בעולם, במיוחד יהודים וישראלים כמובן, שראו טעם רע במשחק מחשב שמכניס חוויה של הנאה ובילוי למוראות המלחמה האיומה בהיסטוריה. לניצולי שואה והצאצאים שלהם זה גרם לא מעט עצב.
אבל העולם החליט ואולי דווקא בגלל הלגיטימציה לחיסול דיגיטלי של הרוע, כזה שלא מסכן אותך וודאי לא מכניס דקויות היסטוריות ושאלות מוסריות כבדות מדי, כמו האם החייל הגרמני הפשוט הוא נאצי ומה ההבדל בינו לבין חייל גסטפו או פושע מלחמה.
מכל מקום, טכנולוגית ומבחינת תולדות המשחקים וולפנשטיין היה גם חלוצי ופורץ דרך. הוא זה שהכניס למשחקי האקשן את המסורת של משחקי-פעולה בגוף ראשון, כלומר שהשחקן הוא דמות במשחק וה-POV (קיצור של Point of View) בו הוא כולו מנקודת מבטו שלו.
וולפנשטיין איפשר לשחקנים להילחם באדולף היטלר ובחייליו הנאצים. מעבר לתכונותיו כמשחק מחשב מוצלח, תכונה זו והשמחה לחסל נאצים על המחשב בבית המוגן שלך, גם היא תרמה להפיכת "הטירה הנאצית" לאחד ממשחקי המחשב הפופולאריים ביותר בתחום של משחקי הפעולה למחשב.
על אף שהמשחק היה מסחרי, הוא הופץ כגירסה שיתופית חינמית.
יורים ושותקים - גרסת ה-DOS המקורית של הטירה הנאצית:
https://youtu.be/INCn8TXdusg
גרסת הגיים פליי:
https://youtu.be/kLavPK8Oy-o
גרסת האונליין של וולפנשטיין:
https://youtu.be/rI2O3YcPv-s
עוד אחת - בזירה החדשנית Switch:
https://youtu.be/GUGdHNtOwSg
והתפתחות המשחק "וולפנשטיין" מאז שנת 1981, בה יצא לאור:
http://youtu.be/o1ScWJ-rjMs
כיצד גנבו הנאצים יצירות אמנות?
זה קרה באוגוסט 1944, לקראת סוף מלחמת העולם השנייה באירופה. יחידת חיילים מצבא צרפת החופשית עצרה רכבת שיצאה מפאריס. באחד הקרונות מצא הכוח הצרפתי כמה חיילים גרמנים ששמרו על מטען יקר ערך - אוסף ענק של יצירות אמנות. התדהמה אחזה בלב כל מי שהבין שם מעט באמנות. היו שם מיטב הציורים, הפסלים והרישומים. הם נשאו את חתימותיהם של גדולי אמני המאות האחרונות, ביניהם שמות כמו רנואר, בראק, סזאן, מונה ופיקאסו.
מאות יצירות האמנות הללו היו רק חלק קטן מהביזה של הנאצים מיהודי אירופה. הכובשים היו מאורגנים היטב - הם שלחו את היהודים לתאי הגזים ובמקביל לקחו את רכושם. בעוד חלק גדול מהרכוש הלא-חשוב נבזז על ידי השכנים ואנשי הערים והעיירות הנוצרים, את יצירות האמנות שמרו הקצינים הנאציים לעצמם. היו ביניהן יצירות של מה שהנאצים כינו "אמנות מנוונת", אמנות מודרנית או כזו שיצרו אמנים יהודים. לצידן היו גם יצירות גדולות שהנאצים רצו בשל שוויין הכספי העצום.
הנאצים יחסו חשיבות כה רבה לביזת האמנות הזו, שהם הקצו לה יחידה צבאית מיוחדת. קראו לה יחידת קונצשוץ (Kunstschutz) והנאצים ראו בה, כמה ציני, "היחידה להגנת האמנות".
היחידה הזו הייתה כל כך יעילה עד שעל אף התפיסות הרבות של אמנות שנבזזה, מאז ימי הניצחון על הגרמנים, עדיין מתגלים עד היום, מעת לעת, אוספי אמנות אבודים במחסנים ובמרתפים נסתרים באירופה. בשנת 2013 למשל, נמצא במינכן אוסף ענקי של מעל 1,500 יצירות אמנות קלאסיות, בעיקר ציורים, שהוחרמו על ידי הנאצים במלחמה ההיא. האיש שהחזיק בהן החזיק את היצירות הגדולות הללו בתנאים ירודים במיוחד. שווי האוסף שהיה בידיו הוערך במיליארד אירו!
הנה סיפור היצירות שנגנבו על ידי הנאצים:
https://youtu.be/AbKKl0ZCuOs
סיפורן של חלק מהיצירות שהתגלו (עברית):
https://youtu.be/fbWajRhc-5A
כיום מנסים לאתר ולהחזיר יצירות אמנות כאלה:
http://youtu.be/SeB2B9p29Co
אבל איפה יצירות אמנות שנשדדו על ידי הנאצים?
https://youtu.be/dVtNyd-U_Fo
את מי שפטו במשפטי נירנברג?
משפטי נירנברג (Nuremberg Trials) הם אחת הדוגמאות הטובות למושג "צדק של מנצחים" ודוגמה לתקדים חשוב בהקשר לזכויות האדם גם במלחמה.
בתום מלחמת העולם השנייה הייתה העיר הגרמנית נירנברג שטח חסות אמריקאי. היא נבחרה אז כאתר סמלי לאירוע המשפטי המכונן והמוצדק לסיום המלחמה: משפטים בהם שפטו המנצחים של בנות הברית את מנהיגי הנאצים וראשי המשטר הנאצי, באשמה של פשעים נגד האנושות, רצח עם ופשעי מלחמה בכלל.
המשפטים הללו נולדו בעיקר כתוצאה מההלם בו הוכו אזרחי העולם, במיוחד העולם הדמוקרטי, נוכח מעשי הזוועה שביצעו הנאצים, הן בהשמדה העצומה והמאורגנת כל כך בשואת העם היהודי והן במיליונים אחרים מבני העמים שנרצחו, עונו והובלו להשמדה.
אבל סדרת המשפטים הללו התקיימה בעיר הגרמנית נירנברג כי זו הייתה העיר בה חגגו אנשי המפלגה הנאצית, היטלר ובכירי המשטר הנאצי לפני המלחמה את הנצחונות והשנאה הגזענית. בה הם קיימים את העצרות הענקיות שלהם והעלו את היטלר ורעיונותיו לכדי אלוהות חדשה לגרמנים.
בעיר נירנברג גם חוקקו הנאצים ב-1935 את "חוקי נירנברג" האנטישמיים, חוקי הגזע הגרמנים והמעוותים, חוקי שנאה וגזענות שנועדו להפלות ולהחרים של היהודים, הצוענים, הקהילה הגאה ועוד.
השינוי שסימלו המשפטים הללו היה עצום. אם במלחמות הקודמות, אלו שלפני המאה ה-20, נהגו מנהיגים ושליטים לעשות הכל כדי לנצח, כולל להורות לצבאם לטבוח, להפציץ, להפגיז, לשרוף ולהשמיד, הרי שכאן הועבר מסר שלא ניתן לפספס.
מכאן מנהיגים, מפקדים ובכירי צבאות הבינו שדבר לא ייגן עליהם עם ביצוע פשעי מלחמה כאלה.
במהלך העדויות המזוויעות לפשעי המשטר הנאצי, שמע העולם על "פשעים נגד האנושות", מושג חדש שנכנס לשיח הבינלאומי מאז. הנתונים המספריים, הארגון השיטתי של הרצח וההשמדה ותקשורת ההמונים, שדיווחה על הפרטים הללו לציבור בעולם כולו - כל אלו לא הותירו ספק בחשיבות הרעיון של פשעים ברף החמור כל כך - נגד האנושות עצמה.
בתום במשפטים נידונו 12 נאשמים למוות. רק עשרה מהם הוצאו להורג. אחד נוסף התאבד בטרם בוצע גזר הדין ואחד אחר נעדר מהמשפט וככל הנראה מת עוד לפני שהחל. נאשמים נוספים נידונו למאסר אותו ריצו בכלא וחלק קטן מהנאשמים זוכה.
משפטי נירנברג היו סימן דרך לשינוי בחשיבה ובחוקים הבינלאומיים, שעוררה המלחמה הגדולה, האיומה וההרסנית שידע העולם מעודו. בעיר, ששמה סימן את חוקי הגזע של גרמניה, נשפטו כעת מנהיגים, מפקדים ופושעים נוספים. במידה רבה, אם כי לא תמיד מספקת, שינו המשפטים הללו את המציאות מאז.
הנה סיפורם של משפטי נירנברג:
https://youtu.be/RsA6AdCRI-k
קטע מהמשפטים הקשים הללו (מתורגם):
https://youtu.be/-DUGNQOm_gU
עדות של המשורר היהודי הליטאי אברהם סוצקובר במשפט (עברית):
https://youtu.be/0sTmi9e66O4
וסרט תיעודי מימי המשפטים בנירנברג:
https://youtu.be/szhpgDz5iC8?long=yes
להיכן נעלמה רכבת הזהב הנאצית?
רכבת הזהב הנאצית (Nazi Gold Train) היא רכבת שעליה העמיסו הנאצים, על פי השמועות, טונות של זהב וחפצי ערך שנבזזו מהאסירים היהודים במחנות ההשמדה. זמן קצר לפני תום מלחמת העולם השנייה, כשהנאצים הבינו שהם בדרך לתבוסה, הם הסיעו אותה מפולין לעבר גרמניה.
זה היה באפריל שנת 1945. סמוך לעיר ורוצלאב שבמערב פולין נעלמה הרכבת עמוסת האוצרות, שאורכה כ-90 מטרים. עד היום לא התגלו עקבותיה וציידי אוצרות מנסים מאז למצוא את עקבותיה. ממשלת פולין העניקה במהלך השנים למספר צוותי חיפוש לנסות ולגלות את רכבת הזהב הנאצית אך ללא תוצאות.
בחודש אוגוסט 2015 טען אחד הצוותים שחיפשו את רכבת הזהב המסתורית, שהוא חשף את מיקום הרכבת הנעלמת של הנאצים. הוטל עליו לספק הוכחות לפני שאנשיו יקבלו רשות לחפור במקום. כשנשאלו מהיכן קיבלו מידע על הרכבת, טענו אנשי הצוות שקיבלו מידע מאדם שהיה בסביבה בזמן שהרכבת נעלמה. הם מקווים למצוא הוכחות לקיומה מתחת לפני האדמה בעזרת ציוד טכנולוגי משוכלל, הכולל בין השאר מצלמות תרמיות, גלאי מתכות משוכללים ורדארים חדישים.
הצוות הזה טען שגילה בעזרת רדאר משוכלל את הרכבת הקבורה. לדבריהם חפרו הנאצים תעלות תת-קרקעיות והניחו מסילות שהובילו את הרכבת היישר לתוכן. לאחר שהסירו את המסילות, כיסו הנאצים את הרכבת, בכוונה לחזור בעתיד ולהשתמש באוצרות שבה.
אך בספטמבר 2015 הודיע נציג ממשלת פולין שהדיווח על מציאת רכבת הזהב הנאצית היה מתיחה ואין שום מידע חדש בנושא. לא ברור האם אכן לא נמצא דבר, או שיתכן שהממשלה הפולנית מעדיפה שלא לחלק את המידע על מציאת האוצר הגדול בעולם עם בעלי הנכסים שברכבת. ככל הידוע, חלק גדול מהאוצר שברכבת האבודה, אם היא אכן קיימת, שייך ליורשיהם של יהודים שנגזלו בשואה ולמדינות שנכבשו על ידי הנאצים.
זהו סיפורה של רכבת הזהב הנאצית מסוף מלחמת העולם השנייה:
https://youtu.be/EDr2jGny-Uk
האם היא נמצאה:
https://youtu.be/bYYZl9tp4AY
ודיווח נוסף על מציאתה של רכבת הזהב הנאצי:
https://youtu.be/7xmEMGpCHLI
זה היה בתקופת השלטון הנאצי בגרמניה. תושבי העיר מינכן, עיר שהוכתרה על ידי היטלר כבירת האמנות הגרמנית, הוכרחו לשלם 10 פני ולהיכנס לתערוכה בה יצפו בעבודות של יהודים וקומוניסטים.
התערוכה עסקה במה שהנאצים כינו "אמנות מנוונת" (Entartete Kunst) או "אמנות דגנרטיבית". היא נועדה להציג את מה שבעיני הנאצים נחשב לאמנות מושחתת, מנוונת וסוטה. אמנות שמראה גרמנים לא יפים, לא הגרמנים ה"ארים", לא בלונדינים, עם עיניים כחולות, גבוהים ומרשימים כמו שהיטלר וגבלס תיארו בתעמולה שלהם.
למעשה נועדה התערוכה להכפיש את האמנות המודרנית ולגרום לאמנים היוצרים אותה להתיישר עם האמנות היפה בעיני הנאצים, האמנות "הנכונה" בעיני היטלר.
בין המושמצים על ידי הנאצים, אגב, היו כמה מהשמות הגדולים של אמנות המאה ה-20, כולל אנרי מאטיס, פבלו פיקאסו, מקס ארנסט, פיט מונדריאן, אדוורד מונק, וסילי קנדינסקי ומארק שאגאל.
השמות הללו גם מבהירים מהם הזרמים המודרניסטיים שבהם ראו היטלר ונאמניו אמנות מנוונת - פוביזם, אקספרסיוניזם, דאדא, סוריאליזם, קוביזם ו"האובייקטיביות החדשה".
הנאצים, שרצו להשליט מדיניות תרבותית אחידה, העריצו את האמנות הקלאסית, בנוסח היווני והרומי שלה. במסעם להשליט את האסתטיקה הזו על גרמניה כולה, הם רצו לטהר את המוזיאונים מ"האמנות המנוונת" (Decadent art), או "האמנות הדגנרטיבית" כפי שכינו אותה. הם הפכו את התערוכה לתערוכה נודדת, שעברה מעיר לעיר ברחבי הרייך השלישי.
התערוכה הזו לא הייתה האקט היחיד של הנאצים כנגד האמנות המודרנית, שעליה השתלטו לדבריהם היהודים. הם הוקיעו את האמנות הזו במגוון דרכים אחרות, החריבו יצירות מודרניות ובזזו רבות אחרות.
אבל צחוק הגורל הוא שהתערוכה המקורית, שנאסר על ילדים לצפות בה, בשל "המוסריות הירודה" שהנאצים ראו בה, דווקא חשפה קהל עצום בגרמניה, לאמנות המודרנית ובדיעבד השיגה את ההיפך ממה שהתכוונה. האוצרים בתערוכה הצמידו לכל יצירה תווית שמסבירה אותה ובדיעבד עשו מלאכה מצוינת לקידום ההבנה והאימוץ של המודרניזם. אז בפראפרזה על המשפט הידוע "כך חולף טמטום עולם!"
הנה סיפור התיעוב שחשו היטלר והנאצים כלפי האמנות המודרנית:
https://youtu.be/_0Rm9uZSyvQ
תערוכה של אמנות דגנרטית, כפי שכינו אותה הנאצים:
https://youtu.be/xmyynpSHx_4
וזרם הפוביזם בציור:
https://youtu.be/tcjJEOapNKY
כיום נוטים להניח שהמפלגה הנאצית התחזקה והשתלטה על השלטון בגרמניה באופן לא דמוקרטי. זה לא ממש מדויק, כיוון שהיטלר והנאצים השתלטו על גרמניה באופן דמוקרטי, גם אם עשו בשקט מספר מעשי אלימות ופשע, שאפשרו לה לקבל את השלטון.
היטלר, מנהיגה הקיצוני של המפלגה, קיבל את ההזדמנות להנהיג את גרמניה, בעיקר מכיוון שנשיא גרמניה חשב שיוכל לשלוט בו ומצד שני לזכות בשקט בציבור הגרמני הסוער של אותם ימים (חלק ניכר מה"בלגן" בגרמניה היה בגלל הנאצים).
אבל משקיבל היטלר את השלטון, הוא לא בזבז זמן והחל בשרשרת צעדים שיהפכו אותו לשליט יחיד ולא יאפשרו להחזיר את המצב לקדמותו. הוא עשה זאת במהירות ובאכזריות שלא יאומנו. בתוך זמן קצר הפכה גרמניה לדיקטטורה גזענית, שניהלה כלכלת מלחמה מצליחה ובנתה שוב צבא גרמני עצום, שהיה לכוח מאיים, מהחזקים בעולם. הוא גם ניצל את אמצעי התקשורת המתפתחים, כמו הרדיו והקולנוע, הוא עשה שימוש בפסיכולוגיית המונים, כדי להסית את הגרמנים כנגד היהודים ובעד תורת הגזע האיומה שלו ולביצור מעמדו כשליט עליון של גרמניה ומי שצודק תמיד.
6 שנים אחר-כך יובילו הנאצים את המלחמה האיומה בהיסטוריה האנושית. כך הושלם תהליך שלפיו הצליחה מפלגה קטנה ונרדפת להפוך לשליטה של אומה גדולה וחזקה, לאיים על העולם כולו ובהמשך לפתוח במלחמת עולם, המלחמה הקשה והקטלנית בתולדות האדם.
כך עלו הנאצים לשלטון (עברית):
http://youtu.be/TMz4rPLiKWw
הנה האירועים שהעלו את היטלר לשלטון:
https://youtu.be/9CFWH4Fhkak
על עלייתו של היטלר לשלטון (מתורגם):
https://youtu.be/jFICRFKtAc4
הרצאה (עברית):
https://youtu.be/e8t4eDxaLwo
וסיפור העלייה לשלטון של הצייר המתוסכל שהיה למנהיג הנאצים ולרודן ברוטלי:
https://youtu.be/95zvP1ZuNlA?long=yes
פוטש בית הבירה (Beer Hall Putsch), או פוטש מרתף הבירה, היה הפיכה שניסו היטלר וחבריו הלאומנים לבצע בבאווריה, לקראת מה שקיוו שתהיה השתלטות על גרמניה כולה.
הפוטש הזה, מילה בגרמנית שפירושה "הפיכה", היה יריית הפתיחה של המהפכה הנאצית. זה היה האקט האלים הראשון של מי שעתיד להשתלט על גרמניה ולהפוך אותו לתליין הגדול בהיסטוריה ואת אירופה לבית המטבחיים שלו.
הכל מתחיל ב-8 בנובמבר 1923, ערב יום השנה החמישי לנפילת הרייך הקיסרי, כשאדולף היטלר וכנופייתו נכנסים לכינוס של מפלגת ימין יריבה ושלטת בבאווריה, שמתקיים בבית הבירה הגדול במרכז מינכן, ה"בירגרברויקלר".
החבורה הנאצית משתלטת על הכינוס. אחד המשתלטים ירה אל התקרה והפיהרר לעתיד הכריז: "המהפכה הלאומית החלה!" ומשכנע באיומי אקדח את שלישית המנהיגים בה לתמוך בה. זמן קצר לאחר מכן יוצאים היטלר ואנשיו מהמקום ומנסים לסייע להשלים את כיבטש המפקדה הצבאית שבעיר.
אבל העניינים מסתבכים וההפיכה לא מתרוממת. למחרת היטלר מנסה לתקן וצועד עם כמה אלפי חברי מפלגה מקווה עדיין להשתלט על גרמניה. אבל הוא נתקל בהתנגדות ובירי על אנשיו. הוא, גרינג ורבים נפצעים ו-13 נהרגים. הפוטש נכשל.
בעקבות הפוטש הכושל נשפט היטלר. אבל את השופטים למשפט בחר פקיד אוהד של הנאצים בממשל הבווארי. אלה היו שופטים לאומניים בעצמם והם אפשרו להיטלר להפוך את אולם בית המשפט לבמה בה הציג את רעיונותיו הלאומניים.
במקום לכפור בהאשמות נגדו, היטלר צייר את עצמו כפטריוט הרוצה להפיל את הממשלה הבוגדת. הסיקור העיתונאי של המשפט הלך והתגבר והביא את התועמלן והפוליטיקאי השולי מבאווריה לתודעה של כל אזרחי גרמניה. רבים במדינה "קנו" את רעיונותיו על מלחמתו ה"פטריוטית" כנגד הממשלה הדמוקרטית ששריה הם בוגדים...
לאחר שנגזרו עליו 5 שנות מאסר, היטלר נשלח לבית הכלא. אבל שופטיו דאגו להכניס לגזר הדין סעיף קטן ובו אפשרות לשחרור מוקדם, כבר לאחר חצי שנה, במידה והתנהגותו בכלא תהיה טובה.
גם המאסר עצמו לא היה מאסר רציני. להיפך. בחדרו שבכלא כתב הצורר הנאצי לעתיד את ספר השטנה שלו "מיין קאמף", אירח חברים ותכנן את צעדיו הבאים.
הפוטש הכושל, מסתבר בדיעבד, העלה אותו ואת רעיונותיו לליגה הלאומית. הוא הפך לשחקן מרכזי בפוליטיקה הגרמנית ובמסלול לא יאומן של תמימות מצד המנהיגות שנכנעת לו ואלימות מעורבת בציניות אין גבול, הוא יהפוך עשור אחר כך לשליט גרמניה ועשור נוסף אחרי כן למחריב אירופה וגרמניה בתוכה.
ה"בירגרברויקלר" שבכיכר רוזנהיימר, אותו מרתף בירה שבו החל הפוטש, כבר לא קיים. 16 שנים אחר כך נכשל בו ניסיון התנקשות בהיטלר.
המתעקשים לנשום את ההיסטוריה מעוררת החלחלה של הנאצים, יכולים להתנחם ולפנות אל בית בירה אחר, במרחק קצר משם. שם מצוי ה"הופברויהאוס", מקום המארח בכל ערב מאות גרמנים חובבי בירה.
כאן הציג היטלר בפברואר 1920 את מצע המפלגה הנציונל-סוציאליסטית, או בשמה המוכר היותר המפלגה הנאצית.
הנה סיפור הפוטש של בית הבירה, עם שחקנים:
https://youtu.be/r4a9MJg5CvA
הפרטים:
https://youtu.be/mTFerHrvm18
'פוטש מרתף הבירה' של הנאצים:
http://youtu.be/FpUA1Kbmaow
בהיסטוריה:
http://youtu.be/lbvMnFwe4lc
סיפור הפוטש הזה:
http://youtu.be/DvD8bbCiAVE
וסיפורו המלא של פוטש בית הבירה:
https://youtu.be/0-hDmm2itO0?long=yes
בתולדות האמנות קשה למצוא הרבה אנשים שהיו כה מלאי סתירות כמו לני ריפנשטאל. מצד אחד קראו לה "בימאית השטן" ו"הדיווה של הרוע" ומצד שני, כל מי שמבין בקולנוע יודע שהיא גאון. היא הגתה חידושים מהפכניים בקולנוע ומנגד - היא הציגה בסרטיה את הטיעונים הפרימיטיביים ביותר שיש. היא עשתה עבודה טובה עבור הרע שבמשטרים והייתה אחד הגורמים החשובים שהעלו את האיש הכי סתמי בעולם לדרגה של אל נאצי ושטן שכל העולם החופשי חשש ממנו.
דומה שאין רבים שיכולים להעיד יותר מהצלמת והבמאית הנאצית לני ריפנשטאל על תקופת הרייך השלישי ועל עוצמת התעמולה הנאצית בגרמניה שלפני מלחמת העולם השנייה. זו הייתה תקופה שבה הודחו ונכלאו רבים מהאמנים הטובים והמשכילים של גרמניה, רק מפני שלא הסכימו להשתתף בפסטיבל השנאה שהיטלר אירגן.
לעומתם, היא הייתה מאלה שלא רק שיתפו פעולה, אלא הצטיינו בכך.
לני ריפנשטאל נולדה בגרמניה של תחילת המאה ה-20. כבר בגיל צעיר הפכה לשחקנית בסרטים. היא הצטיינה כשחקנית בז'אנר של סרטי הרים והופיעה בסרטים עם שמות כמו "הטירוף הלבן" ו"ההר הקדוש". כנראה שהיטלר העריץ אותה כבר אז.
אבל ריפנשטאל המוכשרת החליטה להיות יותר משחקנית. די מהר היא הפכה לצלמת והיו לה רעיונות אמנותיים ויצירתיים להפליא, שלא לדבר על עין ותפיסה מרחבית ונקודת מבט.
גם כשהחליטה לביים סרטים היא הצטיינה מיד. ב-1932 היא ביימה את סרטה הראשון "אור כחול" וזכתה במדליית הזהב בפסטיבל ונציה. כבר אז הבינו כולם שהיא חלוצה. מצילום בנסיעה, דרך צילום על עגורן (קריין) ועד לצילום בו-זמני במצלמות רבות - היא תמציא בסרטיה חידושים קולנועיים מהפכניים ופורצי-דרך שהתעשייה תהפוך מאז לכלי עבודה.
בשלב הזה בקריירה שלה היא פגשה את היטלר ונכבשה. היטלר, רודן עם עבר של אמן מתוסכל, לא הצליח לקשור קשרים עם אמנים איכותיים. בה הוא מצא בה בדיוק את מה שחיפש. היא הייתה מוכשרת להפליא, מוקסמת מדמותו ומוכנה לעשות הכל למען האידיאולוגיה שלו. העתיד היה של שניהם - היא הפכה ל"מוזה שלו" והוא לפטרון שלה.
בשנת 1936 ביימה ריפנשטאל את "אולימפיה", סרט שתיעד את אולימפיאדת ברלין. כרקדנית לשעבר, היא העריצה את הגוף האנושי וצילמה את הספורטאים בצורה מעוררת השתאות. הרבה מהחידושים שלה בסרט הזה הפכו לטכניקות יסוד בקולנוע עד ימינו.
אחד ההישגים הקולנועיים שלה הוא המצאה שהיום נפוצה ומוכרת מאד ואז הייתה חידוש אמנותי מרתק - הצגת מהלכים ספורטיביים בהילוך איטי. אגב, כדי להנציח את חברותה עם הפיהרר ולעלות את ערכה בעיני ההמונים, היא גם כללה בסרט קטע שבו היא מצולמת עם היטלר. אחרי המלחמה היא עתידה כמובן להכחיש כל קשר חברי איתו.
ריפנשטאל המשיכה לצלם ולביים סרטי תעמולה נאציים. מצד אחד הם היו חדשניים, מלאי המצאה ואף גאוניים ומצד שני הסרטים הללו העלו את הנאציזם בגרמניה ובמדינות רבות לדרגה של דת חדשה. האסתטיקה והחזון הקולנועי שלה היו כה מרשימים עד שהם הצליחו לחולל את הלא-יאומן ולהפוך פשיסט מתלהם לאחד האנשים הפופולאריים בעולם.
כך למשל הסרט "ניצחון הרצון", בו הנציחה ריפנשטאל את העצרת הנאצית בנירנברג. זה היה סרט התעמולה הטוב ביותר שהיטלר יכול היה לחלום עליו. זוויות וטכניקות הצילום והעריכה היו כה מבריקים שהם הפכו את היטלר למנהיג שהגרמנים סגדו לו. ז'אן קוקטו, אחד מבמאי הקולנוע המפורסמים של התקופה אמר לה אז "העלית את אמנות הקולנוע לגבהים שלא ייאמנו".
לאחר המלחמה ריפנשטאל הייתה כה מזוהה עם המשטר הנאצי שלא ניתן היה לראותה עושה דבר אחר. האופן טבעי אנשי הקולנוע נידו אותה.
בהדרגה היא הלכה ושינתה כיוון לחלוטין. הבימאית פורצת הדרך החלה לצלם ובעיקר במצלמת סטילס. היא התמקדה בעולמות רחוקים, שבהם לא הכירו את עברה.
מסרטים תיעודיים באפריקה ועד סרטים בעומק הים, כישרונה של לני ריפנשטאל המשיך לבלוט, אך לעיניהם של מעטים. הצלחתה מעולם לא שבה להיות כבהתחלה והגאונות שלה נבלמה בכעס אדיר על מי שהעמידה את כלי האמנות לשירות הצורר הנאצי ולחסדיו.
וידאו אסיי, מאמר וידאו על הקריירה והבחירה של לני ריפנשטאל:
https://youtu.be/LgBliZmpJFg
סיפור החיבור שלה עם היטלר:
https://youtu.be/UhKSUa-SMk0
ריפנשטאל כשחקנית מעולה בתחילת הקריירה שלה:
https://youtu.be/A8mSFJDf_7U
עבודה מצמררת המשלבת עדות מהשואה על אושוויץ עם חלקי סרט של ריפנשטאל שמראים את האידיליה הגרמנית באותו זמן:
https://youtu.be/2AucSaE80B0
והאסתטיקה שלה שהשפיעה על דורות של יוצרים כמו בקליפ "שיר הקתדרלה" של טניטה טיקרם:
https://youtu.be/URflja3pE3Q
נאצים
אין כמו העיר ברלין, בירתה ההיסטורית של גרמניה, בכדי להעיד על השינוי שעברה גרמניה מאז ימי הנאצים ומלחמת העולם השנייה. כאן ניסו הגרמנים עוד קודם לכן, לייסד דמוקרטיה ברפובליקת ויימאר, אבל הם נפלו למשברים כלכליים שפוררו את הדמוקרטיה הצעירה לחלוטין. כאן נולדו הדאדא, האקספרסיוניזם הגרמני בקולנוע, הקברט, ה"באוהאוס", בית הספר החשוב לעיצוב ואדריכלות ועוד.
אחר כך השתלט השד הנאצי על ברלין ומכאן ניסה להשתלט על העולם. כאן הובס סופית בידי בנות הברית ואז נחצתה העיר לשניים, נבנתה "חומת ברלין" וירד על אירופה מה שכינה אז ווינסטון צ'רצ'יל "מסך הברזל", בין מזרח למערב.
כאן התאחדו הגרמנים בסוף שנות השמונים וממזרח גרמניה ומערבה, הם החלו לבנות את גרמניה החדשה, מנהיגת האיחוד האירופי, אומה עם ערכים חדשים. זו גרמניה שמנהיגותה נותנת דוגמה לאומות העולם כיצד יש לסייע לפליטי מלחמה, גם כשהמחיר הפוליטי שהיא משלמת כבד.
וברלין התוססת של היום היא אולי העיר הכי קוסמופוליטית, סובלנית, חיה ותוססת באירופה. זוהי עיר שמושכת אליה כמו מגנט, מכל רחבי גרמניה והעולם, המוני צעירים טובים, יפים ומוכשרים.
הנה ברלין של הרייך השני, בעידן האימפריה הגרמנית שלפני מלחמת העולם הראשונה:
http://youtu.be/B-m9A8mY-U0
ברלין של 1936, בעידן הנאצי של לפני מלחמת העולם השניה:
http://youtu.be/Es6f7K4c-y8
ברלין ההרוסה של אחרי מלחמת העולם השנייה:
https://youtu.be/lLeUcJ7_vvw
האווירה בה אז:
https://youtu.be/4seFRk8F-eE
וברלין של היום מול אותה ברלין של מלחמת העולם השנייה:
https://youtu.be/zEkbYT5Bji0
המשחק Wolfenstein 3D, שרבים כינו בשם "הטירה הנאצית", נחשב אחד ממשחקי הפעולה המצליחים ביותר.
היו לא מעט בעולם, במיוחד יהודים וישראלים כמובן, שראו טעם רע במשחק מחשב שמכניס חוויה של הנאה ובילוי למוראות המלחמה האיומה בהיסטוריה. לניצולי שואה והצאצאים שלהם זה גרם לא מעט עצב.
אבל העולם החליט ואולי דווקא בגלל הלגיטימציה לחיסול דיגיטלי של הרוע, כזה שלא מסכן אותך וודאי לא מכניס דקויות היסטוריות ושאלות מוסריות כבדות מדי, כמו האם החייל הגרמני הפשוט הוא נאצי ומה ההבדל בינו לבין חייל גסטפו או פושע מלחמה.
מכל מקום, טכנולוגית ומבחינת תולדות המשחקים וולפנשטיין היה גם חלוצי ופורץ דרך. הוא זה שהכניס למשחקי האקשן את המסורת של משחקי-פעולה בגוף ראשון, כלומר שהשחקן הוא דמות במשחק וה-POV (קיצור של Point of View) בו הוא כולו מנקודת מבטו שלו.
וולפנשטיין איפשר לשחקנים להילחם באדולף היטלר ובחייליו הנאצים. מעבר לתכונותיו כמשחק מחשב מוצלח, תכונה זו והשמחה לחסל נאצים על המחשב בבית המוגן שלך, גם היא תרמה להפיכת "הטירה הנאצית" לאחד ממשחקי המחשב הפופולאריים ביותר בתחום של משחקי הפעולה למחשב.
על אף שהמשחק היה מסחרי, הוא הופץ כגירסה שיתופית חינמית.
יורים ושותקים - גרסת ה-DOS המקורית של הטירה הנאצית:
https://youtu.be/INCn8TXdusg
גרסת הגיים פליי:
https://youtu.be/kLavPK8Oy-o
גרסת האונליין של וולפנשטיין:
https://youtu.be/rI2O3YcPv-s
עוד אחת - בזירה החדשנית Switch:
https://youtu.be/GUGdHNtOwSg
והתפתחות המשחק "וולפנשטיין" מאז שנת 1981, בה יצא לאור:
http://youtu.be/o1ScWJ-rjMs
זה קרה באוגוסט 1944, לקראת סוף מלחמת העולם השנייה באירופה. יחידת חיילים מצבא צרפת החופשית עצרה רכבת שיצאה מפאריס. באחד הקרונות מצא הכוח הצרפתי כמה חיילים גרמנים ששמרו על מטען יקר ערך - אוסף ענק של יצירות אמנות. התדהמה אחזה בלב כל מי שהבין שם מעט באמנות. היו שם מיטב הציורים, הפסלים והרישומים. הם נשאו את חתימותיהם של גדולי אמני המאות האחרונות, ביניהם שמות כמו רנואר, בראק, סזאן, מונה ופיקאסו.
מאות יצירות האמנות הללו היו רק חלק קטן מהביזה של הנאצים מיהודי אירופה. הכובשים היו מאורגנים היטב - הם שלחו את היהודים לתאי הגזים ובמקביל לקחו את רכושם. בעוד חלק גדול מהרכוש הלא-חשוב נבזז על ידי השכנים ואנשי הערים והעיירות הנוצרים, את יצירות האמנות שמרו הקצינים הנאציים לעצמם. היו ביניהן יצירות של מה שהנאצים כינו "אמנות מנוונת", אמנות מודרנית או כזו שיצרו אמנים יהודים. לצידן היו גם יצירות גדולות שהנאצים רצו בשל שוויין הכספי העצום.
הנאצים יחסו חשיבות כה רבה לביזת האמנות הזו, שהם הקצו לה יחידה צבאית מיוחדת. קראו לה יחידת קונצשוץ (Kunstschutz) והנאצים ראו בה, כמה ציני, "היחידה להגנת האמנות".
היחידה הזו הייתה כל כך יעילה עד שעל אף התפיסות הרבות של אמנות שנבזזה, מאז ימי הניצחון על הגרמנים, עדיין מתגלים עד היום, מעת לעת, אוספי אמנות אבודים במחסנים ובמרתפים נסתרים באירופה. בשנת 2013 למשל, נמצא במינכן אוסף ענקי של מעל 1,500 יצירות אמנות קלאסיות, בעיקר ציורים, שהוחרמו על ידי הנאצים במלחמה ההיא. האיש שהחזיק בהן החזיק את היצירות הגדולות הללו בתנאים ירודים במיוחד. שווי האוסף שהיה בידיו הוערך במיליארד אירו!
הנה סיפור היצירות שנגנבו על ידי הנאצים:
https://youtu.be/AbKKl0ZCuOs
סיפורן של חלק מהיצירות שהתגלו (עברית):
https://youtu.be/fbWajRhc-5A
כיום מנסים לאתר ולהחזיר יצירות אמנות כאלה:
http://youtu.be/SeB2B9p29Co
אבל איפה יצירות אמנות שנשדדו על ידי הנאצים?
https://youtu.be/dVtNyd-U_Fo
משפטי נירנברג (Nuremberg Trials) הם אחת הדוגמאות הטובות למושג "צדק של מנצחים" ודוגמה לתקדים חשוב בהקשר לזכויות האדם גם במלחמה.
בתום מלחמת העולם השנייה הייתה העיר הגרמנית נירנברג שטח חסות אמריקאי. היא נבחרה אז כאתר סמלי לאירוע המשפטי המכונן והמוצדק לסיום המלחמה: משפטים בהם שפטו המנצחים של בנות הברית את מנהיגי הנאצים וראשי המשטר הנאצי, באשמה של פשעים נגד האנושות, רצח עם ופשעי מלחמה בכלל.
המשפטים הללו נולדו בעיקר כתוצאה מההלם בו הוכו אזרחי העולם, במיוחד העולם הדמוקרטי, נוכח מעשי הזוועה שביצעו הנאצים, הן בהשמדה העצומה והמאורגנת כל כך בשואת העם היהודי והן במיליונים אחרים מבני העמים שנרצחו, עונו והובלו להשמדה.
אבל סדרת המשפטים הללו התקיימה בעיר הגרמנית נירנברג כי זו הייתה העיר בה חגגו אנשי המפלגה הנאצית, היטלר ובכירי המשטר הנאצי לפני המלחמה את הנצחונות והשנאה הגזענית. בה הם קיימים את העצרות הענקיות שלהם והעלו את היטלר ורעיונותיו לכדי אלוהות חדשה לגרמנים.
בעיר נירנברג גם חוקקו הנאצים ב-1935 את "חוקי נירנברג" האנטישמיים, חוקי הגזע הגרמנים והמעוותים, חוקי שנאה וגזענות שנועדו להפלות ולהחרים של היהודים, הצוענים, הקהילה הגאה ועוד.
השינוי שסימלו המשפטים הללו היה עצום. אם במלחמות הקודמות, אלו שלפני המאה ה-20, נהגו מנהיגים ושליטים לעשות הכל כדי לנצח, כולל להורות לצבאם לטבוח, להפציץ, להפגיז, לשרוף ולהשמיד, הרי שכאן הועבר מסר שלא ניתן לפספס.
מכאן מנהיגים, מפקדים ובכירי צבאות הבינו שדבר לא ייגן עליהם עם ביצוע פשעי מלחמה כאלה.
במהלך העדויות המזוויעות לפשעי המשטר הנאצי, שמע העולם על "פשעים נגד האנושות", מושג חדש שנכנס לשיח הבינלאומי מאז. הנתונים המספריים, הארגון השיטתי של הרצח וההשמדה ותקשורת ההמונים, שדיווחה על הפרטים הללו לציבור בעולם כולו - כל אלו לא הותירו ספק בחשיבות הרעיון של פשעים ברף החמור כל כך - נגד האנושות עצמה.
בתום במשפטים נידונו 12 נאשמים למוות. רק עשרה מהם הוצאו להורג. אחד נוסף התאבד בטרם בוצע גזר הדין ואחד אחר נעדר מהמשפט וככל הנראה מת עוד לפני שהחל. נאשמים נוספים נידונו למאסר אותו ריצו בכלא וחלק קטן מהנאשמים זוכה.
משפטי נירנברג היו סימן דרך לשינוי בחשיבה ובחוקים הבינלאומיים, שעוררה המלחמה הגדולה, האיומה וההרסנית שידע העולם מעודו. בעיר, ששמה סימן את חוקי הגזע של גרמניה, נשפטו כעת מנהיגים, מפקדים ופושעים נוספים. במידה רבה, אם כי לא תמיד מספקת, שינו המשפטים הללו את המציאות מאז.
הנה סיפורם של משפטי נירנברג:
https://youtu.be/RsA6AdCRI-k
קטע מהמשפטים הקשים הללו (מתורגם):
https://youtu.be/-DUGNQOm_gU
עדות של המשורר היהודי הליטאי אברהם סוצקובר במשפט (עברית):
https://youtu.be/0sTmi9e66O4
וסרט תיעודי מימי המשפטים בנירנברג:
https://youtu.be/szhpgDz5iC8?long=yes
רכבת הזהב הנאצית (Nazi Gold Train) היא רכבת שעליה העמיסו הנאצים, על פי השמועות, טונות של זהב וחפצי ערך שנבזזו מהאסירים היהודים במחנות ההשמדה. זמן קצר לפני תום מלחמת העולם השנייה, כשהנאצים הבינו שהם בדרך לתבוסה, הם הסיעו אותה מפולין לעבר גרמניה.
זה היה באפריל שנת 1945. סמוך לעיר ורוצלאב שבמערב פולין נעלמה הרכבת עמוסת האוצרות, שאורכה כ-90 מטרים. עד היום לא התגלו עקבותיה וציידי אוצרות מנסים מאז למצוא את עקבותיה. ממשלת פולין העניקה במהלך השנים למספר צוותי חיפוש לנסות ולגלות את רכבת הזהב הנאצית אך ללא תוצאות.
בחודש אוגוסט 2015 טען אחד הצוותים שחיפשו את רכבת הזהב המסתורית, שהוא חשף את מיקום הרכבת הנעלמת של הנאצים. הוטל עליו לספק הוכחות לפני שאנשיו יקבלו רשות לחפור במקום. כשנשאלו מהיכן קיבלו מידע על הרכבת, טענו אנשי הצוות שקיבלו מידע מאדם שהיה בסביבה בזמן שהרכבת נעלמה. הם מקווים למצוא הוכחות לקיומה מתחת לפני האדמה בעזרת ציוד טכנולוגי משוכלל, הכולל בין השאר מצלמות תרמיות, גלאי מתכות משוכללים ורדארים חדישים.
הצוות הזה טען שגילה בעזרת רדאר משוכלל את הרכבת הקבורה. לדבריהם חפרו הנאצים תעלות תת-קרקעיות והניחו מסילות שהובילו את הרכבת היישר לתוכן. לאחר שהסירו את המסילות, כיסו הנאצים את הרכבת, בכוונה לחזור בעתיד ולהשתמש באוצרות שבה.
אך בספטמבר 2015 הודיע נציג ממשלת פולין שהדיווח על מציאת רכבת הזהב הנאצית היה מתיחה ואין שום מידע חדש בנושא. לא ברור האם אכן לא נמצא דבר, או שיתכן שהממשלה הפולנית מעדיפה שלא לחלק את המידע על מציאת האוצר הגדול בעולם עם בעלי הנכסים שברכבת. ככל הידוע, חלק גדול מהאוצר שברכבת האבודה, אם היא אכן קיימת, שייך ליורשיהם של יהודים שנגזלו בשואה ולמדינות שנכבשו על ידי הנאצים.
זהו סיפורה של רכבת הזהב הנאצית מסוף מלחמת העולם השנייה:
https://youtu.be/EDr2jGny-Uk
האם היא נמצאה:
https://youtu.be/bYYZl9tp4AY
ודיווח נוסף על מציאתה של רכבת הזהב הנאצי:
https://youtu.be/7xmEMGpCHLI
מי היו "אנשי הזאב" הנאצים?
לקראת תום המלחמה, כשרבים ממפקדי הצבא הנאצי כבר הבינו שהתבוסה מתקרבת, הם החלו להכין כוח גרילה עממי לכאורה, אך מאורגן והיררכי, בכדי להילחם בכובשי גרמניה. כך הוקם, במצוות מפקד ה-SS הימלר, ארגון הגרילה "אנשי הזאב" (Der Werwolf). לגרמנים אמנם לא היה מושג בלוחמת גרילה והם עשו מאמץ ללמוד מהר, אבל ההצלחה לא הייתה גדולה.
הם אימנו כוח שמנה בשיאו כ-6000 "אנשי זאב", רובם נערים ונערות שבאו מארגון הנוער ההיטלראי. הם היו אמנם נלהבים וחדורי אמונה בפיהרר שלהם, אבל הידע העלוב שלהם בלוחמה בכלל ועוד פחות בלוחמת גרילה שכזו לא הניב הצלחות של ממש. גם הצבא הגרמני ששנא את ה-SS וראה בו את האשם המרכזי בכישלון הצבאי הגרמני, לא סייע ליחידה שנולדה על ידי הימלר ואנשיו והעדיף להילחם באויב ולנסות לנצח במקום להתעסק בשטויות של הימלר.
לאחר כניעתה של גרמניה והתאבדותם של היטלר ורעייתו אווה בראון, פתחו אנשי הזאב בלוחמת גרילה כנגד הכוחות הרוסיים והאמריקאים. חברי הארגון ובעיקר צלפיו הצליחו אמנם להציק לכוחות הברית שכבשו את גרמניה, הם הרגו קצין פה וחייל שם, אך לא הצליחו להרתיעם או להבריחם מגרמניה. מנגד, הם השניאו את עצמם על האוכלוסייה הגרמנית שהייתה עייפה מהמלחמה והקיצוניות ורצתה לחזור לימים של שלום.
וכך, כשהם מנסים לחבל ב"כיבוש" ובמקביל מוסגרים על ידי אחיהם הגרמנים, הלכו "אנשי הזאב" ונחלשו. הבריחה המתמדת מהרדיפה של יחידות בעלות הברית, שנתמכה על ידי גרמנים רבים שהלשינו עליהם, הניבה את אותותיה. רבים מהם נתפסו, נהרגו או ברחו. דווקא הצעירים שבאנשי הזאב, בני הנוער ההיטלראי, לא נכנעו ולא חששו להילחם עד מוות. אבל הם היו הפחות מנוסים או יעילים בלוחמה בחיילי בעלות הברית המקצועיים והסוף הגיע די מהר.
את ההשראה לשם היחידה שאבו מייסדיו מהספר הדמיוני על "אנשי הזאב" של הרמן לונס, ששמו בגרמנית היה "Der Werwolf".
הנה סרטון אותנטי של כוחות הגרילה הנאציים:
http://youtu.be/KNCNAxdCkRE?t=1m01s
וסרט תיעודי על כוחות הגרילה הנאציים:
http://youtu.be/jKlwNsW5T3I?long=yes
לקראת תום המלחמה, כשרבים ממפקדי הצבא הנאצי כבר הבינו שהתבוסה מתקרבת, הם החלו להכין כוח גרילה עממי לכאורה, אך מאורגן והיררכי, בכדי להילחם בכובשי גרמניה. כך הוקם, במצוות מפקד ה-SS הימלר, ארגון הגרילה "אנשי הזאב" (Der Werwolf). לגרמנים אמנם לא היה מושג בלוחמת גרילה והם עשו מאמץ ללמוד מהר, אבל ההצלחה לא הייתה גדולה.
הם אימנו כוח שמנה בשיאו כ-6000 "אנשי זאב", רובם נערים ונערות שבאו מארגון הנוער ההיטלראי. הם היו אמנם נלהבים וחדורי אמונה בפיהרר שלהם, אבל הידע העלוב שלהם בלוחמה בכלל ועוד פחות בלוחמת גרילה שכזו לא הניב הצלחות של ממש. גם הצבא הגרמני ששנא את ה-SS וראה בו את האשם המרכזי בכישלון הצבאי הגרמני, לא סייע ליחידה שנולדה על ידי הימלר ואנשיו והעדיף להילחם באויב ולנסות לנצח במקום להתעסק בשטויות של הימלר.
לאחר כניעתה של גרמניה והתאבדותם של היטלר ורעייתו אווה בראון, פתחו אנשי הזאב בלוחמת גרילה כנגד הכוחות הרוסיים והאמריקאים. חברי הארגון ובעיקר צלפיו הצליחו אמנם להציק לכוחות הברית שכבשו את גרמניה, הם הרגו קצין פה וחייל שם, אך לא הצליחו להרתיעם או להבריחם מגרמניה. מנגד, הם השניאו את עצמם על האוכלוסייה הגרמנית שהייתה עייפה מהמלחמה והקיצוניות ורצתה לחזור לימים של שלום.
וכך, כשהם מנסים לחבל ב"כיבוש" ובמקביל מוסגרים על ידי אחיהם הגרמנים, הלכו "אנשי הזאב" ונחלשו. הבריחה המתמדת מהרדיפה של יחידות בעלות הברית, שנתמכה על ידי גרמנים רבים שהלשינו עליהם, הניבה את אותותיה. רבים מהם נתפסו, נהרגו או ברחו. דווקא הצעירים שבאנשי הזאב, בני הנוער ההיטלראי, לא נכנעו ולא חששו להילחם עד מוות. אבל הם היו הפחות מנוסים או יעילים בלוחמה בחיילי בעלות הברית המקצועיים והסוף הגיע די מהר.
את ההשראה לשם היחידה שאבו מייסדיו מהספר הדמיוני על "אנשי הזאב" של הרמן לונס, ששמו בגרמנית היה "Der Werwolf".
הנה סרטון אותנטי של כוחות הגרילה הנאציים:
http://youtu.be/KNCNAxdCkRE?t=1m01s
וסרט תיעודי על כוחות הגרילה הנאציים:
http://youtu.be/jKlwNsW5T3I?long=yes
איך הפך סמל עתיק וטוב לצלב הקרס הנאצי?
לא רבים יודעים, אבל צלב הקרס (The Swastika), הסמל הנאצי העליון שהתנוסס על כל דגלי מנגנון ההשמדה הרצחני בהיסטוריה, הוא סמל עתיק ששימש בתרבויות רבות במשך אלפי שנים.
הסמל שמשמעות שמו "רווחה" או מזל בסנסקריט, שפה הודית, הופיע לראשונה בעמק האינדוס שבהודו, לפני כ-3,000 שנה. משם הוא יהיה אכן סמל של מזל, שגשוג, הצלחה, הרמוניה וחיים טובים. זו כנראה האירוניה בשיאה שמה שיהפוך לסמל מצמרר ברחבי העולם וייאסר לשימוש במדינות רבות, היה לאורך כל ההיסטוריה ובתרבויות רבות בעולם עד אז סמל חיובי, סמל לשלום ולפיוס.
הנאצים ביצעו למעשה את השוד התרבותי הגדול בהיסטוריה.
רשימת התרבויות שבהן הופיע "סווסטיקה", שמו ההודי של צלב הקרס, היא ארוכה בהחלט. מהעיר טרויה, שבה מצא הארכיאולוג הגרמני היינריך שלימן במאה ה-19 כלים עם צלבי קרס, דרך ההינדואיזם בהודו, שבה צלב הקרס מעטר לא מעט גגות מקדשים, הבודהיזם בטיבט, בסין (שבה הוא משמש עד היום סמל לצמחונות), אתיופיה באפריקה ובשבטים אינדיאניים באמריקה.
צלב הקרס נמצא בחפירות ארכיאולוגיות גם במזרח התיכון (כמו במקדש בעל-בק שבלבנון) ואפילו בארץ ישראל, כולל בפסיפס יהודי בעין גדי ובמבנים מהתקופה הרומית ומתקופת בית שני.
אולי לא תאמינו אבל אפילו תנועת הצופים שנולדה בארה"ב עשתה שימוש בסמל הזה בעבר, לפני הנאצים.
בדת ההינדית הוא מיוחס לאל ברהמה ויש לו שני כיוונים - אם צלב הקרס ההודי הוא בכיוון השעון, הוא מסמל אחדות ושפע. כשזרועותיו פונות כנגד כיוון השעון, הוא סמל של פירוד והרס.
הסמל העתיק והנפוץ כל כך היה בשימוש תנועות ימין שונות בגרמניה. חברי אגודת סתרים בשם "טולה" (Thule), שהשתמשה בסמל בהטייה של 45 מעלות, אימצו את מפלגת הפועלים הגרמנית, זו שתהפוך בהמשך למפלגה הנאצית. כך הפך בשנת 1920 צלב הקרס גם לסמל המפלגה הנאצית. היטלר ראה בו סמל ארי להמשכיות הגרמנית לשבטי הנורדים הנועזים.
כשעלו הנאצים לשלטון ב-1933, הסמל הפך מוכר בעולם כולו, כסמל גרמניה הנאצית והוא החל מתנוסס על דגליה. לאחר תבוסת גרמניה הנאצית הפך הסמל מוקצה בעולם המערבי ובמדינות שונות הוא נאסר לשימוש על פי חוק.
הנה סיפורו של צלב הקרס:
https://youtu.be/wToyy_bQXa0
גלגולו של אחד הסמלים האהובים בעולם לסמל נאצי והרשע הגרמני:
https://youtu.be/vSU0HNE1ops
מבוכה בגרמניה של ימינו ממתקן בפארק שעשועים, קרוסלה בצורה של צלב הקרס:
https://youtu.be/5_Ercd4dRR8
גרסתה של כת בשם "הראלים" שמאמינה בו וגם גורסת שהעולם נברא בידי חייזרים...
https://youtu.be/c4PRRS2NGRc
כך השפיע צלב קרס בציור של דאלי על יחסיו עם הסוריאליסטים (עברית):
https://youtu.be/2pKo4Tg5OA4
סיפורו של צלב הקרס בהודו ובתרבויות אחרות:
https://youtu.be/XbF5txiYxR0
וחוקר ששואל האם בעוד כמה מאות שנים אנשים יפסיקו לחוש דחייה מצלב הקרס:
https://youtu.be/IGlU5m2JpXY
לא רבים יודעים, אבל צלב הקרס (The Swastika), הסמל הנאצי העליון שהתנוסס על כל דגלי מנגנון ההשמדה הרצחני בהיסטוריה, הוא סמל עתיק ששימש בתרבויות רבות במשך אלפי שנים.
הסמל שמשמעות שמו "רווחה" או מזל בסנסקריט, שפה הודית, הופיע לראשונה בעמק האינדוס שבהודו, לפני כ-3,000 שנה. משם הוא יהיה אכן סמל של מזל, שגשוג, הצלחה, הרמוניה וחיים טובים. זו כנראה האירוניה בשיאה שמה שיהפוך לסמל מצמרר ברחבי העולם וייאסר לשימוש במדינות רבות, היה לאורך כל ההיסטוריה ובתרבויות רבות בעולם עד אז סמל חיובי, סמל לשלום ולפיוס.
הנאצים ביצעו למעשה את השוד התרבותי הגדול בהיסטוריה.
רשימת התרבויות שבהן הופיע "סווסטיקה", שמו ההודי של צלב הקרס, היא ארוכה בהחלט. מהעיר טרויה, שבה מצא הארכיאולוג הגרמני היינריך שלימן במאה ה-19 כלים עם צלבי קרס, דרך ההינדואיזם בהודו, שבה צלב הקרס מעטר לא מעט גגות מקדשים, הבודהיזם בטיבט, בסין (שבה הוא משמש עד היום סמל לצמחונות), אתיופיה באפריקה ובשבטים אינדיאניים באמריקה.
צלב הקרס נמצא בחפירות ארכיאולוגיות גם במזרח התיכון (כמו במקדש בעל-בק שבלבנון) ואפילו בארץ ישראל, כולל בפסיפס יהודי בעין גדי ובמבנים מהתקופה הרומית ומתקופת בית שני.
אולי לא תאמינו אבל אפילו תנועת הצופים שנולדה בארה"ב עשתה שימוש בסמל הזה בעבר, לפני הנאצים.
בדת ההינדית הוא מיוחס לאל ברהמה ויש לו שני כיוונים - אם צלב הקרס ההודי הוא בכיוון השעון, הוא מסמל אחדות ושפע. כשזרועותיו פונות כנגד כיוון השעון, הוא סמל של פירוד והרס.
הסמל העתיק והנפוץ כל כך היה בשימוש תנועות ימין שונות בגרמניה. חברי אגודת סתרים בשם "טולה" (Thule), שהשתמשה בסמל בהטייה של 45 מעלות, אימצו את מפלגת הפועלים הגרמנית, זו שתהפוך בהמשך למפלגה הנאצית. כך הפך בשנת 1920 צלב הקרס גם לסמל המפלגה הנאצית. היטלר ראה בו סמל ארי להמשכיות הגרמנית לשבטי הנורדים הנועזים.
כשעלו הנאצים לשלטון ב-1933, הסמל הפך מוכר בעולם כולו, כסמל גרמניה הנאצית והוא החל מתנוסס על דגליה. לאחר תבוסת גרמניה הנאצית הפך הסמל מוקצה בעולם המערבי ובמדינות שונות הוא נאסר לשימוש על פי חוק.
הנה סיפורו של צלב הקרס:
https://youtu.be/wToyy_bQXa0
גלגולו של אחד הסמלים האהובים בעולם לסמל נאצי והרשע הגרמני:
https://youtu.be/vSU0HNE1ops
מבוכה בגרמניה של ימינו ממתקן בפארק שעשועים, קרוסלה בצורה של צלב הקרס:
https://youtu.be/5_Ercd4dRR8
גרסתה של כת בשם "הראלים" שמאמינה בו וגם גורסת שהעולם נברא בידי חייזרים...
https://youtu.be/c4PRRS2NGRc
כך השפיע צלב קרס בציור של דאלי על יחסיו עם הסוריאליסטים (עברית):
https://youtu.be/2pKo4Tg5OA4
סיפורו של צלב הקרס בהודו ובתרבויות אחרות:
https://youtu.be/XbF5txiYxR0
וחוקר ששואל האם בעוד כמה מאות שנים אנשים יפסיקו לחוש דחייה מצלב הקרס:
https://youtu.be/IGlU5m2JpXY
מה קרה בליל הבדולח?
"ליל הבדולח" (Crystal Night), המכונה באנגלית גם "ליל הזכוכיות השבורות" (Night of the Broken Glass), היה פוגרום מתואם ומאורגן שביצעו הנאצים בלילה שבין ה-9 ל-10 בחודש נובמבר 1938, בכל רחבי הרייך השלישי. מקור השם בשברי הזכוכית שהותיר ההרס באותו הלילה.
כל האירוע שהוצג על ידי התעמולה הנאצית כהתלקחות עממית של גרמנים מהרחוב וכתגובה ספונטנית לרצח דיפלומט גרמני בפריז, בידי צעיר יהודי, היה למעשה אירוע מבוים ומתוכנן, שנוהל כולו על ידי השלטון הנאצי. לפני ליל הבדולח היטלר תדרך את מפקדי ה-SA הנאציים לייצר את המהומות והביזה, אך הורה להם לעשות זאת ללא מדים. בכך הוא מנע מהנאצים להתפס כאשמים בפוגרומים הקשים של ליל הבדולח ומי ששילם לחברות הביטוח על נזקי אותו ליל-פרא היו, למרבה האירוניה, דווקא היהודים.
המספרים הרשמיים גורסים שבמהלך לילה אחד נשלחו למחנות ריכוז כ-30 אלף יהודים שנעצרו, לעתים על-פי רשימות מוכנות מראש, נרצחו 91 יהודים והוצתו 267 בתי כנסת בלבד. בין השאר נרצחו גם גרמנים אחדים בעלי "חזות יהודית". אבל ההיסטוריונים גורסים שבאירועי ליל הבדולח נהרסו כ-1,400 בתי כנסת בגרמניה ובאוסטריה, נחרבו גם בתי קברות יהודיים רבים ונבזזו, הושחתו ונשרפו מעל 7,500 חנויות ובתי כל-בו בבעלות יהודים. יש טענות של חוקרים גם על יותר מ-1,500 בתי כנסת ועל מספרים חמורים הרבה יותר של נפגעים.
ליל הבדולח היה אירוע הרמז על מה שיעוללו הנאצים בהמשך ולשואה האיומה שיבצעו הנאצים ביהודי אירופה.
הנה סרטון על ליל הבדולח:
https://youtu.be/6MFo4vq-cnM
אירועי ליל הבדולח בעיר הקטנה בוהל והוכחת מעורבות אנשי האס-אס בהצתות, בניגוד לטענת הגרמנים (מתורגם):
http://youtu.be/z6eHXxdlZ0s
מסרי ההסתה של היטלר שהביאו לפרעות ולשנאת היהודים (מתורגם):
https://youtu.be/ByDPmu7gbfY
מצגת וידאו (עברית):
https://youtu.be/XfI0rJWsLX4
מצגת וידאו באנגלית על ליל הבדולח:
https://youtu.be/IdctBH-bGxI
וקטע תיעודי של עדות על ליל הבדולח (עברית):
https://youtu.be/U-MN4025LWk?long=yes
"ליל הבדולח" (Crystal Night), המכונה באנגלית גם "ליל הזכוכיות השבורות" (Night of the Broken Glass), היה פוגרום מתואם ומאורגן שביצעו הנאצים בלילה שבין ה-9 ל-10 בחודש נובמבר 1938, בכל רחבי הרייך השלישי. מקור השם בשברי הזכוכית שהותיר ההרס באותו הלילה.
כל האירוע שהוצג על ידי התעמולה הנאצית כהתלקחות עממית של גרמנים מהרחוב וכתגובה ספונטנית לרצח דיפלומט גרמני בפריז, בידי צעיר יהודי, היה למעשה אירוע מבוים ומתוכנן, שנוהל כולו על ידי השלטון הנאצי. לפני ליל הבדולח היטלר תדרך את מפקדי ה-SA הנאציים לייצר את המהומות והביזה, אך הורה להם לעשות זאת ללא מדים. בכך הוא מנע מהנאצים להתפס כאשמים בפוגרומים הקשים של ליל הבדולח ומי ששילם לחברות הביטוח על נזקי אותו ליל-פרא היו, למרבה האירוניה, דווקא היהודים.
המספרים הרשמיים גורסים שבמהלך לילה אחד נשלחו למחנות ריכוז כ-30 אלף יהודים שנעצרו, לעתים על-פי רשימות מוכנות מראש, נרצחו 91 יהודים והוצתו 267 בתי כנסת בלבד. בין השאר נרצחו גם גרמנים אחדים בעלי "חזות יהודית". אבל ההיסטוריונים גורסים שבאירועי ליל הבדולח נהרסו כ-1,400 בתי כנסת בגרמניה ובאוסטריה, נחרבו גם בתי קברות יהודיים רבים ונבזזו, הושחתו ונשרפו מעל 7,500 חנויות ובתי כל-בו בבעלות יהודים. יש טענות של חוקרים גם על יותר מ-1,500 בתי כנסת ועל מספרים חמורים הרבה יותר של נפגעים.
ליל הבדולח היה אירוע הרמז על מה שיעוללו הנאצים בהמשך ולשואה האיומה שיבצעו הנאצים ביהודי אירופה.
הנה סרטון על ליל הבדולח:
https://youtu.be/6MFo4vq-cnM
אירועי ליל הבדולח בעיר הקטנה בוהל והוכחת מעורבות אנשי האס-אס בהצתות, בניגוד לטענת הגרמנים (מתורגם):
http://youtu.be/z6eHXxdlZ0s
מסרי ההסתה של היטלר שהביאו לפרעות ולשנאת היהודים (מתורגם):
https://youtu.be/ByDPmu7gbfY
מצגת וידאו (עברית):
https://youtu.be/XfI0rJWsLX4
מצגת וידאו באנגלית על ליל הבדולח:
https://youtu.be/IdctBH-bGxI
וקטע תיעודי של עדות על ליל הבדולח (עברית):
https://youtu.be/U-MN4025LWk?long=yes
מה היה קו זיגפריד הגרמני במלחמות העולם?
מה היה קו זיגפריד של הנאצים?
קו זיגפריד (Siegfried line) נקראו בעבר קווי ביצורים גרמניים ששימשו בשתי מלחמות עולם.
בשיאו היה קו זיגפריד מערכת הגנתית באורך של יותר מ-630 קילומטרים. הוא כלל אז מעל 18,000 בונקרים ומכשולים נגד טנקים.
גרמניה היא שבנתה אותם - אחד שנבנה כחלק מקו הינדנבורג, בימי מלחמת העולם הראשונה ואת השני, היותר מוכר בהיסטוריה וזה שנקרא על ידי הגרמנים "החומה המערבית", שהם בנו בשנות ה-30 של המאה העשרים, ממול לקו מאז'ינו המפורסם שבנתה צרפת ושלא עזר לה.
אדולף היטלר הורה לתכנן את הקו הבניה החלה ב-1938 והסתיימה ב-1940, הקו נבנה בשל סיבות תעמולתיות ופחות בשל צורך אסטרטגי.
הקו השני והמפורסם נבנה החל משנת 1938, כשאדולף היטלר הפר את הסכמי ורסאי ולוקרנו והורה לתכנן אותו, בעיקר לצרכי תעמולה ובלי צורך אסטרטגי של ממש. בהמשך המלחמה כמעט ולא שימש הקו, מה שלא הפריע לגרמנים לבנות בו בכל שלב במלחמה מחדש, רק כדי לגלות שהוא לא מסייע לה והבונקרים שבו הופכים למחסנים חקלאיים לאיכרי הסביבה.
הנה החיילים הבריטים השרים על קו זיגפריד:
https://youtu.be/UgXyVL7KgAY
הנה הפריצה הבריטית את זיגפריד ליין:
https://youtu.be/f9COTbIjh5I
וכך נראים ביצורי הגרמנים לחסימת טנקים היום:
https://youtu.be/65WWrv0oGgY
קו זיגפריד (Siegfried line) נקראו בעבר קווי ביצורים גרמניים ששימשו בשתי מלחמות עולם.
בשיאו היה קו זיגפריד מערכת הגנתית באורך של יותר מ-630 קילומטרים. הוא כלל אז מעל 18,000 בונקרים ומכשולים נגד טנקים.
גרמניה היא שבנתה אותם - אחד שנבנה כחלק מקו הינדנבורג, בימי מלחמת העולם הראשונה ואת השני, היותר מוכר בהיסטוריה וזה שנקרא על ידי הגרמנים "החומה המערבית", שהם בנו בשנות ה-30 של המאה העשרים, ממול לקו מאז'ינו המפורסם שבנתה צרפת ושלא עזר לה.
אדולף היטלר הורה לתכנן את הקו הבניה החלה ב-1938 והסתיימה ב-1940, הקו נבנה בשל סיבות תעמולתיות ופחות בשל צורך אסטרטגי.
הקו השני והמפורסם נבנה החל משנת 1938, כשאדולף היטלר הפר את הסכמי ורסאי ולוקרנו והורה לתכנן אותו, בעיקר לצרכי תעמולה ובלי צורך אסטרטגי של ממש. בהמשך המלחמה כמעט ולא שימש הקו, מה שלא הפריע לגרמנים לבנות בו בכל שלב במלחמה מחדש, רק כדי לגלות שהוא לא מסייע לה והבונקרים שבו הופכים למחסנים חקלאיים לאיכרי הסביבה.
הנה החיילים הבריטים השרים על קו זיגפריד:
https://youtu.be/UgXyVL7KgAY
הנה הפריצה הבריטית את זיגפריד ליין:
https://youtu.be/f9COTbIjh5I
וכך נראים ביצורי הגרמנים לחסימת טנקים היום:
https://youtu.be/65WWrv0oGgY
כיצד שרפו הנאצים ספרים?
היה זה היינריך היינה, הסופר היהודי שהתנצר, שאמר בתחילת המאה ה-19 ש"מי ששורף ספרים סופו שישרוף אנשים". הוא דיבר על האינקוויזיציה הספרדית, ששרפה ספרי קודש מוסלמיים. אבל זו הייתה נבואה מצמררת לעתיד לבוא...
מאה ועשרים שנה אחר כך, בחודש מאי 1933, נשרפו ב"כיכר בבל" (Bebelplatz) שבברלין 20 אלף ספרים, על ידי המון מוסת. מן הסתם הושלכו אל הלהבות גם ספריו של היינה עצמו, שנשרפו על ידי הפורעים הנאצים בכיכר הזו ובעוד כיכרות רבות בערי גרמניה של אותם ימים.
שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס הוא שאירגן את שריפת הספרים הראשונה, בכיכר שממול אוניברסיטת הומבולט החשובה של אותם ימים. גבלס גם נאם באירוע והדגיש בפני ההמון עד כמה חשוב המעשה. אלפי ספרי מופת הוצאו באותו לילה מספריית האוניברסיטה הנודעת ונשרפו ברחבה שממולה. האשמה הייתה שהם ספרים "לא גרמניים". בין הכותבים שספריהם נשרפו היו תומאס מאן, קרל מרקס, ברתולד ברכט ואחרים.
גבלס עצמו היה דוקטור לתיאטרון רומנטי, אך לא רבים יודעים שהוא היה סופר כושל ומתוסכל. ממש כמו שהיטלר, צייר מתוסכל בעברו, אסר על אמנות מודרנית ולא הסכים שתוצג בגרמניה הנאצית, כך פגע גבלס בספריהם של גדולי הסופרים היהודים, הכותבים הקומוניסטים והוגי הדעות שוחרי החופש. באופן כללי הוא מיצה בכך את שנאתו לאנשי רוח בכלל ולסופרים בפרט.
שריפת הספרים הייתה אמנם אקט של תעמולה, נגד הרוח הלא-גרמנית, אבל גם רגע מהנה לשונא התרבות שגבלס היה - אותה תרבות שדחתה אותו כסופר ובניגוד לו הצטיינה בספרות האיכותית והחופשית שלה.
הנה ליל שריפת הספרים בברלין ובגרמניה הנאצית (מתורגם):
https://youtu.be/DXnnDs0UMzg
שריפת הספרים בכיכר האופרה, בהקשר ההיסטורי שלה (מתורגם):
https://youtu.be/COxi7A_bhmM?t=35m43s&end=39m21s
וסרט תיעודי על שריפת הספרים בידי הנאצים:
https://youtu.be/yHzM1gXaiVo?long=yes
היה זה היינריך היינה, הסופר היהודי שהתנצר, שאמר בתחילת המאה ה-19 ש"מי ששורף ספרים סופו שישרוף אנשים". הוא דיבר על האינקוויזיציה הספרדית, ששרפה ספרי קודש מוסלמיים. אבל זו הייתה נבואה מצמררת לעתיד לבוא...
מאה ועשרים שנה אחר כך, בחודש מאי 1933, נשרפו ב"כיכר בבל" (Bebelplatz) שבברלין 20 אלף ספרים, על ידי המון מוסת. מן הסתם הושלכו אל הלהבות גם ספריו של היינה עצמו, שנשרפו על ידי הפורעים הנאצים בכיכר הזו ובעוד כיכרות רבות בערי גרמניה של אותם ימים.
שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס הוא שאירגן את שריפת הספרים הראשונה, בכיכר שממול אוניברסיטת הומבולט החשובה של אותם ימים. גבלס גם נאם באירוע והדגיש בפני ההמון עד כמה חשוב המעשה. אלפי ספרי מופת הוצאו באותו לילה מספריית האוניברסיטה הנודעת ונשרפו ברחבה שממולה. האשמה הייתה שהם ספרים "לא גרמניים". בין הכותבים שספריהם נשרפו היו תומאס מאן, קרל מרקס, ברתולד ברכט ואחרים.
גבלס עצמו היה דוקטור לתיאטרון רומנטי, אך לא רבים יודעים שהוא היה סופר כושל ומתוסכל. ממש כמו שהיטלר, צייר מתוסכל בעברו, אסר על אמנות מודרנית ולא הסכים שתוצג בגרמניה הנאצית, כך פגע גבלס בספריהם של גדולי הסופרים היהודים, הכותבים הקומוניסטים והוגי הדעות שוחרי החופש. באופן כללי הוא מיצה בכך את שנאתו לאנשי רוח בכלל ולסופרים בפרט.
שריפת הספרים הייתה אמנם אקט של תעמולה, נגד הרוח הלא-גרמנית, אבל גם רגע מהנה לשונא התרבות שגבלס היה - אותה תרבות שדחתה אותו כסופר ובניגוד לו הצטיינה בספרות האיכותית והחופשית שלה.
הנה ליל שריפת הספרים בברלין ובגרמניה הנאצית (מתורגם):
https://youtu.be/DXnnDs0UMzg
שריפת הספרים בכיכר האופרה, בהקשר ההיסטורי שלה (מתורגם):
https://youtu.be/COxi7A_bhmM?t=35m43s&end=39m21s
וסרט תיעודי על שריפת הספרים בידי הנאצים:
https://youtu.be/yHzM1gXaiVo?long=yes
כיצד הפך הרמן גרינג מטייס גיבור לרוצח המונים?
קראו לו הרמן גרינג (Luftwaffe). בצעירותו הוא נודע בגרמניה כטייס מוצלח, פטריוט, עטור תהילה, גיבור אמיץ ואיש מוכשר - בהמשך חייו הוא יתגלה כשטן נאצי חסר עכבות, אדם מושחת במיוחד וחסר לב, ששירת וחבר למנהיג השטני בהיסטוריה והיה גרוע לפחות כמוהו.
זה מתחיל בשנות המלחמה הגדולה, כשרייכסמרשל הרמן גרינג, מי שבמלחמת העולם הראשונה היה קצין זוטר בחיל הרגלים והפך לטייס מצטיין ומעוטר. הוא ניצח ביותר מעשרים קרבות אוויר וקיבל ב-1918 את העיטור הצבאי הגבוה ביותר של הצבא הגרמני.
ב-1921, כשהרמן גרינג פוגש את אדולף היטלר, הצורר לעתיד, שמקים את המפלגה הנאצית ומנסה לבנות אותה. קשריו הצבאיים והחברתיים של גרינג מסייעים לו לגייס תומכים וכסף. כגיבור מלחמה גרינג הוא ניגוד מושלם ונחוץ להיטלר.
ככזה, הוא מהווה את האיזון והניגוד המושלם לאספסוף הנאצי שמקיף את המנהיג, שבשלב זה גם הוא נמצא בראשית דרכו הפוליטית והוא חסר קשרים עם האליטה הגרמנית. השניים מפתחים חברות משתלמת לשניהם ומעין סימביוזה, שבאה לידי ביטוי באמירה של היטלר אז: "לעולם לא אשאר בבדידות, כל עוד גרינג לצידי".
בשנת 1934, ממנה היטלר, קנצלר גרמניה, את גרינג למפקד הלופטוואפה, חיל האוויר הגרמני. ערב מלחמת העולם השנייה, מצויד חיל האוויר הזה היטב והוא מלא בטייסים מוכשרים, שהוכנו שנים למלחמה.
כל העולם מכיר את שמו של הרמן גרינג.
אך אם בתחילת המלחמה, בניצחונותיו הראשונים של הצבא הגרמני, היה גרינג מפקד יעיל, שהפך את חיל האוויר לגוף צבאי אימתני ומנצח, בהמשך הוא הלך והתמכר לזלילה, לסמים, בזבזנות וביזת אוצרות אמנות מכל רחבי אירופה.
במקביל למעשי הזוועה שעשה כנאצי נלהב וכחברו וסגנו של היטלר, במהלך המלחמה הלכו תפקודו ומעמדו והדרדרו. הלופטוואפה, ממש כמוהו, הלך ונכשל במלחמה.
במאי 1945 הרמן גרינג נעצר באוסטריה, על ידי כוחות בעלות הברית. כמי שהיה סגנו של היטלר, הוא היה הפושע הנאצי הבכיר ביותר שנתפס בחיים. לאורך משפטי נירנברג הוא הגן על רעיונות המשטר הנאצי ומעולם לא התחרט על מעשיו.
בנירנברג מוצא אותו בית המשפט הבינלאומי אשם בפשעי מלחמה וכאחראי לעוולות המשטר הנאצי, לרבות השואה כהשמדת היהודים. השופטים מתארים אותו כאדם רהוט, מבריק וקר רוח במיוחד ותולים בו את ההשפעה הגדולה ביותר על התנהלות היטלר לאורך כל שנות המלחמה.
הטריבונל הבינלאומי, חבר השופטים במשפטי נירנברג, דן את הרמן גרינג למוות בתלייה. אבל כמו לכל בכיר נאצי יש לו גלולת ציאניד שהוטמנה באחת משיניו. ב-15 באוקטובר 1946, שעות ספורות לפני תלייתו, הוא בולע את הציאניד ומתאבד בתאו.
הנה סיפורו של טייס-העל הגרמני שהפך לצורר נאצי (עברית):
https://youtu.be/ZT9C6E0VyyE
גרינג בשבי האמריקאי מיד עם תום המלחמה:
https://youtu.be/qnX5HXbRbcA
והרצאת טד שנפתחת בסיפור התרמית שחווה הרמן גרינג כש"הזדעזע לגלות שיש רוע בעולם" (מתורגם):
https://youtu.be/RPicL1AWrs8?long=yes
קראו לו הרמן גרינג (Luftwaffe). בצעירותו הוא נודע בגרמניה כטייס מוצלח, פטריוט, עטור תהילה, גיבור אמיץ ואיש מוכשר - בהמשך חייו הוא יתגלה כשטן נאצי חסר עכבות, אדם מושחת במיוחד וחסר לב, ששירת וחבר למנהיג השטני בהיסטוריה והיה גרוע לפחות כמוהו.
זה מתחיל בשנות המלחמה הגדולה, כשרייכסמרשל הרמן גרינג, מי שבמלחמת העולם הראשונה היה קצין זוטר בחיל הרגלים והפך לטייס מצטיין ומעוטר. הוא ניצח ביותר מעשרים קרבות אוויר וקיבל ב-1918 את העיטור הצבאי הגבוה ביותר של הצבא הגרמני.
ב-1921, כשהרמן גרינג פוגש את אדולף היטלר, הצורר לעתיד, שמקים את המפלגה הנאצית ומנסה לבנות אותה. קשריו הצבאיים והחברתיים של גרינג מסייעים לו לגייס תומכים וכסף. כגיבור מלחמה גרינג הוא ניגוד מושלם ונחוץ להיטלר.
ככזה, הוא מהווה את האיזון והניגוד המושלם לאספסוף הנאצי שמקיף את המנהיג, שבשלב זה גם הוא נמצא בראשית דרכו הפוליטית והוא חסר קשרים עם האליטה הגרמנית. השניים מפתחים חברות משתלמת לשניהם ומעין סימביוזה, שבאה לידי ביטוי באמירה של היטלר אז: "לעולם לא אשאר בבדידות, כל עוד גרינג לצידי".
בשנת 1934, ממנה היטלר, קנצלר גרמניה, את גרינג למפקד הלופטוואפה, חיל האוויר הגרמני. ערב מלחמת העולם השנייה, מצויד חיל האוויר הזה היטב והוא מלא בטייסים מוכשרים, שהוכנו שנים למלחמה.
כל העולם מכיר את שמו של הרמן גרינג.
אך אם בתחילת המלחמה, בניצחונותיו הראשונים של הצבא הגרמני, היה גרינג מפקד יעיל, שהפך את חיל האוויר לגוף צבאי אימתני ומנצח, בהמשך הוא הלך והתמכר לזלילה, לסמים, בזבזנות וביזת אוצרות אמנות מכל רחבי אירופה.
במקביל למעשי הזוועה שעשה כנאצי נלהב וכחברו וסגנו של היטלר, במהלך המלחמה הלכו תפקודו ומעמדו והדרדרו. הלופטוואפה, ממש כמוהו, הלך ונכשל במלחמה.
במאי 1945 הרמן גרינג נעצר באוסטריה, על ידי כוחות בעלות הברית. כמי שהיה סגנו של היטלר, הוא היה הפושע הנאצי הבכיר ביותר שנתפס בחיים. לאורך משפטי נירנברג הוא הגן על רעיונות המשטר הנאצי ומעולם לא התחרט על מעשיו.
בנירנברג מוצא אותו בית המשפט הבינלאומי אשם בפשעי מלחמה וכאחראי לעוולות המשטר הנאצי, לרבות השואה כהשמדת היהודים. השופטים מתארים אותו כאדם רהוט, מבריק וקר רוח במיוחד ותולים בו את ההשפעה הגדולה ביותר על התנהלות היטלר לאורך כל שנות המלחמה.
הטריבונל הבינלאומי, חבר השופטים במשפטי נירנברג, דן את הרמן גרינג למוות בתלייה. אבל כמו לכל בכיר נאצי יש לו גלולת ציאניד שהוטמנה באחת משיניו. ב-15 באוקטובר 1946, שעות ספורות לפני תלייתו, הוא בולע את הציאניד ומתאבד בתאו.
הנה סיפורו של טייס-העל הגרמני שהפך לצורר נאצי (עברית):
https://youtu.be/ZT9C6E0VyyE
גרינג בשבי האמריקאי מיד עם תום המלחמה:
https://youtu.be/qnX5HXbRbcA
והרצאת טד שנפתחת בסיפור התרמית שחווה הרמן גרינג כש"הזדעזע לגלות שיש רוע בעולם" (מתורגם):
https://youtu.be/RPicL1AWrs8?long=yes
מה הייתה קתדרלת האור הנאצית?
הליכטדום (Lichtdom), קתדרלת האור (Cathedral of Light) הנאצית, הייתה מעין קתדרלה מדומה שהנאצים יצרו מזרקורים נגד מטוסים.
התעמולה הנאצית, חייבים להודות, הייתה תעמולה יעילה להחריד. מנהיגי הנאצים לא חסכו בכסף, ברעיונות יצירתיים וביישומים טכנולוגיים, על מנת לשכנע את הציבור בגדולתם של הרייך השלישי והרעיונות הנאציים.
אחת מההמצאות הללו הייתה "קתדרלת האור". הנאצים, שלא אהדו את הכנסייה, חיפשו תחליף לרושם שיצרה הקתדרלה אצל המאמין הנוצרי. רוב מפעלי הבנייה שלהם נועדו להיות גדולי וכה מרשימים שהגרמני הפשוט ישתכנע שיש לו כאן עניין עם תנועה גדולה מהחיים...
על אף שהאדריכלות שלה הייתה מדומה, "קתדרלת האור" הייתה רעיון של אלברט שפר, האדריכל הנאצי. בכינוס הנאצי של 1937 הוא הציג מעין קתדרלה מדומה שנוצרה מ-134 זרקורים נגד מטוסים, שהאירו מהקרקע אל עבר השמיים. באמצעות האור הם יצרו אשלייה של עמודי-תמך עצומי ממדים, שהמראה שלהם היה מלא הוד ומזכיר את המקדשים הקלאסיים, אבל בגדלים עצומים של כ-7 קילומטרים.
האשלייה שסיפקה קתדרלת האור הייתה בדיוק מה שהנאצים רצו שיחשבו על המשטר שלהם - הנה שלטון שמצליח באמצעות הטכנולוגיה הגרמנית, להתעלות על כל מה שהיה לפניו, הנה התחליף לדת ובתפקיד אלוהים יש את הפיהרר. הכוונה הייתה לשדר ששלטון כזה ישרוד זמן רב ואף ישלוט בעולם ועל כל מי שרוצה להנות בחייו להצטרף ולא להתנגד לו...
הנה "קתדרלת האור" מתוך סרט תעמולה נאצי:
https://youtu.be/gfVMobxjec8?t=46s
לני ריפנשאל, בימאית הבית של היטלר, תיעדה בסרט "אולימפיה" את האולימפיאדה של 1936, כשקתדרלת האור מופיעה כשיאה:
https://youtu.be/y7p_OqKjI4k
וצילום של הליכטדום, קתדרלה שיוצר האור בתכנון של אלברט שפר:
https://youtu.be/4Nho-CcS2lA?t=4m26s&end=4m32s
הליכטדום (Lichtdom), קתדרלת האור (Cathedral of Light) הנאצית, הייתה מעין קתדרלה מדומה שהנאצים יצרו מזרקורים נגד מטוסים.
התעמולה הנאצית, חייבים להודות, הייתה תעמולה יעילה להחריד. מנהיגי הנאצים לא חסכו בכסף, ברעיונות יצירתיים וביישומים טכנולוגיים, על מנת לשכנע את הציבור בגדולתם של הרייך השלישי והרעיונות הנאציים.
אחת מההמצאות הללו הייתה "קתדרלת האור". הנאצים, שלא אהדו את הכנסייה, חיפשו תחליף לרושם שיצרה הקתדרלה אצל המאמין הנוצרי. רוב מפעלי הבנייה שלהם נועדו להיות גדולי וכה מרשימים שהגרמני הפשוט ישתכנע שיש לו כאן עניין עם תנועה גדולה מהחיים...
על אף שהאדריכלות שלה הייתה מדומה, "קתדרלת האור" הייתה רעיון של אלברט שפר, האדריכל הנאצי. בכינוס הנאצי של 1937 הוא הציג מעין קתדרלה מדומה שנוצרה מ-134 זרקורים נגד מטוסים, שהאירו מהקרקע אל עבר השמיים. באמצעות האור הם יצרו אשלייה של עמודי-תמך עצומי ממדים, שהמראה שלהם היה מלא הוד ומזכיר את המקדשים הקלאסיים, אבל בגדלים עצומים של כ-7 קילומטרים.
האשלייה שסיפקה קתדרלת האור הייתה בדיוק מה שהנאצים רצו שיחשבו על המשטר שלהם - הנה שלטון שמצליח באמצעות הטכנולוגיה הגרמנית, להתעלות על כל מה שהיה לפניו, הנה התחליף לדת ובתפקיד אלוהים יש את הפיהרר. הכוונה הייתה לשדר ששלטון כזה ישרוד זמן רב ואף ישלוט בעולם ועל כל מי שרוצה להנות בחייו להצטרף ולא להתנגד לו...
הנה "קתדרלת האור" מתוך סרט תעמולה נאצי:
https://youtu.be/gfVMobxjec8?t=46s
לני ריפנשאל, בימאית הבית של היטלר, תיעדה בסרט "אולימפיה" את האולימפיאדה של 1936, כשקתדרלת האור מופיעה כשיאה:
https://youtu.be/y7p_OqKjI4k
וצילום של הליכטדום, קתדרלה שיוצר האור בתכנון של אלברט שפר:
https://youtu.be/4Nho-CcS2lA?t=4m26s&end=4m32s
מהם הגטאות ואיך היו הגטאות היהודיים?
הגטו היה שכונה או רחוב של יהודים, שהיה לרוב מופרד וסגור משאר חלקי העיר. בתקופות שונות בהיסטוריה העדיפו השלטונות להכניס את היהודים לגטאות ולהפרידם מהאוכלוסייה הרגילה.
המונח "גטו" נולד בשנת 1516 בעיר האיטלקית ונציה. בוונציה הוכנסו היהודים לשכונה סגורה ונפרדת. קראו למקום "גטו נואובו", באיטלקית: 'בית היציקה החדש' וחלק מהשם תפס והפך למושג שהשתמשו בו שליטים אנטישמיים רבים ורעים.
האחרונים להשתמש בגטאות בקנה מידה גדול היו הנאצים בשואה. הם הפרידו את היהודים מהאוכלוסיה, בערים רבות במזרח אירופה, בזזו את הרכוש שהשאירו היהודים בלית ברירה מאחריהם והקלו את מלאכת העברתם למחנות ההשמדה.
הגטאות של הנאצים נודעו בתנאי המחיה הקשים באופן קיצוני מהם סבלו היהודים בהם. הצפיפות הבלתי נסבלת, לא פעם שתי משפחות בחדר, היגיינה ירודה, מחסור קשה עד רעב קיצוני, הגבלות לא אנושיות וכמובן התעללויות ואלימות נאצית איומה.
למרבה הזוועה, רבים מיהודי אירופה נספו עוד בשלב הגטו. לשורדי הגטאות, הגטו היווה תחנת מעבר בדרך להשמדה קשה במחנות.
כיום המונח "גטו" עדיין בשימוש, במיוחד באזורים מופרדים תרבותית בעולם, בהם מתגוררים ברוב המקרים עניים.
על יצירת הגטאות ליהודים על ידי הנאצים (עברית):
http://youtu.be/P6QXvPD98JM?t=14s
הגטו היהודי בשואה (עברית):
https://youtu.be/5A6TUzyGsfQ
סרטונים שצולמו בגטו ורשה (ללא מילים):
http://youtu.be/ZIYzLa0z-OA
ותקציר של הצגה על הגטו מתיאטרון הקאמרי (עברית):
http://youtu.be/4PHwhl0jNYI
הגטו היה שכונה או רחוב של יהודים, שהיה לרוב מופרד וסגור משאר חלקי העיר. בתקופות שונות בהיסטוריה העדיפו השלטונות להכניס את היהודים לגטאות ולהפרידם מהאוכלוסייה הרגילה.
המונח "גטו" נולד בשנת 1516 בעיר האיטלקית ונציה. בוונציה הוכנסו היהודים לשכונה סגורה ונפרדת. קראו למקום "גטו נואובו", באיטלקית: 'בית היציקה החדש' וחלק מהשם תפס והפך למושג שהשתמשו בו שליטים אנטישמיים רבים ורעים.
האחרונים להשתמש בגטאות בקנה מידה גדול היו הנאצים בשואה. הם הפרידו את היהודים מהאוכלוסיה, בערים רבות במזרח אירופה, בזזו את הרכוש שהשאירו היהודים בלית ברירה מאחריהם והקלו את מלאכת העברתם למחנות ההשמדה.
הגטאות של הנאצים נודעו בתנאי המחיה הקשים באופן קיצוני מהם סבלו היהודים בהם. הצפיפות הבלתי נסבלת, לא פעם שתי משפחות בחדר, היגיינה ירודה, מחסור קשה עד רעב קיצוני, הגבלות לא אנושיות וכמובן התעללויות ואלימות נאצית איומה.
למרבה הזוועה, רבים מיהודי אירופה נספו עוד בשלב הגטו. לשורדי הגטאות, הגטו היווה תחנת מעבר בדרך להשמדה קשה במחנות.
כיום המונח "גטו" עדיין בשימוש, במיוחד באזורים מופרדים תרבותית בעולם, בהם מתגוררים ברוב המקרים עניים.
על יצירת הגטאות ליהודים על ידי הנאצים (עברית):
http://youtu.be/P6QXvPD98JM?t=14s
הגטו היהודי בשואה (עברית):
https://youtu.be/5A6TUzyGsfQ
סרטונים שצולמו בגטו ורשה (ללא מילים):
http://youtu.be/ZIYzLa0z-OA
ותקציר של הצגה על הגטו מתיאטרון הקאמרי (עברית):
http://youtu.be/4PHwhl0jNYI
