מה הטרגדיה של חצוצרן הג'אז קליפורד בראון ושלנו?
הקריירה של חצוצרן הג'אז האמריקאי. קליפורד בראון (Clifford Brown) נקטעה באיבה, בגיל 26 בלבד, עם מותו המפתיע מתאונת דרכים.
תאונות קורות ואנשים, גם מוסיקאים, מתים לא פעם בצעירותם. אבל במקרה של קליפורד המדהים הוא שבגיל כה צעיר הוא הגיע למעמד אייקוני, של אחד מחצוצרני הג'אז הגדולים בעולם ומהטובים אי-פעם.
אבל אלה לא היו רק יכולת הנגינה וההמצאה שלו, שהפכו אותו לגדול כל כך. בעיני רבים קליפורד בראון נחשב לנגן הג'אז המשפיע ביותר לאורך הקריירה שלו.
בגיל 20 הוא נפגע בתאונת דרכים ראשונה, אך התאונה הזו לא פסלה את הקריירה שלו. עד שבגיל 26 הוא מצא את מותו בתאונת דרכים נוספת. עד אז הוא הספיק ליצור מספר יצירות מופלאות ולהפוך לדוגמה ומופת למוסיקאי הג'אז באשר הם.
הכל מתחיל בגיל 13, כשמדריך תזמורת בית הספר התיכון שלו מעודד אותו להתחיל לנגן בחצוצרה. די מהר הוא מגלה כישרון וביחס לנסיונו בחצוצרה ולגילו הוא נתפס כעילוי.
בקולג' הוא נחשף לעוד אהבה גדולה שלו - המתמטיקה. אבל במקביל הוא משתלב גם בהרכבי הג'אז של הקולג'. את הכישרון יוצא הדופן של קליפורד קשה להחמיץ וחובבי הג'אז ששומעים אותו נפעמים כבר אז.
זה מוביל לנגינה אקראית שלו עם כמה ממוסיקאי הג'אז החשובים של סוף שנות ה-40. בראשם כמה דמויות אגדיות, כמו ענקי הביבופ - החצוצרן דיזי גילספי והסקסופוניסט צ'ארלי פארקר ובראש ובראשונה פאטס נבארו החצוצרן.
נבארו הופך למנטור שלו, בעוד גילספי ופארקר מחמיאים לו מאוד והופכים לדמויות השראה והשפעה עבורו.
בשנת 1950 חוזר קליפורד בן ה-20 עם חבריו מהופעה. לאחר שרכבם פגע בצבי שטייל על הכביש, הוא נפצע בתאונת דרכים קשה ומחלים מהפציעה הקשה במשך שנה של אשפוז.
במהלך אותה שנה מת המנטור שלו פאטס נבארו. דיזי גילספי, לעומת זאת, מבקר אותו כמה פעמים בבית החולים, כשהוא מקפיד לחזק ולעודד אותו להמשך הקריירה המפוארת שממתינה לו.
לאחר שהוא מחלים, קליפורד מתחיל לנגן בהרכבים של דמויות כמו כריס פאוול, טד דמרון וליונל המפטון. עם התזמורת של המפטון הוא גם נוסע לאירופה, שם הוא מקליט עם מוסיקאים שונים, הן אירופאים והן אמריקאים ששהו או ביקרו אז ביבשת ושמעו עליו.
לאחר שובו לאמריקה בראון מצטרף ל"שליחי הג'אז" (The Jazz Messangers), של ארט בלייקי והוראס סילבר. אז הוא גם מכיר את לארו אנדרסון, מי שתהיה לאשתו ואם בנו.
ב-1954 מקים קליפורד עם המתופף מקס רואץ' את ההרכב הראשון שלו, "החמישייה של מקס רואץ' וקליפורד בראון". ההרכב, שעתיד להיחשב בדיעבד לאחד מהרכבי הג'אז החשובים של שנות ה-50, מקליט כמה וכמה אלבומים והופך לאחד המרכזיים בז'אנר ה"הארד בופ" החדש.
ההווה שלו נפלא והעתיד מבטיח. הכל הולך נהדר, אבל מעבר לפינה ממתין לקליפורד עתיד מתעתע.
ביוני 1956, בדרכו מפנסילבניה להופעה בשיקגו, קוטעת תאונת דרכים קטלנית את חייו של אגדת החצוצרה המעירה כל כך קליפורד בראון. הוא נהרג ביחד עם הפסנתרן ריצ'י פאוול, חברו לחמישייה ואח של, ועם אשתו של פאוול, שנהגה את הרכב בסערה.
ביחד עם מותה של בסי סמית בתאונת דרכים ואולי מותו של סקוט לה-פארו, הבסיסט הנהדר של ביל אוונס, נחשבת תאונת הדרכים בה נהרג קליפורד בראון לאחת הטרגדיות הגדולות של הג'אז.
ענק הג'אז הצעיר והאהוב נקבר בבית הקברות הר ציון בדלאוור. מעל 40 אלבומים כוללים את נגינתו המופלאה, כנגן מהשורה, כחבר הרכב או כ"בנד לידר".
את החותמת לגדולתו המופלאה ביחס לגיל מותו קיבל קליפורד בראון שנים אחרי מותו, כשנכנס ל"היכל התהילה" של המוסיקה האמריקאית. כך הוא הפך רשמית לא רק לענק ג'אז אלא לענק מוסיקה אמריקאית בכלל.
הסולואים של קליפורד, מוסיקאי בעל יכולת אילתור מופלאה, היו תמיד מהירים ואפילו וירטואוזיים, אבל היו גם ליריים, כמעט פואטיים. זה במיוחד בלט בנגינת הג'אז הלירי והמוסיקה הבלדית שלו, גם אם לא נמנה על נגני זרם ה"קול ג'אז".
קליפורד, מגדולי ה"הארד בופ" בחייו, הצטיין גם בביבופ החם. נגנים גדולים כמו פרדי האברד ולי מורגן העידו על ההשפעה הניכרת שלו על נגינתם ויצירותיהם, במיוחד אלה שהוקלטו החל מסוף שנות ה-50.
הקריירה של חצוצרן הג'אז האמריקאי. קליפורד בראון (Clifford Brown) נקטעה באיבה, בגיל 26 בלבד, עם מותו המפתיע מתאונת דרכים.
תאונות קורות ואנשים, גם מוסיקאים, מתים לא פעם בצעירותם. אבל במקרה של קליפורד המדהים הוא שבגיל כה צעיר הוא הגיע למעמד אייקוני, של אחד מחצוצרני הג'אז הגדולים בעולם ומהטובים אי-פעם.
אבל אלה לא היו רק יכולת הנגינה וההמצאה שלו, שהפכו אותו לגדול כל כך. בעיני רבים קליפורד בראון נחשב לנגן הג'אז המשפיע ביותר לאורך הקריירה שלו.
בגיל 20 הוא נפגע בתאונת דרכים ראשונה, אך התאונה הזו לא פסלה את הקריירה שלו. עד שבגיל 26 הוא מצא את מותו בתאונת דרכים נוספת. עד אז הוא הספיק ליצור מספר יצירות מופלאות ולהפוך לדוגמה ומופת למוסיקאי הג'אז באשר הם.
הכל מתחיל בגיל 13, כשמדריך תזמורת בית הספר התיכון שלו מעודד אותו להתחיל לנגן בחצוצרה. די מהר הוא מגלה כישרון וביחס לנסיונו בחצוצרה ולגילו הוא נתפס כעילוי.
בקולג' הוא נחשף לעוד אהבה גדולה שלו - המתמטיקה. אבל במקביל הוא משתלב גם בהרכבי הג'אז של הקולג'. את הכישרון יוצא הדופן של קליפורד קשה להחמיץ וחובבי הג'אז ששומעים אותו נפעמים כבר אז.
זה מוביל לנגינה אקראית שלו עם כמה ממוסיקאי הג'אז החשובים של סוף שנות ה-40. בראשם כמה דמויות אגדיות, כמו ענקי הביבופ - החצוצרן דיזי גילספי והסקסופוניסט צ'ארלי פארקר ובראש ובראשונה פאטס נבארו החצוצרן.
נבארו הופך למנטור שלו, בעוד גילספי ופארקר מחמיאים לו מאוד והופכים לדמויות השראה והשפעה עבורו.
בשנת 1950 חוזר קליפורד בן ה-20 עם חבריו מהופעה. לאחר שרכבם פגע בצבי שטייל על הכביש, הוא נפצע בתאונת דרכים קשה ומחלים מהפציעה הקשה במשך שנה של אשפוז.
במהלך אותה שנה מת המנטור שלו פאטס נבארו. דיזי גילספי, לעומת זאת, מבקר אותו כמה פעמים בבית החולים, כשהוא מקפיד לחזק ולעודד אותו להמשך הקריירה המפוארת שממתינה לו.
לאחר שהוא מחלים, קליפורד מתחיל לנגן בהרכבים של דמויות כמו כריס פאוול, טד דמרון וליונל המפטון. עם התזמורת של המפטון הוא גם נוסע לאירופה, שם הוא מקליט עם מוסיקאים שונים, הן אירופאים והן אמריקאים ששהו או ביקרו אז ביבשת ושמעו עליו.
לאחר שובו לאמריקה בראון מצטרף ל"שליחי הג'אז" (The Jazz Messangers), של ארט בלייקי והוראס סילבר. אז הוא גם מכיר את לארו אנדרסון, מי שתהיה לאשתו ואם בנו.
ב-1954 מקים קליפורד עם המתופף מקס רואץ' את ההרכב הראשון שלו, "החמישייה של מקס רואץ' וקליפורד בראון". ההרכב, שעתיד להיחשב בדיעבד לאחד מהרכבי הג'אז החשובים של שנות ה-50, מקליט כמה וכמה אלבומים והופך לאחד המרכזיים בז'אנר ה"הארד בופ" החדש.
ההווה שלו נפלא והעתיד מבטיח. הכל הולך נהדר, אבל מעבר לפינה ממתין לקליפורד עתיד מתעתע.
ביוני 1956, בדרכו מפנסילבניה להופעה בשיקגו, קוטעת תאונת דרכים קטלנית את חייו של אגדת החצוצרה המעירה כל כך קליפורד בראון. הוא נהרג ביחד עם הפסנתרן ריצ'י פאוול, חברו לחמישייה ואח של, ועם אשתו של פאוול, שנהגה את הרכב בסערה.
ביחד עם מותה של בסי סמית בתאונת דרכים ואולי מותו של סקוט לה-פארו, הבסיסט הנהדר של ביל אוונס, נחשבת תאונת הדרכים בה נהרג קליפורד בראון לאחת הטרגדיות הגדולות של הג'אז.
ענק הג'אז הצעיר והאהוב נקבר בבית הקברות הר ציון בדלאוור. מעל 40 אלבומים כוללים את נגינתו המופלאה, כנגן מהשורה, כחבר הרכב או כ"בנד לידר".
את החותמת לגדולתו המופלאה ביחס לגיל מותו קיבל קליפורד בראון שנים אחרי מותו, כשנכנס ל"היכל התהילה" של המוסיקה האמריקאית. כך הוא הפך רשמית לא רק לענק ג'אז אלא לענק מוסיקה אמריקאית בכלל.
גדולתו
קליפורד בראון היה בעל צליל אישי שקשה להתבלבל בו.
הסולואים של קליפורד, מוסיקאי בעל יכולת אילתור מופלאה, היו תמיד מהירים ואפילו וירטואוזיים, אבל היו גם ליריים, כמעט פואטיים. זה במיוחד בלט בנגינת הג'אז הלירי והמוסיקה הבלדית שלו, גם אם לא נמנה על נגני זרם ה"קול ג'אז".
קליפורד, מגדולי ה"הארד בופ" בחייו, הצטיין גם בביבופ החם. נגנים גדולים כמו פרדי האברד ולי מורגן העידו על ההשפעה הניכרת שלו על נגינתם ויצירותיהם, במיוחד אלה שהוקלטו החל מסוף שנות ה-50.
קישורים מצורפים:
