שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו סינגר-סונגרייטר?
את המוסיקאים המחברים, מלחינים ושרים את שיריהם בעצמם נוהגים בתרבות הפופולארית לכנות "סינגר-סונגרייטר" (Singer-songwriter) או בעברית "זמר-יוצר". לא מעט זמרים-יוצרים נוטים לשלב בשיריהם נושאים חברתיים ופוליטיים. אם להשלים את התמונה, כמעט תמיד נוהגים הסינגר-סונגרייטרס ללוות את שירתם בעצמם - לרוב מדובר בפריטה על גיטרה או פסנתר.
בין הסינגרז-סונגרייטרס המפורסמים ניתן למצוא שמות כמו בוב דילן, ברוס ספרינגסטין, ניל יאנג, לאונרד כהן, פול סיימון, דייויד בואי ועוד. חלק ממנהיגי וחברי להקות רוק גדולות הפכו גם הם בהמשך הקריירה שלהם לזמרים-יוצרים. ביניהם מנהיג הביץ' בויז בריאן ווילסון, כל חברי הביטלס, גיטריסט העל אריק קלפטון ועוד.
ראשוני הסינגרז-סונגרייטרס היו זמרים בלוז ופולק אמריקאים, שהחלו לכתוב ולהופיע כך כבר בתחילת המאה ה-20. גם בהמשך פעלו לא מעט אמנים כאלה, אך הם מעולם לא זכו לפופולאריות גדולה. סנונית הרוק הראשונה שהייתה יוצרת וגם מבצעת היה באדי הולי - שכתב את שיריו בעצמו והפך לאגדה שנקטעה עקב מותו בתאונת מטוס. הביטלס הושפעו ממנו מאד והתעקשו להקליט את השירים שהם כתבו, בניגוד למקובל בתחילת שנות ה-60.
לזרם המרכזי של המוסיקה הפופולארית הגיעו סינגר סונגרייטרז בהמוניהם לקראת סוף שנות ה-60. הבולט בהם היה בוב דילן, מי שכונה לא פעם "קולו של הדור". הוא היה זמר מחאה בסגנון הפולק, שזכה להצלחה אדירה עם שיריו המלווים בגיטרה ומפוחית. מששינה את סגנונו לסגנון חשמלי שנקרא "פולק-רוק", הלכו רבים בעקבותיו. כך זכו אמנים רבים באותה תקופה להימנות עם גדולי הזמרים-יוצרים. ביניהם היו כוכבי פולק, קאונטרי ובלוז. שמות כמו ג'וני מיטשל, ואן מוריסון, ג'וני קאש, וילי נלסון, דונובן, קט סטיבנס, ג'ון דנבר, פול סיימון וקרול קינג הפכו בבת אחת למצליחים במיוחד, באמריקה ובעולם.
כמובן שזמרים יוצרים יש בכל ארץ בעולם. מרוסיה בה הם כונו "בארדים" ועד ישראל, בה רבים מהם מעטרים את פסגת הפופ והרוק הישראלי. למעשה, הזמרים היוצרים הם היום הרוב מבין המבצעים המצליחים, בעוד שהאמנים המבצעים בלבד הולכים ומתמעטים. הקהל, מסתבר, למד להתחבר לאמת הפנימית של היוצר שכתב ואז עומד מולו ומבצע את שיריו.
הנה דילן וכהן - שניים מגדולי הכותבים ושרים הללו (בעברית):
https://youtu.be/BZem7AUfUlA
עוד שתי אגדות - הזמרים היוצרים ג'וני מיטשל וג'וני קאש:
https://youtu.be/W1QO0jQ0PB0
ניל יאנג, זמר יוצר נערץ שמשנות ה-60 מוציא מחרוזת אינסופית של אלבומי מופת:
https://youtu.be/n2MtEsrcTTs
המשורר הקנדי שהפך לסינגר-סונגרייטר אגדי - לאונרד כהן:
https://youtu.be/n_56ep729TE
דונובן הסקוטי שזכה לתהילה בשנות ה-60:
https://youtu.be/4ER0odSOKwY
ושיר של רוג'ר הודגסון זמר-יוצר שהוביל את להקת "סופרטרמפ":
https://youtu.be/tODaH_fGtMY
מי היה מלך הפופ מייקל ג'קסון?
הזמר המנוח מייקל ג'קסון (Michael jackson) התפרסם כילד פלא, בלהקה משפחתית שנקראה "חמישיית ג'קסון" וכללה את אחיו ג'קי, טיטו, ג'רמיין ומרלון. כבר מגיל צעיר הוא היה עילוי מוסיקלי ואמן בעל רשימת כישרונות כמעט לא נגמרת ואיכותית להפליא.
כשהיה בן 9 בלבד הוא הפך לסולן של להקת "חמישיית הג'קסון" וזכה להצלחה מטורפת גם ככותב חלק משיריה. אחרי מותו אמר עליו הזמר לני קרביץ, שבגיל עשר כבר הגיע מייקל לרמה של שתי אגדות סול - ג'יימס בראון וארית'ה פרנקלין.
בדיעבד כולם הבינו שהוא היה גאון בן 10 שאיכשהו נשאר במשך כל חייו בן 10. כי מעבר להצלחות המוסיקליות הלא-נגמרות שלו, גם כשג'קסון כבר נודע בכינויו "מלך הפופ" ונחשב לאחד הזמרים המצליחים והמרוויחים בכל הזמנים, הוא לא היה באמת מבוגר. בהרבה מובנים הוא נשאר ילד קטן ולא בוגר לחלוטין. קצת כמו מוצרט, אם ניתן למצוא מקבילה ראויה לשני הכיוונים - הכישרון הענק והאופי וגם ההתנהגות הילדותיים.
אז הוא היה זמר עילוי, מלחין מוכשר, נגן מצוין, פזמונאי ומפיק מוזיקלי מדהים, רקדן מהולל וכוריאוגרף מהשורה הראשונה. אבל כילד עבר מייקל חיים מורכבים, שכללו התעללות פיזית ונפשית של אביו, חלק מהאובססיה של האב להזניק את הקריירה של מייקל הילד. בבגרותו תגיע גם האובססיה של מייקל לצבע עורו ולניתוחים פלסטיים אינסופיים בפניו.
רשימת השיאים שהשיג מייקל בחייו היא בלתי נתפסת. בין השאר הוא יצר את האלבום הנמכר ביותר בכל הזמנים, יצירת המופת Thriller. זה היה אלבום ששבר שיאים בשרשרת, שרד 80 שבועות במצעד, מהם 37 שבועות במקום הראשון. הוא הפך מולטי-מיליונר ואחד המוסיקאים העשירים בתבל.
אבל על כל אלו העיבה תקרית שגרמה לשריפת שערו, בתאונה שהתרחשה במהלך צילומי פרסומת שעשה לחברת "פפסי". התאונה חייבה סדרה של ניתוחים פלסטיים, שמעולם לא הסתיימו אצל הזמר.
גם עורו ההולך ומתבהר של ג'קסון ,חלק ממחלת הוויטיליגו, שממנה סבל, נעשה מקור לשמועות על כוונתו להפוך לאדם לבן. בשנת 1993 סיפר מייקל בתכנית הפופולרית של אופרה ווינפרי שהוא חולה בוויטיליגו. המדיה סירבה להאמין ושנים טפטפו עיתונאים ורגילים על טיפולים מסתוריים, בהם הוא צובע את עורו בלבן. לא עזרו ההוכחות הרשמיות שסיפק, על המחלות שהפכו אותו רגיש לאור השמש, מחלות הבהרת והזאבת.
רק בנתיחה שלאחר מותו, למד הציבור סופית שהוא אמר את האמת הפשוטה. זו הייתה מחלת עור שג'קסון, כוכב-על בגוף של בן אדם, סבל ממנה.
כך יצא שבמשך הזמן הלך הזמר והסתגר באחוזה הענקית שרכש ונתן לה את השם "Neverland". הוא הסתתר בה מהתקשורת והמעריצים הנלהבים וחי את חייו הסודיים. אולי סודיים מדי, כפי שהתקשורת חושפת בשנים האחרונות...
ואז, כשהגיע לגיל 50, הגיעה גם אגדת הפופ לקיצה. מייקל נמצא בביתו בלוס אנג'לס, כשהוא לא נושם. כך נקבע מותו של מי שהפך למלך הפופ, אבל בתוכו נשאר תמיד "ילד הפופ", הנפחד והרגיש, מי שמעולם לא זכה להתבגר ולהיות נורמלי, כאחד האדם.
הנה סיפורו של מייקל ג'קסון מילדותו ועד לפסגת הפופ:
https://youtu.be/RMvIjsGr_Kw
ג'קסון הרקדן ב"הליכת הירח" שהמציא:
https://youtu.be/b6pomaq30Gg
עוד קליפ מושקע שלו - שחור או לבן:
https://youtu.be/F2AitTPI5U0
ביט איט ("סתלק מפה") של מייקל ג'קסון:
https://youtu.be/oRdxUFDoQe0
הלהיט "בילי ג'ין":
https://youtu.be/Zi_XLOBDo_Y
הקליפ הגדול שלו "מותחן" ששבר שיאים בכל תחום ועבר ביוטיוב את ה-350 מיליון צפיות:
https://youtu.be/sOnqjkJTMaA
מאז שמת המעריצים מסתפקים בהופעות שלו בהולוגרמה:
https://youtu.be/jDRTghGZ7XU
סקירת עשרת השירים הטובים שלו:
https://youtu.be/DgUaUXr5QOs?long=yes
וסרט תיעודי על חייו והקריירה שלו:
https://youtu.be/NIb8lXZfVv0?long=yes
איך הייתה הלהקה השבדית אבבא ללהקה עולמית?
אבבא (ABBA) היא אחת מלהקות הפופ הגדולות בכל הזמנים. הלהקה, שפעלה בין השנים 1972-1983, צמחה בשוודיה והפכה לאימפריית פופ עולמית.
להקת ABBA, ששמה הורכב מראשי התיבות של חבריה - אגנטה, בני, ביורן, ואן-פריד, התפרסמה בעולם כשהיא זכתה בשנת 1974, במקום הראשון בתחרות האירוויזיון. חברי אבבא ביצעו בה את השיר "ווטרלו" ומכאן הדרך הייתה קצרה, עד שכבשו את העולם עם שלל להיטים על-זמניים והפכו לאחת הלהקות המצליחות בהיסטוריה.
החברים באבבא היו סנסציה מהרגע הראשון. הבלונד, היופי של הארבעה, האאוטפיט המחמיא של הבנות - הכל אמר שוודיה סקסית, מודעת לעצמה, מלודית ומפוצצת בכישרון. חלוקת התפקידים הייתה ברורה - הבנות שרות בקולות צחים ומאוזנים והבנים כותבים, מפיקים ומנגנים את הלהיטים.
בעשור שבו הרוק הגיע לשיאים חדשים של מגלומניה וארכנות ומוסיקאים בכל מקום התחרו ביניהם על רעיונות יומרניים ליצירות ענק ועל הקלטה של יצירות מורכבות ושאפתניות, המהנדסים המוסיקליים של אבבא יצרו שירי פופ קלילים, ממוקדים, קצרים ומקצועיים לעילא, שלרגע לא התביישו שהם פופ.
ארבעת חברי הלהקה השוודית, אגנטה, בני, ביורן ואן-פריד, פעלו ברצף עד שנת 1983 וסיפקו אינספור להיטים מצליחים ביותר. שירים כמו Money, Money, Money, Fernando, The Winner Takes It All, Super Trouper, Take A Chance On Me, Dancing Queen, SOS ועוד עשרות אחרים, הפכו להימנונים של הדור הצעיר ולא הייתה מסיבת דיסקו שלא כללה אותם.
ב-2005 הוכתר שירם הזוכה "Waterloo" לשיר האירוויזיון הטוב ביותר בכל הזמנים. אבבא גם נכנסה ב-2010 להיכל התהילה של הרוקנ'רול, לאחר שמכרה כמעט 400 מיליון תקליטים בכל העולם.
במהלך השנים הוצע לחברי הלהקה סכום שיא של מיליארד דולר, עבור איחוד לסיבוב הופעות אחד, אבל הם סרבו בנימוס. ביורן אולבאוס, כותב שירי הלהקה, הסביר ש"כוחנו הוא בכך שזוכרים אותנו צעירים, שאפתניים ומלאי-אנרגיה בשנות ה-70 ולא כחבורת זקנים שמתעקשת היום לנגן".
ועדיין, 40 שנה אחרי הפירוק ו-5 שנים אחרי הופעה מפתיעה בת שיר אחד משותף, הם החליטו ב-2021 להוציא אלבום שלם ולצאת לסיבוב הופעות וירטואלי.
הנה סיפורה של להקת "אבבא":
https://youtu.be/PPwlGhBXh7A
כך היא ניצחה בווטרלו, אופס... זכתה באירוויזיון:
https://youtu.be/3FsVeMz1F5c
40 להיטיה הגדולים של להקת ABBA:
https://youtu.be/8tyYHdvT-Ks
אחרי 40 שנה - שיר ראשון מתוך אלבום חדש וסיבוב הופעות ב-2021:
https://youtu.be/hWGWFa3jznI
אתה הופך לאגדה כשמעבדים את השירים שלך לג'אז ווקאלי:
https://youtu.be/H4ERHRe2bt0
פלאש מוב נהדר ל"מלכת הריקודים" של צוות בית חולים גדול:
https://youtu.be/eDW0QlFFvvc
והנה סקירה על 10 השירים הגדולים של ABBA:
https://youtu.be/c6kVLAn-MsM?long=yes
איך זכה להיט הענק של אלטון ג'ון לקליפ הכושל בהיסטוריה?
כיום אנו רגילים שהפקת וידאו קליפים עולה גם מיליוני דולרים וכוכבי ענק כמו אלטון ג'ון עושים קליפים יקרים להחריד, אבל בשנות ה-70 המצב היה מעט שונה.
הביטוי הכי ברור לזה הוא הקליפ הגרוע בתולדות הפופ. מדובר בשיר "Don't go breaking my heart", שיר שאלטון ג'ון הקליט בשנות ה-70 עם הזמרת קיקי די, כסוג של מחווה לדואטים של זמרי הנשמה האמריקאים של אותה תקופה.
צילום הוידאו קליפ היה מהחפוזים ביותר. במאי הקליפ היה באמצע צילומים של תכנית טלוויזיה מיוחדת לזמר רוד סטיוארט. אבל ברצונו לספק את אלטון ג'ון, מגה סטאר צעיר ומוכשר כמו שד, הוא פתח אולפן זנוח, ארגן אותו במהירות כך שייראה כמו אולפן הקלטות וצילם בטייק אחד את השיר כולו, ב-3 מצלמות והנחיה לזמרים להציג כאילו שהם מקליטים את השיר לפני המצלמות ולאלתר בין לבין...
ואז התחיל החירבוש הגדול בתולדות הקליפים הטלוויזיוניים, או מה שאפשר לקרוא לו "טל-ביזיון". אפיינו אותו עילגות, חוסר נסיון, חובבנות וטייק אחד בלבד, שהיה במקרה גם גרוע במיוחד. שוב ושוב פספסו הזמרים החביבים כניסות, את השורות של המילים וכדומה. השיא היה כשבמהלך הסולו ניסה אלטון ללמד את קיקי די לרקוד משהו לא ברור והכישלון היה מביך לחלוטין.
אבל זה היה, כאמור, טייק אחד ולטלוויזיה. מה שמדהים שלא זו בלבד שהשיר לא נפגע מהקליפ והיה ללהיט ענק בכל העולם. גם הקליפ המביך הפך, כדרכם של דברים מביכים בעידן המודרני, לסוג של קליפ פולחן ולנושא לדיונים מלומדים, פחות או יותר, בפורומים אינטרנטיים של חובבי פופ ויוצרי קליפים לדורותיהם. הלב, מסתבר, לא נשבר שם לאף אחד ובמיוחד לא למנהלי הכספים ולחשבון הבנק של האלטון והג'ון והקיקי והדי.
הנה הקליפ של "Don't go breaking my heart":
https://youtu.be/z0qW9P-uYfM
מהי הליכת הירח של מייקל ג'קסון?
"הליכת ירח" (Moonwalk) היא תנועת ריקוד מרהיבה, המתבססת על טכניקה שבה הרקדן נע אחורה, תוך שהוא מבצע תנועות הליכה הנראות כמו הליכה לפנים דווקא.
במהלך מופע טלוויזיוני שהוקדש למוסיקה של מוטאון ונקרא "מוטאון 25: אתמול, היום, לנצח" הופיע לראשונה "מלך הפופ", מייקל ג'קסון, ב"הליכת הירח". זו הייתה ככל הידוע, ההופעה הראשונה שבה הוא נראה מבצע אותה. זה היה בפסדינה שבקליפורניה ב-25 למרץ 1983 והריקוד בוצע בעודו שר את להיטו "בילי ג'ין".
מאז אותה הופעה שבה הקהל חזה במייקל ג'קסון המבצע הליכת ירח בהופעה חיה, היא הפכה למוכרת בכל העולם ומזוהה איתו.
אבל לא כולם יודעים מה המקור של הליכת הירח. מסתבר שאם נחקור מעט, נגלה שצעדים דומים בוצעו עבר בשנות ה-30 של המאה שעברה. השחקן רקדן, קאב קלוואי, ביצע אותה כבר בשנת 1932. אז נקראה הטכניקה הזו "באז".
בשנת 1944 אנו פוגשים את ה"באז" שוב, כשג'ודי גרלנד ומרגרט אובריין ביצעו פחות או יותר אותו, בסרט "פגוש אותי בסנט לואיס". אמנם הביצועים שלהן לא הציעו את אשליית ההליכה לפנים, שיוצרת הליכת ירח אמיתית, אבל דומה שב"תחת עץ הבמבוק" מתוך הסרט, הן היו כמעט שם. גם רקדן הסטפס ביל ביילי ביצע בשנת 1955, במהלך ריקוד סטפס החלקה דומה.
אבל נראה שמופעיו של אמן הפנטומימה הצרפתי מרסל מרסו, בין שנות ה-1940 ועד לשנות ה-1980, הם שהפכו את ה"מון ווקינג" למוכרת ביותר, עד להופעתו של מייקל ג'קסון. במיוחד ניתן לראות זאת ביצירתו "הולך נגד הרוח", כשהוא דימה בריקוד מצב שבו הוא נדחף לאחור על ידי הרוח החזקה שנושבת עליו.
בשנת 2012 הורם המהלך המפורסם לגבהים חדשים, כשהתפרסם סרטון מסנטה מוניקה שבקליפורניה, של אמן רחוב אמריקאי בשם אריק נאש, שפיתח את ה-SUPER MOONWALK. נאש נראה בסרטון כשהוא מבצע הליכה מהירה לאחור, על כביש חלק מגשם, תוך שהוא שומר על שיווי משקל מדהים.
הנה מייקל ג'קסון עם המון ווקינג המדהים שלו:
https://youtu.be/b6pomaq30Gg
ובניתוח איטי:
https://youtu.be/Iz4Vc83ZtP4
ביל ביילי בהליכת ירח מ-1955:
https://youtu.be/y71njpDH3co
ובדרנים נוספים שפיתחו את הליכת הירח:
https://youtu.be/35nIo8aBw-g
הסבר של נאש את הסופר מון ווקינג:
https://youtu.be/RzvnAY6zar4
וכאן היא משולבת בקליפ המדהים של ג'קסון ל-Smooth Criminal:
https://youtu.be/aZed4kuFsJs?long=yes
מהו וידאו קליפ?
וידאו קליפ הוא סרטון שמציג שיר, לרוב שיר פופ. או בתיאור פשוט, זה שניתן בסרט "מועדון שנות השמונים", לפיו קליפ הוא "השילוב המושלם של מוסיקה וקטעים ויזואליים".
וידאו קליפים משמשים כיום לקידום המכירות של אלבומים ו"סינגלים" (שירים בודדים) לצורך מכירה בקניה והורדה מהרשת. בעבר הוקרנו הקליפים הללו בעיקר בטלוויזיה. כיום וידאו קליפים משודרים גם בטלוויזיה וגם מופצים באתרי אינטרנט פופולאריים כמו יוטיוב.
הוידאו-קליפים התפתחו בשנות ה-80 והתבססו על המונטאז' הקולנועי, כשהיה בהם חיבור של שוטים לא כרונולוגיים, לפי הקצב של השיר ועל בסיס הצד החזותי, אסוציאטיבי, גרפי ולא פעם כמעט אקראי. החשוב בהם הוא הרעיון ולאו דווקא הסיפור.
חלק מהווידאו קליפים הם כה איכותיים ומיוחדים שניתן להתייחס אליהם כיצירות אמנות של ממש. בקליפים מופיעים פעמים רבות שחקנים ורקדנים. לעיתים הקליפים הללו הם ממש סרטים קצרים, עם עלילה של ממש. פעמים אחרות יש בהם רעיונות חדשניים ויצירתיים שהופכים לפופולאריים בכל העולם.
הנה טריקים בצילום קליפים (מתורגם):
https://youtu.be/G025oxyWv0E
קליפ קלאסי - יוני בלוך בקליפ של סדרת הטלוויזיה הפיג'מות (עברית):
https://youtu.be/sHfwZFzMclk
אחד הווידאו קליפים היפים בתולדות הז'אנר נעשה על יד וניה הימן וגל מוג'ה הישראלים:
https://youtu.be/BPNTC7uZYrI
וידאו קליפ של שיר רוק:
http://youtu.be/sBtaRcN9ZqM
להקת OK GO מספקת קבוע את הקליפים המושקעים והמדהימים ביותר:
http://youtu.be/dTAAsCNK7RA
וידאו קליפ אמנותי לבלדה יפה במיוחד:
http://youtu.be/jhdFe3evXpk
קליפ ישראלי מצוין:
https://youtu.be/Xz0I_O537mk
קליפ יפה לשיר אקוסטי של הביטלס:
https://youtu.be/VJDJs9dumZI
ואפקטים ומניפולציות מחשב נחמדים בקליפ של בורגור ואולמנסקי:
https://youtu.be/_JlsP2kjH9E
מה הייתה מוסיקת הגל החדש?
הגל החדש של המוסיקה (New wave music) היה סגנון של רוק אלקטרוני, שנולד בתחילת שנות ה-80 והפך כמעט מזוהה עם העשור הזה.
"גל חדש" הייתה מוסיקה שהמשיכה את סגנון הפאנק רוק, אך נטתה לכיוון ניסויי יותר, עם לחנים מתוחכמים, צליל מעט אלקטרוני וחדשני, מילים חדות ויותר מתוחכמות יחסית, סגנון פחות בועט וחצוף מהפאנק והפקה מלוטשת יותר וצליל ידידותי יותר לרדיו.
שנת 1981 סימנה את הזינוק להצלחה של סגנון "הגל החדש", בין השאר משום שהקליפים שלהם שודרו המון בתחנה הצעירה והמצליחה שזה עתה נוסדה, MTV. זו הייתה תחנה ששידרה רק וידאו קליפים והצד הויזואלי והאופנתי של אמני הגל החדש התאים לה מאד, בדרך להפוך לערוץ הטלוויזיה של הצעירים.
עם להקות כמו פט שופ בויז (Pet Shop Boys), דוראן דוראן (Duran Duran) ואמנים כמו אדם אנט (Adam Ant), הגל החדש פרח. בהמשך יצרפו אליו גם אמנים לא ממש קשורים, כמו להקת "פוליס". הוא יחזור גם בהמשך עם הרכבים כמו הסמית'ס (The Smiths), הקיור (The Cure) ודפש מוד (Depeche Mode) אבל בחצי השני של שנות השמונים הוא ילך וידעך, עד שייעלם.
מודרן אנגליש בעשור של הגל החדש:
https://youtu.be/LuN6gs0AJls
וגם:
https://youtu.be/E8hSLYqPyEU
יאזו ב-Don't go:
https://youtu.be/VML1u8KJjEo
איך איחד מלך הפופ את כולם לשיר אחד?
בשנות ה-80 היה לפופ רק מלך אחד. מדונה רק התפרסמה והפכה לכוכבת צעירה ומבטיחה. אלביס כבר מת מזמן והביטלס היו מפורקים מעל עשור. למלך הפופ קראו אז מייקל ג'קסון. הוא ימשיך במלכותו עד יום מותו ובקדנציה שלו קרה אחד הניסים של הפופ העולמי. קראו לנס הזה "אנו העולם" והוא היה שיר צדקה, שכל מי שראה עצמו זמר מצליח, התייצב כדי לשיר בו.
את מה שיהפוך ללהיט הגדול של שנת 1985, We are The World, כתבו ליונל ריצ'י ומייקל ג'קסון. הוא הוקלט על ידי כל האמנים שקיבלו מעין שם ללהקה, USA for Africa, והקדישו את ההכנסות לקורבנות הבצורת באתיופיה.
את ההשראה הם קיבלו מה"Band Aid", קבוצת אמנים בריטים ואירים שהקליטה שנה קודם את שיר הצדקה "האם הם יודעים שזהו חג המולד?" (Do They Know It's Christmas?) למטרות דומות.
יש בשיר We are The World לא מעט הישגים. מלך הפופ הצליח להביא לשם גאוני מוסיקה שהקשר ביניהם לבין הפופ שלו היה קלוש, אבל הכבוד שלהם לנושא היה גדול. התייצבו שם אפילו סטיבי וונדר, פול סיימון, ברוס ספרינגסטין ואחד, בוב דילן, דובר הדור הקודם ומי שכבר אז נחשב לאמן הפופ החשוב במאה ה-20.
"We are the World" הפך מיידית ללהיט והיה לאחת ההצלחות הגדולות בכל הזמנים. הוא עבר את 20 מיליון העותקים, במכירות בכל העולם.
אגב, 25 שנים לאחר מכן הוקלט ביצוע המחווה "We Are The World 25 For Haiti", שההכנסות ממנו הוקדשו לשיקום האיטי לאחר רעידת אדמה. השתתפו בו אמנים מובילים מדור היוטיוב, כמו ג'סטין ביבר ומיילי סיירוס, לצד אמנים מיתולוגיים כמו ברברה סטרייסנד, בונו ובריאן ווילסון מ"נערי החוף" ואמני היפ-הופ מובילים, בראשות קניה ווסט. את מייקל ג'קסון שילבו בפזמון הראשון בקטע מהקליפ המקורי.
הנה הקליפ המקורי של השיר "We are the World":
https://youtu.be/s3wNuru4U0I
הביצוע מ-2010 לשיר, עם אמני המאה ה-21:
https://youtu.be/Glny4jSciVI
גם בארץ הטרנד תפס:
https://youtu.be/caKTyxB1amI
למה מת הכוכב הישראלי בצרפת מייק ברנט?
זה היה בבוקר יום ששי, בשנת 1975, כשמצאו את כוכב-העל הצרפתי-ישראלי מייק ברנט (Mike Brant) מת על המדרכה, ברחוב ארלנז'ה בפאריס. הוא היה בן 28 במותו. איש לא הבין כיצד אדם במעמדו מוותר על הכל וקופץ אל מותו. רבים מהמעריצים שלו סברו שהוא נרצח. העיתונים בצרפת התמלאו בהשערות ורעיונות. היו שחשדו במוסד הישראלי, אחרים חשדו בשייך סעודי מסתורי, אבל לאיש לא היה מושג מה קרה שם. האמת, חשוב לומר, מעולם לא התגלתה.
כמה חודשים לפני כן, בשנות השבעים של המאה הקודמת, היה מייק ברנט התגשמות החלום של כל צעיר או צעירים ישראליים ששואפים להתפרסם. הוא התחיל כמשה ברנד, ילד חיפאי מהעיר התחתית, בן להורים ניצולי שואה. הוא נולד במחנה מעצר לעולים בקפריסין, לשם הועברו הוריו מספינת המעפילים, על ידי הבריטים.
כבר בבית הספר התגלה משה כבעל קול ערב במיוחד. אחר-כך, כבחור צעיר הוא היה לזמר מצוין. הוא כיכב בבתי מלון ובמועדונים בעיר טהרן, בירת איראן. היה בו משהו מיוחד שחיכה להתפרץ...
ואכן, כשהוא רק הגיע לפאריס בירת צרפת, חסר פרוטה אבל עם חלום, הוא התגלה כמעט מיד. בהופעת טלוויזיה אחת הוא כבש את לבבות ההמונים. בלי לדעת צרפתית, הפך משה למייק ברנט ולכוכב ענק. היה לו כל מה שצריך. הוא היה זמר מוכשר ויפה עד כאב, אבל הכי חשוב - פרפורמר לא רגיל שההצלחה זינקה עליו מכל עבר. לא היה זמר ישראלי לפניו או אחריו, שהצליח כל כך בעולם. לא היה עוד מקרה כזה, של כוכב צרפתי שלא ידע מילה בצרפתית אבל כל צרפת ידעה את שמו ואת שיריו.
אבל בפנים הוא הלך ונסדק. מייק היה רגיש ושברירי. נראה שהוא לא עמד בלחצים שיצרה ההצלחה ומצבו הנפשי היה בקריסה מוחלטת. איש לא הכין אותו להצלחה כה גדולה והוא לא עמד בכמויות המעריצים, לחצי ההופעות והכסף הרב שלפתע התגלגל משיריו ואליו. משה ברנד הפך לקרבן של כישרונו והצלחתו המדהימים של הכוכב מייק ברנט. וכך, למרות שהוא הכריז בראיונות שהוא מתחרט על ניסיון קודם כושל שלו להתאבד, הגיע המוות הטרגי שלו והפתיע את כולם. יהי זכרו ברוך!
כך זוכרים את מייק ברנט עד היום (עברית):
https://youtu.be/ue4popq6QMs
ובהופעה בטלוויזיה הצרפתית:
https://youtu.be/5pNDd_Dbfu4
עם הזמרת היווניה ננה מושקורי:
https://youtu.be/RCaMvoBYQyM
הוא שר גם בספרדית:
https://youtu.be/OGwQPtgc72c
געגועי המעריצים שלו (עברית):
https://youtu.be/Hfn5M2rjhSY
סרט שנעשה על הקריירה של מייק ברנט וסופה הטרגי (עברית):
http://youtu.be/hPGn5H1eMfw
ראיון עם אחיו, שמספר על מייק הפרטי והזמר (עברית):
https://youtu.be/7Yk7igmCYh0?t=50s&end=5m29s
ותכנית טלוויזיה בעברית שמוקדשת לו (עברית):
https://youtu.be/wMwCK1Ta9PI?long=yes
את המוסיקאים המחברים, מלחינים ושרים את שיריהם בעצמם נוהגים בתרבות הפופולארית לכנות "סינגר-סונגרייטר" (Singer-songwriter) או בעברית "זמר-יוצר". לא מעט זמרים-יוצרים נוטים לשלב בשיריהם נושאים חברתיים ופוליטיים. אם להשלים את התמונה, כמעט תמיד נוהגים הסינגר-סונגרייטרס ללוות את שירתם בעצמם - לרוב מדובר בפריטה על גיטרה או פסנתר.
בין הסינגרז-סונגרייטרס המפורסמים ניתן למצוא שמות כמו בוב דילן, ברוס ספרינגסטין, ניל יאנג, לאונרד כהן, פול סיימון, דייויד בואי ועוד. חלק ממנהיגי וחברי להקות רוק גדולות הפכו גם הם בהמשך הקריירה שלהם לזמרים-יוצרים. ביניהם מנהיג הביץ' בויז בריאן ווילסון, כל חברי הביטלס, גיטריסט העל אריק קלפטון ועוד.
ראשוני הסינגרז-סונגרייטרס היו זמרים בלוז ופולק אמריקאים, שהחלו לכתוב ולהופיע כך כבר בתחילת המאה ה-20. גם בהמשך פעלו לא מעט אמנים כאלה, אך הם מעולם לא זכו לפופולאריות גדולה. סנונית הרוק הראשונה שהייתה יוצרת וגם מבצעת היה באדי הולי - שכתב את שיריו בעצמו והפך לאגדה שנקטעה עקב מותו בתאונת מטוס. הביטלס הושפעו ממנו מאד והתעקשו להקליט את השירים שהם כתבו, בניגוד למקובל בתחילת שנות ה-60.
לזרם המרכזי של המוסיקה הפופולארית הגיעו סינגר סונגרייטרז בהמוניהם לקראת סוף שנות ה-60. הבולט בהם היה בוב דילן, מי שכונה לא פעם "קולו של הדור". הוא היה זמר מחאה בסגנון הפולק, שזכה להצלחה אדירה עם שיריו המלווים בגיטרה ומפוחית. מששינה את סגנונו לסגנון חשמלי שנקרא "פולק-רוק", הלכו רבים בעקבותיו. כך זכו אמנים רבים באותה תקופה להימנות עם גדולי הזמרים-יוצרים. ביניהם היו כוכבי פולק, קאונטרי ובלוז. שמות כמו ג'וני מיטשל, ואן מוריסון, ג'וני קאש, וילי נלסון, דונובן, קט סטיבנס, ג'ון דנבר, פול סיימון וקרול קינג הפכו בבת אחת למצליחים במיוחד, באמריקה ובעולם.
כמובן שזמרים יוצרים יש בכל ארץ בעולם. מרוסיה בה הם כונו "בארדים" ועד ישראל, בה רבים מהם מעטרים את פסגת הפופ והרוק הישראלי. למעשה, הזמרים היוצרים הם היום הרוב מבין המבצעים המצליחים, בעוד שהאמנים המבצעים בלבד הולכים ומתמעטים. הקהל, מסתבר, למד להתחבר לאמת הפנימית של היוצר שכתב ואז עומד מולו ומבצע את שיריו.
הנה דילן וכהן - שניים מגדולי הכותבים ושרים הללו (בעברית):
https://youtu.be/BZem7AUfUlA
עוד שתי אגדות - הזמרים היוצרים ג'וני מיטשל וג'וני קאש:
https://youtu.be/W1QO0jQ0PB0
ניל יאנג, זמר יוצר נערץ שמשנות ה-60 מוציא מחרוזת אינסופית של אלבומי מופת:
https://youtu.be/n2MtEsrcTTs
המשורר הקנדי שהפך לסינגר-סונגרייטר אגדי - לאונרד כהן:
https://youtu.be/n_56ep729TE
דונובן הסקוטי שזכה לתהילה בשנות ה-60:
https://youtu.be/4ER0odSOKwY
ושיר של רוג'ר הודגסון זמר-יוצר שהוביל את להקת "סופרטרמפ":
https://youtu.be/tODaH_fGtMY
הזמר המנוח מייקל ג'קסון (Michael jackson) התפרסם כילד פלא, בלהקה משפחתית שנקראה "חמישיית ג'קסון" וכללה את אחיו ג'קי, טיטו, ג'רמיין ומרלון. כבר מגיל צעיר הוא היה עילוי מוסיקלי ואמן בעל רשימת כישרונות כמעט לא נגמרת ואיכותית להפליא.
כשהיה בן 9 בלבד הוא הפך לסולן של להקת "חמישיית הג'קסון" וזכה להצלחה מטורפת גם ככותב חלק משיריה. אחרי מותו אמר עליו הזמר לני קרביץ, שבגיל עשר כבר הגיע מייקל לרמה של שתי אגדות סול - ג'יימס בראון וארית'ה פרנקלין.
בדיעבד כולם הבינו שהוא היה גאון בן 10 שאיכשהו נשאר במשך כל חייו בן 10. כי מעבר להצלחות המוסיקליות הלא-נגמרות שלו, גם כשג'קסון כבר נודע בכינויו "מלך הפופ" ונחשב לאחד הזמרים המצליחים והמרוויחים בכל הזמנים, הוא לא היה באמת מבוגר. בהרבה מובנים הוא נשאר ילד קטן ולא בוגר לחלוטין. קצת כמו מוצרט, אם ניתן למצוא מקבילה ראויה לשני הכיוונים - הכישרון הענק והאופי וגם ההתנהגות הילדותיים.
אז הוא היה זמר עילוי, מלחין מוכשר, נגן מצוין, פזמונאי ומפיק מוזיקלי מדהים, רקדן מהולל וכוריאוגרף מהשורה הראשונה. אבל כילד עבר מייקל חיים מורכבים, שכללו התעללות פיזית ונפשית של אביו, חלק מהאובססיה של האב להזניק את הקריירה של מייקל הילד. בבגרותו תגיע גם האובססיה של מייקל לצבע עורו ולניתוחים פלסטיים אינסופיים בפניו.
רשימת השיאים שהשיג מייקל בחייו היא בלתי נתפסת. בין השאר הוא יצר את האלבום הנמכר ביותר בכל הזמנים, יצירת המופת Thriller. זה היה אלבום ששבר שיאים בשרשרת, שרד 80 שבועות במצעד, מהם 37 שבועות במקום הראשון. הוא הפך מולטי-מיליונר ואחד המוסיקאים העשירים בתבל.
אבל על כל אלו העיבה תקרית שגרמה לשריפת שערו, בתאונה שהתרחשה במהלך צילומי פרסומת שעשה לחברת "פפסי". התאונה חייבה סדרה של ניתוחים פלסטיים, שמעולם לא הסתיימו אצל הזמר.
גם עורו ההולך ומתבהר של ג'קסון ,חלק ממחלת הוויטיליגו, שממנה סבל, נעשה מקור לשמועות על כוונתו להפוך לאדם לבן. בשנת 1993 סיפר מייקל בתכנית הפופולרית של אופרה ווינפרי שהוא חולה בוויטיליגו. המדיה סירבה להאמין ושנים טפטפו עיתונאים ורגילים על טיפולים מסתוריים, בהם הוא צובע את עורו בלבן. לא עזרו ההוכחות הרשמיות שסיפק, על המחלות שהפכו אותו רגיש לאור השמש, מחלות הבהרת והזאבת.
רק בנתיחה שלאחר מותו, למד הציבור סופית שהוא אמר את האמת הפשוטה. זו הייתה מחלת עור שג'קסון, כוכב-על בגוף של בן אדם, סבל ממנה.
כך יצא שבמשך הזמן הלך הזמר והסתגר באחוזה הענקית שרכש ונתן לה את השם "Neverland". הוא הסתתר בה מהתקשורת והמעריצים הנלהבים וחי את חייו הסודיים. אולי סודיים מדי, כפי שהתקשורת חושפת בשנים האחרונות...
ואז, כשהגיע לגיל 50, הגיעה גם אגדת הפופ לקיצה. מייקל נמצא בביתו בלוס אנג'לס, כשהוא לא נושם. כך נקבע מותו של מי שהפך למלך הפופ, אבל בתוכו נשאר תמיד "ילד הפופ", הנפחד והרגיש, מי שמעולם לא זכה להתבגר ולהיות נורמלי, כאחד האדם.
הנה סיפורו של מייקל ג'קסון מילדותו ועד לפסגת הפופ:
https://youtu.be/RMvIjsGr_Kw
ג'קסון הרקדן ב"הליכת הירח" שהמציא:
https://youtu.be/b6pomaq30Gg
עוד קליפ מושקע שלו - שחור או לבן:
https://youtu.be/F2AitTPI5U0
ביט איט ("סתלק מפה") של מייקל ג'קסון:
https://youtu.be/oRdxUFDoQe0
הלהיט "בילי ג'ין":
https://youtu.be/Zi_XLOBDo_Y
הקליפ הגדול שלו "מותחן" ששבר שיאים בכל תחום ועבר ביוטיוב את ה-350 מיליון צפיות:
https://youtu.be/sOnqjkJTMaA
מאז שמת המעריצים מסתפקים בהופעות שלו בהולוגרמה:
https://youtu.be/jDRTghGZ7XU
סקירת עשרת השירים הטובים שלו:
https://youtu.be/DgUaUXr5QOs?long=yes
וסרט תיעודי על חייו והקריירה שלו:
https://youtu.be/NIb8lXZfVv0?long=yes
אבבא (ABBA) היא אחת מלהקות הפופ הגדולות בכל הזמנים. הלהקה, שפעלה בין השנים 1972-1983, צמחה בשוודיה והפכה לאימפריית פופ עולמית.
להקת ABBA, ששמה הורכב מראשי התיבות של חבריה - אגנטה, בני, ביורן, ואן-פריד, התפרסמה בעולם כשהיא זכתה בשנת 1974, במקום הראשון בתחרות האירוויזיון. חברי אבבא ביצעו בה את השיר "ווטרלו" ומכאן הדרך הייתה קצרה, עד שכבשו את העולם עם שלל להיטים על-זמניים והפכו לאחת הלהקות המצליחות בהיסטוריה.
החברים באבבא היו סנסציה מהרגע הראשון. הבלונד, היופי של הארבעה, האאוטפיט המחמיא של הבנות - הכל אמר שוודיה סקסית, מודעת לעצמה, מלודית ומפוצצת בכישרון. חלוקת התפקידים הייתה ברורה - הבנות שרות בקולות צחים ומאוזנים והבנים כותבים, מפיקים ומנגנים את הלהיטים.
בעשור שבו הרוק הגיע לשיאים חדשים של מגלומניה וארכנות ומוסיקאים בכל מקום התחרו ביניהם על רעיונות יומרניים ליצירות ענק ועל הקלטה של יצירות מורכבות ושאפתניות, המהנדסים המוסיקליים של אבבא יצרו שירי פופ קלילים, ממוקדים, קצרים ומקצועיים לעילא, שלרגע לא התביישו שהם פופ.
ארבעת חברי הלהקה השוודית, אגנטה, בני, ביורן ואן-פריד, פעלו ברצף עד שנת 1983 וסיפקו אינספור להיטים מצליחים ביותר. שירים כמו Money, Money, Money, Fernando, The Winner Takes It All, Super Trouper, Take A Chance On Me, Dancing Queen, SOS ועוד עשרות אחרים, הפכו להימנונים של הדור הצעיר ולא הייתה מסיבת דיסקו שלא כללה אותם.
ב-2005 הוכתר שירם הזוכה "Waterloo" לשיר האירוויזיון הטוב ביותר בכל הזמנים. אבבא גם נכנסה ב-2010 להיכל התהילה של הרוקנ'רול, לאחר שמכרה כמעט 400 מיליון תקליטים בכל העולם.
במהלך השנים הוצע לחברי הלהקה סכום שיא של מיליארד דולר, עבור איחוד לסיבוב הופעות אחד, אבל הם סרבו בנימוס. ביורן אולבאוס, כותב שירי הלהקה, הסביר ש"כוחנו הוא בכך שזוכרים אותנו צעירים, שאפתניים ומלאי-אנרגיה בשנות ה-70 ולא כחבורת זקנים שמתעקשת היום לנגן".
ועדיין, 40 שנה אחרי הפירוק ו-5 שנים אחרי הופעה מפתיעה בת שיר אחד משותף, הם החליטו ב-2021 להוציא אלבום שלם ולצאת לסיבוב הופעות וירטואלי.
הנה סיפורה של להקת "אבבא":
https://youtu.be/PPwlGhBXh7A
כך היא ניצחה בווטרלו, אופס... זכתה באירוויזיון:
https://youtu.be/3FsVeMz1F5c
40 להיטיה הגדולים של להקת ABBA:
https://youtu.be/8tyYHdvT-Ks
אחרי 40 שנה - שיר ראשון מתוך אלבום חדש וסיבוב הופעות ב-2021:
https://youtu.be/hWGWFa3jznI
אתה הופך לאגדה כשמעבדים את השירים שלך לג'אז ווקאלי:
https://youtu.be/H4ERHRe2bt0
פלאש מוב נהדר ל"מלכת הריקודים" של צוות בית חולים גדול:
https://youtu.be/eDW0QlFFvvc
והנה סקירה על 10 השירים הגדולים של ABBA:
https://youtu.be/c6kVLAn-MsM?long=yes
כיום אנו רגילים שהפקת וידאו קליפים עולה גם מיליוני דולרים וכוכבי ענק כמו אלטון ג'ון עושים קליפים יקרים להחריד, אבל בשנות ה-70 המצב היה מעט שונה.
הביטוי הכי ברור לזה הוא הקליפ הגרוע בתולדות הפופ. מדובר בשיר "Don't go breaking my heart", שיר שאלטון ג'ון הקליט בשנות ה-70 עם הזמרת קיקי די, כסוג של מחווה לדואטים של זמרי הנשמה האמריקאים של אותה תקופה.
צילום הוידאו קליפ היה מהחפוזים ביותר. במאי הקליפ היה באמצע צילומים של תכנית טלוויזיה מיוחדת לזמר רוד סטיוארט. אבל ברצונו לספק את אלטון ג'ון, מגה סטאר צעיר ומוכשר כמו שד, הוא פתח אולפן זנוח, ארגן אותו במהירות כך שייראה כמו אולפן הקלטות וצילם בטייק אחד את השיר כולו, ב-3 מצלמות והנחיה לזמרים להציג כאילו שהם מקליטים את השיר לפני המצלמות ולאלתר בין לבין...
ואז התחיל החירבוש הגדול בתולדות הקליפים הטלוויזיוניים, או מה שאפשר לקרוא לו "טל-ביזיון". אפיינו אותו עילגות, חוסר נסיון, חובבנות וטייק אחד בלבד, שהיה במקרה גם גרוע במיוחד. שוב ושוב פספסו הזמרים החביבים כניסות, את השורות של המילים וכדומה. השיא היה כשבמהלך הסולו ניסה אלטון ללמד את קיקי די לרקוד משהו לא ברור והכישלון היה מביך לחלוטין.
אבל זה היה, כאמור, טייק אחד ולטלוויזיה. מה שמדהים שלא זו בלבד שהשיר לא נפגע מהקליפ והיה ללהיט ענק בכל העולם. גם הקליפ המביך הפך, כדרכם של דברים מביכים בעידן המודרני, לסוג של קליפ פולחן ולנושא לדיונים מלומדים, פחות או יותר, בפורומים אינטרנטיים של חובבי פופ ויוצרי קליפים לדורותיהם. הלב, מסתבר, לא נשבר שם לאף אחד ובמיוחד לא למנהלי הכספים ולחשבון הבנק של האלטון והג'ון והקיקי והדי.
הנה הקליפ של "Don't go breaking my heart":
https://youtu.be/z0qW9P-uYfM
מוסיקת פופ
"הליכת ירח" (Moonwalk) היא תנועת ריקוד מרהיבה, המתבססת על טכניקה שבה הרקדן נע אחורה, תוך שהוא מבצע תנועות הליכה הנראות כמו הליכה לפנים דווקא.
במהלך מופע טלוויזיוני שהוקדש למוסיקה של מוטאון ונקרא "מוטאון 25: אתמול, היום, לנצח" הופיע לראשונה "מלך הפופ", מייקל ג'קסון, ב"הליכת הירח". זו הייתה ככל הידוע, ההופעה הראשונה שבה הוא נראה מבצע אותה. זה היה בפסדינה שבקליפורניה ב-25 למרץ 1983 והריקוד בוצע בעודו שר את להיטו "בילי ג'ין".
מאז אותה הופעה שבה הקהל חזה במייקל ג'קסון המבצע הליכת ירח בהופעה חיה, היא הפכה למוכרת בכל העולם ומזוהה איתו.
אבל לא כולם יודעים מה המקור של הליכת הירח. מסתבר שאם נחקור מעט, נגלה שצעדים דומים בוצעו עבר בשנות ה-30 של המאה שעברה. השחקן רקדן, קאב קלוואי, ביצע אותה כבר בשנת 1932. אז נקראה הטכניקה הזו "באז".
בשנת 1944 אנו פוגשים את ה"באז" שוב, כשג'ודי גרלנד ומרגרט אובריין ביצעו פחות או יותר אותו, בסרט "פגוש אותי בסנט לואיס". אמנם הביצועים שלהן לא הציעו את אשליית ההליכה לפנים, שיוצרת הליכת ירח אמיתית, אבל דומה שב"תחת עץ הבמבוק" מתוך הסרט, הן היו כמעט שם. גם רקדן הסטפס ביל ביילי ביצע בשנת 1955, במהלך ריקוד סטפס החלקה דומה.
אבל נראה שמופעיו של אמן הפנטומימה הצרפתי מרסל מרסו, בין שנות ה-1940 ועד לשנות ה-1980, הם שהפכו את ה"מון ווקינג" למוכרת ביותר, עד להופעתו של מייקל ג'קסון. במיוחד ניתן לראות זאת ביצירתו "הולך נגד הרוח", כשהוא דימה בריקוד מצב שבו הוא נדחף לאחור על ידי הרוח החזקה שנושבת עליו.
בשנת 2012 הורם המהלך המפורסם לגבהים חדשים, כשהתפרסם סרטון מסנטה מוניקה שבקליפורניה, של אמן רחוב אמריקאי בשם אריק נאש, שפיתח את ה-SUPER MOONWALK. נאש נראה בסרטון כשהוא מבצע הליכה מהירה לאחור, על כביש חלק מגשם, תוך שהוא שומר על שיווי משקל מדהים.
הנה מייקל ג'קסון עם המון ווקינג המדהים שלו:
https://youtu.be/b6pomaq30Gg
ובניתוח איטי:
https://youtu.be/Iz4Vc83ZtP4
ביל ביילי בהליכת ירח מ-1955:
https://youtu.be/y71njpDH3co
ובדרנים נוספים שפיתחו את הליכת הירח:
https://youtu.be/35nIo8aBw-g
הסבר של נאש את הסופר מון ווקינג:
https://youtu.be/RzvnAY6zar4
וכאן היא משולבת בקליפ המדהים של ג'קסון ל-Smooth Criminal:
https://youtu.be/aZed4kuFsJs?long=yes
וידאו קליפ הוא סרטון שמציג שיר, לרוב שיר פופ. או בתיאור פשוט, זה שניתן בסרט "מועדון שנות השמונים", לפיו קליפ הוא "השילוב המושלם של מוסיקה וקטעים ויזואליים".
וידאו קליפים משמשים כיום לקידום המכירות של אלבומים ו"סינגלים" (שירים בודדים) לצורך מכירה בקניה והורדה מהרשת. בעבר הוקרנו הקליפים הללו בעיקר בטלוויזיה. כיום וידאו קליפים משודרים גם בטלוויזיה וגם מופצים באתרי אינטרנט פופולאריים כמו יוטיוב.
הוידאו-קליפים התפתחו בשנות ה-80 והתבססו על המונטאז' הקולנועי, כשהיה בהם חיבור של שוטים לא כרונולוגיים, לפי הקצב של השיר ועל בסיס הצד החזותי, אסוציאטיבי, גרפי ולא פעם כמעט אקראי. החשוב בהם הוא הרעיון ולאו דווקא הסיפור.
חלק מהווידאו קליפים הם כה איכותיים ומיוחדים שניתן להתייחס אליהם כיצירות אמנות של ממש. בקליפים מופיעים פעמים רבות שחקנים ורקדנים. לעיתים הקליפים הללו הם ממש סרטים קצרים, עם עלילה של ממש. פעמים אחרות יש בהם רעיונות חדשניים ויצירתיים שהופכים לפופולאריים בכל העולם.
הנה טריקים בצילום קליפים (מתורגם):
https://youtu.be/G025oxyWv0E
קליפ קלאסי - יוני בלוך בקליפ של סדרת הטלוויזיה הפיג'מות (עברית):
https://youtu.be/sHfwZFzMclk
אחד הווידאו קליפים היפים בתולדות הז'אנר נעשה על יד וניה הימן וגל מוג'ה הישראלים:
https://youtu.be/BPNTC7uZYrI
וידאו קליפ של שיר רוק:
http://youtu.be/sBtaRcN9ZqM
להקת OK GO מספקת קבוע את הקליפים המושקעים והמדהימים ביותר:
http://youtu.be/dTAAsCNK7RA
וידאו קליפ אמנותי לבלדה יפה במיוחד:
http://youtu.be/jhdFe3evXpk
קליפ ישראלי מצוין:
https://youtu.be/Xz0I_O537mk
קליפ יפה לשיר אקוסטי של הביטלס:
https://youtu.be/VJDJs9dumZI
ואפקטים ומניפולציות מחשב נחמדים בקליפ של בורגור ואולמנסקי:
https://youtu.be/_JlsP2kjH9E
הגל החדש של המוסיקה (New wave music) היה סגנון של רוק אלקטרוני, שנולד בתחילת שנות ה-80 והפך כמעט מזוהה עם העשור הזה.
"גל חדש" הייתה מוסיקה שהמשיכה את סגנון הפאנק רוק, אך נטתה לכיוון ניסויי יותר, עם לחנים מתוחכמים, צליל מעט אלקטרוני וחדשני, מילים חדות ויותר מתוחכמות יחסית, סגנון פחות בועט וחצוף מהפאנק והפקה מלוטשת יותר וצליל ידידותי יותר לרדיו.
שנת 1981 סימנה את הזינוק להצלחה של סגנון "הגל החדש", בין השאר משום שהקליפים שלהם שודרו המון בתחנה הצעירה והמצליחה שזה עתה נוסדה, MTV. זו הייתה תחנה ששידרה רק וידאו קליפים והצד הויזואלי והאופנתי של אמני הגל החדש התאים לה מאד, בדרך להפוך לערוץ הטלוויזיה של הצעירים.
עם להקות כמו פט שופ בויז (Pet Shop Boys), דוראן דוראן (Duran Duran) ואמנים כמו אדם אנט (Adam Ant), הגל החדש פרח. בהמשך יצרפו אליו גם אמנים לא ממש קשורים, כמו להקת "פוליס". הוא יחזור גם בהמשך עם הרכבים כמו הסמית'ס (The Smiths), הקיור (The Cure) ודפש מוד (Depeche Mode) אבל בחצי השני של שנות השמונים הוא ילך וידעך, עד שייעלם.
מודרן אנגליש בעשור של הגל החדש:
https://youtu.be/LuN6gs0AJls
וגם:
https://youtu.be/E8hSLYqPyEU
יאזו ב-Don't go:
https://youtu.be/VML1u8KJjEo
בשנות ה-80 היה לפופ רק מלך אחד. מדונה רק התפרסמה והפכה לכוכבת צעירה ומבטיחה. אלביס כבר מת מזמן והביטלס היו מפורקים מעל עשור. למלך הפופ קראו אז מייקל ג'קסון. הוא ימשיך במלכותו עד יום מותו ובקדנציה שלו קרה אחד הניסים של הפופ העולמי. קראו לנס הזה "אנו העולם" והוא היה שיר צדקה, שכל מי שראה עצמו זמר מצליח, התייצב כדי לשיר בו.
את מה שיהפוך ללהיט הגדול של שנת 1985, We are The World, כתבו ליונל ריצ'י ומייקל ג'קסון. הוא הוקלט על ידי כל האמנים שקיבלו מעין שם ללהקה, USA for Africa, והקדישו את ההכנסות לקורבנות הבצורת באתיופיה.
את ההשראה הם קיבלו מה"Band Aid", קבוצת אמנים בריטים ואירים שהקליטה שנה קודם את שיר הצדקה "האם הם יודעים שזהו חג המולד?" (Do They Know It's Christmas?) למטרות דומות.
יש בשיר We are The World לא מעט הישגים. מלך הפופ הצליח להביא לשם גאוני מוסיקה שהקשר ביניהם לבין הפופ שלו היה קלוש, אבל הכבוד שלהם לנושא היה גדול. התייצבו שם אפילו סטיבי וונדר, פול סיימון, ברוס ספרינגסטין ואחד, בוב דילן, דובר הדור הקודם ומי שכבר אז נחשב לאמן הפופ החשוב במאה ה-20.
"We are the World" הפך מיידית ללהיט והיה לאחת ההצלחות הגדולות בכל הזמנים. הוא עבר את 20 מיליון העותקים, במכירות בכל העולם.
אגב, 25 שנים לאחר מכן הוקלט ביצוע המחווה "We Are The World 25 For Haiti", שההכנסות ממנו הוקדשו לשיקום האיטי לאחר רעידת אדמה. השתתפו בו אמנים מובילים מדור היוטיוב, כמו ג'סטין ביבר ומיילי סיירוס, לצד אמנים מיתולוגיים כמו ברברה סטרייסנד, בונו ובריאן ווילסון מ"נערי החוף" ואמני היפ-הופ מובילים, בראשות קניה ווסט. את מייקל ג'קסון שילבו בפזמון הראשון בקטע מהקליפ המקורי.
הנה הקליפ המקורי של השיר "We are the World":
https://youtu.be/s3wNuru4U0I
הביצוע מ-2010 לשיר, עם אמני המאה ה-21:
https://youtu.be/Glny4jSciVI
גם בארץ הטרנד תפס:
https://youtu.be/caKTyxB1amI
זה היה בבוקר יום ששי, בשנת 1975, כשמצאו את כוכב-העל הצרפתי-ישראלי מייק ברנט (Mike Brant) מת על המדרכה, ברחוב ארלנז'ה בפאריס. הוא היה בן 28 במותו. איש לא הבין כיצד אדם במעמדו מוותר על הכל וקופץ אל מותו. רבים מהמעריצים שלו סברו שהוא נרצח. העיתונים בצרפת התמלאו בהשערות ורעיונות. היו שחשדו במוסד הישראלי, אחרים חשדו בשייך סעודי מסתורי, אבל לאיש לא היה מושג מה קרה שם. האמת, חשוב לומר, מעולם לא התגלתה.
כמה חודשים לפני כן, בשנות השבעים של המאה הקודמת, היה מייק ברנט התגשמות החלום של כל צעיר או צעירים ישראליים ששואפים להתפרסם. הוא התחיל כמשה ברנד, ילד חיפאי מהעיר התחתית, בן להורים ניצולי שואה. הוא נולד במחנה מעצר לעולים בקפריסין, לשם הועברו הוריו מספינת המעפילים, על ידי הבריטים.
כבר בבית הספר התגלה משה כבעל קול ערב במיוחד. אחר-כך, כבחור צעיר הוא היה לזמר מצוין. הוא כיכב בבתי מלון ובמועדונים בעיר טהרן, בירת איראן. היה בו משהו מיוחד שחיכה להתפרץ...
ואכן, כשהוא רק הגיע לפאריס בירת צרפת, חסר פרוטה אבל עם חלום, הוא התגלה כמעט מיד. בהופעת טלוויזיה אחת הוא כבש את לבבות ההמונים. בלי לדעת צרפתית, הפך משה למייק ברנט ולכוכב ענק. היה לו כל מה שצריך. הוא היה זמר מוכשר ויפה עד כאב, אבל הכי חשוב - פרפורמר לא רגיל שההצלחה זינקה עליו מכל עבר. לא היה זמר ישראלי לפניו או אחריו, שהצליח כל כך בעולם. לא היה עוד מקרה כזה, של כוכב צרפתי שלא ידע מילה בצרפתית אבל כל צרפת ידעה את שמו ואת שיריו.
אבל בפנים הוא הלך ונסדק. מייק היה רגיש ושברירי. נראה שהוא לא עמד בלחצים שיצרה ההצלחה ומצבו הנפשי היה בקריסה מוחלטת. איש לא הכין אותו להצלחה כה גדולה והוא לא עמד בכמויות המעריצים, לחצי ההופעות והכסף הרב שלפתע התגלגל משיריו ואליו. משה ברנד הפך לקרבן של כישרונו והצלחתו המדהימים של הכוכב מייק ברנט. וכך, למרות שהוא הכריז בראיונות שהוא מתחרט על ניסיון קודם כושל שלו להתאבד, הגיע המוות הטרגי שלו והפתיע את כולם. יהי זכרו ברוך!
כך זוכרים את מייק ברנט עד היום (עברית):
https://youtu.be/ue4popq6QMs
ובהופעה בטלוויזיה הצרפתית:
https://youtu.be/5pNDd_Dbfu4
עם הזמרת היווניה ננה מושקורי:
https://youtu.be/RCaMvoBYQyM
הוא שר גם בספרדית:
https://youtu.be/OGwQPtgc72c
געגועי המעריצים שלו (עברית):
https://youtu.be/Hfn5M2rjhSY
סרט שנעשה על הקריירה של מייק ברנט וסופה הטרגי (עברית):
http://youtu.be/hPGn5H1eMfw
ראיון עם אחיו, שמספר על מייק הפרטי והזמר (עברית):
https://youtu.be/7Yk7igmCYh0?t=50s&end=5m29s
ותכנית טלוויזיה בעברית שמוקדשת לו (עברית):
https://youtu.be/wMwCK1Ta9PI?long=yes
למה שימשו תקליטוני ה-45 או הסינגלים?
בשנים האחרונות, עם פריצת הסטרימינג לחיינו, חזר הסינגל (Single) להיות פופולרי. מה שנקרא פעם "תקליטון" הוא היום פשוט שיר.
כי בעידן הסטרימינג האמן מעלה שירים והעוקבים שלו נחשפים אליהם ומוסיפים אותם למועדפים של עצמם ולפלייליסטים, רשימות הנגינה שלהם.
אך בעבר, אצל ההורים והסבים של היום, היה הסינגל תקליטון עגול, עשוי ויניל, עם שני שירים. בצד א' היה הלהיט, אותו שיר ששוגר כדי למכור את התקליטון בהמוניו. צד ב' כלל שיר פחות מצליח, אם כי לא פעם הוא היה הפנינה האמיתית.
התקליטון, שהומצא בשנת 1949, נוגן בפטיפון של אותם ימים, במהירות של 45 סיבובים לדקה, בניגוד לו, נוגן התקליט הגדול, מה שנקרא פעם "אריך נגן" (Long Play או בקיצור LP) ושנכללו בו שירים רבים, במהירות של 33 ו-1/3 סיבובים לדקה. התקליט הארוך היה גם יקר פי כמה מהתקליטון.
בזכות מחירו הנמוך, בשנותיו הגדולות היה התקליטון דרך נהדרת של בני הנוער לבנות להם אוסף מוזיקלי של שירים שהם אוהבים, במחיר סביר ולא פעם מדמי הכיס שלהם. התקליטונים גם היו צבעוניים ואופניים מאוד והתאימו בכך לדור הצעיר.
לכל ז'אנר, כלומר לכל סגנון מוסיקלי, היה צבע משלו. תקליטוני הפופ היו בצבע שחור, קאנטרי בצבע ירוק, אדום למוזיקה קלאסית, צהוב לילדים, אדום היה למוסיקה של שחורים (כן, הגזענות באמריקה חגגה אז) וכחול עם תווית כחולה היה הצבע של מוסיקה אינסטרומנטלית, כלומר מוסיקה כלית, שאין בה שירה.
גם האמנים נהנו מהתקליטונים הללו, כי הם יכולים היו בעזרתם לחקור את השוק. התקליטון אפשר לאמנים והלהקות לשגר שירים לשוק, לבחון כיצד הם מתקבלים והאם הם הופכים ללהיטים. בהמשך, בהתאם להצלחתם ועל בסיס ההכנסות ממנה, הם המשיכו לשגר עוד תקליטונים, עם שירים נוספים לשוק, עשו מה שקוראים היום "בילד-אפ" ולבסוף שחררו אלבום שלם הכולל את כל השירים הללו ומצליח במכירות גם הוא.
הנה סיפורם של תקליטוני ה-45:
https://youtu.be/bsrYwNAgvh8
שיר בצורת סינגל:
https://youtu.be/dmcXpGnBuLE
וכך מקליטים היום שיר בבית:
https://youtu.be/fR3o6-KXXGc?t=1m29s
בשנים האחרונות, עם פריצת הסטרימינג לחיינו, חזר הסינגל (Single) להיות פופולרי. מה שנקרא פעם "תקליטון" הוא היום פשוט שיר.
כי בעידן הסטרימינג האמן מעלה שירים והעוקבים שלו נחשפים אליהם ומוסיפים אותם למועדפים של עצמם ולפלייליסטים, רשימות הנגינה שלהם.
אך בעבר, אצל ההורים והסבים של היום, היה הסינגל תקליטון עגול, עשוי ויניל, עם שני שירים. בצד א' היה הלהיט, אותו שיר ששוגר כדי למכור את התקליטון בהמוניו. צד ב' כלל שיר פחות מצליח, אם כי לא פעם הוא היה הפנינה האמיתית.
התקליטון, שהומצא בשנת 1949, נוגן בפטיפון של אותם ימים, במהירות של 45 סיבובים לדקה, בניגוד לו, נוגן התקליט הגדול, מה שנקרא פעם "אריך נגן" (Long Play או בקיצור LP) ושנכללו בו שירים רבים, במהירות של 33 ו-1/3 סיבובים לדקה. התקליט הארוך היה גם יקר פי כמה מהתקליטון.
בזכות מחירו הנמוך, בשנותיו הגדולות היה התקליטון דרך נהדרת של בני הנוער לבנות להם אוסף מוזיקלי של שירים שהם אוהבים, במחיר סביר ולא פעם מדמי הכיס שלהם. התקליטונים גם היו צבעוניים ואופניים מאוד והתאימו בכך לדור הצעיר.
לכל ז'אנר, כלומר לכל סגנון מוסיקלי, היה צבע משלו. תקליטוני הפופ היו בצבע שחור, קאנטרי בצבע ירוק, אדום למוזיקה קלאסית, צהוב לילדים, אדום היה למוסיקה של שחורים (כן, הגזענות באמריקה חגגה אז) וכחול עם תווית כחולה היה הצבע של מוסיקה אינסטרומנטלית, כלומר מוסיקה כלית, שאין בה שירה.
גם האמנים נהנו מהתקליטונים הללו, כי הם יכולים היו בעזרתם לחקור את השוק. התקליטון אפשר לאמנים והלהקות לשגר שירים לשוק, לבחון כיצד הם מתקבלים והאם הם הופכים ללהיטים. בהמשך, בהתאם להצלחתם ועל בסיס ההכנסות ממנה, הם המשיכו לשגר עוד תקליטונים, עם שירים נוספים לשוק, עשו מה שקוראים היום "בילד-אפ" ולבסוף שחררו אלבום שלם הכולל את כל השירים הללו ומצליח במכירות גם הוא.
הנה סיפורם של תקליטוני ה-45:
https://youtu.be/bsrYwNAgvh8
שיר בצורת סינגל:
https://youtu.be/dmcXpGnBuLE
וכך מקליטים היום שיר בבית:
https://youtu.be/fR3o6-KXXGc?t=1m29s
מה השיר הגנוב של ג'ורג' האריסון?
זה לא מובן מאליו שהראשון מחברי הביטלס שהצליח להגיע לראשי המצעדים לאחר פירוק הלהקה היה דווקא הגיטריסט הצנוע ג'ורג' האריסון. מי שהיה במשך כל שנות קיומה של הביטלס החבר הפחות בולט בלהקה וזכה לכינוי "הביטל השקט", כתב אמנם שירים נפלאים, כמו "Something" ו"כשהגיטרה שלי מתייפחת ברכות", אבל לאורם הלוהט של שני הלפידים של לנון ומקרטני, הוא מעולם לא הצליח ממש לבלוט.
בטח לא כמו ב-1970, כששירו "אלי הטוב" (My Sweet Lord) נכנס למקום הראשון במצעד המכירות האמריקאי וזמן קצר אחר כך גם הפך גם לסינגל הנמכר ביותר בבריטניה. למעשה, האריסון היה חבר הביטלס הראשון שהצליח להנפיק להיט עולמי שהגיע לראשי המצעדים, מאז פירוק הלהקה.
אבל לא עבר זמן רב והוגשה נגד האריסון תביעה על הפרת זכויות יוצרים, בטענה שהשיר הלוהט שלו הועתק מלהיט הסיקסטיז "הוא כה טוב" (He's So Fine) של להקת "השיפונז" (The Chiffons).
המשפט היה קשה ויעיל והאריסון הפסיד בו. הוא הורשע על ידי השופט באשמה של "העתקה לא מודעת" מהשיר של השיפונז. במשך שנים רבות, עד שנות ה-90, התנהלה התביעה על גובה הפיצויים שהוא אמור היה לשלם לחברה שהוציאה את להיטם של "השיפונז". נראה היה שהסכום יהיה קשה מנשוא ועורכי הדין של הצד השני היו תובענים.
אבל אז צץ בראשו רעיון מבריק. האריסון שלח את מנהל עסקיו, אלן קליין, והלה קנה את החברה בשבילו. כך מצא עצמו האריסון הבעלים החוקי של זכויות היוצרים של שני השירים גם יחד - גם הלהיט הענק שהפך לשיר הכי מצליח בקריירת הסולו שלו וגם השיר ההוא, שהשתרבב לראשו באופן לא מודע לטענתו. כמובן שג'ורג' האריסון לא התעקש לגבות מעצמו פיצויים. במקום זה הוא פיטר את עורכי הדין כולם והדיונים המשפטיים הסתיימו באחת.
ואגב, זמן מה אחר כך האריסון הוציא את השיר "This Song", כסוג של גרסתו לאירועים. הוא מסביר בו ביובש, אפילו קצת בעקיצה, ש"בשיר הזה אין טריק, הוא בא מהתת מודע שלי".
הנה השיר "My Sweet Lord":
https://youtu.be/SP9wms6oEMo
השיר "He's So Fine" של להקת "השיפונז":
https://youtu.be/luI78vguvXs
סיפור הגניבה המוסיקלית המפורסמת בתולדות הפופ:
https://youtu.be/sYiEesMbe2I
והשיר "This Song" שהוציא האריסון על הסיפור כולו:
https://youtu.be/wyXvMMYpfKA
זה לא מובן מאליו שהראשון מחברי הביטלס שהצליח להגיע לראשי המצעדים לאחר פירוק הלהקה היה דווקא הגיטריסט הצנוע ג'ורג' האריסון. מי שהיה במשך כל שנות קיומה של הביטלס החבר הפחות בולט בלהקה וזכה לכינוי "הביטל השקט", כתב אמנם שירים נפלאים, כמו "Something" ו"כשהגיטרה שלי מתייפחת ברכות", אבל לאורם הלוהט של שני הלפידים של לנון ומקרטני, הוא מעולם לא הצליח ממש לבלוט.
בטח לא כמו ב-1970, כששירו "אלי הטוב" (My Sweet Lord) נכנס למקום הראשון במצעד המכירות האמריקאי וזמן קצר אחר כך גם הפך גם לסינגל הנמכר ביותר בבריטניה. למעשה, האריסון היה חבר הביטלס הראשון שהצליח להנפיק להיט עולמי שהגיע לראשי המצעדים, מאז פירוק הלהקה.
אבל לא עבר זמן רב והוגשה נגד האריסון תביעה על הפרת זכויות יוצרים, בטענה שהשיר הלוהט שלו הועתק מלהיט הסיקסטיז "הוא כה טוב" (He's So Fine) של להקת "השיפונז" (The Chiffons).
המשפט היה קשה ויעיל והאריסון הפסיד בו. הוא הורשע על ידי השופט באשמה של "העתקה לא מודעת" מהשיר של השיפונז. במשך שנים רבות, עד שנות ה-90, התנהלה התביעה על גובה הפיצויים שהוא אמור היה לשלם לחברה שהוציאה את להיטם של "השיפונז". נראה היה שהסכום יהיה קשה מנשוא ועורכי הדין של הצד השני היו תובענים.
אבל אז צץ בראשו רעיון מבריק. האריסון שלח את מנהל עסקיו, אלן קליין, והלה קנה את החברה בשבילו. כך מצא עצמו האריסון הבעלים החוקי של זכויות היוצרים של שני השירים גם יחד - גם הלהיט הענק שהפך לשיר הכי מצליח בקריירת הסולו שלו וגם השיר ההוא, שהשתרבב לראשו באופן לא מודע לטענתו. כמובן שג'ורג' האריסון לא התעקש לגבות מעצמו פיצויים. במקום זה הוא פיטר את עורכי הדין כולם והדיונים המשפטיים הסתיימו באחת.
ואגב, זמן מה אחר כך האריסון הוציא את השיר "This Song", כסוג של גרסתו לאירועים. הוא מסביר בו ביובש, אפילו קצת בעקיצה, ש"בשיר הזה אין טריק, הוא בא מהתת מודע שלי".
הנה השיר "My Sweet Lord":
https://youtu.be/SP9wms6oEMo
השיר "He's So Fine" של להקת "השיפונז":
https://youtu.be/luI78vguvXs
סיפור הגניבה המוסיקלית המפורסמת בתולדות הפופ:
https://youtu.be/sYiEesMbe2I
והשיר "This Song" שהוציא האריסון על הסיפור כולו:
https://youtu.be/wyXvMMYpfKA
מהו כלי הנשיפה האלקטרוני אִיוִוי?
אִיוִוי (EWI), ראשי תיבות של Electronic Wind Instrument) הוא שמו של כלי נגינה אלקטרוני שנמנה על משפחת כלי הנשיפה.
הממציא האמריקאי נייל סטיינר (Nyle Steiner) הגה את הרעיון ואת המשך הפיתוח ביצעו ופיתחו המהנדסים של יצרנית ציוד המוסיקה האלקטרונית אקאי (AKAI) היפנית. יש לכלי שני מרכיבים - ממשק הנשיפה והסינתסייזר. כיום החלקים הללו משולבים במכשיר אחד, אחד מתחת לשני. בעבר היו שני המכשירים נפרדים וחוברו בכבל.
הכלי כולל מרכיב של נשיפה, שמעוצב עם אצבוע דומה לסקסופון. נגני כלי נשיפה אחרים, כמו חליל או קלרינט, יכולים גם הם לנגן עליו וניתן אף לשנות את האצבוע לשיטות אחרות.
בממשק הנשימה שולט לחץ האוויר בעוצמת הצליל, בעוד לחץ השפתיים שולט ברטט הצליל, באיטלקית ויבראטו. במקום שסתומים, כמו של סקסופון או קלרינט, ב-EWI הצלילים מופקים במקשי מגע, מה שמאפשר נגינה מהירה מאד. אגב, ניתן לשנות בקלות את האוקטבות באיווי, מה שמגדיל את המנעד שלו ל-8 אוקטבות - המנעד הרחב ביותר מכלי הנשיפה.
במרכיב הנשיפה יש ממיר פנימי שיוצר מכל צליל את הקוד הדיגיטלי, העובר אל הסינתסייזר. זה מרכיב משלים, שיוצר מהקודים הללו צלילים אלקטרוניים. מהסינטי מופקים כך צלילים אלקטרוניים שונים ומגוונים, בדיוק כמו שמפיק סינתסייזר בצורת מקלדת או מודול המחובר ב-MIDI לגיטרה.
חלק מדגמי ה-EWI מחוברים לסינתסייזר שלו, בעוד אחרים מקושרים בעזרת ממשק MIDI, לסינתסייזרים משוכללים של יצרנים רבים, מה שמגדיל את המגוון של הצלילים האפשריים.
הנה סרטון על ההיסטוריה של האיווי:
https://youtu.be/p2YhldxZIJs
שיר של הבי ג'יז:
https://youtu.be/sqHPTM5-C30
של סטיבי וונדר:
https://youtu.be/tv0GctfRuL4
WX11 - המתחרה שמייצרת חברת ימהה:
https://youtu.be/AH_w7AW7jPU
והאירופון של המתחרה, חברת רולנד, שיש בו אפשרות לנשיפה ויצירת צליל טבעי יותר:
https://youtu.be/AHlG_PwwvGY
כל הצלילים של האיווי:
https://youtu.be/GjaAj0eRlr4
אִיוִוי (EWI), ראשי תיבות של Electronic Wind Instrument) הוא שמו של כלי נגינה אלקטרוני שנמנה על משפחת כלי הנשיפה.
הממציא האמריקאי נייל סטיינר (Nyle Steiner) הגה את הרעיון ואת המשך הפיתוח ביצעו ופיתחו המהנדסים של יצרנית ציוד המוסיקה האלקטרונית אקאי (AKAI) היפנית. יש לכלי שני מרכיבים - ממשק הנשיפה והסינתסייזר. כיום החלקים הללו משולבים במכשיר אחד, אחד מתחת לשני. בעבר היו שני המכשירים נפרדים וחוברו בכבל.
הכלי כולל מרכיב של נשיפה, שמעוצב עם אצבוע דומה לסקסופון. נגני כלי נשיפה אחרים, כמו חליל או קלרינט, יכולים גם הם לנגן עליו וניתן אף לשנות את האצבוע לשיטות אחרות.
בממשק הנשימה שולט לחץ האוויר בעוצמת הצליל, בעוד לחץ השפתיים שולט ברטט הצליל, באיטלקית ויבראטו. במקום שסתומים, כמו של סקסופון או קלרינט, ב-EWI הצלילים מופקים במקשי מגע, מה שמאפשר נגינה מהירה מאד. אגב, ניתן לשנות בקלות את האוקטבות באיווי, מה שמגדיל את המנעד שלו ל-8 אוקטבות - המנעד הרחב ביותר מכלי הנשיפה.
במרכיב הנשיפה יש ממיר פנימי שיוצר מכל צליל את הקוד הדיגיטלי, העובר אל הסינתסייזר. זה מרכיב משלים, שיוצר מהקודים הללו צלילים אלקטרוניים. מהסינטי מופקים כך צלילים אלקטרוניים שונים ומגוונים, בדיוק כמו שמפיק סינתסייזר בצורת מקלדת או מודול המחובר ב-MIDI לגיטרה.
חלק מדגמי ה-EWI מחוברים לסינתסייזר שלו, בעוד אחרים מקושרים בעזרת ממשק MIDI, לסינתסייזרים משוכללים של יצרנים רבים, מה שמגדיל את המגוון של הצלילים האפשריים.
הנה סרטון על ההיסטוריה של האיווי:
https://youtu.be/p2YhldxZIJs
שיר של הבי ג'יז:
https://youtu.be/sqHPTM5-C30
של סטיבי וונדר:
https://youtu.be/tv0GctfRuL4
WX11 - המתחרה שמייצרת חברת ימהה:
https://youtu.be/AH_w7AW7jPU
והאירופון של המתחרה, חברת רולנד, שיש בו אפשרות לנשיפה ויצירת צליל טבעי יותר:
https://youtu.be/AHlG_PwwvGY
כל הצלילים של האיווי:
https://youtu.be/GjaAj0eRlr4
איך סלקטור אטום הביא ליצירת להיט אלמותי?
"פריק אאוט, זה שיק, זה פריק..."
נייל רוג'רס הוא אחד המפיקים הגדולים בתולדות הפופ. הן בהרכבים שלו והן לטובת גדולי אמני הפופ והרוק שעבדו איתו - הוא חתום על עשרות להיטים מופלאים, כולל כאלה שהוא תרם לאחרים.
רוג'רס הוא דמות כלאיים, מצד אחד אמן פופ איכותי, גם אם אחד שלא הגיע למעמד של כוכב פופ בעצמו. מצד שני, מפיק פופ סופר-מצליח ואיכותי, המככב מאחורי הקלעים. אבל בטרם היה רוג'רס למפיק שהביא את אמנותם של האמנים איתם עבד לשמיים, הוא היה מרכיב מרכזי בלהקת "שיק".
מרביתנו לא יודעים שאת le freak, הלהיט הגדול של הלהקה ושיר שבמידה רבה הגדיר את הדיסקו של שנות ה-70, הוא כתב עם שותפו אדוארדס בלילה של תסכול עצום.
זה קרה כשהסלקטור אטום מנע את כניסתם ל"סטודיו 54", מועדון הדיסקו הכי מפורסם בעולם. התסכול של השניים שעומדים בפתח המועדון ולא מורשים להיכנס היה עצום. הם היו מוזמנים אישיים של הכוכבת השחורה גרייס ג'ונס, מי שעבדה עם רוג'רס והייתה לאגדה.
פרויד כתב פעם שהציוויליזציה התחילה כשאדם כועס הביע את עצמו במילה במקום באבן. יש סיכוי שהוא ניבא את מה שיקרה עכשיו. כי שני הצעירים המתוסכלים הם הוכחה נוספת לעניין הזה. ואצלם זו לא תהיה רק המילה הכתובה, אלא גם הצליל, המלודיה והסאונד הנהדר של ההרכב שלהם.
וכך, במקום לפתח שנאה יוקדת לאותם שומרי מועדון גזעניים, כתבו השניים סקיצה ספונטנית שהייתה לאחד הלהיטים הגדולים של התקופה.
בדיעבד, המגה הלהיט הזה מסמל היטב איך אפשר וכדאי להפוך תסכול, כעס ועלבון ליצירה מעולה. במקרה של le freak היא הפכה לשיר שלא זו בלבד שהפך לסמל של תקופה ושל סגנון, כשהוא עוקף בדרך להיטים של אושיות כמו מייקל ג'קסון ודונה סאמר, אלא שהוא גם הכניס מיליונים והפך את שני הצעירים המושפלים לעשירים מאוד.
הנה הלהיט Le freak:
https://youtu.be/4-Vz6tNfV1Y
וההופעה המקורית שלו בטלוויזיה:
https://youtu.be/aXgSHL7efKg
"פריק אאוט, זה שיק, זה פריק..."
נייל רוג'רס הוא אחד המפיקים הגדולים בתולדות הפופ. הן בהרכבים שלו והן לטובת גדולי אמני הפופ והרוק שעבדו איתו - הוא חתום על עשרות להיטים מופלאים, כולל כאלה שהוא תרם לאחרים.
רוג'רס הוא דמות כלאיים, מצד אחד אמן פופ איכותי, גם אם אחד שלא הגיע למעמד של כוכב פופ בעצמו. מצד שני, מפיק פופ סופר-מצליח ואיכותי, המככב מאחורי הקלעים. אבל בטרם היה רוג'רס למפיק שהביא את אמנותם של האמנים איתם עבד לשמיים, הוא היה מרכיב מרכזי בלהקת "שיק".
מרביתנו לא יודעים שאת le freak, הלהיט הגדול של הלהקה ושיר שבמידה רבה הגדיר את הדיסקו של שנות ה-70, הוא כתב עם שותפו אדוארדס בלילה של תסכול עצום.
זה קרה כשהסלקטור אטום מנע את כניסתם ל"סטודיו 54", מועדון הדיסקו הכי מפורסם בעולם. התסכול של השניים שעומדים בפתח המועדון ולא מורשים להיכנס היה עצום. הם היו מוזמנים אישיים של הכוכבת השחורה גרייס ג'ונס, מי שעבדה עם רוג'רס והייתה לאגדה.
פרויד כתב פעם שהציוויליזציה התחילה כשאדם כועס הביע את עצמו במילה במקום באבן. יש סיכוי שהוא ניבא את מה שיקרה עכשיו. כי שני הצעירים המתוסכלים הם הוכחה נוספת לעניין הזה. ואצלם זו לא תהיה רק המילה הכתובה, אלא גם הצליל, המלודיה והסאונד הנהדר של ההרכב שלהם.
וכך, במקום לפתח שנאה יוקדת לאותם שומרי מועדון גזעניים, כתבו השניים סקיצה ספונטנית שהייתה לאחד הלהיטים הגדולים של התקופה.
בדיעבד, המגה הלהיט הזה מסמל היטב איך אפשר וכדאי להפוך תסכול, כעס ועלבון ליצירה מעולה. במקרה של le freak היא הפכה לשיר שלא זו בלבד שהפך לסמל של תקופה ושל סגנון, כשהוא עוקף בדרך להיטים של אושיות כמו מייקל ג'קסון ודונה סאמר, אלא שהוא גם הכניס מיליונים והפך את שני הצעירים המושפלים לעשירים מאוד.
הנה הלהיט Le freak:
https://youtu.be/4-Vz6tNfV1Y
וההופעה המקורית שלו בטלוויזיה:
https://youtu.be/aXgSHL7efKg
מי הייתה הקול של יוריתמיקס?
מה הסיפור של אנני לנוקס?
היא אחת הזמרות המצליחות בהיסטוריה, עם מוסיקליות מדהימה, קול מצוין ודיקציה מושלמת, אבל אנני לנוקס (Annie Lennox) תמיד התעקשה לבחור את הקצב שלה. בכל המובנים.
מי שגדלה כילדה יחידה במשפחה על גבול העוני בסקוטלנד ולקח לה שנים עד שהקריירה שלה הניעה, היא מוסיקאית מוכשרת שמצאה את השותף הנכון ובזמן הנכון. לנוקס למדה באקדמיה למוסיקה אבל זמן קצר לפני סיום הלימודים היא החליטה לנטוש את הקלאסי ולזנק לבריכה הגועשת של הרוק הלונדוני.
אלו שנות ה-70 ולוקח זמן עד שהיא מבינה עד כמה קשה להצליח בשוק כל כך גועש. אבל אז היא פוגשת גיטריסט בשם דייב סטיוארט, שגם הוא הגיע ללונדון מהפריפריה. מזרח אנגליה אם שאלתם. הם מקימים להקה שלא מצליחה ועוד אחת שגם לא מניבה פירות ואז נשארים שניהם ומחליטים שהם צמד.
והצמד הזה מתפוצץ. Eurythmics.
סטיוארט הוא המפיק המוסיקלי. הוא לא יודע תווים אבל מבין צלילים וסקרן מאוד. דייב חוקר את הסאונד האלקטרוני שצומח בשנים ההן ומגלה מה אפשר לעשות איתו, עם סינתסייזרים ועם ה"סמפלר", מכשיר הפלא שמאפשר לדגום צלילים ולהפוך אותם למוסיקה. על הבמה הוא הגיטריסט שמוביל את הנגנים ובבית הם זוג.
והיא? - אנני לנוקס היא הקול. אישה מרשימה, עם תספורת קצרה, שעיצבה את המראה שלה כמעין דיוויד בואי בגרסה נשית וסקסית להפליא. במהלך הדרך היא גם תיצור לעצמה אלתר-אגואיזם מגוונים, עם תחפושות, צבעי שיער וגם היא, עם שיער קצר ומפוסל היטב בנוסח בואי אבל בגרסת לנוקס, תפגין תדמית מעט קרירה, נורדית סטייל וצבועה בשלב הזה בבלונד מדויק.
השניים מזנקים לזירה בשרשרת של להיטי ענק ומוכרים אלבומים בקצב ביטלסי. אבל שלא כמו הביטלס שסלדו מהבמה ומהקהל שלהם, על הבמה יוריתמיקס חוגגים.
כי שום תכונה של פרפורמנס לא חסרה להם. לנוקס בהופעה הייתה חיה טורפת. יכולת התנועה שלה, התיאטרליות החכמה והלא מוגזמת, הפיתוי של אישה שמודעת ליופיה ולתדמית המפתה שלה והאיפור המדויק שהיא למדה להניח על פניה - כל אלה הפכו אותה לדיווה, כמעט מהרגע הראשון.
אגב, המראה המעט גברי שהיא אימצה כדי לעמוד שווה לדייב על הבמה, העניק לה הרבה נקודות בקהילת הגייז ובממלכות הדראג קווינס שמצאו בה דמות ראויה לחיקוי.
סטיוארט ידע לתמוך בה יפה. הייתה להם סוללה של נגנים מעולים שהוא הנהיג מוזיקלית ויצרו על הבמה את המחול המיוחד שלהם.
את הבמאי הישראלי עמוס גיתאי הם הזמינו לסיבוב ההופעות שלהם ביפן, כדי שיעשה להם סרט תיעודי. הוא יצר אז את "Brand new day", הסרט התיעודי שבו הוא לוכד רגעים מיוחדים בהופעה ומסביב לה ובמיוחד מפגשים מרתקים ומודגשי סאונד עם התרבות היפנית האקזוטית והכי רחוקה מאנגליה של אותן שנים. זה אולי הסרט ה"רוקומנטרי" המעניין ביותר שנוצר עד אז ומאז.
בסוף האייטיז התפרק הצמד ואנני לנוקס פנתה לקריירת סולו. הם עוד ישתפו פעולה כמה פעמים, אבל לבדה, כסולנית וכאחת הזמרות המפורסמות בעולם היא הצליחה לא פחות. אנני זכתה ביותר פרסי האקדמיה הבריטית מכל זמרת בהיסטוריה של הממלכה, 8 אם זה מעניין אתכם, ב-4 פרסי גראמי, בפרס גלובוס הזהב ובאוסקר מנצנץ על שיר הנושא של "שר הטבעות".
היא נישאה, גידלה ילדים, נעשתה פעילה חברתית למלחמה באיידס ולשלום במזרח התיכון ומדי כמה שנים שבה לפרויקט חדש, מוציאה אלבום או מקליטה עם דייב סטיוארט שיר חדש ליוריתמיקס ובאופן כללי שימרה היטב את הצלחתה ועל הרלוונטיות שלה.
הנה יוריתמיקס בהופעה "Sweet Dreams" מפתיחת הסרט "Brand new day":
https://youtu.be/0jWX30SQ1B0
ריתם אנד בלוז? קטן עליה. לנוקס נותנת ברוק:
https://youtu.be/0-Q3cp3cp88
מלחינים שיר - מתוך הסרט של עמוס גיתאי:
https://youtu.be/PJL0YwyIRZA
ובסוף הוא יוקלט א-קפלה ב-"Brand new day":
https://youtu.be/uWadgfYfAyg
"There Must Be an Angel"
https://youtu.be/CkmZmzBXXgI
לנוקס ובואי - כששני דוכסים לבנים נפגשים:
https://youtu.be/fCP2-Bfhy04
מהפחות ידועים של זמרת הפופ הבולטת של האייטיז:
https://youtu.be/RWzRKxhpPA0
בלדת הרוק של יוריתמיקס "I Saved The World Today" בסוף שנות ה-90:
https://youtu.be/TxjSanzMIPk
זוכה באוסקר כל שיר הנושא שהיא כותבת ומקליטה לטרילוגיית "שר הטבעות":
https://youtu.be/5KLg3UI5NIc
לנוקס בגיל 68 כשיוריתמיקס נכנסים להיכל התהילה של הרוק ב-2022:
https://youtu.be/BXwsNbWkm2s
וסרט תיעודי קצר על הקריירה המרהיבה של הילדה הסקוטית שהפכה לאייקון:
https://youtu.be/rPoZC0wZK_I?long=yes
היא אחת הזמרות המצליחות בהיסטוריה, עם מוסיקליות מדהימה, קול מצוין ודיקציה מושלמת, אבל אנני לנוקס (Annie Lennox) תמיד התעקשה לבחור את הקצב שלה. בכל המובנים.
מי שגדלה כילדה יחידה במשפחה על גבול העוני בסקוטלנד ולקח לה שנים עד שהקריירה שלה הניעה, היא מוסיקאית מוכשרת שמצאה את השותף הנכון ובזמן הנכון. לנוקס למדה באקדמיה למוסיקה אבל זמן קצר לפני סיום הלימודים היא החליטה לנטוש את הקלאסי ולזנק לבריכה הגועשת של הרוק הלונדוני.
אלו שנות ה-70 ולוקח זמן עד שהיא מבינה עד כמה קשה להצליח בשוק כל כך גועש. אבל אז היא פוגשת גיטריסט בשם דייב סטיוארט, שגם הוא הגיע ללונדון מהפריפריה. מזרח אנגליה אם שאלתם. הם מקימים להקה שלא מצליחה ועוד אחת שגם לא מניבה פירות ואז נשארים שניהם ומחליטים שהם צמד.
והצמד הזה מתפוצץ. Eurythmics.
סטיוארט הוא המפיק המוסיקלי. הוא לא יודע תווים אבל מבין צלילים וסקרן מאוד. דייב חוקר את הסאונד האלקטרוני שצומח בשנים ההן ומגלה מה אפשר לעשות איתו, עם סינתסייזרים ועם ה"סמפלר", מכשיר הפלא שמאפשר לדגום צלילים ולהפוך אותם למוסיקה. על הבמה הוא הגיטריסט שמוביל את הנגנים ובבית הם זוג.
והיא? - אנני לנוקס היא הקול. אישה מרשימה, עם תספורת קצרה, שעיצבה את המראה שלה כמעין דיוויד בואי בגרסה נשית וסקסית להפליא. במהלך הדרך היא גם תיצור לעצמה אלתר-אגואיזם מגוונים, עם תחפושות, צבעי שיער וגם היא, עם שיער קצר ומפוסל היטב בנוסח בואי אבל בגרסת לנוקס, תפגין תדמית מעט קרירה, נורדית סטייל וצבועה בשלב הזה בבלונד מדויק.
השניים מזנקים לזירה בשרשרת של להיטי ענק ומוכרים אלבומים בקצב ביטלסי. אבל שלא כמו הביטלס שסלדו מהבמה ומהקהל שלהם, על הבמה יוריתמיקס חוגגים.
כי שום תכונה של פרפורמנס לא חסרה להם. לנוקס בהופעה הייתה חיה טורפת. יכולת התנועה שלה, התיאטרליות החכמה והלא מוגזמת, הפיתוי של אישה שמודעת ליופיה ולתדמית המפתה שלה והאיפור המדויק שהיא למדה להניח על פניה - כל אלה הפכו אותה לדיווה, כמעט מהרגע הראשון.
אגב, המראה המעט גברי שהיא אימצה כדי לעמוד שווה לדייב על הבמה, העניק לה הרבה נקודות בקהילת הגייז ובממלכות הדראג קווינס שמצאו בה דמות ראויה לחיקוי.
סטיוארט ידע לתמוך בה יפה. הייתה להם סוללה של נגנים מעולים שהוא הנהיג מוזיקלית ויצרו על הבמה את המחול המיוחד שלהם.
את הבמאי הישראלי עמוס גיתאי הם הזמינו לסיבוב ההופעות שלהם ביפן, כדי שיעשה להם סרט תיעודי. הוא יצר אז את "Brand new day", הסרט התיעודי שבו הוא לוכד רגעים מיוחדים בהופעה ומסביב לה ובמיוחד מפגשים מרתקים ומודגשי סאונד עם התרבות היפנית האקזוטית והכי רחוקה מאנגליה של אותן שנים. זה אולי הסרט ה"רוקומנטרי" המעניין ביותר שנוצר עד אז ומאז.
בסוף האייטיז התפרק הצמד ואנני לנוקס פנתה לקריירת סולו. הם עוד ישתפו פעולה כמה פעמים, אבל לבדה, כסולנית וכאחת הזמרות המפורסמות בעולם היא הצליחה לא פחות. אנני זכתה ביותר פרסי האקדמיה הבריטית מכל זמרת בהיסטוריה של הממלכה, 8 אם זה מעניין אתכם, ב-4 פרסי גראמי, בפרס גלובוס הזהב ובאוסקר מנצנץ על שיר הנושא של "שר הטבעות".
היא נישאה, גידלה ילדים, נעשתה פעילה חברתית למלחמה באיידס ולשלום במזרח התיכון ומדי כמה שנים שבה לפרויקט חדש, מוציאה אלבום או מקליטה עם דייב סטיוארט שיר חדש ליוריתמיקס ובאופן כללי שימרה היטב את הצלחתה ועל הרלוונטיות שלה.
הנה יוריתמיקס בהופעה "Sweet Dreams" מפתיחת הסרט "Brand new day":
https://youtu.be/0jWX30SQ1B0
ריתם אנד בלוז? קטן עליה. לנוקס נותנת ברוק:
https://youtu.be/0-Q3cp3cp88
מלחינים שיר - מתוך הסרט של עמוס גיתאי:
https://youtu.be/PJL0YwyIRZA
ובסוף הוא יוקלט א-קפלה ב-"Brand new day":
https://youtu.be/uWadgfYfAyg
"There Must Be an Angel"
https://youtu.be/CkmZmzBXXgI
לנוקס ובואי - כששני דוכסים לבנים נפגשים:
https://youtu.be/fCP2-Bfhy04
מהפחות ידועים של זמרת הפופ הבולטת של האייטיז:
https://youtu.be/RWzRKxhpPA0
בלדת הרוק של יוריתמיקס "I Saved The World Today" בסוף שנות ה-90:
https://youtu.be/TxjSanzMIPk
זוכה באוסקר כל שיר הנושא שהיא כותבת ומקליטה לטרילוגיית "שר הטבעות":
https://youtu.be/5KLg3UI5NIc
לנוקס בגיל 68 כשיוריתמיקס נכנסים להיכל התהילה של הרוק ב-2022:
https://youtu.be/BXwsNbWkm2s
וסרט תיעודי קצר על הקריירה המרהיבה של הילדה הסקוטית שהפכה לאייקון:
https://youtu.be/rPoZC0wZK_I?long=yes
מה הדימוי הנפלא של אבוני אנד אייבורי?
השיר "אבוני אנד אייבורי" (Ebony and ivory) מדבר על הרמוניה בין גזעית. קלידי הפסנתר הם מטפורה יפה, כשהקלידים השחורים, מיוצגים במילה "אבוני" והלבנים ב"אייבורי".
פירוש השמות הם בעברית הָבְנֶה ושנהב, שני סוגי עץ. הראשון הוא עץ טרופי שחור והשנהב, חומר שמופק מניבי בעלי חיים כמו פילים, הוא לבן. שניהם ביחד כמו צבעיהם של קלידי הפסנתר.
השיר עוסק בהרמוניה בין-גזעית. סטיבי וונדר ופול מקרטני שרים על כך שאנשים מכל הגזעים והלאומים בעולם יכולים לחיות בהרמוניה, תרתי משמע, כלומר ביחד וללא הבדלים. הטענה היפה בשיר היא שנגינה רק על הלבנים או רק על השחורים היא אפשרית, אך מוגבלת. כדי ליצור מוסיקה מעולה, כדאי לחבר ביניהם.
כך שאבוני אנד אייבורי הם לא רק החומרים שמהם בנויים הקלידים בפסנתר. קלידי הפסנתר נבחרו כמטפורה. הקלידים השחורים מייצגים את השחורים, האפרו-אמריקאים באמריקה, או אנשים ממוצא אפריקאי בעולם הכללי, בעוד הלבנים הם הלבנים של העולם.
אז עכשיו מובן יותר הרעיון ב:
Ebony and ivory live together in perfect harmony, Side by side on my piano keyboard – oh Lord, Why don't we?
או בעברית:
הָבְנֶה ושנהב חיים ביחד בהרמוניה מושלמת
זה לצד זה על מקלדת הפסנתר שלי
הו אלוהים, למה אנו לא?
הנה השיר אבוני אנד אייבורי:
https://youtu.be/TZtiJN6yiik
תולדות וזכרונות מיצירתו:
https://youtu.be/T8i4BXqEHGQ
אבוני אנד אייבורי בהופעה בבית הלבן:
https://youtu.be/PSvnIwg0lEA
השיר "אבוני אנד אייבורי" (Ebony and ivory) מדבר על הרמוניה בין גזעית. קלידי הפסנתר הם מטפורה יפה, כשהקלידים השחורים, מיוצגים במילה "אבוני" והלבנים ב"אייבורי".
פירוש השמות הם בעברית הָבְנֶה ושנהב, שני סוגי עץ. הראשון הוא עץ טרופי שחור והשנהב, חומר שמופק מניבי בעלי חיים כמו פילים, הוא לבן. שניהם ביחד כמו צבעיהם של קלידי הפסנתר.
השיר עוסק בהרמוניה בין-גזעית. סטיבי וונדר ופול מקרטני שרים על כך שאנשים מכל הגזעים והלאומים בעולם יכולים לחיות בהרמוניה, תרתי משמע, כלומר ביחד וללא הבדלים. הטענה היפה בשיר היא שנגינה רק על הלבנים או רק על השחורים היא אפשרית, אך מוגבלת. כדי ליצור מוסיקה מעולה, כדאי לחבר ביניהם.
כך שאבוני אנד אייבורי הם לא רק החומרים שמהם בנויים הקלידים בפסנתר. קלידי הפסנתר נבחרו כמטפורה. הקלידים השחורים מייצגים את השחורים, האפרו-אמריקאים באמריקה, או אנשים ממוצא אפריקאי בעולם הכללי, בעוד הלבנים הם הלבנים של העולם.
אז עכשיו מובן יותר הרעיון ב:
Ebony and ivory live together in perfect harmony, Side by side on my piano keyboard – oh Lord, Why don't we?
או בעברית:
הָבְנֶה ושנהב חיים ביחד בהרמוניה מושלמת
זה לצד זה על מקלדת הפסנתר שלי
הו אלוהים, למה אנו לא?
הנה השיר אבוני אנד אייבורי:
https://youtu.be/TZtiJN6yiik
תולדות וזכרונות מיצירתו:
https://youtu.be/T8i4BXqEHGQ
אבוני אנד אייבורי בהופעה בבית הלבן:
https://youtu.be/PSvnIwg0lEA
מה עושה תוכנת ריזון?
תוכנת ריזון (Reason) היא תוכנה שמדמה אולפן אלקטרוני שלם של מוסיקה, בתוכנה בלבד. התוכנה הזו מוגדרת כתוכנת "All in one", מה שאומר שהיא מכילה את כל הציוד והכלים שמרכיבים אולפן ליצירת מוזיקה אלקטרונית, אבל המדהים הוא שאין בה אף מכשיר ואפילו אחד. כולה מבוססת תוכנה.
כיצד זה קורה?
הסוד הוא בכך שכל הכלים ב-Reason הם כלים וירטואליים, כלומר כלים שפועלים בתוכנה בלבד. יש בה תוכנה שמדמה הפקת צליל בסינטיסייזרים ובדוגמים (סמפלרים), מכשירים שמנגנים צלילים שנדגמו מהמציאות והפכו לסאונדים ומנוגנים, ממש כאילו היו כלים אמיתיים. תוכנות אחרות משמשות לאפקטים, להקלטה, להלחנה בתבניות, להמרות צלילים וכך הלאה.
היא אפילו נראית בגרפיקה שלה, כמו אולפן של ממש. כשלוחצים על כפתור Tab התוכנה "פותחת" את הארון הווירטואלי שלה ומראה את כל החיבורים, או בשפת המוסיקאים האלקטרוניים "החיווטים", שבין המכשירים. כך ניתן להבין כיצד לתפעל אולפן אמיתי במציאות, מבחינת שרשרת הסאונד.
הנה תוכנת ריזון שמאפשרת לייצר מוסיקה מקצועית בקלות:
https://youtu.be/JZp4ihGyrpM
מדריך למתחילים לעבוד עם ריזון:
https://youtu.be/FWYWmFbyGuY
כך דוגמים בריזון צלילים בזמן אמת:
https://youtu.be/TidO_m4n364
ומדריך מסודר לדגימה בתוכנה:
https://youtu.be/JZp4ihGyrpM
תוכנת ריזון (Reason) היא תוכנה שמדמה אולפן אלקטרוני שלם של מוסיקה, בתוכנה בלבד. התוכנה הזו מוגדרת כתוכנת "All in one", מה שאומר שהיא מכילה את כל הציוד והכלים שמרכיבים אולפן ליצירת מוזיקה אלקטרונית, אבל המדהים הוא שאין בה אף מכשיר ואפילו אחד. כולה מבוססת תוכנה.
כיצד זה קורה?
הסוד הוא בכך שכל הכלים ב-Reason הם כלים וירטואליים, כלומר כלים שפועלים בתוכנה בלבד. יש בה תוכנה שמדמה הפקת צליל בסינטיסייזרים ובדוגמים (סמפלרים), מכשירים שמנגנים צלילים שנדגמו מהמציאות והפכו לסאונדים ומנוגנים, ממש כאילו היו כלים אמיתיים. תוכנות אחרות משמשות לאפקטים, להקלטה, להלחנה בתבניות, להמרות צלילים וכך הלאה.
היא אפילו נראית בגרפיקה שלה, כמו אולפן של ממש. כשלוחצים על כפתור Tab התוכנה "פותחת" את הארון הווירטואלי שלה ומראה את כל החיבורים, או בשפת המוסיקאים האלקטרוניים "החיווטים", שבין המכשירים. כך ניתן להבין כיצד לתפעל אולפן אמיתי במציאות, מבחינת שרשרת הסאונד.
הנה תוכנת ריזון שמאפשרת לייצר מוסיקה מקצועית בקלות:
https://youtu.be/JZp4ihGyrpM
מדריך למתחילים לעבוד עם ריזון:
https://youtu.be/FWYWmFbyGuY
כך דוגמים בריזון צלילים בזמן אמת:
https://youtu.be/TidO_m4n364
ומדריך מסודר לדגימה בתוכנה:
https://youtu.be/JZp4ihGyrpM
מה היה ריקוד השייק?
ריקוד השייק (Shake) היה פופולרי ואופנתי מאד באמצע שנות ה-60. זה היה ריקוד משונה, לעומת כל הריקודים שקדמו לו, מכיוון שלא היו לו תנועות מוגדרות, או צעדים מקובלים. להיפך, הוא היה ריקוד חופשי לגמרי, שהתבסס על טלטול או הרעדה של הראש והגפיים.
השייק נולד כנראה לצלילי מוסיקת הרית'ם אנד בלוז של צ'אק ברי ודי מהר הוא החליף את הטוויסט, בתור הריקוד ה"לוהט" של התקופה. הוא היה ריקוד אישי, אינדיווידואליסטי, בלי "פרטנר", שותף או בן זוג לריקוד. זה היה ריקוד שלדור ההורים נראה פראי וחסר הגיון, אבל עבור הצעירים הוא סימל תקופה החדשה, עידן שהביא את הרוק, הביטלס, החופש והמרד. בלי שום צעדים, בראש רועד, רגליים רועדות וזרועות מתנועעות באופן שרירותי - כך רקדו צעירי שנות השישים, בהתלהבות ובקצב תוסס.
מריקוד השייק של הסיקסטיז יוולדו סגנון הדיסקו של שנות ה-70 ואפילו הדאנס של סוף המאה ה-20.
הנה ריקוד השייק:
https://youtu.be/LD3NdJF2NqM
השייק בפרסומת לפלאש החדשני שנמכר למצלמות התקופה:
https://youtu.be/11Mpj2CwsOw
ואוסף התנועות היצירתיות שנוצר תוך כמה שנים:
https://youtu.be/YiTn4Vv7Qmk
להקת Shocking Blue ההולנדית בלהיט Venus:
https://youtu.be/U2DBcbZc3ck
ריקוד השייק (Shake) היה פופולרי ואופנתי מאד באמצע שנות ה-60. זה היה ריקוד משונה, לעומת כל הריקודים שקדמו לו, מכיוון שלא היו לו תנועות מוגדרות, או צעדים מקובלים. להיפך, הוא היה ריקוד חופשי לגמרי, שהתבסס על טלטול או הרעדה של הראש והגפיים.
השייק נולד כנראה לצלילי מוסיקת הרית'ם אנד בלוז של צ'אק ברי ודי מהר הוא החליף את הטוויסט, בתור הריקוד ה"לוהט" של התקופה. הוא היה ריקוד אישי, אינדיווידואליסטי, בלי "פרטנר", שותף או בן זוג לריקוד. זה היה ריקוד שלדור ההורים נראה פראי וחסר הגיון, אבל עבור הצעירים הוא סימל תקופה החדשה, עידן שהביא את הרוק, הביטלס, החופש והמרד. בלי שום צעדים, בראש רועד, רגליים רועדות וזרועות מתנועעות באופן שרירותי - כך רקדו צעירי שנות השישים, בהתלהבות ובקצב תוסס.
מריקוד השייק של הסיקסטיז יוולדו סגנון הדיסקו של שנות ה-70 ואפילו הדאנס של סוף המאה ה-20.
הנה ריקוד השייק:
https://youtu.be/LD3NdJF2NqM
השייק בפרסומת לפלאש החדשני שנמכר למצלמות התקופה:
https://youtu.be/11Mpj2CwsOw
ואוסף התנועות היצירתיות שנוצר תוך כמה שנים:
https://youtu.be/YiTn4Vv7Qmk
להקת Shocking Blue ההולנדית בלהיט Venus:
https://youtu.be/U2DBcbZc3ck
