שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה קרה כשלא הצליחו להעיר מהופנטת במופע?
זה קרה בישראל של תחילת שנות ה-08. מהפנט ובדרן מצליח ונערץ היה בדרך לעוד מופע מהסוג שהקהל כל כך אהב. הוא היפנט במהלך המופע אנשים וכהרגלו זכה למחיאות כפיים סוערות על הפרטים שהצליח לסחוט מהם, על זכרונות הילדות שהפכו ברגע אנשים מבוגרים לילדים בוכיים או נשים ואימהות לילדים שהשתנו ברגע אחד לפעוטות מצחקקות או מייללות.
אבל הפעם משהו השתבש במופע... דרורי היפנט כהרגלו והפעם זו הייתה בחורה צעירה על הבמה. לאחר שהקהל האזין בהתפעלות לזכרונות שחוותה וחווה את שיבתה לימי ילדותה, הגיעה העת להעירה. אך מה רבה הייתה התדהמה כשהמהפנט פשוט לא הצליח להעיר את העלמה המהופנטת.
את הלילה בילתה האישה בשינה היפנוטית מלאה, כשהיא מחוסרת הכרה. במשך כמה ימים ניסו להעירה, אך ללא הצלחה. רק שבוע ימים לאחר מכן, משהגיע לטפל בה פסיכיאטר מומחה, הדוקטור מוריס קליינהאוז, התעוררה העלמה מההיפנוזה והתרדמת שבה הייתה שרויה מהאז המופע.
זה היה הרגע שבו החליטה הממשלה לשנות את הכללים. הוטל על משרד הבריאות להסדיר את השימוש בהיפנוזה. כך נוסח "חוק ההיפנוזה", שהתקבל בכנסת בשנת 4991. החוק שם קץ להיפנוזה הבידורית בישראל.
מאז רשאים לעסוק בהיפנוזה בישראל רק רופאים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים ורופאי שיניים - כולם חייבים לעבור הכשרה מיוחדת לכך ולהיות בעלי הסמכה ורישיון לעסוק בהיפנוזה.
הנה סיפורה המדהים של המהופנטת על הבמה שלא התעוררה (עברית):
https://youtu.be/fAWk5jYN33A?long=yes
מהו הקרקס ומה סוד הצלחותיו בעבר?
הקרקס (Circus) הוא מופע בידור נודד, שמגיע לכל עיר ובונה בה אוהל גדול. חבורת בדרנים ולוליינים עורכים באוהל את מופע הקרקס ומשעשעים את הקהל במופעי אומץ וצחוק.
ליצנים, קוסמים ולהטוטנים עורכים בקרקס מופעים שהקהל, במיוחד הילדים שבו, אוהב מאד.
המרכיבים של הקרקס היו תמיד הומור, שעשוע, השתאות מדברים מדהימים ובידור להמונים. עד לכניסת הטלוויזיה לבתינו היה הקרקס אחת מחוויות הבידור הפופולריות ביותר.
כשהקרקס מסיים את ההופעות במקום, מקפלים העובדים את כל הציוד וממשיכים בדרכם. הם מובילים את החיות, הציוד והאוהלים המקופלים, במשאיות וטנדרים, היישר אל היעד הבא להופעות.
רבים רואים בשימוש בחיות בקרקס מעשה אכזרי ולא ראוי, בשל היחס שמגלים הקרקסים הללו לחיות הפרא במהלך האילוף. בעבר הציגו בקרקסים מופעים רבים המשלבים חיות ותרגילים מדהימים שבעלי החיים יכולים לעשות, אבל כיום ההופעות הללו הולכות ונעלמות ובארצות רבות בעולם, הדבר איננו חוקי יותר.
בימינו הולך עולם הקרקסים ודועך. אחת הסיבות היא המגבלות שמטילים עליהם. מנגד משפיעה גם הירידה בפופולריות של הקרקס, בעיקר בשל ריגושים מודרניים שבמאה ה-21 הולכים ומחליפים אותו.
הנה קרקס מדהים:
https://youtu.be/n6w1N3E_QlU
עוד הופעות קרקס גדולות מהחיים:
https://youtu.be/ZUwZ4UZ_uO0
ובמסגרת ה"פריק שואו" שהציע בעבר הקרקס הוצגו בו תופעות ואנשים חריגים:
https://youtu.be/OQBukXJTfWo
איך הביאה קונסולת המשחקים את המשחקים לטלוויזיה?
בד בבד עם התפתחות עולם המחשבים, התפתח לו עולם קסום ומדהים של משחקי מחשב שרצים על קונסולות משחקים. הקונסולות הללו הן מכשירים ממוחשבים, למעשה מחשבים לכל דבר, שמשמשים להרצת משחקים ותוכנות שמיועדות להן ובמקום מקלדת מחשב יש בהם שלט רחוק, ג'ויסטיק וכפתורים שמפעילים את המשחקים.
משחקי הקונסולה העבירו את חוויית משחקי הוידאו מאולמות הארקייד אל הטלוויזיה הביתית. גם משחקי המחשב לא החלישו אותן, שכן המשחקים שהוקרנו על מסך הטלוויזיה הגדול העניקו בדרך כלל חוויית משחק גדולה מזו שהעניק מסך המחשב הקטן של אותם זמנים. הקונסולות גם הריצו משחקים עתירי גרפיקה מתקדמת, שאפשרו חוויה מדהימה ומתקדמת יותר משל המחשב אז, כמו משחקי מרוצים, סימולטורים מתוחכמים ועוד.
אם הקונסולות נחשבת קונסולת האטארי שנולדה בשנת 1972 והכניסה את המשחקים לטלוויזיה, עוד בטרם נולדו המחשבים האישיים. במשך שנים רבות המילה 'אטארי' הייתה מילה נרדפת לקונסולת משחקים.
בשנות ה-90 נולדה קונסולת הפלייסטיישן (PlayStation) של חברת סוני, אחת הקונסולות המצליחות בהיסטוריה.
בשנות האלפיים נולדה קונסולת ה-Xbox של יצרנית מערכות ההפעלה מיקרוסופט. הקונסולנ הזו הלכה והשתפרה, עד שהפכה לאיכותית ונחשבת. פיתוחים מתקדמים כמו הקינקט, הביאו אותה לחזית התחום.
קונסולת ה-Wii שהוציאה מלכת המשחקים נינטנדו בשנת 2006 הייתה חדשנית מאד ולראשונה פנתה לקהל יעד שאינו גיימרים, חובבי משחקי מחשב. היא כללה שלט מיוחד, שלראשונה אפשר לה להגיב לתנועות הגוף של השחקן. בעקבות הצלחת ה-Wii פיתחו יצרנים מתחרים גם הם פיתוחים דומים, כמו התקן הקינקט שפותח עבור ה-Xbox ושהכיל חיישנים ייעודיים שמטרתם לזהות תנועות בכל אחד מחלקי הגוף וליצור חוויית משחק מתקדמת ביותר.
הנה ההיסטוריה של הקונסולות:
https://youtu.be/b_T7-OQqFw8
הקונסולות הטובות ביותר בהיסטוריה של הגיימינג (עברית):
http://youtu.be/Wi7AA3U8Em8
כמה מהגרועות שבקונסולות (עברית):
http://youtu.be/5ejj0vLt1bw
וחנות קונסולות רטרו שצמחה בישראל (עברית):
http://youtu.be/YacJ_D8Z_eQ
מה עושים באולפן טלוויזיה?
אולפן טלוויזיה הוא מקום שבו מצלמים תכניות טלוויזיה ומהדורות חדשות. מצלמות טלוויזיה פרושות באולפן, כדי לצלם מזוויות וכיוונים שונים. מיקרופונים קולטים את הדיבורים והצלילים כדי להקליטם.
בחדר מיוחד מאחורי האולפן נמצא "חדר בקרה" שבו יושבים אנשים שונים שתפקידם לדאוג לכך שהשידור יועבר היטב לבתי הצופים או יוקלט כדי להיות משודר בהמשך היום או בעתיד. ביניהם נתב התמונה, האחראי לכך שהתמונה תיראה היטב, טכנאי הקול שדואג לאיכות השידור או ההקלטה של הצלילים ועוד.
כך עבד פעם אולפן טלוויזיה:
https://youtu.be/YkXzJOuI6dY
אולפן נייד שמוצב במשחקים ואירועי ספורט:
https://youtu.be/XCwAwEwH52s?t=32s
ואולפן טלוויזיה מודרני, עם מסך ירוק שנותן רקע שניתן יהיה למזג עם הדמויות שלפניו:
https://youtu.be/4bd6IXlTKsI?t=2m35s
בואו לאולפן הטלוויזיה:
https://youtu.be/7bADnU-doss?qr=yes
מי המציא את הזיקוקין די-נור?
את הזיקוקין די-נור פיתחו הסינים בסין העתיקה ואחרים בדרום מזרח אסיה. הזיקוקים פותחו לצרכים פולחניים, אם כי בתחילה בכלל התגלו כשניסו הסינים לפתח חומר שייתן חיי נצח...
בקיצור, כבר במאה ה-12 מתועדים בסין לראשונה הזיקוקין די-נור והם שימשו שם כדי להפחיד את הרוחות הרעות באמצעות הרעש מחריש האוזניים (זה נקרא שם "ביאן פאו"). בזיקוקים עשו גם שימוש לצרכי תפילה, לשמחה ופרנסה.
זיקוקי די-נור הם מעין מרכיבי נפץ שמתפוצצים ומפיצים אור במגוון צבעים ואפקטים של תאורה. מאז סין העתיקה ועד היום משמשים הזיקוקין די נור בחגיגות ובטקסים שונים, דתיים ולאומיים.
כיום, מרבית הזיקוקין שנוהגים לשגר בחגיגות אלה הם פגזים שמיועדים לזיקוקים ומשוגרים ממרגמות שמיועדות להם.
הנה סרטון על המצאת הזיקוקים (מתורגם):
https://youtu.be/mqHVRgCkCDE
תולדות הזיקוקין די-נור:
http://youtu.be/uGwz4lpTAJ0
פסטיבל זיקוקים בטוקיו שביפאן:
https://youtu.be/4aQj0gS4xrc
זיקוקים בראש השנה בלונדון:
http://youtu.be/Xy_9bx6U8_0
וכך תהפכו בעצמכם צמר פלדה לזיקוקים (עברית):
https://youtu.be/vE_Bpti-cxE
איך עובדת סאטירה?
סאטירה היא טכניקה ספרותית ואמנותית שלועגת ומבקרת תופעה חברתית, לרוב באופן קומי. בדרך כלל מטרתה של הסאטירה היא להביא או למנוע שינוי על ידי הצגת הדברים באופן מצחיק. הסאטירה פונה לרוב כנגד שלטון, דת, אמונה חברתית, התנהגות מקובלת, מפלגה פוליטית וכדומה. סאטירות חוברו כבר בתקופות יוון הקלאסית והאימפריה הרומית.
ישנם אמצעים רבים להצגת סאטירה. היא מקובלת בתחומי אמנות כמו תיאטרון, ספרות, קולנוע, טלוויזיה וציור. גם קריקטורות הן אמצעי מעולה כדי להעלות חיוך ולהשחיל ביקורת סאטירית.
אחד המבחנים של סאטירה, הוא ביכולתה לעשות את העבודה, מבלי להסתבך ולגרום לגוף שעל חשבונו מועלית הביקורת הקומית להביא לפגיעה בסאטיריקנים. בכדי לשעשע ולבקר באופן נסתר ולא בוטה מדי, משתמשים יוצרי סאטירה באמצעים קומיים כמו אירוניה וסרקזם (לעג נסתר) ובשיטות תיאטרליות כמו פרודיה על דברים מוכרים, הגזמת דברים אמיתיים, ושיטות מורכבות יותר כמו סמיכות והקטנה.
הנה סאטירה מ"החרצופים" על המצב בארץ בתקופת שלטון ערפאת ברשות הפלסטינית (עברית):
https://youtu.be/sW_LFi5tXuo
סאטירה על פאתוס ועל מיתוסים ישראליים בקריאת שירה - "החמישיה הקאמרית" (עברית):
https://youtu.be/Tagi-Klh8dg
שיר סאטירי ושנון של אנסמבל ציפורלה מתקופת הזום והקורונה (עברית):
https://youtu.be/f93UL-CEk4s
מ"היהודים באים" מקבלים בוקס בבטן כשהרוצח ברוך גולדשטיין בתפקיד הראפר אמינם מדבר עם אלוהים ומקבל תשובה (עברית):
https://youtu.be/eicCDSpFChM
פוליטי לפני בחירות - טוביה צפיר בתור אריק שרון שר את "אל תדברי על אריק" (עברית):
https://youtu.be/IKHwx30SpQA
דמויות ב"ארץ נהדרת" - כשבידור וסאטירה מנסים להתערבב (עברית):
https://youtu.be/gQIi9uzPyeE
לקט מתוך תכנית הסאטירה מבוססת הבובות "החרצופים" (עברית):
https://youtu.be/jcu6cF8saH8?long=yes
ולרגל היובל של "ניקוי ראש", תכנית הסאטירה הטלוויזיונית הראשונה בישראל (עברית):
https://youtu.be/aT5beyGPaVQ?long=yes
מהן תכניות הריאליטי ומה מניע את הצלחתן?
תּוֹכְנִיות מְצִיאוּת, או תוכניות ריאליטי (Reality show), מככבות בעשורים האחרונים בלוח התכניות של ערוצי הטלוויזיה הפופולריים בעולם כולו. ספורט, זמרה, יופי, חיזור, התנהגות חברתית, כושר פיזי ומה לא - מרתק לחשוב שכמעט לכל היבט באישיות שלנו יש כבר סדרת ריאליטי או פורמט שממנו נגזרות סדרות מתחרות רבות ומגוונות, מתכניות מקומיות שנוצרו אצלנו בטלוויזיה ובעיקר פורמטים עולמיים מצליחים, ש"עושים עלייה" לארץ.
רוצים לדבר על כישרון? - אז יהיו אינספור ריאליטיז של שירה. תחרות בהישרדות? - קיבלתם את הישרדות או המבצר (זוכרים?) משימות לכיבוש העולם? - פעם הייתם צריכים להיות ג'ינגס חאן או אלכסנדר הגדול והיום רק תצטרכו להתקבל ל"המירוץ למיליון".
למצוא בן זוג? - "חתונה ממבט ראשון", או "הרווק" או אלף מקבילים בעולם. לרזות? - המהפך. כושר פיזי? - הנינג'ה.
בא לכם קריירה עסקית? - דונלד טראמפ כבר ישפוט אתכם ב"המתמחה". לרקוד עם כוכבים, או בלי כוכבים, או רק לרקוד? - במה שלא תבחרו, יש כבר כזה והוא רוקד את עצמו בחדווה בין הפרסומות.
הפורמט המצליח וכנראה הקיצוני ביותר בטלוויזיית המיינסטרים של פעם, כלומר בטלוויזיה הפופולרית, היה "האח הגדול". מאז קמו לו בעולם מתחרים רבים. כולם סגרו אנשים בתוך וילה, יכטה, אי בודד או בית כלא מפואר שנראה כמו וילה ומרושת במצלמות. הפורמט הטיל שלל משימות, מאינפנטיליות ועד אכזריות, שבוחנות את היכולת להביא אל הקצה את האישיות של המשתתפים ואת היכולת החברתית שלהם, איך היא עומדת או נכשלת במבחן בתנאי הלחץ שיוצרת ההפקה וכדומה.
אבל למה אנחנו כל כך נהנים מהתכניות הללו? הרי במרבית המקרים אלה לא כוכבי מסך או כוכבים בכלל, ששובים את ליבנו? - נראה שמאה שנים של קולנוע וטלוויזיה, עתירי כוכבים ודמויות פיקטיביות, עוררו בנו צורך ועניין בגיבורים אותנטיים ולא מזויפים. מסתבר שהצופים של סוף המאה ה-20 ערגו לדמויות של אנשים פשוטים, עם סיפורים אישיים מרגשים, שייאבקו ביניהם, ינצחו את האחרים ויהפכו למלכי המסך החדשים.
הקרקע שעליה משגשגות תכניות הריאליטי היא הכמיהה שהייתה לנו כצופים, לשמוע ולראות סיפורים אמיתיים יותר. סיפורים של בני אדם כמונו, שאינם יציר כפיהם של תסריטאים וכותבים מקצועיים. רצינו לראות בני אדם אמיתיות, שהופכים בזמן קצר מאנונימיים מוחלטים למנצחים גדולים, לעשירים, ידוענים ומצליחים.
דומה שאותן 15 דקות של תהילה שהבטיח אנדי וורהול בעתיד לכל אחד מאיתנו מתממשות כאן במדויק ובאופן קיצוני - אל מול עינינו. ואנחנו אוהבים את זה. מנצחי או מי ששבו את ליבנו בריאליטי הופכים בהמשך לסלבריטאים וגדלים אל מול עינינו. אנחנו מרגישים קצת שותפים לתהליך והפרסום, ההצלחה והכסף שהם מרוויחים הם איכשהו מוצדקים יותר ונגישים יותר מבחינתנו כצופים.
וכשיש ביקוש אז יהיה גם היצע. התוצאה היא שצופי הטלוויזיה נמצאים היום במתקפה מתואמת של יוצרי פורמטים קיצוניים, שמבינים שהפקה זולה יחסית, כמו תכנית ריאליטי, יכולה למלא את כיסיהם בממון. יצר המציצנות, שנמצא בכל אחד מאיתנו, יושיב אותנו לראות את כל מה שייראה על המסך - כל זמן שיהיה חושפני, יצרי ורצוי גם קיצוני. ואפרופו קיצוניות - סף הריגושים שלנו עולה ועולה וכל תכנית ריאליטי חדשה צריכה להיות יותר ויותר קיצונית ולחצות גבולות שלא נחצו בעבר.
איפה זה יעצור לדעתכם? או יותר נכון לשאול - האם זה יעצור בכלל?
הנה הסיפור של הריאליטי בישראל (עברית):
https://youtu.be/YYms9cRtHE4
תולדות הראליטי המוסיקלי בישראל (עברית):
https://youtu.be/Cqem-ZxhRnc
הסרט "המופע של טרומן" שמתאר ריאליטי קיצוני שיוצא משליטה:
https://youtu.be/cLJAXu5OD-c
דוגמה למגוון תכניות הריאליטי של עונה אקראית (עברית):
https://youtu.be/G4olNJ7VFX4
ריאליטי ילדים הוא עניין מוקצן ונושא לדיון חינוכי עמוק עוד יותר (עברית):
https://youtu.be/91QO676D_rQ
ושניה של חיוך על פליטי ריאליטי (עברית):
https://youtu.be/HYs_kzoIA2E
מה זו פרודיה?
פרודיה (Parody) היא קטע שמחקה בחיוך יצירה או סוג יצירות מז'אנר כלשהו. פרודיות קיימות בתחומי אמנות שונים, כמו קולנוע, מוסיקה, טלוויזיה, ספרות ועוד. לעיתים מחקים בפרודיה מישהו, בחיקוי הומוריסטי, קריקטוריסטי ולעגני.
כדי שיהיה מובן ההקשר שלה, הפרודיה מוצגת בדרך כלל על דברים מוכרים. יכול למשל להיות שיר פרודי, שלועג לתופעה כלשהי, כמו לדוגמה "האשם תמיד" שהוא פרודיה על היחס אל מלצרים ערביים בישראל, או דת פרודית, שהיא פרודיה על דת או על כת ידועה (הכירו את "מפלצת הספגטי המעופפת", שהיא אלוהי הדת הפרודית "הכנסייה של מפלצת הספגטי המעופפת") וכדומה.
פרודיה קולנועית לועגת לא פעם לז'אנר קולנועי מצליח, כמו במקרה של הפרודיה המפורסמת על סרטי המערבונים "אוכפים לוהטים".
הנה פרודיה טלוויזיונית על פרסומות וסרטי מתיחות משנות ה-70 (עברית):
https://youtu.be/hHC_jITlcNc
צוחקים על להיט הרשת הגדול מכולם, בפרודיה הישראלית הכי מצליחה אי-פעם "גמבה סטייל" (עברית):
https://youtu.be/bTy9gC8BAmQ
הפארודיה המוסיקלית "אריית החתולים" של רוסיני, שמשתעשעת על חשבון זמרות אופרה:
https://youtu.be/O5bJJviAX0c
"האשם תמיד", פרודיה על "ערבי טוב" והתייחסות ליחס הציבור בישראל אל ערבים (עברית):
https://youtu.be/E1wNZXxwPhA
קטעי פרודיה קולנועית על סרטי קולנוע:
https://youtu.be/_oYtuG3ZB48
פרודיה מעט עדתית על סרט הפולחן "צ'ארלי וחצי" (עברית):
https://youtu.be/fj_aJHyqotw
ופרודיה על ההצלחה של סטטיק ובן אל תבורי (עברית):
https://youtu.be/-ksljsJhE8U
מה היה הקברט של רפובליקת ויימאר?
כמעט כל אחד שמע פעם ודאי את המילה "קברט" (Cabaret). רבים זוכרים את הסרט המפורסם בכיכובה של לייזה מינלי המרטיטה, סרט שהכניס באומץ אץ עניין השואה אל עולם הבידור, אבל דברי הימים יודעים לספר שבמקור הקברט היה הרבה יותר מעניין.
כשמדברים על קברט מדברים על מופע בידור שכולל שירים, קטעי קומדיה, ריקוד ותיאטרון. בגרסאות הקלאסיות שלו הוא גם כולל ריקודי עמוד, אבל נעזוב את זה עכשיו...
מקורו של המושג "קברט" בקברטים של רפובליקת ויימאר, אותה תקופה דמוקרטית, מקסימה ובמידת מה גם אומללה, בהיסטוריה של גרמניה. היא הייתה ממש רגע לפני שהנחשול ההיטלראי שטף את המדינה והפך את הגרמנים מעם של תרבות, אמנות, הדר ופילוסופיה, למפלצות רצחניות וגזעניות.
באותם ימים סוערים של רפובליקת ויימאר, פרחו התרבות הגרמנית והאמנות, באופן חסר תקדים. זה קרה בעוד הגרמנים מתמודדים עם אבטלה, אינפלציה מטורפת וחובות ענק, למדינות שניצחו אותם במלחמת העולם הראשונה.
בברלין הוויימארית של אותם ימים פרחו מועדוני הקברט - ברים, מסעדות או מועדוני לילה שהאמנים הופיעו בהם על במה קטנה, כשהצופים ישובים לשולחנות, אוכלים, שותים וצופים במופעי שירה ובידור, הכורכים בין לבין גם סאטירה פוליטית.
היה במופעים הללו שילוב של הומור קודר, עם מוסיקה וטקסטים מצוינים, לא מעט מיניות ובידור, זול בחלקו, שנתנו מעט נחת לגרמנים המתוסכלים. עם שמות כמו ברכט וקורט וויל, או קורט טוכולסקי ויורה זויפר, אמנים צעירים, פחות או יותר ידועים, אך מוכשרים להפליא - כולם כתבו אז שירים ופזמונים למופעי הקברטים וחלקם נשארו נוצצים עד היום.
היו מי שתיארו את תרבות הקברט של השנים ההן כ"ריקוד על לוע הר געש". יותר ממופעי בידור זול ואסקפיסטי, הסצנה הלילית, הדחוסה והמעושנת של מועדוני ברלין נותרה מזכרת מעיקה לימים ההם, כשהברלינאים העדיפו לשתות את עצמם לדעת ולשמוע את הקולות המעושנים של זמרות הקברט הסקסיות, במקום לעשות משהו עם הדמוקרטיה המתמוטטת שלהם.
אגב, גם בארץ ניסו ליצור הצגות ברוח הקברט, כשהידועה שבהן היא ההצגה "את ואני והמלחמה הבאה" של חנוך לוין.
מקור המילה הוא בכלל מצרפתית, בה "קברט" הוא שמה של כוס-קערית של קפה שהוגשה באותם ברים שבהם צמח הז'אנר.
הנה צילומים אמיתיים של סצנת הקברטים בברלין של רפובליקת ויימאר:
https://youtu.be/lmr9LEe-5Y8
קטע מהסרט "קברט" בהשתתפות ליזה מינלי:
https://youtu.be/moOamKxW844
האווירה ברפובליקת ויימאר שבתוכה התפתח הקברט הבימתי:
https://youtu.be/SonnjGMR3Wc
שיר בגרמנית באווירת הקברט:
https://youtu.be/hBlB8RAJEEc
והשחקנית לייזה מינלי שזכתה באוסקר על הסרט "קברט":
https://youtu.be/lxmz3RcNNBE
זה קרה בישראל של תחילת שנות ה-08. מהפנט ובדרן מצליח ונערץ היה בדרך לעוד מופע מהסוג שהקהל כל כך אהב. הוא היפנט במהלך המופע אנשים וכהרגלו זכה למחיאות כפיים סוערות על הפרטים שהצליח לסחוט מהם, על זכרונות הילדות שהפכו ברגע אנשים מבוגרים לילדים בוכיים או נשים ואימהות לילדים שהשתנו ברגע אחד לפעוטות מצחקקות או מייללות.
אבל הפעם משהו השתבש במופע... דרורי היפנט כהרגלו והפעם זו הייתה בחורה צעירה על הבמה. לאחר שהקהל האזין בהתפעלות לזכרונות שחוותה וחווה את שיבתה לימי ילדותה, הגיעה העת להעירה. אך מה רבה הייתה התדהמה כשהמהפנט פשוט לא הצליח להעיר את העלמה המהופנטת.
את הלילה בילתה האישה בשינה היפנוטית מלאה, כשהיא מחוסרת הכרה. במשך כמה ימים ניסו להעירה, אך ללא הצלחה. רק שבוע ימים לאחר מכן, משהגיע לטפל בה פסיכיאטר מומחה, הדוקטור מוריס קליינהאוז, התעוררה העלמה מההיפנוזה והתרדמת שבה הייתה שרויה מהאז המופע.
זה היה הרגע שבו החליטה הממשלה לשנות את הכללים. הוטל על משרד הבריאות להסדיר את השימוש בהיפנוזה. כך נוסח "חוק ההיפנוזה", שהתקבל בכנסת בשנת 4991. החוק שם קץ להיפנוזה הבידורית בישראל.
מאז רשאים לעסוק בהיפנוזה בישראל רק רופאים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים ורופאי שיניים - כולם חייבים לעבור הכשרה מיוחדת לכך ולהיות בעלי הסמכה ורישיון לעסוק בהיפנוזה.
הנה סיפורה המדהים של המהופנטת על הבמה שלא התעוררה (עברית):
https://youtu.be/fAWk5jYN33A?long=yes
הקרקס (Circus) הוא מופע בידור נודד, שמגיע לכל עיר ובונה בה אוהל גדול. חבורת בדרנים ולוליינים עורכים באוהל את מופע הקרקס ומשעשעים את הקהל במופעי אומץ וצחוק.
ליצנים, קוסמים ולהטוטנים עורכים בקרקס מופעים שהקהל, במיוחד הילדים שבו, אוהב מאד.
המרכיבים של הקרקס היו תמיד הומור, שעשוע, השתאות מדברים מדהימים ובידור להמונים. עד לכניסת הטלוויזיה לבתינו היה הקרקס אחת מחוויות הבידור הפופולריות ביותר.
כשהקרקס מסיים את ההופעות במקום, מקפלים העובדים את כל הציוד וממשיכים בדרכם. הם מובילים את החיות, הציוד והאוהלים המקופלים, במשאיות וטנדרים, היישר אל היעד הבא להופעות.
רבים רואים בשימוש בחיות בקרקס מעשה אכזרי ולא ראוי, בשל היחס שמגלים הקרקסים הללו לחיות הפרא במהלך האילוף. בעבר הציגו בקרקסים מופעים רבים המשלבים חיות ותרגילים מדהימים שבעלי החיים יכולים לעשות, אבל כיום ההופעות הללו הולכות ונעלמות ובארצות רבות בעולם, הדבר איננו חוקי יותר.
בימינו הולך עולם הקרקסים ודועך. אחת הסיבות היא המגבלות שמטילים עליהם. מנגד משפיעה גם הירידה בפופולריות של הקרקס, בעיקר בשל ריגושים מודרניים שבמאה ה-21 הולכים ומחליפים אותו.
הנה קרקס מדהים:
https://youtu.be/n6w1N3E_QlU
עוד הופעות קרקס גדולות מהחיים:
https://youtu.be/ZUwZ4UZ_uO0
ובמסגרת ה"פריק שואו" שהציע בעבר הקרקס הוצגו בו תופעות ואנשים חריגים:
https://youtu.be/OQBukXJTfWo
בד בבד עם התפתחות עולם המחשבים, התפתח לו עולם קסום ומדהים של משחקי מחשב שרצים על קונסולות משחקים. הקונסולות הללו הן מכשירים ממוחשבים, למעשה מחשבים לכל דבר, שמשמשים להרצת משחקים ותוכנות שמיועדות להן ובמקום מקלדת מחשב יש בהם שלט רחוק, ג'ויסטיק וכפתורים שמפעילים את המשחקים.
משחקי הקונסולה העבירו את חוויית משחקי הוידאו מאולמות הארקייד אל הטלוויזיה הביתית. גם משחקי המחשב לא החלישו אותן, שכן המשחקים שהוקרנו על מסך הטלוויזיה הגדול העניקו בדרך כלל חוויית משחק גדולה מזו שהעניק מסך המחשב הקטן של אותם זמנים. הקונסולות גם הריצו משחקים עתירי גרפיקה מתקדמת, שאפשרו חוויה מדהימה ומתקדמת יותר משל המחשב אז, כמו משחקי מרוצים, סימולטורים מתוחכמים ועוד.
אם הקונסולות נחשבת קונסולת האטארי שנולדה בשנת 1972 והכניסה את המשחקים לטלוויזיה, עוד בטרם נולדו המחשבים האישיים. במשך שנים רבות המילה 'אטארי' הייתה מילה נרדפת לקונסולת משחקים.
בשנות ה-90 נולדה קונסולת הפלייסטיישן (PlayStation) של חברת סוני, אחת הקונסולות המצליחות בהיסטוריה.
בשנות האלפיים נולדה קונסולת ה-Xbox של יצרנית מערכות ההפעלה מיקרוסופט. הקונסולנ הזו הלכה והשתפרה, עד שהפכה לאיכותית ונחשבת. פיתוחים מתקדמים כמו הקינקט, הביאו אותה לחזית התחום.
קונסולת ה-Wii שהוציאה מלכת המשחקים נינטנדו בשנת 2006 הייתה חדשנית מאד ולראשונה פנתה לקהל יעד שאינו גיימרים, חובבי משחקי מחשב. היא כללה שלט מיוחד, שלראשונה אפשר לה להגיב לתנועות הגוף של השחקן. בעקבות הצלחת ה-Wii פיתחו יצרנים מתחרים גם הם פיתוחים דומים, כמו התקן הקינקט שפותח עבור ה-Xbox ושהכיל חיישנים ייעודיים שמטרתם לזהות תנועות בכל אחד מחלקי הגוף וליצור חוויית משחק מתקדמת ביותר.
הנה ההיסטוריה של הקונסולות:
https://youtu.be/b_T7-OQqFw8
הקונסולות הטובות ביותר בהיסטוריה של הגיימינג (עברית):
http://youtu.be/Wi7AA3U8Em8
כמה מהגרועות שבקונסולות (עברית):
http://youtu.be/5ejj0vLt1bw
וחנות קונסולות רטרו שצמחה בישראל (עברית):
http://youtu.be/YacJ_D8Z_eQ
אולפן טלוויזיה הוא מקום שבו מצלמים תכניות טלוויזיה ומהדורות חדשות. מצלמות טלוויזיה פרושות באולפן, כדי לצלם מזוויות וכיוונים שונים. מיקרופונים קולטים את הדיבורים והצלילים כדי להקליטם.
בחדר מיוחד מאחורי האולפן נמצא "חדר בקרה" שבו יושבים אנשים שונים שתפקידם לדאוג לכך שהשידור יועבר היטב לבתי הצופים או יוקלט כדי להיות משודר בהמשך היום או בעתיד. ביניהם נתב התמונה, האחראי לכך שהתמונה תיראה היטב, טכנאי הקול שדואג לאיכות השידור או ההקלטה של הצלילים ועוד.
כך עבד פעם אולפן טלוויזיה:
https://youtu.be/YkXzJOuI6dY
אולפן נייד שמוצב במשחקים ואירועי ספורט:
https://youtu.be/XCwAwEwH52s?t=32s
ואולפן טלוויזיה מודרני, עם מסך ירוק שנותן רקע שניתן יהיה למזג עם הדמויות שלפניו:
https://youtu.be/4bd6IXlTKsI?t=2m35s
בואו לאולפן הטלוויזיה:
https://youtu.be/7bADnU-doss?qr=yes
בידור
את הזיקוקין די-נור פיתחו הסינים בסין העתיקה ואחרים בדרום מזרח אסיה. הזיקוקים פותחו לצרכים פולחניים, אם כי בתחילה בכלל התגלו כשניסו הסינים לפתח חומר שייתן חיי נצח...
בקיצור, כבר במאה ה-12 מתועדים בסין לראשונה הזיקוקין די-נור והם שימשו שם כדי להפחיד את הרוחות הרעות באמצעות הרעש מחריש האוזניים (זה נקרא שם "ביאן פאו"). בזיקוקים עשו גם שימוש לצרכי תפילה, לשמחה ופרנסה.
זיקוקי די-נור הם מעין מרכיבי נפץ שמתפוצצים ומפיצים אור במגוון צבעים ואפקטים של תאורה. מאז סין העתיקה ועד היום משמשים הזיקוקין די נור בחגיגות ובטקסים שונים, דתיים ולאומיים.
כיום, מרבית הזיקוקין שנוהגים לשגר בחגיגות אלה הם פגזים שמיועדים לזיקוקים ומשוגרים ממרגמות שמיועדות להם.
הנה סרטון על המצאת הזיקוקים (מתורגם):
https://youtu.be/mqHVRgCkCDE
תולדות הזיקוקין די-נור:
http://youtu.be/uGwz4lpTAJ0
פסטיבל זיקוקים בטוקיו שביפאן:
https://youtu.be/4aQj0gS4xrc
זיקוקים בראש השנה בלונדון:
http://youtu.be/Xy_9bx6U8_0
וכך תהפכו בעצמכם צמר פלדה לזיקוקים (עברית):
https://youtu.be/vE_Bpti-cxE
סאטירה היא טכניקה ספרותית ואמנותית שלועגת ומבקרת תופעה חברתית, לרוב באופן קומי. בדרך כלל מטרתה של הסאטירה היא להביא או למנוע שינוי על ידי הצגת הדברים באופן מצחיק. הסאטירה פונה לרוב כנגד שלטון, דת, אמונה חברתית, התנהגות מקובלת, מפלגה פוליטית וכדומה. סאטירות חוברו כבר בתקופות יוון הקלאסית והאימפריה הרומית.
ישנם אמצעים רבים להצגת סאטירה. היא מקובלת בתחומי אמנות כמו תיאטרון, ספרות, קולנוע, טלוויזיה וציור. גם קריקטורות הן אמצעי מעולה כדי להעלות חיוך ולהשחיל ביקורת סאטירית.
אחד המבחנים של סאטירה, הוא ביכולתה לעשות את העבודה, מבלי להסתבך ולגרום לגוף שעל חשבונו מועלית הביקורת הקומית להביא לפגיעה בסאטיריקנים. בכדי לשעשע ולבקר באופן נסתר ולא בוטה מדי, משתמשים יוצרי סאטירה באמצעים קומיים כמו אירוניה וסרקזם (לעג נסתר) ובשיטות תיאטרליות כמו פרודיה על דברים מוכרים, הגזמת דברים אמיתיים, ושיטות מורכבות יותר כמו סמיכות והקטנה.
הנה סאטירה מ"החרצופים" על המצב בארץ בתקופת שלטון ערפאת ברשות הפלסטינית (עברית):
https://youtu.be/sW_LFi5tXuo
סאטירה על פאתוס ועל מיתוסים ישראליים בקריאת שירה - "החמישיה הקאמרית" (עברית):
https://youtu.be/Tagi-Klh8dg
שיר סאטירי ושנון של אנסמבל ציפורלה מתקופת הזום והקורונה (עברית):
https://youtu.be/f93UL-CEk4s
מ"היהודים באים" מקבלים בוקס בבטן כשהרוצח ברוך גולדשטיין בתפקיד הראפר אמינם מדבר עם אלוהים ומקבל תשובה (עברית):
https://youtu.be/eicCDSpFChM
פוליטי לפני בחירות - טוביה צפיר בתור אריק שרון שר את "אל תדברי על אריק" (עברית):
https://youtu.be/IKHwx30SpQA
דמויות ב"ארץ נהדרת" - כשבידור וסאטירה מנסים להתערבב (עברית):
https://youtu.be/gQIi9uzPyeE
לקט מתוך תכנית הסאטירה מבוססת הבובות "החרצופים" (עברית):
https://youtu.be/jcu6cF8saH8?long=yes
ולרגל היובל של "ניקוי ראש", תכנית הסאטירה הטלוויזיונית הראשונה בישראל (עברית):
https://youtu.be/aT5beyGPaVQ?long=yes
תּוֹכְנִיות מְצִיאוּת, או תוכניות ריאליטי (Reality show), מככבות בעשורים האחרונים בלוח התכניות של ערוצי הטלוויזיה הפופולריים בעולם כולו. ספורט, זמרה, יופי, חיזור, התנהגות חברתית, כושר פיזי ומה לא - מרתק לחשוב שכמעט לכל היבט באישיות שלנו יש כבר סדרת ריאליטי או פורמט שממנו נגזרות סדרות מתחרות רבות ומגוונות, מתכניות מקומיות שנוצרו אצלנו בטלוויזיה ובעיקר פורמטים עולמיים מצליחים, ש"עושים עלייה" לארץ.
רוצים לדבר על כישרון? - אז יהיו אינספור ריאליטיז של שירה. תחרות בהישרדות? - קיבלתם את הישרדות או המבצר (זוכרים?) משימות לכיבוש העולם? - פעם הייתם צריכים להיות ג'ינגס חאן או אלכסנדר הגדול והיום רק תצטרכו להתקבל ל"המירוץ למיליון".
למצוא בן זוג? - "חתונה ממבט ראשון", או "הרווק" או אלף מקבילים בעולם. לרזות? - המהפך. כושר פיזי? - הנינג'ה.
בא לכם קריירה עסקית? - דונלד טראמפ כבר ישפוט אתכם ב"המתמחה". לרקוד עם כוכבים, או בלי כוכבים, או רק לרקוד? - במה שלא תבחרו, יש כבר כזה והוא רוקד את עצמו בחדווה בין הפרסומות.
הפורמט המצליח וכנראה הקיצוני ביותר בטלוויזיית המיינסטרים של פעם, כלומר בטלוויזיה הפופולרית, היה "האח הגדול". מאז קמו לו בעולם מתחרים רבים. כולם סגרו אנשים בתוך וילה, יכטה, אי בודד או בית כלא מפואר שנראה כמו וילה ומרושת במצלמות. הפורמט הטיל שלל משימות, מאינפנטיליות ועד אכזריות, שבוחנות את היכולת להביא אל הקצה את האישיות של המשתתפים ואת היכולת החברתית שלהם, איך היא עומדת או נכשלת במבחן בתנאי הלחץ שיוצרת ההפקה וכדומה.
אבל למה אנחנו כל כך נהנים מהתכניות הללו? הרי במרבית המקרים אלה לא כוכבי מסך או כוכבים בכלל, ששובים את ליבנו? - נראה שמאה שנים של קולנוע וטלוויזיה, עתירי כוכבים ודמויות פיקטיביות, עוררו בנו צורך ועניין בגיבורים אותנטיים ולא מזויפים. מסתבר שהצופים של סוף המאה ה-20 ערגו לדמויות של אנשים פשוטים, עם סיפורים אישיים מרגשים, שייאבקו ביניהם, ינצחו את האחרים ויהפכו למלכי המסך החדשים.
הקרקע שעליה משגשגות תכניות הריאליטי היא הכמיהה שהייתה לנו כצופים, לשמוע ולראות סיפורים אמיתיים יותר. סיפורים של בני אדם כמונו, שאינם יציר כפיהם של תסריטאים וכותבים מקצועיים. רצינו לראות בני אדם אמיתיות, שהופכים בזמן קצר מאנונימיים מוחלטים למנצחים גדולים, לעשירים, ידוענים ומצליחים.
דומה שאותן 15 דקות של תהילה שהבטיח אנדי וורהול בעתיד לכל אחד מאיתנו מתממשות כאן במדויק ובאופן קיצוני - אל מול עינינו. ואנחנו אוהבים את זה. מנצחי או מי ששבו את ליבנו בריאליטי הופכים בהמשך לסלבריטאים וגדלים אל מול עינינו. אנחנו מרגישים קצת שותפים לתהליך והפרסום, ההצלחה והכסף שהם מרוויחים הם איכשהו מוצדקים יותר ונגישים יותר מבחינתנו כצופים.
וכשיש ביקוש אז יהיה גם היצע. התוצאה היא שצופי הטלוויזיה נמצאים היום במתקפה מתואמת של יוצרי פורמטים קיצוניים, שמבינים שהפקה זולה יחסית, כמו תכנית ריאליטי, יכולה למלא את כיסיהם בממון. יצר המציצנות, שנמצא בכל אחד מאיתנו, יושיב אותנו לראות את כל מה שייראה על המסך - כל זמן שיהיה חושפני, יצרי ורצוי גם קיצוני. ואפרופו קיצוניות - סף הריגושים שלנו עולה ועולה וכל תכנית ריאליטי חדשה צריכה להיות יותר ויותר קיצונית ולחצות גבולות שלא נחצו בעבר.
איפה זה יעצור לדעתכם? או יותר נכון לשאול - האם זה יעצור בכלל?
הנה הסיפור של הריאליטי בישראל (עברית):
https://youtu.be/YYms9cRtHE4
תולדות הראליטי המוסיקלי בישראל (עברית):
https://youtu.be/Cqem-ZxhRnc
הסרט "המופע של טרומן" שמתאר ריאליטי קיצוני שיוצא משליטה:
https://youtu.be/cLJAXu5OD-c
דוגמה למגוון תכניות הריאליטי של עונה אקראית (עברית):
https://youtu.be/G4olNJ7VFX4
ריאליטי ילדים הוא עניין מוקצן ונושא לדיון חינוכי עמוק עוד יותר (עברית):
https://youtu.be/91QO676D_rQ
ושניה של חיוך על פליטי ריאליטי (עברית):
https://youtu.be/HYs_kzoIA2E
פרודיה (Parody) היא קטע שמחקה בחיוך יצירה או סוג יצירות מז'אנר כלשהו. פרודיות קיימות בתחומי אמנות שונים, כמו קולנוע, מוסיקה, טלוויזיה, ספרות ועוד. לעיתים מחקים בפרודיה מישהו, בחיקוי הומוריסטי, קריקטוריסטי ולעגני.
כדי שיהיה מובן ההקשר שלה, הפרודיה מוצגת בדרך כלל על דברים מוכרים. יכול למשל להיות שיר פרודי, שלועג לתופעה כלשהי, כמו לדוגמה "האשם תמיד" שהוא פרודיה על היחס אל מלצרים ערביים בישראל, או דת פרודית, שהיא פרודיה על דת או על כת ידועה (הכירו את "מפלצת הספגטי המעופפת", שהיא אלוהי הדת הפרודית "הכנסייה של מפלצת הספגטי המעופפת") וכדומה.
פרודיה קולנועית לועגת לא פעם לז'אנר קולנועי מצליח, כמו במקרה של הפרודיה המפורסמת על סרטי המערבונים "אוכפים לוהטים".
הנה פרודיה טלוויזיונית על פרסומות וסרטי מתיחות משנות ה-70 (עברית):
https://youtu.be/hHC_jITlcNc
צוחקים על להיט הרשת הגדול מכולם, בפרודיה הישראלית הכי מצליחה אי-פעם "גמבה סטייל" (עברית):
https://youtu.be/bTy9gC8BAmQ
הפארודיה המוסיקלית "אריית החתולים" של רוסיני, שמשתעשעת על חשבון זמרות אופרה:
https://youtu.be/O5bJJviAX0c
"האשם תמיד", פרודיה על "ערבי טוב" והתייחסות ליחס הציבור בישראל אל ערבים (עברית):
https://youtu.be/E1wNZXxwPhA
קטעי פרודיה קולנועית על סרטי קולנוע:
https://youtu.be/_oYtuG3ZB48
פרודיה מעט עדתית על סרט הפולחן "צ'ארלי וחצי" (עברית):
https://youtu.be/fj_aJHyqotw
ופרודיה על ההצלחה של סטטיק ובן אל תבורי (עברית):
https://youtu.be/-ksljsJhE8U
כמעט כל אחד שמע פעם ודאי את המילה "קברט" (Cabaret). רבים זוכרים את הסרט המפורסם בכיכובה של לייזה מינלי המרטיטה, סרט שהכניס באומץ אץ עניין השואה אל עולם הבידור, אבל דברי הימים יודעים לספר שבמקור הקברט היה הרבה יותר מעניין.
כשמדברים על קברט מדברים על מופע בידור שכולל שירים, קטעי קומדיה, ריקוד ותיאטרון. בגרסאות הקלאסיות שלו הוא גם כולל ריקודי עמוד, אבל נעזוב את זה עכשיו...
מקורו של המושג "קברט" בקברטים של רפובליקת ויימאר, אותה תקופה דמוקרטית, מקסימה ובמידת מה גם אומללה, בהיסטוריה של גרמניה. היא הייתה ממש רגע לפני שהנחשול ההיטלראי שטף את המדינה והפך את הגרמנים מעם של תרבות, אמנות, הדר ופילוסופיה, למפלצות רצחניות וגזעניות.
באותם ימים סוערים של רפובליקת ויימאר, פרחו התרבות הגרמנית והאמנות, באופן חסר תקדים. זה קרה בעוד הגרמנים מתמודדים עם אבטלה, אינפלציה מטורפת וחובות ענק, למדינות שניצחו אותם במלחמת העולם הראשונה.
בברלין הוויימארית של אותם ימים פרחו מועדוני הקברט - ברים, מסעדות או מועדוני לילה שהאמנים הופיעו בהם על במה קטנה, כשהצופים ישובים לשולחנות, אוכלים, שותים וצופים במופעי שירה ובידור, הכורכים בין לבין גם סאטירה פוליטית.
היה במופעים הללו שילוב של הומור קודר, עם מוסיקה וטקסטים מצוינים, לא מעט מיניות ובידור, זול בחלקו, שנתנו מעט נחת לגרמנים המתוסכלים. עם שמות כמו ברכט וקורט וויל, או קורט טוכולסקי ויורה זויפר, אמנים צעירים, פחות או יותר ידועים, אך מוכשרים להפליא - כולם כתבו אז שירים ופזמונים למופעי הקברטים וחלקם נשארו נוצצים עד היום.
היו מי שתיארו את תרבות הקברט של השנים ההן כ"ריקוד על לוע הר געש". יותר ממופעי בידור זול ואסקפיסטי, הסצנה הלילית, הדחוסה והמעושנת של מועדוני ברלין נותרה מזכרת מעיקה לימים ההם, כשהברלינאים העדיפו לשתות את עצמם לדעת ולשמוע את הקולות המעושנים של זמרות הקברט הסקסיות, במקום לעשות משהו עם הדמוקרטיה המתמוטטת שלהם.
אגב, גם בארץ ניסו ליצור הצגות ברוח הקברט, כשהידועה שבהן היא ההצגה "את ואני והמלחמה הבאה" של חנוך לוין.
מקור המילה הוא בכלל מצרפתית, בה "קברט" הוא שמה של כוס-קערית של קפה שהוגשה באותם ברים שבהם צמח הז'אנר.
הנה צילומים אמיתיים של סצנת הקברטים בברלין של רפובליקת ויימאר:
https://youtu.be/lmr9LEe-5Y8
קטע מהסרט "קברט" בהשתתפות ליזה מינלי:
https://youtu.be/moOamKxW844
האווירה ברפובליקת ויימאר שבתוכה התפתח הקברט הבימתי:
https://youtu.be/SonnjGMR3Wc
שיר בגרמנית באווירת הקברט:
https://youtu.be/hBlB8RAJEEc
והשחקנית לייזה מינלי שזכתה באוסקר על הסרט "קברט":
https://youtu.be/lxmz3RcNNBE
מהו הפיתום שמדבר מהבטן?
פִּיתוֹם הוא אמן או אמנית במה ש"מדברת מהבטן". לפיתומים יש שליטה גבוהה בקולם והם יכולים להזיז לדבר מבלי להזיז את השפתיים. הפיתום המקצועי מופיע לרוב עם בובה שאותה מפעילים על ידי הנעת שפתיה באמצעות הידיים.
האשליה של הפיתום נוצרת כשהקהל מייחס את מקור הקול שהוא שומע לבובה, במקום לפיתום עצמו.
הנה פיתום ישראלי עם כמה טיפוסים אופייניים (עברית):
https://youtu.be/_M-2mKCoUts
פִּיתוֹם הוא אמן או אמנית במה ש"מדברת מהבטן". לפיתומים יש שליטה גבוהה בקולם והם יכולים להזיז לדבר מבלי להזיז את השפתיים. הפיתום המקצועי מופיע לרוב עם בובה שאותה מפעילים על ידי הנעת שפתיה באמצעות הידיים.
האשליה של הפיתום נוצרת כשהקהל מייחס את מקור הקול שהוא שומע לבובה, במקום לפיתום עצמו.
הנה פיתום ישראלי עם כמה טיפוסים אופייניים (עברית):
https://youtu.be/_M-2mKCoUts
מה מצחיק בחיקויים?
החיקוי היא פעולה קדמונית ביותר אצל בני אדם והיא תכונה שבעלי חיים חולקים אותה. גם ילדים משתמשים בחיקוי כדי ללמוד תנועות שונות, התנהגויות בחברה, דיבור בשפה וכדומה.
אבל חיקויים על הבמה הם צורה של בידור. בצורה זו האמן משחזר את התנהגותו של אדם מפורסם, בעל חיים ועוד ומנסה להידמות להם ככל האפשר.
הסיבה שחיקוי הוא כל כך מצחיק היא חוסר הטבעיות שבו אנו חוזים בהתנהגותו של אדם אחד, כשהיא לרוב מוגזמת ומוקצנת ואפילו מצחיקה, בידי אדם אחר - האמן.
עובדה היא שאמנים שיודעים לחקות הם לרוב אמנים מאד אהובים ומצחיקים. לרוב, נוספים ליכולת החיקוי המקצועי גם איפור ותלבושת מתאימים ואז הדמות הופכת יותר ויותר דומה, אם כי יותר ויותר מגוחכת ומשעשעת.
הנה שרשרת חיקויים של מיקי גבע את זמרי ישראל (עברית):
http://youtu.be/3anPWbQ6Fmw
כתבה על זמרת שמסוגלת לחקות ברצף כל זמרת אפשרית (עברית):
https://youtu.be/sXi1fJySgSo
חיקוי צלילי האופנועים של המותגים המובילים:
https://youtu.be/mwpKwowBuro
האמנים של פעם בחיקוי בימתי (עברית):
https://youtu.be/EbSe-QfQxaQ
חיקוי מבטאים הוא משעשע אבל נחשב להומור ירוד יחסית (עברית):
https://youtu.be/wqBuIgmusd4
גדול החקיינים של הפוליטיקה הישראלית, טוביה צפיר, בחיקוי מנהיגים פוליטיים משנות ה-80:
https://youtu.be/gg9t-ecsp9w
בחורה מפינלנד, ששרה ומחקה לא פחות מ-14 סגנונות שירה שונים במוסיקה:
http://youtu.be/sQLkJJpAIcU
וכשחיקוי מתחבר לטקסט מצחיק, אנימציה נהדרת ואקטואליה צינית, הוא ממש מצחיק (עברית):
https://youtu.be/r_ApFtBQiqc
החיקוי היא פעולה קדמונית ביותר אצל בני אדם והיא תכונה שבעלי חיים חולקים אותה. גם ילדים משתמשים בחיקוי כדי ללמוד תנועות שונות, התנהגויות בחברה, דיבור בשפה וכדומה.
אבל חיקויים על הבמה הם צורה של בידור. בצורה זו האמן משחזר את התנהגותו של אדם מפורסם, בעל חיים ועוד ומנסה להידמות להם ככל האפשר.
הסיבה שחיקוי הוא כל כך מצחיק היא חוסר הטבעיות שבו אנו חוזים בהתנהגותו של אדם אחד, כשהיא לרוב מוגזמת ומוקצנת ואפילו מצחיקה, בידי אדם אחר - האמן.
עובדה היא שאמנים שיודעים לחקות הם לרוב אמנים מאד אהובים ומצחיקים. לרוב, נוספים ליכולת החיקוי המקצועי גם איפור ותלבושת מתאימים ואז הדמות הופכת יותר ויותר דומה, אם כי יותר ויותר מגוחכת ומשעשעת.
הנה שרשרת חיקויים של מיקי גבע את זמרי ישראל (עברית):
http://youtu.be/3anPWbQ6Fmw
כתבה על זמרת שמסוגלת לחקות ברצף כל זמרת אפשרית (עברית):
https://youtu.be/sXi1fJySgSo
חיקוי צלילי האופנועים של המותגים המובילים:
https://youtu.be/mwpKwowBuro
האמנים של פעם בחיקוי בימתי (עברית):
https://youtu.be/EbSe-QfQxaQ
חיקוי מבטאים הוא משעשע אבל נחשב להומור ירוד יחסית (עברית):
https://youtu.be/wqBuIgmusd4
גדול החקיינים של הפוליטיקה הישראלית, טוביה צפיר, בחיקוי מנהיגים פוליטיים משנות ה-80:
https://youtu.be/gg9t-ecsp9w
בחורה מפינלנד, ששרה ומחקה לא פחות מ-14 סגנונות שירה שונים במוסיקה:
http://youtu.be/sQLkJJpAIcU
וכשחיקוי מתחבר לטקסט מצחיק, אנימציה נהדרת ואקטואליה צינית, הוא ממש מצחיק (עברית):
https://youtu.be/r_ApFtBQiqc
מי היה "הנאצי של המרק"?
"הנאצי של המרק" (Soup nazi) מ-1995, הידוע בתור ה"סופ נאצי", הוא אחד הפרקים המיתולוגיים במה שנחשב הסיטקום הטוב בהיסטוריה של הטלוויזיה, "סיינפלד".
האיש המכונה כך, איראני שהיגר לארצות הברית, מנהל מרקיה מצליחה בניו יורק ועושה זאת ביד רמה ואכזרית. ההמתנה בתור למרקים שלו נמשכת לפחות חצי שעה, עם תור המשתרך החוצה אל הרחוב.
ויש לו נוהל קפדני לעמידה בתור, החל מהזמנת המרק המהולל שלו ("להכין את הכסף מראש!") ולתנועה המצופה מהלקוח לאחר קבלת המרק ("עבור לצד שמאל לאחר ההזמנה!").
הוא צועק על כל מי שלא מתנהג לפי הנוהל ולמזלזלים בטירוף שלו מסרב מומחה המרקים גס הרוח למכור, מעיף אותו מהדוכן, רעב ומושפל,תוך שהוא מודיע בפסקנות "אין מרק בשבילך!" - במשפט שהפך באנגלית למטבע לשון אמריקאי "No soup for you!"
בפרק המדובר הופכים ג'רי, ג'ורג', קריימר ואיליין ללקוחות קבועים של שף המרקים, עד שהם מעצבנים אותו ומסולקים מהמקום. ג'רי, אגב, ממש סוגד לו וכשהוא נדרש להכריע בין המרק שלו לנאמנות והחברות לאיליין, הוא בוחר במרק...
המעניין הוא שכמו רבות מהדמויות בסדרה גם האקספרט של המרקים הניו יורקיים הללו הוא אדם אמיתי. שמו האמיתי אל יגנה (al yeganeh) והייתה לו מסעדת מרקים אמיתית בשם "איש המרק המקורי" ("the original soup man") ב-259 מערב, ברחוב 55, בניו יורק.
עם הזמן הוא אף פתח רשת מרקיות ודוכני מרק עממיים בצפון אמריקה. אבל החוויה האותנטית והמעליבה לא הועברה אל הסניפים.
ואגב, הצלחתה ההיסטרית של "סיינפלד" הביאה לכך שהאיש הפך תוך ערב אחד לאחת הדמויות המוכרות באמריקה ובהמשך בכל העולם.
אבל כמה שבועות לאחר ששודר הפרק שלו, הגיעו ג'רי סיינפלד וחברים מההפקה של "סיינפלד" למרקיה שלו וביקשו לאכול צהריים. יגנה, "הנאצי של המרק", טען שהסדרה הרסה לו את העסק ודרש מסיינפלד התנצלות. ג'רי סיינפלד התנצל אבל קצת זלזל תוך כדי וה"נאצי" בתגובה גרש אותו ואת וחבריו מהמסעדה.
שנים אחר כך, לקראת סיום הסדרה, כשראיינו אותו ושאלו על הרגשתו ערב הורדת הסדרה שסדרה לו את הקריירה כבעלים של רשת מצליחה, התבטא האיש האמיתי באושר דווקא על זה שהיא יורדת מהמרקע.
הנה הנאצי של המרק מהסדרה "סיינפלד":
https://youtu.be/M2lfZg-apSA
המסעדן הישראלי שקיבל ממנו השראה (עברית):
https://youtu.be/UR1sqROFXrY
ועוד קצת צחוקים:
https://youtu.be/5qaK7ihiSIY
"הנאצי של המרק" (Soup nazi) מ-1995, הידוע בתור ה"סופ נאצי", הוא אחד הפרקים המיתולוגיים במה שנחשב הסיטקום הטוב בהיסטוריה של הטלוויזיה, "סיינפלד".
האיש המכונה כך, איראני שהיגר לארצות הברית, מנהל מרקיה מצליחה בניו יורק ועושה זאת ביד רמה ואכזרית. ההמתנה בתור למרקים שלו נמשכת לפחות חצי שעה, עם תור המשתרך החוצה אל הרחוב.
ויש לו נוהל קפדני לעמידה בתור, החל מהזמנת המרק המהולל שלו ("להכין את הכסף מראש!") ולתנועה המצופה מהלקוח לאחר קבלת המרק ("עבור לצד שמאל לאחר ההזמנה!").
הוא צועק על כל מי שלא מתנהג לפי הנוהל ולמזלזלים בטירוף שלו מסרב מומחה המרקים גס הרוח למכור, מעיף אותו מהדוכן, רעב ומושפל,תוך שהוא מודיע בפסקנות "אין מרק בשבילך!" - במשפט שהפך באנגלית למטבע לשון אמריקאי "No soup for you!"
בפרק המדובר הופכים ג'רי, ג'ורג', קריימר ואיליין ללקוחות קבועים של שף המרקים, עד שהם מעצבנים אותו ומסולקים מהמקום. ג'רי, אגב, ממש סוגד לו וכשהוא נדרש להכריע בין המרק שלו לנאמנות והחברות לאיליין, הוא בוחר במרק...
המעניין הוא שכמו רבות מהדמויות בסדרה גם האקספרט של המרקים הניו יורקיים הללו הוא אדם אמיתי. שמו האמיתי אל יגנה (al yeganeh) והייתה לו מסעדת מרקים אמיתית בשם "איש המרק המקורי" ("the original soup man") ב-259 מערב, ברחוב 55, בניו יורק.
עם הזמן הוא אף פתח רשת מרקיות ודוכני מרק עממיים בצפון אמריקה. אבל החוויה האותנטית והמעליבה לא הועברה אל הסניפים.
ואגב, הצלחתה ההיסטרית של "סיינפלד" הביאה לכך שהאיש הפך תוך ערב אחד לאחת הדמויות המוכרות באמריקה ובהמשך בכל העולם.
אבל כמה שבועות לאחר ששודר הפרק שלו, הגיעו ג'רי סיינפלד וחברים מההפקה של "סיינפלד" למרקיה שלו וביקשו לאכול צהריים. יגנה, "הנאצי של המרק", טען שהסדרה הרסה לו את העסק ודרש מסיינפלד התנצלות. ג'רי סיינפלד התנצל אבל קצת זלזל תוך כדי וה"נאצי" בתגובה גרש אותו ואת וחבריו מהמסעדה.
שנים אחר כך, לקראת סיום הסדרה, כשראיינו אותו ושאלו על הרגשתו ערב הורדת הסדרה שסדרה לו את הקריירה כבעלים של רשת מצליחה, התבטא האיש האמיתי באושר דווקא על זה שהיא יורדת מהמרקע.
הנה הנאצי של המרק מהסדרה "סיינפלד":
https://youtu.be/M2lfZg-apSA
המסעדן הישראלי שקיבל ממנו השראה (עברית):
https://youtu.be/UR1sqROFXrY
ועוד קצת צחוקים:
https://youtu.be/5qaK7ihiSIY
מהן מריונטות?
מריונטה (marionette) היא בובה על חוט, המופעלת באמצעות חוטים הקשורים אליה. מריונטות משמשות למשחק ולהצגות בתיאטרון בובות. ברחובות אירופה יש גם אמני רחוב המתפרנסים מהופעות רחוב של מריונטות מנגנות, שרות ומרקדות.
מריונטות אינן דבר חדש. כבר ביוון העתיקה שימשו "בובות על חוט" לטקסים דתיים. בקברים רומיים נמצאו בובות כאלה שהופעלו על ידי מוטות. בתקופת הרנסאנס הן שמשו באיטליה בקומדיה דל'ארטה, לתיאטרון של מה שכונה אז "תרבות זולה".
גם אחרי כן המשיכו המריונטות להיות פופולאריות כבידור זמין וזול, מצרפת שבה ניתן להן השם "מריונטה" ועד לאנגליה של התקופה הוויקטוריאנית במאה ה-19. בעידן המודרני הלכו המריונטות והפכו לבידור לילדים ועם הזמן הן פינו את מקומן לצורות בידור חדשות, כמו הטלוויזיה, הקולנוע והצגות הילדים.
בעידן המודרני משתמשים במריונטות כמשל. אם שליט לא עומד ברשות עצמו והוא זקוק לכוח ממישהו מישהו בעל כוח והשפעה, כדי לשלוט, אומרים עליו שהוא "מריונטה" או "שליט בובה"..
הנה מריונטה בגובה של יותר מ-7 מטרים:
https://youtu.be/syQT4PbfXEU
העיר שרלוויל-מזייר, בירת המריונטות של צרפת:
https://youtu.be/Vzkuec4jolE
יצרן מריונטות:
https://youtu.be/zWri57zjHRA
המריונטות בתיאטרון גלויות לצופים כמובן, בעוד המפעילים נסתרים או לבושים בשחור, כדי שהקהל לא יראה אותם:
https://youtu.be/65pkLxJXm2g
תיאטרון המריונטות של זלצבורג:
https://youtu.be/UBGYZFTlzCE?t=3s
ובובות על מוט, שאינן מריונטות:
https://youtu.be/Tx1XIm6q4r4
מריונטה (marionette) היא בובה על חוט, המופעלת באמצעות חוטים הקשורים אליה. מריונטות משמשות למשחק ולהצגות בתיאטרון בובות. ברחובות אירופה יש גם אמני רחוב המתפרנסים מהופעות רחוב של מריונטות מנגנות, שרות ומרקדות.
מריונטות אינן דבר חדש. כבר ביוון העתיקה שימשו "בובות על חוט" לטקסים דתיים. בקברים רומיים נמצאו בובות כאלה שהופעלו על ידי מוטות. בתקופת הרנסאנס הן שמשו באיטליה בקומדיה דל'ארטה, לתיאטרון של מה שכונה אז "תרבות זולה".
גם אחרי כן המשיכו המריונטות להיות פופולאריות כבידור זמין וזול, מצרפת שבה ניתן להן השם "מריונטה" ועד לאנגליה של התקופה הוויקטוריאנית במאה ה-19. בעידן המודרני הלכו המריונטות והפכו לבידור לילדים ועם הזמן הן פינו את מקומן לצורות בידור חדשות, כמו הטלוויזיה, הקולנוע והצגות הילדים.
בעידן המודרני משתמשים במריונטות כמשל. אם שליט לא עומד ברשות עצמו והוא זקוק לכוח ממישהו מישהו בעל כוח והשפעה, כדי לשלוט, אומרים עליו שהוא "מריונטה" או "שליט בובה"..
הנה מריונטה בגובה של יותר מ-7 מטרים:
https://youtu.be/syQT4PbfXEU
העיר שרלוויל-מזייר, בירת המריונטות של צרפת:
https://youtu.be/Vzkuec4jolE
יצרן מריונטות:
https://youtu.be/zWri57zjHRA
המריונטות בתיאטרון גלויות לצופים כמובן, בעוד המפעילים נסתרים או לבושים בשחור, כדי שהקהל לא יראה אותם:
https://youtu.be/65pkLxJXm2g
תיאטרון המריונטות של זלצבורג:
https://youtu.be/UBGYZFTlzCE?t=3s
ובובות על מוט, שאינן מריונטות:
https://youtu.be/Tx1XIm6q4r4
מה היו תסכיתי הרדיו?
בעולם שלפני הטלוויזיה היה הרדיו המלך הבלתי מעורער של הבידור הביתי. בעולם כזה עוד לא היו סדרות טלוויזיה ותכניות ריאליטי, אבל היו תסכיתים.
התסכית היה מחזה רדיופוני, מעין תאטרון קולי, שבו מחליפים צלילים וקולות את התמונות והסרט. בתסכית שמוקלט באולפן בקולות בלבד, הדמיון הוא שעובד והיכולת לחזות בו היא באמצעותו. השחקנים מקריינים את המחזה ואפקטים קוליים, צלילי רקע, מאפשרים לדמיין את מה שקורה בעלילה המקורינת.
במשך שנים רבות היו התסכיתים פופולאריים בעולם וגם בישראל. דור ההורים והוריהם גדלו על תסכיתי מתח, צחוק, תסכיתים לנוער ותסכיתים לילדים. בשעה היעודה היינו מתיישבים ליד הרדיו, התסכית היה מתחיל והדמיון נפתח.
לקראת סוף שנות ה-80 של המאה הקודמת, עם נצחונה הסופי של הטלוויזיה כאמצעי הבידור הביתי המוביל, הפסיקו להקליט ולהשמיע תסכיתים ברדיו. הם זכו אמנם לעדנה מסוימת באינטרנט של השנים האחרונות, כפודקאסטים הניתנים להורדה ולהאזנה בנגנים ניידים וסלולאריים, אך לעת עתה נראה שימי התהילה של התסכית הסתיימו.
הנה סיפורם של תסכיתי הרדיו בישראל:
http://youtu.be/Sdh9mplwrvA?t=1m5s
שחזור של תסכית מפעם:
http://youtu.be/-F7Jg996vbs
האות המוסיקלי לתכנית הילדים של קול ישראל:
http://youtu.be/sP-3rqUG5yk
וגם זה:
http://youtu.be/-fLC1w3bInQ
בעולם שלפני הטלוויזיה היה הרדיו המלך הבלתי מעורער של הבידור הביתי. בעולם כזה עוד לא היו סדרות טלוויזיה ותכניות ריאליטי, אבל היו תסכיתים.
התסכית היה מחזה רדיופוני, מעין תאטרון קולי, שבו מחליפים צלילים וקולות את התמונות והסרט. בתסכית שמוקלט באולפן בקולות בלבד, הדמיון הוא שעובד והיכולת לחזות בו היא באמצעותו. השחקנים מקריינים את המחזה ואפקטים קוליים, צלילי רקע, מאפשרים לדמיין את מה שקורה בעלילה המקורינת.
במשך שנים רבות היו התסכיתים פופולאריים בעולם וגם בישראל. דור ההורים והוריהם גדלו על תסכיתי מתח, צחוק, תסכיתים לנוער ותסכיתים לילדים. בשעה היעודה היינו מתיישבים ליד הרדיו, התסכית היה מתחיל והדמיון נפתח.
לקראת סוף שנות ה-80 של המאה הקודמת, עם נצחונה הסופי של הטלוויזיה כאמצעי הבידור הביתי המוביל, הפסיקו להקליט ולהשמיע תסכיתים ברדיו. הם זכו אמנם לעדנה מסוימת באינטרנט של השנים האחרונות, כפודקאסטים הניתנים להורדה ולהאזנה בנגנים ניידים וסלולאריים, אך לעת עתה נראה שימי התהילה של התסכית הסתיימו.
הנה סיפורם של תסכיתי הרדיו בישראל:
http://youtu.be/Sdh9mplwrvA?t=1m5s
שחזור של תסכית מפעם:
http://youtu.be/-F7Jg996vbs
האות המוסיקלי לתכנית הילדים של קול ישראל:
http://youtu.be/sP-3rqUG5yk
וגם זה:
http://youtu.be/-fLC1w3bInQ
מהו המוזיאון של מאדאם טוסו?
מוזיאון השעווה של מאדאם טוסו (Madame Tussaud) הוא המוזיאון היחידי שבו תוכלו לפגוש והלצטלם עם האנשים המפורסמים בהיסטוריה ובעולם של היום. כאן מפוסלים בשעווה אישים מהתרבות, ההיסטוריה, האמנות והמדע, לצד מדינאים וידוענים מכל קצווי תבל.
הכל התחיל מפסלת שעווה צרפתית בשם מארי טוסו, שהקימה את מה שייחשב המוזיאון הראשון ברשת מאדאם טוסו. זו הייתה תערוכת פסלי שעווה, הראשונה של טוסו, אבל כל הפסלים היו של רופא בשם קורטיוס והם לא כללו מפורסמים. התערוכה נערכה בשנת 1770 בפאריס בירת צרפת. די מהר היא זכתה להצלחה ולאחר 6 שנים היא הועברה לפאלה רויאל.
אבל טוסו רצתה יותר. היא למדה את אמנות הפיסול בשעווה מקורטיוס, שאמה הייתה סוכנת הבית שלו. לאחר שהוא לימד אותה את אמנות הפיסול בשעווה, היא יצרה את פסל של וולטר, פסל שהיה הראשון שלה. זה היה בשנת 1777 והפסל עורר התלהבות כה גדולה שמפורסמי צרפת ביקשו מטוסו שתפסל גם אותם. די מהר היא פיסלה גם מפורסמים במיוחד כמו בנג'מין פרנקלין וז'אן ז'אק רוסו.
בשנת 1792 עברה טוסו, שירשה את אוסף פסליו של קורטיוס אחרי מותו, ללונדון בירת אנגליה ונולד מוזיאון השעווה של טוסו באנגליה. המוזיאון זכה למוניטין כמוזיאון יחיד במינו ופסלי השעווה זכו לשם עולמי במפורסמים שהוצגו בהם.
אבל ההצלחה העצומה שלה זכה מוזיאון השעווה של מאדאם טוסו בלונדון, הביאו לפתיחתם של מוזיאוני שעווה של מאדאם טוסו, בכל קצוות העולם. כך קיימים מוזיאוני שעווה נוספים בהרבה ערי בירה וערים גדולות ברחבי העולם, ביניהן בווינה, אמסטרדם, ניו יורק, ברלין, בנגקוק ועוד.
הנה המפורסמים במוזיאון של מאדאם טוסו:
https://youtu.be/fg8Q1YtB920
שוטטו במוזיאון מאדאם טוסו בעצמכם:
https://youtu.be/eMzn0fDglMc?qr=yes
כך מייצרים את הפסל של הזמרת ביונסה במוזיאון השעווה של מאדאם טוסו:
https://youtu.be/JijI3Ace6tI
והנה שיטוט במוזיאון מאדאם טוסו בלונדון:
https://youtu.be/IrJLeWh3e8k?long=yes
מוזיאון השעווה של מאדאם טוסו (Madame Tussaud) הוא המוזיאון היחידי שבו תוכלו לפגוש והלצטלם עם האנשים המפורסמים בהיסטוריה ובעולם של היום. כאן מפוסלים בשעווה אישים מהתרבות, ההיסטוריה, האמנות והמדע, לצד מדינאים וידוענים מכל קצווי תבל.
הכל התחיל מפסלת שעווה צרפתית בשם מארי טוסו, שהקימה את מה שייחשב המוזיאון הראשון ברשת מאדאם טוסו. זו הייתה תערוכת פסלי שעווה, הראשונה של טוסו, אבל כל הפסלים היו של רופא בשם קורטיוס והם לא כללו מפורסמים. התערוכה נערכה בשנת 1770 בפאריס בירת צרפת. די מהר היא זכתה להצלחה ולאחר 6 שנים היא הועברה לפאלה רויאל.
אבל טוסו רצתה יותר. היא למדה את אמנות הפיסול בשעווה מקורטיוס, שאמה הייתה סוכנת הבית שלו. לאחר שהוא לימד אותה את אמנות הפיסול בשעווה, היא יצרה את פסל של וולטר, פסל שהיה הראשון שלה. זה היה בשנת 1777 והפסל עורר התלהבות כה גדולה שמפורסמי צרפת ביקשו מטוסו שתפסל גם אותם. די מהר היא פיסלה גם מפורסמים במיוחד כמו בנג'מין פרנקלין וז'אן ז'אק רוסו.
בשנת 1792 עברה טוסו, שירשה את אוסף פסליו של קורטיוס אחרי מותו, ללונדון בירת אנגליה ונולד מוזיאון השעווה של טוסו באנגליה. המוזיאון זכה למוניטין כמוזיאון יחיד במינו ופסלי השעווה זכו לשם עולמי במפורסמים שהוצגו בהם.
אבל ההצלחה העצומה שלה זכה מוזיאון השעווה של מאדאם טוסו בלונדון, הביאו לפתיחתם של מוזיאוני שעווה של מאדאם טוסו, בכל קצוות העולם. כך קיימים מוזיאוני שעווה נוספים בהרבה ערי בירה וערים גדולות ברחבי העולם, ביניהן בווינה, אמסטרדם, ניו יורק, ברלין, בנגקוק ועוד.
הנה המפורסמים במוזיאון של מאדאם טוסו:
https://youtu.be/fg8Q1YtB920
שוטטו במוזיאון מאדאם טוסו בעצמכם:
https://youtu.be/eMzn0fDglMc?qr=yes
כך מייצרים את הפסל של הזמרת ביונסה במוזיאון השעווה של מאדאם טוסו:
https://youtu.be/JijI3Ace6tI
והנה שיטוט במוזיאון מאדאם טוסו בלונדון:
https://youtu.be/IrJLeWh3e8k?long=yes
מהו תיאטרון צלליות?
תיאטרון צלליות הוא מעין תיאטרון בובות, שבו הבובות מופיעות מאחורי מסך ואור שמאיר מאחריהן מטיל את הצללים שלהן על המסך שאותו רואים הצופים.
תיאטרוני צלליות מתקיימים זה אלפי שנים בתרבויות רבות. הוא שימש למופעי פולחן ולחיזור סיפורים שסופרו לאנשים ולילדים. מקורו של תאטרון הצלליות בארצות המזרח.
הנה אגדה יפאנית בתיאטרון צלליות לילדים:
http://youtu.be/idz2rq6fAws
והצגת צלליות המספרת את סיפור פנדורה:
http://youtu.be/Gy2JIZr4XGY
תיאטרון צלליות הוא מעין תיאטרון בובות, שבו הבובות מופיעות מאחורי מסך ואור שמאיר מאחריהן מטיל את הצללים שלהן על המסך שאותו רואים הצופים.
תיאטרוני צלליות מתקיימים זה אלפי שנים בתרבויות רבות. הוא שימש למופעי פולחן ולחיזור סיפורים שסופרו לאנשים ולילדים. מקורו של תאטרון הצלליות בארצות המזרח.
הנה אגדה יפאנית בתיאטרון צלליות לילדים:
http://youtu.be/idz2rq6fAws
והצגת צלליות המספרת את סיפור פנדורה:
http://youtu.be/Gy2JIZr4XGY
מי היו הגלדיאטורים?
הקיסרים הרומיים והעם אהבו מאד לצפות בקרבות הגלדיאטורים (Gladiators), שהתקיימו באימפריה הרומית. כבידור קבוע ואהוד מאד בערי הרפובליקה והאימפריה הרומית, נהגו הקיסרים הרומיים לצפות בגלדיאטורים נלחמים בחיות טרף או זה נגד זה. אלה היו קרבות קשים, עם דם ניגר ופציעות קשות, לא פעם עד מוות.
הגלדיאטורים היו שבויים ופושעים שנתפסו והוכרחו להילחם בזירה, כדי לקנות את חייהם או למות בקרב. לא פעם היו ביניהם גם לוחמים שעסקו בכך, תמורת תשלום. את הגלדיאטורים שיסו בזירה נגד חיות פרא, או זה בזה. לעתים קרובות הקרבות הסתיימו במותם הגלדיאטורים.
צריך היה הרבה אומץ כדי להיות גלדיאטור ולהילחם שוב ושוב בזירה. ואכן, הגלדיאטורים היו כוכבי ענק ברומא. ההמונים העריצו אותם והם נהנו ממעמד נערץ. למסיבות שלפני הקרבות הוזמנו העשירים והמכובדים ואלה חיפשו את קרבתם של הכוכבים הנערצים של הזירה.
קרבות הגלדיאטורים הכי גדולים בעולם העתיק התקיימו בקולוסיאום המפורסם שברומא, להנאת האצילים הרומיים.
השם "גלדיאטור" בא מהמילה "גלאדיוס" שפירושה בלטינית "חרב".
הנה קרב גלדיאטורים מהסרט "גלדיאטור":
https://youtu.be/qTj8UlZSsCQ
קרב "משוחזר" במבצר אנטיפטרוס שליד ראש העין...
https://youtu.be/sGsuHyBDc_I
קטע מהסרט "גלדיאטור" שבה הקהל מעודד את מקסימוס הגלדיאטור:
https://youtu.be/YbBiXPVKuTA
והקיסר שמסמן אגודל למטה לגלדיאטור שהובס ודינו מוות:
https://youtu.be/gYNUOkqzcVA
הקיסרים הרומיים והעם אהבו מאד לצפות בקרבות הגלדיאטורים (Gladiators), שהתקיימו באימפריה הרומית. כבידור קבוע ואהוד מאד בערי הרפובליקה והאימפריה הרומית, נהגו הקיסרים הרומיים לצפות בגלדיאטורים נלחמים בחיות טרף או זה נגד זה. אלה היו קרבות קשים, עם דם ניגר ופציעות קשות, לא פעם עד מוות.
הגלדיאטורים היו שבויים ופושעים שנתפסו והוכרחו להילחם בזירה, כדי לקנות את חייהם או למות בקרב. לא פעם היו ביניהם גם לוחמים שעסקו בכך, תמורת תשלום. את הגלדיאטורים שיסו בזירה נגד חיות פרא, או זה בזה. לעתים קרובות הקרבות הסתיימו במותם הגלדיאטורים.
צריך היה הרבה אומץ כדי להיות גלדיאטור ולהילחם שוב ושוב בזירה. ואכן, הגלדיאטורים היו כוכבי ענק ברומא. ההמונים העריצו אותם והם נהנו ממעמד נערץ. למסיבות שלפני הקרבות הוזמנו העשירים והמכובדים ואלה חיפשו את קרבתם של הכוכבים הנערצים של הזירה.
קרבות הגלדיאטורים הכי גדולים בעולם העתיק התקיימו בקולוסיאום המפורסם שברומא, להנאת האצילים הרומיים.
השם "גלדיאטור" בא מהמילה "גלאדיוס" שפירושה בלטינית "חרב".
הנה קרב גלדיאטורים מהסרט "גלדיאטור":
https://youtu.be/qTj8UlZSsCQ
קרב "משוחזר" במבצר אנטיפטרוס שליד ראש העין...
https://youtu.be/sGsuHyBDc_I
קטע מהסרט "גלדיאטור" שבה הקהל מעודד את מקסימוס הגלדיאטור:
https://youtu.be/YbBiXPVKuTA
והקיסר שמסמן אגודל למטה לגלדיאטור שהובס ודינו מוות:
https://youtu.be/gYNUOkqzcVA
